Shalom Laam Noach 5770

‫כתיבה ועריכה‪ :‬י‪.‬א‪ .‬בלוך‬

‫© כל הזכויות שמורות‬

‫איורים‪ :‬אריה סנה‬

‫מבט אל החיים‬ ‫סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬או סתם מבט מרענן‬

‫לזכור‬ ‫הוא הגיע לביקור אצל קרובי משפחה בארץ הרחוקה‪ .‬צעיר‪ ,‬ביישן‪,‬‬ ‫זר וחסר ניסיון‪.‬‬ ‫הם ערכו לו היכרות עם הארץ היפה‪ ,‬לקחו אותו ברכבת‪ ,‬העפילו‬ ‫איתו ברכבל‪ ,‬שטו בספינה וגלשו בהררי הקרח‪.‬‬ ‫אבל לצעיר זה לא הספיק‪ ,‬הוא רצה גם לצאת ולבלות‪ ,‬להכיר את‬ ‫האנשים ולגלות תרבות חדשה‪.‬‬ ‫הוא יצא ולא ביקש הדרכה‪ ,‬פנה בתמימותו אל הרחובות ואל‬ ‫המועדונים‪ ,‬למקומות הבילוי ולפינות החשוכות של העיר‪.‬‬ ‫רגליו הובילו אותו אל הסמטאות הפחות נחמדות של העיר‪,‬‬ ‫הקולות שעלו משם משכו אותו כבחבלי קסם‪ .‬והוא הביישן‬ ‫משכבר הימים‪ ,‬הסיר מעליו את מעטה הבושה‪ ,‬נכנס ויצא‪ ,‬התחבר‬ ‫והסתובב‪ ,‬בילה וגילה חברים נפלאים‪ ,‬חביבים ומסבירי פנים‪ ,‬הם‬ ‫הוליכו אותו בין הסמטאות‪ ,‬פתחו בפניו דלתות נסתרות וחשפו‬ ‫אותו לעולמות שלא הכיר‪ .‬בן לילה ושניים הפך הבחור את עורו‪,‬‬ ‫הוא נהיה בוטה וחצוף‪ ,‬נועז וחסר בושה‪ ,‬הוא השתנה כליל‪.‬‬ ‫והחברים החדשים‪ ,‬לא תמימים היו‪ ,‬הם ניצלו את תמימותו שלו‪,‬‬ ‫ובתמורה לעולמות החדשים שגילו בפניו‪ ,‬רוקנו את כיסיו שהיו‬ ‫תפוחים‪ ,‬השתמשו בכרטיס האשראי שנתן לו אביו והוציאו ממנו‬ ‫סכומי עתק‪.‬‬ ‫כשלא נותר לו עוד כלום‪ ,‬הם איימו עליו שאם לא יביא להם עוד‪,‬‬

‫הם יתנקמו בו‪ .‬כן‪ ,‬הם יודעים איפה הוא מתאכסן‪ .‬הוא חייב‬ ‫להשיג את הכסף‪ .‬אחרת‪...‬‬ ‫והוא‪ .‬ברגע האחרון הצליח להימלט מחברתם‪ .‬קרובי המשפחה‬ ‫מיהרו להעלות אותו על מטוס ולהטיסו חזרה הביתה‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬רגע לפני שעבר את נקודת הביקורת האחרונה‪ ,‬נפל הבחור‬ ‫על צווארי המארחים‪ ,‬וכשדמעות חמות בעיניו התנצל‪:‬‬ ‫"הייתם נפלאים! באמת שנהניתי בחברתכם‪ .‬ואת החוויה הקשה‬ ‫שעברתי אשתדל לשכוח‪ ,‬לא ארצה להיזכר בה יותר!"‬ ‫"לא!" צעק פתאום הקטן שבחבורה‪ ,‬ילד קטן וחכם‪" ,‬אל תשכח!‬ ‫בשום אופן אל תשכח את מה שקרה לך"‪.‬‬ ‫"למה?" שאלו כולם כמעט בבת אחת‪.‬‬ ‫"כי אם תשכח‪ ,‬זה יקרה לך שוב‪ .‬אתה חייב לזכור את זה‪ ,‬לתמיד‪,‬‬ ‫כדי שלא יקרה לך שוב!"‬ ‫וגם אנחנו‪ ,‬כדאי שנזכור תמיד את מה שמאחורינו‪ ,‬את מה‬ ‫שהיה והתחרטנו עליו‪ ,‬כדי שלא נעשה זאת שוב‪.‬‬ ‫•‬ ‫הנה חודש תשרי מאחורינו‪ ,‬ואולי‬ ‫התחושה היא שהוא כבר הרחק‬ ‫מאחורינו‪ ,‬אבל רק עכשיו הוא‬ ‫היה כאן‪.‬‬ ‫אולי בעצם אנחנו היינו בו‪ .‬עברנו‬ ‫את ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‬ ‫ויום הכיפורים‪ ,‬התחרטנו מעומק‬ ‫הלב‪ ,‬החלטנו שלא נחזור עוד לאותם‬

