Shalom Laam Soucot 5770

‫זמני החג באזור ירושלים ‪ -‬הדלקת נרות‪ 16:47 :‬צאת החג‪17:57 :‬‬

‫מערכת שלום לעם מברכת את כל בית ישראל‬

‫בברכת חג שמח‬

‫כתיבה ועריכה‪ :‬י‪.‬א‪ .‬בלוך‬

‫© כל הזכויות שמורות‬

‫איורים‪ :‬אריה סנה‬

‫מבט אל החיים‬ ‫סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬או סתם מבט מרענן‬

‫עז או תיש‬

‫"שתשתה חלב עיזים!" פסק הרופא‪ ,‬והשאיר את חכמי חלם מגרדים‬ ‫בראשם‪ ,‬מהיכן ימצאו חלב עיזים‪ ,‬ובכל מרחביה של חלם אין אפילו‬ ‫תיש‪.‬‬ ‫"יצא בעלה אל הכפרים ויקנה עז!" פסק הרופא שוב‪.‬‬ ‫קיבל האיש את גזר דינו של הרופא‪ ,‬הניח את אשתו תחת השגחה ויצא‬ ‫לדרך‪ ,‬הלך וצעד בשמש הקופחת עד שהתעייף‪ .‬נכנס לפונדק דרכים‪,‬‬ ‫שתה משהו‪ ,‬אכל משהו‪ ,‬ופטפט‪ ,‬סיפר לבעל הפונדק על האישה החולה‬ ‫ועל העז החולבת שהוא מבקש לקנות‪ .‬הפונדקאי שראה אורח מ"חכמי‬ ‫חלם"‪ ,‬החליט לחמוד לו לצון‪" ,‬תיכנס גם בדרכך חזרה‪ ,‬נפנק אותך‪ ,‬אחי‪,‬‬ ‫וגם את העז!"‪.‬‬ ‫המשיך האיש בדרכו‪ ,‬נכנס לאחד הכפרים שילם ממיטב כספו וקנה עז‬ ‫חולבת‪.‬‬ ‫חזר ועצר בפונדק‪ ,‬קשר את העז אל העץ‪ ,‬שתה מה ששתה‪ ,‬אכל מה‬ ‫שאכל‪ ,‬ובינתיים שחרר הפונדקאי את העז ותחתיה קשר תיש‪.‬‬ ‫האיש שלא ידע להבחין בין עז לתיש‪ ,‬לקח את התיש ויצא לביתו מאושר‪,‬‬ ‫עשה את שליחותו‪ ,‬ולאשתו יוכל לתת חלב עזים‪.‬‬ ‫ובבית‪ .‬ביקשה החמות לחלוב את העז‪ ,‬ופרצה בצחוק מתגלגל‪:‬‬ ‫ "לא יוצלח שכמותך! תיש הבאת‪ ,‬תיישים אינם נותנים חלב‪ ,‬לידיעתך!"‬‫אבל וחפוי ראש יצא האיש לדרך בשנית גורר את התיש אחריו‪.‬‬ ‫ושוב‪ ,‬חניה קצרה בפונדק‪ ,‬ועל כוס משקה סיפר לפונדקאי את קורותיו‪,‬‬ ‫איך רימו אותו אנשי הכפר‪ ,‬איך ניצלו את תמימותו ומכרו לו תיש במחיר‬ ‫של עז‪ .‬הפונדקאי הבליע חיוך מתחת לשפמו ורץ להחליף את התיש‬

