Shabbat Beshabato Kippur 2009

‫שבת בשבתו‬

‫גליון הקהלה החרדית "מחזיקי הדת" אנטווערפען‬

‫ ‬ ‫ב"ה‪ ,‬שנה י"ד‪ ,‬גליון תשנ"ח‬

‫עש"ק ז' תשרי תש"ע‬

‫האזינו ‪ -‬שובה‬

‫הדלקת הנרות‪ 19.15 :‬פלג המנחה‪18.19 :‬‬ ‫מוצאי ש"ק‪ 20.21 :‬ר"ת‪20.44 :‬‬ ‫‪ Nr 758‬‬

‫דף היומי בבא בתרא ל"ה ‬

‫‪25 SEPTEMBER 2009‬‬

‫נא לשמור על קדושת הגליון‬

‫דרשת שבת שובה‬ ‫בשבת שובה פרשת האזינו‬ ‫ידרוש הרב הגאון‬ ‫מוה"ר אלי' שטרנבוך שליט"א‬ ‫ראב"ד דקהלתנו‬

‫בהלכה ובאגדה‬ ‫בבית הכנסת הגדול‬ ‫בשעה ‪18.00‬‬

‫מפנינים יקרים‬ ‫האזינו השמים ואדברה (לב‪,‬א)‬ ‫יש לפרש על פי מה דאיתא בשם הבעש"ט‬ ‫ז"ל עה"פ (תהלים קכא‪ ,‬ה)‪ :‬ה' צלך וגו'‪ ,‬כי כפי מדת‬ ‫הבטחון שיש לאדם כך מתנהגים עמו בהשגחה‬ ‫פרטית‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וזה הפירוש כאן‪ :‬האזינו השמים ‪ -‬שאם‬ ‫יאזין האדם אל השמים‪ ,‬וידע שכל דבר הוא‬ ‫מן השמים‪" ,‬האזינו" היינו שיטה אזנו על דרך‬ ‫שכתוב (ישעיה נה‪,‬ה) הטו אזניכם‪ ,‬כי אם יאמין‬ ‫וישגיח היטב‪ ,‬יוכל לראות בעליל כי בכל דבר‬ ‫יש השגחה פרטית‪ ,‬ואם ככה יעשה אז‪ :‬ואדברה‬ ‫ לשון הנהגה כדאיתא בגמרא (סנהדרין ח‪ ,‬א)‬‫ַּד ָּבר אחד לדור‪ ,‬דהיינו אז אנהיג אותך בכל דבר‪,‬‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי‬ ‫פי (לב‪,‬א)‬ ‫היה מעשה שנוכח הגאון רבי אלחנן וסרמן‬ ‫זצ"ל הי"ד בבית הכנסת הגדול דברנוביץ בשבת‬ ‫שובה‪ ,‬כשהרב דמתא רבי דוד ווייצל עמד‬ ‫להשמיע את דרשתו‪ ,‬כמנהג ישראל קדושים‪.‬‬ ‫לפתע באו שלוחים להודיע שהרב אינו חש בטוב‬ ‫ולא ידרוש היום‪ .‬מיד נשאו הכל את עיניהם לעבר‬ ‫ר' אלחנן שידרוש הוא‪ .‬ניסה לסרב ולא הועיל‪.‬‬ ‫האנשים הוסיפו להפציר בו שידרוש‪ .‬עלה אפוא‬ ‫הבמתה ופתח בדברי הקדמה שקישר לפרשת‬ ‫השבוע "האזינו"‪:‬‬ ‫משה רבינו שתורתנו הקדושה מעידה בו‪,‬‬ ‫שהיה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה‪,‬‬ ‫איך הגיע לדבר בנוסח "האזינו השמים ואדברה‬ ‫ותשמע הארץ אמרי פי"? הוא‪ ,‬בשר ודם בן‬ ‫תמותה‪ ,‬יקח לו עדים שיהיו חיים וקיימים‬ ‫לעולם? אלא‪ ,‬המשיך וישב‪ ,‬משה רבינו בנשימה‬ ‫אחת מתרץ את עצמו "כי שם ה' אקרא הבו גודל‬ ‫לא‪-‬להינו" ‪ -‬אינני אומר לכם אפילו דבר אחד‬ ‫משלי‪ ,‬רק משל הקב"ה‪ ,‬ובשביל כבודו יתברך‬ ‫הריני רשאי לקחת אפילו עדים חיים וקיימים‬ ‫לעולם‪ .‬אף אני‪ ,‬הוסיף בהתנצלות‪ ,‬אין לשאול‪:‬‬ ‫מי שמך מוכיח ומטיף ליהודי ברנוביץ? לא אגיד‬ ‫לכם שום דבר משלי‪ ,‬אלא דברים המפורשים‬ ‫(אור אלחנן)‬ ‫בתורה‪ .‬‬

‫הודעה חשובה‬

‫ביום ג' השבוע אירגנה הקהלה "מנהג‬ ‫כפרות" והצבור הגיע בהמוניו‪ .‬למרות שכמות‬ ‫העופות שהוזמנה היתה ב‪ 20%-‬יותר מבשנה‬ ‫שעברה‪ ,‬לא הספיקו לצבור הרחב בלעה"ר‬ ‫כ"י‪ ,‬ולאלו שהגיעו אחרונים לא נשארו עופות‬ ‫לקיים בהם מנהג כפרות‪.‬‬ ‫הנהלת הקהלה מודיעה בזה‪ ,‬שתנתן להם‬ ‫האפשרות לקיים את מנהג הכפרות בערב‬ ‫יום כפור הבעל"ט‪ ,‬באותו מחיר של יום ג' (עם‬ ‫הצגת הקבלה על התשלום ‪ -‬פרטים מלאים במודעות‬ ‫מטעם הקהלה)‪.‬‬

‫*‬ ‫כפרות בערב יו"כ‬

‫הכפרות בערב יו"כ‬ ‫מראש) יתקיימו בחצר בית הספר "בית‬ ‫רחל"‪ ,‬לאמוריניערע סטר‪ ,26 .‬בין השעות‬ ‫‪ 5.30-8.15‬בבוקר‪ ,‬ובבית השחיטה בין‬ ‫השעות ‪ 6.15-7.30‬בבוקר‪ .‬חצר ביה"ס‬ ‫תהיה סגורה לכלי רכב‪.‬‬ ‫(לאלו שנרשמו‬

‫בברכת גמר חתימה טובה‬

‫בהשגחה פרטית בכל פרט ופרט‪ ,‬ולא תהיה נעזב‬ ‫(ארץ צבי)‬ ‫למקרים‪ .‬‬ ‫שחת לו לא בניו מומם (לב‪,‬ה)‬ ‫יש לרמז בזה מה דאמרי אינשי‪ ,‬דבניו‬ ‫ותלמידיו של אדם המה עדות נאמנה עליו‪,‬‬ ‫וזה שאמר‪ :‬שחת‪ ,‬לו לא ‪ -‬דיש משחית נפשו‬ ‫והוא צבוע במעשיו וממנו בעצמו אין להכיר‬ ‫השחתתו‪ ,‬אבל בניו מומם ‪ -‬יעידון ויגידון על‬ ‫(נפתלי שבע רצון)‬ ‫מום הטמון בחובו‪ .‬‬ ‫שחת לו לא בניו מומם (לב‪,‬ה)‬ ‫יש לפרש‪ ,‬דהנה אף הגרוע שבישראל רוצה‬ ‫שבניו יהיו טובים וישרים‪ ,‬וזה הפירוש שחת‬ ‫לו ‪ -‬מה שהוא בעצמו נשחת בעבירות‪ ,‬לא ‪ -‬זה‬ ‫אינו בעיניו כלום‪ ,‬אבל בניו מומם ‪ -‬מה שבניו‬ ‫אינם הולכים בדרך הישר זה הוא מום לו‪ ,‬ורוצה‬ ‫(פרדס יוסף)‬ ‫שיהיו כשרים ונאמנים‪ .‬‬ ‫הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני‬ ‫אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם (לב‪,‬כא)‬ ‫חכמינו אמרו‪ ,‬שלפיכך נצלו ישראל מגזירתו‬ ‫של המן‪ ,‬אף על פי שעבדו לצלם של נבוכדנאצר‬ ‫והיו ראויים לאותו עונש‪ ,‬משום שלא עבדו‬ ‫לצלם אלא לפנים‪ ,‬למראית עין‪ ,‬ואילו בלבם‬ ‫פנימה לא האמינו כלל באותה עבודה זרה‪,‬‬ ‫לפיכך שלח עליהם הקב"ה גם הוא את העונש‬ ‫רק לפנים‪ ,‬ולבסוף הצילם ממנו (ראה מגילה יב)‪.‬‬ ‫זהו שמרמז כאן הכתוב‪" :‬הם קנאוני בלא‬ ‫אל" ‪ -‬הם עוררו את חמתי בדבר שאף בעיניהם‬ ‫הם לא נחשב לאל ‪" -‬כעסוני בהבליהם" ‪ -‬הם רק‬

‫סוף זמן ק"ש ש"ק האזינו בבוקר‬

‫מג"א‪ - 9.57/9.44 :‬גר"א‪10.33 :‬‬ ‫השימו עצמם שוטים ועשו למראית עין בלבד‪,‬‬ ‫לכן "אני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם"‬ ‫ גם עונשם יהיה רק לפנים והעם אשר ירדוף‬‫אותם לא יוסיף להיות עם‪ ,‬אלא נבול יבול‪.‬‬ ‫(באר מים חיים)‬

