Shalom Laam Rh 5770

‫זמני החג באזור ירושלים ‪ -‬הדלקת נרות‪ 18:06 :‬צאת החג‪19:14 :‬‬

‫כתיבה ועריכה‪ :‬י‪.‬א‪ .‬בלוך‬

‫© כל הזכויות שמורות‬

‫איורים‪ :‬אריה סנה‬

‫מבט אל החיים‬ ‫סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬או סתם מבט מרענן‬

‫רק סימן‬

‫הוא יצא מהחנות כשבידו כלוב קטן‪ ,‬ובתוכו ציפור קטנה‪.‬‬ ‫הארנק שהיה אך לפני כמה דקות תפוח היה עכשיו ריק לגמרי‪ ,‬אבל‬ ‫הוא היה ממש מרוצה‪ .‬כבר כמה חודשים שהוא חולם על ציפור השיר‬ ‫הקטנה והנדירה הזו‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬אחרי נסיעה ארוכה של שבועיים תמימים‬ ‫הוא השיג אותה‪ .‬ובל נשכח שלנסיעה הארוכה הזו קדמו חודשים‬ ‫ארוכים של בירור מקיף‪ .‬מידע אמין שהגיע בדיוק בזמן הוביל אותו‪,‬‬ ‫בעזרת העגלון שלו‪ ,‬היישר לחנות המיוחדת הזאת בפריז‪.‬‬ ‫העגלון היה בהלם‪ .‬מסע כל כך ארוך בשביל ציפור כל כך קטנה ואפילו‬ ‫לא יפה‪.‬‬ ‫"מה זה?" שאל העגלון בהיסוס‪ ,‬מצביע על הציפור‪.‬‬ ‫ "זמיר!" חתם הדוכס את השיחה במילה אחת קצרה‪ ,‬כאילו די בה‬‫להסביר את הכול‪.‬‬ ‫העגלון הרשה לעצמו עוד שאלה אחרי שבועיים של מסע מפרך "וכמה‬ ‫היא עולה?"‪.‬‬ ‫ "אלף וחמש מאות דינרים!"‬‫שתק הנסיך‪ ,‬שתק גם העגלון‪ ,‬וגם הציפור שתקה כל הדרך‪.‬‬ ‫עוד שבועיים חלפו והעגלון פרץ לביתו בסערה‪ ,‬הוא שכח אפילו לסגור‬ ‫את הדלת אחריו‪" ,‬את חייבת לשמוע"‪ ,‬אמר לאשתו בהתרגשות‪" ,‬חזרתי‬ ‫עכשיו מנסיעה ארוכה לפריז ביחד עם הדוכס‪ ,‬ולא תאמיני מה הוא קנה‬ ‫שם‪ ,‬ציפור‪ ,‬ציפור קטנה ומכוערת באלף וחמש מאות דינרים"‪ .‬הוא הזיז‬ ‫את כובעו‪ ,‬והאישה הבינה שיש לו עוד משהו חשוב לומר‪.‬‬ ‫"החלטתי שאני לא רוצה למות כמו כלב עם הלשון בחוץ‪ .‬גם לי מותר‬

