Shalom Laam Ekev 2009

‫זמני השבת באזור ירושלים ‪ -‬הדלקת נרות‪ 18:55 :‬צאת שבת‪20:08 :‬‬

‫כתיבה ועריכה‪ :‬י‪.‬א‪ .‬בלוך‬

‫© כל הזכויות שמורות‬

‫איורים‪ :‬אריה סנה‬

‫סיפור לשבת‬

‫הצצה לפרשת השבוע מזווית מעניינת‬

‫הקיבה או המוח‬ ‫תשמעו‪ ,‬חבר'ה‪ ,‬אתמול אכלתי שניצל סוף הדרך‪ ,‬מעולם לא אכלתי‬ ‫משהו טעים יותר‪.‬‬ ‫שניצל?! מי אוכל היום שניצל?! קטע פתאום עופר את מילותיו מלאות‬ ‫הריר של דני‪ .‬אתם צריכים לשמוע מה אני אכלתי לפני שבוע בחתונה‬ ‫של בן דודה שלי‪ ,‬הגישו שם תאנים ממולאות בכבד אווז ברוטב פורט‬ ‫יחד עם אגסים מדהימים‪ .‬מימי לא אכלתי משהו טעים יותר‪.‬‬ ‫עזבו אתכם מדיבורים‪ .‬אתם חייבים להסתכל על התפריט ולהזמין‬ ‫לפני שמישהו פה יגווע ברעב! קטע ניר את חלומותיהם והזכיר להם‬ ‫שהם בעצם יושבים במסעדה ורק צריכים להזמין‪.‬‬ ‫אני בדיכאון! אני חייב להזמין קולה‪ ,‬אמר פתאום ערן‪ ,‬זה תמיד עושה‬ ‫לי טוב המשקה המוגז הזה‪ ,‬זה מעיר לי ת'נשמה‪.‬‬ ‫הם התיישבו על התפריט‪ ,‬ודני התנדב להקריא אותו בקול‪ .‬שמעתי‬ ‫שהשף כאן הוא משהו משהו‪ ,‬מומחה מספר אחת בדגים‪ ,‬הסביר ניר‬ ‫לכולם‪ .‬אח שלי סיפר לי שלפני עשרים שנה הוא היה טבח בצבא וכבר‬ ‫אז המטבח שלו היה כמו בית מקדש‪ .‬אם מישהו היה נוגע לו באחד‬ ‫הכלים הוא היה יוצא מכליו כאילו היה זה חילול הקודש‪ ,‬ואוי ואבוי‬ ‫למי שהיה מעז לגעת באחד התבלינים המקודשים שלו‪ ,‬הוא התייחס‬ ‫אליהם ממש כאל סממני הקטורת של הכהן הגדול ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫שווה לאכול אצל אחד כזה‪ ,‬אמר דני והמשיך להקריא את התפריט‬ ‫בדביקות‪.‬‬ ‫אוכל טוב‪ ,‬עושה לי טוב‪ ,‬אמר פתאום ניר‪ ,‬רק מלשמוע את התפריט‬

