Shalom Laam Ki Tavo 2009

‫זמני השבת באזור ירושלים ‪ -‬הדלקת נרות‪ 18:24 :‬צאת שבת‪19:35 :‬‬

‫כתיבה ועריכה‪ :‬י‪.‬א‪ .‬בלוך‬

‫© כל הזכויות שמורות‬

‫איורים‪ :‬אריה סנה‬

‫דלקת פרקים אסור לי להיכנס למים הקרים‪ ,‬אבל אתה יכול"‪.‬‬ ‫אורו עיניו של האיש והוא מיהר לפשוט את בגדיו ולצלול למים‬ ‫הקרים‪.‬‬ ‫את הארנק הוא כמובן לא מצא‪ ,‬וכשיצא משם הוא גם לא מצא את‬ ‫בגדיו‪.‬‬ ‫וכל זה למה?‬ ‫על שהיה אדיש‪ .‬על שסמך על דנדון הפעמון ולא בדק אם הכול‬ ‫כשורה‪ ,‬לא הסתובב לראות אם עדיין העז בעקבותיו‪ .‬אילו רק היה‬ ‫טורח להסב את ראשו‪ ,‬אילו רק לא היה אדיש לסכנות האורבות‬ ‫בדרכים‪ ,‬כבר מזמן היה שב לביתו בבגדיו‬ ‫עם החמור וגם העז‪.‬‬ ‫ראו מה עלולה האדישות לעולל‪ .‬לאן אפשר‬ ‫להגיע בחוסר זהירות‪.‬‬ ‫האם אנו מקפידים לשמור על אוצרותינו‬ ‫הרוחניים? האם אנו דואגים לפשפש‬ ‫במעשינו‪ ,‬למשמש בלבנו ולבדוק שאכן מה‬ ‫שרכשנו בעמל‪ ,‬מה שטרחנו לקנות‪ ,‬בתיקון‬ ‫המידות‪ ,‬בדרישת האמת‪ ,‬בזיכוך הלב‪ ,‬עדיין‬ ‫איתנו? עודנו שלנו? או שמא חוטאים אנו‬ ‫באותה אדישות הרסנית‪ ,‬ונותנים לפעמוני‬ ‫החיים המדנדנים באוזנינו להסיח את‬ ‫דעתנו ולתת לנו אשליה שהכול בסדר?‬ ‫ומה יקרה כשנפקח את עינינו?!‬ ‫די לאדישות!‬

‫חיים שכאלה‬

‫סיפורים על אנשים שחיו קצת אחרת‬

‫האהבה מנצחת‬

‫כשסרקו הרומאים את בשרו של רבי עקיבא במסרקות של ברזל‬ ‫לענותו ולייסרו לפני מותו‪ ,‬היה רבי עקיבא מקבל את ייסוריו‬ ‫באהבה ומקבל על עצמו עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫שאלו אותו תלמידיו‪ :‬רבנו‪ ,‬עד כאן?! איך אתה מסוגל לקבל על‬ ‫עצמך עול מלכות שמים ברגעים קשים אלו?‬ ‫באותה שעה גילה להם רבי עקיבא כי את הכוח האדיר הזה הוא‬ ‫שואב מפסוק אחד שבפרשת קריאת שמע‪:‬‬ ‫"ו ְָא ַה ְב ָּת ֵאת ה' ֱאל ֶֹהי ָך ְּבכָל ְל ָב ְב ָך ו ְּבכָל נ ְַפ ְׁש ָך ו ְּבכָל ְמא ֶֹדךָ"‪.‬‬ ‫ורבי עקיבא שהיה תלמידו של רבי אליעזר‬ ‫הגדול שמע מפיו‪:‬‬ ‫תניא רבי אליעזר אומר‪:‬‬ ‫אם אמר הכתוב "בכל נפשך"‪,‬‬ ‫למה אמר "בכל מאודך"?‬ ‫ואם אמר "בכל מאודך" למה‬ ‫אמר "בכל נפשך"?‬ ‫מה יש בזה שאין בזה?‬ ‫אלא‪ ,‬אם יש לך אדם שגופו חביב‬ ‫עליו יותר מממונו‪,‬‬ ‫לכך נאמר "בכל נפשך"‪.‬‬ ‫ואם יש לך אדם‪ ,‬שממונו חביב‬ ‫עליו מגופו‪,‬‬