‫הדברים הרעים שעשינו‪,‬‬ ‫שלא נשוב לאותם המקומות‬ ‫החשוכים והאפלים שגרמו‬ ‫לנו לשכוח את מי שאנחנו‪.‬‬ ‫באמת ובתמים שהתחרטנו‪.‬‬ ‫ואז הגיעו הימים הנפלאים‬ ‫של חג הסוכות‪ .‬התרוממנו‪,‬‬ ‫הרגשנו נקיים‪ ,‬זכים‪ ,‬טובים‪.‬‬ ‫ובלבנו גמלה ההחלטה‬ ‫לשכוח‪ ,‬להניח את הכול‬ ‫מאחור‪ ,‬ולא לחזור עוד‬ ‫לימים האפלים אפילו‬ ‫במחשבה‪.‬‬ ‫אז אנא מאתנו‪ ,‬כדאי שלא‬ ‫נשכח‪ ,‬כדאי שנזכור מה‬ ‫עשינו‪ ,‬ומה זה עשה לנו‪,‬‬ ‫איזה חור הותירו המעשים‬ ‫שלנו בנשמתנו‪ ,‬לאן הם‬ ‫הובילו אותנו‪ ,‬ואיך הצטערנו‬ ‫עליהם ברגע האמת‪.‬‬ ‫וכשאנחנו חוזרים עמוק‬ ‫לשגרת החיים נקרא לעצמנו‬ ‫שלא לשכוח‪.‬‬

‫אגדה‬

‫מאוצר אגדות חז"ל‬

‫בת זוגו של השקר‬ ‫זוגות זוגות אל התיבה‪ ,‬ציווה הקדוש ברוך הוא את נֹח‪ ,‬ומאותו רגע‬ ‫החלו הזוגות לזרום אל התיבה‪ ,‬חרקים ועופות‪ ,‬יונקים וטורפים‪,‬‬ ‫זוחלים ופרוקי רגליים‪ ,‬כולם באו אל התיבה להינצל מן המבול‬ ‫המאיים לבוא‪.‬‬ ‫בעוד נֹח עסוק באירוח הזוגות‪ ,‬לסדר לכל זוג מקום הולם‪ ,‬נשמעו‬ ‫דפיקות על דלת התיבה‪ ,‬ה"שקר" הגיע וביקש להיכנס‪.‬‬ ‫ "מי אתה? ומה אתה רוצה?" התעניין נֹח‪.‬‬‫ "אני השקר‪ ,‬וברצוני להיכנס אל התיבה שבנית!" הציג מר שקר‬‫את עצמו‪.‬‬ ‫ "לתיבה שלנו נכנסים רק בזוגות"‪ ,‬הצהיר נֹח ושילח את מר שקר‬‫אל הרחוב המעונן‪.‬‬ ‫הלך השקר וחיפש לו בת זוג‪ .‬ובדרכו פגש את גברת "מזלרע"‬ ‫)"פחתא"‪ ,‬בלשון חז"ל‪ ,‬נזק או קללה( ‪.‬‬ ‫הגברת גילתה התעניינות במעשיו של אדון "שקר" וביקשה לדעת‬ ‫מהיכן הוא בא‪ .‬סיפר לה השקר כי הגיע מתיבתו של נח וכי לא‬ ‫קיבל רשות כניסה בגלל שאין לו בת זוג‪.‬‬ ‫"התסכימי להיות לי לבת זוג?"‪ ,‬הפתיע ה"שקר" את גברת "מזלרע"‬ ‫בהצעה שלא ציפתה לה‪.‬‬ ‫ "ומה תיתן לי בתמורה?" גילתה הגברת חוש מסחרי‪.‬‬‫ "נחתום הסכם‪ ,‬שמהיום את מקבלת את כל מה שאני מרוויח!"‪.‬‬‫הסכימה והייתה לו לבת זוג‪ .‬ויחדיו נכנסו אל התיבה שהפעם‬

