שיעור מס' 9
This document was uploaded by user and they confirmed that they have the permission to share it. If you are author or own the copyright of this book, please report to us by using this DMCA report form. Report DMCA
Overview
Download & View שיעור מס' 9 as PDF for free.
More details
- Words: 2,123
- Pages: 4
מבוא למוסר – שיעור מס' 9 18.06.2007 שיעור שעבר :קאנט מנסה לבנות שיטה שמטרתה להיות יציבה מכל שיטה שהייתה לפניה ותאפשר לנו שיפוטים חד-משמעיים בתחום המוסר עם פרוצדורה ברורה .לשם-כך ,קאנט טוען שאי-אפשר להתבסס על רגש כבסיס למוסר משום שרגש אינו יציב ,אי-אפשר להתבסס על שום היבט של הקיום האנושי למעט הרציונליות האנושית שהיא מטבעה מצדיקה את עצמה ,רק כיצורים רציונליים אנחנו חופשיים לבחור מה לעשות. קאנט מתבקש לתת איזושהי פרוצדורה שדרכה הרציונליות יכולה לגזור לנו כללים חד משמעיים כיצד לנהוג בסיטואציות .לפרוצדורה הזאת ,קאנט קורא "הציווי המוסרי" .הציווי שקאנט גוזר מהיותנו יצורים רציונליים – עיקרון אופרטיב הרציונליות שכשאנחנו מפעילים אותנו אנחנו יכולים להיות בעצמנו יצורים חופשיים .זה החוק שהתבונה מגלה בעצמה ,עקרון המניע הכופף את עצמו למחשבה – זה הציווי שמכתיב לרצון מה הוא צריך לרצות .זהו גם הקריטריון שאני מפעיל בסיטואצייה ספציפית בכדי לדעת מה עלי לעשות. מבחינת קאנט ,לציווי הזה אין יוצא מן הכלל .זה ציווי חד משמעי שנגזר ממושג התבונה/רציונליות עצמו וההנחה היא שאם אנחנו מפעילים נכון את הציווי ,אנחנו לא יכולים להגיע לשתי מסקנות מתנגשות. קאנט מציע לנו שלושה נוסחים .לניסוח הראשון יש שתי וריאציות. הניסוח הראשון – חוק כללי וחוק טבע פעל רק בהתאם לעיקרון הפעולה ,הכלל המעשי ,שאותו אתה תרצה באותו זמן שיהפך לחוק טבע כללי. חוק הפעולה – כלל מעשי שאנחנו מאמצים איזושהי הנחיה כללית למעשים שלנו .למשל ,אנחנו, כיצורים רציונליים ,פועלים ע"פ כלל .למשל ,אדם מתלבט אם להתאבד .לפני שהוא עושה כך – הוא מנסח איזשהו כלל בנוגע .אם אני מתלבט אם לעשות לעצמי רע עכשיו כי רע לי אז אני עושה את זה ככלל ,כלומר ,בכל פעם שאני ארגיש רע אני אעשה לעצמי רע .עוד דוגמא ,אני מתלבט להרביץ לילדיי כי אני עצבני (לא משנה למה) ,אני מנסח כלל שכל פעם שהילדים ינהגו לא כשורה אני אכה אותם .אני לוקח אופציה שאני אבדוק את המוסריות שלה ואני מנסח לה כלל/חוק .עכשיו ,עלי לבחון ,האם עלי לקבל אותו כחוק כללי או כחוק טבע כללי. אם נדבר על הדוגמא של קאנט ,אם נתייחס אל זה כאל חוק טבע (חוק ביולוגי/פיסיקלי) ,נבחן אם הכלל הזה אפשרי .קאנט אומר שחוק טבע שמכתיב את העולם הטבעי שלנו הוא לא אפשרי ,יש בו סתירה כיוון שהכאב והסבל הם כוחות טבעיים שאמורים לסמן לנו מה לעשות בכדי להמשיך לחיות .אך אם אנחנו מאבדים את חיינו אז החוק הזה הוא סתירה כנגד חוקי הטבע .