Shalom Laam Reeh 2009

‫זמני השבת באזור ירושלים ‪ -‬הדלקת נרות‪ 18:48 :‬צאת שבת‪20:01 :‬‬

‫כתיבה ועריכה‪ :‬י‪.‬א‪ .‬בלוך‬

‫© כל הזכויות שמורות‬

‫איורים‪ :‬אריה סנה‬

‫אגדה‬

‫מאוצר אגדות חז"ל‬

‫יש לך ניסיון‪ ,‬אחי‬

‫קשה לך? לא הולך לך? אתה מנסה להתחבר ולקיים את המצוות ומרגיש‬ ‫שאתה דורך באותו מקום? אתה בחברה טובה! קוראים לזה "ניסיונות"‪.‬‬ ‫הנה כמה מדרשים שיתנו לנו מבט על מעלתם של הניסיונות )ואל תשכחו‬ ‫לקרוא גם במדור סיפור לשבת על הניסיונות(‪.‬‬

‫החזקים עומדים במבחן‬ ‫בפסוק כתוב‪" :‬ה'‪ ,‬צדיק יבחן"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הקדוש ברוך הוא בוחן ומנסה את‬ ‫הצדיקים‪ .‬ומדוע הוא מנסה דווקא את הצדיקים והטובים ומערים עליהם‬ ‫קשיים?‬ ‫אמר רבי יונתן‪ :‬האמן‪ ,‬היוצר כלי חרס‪ ,‬כשהוא בא לבדוק את הכלים שיצר‪,‬‬ ‫לראות אם הכבשן חם מספיק‪ ,‬הוא אינו בודק את הקנקנים החלשים‬ ‫והסדוקים‪ ,‬הוא בוחר דווקא את הקנקנים שנראים לו חזקים ויציבים‪,‬‬ ‫עליהם הוא מקיש ודופק‪ ,‬לראות כמה הם עמידים‪ .‬הוא יודע יפה שאם‬ ‫ידפוק על הכלים החלשים הם יישברו בקלות‪.‬‬ ‫כך הקדוש ברוך הוא אינו מנסה את הרשעים אלא את‬ ‫הצדיקים‪.‬‬ ‫אז אם יש לך ניסיונות וקשה לך‪ ,‬אתה כנראה מהחבר'ה‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫•‬ ‫לרבי אליעזר יש משל אחר‪ ,‬מעולם הכפר‪:‬‬ ‫חקלאי שיש לו שתי פרות לחרישה‪ ,‬אחת חלשה ורזה‬ ‫והשנייה חזקה ומפוטמת‪ .‬עם איזו משתי הפרות הוא יעדיף‬ ‫לצאת ולחרוש בשדה שבשטח ההר הקשה?‬ ‫בוודאי שהוא יעדיף להניח את העול על הפרה החזקה‪.‬‬

‫כך הקדוש ברוך הוא מנסה את החזקים ולא את החלשים‪.‬‬ ‫)עפ"י בראשית רבה לב‪ ,‬לד(‬ ‫מסלול של עליה‬ ‫הניסיונות הם מסלול העלייה של הצדיקים‪ ,‬וכפי שהמדרש מרחיב‬ ‫בדוגמאות‪:‬‬ ‫"אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה‪ ,‬עד שבוחן ובודק אותו תחלה‪ ,‬וכיון‬ ‫שהוא עומד בניסיונו הוא מעלה אותו לשררה‪.‬‬ ‫וכן אתה מוצא באברהם אבינו‪ ,‬נסהו הקב"ה עשרה ניסיונות ועמד בהם‪,‬‬ ‫ואחר כך ברכו‪...‬‬ ‫וכן יצחק‪ ,‬נסהו בימי אבימלך )ברעב שהיה בארץ ישראל( ועמד בנסיונו‪,‬‬ ‫ואחר כך ברכו‪...‬‬ ‫וכן יעקב אבינו‪ ,‬נסהו בכל אותן הצרות‪ :‬בעשו‪ ,‬ברחל‪ ,‬בדינה‪ ,‬ביוסף‪...‬‬ ‫ובירכו‪...‬‬ ‫וכן יוסף באשת פוטיפר‪ ,‬והיה חבוש שנים עשר שנים‪ ,‬ואחר כך יצא ונעשה‬ ‫מלך על שעמד בניסיונותיו‪ .‬הוי אומר‪ :‬ה' צדיק יבחן‪.‬‬ ‫אף שבטו של לוי‪ ,‬נתנו עצמן על קידוש שמו של הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה‪ ...‬אבל‬ ‫שבטו של לוי כולם צדיקים היו‪ ,‬והיו עושים את התורה‪ ...‬ולא‬ ‫עוד אלא בשעה שעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו‬ ‫של לוי‪...‬‬ ‫וכיון שראה הקב"ה שכולם צדיקים‪ ,‬ניסה אותם ועמדו‬ ‫בניסיונם‪ ...‬מיד אמר 'והיו לי הלווים'‪".‬‬ ‫זו אפוא הדרך לעליה‪ ,‬ניסיונות‪ ,‬קשיים‪ ,‬התמודדות ועמידה‬ ‫בניסיונות‪ ,‬ובסופו של דבר ממתינה ההצלחה הגדולה‬ ‫וההתקרבות לבורא עולם‪.‬‬ ‫)עפ"י במדבר רבה טו(‬

