Shalom Laam Kippur 2009

‫כניסת ויציאת צום יום כיפור באזור ירושלים ‪ -‬הדלקת נרות‪ 4:54 :‬צאת הצום‪18:04 :‬‬

‫כתיבה ועריכה‪ :‬י‪.‬א‪ .‬בלוך‬

‫© כל הזכויות שמורות‬

‫איורים‪ :‬אריה סנה‬

‫מבט אל החיים‬ ‫סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬או סתם מבט מרענן‬

‫תחפושת לימים נוראים‬

‫לפני אשמורת הבוקר של ראש חודש אלול ראו אותו השכנים מתניע את‬ ‫המסחרית שלו ויוצא מהחניה הפרטית‪ ,‬יודעי דבר אמרו שהאגזוז שלו השמיע‬ ‫באותו בוקר נדיר של סליחות קול של שופר‪.‬‬ ‫אף אחד לא ידע מה קרה לו פתאום לאיש שהחל להשכים לסליחות‪ ,‬משהו עבר‬ ‫עליו‪ ,‬אבל הוא עמד בעקביות בהשכמת הסליחות ולא פספס אפילו בוקר אחד‪.‬‬ ‫הייתהלושנהקשה‪,‬העסקיםכשלו‪,‬לקוחותותיקיםעזבואותולטובתהמתחרים‪,‬‬ ‫נגרמו לו נזקים כבדים והוא נקלע לחובות‪ .‬קולו של השופר המתעורר הרעיד‬ ‫אצלו נימים חבויים בלב‪ ,‬והוא החליט ללכת על המוצא האחרון שלו‪ ,‬להתפלל‬ ‫ולהתחנן‪ ,‬ולהפציר בריבונו של עולם שהשנה החדשה שמתקרבת ובאה תהיה‬ ‫מבורכת בפרנסה טובה‪.‬‬ ‫בערב ראש השנה כשקולות המתפללים זימרו "תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה‬ ‫וברכותיה"‪ ,‬זלגו עיניו דמעות‪" ,‬הלוואי‪ ,‬הלוואי ריבונו של עולם‪ ,‬הלוואי שתתן לי‬ ‫שנה טובה‪ ,‬של פרנסה בשפע‪ ,‬הלוואי"‪.‬‬ ‫והדמעות המלוחות הרטיבו את מחזור התפילה שלו גם בבוקר ראש השנה‪,‬‬ ‫בשעת תקיעת השופר ולאחריה‪ ,‬הוא עמד בפינת בית הכנסת בגדיו לבנים‬ ‫ולראשו כיפה צחורה ובוהקת‪ ,‬והוא עטוף כולו בטלית גדולה שמשתלשלת‬ ‫ויורדת ומכסה מחצית מפניו‪.‬‬ ‫"תראה את הצדיק הזה!" לחש ילד קטן לאביו‪ ,‬והצביע על האיש העטוף בטלית‬ ‫וגבו רוטט מבכי‪ .‬לחישתו נשמעה היטב בחלל בית הכנסת והאיש שריחף מעל‬ ‫פני הקרקע בתחנונים החליט שהוא אכן יהיה ראוי לתואר שהצמידו לו‪ ,‬הוא‬ ‫רוצה להיות צדיק‪ .‬הוא רוצה שריבונו של עולם גם יראה שהוא צדיק‪ .‬הפרנסה‬ ‫דוחקת‪.‬‬ ‫הוא החזיק מעמד גם בעשרת ימי תשובה‪ ,‬סליחות‪ ,‬כפרות‪ ,‬הוא אפילו הידר‬

