Shalom Laam Nitzavim 2009

‫זמני השבת באזור ירושלים ‪ -‬הדלקת נרות‪ 18:15 :‬צאת שבת‪19:25 :‬‬

‫כתיבה ועריכה‪ :‬י‪.‬א‪ .‬בלוך‬

‫© כל הזכויות שמורות‬

‫איורים‪ :‬אריה סנה‬

‫מבט אל החיים‬ ‫סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬או סתם מבט מרענן‬

‫זו לא רק קלישאה‬

‫הוא נכנס לפרארי הכסופה שלו בדרכו לפגישת עסקים חשובה מאוד‪.‬‬ ‫הסינים מחכים לו בחדר הישיבות שבקומה השלושים ושמונה‪ ,‬הם‬ ‫עומדים לחתום על עסקה של מיליארדים‪ .‬אם העסקה הזאת תצליח‪,‬‬ ‫הוא יהפוך לשותף בכיר מאוד בחברה שלו‪ ,‬מה שאומר שהוא יקבל‬ ‫משכורת של שישה אפסים עם הרבה מאוד בונוסים‪ .‬הוא ממהר‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫איחור קטן הוא בסדר‪ ,‬שינן ג'ק לעצמו את מה שלימדו אותו בבית‬ ‫הספר לעסקים‪ ,‬הוא אפילו מצביע על עליונות מסוימת‪ ,‬אבל איחור‬ ‫גדול הוא כבר פשע‪ ,‬הוא עלול להתפרש כזלזול וחוסר אחריות ולהביא‬ ‫לביטולה של כל עסקה רצינית‪.‬‬ ‫הוא ממהר מאוד‪ ,‬אבל אף אחת מהמכוניות המזדחלות בפקק לא‬ ‫מתחשבת בלחץ שלו‪" .‬כל הבוקר הזה התחיל על צד שמאל"‪ ,‬הוא‬ ‫מסנן לעצמו בעצבנות‪ .‬זה התחיל בשעון המעורר שלא צלצל‪ ,‬אחר‬ ‫כך כוס הקפה שנשפכה על המכנסיים הבהירות רגע לפני היציאה‪.‬‬ ‫מכונית פינוי האשפה שחסמה את היציאה מהחניון למשך דקות‬ ‫יקרות‪ .‬ועכשיו הפקק הנורא הזה‪...‬‬ ‫הוא עלה לדרך חלופית‪ ,‬ארוכה יותר‪ ,‬אמנם‪ ,‬אבל יש סיכוי שיצליח‬ ‫לעקוף את הפקק הזה ולהגיע עדיין באיחור סביר‪.‬‬ ‫הוא פנה בסמטאות הצדדיות‪ ,‬נכנס ברחוב אסור לכניסה לוחץ על‬ ‫דוושת הגז בתקווה להספיק‪...‬‬ ‫"עצור‪ ,‬אדוני‪ ,‬בבקשה‪ ,‬מקרה חירום!" התחנן בפניו עובר אורח באחת‬ ‫הסמטאות‪" .‬יש כאן פצוע קשה‪ ,‬מכונית פגעה בו וברחה‪ ,‬האמבולנס‬