‫נפתחה בפניהם לרווחה‪.‬‬ ‫אחרי המבול‪ ,‬כשיבשה‬ ‫האדמה וכל הזוגות יצאו‬ ‫מן התיבה‪ ,‬חזר אדון "שקר"‬ ‫לעבודה‪.‬‬ ‫היה "שקר" עובד קשה ומרוויח יפה‪,‬‬ ‫אבל "מזלרע" הייתה לוקחת את הכול‬ ‫)השקר מרוויח והמזל הרע לוקח(‪.‬‬ ‫ "היכן הכסף? היכן האוצרות?" התרעם‬‫אדון שקר כשנכנס הביתה‪" ,‬למה הכול‬ ‫נעלם?"‪.‬‬ ‫ "סיכמנו!" אמרה "מזלרע" והניחה ידיה על מותניה‪ ,‬סיכמנו שכל‬‫מה שאתה מרוויח אני מקבלת‪.‬‬ ‫שתק ה"שקר" ולא היה לו מענה‪.‬‬ ‫ומאז‪ ,‬כל מה שאדם מרוויח בשקר הוא מפסיד במזל רע‪.‬‬ ‫)עפ"י ילקוט שמעוני(‬

‫סיפור לשבת‬

‫הצצה לפרשת השבוע מזווית מעניינת‬

‫מי צריך עניבה במדבר‬

‫כבר שבועיים הוא צועד כאן‪ ,‬פוסע בתוך הררי החול הבלתי נגמרים‪,‬‬ ‫מטפס על סלעים משוננים ומעפיל ככל יכולתו כדי למצוא את העיר‬ ‫הגדולה שבלב המדבר‪.‬‬ ‫"אין כבישים!" הזהירו אותו מכריו‪" ,‬תצטרך לנווט לבד בכוחות עצמך‪,‬‬ ‫תהיה חייב להצטייד היטב‪ ,‬הדרך קשה ארוכה ומסוכנת‪.‬‬ ‫הוא ניווט‪ ,‬בעזרת מפות וכוכבים‪ ,‬זווית השמש ומהלך הירח‪ ,‬אפילו‬ ‫הרוחות העזות שנשבו באופן קבוע מכיוון דרום עזרו לו להבין שהוא‬ ‫בכיוון הנכון‪ .‬אבל שבועיים זה קצת יותר מדי זמן גם בשביל מי שהיה‬ ‫מצויד היטב בתחילת הדרך‪ .‬משטר המים שהנהיג לעצמו עזר לו‬ ‫לשרוד עד עכשיו‪ ,‬הוא השתדל ללכת בשעות הפחות חמות ובשעות‬ ‫הערב והלילה בשעות הלוהטות של המדבר הוא תפס מחסה והסתתר‬ ‫מקרניה הקופחות של השמש‪ ,‬אבל זה לא עזר לו הרבה‪ ,‬גופו התייבש‪,‬‬ ‫פניו נצרבו‪ ,‬וברגליו כבר הופיעה לה בצקת מכאיבה‪.‬‬ ‫הוא פסע לאיטו‪ ,‬מבין היטב שהוא לא יוכל להחזיק כאן מעמד הרבה‬ ‫זמן‪ .‬אם לא ימצא את העיר היום‪ ,‬או מקסימום מחר‪ ,‬רוחות המדבר‬ ‫ידאגו לקבורתו המהירה תחת החול‪.‬‬ ‫ופתאום‪ ,‬כמו משום מקום‪ ,‬צץ לו איש עטוי גלימה מוזרה ועליה‬ ‫תלויות עשרות עניבות‪.‬‬ ‫"עניבות! עניבות!" הכריז האיש בקול גדול‪" ,‬מי רוצה לקנות‬ ‫עניבות?"‬ ‫ "עניבות?!" שאל האיש בפה יבש‪" ,‬עניבות באמצע המדבר?!"‪ ,‬הוא‬‫היה בטוח שלא שמע טוב‪.‬‬