‫ליהנות מהחיים‪ .‬ואם הדוכס בעצמו טרח לנסוע עד פריז כדי לקנות עוף‬ ‫קטן שעולה אלף וחמש מאות דינרים‪ ,‬כנראה שזה באמת שווה משהו‪,‬‬ ‫גם אני רוצה ליהנות מהחיים כמו הנסיך!"‪.‬‬ ‫"אבל מאיפה נשיג אלף וחמש מאות?" השתוממה האישה‪.‬‬ ‫ "נגרד‪ ,‬נצטמצם‪ ,‬נלווה‪ ,‬ונשיג!" חתם העגלון את השיחה בפסקנות‬‫וניגש לגרד את קופת החיסכון בת החמישים‪.‬‬ ‫אחרי שגירד מה שגירד‪ ,‬מכר את מה שמכר‪ ,‬משכן את הבית ולקח‬ ‫הלוואה‪ ,‬וכשאלף וחמש מאות הדינרים צרורים עמוק בתוך תיק הבד‬ ‫המרופט שלו יצא העגלון לפריז‪.‬‬ ‫הוא חזר משם נרגש‪ ,‬האלף וחמש מאות נותרו בחנות‪ ,‬והוא הרגיש כמו‬ ‫מלך לרגע שיודע ליהנות מן החיים‪.‬‬ ‫הם אחזו בציפור הקטנה בהתרגשות‪ ,‬וטיפלו בה בידיים רועדות‪ .‬המיתו‪,‬‬ ‫ניקו‪ ,‬ניתחו‪ ,‬והכינו לבישול‪ ,‬העמידו סיר עמוס בתפוחי אדמה שומים‬ ‫ובצלים‪ ,‬הכניסו את נתחי הציפור בפנים והמתינו בהתרגשות לטעום‬ ‫את טעם גן העדן עלי אדמות‪.‬‬ ‫זמן הבישול חלף ועבר‪ ,‬תפוחי האדמה היו רכים‪ ,‬השומים והבצלים אף‬ ‫הם הדיפו ריח‪ ,‬אבל העוף שינה את צבעו‪,‬‬ ‫ריח מוזר עלה ממנו‪ ,‬ומגעו היה‬ ‫צמיגי ודביק‪.‬‬ ‫הם ניסו לטעום‪ ,‬ומרירות‬ ‫איומה דבקה בלשונם‪...‬‬ ‫דמעות זלגו מעיניו של‬ ‫העגלון והוא יבב‪" :‬טיפש‬ ‫שכמותי‪ ,‬את כל חסכונותיי‬ ‫בזבזתי על עוף צמיגי וחסר טעם‪,‬‬ ‫רציתי ליהנות מהחיים ונשארתי‬

‫בעל חוב‪"...‬‬ ‫מרט את שערות ראשו בשתי ידיו‪ ,‬ורץ אחוז טירוף במעלה ההר לארמונו‬ ‫של הדוכס‪ ,‬מבקש לדעת איפה טעה‪ ,‬אולי לא בישל את העוף כמו‬ ‫שצריך‪ ,‬אולי היה צריך לקנות תבלינים‪.‬‬ ‫והנסיך שמע את הסיפור והתגלגל מצחוק‪" .‬לבשל?! מי מבשל זמיר?!‬ ‫הזמיר נועד כדי לתת קולו בשיר‪ ,‬זה מה שהוא יודע לעשות‪ ,‬ובשביל‬ ‫קולו הערב משלמים אלף וחמש מאות דינרים‪ ,‬לא על טעמו ולא על‬ ‫מראהו‪"...‬‬ ‫הסימנים בליל ראש השנה לא נועדו לפנק את החיך‪ ,‬כי בשביל חוש‬ ‫הטעם שלנו יש דברים הרבה יותר טעימים‪ ,‬לא התפוח הוא העיקר‪ ,‬וגם‬ ‫לא הרימון‪ .‬מה שחשוב זה מה שמסתתר מאחור‪ ,‬התפילה והבקשה‪,‬‬ ‫הברכה והסימן‪ .‬בל נשכח כי זה רק "סימן"‪.‬‬ ‫•‬ ‫רבי גדליה סילברסטון רבה של וושינגטון‪ ,‬היה מספר לבני קהילתו משל‬ ‫זה בראש השנה והיה אומר‪:‬‬ ‫הנה אנו עומדים בראש השנה ועל שולחננו ערוכים שפע של סימנים‪,‬‬ ‫תפוח בדבש למתיקות‪ ,‬רימון שירבו זכויותינו‪ ,‬תמר שיתמו שונאינו‪ ,‬ועוד‬ ‫ועוד‪ .‬אין ספק‪ ,‬מנהג טוב הוא ומקורו קדוש‪ ,‬אבל רבותי‪ ,‬אנא מכם אל‬ ‫תשכחו שמדובר רק ב"סימנים"‪ .‬התפוח בדבש לא יביא לכם שנה מתוקה‪.‬‬ ‫ואכילת הרימון אין בכוחה להגדיל את כמות המצוות שלנו‪ .‬לא הם עיקר‬ ‫הדבר‪ ,‬ואין בכוחם להביא ישועה‪ ,‬רק כאשר מסתתרת מאחוריהם כוונה‬ ‫אמיתית של תפילה ובקשה‪ ,‬של תשובה ורצון טוב להתקרב לאבינו‬ ‫שבשמים‪ ,‬רק אז יש להם משמעות‪ .‬אבל התפוח המתוק כשלעצמו אין‬ ‫בו שום כוח‪ ,‬גם לא עם הדבש‪.‬‬ ‫שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה‪.‬‬