‫מתמהמה בגלל הפקקים‪ ,‬אתה חייב לעזור לנו לקחת אותו לבית‬ ‫החולים! הוא ימות אם לא נמהר!"‪.‬‬ ‫הוא חשב רגע‪ ,‬ועוד רגע‪ ,‬ועשה את הבחירה שלו‪.‬‬ ‫הוא לחץ על דוושת הגז והתרחק מהמקום‪" ,‬אני מאוד ממהר" הוא‬ ‫לחש‪ ,‬מנסה להצדיק את עצמו‪.‬‬ ‫הוא הגיע לפגישה באיחור סביר‪ ,‬הסינים חיכו לו בסבלנות‪.‬‬ ‫הפגישה הייתה בעיצומה‪ ,‬ואז נכנסה המזכירה עם הודעה מאשתו‪:‬‬ ‫הוא הציץ רגע‪ ,‬והחוויר‪" .‬בא הביתה דחוף"‪ ,‬אמרה ההודעה‪" ,‬קרה‬ ‫משהו נורא"‪.‬‬ ‫הוא אחז בכוס‪ ,‬לגם מעט מים‪ ,‬מלמל מילות התנצלות חפוזות ויצא‬ ‫לדרך‪.‬‬ ‫בבית בישרה לו אשתו בעיניים אדומות כי בנם היחיד נהרג בתאונת‬ ‫פגע וברח בדרכו לבית הספר‪.‬‬ ‫ובאותה נשימה היא סיפרה כי עדי ראיה אמרו‬ ‫שאפשר היה להציל אותו‪ ,‬אך נהג שעבר שם‬ ‫סירב לקחת אותו לבית החולים‪ .‬עד‬ ‫שהגיע האמבולנס‪ ,‬הוא מת‪.‬‬ ‫הוא נפל תחתיו מתעלף‪.‬‬ ‫הנוכחים חשבו שהם‬ ‫יודעים למה‪.‬‬ ‫•‬ ‫מכירים את המשפט‪" :‬כל‬ ‫מה שאדם עושה לעצמו‬ ‫הוא עושה"?! ביהדות‬ ‫המשפט הזה הוא לא רק‬

‫קלישאה‪ ,‬הוא משמעותי מאוד כדי להבין את מצוות "ואהבת לרעך‬ ‫כמוך!"‬ ‫איך אפשר לאהוב "כמוך"?‬ ‫האם כשאני יוצא לקנות גלידה ביום חם אני צריך לקנות לכל השכנים?‬ ‫גם להם חם‪.‬‬ ‫האם עלי לרכוש עשרות עותקים מהדיסק החדש שקניתי לעצמי‬ ‫ולחלק לכל מכריי וידידי?‬ ‫אז מה זה "כמוך"? איך מקיימים את זה?‬ ‫ופשוטם של דברים ש'כמוך' מדבר על יחסי גומלין בין אדם לחברו‪.‬‬ ‫כל מה שבן אדם רגיל מצפה לקבל מחבריו‪ ,‬ידידיו והסובבים אותו‪,‬‬ ‫עליו לנהוג כך גם כלפיהם‪ .‬החולה מצפה שיבואו לבקרו‪ ,‬האבל רוצה‬ ‫שיבואו לנחמו‪ .‬ומי שנתקע באמצע הדרך מצפה שבני אדם יעזרו לו‬ ‫להחליף גלגל במקרה הצורך‪.‬‬ ‫אז בבקשה שיעשה את זה גם עבור אחרים‪.‬‬ ‫שיעשה את אותם דברים שהוא מצפה שאחרים יעשו עבורו‪.‬‬ ‫אף אחד לא מצפה מהשכן שלו שיקנה לו גלידה קרה ביום חם‪.‬‬ ‫והיטיב להגדיר זאת הלל הזקן על צד השלילה‪" :‬כל מה ששנוא עליך‬ ‫אל תעשה לחברך!"‪.‬‬ ‫ונדגיש‪ ,‬עדיין התורה מצפה מאתנו לנהוג בחסד ובחמלה‪ ,‬באהבה‬ ‫וברחמים‪ ,‬גם כשאין לנו מכך שום רווח‪ .‬רק משום שאנחנו דבקים‬ ‫במידותיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וכשם שהוא רחום וחנון‪ ,‬כך גם‬ ‫אנו ננהג במידת הרחמים‪ .‬אבל בהחלט‪ ,‬שזה יכול לעזור לנו בעולם‬ ‫המנוכר והאגואיסטי שמסביב לגמול חסדים גם כשזה קשה‪ ,‬גם כשזה‬ ‫לא מסתדר‪ .‬פשוט לחשוב על עצמנו‪ .‬כי בסופו של דבר כל מה שאדם‬ ‫עושה לעצמו הוא עושה‪.‬‬