‫מבט אל החיים‬ ‫סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬או סתם מבט מרענן‬

‫זה מתחת למזרן שלך‬ ‫הוא עלה על הרכבת‪ ,‬שני משרתים במדים סחבו את מזוודותיו‬ ‫הכבדות‪ ,‬והוא בצעדים של מישהו שמרגיש שהעולם שייך לאנשים‬ ‫כמוהו פסע לאיטו אל התא המפואר ביותר במחלקה הראשונה‪.‬‬ ‫מאחוריו פסע עוד מישהו בצעדים חרישיים והשתכן בתא הסמוך‪.‬‬ ‫הרכבת תגיע בעוד שלושה ימים אל היריד הגדול‪ ,‬שם תכנן הסוחר‬ ‫לקנות כמויות גדולות של סחורה‪ .‬ובינתיים יש לו שלושה ימים של‬ ‫מנוחה מושלמת בתא המפואר‪.‬‬ ‫מהתא הסמוך הציץ הגנב‪ ,‬שכנו של הסוחר העשיר ששמע על‬ ‫כוונותיו‪ .‬הוא ידע שהסוחר לא יצא אל היריד בידיים ריקות‪ ,‬בשביל‬ ‫לקנות סחורה צריך מזומנים‪ ,‬ומה יותר טוב מסוחר עשיר שנוסע‬ ‫ליריד עם מזוודות עמוסות במטבעות זהב‪.‬‬ ‫לגנב הייתה סבלנות רבה‪ ,‬בכל פעם שהסוחר יצא מתאו בדרכו לחדר‬ ‫האוכל או כשהרכבת עצרה בתחנה והסוחר היה יוצא להתאוורר היה‬ ‫הגנב מתגנב מתאו ונכנס פנימה לתוך התא של הסוחר ומחפש את‬ ‫מטבעות הזהב המובטחות‪.‬‬ ‫הוא לא התעצל‪ ,‬ובכל פעם שהסוחר רק יצא מתאו היה הגנב פותח‬ ‫את אחת המזוודות ומחפש ביסודיות‪ .‬הוא ערך לעצמו רשימה של‬ ‫כל המקומות שחיפש בהם‪ ,‬הוא מיין את חפציו של הסוחר‪ ,‬בחן את‬ ‫כיסי הבגדים‪ ,‬ובדק היטב את המזוודות למצוא אולי יש שם פתח‬ ‫צדדי או תא נסתר שנעלם מעיניו‪.‬‬ ‫כלום‪ .‬הוא לא מצא כלום‪ .‬אף לא מטבע אחת‪.‬‬