‫לכך נאמר "בכל מאודך"‪.‬‬ ‫ואמרו החכמים‪:‬‬ ‫"ובכל נפשך" – אהוב את ה'‪ ,‬ואפילו הוא נוטל את נפשך‪.‬‬ ‫"ובכל מאדך"‪ ,‬אהוב אותו גם בכל ממונך‪.‬‬ ‫וזה מה שאמר רבי עקיבא לתלמידיו‪ :‬כל ימי הייתי מצטער על‬ ‫פסוק זה‪" ,‬בכל נפשך"‪ ,‬אפילו נוטל את נשמתך‪.‬‬ ‫אמרתי‪ ,‬מתי יבא לידי ואקיימנו‪.‬‬ ‫ועכשיו‪ ,‬שבא לידי‪ ,‬לא אקיימנו?!‬ ‫רבי עקיבא‪ ,‬במשך כל שנות חייו הרגיל את עצמו לאהבת ה' ברמה‬ ‫כה גבוהה שהיה מוכן למסור את נפשו באהבה זו‪ .‬מדי יום ביומו‬ ‫צייר רבי עקיבא בעיני רוחו את מסירות נפשו באהבה גדולה זו‪,‬‬ ‫וכשהגיע רגע המבחן הוא עמד בכך‪.‬‬ ‫וסיפרו התלמידים שהיו נוכחים באותו מעמד‪ ,‬שרבי עקיבא היה‬ ‫קורא את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"‪ ,‬והיה מאריך‬ ‫ב"אחד"‪ ,‬עד שיצתה‬ ‫נשמתו ב"אחד"‪.‬‬ ‫יצאה בת קול‬ ‫ואמרה‪ :‬אשריך רבי‬ ‫עקיבא‪ ,‬שיצאה‬ ‫נשמתך באחד"‪.‬‬ ‫)עפ"י ברכות דף ס"א (‬

‫מבט אל החיים‬ ‫סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬או סתם מבט מרענן‬

‫די לאדישות‬ ‫שלושה פרחחים נטפלו לאיש אחד מסכן‪ .‬האיש צעד לו בנחת‬ ‫בפאתי הכפר‪ ,‬גורר אחריו את החמור‪ ,‬ומאחור קשורה העז לזנב‬ ‫החמור ופעמון בצווארה‪ ,‬והפעמון מדנדן ומשמיע את קולו ובעל‬ ‫הבית יודע שהעז מאחור צועדת בעקבותיו‪.‬‬ ‫"מתערב אתכם שאצליח לגנוב לו את העז בלי שירגיש!" אמר‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫"מתערב שאצליח לגנוב לו את החמור בקלי קלות!" אמר השני‪.‬‬ ‫"ואני אצליח לגנוב את בגדיו בלי שום קושי!" אמר השלישי‪.‬‬ ‫"מתערבים?" שאלו שלושתם כאחד‪.‬‬ ‫"מתערבים!" השיבו שלושתם ביחד‪ ,‬ושכחו להודיע על איזה סכום‬ ‫הם מתערבים‪.‬‬ ‫יצא הראשון ופסע חרש חרש אחרי האיש שפיזם לו שירי עם מלווה‬ ‫בקול נעירות החמור‪ .‬שיחרר בנחת את החבל שקשר את העז לזנב‬ ‫החמור‪ ,‬הוריד את הפעמון מצווארה של העז וקשר אותו בזנב‬ ‫החמור‪ .‬דנדון הפעמון נשמע מזנבו של החמור והאיש היה בטוח‬ ‫שהעז עודנה פוסעת אחריו והמשיך לפזם לו בנחת‪.‬‬ ‫ואז משום מקום צץ לו פתאום השני‪:‬‬ ‫ "שלום לך אדוני‪ ,‬מנהג חדש זה אצלכם?" שאל‪.‬‬‫ "שלום וברכה‪ .‬על מה אתה מדבר?"‬‫‪" -‬על החמור אני מדבר‪ .‬האם זה מנהג חדש אצלכם לתלות פעמון‬