‫ ‬

‫מתוך לוח הקהלה‬ ‫שבת שובה‪ ,‬פרשת האזינו‪ ,‬ח' תשרי‪.‬‬ ‫הדלקת הנרות‪19.15 :‬‬ ‫תפלת ערבית‪ ,‬קבלת שבת כנהוג בכל שבת‪ ,‬ברכו‪,‬‬ ‫שמונה־עשרה של שבת‪ ,‬אומר בה גם זכרנו‪ ,‬מי כמוך‪,‬‬ ‫המלך הקדוש‪ ,‬וכתוב‪ ,‬בספר‪ .‬אחר שמונה־עשרה‬ ‫ויכלו‪ ,‬במגן אבות "המלך הקדוש" (במקום "הא־ל‬ ‫הקדוש")‪ ,‬ואם שכח אינו חוזר‪ ,‬קדיש תתקבל‪ ,‬מזמור‬ ‫לדוד‪ ,‬ברכו‪ ,‬עלינו‪( ,‬לדוד ה' אורי)‪.‬‬ ‫שחרית‪ ,‬תפלת שבת כנהוג‪ ,‬שיר המעלות ממעמקים‪,‬‬ ‫בשמונה־עשרה זכרנו‪ ,‬מי כמוך‪ ,‬המלך הקדוש‪ ,‬וכתוב‪,‬‬ ‫בספר‪ .‬חזרת הש"ץ‪ ,‬קדיש תתקבל‪ ,‬שיר של יום‪( ,‬לדוד‬ ‫ה' אורי)‪ ,‬קדישים‪ .‬מוציאין ס"ת וקורין ז' גברי בפרשת‬ ‫האזינו‪ ,‬ואין מוסיפין עליהם (ואפשר להוסיף אחד‬ ‫אחר שביעי)‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬מפטיר‪ ,‬ומפטירין "שובה‬ ‫ישראל" (הושע יד) עד סוף הנביא "ופשעים יכשלו בם"‪.‬‬ ‫יש מוסיפין מנביא יואל (ב‪,‬יא) "וה' נתן קולו" עד "עמי‬ ‫לעולם"‪ ,‬ויש מוסיפין פסוקים האחרונים של מיכה "מי‬ ‫א־ל כמוך"‪( ,‬ועיין שערי תשובה סי' תכח שאם קורין‬ ‫וילך מסיימים עם פסוקי מיכה‪ ,‬ואם קורין האזינו יש‬ ‫לסיים בפסוקי יואל)‪ .‬אין קורין קטן למפטיר זה‪ ,‬ונוהגין‬ ‫שאדם חשוב עולה למפטיר‪ ,‬יקום פרקן‪ ,‬אב הרחמים‪,‬‬ ‫אשרי‪ ,‬יהללו‪ ,‬מזמור לדוד‪ ,‬חצי קדיש‪.‬‬ ‫מוסף‪ ,‬כנהוג‪ ,‬ומוסיפין בשמונה־עשרה זכרנו‪ ,‬מי כמוך‪,‬‬ ‫המלך הקדוש‪ ,‬וכתוב ובספר‪ ,‬חזרת הש"ץ‪ ,‬קדיש‬ ‫תתקבל‪ ,‬אין כא‪-‬להינו‪ ,‬עלינו‪ ,‬קדיש יתום‪ ,‬לדוד ה'‬ ‫אורי‪ ,‬אנעים זמירות (יש מקומות שבכל שבתות השנה‬ ‫אומרים אנעים זמירות אחר שחרית)‪.‬‬ ‫נוהגין שהרב דורש בשבת זו מעניני תשובה בפני‬ ‫קהל ועדה‪.‬‬ ‫מנחה‪ ,‬קרבנות‪ ,‬אשרי ובא לציון‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬ואני‬ ‫תפלתי‪ ,‬קורין ג' גברי בפרשת וזאת הברכה‪( ,‬אין‬ ‫אומרים חצי קדיש אחר קריאת התורה‪ ,‬וכן בכל‬ ‫שבת במנחה)‪ ,‬יהללו‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬שמונה־עשרה של‬ ‫שבת‪ ,‬זכרנו וכו'‪ ,‬חזרת הש"ץ‪ ,‬צדקתך‪ ,‬קדיש שלם‪,‬‬ ‫(המשך בעמוד ב)‬

‫הוקדש‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מרת גיטל גוטווירטה‪-‬דרייפוס ע"ה‬ ‫בת ר' שלמה הלוי ז"ל‬ ‫הלכה לעולמה ח' תשרי תשס"ט‬ ‫ומנוחתה כבוד בביה"ח "זכרון מאיר" בבני ברק‬ ‫יהי זכרה ברוך‬ ‫תנצבה‬ ‫‪1‬‬

‫שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג‪,‬ז)‬ ‫סיפורים ועובדות מגדולי ישראל בענין מצות התשובה (ג)‬ ‫השב מאהבה‬ ‫בימי הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע היה יהודי‬ ‫מתבולל ששמו הלך לפניו כפרופסור בשם ד"ר‬ ‫ברנהרד‪ ,‬פעם אחת הגיע אליו עשיר ונגיד שומר‬ ‫תורה ומצוות שסבל על בני המעיים במחלה נדירה‬ ‫מאד‪ ,‬בדק אותו הרופא ואחרי שנתן לו כמה תרופות‬ ‫צוה עליו לחזור אליו שנית בעוד שבועות אחדים‪.‬‬ ‫בחזרתו לביתו עבר היהודי את העיר לעלוב והחליט‬ ‫ליכנס אל הרה"ק מלעלוב כדי להתברך ברפואה‬ ‫שלמה‪ ,‬משנכנס אל הקודש פנימה וסיפר על‬ ‫מכאוביו וחליו נתן לו הרבי גבינה צהובה וכוס יי"ש‬ ‫חזק מאד‪ ,‬וצוה עליו לאכול את הגבינה ולשתות‬ ‫את היי"ש וללכת לישון‪ .‬עשה החסיד כדבריו‪,‬‬ ‫וכשהתעורר הרגיש הקלה‪ ,‬ושוב לא חש שום חולי‬ ‫או יסורין במעיו‪ .‬כשחזר לד"ר ברנהרד והתחיל‬ ‫לבדקו עמד משתומם בראותו שהחולה נתרפא‬ ‫כליל‪ ,‬לסקרנותו שאל אותו איזה תרופה לקח שגרם‬ ‫להחלמה מהירה כזו‪ ,‬ענה לו היהודי שאכל גבינה‬ ‫ושתה יי"ש מהרה"ק מלעלוב והלך אח"כ לישון‬ ‫כמצותו‪ ,‬ובקומו לא הרגיש יותר בחולי‪ ,‬נדהם הרופא‬ ‫ואמר בהתפעלות "שלשה דברים אלו‪ ,‬כל אחד מהם‬

‫דבר בעתו מה טוב‬ ‫שבת תשובה‬ ‫טעם שנקרא שבת תשובה‪ ,‬כי עיקר זמן‬ ‫התשובה הוא בשבת קודש‪ .‬שכן בחול על ידי‬ ‫תשובתו שמשבר את לבו בתכלית המרירות‪ ,‬יש‬ ‫חשש שלא יפול ח"ו בעצבות המטמטמת את‬ ‫הלב‪ ,‬משא"כ כשהתשובה היא בשבת קודש‪,‬‬ ‫שמגודל קדושת השבת נמשך בה אור עליון‬ ‫ותענוג עליון‪ ,‬אז יכול לעורר את לבו לתשובה‬ ‫מצד אחד‪ ,‬ומאידך גיסא תוכו שמח וטוב לב ע"י‬ ‫(יסוד העבודה)‬ ‫קדושת השבת‪ .‬‬

‫בינו שנות דור ודור‬ ‫ח' תשרי‬

‫תקצ"ג ‪ :‬רבי נח מלעכאוויטש‬ ‫ת"ש ‪ :‬רבי שלמה בן ציון טווערסקי ‪ -‬האדמו"ר‬ ‫מטשערנאביל‬

‫ט' תשרי‬

‫רבי אברהם סבע ‪ -‬צרור המור‬ ‫ר"פ‪ :‬‬ ‫תרנ"ח ‪ :‬רבי נפתלי הערצקא הלוי זילבערמאן‬ ‫מראצפערט‬ ‫תש"ד‪ :‬רבי יעקב יצחק דן לאנדא ‪ -‬האדמו"ר‬ ‫מסטריקאוו‬ ‫תש"ך‪ :‬רבי יצחק זאב הלוי סאלאווייטשיק ‪ -‬רב‬ ‫דבריסק‬

‫י' תשרי‬

‫תרנ"ה‪ :‬רבי נפתלי חיים ‪ -‬האדמו"ר מדזיקוב‬ ‫תשט"ו‪ :‬רבי יהודה לייב אשלג ‪ -‬סולם על הזוהר‬ ‫תשל"ז‪ :‬רבי משה יצחק געווירצמאן ‪ -‬האדמו"ר‬ ‫מפשעווארסק‬

‫י"א תשרי‬

‫תקכ"ט‪ :‬רבי אברהם אביש מפראנקפורט ‪ -‬ברכת‬ ‫אברהם‬

‫י"ב תשרי‬

‫תקל"ז‪ :‬רבי אברהם המלאך ‪ -‬בן המגיד ממעזריטש‬

‫י"ג תשרי‬

‫תקצ"ח ‪ :‬רבי עקיבא איגר ‪ -‬רב דפוזנא‬ ‫תרמ"ג ‪ :‬רבי שמואל שניאורסאהן ‪ -‬האדמו"ר‬ ‫מליובאוויטש‬ ‫תרס"ז‪ :‬רבי ישראל פרידמאן בן רבי אברהם יעקב ‪-‬‬ ‫האדמו"ר מסדיגורא‬

‫י"ד תשרי‬

‫תקע"ה ‪ :‬רבי ישראל האפשטיין ‪ -‬המגיד מקאזניץ‬ ‫תרס"א‪ :‬רבי מרדכי ‪ -‬האדמו"ר מזוויעהל‬ ‫תש"ט‪ :‬רבי יוסף צבי דושינסקיא ‪ -‬רב דירושלים‬

