Shalom Laam Berechit 2009

‫זמני השבת באזור ירושלים ‪ -‬הדלקת נרות‪ 16:30 :‬צאת שבת‪17:41 :‬‬

‫כתיבה ועריכה‪ :‬י‪.‬א‪ .‬בלוך‬

‫© כל הזכויות שמורות‬

‫איורים‪ :‬אריה סנה‬

‫מבט אל החיים‬ ‫סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬או סתם מבט מרענן‬

‫סוף טוב הכול טוב‬ ‫הספינה התפרקה לאלפי חלקים‪ .‬גלים סוערים כילו בה את זעמם‪,‬‬ ‫ומאות הנוסעים שהיו על סיפונה זעקו לשווא לעזרה‪ .‬לא היה להם‬ ‫סיכוי‪.‬‬ ‫אלה שלא ידעו לשחות טבעו ראשונים‪ ,‬אחריהם מתו אלה שנפלו טרף‬ ‫לשיניהם של הכרישים שהריחו דם והוסיפו לסערת הגלים בעזרת‬ ‫סנפיריהם הגדולים‪ ,‬ואז הגיע תורם של אלה שקפאו למוות‪ ,‬לא היה‬ ‫להם סיכוי לשרוד בטמפרטורה הנמוכה ששררה באותו לילה קודר‬ ‫באוקיינוס‪.‬‬ ‫רק אחד מתוך מאות הנוסעים הצליח להחזיק את הראש מעל למים‬ ‫ובעזרת קורת עץ שהתעקשה לצוף על פני המים הוא נחת כעבור‬ ‫שעות ספורות על אי בודד באמצע האוקיינוס‪.‬‬ ‫הוא שכב על החוף באפיסת כוחות וביכה את מר גורלו‪ ,‬דמעותיו‬ ‫המלוחות זלגו על לחייו והרטיבו את החול המלוח‪ ,‬לא כך רצה לסיים‬ ‫את הפלגתו הראשונה‪.‬‬ ‫בימים הראשונים הוא הסתובב על החוף סהרורי‪ ,‬הרווה את צימאונו‬ ‫משלוליות שנקוו בינות לעצים החסונים‪ ,‬קטף מפירות האי‪ ,‬ונמנם‬ ‫בנקיק סלעים חבוי‪ ,‬מקווה שלא מסתובבים באי חיות טורפות‪ .‬לאט‬ ‫לאט הוא התחיל להתאושש מהדיכאון שאחז בו‪ ,‬הרפה את עצמותיו‪,‬‬ ‫והחל משלים עם מצבו בהבנה שיהיה עליו לחיות באי הבודד הזה‬ ‫לנצח‪.‬‬ ‫בסבלנות אדירה הוא אסף קרש ועוד קרש‪ ,‬חלקי עץ ובד‪ ,‬שאריות‬

‫מהספינה שהתפרקה ונסחפו אל החוף‪ ,‬הוא גרר וסחב קרש אחר‬ ‫קרש והעלה אותם אל הגבעה‪ ,‬המקום הכי מוגן באי‪ ,‬שם תכנן לבנות‬ ‫את ביתו‪.‬‬ ‫הוא בנה אותו יום אחר יום‪ ,‬בהתמדה ובסבלנות‪ ,‬הוא יצר חבלים‬ ‫מאולתרים מסיבי עצים וענפים‪ ,‬אבני האי שימשו לתמיכה בקרשים‪,‬‬ ‫ואת ענפי הדקל שקטף בידיים מדממות הניח כמחסה מפני הרוחות‬ ‫והגשמים‪.‬‬ ‫כשמצא כמה מחפציו האישיים שנסחפו אל החוף לא היה מאושר‬ ‫ממנו‪ ,‬הוא ראה בכך אות לחיים חדשים על האי וסימן למזל טוב‪ ,‬הוא‬ ‫הרגיש שהוא זקוק לזה‪.‬‬ ‫בערב חשוך במיוחד‪ ,‬הוא הדליק מדורה גדולה להתחמם בה ולצלות‬ ‫כמה דגים אותם דג במיוחד כדי לציין את כניסתו לצריף החדש‪,‬‬ ‫הוא היה מאושר באותם רגעים‪ ,‬ולראשונה מזה ימים ארוכים מילאה‬ ‫שלווה עמוקה את כל ישותו‪ .‬האש ליחכה את ענפי העצים בתיאבון‪,‬‬ ‫ריח הדגים הצלויים השתלב בריח הים המלוח‪ ,‬וקולות פצפוץ האש‬ ‫יחד עם רחש הגלים המתנפצים אל סלעי החוף השרו עליו תנומה‬