‫הוא לא התייאש‪ .‬ביומיים שנותרו הוא סרק את תא הרכבת סריקה‬ ‫קפדנית ומדוקדקת‪ ,‬הוא הקיש על לוחות העץ לוודא שאין שם איזה‬ ‫פתח חלול‪ ,‬הוא הרים את המזרן‪ ,‬פתח את הארונות‪ ,‬ואף טיפס עד‬ ‫התקרה כדי לבדוק אם יש מצב שהמטבעות נמצאות אי שם למעלה‬ ‫בין לוחות העץ הכבדים‪ .‬הוא לא מצא‪.‬‬ ‫נותרה עוד תחנה אחת והרכבת תגיע ליעד‪ .‬שלושה ימים של‬ ‫חיפושים והגנב נותר בידיים ריקות‪ ,‬לא יהיה לו מאין לממן את‬ ‫הנסיעה חזור‪.‬‬ ‫"תשמע אני מצדיע לך!" פנה הגנב בהפתעה אל הסוחר העשיר‪" ,‬אני‬ ‫גנב מומחה ועוסק כבר שנים ארוכות בתחום‪ .‬תאמין לי שאני יודע‬ ‫לבדוק ולחפש‪ ,‬זה המקצוע שלי‪ ,‬אחי‪ ,‬אבל אתה‪ ,‬בפניך אני מוריד‬ ‫את הכובע‪ ,‬כבר שלושה ימים שאני מחפש ולא מצאתי כלום‪ ,‬פשוט‬ ‫כלום‪ ,‬אפילו לא מטבע אחת‪ .‬אני יודע שיש לך‪ ,‬אף אחד לא נוסע‬ ‫ליריד בכיסים ריקים‪ ,‬ובוודאי שלא סוחר עשיר כמוך‪ .‬אז בבקשה‬ ‫ממך‪ ,‬רק בשביל הסקרנות שלי‪ ,‬תגלה לי איפה החבאת את הכסף‪".‬‬ ‫הסוחר חייך חיוך צופן סוד‪ ,‬הוביל את הגנב בזרועו והכניס אותו אל‬ ‫תוך התא שלו‪.‬‬

‫"היי‪ ,‬זה התא שלי!" קרא הגנב‪.‬‬ ‫הסוחר המשיך לחייך‪" :‬נכון! זה התא שלך‪ ,‬וזו המיטה שלך"‪ ,‬אמר‬ ‫תוך כדי שהוא ניגש אל המיטה שבקצה התא ומרים את המזרון‪ ,‬עיניו‬ ‫של הגנב יצאו מחוריהן‪ ,‬שקיות מלאות במטבעות זהב הונחו מתחת‬ ‫למזרן שלו‪ ,‬אוצר אמיתי‪.‬‬ ‫ "איזה אידיוט אני! איזה אידיוט! הכול היה כאן ממש מתחת לאף‬‫שלי‪ ,‬ואני חיפשתי בתא הסמוך‪ .‬איזה אידיוט!"‬ ‫ "ידעתי שזה המקום האחרון שתחפש בו"‪ ,‬אמר הסוחר ומיהר‬‫לקחת את מטבעות הזהב שלו‪.‬‬ ‫•‬ ‫ואנחנו‪ .‬איפה אנחנו מחפשים את האושר שלנו?! האם אנחנו‬ ‫מרחיקים לכת אל התא של השכן לפני שאנחנו בודקים מתחת‬ ‫למזרנים שלנו?‬ ‫האשראמים בהודו מלאים בצעירים שיצאו לחפש את האושר‪,‬‬ ‫שמבקשים למצואמשמעותלחייםולקיום‪,‬צעיריםחסרימנוח יושבים‬ ‫ברגלים משוכלות ושותים בצמא את דבריהם של זקנים חסרי שיניים‬ ‫שמלמדים אותם על משמעות החיים ומטיפים לאהבה אוניברסאלית‬ ‫שתוליד משמעות ותקווה‪ .‬הם יושבים ושומעים‪ ,‬לומדים ומקשיבים‪,‬‬ ‫וכשהם חוזרים ארצה‬ ‫ונקלעים לפתחו של‬ ‫בית מדרש‪ ,‬הם מגלים‬ ‫שהאושר והמשמעות‬ ‫וגם האהבה נמצאים‬ ‫כאן מתחת למזרן‬ ‫שלהם‪.‬‬