‫במנהג הכפרות וסובב שלושה תרנגולים סביב לראשו וקינח בפדיון כופר נפש‪,‬‬ ‫הוא נכח בכל התפילות בבית הכנסת‪ ,‬נכנס ראשון ויצא אחרון‪ ,‬עקב אחר ספר‬ ‫התורה מרגע הוצאתו מאחורי פרוכת הארון עד להנחתו על הבימה‪ ,‬וגם אז לא‬ ‫עזבו עיניו את הספר הקדוש כשפיו ממלמל בקשות ותחנונים‪ .‬פרנסה‪ ,‬ריבונו של‬ ‫עולם‪ ,‬פרנסה‪.‬‬ ‫וכך הוא נכנס ליום הכיפורים‪ ,‬רציני‪ ,‬מיוסר‪ ,‬כפוף וכנוע‪" .‬היום גזר הדין הסופי!"‬ ‫הכריז הרב לפני "כל נדרי" וגבו הוסיף קימור והתקפל עוד אל תוך עצמו‪" ,‬היום זו‬ ‫ההזדמנות האחרונה לקבל גזר דין של שנה טובה ומבורכת"‪ ,‬הוסיף הרב להרעיד‬ ‫את נימי נשמתו‪ ,‬והוא פרש את ידיו לרווחה ולחש "פותח את ידך ומשביע לכל חי‬ ‫רצון"‪ ,‬הוא שמע פעם שזו סגולה לפרנסה‪.‬‬ ‫כל יום הכיפורים הוא עמד על רגליו‪ ,‬עיניו לחות‪ ,‬פיו רוטט ולבו קרוע בתקווה‬ ‫לגזר דין של שנה טובה ומבורכת‪ ,‬לגזר דין של פרנסה טובה‪ ,‬שעות העמידה‬ ‫הארוכות החלישו את גופו‪ ,‬אך רוחו נאחזה בתקווה שיתקבלו תפילותיו‪ ,‬אט אט‬ ‫נחלשו רגליו‪ ,‬ובשעת הנעילה קרס תחתיו מתעלף‪.‬‬ ‫"מים! מים!" זעקו המתפללים‪ ,‬מפריעים את תפילת החזן‪" ,‬מישהו התעלף‬ ‫כאן!"‬ ‫ָתבֵנ ּו‬ ‫"א ִבינ ּו ַמ ְל ּכֵנ ּו ּכ ְ‬ ‫החזן הרעים בקולו‪ ,‬מנסה להתגבר על קולות המצילים‪ָ :‬‬ ‫ָסה ְוכ ְַל ָּכלָה"‪ ,‬והוא‪ ,‬ששמע את הקריאה לפרנסה‪ ,‬לא היה זקוק יותר‬ ‫ַרנ ָ‬ ‫ְּב ֵספֶר ּפ ְ‬ ‫למים‪ ,‬הוא קפץ כנשוך נחש וזעק בקול שהרעיד את אמות הסיפין‪ ,‬גובר בקולו‬ ‫על עשרות המתפללים האחרים שגם הם לא טמנו‬ ‫ָתבֵנ ּו ְּב ֵספֶר‬ ‫"א ִבינ ּו ַמ ְל ּכֵנ ּו ּכ ְ‬ ‫את קולם בגרונם‪ָ :‬‬ ‫ָסה ְוכ ְַל ָּכלָה"‪ ,‬וכשהגיע למילה פרנסה‬ ‫ַרנ ָ‬ ‫ּפ ְ‬ ‫היה קולו מתרומם ועולה‪ ,‬מסתלסל‬ ‫ונוסק לגבהים‪ ,‬רועד קמעה ונתקע‬ ‫בתקרת בית הכנסת כממתין לתשובה‬ ‫ממרום‪.‬‬ ‫ובשמים‪,‬מקבל מלאךשל רחמיםפקודה‬

‫לדאוג לפרנסתו של האיש‪ ,‬כן האיש הזה העטוף בלבן‪ ,‬ומראהו כצדיק תמים ריח‬ ‫ניחוח לה'‪ ,‬זה האיש כפוף הגב‪ ,‬שבור הלב ואדום העיניים‪ ,‬זה האיש הרציני והשפל‪,‬‬ ‫הצנוע והמתחטא לפני קונו‪ .‬אותו תזכור‪ .‬תדאג לו במשך השנה‪ ,‬לפרנסה טובה‪...‬‬ ‫יום הכיפורים הסתיים‪ ,‬האיש פסע לאחור את שלוש הפסיעות של תפילת ערבית‪,‬‬ ‫הפשיל את טליתו‪ ,‬יישר את גוו‪ ,‬זקף ראשו‪ ,‬ניגב את עיניו ויצא את בית הכנסת‪.‬‬ ‫כבר יצא‪ ,‬וכבר הסיר את בגדי הלבן‪ ,‬וכבר לא נודע כי במשך חודש תמים לא היה‬ ‫צדיק ממנו בבית הכנסת‪.‬‬ ‫לשון הרע וליצנות‪ ,‬הלבנת פנים ועזות מצח‪ ,‬אבק גזל וגם גזל ממש‪ .‬לא תפילה‬ ‫בזמנה ולא קריאת שמע בעונתה‪ ,‬זלזול במצוות‪ ,‬ואי הקפדה בברכות‪.‬‬ ‫דבר והיפוכו‪.‬‬ ‫האיש הטוב והישר‪ ,‬הצדיק המתחטא לפני קונו של חודש אלול ועשרת ימי‬ ‫תשובה‪ ,‬איננו עוד‪.‬‬ ‫והפרנסה גם היא לא הגיעה לפתחו‪.‬‬ ‫כי מה אשם הוא המלאך שלא מצא אותו‪ .‬והוא חיפש איש צדיק וישר‪ ,‬איש‬ ‫ששתיקתו יפה מדיבורו‪ ,‬שפל ברך עניו וצנוע‪ ,‬מתחסד ועוסק בתפילה ותחנונים‪.‬‬ ‫ואיך ימצאנו‪ ,‬אם הלך‪ .‬וכבר אין פרצופו החדש דומה לזה של ימי התשובה‪.‬‬ ‫איך?!‬ ‫•‬ ‫הדרשנים אוהבים את הסיפור הזה‪ ,‬שכמובן לא היה ולא נברא‪ ,‬כי הוא ממחיש‬ ‫נקודה אמיתית‪ ,‬כשאדם מתחפש למשהו שהוא לא‪ ,‬כשהוא מעמיד פנים לריבונו‬ ‫של עולם כדי לקבל טובת הנאה‪ ,‬זה לא מחזיק מעמד‪ ,‬הימים חולפים והעמדת‬ ‫הפנים אינה יכולה להמשך לנצח‪.‬‬ ‫אבל כשאדם לוקח ברצינות דבר אחד‪ ,‬אפילו קטן‪ ,‬אבל אמיתי ויציב‪ ,‬כשהוא‬ ‫מחליט להתקדם באמת‪ ,‬לחולל שינוי בעצמו‪ ,‬בקטן‪ ,‬הוא יצליח בגדול‪ ,‬והאדם‬ ‫שלבו נרעד בראש השנה‪ ,‬והתרגש ביום הכיפורים‪ ,‬ובלבו החלטה קטנה ואמיתית‪,‬‬ ‫זעירה ויציבה‪ ,‬יזכה גם יזכה לעזרה אמיתית ממרום להגשים את שאיפותיו ולזכות‬ ‫בשנה טובה ואמיתית‪.‬‬

