Maba Kolnoi 191108

‫השימוש במוזיקה מכניסה לרגש‪ ,‬ולהזדהות אבל קווסאה לא משתמש בפסקול‪.‬‬ ‫ווין וואנג (עישון) גם מאוד מינימאליסט בכל הקשור לסאונד‪ .‬אך הוא יותר ריאליסטי מקווסוואה‪.‬‬ ‫נקודת מבט‪/‬ראות‪:‬‬ ‫קוואסוואה מראה מנקודת מבט אחת בלבד‪ ,‬ולא משתנה לאורך כל הסצינה‪ ,‬חיצונית לסרט‪ .‬מנקודת‬ ‫הראות של הצופה‪/‬קראסוואה‪/‬הסרט‪.‬‬ ‫חיצוני ואוביקיבי – נקודת הראות של הצופה‪/‬קורא‪.‬‬ ‫אין סרט ששומר על נקודת מבט חיצונית במשך כל הסרט‪ ,‬סצינה שלמות קיימות לדוגמא בקטעים שהוצגו‬ ‫בכיתה‪.‬‬ ‫מה שראינו בסוף עישון מתחיל מזוית מאחורי הכתף‪ ,‬של הרווי קייטל‪ ,‬זה לא נק‪ .‬ראות פשוטה‪ ,‬זה לא נק'‬ ‫הראות של הרווי‪ ,‬זה נק' מבט משולבת‪ ,‬מצד אחד זה הכי קרוב לנקודת המבט של הרווי קייטל אבל מצד‬ ‫שני הוא לא באמת רואה את הכתף שלו‪ ,‬אז מצד שני זו נקודת מבט חיצונית של הצופה‪/‬במאי‪.‬‬ ‫בניגוד לקראסוואה שמראה נקודת מבט אובייקטיבי ברורה‪.‬‬ ‫נק ראות פנימיות – של הדמויות‪ .‬תפקידה ליצור רגש‬ ‫שפת הקולנוע המקובלת‪ ,‬היא שימוש בעריכה‪ ,‬סאונד‪ ,‬תאורה‪ .‬בניגוד למה שהיה בעישון ובסירטו של‬ ‫קוואסווה שיש שימוש מינימאלי ולא מורגש כל כך‪ ,‬ועל כן נחשב סרט פרטי ולא הוליוודי‪ .‬גם שימוש‬ ‫בקצב איטי לאומת הקצב המהיר של הוליווד‪.‬‬ ‫ריבוי הזויות בהוליווד גורם לעושר אצל הצופה‪ ,‬לא מגבילה‪.‬‬ ‫זה מה שהכי מושך אותנו לקולנוע‪ .‬וזה מה שמקנה להוליווד את מה שהיא היום‪.‬‬ ‫\בצהריי היום – במאי בראד פינמן (גארי קופר שחקן ראשי)‪ ,‬תקופת החקירות של וועדת מקארטי‬ ‫שחיפשה קומוניסטים בכל מקום‪ ,‬הסרט עוסק בשאלות שמעלה הועדה‪.‬‬ ‫המבע שבו משתמש הבמאי – במה שנצפה בכיתה – לונג שוט‪ ,‬שני הרוכבים מצולמים מאחור והבמאי‬ ‫עדיין לא מעוניין שנדע מי הם‪ ,‬הרכיבה היא מה שהבמאי מנסה להעביר (את הפעולה של הרכיבה)‪.‬‬ ‫הפסקול מלא אינפורמציה‪ ,‬זה תפקידו של הפסקול‪ ,‬עיר דתית‪ ,‬יום ראשון (הפעמונים של הכנסייה)‬ ‫ממשיך לאקסטרים לונג שוט‪ ,‬ואז נכנסת האישה מאחוריהם‪ ,‬זו נקודת מבט משולבת (גם פנימי וגם‬ ‫חיצוני)‪ .‬ואז יש קלוז אפ של האישה‪ ,‬יוצר הזדהות‪ .‬היא מסורתית (צלב לצווארה)‪ ,‬מחזק את ההזדהות‪,‬‬ ‫אישה אמינה‪ ,‬מסורתית‪ .‬כאישה היא חסרת הגנה‪ ,‬פגיעה‪ .‬הצילום אליה היא מלמטה‪ ,‬יש ניסיון להביא‬ ‫ליראת כבוד מהדמות של האישה הזאת‪ .‬היא סבתא שלי!! צעק נחמן בהתלהבות‪ .‬היא "ממוסגרת" על‬ ‫רקע השמיים‪ .‬המשמעות העלילתית של השוט הוא שהאישה פשוט מתבוננת על השלושה שנכנסו רכובים‬ ‫על סוסים‪.‬‬ ‫ואז יש שוט של שלושת הרוכבים מלפנים‪ .‬מה שיוצר תחושת חרדה זה שהרכיבה משנה את החיים‬ ‫הרגילים (שלא רואים את פניהם)‪.‬‬ ‫אז יש שוט של נקודת מבט של הרוכבים שעוברים ליד גבר הקברן‪ ,‬פעם ראשונה שיש נקודת ראות‬ ‫שלהם‪ .