שיעור מס' 11

‫תרבות המערב – שיעור מס' ‪11‬‬ ‫‪07.12.2008‬‬

‫אריסטו (המשך)‬ ‫הקרב הימי‬ ‫המושג הזה מופיע בספרו "האינטרפטיון"‪ .‬מדובר בהנחה שכל משפט הכתוב‪' ,‬פסוק חיווי'‪ ,‬יש לו‬ ‫מבנה של אמיתי או שקרי‪ .‬חיווי הוא לא כל הפסוקים שיש בעולם כיוון שיש גם פסוקי שאלה‬ ‫ופסוקי ציווי‪ .‬אותה משפחה של חיוויים‪ ,‬טענות על העולם‪ ,‬הם או אמיתיים או שקריים‪ .‬הדוגמא‬ ‫שלו הייתה "יתקיים קרב ימי בתאריך ‪ ."x‬אריסטו שואל אם הוא אמיתי או שקרי‪ ,‬ועונה בעצמו‬ ‫שהפסוק הזה הוא חסר משמעות‪ .‬אם המשפט אמיתי‪ ,‬זה אומר שהדבר יתקיים‪/‬התקיים במציאות‪,‬‬ ‫לא משנה אם הייתי נוכח או לא‪ .‬אם הוא שקרי‪ ,‬אז הוא לא התקיים במציאות‪ .‬אריסטו אומר‬ ‫שהמשפט חסר טעם כיוון שכל עוד המאורע עוד לא קרה‪ ,‬אין לנו היכולת לומר זאת‪ .‬אריסטו‬ ‫אומר שאנחנו יכולים לחשוב מחשבות על ההווה והעבר והמחשבות הללו תהיינה אמיתיות או‬ ‫שקריות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כל מחשבה לגבי העתיד לא יכולה להיות עובדתית‪ .‬אין שחר לשום‬ ‫מחשבה על עתיד‪ .‬אין שחר לשום ניבוי‪ .‬האם תיתכן התייחסות לעתיד? בוודאי – 'מצפה'‪' ,‬מקווה'‪,‬‬ ‫'משער' ושאר מילות תיאור אשר אין להן משמעות עובדתית‪.‬‬ ‫'מסע בזמן' זהו סתירה במושג‪ .‬העתיד עוד לא בנמצא‪.‬‬ ‫אריסטו רוצה לבטל את האמונה שלנו באמונות אוניברסאליות‪ .‬הוא תוקף את ההגות של‬ ‫אפלטון‪.‬‬ ‫יש להפריד בין אומן לבין אמונתו‪ ,‬בין פילוסוף לבין האידיאולוגיות שלו‪ .‬מי שבנה לנו את‬ ‫העולם האוטופי הפוליטי האידיאלי הוא אפלטון‪ .‬שייקספיר אומר שאפשר להסיט כל אדם מדעתו‬ ‫על‪-‬ידי השימוש ברטוריקה הנכונה‪ .‬מאחר ואפלטון רוצה שנחיה בשקט ושנחיה את חיינו‪ ,‬הוא לא‬ ‫רוצה שניאלץ לחצות כל מיני תהומות של דילמות‪ .‬הוא רוצה שקט תעשייתי‪ .‬מהבחינה‬ ‫האמנותית‪ ,‬לה אפלטון התנגד‪ ,‬הוא טוען שהעם לא צריך אמנות כי אין להם מושג לגביה‪,‬‬ ‫השומרים לא צריכים זאת כיוון שאין צורך להתחיל לערער להם את ההחלטות‪ ,‬אז אולי היחיד‬ ‫שיכול לעשות בכך שימוש זה המלך הפילוסוף‪.‬‬ ‫אמנות‪ ,‬לפי דעתו‪ ,‬נחותה כיוון שהיא דרגה שלישית לאידאה‪ :‬אידאה‪-‬מציאות‪-‬ציור אשר‬ ‫מצייר את המציאות (או פסל‪ ,‬או שיר או כל סוג אחר של אמנות)‪ .‬אפלטון נגד אמנות‪.‬‬ ‫אריסטו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬חושב אחרת‪ .‬האמנות עוקפת את החיקוי של המדע ומגיעה אל‬ ‫העיקר ואל המהות‪ .‬אריסטו גורס שדרך אמנות ניתן ללמוד ברמה גבוהה יותר מאשר נוכל ללמוד‬ ‫מכל מחקר‪.‬‬ ‫יש פה שני סעיפים‪:‬‬ ‫‪.1‬יש בניהם עימות‪.‬‬ ‫‪.2‬פסוקי עתיד הם חסרי משמעות‪.‬‬ ‫השקפה מקובלת היא פלורליסטית‪-‬ליברלית‪-‬ריטאליבסטית‪.‬‬ ‫אסתטיקה ואובייקטיסטית‬ ‫יצירה ספציפית יכולה להיות טובה מאוד עקב שליטה וירטואוזית בטכניקה‪ .‬שימוש במילה 'טעות'‬ ‫מצביעה על האדם כאובייקטיביסט‪.‬‬