‫כיפורים במקדש‬ ‫האיש הקדוש ביותר בעם‪ ,‬ביום הקדוש ביותר בשנה‪ ,‬במקום‬ ‫הקדוש ביותר בעולם‪ .‬זה הכהן גדול שנכנס לקודש הקדשים‬ ‫ביום הכיפורים‪ .‬לפנינו הצצה קטנה ללקט מעניין על הכהן הגדול‬ ‫ועבודת המקדש ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫אל תקשיב לתפילה שלהם‬ ‫ומה היה מבקש הכהן הגדול? אמרו חכמים )מסכת יומא דף נ"ג(‪:‬‬ ‫מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון‪ :‬יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא‬ ‫שנה זו גשומה‪ ...‬לא יסור השלטון משבט יהודה ולא יהיו עמך ישראל‬ ‫צריכין לפרנס זה מזה‪ ,‬ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים‪...‬‬ ‫]משמעותה של הפיסקה האחרונה היא ‪ -‬שכאשר עוברי אורח‬ ‫מצטערים ברדת הגשם ומתפללים שייפסק ויוכלו להגיע לביתם‬ ‫בנחת‪ ,‬שלא תתקבל תפילתם‪ ,‬כדי שלא יפסידו כולם את ברכת‬ ‫הגשמים[‪.‬‬ ‫כהן גדול שנתקע בפנים‬ ‫תנו רבנן‪ :‬מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו‪ ,‬ונמנו אחיו‬ ‫הכהנים להיכנס אחריו )התמהמהותו של הכהן בפנים גרמה להם‬ ‫לחשוב שמת בפנים‪ ,‬כפי שקרה לא פעם לכהנים שאינם ראויים(‬ ‫התחילו הם נכנסים והוא יוצא‪.‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬מפני מה הארכת בתפלתך?‬ ‫אמר להם‪ :‬קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש‬ ‫שלא יחרב?!‬ ‫אמרו לו‪ :‬אל תהי רגיל לעשות כן‪ ,‬שהרי שנינו לא היה מאריך‬ ‫בתפלתו כדי שלא להבעית את ישראל!‬ ‫)מסכת יומא דף נג(‬