‫סיפור לשבת‬

‫הצצה לפרשת השבוע מזווית מעניינת‬

‫לא מסובב את הראש‬

‫דממה בבית המשפט‪ .‬השופט מכחכח בגרונו‪ ,‬בעוד רגע יפתח את משפטו‬ ‫של הרוצח המפורסם ביותר במחוז‪ .‬עורך דינו של הנאשם מניע את רגליו‬ ‫בעצבנות ומתופף על השולחן שלפניו בחוסר מנוחה‪ ,‬הוא יודע שהסיכוי של‬ ‫הלקוח שלו קלוש‪ ,‬קלוש מאוד‪.‬‬ ‫"החשוד היושב לפנינו"‪ ,‬מתחיל השופט להקריא מתוך התיק שלפניו‪" ,‬הובא‬ ‫לפני בית המשפט בחשד לביצוע רצח בזדון ובכוונה תחילה‪ ,‬כל הראיות‬ ‫מוכיחות בעליל כי החשוד שלפנינו הוא זה שביצע את הרצח‪ ,‬כל אלה‬ ‫בהוכחות ישירות ולא נסיבתיות"‪ .‬השופט סוגר את התיק באדישות מה‬ ‫ומבקש מהתובע לעלות אל הדוכן‪.‬‬ ‫"כפי הידוע לכל הנוכחים כאן" פותח התובע במשא קטגוריה נמלץ‪ ,‬נושא‬ ‫את עיניו אל הנאשם במבט מבשר רעות‪" ,‬לא תרצח הוא הדיבר השישי‬ ‫בעשרת הדיברות‪ .‬כאנשים מאמינים וכמדינה מוסרית אנו מחויבים לצו‬ ‫זה באופן מוחלט‪ .‬החשוד שלפנינו זלזל בערך העליון של קדושת החיים‪,‬‬ ‫ולפי כל הראיות שיוצגו בהמשך‪ ,‬רצח במזיד ובכוונה תחילה‪ ,‬ועד כה אף‬ ‫לא הביע כל סימני חרטה‪ .‬אבקש מחבר המושבעים להתייחס בכובד הראש‬ ‫הראוי למשפט זה‪ ,‬ולזכור כי העונש המוכר בחוק למעשה מסוג זה הינו‬ ‫מוות"‪.‬‬ ‫בזה אחר זה עולים העדים אל הדוכן ותחת אזהרה חמורה לומר את האמת‪,‬‬ ‫את כל האמת ורק את האמת‪ ,‬הם מוסרים את עדויותיהם שסוגרים את‬ ‫המעגל ומהדקים את החבל סביב צווארו של החשוד‪.‬‬ ‫שלב הראיות והעדים תם והתובע נעמד לנאום מסכם‪ ,‬הוא פונה אל‬ ‫המושבעים בשנית ומבקש שלא יהססו להאשים את האיש למען ישמעו‬ ‫ויראו‪" :‬כל הראיות מוכיחות שהאיש הזה הוא הרוצח‪ .‬אל תהססו"‪.‬‬

‫רשות הדיבור ניתנת לסנגור‪" :‬אני יודע שכל הראיות מצביעות על מרשי‪,‬‬ ‫להגנה לא היה שום דבר רציני לומר לכם עד עכשיו‪ ,‬אני יודע גם את זה‪.‬‬ ‫אני יודע שכולכם כאן‪ ,‬עד אחרון הסקרנים באולם בטוחים שהאיש הזה‬ ‫הוא הרוצח‪ .‬ואני גם יודע שאתם חבר המושבעים עומדים לחרוץ את דינו‬ ‫של הנאשם מתוך בטחון מלא שהאיש אשם‪ .‬אז זהו‪ ,‬שלפני שתיכנסו לחדר‬ ‫הישיבות ותחרצו את דינו‪ ,‬אני רוצה שתקדישו עוד חמש דקות של המתנה‪.‬‬ ‫בחמש דקות אלו אוכיח לכם שהנאשם חף מכל אשמה‪ .‬אני מודיע בזאת‪,‬‬ ‫כי בעוד חמש דקות בדיוק תפתח הדלת השמאלית‪ ,‬והנרצח‪ ,‬האיש שאתם‬ ‫טוענים שמרשי רצח בדם קר ייכנס מבעד לדלת חי וקיים‪ ,‬כך שהמשפט‬ ‫כולו אינו רלוונטי‪."...‬‬ ‫אפשר לחתוך את הדממה בסכין‪ .‬הודעתו של הסנגור מותירה את כולם‬ ‫פעורי פה‪ ,‬עיני כולם מכוונות אל הדלת השמאלית משם אמור להיכנס‬ ‫הנרצח‪....‬‬ ‫השעון מתקתק‪ ,‬דקה ועוד דקה חולפת‪ ,‬חלפו כבר חמש דקות ארוכות‪ ,‬וגם‬ ‫השישית והשביעית חולפות‪ ,‬אף אחד לא נכנס כמובן‪ ,‬הדלת נותרת סגורה‪.‬‬ ‫"סליחה‪ .‬שיקרתי!" מכריז הסנגור‪" ,‬אבל רק רציתי שתדעו‬ ‫שבהתאם לחוק‪ ,‬אי אפשר להאשים אדם כאשר אשמתו‬ ‫לא הוכחה במאת האחוזים מעבר לכל ספק‪.‬‬ ‫ברגעים אלו ראינו כי אף אחד כאן באולם‪ ,‬גם‬ ‫לא כבוד השופט והתובע‪ ,‬אינו בטוח באשמתו‬ ‫של מרשי‪ .‬כולם‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‬ ‫הסתובבו לכיוון הדלת והמתינו לראות‬ ‫את הנרצח מגיע‪ .‬בהתאם לחוק אבקש‬ ‫לזכות את מרשי מכל אשמה‪"...‬‬ ‫האולם כמרקחה‪ .‬הסנגור הבריק‪,‬‬ ‫אין ספק‪ .‬עורכי דין מתמחים דנים‬ ‫בלהט על התרגיל המבריק שעשה‬