‫‪2‬‬

‫הינו סם המות עבור החולי שחלית בו‪ ,‬ואלו ריפאו‬ ‫אותך‪ ,‬הנני רוצה להכיר את האיש שמרפא חולים‬ ‫ע"י סם המות‪ "...‬ואכן נסע אל הרה"ק מלעלוב‬ ‫שהחזירו בתשובה שלימה‪ ,‬עד שעלה ונתעלה‬ ‫במדריגות רמות ונשגבות‪ ,‬ולימים נתפרסם כהרה"ק‬ ‫רבי חיים דוד דאקטור זי"ע‪.‬‬ ‫בזקנותו בא אליו הרה"ק בעל ה'תפארת שלמה'‬ ‫מראדאמסק זי"ע שאמר לו "אל תדאג רבי חיים‬ ‫דוד‪ ,‬והימים הראשונים יפלו"‪ ,‬כאומר שבודאי לא‬ ‫יתחשבו הימים בהם לא היה שומר תורה ומצוות‪,‬‬ ‫השיבו הרופא "חס ושלום‪ ,‬בטוח אני בזכותו של‬ ‫ה'אור החיים' הק' שלמדתי את כל חיבורו בע"פ‪,‬‬ ‫שזכותו תגן בעדי שאקח עמי את כל ימי‪ ,‬שהרי‬ ‫השב מאהבה זדונותיו נעשין לו כזכיות (כדאיתא‬ ‫(מפי ספרים וסופרים ‪ -‬הגדש"פ)‬ ‫ביומא פו‪,‬א)"‪ .‬‬ ‫מארי דחושבנא‬ ‫אח שלישי היה להם להאחים הקדושים רבי‬ ‫ר' אלימלך ורבי ר' זושא‪ ,‬והוא היה בעל בית מזיגה‬ ‫בכפר אחד‪ .‬נמלכו פעם תלמידי הצדיק ר' אלימלך‬ ‫לנסוע לאח השלישי ולתהות על קנקנו‪ ,‬כי הבינו‬ ‫שבודאי אף הוא אינו איש פשוט‪ .‬באו אליו‪ ,‬וראו‬ ‫שעמד כל היום ומכר יי"ש לערלים‪ .‬לא ראו אצלו‬ ‫שום מדריגות‪ ,‬אבל ראו שבכל פעם הוא אוחז איזה‬ ‫פנקס וכותב שם משהו‪ .‬בקשוהו‪ ,‬שיתן להם רשות‬ ‫ללון בביתו‪ ,‬ונענה להם‪ .‬בלילה‪ ,‬כשבית המזיגה נסגר‪,‬‬ ‫ובני הבית הלכו לישון‪ ,‬שמעו שהוא קורא באיזה‬ ‫פנקס ומתמרמר מאד בבכייה‪ ,‬ומכה את עצמו‪ .‬לא‬ ‫יכלו להתאפק ונכנסו אליו ושאלוהו‪ :‬היתכן‪ ,‬שאיש‬ ‫יכה את עצמו? השיבם האיש בתמימות‪ ,‬שכך דרכו‬ ‫תמיד‪ :‬בכל יום כשנדמה לו שעשה איזה חטא או‬ ‫הרהר איזה הרהור עברה‪ ,‬הוא רושם על הפנקס‪,‬‬ ‫ובלילה אינו הולך לישון עד שהוא שב בתשובה‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬וזה לו האות שתשובתו נתקבלה‪,‬‬ ‫כשרואה שהכתב נמחק מהפנקס‪ ,‬ואז הוא יודע כי‬ ‫(סיפורי חסידים)‬ ‫גם בשמים נמחק החטא‪ .‬‬ ‫ה"גוי" שהחזיר בתשובה‬ ‫שני יהודים נתגלגלו פעם לרגלי מסחרם לפלכים‬ ‫הפנימיים של רוסיה ונשתקעו שם כמה שנים‪ .‬הם‬ ‫הצליחו במסחרם‪ ,‬אך במשך הזמן פרקו מעליהם‬ ‫עול מצוות‪ ,‬ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם‪.‬‬ ‫כעבור שנים רבות החליטו לשוב לעיר מולדתם‪,‬‬ ‫באחת הערים של תחום מושב היהודים‪ .‬מסילת‬ ‫הברזל לא היתה עדיין במדינה‪ ,‬ונסעו בעגלה לדרכם‪.‬‬ ‫וכך הגיעו לכפר אחד‪ ,‬שבפלך קורסק‪ .‬הדבר היה‬ ‫בלילה‪ ,‬וסרו לבית אחד הגוים ובקשו מקום ללון‪.‬‬ ‫הגוי‪ ,‬בעל הבית‪ ,‬קבלם בסבר פנים יפות‪ ,‬והם נכנסו‬ ‫אל הבית‪ ,‬ובקשו חמין לשתות‪ .‬הגוי העמיד מיד את‬ ‫המיחם ‪" -‬סמובר" בלע"ז ‪ -‬ונתן להם תה לשתות‪.‬‬ ‫אחרי השתייה‪ ,‬שאלו אם יש משהו לאכול‪ ,‬כי הם‬ ‫רעבים‪ .‬שאלם הגוי‪ ,‬מה הם רוצים לאכול‪ ,‬והשיבו‬ ‫שרוצים סעודה הגונה‪ ,‬בשר ותבשיל‪ ,‬והם ישלמו‬ ‫בעד הכל‪ .‬אמר הגוי‪ :‬הלא אצלי בשר טריפה‪ .‬חייכו‬ ‫האורחים‪ ,‬ואמרו‪ :‬אין דבר‪ .‬טוב‪ ,‬אמר הגוי‪ ,‬אלך‬ ‫ואכין לכם הסעודה‪ ,‬אלא שתצטרכו לחכות קצת‬ ‫זמן‪ ,‬עד שאסיק את התנור ואבשל את הבשר‪.‬‬ ‫כעבור זמן מה נכנס הגוי‪ ,‬עם גרזן בידו‪ ,‬ופניו‬ ‫מפיקות אימה‪ .‬ולתמהונם של האורחים פנה אליהם‬ ‫הגוי בחמת רצח ואמר שעליהם להתכונן למות‪,‬‬ ‫כי עוד מעט והוא יהרוג אותם‪ .‬נתבהלו האורחים‪,‬‬ ‫והתחילו לבכות ולהתחנן‪ :‬מה פשעם ומה חטאתם‪,‬‬ ‫והוא באחת‪ :‬לא יועיל לכם כל דבר‪ .‬גזלן אני‪ ,‬וזו‬ ‫מלאכתי‪ .‬יצא הגוי מחדרם‪ ,‬נעל את הדלת מבחוץ‪,‬‬ ‫והם שומעים שהוא משחיז את הגרזן ואומר לבנו‬ ‫שכאור הבוקר יכנסו שניהם אל החדר ויהרגו את‬ ‫האורחים‪ .‬ראו היהודים שנפלו בפח ואין להם‬

‫מפלט ומנוס‪ .‬בכו בכי תמרורים‪ ,‬והתחילו להרהר‬ ‫על מעשיהם עד עכשיו‪ :‬מה היה להם לעזוב את‬ ‫מקום מולדתם ולנדוד למקומות רחוקים וכו'‪ .‬הגוי‬ ‫פתח את הדלת‪ ,‬נכנס אליהם ואמר‪ :‬נשאר לכם רק‬ ‫זמן מועט לחיות‪ ,‬ואם אתם רוצים לומר וידוי או‬ ‫להתפלל‪ ,‬אתן לכם חדר מיוחד לכך‪ ,‬אבל אל תעשו‬ ‫שהיות מרובות‪ ,‬כי עוד מעט ו"אגמור" עמכם‪.‬‬ ‫נכנסו היהודים לחדר שהראה להם הגוי‪ ,‬ופתאום‬ ‫הרגישו חרטה עמוקה והתעוררות תשובה על כל‬ ‫מעשיהם הרעים‪ ,‬ועמדו להתפלל‪ ,‬עד כמה שעוד‬ ‫זכרו מסדר התפלה מימים עברו‪ ,‬בבכיות וצעקות‬ ‫יוצאות מן הלב‪.‬‬ ‫עבר זמן מה‪ ,‬והגוי נכנס שוב אליהם‪ ,‬וכמעט‬ ‫שלא הכירוהו‪ .‬פנים אחרות לו‪ ,‬פנים שוחקות‪" .‬אתם‬ ‫חפשים ‪ -‬אמר להם ‪ -‬מעולם לא נתכונתי חלילה‬ ‫להרוג אתכם‪ .‬איננו רוצח‪ ,‬חס ושלום‪ .‬אלא מעשה‬ ‫שהיה כך היה"‪ .‬והגוי התחיל לספר להם‪ :‬לפני שנים‬ ‫רבות‪ ,‬עבר דרך כפר זה יהודי קדוש אחד‪ ,‬והתאכסן‬ ‫בביתי‪ .‬הוא חלה כאן‪ ,‬ונפטר בחדר זה‪ .‬לפני פטירתו‬ ‫ברך אותי באריכות ימים‪ ,‬ואמר לי‪ :‬בקשה אחת לי‬ ‫אליך‪ .‬כשיבואו עוברי אורח יהודים לכאן‪ ,‬תקבלם‬ ‫(המשך בעמוד ו)‬

‫מתוך לוח הקהלה (המשך)‬ ‫עלינו‪ ,‬קדיש יתום‪ ,‬לדוד ה' אורי (לאומרים במנחה)‪,‬‬ ‫קדיש יתום‪.‬‬ ‫מוצאי שבת‪( 20.21 :‬לשיטת ר"ת‪)20.44 :‬‬ ‫ערב יום כפור‪ ,‬יום א'‪ ,‬ט' תשרי‪.‬‬ ‫ערבית‪ ,‬של חול כנהוג‪ :‬זכרנו‪ ,‬מי כמוך‪ ,‬אתה חוננתנו‪.‬‬ ‫אחר שמונה־עשרה קדיש תתקבל‪ ,‬אין אומרים ויהי‬ ‫נועם ואתה קדוש‪( ,‬ויתן לך)‪ ,‬עלינו‪ ,‬קדיש יתום (לדוד‬ ‫ה' אורי‪ ,‬קדיש יתום)‪.‬‬ ‫ז' שלימים לקידוש לבנה‪ :‬מוצאי ש"ק האזינו‪ ,‬מתחלת‬ ‫הלילה ‪ -‬אין מקדשין הלבנה עד מוצאי יום הכפורים (ויש‬ ‫מהדרין דוקא לפני יום הכפורים)‪.‬‬ ‫כפרות‪ ,‬באשמורת הבוקר בערב יוהכ"פ (אחר‬ ‫סליחות) נוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר‪ ,‬ותרנגולת‬ ‫לנקבה‪ ,‬אומרים ג' פעמים הפסוקים "בני אדם" וכו'‪,‬‬ ‫"זה כפרתי" וכו' ומסבבין סביב לראשו‪ ,‬והרבה נוהגין‬ ‫לסדר הכפרות בעשי"ת ולא בעיו"כ‪ .‬נוהגין לפדות את‬ ‫הכפרות והפדיון נותנין לצדקה (פמ"ג)‪.‬‬ ‫שחרית‪ :‬ממעטין בסליחות‪( ,‬ויש שאין אומרים סליחות‬ ‫כלל)‪ ,‬אין אומרים מזמור לתודה‪ ,‬לא תחנון‪ ,‬לא אבינו‬ ‫מלכנו ולא למנצח ולא תפלה לדוד ובית יעקב‪.‬‬ ‫מרבין בסעודה כל היום (ויש נוהגים להרבות כבר‬ ‫מבערב)‪ ,‬וגם נשים חייבות במצוה זו‪ ,‬וטובלים פרוסת‬ ‫המוציא בדבש‪.‬‬ ‫נוטלין צפרניים‪ ,‬רוחצין וטובלין ‪ -‬וטבילה זו חובה‪,‬‬ ‫אפילו ָא ֵבל בתוך שבעה (האבל טובל שעה אחת קודם‬ ‫השקיעה) ‪ -‬יש מקומות שנוהגין להלקות מלקות קודם‬ ‫מנחה‪ ,‬ויש נוהגין לאחר מנחה‪.‬‬ ‫מנחה‪ ,‬קרבנות‪ ,‬אשרי‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬שמונה־עשרה דחול‪,‬‬ ‫וקודם אלוקי נצור אומר יהיו לרצון וכו' ואחר כך אומר‬ ‫וידוי (מעומד) ו"על חטא" כביום הכיפורים‪ .‬הש"ץ‬ ‫חוזר התפלה בלא וידוי (אין אומרים אבינו מלכנו ולא‬ ‫תחנון)‪ ,‬קדיש תתקבל‪ ,‬עלינו‪ ,‬קדיש יתום‪ ,‬לדוד ה'‬ ‫אורי‪ ,‬קדיש יתום‪ .‬מרבין בצדקה בביהכנ"ס‪.‬‬ ‫סעודה המפסקת‪ ,‬בסעודה המפסקת יאכל דברים‬ ‫הקלים להתעכל‪ ,‬ולא יאכל יותר מדאי‪ ,‬וכן לא יאכל‬ ‫מאכלי חלב חמים‪ ,‬דגים וביצים‪ ,‬ולא ישתה יין‪ ,‬אבל מים‬ ‫טוב לשתות בכל ערב צום‪ ,‬כדי שלא יעונה מצמאון‪.‬‬ ‫מפסיקין לאכול מבעוד יום‪ ,‬בשעה ‪19.11‬‬ ‫הדלקת הנרות‪19.11 :‬‬ ‫מברכין "אקב"ו להדליק נר של יום הכיפורים"‪,‬‬ ‫שהחיינו‪ .‬במקום שנוהגין שכל אחד מוליך נר‬ ‫לביהכנ"ס לא יברכו שם על הדלקת הנר‪ .‬במנהג‬ ‫הדלקת "נר נשמה" די בנר אחד לאביו ולאמו שנפטרו‪,‬‬ ‫ונר לעצמו (געזינט לעכט) אם הוא נשוי‪.‬‬ ‫מברכין הבנים והבנות‪ ,‬ומתפללין שיאריכו ימים‬ ‫ושיהיו תלמידי חכמים‪ ,‬יראי א'‪ ,‬מחזיקי וחובבי תורה‬ ‫ונוחין לבריות‪.‬‬