‫עמוקה והוא נרדם‪.‬‬ ‫הוא התעורר רק כשהאש כבר אחזה בקצה מכנסיו‪.‬‬ ‫הוא רץ אל המים והצליח לכבות את האש שאחזה בו‪ ,‬הוא יצא בכוויות‬ ‫קלות‪ ,‬אבל הבית‪ ,‬הצריף שכה עמל לבנותו‪ ,‬עלה בלהבות‪ ,‬רק גחלים‬ ‫לוחשות נשארו במקום שפעם היה אמור להיות ביתו‪ .‬גם החפצים‬ ‫האישיים שלו‪ ,‬הסימן שלו למזל‪ ,‬עלו בלהבות‪.‬‬ ‫"הלך המזל!" צעק אל תוך הגלים‪.‬‬ ‫"אבל למה? אלוקים! למה עשית לי את זה? למה הרסת לי את החיים?‬ ‫למה שרפת את כל מה שבניתי? למה?" זעק האיש וקיבל במענה מטח‬ ‫מים צוננים מגל שהתנפץ אל החוף‪.‬‬ ‫למחרת עם שחר עגנה ספינה גדולה לא הרחק מן החוף‪ .‬כמה מלחים‬ ‫שטו לעבר האי בסירה קטנה‪ .‬הוא שפשף את עיניו‪ ,‬לא מאמין שמישהו‬ ‫הגיע לחור הנידח הזה‪.‬‬ ‫"באנו להציל אותך!" הם אמרו‬ ‫הוא סירב להאמין‪" .‬אבל איך ידעתם שאני כאן?"‬ ‫"ראינו את האש שהדלקת אתמול בלילה‪ ,‬והבנו שאתה קורא‬ ‫לעזרה!"‬ ‫"תודה אלוקים! תודה! אתמול לא הבנתי אותך‪ .‬תודה!"‬ ‫•‬ ‫ועל כך היה רבי עקיבא רגיל לומר‪:‬‬ ‫"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"‪ ,‬כלומר‪" ,‬כל מה שה' עושה הכל‬ ‫לטובה" )שימו לב לכינוי "רחמנא"‪ ,‬שהוא האל הרחמן הנוהג במידת‬ ‫הרחמים(‪.‬‬ ‫כל מה שמתרחש סביבנו הוא תהליך שמוביל לטוב‪ ,‬צריך רק סבלנות‪,‬‬ ‫ולפעמים הרבה מאוד‪.‬‬