‫שמעון הצדיק ידע שימות‬ ‫ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה‪ ,‬ובשנה‬ ‫האחרונה אמר להם‪ :‬בשנה הזאת אני מת!‬ ‫אמרו לו‪ :‬מהיכן אתה יודע?‬ ‫אמר להם‪ :‬כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן‬ ‫אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי‪ ,‬ובשנה הזו נכנס‬ ‫עמי ולא יצא עמי‪.‬‬ ‫אמרו חכמים‪ :‬הייתה זו השכינה הקדושה שנלוותה אליו בקודש‬ ‫הקדשים!‬ ‫)עפ"י תלמוד ירושלמי מסכת יומא(‬ ‫האדום הפך ללבן‬ ‫על פתחו של האולם בבית המקדש היו קושרים ביום הכיפורים בד‬ ‫אדום )"לשון של זהורית" בלשון חכמים(‪ ,‬כאשר הלבין הבד‪ ,‬היו‬ ‫ישראל יודעים שהתכפרו עוונותיהם‪.‬‬ ‫וכך מובא במשנה )יומא פרק ו(‪" :‬לשון של זהורית היה קשור‬ ‫על פתחו של היכל‪ ,‬וכשהגיע שעיר )לעזאזל( למדבר היה‬ ‫הלשון מלבין‪ ,‬שנאמר‪) ,‬ישעיה א'( אם יהיו חטאיכם כשנים‬ ‫כשלג ילבינו"‪.‬‬ ‫אבל לא בכל השנים היו זוכים לראות סימן מפעים זה של‬ ‫כפרת עוונות‪ ,‬ועל כך מובא‪:‬‬ ‫תנו רבנן‪ :‬בראשונה היו קושרים לשון של זהורית על פתח‬ ‫האולם מבחוץ‪ .‬הלבין ‪ -‬היו שמחים‪ .‬לא הלבין ‪ -‬היו עצובים‬ ‫ומתביישים‪.‬‬ ‫התקינו ‪ -‬שיהיו קושרים )את לשון הזהורית( על פתח אולם‬ ‫מבפנים‪ .‬ועדיין היו מציצים ורואים‪ .‬הלבין ‪ -‬היו שמחים‪ .‬לא‬ ‫הלבין ‪ -‬היו עצובים‪.‬‬ ‫התקינו שיהיו קושרים אותו חציו בסלע )שעל הר העזאזל( וחציו‬ ‫בין קרניו )של השעיר המשתלח(‪.‬‬ ‫)מסכת יומא דף סז(‬

‫סיפור ליום כיפור‬ ‫מכות עם כל הנשמה‬

‫פמוט הכסף ראה ימים יפים יותר‪ ,‬כשסבתא עליה השלום הדליקה בו‬ ‫נרות בצעירותה הוא היה זקוף ובוהק‪ ,‬פיתוחי הפרחים שעליו היו מעשה‬ ‫אומנות של ממש‪ ,‬והקנים המסתעפים שיוו לו מראה אצילי ומרשים‪.‬‬ ‫השנים עשו את שלהם ופמוט הכסף התעקם ונסדק‪ ,‬השחיר ונאכל‪,‬‬ ‫ומראהו היה מעורר רחמים‪.‬‬ ‫"במקום לשבת כאן ולבהות בחלון‪ ,‬תעשה משהו מועיל!"‪ ,‬אמר האב‬ ‫לבנו‪" ,‬קח את הפמוט ותן אותו לצורף‪ ,‬שיחדש אותו בבקשה"‪.‬‬ ‫הלך הבחור אל הצורף‪ ,‬הניח את הפמוט על שולחנו המוכתם ואמר‪:‬‬ ‫"אבא ביקש שתחדש אותו"‪.‬‬ ‫הסתכל הצורף על הפמוט‪ ,‬בחן את סדקיו‪ ,‬שפשף וגרד‪ ,‬ואז‪ ,‬לתדהמתו‬ ‫של הבחור לקח את הפמוט הניח אותו על הסדן הגדול הכה בו בפטיש‬ ‫גדול‪ ,‬שיטח אותו לרדיד דקיק ועלוב‪ ,‬והניח אותו מאחורי הדלפק‪.‬‬ ‫"תחזור בעוד שבוע‪ ,‬ותגיד לאבא שלך שזה יעלה לו מאה דינרים‪ .‬ואל‬ ‫תדאג‪ ,‬תקבל חזרה פמוט יפה יותר ממה שהיה לסבתא שלך"‪.‬‬ ‫הבחור חזר הביתה נלהב‪" .‬אבא‪ ,‬תמיד אמרת שאני בטלן‪ ,‬אבל זהו‪,‬‬ ‫החלטתי‪ ,‬מצאתי לעצמי מקצוע קל ופשוט‪ .‬רק תעזור לי לפתוח חנות‬ ‫והמזומנים יתחילו לזרום"‪.‬‬ ‫האב שהכיר את בנו פקפק‪ ,‬אבל נתן לו הזדמנות ופתח את הארנק‪.‬‬ ‫הבחור‪ ,‬נמרץ ונלהב‪ ,‬הלך ושכר חנות קטנה במרכז העיר‪ ,‬קנה שולחן‪,‬‬ ‫סדן ופטיש‪ ,‬ותלה שלט גדול ומאיר עיניים "צורף מומחה מתקן הכול"‪.‬‬ ‫הלקוחות זרמו בהמוניהם‪ ,‬מסתבר שיש ביקוש לצורפים‪ ,‬אחד הביא‬ ‫חנוכייה‪ ,‬השני פמוטות והשלישי גביע לקידוש‪ ,‬כולם ביקשו לתקן‪,‬‬ ‫לשפץ‪ ,‬לייפות ולהבריק‪ ,‬והבחור שלנו קיבל את כולם בסבר פנים יפות‪,‬‬