‫אתה מוזמן למשפט!‬

‫שנשלמה הבריאה ועמד העולם על מכונו‪ ,‬עומדים הכל למשפט כעבד‬ ‫לפני אדונו‪.‬‬

‫"הנך מוזמן למשפט בפני בית הדין הגבוה ביום א' תשרי‬ ‫תש"ע‪ ,‬בראש ההרכב יעמוד הקדוש ברוך‬ ‫הוא ולפניו הקטגורים והסנגורים‪ .‬נא‬ ‫להצטייד בשופר ובמעשים טובים"‪.‬‬

‫אדם הראשון קיבל חנינה‬ ‫ביום סיום הבריאה‪ ,‬א' בתשרי‪ ,‬חטא אדם הראשון בחטא עץ הדעת‬ ‫ועמד לדין לפני הקב"ה‪ ,‬אדם הבין את משמעות החטא‪ ,‬חזר בתשובה‬ ‫וסלח לו הקב"ה ברחמיו‪ .‬המשפט הראשון שבו נידון אדם על מעשיו‬ ‫היה ביום זה‪ ,‬ולכן הוא נקבע כיום דין לדורות‪ ,‬ואנו מקווים כי כשם שדן‬ ‫הקב"ה את אדם הראשון ברחמים‪ ,‬כן ידון גם אותנו ברחמים‪.‬‬

‫חז"ל מלמדים אותנו שראש השנה הוא‬ ‫יום דין‪ ,‬יום שבו כל בני העולם עוברים לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וביום‬ ‫זה הוא בוחן את מעשיהם‪ ,‬מחשבותיהם וכוונותיהם‪ ,‬וכותב לכל אחד‬ ‫את גזר הדין לשנה הקרובה‪.‬‬ ‫יש הרבה מה ללמוד על היום הזה‪ .‬אנחנו ננסה להבין למה נבחר דווקא‬ ‫ראש השנה ליום הדין? מה המיוחד שביום הזה?‬ ‫הרבה הסברים נאמרו בעניין‪:‬‬ ‫העולם כמעט נברא במידת הדין‬ ‫המחשבה הראשונה שעלתה לפני הקדוש ברוך הוא הייתה לברוא‬ ‫את העולם במידת דין‪ ,‬עולם קשוח שבו אין רחמים ואין חנינה‪ ,‬אין‬ ‫מחילה לחטאים ואין סליחה לפשעים‪ ,‬אבל הבעיה היא‬ ‫שעולם כזה לא היה יכול להתקיים )מי שמחלל שבת‬ ‫מתחשמל(‪ ,‬ולכן שיתף הקב"ה את מידת הרחמים‬ ‫ובעזרתה הוא ברא עולם שיש לו אפשרות קיום‪.‬‬ ‫א' בתשרי‪ ,‬יום ראש השנה‪ ,‬הוא היום שבו סיים הקב"ה‬ ‫לברוא את העולם‪ ,‬ולכן אין מתאים ממנו ליום הדין‪.‬‬ ‫ביום זה אנו מלאים בתקווה שישתף הקב"ה את מידת‬ ‫הרחמים בדין ויחון אותנו במידת הרחמים‪.‬‬ ‫ויש גם רמז בפסוק שיום בריאת העולם הוא יום הדין )תהלים קיט(‪:‬‬ ‫יך"‪ - ,‬ביום‬ ‫יך ָע ְמד ּו ַה ּיוֹם ִּכי ַה ּכֹל ֲע ָב ֶד ָ‬ ‫ַת ֲעמֹד‪ְ .‬ל ִמ ְׁש ָּפ ֶט ָ‬ ‫"כוֹנַנְ ָּת ֶא ֶרץ ו ַּ‬ ‫ּ‬

‫מזל מאזניים‬ ‫כוכבי השמים בחודש זה עומדים במצב "מאזניים"‪ ,‬זהו המזל‬ ‫האסטרולוגי של חודש זה‪ ,‬ומה מתאים יותר בחודש‬ ‫שמזלו מאזניים‪ ,‬מאשר משפט שבו שוקלים את‬ ‫מעשיו של כל אדם ואדם‪.‬‬ ‫הרב "אבודרהם" מדגיש כי משקל זה אינו לפי‬ ‫כמות המצוות או העבירות‪ ,‬אלא לפי האיכות של‬ ‫המצווה או העבירה‪ ,‬כי יש מצווה שמשקלה יותר‬ ‫מכמה עבירות שכנגדה‪...‬‬ ‫זמן של רחמים‬ ‫הרמב"ם רואה בחודש תשרי זמן של הזדמנות למשפט מוצלח‪ ,‬יותר‬ ‫מכל חודש אחר‪ ,‬והסיבה היא שחודש תשרי הוא חודש מלא בימים‬ ‫טובים‪ :‬ראש השנה‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬סוכות ושמיני עצרת‪ ,‬ועמוס‬ ‫במצוות‪ :‬שופר‪ ,‬תענית‪ ,‬סוכה‪ ,‬לולב ואתרוג‪ .‬אין מתאים מחודש מלא‬ ‫במצוות שהוא זמן של רצון ואהבה‪ ,‬לדון ברחמים את בני ישראל‬ ‫מחבבי המצוות‪.‬‬ ‫ׂבע‬ ‫ואמרו כי על כן נקרא חודש תשרי "חודש השביעי" כי הוא ש‬ ‫במצות‪.‬‬

