שיעור מס' 7

‫מבוא ללימודי טלוויזיה – שיעור מס' ‪7‬‬ ‫‪06.05.2009‬‬

‫פוליסמיות וחקר קבלה (המשך)‬ ‫ליבס וכ"ץ עשו מחקר על התוכנית דאלאס‪ .‬הם לקחו מספר קבוצות מסוימות ונתנו להם‬ ‫לראות פרק מסוים של דאלאס‪ .‬לאחר‪-‬מכן‪ ,‬הם שאלו אותם את אותן השאלות‪ .‬בהקשר של‬ ‫אמירות מטה‪-‬לשוניות‪( ,‬משפטים שמודעים לז'אנר ולחוקיו) בלתי‪-‬אפשרי להשיג את המטרות‬ ‫בסדרה הזאת‪ .‬הסדרה לא באמת נגמרת‪ .‬ישנו איזשהו סיפור‪ ,‬אבל הוא לא נגמר באותו הפרק‬ ‫וגם לא בפרק הבא‪ .‬ככה הסדרה מושכת את האנשים לצפות בה במשך כמה שנים‪ .‬רוב‬ ‫המשפטים הללו נאמרו על‪-‬ידי אמריקאים‪ ,‬קיבוצניקים ועולי בריה"מ‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במסגרת‬ ‫אמירות רפרנציאליות (משפטים שמתייחסים למציאות)‪ ,‬יוצאי מרוקו והערבים אמרו את מירב‬ ‫המשפטים הללו‪.‬‬ ‫אנשים בעלי תפיסות עולם שונות מנתחים טקסטים טלוויזיוניים‪ .‬בשביל להבין את‬ ‫הפרספקטיביות של אותם אנשים עלינו לעשות ניתוח שווקים‪.‬‬ ‫סטיוארט הול מדבר על הצפנה ופיענוח‪ .‬הוא נשען על התמות של בארת' ודה‪-‬‬ ‫סוסור‪ .‬מה שקורה במישור הדנוטטיבי של הסימן הטלוויזיוני נקבע על‪-‬ידי צפנים מסוימים‪,‬‬ ‫מורכבים יותר‪ .‬במישור הקונטטיבי שלו‪ ,‬הוא פתוח יותר‪ ,‬כפוף לגלגולי משמעות פעילים יותר‪,‬‬ ‫העושים שימוש ברב‪-‬משמעיות שלו‪ .‬הול אומר שכל העניין של קריאה אידיאולוגית זה לא נכון‪,‬‬ ‫כיוון שיש המון משמעויות‪ .‬אין להתבלבל בין פוליסמיות (רב‪-‬משמעויות) לבין פלורליזם (הכול)‪.‬‬ ‫כל חברה ותרבות נוטים לאכוף‪ ,‬בדרגות סגירה משתנות‪ ,‬את סיווגיה על העולם החברתי‪,‬‬ ‫התרבותי והפוליטי‪ .‬כשאנו אומרים שזה הדפוס השלט‪ ,‬אנו מתכוונים לכך שזה הדפוס המועדף‬ ‫על אותה החברה‪.‬‬ ‫הול מציג שלושה דרכים לפיענוח‪:‬‬ ‫‪.1‬עמדה שלטת – הגמונית ‪ -‬אנשים שמקבלים את הטקסט כמו שהוא‬ ‫ללא התנגדות‪.‬‬ ‫‪.2‬צופן מדיין – הפיענוח המדיין מקיים עמדה מועדפת להגדרות השליטות‬ ‫של האירועים‪ ,‬אך שומר לעצמו את הזכות לפתוח אותן למשא ומתן ביישומן‬ ‫לתנאים המקומיים‪ ,‬לעמדות הקיבוציות שהוא מייצג‪.‬‬ ‫‪.3‬צופן אופוזיציוני – הצופה עורך פירוק מוחלט של המסר בצופן המועדף‬ ‫ומרכיב אותו מחדש של המסר בשלמותו בתוך מסגרת התייחסות חלופית‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫אומברט אקו – טקסט פתוח וטקסט סגור‬ ‫טקסט פתוח הוא טקסט אשר מאפשר מגוון רב של משמעויות‪ .‬הטקסט הזה נתפס כאחד‬ ‫שמשחק במשמעויות הללו‪ .‬טקסט סגור מיועד לקריאה אחת בלעדית הנקבעת על‪-‬ידי‬ ‫המקדד‪ ,‬תוך כדי שהוא מכוון את הצופה לחוש רגש מסוים וספציפי בדיוק איך שהוא רוצה‪.‬‬ ‫על‪-‬פי התפיסה הזו‪ ,‬הטלוויזיה הפופולארית היא טקסט סגור‪ .‬עד שבא ג'ון פיסק‪.‬‬ ‫פיסק טוען שהטלוויזיה הפופולארית היא פוליסמית‪ .‬כל תרבות מפרשת את הטקסט‬ ‫הפופולארי לפי האידיאולוגיה והפרספקטיבה שלה‪ .‬יחד‪-‬עם‪-‬זאת‪ ,‬ניתוח טקסטואלי יכול לזהות‬ ‫את אותם חללים או פערים המאפשרים את הקריאות אך היא איינה יכולה לתאר קריאות אלו‪.‬‬