‫הסנגור‪ ,‬ורק השופט נראה מנומנם ואדיש לכל המהומה שמסביב‪ .‬הוא מכה‬ ‫בפטישו שוב ושוב עד שהשקט חזר לשרור‪.‬‬ ‫"אבקש להסב את תשומת לבו של הסנגור הנכבד וחבר המושבעים"‪ ,‬אומר‬ ‫השופט‪" ,‬כי בו בזמן שכולם סובבו את ראשם אל הדלת‪ ,‬היה כאן איש אחד‬ ‫שלא הניד את ראשו‪ .‬הנאשם! האיש הזה שרצח במו ידיו ידע שאין מצב‬ ‫שהנרצח ייכנס מבעד לדלת‪ ,‬הוא לא סובב את ראשו‪ .‬ועכשיו היכנסו לחדר‬ ‫הישיבות והאל שבשמים ינחה אתכם בהחלטה נכונה"‪.‬‬ ‫•‬ ‫כשהאמת ברורה שום דבר לא יכול להניא אותנו לסובב את הראש הצידה‪,‬‬ ‫אף לא במעלה אחת‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬בפרשה זו‪ ,‬מתארת מצב מדהים‪:‬‬ ‫איש בעל יכולות מדהימות מגיע ומוכיח באותות ובמופתים שיש ממש‬ ‫בעבודת האלילים‪ ,‬הוא מצליח לשנות סדרי בראשית ודבריו מתקיימים‬ ‫אחד לאחד‪.‬‬ ‫ובני ישראל עתידים לעמוד מול האיש הזה ולשאול את עצמם איך להתייחס‬ ‫אליו? האם האותות והמופתים אכן מוכיחים שיש ממש בעבודת האלילים?‬ ‫האם יזנחו את האמת‪ ,‬את תורת משה ואלוהי ישראל וילכו אחרי נביאי‬ ‫השקר?!‬ ‫לא! הם לא יסובבו את הראש‪ .‬עליהם להיות בטוחים באמת הנצחית שלהם‪,‬‬ ‫לאחוז באמונתם במלוא העוצמה ולדעת ש"אין עוד מלבדו"‪ ,‬ומתוך ידיעה‬ ‫ברורה זו הם מתמודדים עם כל אחיזת עיניים שהיא‪.‬‬ ‫והיכולת המדהימה שלו‪ ,‬אינה אלא ניסיון‪:‬‬ ‫ַסה ה'‬ ‫"לֹא ִת ְׁש ַמע ֶאל ִּד ְברֵי ַה ּנ ִָביא ַההוּא אוֹ ֶאל חוֹלֵם ַהחֲלוֹם ַההוּא‪ִּ ,‬כי ְמנ ֶּ‬ ‫ַבכֶם ו ְּבכָל‬ ‫ֲבים ֶאת ה' ֱאל ֵֹהיכֶם ְּבכָל ְלב ְ‬ ‫ַעת ֲה ִי ְׁשכֶם אֹה ִ‬ ‫ֱאל ֵֹהיכֶם ֶא ְתכֶם‪ ,‬לָד ַ‬ ‫נ ְַפ ְׁשכֶם"‪.‬‬ ‫מדובר בניסיון‪ ,‬בהעמדה במבחן‪ .‬כי מי שהאמת ברורה לו‪ ,‬אינו מסב את‬ ‫ראשו‪ .‬זו כוחה של האמת‪.‬‬