‫על זנב החמור?"‬ ‫סובב האיש את ראשו לאחור וגילה שגנבו לו את העז‪.‬‬ ‫"גנבים! גנבים! ממש עכשיו גנבו לי אותה‪ .‬מקודם עוד ראיתי אותה‬ ‫פוסעת אחריי"‪ ,‬קונן האיש‪.‬‬ ‫ "אל תדאג"‪ ,‬ניסה ה"אורח" לנחם אותו‪" ,‬בוודאי לא הספיקו‬‫להרחיק‪ ,‬אני אשמור על החמור ואתה תלך לרדוף אחריהם"‪.‬‬ ‫האיש שמח על העזרה הבלתי צפויה ורץ לחפש את העז‪ ,‬כשחזר‬ ‫גילה שגם החמור איננו‪ .‬נסער וכועס המשיך לצעוד בחוסר מטרה‬ ‫והגיע אל הבאר שבקצה הכפר‪ ,‬והנה הוא רואה בן אדם עומד ליד‬ ‫הבאר וממרר בבכי‪ ,‬דמעותיו‬ ‫החמות נוטפות לתוך מימי‬ ‫הבאר הקרים‪.‬‬ ‫ "מה קרה לך? למה‬‫אתה בוכה?"‬ ‫ "הארנק שלי‪ ,‬הארנק‬‫שלי נפל לתוך הבאר!"‪.‬‬ ‫ "איזה מזל רע יש ליום הזה"‪,‬‬‫הצטרף האיש לקינה‪" ,‬גם עז וגם‬ ‫חמור גנבו לי היום"‪ ,‬ופרץ‬ ‫בבכי‪.‬‬ ‫ "אל תבכה‪ ,‬אל תבכה‪.‬‬‫הכול יהיה בסדר‪ .‬אם רק‬ ‫תיכנס לבאר ותביא לי את הארנק‪,‬‬ ‫אתן לך סכום כסף שתוכל לקנות בו שני חמורים ושתי עזים‪ ,‬לי יש‬

‫סיפור לשבת‬

‫הצצה לפרשת השבוע מזווית מעניינת‬

‫אל תשכח מי נותן לך כוח‬

‫הוא עמד משתאה מול מימי הירדן השוצפים‪ ,‬יחד עם כל בני‬ ‫השבט הוא המתין בסבלנות להוראה של יהושע בן נון המנהיג‪,‬‬ ‫מחכה לראות איך יצליחו לעבור את הנהר השוצף ולהיכנס אל‬ ‫הארץ הטובה והפורייה‪ ,‬הארץ המובטחת לאברהם יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫הוא היה רגיל לראות ניסים‪ ,‬הוא ראה את המים יוצאים מתוך‬ ‫הסלע‪ ,‬את הלחם שיורד מן השמים‪ ,‬הוא היה שם כשעוג מלך הבשן‬ ‫האגדי קרס כאילו היה בובת חרסינה‪ ,‬ובכל זאת הוא התרגש עד‬ ‫עמקי נשמתו כשראה את הכהנים נושאים את ארון הברית ונכנסים‬ ‫לתוך המים הסוערים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אך נגעו כפות רגליהם בירדן‪ ,‬והמים עמדו מלכת‪ ,‬כאילו‬ ‫עמדו בפני קיר ברזל עצרו המים ממרוצתם‪ ,‬ובני ישראל החלו‬ ‫עוברים בתוך המקום שאך לפני רגעים ספורים היה מלא במים‬ ‫שוצפים‪.‬‬ ‫"ה' אוהב אותנו"‪ ,‬הכריז אלישמע באוזניי אשתו וילדיו‪" ,‬הנה אנחנו‬ ‫נכנסים אל הארץ הטובה‪ ,‬ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬ארצו הטובה של ה'‪,‬‬ ‫עלינו להלל אותו"‪.‬‬ ‫כשהוא קיבל את חלקת האדמה שלו‪ ,‬לא היה מאושר ממנו‪ ,‬הייתה‬ ‫זו חלקת אדמה פורייה ומשובחת‪ ,‬הכנענים שעיבדו אותה לפניו‬ ‫גידלו בה פירות משובחים‪ ,‬והוא נהנה מפירות עמלם‪.‬‬ ‫"תודה לך אלוקים!" קרא אלישמע בקול כשישבו הוא ובני משפחתו‬ ‫סביב השולחן המלא בפירות המתוקים‪" ,‬טובה היא‪ ,‬טובה מאוד‬