‫כאומן זקן ורגיל‪ ,‬אחז את הכלים בידו‪ ,‬בחן ובדק ואחר כך הניח על הסדן‪,‬‬ ‫הכה בפטיש והפך את הכלי לרדיד שטוח וחסר צורה‪" ,‬תבואו בשבוע‬ ‫הבא"‪ ,‬אמר לכולם בחיוך‪" ,‬וכמובן‪ ,‬אל תשכחו את הכסף"‪ ,‬וזרק את‬ ‫הרדיד אי שם בפינת החנות‪.‬‬ ‫"במה אתה עוסק?" התעניין אביו בערבו של יום עמוס בלקוחות‪.‬‬ ‫ "אל תדאג‪ ,‬אבא‪ ,‬מצאתי מקצוע קל בצורה מדהימה‪ ,‬בשבוע הבא כבר‬‫אהיה עשיר!"‬ ‫כשאומרים לי אל תדאג‪ ,‬אני מתחיל לדאוג‪ ,‬חשב האב‪ ,‬אך שמר את‬ ‫מחשבותיו לעצמו והמתין לראות מה מבשל לו הבטלן שלו‪.‬‬ ‫השבוע חלף במהירות‪ ,‬הצורף החדש היה עסוק מבוקר עד ערב וקול‬ ‫פטישו המכה בסדן נשמע היטב במרכז העיר‪ ,‬הלקוחות המשיכו לזרום‪,‬‬ ‫וידיו היו מלאות עבודה‪ ,‬עשרות כלים חסרי צורה שכנו בפינת החדר‬ ‫והוא המשיך לקבל את הפונים בחיוך ובאדיבות‪" ,‬תחזרו בעוד שבוע"‪.‬‬ ‫שבוע חלף והקונים התחילו לחזור‪.‬‬ ‫"אפשר את הפמוטות שלי בבקשה"‪.‬‬ ‫"אני רוצה לקבל את הגביע שהכנסתי בשבוע שעבר"‪.‬‬ ‫"תן לי את קופסת הבשמים"‪.‬‬ ‫ניגש הבחור לפינת החנות‪ ,‬נבר בין הטסים‬ ‫המרודדים‪ ,‬חיפש ובדק‪ ,‬ופניו העלו ארשת‬ ‫של תימהון‪ ,‬זה לא קרה‪ ,‬הכלים נשארו‬ ‫כמות שהיו‪.‬‬ ‫"אני לא מבין"‪ ,‬הסתובב הבחור חסר‬ ‫אונים בחנותו הקטנה‪" ,‬זה‬ ‫לא קרה!"‪.‬‬ ‫ "מה לא קרה?" נזעקו‬‫הלקוחות‪.‬‬

‫ "זה לא הפך לגביע! וגם לא לפמוט‪ ,‬ולא לקופסת בשמים! זה פשוט‬‫לא קרה!"‬ ‫הם הסתכלו עליו כמשוגע‪ ,‬עד שמישהו קלט את הרעיון‪" :‬אתה רוצה‬ ‫להגיד לי שלא עשית כלום עם הגביע שלי?!"‬ ‫ "לא! לא עשיתי כלום?!"‬‫ "אז איך רצית שיקרה?!" שאלו כולם במקהלה‪.‬‬‫ "עשיתי בדיוק כמו הצורף של אבא שלי‪ ,‬הכיתי בפטיש ורידדתי את‬‫הכלי‪ ,‬ואמרתי לכם לבוא בשבוע הבא בדיוק כמו שהוא אמר‪"...‬‬ ‫הם לא ידעו אם לצחוק או לבכות וניסו להסביר לו שהצורף השני אחרי‬ ‫שהכה בכלי לקח אותו וטיפל בו במסירות‪ ,‬הוא רקע וחקק‪ ,‬גילף ושייף‪,‬‬ ‫הלחים והדביק‪ ,‬ורק אחרי שעות ארוכות של עבודה היה הפמוט מוכן‪.‬‬ ‫אין קיצורי דרך‪.‬‬ ‫אבל הוא לא הבין‪ ,‬האידיוט‪.‬‬ ‫הוא לא הצליח להבין למה כולם כועסים עליו‪ .‬הוא הרי היכה‪.‬‬ ‫וגם אנחנו דופקים בעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים‪ ,‬דופקים ומכים‬ ‫את הלב‪ ,‬הלוך ושוב‪ ,‬הכה וחזור‪" ,‬אשמנו בגדנו‪ ...‬חטאנו ופשענו"‪ ,‬מכים‬ ‫ואומרים‪ ,‬מכים ומתוודים‪.‬‬ ‫אל נא נשכח‪ ,‬ההכאה איננה קסם‪ ,‬גם אם נכה חזק מאוד לא נוכל‬ ‫להתנקות‪ ,‬אם לא נצרף אל ההכאה על הלב את העבודה האמיתית‪ ,‬את‬ ‫חשבון הנפש האמיתי שאליו מצטרפת החרטה והתשובה‪ ,‬ההתבוננות‬ ‫והקבלה לעתיד‪.‬‬ ‫רק כך נצא מיום הכיפורים‬ ‫מלאי זיו והדר‪ ,‬זכים‬ ‫ונקיים‪.‬‬ ‫שתהיה לנו גמר חתימה‬ ‫טובה‪.‬‬

