Toldot Hakolnoaa A 041108

‫תולדות הקולנוע שיעור ראשון‬ ‫‪ – 28/12/1985‬היום שבו נולד הקולנוע – הוקרנו מספר סרטים מול קהל ששילם כסף ובאולם שהוכשר‬ ‫לכך‪.‬‬ ‫‪ – 1895-1927‬הקולנוע האילם‪.‬‬ ‫‪ – 1927-1959‬הקולנוע הקלאסי‪.‬‬ ‫‪-1959‬ימיינו – הקולנוע המודרני‪.‬‬ ‫היום שנקבע להולדת הקולנוע אומר שהקולנוע הוא תעשייה (היום הולדת זה מתי שהסרט הראשון‬ ‫הוקרן‪ ,‬כאילו כבר המוצר הסופי‪.‬‬ ‫הקרנה‪+‬קהל‪+‬מסחריות = קולנוע‪.‬‬ ‫האדם תלוי בחברה‪ ,‬יוצר תקשורת‪ ,‬כלי תקשורת (שפות)‪ ,‬הקולנוע נוצר מהצורך האנושי לריבויי שפות‪.‬‬ ‫הצורך לשחזר את המציאות‪.‬‬ ‫האומנות היא בניית מודל הדומה למציאות אך לא אותו דבר‪ ,‬בגלל שזה לא מציאות גמורה (בדייה)‪.‬‬ ‫באמצעות השחזור של המציאות האדם שולט (כמו שאלוהים ברא את האדם‪ ,‬האדם בורא את המציאות‬ ‫בסרט)‪ .‬כמו טכס וודו שיחזור בובה עם פרטי לבוש או שיער של האדם‪ .‬דוגמא נוספת היא פרסומת "רק‬ ‫על הקווים"‪ ,‬הילד חושב שבעזרת המציאות שהוא בונה לו (ללכת רק על הקווים) האבא לא יכה‪.‬‬ ‫הצורך לשמר – הקמת אנדרטאות‪ ,‬הולדת ילדים‪ ,‬חניתה במצרים‪ ,‬הפירמידות‪ ,‬הטאג' מאהל‪.‬‬ ‫מה שמעסיק את הבן אדם זה המוות‪ ,‬לכן האדם עוסק בשימור‪.‬‬ ‫המילים על המצבות משמרות את הרגש למנוח‪.‬‬ ‫הצגות משמרות את כותביהן‪ ,‬מוזיאונים‪.‬‬ ‫כמה שתגיע בסרט יותר קרוב למציאות ככה תוכל לשמר את זה יותר טוב‪.‬‬ ‫זמן‪ ,‬תנועה‪ ,‬שינוי – רק בקולנוע ותיאטרון משמרים את כל ההבטים האלה יחדיו‪ ,‬אבל ברגע שאתה‬ ‫מסיים לצפות אזי השימור נגמר (בניגוד לאנדרטאות‪ ,‬פיסול‪ ,‬בנייה וכו' שתמיד נשארות שם אבל לא‬ ‫משמרים גם זמן גגם תנועה וגם שינוי)‪.‬‬ ‫האדם מוכר דרך עקבות שהוא משאיר בטבע (ציורי המערה בתקופה הפרה היסטורית וכו')‬ ‫ישנו ביטוח למימד התנועה בציורי המערה‪ ,‬לדוגמא ציור של אריה עם ‪ 16‬רגלים מתאר כאילו האריה זז‪.‬‬ ‫מימד הזמן בציורי מצרים מצויין ע"י מספר ציורים של שלבים‪ .‬נניח בכיבוש ארץ ישראל שמתארים‬ ‫שלבים שונים בכיבוש‪ .‬גם מימד תנוע מיוצג ככה בציורים‪.‬‬ ‫מימד התנועה לפני התיאטרון והקולנוע נוצר ע"י הצופה‪ .‬דוגמאות‪ :‬האגרטל עם מספר ציורים של איש‬ ‫שעושה כל פעם תנוע אחרת‪ ,‬או הפסל של האיש שזורק דיסקוס‪ ,‬שנתפס שנייה לפני הזריקה‪ ,‬הצופה‬ ‫מדמיין בראשו את השלבים הבאים של הזריקה‪.‬‬ ‫הקולנוע מביא את כל המימדים‪ ,‬משמרת את כל ההיסטוריה‪( .