‫חיים שכאלה‬

‫סיפורים על אנשים שחיו קצת אחרת‬

‫חלום של ראש השנה‬

‫היה זה חלום מוזר‪ ,‬אולם רבי שמעון ידע שיש משהו בחלום של‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫בליל ראש השנה חלם רבי שמעון בר יוחאי חלום‪ ,‬ובחלומו‬ ‫הוא רואה כי סוכני המלך באים לגבות מאחייניו‪ ,‬בניה של‬ ‫אחותו‪ ,‬שש מאות דינרים דמי מס‪.‬‬ ‫פנה רבי שמעון לאחייניו ודרש מהם להתמנות‬ ‫כממונים על חלוקת הצדקה לעניי העיר‪.‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬ומהיכן נוציא את הכסף?!‬ ‫אמר להם‪ :‬הוציאו משלכם‪ ,‬רשמו כל הוצאה‪ ,‬ובסוף‬ ‫השנה לא תפסידו‪ ,‬אני אשלם לכם‪.‬‬ ‫בכל אותה השנה עסקו השניים בעסקי המשי ושילבו‬ ‫את זמנם בין העסקים לחלוקת הצדקה‪ .‬בסופה של אותה‬ ‫השנה הגיע לביתם נציג קשיש מטעם השלטונות‪ ,‬בעקבות דבריו‬ ‫של מלשין שדיבר עליהם סרה‪.‬‬ ‫"או שתכינו בגד משי מיוחד עבור המלך‪ ,‬או שתיתנו קנס של שש‬ ‫מאות דינרים"‪ .‬תבע הזקן‪.‬‬ ‫ומשסירבו הכניס אותם לבית הכלא‪.‬‬ ‫שמע רבי שמעון על מאסרם ובא לבקרם‪ .‬התעניין בשלומם וביקש‬ ‫לדעת מה חשבון הוצאות הצדקה שהוציאו בשנה החולפת‪ .‬השניים‬ ‫הגישו לו את הפנקסים‪ ,‬וכשנערך החשבון גילו כי במהלך השנה‬ ‫שחלפה הוציאו חמש מאות תשעים וארבעה דינרים לצדקה‪.‬‬

‫"תנו לי עוד ששה דינרים!"‪ ,‬אמר רבי שמעון‪" ,‬ואני אשחרר אתכם‬ ‫מן הכלא!"‪.‬‬ ‫ "איך ששה דינרים?! הזקן ביקש שש מאות‪ ,‬ואתה מבקש רק‬‫ששה?"‬ ‫ "מה יש לכם להפסיד?" נימק רבי שמעון‪" ,‬תנו לי ששה ואני‬‫אסדר עבורכם הכול!"‬ ‫נתנו לו את ששת הדינרים ורבי שמעון הלך ושיחד את‬ ‫נציג המלך הזקן‪ ,‬והסיפור נגמר‪.‬‬ ‫כשיצאו מבית הכלא שאלו השניים את רבי שמעון‬ ‫בפליאה‪" :‬האם ידעת על גזירת המלך שביקשת‬ ‫מאיתנו להתמנות לגבאי צדקה?"‬ ‫ "אכן‪ ,‬ידעתי כבר מראש השנה שאתם עתידים‬‫להיקנס בסך של שש מאות דינרים"‪ ,‬אמר רבי‬ ‫שמעון‪.‬‬ ‫ "אז למה לא אמרת לנו קודם?"‪ ,‬התרעמו‪.‬‬‫ "אם הייתי אומר לכם קודם‪ ,‬לא הייתם מאמינים‬‫לי!"‬ ‫ועל כך כגון זה דרש רבי סימון את הפסוק )ישעיה נח(‪:‬‬ ‫ַח ֶמךָ‪"...‬‬ ‫ָעב ל ְ‬ ‫"הֲלוֹא ָפרוֹס ָלר ֵ‬ ‫מדוע לא כתוב בלשון ציווי עתידי "תפרוש לרעב לחמך"?‬ ‫אלא "פרוס!" כבר פרוסה היא וקצובה עבורך הפרנסה‪ ,‬כי מראש‬ ‫השנה נגזר על האדם כמה ישתכר וכמה יחסר ממנו‪ ,‬ולכן‪ ,‬תן‬ ‫לנזקקים משלך‪ ,‬כי כבר נגזר עליך כמה תחסיר‪ ,‬ולא תפסיד יותר‬ ‫מכך‪.‬‬ ‫)עפ"י מדרש ויקרא רבה לד(‬