‫הארץ שנתת לנו"‪ ,‬ובניו החרו החזיקו אחריו בתודה והכרת הטוב‬ ‫לאלוקי ישראל‪.‬‬ ‫מאחורי הבית הייתה חלקת אדמה גדולה ומוזנחת‪ ,‬אדמתה‬ ‫טרשים‪ ,‬מלאה בקוצים ובשיחי פרא‪ .‬הכנענים‪ ,‬לא טיפחו אותה‬ ‫משום מה‪ ,‬ואלישמע מלא במרץ וכוחות החליט לנסות את כוחו‬ ‫כחקלאי ולהפוך את האדמה הזו לאדמה פורייה ודשנה‪.‬‬ ‫עמל אלישמע בשדה מבוקר ועד ערב‪ ,‬סיקל את האבנים הקטנות‪,‬‬ ‫חפר והוציא גם אבנים גדולות‪ ,‬בכוחות אדירים גלגל החוצה גם‬ ‫סלעים גדולים‪ .‬ניכש עשבים שוטים‪ ,‬שירש את הקוצים‪ .‬ואז‪,‬‬ ‫כשהשטח היה פנוי החל אלישמע בחרישה‪ .‬הייתה זו מלאכה לא‬ ‫פשוטה‪ ,‬לא פעם ולא פעמיים נתקעה המחרשה ונשברה‪ ,‬השוורים‬ ‫התעייפו‪ ,‬גם החמורים לא צלחו למלאכה‪ ,‬והוא בסבלנות מרובה‬ ‫לא חדל עד שהשדה הייתה חרושה‪.‬‬ ‫מהיכן שהוא השיג אלישמע חיטים לזריעה‪ ,‬זרע‪ ,‬כיסה והפך את‬ ‫האדמה‪ ,‬נשא עיניו השמימה‬ ‫והמתין לגשמים‪.‬‬ ‫הקציר הגיע ואלישמע‬ ‫היה המאושר באדם‪,‬‬ ‫יחד עם ילדיו רץ בשדה‬ ‫החיטים הגדול‪ ,‬צוהל‬ ‫משמחה‪" ,‬תראו מה עשינו!‬ ‫תראו מה עשינו!" היה זה‬ ‫יבול אגדי‪ ,‬בעונה אחת הפך‬ ‫אלישמע לאיש העשיר ביותר‬ ‫מסביב‪ ,‬לאף אחד באזור לא היו‬