‫אני כבר נהיה בן אדם אחר‪ .‬וערן שהספיק ללגום לגימות גדולות‬ ‫מהקולה שלו סיפר לכולם על השבוע המדכא ביותר בחייו שהתחיל‬ ‫לפני שבועיים ועדיין לא הסתיים‪ ,‬אני מקווה‪ ,‬כך אמר‪ ,‬שאחרי הארוחה‬ ‫הזאת אני ארגיש כבר הרבה יותר טוב‪.‬‬ ‫תרגע‪ ,‬תרגע‪ ,‬אמר פתאום דני‪ ,‬גם ככה אתה בדיאטה‪ ,‬לא טוב לך‬ ‫כל האוכל הזה‪ ,‬אתה בסוף תזיק לעצמך‬ ‫בצורה הזו‪.‬‬ ‫אנ'לא מסוגל לשלוט בזה‪ ,‬הסביר ערן‪,‬‬ ‫אני אוכל וזה פשוט מרגיע אותי‪ ,‬אני‬ ‫טוחן וטוחן עד שהדיכאון חולף לי‪.‬‬ ‫ובפרט הקולה‪ ,‬זה מה שעוזר לי לצאת‬ ‫מהדיכאון לגמרי‪ ,‬עד לפעם הבאה‬ ‫כמובן‪ .‬אז יאללה תזמינו כבר משהו‬ ‫לאכול‪ ,‬אני מתייבש‪.‬‬ ‫הם אכלו דג מוסר בגריל עם עשבי‬ ‫תיבול וצנוברים‪ ,‬לעסו דג לוקוס‬ ‫בזעפרן ויין לבן‪ ,‬וטעמו שיפודי‬ ‫דג ברוטב סקורדילה‪.‬‬ ‫מדהים! אמר ניר ושבר את‬ ‫השתיקה ששררה כבר שבע דקות‬ ‫וחצי‪.‬‬ ‫תן להתרכז! גער בו דני‪ ,‬באתי בשביל‬ ‫ליהנות מהאוכל‪ ,‬צריך להרגיש אותו‬ ‫עם כל החושים‪ ,‬אתה לא יכול‬ ‫להרוס את הריכוז שלי עם סתם‬

‫דיבורים‪.‬‬ ‫כולם הנהנו בראשם והמשיכו לאכול בדממה‪.‬‬ ‫צריך להתחבר לאוכל‪ .‬הם אמרו כולם כמעט ביחד‪.‬‬ ‫•‬ ‫צריך להתחבר לאוכל אמרו הם ועוררו אותנו לחשוב כמה אנרגיה‬ ‫אנחנו משקיעים באוכל‪ ,‬כמה מחשבה אנחנו מקדישים לבטן‪ ,‬כמה‬ ‫מוח אנחנו תורמים בשביל הקיבה‪.‬‬ ‫בעולם שלנו המטבח הפך להיות מקדש‪ ,‬השף לכוהן גדול‪ ,‬והאוכל‬ ‫עצמו מגיע לדרגות נשגבות שאפשר להרגיש רק כשאוכלים בדממה‬ ‫ובריכוז‪" .‬אם זה לא גורמה אני לא אוכל" אומרים אנשים‪ ,‬ומבטאים‬ ‫בכך את השאיפה הפנימית שלהם לשלמות‪" .‬אם זה לא אסתטי‪ ,‬אני‬ ‫לא נוגע"‪ ,‬אומרים אחרים ומביעים את אהבתם ליופי‪" .‬אם אין לי‬ ‫יכולת להתרכז באוכל אני לא נהנה"‪ ,‬מתבטאים רבים ומשקפים את‬ ‫תהליך ההתחברות הפנימי שלהם אל הקיבה‪.‬‬ ‫נכון‪ ,‬בן אדם צריך לאכול‪ ,‬והוא צריך לאכול בריא‪ ,‬וצריך גם שהאוכל‬ ‫יהיה טעים‪ .‬אבל מדובר בסך הכול באוכל שעושה את דרכו למעמקי‬ ‫הבטן‪.‬‬ ‫לאכול טוב זו לא מילה גסה‪ ,‬אבל להשקיע את הראש באוכל‪ ,‬זו כבר‬ ‫כמעט בושה‪.‬‬ ‫ֶחם ְל ַב ּדוֹ י ְִחיֶה ָה ָא ָדם"‪ ,‬אומר הפסוק בפרשת השבוע‬ ‫"כי לֹא ַעל ַה ּל ֶ‬ ‫ִּ‬ ‫ומעורר אותנו למחשבות נוגות על אנשים ששמים את הנשמה שלהם‬ ‫בצלחת ואוכלים אותה בסכין ובמזלג ומקנחים במפית‪.‬‬ ‫כשהנשמה שלך צמאה אל תתן לה קולה‪:‬‬ ‫"כי ַעל ּכָל מו ָֹצא ִפי ה' י ְִחיֶה ָה ָא ָדם"‪.‬‬ ‫ִּ‬ ‫זה סופו של הפסוק‪.‬‬

