שיעור מס' 11

‫מבוא לפוליטית – שיעור מס' ‪11‬‬ ‫‪27.06.2007‬‬ ‫רוסו (המשך)‬ ‫שיעור שעבר‪ :‬הסברנו את ההבדל בין "רצון הכל" ל"רצון הכללי"‪ .‬הרצון הכללי זה הרצון שמכוון אל‬ ‫טובת המסגרת המשותפת‪ .‬ישנם עניינים שהם לטובת המסגרת כמסגרת קולקטיבית – בראש ובראשונה‬ ‫בכדי שנוכל להתקיים‪ .‬מסים – לצורך העניין‪ ,‬טוב למסגרת המשותפת ולטובת הקיום‪ .‬עסקנו גם בנוסחה‬ ‫של רוסו הבודקת מה מנטרל את מה‪.‬‬ ‫אם יש לנו הסכמה על מטרה משותפת הנוגעת לטובת קיומנו – אנחנו נפעל לטובת הרצון הכללי‪.‬‬ ‫הסיפור נגמר כאשר יש מחלוקת בתוך האוכלוסיה‪ .‬כאשר יש קבוצות בעלי מחלוקות שונות‪.‬‬ ‫לכל סיעה יש רצון משלה (כמו כל מפלגה בארץ)‪ .‬כשמתחילה סיעתיות‪ ,‬כל סיעה רואה באינטרס שלה‬ ‫כרצון הכלל וכמשהו שצריך לקדם במישור הארצי‪.‬‬ ‫אם יש סיעה אחת גדולה שגוברת על היתר אז למעשה הרצון הכללי במרכאות הוא הרצון הכללי‬ ‫של הקבוצה הזאת אבל לא באמת הרצון הכללי האמיתי‪ .‬כשמפא"י שלטה‪ ,‬למשל‪ ,‬ללא גבולות‪ ,‬שלטו על‪-‬‬ ‫פי האינטרסים של חבריהם‪ .‬כשיש תנועה מסוימת שמקדמת אינטרסים מסוימים‪ ,‬היא מקדמת את‬ ‫האינטרסים של חבריה‪ .‬ואז אין רצון כללי כי לא מעניין אותם המחיר של מימוש האינטרסים האלו‪.‬‬ ‫הרצון הכללי לא הופך להיות כללי כי הוא תוצר של קונפליקט בין קבוצות אינטרסים שאף‪-‬אחד מהם לא‬ ‫מעניין אותה מהמסגרת הכללית‪.‬‬ ‫סיעתיות יתר מפוררת מסגרות פוליטיות מפי שאז המחוייבות היא לסיעה הרבה יותר מאשר‬ ‫למדינה‪.‬‬ ‫הרצון הכללי מכונן מסגרת מדינית‪ ,‬אבל כבר מלוק למדנו שצריך שיהיה לו זרוע מבחינת כח‬ ‫הכפייה‪ .‬הכח הזה‪ ,‬כאשר הוא מונע ע"י הרצון הכללי – הוא ריבון לגיטימי‪ .‬השימוש בכח נעשה גם כדי‬ ‫לשמור על זכויות האזרחים וגם בכדי לוודא שהם מקיימים את החובות שלהם‪ .‬את החובות‪ ,‬דרך אגב‪,‬‬ ‫קובע העם כריבון‪.‬‬ ‫כשהריבון הלגיטמי (העם עצמו) מטיל חובות כאלו על האזרחים הוא מביע דרישה מהם לציית‪.‬‬ ‫הציות הזה הוא למעשה ציות לעצמם‪ .‬כשהריבון הלגיטמי דורש מאנשים לציית‪ ,‬הוא לא יכול לדרוש מהם‬ ‫לעשות משהו בניגוד לרצון הכללי‪ .‬כשמתחילים קלקולים אז לא ברור מה לטובת המדינה ומה לטובת‬ ‫הריבון‪ .‬אך כשיש ריבון לגיטמי שפועל לפי הרצון הכללי‪ ,‬אי‪-‬אפשר שיווצרו ניגודי אינטרסים‪.‬‬ ‫החוק במדינה‪ ,‬חייב להיות חוק כללי ולא פרטי‪ .‬הוא חייב למלא את האינטרס הכללי ולא את‬ ‫הפרטי (חוק דרעי‪ ,‬למשל)‪.‬‬ ‫לגוף המדיני יש שני מניעים לפעולה‪ .1 :‬הרצון‪.‬‬ ‫‪ .2‬הכוח‪.‬‬ ‫הרשות המחוקקת היא הרשות המבצעת‪ .‬הרצון שמבטא את סמכות החקיקה היא הרשות‬ ‫המחוקקת המבטאת את רצון העם‪ .‬הרצון מקבל ביטויו ברשות המחוקקת‪ ,‬הכח היא הרשות המבצעת של‬ ‫הרשות המחוקקת שנקבעה ע"י הרשות המחוקקת‪ .‬תפקידה ‪ -‬מסגרת שתפקידה להוציא לפועל את‬ ‫החוקים‪.‬‬ ‫כשהריבון מוסר את הסמכות בידי כל העם – דמוקרטיה‪ .‬בידי מעטים – אריסטוקרטיה‪ .‬כשהוא‬ ‫ימסור זאת ליחיד – מונרכיה‪.‬‬ ‫לפי רוסו‪ ,‬המשטר חי מהעודף שנוצר בין מה שהאזרחים מייצרים לבין העלויות‪ .