‫חיטים מלבדו‪ ,‬החיטים שלו נמכרו עוד לפני שנקצרו‪.‬‬ ‫כשישב עם בני ביתו לאכול מהלחם הטרי שנאפה מהקמח של‬ ‫החיטים החדשות‪ ,‬טפח אלישמע על חזהו ושאל‪" :‬ראיתם מה‬ ‫עשיתי?! ראיתם איך הצלחתי?! בעשר אצבעותיי הבאתי לנו את‬ ‫השפע הזה! ולך‪ ,‬נעמה‪ ,‬לחש לאשתו‪ ,‬אקנה ממש בקרוב ענק של‬ ‫אזמרגדים‪ ,‬ושני נזמים משובצים ביהלומים אמיתיים‪ ,‬הכול בזכות‬ ‫העבודה שלי!"‪.‬‬ ‫"אבא"‪ ,‬צייץ פתאום קולו של עמיהוד הקטן‪" ,‬למה אנחנו לא‬ ‫מברכים את השם?"‪.‬‬ ‫ופניו של אלישמע האדימו‪ .‬הוא פשוט שכח מי הכניס אותו אל‬ ‫הארץ‪ ,‬מי נתן לו את האדמה‪ ,‬מי הוריד לו את הגשמים‪ ,‬ומי הזריח‬ ‫את השמש‪.‬‬ ‫ולכן מצווה אותנו התורה בפרשה זו על מצוות הביכורים‪ .‬להביא‬ ‫אל המקדש מפירות האדמה המשובחים שהבכירו להבשיל‪ ,‬כדי‬ ‫להזכיר ליושבי הארץ למי הם חבים תודה‪ ,‬בידי מי הם תלויים‪.‬‬ ‫ׂ ָב ְע ָּת‪ ,‬ו ָּב ִּתים‬ ‫"פן ּתֹאכַל ְו ָש‬ ‫וכבר הזהירה על כך התורה )דברים ח(‪ֶּ :‬‬ ‫ָך‪ְ ,‬וכֹל‬ ‫ָהב י ְִר ֶּבה ּל ְ‬ ‫ֶסף ְוז ָ‬ ‫ט ִֹבים ִּת ְבנֶה‪ְ ,‬וָי ָׁש ְב ָּת‪ .‬ו ְּב ָק ְר ָך ְוצֹא ְנ ָך י ְִר ְּביֻן‪ְ ,‬וכ ֶ‬ ‫ַח ָּת ֶאת ה' ֱאל ֶֹקי ָך ַה ּמו ִֹצי ֲא ָך ֵמ ֶארֶץ‬ ‫ֲא ֶׁשר ְל ָך י ְִר ֶּבה‪ְ .‬ורָם ְל ָב ֶב ָך ְו ָׁשכ ְ‬ ‫ׂה ִלי ֶאת ַה ַחיִל ַה ּזֶה‪.‬‬ ‫ִמ ְצ ַריִם ‪ ...‬ו ְָא ַמ ְר ָּת ִּב ְל ָב ֶב ָך ּכ ִֹחי ְוע ֶֹצם י ִָדי ָע ָש‬ ‫ׂוֹת ָחיִל ‪"...‬‬ ‫ֹּתן ְל ָך ּכ ַֹח ַל ֲעש‬ ‫ַר ָּת ֶאת ה' ֱאל ֶֹקי ָך ִּכי הוּא ַהנ ֵ‬ ‫ְו ָזכ ְ‬ ‫בדיוק לשם כך ציוותה התורה על האדם לעצור מן המרוצה‪ ,‬לקחת‬ ‫מלא הטנא פירות ולעלות לירושלים אל המקדש‪ ,‬ושם בפני הכהנים‬ ‫לעצור ולהתבונן‪ ,‬מה היה קודם‪ ,‬היכן היו בני ישראל‪ ,‬מאין הגיעו‪,‬‬ ‫ולמה זכו עכשיו‪ ,‬ומתוך הכרה זו הוא משתחווה ומודה לה'‪ ,‬ואינו‬ ‫שוכח בידי מי הוא תלוי ומי נותן בידו את הכוח להצליח‪.‬‬

‫אני יודע שלכל אדם יש ייעוד‬ ‫מיוחד בעולם‪ ,‬אבל איך אני יכול לדעת מהו הייעוד שלי? מה‬ ‫הדבר המיוחד שאני צריך לעשות?‬ ‫נכון‪ ,‬הקדמונים אומרים שלכל אדם יש תפקיד מיוחד בעולם‪ ,‬ודבר מיוחד‬ ‫שמוטל עליו‪ .‬בסופו של דבר כל אדם שונה מחברו והשונות הזו צריכה‬ ‫לבוא לידי ביטוי גם במעשים‪.‬‬ ‫הגאון מוילנא כותב כי בעבר היה כל אדם יכול לשאול את הנביאים מה‬ ‫הייעוד שלשמו נברא‪ ,‬והם היו מדריכים אותו‪.‬‬ ‫ואילו היום כשפסקה הנבואה מוטל על כל אדם‬ ‫לחפש בעצמו את התשובה לכך‪.‬‬ ‫מדובר במשימה לא פשוטה‪ .‬אתה עומד מול‬ ‫עולם מלא באנשים שונים ובעלי כישרונות מגוונים‪ ,‬ושואל את עצמך‬ ‫איזה תפקיד אני ממלא במערכת האדירה שמסביב? מה אני מוסיף‬ ‫לעולם בעבודת ה' שלי‪ ,‬בכישורים המיוחדים שלי?‬ ‫והתשובה חייבת לבוא מתוך עצמך‪ .‬אף אחד אינו יכול לענות עליה‬ ‫במקומך‪ .‬רק אתה מתוך היכרות פנימית ומעמיקה עם עצמך ועם הכוחות‬ ‫שלך‪ ,‬עם הקשיים וההתמודדויות שלך‪ ,‬עם האתגרים הפנימיים שלך‪ ,‬יכול‬ ‫לדעת מהי הנקודה שבה נמצא הייעוד שלך‪.‬‬ ‫ועל כך כותב הגאון מוילנא‪" :‬וכשבטלה הנבואה היה רוח הקודש בישראל‪,‬‬ ‫ואיש רוחו הוא יודיענו איך להתנהג ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם"‪.‬‬ ‫נכון‪ ,‬זה לא קל‪ ,‬יש הרבה בלבול וחוסר בהירות‪ ,‬הרבה תורם גם הדימיון‬ ‫שגורם לנו לחשוב שמה שאנחנו רוצים בו יותר מכל הוא הייעוד שלנו‪,‬‬

