שיעור מס' 2

‫חייו ויצירתו של יעקב שטיינברג‬ ‫שיעור מס' ‪06.03.2007 – 2‬‬ ‫בסיפור "אחרית הרופא"‪ ,‬ישראל כהן טוען שהוא סיפור מאוד ביוגרפי על חייו של שטיינברג‪ .‬אין לזה‬ ‫חיזוק או הסתמכות רשמית אך אנו מקבלים את עמדתו של שטיינברג‪ .‬בשאר הסיפורים והשירים אנו‬ ‫יכולים לשים לב למוטיבים מסוימים שחוזרים על עצמם וכנראה אלמנטים אלו הם חוויות או רגשות או‬ ‫מחשבות שקרו לשטיינברג באמת‪.‬‬ ‫בסיפור "בכלות הילד"‪ ,‬שטיינברג כותב שאי‪-‬אפשר לחשוף את נפשך כמו שאתה לא יכול‬ ‫למסור אותה‪.‬‬ ‫כותרת אחת שאפשר להדביק על מספר יצירותיו של יעקב שטיינברג‪" :‬הילד היהודי הנודד"‪,‬‬ ‫אחד המוטיבים החוזרים‪ .‬בסיפור "אחרית הרופא" היה נכנס מדי פעם שוטר בשביל לעקל רכוש עקב‬ ‫חובות – מוטיב העוני‪ ,‬מוטיב נוסף החוזר על עצמו ביצירותיו‪ .‬עולם הילדים הוא גם מוטיב חוזר‬ ‫ששטיינברג כותב עליו מדי פעם‪ ,‬כמו גם הקשר שבין הילד לסבא‪/‬סבתא שלו‪.‬‬ ‫מתוך הסיפור "אחרית הרופא" מתואר איזשהו הלך הרוח של התקופה של יעקב שטיינברג כילד‪.‬‬ ‫הילד בסיפור משחק בארגז חול ועיניו מתחילות לדמוע‪ .‬ההורים התחילו להילחץ‪ ,‬האב קורא להביא‬ ‫משחה‪ ,‬האמא מתחילה להתפלל ולמחות על הגורל הרע‪ .‬האבא עצמו לא מעוניין כל‪-‬כך להביא אותו‬ ‫לרופא כיוון שהילד צריך להיות "גבר"‪ ,‬אך בסוף הוא מביא אותו לרופא והרופא לא לוקח כסף עבור‬ ‫הטיפול‪ .‬אט אט‪ ,‬הילד הולך אל הרופא לבד מתוך תחושת ביטחון‪ ,‬חושב לעצמו שהרופא צריך להודות לו‬ ‫שהוא מגיע אליו בכלל‪ ,‬להודות לו שהוא נותן לו את הזכות לטפל בו‪.‬‬ ‫יש לו יחסי גומלין רעים מאוד עם חברים‪ .‬שטיינברג היה ילד אלים‪ ,‬חשדן‪ ,‬ללא משמעת‪ .‬אט‪-‬אט‬ ‫הוא מתחיל ללמוד תלמוד והמשמעת שלו משתפרת‪ .‬קצת‪ .‬אך היחס שלו אל אביו הוא יחס עוין‪ ,‬אין‬ ‫בניהם יחסים טובים והוא אף נשבע שלא יהיה כמו אבא שלו‪ .‬עם הזמן‪ ,‬סמכותו של האב מתפוגגת ויותר‬ ‫מזה‪ ,‬שטיינברג עומד לעזוב את הבית‪ .‬ישנם חוקרים הרואים בסיפור "אחרית הרופא" מין חלום קטן‬ ‫שהיה לשטיינברג שהיה ילד והחלום היה להיות רופא‪.‬‬ ‫באיזור גיל ‪ ,13‬בר‪-‬מצווה‪ ,‬הוא מתבייש בפני אחותו משום מה בזמן תפילת ה‪ .18-‬ישנה איזה‬ ‫תחושה‪/‬חוויה שהיא לא מוסברת לגמרי‪ ,‬אך לשטיינברג היה כמיהה עצומה לצאת אל העיר הגדולה‪.