‫אני מעביר סדנאות צחוק‬ ‫בכל מיני מקומות מתוך גישה ש"הצחוק יפה לבריאות"‪,‬‬ ‫רציתי לדעת מה היהדות אומרת בעניין‪ .‬שמעתי שיש מקורות שאוסרים את‬ ‫הצחוק ביהדות‪ ,‬האם זה נכון?‬ ‫אם הצחוק יפה לבריאות‪ ,‬איך אפשר שיהיה ליהדות משהו נגד הצחוק‪,‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬שיהיו בריאים כל היהודים‪.‬‬ ‫אבל‪.‬‬ ‫וכאן מגיע אבל גדול‪ .‬יש להבדיל בין צחוק לצחוק‪ .‬לא כל צחוק‪ ,‬גם אם‬ ‫הוא יפה לבריאות הוא יפה לנפש‪.‬‬ ‫הנה בפרקי אבות אומר רבי עקיבא‪" :‬שחוק וקלות ראש מרגילים‬ ‫לערווה"‪ .‬זוהי דוגמא לצחוק שאינו במקומו‪ ,‬לצחוק של קלות‬ ‫ראש שעלול להוביל את האדם במדרון חלקלק של‬ ‫חטא‪ ,‬שסופו קשה‪.‬‬ ‫לעומת זאת רבא‪ ,‬מגדולי האמוראים‪ ,‬נהג לפתוח‬ ‫את שיעורי התורה שלו ב"מילתא דבדיחותא"‬ ‫)שבת ל ע"ב(‪ ,‬משהו מצחיק ומבדח שפותח את‬ ‫הלב ומכניס את השומעים לאווירה של הקשבה מתוך‬ ‫רוח טובה ונעימה‪.‬‬ ‫הגמרא )תענית כב ע"א( מספרת גם על רבי‬ ‫ברוקא שביקש מאליהו הנביא שיציג לפניו‬ ‫אנשים שמובטחים להם חיי העולם הבא‪ .‬אליהו‬ ‫הנביא הצביע על שני אנשים שהסתובבו בשוק‪,‬‬

‫בית המדרש‬ ‫שאלות וסוגיות מבית המדרש‬

‫וכשביקש רבי ברוקא שיספרו לו על מעשיהם הטובים אמרו לו שהם‬ ‫"בדחנים המבדחים אנשים עצובים"‪.‬‬ ‫חכמים ידעו איפה את כוחו של הצחוק ואת מעלותיו וגם ידעו להשתמש‬ ‫בו כשצריך‪ .‬אולם הם התמידו להזהיר שלא להיגרר אחר צחוק פרוע‬ ‫וחסר מעצורים‪ ,‬ללמוד לשמור על איפוק וזהירות בשימוש בצחוק‪.‬‬ ‫ותלמידי החכמים העוסקים בתורה בכובד ראש יודעים למעט בשחוק‬ ‫)אבות ו‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫הגמרא )ברכות לא ע"א( מספרת על רב אשי שראה את החכמים יושבים‬ ‫במסיבת החתונה של בנו וממלאים את פיהם בשחוק‪ .‬כדי לעורר אותם‬ ‫למחשבה ולאיפוק‪ ,‬שבר כוס יקרה של זכוכית לבנה‪ ,‬ומנע את המשך‬ ‫ההיסחפות‪.‬‬ ‫רגילים לומר שהצחוק משכיח את הצרות‪ ,‬ובדיוק‬ ‫זו הנקודה שעומדת מאחורי ההוראה של רבי יוחנן‬ ‫המורה על איפוק הצחוק ולעשות זאת בהגבלה‪:‬‬ ‫"אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה"‪ ,‬דברי רבי‬ ‫יוחנן נאמרו לאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬להורות ולעורר‬ ‫כי על זיכרון המקדש ומצבו הרוחני של עם ישראל להיות‬ ‫מונחים בתודעה ללא הרף‪ ,‬מתוך שאיפה לגאולה וחתירה‬ ‫לתיקון‪.‬‬ ‫נוכל אפוא לסכם ולומר‪ :‬הצחוק יפה לבריאות והיהדות‬ ‫מכירה בכך‪ ,‬אולם גם על הצחוק להיעשות בכובד ראש‬ ‫ובמחשבה‪ ,‬באיפוק ולא באיבוד הגבולות‪.‬‬