‫בית המדרש‬ ‫בעוד שזה יכול להיות משהו שונה לגמרי‪ .‬ולכן ההכרה בייעוד שלנו לא‬ ‫יכולה לבוא מתוך מחשבה של רגע‪ ,‬מדובר בתהליך מתמשך‪ ,‬ובהכרה‬ ‫שבאה מתוך שלל של מחשבות ומאורעות‪ ,‬מתוך מצבים ודברים שאנחנו‬ ‫מתמודדים איתם ביום יום‪ ,‬עד שאפשר להגיע להכרה בייעוד הבלעדי‬ ‫לנו‪.‬‬ ‫יש שאומרים‪ ,‬שדווקא המקום שבו הכי קשה לנו‪ ,‬הדברים שבהם אנחנו‬ ‫מרגישים שאנחנו תקועים איתם ולא מסוגלים להתקדם בהם‪ ,‬הם הייעוד‬ ‫שלנו‪ ,‬שם אנחנו צריכים לשים את הדגש‬ ‫והכוח‪ ,‬כי ככל שהדבר קשה יותר כנראה‬ ‫ששם נמצאת נקודת הכובד ושם עלינו‬ ‫לעמול‪.‬‬ ‫אנו ממליצים לך להתבונן ולא למהר‪ ,‬לבחון את עצמך‬ ‫היטב ואת הכישורים שלך‪ ,‬לראות לאורך זמן מה מניע אותך לבחור‬ ‫בדברים שבהם אתה בוחר‪ ,‬לבחון איך אתה עושה את הדברים ומדוע‪,‬‬ ‫לראות מהם הקשיים הנפשיים שאתה ניצב מולם‪ ,‬מהם הכישורים‬ ‫שהסביבה מוצאת בך‪ ,‬ולאור כל אלו לבחור את דרכך ובאילו נקודות אתה‬ ‫רוצה להשקיע יותר‪.‬‬ ‫והכי חשוב‪ ,‬לא להזניח את שאר הדברים החשובים‪ ,‬ולא להניח לדברים‬ ‫חשובים להפוך לטפלים כדי להשיג ייעוד שבינתיים נמצא בעולם הדמיון‪,‬‬ ‫כי הייעוד הכי חשוב שלנו הוא להיות לאנשים טובים יותר שמקדשים את‬ ‫שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם‪.‬‬ ‫וככל שאדם טהור יותר וזך יותר‪ ,‬כותב הגאון מוילנא‪ ,‬כן יזכה למצוא‬ ‫באמת את היעוד שלו‪ ,‬ולהאזין לרוח הקודש המפעמת בתוכו‪.‬‬