‬‬ ‫התחושה העקרונית הסתומה של הרצון לצאת אליה ויהי מה‪ .‬המחשבה ששם משתנה עולמי לחלוטין‬ ‫מבחינות אינטלקטואליות‪ ,‬כלכליות‪ ,‬חברתיות ועוד‪.‬‬ ‫השנה – ‪ .1901‬שטיינברג בן ‪ .14‬כאן מתחולל המפנה בחייו‪ .‬בסיפור "פרוסות מחיי הירשל"‬ ‫הוא מספר על רצונו לעזוב את בית הוריו לעיר הגדולה‪ .‬בסיפור ניתן לדלות את מהות העזיבה של‬ ‫שטיינברג‪ ,‬שאף הודה שיש בסיפור איזשהו מימד תיעודי‪ .‬הוא מוכר את המעיל החדש שתפרו לו‪ ,‬מקבץ‬ ‫כמה הוצאות לדרך בשביל הוצאות מחיה בימים הראשונים לו בעיר (שזה שנתיים)‪ .‬בנוסף הוא לוקח בלי‬ ‫רשות מביתו את גביע הכסף‪ ,‬שהוא פריט קדוש‪ ,‬בכדי שיוכל למכור אותו בשעת צורך‪.‬‬ ‫הירשל יוצא לדרך‪ .‬אחרי שמכר את המעיל היה לו מעט כסף‪ .‬הוא עולה אל הרכבת‪ ,‬בודק אם‬ ‫הגביע עדיין אצלו וממשיך‪ .‬הוא מרגיש מן כוח ומוטיבציה גבוהה למקום החדש‪ .‬הוא מוכן לעבוד וללמוד‪-‬‬ ‫ללמוד‪-‬ללמוד‪ .‬בשלב מסוים הוא בא למכור את הגביע‪ .‬הוא מוציא אותו ומביט בו‪ .‬לפתע‪ ,‬נקיפות מצפון‬ ‫תוקפות אותו‪ .‬הוא לא משוכנע שזה היה צעד נכון לקחת את הגביע הקדוש הזה‪ .‬לאחר מחשבות רבות‪,‬‬ ‫הירשל משליך את הגביע מעבר לחלון עד שהגביע נעלם מעיניו‪ .‬הוא מחליט שכל מה שהוא יעשה – הוא‬ ‫יעשה בעצמו‪ ,‬את כל הכסף שהוא ירוויח – הוא ירוויח בעצמו‪.‬‬ ‫בגרסה של ישראל כהן‪ ,‬כשהוא מגיע לאודסה הוא בוחר להתמקם בקרון האם ולא קרון האב‪,‬‬ ‫שוב‪ ,‬הרצון להתרחק מדמות אב כלשהי‪ .‬אודסה הייתה מחוז החפץ‪ ,‬המקום שכולם שאפו להגיע אליו‪,‬‬ ‫"ה"עיר‪" ,‬ה"גדולה‪ .‬עיר שנוסדה בסוף המאה ה‪ ,18-‬מתוכננת‪ ,‬מצוחצחת‪ ,‬יפהפיה‪ ,‬על חוף הים‪ ,‬שדרות‬ ‫רחבות‪ ,‬אופנות וטרנדים‪ ,‬ובנוסף – רבים מיוצרים יהודים משתכנים שם‪ :‬אחד העם‪ ,‬ביאליק‪ ,‬בן‪-‬ציון‪,‬‬ ‫פינסקר‪ ,‬לילינבלום‪ ,‬אוסישקין‪ ,‬הסלונים הספרותיים ובתי‪-‬הקפה ועוד‪.‬‬ ‫אך עם ההגעה לאודסה ישנו מצב של אכזבה קלה מהיהודים שם‪ ,‬כיוון שהיהודים שם כבר‬ ‫מאבדים את הסממנים היהודים שלהם‪ ,‬גם בנוגע לאמנות‪ ,‬וחלקם עניים ודלוחים‪ .‬מעטים מצליחים‬ ‫להתבסס שם‪.‬‬