‫סיפור לשבת‬

‫הצצה לפרשת השבוע מזווית מעניינת‬

‫מעשה בשלושה בנים ושלושה יועצים‬

‫"מי שרוצה להיות מלך חייב להוכיח את עצמו!" הסביר המלך הזקן‬ ‫לשלושת בניו‪" .‬אף אחד מכם לא יתמנה למלך רק בגלל שהוא הבן שלי‪,‬‬ ‫ולכן צאו לדרך‪ ,‬הפליגו הלאה מכאן אל המרחבים שבחוץ‪ ,‬חזרו לכאן‬ ‫והוכיחו לי שאתם ראויים לכסא המלוכה"‪.‬‬ ‫הספינה המלכותית הפליגה‪ ,‬וכעבור חודשים ארוכים עגנה הספינה‬ ‫לחופו של אי רחב ידיים מרהיב ביופיו‪" .‬אתם יורדים כאן‪ ,‬הוד מעלתכם"‪,‬‬ ‫אמר רב החובל‪" ,‬על פי פקודת המלך!"‪.‬‬ ‫שלושה אנשים עמדו בפתחו של האי המופלא‪ ,‬וקיבלו את פניהם של‬ ‫האחים‪" .‬אנחנו היועצים שלכם"‪ ,‬אמרו‪" ,‬תנו לנו לספר לכם איך להפיק‬ ‫מהביקור באי את המיטב"‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬איש זקן וכפוף‪ ,‬פתח בברכה‪" :‬בואכם לשלום‪ ,‬היכנסו אל האי‬ ‫בשמחה‪ ,‬אך זכרו‪ ,‬השהות כאן מוגבלת‪ ,‬יום יבוא‬ ‫ותצטרכו לחזור"‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬איש עם כסא גלגלים‪ ,‬בעל מראה‬ ‫מיוסר‪ ,‬אמר‪" :‬היכנסו ותיהנו‪ ,‬השפע כאן גדול‪.‬‬ ‫אבל רק תדעו שמכאן לא מוציאים כלום‪ ,‬הכול‬ ‫נשאר כאן!"‪.‬‬ ‫והשלישי‪ ,‬איש שפניו מביעות חכמה‬ ‫אדירה‪ ,‬חייך אליהם באהבה ואמר‪" :‬יש‬ ‫כאן שפע עצום של דברים‪ ,‬אם אתם‬ ‫רוצים ליהנות באמת‪ ,‬תבדקו מהם‬ ‫הדברים הטובים‪ ,‬והיזהרו מהרעים‪.‬‬ ‫בבקשה מכם‪ ,‬תבחרו בתבונה"‪.‬‬