‫ "כן‪ ,‬עניבות‪ ,‬טובות‪ ,‬משובחות‪ ,‬צבעוניות‪ .‬עניבות!" המשיך להכריז‬‫לחלל המדבר‪.‬‬ ‫ "מים! אני צריך מים!" התחנן האיש‪.‬‬‫ "עניבות!" הכריז זה שכנגדו‪" ,‬עניבות! עניבות!"‬‫הוא המשיך לצעוד‪ .‬רגליו הבצקתיות בקושי נשאו אותו‪ ,‬אבל הוא‬ ‫המשיך בכל כוחו‪ ,‬וידע שאם‬ ‫ירפה‪ ,‬שאם ייתן לעייפות הגוף‬ ‫להכריע אותו הוא יישאר כאן‬ ‫במדבר לנצח‪ ,‬והוא צעד וצעד‬ ‫וצעד‪.‬‬ ‫ולבסוף הגיע‪.‬‬ ‫עיר גדולה ומוקפת חומה‬ ‫נגלתה לעיניו במלוא הדרה‪,‬‬ ‫עיר יפה וזוהרת‪ ,‬חומותיה‬ ‫הגבוהות עטפו אותה‬ ‫באצילות‪ ,‬וצריחיה הנישאים של העיר נדמו בעיניו כעמודי הצלה‬ ‫וישועה‪.‬‬ ‫"ניצלתי‪ .‬סוף סוף!" לחש האיש לעצמו ונעמד בפתח החומה‪.‬‬ ‫שוטר במדים עצר את כניסתו והצביע על שלט גדול ומאיר עיניים‪:‬‬ ‫"אין כניסה בלי עניבה!"‬ ‫הוא נפל תחתיו מתעלף‪.‬‬ ‫את ההזדמנות שלו הוא פספס‪ ,‬הוא לא ידע שצריך עניבות במדבר‪,‬‬ ‫והוא לא קנה‪ .‬אבל אנחנו יכולים עדיין לפקוח עיניים ולנצל את‬ ‫ההזדמנויות שהקדוש ברוך הוא מקרה לפנינו‪ ,‬ולנצל אותם לפני‬ ‫שנגמרים לנו המים‪.‬‬ ‫•‬

‫"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"‪ ,‬מספרת לנו התורה‪ ,‬ומדגישה את‬ ‫הפער שבין נֹח הצדיק ובין בני דורו הרשעים‪ .‬כל כך רשעים עד שנגזר‬ ‫עליהם גזר דין מוות‪ .‬ולא סתם מוות‪ ,‬אלא מוות של כיליון מוחלט‬ ‫במבול שוצף של מים השוטפים את הארץ ואת יושביה במטרה לטהר‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫אבל המבול לא הגיע ביום אחד‪ .‬חז"ל מלמדים אותנו שנֹח בנה את‬ ‫התיבה במשך "מאה ועשרים שנה)!("‬ ‫ולמה כל כך הרבה זמן?‬ ‫כדי לתת לכולם את ההזדמנות שלהם‪ .‬כל מי שעבר ליד התיבה ושם‬ ‫לב למבנה הענק שנֹח בונה‪ ,‬היה מבקש לדעת‪" :‬היי‪ ,‬נֹח‪ ,‬מה אתה‬ ‫עושה?"‬ ‫ונֹח היה מסביר בסבלנות שמעשי בני האדם מושחתים‪ ,‬ושהקדוש‬ ‫ברוך הוא רוצה להביא מבול ולהכחיד את הארץ ויושביה‪ ,‬וכל מי‬ ‫שרוצה להינצל מוזמן להיכנס לתיבה‪.‬‬ ‫אבל האנשים היו מסתכלים על נֹח כעל תימהוני שמסתובב באמצע‬ ‫המדבר ומוכר עניבות וממשיכים ללכת‪ ,‬מפספסים את ההזדמנות‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫וכשהגיע המבול‪ ,‬ונֹח כבר היה מוגן בתוך התיבה‪ ,‬התדפקו האנשים‬ ‫על דלתות התיבה‪ ,‬אבל כבר היה מאוחר מדי‪ ,‬הקדוש ברוך הוא כבר‬ ‫סגר את הדלתות‪ ,‬ההזדמנות נגמרה‪.‬‬ ‫ואנחנו למדנו‪ ,‬שהזדמנויות חייבים לנצל כשהם נקרות לידינו‪ ,‬לא‬ ‫לבטל בבוז‪ ,‬ואפילו לדחות למחר‪ ,‬פשוט לנצל אותם‪ .‬כי מי יודע מה‬ ‫יהיה מחר‪.‬‬ ‫וכבר אמרו החכמים "שוב יום אחד לפני מיתתך"‪ ,‬חזור בתשובה‬ ‫כשעוד יש לך הזדמנות‪ ,‬וכל יום הוא הזדמנות חדשה‪ ,‬כי מי יודע מה‬ ‫יהיה מחר‪.‬‬