‫אגדה‬

‫מאוצר אגדות חז"ל‬

‫לא להיות יתוש‬ ‫לכבוד פרשת בראשית אנו מביאים אגדה מתוך מדרש "תנא‬ ‫דבי אליהו"‪ ,‬העוסקת במהות האדם מול בעלי החיים‪ ,‬בגדלותו‬ ‫ובשפלותו‪ ,‬ביכולת המדהימה שלו להעפיל גבוה‪ ,‬או חלילה לרדת‬ ‫לרמה הנמוכה ביותר‪ ,‬אז הנה הדברים בעיבוד בן ימינו‪.‬‬ ‫אמר אליהו‪ :‬פעם בעודי מטייל באחת הערים הגדולות בעולם‪,‬‬ ‫תפסו אותי שוטרי משטרת ההגירה והובילו אותי לארמון המלך‪.‬‬ ‫בכניסה לארמון פגש בי כומר פרסי ושאל אותי‪" :‬האם אתה חכם‬ ‫יהודי?"‬ ‫ "קצת!" אמרתי לו‪.‬‬‫ "אם תתן לי מענה לשאלתי"‪ ,‬הצהיר הכומר‪" ,‬אדאג שישחררו‬‫אותך"‪.‬‬ ‫השבתי בחיוב‪ ,‬והכומר שאל‪:‬‬ ‫"מדוע ברא האלוקים את השרצים והרמשים? למה הוא צריך‬ ‫בעולם את בעלי החיים המאוסים הללו?"‪.‬‬ ‫פתחתי ואמרתי‪ :‬אין נסתר מלפני האלוקים‪ ,‬הכול גלוי לפניו והכול‬ ‫ידוע‪ ,‬והריהו צופה אחרית כראשית ויודע את מה שיהיה‪ .‬ותמיד‬ ‫חפץ הוא האלוקים בטובתם של הבריות‪ ,‬וצופה עליהם לטובה ולא‬ ‫לרעה‪ .‬וכאשר ברא את העולם והכין את כל מה שיש בו רצה לברוא‬ ‫אדם שיעבוד אותו באהבה ובלב שלם‪ ,‬ברוממות ובגדלות רוח‪ ,‬הוא‬ ‫וצאצאיו אחריו עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬ראה הקדוש ברוך הוא שעתיד האדם להוליד צאצאים רבים‪,‬‬

‫ובהם כאלה שלא יפארו את שמו‪ ,‬שלא ינצלו את מעמדם כאדם‪,‬‬ ‫ובמעשיהם יהיו דומים יותר לבהמות מאשר לבני אדם‪.‬‬ ‫עתיד הקדוש ברוך הוא לכעוס על אותם האנשים שלא ממשים את‬ ‫הפוטנציאל שבהם‪ ,‬ועלול להוציא את כעסו אל הפועל ולכלותם‪.‬‬ ‫ולכן ברא שרצים ורמשים‪ .‬בשעה שהוא כועס על האנשים‬ ‫שבמעשיהם דומים לחיות‪ ,‬על האנשים שאינם מנצלים את‬ ‫היכולת שלהם כאדם להיות מרוממים ונעלים‪ ,‬גבוהים ונשגבים‪,‬‬ ‫הוא מסתכל על השרצים והרמשים‪ ,‬על החרקים המאוסים ואומר‪,‬‬ ‫אם לאלה זכות קיום‪ ,‬אפשר להשאיר גם את בני האדם הדומים‬ ‫במעשיהם לבהמה‪.‬‬ ‫אז מיהו האיש שרוצה לקבל זכות קיום רק בגלל החרקים?‬ ‫מי האדם שמוכן לבזבז‬ ‫הפוטנציאל‬ ‫את‬ ‫האדיר שיש בו‬ ‫ולהידמות ליתוש‪,‬‬ ‫לפרעוש‪ ,‬לעכביש‬ ‫ופשפש?‬ ‫מי הוא זה?‬ ‫שיקום בבקשה!‬ ‫וכל מי שנשאר לשבת‬ ‫כנראה שיש לו במה‬ ‫להתגאות‪ .‬הוא עושה‬ ‫משהו עם עצמו‪ ,‬ובודאי גורם נחת‬ ‫רוח לאלוקיו‪.‬‬