‫סיפור לחג‬ ‫יש לך הזדמנות‬

‫חוקי הממלכה הנוקשים לא אפשרו לנסיך להמשיך להתגורר בארמון‪.‬‬ ‫הנסיך עבר כל גבול בהתנהגותו‪ ,‬הוא דרס ברגל גסה את התקנות‬ ‫המלכותיות‪ ,‬ביזה את המלך וחבר לקבוצת נערים פוחזים שהטילו את‬ ‫אימתם על תושבי הבירה‪.‬‬ ‫"אדוני המלך!" אמר שר המשטרה‪" ,‬הנסיך נתפס אמש זו הפעם‬ ‫החמישית בעת ביצוע מעשה ונדליזם!"‪.‬‬ ‫"כבוד מלכותו!" התלונן שר החינוך‪" ,‬הנסיך משמש דוגמה רעה לכל‬ ‫תלמידי בית הספר בעיר הבירה!"‪.‬‬ ‫"הוד מעלתו"‪ ,‬קונן השר לביטחון פנים‪" ,‬מעשי האלימות בבירה גברו‬ ‫בחודשים האחרונים‪ ,‬מאז שהנסיך מסתובב ברחובות"‪.‬‬ ‫"כבודו"‪ ,‬התמרמר השר לענייני סמלים‪" ,‬עשרות דגלי מלוכה הושחתו‬ ‫בחודשים האחרונים בעיר‪ ,‬חלה התדרדרות עצומה בערכו של בית‬ ‫המלוכה בעיני העם"‪.‬‬ ‫"אין ברירה!" פסק היועץ המשפטי‪" ,‬על פי כל דין וחוק‪ ,‬על הנסיך לעזוב‬ ‫את ארמון המלוכה ולהתרחק מעיר הבירה‪ ,‬אי אפשר להמשיך כך"‪.‬‬ ‫בכאב לב הורה המלך על גירושו של הנסיך והגלייתו לעבודת פרך‪.‬‬ ‫המשרתים קיבלו הנחיות ברורות מהמלך ולקחו את הנסיך קשור‬ ‫באזיקים לכפר נידח בקצה המדינה‪ ,‬הובילו אותו לאחוזתו של איש‬ ‫מגושם וקשה לב‪ ,‬והורו לבעל האחוזה "לחנך" את בן המלך ולהעביד‬ ‫אותו בשדה וברפת‪ ,‬בדיר ובלול‪ ,‬ובכל עבודה קשה‪ ,‬רק שיהיה עסוק‬ ‫מבוקר עד ערב "ושיצאו לו הרעיונות המטופשים שלו מהראש"‪.‬‬ ‫"נחזור בעוד שנה!" אמרו המשרתים לבעל האחוזה ולבן המלך כאחד‪,‬‬ ‫ויצאו לדרכם מותירים את הנסיך המפונק למר גורלו‪.‬‬