‫שאלות וסוגיות מבית המדרש‬

‫עוף מכאן! )שאלה מס' ‪(61‬‬ ‫מיסטר כץ בעל בית מלון יוקרתי ביוון הסתובב לו כמה ימים חסר מנוחה‪,‬‬ ‫אחד המלונות הסמוכים לבית המלון שלו נקלע לקשיים והכריז על פשיטת‬ ‫רגל‪ ,‬וכעת עמד המבנה כולו למכרז‪ .‬מיסטר כץ ראה בכך הזדמנות להרחיב‬ ‫את עסקיו וביקש ממנהל הבנק שלו בארץ שיאשר לו הלוואה כדי שיוכל‬ ‫להשתתף במכרז‪ .‬אולם הבנק שחשש שהעסקה לא תצליח סירב לאשר‬ ‫את ההלוואה‪.‬‬ ‫לפתע צץ לו יואב חבר ישן של מיסטר כץ‪ ,‬וכששמע על ההלוואה‪ ,‬הציע כי‬ ‫יעזור לו להשיג הלוואה מסניף הבנק שבו הוא עובד‪ ,‬ובתנאי שמיסטר כץ‬ ‫יארח אותו בבית המלון ביוון במשך שבועיים ימים‪.‬‬ ‫הם סיכמו שביום הראשון של האירוח יסדר יואב את ההלוואה למיסטר‬ ‫כץ‪.‬‬ ‫יואב הגיע למלון עם המזוודות‪ ,‬ומיסטר כץ קיבל את פניו בלבביות‪.‬‬ ‫"נו?" שאל מיסטר כץ בהבעה רבת משמעות‪.‬‬ ‫"לא!" סימן יואב בראשו לשלילה‪" ,‬לא הצלחתי לסדר את ההלוואה‪ .‬והאמת‬ ‫היא שמראש לא נתתי לזה סיכוי שהבנק יאשר כזה סכום"‪.‬‬ ‫מיסטר כץ שמע את תגובתו של יואב‪ ,‬ובחמת‬ ‫זעמו תפס את מזוודותיו של יואב גרר אותו‬ ‫לתוך אחת ממוניות היוקרה שעמדו‬ ‫בפתח המלון‪ ,‬וצעק בפני כל האנשים‬ ‫שהתקבצו שם‪" ,‬עוף מכאן! שלא תעז‬ ‫לדרוך יותר במלון שלי!"‬ ‫ "אבל אני אשלם לך‪ ,‬כמו כל אורח!"‬‫ביקש יואב‪ .‬אך מיסטר כץ דחף אותו‬

‫פנימה והורה לנהג להוביל אותו לשדה התעופה‪" ,‬אנחנו נשלם לך!" אמר‬ ‫לנהג‪" ,‬יש לנו את מספר כרטיס האשראי של האורח‪ ,‬נחייב אותו בקבלה"‪.‬‬ ‫יואב שחזר הביתה ונרגע החליט לתבוע את מיסטר כץ על הבושות שעשה‬ ‫לו ועל הסכום שהוציא באמצעות כרטיס האשראי שלו עבור תשלום‬ ‫המונית‪.‬‬ ‫מה דעתכם‪ ,‬האם מיסטר כץ צריך לשלם?‬ ‫מקורות לעיון והרחבה‪ :‬בבא מציעא דף ק"א ע"ב‪ .‬שולחן ערוך חושן משפט‬ ‫סימן שי"ט סעיף א'‪.‬‬ ‫כתבו ל‪ [email protected]‬או לפקס ‪) 02-5022771‬כתבו שם מלא‪ ,‬גיל‪,‬‬ ‫כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימודים( והשתתפו בהגרלה הגדולה על שלושה תלושי קנייה‬ ‫בשווי‪ 600‬ש"ח כל אחד )ההשתתפות בהגרלה מגיל ‪ 14‬ומעלה(‪.‬‬