‫סיפור לשבת‬

‫הצצה לפרשת השבוע מזווית מעניינת‬

‫מה עשה הכלב‬

‫רומי‪ ,‬המטרופולין של העת העתיקה הפעימה את רוחו‪ ,‬הוא התהלך‬ ‫בה בעיניים בוחנות של מי שרוצה ללמוד על החיים ולהתבונן‬ ‫לעומקם‪ ,‬בסקרנות של מי שמבין שמאחורי כל תופעה מסתתרים‬ ‫עומק ומשמעות‪.‬‬ ‫היה זה רבי תנחום בר מריון‪ ,‬חכם יהודי שביקר ברומי‪ ,‬ומאוחר יותר‬ ‫סיפר את שראו עיניו‪.‬‬ ‫ברומי יש כלבים חכמים‪ ,‬אמר רבי תנחום‪ ,‬וסיפר‪:‬‬ ‫רובץ לו כלב בצד מאפייה גדולה‪ ,‬לשונו משורבבת החוצה ועיניו‬ ‫כמעט יוצאות מחוריהם למראה שלל המאפים והלחמים הטריים‬ ‫שיוצאים מתנורו של האופה‪.‬‬ ‫הכלב רובץ ובעל הבית משגיח‪ ,‬הוא יודע שכשיש כלב בחוץ אורבת‬ ‫סכנה למאפים‪ ,‬הוא משגיח על המאפים שלו היטב‪ ,‬והכלב יודע שעליו‬ ‫לתכנן נכון‪ ,‬שהוא חייב לשמור על סבלנות וקור רוח ולחכות לרגע‬ ‫המתאים‪.‬‬ ‫הוא מרכין את ראשו ומעמיד פנים כאילו הוא מנמנם ונהנה מקרני‬ ‫השמש החמימות‪ ,‬הוא מכשכש קלות בזנבו להבריח זבובים טורדניים‬ ‫וממתין‪.‬‬ ‫האופה נרגע‪ ,‬הוא מתרגל לנוכחותו של הכלב ומחליט שלא נשקפת‬ ‫סכנה של ממש למאפים מצידו של כלב תמים שכזה‪ ,‬ומסיח את‬ ‫דעתו‪.‬‬ ‫האופה שלף זה עתה כיכרות לחם טריות היישר מן התנור הלוהט‪,‬‬ ‫והניח אותם על מגשי עץ גדולים‪ ,‬תוך כדי שהוא מפזם לעצמו שיר‬

‫עממי עליז‪.‬‬ ‫בדיוק לרגע הזה חיכה הכלב‪ .‬הוא מזנק מרבצו בקפיצה חדה‪ ,‬מתנפל‬ ‫על ערימת המגשים הקורסת תחתיה בקול רעש גדול‪ ,‬חוטף כיכר‬ ‫אחת ובורח‪.‬‬ ‫האופה המום‪ ,‬השיר עדיין בשפתיו‪ ,‬ומאחוריו מהומה שכזו‪ .‬הוא‬ ‫מסתובב בבהלה‪ ,‬וכשהוא רואה את הכלב נמלט ובפיו כיכר אחת‬ ‫בלבד‪ ,‬הוא נאנח לרווחה ואומר‪" :‬נו‪ ,‬טוב‪ ,‬שיהיה‪ .‬כיכר אחת‪ ,‬זה לא‬ ‫כל כך נורא‪.‬‬ ‫זה סיפורו של רבי תנחום מביקורו ברומי‪.‬‬ ‫וכאן אנחנו נכנסים לתמונה ושואלים את עצמנו‪ :‬מדוע סיפרו לנו חז"ל‬ ‫את הסיפור המוזר הזה? מה למדנו מהכלב הרומי? ובכלל‪ ,‬למה היה‬ ‫הכלב צריך להפוך את ערימת המגשים כולה‬ ‫כדי להרוויח כיכר אחת של לחם‪ ,‬למה לא לקח‬ ‫לעצמו כיכר והסתלק?‬ ‫רבי חיים שמואלביץ'‪ ,‬מחכמי המוסר‬ ‫בדור האחרון‪ ,‬היה דורש ומסביר את‬ ‫מניעיו של הכלב‪:‬‬ ‫אילו היה הכלב מסתפק‬ ‫בכיכר אחת בלי לעורר‬ ‫מהומה‪ ,‬ייתכן ובעל הבית‬ ‫היה מתעשת ורודף אחריו‪,‬‬ ‫מוציא את בולעו מפיו ועוד‬ ‫מכה אותו מכות נמרצות‪ ,‬הוא‬ ‫היה נשאר רעב ופצוע‪ .‬אבל‬ ‫אחרי שהפך את המגשים ועורר‬ ‫מהומה בחנות‪ ,‬למי יש פנאי לרדוף‬