‫בעז‪.‬‬ ‫הגיע האיש לכפר וחולל מהומה‪ ,‬צעק ואיים ודרש פיצוי‪" ,‬נתתם לי תיש‬ ‫ולא עז‪ ,‬וחלב אין!"‪.‬‬ ‫אל מול עיניו הנדהמות מילא הכפרי דלי שלם של חלב טרי היישר מעטיניה‬ ‫של העז‪" .‬על מה אתה מתלונן‪ ,‬חמותך לא יודעת לחלוב‪ .‬הרי זו עז!"‬ ‫חזר לאחוריו‪ ,‬נכלם‪ .‬חניה קצרה בפונדק על אם הדרך‪ ,‬והביתה עם התיש‬ ‫שהוחלף בשנית‪.‬‬ ‫ובבית חיכתה לו קבלת פנים צוננת‪ ,‬החמות התעקשה‪ ,‬היא יודעת לחלוב‪,‬‬ ‫ומה שבידו לא עז חולבת היא‪ ,‬אלא תיש!‬ ‫והוא בשלו‪" :‬הייתי בכפר‪ ,‬ולמול עיניי חלבו את העז‪ ,‬הרי זו עז ולא‬ ‫תיש!"‪.‬‬ ‫בחוסר רצון מופגן גרר את רגליו בשלישית‪ ,‬הפעם הייתה ההחלטה נחושה‬ ‫בידו‪ ,‬הוא לא ייתן להם לתעתע בו‪.‬‬ ‫נחוש בדעתו צעד לכפר‪ ,‬חוץ מחניה קצרה בפונדק‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא סטה‬ ‫מדרכו‪.‬‬ ‫ובכפר שוב הקים מהומה‪" :‬שוב עבדתם עלי‪ ,‬הרי זה תיש ולא עז!"‬ ‫הכפרי ניגש שוב ולמול עיניו המשתאות מילא את הדלי חלב‪.‬‬ ‫"תחתמו לי שזו עז!" ביקש האיש‪" ,‬שחמותי לא תכעס עליי!"‪.‬‬ ‫לעגו לו וצחקו בפניו‪ ,‬סלסלו בכתב שעז‬ ‫היא זו‪ ,‬עז בת עז‪ ,‬וחתמו כולם בצחוק‬ ‫מתגלגל‪.‬‬ ‫הפעם הוא היה רגוע‪ .‬יש לו מסמך‪ .‬עצר‬ ‫לשעה קלה בפונדק ויצא חזרה הביתה‬ ‫כשבידו המסמך ומאחוריו צועד‬ ‫התיש‪.‬‬ ‫לא קשה לתאר את הצעקות שעלו‬

‫מביתו של האיש‪ .‬חלם כולה התאספה סביב הבית‪ ,‬כמה גברתנים משכיני‬ ‫שלום העזו לחדור פנימה‪" ,‬עז‪ ,‬עז חולבת קניתי!" קרא לעברם החלמאי‪.‬‬ ‫"תיש! תיש עם זקן קנית! לא עז ולא חלב!!!" צעקה החמות ואיימה‬ ‫להכותו‪.‬‬ ‫הוציא הבעל מכיסו את כתב העדות החתום כדין‪ ,‬כי בני הכפר מכרו לו‬ ‫עז!‬ ‫הוציאה האשה את התיש מהדיר‪ ,‬והוכיחה לכולם שמדובר בתיש‪.‬‬ ‫התכנסו חכמי חלם לדיון בן שבעה ימים ושבעה לילות‪ .‬והגיעו למסקנה‬ ‫כי אין זו לא תיש ולא עז‪ ,‬אלא בריה חדשה ומחודשת‪ .‬בעל חי ממין חדש‪:‬‬ ‫בכפר הייתה עז‪ ,‬ובהגיעה לחלם הפכה והייתה לתיש‪...‬‬ ‫ולמה הבאנו מעשייה מגוחכת זו?‬ ‫אנחנו עומדים בעיצומו של חודש הרחמים והאהבה‪ ,‬חודש של ימים‬ ‫טובים ונפלאים‪ ,‬ימים מרוממים ומלאים במצוות ובמעשים טובים‪ .‬אנחנו‬ ‫מתעלים ומתרוממים‪ ,‬ממלאים את נשמתנו ברוחניות ובקדושה‪ ,‬בתחושות‬ ‫נפלאות של אהבת השם‪.‬‬ ‫אבל הנה בא יצר הרע וממלא את תפקידו‪ ,‬הוא נאבק ומושך אותנו לכיוונים‬ ‫אחרים‪ ,‬הוא לא רוצה שנשתנה‪ ,‬הוא לא רוצה שנחליף פנים‪ ,‬הוא רוצה‬ ‫שנשאר בחברתו‪ ,‬שנהיה בדיוק כמו שהיינו‪ ,‬חלשים‪ ,‬רפויים‪ ,‬חסרי עמוד‬ ‫שדרה רוחני‪ .‬אנחנו נאבקים‪ ,‬אבל הוא מנסה בשקט בשקט בלי שנרגיש‬ ‫לקחת את העז ולהחליף אותה בתיש‪ ,‬לקחת את כל מה שרכשנו בימים‬ ‫הנפלאים האלה‪ ,‬וברגע קטן של הסח הדעת‪ ,‬של חוסר שימת לב להפקיע‬ ‫מאתנו הכול‪ ,‬ואנחנו נמצא את עצמנו שוב‪ ,‬בדיוק באותו מקום שבו היינו‬ ‫קודם‪.‬‬ ‫התאמצנו להתקדם‪ ,‬השגנו את מה שהשגנו בעמל וברצון טוב‪ ,‬לא ניתן‬ ‫לזה לברוח‪ ,‬לא נפסיד את כל הדברים הטובים שקיבלנו בראש השנה ויום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬בשביל רגע אחד של חוסר זהירות‪.‬‬