שקלתי לעשות משהו ,הפכתי אותו לכלל מעשי ,בדקתי האם הוא יכול להתקיים ע"פ חוקי ועולם הטבע שלי ומצאתי שהוא עומד בסתירה אל עולם הטבע ואל העולם המושגי. דוגמא נוספת :אני שוקל ללוות כסף מחבר אף-על-פי שאני יודע שאין סיכוי שאני אחזיר לו .אני אנסח חוק כללי :עלי ללוות כסף כל פעם שאני צריך אף-על-פי הסיכוי שאני לא אחזיר .החוק לא עומד בסתירה לעולם הטבע כיוון שעולם הטבע לא עובד על עניינים כלכליים .לכן אבדוק האם החוק הזה אפשרי מבחינה אוניברסלית .קאנט יאמר שנוצרת כאן סתירה מושגית ,כיוון שכל מושג ההלוואה מתמוטט אם אנחנו מלווים ללא היכולת להחזיר .ההנחה שאנחנו תמיד נלווה ואף פעם לא נחזיר אומרת שאנחנו חיים בעולם ללא הלוואות .למעשה ,המעשה שאני שוקל לעשות כרגע הופך לחוק כללי והורס את מושג ההלוואה .לכן הוא לא אפשרי מבחינה המושגית. בשני המקרים הללו גילינו סתירה במצב שונה אך ההליך דומה .אני מכליל ובודק אם יש סתירה. דוגמא נוספת :האם החוק הזה פועל גם על חובות מעשיות ,כלומר – החיוב לעשות (לעומת ההגבלה לעשות) .למשל – אדם החי בשלווה ולא מתערב בצרותיו של אחרים .אם אפשר שיתקיים חוק טבע כללי העשוי ע"פ הכלל המעשי ,הרי אי-אפשר למצוא שחוק טבע כזה יחול ע"פ חוק טבע כללי. הוא מבהיר שגם אם טבע כזה עשוי להתקיים ,ישנה סתירה במבנה הרצון שלה .הרצון הטוב האמור להיות כפוף לחוקי ההגיון מגלה לי שגם אם אני יכול לחשוב על מצב עניינים שכל אחד לעצמו – אני תמיד יזדקק לעזרה ולא תמיד אוכל לרצות עולם כזה שאף-אחד לא עוזר לאף-אחד. דוגמא שלישית – האם האדם רשאי לחיות חיים ללא פיתוח כשרונותיו.
קאנט רוצה להראות לנו שאין סתירה מושגית שאנחנו מקבלים בשכל או סתירה בעולם הטבע, אך בסופו של דבר אנחנו מוצאים את זה גם כסתירה ברצון .כיצור סובייקטיבי אני לא רוצה לחיות בעולם כזה .הוא לא מחזיר בדלת האחורית את עולם הרגשות אלא אומר לנו שלעתים הסתירה מתגלה לנו כסתירה הנובעת מן הרצון הטוב .שאני לא יכול באופן רציונלי לחיות בעולם שבו אף-אחד לא עוזר לאף אחד ,כולם אדישים זה לזה. שאנחנו בוחנים מעשים אנחנו בוחנים שלוש סתירות :של עולם הטבע ,של המושג ושל הרצון. ההנחה שהרצון הוא טוב בגלל הוא רציונלי לא יכול להיות סתירתי .האם מה שאני רוצה זה נטייה אישית או שזה הרצון הטוב. האם הבחינות הפורמליות המזהות רק סתירה ,אין בהן שום תוכן ספציפי לשיפוטים ,האם הניסוח הזה מספיק? קאנט מבין שהניסוח הזה – זה לא מספיק (כמו בדוגמא של העובד הזר) .לכן הוא רוצה לתת לנו נוסח נוסף לציווי שבו הציווי הקטגורי – יהיה לו גם תוכן בעל ערך מסוים שעליו אנחנו מגינים. קאנט מחפש את אותו הדבר שהרציונליות שלנו ,או הציווי הקטגורי שלנו ,אנחנו צריכים להגן עליו .ברור שהציווי הקטגורי לא בא להגן על משהו שהוא חיצוני לו עצמו .התכלית של הרציונליות היא לשמר את הרציונליות עצמה .לרציונליות יש ערך בפני עצמה. מאחר ומהרציונליות נובעת האוטונומיות של האדם והבחירה של האדם ,כל אדם ,אם היה בוחן את עצמו היה מבין שהרציונליות היא היסוד של החיים שלנו כיצורים בוחרים .