‫שבת בשבתו‬

‫גליון הקהלה החרדית "מחזיקי הדת" אנטווערפען‬

‫ערב יו"כ ט' תשרי תש"ע‬

‫ ‬ ‫ב"ה‪ ,‬שנה י"ד‪ ,‬גליון תשנ"ט‬

‫יום כפור‬

‫הפסקה והדלקת הנרות‪19.11 :‬‬ ‫מוצאי ש"ק ויו"כ‪ 20.16 :‬ר"ת‪20.39 :‬‬ ‫דף היומי בבא בתרא ל"ז ‬

‫‪ Nr 759‬‬

‫‪27 SEPTEMBER 2009‬‬

‫מפנינים יקרים‬

‫ביום הכפורים אחר קריאת התורה‬

‫מזכירין נשמות‬

‫מג"א‪ - 9.59/9.45 :‬גר"א‪10.35 :‬‬

‫ותתן לנו את יום הכפורים הזה (תפילת היום)‬ ‫מדוע אומרים "יום הכפורים" בלשון רבים‪,‬‬ ‫ולא "יום כפור"‪ ,‬כמו שנקרא יום סליחה‪ ,‬יום‬ ‫מחילה? מבאר ב"דרכי משה" (סימן תרכא)‪ ,‬שזה‬ ‫מפני שהוא כפרה לחיים ולמתים‪ ,‬וכן כתב‬ ‫ה"רוקח"‪ .‬ולכאורה יש להקשות‪ :‬לרבנן הסוברים‬ ‫שיום הכפורים אינו מכפר בלי תשובה‪ ,‬במה‬ ‫יתכפרו נפשות המתים‪ ,‬והלא הם אינם יכולים‬ ‫לעשות תשובה‪ ,‬ומה יועיל להם יום הכפורים‬ ‫ללא תשובה?‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬דהלא רוב בני האדם הולכים‬ ‫לעולמם באמצע השנה‪ ,‬ורק אחד מאלף מת‬ ‫במוצאי יום הכפורים‪ ,‬ואם כן מה יכפר על‬ ‫העוונות שבין יום הכפורים ליום המיתה‪ ,‬הלא‬ ‫על כך לא כיפר יום הכפורים שקדם לעונות‬ ‫אלו? אלא‪ ,‬זו הכונה שיום הכפורים הוא כפרה‬ ‫גם למתים‪ ,‬כלומר‪ :‬לאותם מתים שמתו בשנה‬ ‫החולפת‪ ,‬על העונות שעשו ממוצאי יוה"כ עד‬ ‫יום מותם‪ ,‬כי מה שבדרך כלל יוה"כ אינו מכפר‬ ‫בלי תשובה הוא משום שכיון שעשרת ימים‬ ‫אלו מסוגלים לתשובה‪ ,‬ואם לבו לב אבן ואינו‬ ‫שב בתשובה ‪ -‬אין הוא ראוי שיוה"כ יכפר עליו‪,‬‬ ‫אבל מי שמת באמצע השנה‪ ,‬ולא הספיק לשוב‪,‬‬ ‫(ישועות יעקב)‬ ‫אזי עצם היום מכפר עליו‪ .‬‬

‫ועל חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב (תפלת‬ ‫וידוי)‬ ‫ודוי זה מכוון כלפי התנהגותנו בימים הנוראים‪.‬‬ ‫שכן בנוהג שבעולם‪ ,‬שאדם שתלוי ועומד נגדו‬ ‫משפט‪ ,‬כאשר הולך וקרב יום המשפט‪ ,‬הולכת‬ ‫וגדלה בהתאם חרדתו של האדם מפניו‪ .‬לרוב הוא‬ ‫מכין ומסדר את טענותיו‪ .‬כולו מודאג ומוטרד‪.‬‬ ‫ואילו בעבודת חודש אלול‪ ,‬כאשר תלוי ועומד‬ ‫כלפי כל אדם ואדם דין שמים‪ ,‬דינו של בורא עולם‬ ‫ מפיל היצר תרדמה על האדם‪ ,‬עד אשר שוכח הוא‬‫לשוב בתשובה‪ ,‬להתכונן לקראת המשפט הצפוי‪.‬‬ ‫על כך אנו מתודים "ועל חטא שחטאנו לפניך‬ ‫בתמהון לבב"‪ .‬כלומר‪ :‬אמת‪ ,‬ידענו גודל חטאינו‪,‬‬ ‫לא נעלם מאתנו החיוב לשוב בתשובה‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫נותרנו בשלנו‪ ,‬שלוים ורגילים‪ ,‬כאילו כלום לא‬ ‫אירע‪ .‬זהו תמהון לבב‪ .‬גם זהו חטא‪( .‬אורי וישעי)‬

‫מתוך לוח הקהלה‬

‫סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו‬ ‫(תפלת ודוי)‬ ‫אם נסתכל בעין חודרת בענין ההבדל בין‬ ‫ישראל לעמים‪ ,‬נמצא‪ ,‬כי גם אחרי שאדם‬ ‫מישראל חטא ונתפתה לעצת יצרו הרע‪,‬‬ ‫בכלליותו אין להשוות את דרכו והתנהגותו‬ ‫לעמים אחרים‪ .‬יום לפני יום כיפור‪ ,‬מצוה לאכול‬ ‫ולשתות‪ ,‬וכשבאה שעת כל נדרי‪ ,‬כל יהודי בא‬ ‫לבית הכנסת לשפוך שיחו לפני אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫אילו נצטוו גוים לדבר כזה‪ ,‬היה רוב הצבור‬ ‫שלהם מתגוללים כשכורים בחוצות‪ ,‬משתוללים‬ ‫ומכים איש את רעהו‪ ,‬ואילו ישראל בא בחרדת‬ ‫קדש לבית הכנסת‪ ,‬לבקש סליחה אחד מחבירו‪,‬‬ ‫ולהתודות לפני ה'‪ .‬וזה שאנו אומרים בתפלה‪:‬‬ ‫"סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים"‪ ,‬נכון‬ ‫שנכשלנו בחטאינו לסור מדרך ה'‪" ,‬ולא שוה לנו"‪,‬‬ ‫גם אחרי כל זאת אין להשוות אותנו לאומות‬ ‫העולם‪ ,‬ואין אף אחד מהם שישוה למעלת‬ ‫(ישמח משה)‬ ‫ישראל ותכונותיהם האציליות‪ .‬‬ ‫על חטא שחטאנו לפניך בודוי פה (תפילת‬ ‫ודוי)‬ ‫חטא של ודוי פה שאנו מבקשים עליו סליחה‪,‬‬ ‫הוא על עצמו של וידוי‪ ,‬אשר אף הוא נאמר רק‬ ‫בפה ולא בלב‪ .‬וכדי שלא להוסיף חטא על חטאינו‬ ‫הרינו מתנצלים ומבקשים שיסלח לנו גם חטא‬ ‫(אור לשמים)‬ ‫הודוי‪ .‬‬

‫בושנו במעשינו ונכלמנו בעונינו (סליחות יום‬ ‫כפור)‬ ‫כאשר האדם מקיים את המצוות בכל פרטיהן‬ ‫ודקדוקיהן‪ ,‬עליהן הכתוב אומר (משלי לא‪,‬כה)‪:‬‬ ‫"עוז והדר לבושה"‪ ,‬כי המצוות נקראות לבוש‪,‬‬ ‫כפי שפירש רש"י על הפסוק (זכריה ג‪ ,‬ד) "והלבש‬ ‫אותך מחלצות" ‪ -‬מפני שהם מאני מכבדותא שלנו‪,‬‬ ‫שאנו מתכבדים בהם לעולם הבא‪ .‬ועל כן‪ ,‬אם‬ ‫יעשה אותם האדם בחשק ובשמחה‪ ,‬יהיו לו לעוז‬ ‫ולהדר ולתפארת‪ .‬אבל אם יהיו בעיניו כמשא כבד‪,‬‬ ‫אז אדרבה‪ ,‬ינחילו לו בושה וכלימה לעולם הבא‪.‬‬ ‫וכאן אנו מתודים ואומרים‪" :‬בושנו במעשינו‬ ‫נכלמנו בעונינו"‪ ,‬כי לא די בכך שאנו נכלמים בגלל‬ ‫עוונינו‪ ,‬אלא אפילו המצוות שאנו מגישים לפני‬ ‫הקב"ה כדי למצוא חן בעיניו‪ ,‬לא די בכך שאין אנו‬ ‫מתכבדים על ידם‪ ,‬אלא אנו מתביישים בהם‪ ,‬בגלל‬ ‫(גבעות עולם)‬ ‫האופן שבו קיימנו אותם‪ .‬‬ ‫ובקשתם משם את ה' א‪-‬להיך ומצאת כי תדרשנו‬ ‫בכל לבבך ובכל נפשך (סליחות יום כפור)‬ ‫פתח בלשון רבים "ובקשתם"‪ ,‬וסיים בלשון‬ ‫יחיד "ומצאת"‪ .‬לרמז בא על מה שאמרו חז"ל‬ ‫(ראש השנה יח‪,‬א) "שנים שעלו למטה וחוליין שוה‪,‬‬ ‫מפני מה זה ירד וזה לא ירד‪ ,‬זה התפלל ונענה וזה‬ ‫התפלל ולא נענה‪ ,‬זה התפלל תפילה שלימה נענה‬ ‫וכו'"‪ ,‬לפיכך נאמר "ובקשתם" לרבים‪ ,‬כי רבים הם‬ ‫העומדים בתפלה‪" .‬ומצאת כי תדרשנו" לשון יחיד‬ ‫שכן הקב"ה לא ימצא לכולם אלא לאותו יחיד אשר‬ ‫יכוין אליו "בכל לבבך ובכל נפשך"‪( .‬הגר"א מוילנא)‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל‬ ‫חטאתיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא טז‪,‬ל)‬ ‫יש לרמז‪ :‬כ'י ב'יום ה'זה י'כפר ‪ -‬ראשי תיבות‬ ‫בכיה‪ .‬מ'כל ח'טאתיכם ל'פני ה' ת'טהרו ‪ -‬ראשי‬ ‫(המשך בעמוד ו)‬