‫ארבעה מי יודע?‬ ‫בכל תפוצות ישראל תוכלו לראות‬ ‫יהודים נושאים בחיקם את ארבעת‬ ‫המינים‪ ,‬האתרוג‪ ,‬הלולב‪ ,‬ההדס‬ ‫והערבה‪.‬‬ ‫מצווה זו מקורה בספר ויקרא‪:‬‬ ‫אשוֹן‪ְּ ,‬פ ִרי ֵעץ‬ ‫"ו ְּל ַק ְח ֶּתם ָל ֶכם ַּב ּיוֹם ָה ִר ׁ‬ ‫ץ‪-‬עבֹת‪,‬‬ ‫ַענַף ֵע ָ‬ ‫ָה ָדר ַּכ ּפֹת ְּת ָמ ִרים‪ ,‬ו ֲ‬ ‫ָחל"‪.‬‬ ‫ְע ְר ֵבי‪-‬נ ַ‬ ‫וַ‬ ‫פרי עץ הדר‪ ,‬הוא האתרוג‪ .‬כפות תמרים‪ ,‬זהו הלולב המתנשא בראש‬ ‫הדקל‪ ,‬ענף עץ עבות‪ ,‬הוא ההדס‪ ,‬וערבי נחל‪ ,‬אלו הערבות המלבלבות‬ ‫בגדות הנחלים‪.‬‬ ‫הרבה סמליות יש מאחורי ארבעת המינים הללו‪ ,‬לפנינו כמה מהרמזים‬ ‫המאפיינים את המינים ונותנים להם משמעות סמלית‪.‬‬

‫אחדות ישראל‬ ‫ארבעת המינים מאוגדים יחד מסמלים את אחדות ישראל‪ ,‬למרות שונותם‪,‬‬ ‫למרות מהותם השונה זה מזה‪ ,‬הם מאוחדים כאחד כלפי מעלה לאביהם‬ ‫שבשמים‪:‬‬ ‫האתרוג‪ ,‬יש בו טעם וגם ריח‪ ,‬ומסמל אנשים שיש בהם גם תורה וגם‬ ‫מעשים טובים‪.‬‬ ‫הלולב הבא מעץ הדקל שיש בו פירות מתוקים אך חסר ריח‪ ,‬מסמל‬ ‫אנשים שיש בהם תורה‪ ,‬אך אינם עושים מעשים טובים‪.‬‬ ‫ההדס‪ ,‬ריחני אך חסר טעם‪ ,‬מסמל את אלו שאין בהם תורה אך עושים‬ ‫מעשים טובים‪.‬‬ ‫הערבה‪ ,‬אין לה לא טעם ולא ריח‪ ,‬והיא מסמלת את אלה שאין בהם לא‬ ‫תורה ולא מעשים טובים‪.‬‬ ‫וכולם יחד מכוונים לאבינו שבשמים‪.‬‬

‫אברי הגוף ושמחת החג‬ ‫במדרש אחר מצאנו הקבלה בין ארבעת המינים לאברי הגוף העומדים‬ ‫לפני ה' ומפארים את שמו בשמחת החג‪:‬‬ ‫האתרוג דומה ללב‪ ,‬הלב המתרגש ומתכוון לעבודת הבורא‪.‬‬ ‫הלולב דומה לעמוד השדרה המחזיק את הגוף כולו בקומה זקופה ונכון‬ ‫לעבודת הבורא‪.‬‬ ‫ההדס דומה לעיניים המוליכות את האדם לקראת מטרותיו הנעלות‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫הערבה דומה לשפתיים המדברות ומשבחות בתפילה את הבורא‪.‬‬ ‫ֹאמ ְרנָה ה' ִמי‬ ‫"כל ַע ְצמו ַֹתי ּת ַ‬ ‫ועל כל אלו אמר דוד המלך )תהלים לה‪ ,‬י(‪ָּ :‬‬ ‫ָכמו ָֹך‪."...‬‬

‫חג האסיף‬ ‫כידוע‪ ,‬חג הסוכות הוא חג האסיף בהתאם לתקופת השנה שבה אוספים‬ ‫ׂה ְל ָך ִׁש ְב ַעת‬ ‫"חג ַה ֻּס ּכֹת ַּת ֲע ֶש‬ ‫את היבול החקלאי מן השדה ומן הכרם ‪ַ -‬‬ ‫ִק ְּב ָך )=מהיקב שלך(" )דברים טז‪,‬‬ ‫ָרנְ ָך )=מהגורן שלך( ו ִּמ ּי ְ‬ ‫ָמים ְּב ָא ְס ְּפ ָך ִמ ּג ְ‬ ‫יִ‬ ‫יג(‪ .‬תקופת האסיף היא תקופה של שמחה טבעית בשפע שהקב"ה נותן‬ ‫בידינו‪ ,‬חג הסוכות מסמל את השמחה וההכרה בכך שאנו יודעים ומכירים‬ ‫בכך שאנו תלויים בידי ה'‪ ,‬המינים הירוקים והמלבלבים הם דרך לסמל את‬ ‫השמחה בשפע שבתוך הטבע‪.‬‬