‫תשובה לשאלה מס' ‪ - 59‬עוגה עוגה עוגה‪...‬‬ ‫תקציר השאלה‪ :‬דרור הפיל עוגה יקרה בקונדיטוריה יוקרתית‪ ,‬הוא הרים‬ ‫אותה והסיר את הלכלוך שדבק בה וראה כי לא נגרם לה כל נזק‪ ,‬כשאף אחד‬ ‫לא ראה הוא החזיר אותה אל המדף‪ .‬אחר כך נודע לו שמדיניות החנות היא‬ ‫שלא מרימים דברים שנפלו על הרצפה אלא משליכים לפח‪ .‬והוא מתלבט‬ ‫האם עליו ליידע את בעלי החנות שהעוגה נפלה בעוד שמבחוץ נראה שלא‬ ‫קרה לה שום נזק?‬ ‫תשובה בקצרה‪ :‬נראה כי דרור פטור מתשלום על העוגה‪.‬‬ ‫תשובה בהרחבה‪ :‬בהלכות נזיקין ישנו מושג הקרוי "נזק שאינו ניכר"‪.‬‬ ‫הדוגמה המובאת בגמרא לנזק שאינו ניכר היא כאשר אדם הולך ומטמא‬ ‫את פירותיו של חברו הכהן )בזמן המקדש היו הכוהנים אוכלים את הפירות‬ ‫בטהרה(‪ ,‬או שאדם מערב יין כשר עם יין נסך אסור )מאותו המין(‪.‬‬ ‫דעת החכמים כי בשוגג פטור ובמזיד חייב‪ .‬ונחלקו האמוראים בגמרא מהי‬ ‫‪12‬‬

‫הסיבה לפסיקה זו‪:‬‬ ‫א‪ .‬לדעתו של חזקיה‪ ,‬היזק שאינו ניכר דינו כנזק רגיל לכל דבר‪ ,‬וכיוון‬ ‫שכעת הפירות או היין אסורים באכילה הוא חייב לשלם על הנזק בין אם‬ ‫הוא נעשה במזיד ובין אם הוא נעשה בשגגה‪ .‬אבל כדי למנוע מצב שבו‬ ‫ה"מזיק" יימנע מלספר לבעל הפירות שהם נטמאו‪ ,‬ונמצא הכהן אוכל‬ ‫תרומה בטומאה‪ ,‬ולכן‪ ,‬כדי למנוע עוון חמור של אכילת פירות בטומאה‬ ‫פטרו את המזיק מלשלם במקרה שהדבר קרה בשגגה‪.‬‬ ‫אולם רבי יוחנן טוען כי "נזק שאינו ניכר" אינו נקרא נזק‪ ,‬ולכן מן התורה‬ ‫הוא פטור מלשלם על הנזק אפילו במזיד‪ ,‬ורק את המזיד חייבו החכמים‬ ‫כדי שלא יבוא אדם ויטמא את פירותיו של חברו בכוונה תחילה כדי לגרום‬ ‫לו נזק‪.‬‬ ‫והרי למסקנה לדעת כולם פטור מלשלם על הנזק במקרה שכזה בשוגג‪ ,‬וכן‬ ‫פסק הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק‪:‬‬ ‫"המזיק ממון חברו היזק שאינו ניכר‪ ,‬הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה‬ ‫צורתו‪ ,‬הרי זה פטור מהתשלומים דין תורה‪ ,‬אבל מדברי סופרים חייב וכו'‪.‬‬ ‫ודבר זה קנס הוא שקנסו אותו חכמים‪ ,‬כדי שלא יהיה כל אחד ואחד מן‬ ‫המשחיתים הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני‪ .‬לפיכך‪ ...‬וכן‬ ‫המזיק היזק שאינו ניכר בשגגה או באונס פטור שלא קנסו אלא המתכוין‬ ‫להזיק מדעתו‪".‬‬ ‫והרי בנידון שלנו שלא ניכר שום נזק בעוגה שנפלה על הרצפה‪ ,‬והנזק הוא‬ ‫רק לפי כללי החנות שלא מרימים דברים שנפלו על הרצפה‪ ,‬הרי הדבר נחשב‬ ‫כ"נזק שאינו ניכר"‪ ,‬וכיוון שנעשה בלי כוונה יהיה דרור פטור מלשלם‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪ :‬השאלות והתשובות נועדו אך ורק לעיון ולהיכרות עם הסוגיות‪,‬‬ ‫אך לא לשם פסיקת הלכה המצריכה בירור של כל פרט לעומקו‪.‬‬

‫ההגרלה הבאה תיערך בכ"ח באלול )‪(17.9‬‬

‫הפעם זה יכול להיות שלך!‬