‫בעל האחוזה נהנה לאלף את הנסיך הסורר בינה‪ ,‬הוא לימד אותו את‬ ‫כל רזי הטיפול בבעלי החיים‪ ,‬הוא אילף אותו לטפל בסוסים ובפרות‪,‬‬ ‫בחמורים ובחזירי הבר‪ ,‬בעזרתו הוא הרחיב את הדיר והלול‪ ,‬סיקל את‬ ‫שטחי הבר שעמדו שוממים מסביב לאחוזה‪ ,‬והרחיב את שטחי המטעים‬ ‫בעוד כמה דונמים‪ .‬והנסיך‪ ,‬בתמורה לעבודתו הקשה‪ ,‬קיבל הצלפות‬ ‫מכות וגידופים‪ ,‬בעיטות ואגרופים‪.‬‬ ‫מהר מאד הפך הנסיך מילד תפנוקים חסר דאגה לעבד נרצע ומגושם‪.‬‬ ‫מי שהורגל לאכול מעדני מלכים בצלחות מוזהבות ובסכו"ם יצוק מזהב‬ ‫טהור גילה את טעמם המר של החיים בצלחות עץ מלאות בתערובת‬ ‫לא ברורה של קטניות ובשר לא מזוהה בעל ריח חצי מעופש‪ .‬וכשסירב‬ ‫לאכול היה המגלב פוצע את בשרו ומלמד אותו שכאן כדאי לו לעשות‬ ‫בדיוק את מה שבעל האחוזה רוצה‪.‬‬ ‫הוא התרגל‪ ,‬וגם האחוזה התרגלה אליו‪ .‬השור חורש‪ ,‬החמור נושא‪,‬‬ ‫התרנגולים מטילות‪ ,‬והנסיך עובד מבוקר עד לילה‪ .‬ידיו העדינות כוסו‬ ‫יבלות‪ ,‬רגליו המטופחות הפכו שחורות‪ ,‬פניו הבהירות הושחמו‪ ,‬ומעינות‬ ‫דמעותיו יבשו‪ .‬בעל האחוזה היה מרוצה‪ ,‬חינוכו של הנסיך המפונק‬ ‫הושלם במהירות‪ ,‬והמגלב המצליף הונח בצד‪ ,‬כבר לא היה בו צורך‪,‬‬ ‫הנסיך היה לסוס עבודה מצטיין‪.‬‬ ‫שנה חלפה‪ ,‬ומרחוק נשמעו קולות‬ ‫סוסים ומרכבות‪ ,‬בעל האחוזה‬ ‫מיהר להסיר את בגדיו‬ ‫המטונפים והגיע לבוש בחליפה‬ ‫ישנה שמצא אי שם בארון‬ ‫הבגדים‪ ,‬שערו מסורק לצדדים‬ ‫בקפידה לא אופיינית‪ ,‬וידיו‬ ‫מתחככות זו בזו בהנאה‪ .‬שליחי‬

‫המלך מגיעים‪.‬‬ ‫הנסיך אפילו לא עצר להסתכל‪ ,‬הוא המשיך לחלוב את הפרות באדישות‪.‬‬ ‫אם היה מסתכל הוא היה מבין שהמלך בעצמו הגיע לבקר אותו‪.‬‬ ‫ארבעה משרתים נשאו את כיסאו של המלך והובילו אותו אל הרפת‪,‬‬ ‫הנסיך נשלף משם באוזנו על ידי בעל האחוזה והועמד לפני המלך‪.‬‬ ‫"שלום בני"‪ ,‬מלמל המלך בחצי פה‪ ,‬מזהה אך בקושי בבהמת האדם‬ ‫שלפניו את נסיך התפנוקים שלו‪ .‬הנסיך לא השיב‪.‬‬ ‫"זו ההזדמנות שלך‪ .‬אתה יכול לבקש מה שתרצה!" אמר המלך‪.‬‬ ‫הנסיך הצביע על מגפיו הבלויות ואמר‪" :‬אני רוצה מגפיים חדשות!"‬ ‫המלך פרץ בבכי תמרורים‪.‬‬ ‫•‬ ‫ראש השנה הוא ההזדמנות שלנו לעמוד לפני המלך‪.‬‬ ‫ומה נבקש?‬ ‫האם נבקש מגפיים חדשות? האם נעסוק בזוטות‪ ,‬בטפל‪ ,‬בארעי‬ ‫ובחולף?‬ ‫או שמא נשכיל בראש השנה לעמוד לפני המלך‪ ,‬בורא עולם‪ ,‬ולבקש על‬ ‫הדברים האמיתיים‪ ,‬המהותים‪ ,‬הנצחיים‪.‬‬ ‫נדאג לנשמה ולא לגוף‪.‬‬ ‫נבקש על העם כולו ולא רק על עצמנו‪.‬‬ ‫נשכיל לנצל את‬ ‫ההזדמנות שהמלך‬ ‫כאן‪ ,‬קרוב במיוחד‪.‬‬ ‫ונתקרב אליו גם אנחנו‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫"דרְ ׁשוּ ה' ְּב ִה ָּמ ְצאוֹ‪,‬‬ ‫ִּ‬ ‫ְקרָ אֻ הוּ ִּב ְהיוֹתוֹ ָקרוֹב"‬