‫כתבתם בגיליון חג הסוכות‬ ‫שהעולם הוא אשליה‪ ,‬ושהקדוש ברוך הוא נותן לנו תחושה כאילו הכול אמיתי‬ ‫אבל בעצם זה ציור מוצלח‪ .‬האמת‪ ,‬שגם אני מרגיש ככה לפעמים‪ ,‬ואני שואל את עצמי‪,‬‬ ‫אם הכול דמיון ואשליה‪ ,‬אז למה אנחנו מתאמצים כל כך‪ ,‬אולי יום אחד נתעורר ונגלה‬ ‫שהכול חלום?‬ ‫זה נחמד לפעמים להשתעשע בפילוסופיות מעניינות‪ ,‬אנחנו יכולים‬ ‫לעוף במחשבותינו הרחק הרחק ולשאול מה היה אילו‪...‬‬ ‫וכבר קם פילוסוף סיני מפורסם ביום בהיר ואמר‪ :‬בלילה חלמתי שאני‬ ‫פרפר‪ ,‬אבל עכשיו אני לא יודע האם אני פרפר שחולם שהוא‬ ‫אדם‪ ,‬או אדם שחולם שהוא פרפר‪.‬‬ ‫מצחיק?! נכון?!‬ ‫כי כל אחד יודע שהוא מרגיש אדם‪ ,‬ולא פרפר‪.‬‬ ‫אז כל מי שמרגיש שהוא אדם מתנהג כמו אדם‬ ‫ועושה כל מה שבני אדם עושים‪ ,‬ולוקח אחריות על‬ ‫המעשים שלו‪ ,‬כי זה מה שהוא אמור לעשות‪.‬‬ ‫אז למה כתבנו שהכול אשליה?‬ ‫כי כשאנחנו מסתכלים על העולם בפרספקטיבה‬ ‫רחבה‪ ,‬ומתבוננים לעומק על הכוחות הפועלים בו‪,‬‬ ‫אנחנו מבינים מיד שיש יד מכוונת‪ ,‬שהעולם לא מתנהל סתם כך‪ ,‬אלא‬ ‫מישהו מלמעלה מכוון את הכול ומגלגל את הדברים לאן שהם צריכים‬ ‫להתגלגל‪.‬‬ ‫אבל בכל זאת התחושה החיצונית של מי שרואה את העולם מתנהל‬ ‫בשטחיות היא שבני האדם הם כל יכולים‪ ,‬ושכל מה שמתרחש בעולם‬

‫בית המדרש‬ ‫הוא תוצאה של גורמים אנושיים בלבד‪.‬‬ ‫בני אדם מכריזים "כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"‪ ,‬והם בטוחים‬ ‫שהכול נעשה בעשר אצבעותיהם ושהם לא צריכים עזרה מאף אחד‪.‬‬ ‫וכאן בדיוק נמצאת האשליה הגדולה‪ .‬כי מאחורי כל הדברים המדהימים‬ ‫שמתרחשים בעולם‪ ,‬מאחורי הכוחות האדירים שניתנו לאדם לפעול‬ ‫וליצור‪ ,‬מסתתרת ידו הגדולה של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שאמנם נותן לנו את‬ ‫הכוח‪ ,‬נותן לנו את היכולת‪ ,‬אבל מכוון את הדברים לכיוון הרצוי‪ .‬כל דבר‬ ‫שמתרחש בעולם הוא חלק מתהליך רחב שיש לו אלפי מרכיבים‪ ,‬ורק‬ ‫בראיה מעמיקה לאחור אפשר לראות איך הדברים מתחברים למסכת‬ ‫אחת מופלאה‪ .‬וגם זה לא תמיד גלוי לעין‪.‬‬ ‫אבל מה שחשוב הוא מה שאנחנו מרגישים‪ ,‬וכל עוד הכוח‬ ‫בידינו‪ ,‬ואנחנו מרגישים שיש לנו יכולת לבחור ולעשות‪.‬‬ ‫ועדיין יכולים אנחנו לצבוט את עצמנו ולהרגיש‬ ‫שאנחנו ערים‪ ,‬עלינו לקחת אחריות ולבחור בטוב‪,‬‬ ‫אנחנו חייבים להכיר בכך שהקדוש ברוך הוא נתן לנו‬ ‫את הכוחות לפעול בתוך האשליה הזו ולעשות את‬ ‫כל מה שאפשר כדי לקדם את המטרות שהקדוש‬ ‫ברוך הוא חפץ בהן‪.‬‬ ‫גם כשיבוא היום שבו ירד מסך הערפל ותתגלה‬ ‫הנהגת הקדוש ברוך הוא בבירור בעולם‪ ,‬גם אז עדיין‬ ‫תופנה אצבע מאשימה לכל מי שנרדם ולא לקח אחריות כשהיתה לו‬ ‫היכולת לעשות את זה‪.‬‬ ‫אז גם אם אתה חולם‪ ,‬בבקשה ממך אל תוריד מעצמך את האחריות‪,‬‬ ‫חלילה‪ ,‬שלא תתגלגל מהמיטה שאתה ישן עליה‪.‬‬