‫קשה לי עם היום כיפור הזה‪,‬‬ ‫המחשבה עליו מכניסה אותי לדיכאון עמוק‪ ,‬תחושת ייאוש‬ ‫נוראית תוקפת אותי כשצמד המילים "יום‪-‬כיפור" עובר לי ליד האוזניים‪ .‬אני לא‬ ‫מסוגלת להתמודד עם תחושת החרדה והאימה שיש ביום הקשה הזה‪ .‬תוכלו לעזור‬ ‫לי בעניין?‬ ‫תחושותייך קשות מאוד‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬יום הכיפורים מצטייר אצלך כיום קשה‬ ‫אימתני ומחריד‪ ,‬ומכניס בך תחושות ייאוש ודיכאון‪ ,‬בהחלט מצב קשה ולא‬ ‫נעים‪.‬‬ ‫אז למה חז"ל אומרים לנו שיום הכיפורים הוא אחד‬ ‫הימים הטובים בשנה?‬ ‫כנראה שזה באמת תלוי איך מסתכלים עליו‪.‬‬ ‫הבה ונלך אל השורש‪ :‬בתורה כתוב על יום הכיפורים‬ ‫ֵיכם ְל ַט ֵהר ֶא ְת ֶכם‬ ‫"כי ַב ּיוֹם ַה ּזֶה י ְַכ ֵּפר עֲל ֶ‬ ‫)ויקרא ט"ז‪ ,‬ל'(‪ִּ :‬‬ ‫יכם‪ִ ,‬ל ְפנֵי ה' ִּת ְט ָהרוּ"‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬כשמו‪ ,‬הוא יום‬ ‫ֹאת ֶ‬ ‫ִמ ּכֹל ַח ּט ֵ‬ ‫של כפרה‪ ,‬הוא דומה למכבסה ענקית שמכבסת ומנקה את הבגדים‪ .‬אנחנו‬ ‫נכנסים ליום הכיפורים מלוכלכים ומוכתמים ויוצאים ממנו זכים ונקיים‪.‬‬ ‫אין דבר נפלא מזה‪.‬‬ ‫אבל את המחילה לא מקבלים כל כך בקלות‪ ,‬בפסוק שהזכרנו יש גם תנאי‬ ‫"ל ְפנֵי ה' ִּת ְט ָהרוּ"‪ ,‬כדי לצאת נקיים מהמכבסה של‬ ‫הכרחי לתהליך הניקיון ִ‬ ‫יום הכיפורים חייבים להשתתף בתהליך הניקיון‪ ,‬חייבים לנסות לשפשף את‬ ‫הכתמים‪ ,‬להסיר את הלכלוך‪ ,‬והכי חשוב להיות מוכנים לטהרה ולכפרה של‬ ‫יום הכיפורים‪.‬‬ ‫אם ראית פעם עקרת בית מכבסת בגדים מוכתמים‪ ,‬בודאי הבחנת שלפני‬ ‫הכביסה היא מניחה חומרים מיוחדים על הכתמים‪ ,‬היא מכינה את הבגדים‬