‫יש לי "חבר" שאני כל כך שונא‬ ‫אותו שאני פשוט לא מסוגל לחשוב על סליחה‪ .‬כשאני רואה‬ ‫אותו אני מתאפק שלא לעשות משהו שאני אצטער עליו כל ימי חיי‪ ,‬אני שונא אותו‬ ‫שונא אותו שונא אותו ולא יכול לסלוח לו לעולם ולנצח נצחים‪.‬‬ ‫אבל עכשיו מגיעים ראש השנה ויום כיפור ואני יודע שצריך לסלוח כדי שגם‬ ‫השם יסלח לנו על החטאים שלנו‪ ,‬אבל אני פשוט לא מסוגל‪ .‬מה עושים?‬ ‫וואו! הוא בטח עשה לך משהו מאוד רציני שאתה כל כך שונא אותו‪.‬‬ ‫וככל הנראה יש לך סיבות ממש ממש טובות שלא לסלוח‪ ,‬די בעצם‬ ‫העובדה שהלב שלך מלא בשנאה כלפיו‪.‬‬ ‫למה בעצם לסלוח?‬ ‫נתחיל בכך שגם הקדוש ברוך הוא סולח לנו‪ .‬חטאנו‪ ,‬עווינו‪ ,‬פשענו‬ ‫והרשענו‪ ,‬ובכל זאת הוא אב רחמן ומוכן לסלוח לנו כשאנו מבקשים‬ ‫את סליחתו בלב שלם‪ .‬ולמה הוא סולח לנו? כי הוא מכיר בכך‬ ‫שאנחנו אנושיים‪ ,‬שאנחנו בשר ודם‪ ,‬בני אדם עם‬ ‫יצרים ותאוות‪ ,‬ולפעמים הלב שלנו מוליך אותנו‬ ‫למחוזות אסורים‪ ,‬מאוחר יותר כשאנחנו מכירים‬ ‫בכך ומבקשים את סליחתו‪ ,‬הוא סולח‪ .‬וכמו‬ ‫ֵצר לֵב ָה ָא ָדם רַע‬ ‫"כי י ֶ‬ ‫שאמר הכתוב )בראשית ח( ִּ‬ ‫ִמ ְּנעֻרָיו"‪.‬‬ ‫לכל בן אדם‪ ,‬גם אם הוא עשוי בשר ודם יש אפשרות להיות אלוהי‪ ,‬להידמות‬ ‫לקדוש ברוך הוא‪ ,‬ובכך להתרומם מעל למצבו החומרי הרגיל‪.‬‬ ‫איך מתרוממים?‬

‫בית המדרש‬ ‫פשוט מאוד‪ ,‬הולכים בדרכיו של הקב"ה הוא‪ ,‬נוהגים ברחמים‪ ,‬בחנינה‪,‬‬ ‫באהבה ובחמלה כלפי הבריות‪ ,‬מכירים בכך שבני אדם הם בסך הכול‬ ‫"אנושיים" )הרי גם אנו כאלה‪ ,‬אנחנו מכירים את הזן הזה היטב(‪ ,‬וממילא‬ ‫אנחנו מתייחסים לכל העולם בצורה שונה‪ ,‬רכה יותר‪ ,‬חומלת יותר‪,‬‬ ‫ומוותרת יותר‪.‬‬ ‫זו הסיבה שצריך לסלוח‪ ,‬כדי להיות דומים לקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫בני ישראל שתודעת הבורא מלווה אותם בכל דרכיהם מסוגלים לכך‪,‬‬ ‫ומצפים מהם לסלוח גם כשקשה‪ ,‬לוותר גם כשזה נראה בלתי אפשרי‪.‬‬ ‫עקשנות‪ ,‬הימנעות מסליחה מתפרשת בנביאים כתופעה אנטי יהודית‪,‬‬ ‫וכך אומר הנביא על הגבעונים שלא היו מסוגלים לסלוח‪" :‬והגבעונים לא‬ ‫מבני ישראל המה" )שמואל ב כא‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫אז איך סולחים כשקשה?‬ ‫מנסים קודם כל להבין שהבנאדם שעומד מולנו הוא לפני הכול אנושי‪,‬‬ ‫ויכול להיות שטעה‪ ,‬יכול להיות שיצרו גבר עליו‪ ,‬יכול להיות שהיה במצב‬ ‫נפשי קשה‪ ,‬הרי כבר לימדו אותנו החכמים ש"אל תדון את חברך עד‬ ‫שתגיע למקומו"‪ ,‬אתה לא יכול להיות השופט של‬ ‫השני בלי שתהיה בדיוק באותו מצב נפשי חברתי‬ ‫ואנושי שבו הוא נמצא‪ ,‬ומי יודע מה עבר עליו‬ ‫כשפגע בך‪ ,‬הוא אנושי‪ ,‬גם אתה טועה לפעמים‪.‬‬ ‫ועדיין‪ ,‬עם כל הקושי‪ ,‬זה אפשרי‪ ,‬אפשר ואפשר‬ ‫להטות את הלב לטובה‪ ,‬וכמו שאמרו חכמינו‪:‬‬ ‫"צדיקים לבם מסור בידם"‪.‬‬ ‫בהצלחה!‬