‫אחרי כלב קטן שבסך הכול ברח עם כיכר אחת של לחם?!‬ ‫וגם לנו יש כלב אחד כזה‪.‬‬ ‫היצר הרע כמובן‪.‬‬ ‫ַפ ַתח ַח ָּטאת ר ֵֹבץ"‪ ,‬היצר הרע יושב ורובץ בפתח‬ ‫בפרשה כתוב‪" :‬ל ֶּ‬ ‫לבנו‪ ,‬כאותו כלב הממתין לרגע של חוסר שימת לב כדי לשלול שלל‪.‬‬ ‫הוא מחכה שנעצום עיניים לרגע‪ ,‬שלא נהיה ערניים מספיק‪ ,‬ואז‪ ,‬הוא‬ ‫קופץ ומתנפל‪ ,‬הוא מעורר מהומה‪ ,‬וסערה מתחוללת בלבנו‪ .‬אנחנו‬ ‫מבולבלים‪ ,‬נסערים ונרעשים‪ ,‬נראה לנו שהיצר הרע הצליח להפוך‬ ‫עלינו את כל עולמנו‪ .‬אבל אז אנחנו מתעשתים ובודקים‪ ,‬מסתכלים‬ ‫ומחליטים שלא כל כך נורא‪ ,‬בסך הכול הוא לקח רק משהו קטן‪,‬‬ ‫הנפילה לא הייתה כל כך גדולה‪ ,‬אין צורך להתרגש‪.‬‬ ‫אז זהו‪ ,‬שיש‪ .‬כי זה בדיוק מה שהוא רצה להשיג מאתנו‪ ,‬את הנפילה‬ ‫הקטנה הזו‪ ,‬את התחושה הזו שלא נורא שאפשר להסתדר‪ ,‬שזה בסדר‪,‬‬ ‫שלא הפסדנו‪.‬‬ ‫אז בבקשה מאיתנו‪ .‬לא להרפות‪ .‬לא להירדם בשמירה‪ .‬לא להפקיר‬ ‫את נכסינו הרוחניים‪ ,‬את נשמתנו הקדושה לחסדי הכלבים‬ ‫האורבים‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬לפעמים יש לי מחשבות‬ ‫רעות בראש על אנשים‪ ,‬אפילו שהם בסדר‪ ,‬אבל אני אף פעם לא מצליח לדון‬ ‫לכף זכות‪ .‬מה לעשות כדי לשפר את עצמי?‬ ‫בתחילת מסכת אבות ממליץ לנו רבי יהושע בן פרחיה‪ ,‬נשיא הסנהדרין‬ ‫)בית הדין הגדול שבירושלים( לדון את כל האדם לכף זכות‪:‬‬ ‫"ֶו ֱהוֵי דָן ֶאת כָל ָה ָאדָם ְלכַף זְכוּת"‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬כל אדם כאילו יושב על כס המשפט ודן את‬ ‫הסובבים אותו לכף זכות‪ ,‬מתוך מבט חיובי הרואה את‬ ‫הזולת כאדם טוב בעצם‪ ,‬וממילא גם מעשיו‪ ,‬גם אם הם‬ ‫נראים רעים‪ ,‬יש להם הסבר חיובי‪.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬בפרק השני של פרקי אבות‪ ,‬מגיע הלל‬ ‫הזקן נשיא ישראל‪ ,‬ומכריז‪:‬‬ ‫ִיע ִל ְמקוֹמוֹ"‪.‬‬ ‫ׁש ַּת ּג ַ‬ ‫ָך ַעד ֶ‬ ‫"אל ָּת ִדין ֶאת חֲבֵר ְ‬ ‫ַ‬ ‫האם הלל מתכוון לומר לנו שלא לשפוט בכלל‬ ‫את הזולת? האם הלל הזקן רוצה ללמד אותנו‬ ‫להיות ניטראליים‪ ,‬לעמוד בצד ולא לחשוב‬ ‫כלום על הזולת‪ ,‬שהרי בין כה וכה איננו יכולים‬ ‫לשפוט את התמונה במלואה‪ ,‬שהרי לא הגענו‬ ‫למקומו ולמצבו?!‬ ‫נראה‪ ,‬שהלל בא לחזק את דברי קודמו רבי יהושע בן‬ ‫פרחיה‪ ,‬הוא בא להסביר מהי הדרך לדון לכף זכות‪ ,‬איך עושים את זה?‬