לכן ,הרציונליות היא התכלית עצמה של החיים .התכלית הזאת היא בעצם הרציונליות עצמה .באופן כללי זה חל על כל אדם ואדם. אדם צריך להיות מוגן מפני עצמו ומפני האחר .חשוב להבין שאין פה הוספה של ערכים מבחוץ. קאנט גוזר מכאן שלמעשה אנחנו אמורים לראות ברציונליות הזאת את התכלית .לראות שיש בחיינו ערך שאין צורך לנמק אותו ביחס למשהו אחר. הניסוח השני – האדם כתכלית ולא כאמצעי לראות את הערך של האנושיות שלי כערך שנקבע מתוך עצמו ,לא ביחס אל מישהו או אל משהו אחר .התפיסה של הערך העצמי אומרת שהערך של החיים לא משתנה והוא מאוד עצמאי .חשוב להבין שאדם תופס עצמו כתכלית אובייקטיבית הקודמת לכל מה שאדם החליט שהיא תכלית חייו .בשביל להגן על האדם כמשהו שהוא בוחר ומשהו שהחיים שלו הם שלו ,אנחנו צריכים להניח שהקיום שלנו כיצורים חושבים רציונליים – הקיום הזה הוא בעל ערך נתון שלא תלוי בדבר – כלומר תכלית עצמו. אפשר להגיד שאצל קאנט ,ההנחה שהאנושיות היא רציונליות היא הנחה מאוד מצומצמת. הגרעין ממנו הוא גוזר את קיום האנושיות שלי כתכלית עצמה ,הגרעין של הדבר הזה היא הרציונליות שלי .הרעיון של ערך החיים כמשהו בסיסי מהוגן בקיום הרציונלי שלנו .לפי הדוגמאות שקאנט נותן, אפשר לראות שמעצם הרעיון של הרציונליות הוא גוזר הרבה מאוד היבטים של הקיום האנושי .הוא לא רק יגן עלי כיצור רציונלי באופן שמחשב חישובים ,אלא מבחינתו ,אם אני ואנשים אחרים מחויבים לראות בי כתכלית ולא רק כאמצעי לשימושם ,זה לא רק כולל את היכולת שלי להתקיים באופן רציונלי, זהו גם חופש הביטוי ,הגנה על הרציונליות שלי ,כבוד עצמי ,השאיפה של אדם לטוב ועוד. הדוגמא של הפועל הזר :לפי קאנט ,אם אני לא מכבד בפעולה שלי את העובדה שהאדם שואף לטוב – האדם הזה חשב ובחר כיוון פעולה בחייו ,אני אבוא מרחוק אל ישראל ,יעבוד ,ירוויח כסף וישפר את חיי ואת חיי משפחתי – הוא נמצא כיוון שהוא קיבל החלטות באופן רציונלי או לפחות שהוא היה מספיק רציונלי בכדי לשאוף שיהיה לו טוב וללכת בכיוון .כמישהו ששואף לטוב של עצמו .אם אני לא משלם לו שכר ,אני יוצר יקום שבו האדם הזה הוא רק אמצעי .הוא כאן רק בשביל לנקות לי בהכי פחות כסף שאפשר – הפעולה שלי לא מוסרית כי היא לא רואה בו גם תכלית. אנחנו תמיד רואים אנשים כאמצעי .יש לנו יחסים אינסטרומנטליים במשך כל הזמן .הטענה היא לא שזה לא מוסרי ,אלא אני צריך שהפעולה שלי לא תשלול מהאדם את האנושיות שלו. האם אנשים לא רציונליים נמצאים מחוץ לקטגוריות הללו? לפי קאנט – לא .יש הנחה מרחיבה אצל קאנט שכל אדם באשר הוא אדם ,כפוטנציאל ,יש לו רציונליות .הציווי הוא גורף .המקרים שאולי נמצאים מחוץ לציווי הזה הם מקרים מאוד קיצוניים – לדוגמא ,מישהו שהיה צמח כל חייו (חס וחלילה!) אבל היה אדם רגיל עוד קודם ,זה לא דוגמא שקאנט מטפל בו אבל הנחת הרציונליות חלה עליהם ואפשר לראות בהם כתכלית.