‫שאלות וסוגיות מבית המדרש‬

‫למה כיבית את האש )שאלה מס' ‪(63‬‬ ‫משה דהר בעליה בדרכו הביתה ולא הבחין במד הטמפרטורה שהצביע כי‬ ‫המנוע מתחמם יתר על המידה‪ .‬לא עברו דקות ארוכות ועשן החל לעלות‬ ‫ממכסה המנוע‪ ,‬משה מיהר לעצור בצד‪ ,‬הוציא מהאוטו את חפציו האישיים‪,‬‬ ‫ובמקום להתמרמר על הרכב שמתחיל לעלות באש‪ ,‬הוא עמד בחיבוק‬ ‫ידיים מאושר‪.‬‬ ‫והייתה לו סיבה טובה‪ .‬כבר המון זמן שהוא מנסה למכור‬ ‫את האוטו וללא הצלחה‪ ,‬והנה עכשיו בלי כוונת זדון האוטו‬ ‫שלו יעלה בלהבות‪ ,‬והוא ממילא אינו יכול לעשות דבר‬ ‫בעניין‪ ,‬כך שחברת הביטוח תשלם לו את מחירו המלא‬ ‫של הרכב‪.‬‬ ‫יהודי טוב שעבר שם ראה את כמות העשן העולה ממכסה‬ ‫המנוע ומיהר‪ ,‬על דעת עצמו‪ ,‬להתקשר למכבי האש‪ .‬רכב‬ ‫כיבוי שבדיוק היה באזור הגיע במהירות וכיבה את האש לפני‬ ‫שנגרם למכונית עצמה נזק ממשי‪.‬‬ ‫כמובן שהמנוע עצמו הלך‪ ,‬ומשה היה מאוכזב‬ ‫עד עמקי נשמתו‪ ,‬עכשיו בודאי הלכו‬ ‫הסיכויים למכור את האוטו‪ ,‬וחברת‬ ‫הביטוח לא תשלם לו כלום‪.‬‬ ‫את זעמו הוא הוציא על היהודי‬ ‫התמים שעצר בצד ורצה בכל לבו‬ ‫לעזור‪ ,‬הוא צעק עליו שיתבע אותו‬

‫בדין תורה לשלם לו‪ .1 :‬על העלות של מכבי האש‪ .2 .‬על ההפסד שהפסיד‬ ‫מכך שהאוטו לא נשרף‪ ,‬וכעת עליו לשלם מכיסו את הוצאות המנוע וכו'‪.‬‬ ‫האמנם?‬ ‫נשמע לכם הגיוני?! כתבו לנו את דעתכם והשתתפו‪....‬‬ ‫מקורות לעיון והרחבה‪ :‬בבא מציעא דף צג ע"ב ‪ -‬היה לו לקדם ברועים‬ ‫ובמקלות‪ ,‬שולחן ערוך חושן משפט סימן רסז‪ ,‬טז‪ ,‬וסימן שג ח‪.‬‬ ‫כתבו ל‪ [email protected]‬או לפקס ‪) 02-5022771‬כתבו שם מלא‪ ,‬גיל‪,‬‬ ‫כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימודים( והשתתפו בהגרלה הגדולה על שלושה תלושי קנייה‬ ‫בשווי‪ 600‬ש"ח כל אחד )ההשתתפות בהגרלה מגיל ‪ 14‬ומעלה(‪.‬‬