‫נכנסו השלושה אל האי ונדהמו‪ .‬מעולם לא ראו שפע שכזה בתוך הטבע‪.‬‬ ‫הצבעים סנוורו את עיניהם והריחות היכו באפם‪ .‬המגוון העצום של‬ ‫הפירות‪ ,‬השילוב המרתק של צבעי הפרחים שצמחו על האדמה וטיפסו‬ ‫על הסלעים והעצים‪ .‬נחלי המים שפכפכו בכל פינה‪ ,‬ומשכו אליהם בעלי‬ ‫חיים גדולים וקטנים שהגיעו לשתות ולהשתכשך במים‪ .‬אפילו השמים‬ ‫נראו פתאום בעלי גוון שונה‪ ,‬יפה יותר‪.‬‬ ‫נפרדו דרכיהם של השלושה והם יצאו לטייל במרחבי האי‪.‬‬ ‫ראשו של הראשון הסתחרר מרוב השפע‪ ,‬הוא לא היה מסוגל לעמוד מול‬ ‫שלל הצבעים והריחות שהפיצו הפירות‪ ,‬הוא אכל ולעס‪ ,‬נגס ובלס‪ ,‬ליקק‬ ‫את שפתיו בהנאה‪ ,‬ובטנו תפחה והלכה‪.‬‬ ‫השני מצא לעצמו עיסוק חשוב הרבה יותר‪ ,‬הוא גילה שבין הסלעים‬ ‫והסדקים מסתתרים להם יהלומים ואבני חן‪ ,‬גרגרי זהב ומתכות יקרות‪.‬‬ ‫הוא לא העיף מבט אל עצי הפרי‪ ,‬לא הקשיב לציוצי הציפורים ולפכפוך‬ ‫המים‪ ,‬ומבוקר עד ערב העסיק את עצמו באיסוף האבנים והמתכות‪.‬‬ ‫השלישי‪ ,‬ישב לו מלמעלה על גבעה תלולה שהשקיפה על האי כולו‪ ,‬וצפה‬ ‫במעשיהם של שני אחיו‪ .‬הם לא מצאו חן בעיניו‪ .‬מלמעלה הוא הבחין‬ ‫שהאי מתוכנן‪ ,‬שבתוך כל השפע המדהים יש סדר כלשהו‪ ,‬שהאי מחולק‬ ‫לפי חלקים ואזורים‪ ,‬שבכל חלק באי יש צמחיה מסוג שונה‪ ,‬ובכל אזור‬ ‫מסתובבים בעלי חיים אחרים‪ .‬הוא הסתכל על צורת הזרימה של המים‪,‬‬ ‫על תנועת העופות באי‪ ,‬על כיוון הרוח‪ ,‬והוא הבין שמישהו תיכנן את‬ ‫הגן המדהים הזה שעל האי‪ ,‬שמישהו השקיע אין סוף מחשבה כדי לנצל‬ ‫באופן נכון את הרוח והשמש‪ ,‬את גלי הים וזרימת הנחלים‪ .‬הוא החליט‬ ‫לחקור וללמוד כדי להכיר את החכמה הנפלאה שמסתתרת מאחורי האי‬ ‫המרהיב הזה‪.‬‬ ‫הוא היה מסתובב בגן הענק‪ ,‬אוכל מפירותיו‪ ,‬שותה ממימיו ובודק וחוקר‪,‬‬ ‫לומד ומתבונן‪ ,‬הוא טעם מכל פירות הגן‪ ,‬אך לא האביס את עצמו‪ .‬מדי‬ ‫פעם גם אסף אל חיקו כמה אבנים טובות בדק אותם ושמר למזכרת‬

‫בכיסו‪ .‬לא היה מאושר ממנו באותם ימים של מחקר ולימוד‪.‬‬ ‫ימים חלפו‪ ,‬ותרועת הספינה המלכותית נשמעה ברחבי האי‪ .‬שליחי המלך‬ ‫חזרו להשיב את הבנים הביתה‪.‬‬ ‫הראשון שישב על ערימת פירות אקזוטיים ולעס בכל פה‪ ,‬שמע את‬ ‫התרועה ונשמתו פרחה‪ ,‬הוא לא היה מסוגל לחשוב על ניתוק מהאי‬ ‫המדהים הזה ומהתענוגות שבו‪ .‬גופו שהשמין נותר ליד ערימת הפירות‬ ‫נתון לחסדי העופות הדורסים‪.‬‬ ‫והשני‪ ,‬רזה וכחוש‪ ,‬ידיו מיובלות‪ ,‬גוו כפוף מימים ארוכים של עבודה‬ ‫מתישה התקרב אל החוף גורר אחריו שקים מלאים בזהב ואבני חן‪ ,‬אך‬ ‫שומרי האי קפצו עליו ועצרו בו‪" ,‬מכאן לא מוציאים כלום!" גערו בו‪ ,‬ועוד‬ ‫הכו אותו ופצעו בו פצעים כואבים‪.‬‬ ‫והשלישי‪ ,‬פניו מאירות ועיניו מפיקות חכמה‪ ,‬יצא מן האי ונטל עמו‬ ‫אוצרות של חכמה וידע‪ ,‬השומרים גם הניחו לו לקחת עמו את מעט‬ ‫האבנים שנשארו בכיסו‪.‬‬ ‫בארמון המלוכה ידעו את מי להעריך‪.‬‬ ‫השלישי‪ ,‬הוא שהוכיח יכולת לבחור בטוב ולהעמיד את הדברים האחרים‬ ‫במקומם הראוי להם‪ ,‬הוא היה למלך בזכות עצמו‪.‬‬ ‫את הנמשל מסביר רבי יצחק עראמה‪ ,‬בספרו עקדת יצחק‪:‬‬ ‫הגן המרהיב שבאי הוא העולם שלנו‪ ,‬ובו יופי מרהיב ותענוגות לרוב‪ ,‬אך‬ ‫גם חכמה אדירה של מתכנן נפלא שברא אותנו בעולם נפלא זה ונתן לנו‬ ‫את תורתו‪ ,‬חכמתו המופלאה‪ .‬ושלושת מורי הדרך של האדם הם‪:‬‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬שמלמד אותנו "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"‪.‬‬ ‫השני בעל היסורים הוא איוב שאומר‪" :‬ערום יצאתי מבטן אמי‪ ,‬וערום‬ ‫אשוב שמה"‪.‬‬ ‫והשלישי החכם מכולם הוא משה רבנו הקורא לנו בפרשה זו ומבקש‪:‬‬ ‫"ובחרת בחיים"‪.‬‬ ‫למי מהם אנחנו מקשיבים?‬