‫פואטיקה היא ענף באסתטיקה העוסק בתורה של אמנות מסוימת‪ .‬אם ניקח את היצירה‬ ‫הטובה ביותר מסוגה‪ ,‬ננתח אותה‪ ,‬נוציא את העקרונות שפועלים בה‪ ,‬נהפוך אותה לנוסחאות‪ ,‬יש‬ ‫כאן מתכון‪ .‬כל יצירה‪ ,‬יש היכולת לנתחה והיכולת לבנות אותה מחדש – אנאליזאבילית‬ ‫וקונסטרקטבילית‪ .‬אורסון וולס הגיע לגדולה לאחר שלקח את היצירות הנערצות עליו (ג'ון פורד‪,‬‬ ‫למשל) וניתח אותן פריים אחר פריים‪.‬‬ ‫כל יצירה אמנות יש לה מבנה‪ .‬אם יש לה מבנה‪ ,‬ניתן לנתח אותו‪ .‬אם ניתן לנתח אותו‪,‬‬ ‫ניתן למצוא בו נוסחאות פעולה‪ .‬ברגע שמצאנו‪ ,‬יש לנו מתכון וניתן ולשכלל אותו‪ ,‬לתעל אותו‪,‬‬ ‫ליצור לפי המבנה הזה‪.‬‬ ‫הכל יודעים שהדרמה היא הצורה האמנותית הגבוהה ביותר כשהז'אנר הנעלה ביותר הוא‬ ‫הטרגדיה והטרגיקון הנעלה ביותר הוא סופוקלס ומבין המחזות שלו הטריולוגיה היא המוצלחת‬ ‫ומבניהם 'אדיפוס המלך' הוא היצירה הנעלה ביותר‪ .‬אך הוא לא מנסה לכוון את האדם על‬ ‫סופוקלס‪ ,‬אלא שכל אדם יבחר בעצמו את היוצר המועדף עליו‪ .‬שכל אחד יבחר את הטוב ביותר‬ ‫לפי זמנו‪ ,‬ינתח זאת ויבנה זאת מחדש‪ .‬עד שייקספיר‪ ,‬אף מחזאי לא העז לנסות לבנות טרגדיה‬ ‫שלא לפי המתכון של אריסטו‪ .‬הוא היה הראשון שהעז לפרוץ את הגבולות‪ ,‬וגם זה קרה בשלב‬ ‫מאוחר בקריירה שלו‪ .‬זה יכול להיות תחום פשוט או תחום מאוד מורכב‪ ,‬אך העיקר הוא להבין‬ ‫ולנתח את המבנה הפנימי של אותו התחום ואז להרכיב אותו מחדש תוך כדי שאתה מלביש עליו‬ ‫את היצירה שלך‪.‬‬ ‫"אדיפוס המלך"‬