‫בדוגמא בשיחה בין ארז טל לאילנה דיין‪ ,‬לעיתים יש אמירות מאוד חזקות ומאוד חתרניות‬ ‫אך הן יהיו עטופות וממותקות‪ ,‬כך שמי שתפיסת העולם שלו היא מיינסטרימית‪ ,‬לא יתפוס את‬ ‫האמירה אבל יהנה בכל‪-‬זאת‪ .‬כך הטקסט יכול לפנות למגוון רחב של קהלים – פוליסמיות‪.‬‬ ‫פיסק מגדיר חמישה עזרים טקסטואליים התורמים לפוליסמיות של הטקסט הטלוויזיוני‪:‬‬ ‫‪.1‬אירוניה – פועל גם מחוץ לטלוויזיה אלא גם במציאות‪ .‬אנשים יכולים לפספס את‬ ‫האירוניה ולהבין אותה באופן מילולי ("איזה חדר מסודר!")‪.‬‬ ‫‪.2‬בדיחות – בכל צחוק יש גם אמת‪.‬‬ ‫‪.3‬סתירות – יש מגוון רחב של דמויות וקשת מסוימת של דעות כך שנוצרת סתירה‬ ‫בתוך הטקסט (ריאליטי‪ ,‬אופרות סבון וכד')‪.‬‬ ‫‪.4‬עודפות – עודף ועושר של פריטים ומידע שמאפשר מגוון רחב של פרשנות‪.‬‬ ‫‪.5‬מטאפורה – ברגע שמשתמשים באלמנט מסוים ומשליכים עליו מטאפורה – לא‬ ‫משנה למה התכוון היוצר‪ ,‬הצופה יכול לקחת את זה למקום אחר הנראה לפי תפיסתו‪.‬‬

‫המאמר "‪ ,"The Teen Series‬אשר מדבר על סדרות של נעורים וכוח על‪-‬טבעי עוסקות‬ ‫בנושאים של הבדל‪ ,‬אחרות‪ ,‬קבלת כוח‪ ,‬וההשפעות של אלו על יחסים אישיים וחברתיים‪.‬‬ ‫בסמולוויל‪ ,‬למשל‪ ,‬הכוחות שהוא מקבל הם גם מטאפורות לכוחות ויכולות אחרים‪ .‬הקטע שראינו‬ ‫בסמולוויל‪ ,‬מראה את הרעיון שקלארק קנט הוא מטאפורה לנער אשר רוצה להיות רגיל ונורמאלי‬ ‫ומגלה את היכולות של הגוף שלו‪.‬‬ ‫ראינו מספר קטעים שם הטקסט מאפשר לנו לקרוא מספר סצנות כהומו‪-‬ארוטיות‪ ,‬אך‬ ‫זאת תהיה קריאה פוליסמית בלבד‪ .‬אף‪-‬אחד לא אמר וכיוון אותנו לחשוב ככה‪ .‬כל אחד יכול‬ ‫לפרש או לספק מטאפורות לפי התפיסה שלו‪.‬‬ ‫קהלים לוקחים אלמנטים מסוימים למקומות שהם רוצים‪.‬‬ ‫טלוויזיה חייבת להיות פוליסמית על‪-‬מנת להצליח‪.‬‬