‬מחזקת את את ההרגשה שהרוכבים מביאים עימם מוות‪.‬‬ ‫מעבר של סדר היום של העיר‪ ,‬חתונה‪ ,‬שלווה‪ ,‬משפחתיות‪ .‬עוצרים ליד הבניין של המרשל (המטרה‬ ‫שלהם)‪.‬‬ ‫במאי חשוב‪ ,‬אורסון וויילס‪ 1940 ,‬היה בן ‪ ,24‬אחד האנשים המרכזיים בתרבות האמריקאית‪ ,‬בנה לעצמו‬ ‫תיאטרון‪ ,‬עם שחקנים מוצליחם‪ ,‬עיבד מחזות בצורה שונה‪ ,‬שזכה להצלחה‪ ,‬יותר מאוחר עשה תסכיתי‬ ‫רדיו (הסיפור של העיבוד של הרדיו של מלחמת העולמות שהפחיד את האמריקאים)‪ .‬ראה את הסרט‬ ‫‪( STAGE COUCH‬כרכרת הדואר) ולא צפה יותר בסרטים‪ ,‬בסרט זה צפה עפ"י האגדה פחות או יותר‬ ‫‪ 40‬פעם‪ .‬שם יש סצינה של נסיעת כירכרה שידועה בריבוי שוטים ובשימוש בעריכה בצורה טובה מאוד‪.‬‬

‫בקטע שנצפה בכיתה מתחיל בחציית הכירכרה את הנהר‪ ,‬יש משמעות מיתולוגית לחציית נהר (לפני הגעה‬ ‫לארץ המובטחת לדוגמא חצו את הנהר)‪ .‬היחדיה העלילתית (סיקוואנס) של ‪ 8‬דקות לערך של המרדף‬ ‫האינדיאנים אחרי הכרכרה‪ .‬שיטת העריכה הזאת‪ ,‬מעצבים גם את המחשבות‪/‬אידיאולוגיה שלנו‪ .‬כיום הכל‬ ‫השתנה כבר מה שיוצר לנו ריחוק‪.‬‬ ‫העריכה עובדת בעיקר על נקודות מבט‪ .‬בהתחלה רואים את הכירכרה בפעולה (זה מה שחשוב על‬ ‫ההתחלה הפעולה ולא הדמויות)‪ .‬נכנסים לטריטוריה אחרת והם מפירים של את האיזון‪ .‬ואז יש שוט של‬ ‫העגלון והשריף‪ .‬כנראה שכל דמות מהווה ייצוג של פן בחרה האמריקאית‪ .‬כולם מקבלים צילומים מקרוב‬ ‫(מדיום עד קלוז אפ) זה כדי להכיר את הדמויות טוב יותר‪ .‬על האינדיאנים ייש רק שני קלוז אפים‪ ,‬עמדה‬ ‫אידיאילוגית (ללבנים יש זכויות שאין לאינדיאנים)‪ .‬אז יש אקסטירם לונג שוב‪ .‬של העמק‪ ,‬והכרכרה‬ ‫שעוברת שם‪ .‬מצלמה על מקום גבוה‪ ,‬זה מקטין את העגלה‪ ,‬כלומר הם קטנים‪ ,‬חשופים‪ ,‬חסרי הגנה‪ ,‬חסרי‬ ‫אונים‪ .‬השטח הוא מישורי ניתן לראות לקילומטרים‪ .‬לא רואים סכנה‪ ,‬הדמויות‪ .‬מזה באותו השוט הוא‬ ‫עובר לאינדיאנים‪ ,‬כלומר לא בדיוק ניתן לקרוא לזה נקודת המבט של האינדיאנים‪ .‬לא עובר בקאט אלא‬ ‫בתנועה מצלמה‪.‬‬ ‫קאט יוצר קונוטציה של חיתוך‪ ,‬לעומת תנועת מצלמה יותר המשכיות ומעבריות‪.‬‬ ‫האינדיאנים מצוימים בלונג שוט‪ ,‬נראים בהיכון‪ ,‬הרובים מונפים‪ ,‬נמצאים כבר על הסוסים‪ .‬לעומת זאת‬ ‫הם לא נראים כאוייב‪ ,‬רק בקלוז אפים של האינדיאנים יש תחושה של אוייבים (היום זה יותר מנוכר ולא‬ ‫נראה ככה בהכרח‪ ,‬כי עברנו לתרבות אחרת כבר)‬ ‫שוב יש מעבר הכירכרה באקסטרים לונג שוט ושוב תנועת מצלמה לעבר האינדיאנים ויציאתם לקרב‪.‬‬ ‫וישר קלוז אפים לאיפיון הדמויות "הטובות" ‪.‬‬ ‫לעומת האינדיאנים שאין קלוז אפים חוץ מאלה של ההגדרה שלהם כרעים‪ .‬זה כדי להכליל אותם‪,‬‬ ‫להראות שלא חשוב אם אחד מת או כולם מתים‪ ,‬אין להם אינדיווידואליות‪.‬‬