‬סירטי הנצחה‪ ,‬כמו רצח רבין לדוגמא)‪.‬‬ ‫הקולנוע מבוסס על שלוש תהליכים מדעיים‪ ,‬בגלל זה גם הגיע הכי מאוחר כי המדע לא היה מפותח עד אז‬ ‫(התחיל להתפתח ברנסנס)‪.‬‬ ‫הקרנה של תמונה קטנה (‪ 35‬מ"מ) ולהפוך אותה לגדולה ע"י הקרנה על קיר‪ ,‬לא היו אפשריים עד לימי‬ ‫הרנסנס שם מדען בשם גלילאו גליליי‪ ,‬שהיה ממציא האופטיקה (טלסקופ ומיקרוסקופ) והמציא את‬ ‫העדשות שעזרו בפיתוח הראשוני שהיה ע"י אתנאוס קיראו‪ ,‬מגלה את העיניין של הקרנת אור דרך‬ ‫תמונה‪ ,‬ישנן עדשות שמגדילות את התמונה והקרנת התמונה החוצה‪ .‬קוראים לזה פנס קסם (=לטרנה‬ ‫מגיקה)‪ ,‬ככל ששיכללו את מקור האור ואת מערכת העדשות כך גדלה יותר התמונה והייתה באיכות טובה‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫כל מי שיכל לרכוש את פנס הקסם קונה זאת כבידור ביתי‪( .‬שיקופיות) ‪ 1634‬לספירה בוינה – מתחיל‬ ‫המכשיר להתפשט ולההפך לפופולארי‪ ,‬ניכנס לכל תחום‪ .‬ברגע שזה הופך לבידור לילדים נוסף לזה מימד‬ ‫של תנועה (כדי שיהיה יותר מעניין בשבילם)‪ .‬יוצרים מניפולציה עם הידיים כאילו התמונה זזה (דוגמאות‬

‫מהסרט הצרפתי שנצפה בשיעור המשחזר את המאה ‪ )17-18‬מימד הסיפור נכנס‪ ,‬טריקים של תמונה זזה‪,‬‬ ‫רקע נשאר קבוע והדמויות זזות בקטנה‪ :‬רק ידיים‪ ,‬רק עיניים‪ ,‬רק פה וכו'‪...‬‬ ‫בתחילת המאה ה‪ 19 -‬הופך פנס הקסם למסחרי‪.‬‬ ‫רוברטסון – היה שחקן‪ ,‬במאי‪ ,‬אמרגן‪ .‬יצר הצגות שזכו להצלחה‪ ,‬יצר יצירות שלאימה‪ .‬השתמש‬ ‫ביסודות התיאטרון וגם בפנס הקסם‪.‬‬ ‫האלמנט השני‪ ,‬מדעי (קשור לפיזיקה) דיפדוף בין תמונות שכל פעם זזים קצת ונותנים אשליה של תזוזה‪.‬‬ ‫‪ – 1815-1830‬חוק רציפות הראייה – העין האנושית לא יכולה לקלוט חפץ בבירור כשהוא זז מהר‬ ‫(פלופלור או גלגל – רואים רק את התזוזה) מעל ‪ 12‬תמונות בשנייה זה משהו שהעין כבר לא יכולה‬ ‫לקלוט ברציפות‪ .‬העין מחברת בין הרצף (בקולנוע משתמשים ב ‪ 24‬תמונות לשנייה‪ ,‬סרט אילם ‪20-14‬‬ ‫תמונות לשנייה‪ ,‬וידאו ‪ 25‬תמונות לשנייה)‬ ‫הומצאו מכונות שמזיזות את התמונות‪ ,‬מכשיר על בסיס מניפה (ציור בסיכום הכתוב)‬ ‫תוף מסתובב (ציור בסיכום הכתוב)‪.‬‬ ‫וורן נקש עשה סרטים על תחילת התפתחות כל הדבר הזה (הוקרן בכיתה)‪.‬‬ ‫‪ – 1831‬הומצאה תזוזת התמונות ע"י מניפה‪.‬‬ ‫‪ – 1834‬הומצא תוף התמונות‪.‬‬