‫הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך‬ ‫רבי עקיבא אומר במדרש‪ ,‬כי ארבעת המינים כולם רומזים אל הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬ונטילתם מסמלת את אהבתנו אליו‪:‬‬ ‫ְה ָדר ָל ָב ְׁש ָּת"‪.‬‬ ‫פרי עץ הדר ‪ -‬זה הקב"ה שכתוב בו )תהלים קד(‪" :‬הוֹד ו ָ‬ ‫"צ ִּדיק ַּכ ָּת ָמר י ְִפ ָרח ְּכ ֶא ֶרז‬ ‫כפת תמרים ‪ -‬זה הקב"ה שכתוב בו )תהלים צב(‪ַ :‬‬ ‫ׂ ּגֶה"‪.‬‬ ‫ַּב ְּל ָבנוֹן ִי ְש‬ ‫ֲד ִּסים"‪.‬‬ ‫וענף עץ עבת ‪ -‬זה הקב"ה שכתוב בו )זכריה א(‪ :‬וְהוּא ע ֵֹמד ֵּבין ַהה ַ‬ ‫ַמר ּו ְׁשמוֹ‪,‬‬ ‫"שיר ּו ֵלאל ִֹהים ז ְּ‬ ‫וערבי נחל ‪ -‬זה הקב"ה שכתוב בו )תהלים סח(‪ִׁ :‬‬ ‫ֲרבוֹת‪."...‬‬ ‫ס ֹּל ּו ָלר ֵֹכב ָּבע ָ‬

‫סיפור לחג‬ ‫לא מנהלים את העולם‬

‫אנשים במשקפיים קטנות ועגולות מילאו את ככר העיר ממתינים‬ ‫לפתיחת התערוכה הכי מדוברת בעיר‪.‬‬ ‫"ציור אמיתי" נקרא שמה של התערוכה שבחרה להתנתק מהזרמים‬ ‫החדשים בעולם האומנות ולהתמקד דווקא באומנות הציור הפשוט‬ ‫והמדויק‪" ,‬אנחנו רוצים לראות את המציאות משתקפת על הבד"‪ ,‬הכריזו‬ ‫מארגני התערוכה התחרותית ביומרנות וקראו לקהל לדרג את הציורים‬ ‫הטובים ביותר שיזכו לעלות לתחרות הגמר‪.‬‬ ‫שני ציורים עלו לגמר‪ ,‬ועל חבר השופטים הוטל להכריע מי מהם יזכה‬ ‫בפרס הגדול שהובטח עבור הציור האמיתי ביותר‪.‬‬ ‫"הכרם"‪ ,‬זה היה שמו של הציור הראשון‪ ,‬פשוט אך מפעים‪ ,‬בתמונה‬ ‫שגודלה השתרע על פני קיר שלם נפרש כרם מדהים ביופיו‪ ,‬ענפי הגפנים‬ ‫השתרגו בחן סביב עמודי מתכת מעוצבים‪ ,‬ושילחו קנוקנות שהתפתלו‬ ‫ונאחזו בחוטים שנמתחו לרוחב הכרם‪ ,‬אשכולות עמוסים בענבים אדומים‬ ‫ובשלים הזמינו את הצופים להיכנס אל תוך התמונה ולקטוף‪.‬‬ ‫השופטים נאנחו בהתפעלות כשקבוצת ציפורים נחתה על הכרם‬ ‫שבתמונה וביקשה לנקר בענבים‪.‬‬ ‫"אין ספק"‪ ,‬לחשו הצופים‪" ,‬הציור הזה בהחלט אמיתי‪ ,‬אפילו הציפורים‬ ‫התבלבלו"‪.‬‬ ‫"ממש אמיתי‪ ,‬לחש שופט לחברו‪ ,‬ראית איך הציפור ניגשה אל הענבים?"‬ ‫"ועכשיו לציור השני"‪ ,‬הכריז המנחה‪ ,‬וביקש מהשופטים לעבור לצידו‬ ‫השני של האולם‪ ,‬שם הבחינו השופטים בוילון גדול ומעוטר המכסה את‬ ‫הציור‪.‬‬ ‫"אני חוזר בי!"‪ ,‬לחש הצייר השני‪" ,‬איני רוצה להתחרות עם הציור הקודם‪,‬‬ ‫הוא פשוט מוצלח כל כך‪ ,‬אני מתבייש בפני הכישרון של הצייר הראשון‪,‬‬