‫בית המדרש‬ ‫איך מצליחים לחשוב טוב על השני גם כשזה נראה רע?‬ ‫"עד שתגיע למקומו!"‬ ‫מי יודע איך היית נוהג אתה אילו היית בנעלים שלו‪ .‬האם היית נוהג‬ ‫בצורה שונה‪ ,‬ואולי בכלל היית נוהג בצורה הרבה יותר גרועה‪ .‬מי‬ ‫יודע?!‬ ‫כשאתה חושב בצורה כזו‪ ,‬אומר הלל‪ ,‬כשאתה מנסה לחשוב מה היה קורה‬ ‫אילו היית אתה במקומו‪ ,‬אבל לגמרי‪ ,‬עם כל המשמעויות של כך‪ ,‬עם מצבו‬ ‫הנפשי‪ ,‬הבריאותי‪ ,‬הכלכלי‪ ,‬עם מצבי הרוח שלו‪ ,‬ואפילו עם הפרצוף שלו‬ ‫)היבלת על יד האף(‪ ,‬אתה תחשוב אחרת‪ ,‬אתה תצליח‬ ‫לראות בו את הטוב‪.‬‬ ‫וכשזה קורה לך ואתה מצליח לעבור את‬ ‫התהליך הפנימי הזה ולחשוב טוב על השני‬ ‫כאילו מדובר בך עצמך‪) ,‬ואולי זה חלק‬ ‫מהמשמעות של ואהבת לרעך כמוך(‪ ,‬אתה‬ ‫זוכה‪ ,‬אומרים חז"ל‪ ,‬שגם בשמים כשפותחים‬ ‫את התיק האישי שלך ורואים את הדברים‬ ‫הבעייתיים‪ ,‬את המקומות שבהם אתה לא כל כך‬ ‫בסדר‪ ,‬שידונו אותך לכף זכות ויראו אותך כבן אדם‬ ‫בעל חולשות אנושיות נסלחות‪ .‬מידה כנגד מידה‪.‬‬ ‫מקווים שהצלחנו לעזור לך‪ ,‬לשנות קצת את המבט‪,‬‬ ‫לחדד ולהעמיק את ההסתכלות על השני בסלחנות‬ ‫וברגישות‪ ,‬ולהצליח במשימה הלא פשוטה של האדם היושב על כס‬ ‫המשפט‪.‬‬