‫שאלות וסוגיות מבית המדרש‬

‫מי שהבטיח שישלם )שאלה מס' ‪(67‬‬ ‫בשל המיתון והמצב הכלכלי הקשה החליט בעל אולם השמחות על מסע‬ ‫קיצוצים והוזלת עלויות‪ ,‬וקיווה כי בצורה זו יצליח למשוך שוב לקוחות‪.‬‬ ‫הראשונים להפסיד היו המלצרים‪ ,‬בעל האולם הודיע כי מהיום‬ ‫הוא מקצץ את שכר המלצרים ל‪ 15-‬שקלים לשעה‬ ‫ושיסתדרו עם הטיפים‪.‬‬ ‫המלצרים הודיעו לו חגיגית שהם עוזבים‪,‬‬ ‫ועל רב המלצרים הוטל למצוא צוות‬ ‫מחליף‪ ,‬ומהר‪.‬‬ ‫דני‪ ,‬רב המלצרים לא הצליח למצוא‬ ‫מלצרים שיסכימו לעבוד תמורת סכום‬ ‫כזה כשכל בעלי האולמות משלמים‬ ‫‪ 20‬שקלים לשעה‪ ,‬ולכן על דעת עצמו‬ ‫הוא פרסם מודעה כי דרושים מלצרים‬ ‫תמורת ‪ 20‬שקלים לשעה‪.‬‬ ‫המלצרים עבדו כמו שצריך‪ ,‬ובסוף החודש כשבאו לקבל את כספם הופתעו‬ ‫לגלות שהם קיבלו משכורת מקוצצת בעשרים‬ ‫וחמשה אחוזים לפי ‪ ₪ 15‬לשעה‪.‬‬ ‫כשבאו בטענות לבעל האולם‪ ,‬וטענו שרב‬ ‫המלצרים סיכם איתם על ‪ 20₪‬לשעה‪,‬‬ ‫שלח אותם בעל האולם לקבל את‬ ‫ההפרש מרב המלצרים‪" ,‬אני אמרתי‬ ‫‪ ,15₪‬ולא תקבלו ממני שקל יותר"‪.‬‬ ‫אז מי יספוג את ההפרש‪ ,‬דני‪ ,‬רב‬

‫המלצרים ששיקר‪ ,‬או המלצרים שהאמינו לו?‬ ‫מרחמים על המלצרים? מבינים את רב המלצרים? כתבו לנו והשתתפו‬ ‫כמובן בהגרלה‪...‬‬ ‫מקורות לעיון והרחבה‪ :‬מסכת בבא מציעא דף ע"ה ע"א וע"ב ‪ -‬השוכר את‬ ‫האומנין‪ ,‬שולחן ערוך חושן משפט‪ ,‬סימן של"ב סעיף א'‪.‬‬ ‫כתבו ל‪ [email protected]‬או לפקס ‪) 02-5022771‬כתבו שם מלא‪ ,‬גיל‪,‬‬ ‫כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימודים( והשתתפו בהגרלה הגדולה על שלושה תלושי קנייה‬ ‫בשווי‪ 600‬ש"ח כל אחד )ההשתתפות בהגרלה מגיל ‪ 14‬ומעלה(‪.‬‬