ניסוח שלישי – ממלכת תכליות קאנט יוצר חברה שבה כולם נוהגים באופן מוסרי ע"פ עקרונות הרציונליות .כולם רואים בם ובעצמם תכלית .החוק הנוהג במקום הוא החוק העמד במבחן המוסרי .זו החברה שמתכוננת שבני האדם נוהגים אך ורק בהתאם לתבונה .פחות בעניינים חברתיים ,יותר בעניינים שבין אדם לחברתו. למעשה ,בעולם הזה ,אין שום צורך בחוק מדינה או באיזושהי אכיפה כיוון שהאדם כופף את עצמו מרצונו לעיקרון הרציונלי .זוהי ממלכת התכליות .במקום הזה ,הפעולות של כולם הם הגמוניות. לקחת את עקרון הפעולה ולראות אם הוא עומד בסתירה אבל לא מול עולם הטבע אלא שמראש עברו את המבחן הזה. הביקורות על קאנט הראשון שהעלה ביקורת היה המשורר שילר .הוא טוען שמושג התבונה שקאנט מציע הוא צר מדי .שילר למעשה מוחה על צמצום מיותר של האנושיות .מיטב הדוגמאות שמבחינתו הם דוגמאות של מצב חופשי של אדם המביא לטוב ,כלומר ,בן-אדם המסכן את חייו למען אחרים ומשפחתו ,רוב הדוגמאות האלה מבחינתו ,אנשים עושים את זה בשם ערך של בני-אדם שמציבים לעצמם או למען בני-אדם אחרים. לפעמים אנשים עושים דברים נעלים דווקא בגלל חוויות של השפלה שהם עברו וניסו לתקן את העולם. הכח המניע המוסרי היחיד שקאנט מכיר בו זה הרציונליות .כל המניעים ששילר מונה הם מניעים של א-רציונליות .שילר גם מוחה על-כך שקאנט לא נותן את המקום להשפעה שיש ליופי על האדם .שילר אומר שלפעמים אדם שנחשף ליופי גדול מוביל אדם לשאוף לעשות טוב ,למצוא כוחות לעשות משהו שלא עשה ושקרוב יותר לטוב בלי לפגוע באותו יופי .יופי נותן השראה ,יופי נותן רצון לשלמות .אצל קאנט ,המניע הזה לא מקבל שום אלמנט מוסרי. שילר מוחה גם על עקרון הסגולה הטובה .המקום שבו האדם בשם איזשהי תפיסה עצמית של עצמו והמחויבות שלו לדרכים אחרות יפעל באופן מסוים .קאנט ענה לשילר ואמר לו שבחברה שבה יש כוחות לא מוסריים ,אי-אפשר לבסס תפיסת מוסר על דברים שהם בפיקוח כמו הסגולה הטובה או יופי או מודלים של אומץ וכן הלאה. מבקר נוסף בן-זמננו הוא הפילוסוף ג'ונתן בנט .גם בנט מתווכח עם הניסיון של קאנט לבסס אדם מוסרי רק על רציונליות .לפי בנט ,אנחנו זקוקים לשתי רשויות של הנפש שלנו בשביל לפעול באופן מוסרי .גם המחשבה הרציונלית וגם למה שהוא קורא סימפטיה ושואב גם מיום ,איזושהי תחושה של אחווה או קרבה אל בני-אדם אחרים. למה אנחנו צריכים את שתי הרשויות האלה? משום שמבחינתו ,הרציונליות בלבד ,ההכרה הקשובית ,לא מסוגלת לגלות את המקומות שבהם היא טועה .צריך לזכור שבנט כותב בסוף המאה ה.20- קאנט מאוד האמין בנאורות ,האמין בכך שהרציונליות תאמין בשגשוג מבחינת זכויות אדם .הרעיון הזה במאה ה 20-נראה קצת רחוק יותר .אחד הדוגמאות שהוא מנסה להראות את החוסר הזה זה הדיון שלו בפרוטוקולים של משפט אייכמן .חלק מהנימוקים של אייכמן בנוגע לפעולותיו הם חלק מוריאציה על קאנט :אייכמן ,חלק מהנימוקים שלו ,היה שהוא מחויב לתפקיד שלו ולחוקים של המדינה ושהעניין אם איכפת לו או לא איכפת לו לא היה רלוונטי ,כיוון שהוא רק עשה את התפקיד שלו. ברור שזה קריאה מעוותת של קאנט .קאנט מדבר על האדם כאדם כתכלית .מאוד קשה ליישב את זה עם איזה מחשבה גזענית .קאנט מדבר על החוק המוסרי ,על הציווי המוסרי ,לא כחוק מדינה המחייב אותי .מבחינת בנט ,הדוגמא היא לא איך קאנטייאני טוב עושה פשעים נוראים אלא איך אדם המעפיל עיקרונות רציונליים עדיין יכול להיות עיוור לגמרי למה שמניע אותו .הוא יכול לטעות באופן חד ולקרוא למשהו רציונליות שלמעשה זה משהו אחר. בנט אומר שאדם צריך את התחושה הבסיסית של אחווה אל בני אדם אחרים בכדי לומר שהרציונליות שלך הביאה אותך למחוזות אסורים. דוגמא של קאנט :אם אני מחביא חבר שנמלט מהרודפים שלו ,והם באים אלי ושואלים אותי אם הוא אצלי – אסור לי לשקר ואני מחויב לומר את האמת ,לא משנה מה ההשלכות .אבל קאנט האמין שהרציונליות כן מסוגלת לקעקע את כל סוגי הרוע שיש ,מבחירת האדם.