‫לפני כמה חודשים היה‬ ‫אצלנו בשכונה איש שהיה גונב דברים מהחנויות‬ ‫ומהשכנים‪ ,‬אחר כך אמרו לנו שהוא איש חולה‪ ,‬אבל לא ידענו את זה וכששמענו‬ ‫שהאיש גנב נכנסנו לבית שלו כשאף אחד לא היה ולקחנו משם כל מיני דברים‪.‬‬ ‫בזמנו אמרתי לעצמי שזה בוודאי בסדר כי הוא בעצמו גנב‪ ,‬ומי שגונב מהגנב‬ ‫פטור‪ ,‬האם זה נכון?‬ ‫אם כי מדובר בשאלה הלכתית‪ ,‬נבחר לענות על השאלה דווקא מהפן‬ ‫הרעיוני‪ ,‬ולהשאיר את התשובה ההלכתית למדור בית המדרש בעתיד‪.‬‬ ‫נתחיל בשאלה האם יש הבדל בין גניבה לגניבה?‬ ‫האם גניבה מאדם ישר היא מעשה אנטי מוסרי‪ ,‬ואילו לגנוב מגנב זה‬ ‫בסדר?‬ ‫ואם נרצה נוכל גם למצוא צידוקים מוסריים לגניבה‪ .‬אולי נחשוב‬ ‫שמותר לגנוב מאנשים עשירים וקמצנים כדי לתת לעניים )רובין הוד(‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת ברכות מספרת על אחד החכמים שלא נתן לאריס‬ ‫שעבד אצלו בשדות את ה"טיפ" שנותנים לאריסים‪ .‬וכשהוכיחו אותו‬ ‫חבריו החכמים על כך‪ ,‬אמר להם‪ :‬והרי האריס הזה גונב ממני הרבה‬ ‫יותר‪ ,‬והוא כבר לקח לעצמו את ה"טיפ" פלוס ריבית‪ ,‬וכמעט ולא‬ ‫השאיר לי כלום‪.‬‬ ‫אמרו לו החכמים‪ :‬הגונב מן הגנב‪ ,‬גם הוא טועם טעם של גניבה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬גם כשאדם גונב ממישהו שגנב ממנו‪ ,‬הוא עושה משהו שפוגע‬ ‫בנשמתו‪ ,‬הוא מבצע פעולה של גניבה‪ ,‬זה משחית את נפשו‪.‬‬ ‫נלך צעד אחד קדימה‪.‬‬