‫תתבע את הגנבים )שאלה מס' ‪(58‬‬ ‫דקל ודביר היו בדרכם הביתה בשכונת רחביה בשעות הלילה המאוחרות‪,‬‬ ‫המכונית המסחרית שעמדה עם דלתות אחוריות פתוחות ומנוע פועל באמצע‬ ‫הלילה עוררה את חשדם‪ .‬הם הציצו וראו חבורת גנבים עסוקה בגניבת רכוש‬ ‫יקר מאחד הבתים‪.‬‬ ‫"בטח לא נספיק‬ ‫לקרוא למשטרה"‪,‬‬ ‫אמר דקל‪" ,‬הם‬ ‫עודכמהדקות‬ ‫מסיימים‪,‬‬ ‫המכונית כבר‬ ‫כמעט מלאה"‪.‬‬ ‫בהחלטה של רגע‬ ‫קפצו השניים לתוך המכונית המונעת‪ ,‬ונסעו משם‪ ,‬מותירים את הגנבים ללא‬ ‫דרך מוצא‪ .‬במהלך הנסיעה המהירה נפלו כמה חפצים יקרים מהמכונית‬ ‫הפתוחה ונשברו‪.‬‬ ‫רק אחרי שהרחיקו ונסעו כמה רחובות הם עצרו והתקשרו למשטרה שבאה‬ ‫ולכדה את הגנבים והודתה לשני הצעירים על‬ ‫תושייתם‪.‬‬ ‫אלא שמר לוי‪ ,‬בעל הבית הנגנב‪ ,‬לא מיהר‬ ‫להודות לדקל ודביר אלא תבע אותם‬ ‫על החפצים שנשברו במהלך הנסיעה‬ ‫במכונית הפתוחה‪.‬‬ ‫אולם הם מרימים ידיים בניקיון כפיים‪:‬‬ ‫"מה אתה רוצה מאיתנו‪ ,‬בלעדינו לא היה‬

‫לך כלום! כפוי טובה שכמוך! לך ותתבע את הגנבים!"‬ ‫האם אכן יוכל מר לוי הנגנב לתבוע את הגנבים על הנזקים‪ ,‬או אולי כדאי לו‬ ‫להתעקש ולתבוע את דקל ודביר‪ ,‬מה אתם חושבים על זה?‬ ‫מקורות לעיון והרחבה‪ :‬בבא קמא דף נ"ו ע"ב ‪ -‬שומר אבידה כשומר שכר‬ ‫וכו'‪ .‬בבא קמא דף כ"ח ע"א ‪ -‬שור שעלה על גבי חברו‪ ...‬שולחן ערוך חושן‬ ‫משפט סימן ש"פ סעיף ג'‪ ,‬וסימן שפ"ג ס"ב‪.‬‬ ‫כתבו ל‪ [email protected]‬או לפקס ‪) .02-5022771‬כתבו שם מלא‪ ,‬גיל‪ ,‬כתובת‪,‬‬ ‫טלפון‪ ,‬מקום לימודים( והשתתפו בהגרלה הגדולה על שלושה תלושי קנייה בשווי ‪ 600‬ש"ח כל‬ ‫אחד‪) ,‬ההשתתפות בהגרלה מגיל ‪ 14‬ומעלה(‪.‬‬