מה שבנט מראה ,זה שבגלל שהרציונליות לא קלה להפרדה מרמת הפרט ובגלל שאנחנו רואים שתרבות שלמה חושבת במונחי חוק ובונה גם פרוצדורות ומערכת חוקים שכל כולה זה הרס וגרימת רע, לבנט קל לומר שאם אנחנו מנסים לנסח מה חשוב באדם ומה מוסרי – אנחנו לא יכולים להתבסס רק על רציונליות כי יותר מדי קל לנו לטעות שם ,להטעות את עצמנו .אנחנו לא עד-כדי כך שקופים שתמיד נחשוב ברציונליות טהורה .אנחנו לא תמיד יכולים להבחין טוב בין רציונליות לטעויות .לכן אנחנו צריכים את הסימפטיה אל האדם האחר בכדי לדעת מתי אנחנו מעוותים מחשבה רציונלית. קרול גיליגן התחילה במחקר אמפירי .היא ראתה שיש דפוסים שונים שמחולקים למגזרים שונים (כגון גברים ונשים) .בדרך היא זיהתה משהו שהוא בדר"כ דפוס נשי של מחשבה מוסרית ,היא ניסחה מוסר שלא מתבסס על חריגה מהאישי ומהביטול של האישי ,אלא מחשבה בנוגע לאחריות הצומחת מתוך היחסים הבין אישיים. כלומר ,מבחינתה ,קאנט כשהוא מבטל את החשיבות של האישי ,של הקונקרטי ושל השיקול המוסרי ,הוא מבטל היבטים חשובים של איך אנשים חושבים על מוסר דרך האחריות שלהם כלפי זולתם ודרך הנכונות שלהם לדאוג לאחרים. גיליגן חושבת שמוסר ברמה העמוקה ביותר שלו ,גם מבחינה חברתית וגם מהרמה האישית זה היכולת שלו לשלב את שני ההיבטים האלה של קיום מוסרי – גם מוסר אוניברסלי וכללי וגם מוסר הצומח ממפגשים יומיומיים של בני האדם ,מחשיבות של הבן-אדם האחר הלוקח את מעשיו מן האישי ולא מן הכללי.