‬אנשים מייצרים‬ ‫משהו‪ ,‬יש להם רווח‪ ,‬הם מנכים ממנו את ההוצאות‪ ,‬נשאר להם איזשהו סכום שהוא המס‪ .‬המס הזה אמור‬ ‫לממן את המדינה‪.‬‬ ‫העודף הזה שונה ממקום למקום‪ .‬מצד אחד‪ ,‬באיזור שיש הרבה מים וקרקע טובה (אז חשבו‬ ‫במונחים חקלאיים) אז העודף הזה גדול‪ .‬באיזורים שקשה לגדל – העודף מזערי‪ .‬מצד שני‪ ,‬סוגים שונים‬ ‫של שלטון צורכים לקיום עצמם כמות שונה של משאבים‪.‬‬ ‫ככל שהמנגנון יותר מסורבל הוא צורך יותר לקיומו ואז נשאר פחות לצורכי המדינה‪ .‬ככל‬ ‫שהשלטון מרוחק יותר מהעם‪ ,‬ישנם הרבה גורמים מתווכים בדרך שצורכים את העודף‪ ,‬וכך הסכום‬ ‫שהעם מקבל הוא קטן יותר‪.‬‬ ‫רוסו ממשיך ואומר שהמרחק בין השלטון לעם הוא מאוד קטן‪ .‬העול הכלכלי שמטיל שלטון כזה‬ ‫על האוכלוסיה הוא קטן יותר‪ .‬שלטון אצילים מטיל עול כבד יותר‪ ,‬שלטון יחיד מטיל את כל העול על‬

‫היחיד‪ .‬שלטון יחיד מתאים לאומות עשירות‪ ,‬שלטון אצילים לאומות בינוניות ושלטון העם למדינות קטנות‬ ‫ועניות‪.‬‬ ‫למדינות חופשיות יש רווחה גדולה יותר למדינות של עריצים כיוון שבמשטר טוטאליטרי‪ ,‬רוב‬ ‫המשאבים מושקעים במימוש השליטה ובמשטר חופשי‪ ,‬הרבה יותר משאבים חוזרים לאוכלוסיה בצורת‬ ‫שירותים‪.‬‬ ‫העושר של המדינה תלוי בגורמים האלה (טכנולוגיה‪ ,‬למשל)‪ .‬ואז‪ ,‬באיזורים צחיחים ולא‪-‬פוריים‬ ‫– או שינטשו את האיזורים או שלא יהיה להם רווח‪ ,‬כיוון שעלות הפיתוח קטנה מעלות העודף‪ .‬מקומות‬ ‫כאלה‪ ,‬שאין הרבה הכנסות‪ ,‬יתאימו למשטר חופשי‪ ,‬כיוון שאם יהיה משטר רודני – הוא יצרוך את כל‬ ‫היבול ואז לא יתקיימו שם חיים‪.‬‬ ‫במקומות שיש עודף גדול עדיף שיהיה משטר מונרכי שיבזבז את המשאבים (העודף) על‪-‬פני‬ ‫מצב שהעודף הזה יוחזר לאזרחים והם יצרכו מותרות‪ .‬לפי דעתו‪ ,‬מותרות זה דבר משחית‪ .‬זה לא הכרחי‬ ‫שזה יהיה ככה אבל הגיוני שזה יהיה ככה‪.‬‬ ‫רוסו אומר גם כשהממשל לפעמים מתנוון‪ .‬שהשלטון מתחיל להתעמת עם הריבונות‪ ,‬עד שהוא‬ ‫מכניע אותה (ע"י כוח) בניגוד לרצון של הריבון‪...‬‬ ‫דרך שניה היא שהמדינה מתחילה להתפורר‪ .‬היא יכולה להתפורר בכמה אופנים‪:‬‬ ‫‪.1‬כשהשלטון מפסיק לנהל את המדינה לפי החוק‪ ,‬ואז הוא פועל כמו רודן‪ .‬ואז המדינה‬ ‫התפרקה‪ .‬המדינה כחברה ובבסיסה אמנה – התפרקה‪ .‬בריבונות‪ ,‬ביכולת לחוקק‪ ,‬עומדת‬ ‫קבוצה קטנה שלאזרחי המדינה אין היכולת לחוקק‪.‬‬ ‫‪.2‬ישנם מדינות שהשלטון צריך לחלוק את סמכותו עם אחרים‪ .‬כשהוא מתחיל לדחוף את עצמו‬ ‫אל המרכז ולתפוס את כל השלטון אז הדבר מוביל להתפוררות‪.‬‬ ‫התפוררות מוביל לאנרכיה‪ .‬שלטון היחיד הופך לשלטון העריץ‪ ,‬שלטון העם הופך להיות לשלטון‬ ‫ההמון ומה ששולט זה לא החוקים אלא הכוח‪.‬‬ ‫הרשות המחוקקת היא הביטוי לאיזשהו רצון כללי‪ .‬כשהרשות המחוקקת חלדה לתפקד והיא לא‬ ‫מתאימה את החקיקה לקיום היומיומי‪ ,‬אפשר לומר שהרשות המחוקקת כבר לא קיימת‪ .‬היא הרי המוסד‬ ‫שמגלם את הגוף המדיני‪ .‬אם הוא מתפורר – אז המדינה מתה‪ .‬המדינה היא הגוף‪ ,‬הרשות המחוקקת היא‬ ‫הנפש‪ .‬כשהנפש מתפוררת – אין תכלית לגוף‪.‬‬