‫בית המדרש‬ ‫שאלות וסוגיות מבית המדרש‬

‫בתורה כתוב שאדם שגנב כבש מחברו ושחט אותו משלם פי ארבעה‪,‬‬ ‫כקנס על המעשה‪.‬‬ ‫והנה לנו סיפור‪ ,‬אדם נדיב לב רואה את שכנו חי בעוני נוראי‪ ,‬והוא מרחם‬ ‫עליו ורוצה לתמוך בו כלכלית‪ .‬אולם האיש מסרב ואינו רוצה לקחת‬ ‫משהו שלא שייך לו‪ .‬יש לאיש העשיר רעיון איך לתמוך בו בלי שיסרב‪.‬‬ ‫הוא הולך באישון לילה וגונב את הכבש היחיד שיש לעני הזה‪ ,‬ושוחט‬ ‫את הכבש לעיני עדים רבים ועורך מסיבה‪.‬‬ ‫למחרת באים העדים לבית הדין ומעידים על הגניבה ועל השחיטה‪,‬‬ ‫ובית הדין מחייב את ה"גנב" לשלם לעני הנגזל את מחירם של ארבעה‬ ‫כבשים‪.‬‬ ‫האם יש מעשה מוסרי גדול מזה? האיש הפך את עצמו לגנב כדי לתמוך‬ ‫באיש עני‪.‬‬ ‫ואף על פי כן אמרו חכמים )בבא מציעא סא( "לא תגנוב על מנת לשלם‬ ‫תשלומי כפל"‪.‬‬ ‫התורה לא אסרה את הגניבה רק כי זה לא מוסרי‪ ,‬אלא גם כי מעשה‬ ‫הגניבה משפיע לרעה על הנפש‪ .‬ולכן גם במקום שבו נדמה שמעשה‬ ‫הגניבה לא רק שאינו רע‪ ,‬אלא אפילו מוסרי ביותר‪ ,‬אין לעשות זאת‪.‬‬ ‫ובדיוק על כך אמרו חכמים "האדם נפעל כפי פעולותיו"‪ ,‬כלומר יש‬ ‫השפעה ישירה של המעשים שאדם עושה על הנפש‪ ,‬כך שמעשה רע‪,‬‬ ‫גם אם יש לו צידוק‪ ,‬משפיע על הנפש לרעה‪ .‬ומי רוצה להשחית את‬ ‫נפשו?‬ ‫ולכן‪ ,‬גם אם עדיין לא נגענו בנקודה ההלכתית בפרוטרוט‪ ,‬בוודאי‬ ‫שהשקפתה של התורה אוסרת את המעשה הזה‪.‬‬

‫שלושה נוסעים במבשרת )שאלה מס' ‪(57‬‬ ‫"מונית לתל אביב! מונית לתל אביב!" צעק נהג המונית ברחוב יפו באמצע‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫מיקי הגיע יחד עם שניים מחבריו הטובים ממעלה‬ ‫אדומים‪ ,‬במטרה לנסוע לרחיצה לילית בחופי‬ ‫תל אביב‪.‬‬ ‫"עוד כמה זמן נוסעים?" שאל מיקי‪.‬‬ ‫"עוד כמה דקות‪ ,‬כשיהיו מספיק נוסעים‪,‬‬ ‫עדיין חסרים שישה"‪ ,‬אמר הנהג‪.‬‬ ‫למיקי נמאס לחכות‪ ,‬כבר חלפו עשרים דקות‪.‬‬ ‫הוא הלך הצידה ומהטלפון שלו הוא התקשר לחברת‬ ‫המוניות ואמר שיש ארבעה אנשים שממתינים במבשרת ציון ורוצים להגיע לתל‪-‬‬ ‫אביב‪.‬‬ ‫"יאללה נוסעים!" אמר נהג המונית "יש לנו נוסעים במבשרת!"‬ ‫כמובן שבמבשרת אף אחד לא המתין לנהג המונית שהתרעם והתרגז אך המשיך‬ ‫בחוסר ברירה לתל אביב במחיר הפסד של ארבעה נוסעים בלבד‪.‬‬ ‫למחרת אחרי שחזר הביתה ונח מנוחה הגונה ברוח ימי החופש הגדול הגיע מיקי‬ ‫למדרשיית "שלום לעם" במקום מגוריו וסיפר‬ ‫לכולם על הטריק שעשה לנהג המונית‪.‬‬ ‫"נראה לי שזה לא בסדר מה שעשית!" אמר‬ ‫פתאום דניאל‪ ,‬הרציני שבחבורה‪" ,‬זה די‬ ‫דומה לגזל‪ ,‬ונראה לי שזה אסור"‪.‬‬ ‫מיקי התחיל לחשוב שוב על מה שעשה‬ ‫ורץ לשאול את הרב מה דעתו‪.‬‬ ‫ובינתיים גם אתם יכולים לחוות את‬