‫ראש השנה מתקרב ואני לא‬ ‫מרגיש כלום‪ .‬אני לא מתרגש‪ ,‬זה לא מזיז בלב שלי כלום‪ .‬מה‬ ‫עלי לעשות? האם עלי להשלים עם זה?‬ ‫אי אפשר לצוות על הלב להתרגש‪.‬‬ ‫אי אפשר גם להזיז אותו ממקומו לפי פקודה‪.‬‬ ‫כדי שהלב יתרגש צריך לדבר אליו‪ ,‬לרגש אותו‪ ,‬להחיות אותו‪.‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬בהתייחסו לראש השנה קורא‪" :‬עורו ישנים משנתכם ונרדמים‬ ‫הקיצו מתרדמתכם!"‬ ‫הלב ישן‪ ,‬הוא נם תנומת חורף רוחנית ארוכה ואינו מתעורר‪ ,‬הוא עסוק‬ ‫בעניני היום יום‪ ,‬הוא טרוד באלף ואחד דברים‪ ,‬ובכל מה שקשור לעבודה‬ ‫הרוחנית הוא ישן עמוק‪.‬‬ ‫"עורו!" "הקיצו!"‬ ‫חובה להתעורר ולהקיץ‪.‬‬ ‫ואיך עושים זאת?‬ ‫פשוט מאוד‪ .‬מתבוננים!‬ ‫קח דף ועט ותתחיל לרשום לעצמך נקודות להתבוננות‪:‬‬ ‫א‪ .‬בשביל מה אני חי?‬ ‫ב‪ .‬מה תפקידי בעולם?‬ ‫ג‪ .‬האם התקדמתי התקדמות פנימית אמיתית בשנה זו יותר מהשנה‬ ‫שעברה?‬ ‫ד‪ .‬האם מלאתי את חובתי ועשיתי את תפקידי בשנה זו בצורה‬ ‫טובה?‬

‫בית המדרש‬ ‫ה‪ .‬האם אני מקיים את מצוות התורה מתוך חיבור ואהבה או מתוך‬ ‫תחושת הרגל?‬ ‫ועכשיו כמה נקודות שכדאי לך לברר על ראש השנה‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה המשמעות של יום הדין? )תנסה לדמיין בית משפט שבו‬ ‫חורצים גורלות לחיים ולמוות‪(.‬‬ ‫ב‪ .‬עד כמה אתה תלוי בידי שמים? )תנסה להתמקד בדברים הפשוטים‬ ‫כמו הבריאות‪ ,‬והחיים‪ .‬תחשוב אולי על שפעת החזירים שמתפשטת‬ ‫כמגיפה‪ ,‬ואולי תתחיל להרגיש כמה אתה תלוי(‬ ‫ג‪ .‬מהי שלמות? )לאילו פסגות יכול אדם בשר ודם להגיע‪ ,‬מה הוא‬ ‫יכול להשיג בעולם‪ ,‬בעבודה אישית נכונה ואמיתית(‪ ,‬כמה אתה קרוב‬ ‫לאותה שלמות? או כמה אתה רחוק ממנה?‬ ‫ד‪ .‬כמה גדול השם? )תן למחשבות להפליג אל המרחבים העצומים‬ ‫שבחוץ‪ ,‬נסה להיזכר בנופים שהפעימו אותך‪ ,‬הבט אל השמש‬ ‫הזורחת‪ ...‬צמצם מחשבותיך אל מבעד לזכוכית המיקרוסקופ‪ ...‬הפלג‬ ‫אל ההיסטוריה המופלאה של עם ישראל(‪ .‬האם אתה קרוב‬ ‫אליו‪ ,‬או רחוק?‬ ‫צריך עזרה כדי להכיל את כל אלה? יש הרבה ספרים‬ ‫שיכולים לעזור לך להתבונן ולהתרגש‪ ,‬להבין ולהכיל‪.‬‬ ‫ולעשות את חשבון הנפש‬ ‫האישי שלך שיוביל‬ ‫להתעוררות ולהתקרבות‪.‬‬ ‫ושתזכה גם אתה לכתיבה‬ ‫וחתימה טובה‪.‬‬

