תרבות המערב – שיעור מס' 11 07.12.2008
אריסטו (המשך) הקרב הימי המושג הזה מופיע בספרו "האינטרפטיון" .מדובר בהנחה שכל משפט הכתוב' ,פסוק חיווי' ,יש לו מבנה של אמיתי או שקרי .חיווי הוא לא כל הפסוקים שיש בעולם כיוון שיש גם פסוקי שאלה ופסוקי ציווי .אותה משפחה של חיוויים ,טענות על העולם ,הם או אמיתיים או שקריים .הדוגמא שלו הייתה "יתקיים קרב ימי בתאריך ."xאריסטו שואל אם הוא אמיתי או שקרי ,ועונה בעצמו שהפסוק הזה הוא חסר משמעות .אם המשפט אמיתי ,זה אומר שהדבר יתקיים/התקיים במציאות, לא משנה אם הייתי נוכח או לא .אם הוא שקרי ,אז הוא לא התקיים במציאות .אריסטו אומר שהמשפט חסר טעם כיוון שכל עוד המאורע עוד לא קרה ,אין לנו היכולת לומר זאת .אריסטו אומר שאנחנו יכולים לחשוב מחשבות על ההווה והעבר והמחשבות הללו תהיינה אמיתיות או שקריות .לעומת זאת ,כל מחשבה לגבי העתיד לא יכולה להיות עובדתית .אין שחר לשום מחשבה על עתיד .אין שחר לשום ניבוי .האם תיתכן התייחסות לעתיד? בוודאי – 'מצפה'' ,מקווה', 'משער' ושאר מילות תיאור אשר אין להן משמעות עובדתית. 'מסע בזמן' זהו סתירה במושג .העתיד עוד לא בנמצא. אריסטו רוצה לבטל את האמונה שלנו באמונות אוניברסאליות .הוא תוקף את ההגות של אפלטון. יש להפריד בין אומן לבין אמונתו ,בין פילוסוף לבין האידיאולוגיות שלו .מי שבנה לנו את העולם האוטופי הפוליטי האידיאלי הוא אפלטון .שייקספיר אומר שאפשר להסיט כל אדם מדעתו על-ידי השימוש ברטוריקה הנכונה .מאחר ואפלטון רוצה שנחיה בשקט ושנחיה את חיינו ,הוא לא רוצה שניאלץ לחצות כל מיני תהומות של דילמות .הוא רוצה שקט תעשייתי .מהבחינה האמנותית ,לה אפלטון התנגד ,הוא טוען שהעם לא צריך אמנות כי אין להם מושג לגביה, השומרים לא צריכים זאת כיוון שאין צורך להתחיל לערער להם את ההחלטות ,אז אולי היחיד שיכול לעשות בכך שימוש זה המלך הפילוסוף. אמנות ,לפי דעתו ,נחותה כיוון שהיא דרגה שלישית לאידאה :אידאה-מציאות-ציור אשר מצייר את המציאות (או פסל ,או שיר או כל סוג אחר של אמנות) .אפלטון נגד אמנות. אריסטו ,לעומת זאת ,חושב אחרת .האמנות עוקפת את החיקוי של המדע ומגיעה אל העיקר ואל המהות .אריסטו גורס שדרך אמנות ניתן ללמוד ברמה גבוהה יותר מאשר נוכל ללמוד מכל מחקר. יש פה שני סעיפים: .1יש בניהם עימות. .2פסוקי עתיד הם חסרי משמעות. השקפה מקובלת היא פלורליסטית-ליברלית-ריטאליבסטית. אסתטיקה ואובייקטיסטית יצירה ספציפית יכולה להיות טובה מאוד עקב שליטה וירטואוזית בטכניקה .שימוש במילה 'טעות' מצביעה על האדם כאובייקטיביסט.
פואטיקה היא ענף באסתטיקה העוסק בתורה של אמנות מסוימת .אם ניקח את היצירה הטובה ביותר מסוגה ,ננתח אותה ,נוציא את העקרונות שפועלים בה ,נהפוך אותה לנוסחאות ,יש כאן מתכון .כל יצירה ,יש היכולת לנתחה והיכולת לבנות אותה מחדש – אנאליזאבילית וקונסטרקטבילית .אורסון וולס הגיע לגדולה לאחר שלקח את היצירות הנערצות עליו (ג'ון פורד, למשל) וניתח אותן פריים אחר פריים. כל יצירה אמנות יש לה מבנה .אם יש לה מבנה ,ניתן לנתח אותו .אם ניתן לנתח אותו, ניתן למצוא בו נוסחאות פעולה .ברגע שמצאנו ,יש לנו מתכון וניתן ולשכלל אותו ,לתעל אותו, ליצור לפי המבנה הזה. הכל יודעים שהדרמה היא הצורה האמנותית הגבוהה ביותר כשהז'אנר הנעלה ביותר הוא הטרגדיה והטרגיקון הנעלה ביותר הוא סופוקלס ומבין המחזות שלו הטריולוגיה היא המוצלחת ומבניהם 'אדיפוס המלך' הוא היצירה הנעלה ביותר .אך הוא לא מנסה לכוון את האדם על סופוקלס ,אלא שכל אדם יבחר בעצמו את היוצר המועדף עליו .שכל אחד יבחר את הטוב ביותר לפי זמנו ,ינתח זאת ויבנה זאת מחדש .עד שייקספיר ,אף מחזאי לא העז לנסות לבנות טרגדיה שלא לפי המתכון של אריסטו .הוא היה הראשון שהעז לפרוץ את הגבולות ,וגם זה קרה בשלב מאוחר בקריירה שלו .זה יכול להיות תחום פשוט או תחום מאוד מורכב ,אך העיקר הוא להבין ולנתח את המבנה הפנימי של אותו התחום ואז להרכיב אותו מחדש תוך כדי שאתה מלביש עליו את היצירה שלך. "אדיפוס המלך"