‫שאלות וסוגיות מבית המדרש‬

‫מעשה בציור )שאלה מס' ‪(66‬‬ ‫אלי אהב מאוד לחקות את סגנונם של ציירים גדולים‪ ,‬הוא הצליח לא רע‬ ‫בחיקויים של רמברנדט‪ ,‬ואן גוך‪ ,‬ואפילו פיאקסו‪ ,‬הוא השתעשע במשיכות‬ ‫מכחול של אחרים‪ ,‬למרות שגם לו עצמו היה סגנון לא רע בכלל‪.‬‬ ‫יום אחד כשהצליח לצייר משהו בסגנון החמניות‬ ‫של ואן גוך‪ ,‬נחה עליו רוח של שובבות והוא הוסיף‬ ‫גם את חתימתו של הצייר האגדי‪.‬‬ ‫‪ 100$‬זה הסכום שבו נפתח המכרז באחת מחנויות‬ ‫האומנות בפריז‪.‬‬ ‫שני חובבי אומנות שנכחו שם זיהו את חתימתו של‬ ‫ואן גוך מתנוססת על הציור התלהבו וחשבו שגילו‬ ‫ציור נעלם מאוצרו של הצייר המפורסם‪ ,‬הם לא‬ ‫טרחו לשאול או לבדוק האם מדובר במקור או זיוף‬ ‫והחלו מעלים את מחיר הציור‪ ,‬תוך כדי כך העלו את המחיר‪ ,‬עד שאחד מהם‬ ‫זכה בציור בסכום של ‪.20,000$‬‬ ‫מיסטר כהן הוא זה שזכה בציור‪ .‬אך כמה ימים אחר כך הסביר לו מומחה‬ ‫לאומנות שמדובר בחיקוי‪ ,‬וכי החתימה מזויפת‪" ,‬אפילו בלי‬ ‫זכוכית מגדלת אני יכול להגיד לך שהציור‬ ‫הזה צויר השנה על נייר שנקנה כאן בפריז‬ ‫בחנות הכל‪-‬בו הגדולה לציור"‪.‬‬ ‫מיסטר כהן החליט לדרוש מאלי הצייר‬ ‫את כספו בחזרה בטענה שהטעה אותו‪.‬‬ ‫אך אלי טוען" "אני לא רימיתי אף אחד‪,‬‬ ‫ביקשתי על הציור ‪ 100$‬בלבד‪ ,‬סכום‬ ‫סביר בהחלט לציור ברמה כזו‪ ,‬אתה זה‬

‫שהעלה את המחיר וביקש לקנות אותו בסכום הזה‪ ,‬ממש התחננת שאמכור‬ ‫לך"‪ ,‬אמר אלי וסירב להחזיר אף לא סנט אחד‪.‬‬ ‫מקורות לעיון והרחבה‪ :‬מסכת בבא בתרא דף פ"ג ע"ב ‪ -‬מכר לו חיטין יפות‬ ‫ונמצאו רעות רמב"ם הלכות דעות פרק ב' הלכה ו' ‪ -‬לא ימכור שחוטה בחזקת‬ ‫נבלה‪ ,‬ושולחן ערוך חושן משפט סימן רכ"ח סעיף ו'‪ ,‬וסימן רל"ג‪.‬‬ ‫כתבו ל‪ [email protected]‬או לפקס ‪) 02-5022771‬כתבו שם מלא‪ ,‬גיל‪,‬‬ ‫כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימודים( והשתתפו בהגרלה הגדולה על שלושה תלושי קנייה‬ ‫בשווי‪ 600‬ש"ח כל אחד )ההשתתפות בהגרלה מגיל ‪ 14‬ומעלה(‪.‬‬