‫תנו לו את הפרס!"‬ ‫"בכל זאת!" אמר אחד השופטים וניגש להסיר את הוילון‪ .‬אבל נותר נדהם‬ ‫כשנתקל בבד הציור‪ ,‬לא היה שם וילון‪ .‬זה היה ציור של וילון‪.‬‬ ‫"מדהים!" הכריז השופט‪" ,‬מדהים!" הכריזו גם האחרים ומיהרו להעניק לו‬ ‫את פרס הציור האמיתי ונימקו את בחירתם‪" :‬הכרם הצליח להטעות את‬ ‫הציפורים‪ ,‬אבל הוילון הצליח להטעות גם אותנו"‪.‬‬ ‫•‬ ‫יש ציירים שמצליחים להטעות את בעלי החיים‪.‬‬ ‫יש ציירים שצליחים להטעות את חוש הראיה‪.‬‬ ‫וישנו צייר שמצליח להטעות גם את שאר החושים‪.‬‬ ‫זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שעליו אמרו "אין צייר כאלוקינו"‪ .‬הוא מצייר‬ ‫בפנינו עולם מופלא שבו הכל נראה אמיתי כל כך‪ ,‬אבל כשחופרים‬ ‫לעומק מתברר שאנחנו חיים בתוך אשליה‪.‬‬ ‫•‬ ‫ולהרחבת הדברים‪:‬‬ ‫בחג הסוכות נוהגים בקהילות ישראל לקרוא מתוך מגילת קוהלת‪ .‬שלמה‬ ‫המלך החכם מכל האדם‪ ,‬מוביל אותנו‬ ‫בדרכו המיוחדת למבט מעמיק ומעורר‬ ‫מחשבה על החיים ועל המציאות‪ ,‬וקורא‬ ‫תיגר על מוסכמות החיים המקובלות‬ ‫עלינו‪.‬‬ ‫ִיתי ֲאנִי‬ ‫בין השאר הוא כותב‪" :‬ו ָּפנ ִ‬ ‫ִל ְראוֹת ָח ְכ ָמה וְהוֹלֵלוֹת ו ְִס ְכלוּת‪ִּ ,‬כי‬ ‫ֶך ֵאת‬ ‫ֶמה ָה ָאדָם ֶׁש ּיָבוֹא ַא ֲחרֵי ַה ֶּמל ְ‬ ‫ׂוּהוּ"‪,‬‬ ‫ֲא ֶׁשר ְּכבָר ָעש‬ ‫חלק מהמפרשים רואים בכך הצהרת‬ ‫"כי ֶמה‬ ‫כוונות על צורת התנהלותו של העולם‪ִּ ,‬‬

‫ׂוּהוּ"‪ ,‬המלך הוא מלכו של‬ ‫ֶך ֵאת ֲא ֶׁשר ְּכבָר ָעש‬ ‫ָה ָאדָם ֶׁש ּיָבוֹא ַא ֲחרֵי ַה ֶּמל ְ‬ ‫עולם‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והאדם הוא היצור השוכן בעולם הזה וחושב‬ ‫שהוא "כל יכול"‪ ,‬בידו ליצור ולעשות‪ ,‬לשנות ולנהל‪ ,‬לבנות ולפרק‪ ,‬אין‬ ‫ֶך ֵאת‬ ‫"כי ֶמה ָה ָאדָם ֶׁש ּיָבוֹא ַא ֲחרֵי ַה ֶּמל ְ‬ ‫מעצור בידו‪ .‬ועל כך קורא שלמה‪ִּ :‬‬ ‫ׂוּהוּ"‪ ,‬מי אתה שתחשוב שאתה מסוגל לנהל את העולם‬ ‫ֲא ֶׁשר ְּכבָר ָעש‬ ‫ולעשות בו ככל העולה על רוחך?!‬ ‫אבל האמת היא שהטעות נמצאת במציאות‪ ,‬העולם בנוי בצורה כזו‬ ‫שהאדם בטוח שהוא שולט בכל ושהכול נמצא תחת שליטת האדם‪,‬‬ ‫תחושת "כוחי ועוצם ידי" חודרת לכל פינה ומטעה את האדם לחשוב‬ ‫שהוא באמת מסוגל להכול‪.‬‬ ‫ומה האמת באמת?‬ ‫כאן אנחנו חוזרים לסיפור שפתחנו בו‪ ,‬האמת היא ש"אין צייר כאלוקינו"‪,‬‬ ‫כפי שחז"ל דורשים את הפסוק "אין צור כאלוקינו"‪ ,‬ציוריו של הקב"ה‬ ‫הם מופלאים‪ ,‬כי הם מצליחים להטעות אותנו בני האדם‪ ,‬ולתת לנו את‬ ‫התחושה שהכול בשליטה‪ ,‬הכול תחת ידינו‪ ,‬אנחנו מנהלים את העולם‪.‬‬ ‫אבל אם מגרדים קצת לעומק מגלים שמדובר בסך הכול באשליה‪ ,‬אחיזת‬ ‫עיניים‪ .‬יש יד מכוונת מלמעלה‪ ,‬יד שמנווטת את העולם ומובילה אותו‬ ‫כפי רצונה‪.‬‬ ‫ֶך ֵאת ֲא ֶׁשר ְּכבָר‬ ‫ועל כך אומר שלמה‪ִּ " :‬כי ֶמה ָה ָאדָם ֶׁש ּיָבוֹא ַא ֲחרֵי ַה ֶּמל ְ‬ ‫ׂוּהוּ"‪.‬‬ ‫ָעש‬ ‫יש יד מכוונת בעולם‪.‬‬ ‫ואנחנו בחג הסוכות‪ ,‬כאשר אנו יוצאים מתוך הבית המוגן והמבוצר‪,‬‬ ‫מסירים מעל ראשנו את התקרה המגוננת ויושבים תחת כיפת השמים‬ ‫בסוכה שאור השמש חודר לתוכה במלוא עוזה וכוכבי השמים מציצים‬ ‫מבין ענפיה‪ ,‬אנחנו מכריזים בכך שאנחנו מכירים שתחושת "כוחי‬ ‫ועוצם ידי" היא אשליה‪ ,‬ושאנחנו תלויים בחסדי היושב במרומים הרבה‬ ‫יותר ממה שאנחנו יודעים‪.‬‬