‫בית המדרש‬ ‫לכביסה‪ ,‬כי אחרת הם יישארו מוכתמים‪ ,‬גם יום הכיפורים דורש תהליך של‬ ‫הכנה‪.‬‬ ‫ההכנה הזו היא חשבון נפש‪ ,‬התבוננות בכתמי הנשמה‪ ,‬בחינה מדוקדקת‬ ‫של המעשים שלנו‪ ,‬בדיקה של המטרות והיעדים שהצבנו לעצמנו בחיים‬ ‫ותיאום כוונות‪ ,‬האם אנחנו אכן מתואמים עם הרצון של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫או שאנחנו רחוקים ממנו‪.‬‬ ‫הייאוש והדיכאון שאופפים אותך קשורים בודאי לקטע הזה של ההכנה ליום‬ ‫כיפור‪ ,‬כי יום כיפור עצמו אין דבר טוב ממנו‪ ,‬הוא יום נפלא של כפרה‪ ,‬היטהרות‬ ‫והתקרבות לה'‪ .‬הבעיה היא שאנחנו מסתכלים על העבודה שנדרשת מאיתנו‬ ‫לפני הכניסה למכבסה של יום הכיפורים ואנחנו מתמלאים בחרדה שמרפה‬ ‫את ידינו וגורמת לנו לסגת לאחור ולא לעשות כלום‪ ,‬כי‬ ‫איך אפשר באמת לנקות את הכתמים ולהוריד את כל‬ ‫הלכלוך שצברנו במשך שנה שלמה?‬ ‫אז זהו‪ ,‬שאנחנו רק בני אדם‪ ,‬ויש לנו חולשות אנושיות‪,‬‬ ‫הדרישה לשלמות היא נפלאה‪ ,‬אבל לא כשהיא גורמת‬ ‫לנו לעזוב הכול ולהתחפר במצב הקיים‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים אנחנו אומרים בתפילה "אמת‪ ,‬כי אתה הוא יוצרם‪ ,‬ואתה‬ ‫יודע יצרם"‪ ,‬הקדוש ברוך הוא יודע את לבו של כל אחד‪ ,‬וכשאדם עושה‬ ‫את מה שהוא יכול‪ ,‬ומנסה כפי יכולתו להתקרב ולהיטהר‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫מסייע לו בתהליך ההיטהרות‪ ,‬ומה שבאמת צריך זה רצון ומוכנות‪.‬‬ ‫ועל כך אומר הקדוש ברוך הוא‪" :‬פתחו לי פתח כחודו של מחט‪ ,‬ואני אפתח‬ ‫לכם פתח כפתחו של אולם"‪.‬‬ ‫כשהולכים בקטן‪ ,‬לאט ובטוח‪ ,‬הכול הרבה פחות מפחיד‪ .‬ובסופו של דבר אין יום‬ ‫טוב מיום הכיפורים‪.‬‬ ‫דרך צלחה ורגועה!‬

‫שאלות וסוגיות מבית המדרש‬

‫גנב קטן‬

‫)שאלה מס' ‪(64‬‬

‫מני ואריאל השתתפו בערב סליחות של "שלום לעם" בירושלים‪,‬‬ ‫ושמעו את דבריו של הרב שדיבר על חובת התשובה ועל כך שיום‬ ‫הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם‬ ‫לחברו‪ ,‬וכי על כל אחד לפשפש במעשיו‬ ‫ולבדוק ממי עליו לבקש סליחה‪.‬‬ ‫ישב מני וחשב‪ ,‬ונזכר בתקופת הגניבות‬ ‫שלו מהמכולת‪ ,‬היה זה כשנה לפני בר‬ ‫המצווה‪ ,‬במשך תקופה הוא היה גונב‬ ‫מיני מתיקה מהמכולת‪.‬‬ ‫אריאל נזכר בסיפור אחר שאירע גם לו‬ ‫לפני בר המצווה‪ ,‬היה זה כאשר המורה דוד הרגיז אותו‪ ,‬והוא‬ ‫כנקמה חתך לו את ארבעת הצמיגים של המכונית‪.‬‬ ‫פנו מני ואריאל לרב ולחשו באזניו את מעשיהם הרעים‪ ,‬ושאלו‪:‬‬ ‫"כבוד הרב‪ ,‬האם עליי לשלם כעת במכולת על דברים‬ ‫שגנבתי לפני בר המצווה?"‬ ‫"הרב‪ ,‬האם עליי לגשת למורה ולספר‬ ‫לו על הנזק שעשיתי לו לפני‬ ‫כשנתיים‪ ,‬ולשלם?"‬ ‫יודעים מה ענה להם הרב‪ ,‬דווחו‬ ‫לנו‪.‬‬ ‫מקורות לעיון והרחבה‪ :‬מסכת בבא‬

‫קמא דף צ"ח ע"ב‪ ,‬ושם ברש"י ד"ה כפייה רפרם‪ ,‬ב"ק פ"ז ע"א – חרש שוטה‬ ‫וקטן פגיעתן רעה‪ .‬שולחן ערוך חושן משפט‪ ,‬סימן שמ"ט‪ ,‬ג'‪ ,‬וסימן צ"ו‪ ,‬ג'‪.‬‬ ‫כתבו ל‪ [email protected]‬או לפקס ‪) 02-5022771‬כתבו שם מלא‪ ,‬גיל‪,‬‬ ‫כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימודים( והשתתפו בהגרלה הגדולה על שלושה תלושי קנייה‬ ‫בשווי ‪ 600‬ש"ח כל אחד )ההשתתפות בהגרלה מגיל ‪ 14‬ומעלה(‪.‬‬