‫סוף זמן ק"ש ש"ק יו"כ בבוקר‬

‫יום הכיפורים‪ ,‬יום ב'‪ ,‬י' תשרי‪ ,‬איסור מלאכה כמו‬ ‫בשבת‪ ,‬וחייב בחמשה עינויים‪ :‬אסור באכילה ובשתיה‪,‬‬ ‫ברחיצה ‪ -‬ואפילו אבר אחד‪ ,‬ואפילו בצונן (ורחיצת‬ ‫טינוף מותר) ‪ -‬בסיכה‪ ,‬בנעילת הסנדל (בסנדל שאינו‬ ‫של עור נוהגין להתיר) ובתה"מ‪.‬‬ ‫מקדימין לביהכנ"ס‪ ,‬בכדי לומר "כל נדרי" לכתחילה‬ ‫קודם שקיעת החמה (‪ .)19.29‬המנהג להתעטף ‪ -‬קודם‬ ‫השקיעה ‪ -‬בקיטל וטלית (ויברך על הטלית)‪ .‬נוהגין‬ ‫לומר תפלה זכה‪.‬‬ ‫כל נדרי‪ ,‬לפני כל נדרי פותחים את ארון הקודש‬ ‫ומכבדים שנים מזקני ונכבדי המתפללים להוציא שני‬ ‫ספרי תורה‪ ,‬ומסבבים בביהמ"ד עם הספרים סביב‬ ‫הבימה‪ ,‬כדי שכל הקהל יזכו לחבק ולנשק את הס"ת‪,‬‬ ‫ובשעת הסיבוב אומרים פסוק אור זרוע וגו'‪ ,‬וחוזרים‬ ‫עליו כמה פעמים‪ .‬אחר כך עומדים שני החשובים עם‬ ‫הס"ת בידיהם ליד הש"ץ‪ ,‬אחד מימינו ואחד משמאלו‬ ‫וארון הקודש פתוח‪.‬‬ ‫הש"ץ אומר "כל נדרי" בנגון המקובל מימי קדם‬ ‫והקהל אומר בלחש‪ ,‬אח"כ הש"ץ וכל הקהל אומרים‬ ‫שהחיינו‪ ,‬והקהל יסיים קודם הש"ץ כדי שיוכלו לענות‬ ‫אמן‪ .‬הנשים שאמרו שהחיינו בשעת הדלקת הנרות‬ ‫לא תאמרנה עוד הפעם‪ .‬אחר כך מחזירים הס"ת‬ ‫לארון הקודש‪.‬‬ ‫ערבית‪ ,‬כנהוג‪ ,‬ברכו‪ ,‬בקריאת־שמע החזן ואח"כ‬ ‫הקהל אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‬ ‫בקול רם‪" ,‬כי ביום הזה יכפר"‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬שמונה־‬ ‫עשרה דיוהכ"פ‪ ,‬קודם אלקי נצור יאמר יהיו לרצון וכו'‬ ‫ואח"כ וידוי "ועל חטא"‪ .‬אחר שמונה־עשרה פיוטים‪,‬‬ ‫על חטא‪ ,‬אבינו מלכנו‪ ,‬לדוד מזמור‪ ,‬קדיש תתקבל‪,‬‬ ‫עלינו (לדוד ה' אורי)‪.‬‬ ‫נוהגים לומר ד' מזמורי תהלים הראשונים‪ .‬המהדרין‬ ‫מרבין בתפלות‪ ,‬שיר היחוד‪ ,‬שיר הכבוד‪ ,‬קדיש‪ ,‬ויש‬ ‫משלימין את כל התהלים‪.‬‬ ‫ביום‪ ,‬כשיקום ממשכבו‪ ,‬ירחץ ידיו ג' פעמים עד קשרי‬ ‫האצבעות‪ ,‬ולא ירחץ הפנים‪ ,‬ויברך על נטילת ידים‬ ‫ושאר ברכות‪ ,‬והכהנים לפני נשיאת כפים נוטלין כל‬ ‫היד עד הפרק (וכן הקטנים שאוכלים פת)‪.‬‬ ‫שחרית‪ ,‬לובשין הטלית עם הקיטל‪ ,‬יש נוהגין לומר‬ ‫קודם התפלה שיר הכבוד‪ ,‬קדיש יתום‪ ,‬ברכות השחר ‪-‬‬ ‫יש שאין אומרים ברכת "שעשה לי כל צרכי" ‪ -‬ואומרים‬ ‫סדר היום‪ ,‬פסוקי דזמרה‪ ,‬נשמת‪ ,‬המלך‪ ,‬ישתבח‪ ,‬שיר‬ ‫המעלות ממעמקים‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬ברכו‪ ,‬ברכת יוצר אור‪,‬‬ ‫(פיוטים)‪ ,‬המאיר לארץ‪ ,‬אהבה רבה‪ ,‬קריאת־שמע‪,‬‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם‪ ,‬שמונה־‬ ‫עשרה‪ ,‬זכרנו‪ ,‬מי כמוך‪ ,‬ובכן תן פחדך וכו'‪ ,‬המלך‬ ‫הקדוש‪ ,‬אתה בחרתנו וכו'‪ ,‬וכתוב‪ ,‬בספר וכו'‪ .‬קודם‬ ‫אלקי נצור אומר יהיו לרצון‪ ,‬וידוי ועל חטא וכו'‪.‬‬ ‫חזרת הש"ץ‪ ,‬קדושת כתר (וכן בכל תפלות יוהכ"פ‬ ‫קדושת כתר)‪ ,‬פיוטים‪ ,‬סליחות‪ ,‬וידוי "ועל חטא"‪,‬‬ ‫אבינו מלכנו‪ ,‬קדיש תתקבל ‪,‬שיר של יום‪( ,‬לדוד ה'‬ ‫אורי)‪ ,‬קדישים‪.‬‬ ‫(המשך בעמוד ד)‬