‫בכל חופש אני יוצא לעבוד‬ ‫כדי להרוויח קצת כסף כיס‪ ,‬רציתי לצאת גם בחופש‬ ‫סוכות‪ ,‬וכבר סיכמתי עם מקום עבודה שיקבל אותי‪ ,‬אבל אז חבר שלי אמר לי‬ ‫שלא כדאי לעבוד בחול המועד‪ .‬האם זה נכון?‬ ‫אכן‪ ,‬בחול המועד מותרת רק מלאכה שהיא לצורך המועד‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לצורך שמחת החג )למשל לתקן את המכונית‬ ‫כדי לצאת לטיול(‪ ,‬או אדם שאין לו כסף שיוצא‬ ‫לעבוד כדי שיוכל להאכיל את בני משפחתו‪.‬‬ ‫וכן מלאכת דבר האבד )למשל‪ ,‬טיפול בבית‬ ‫שעומד להתמוטט(‪.‬‬ ‫כמובן שכמו כל הלכה גם בזו יש פרטים רבים‪,‬‬ ‫ולא נוכל להתייחס אליהם במסגרת זו‪ ,‬אבל‬ ‫בהחלט שנרצה להתייחס למשמעות של "חול‬ ‫המועד" כדי לתת לך את הכוח לקבל החלטה שיש‬ ‫מאחוריה גם הבנה והתחברות‪.‬‬ ‫בכל ימות השנה בני אדם עסוקים איש איש בטרדותיו‪ ,‬לכל‬ ‫אחד יש אלף ואחד סידורים ודאגות שעליו לסדר‪ ,‬לארגן ולבצע‪,‬‬ ‫הזמן רץ ומרוץ החיים השוטף מונע את האדם מלעצור ולהתבונן‬ ‫על החיים ועל משמעותם‪ ,‬לבחון את עצמו ואת חייו‪ ,‬לבדוק את‬ ‫המצב הרוחני שלו‪ ,‬את הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא‪ .‬הוא‬ ‫עסוק‪.‬‬ ‫לשם כך נתנה לנו התורה תחנות תדלוק במשך השנה‪ .‬יש מהן‬