‫דעתכם ולהשתתף בהגרלה‪.‬‬ ‫מקורות לעיון והרחבה‪ :‬בבא מציעא דף ע"ו ע"ב ‪ -‬השוכר את האומנין והטעו את בעל‬ ‫הבית‪ .‬שולחן ערוך חושן משפט ‪ -‬סימן של"ג סעיף א‪.‬‬ ‫כתבו ל‪ [email protected]‬או לפקס ‪) .02-5022771‬כתבו שם מלא‪ ,‬גיל‪ ,‬כתובת‪,‬‬ ‫טלפון‪ ,‬מקום לימודים( והשתתפו בהגרלה הגדולה על שלושה תלושי קנייה בשווי ‪ 600‬ש"ח כל‬ ‫אחד‪) ,‬ההשתתפות בהגרלה מגיל ‪ 14‬ומעלה(‪.‬‬

‫למצוא את הפרס‪ .‬ולכן מבחינת החברה אין הבדל אם הזוכה הוא האיש שקנה‬ ‫את הקפה או מישהו אחר‪ .‬ואם כן ברגע שעמוס פתח את הקפה הוא זכה בפרס‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫הבדל זה הוא משמעותי לפסיקת ההלכה על פי המובא בספר משפט האבידה‬ ‫)סימן רס"ח ס"ק ח' בשע"צ(‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬השאלות והתשובות נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם הסוגיות‪,‬‬ ‫אך לא לשם פסיקת הלכה המצריכה בירור של כל פרט לעומקו‪.‬‬

‫תשובה לשאלה מס' ‪ – 55‬כסף בקפה‬ ‫תקציר השאלה‪ :‬עמוס לווה משכנו קפה‪ ,‬השכן נתן לו קופסה מלאה וכשפתח‬ ‫אותה בביתו גילה שיש במכסה זכייה בפרס של ‪ ,100,000$‬הוא היה מאושר עד‬ ‫לרגע שבו בא שכנו ששמע את מצהלות הזכייה וטען‪ :‬נתתי לך קפה‪ ,‬לא התכוונתי‬ ‫לתת לך מאה אלף דולר‪.‬‬ ‫תשובה בהרחבה‪:‬‬ ‫א‪ .‬בשולחן ערוך)חושןמשפטרלח‪,‬יח(מביאהרמ"אמקרהשבוסוחרקנה "בדיל"‬ ‫ומכר אותו לאדם אחר שגילה שיש בתוך הבדיל מטיל זהב‪ .‬והוא פוסק על פי דברי‬ ‫ה"מרדכי" שהזהב שייך ללקוח‪ ,‬וזאת כיוון שהסוחר שקנה את הבדיל לא חשב‬ ‫לזכות בזהב‪ ,‬שהרי לא ידע על קיומו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בסימן רסח כותב הרמ"א‪ ,‬שאם הייתה לאדם מציאה בתוך רשותו‪ ,‬אך הוא לא‬ ‫היה מודע לכך הוא לא זוכה בה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ולגבי הנידון שלנו יש לבדוק כיוון נוסף‪:‬‬ ‫מה מטרתה של חברת הקפה? האם המטרה היא לעודד את הקונים? כלומר‪,‬‬ ‫להביא לכך שכמה שיותר אנשים ייקנו קפה‪ ,‬וממילא בו ברגע שהשכן הוריד את‬ ‫הקפה ממדף החנות הוא זכה בפרס שיש בו )כי החברה מזכה את הפרס למי‬ ‫שיקנה את הקפה עם הפרס(‪ ,‬אלא שהוא עדיין לא מודע לכך‪ .‬ולכן כשעמוס פתח‬ ‫את האריזה וראה בה את הזכייה‪ ,‬הוא בעצם מצא מציאה ששייכת לשכן שלו והוא‬ ‫צריך להחזיר אותה‪.‬‬ ‫או שאולי המטרה היא פרסומית בלבד‪ ,‬שיוכלו לפרסם שיש אדם שזכה בפרס‪,‬‬ ‫וממילא גם בשנה הבאה המבצע שלהם יצבור תאוצה וכולם יקנו קפה בניסיון‬ ‫‪12‬‬