‫‪3‬‬

‫כי ביום הזה יכפר עליכם‬

‫מתוך לוח הקהלה (המשך)‬

‫סיפורים ועובדות מגדולי ישראל בענין יום הכפורים‬

‫קריאת התורה‪ ,‬אתה הראת‪ ,‬ויהי בנסע‪ ,‬י"ג מדות‪,‬‬ ‫רבש"ע‪ ,‬בריך שמיה‪ ,‬מוציאין ב' ספרי תורה‪ ,‬שמע‪,‬‬ ‫אחד וכו' קדוש ונורא שמו‪ ,‬גדלו‪ ,‬וקורין (בנגון‬ ‫המקובל) ששה גברי מתחלת פרשת אחרי עד "ויעש‬ ‫כאשר צוה ה' את משה"‪ ,‬חצי קדיש על שני הספרים‪,‬‬ ‫מפטיר בספר תורה השני בפרשת פינחס "ובעשור‬ ‫לחדש"‪ ,‬וקורא ההפטרה (בישעיה נז) "ואמר סלו סלו"‬ ‫עד "כי פי ה' דבר"‪ .‬בברכות ההפטרה מזכיר של יוהכ"פ‬ ‫באמצע ובחתימה‪.‬‬ ‫הזכרת נשמות‪ ,‬מזכירין נשמות‪ ,‬וגם יחיד יכול להזכיר‬ ‫נשמות‪ ,‬ונודרים לצדקה לעלוי נשמתם‪.‬‬ ‫אב הרחמים‪ ,‬אשרי‪ ,‬יהללו‪ ,‬לדוד מזמור‪ ,‬ומחזירין‬ ‫הס"ת להיכל‪.‬‬ ‫מוסף‪ ,‬כנהוג "הנני העני"‪ ,‬חצי קדיש‪ ,‬שמונה־עשרה‬ ‫של מוסף‪ ,‬קודם אלוקי נצור "יהיו לרצון" וכו'‪ ,‬וידוי‬ ‫"ועל חטא"‪.‬‬ ‫חזרת הש"ץ‪ ,‬פיוטים‪ ,‬עבודה‪ ,‬ונופלין על פניהם‪,‬‬ ‫סליחות‪ ,‬וידוי "ועל חטא"‪ ,‬נשיאת כפים (עיין ביום א'‬ ‫דר"ה)‪ ,‬קדיש תתקבל‪( ,‬אין אומרים אין כאלקינו ופטום‬ ‫הקטרת)‪( ,‬יש אומרים פה לדוד ה' אורי)‪.‬‬ ‫מנחה‪ ,‬קרבנות‪( ,‬אין אומרים אשרי ובא לציון)‪ ,‬מוציאין‬ ‫ס"ת‪( ,‬אין אומרים י"ג מדות)‪ ,‬בריך שמיה‪ ,‬גדלו‪ ,‬וקורין‬ ‫ג' גברי בפרשת עריות ב"אחרי"‪ ,‬בנגון הטעמים של‬ ‫כל השנה‪( ,‬אחר קריאת התורה אין אומרים חצי‬ ‫קדיש)‪ ,‬והשלישי הוא המפטיר‪ ,‬ההפטרה בספר‬ ‫"יונה" מתחילה ועד סוף‪ ,‬ויש מוסיפין פסוקי "מי א־ל‬ ‫כמוך" עד "מימי קדם"‪ ,‬ברכות ההפטרה עד "מגן דוד"‪,‬‬ ‫יהללו‪ ,‬לדוד מזמור‪ ,‬ומכניסין הס"ת להיכל‪ ,‬חצי קדיש‪,‬‬ ‫שמונה־עשרה של יוהכ"פ‪ ,‬וידוי "ועל חטא"‪ ,‬חזרת‬ ‫הש"ץ‪ ,‬פיוטים‪ ,‬קדושת כתר‪ ,‬סליחות‪ ,‬וידוי "ועל‬ ‫חטא"‪ ,‬או"א ברכנו‪ ,‬שים שלום‪ ,‬אבינו מלכנו‪ ,‬קדיש‬ ‫תתקבל‪ ,‬לדוד ה' אורי (לאומרים במנחה)‪.‬‬ ‫נעילה‪ ,‬זמן התחלת נעילה כשהשמש בראש האילנות‪,‬‬ ‫(דהיינו לאחר פלג המנחה (‪ )18.14‬וקודם השקיעה‬ ‫(‪.)19.26‬‬ ‫נעילה‪ ,‬אשרי ובא לציון‪ ,‬חצי קדיש בניגון המקובל‪,‬‬ ‫שמונה־עשרה של נעילה‪ ,‬ואומרים "וחתמנו"‪,‬‬ ‫ֵח ֵתם"‪ ,‬במקום "כתבנו"‪" ,‬וכתוב" "ונכתב"‪,‬‬ ‫"וחתום"‪" ,‬ונ ָ‬ ‫וידוי‪" ,‬אתה נותן יד"‪ ,‬חזרת הש"ץ‪ ,‬פותחין הארון‬ ‫ומניחין פתוח עד סוף תפלת נעילה‪ ,‬קדושת כתר‪,‬‬ ‫פיוטים‪ ,‬וידוי כנהוג‪ ,‬או"א ברכנו‪ ,‬שים שלום‪ ,‬בספר‪,‬‬ ‫ונחתם‪ ,‬אבינו מלכנו (חתמנו במקום כתבנו)‪" ,‬שמע‬ ‫ישראל" פעם א'‪" ,‬ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‬ ‫ג' פעמים‪" ,‬ה' הוא האלקים" ז' פעמים‪ ,‬קדיש תתקבל‪,‬‬ ‫ולפני "תתקבל" תוקעין תקיעה אחת ואומרים "לשנה‬ ‫הבאה בירושלים" (ויש תוקעין לאחר גמר הקדיש)‪.‬‬ ‫נוהגין לתקוע רק אחר צאת הכוכבים דהיינו בשעה‬ ‫‪( 20.07‬אולם מותר כבר לתקוע בבין השמשות)‪ .‬הש"ץ‬ ‫מסיים תתקבל וסוגרין הארון‪.‬‬ ‫מוצאי יום כיפור‪( 20.16 :‬לשיטת ר"ת‪)20.39 :‬‬ ‫ערבית‪ ,‬מתחילין "והוא רחום" (כבכל ימות החול)‪,‬‬ ‫בשמונה־עשרה פוסקין מלומר זכרנו וכו' ואומרים‬ ‫"הא־ל הקדוש" ו"מלך אוהב צדקה ומשפט" (ואם‬ ‫אמר המלך הקדוש אין מחזירין אותו)‪ ,‬אתה חוננתנו‪,‬‬ ‫אחר שמונה־עשרה קדיש תתקבל‪ ,‬עלינו (לדוד ה'‬ ‫אורי)‪ ,‬קדישים‪.‬‬ ‫הבדלה‪ ,‬מבדילין על היין‪ ,‬ומתחילין בורא פרי הגפן‪,‬‬ ‫בורא מאורי האש והמבדיל‪ .‬אין מברכין במוצאי‬ ‫יוהכ"פ אלא על נר שהודלק מערב יוהכ"פ ויצרף הנר‬ ‫שהודלק עכשיו‪ ,‬ואם אין לו יכול להדליק נר חדש‪.‬‬ ‫ומנגנים "המבדיל" כנהוג‪.‬‬ ‫אם לא קידש הלבנה קודם יוהכ"פ יקדשנה עתה‪.‬‬ ‫עורכין סעודה ואחר כך טוב שישתדל בענין הסוכה‪,‬‬ ‫או ילמוד דיני סוכה‪.‬‬ ‫בין יו"כ לסוכות‪ ,‬אין אומרים תחנון ולא "יהי רצון"‬

‫לטהר אתכם‬ ‫פעם אחת אמר הרה"ק מהר"ש מבעלזא זצ"ל‬ ‫בסעודת ערב יוה"כ‪ ,‬כי ביום הזה יכפר‪ ,‬ר"ל עיצומו‬ ‫של יום מכפר‪ ,‬אבל עליכם לטהר אתכם מכל‬ ‫חטאתיכם ר"ל שהדבר מוטל עליכם לטהר את‬ ‫עצמיכם מכל חטאתיכם‪ ,‬ואחרי זה שמעתי מפי‬ ‫אחד ששמע זאת מפי מרן קדוש ישראל מרוזין זי"ע‬ ‫שאמר כן בסעודה הנ"ל‪ ,‬ובכה מאד באמירתו זאת‪ .‬‬ ‫(דברי יצחק)‬ ‫ ‬ ‫קול הצדקה‬ ‫פעם אחת רצו אנשי ק"ק מעזיבוז לבטל מנהג‬ ‫שיושבין עם הקערות בערב יוה"כ‪ ,‬שמבלבלין‪ ,‬ושמע‬ ‫הבעל שם טוב ולא הניח לבטל‪ ,‬וסיפר להם מעשה‪,‬‬ ‫שבשנה אחת קודם יוה"כ נתקשרו הקליפות יחד לבל‬ ‫יניחו תפילות ישראל לעלות למעלה‪ ,‬וכיון שהתחילו‬ ‫לקשקש בקערות ערב יוה"כ שמשמיע קול בהשלכת‬ ‫המעות‪ ,‬מאותו קול נתפרדו הקליפות כולם‪.‬‬ ‫(פאר לישרים)‬ ‫ ‬ ‫עת לבכות‬ ‫סיפר האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א‬ ‫ששמע מהרה"ק ר' יהודה'לע מדזיקוב זי"ע‪ :‬פעם‬ ‫נכנס האמרי נועם מדזיקוב זי"ע בליל יום הכיפורים‬ ‫לבית המדרש וראה שהציבור יושב ובוכה‪ ,‬כל אחד‬ ‫התעסק בשלו‪ ,‬זה בתפלה זכה וכו'‪ ,‬נענה האמרי נועם‬ ‫ואמר בלשון קדשו‪" :‬יעצט וויינט עטץ‪ ,‬יעצט דארף‬ ‫מען זיין פרייליך‪ ,‬מען איז מקבל עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫מארגין ביי די בילקע זאל מען וויינען"‪.‬‬ ‫ ‬

‫(זכרון יהודה)‬

‫על דא ודאי קא בכינא‬ ‫בכל ערב יוה"כ היה מנהגו של אדמו"ר רבי דוד‬ ‫משה מטשארטקוב זי"ע להרבות בבכיה בהיכלו‪,‬‬ ‫והיחידי סגולה שזכו ליכנס אצלו בצהרים קודם‬ ‫מנחה‪ ,‬נפלה עליהם חרדה גדולה להביט בפני קדשו‪,‬‬ ‫אשר היה כמטיל פחד אימת יום הדין‪ .‬פעם אחת‬ ‫בערב יוה"כ כשנכנס בנו יחידו הוא מרן אדמו"ר‬ ‫הק' רבי ישראל זי"ע אצל אדמו"ר הזקן זי"ע לבקש‬ ‫מתיקה כמנהגו בכל ערב יוה"כ‪ ,‬נפל עליו פחד‬ ‫בראותו את הבכיות של אביו אדמו"ר זי"ע‪ .‬והבין‬ ‫אדמו"ר זי"ע שבנו יחידו משתומם ומתפחד על‬ ‫הבכיות שלו‪ ,‬ויקרב אדמו"ר זי"ע לבנו‪ ,‬ויאמר לו‬ ‫בלשונו הקדוש "זייסטי מיין קינד אזוי דארף מען‬ ‫וויינין אז מען איז ניט ערליך" עכלה"ק‪ ,‬ומה נענה אנן‬ ‫(דברי דוד)‬ ‫אבתריה דמרן זי"ע‪ .‬‬ ‫הוא ימליץ טוב בעדנו‬ ‫הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע נהג להזכיר‬ ‫את שמו הקדוש של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪ :‬לוי‬ ‫יצחק בן שרה סאשע‪ ,‬בשעת פתיחת הארון לאמירת‬ ‫(כתבי החסידים)‬ ‫"כל נדרי"‪ .‬‬ ‫וגילו ברעדה‬ ‫הרה"ק אדמו"ר מקוברין ז"ל אמר‪ ,‬כי בערב יום‬ ‫כיפור לפנות ערב מתרבה מרה שחורה ובכיות בבתי‬ ‫ישראל‪ ,‬כי השטן יש לו שליטה כל שס"ד יום‪ ,‬כמנין‬ ‫דיליה‪ ,‬כמאמר חז"ל (יומא כ‪,‬א)‪ ,‬וביום הכיפורים אין לו‬ ‫שלטון‪ ,‬וכשפורש מהם ליום הזה משאיר להם מרה‬ ‫שחורה על יום הזה‪ ,‬שבזה לא יוכלו כבר להתעלות‪,‬‬ ‫ויעכב אותם ממדרגת עבודת יום הקדוש הזה‪ ,‬אולם‬ ‫מי שהוא בר דעת יודע כי העיקר הוא להיות גם‬ ‫התשובה בשמחה‪ ,‬כמה דכתיב (תהלים ב‪,‬יא) וגילו‬ ‫ברעדה‪ ,‬מתחלה שמחה ואחר כך יבא מזה לרעדה‪,‬‬ ‫שהוא מרירות ולא מרה שחורה‪ ,‬וכמובא אחד‬ ‫הטעמים שכל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי‬ ‫ועשירי‪ ,‬שהתשובה הוא מצות עשה מן התורה כמו‬ ‫‪4‬‬