‫תשובה לשאלה מס' ‪ - 61‬עוף מכאן!‬ ‫תקציר השאלה‪ :‬יואב הבטיח למיסטר כץ‪ ,‬בעל בית מלון ביוון‪ ,‬שיסדר‬ ‫לו הלוואה מסניף הבנק שבו הוא עובד ובתנאי שמיסטר כץ יארח אותו‬ ‫לחופשה במלון שלו‪ .‬יואב הגיע למלון‪ ,‬ואז התברר למיסטר כץ שהוא כלל‬ ‫לא סידר את ההלוואה וגם אינו יכול לעשות זאת‪ ,‬הוא שילח אותו משם‬ ‫והזמין מונית על חשבון כרטיס האשראי של יואב‪ ,‬למרות שיואב הפציר בו‬ ‫שייתן לו להישאר והוא ישלם מחיר מלא‪ .‬לאחר שחזר יואב הביתה ונרגע‬ ‫החליט לתבוע את מיסטר כץ על הבושות שעשה לו ועל הסכום שהוציא‬ ‫באמצעות כרטיס האשראי שלו עבור תשלום המונית‪ .‬האם מיסטר כץ צריך‬ ‫לשלם?‬ ‫תשובה בקצרה‪ :‬יפה עשה מיסטר כץ שהעיף אותו ואינו צריך לשלם ליואב‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫תשובה בהרחבה‪ :‬הגמרא )בבא מציעא דף ק"א ע"ב( מספרת על אדם שקנה‬ ‫כמות גדולה של חביות יין‪ ,‬מאחר שלא היה לו מקום לאחסן אותם הוא פנה‬ ‫לאישה שהכיר וביקש שתתן לו להכניס את חביות היין שלו למחסן הגדול‬ ‫שברשותה‪ ,‬האישה סרבה‪.‬‬

‫האיש שרצה את המחסן בכל מחיר‪ ,‬הלך והציע לאותה אישה להתחתן‬ ‫איתו‪ ,‬האישה הסכימה‪ ,‬ואז אחרי שהפך להיות בעלה היא כמובן לא סרבה‬ ‫לו ונתנה לו להכניס את חביות היין שלו‪ .‬האיש שהשיג את מה שרצה שלח‬ ‫שליח ובידו גט עבור אותה אישה‪.‬‬ ‫האישה שכעסה על שנוצלה בצורה מחפירה הלכה ומכרה כמה מחביות‬ ‫היין‪ ,‬ובכסף שקיבלה תמורתם שכרה פועלים שיפנו את המחסן וישאירו‬ ‫את חביות היין ברחוב‪.‬‬ ‫אמר על כך רב הונא‪" :‬כאשר עשה כן יעשה לו‪ ,‬גמולו ישוב בראשו"‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫יפה עשתה אותה אישה שהתנהגה איתו באותה מידה שנהג עימה‪.‬‬ ‫הגמרא כותבת שם‪ ,‬כי לא רק כאשר המחסן אינו מיועד להשכרה מותר לה‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬אלא אפילו אם המחסן מיועד להשכרה היא יכולה להגיד לו‬ ‫"לכל העולם אני מעוניינת להשכיר‪ ,‬אבל לך לא! אני מפחדת ממך כאילו‬ ‫היית אריה אורב"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אתה אדם צבוע שיש להיזהר ממנו‪.‬‬ ‫וכך נפסק בשולחן ערוך חושן משפט )סימן שי"ט סעיף א'( שמי שהטעה את‬ ‫חברו והכניס את פירותיו לחצר יכול בעל החצר לשכור פועלים ולסלק‬ ‫אותם משם‪] ,‬ונחלקו שם הפוסקים האם עליו להודיע לו לפני כן‪ ,‬לדעת הרמב"ם צריך‬ ‫להודיע רק אחרי שהוציא אותם‪ ,‬ולדעת הרא"ש צריך להודיע לפני ולדעת הבית יוסף אין צורך‬ ‫להודיע כלל ועיין בקצות החושן ס"ק ג'[‪.‬‬

‫ומכאן לנידון שלנו כיוון שיואב רימה את מיסטר כץ וטען שיכול לסדר עבורו‬ ‫משהו שכלל אינו נכון‪ ,‬הריהו יכול להוציאו מהמלון ואף שהמלון מיועד‬ ‫להשכרת חדרים הוא אינו חייב להשכיר לו חדר‪ .‬ויפה עשה שהזמין מונית‬ ‫על חשבונו של יואב לסלק משם אותו ואת חפציו‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬השאלות והתשובות נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם הסוגיות‪,‬‬ ‫אך לא לשם פסיקת הלכה המצריכה בירור של כל פרט לעומקו‪.‬‬