‫ההגרלה הבאה תיערך בכ"ח באלול )‪(17.9‬‬

‫הפעם זה יכול להיות שלך!‬

‫‪13‬‬

‫חיים שכאלה‬

‫סיפורים על אנשים שחיו קצת אחרת‬

‫זו תהא לשבת‬

‫הגמרא במסכת שבת מספרת על יהודי פשוט שהיה מכבד ומענג את‬ ‫השבת וזכה לשפע רב וברכה בנכסיו‪ ,‬הנה הוא הסיפור כלשונם של חז"ל‬ ‫)בעיבוד קל(‪:‬‬ ‫אמר רבי חייא בר אבא‪:‬‬ ‫פעם אחת התארחתי אצל בעל הבית בלודקיא‪,‬‬ ‫והביאו לפניו שלחן של זהב משא של ששה עשר בני אדם‪,‬‬ ‫ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו‪,‬‬ ‫וקערות וכוסות וקיתונות וצלוחיות קבועות בו‪,‬‬ ‫ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים‪,‬‬ ‫וכשמניחים אותו אומרים‪" :‬לַה' ָה ָארֶץ ו ְּמלו ָֹא ּה ֵּת ֵבל ְויֹ ְׁש ֵבי ָב ּה"‬ ‫ָתן ִל ְבנֵי ָא ָדם"‬ ‫"ה ָּׁש ַמיִם ָׁש ַמיִם לַה' ו ְָה ָארֶץ נ ַ‬ ‫וכשמסלקים אותו אומרים‪ַ :‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬בני במה זכית‬ ‫לכך?‬ ‫אמר לי‪ :‬קצב הייתי‪ ,‬ומכל‬ ‫בהמה שהייתה נאה‪,‬‬ ‫אמרתי זו תהא לשבת!‬ ‫אמרתי לו‪:‬‬ ‫אשריך שזכית‪ ,‬וברוך‬ ‫המקום שזיכך לכך!‬ ‫)שבת דף קיט(‬

‫מה קרה בט"ו באב‬ ‫חכמים הגדירו את ט"ו באב כיום טוב לישראל‪ ,‬וסיפרו כי בנות ישראל‬ ‫היו יוצאות ביום זה לחולל בכרמים וממליצות לבני ישראל לבחור בת זוג‬ ‫הראויה להם לא לפי היופי אלא לפי המשפחה ויראת השמים‪.‬‬ ‫ואמרו כי כמה דברים חשובים אירעו ביום זה‪:‬‬ ‫א‪ .‬חג של עצים ט"ו באב‪ ,‬בהתחשב בעונת החום שבה הוא חל‪ ,‬הוא הזמן‬ ‫האחרון המתאים לכריתת עצים לבית המקדש לצורך הקרבת הקרבנות‬ ‫בשנה הקרובה‪.‬‬ ‫היו תקופות שבהן הערימו הגויים קשיים על היהודים שהיו מעוניינים‬ ‫להעלות עצים לבית המקדש‪ ,‬ולשם כך היו היהודים נוהגים בערמה‬ ‫ומעלים את העצים בדרכים יצירתיות כשהם נושאים אותם כסולמות או‬ ‫כלי עץ גדולים‪ ,‬ואחר כך היו מפרקים אותם בירושלים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לא מתים יותר אחרי חטא המרגלים נגזר על יוצאי מצרים למות במדבר‬ ‫במשך ארבעים שנה‪ ,‬יום ט"ו באב של השנה האחרונה במדבר סימל את יום‬ ‫סיום הגזירה‪ ,‬ובני ישראל ציינו אותו כיום חג‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מזל טוב‪ ,‬מתחתנים! מימות משה רבנו נפסקה ההלכה‪ :‬כל בת שקיבלה‬ ‫נחלת קרקע בירושה לא תוכל להינשא אלא לבן שבטה בלבד‪ ,‬בכדי שלא‬ ‫תעבור נחלת הארץ משבט לשבט‪ .‬בעת תקופת השופטים אסרו על עצמם‬ ‫בני כל השבטים בשבועה להינשא עם שבט בנימין‪ .‬וכעבור זמן הותרה‬ ‫השבועה והותרו להינשא לבנות שבט בנימין‪ ,‬ואף בנות שירשו נחלה הותרו‬ ‫להינשא עם בני שבטים אחרים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬עולים לירושלים ירבעם בן נבט‪ ,‬המלך שהחטיא את ישראל והעמיד‬ ‫עגלים לפולחן‪ ,‬אסר על תושבי ממלכת ישראל לעלות לבית המקדש‬ ‫הנמצא בשטח ממלכת יהודה‪ .‬רק כאשר מלך הושע בן אלה הוא הסיר את‬ ‫השומרים שהעמיד ירבעם‪ ,‬והיה זה ביום ט"ו באב‪.‬‬ ‫ה‪ .‬קברים בביתר לאחר המרד הגדול בעיר ביתר הרגו הרומאים אלפי‬ ‫יהודים ולא התירו להביאם לקבורה‪ .‬רק ביום ט"ו באב לאחר תקופה ארוכה‬ ‫התירו לקבור אותם‪.‬‬