‫שאלות וסוגיות מבית המדרש‬

‫ָמד לא לומד )שאלה מס' ‪(62‬‬ ‫לֶ‬ ‫שמעון‪ ,‬ישב ברכב הפולקסוואגן הקטן ונהג‬ ‫בסמטאות ירושלים‪ ,‬לידו ישב אורן‪ ,‬מורה‬ ‫הנהיגה‪ ,‬וניהל שיחה חשובה בטלפון‬ ‫הנייד‪.‬‬ ‫שמעון שהבחין שהמורה שלו‬ ‫עסוק‪ ,‬החליט ללחוץ על‬ ‫דוושת הגז כדי "להרגיש את‬ ‫הכביש"‪ ,‬אך מרוב התלהבות‬ ‫מדוושת הגז המשוחררת שכח‬ ‫שמעון להסתכל לצדדים‪ ,‬ותוך כדי‬ ‫תאוצה הוא הצליח לפגוע בשלושה רכבים חונים‪ ,‬ולגרום לנזק כבד גם‬ ‫למכונית של המורה אורן‪.‬‬ ‫"מה אתה עושה?" כעס המורה שהספיק ללחוץ על דוושת הבלמים לפני‬ ‫המכונית הרביעית‪" .‬למה אתה משתולל?!"‪.‬‬ ‫אחרי שנרגע ורשם את הפרטים על חלונות המכוניות החונות‪ ,‬פנה אורן‬ ‫לשמעון תלמידו והודיע לו כי עליו להשתתף‬ ‫בהוצאות ההשתתפות העצמית של הביטוח‪.‬‬ ‫"אסור היה לך להשתולל בצורה כזו!"‪.‬‬ ‫"נכון!" אמר שמעון‪" ,‬אבל אתה המורה‪,‬‬ ‫ואתה אמור להשגיח‪ ,‬האחריות למה‬ ‫שקורה ברכב היא עליך‪ .‬אתה דיברת‬ ‫בטלפון בעיה שלך!"‬ ‫‪" -‬גם אם דיברתי בטלפון"‪ ,‬הבהיר‬

‫אורן‪" ,‬זה עדיין לא אומר שלך מותר להשתולל!"‪.‬‬ ‫יש לכם דעה בעניין? שתפו אותנו!‬ ‫מקורות לעיון והרחבה‪ :‬בבא מציעא דף צ"ד ע"ב ‪ -‬אם בעליו עמו‪ .‬דף צ"ה‬ ‫ע"א ‪ -‬איתמר פשיעה בבעלים‪ .‬חושן משפט סימן רצ"א סעיף כ"ח‪.‬‬ ‫כתבו ל‪ [email protected]‬או לפקס ‪) 02-5022771‬כתבו שם מלא‪ ,‬גיל‪,‬‬ ‫כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימודים( והשתתפו בהגרלה הגדולה על שלושה תלושי קנייה‬ ‫בשווי‪ 600‬ש"ח כל אחד )ההשתתפות בהגרלה מגיל ‪ 14‬ומעלה(‪.‬‬