‫תשובה לשאלה מס' ‪ - 56‬גשם של שטרות‬ ‫תקציר השאלה‪ :‬בן אדם עמד על גג מרכז כלל בכיכר הדווידקה בירושלים והעיף‬ ‫שטרות כסף לכל עבר‪ .‬השטרות התעופפו לכל עבר ונחתו גם על גגות המכוניות‪,‬‬ ‫החנויות ובמרפסות הבתים‪ .‬עוברי אורח מיהרו לתפוס את השטרות‪ ,‬והורידו אותם‬ ‫גם מהמכוניות המרפסות וגגות החנויות‪ .‬בעלי המקום טוענים כי שטרות הכסף‬ ‫שנפלו בשטח שלהם‪ ,‬שייכים להם והם דורשים אותם בחזרה‪.‬‬ ‫תשובה בהרחבה‪ :‬יש מושג שנקרא "חצרו של אדם קונה לו ואפילו שלא מדעתו"‪,‬‬ ‫כלומר כאשר חפץ חסר בעלים נכנס לתוך שטחו הפרטי של אדם הוא זוכה בו אף‬ ‫שאינו יודע כלל שהחפץ נכנס לשם‪.‬‬ ‫כדי שהחפץ אכן יהיה שייך לבעל החצר יש צורך במספר תנאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬חצר המשתמרת‬ ‫במסכת בבא מציעא דף י"א מספרת הגמרא על צבי מן ההפקר שנכנס לתוך חצרו‬ ‫של אדם‪ .‬ומחלקת שם הגמרא בין צבי בריא שרץ כדרכו‪ ,‬ובין צבי שרגלו שבורה‪.‬‬ ‫אם מדובר בצבי בריא בעל החצר לא זכה בו‪ ,‬ואילו בצבי שבור זכה‪ .‬הבדל זה בין‬ ‫צבי שבור לבריא נובע מן ההלכה שחצרו של אדם צריכה להיות "חצר משתמרת"‪,‬‬ ‫כמו בית או חצר מגודרת היטב‪ ,‬כיוון שרק כך החפץ שמור‪ .‬אולם‪ ,‬בחצר שאינה‬ ‫שמורה החפץ אינו משתמר ולכן היא אינה זוכה עבור הבעלים‪ .‬והרי הצבי הבריא‬ ‫‪12‬‬

‫יכול להימלט בכל רגע נתון‪ ,‬ולכן החצר אינה יכולה לזכות בו עבור הבעלים‪ ,‬אולם‬ ‫בצבי בעל הרגל השבורה החצר זוכה בו עבור הבעלים‪ .‬ואם מדובר בחפץ נייח שלא‬ ‫זז‪ ,‬דינו כחצר המשתמרת‪ .‬ולכן יש צורך בשני תנאים‪ :‬א‪ .‬שהחפץ יישמר‪ .‬ב‪ .‬שהחצר‬ ‫תהיה משתמרת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בעל הבית עומד בצד שדהו )בחצר שאינה משתמרת(‬ ‫הגמראכותבתכיתנאי הכרחישהחצר תזכה עבורהבעלים "בחצרשאינהמשתמרת‬ ‫מצד עצמה"‪,‬היאשהבעליםיעמודלידהחצרשלוכדישזותוכללזכותעבורואף אם‬ ‫הוא לא עשה שום פעולה כדי לזכות בחפץ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יכול לקחת בעצמו‬ ‫עוד כותבת הגמרא‪ ,‬כי גם כשהוא עומד בצד החצר "בחצר שאינה משתמרת" צריך‬ ‫להיות מצב כזה שאם ירצה אכן יוכל לתפוס את הדבר שנכנס לתוך החצר‪ ,‬ובנידון‬ ‫של הגמרא‪ ,‬הצבי השבור‪ ,‬שיש לבעלים די זמן עד שהצבי יצא מן החצר והוא יכול‬ ‫לזכות בו בעצמו‪.‬‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן רס"ח סעיפים ג‪-‬ד‪.‬‬ ‫ומכאן לנידון שלנו‪:‬‬ ‫אם מדובר במרפסת סגורה הרי שגם החצר משתמרת וגם החפץ משתמר ולכן דינו‬ ‫ששייך לבעלת הבית‪ .‬אולם במרפסת שאינה סגורה ובגגות החנויות והמכוניות כיוון‬ ‫שהרוח בכיכר הדווידקה היא רוח חזקה‪ ,‬אין אף אחד מהמקומות שצנחו מהשטרות‬ ‫יכול להיחשב "חצר המשתמרת" שהרי תוך כמה דקות תעיף הרוח את השטרות‪.‬‬ ‫ולכן אם הבעלים עמדו שם ויכלו לתפוס בעצמם את השטרות לפני שהרוח תעיף‬ ‫אותם‪ ,‬השטרות הם שלהם וכל מי שלקח צריך להחזיר‪ ,‬אולם אם הם לא עמדו שם‬ ‫ולא יכלו לתפוס בעצמם את השטרות‪ ,‬הרי השטרות שייכים למי שתפס‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬השאלות והתשובות נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם הסוגיות‪,‬‬ ‫אך לא לשם פסיקת הלכה המצריכה בירור של כל פרט לעומקו‪.‬‬

‫ההגרלה הבאה תיערך בכ"ח באלול )‪(17.9‬‬

‫הפעם זה יכול להיות שלך!‬

‫‪13‬‬