‫שנות החמישים של המאה ה‪ 19 -‬היה חיבור של פנס הקסם עם חוק רציפות הראייה עשה זאת אמיל‬ ‫רנו‪ .‬חשב גם על לעשות סיפורים יותר ארוכים ע"י הגדלת התופים‪ ,‬שימוש במראה ורקע לא משתנה‬ ‫ומקור אור לצורך ההקרנה‪ .‬קורא לזה תיאטרון אופטי‪ .‬אמיל פושט את הרגל בגלל תחילת ניצני הקולנוע‬ ‫וברגע של ייאוש זורק את כל העבודה שלו לנהר (נשאר רק סרט אחד שהוקרן בכיתה)‪.‬‬ ‫צילום מורכב מפיזיקה וכימיה‪ .‬ליאונרדו דה וינצ'י מבטא את המצאות בצורה הכי מציאותית‬ ‫(הפסלים והציורים שלו) גילה שאם בונים תא חושך ומעמידים מקור אור הדמות תשתקף בצורה הפוכה‬ ‫לתוכו‪ ,‬שימש אז לציירים בעיקר (התמונות בתקופתו התחילו להיות תלת מימדיות ויותר מציאותיות עם‬ ‫פרופורציה ופרספקטיבה‪.‬‬ ‫במצלמה יש חומר כימי שצורב את התמונה‪.‬‬ ‫נייפס – ממציא המצלמה‪ ,‬מצא את החומר הכימי שצורב את התמונה‪ ,‬רק שזה היה חומר שצריך לעשות‬ ‫אותו בחשיפה מאוד ארוכה (‪ 8‬שעות)‪.‬‬ ‫תלמיד של נייפס‪ ,‬צלם צרפתי בשם דגר‪ ,‬מוצא חומר כימי קצר טווח (כמה דקות)‪.‬‬ ‫דגרוטיפים – כינוי לתצלומים הראשונים‪.‬‬ ‫הקולנוע עוד רחוק כי מדובר על תצלומים על נחושת ולא על משהו גמיש שיכול להעביר ‪ 24‬תמונות‬ ‫בשנייה‪.‬‬ ‫טאלבוט – אבי פיתוח התמונה המודרנית‪.‬‬ ‫‪ – 1860-1870‬בעיית המהירות של החשיפה נפתרה לכדי כמה דקות בלבד‪ ,‬איסטמן (מייסד קודאק) –‬ ‫אלכימאי פיתח חומר גמיש שמורחים עליו את החומר הכימי לחשיפה (צוללוייד – החומר שעליו הדפיסו‬ ‫את הצילומים) ואין צורך יותר בנחושת‪.‬‬ ‫אדוארד מייברידג' – צלם שמצלם במערב הפרוע (סן פרנסיסקו בעיקר)‬ ‫וויליאם סטנפורד – מתערב עם חבר לגבי סוס‪ ,‬אם בדהירה יש רגל אחת על הריצפה או נוצר מצב‬ ‫שלסוס כל הרגליים מעל האדמה‪ .‬מעמיד ‪ 24‬מצלמות במרחק ‪ 90‬ס"מ בין אחד לאחד עם חוט‪ ,‬הסוס‬ ‫מושך החוט ומפעיל את המצלמות בדהירה‪.‬‬

‫ברפואה עד אז נותחו רק גופות לא חקרו אדם חי ונע‪ .‬רק בסוף המאה ה‪ 19 -‬מתחילים (לצלם אדם‬ ‫בתנועה)‪.‬‬ ‫אטייל ג'אן מרה – רופא בכלל‪ ,‬שמחפש דרכים כדי לרשום תנועה של בע"ח ובני אדם‪ ,‬חשב על‬ ‫תצלומי הסטילס ככלי רישום‪ .‬ממציא החומר הגמיש‪.‬‬ ‫‪ – SHOOT MOVIE‬בגלל שהמצלמה הראשונה הייתה עם מנגנון של אקדח‪.‬‬ ‫תומס אלווה אדיסון – יצר את המצלמת וידאו הראשונה אבל לא הכניס את מימד ההקרנה ולכן לא‬ ‫נרשם בתור התחלת הקולנוע‪.‬‬ ‫האחים לומייר – גם מקרינים ועל כן הם התחילו את הקולנוע‪.‬‬