‫בית המדרש‬ ‫תחנות תדלוק קצרות כמו השבתות‪ ,‬ויש מהן תחנות תדלוק‬ ‫ארוכות יותר אלו הן ימי החג של פסח וסוכות‪.‬‬ ‫בימים אלו )של חול המועד הנלווה אל החג עצמו( ציוותה עלינו‬ ‫התורה לשבות ממלאכה שאיננה הכרח‪ ,‬ולעצור ממרוץ החיים‬ ‫כדי להתבונן ולחשוב‪.‬‬ ‫המאפיין המרכזי של חג הסוכות הוא השמחה‪ ,‬חג הסוכות נקרא‬ ‫"זמן שמחתנו"‪ .‬והסיבה לכך היא‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬חקלאית‪ ,‬בתקופה‬ ‫זו של עונת השנה עומד החקלאי אחרי תקופת האסיף‪ ,‬מחסניו‬ ‫מלאים מכל טוב השדה‪ ,‬הוא שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫אבל אין די בשמחת השפע כשלעצמה‪ ,‬התורה רוצה שנתעל‬ ‫את השמחה ונכיר מהו מקור השפע‪ ,‬ולכן היא‬ ‫יכם‬ ‫ׂ ַמ ְח ֶּתם ִל ְפנֵי ה' ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫מבקשת מאתנו‪ּ " :‬ו ְש‬ ‫ָמים"‪ ,‬עצרו‪ ,‬התבוננו‪ ,‬הביטו מי מקור‬ ‫ִׁש ְב ַעת י ִ‬ ‫השפע שלכם‪ ,‬מי הסיע רוחות‪ ,‬מי הניע עננים‪,‬‬ ‫ומי הוריד גשמים‪ .‬שימו לב וגלו את מקור‬ ‫השפע השופע בעולם‪ ,‬מי נותן את הברכה במה‬ ‫שיש לכם‪ ,‬ומי נותן את הכוח המחייה את העולם‪.‬‬ ‫יכם!"‬ ‫ׂ ַמ ְח ֶּתם ִל ְפנֵי ה' ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫" ּו ְש‬ ‫זו משמעות החג‪ ,‬התבוננות‪ ,‬מחשבה‪ ,‬עצירה ממרוץ החיים‬ ‫והכרה בחסד שהקדוש ברוך הוא עושה אתנו‪.‬‬ ‫לעבודה ולמלאכה‪ ,‬למרוץ ולטירוף יש עוד מספיק ימים בשנה‪.‬‬ ‫כדאי לנצל את הימים הטובים הללו לצמיחה אישית ורוחנית‬ ‫אמיתית‪.‬‬

‫שאלות וסוגיות מבית המדרש‬

‫הסוכה האור והעין )שאלה מס' ‪(65‬‬ ‫לאחר שמשפחת מילר סגרה את המרפסת והפכה אותו לחדר‪ ,‬לא נותרה‬ ‫להם ברירה אלא לבנות את סוכתם בחצר הבניין המשותף‪ ,‬בסמוך לחלון‬ ‫המחסן של מר לוי השכן‪ .‬וכך הייתה הסוכה של משפחת מילר העומדת‬ ‫בחצר לעובדה קיימת מדי שנה בשנה‪.‬‬ ‫לאחר מספר שנים החליט מר לוי להפוך את המחסן שלו לחדר מגורים‬ ‫נוסף‪ ,‬ולאחר שיפוץ רציני מיקם שם את‬ ‫חדר ההורים‪.‬‬ ‫חג הסוכות הגיע ומשפחת מילר בנתה‬ ‫שוב את הסוכה בחצר כמנהגם מימים‬ ‫ימימה‪ ,‬ואז גילה מר לוי כי מדובר‬ ‫בסיוט של ממש‪ ,‬הרעש שהקימו הילדים‬ ‫בכל שעות היום היה בלתי נסבל‪ ,‬הפרטיות‬ ‫נעלמה כיוון שדלת הסוכה ממוקמת בדיוק‬ ‫מול החלון שלו‪ ,‬וגם השמש שזרחה בכל בוקר לתוך החלון שלו הוסתרה‬ ‫בשבוע שבו עמדה שם הסוכה והחדר היה חשוך ומדכא‪.‬‬ ‫"אני מבקש שבשנה הבאה לא תבנה כאן סוכה"‪ ,‬אמר מר לוי לאדון מילר‪,‬‬ ‫"אני פשוט בסיוט מהסוכה שלך!"‬ ‫ "אבל כבר חמש שנים שאני בונה כאן סוכה‪ ,‬ולא אמרת כלום"‪ ,‬התגונן‬‫אדון מילר‪.‬‬ ‫ "עד היום לא הפריע לי כי היה כאן מחסן‪ ,‬אבל עכשיו יש לי כאן חדר וזה‬‫ממש מפריע"‪.‬‬

‫אז מה עושים‪ ,‬הצדק עם מי?‬ ‫מקורות לעיון והרחבה‪ :‬בבא בתרא דף ו' ע"ב ‪ -‬האי כשורא דמטלטלא‪,‬‬ ‫שולחן ערוך חושן משפט סימן קנג יז‪ ,‬וסימן קנד לב‪.‬‬ ‫ולכבוד החג‪ ,‬הנה אנחנו מפרסמים את התשובה מיד‪ ,‬ולרגל המועד איננו‬ ‫מקבלים תשובות הקוראים לשאלה זו‪.‬‬