קאנט רוצה להראות לנו שאין סתירה מושגית שאנחנו מקבלים בשכל או סתירה בעולם הטבע, אך בסופו של דבר אנחנו מוצאים את זה גם כסתירה ברצון .כיצור סובייקטיבי אני לא רוצה לחיות בעולם כזה .הוא לא מחזיר בדלת האחורית את עולם הרגשות אלא אומר לנו שלעתים הסתירה מתגלה לנו כסתירה הנובעת מן הרצון הטוב .שאני לא יכול באופן רציונלי לחיות בעולם שבו אף-אחד לא עוזר לאף אחד ,כולם אדישים זה לזה. שאנחנו בוחנים מעשים אנחנו בוחנים שלוש סתירות :של עולם הטבע ,של המושג ושל הרצון. ההנחה שהרצון הוא טוב בגלל הוא רציונלי לא יכול להיות סתירתי .האם מה שאני רוצה זה נטייה אישית או שזה הרצון הטוב. האם הבחינות הפורמליות המזהות רק סתירה ,אין בהן שום תוכן ספציפי לשיפוטים ,האם הניסוח הזה מספיק? קאנט מבין שהניסוח הזה – זה לא מספיק (כמו בדוגמא של העובד הזר) .לכן הוא רוצה לתת לנו נוסח נוסף לציווי שבו הציווי הקטגורי – יהיה לו גם תוכן בעל ערך מסוים שעליו אנחנו מגינים. קאנט מחפש את אותו הדבר שהרציונליות שלנו ,או הציווי הקטגורי שלנו ,אנחנו צריכים להגן עליו .ברור שהציווי הקטגורי לא בא להגן על משהו שהוא חיצוני לו עצמו .התכלית של הרציונליות היא לשמר את הרציונליות עצמה .לרציונליות יש ערך בפני עצמה. מאחר ומהרציונליות נובעת האוטונומיות של האדם והבחירה של האדם ,כל אדם ,אם היה בוחן את עצמו היה מבין שהרציונליות היא היסוד של החיים שלנו כיצורים בוחרים .לכן ,הרציונליות היא התכלית עצמה של החיים .התכלית הזאת היא בעצם הרציונליות עצמה .באופן כללי זה חל על כל אדם ואדם. אדם צריך להיות מוגן מפני עצמו ומפני האחר .חשוב להבין שאין פה הוספה של ערכים מבחוץ. קאנט גוזר מכאן שלמעשה אנחנו אמורים לראות ברציונליות הזאת את התכלית .לראות שיש בחיינו ערך שאין צורך לנמק אותו ביחס למשהו אחר. הניסוח השני – האדם כתכלית ולא כאמצעי לראות את הערך של האנושיות שלי כערך שנקבע מתוך עצמו ,לא ביחס אל מישהו או אל משהו אחר .התפיסה של הערך העצמי אומרת שהערך של החיים לא משתנה והוא מאוד עצמאי .חשוב להבין שאדם תופס עצמו כתכלית אובייקטיבית הקודמת לכל מה שאדם החליט שהיא תכלית חייו .בשביל להגן על האדם כמשהו שהוא בוחר ומשהו שהחיים שלו הם שלו ,אנחנו צריכים להניח שהקיום שלנו כיצורים חושבים רציונליים – הקיום הזה הוא בעל ערך נתון שלא תלוי בדבר – כלומר תכלית עצמו. אפשר להגיד שאצל קאנט ,ההנחה שהאנושיות היא רציונליות היא הנחה מאוד מצומצמת. הגרעין ממנו הוא גוזר את קיום האנושיות שלי כתכלית עצמה ,הגרעין של הדבר הזה היא הרציונליות שלי .הרעיון של ערך החיים כמשהו בסיסי מהוגן בקיום הרציונלי שלנו .לפי הדוגמאות שקאנט נותן, אפשר לראות שמעצם הרעיון של הרציונליות הוא גוזר הרבה מאוד היבטים של הקיום האנושי .הוא לא רק יגן עלי כיצור רציונלי באופן שמחשב חישובים ,אלא מבחינתו ,אם אני ואנשים אחרים מחויבים לראות בי כתכלית ולא רק כאמצעי לשימושם ,זה לא רק כולל את היכולת שלי להתקיים באופן רציונלי, זהו גם חופש הביטוי ,הגנה על הרציונליות שלי ,כבוד עצמי ,השאיפה של אדם לטוב ועוד. הדוגמא של הפועל הזר :לפי קאנט ,אם אני לא מכבד בפעולה שלי את העובדה שהאדם שואף לטוב – האדם הזה חשב ובחר כיוון פעולה בחייו ,אני אבוא מרחוק אל ישראל ,יעבוד ,ירוויח כסף וישפר את חיי ואת חיי משפחתי – הוא נמצא כיוון שהוא קיבל החלטות באופן רציונלי או לפחות שהוא היה מספיק רציונלי בכדי לשאוף שיהיה לו טוב וללכת בכיוון .כמישהו ששואף לטוב של עצמו .אם אני לא משלם לו שכר ,אני יוצר יקום שבו האדם הזה הוא רק אמצעי .הוא כאן רק בשביל לנקות לי בהכי פחות כסף שאפשר – הפעולה שלי לא מוסרית כי היא לא רואה בו גם תכלית. אנחנו תמיד רואים אנשים כאמצעי .יש לנו יחסים אינסטרומנטליים במשך כל הזמן .הטענה היא לא שזה לא מוסרי ,אלא אני צריך שהפעולה שלי לא תשלול מהאדם את האנושיות שלו. האם אנשים לא רציונליים נמצאים מחוץ לקטגוריות הללו? לפי קאנט – לא .יש הנחה מרחיבה אצל קאנט שכל אדם באשר הוא אדם ,כפוטנציאל ,יש לו רציונליות .הציווי הוא גורף .המקרים שאולי נמצאים מחוץ לציווי הזה הם מקרים מאוד קיצוניים – לדוגמא ,מישהו שהיה צמח כל חייו (חס וחלילה!) אבל היה אדם רגיל עוד קודם ,זה לא דוגמא שקאנט מטפל בו אבל הנחת הרציונליות חלה עליהם ואפשר לראות בהם כתכלית.