‫ָמד לא לומד‬ ‫תשובה לשאלה מס' ‪ - 62‬ל ֶ‬ ‫תקציר השאלה‪ :‬שמעון‪ ,‬תלמיד נהיגה‪ ,‬ניצל רגע של חוסר ערנות של אורן‬ ‫המורה שלו שהיה עסוק בשיחת טלפון‪ ,‬ולחץ על דוושת הגז‪ ,‬ותוך כדי‬ ‫כך פגע בשלושה רכבים חונים וגרם גם נזק לרכבו של המורה‪ .‬הוא טוען‬ ‫שהמורה אחראי על הנסיעה והיה עליו להיות ערני‪ ,‬ואילו המורה תובע‬ ‫ממנו להשתתף בסכום ההשתתפות העצמית לביטוח כי היה אסור לו‬ ‫להשתולל בכביש גם אם המורה לא היה ערני‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬בהלכות שומרים ישנה הלכה שנקראת "בעליו עמו"‪ ,‬מה שאומר‬ ‫שאם בעל החפץ היה ליד החפץ בשעת השמירה )ויש בכך כמה פרטים‬ ‫חיוניים המפורטים בשולחן ערוך בהרחבה(‪ ,‬ובאותו זמן נגרם נזק לחפץ‬ ‫השומר יהיה פטור מלשלם‪ ,‬כיוון ש"בעליו עמו"‪ .‬הלכה זו נלמדה מן הפסוק‬ ‫ֵעה ּו ְו ִנ ְׁש ַּבר אוֹ ֵמת‪ְּ ,‬ב ָעלָיו ֵאין‬ ‫)שמות כ"ב‪ ,‬י"ג‪-‬י"ד(‪" :‬ו ְִכי ִי ְׁש ַאל ִאיׁש ֵמ ִעם ר ֵ‬ ‫ִע ּמוֹ ַׁש ּלֵם ְי ַׁש ּלֵם‪ִ .‬אם ְּב ָעלָיו ִע ּמוֹ לֹא ְי ַׁש ּלֵם"‪.‬‬ ‫הסברה שעומדת מאחורי הלכה זו היא פשוטה‪ ,‬כיון שהשומר יכול לטעון‬ ‫שכל זמן שהבעלים נמצאים ליד החפץ האחריות היא עליהם‪ ,‬ואם הבעלים‬ ‫לא שמרו על החפץ בוודאי שהוא לא צריך לשמור‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬יש דיון בגמרא במקרה שבו השומר פשע בשמירה‪ ,‬האם גם אז הוא‬ ‫יזכה לפטור של "בעליו עמו"? ונחלקו חכמי הגמרא האם חייב או פטור‬ ‫]המחלוקת תלויה בנידון האם הפטור של בעליו עמו שייך גם בשומר חינם‬ ‫שחייב רק בפשיעה[‬ ‫בשולחן ערוך )חושן משפט רצ"א‪ ,‬כ"ח( נפסק כי הפטור של בעליו עמו תקף‬ ‫גם במקרה של פשיעה בשמירה ]ועיין בנתיבות המשפט ובקצות החושן‬

‫שבכל מקרה הוא יהיה חייב‬ ‫בשבועה[‪ .‬אמנם צריך לחלק‬ ‫בין פשיעה בשמירה שגרמה‬ ‫לנזק עקיף‪ ,‬לבין מזיק‬ ‫בידיים שעשה נזק ישיר‪ ,‬כי‬ ‫למזיק אין פטור של "בעליו‬ ‫עמו"‪ ,‬ודינו ככל מזיק אחר‬ ‫שאין לו רשות להזיק את‬ ‫רכושו של השני‪ ,‬ולכן עליו‬ ‫לשלם ]ובדומה ל"שליחות‬ ‫יד" בפקדון‪ ,‬שהשומר חייב‬ ‫לשלם כיוון שהשתמש‬ ‫בחפץ שלא ברשות[‪.‬‬ ‫ומכאן לנידון שלנו‪ ,‬אם‬ ‫התלמיד הזיק בגלל שנהג‬ ‫נהיגה פרועה ממש‪ ,‬יש לדון‬ ‫אותו כמזיק והוא יהיה חייב‬ ‫לשלם‪ .‬אולם אם התלמיד‬ ‫נהג כחוק‪ ,‬ורק בגלל חוסר‬ ‫המיומנות שלו כנהג חדש‬ ‫הוא גרם לנזק‪ ,‬יש לדון‬ ‫אותו כמו מקרה של פשיעה‬ ‫בשמירה והוא יהיה פטור‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬השאלות והתשובות‬ ‫נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם‬ ‫הסוגיות‪ ,‬אך לא לשם פסיקת הלכה‬ ‫המצריכה בירור של כל פרט לעומקו‪.‬‬