‫‪ -‬תשובה ‪-‬‬

‫נקדים ונאמר‪ ,‬כי בודאי מן הראוי שאדון מילר ייזהר וימנע את ילדיו ובני משפחתו‬ ‫מכל רעש המפריע לשכנים‪ ,‬וביתר זהירות בשעות המנוחה‪ ,‬שלא יהיה חלילה בא‬ ‫לקיים מצווה ועושה עבירה‪ ,‬ונמצאת בידו "מצווה הבאה בעבירה"‪.‬‬ ‫ולגופו של עניין‪ ,‬מבחינה הלכתית‪ ,‬מר לוי אינו יכול להכריח את אדון מילר‬ ‫להעמיד את סוכתו במקום אחר‪.‬‬ ‫מדוע?‬ ‫בהלכה ישנו מושג של "חזקה"‪ ,‬כאשר אדם מחזיק בקרקע ומשתמש בה שימוש‬ ‫כלשהוא במשך תקופה מסוימת‪ ,‬ולא קמו עליו עוררים‪ ,‬יש לכך משמעות‬ ‫הלכתית חזקה‪.‬‬ ‫במסכת בבא בתרא )דף ו'( דנה הגמרא בסוגית תשמישי חזקה‪ ,‬והיא אומרת כי‬ ‫כאשר אדם הניח קורה וסמך אותה על קיר ששייך לחברו פחות משלושים יום‪,‬‬ ‫יכולבעלהקירלבקשמהשכןשהניחאתהקורהשיורידאותה‪,‬כיווןשתשמיששל‬ ‫פחות משלושים יום אין בו משום "חזקה"‪ ,‬ואדם רגיל גם אינו מקפיד על שימוש‬ ‫קצר‪ .‬עוד אומרת הגמרא כי אדם שבנה סוכה וסמך אותה על הקיר של שכנו‪ ,‬עד‬ ‫שבעה ימים אין בזה חזקה‪ ,‬אולם לאחר שבעה ימים יש כאן חזקת שימוש )שהרי‬ ‫כל עוד היה חג הסוכות בתוקף‪ ,‬יכול היה השכן לומר שחשב שהשימוש הוא ארעי‬ ‫ולכן לא מחה‪ ,‬אבל כשעבר חג הסוכות והוא ראה שהשכן ממשיך להשתמש בקיר‬ ‫שלו ולא מחה‪ ,‬יש כאן חזקת שימוש‪ ,‬המעידה שבעל הקיר הסכים לשימוש זה‪.‬‬ ‫וממילא בעל הסוכה יכול להשאיר את הסוכה שלו נסמכת על הקיר של השכן גם‬ ‫בשאר ימות השנה(‪.‬‬ ‫ומכאןלמדנו דברחשובשבמשךחגהסוכותזמןקיוםמצוותהסוכה לאמקפידים‬

‫למחות על סוכה שאדם בונה‪ ,‬שהרי אם היו מקפידים‪ ,‬כבר אחרי יום אחד הייתה‬ ‫זו חזקת שימוש‪ ,‬וכן נפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן קנ"ג י"ז‪ ,‬שאין חזקה‬ ‫לשבעה ימים כיוון שאין מחאה‪.‬‬ ‫במקרה שלנו ישנה נקודה נוספת חשובה שמר מילר הקדים את מר לוי בשימוש‬ ‫בחצר‪ ,‬שהרי למר לוי היה מחסן והחלון היה סגור בו תמיד‪ .‬וכיוון שכך נפסק‬ ‫בשולחן ערוך שבמקרה שכזה שיש מי שקדם לשני בשימושו בחצר אין לשני כל‬ ‫תביעה עליו‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬שכל מה שאפשר לעשות כדי להקל על בעל החצר חייב מר מילר לעשות‪.‬‬ ‫אם בתליית וילון כדי לשמור על הפרטיות‪ ,‬ואם בהימנעות מרעש‪.‬‬ ‫יש לציין כי כל האמור הוא בחצר של אדם פרטי‪ ,‬שכיוון שבנה את הסוכה בחצר‬ ‫והוא לא מחה‪ ,‬יש בכך הודאה בהקניית זכות השימוש לבניית הסוכה‪ .‬אבל בחצר‬ ‫של שותפים אין חזקה‪ ,‬כיוון שהשותף יכול לטעון שהעובדה שלא מחה נובעת‬ ‫מהסיבה שגם לבונה הסוכה יש זכות שימוש בחצר‪ ,‬אבל כעת שזה מפריע לו‬ ‫הוא מוחה‪ ,‬וזכותו למחות כעת למרות שלא מחה קודם‪ .‬למעט‪ ,‬אם בונה הסוכה‬ ‫עשה שינוי ממשי בחצר‪ ,‬כמו יציקת בטון או עמודים קבועים‪ ,‬כיוון שבמקרה כזה‬ ‫כל אדם נורמלי היה מוחה )גם אם מדובר בשותף(‪ ,‬והעובדה שלא הייתה מחאה‬ ‫מעידה על הסכמה לשימוש זה של בניית הסוכה בחג הסוכות‪.‬‬ ‫)עיין עוד בספר משכן שלום סימן א' סס"ק נ"ד(‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬השאלות והתשובות נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם הסוגיות‪,‬‬ ‫אך לא לשם פסיקת הלכה המצריכה בירור של כל פרט לעומקו‪.‬‬