ניסוח שלישי – ממלכת תכליות קאנט יוצר חברה שבה כולם נוהגים באופן מוסרי ע"פ עקרונות הרציונליות .כולם רואים בם ובעצמם תכלית .החוק הנוהג במקום הוא החוק העמד במבחן המוסרי .זו החברה שמתכוננת שבני האדם נוהגים אך ורק בהתאם לתבונה .פחות בעניינים חברתיים ,יותר בעניינים שבין אדם לחברתו. למעשה ,בעולם הזה ,אין שום צורך בחוק מדינה או באיזושהי אכיפה כיוון שהאדם כופף את עצמו מרצונו לעיקרון הרציונלי .זוהי ממלכת התכליות .במקום הזה ,הפעולות של כולם הם הגמוניות. לקחת את עקרון הפעולה ולראות אם הוא עומד בסתירה אבל לא מול עולם הטבע אלא שמראש עברו את המבחן הזה. הביקורות על קאנט הראשון שהעלה ביקורת היה המשורר שילר .הוא טוען שמושג התבונה שקאנט מציע הוא צר מדי .שילר למעשה מוחה על צמצום מיותר של האנושיות .מיטב הדוגמאות שמבחינתו הם דוגמאות של מצב חופשי של אדם המביא לטוב ,כלומר ,בן-אדם המסכן את חייו למען אחרים ומשפחתו ,רוב הדוגמאות האלה מבחינתו ,אנשים עושים את זה בשם ערך של בני-אדם שמציבים לעצמם או למען בני-אדם אחרים. לפעמים אנשים עושים דברים נעלים דווקא בגלל חוויות של השפלה שהם עברו וניסו לתקן את העולם. הכח המניע המוסרי היחיד שקאנט מכיר בו זה הרציונליות .כל המניעים ששילר מונה הם מניעים של א-רציונליות .שילר גם מוחה על-כך שקאנט לא נותן את המקום להשפעה שיש ליופי על האדם .שילר אומר שלפעמים אדם שנחשף ליופי גדול מוביל אדם לשאוף לעשות טוב ,למצוא כוחות לעשות משהו שלא עשה ושקרוב יותר לטוב בלי לפגוע באותו יופי .יופי נותן השראה ,יופי נותן רצון לשלמות .אצל קאנט ,המניע הזה לא מקבל שום אלמנט מוסרי. שילר מוחה גם על עקרון הסגולה הטובה .המקום שבו האדם בשם איזשהי תפיסה עצמית של עצמו והמחויבות שלו לדרכים אחרות יפעל באופן מסוים .קאנט ענה לשילר ואמר לו שבחברה שבה יש כוחות לא מוסריים ,אי-אפשר לבסס תפיסת מוסר על דברים שהם בפיקוח כמו הסגולה הטובה או יופי או מודלים של אומץ וכן הלאה. מבקר נוסף בן-זמננו הוא הפילוסוף ג'ונתן בנט .גם בנט מתווכח עם הניסיון של קאנט לבסס אדם מוסרי רק על רציונליות .לפי בנט ,אנחנו זקוקים לשתי רשויות של הנפש שלנו בשביל לפעול באופן מוסרי .גם המחשבה הרציונלית וגם למה שהוא קורא סימפטיה ושואב גם מיום ,איזושהי תחושה של אחווה או קרבה אל בני-אדם אחרים. למה אנחנו צריכים את שתי הרשויות האלה? משום שמבחינתו ,הרציונליות בלבד ,ההכרה הקשובית ,לא מסוגלת לגלות את המקומות שבהם היא טועה .צריך לזכור שבנט כותב בסוף המאה ה.20- קאנט מאוד האמין בנאורות ,האמין בכך שהרציונליות תאמין בשגשוג מבחינת זכויות אדם .הרעיון הזה במאה ה 20-נראה קצת רחוק יותר .אחד הדוגמאות שהוא מנסה להראות את החוסר הזה זה הדיון שלו בפרוטוקולים של משפט אייכמן .