‫מבט אל החיים‬ ‫סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬או סתם מבט מרענן‬

‫חכה רגע לפני שאתה מחמיץ‬ ‫כבר כמה חודשים שהוא מדבר על מכונית הספורט האדומה שהם‬ ‫ראו בתצוגת הרכב החדשה‪ .‬הוא דאג שאבא שלו ידע כמה שהוא‬ ‫רוצה אותה‪.‬‬ ‫הוא עמד לסיים את שנתו האחרונה באוניברסיטה בהצטיינות‪,‬‬ ‫וחיכה כמו ילד גדול לפרס שיקבל מאבא לכבוד סיום הלימודים‪,‬‬ ‫ולפי המסורת המשפחתית זה יהיה פרס גדול‪ .‬הוא רצה את מכונית‬ ‫הספורט‪.‬‬ ‫הוא ניסה לבדוק אם אבא שלו הבין את הרמזים שלו‪ ,‬הוא ניסה‬ ‫לאותת שוב ושוב בכל פעם שעברו ליד תצוגת כלי הרכב בסוכנות‬ ‫הרכב הגדולה שבפתח המרכז המסחרי‪ ,‬אבל האבא לא הניד עפעף‪,‬‬ ‫הוא לא גילה סימנים שהוא הבין את הרמז‪.‬‬ ‫ביום האחרון ללימודים לפני טקס הסיום ניגש האב אל בנו וחיבק‬ ‫אותו בהתרגשות‪" .‬אני ממש שמח שסיימת בהצטיינות"‪ ,‬הוא שיבח‬ ‫אותו על ההשקעה ועל המאמץ‪ ,‬על הציונים ועל עבודת הגמר‬ ‫המדהימה שלו‪" .‬אני אוהב אותך"‪ ,‬הוא אמר והגיש לו תנ"ך מהודר‬ ‫בכריכת עור‪" ,‬מתנה ממני‪ .‬זה היה התנ"ך של סבא שלך!"‪.‬‬ ‫הבחור איבד את עשתונותיו‪" ,‬אתה יושב על הרים של כסף‪ ,‬וזה‬ ‫מה שאתה נותן לי?!" הוא לא היה מסוגל לשלוט בכעסו‪ .‬הוא הניח‬ ‫את הספר על השולחן‪ ,‬הוא אפילו לא פתח אותו כדי לקרוא את‬ ‫ההקדשה שכתב לו אביו‪ ,‬ועזב את הבית בטריקת דלת‪.‬‬