‫תשובה לשאלה מס' ‪ - 60‬לא זוכר‬ ‫תקציר השאלה‪ :‬א‪ .‬ערן תובע את ארז‪" :‬הלוויתי לך אלף שקל!" וארז‬ ‫טוען "אני לא זוכר!" ב‪ .‬ערן תובע את בנצי "הלוויתי לך אלף שקל!"‬ ‫ובנצי טוען‪" :‬נכון הלווית‪ .‬אבל אני לא זוכר אם החזרתי!"‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫במשנה במסכת בבא קמא )דף קיח ע"א( כתוב‪ ,‬כי האומר לחברו "לוויתי‬ ‫ממך‪ ,‬אך איני זוכר אם החזרתי או לא"‪ ,‬חייב לשלם‪ .‬ואילו האומר "איני‬ ‫זוכר אם לוויתי"‪ ,‬פטור מלשלם‪.‬‬ ‫הגמרא מבררת שם על איזה מקרה מדברת המשנה‪ :‬האם מדובר‬ ‫שהמלווה פנה אל הלווה בתביעה לכספו‪ ,‬וזו התשובה שהלווה השיב לו‪,‬‬ ‫או שמדובר שהלווה פנה מיוזמתו אל המלווה וסיפר לו על ספקותיו‪.‬‬ ‫לאור דברי הגמרא שם מסיק השולחן ערוך )חושן משפט סימן ע"ה( מסקנות‬ ‫הלכתיות לגבי ארבעה מקרים שונים‪ ,‬המחולקים לשני מצבים‪:‬‬ ‫‪ .1‬המלווה פותח בתביעה‬ ‫א‪ .‬המלווה פותח בתביעה להשבת החוב‪ ,‬והלווה מודה שאכן לווה כסף‪,‬‬ ‫אך טוען שהוא לא זוכר אם החזיר את ההלוואה‪ .‬במקרה זה הלווה‬

‫חייב לשלם‪ .‬הסיבה מבוארת בספר "נתיבות המשפט"‪ ,‬על פי הכלל של‬ ‫"אין ספק מוציא מידי ודאי"‪ ,‬כלומר‪ ,‬ההלוואה היא ודאית‪ ,‬שהרי כולם‬ ‫מסכימים שהייתה הלוואה‪ .‬הפרעון הוא ספק‪ ,‬שכן הלווה טוען "איני‬ ‫זוכר"‪ ,‬ולכן הספק לא יכול לפטור את מה שודאי‪ ,‬והלווה צריך לשלם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המלווה פותח בתביעה להשבת החוב‪ ,‬והלווה טוען שהוא לא זוכר‬ ‫אם הייתה הלוואה‪ ,‬כיון שיש כאן ספק על עצם קיומה של ההלוואה‪,‬‬ ‫חייב הלווה להישבע )שבועת היסת מדרבנן( שהוא לא זוכר אם הייתה‬ ‫הלוואה‪ ,‬והוא פטור‪ .‬אמנם אם הוא רוצה לצאת נקי גם בדין שמים הוא‬ ‫צריך לשלם‪.‬‬ ‫‪ .2‬הלווה בא מיוזמתו אל המלווה‬ ‫ג‪ .‬הלווה מגיע מיוזמתו אל המלווה ואומר‪ :‬אני לא זוכר אם לוויתי ממך‬ ‫כסף‪ .‬יש כאן שני צדדי זכות‪ :‬א( הלווה בא מיוזמתו‪ .‬ב( ההלוואה עצמה‬ ‫בספק‪ .‬ולכן הוא פטור מלשלם אף בדיני שמים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כאשר הלווה מגיע מיוזמתו ואומר‪ :‬אני זוכר שלוויתי ממך כסף‪ ,‬אך‬ ‫לא זוכר אם פרעתי‪ .‬מצד הדין הוא פטור‪ ,‬אך בדיני שמים חייב‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬השאלות והתשובות נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם הסוגיות‪,‬‬ ‫אך לא לשם פסיקת הלכה המצריכה בירור של כל פרט לעומקו‪.‬‬

‫ההגרלה הבאה תיערך בכ"ח באלול )‪(17.9‬‬

‫הפעם זה יכול להיות שלך!‬