‫כל המצוות שצריכים לקיים בשמחה‪ ,‬והיות ויוה"כ‬ ‫אסור באכילה ושתיה‪ ,‬לכן מצוה לאכול בתשיעי‪,‬‬ ‫שעל ידי זה יוכל להיות בשמחה ולקיים מצות תשובה‬ ‫(בית אברהם)‬ ‫בשמחה‪ .‬‬ ‫ויבא סליחתנו‬ ‫סיפר הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלונים זי"ע‪:‬‬ ‫פעם פגע 'החובש' מעיר בארדיטשוב בכבודו של‬ ‫פרנס החודש‪ ,‬וכשרצה החובש לפייסו גרשו הפרנס‬ ‫מעל פניו‪ .‬לפני יוהכ"פ קרא הרה"ק ה"קדושת‬ ‫לוי" זי"ע להחובש ואמר לו שילך לפייס את פרנס‬ ‫החודש‪ ,‬והשיב החובש שהפרנס אפילו לא יענה‬ ‫לו‪ ,‬כי איזו חשיבות יש לו אצלו‪ ,‬ודיבר על לבו זמן‬ ‫רב עד שהסכים‪ .‬ואח"כ הלך הרה"ק אל הפרנס‬ ‫וא"ל שהחובש רוצה לבוא לפייסו‪ ,‬וענהו ברוגז שאל‬ ‫יבלבלו עם החובש‪ ,‬וכי אין לו כבר במה לעסוק? אבל‬ ‫הרה"ק לא נרתע וביקש ממנו עוד ועוד‪ ,‬עד שהסכים‬ ‫לקבל את פיוסי החובש‪.‬‬ ‫ביוכ"פ בעת "כל נדרי" נענה הרה"ק‪ :‬רבש"ע‪,‬‬ ‫גיב א קוק‪ ,‬דער פעלדשער האט איבערגבעטן דעם‬ ‫פרנס חודש‪ ,‬האט ער דעם פעלדשער מוחל געווען‪,‬‬ ‫כאטש'ע וואס פאר א חשיבות האט ער ביי איהם‪ .‬און‬ ‫בני ישראל בחוניך בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬קומען‬ ‫יעצט דיר איבער בעטן וכו' ק"ו שצריך להתרצות‬ ‫(מאמר מרדכי)‬ ‫להם‪ .‬‬ ‫הוצאת ס"ת‬ ‫בענין הספר תורה‪ ,‬שמעתי מחבר אחד הוא‬ ‫הרי"ס ז"ל‪ ,‬שצוהו מורי (האר"י) ז"ל פעם אחת בליל‬ ‫יוה"כ‪ ,‬שיקנה מצות הוצאת ספר תורה בלילה ההיא‪,‬‬ ‫בכל מה שיוכל לקנותו‪ ,‬כי אז היה צריך לתקן איזה‬ ‫ענין‪ ,‬והודיע לו כונה גדולה שיכוין בעת שיוציא הספר‬ ‫(שער הכונות‪ ,‬דרוש יוה"כ)‬ ‫תורה‪ .‬‬ ‫בקשת סליחה‬ ‫אא"ז הגה"ק (בעל שו"ת קול אריה) זלה"ה‪ ,‬רגיל‬ ‫על לשונו להאריך במוסר על זה בבית הכנסת קודם‬ ‫כל נדרי‪ ,‬על הפסוק (שמות לב‪,‬לב) מחני נא מספרך‪,‬‬ ‫מי אשר חטא לך‪ ,‬על פי דברי האריז"ל כי כל חטא‬ ‫נרשם בספר תורה‪ ,‬ואם כן אוי לאותו בושה שנתבייש‬ ‫שנראה חטאותינו מפורש בתורה‪ ,‬ואם כן צריך כל‬ ‫אחד ואחד לראות לתקן מעשיו‪ ,‬ולהוציא את התורה‬ ‫הקדושה‪ ,‬ולבקש ממנה מחילה את אשר פגמנו ח"ו‬ ‫בה‪ ,‬וגם לבקש ממנה שתחוס עלינו‪ ,‬ותהיה לנו לעזר‬ ‫שנזכה שתפלתינו יקבלו לרצון‪ ,‬ותהיה לכלנו חתימה‬ ‫(קצה המטה)‬ ‫טובה בספר גאולה וישועה ‪.‬‬ ‫מי שפרע‬ ‫הרה"ק משינאווא זי"ע באומרו המאמר הקדוש‬ ‫מתיקוני זוהר‪ ,‬קם רבי שמעון וכו'‪ ,‬כשהגיע לתיבת‬ ‫דאית מאן דפרע בממונו ואית מאן דפרע בנפשיה‪,‬‬ ‫אמר בבכיה עצום ונורא‪ ,‬האדם צריך שיתן שבח‬ ‫והודיה על שנפרע הקדוש ברוך הוא ממנו בממונו‪,‬‬ ‫ולא נפרע ממנו בנפשו ח"ו שהוא העקריית‪.‬‬ ‫ ‬

‫(דברי יחזקאל)‬

‫רחמנא לבא בעי‬ ‫איש כפרי אחד‪ ,‬שהיה מתפלל תמיד ימים‬ ‫נוראים בבית מדרשו של הבעש"ט ז"ל‪ ,‬היה לו ילד‬ ‫אחד אטום לב מאד‪ ,‬ולא היה יכול לקבל אף צורת‬ ‫האותיות‪ ,‬ובפרט לומר שום דבר שבקדושה‪ ,‬ולא‬ ‫היה אביו לקחו עמו בימים נוראים העירה יען כי‬ ‫אינו יודע מאומה‪ ,‬וכאשר נעשה בר מצוה לקחו‬ ‫עמו על יוה"כ‪ ,‬שיהיה אתו עמו לשמרו שלא יאכל‬ ‫ביום הקדוש לחסרון ידיעתו והבנתו‪ ,‬והילד היה לו‬ ‫חליל שהיה מחלל תמיד בעת ישבו בשדה לרעות את‬ ‫(המשך בעמוד ה)‬

‫(המשך בעמוד ה)‬

‫כי ביום הזה יכפר (המשך)‬ ‫הצאן והעגלים‪ ,‬ולקח אתו עמו בכיס בגדו את החליל‪,‬‬ ‫ואביו לא ידע מזה‪ ,‬הנער היה יושב כל המעת לעת‬ ‫הקדוש בבית המדרש ואינו יכול לומר מאומה‪ ,‬בעת‬ ‫תפלת מוסף אמר לאביו‪ ,‬אבי יש אתי עמי החליל‬ ‫שלי ואני רוצה מאד ליתן קול על החליל‪ ,‬ונתבהל‬ ‫אביו מאד וגער בו‪ ,‬ואמר לו השמר לך ושמור נפשך‬ ‫מאד לבל תעשה את הדבר הזה‪ ,‬והוכרח להתאפק‪,‬‬ ‫בעת תפלת מנחה אמר לו עוד הפעם הרשני ליתן‬ ‫קול בחליל שלי‪ ,‬וקלל אותו קללה נמרצת והזהיר‬ ‫בו באזהרה רבה לבל ירהיב בנפשו חלילה לעשות‬ ‫כזאת‪ ,‬ולא הי' יכול ללקחו מיד הנער יען כי הוא‬ ‫מוקצה‪ ,‬אחר תפלת המנחה אמר לו עוד הפעם‬ ‫ובקש מאביו יהי מה הרשני נא לחלל איזה קול‪,‬‬ ‫וכאשר ראה אביו תשוקתו מאד וכי נכספה נפשו‬ ‫מאד לחלל‪ ,‬אמר לבנו באיזה מקום אתה מחזיק את‬ ‫החליל והראה לו‪ ,‬ולקח אביו בידו את הכיס והחזיק‬ ‫ידו על הכיס והחליל לשמור לבל יקחנו לחלול עמו‪,‬‬ ‫וכן התפלל תפלת נעילה וידו מחזקת את כיס בגד‬ ‫הנער עם החליל‪ ,‬באמצע התפלה שמט הנער בחוזק‬ ‫רב את החליל מתוך הכיס ומיד אביו‪ ,‬ונתן קול עצום‬ ‫בהחליל‪ ,‬ותמהו כל השומעים‪.‬‬ ‫והבעש"ט אחרי הקול הזה קיצר מהרגלו‪ ,‬ואמר‬ ‫אחר התפלה‪ ,‬הנער הזה עם קול חלילו העלה כל‬ ‫התפלות והקל מעלי‪ ,‬ואמר סיבת זה‪ ,‬כי הוא אינו‬ ‫יודע לומר מאומה‪ ,‬וכאשר כל היום הקדוש ראה‬ ‫ושמע הרבה תפלות ישראל‪ ,‬וניצוץ קדשו בערה‬ ‫בו כמו אש ממש‪ ,‬והיודע יכול להלביש תבערת‬ ‫הקדושה והתשוקה בתיבת התפלה לפניו ית'‪ ,‬אך‬ ‫הוא אינו יודע מאומה ולא מצא בעצמו לרוות‬ ‫צמאונו רק לחלל בחליל לפניו ית'‪ ,‬רק שאביו מנעו‪,‬‬ ‫ואש תשוקתו בערה בו בכל פעם יותר עד כלות נפשו‬ ‫ממש‪ ,‬ובחוזק תשוקתו חלל באמיתות נקודת לבבו‬ ‫בלי שום פניה רק נקי לשמו יתברך‪ ,‬ורחמנא לבא בעי‪,‬‬ ‫והבל פיו הנקי נתקבל מאוד לרצון לפניו יתברך‪ ,‬ועל‬ ‫(גדולים מעשי צדיקים)‬ ‫ידי זה העלה כל התפלות‪ .‬‬ ‫מלך מוחל וסולח‬ ‫סיפר לי הרה"ח ר' יושע כ"ץ‪ :‬שמעתי פעם‬ ‫מהרה"ק מווישאווע זצ"ל שאמר בתוך דרשה‪,‬‬ ‫אומרים מלך מוחל וסולח‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬הלא‬ ‫אמרו חז"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪,‬‬ ‫ואיך אומרים מלך מוחל וסולח? ותירץ‪ ,‬דרק מלך‬ ‫בשר ודם אינו יכול למחול דהמלוכה אינה שלו‪ ,‬מה‬

‫מתוך לוח הקהלה (המשך)‬ ‫אחר קריאת התורה‪ ,‬אבל אומרים א־ל ארך אפים‬ ‫ולמנצח‪.‬‬ ‫משתדלין לקנות ד' מינים מהודרים ומקשטין הסוכה‬ ‫לכבוד החג‪.‬‬ ‫ערב סוכות‪ ,‬יום ו'‪ ,‬י"ד תשרי‪.‬‬ ‫תפלה כנהוג‪ ,‬אין אומרים תחנון אבל אומרים למנצח‪,‬‬ ‫(ובקצת מקומות אין אומרים למנצח)‪.‬‬ ‫מצוה ליתן צדקה בערב סוכות‪.‬‬ ‫נוהגין כבכל ערב שבת ויו"ט‪ ,‬רוחצין וטובלין ועושין‬ ‫כל ההכנות לכבוד יו"ט‪ ,‬ואוגדין את הלולב מבעוד יום‪.‬‬ ‫ויזהר שלא להניח את הד' מינים במים והמים יכסו‬ ‫אותם‪ ,‬כי יום ראשון של חג הוא בשבת‪ ,‬וישארו יותר‬ ‫מ־‪ 24‬שעות רצופות במים (חשש כבוש)‪.‬‬ ‫א' דסוכות‪ ,‬יום שבת קודש‪ ,‬ט"ו תשרי‬ ‫הדלקת הנרות‪ 18.59 :‬פלג המנחה‪18.06 :‬‬