חלק מהנימוקים של אייכמן בנוגע לפעולותיו הם חלק מוריאציה על קאנט :אייכמן ,חלק מהנימוקים שלו ,היה שהוא מחויב לתפקיד שלו ולחוקים של המדינה ושהעניין אם איכפת לו או לא איכפת לו לא היה רלוונטי ,כיוון שהוא רק עשה את התפקיד שלו. ברור שזה קריאה מעוותת של קאנט .קאנט מדבר על האדם כאדם כתכלית .מאוד קשה ליישב את זה עם איזה מחשבה גזענית .קאנט מדבר על החוק המוסרי ,על הציווי המוסרי ,לא כחוק מדינה המחייב אותי .מבחינת בנט ,הדוגמא היא לא איך קאנטייאני טוב עושה פשעים נוראים אלא איך אדם המעפיל עיקרונות רציונליים עדיין יכול להיות עיוור לגמרי למה שמניע אותו .הוא יכול לטעות באופן חד ולקרוא למשהו רציונליות שלמעשה זה משהו אחר. בנט אומר שאדם צריך את התחושה הבסיסית של אחווה אל בני אדם אחרים בכדי לומר שהרציונליות שלך הביאה אותך למחוזות אסורים. דוגמא של קאנט :אם אני מחביא חבר שנמלט מהרודפים שלו ,והם באים אלי ושואלים אותי אם הוא אצלי – אסור לי לשקר ואני מחויב לומר את האמת ,לא משנה מה ההשלכות .אבל קאנט האמין שהרציונליות כן מסוגלת לקעקע את כל סוגי הרוע שיש ,מבחירת האדם.
מה שבנט מראה ,זה שבגלל שהרציונליות לא קלה להפרדה מרמת הפרט ובגלל שאנחנו רואים שתרבות שלמה חושבת במונחי חוק ובונה גם פרוצדורות ומערכת חוקים שכל כולה זה הרס וגרימת רע, לבנט קל לומר שאם אנחנו מנסים לנסח מה חשוב באדם ומה מוסרי – אנחנו לא יכולים להתבסס רק על רציונליות כי יותר מדי קל לנו לטעות שם ,להטעות את עצמנו .אנחנו לא עד-כדי כך שקופים שתמיד נחשוב ברציונליות טהורה .אנחנו לא תמיד יכולים להבחין טוב בין רציונליות לטעויות .לכן אנחנו צריכים את הסימפטיה אל האדם האחר בכדי לדעת מתי אנחנו מעוותים מחשבה רציונלית. קרול גיליגן התחילה במחקר אמפירי .היא ראתה שיש דפוסים שונים שמחולקים למגזרים שונים (כגון גברים ונשים) .בדרך היא זיהתה משהו שהוא בדר"כ דפוס נשי של מחשבה מוסרית ,היא ניסחה מוסר שלא מתבסס על חריגה מהאישי ומהביטול של האישי ,אלא מחשבה בנוגע לאחריות הצומחת מתוך היחסים הבין אישיים. כלומר ,מבחינתה ,קאנט כשהוא מבטל את החשיבות של האישי ,של הקונקרטי ושל השיקול המוסרי ,הוא מבטל היבטים חשובים של איך אנשים חושבים על מוסר דרך האחריות שלהם כלפי זולתם ודרך הנכונות שלהם לדאוג לאחרים. גיליגן חושבת שמוסר ברמה העמוקה ביותר שלו ,גם מבחינה חברתית וגם מהרמה האישית זה היכולת שלו לשלב את שני ההיבטים האלה של קיום מוסרי – גם מוסר אוניברסלי וכללי וגם מוסר הצומח ממפגשים יומיומיים של בני האדם ,מחשיבות של הבן-אדם האחר הלוקח את מעשיו מן האישי ולא מן הכללי.
Related Documents
Colegio 9 9 9
June 2020 51
9-9
July 2020 40
9
July 2020 8
9
November 2019 12
9
November 2019 11