‫הוא לא דרך יותר בבית אביו‪ .‬הוא טס לחו"ל והשקיע את כל זמנו‬ ‫ומרצו בקריירה שלו‪ ,‬הכי רחוק שאפשר מהאב שאכזב אותו כל‬ ‫כך‪ .‬ההצלחה האירה לו פנים והוא הפך לאיש עשיר בזכות עצמו‪.‬‬ ‫הוא הקים משפחה יפה וחי לו בבית גדול ומפואר באזור מגורים‬ ‫יוקרתי‪.‬‬ ‫מדי פעם הייתה צפה לו מחשבה של געגועים לאביו‪ .‬הוא התבגר‪,‬‬ ‫הזעם שחש אז‪ ,‬כשהיה צעיר ונמהר התפוגג‪ ,‬ואט אט התגבשה‬ ‫בלבו ההחלטה לחזור ולחדש את הקשר‪" .‬אבא יש רק אחד"‪ ,‬אמר‬ ‫לעצמו וניגש לרכוש כרטיס טיסה‪.‬‬ ‫ביום שבו ארז את מזוודותיו התקבל המברק‪" :‬אביך נפטר והוריש‬ ‫לך את כל רכושו"‪.‬‬ ‫לבו נצבט בתחושת החמצה מרה‪ .‬זהו‪ ,‬הוא כבר לא יפגוש את אביו‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫הוא עלה על המטוס‪ ,‬ואחרי ביקור עצוב בקברו הטרי של אביו‪ ,‬הוא‬ ‫עלה אל בית אביו הישן‪ .‬הוא פתח את הדלת בתחושה עמוקה של‬ ‫צער החמצה וכאב‪ .‬הפגישה עם הבית המוכר העלתה בו רגשות‬ ‫חבויים‪ ,‬הכול נשאר כשהיה‪ ,‬הספות הדהויות‪ ,‬הריהוט העתיק‪,‬‬ ‫אפילו הוילונות הישנים שאמא שלו תפרה לא הוחלפו‪ .‬הוא סרק‬ ‫במבטו את החדר‪ ,‬והופתע כשראה את התנ"ך הישן מונח בדיוק‬ ‫באותו מקום שבו הוא הניח אותו לפני שנים‪ ,‬איש לא נגע בו מאז‪,‬‬ ‫מזכרת אילמת לרגע נסער וכעס חסר שליטה‪.‬‬ ‫דמעות עלו בעיניו‪ ,‬הוא לקח את התנ"ך לידו והחל מדפדף בו‪,‬‬ ‫סימניה נתחבה באחד הפרקים של ספר משלי וקו עפרון דק נמתח‬ ‫ׂ ַמח ִל ִּבי גַם ָאנִי"‪ .‬משהו צנח‬ ‫"בנִי‪ִ ,‬אם ָחכַם ִל ֶּב ָך ִי ְש‬ ‫תחת הפסוק‪ְּ :‬‬

‫פתאום מתוך התנ"ך‪ ,‬צליל מתכתי עמום נשמע כשמפתח עטוף‬ ‫בניר צנח על הרצפה‪.‬‬ ‫הוא התכופף והרים את מה שנפל‪ .‬היה זה מפתח למכונית הספורט‬ ‫האדומה עם קבלה על רכישה במזומן מסוכנות הרכב‪" .‬באהבה‬ ‫אבא" היה כתוב שם‪.‬‬ ‫הוא התבייש כמו שלא התבייש מימיו‪.‬‬ ‫הוא בכה כמו שלא בכה מימיו‪.‬‬ ‫ומי יודע כמה דברים אנחנו מחמיצים בחיינו‪ ,‬כמה הזדמנויות אנחנו‬ ‫מפספסים‪ ,‬רק בגלל שאנחנו לא מסוגלים לראות אפילו צעד אחד‬ ‫קדימה‪ ,‬את מה שלא תואם את מה שאנחנו רוצים בו עכשיו ומיד‪.‬‬ ‫סבלנות‪ ,‬אורך רוח‪ ,‬מתינות ומחשבה בטרם מעשה‪ ,‬יכולים להבטיח‬ ‫לנו שלא נחמיץ את ההזדמנויות הללו‪.‬‬