‫תשובה לשאלה מס' ‪ – 64‬גנב קטן‬ ‫תקציר השאלה‪ :‬מני ואריאל החליטו לחזור בתשובה ולתקן את חטאי‬ ‫העבר‪ ,‬מני נזכר בגניבות מהמכולת כשהיה לפני בר המצוה‪ .‬ואריאל נזכר‬ ‫בנזק שעשה למורה שלו כשחתך לו את הצמיגים לפני בר המצווה‪ .‬האם‬ ‫עליהם לשלם?‬ ‫תשובה בקצרה‪ :‬ההלכה היבשה אומרת שאין חובה לשלם על הגניבה‬ ‫או על הנזק שגנב אדם והזיק כשהיה קטן‪ ,‬אלא אם כן החפץ הגנוב‬ ‫עדיין קיים‪ .‬כמובן שכדי לצאת ידי שמים מן הראוי לטרוח ולשלם‪.‬‬ ‫תשובה בהרחבה‪ :‬במסכת בבא קמא )דף צ"ח ע"ב( מספרת הגמרא‬ ‫אודות רב רפרם שחייב את רב אשי לשלם עבור שטר חוב שנשרף‪ .‬רש"י‬ ‫שם כותב שרב אשי שרף את השטר בילדותו‪.‬‬ ‫ומכאן רצו כמה מן הראשונים )אור זרוע והגהות אשר"י( ללמוד שאדם‬ ‫שגנב או הזיק בעודו קטן )מתחת לגיל בר מצוה( חייב לשלם בגדלותו‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬במסכת כתובות )פ"ו ע"א( מופיע שוב סיפור זה ושם מפרש‬ ‫רש"י בצורה שונה‪ ,‬הוא כותב שלא רב אשי עצמו שרף את שטר החוב‬ ‫אלא מדובר בסיפור שהגיע לפני רב אשי‪ ,‬ורב רפרם חייב את רב אשי‬

‫לדון ולפסוק באותו דיון ולחייב את השורף‪.‬‬ ‫נציין‪ ,‬כי כי יש המפרשים )משנה למלך ובשו"ת גינת ורדים( את כוונת‬ ‫רש"י במסכת בבא קמא שלא מדובר "בילדותו" מתחת לגיל בר מצוה‪,‬‬ ‫אלא במעשה ילדות‪ ,‬אך מבחינת חיוב הלכתי הוא היה בר חיוב‪ ,‬וכל‬ ‫הדיון האם מדובר בנזק שאפשר לחייב עליו‪ ,‬או כיון שמדובר בנזק עקיף‬ ‫אי אפשר לחייב את המזיק לשלם‪.‬‬ ‫דברים מפורשים יותר מצאנו בגמרא במסכת בבא קמא )דף פ"ז(‬ ‫שהקטן פגיעתו רעה‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא כדאי להתעסק עם ילדים מתחת לגיל‬ ‫בר מצוה‪ ,‬כי אם אדם ניזוק מהם אי אפשר לתבוע אותם בבית דין‪ .‬ואילו‬ ‫אם מבוגר מזיק את הילד הוא חייב לשלם על הנזק‪ .‬וכך פסק בשולחן‬ ‫ערוך חושן משפט‪ ,‬סימן צ"ו‪ ,‬ג'‪ .‬וכן לגבי גניבה נפסק בסימן שמ"ט ג'‬ ‫שקטן פטור מלשלם על גניבה או על נזק שעשה בקטנותו‪.‬‬ ‫אבל חשוב לציין שני דברים‪:‬‬ ‫א‪ .‬אם אדם גנב בילדתו‪ ,‬והחפץ הנגנב עדיין נמצא אצלו חובה עליו‬ ‫להשיבו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כל הדברים האמורים הם מצד ההלכה היבשה‪ ,‬אבל בודאי שראוי‬ ‫שאדם שהזיק או גנב בצעירותו‪ ,‬יחזיר וישלם את נזקיו כשיגדל כדי‬ ‫לצאת ידי שמים‪ ,‬וכך מופיע בספר חסידים ובספרי הקבלה שקטן‬ ‫שחטא מוטל עליו לתקן את חטאיו כשיגדל כדי שיהיה זך ונקי כלפי‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וה' יזכנו לחזור בתשובה אמיתית מכל הלב אמן‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬השאלות והתשובות נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם הסוגיות‪,‬‬ ‫אך לא לשם פסיקת הלכה המצריכה בירור של כל פרט לעומקו‪.‬‬

‫ההגרלה הבאה תיערך בכ"ח‬

‫בחשוון )‪(15.11‬‬

‫הפעם זה יכול להיות שלך!‬