‫תשובה לשאלה מס' ‪ - 63‬למה כיבית את האש‬ ‫תקציר השאלה‪ :‬רכבו של משה התחמם והתחיל לעלות באש‪ ,‬ובינתיים יהודי‬ ‫טוב שעבר במקום הזמין מכבי אש שבדיוק היו באזור וכיבו את האש‪ .‬משה טוען‬ ‫שהאיש שהזמין את הכיבוי גרם לו נזק בכך שכעת חברת הביטוח לא תשלם לו על‬ ‫האוטו שנשרף‪ ,‬מה שבהחלט היה עוזר לו לקנות אוטו חדש‪ .‬והוא גם דורש מהאיש‬ ‫שהזמין את מכבי האש שישלם את מחיר ההזמנה של הכיבוי‪ .‬האם הוא צודק?‬ ‫תשובה בקצרה‪ :‬משה אינו יכול לתבוע את האיש לא על מניעת הרווח של הביטוח‬ ‫ולא על העלות של מכבי האש‪.‬‬ ‫תשובה בהרחבה‪ :‬כל ילד יודע שכשרואים אש מזמינים את מכבי האש‪ ,‬ולכן האיש‬ ‫שהזמין את מכבי האש בוודאי נהג כהוגן ולא היה לו להיכנס לראשו של בעל הרכב‬ ‫שתכנן להרוויח מחברת הביטוח‪ .‬וגם אם היה יודע מכך עדיין חובתו האנושית‬ ‫להזמין מכבי אש כדי למנוע נזק עקיף שעלול להיגרם לאחרים כתוצאה מהאש‬ ‫הבוערת )וזאת מלבד מניעת הנזק מחברת הביטוח(‪.‬‬ ‫ועכשיו לשאלה מי צריך לשלם עבור מכבי האש‪ ,‬המזמין או בעל הרכב?‬ ‫ההגדרה ההלכתית של האיש שהזמין את הכיבוי היא "שומר אבידה"‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫ראה את רכוש חברו עולה בלהבות ועשה את הנדרש כדי למנוע נזק גדול יותר‪.‬‬ ‫וכבר הזכרנו בעבר את הדיון בפוסקים האם שומר אבידה דינו כשומר שכר או‬ ‫כשומר חינם‪ .‬ובמסכת בבא מציעא יש דיון לגבי שומר שהיה ממונה על עדר‬ ‫כבשים וכאשר שמע קול של אריה מתקרב ברח ונכנס לעיר‪ .‬האריה טרף את‬ ‫הכבשים‪ ,‬והשומר חייב לשלם על הנזק‪ ,‬מכיוון שהיה לו לקדם את פני האריה‬

‫ברועים ובמקלות‪ ,‬כלומר היה עליו לעשות פעולה כדי למנוע את הנזק על ידי‬ ‫הזמנת אנשים שיעזרו לו‪ ,‬ולמסקנת הגמרא אם השומר הזה היה שומר חינם‬ ‫הטענה כלפיו היא מדוע לא הזמין אנשים שיעזרו לו בהתנדבות )אם היתה‬ ‫אפשרות כזו( ובודאי שאילו היה מזמין אנשים בתשלום היה בעל העדר צריך‬ ‫לשלם לו‪ ,‬אך אי אפשר לתבוע ממנו לשכור אנשים כחובה‪ .‬אבל אם מדובר בשומר‬ ‫שכר חובה היתה מוטלת עליו לשכור אנשים כדי שיעזרו לו להבריח את האריה‪,‬‬ ‫ואחר כך היה לו לתבוע מבעל הכבשים את הסכום שעלה לו‪ .‬לו‪ ,‬וכך נפסק בשולחן‬ ‫ערוך חושן משפט )סימן שג‪ ,‬ח‪ ,‬עיין שם(‪ ,‬וראה גם בנתיבות המשפט שם שדין זה‬ ‫הוא כלפי כל אדם ולאו דווקא בשומר‪ ,‬ואם כן בנידון שלנו שיש לאיש דין של שומר‬ ‫אבידה‪) ,‬וגם אם נאמר ששומר אבידה הוא שומר שכר( יפה עשה שהזמין את מכבי‬ ‫האש ובעל הרכב צריך לשלם לו את דמי ההזמנה‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬השאלות והתשובות נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם הסוגיות‪,‬‬ ‫אך לא לשם פסיקת הלכה המצריכה בירור של כל פרט לעומקו‪.‬‬