‫לערב עירובו‬ ‫בערב ש"ק העבר (ערב ר"ה) נתקלקל‬ ‫העירוב‪ ,‬אבל הצלחנו בס"ד לתקנו מבעוד יום‪,‬‬ ‫לרוחת חברי הקהלה ותושבי העיר‪.‬‬

‫‪Tel: 0.32.33.34.35‬‬ ‫מודעה נחוצה‬ ‫לקראת יום הכפורים הבעל"ט‪ ,‬ניתן להשיג‬ ‫אצלנו שקיות עם מים פשוטים או מים עם‬ ‫סוכר‪ ,‬מדודים מראש לפי שיעור הפוסקים‪.‬‬ ‫הזקוקים לזה יפנו בטלפון‪0.32.33.34.35 :‬‬ ‫בברכת גמר חתימה טובה‬

‫חברת ביקור חולים אנטווערפען‬ ‫‪ABC office: Jacob Jacobsstraat 22, 2de verd.‬‬

‫שאין כן השי"ת שהוא הממליך מלכים‪ ,‬הוא עושה‬ ‫המלכים‪ ,‬ולו המלוכה‪ ,‬והוא המושל (בעל הבית) על‬ ‫(שיח זקנים ח"ה)‬ ‫המלוכה‪ ,‬על כן יכול למחול‪ .‬‬ ‫שבת שבתון לכם‬ ‫שאל חסיד אחד להרה"ק מוה"ר ר' צבי הכהן‬ ‫זצוק"ל מה יתרון ליוה"כ בזה אשר נקרא שבת‬ ‫שבתון‪ ,‬הלא גם בשבת כתיב בפרשת ויקהל שבת‬ ‫שבתון הוא לה'‪ ,‬והיה משיב אליו רואה אנכי כי אין‬ ‫אתה מעביר הסדרה בכונה‪ ,‬כי הלא בשבת כתיב‬ ‫שבתון לה' וביוה"כ שבתון לכם‪ ,‬כי אז אנו ממשיכין‬ ‫(בארת המים)‬ ‫הקדושה העליונה למטה‪ .‬‬ ‫סלחתי כדבריך‬ ‫מעשה מהרהגוה"ק מוהר"ר ישראל המגיד‬ ‫מקאזניטץ זי"ע ועכ"י‪ ,‬כפי ששמענו מהרב החסיד‬ ‫ש"ב ר' הירשלי איטשעס זלה"ה‪ ,‬ששמע מפיו‬ ‫הקדוש שאמר לפני התיבה בקול‪.‬‬ ‫הנה הרב המגיד זצללה"ה בשנה האחרונה לימי‬ ‫שני חייו כאשר היה מתפלל כל נדרי לפני העמוד‪,‬‬ ‫אזי קודם ויאמר ה' סלחתי כדברך‪ ,‬עמד הרב המגיד‬ ‫ז"ל ואמר‪ ,‬רבונו של עולם גודל גבורתך מי יוכל לספר‬ ‫ולמלל‪ ,‬כי לא ידע איש גבורתך זולתך (כמאמר החכם‬ ‫לו ידעתיו הייתיו)‪ ,‬וגודל חולשת גופי לא ידע גם כן‬ ‫שום אדם זולתך‪ ,‬והראיה כי מנהגי בכל שנה ושנה‬ ‫להתפלל מדי יום ויום לפני התיבה‪ ,‬ובשנה הזאת‬ ‫לא עמדתי לפני התיבה בכל יום כמנהגי‪ ,‬הלא ידוע‬ ‫לך רבון כל העולמים כי סבתה הוא מחמת חולשת‬ ‫גופי‪ ,‬ואשר בכל חודש אלול דהאי שעתא עמדתי‬ ‫לפני התיבה בכל יום בתפלה ובתחנונים‪ ,‬הנה רבון‬ ‫עלמין הלא ידוע לך גם כן כי לא עשיתי זאת למעני‬ ‫רק למען עמך בית ישראל‪ ,‬והנה אם כן הוא‪ ,‬אחת‬ ‫שאלתי מאתו יתעלה‪ ,‬מה זאת כי עלי נקל הדבר‬ ‫לקחת עול בניך בני ישראל עם חולשת גופי ליגע‬ ‫את עצמי בעבודה ותפלה על עמך בית ישראל‪ ,‬ולך‬ ‫ה' הגדולה והגבורה קשה עליך לומר השני תיבות‬ ‫סלחתי כדבריך‪.‬‬ ‫והוסיף עוד לדבר‪ ,‬רבון כל עולמים אולי תאמר כי‬ ‫מסבת חסרון הצדיקים עלי תבל תמנע לומר סלחתי‬ ‫כדבריך‪ ,‬הלא יש לך ברימנאב הרב רבי מענדילי‬ ‫מפריסטיק אשר יעמוד כנגד כל צדיקי הדור‪ ,‬ואפשר‬ ‫מפאת חסרון האורים והתומים תמאן באמירת השני‬ ‫תיבות סלחתי כדבריך‪ ,‬הלא בלובלין יש לך החוזה‬ ‫הרב רבי איציקיל‪ ,‬המאיר כהאורים ותומים אשר היה‬ ‫נקבע בלבו של אהרן הכהן הגדול‪ ,‬ואפשר תאמר‬ ‫כי יחסרון לך בעלי תשובה עלי תבל‪ ,‬הנה אנכי עם‬ ‫חולשת גופי מוכן אנכי לעשות תשובה בעד כל קהל‬ ‫ישראל‪ ,‬ונא ובקשה ממך אמור סלחתי‪ ,‬והיה מכפיל‬ ‫דבריו שלש פעמים‪ ,‬ואחר כך צוה להנועמי זמירות‬ ‫לשיר בקול נעים גילה ורנן‪ ,‬ופתח את פיו הקדוש‬ ‫וקרא בקול גדול ויאמר ד' סלחתי כדבריך‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרב החסיד הנ"ל היה בסאדאגערא לפני הרה"ק‬ ‫מריזין‪ ,‬וסיפר לו המעשה הנ"ל הוא ועוד אחד שהיה‬ ‫אז בקאזניטץ‪ ,‬וכהתימו לספר‪ ,‬אמר הרה"ק מריזין‬ ‫אני מאמין באמונה שלימה שהרב המגיד שמע מפיו‬ ‫של הקב"ה סלחתי‪ ,‬כמו משה רבינו ע"ה‪ ,‬ולולא זאת‬ ‫לא היה מתפלל הלאה ערבית‪ ,‬ומהפלא כי הרה"ק‬ ‫מהר"י מלובלין הרגיש הדבר‪ ,‬כי אז בליל יוה"כ אמר‬

‫א יידיש ווארט‬ ‫ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש וגו'‬ ‫(ויקרא כג‪,‬לב)‬ ‫די גמרא זאגט אויף דעם‪ ,‬אז דער וואס‬ ‫עסט און טרינקט ערב יום כיפור‪ ,‬ווערט איהם‬ ‫גערעכענט כאילו ער האט געפאסט ערב יום‬ ‫כיפור מיט יום כיפור‪.‬‬ ‫פשוט איז דער טעם דערפון‪ ,‬אז וויבאלד זיין‬ ‫כונה ביים עסן ערב יום כיפור איז כדי ער זאל‬ ‫קענען פאסטען יום כיפור‪ ,‬איז דאס עסן אויך א‬ ‫חלק פון די מצוה‪.‬‬ ‫אזוי אויך א גאנץ יאהר‪ ,‬ווען איינער עסט‪,‬‬ ‫טרינקט און שלאפט‪ ,‬כדי צו האבען כח צו דינען‬ ‫דעם באשעפער‪ ,‬איז דאס עסן‪ ,‬טרינקען און‬ ‫(בית אברהם)‬ ‫שלאפען אויך אן עבודת השם‪ .‬‬ ‫אחר תפילת ערבית מי יתן כי יפנה היום ונתבשר‬ ‫בשורות טובות מקאזניטץ‪ ,‬כי החולה השוכב על‬ ‫(בארת המים)‬ ‫מטתו הרעיש כל העולמות‪ .‬‬ ‫וקח סניגור מקומו‬ ‫באותו ליל "כל נדרי" הנזכר (יום הכיפורים הראשון‬ ‫אחר שנתקבל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל לכהן כרבה‬ ‫של סלוצק) דרש רבינו יחזקאל בפני יהודי קהלתו‪,‬‬

‫הכבושים בגלות אדום‪ ,‬מענינא דיומא‪ .‬במקום להגיד‬ ‫דברי כבושין‪ ,‬כנהוג‪ ,‬השמיע באזניהם הפעם דברי‬ ‫עידוד וחיזוק‪ ,‬כשהוא מלמד זכות וסניגוריה על‬ ‫ישראל קדושים‪" .‬הס קטיגור וקח סניגור מקומו"‪,‬‬ ‫נאחז בחרוז אחד מתוך פיוטי המחזור‪ ,‬ויפרש‪:‬‬ ‫"קח את מקומו של איש יהודי כסניגור‪ ,‬קח רבש"ע‬ ‫בחשבון את הרקע והתנאים שהינו שרוי בהם כעת‪,‬‬ ‫ותמצא בודאי אשר מי כעמך ישראל!" (מלך ביופיו)‬

‫ד' אמות של הלכה‬ ‫אין לסמוך על שורות אלו כשנוגע למעשה‪ ,‬שכידוע אין הנידון דומה תמיד‬ ‫לראיה‪ ,‬וגם לפעמים יש עוד דעות בפוסקים‪ ,‬וע"כ תמיד יש להתייעץ עם‬ ‫מורה מוסמך‪ .‬‬ ‫המערכת‬

‫שאלה‪:‬‬ ‫שליח צבור שהפסיק באמצע מוסף דיום‬ ‫הכפורים‪ ,‬לפני שגמר הברכה האמצעית‪ ,‬לאחר‬ ‫שאמר הקרבנות‪ ,‬ועבר אחר תחתיו ולא אמר‬ ‫קרבן מוסף‪ ,‬אי שפיר עבד‪.‬‬

‫תשובה‪:‬‬ ‫הנה הש"ץ שנסתלק מהתיבה במוסף יוה"כ‬ ‫קודם שגמר הברכה האמצעית לאחר שגמר‬ ‫הקרבנות של מוסף‪ ,‬וירד הש"ץ השני ולא אמר‬ ‫קרבן מוסף‪ ,‬נראה לי דשפיר עבד‪ ,‬אע"ג דהדין‬ ‫אם טעה באמצע הברכה דצריך לחזור לראש‬ ‫הברכה זו מתחלה‪ ,‬ואמאי לא אמרינן בזה‬ ‫דהוא עכ"פ לא גרע משלש ברכות ראשונות‬ ‫או אחרונות‪ ,‬דעכ"פ צריך לחזור לראש הברכה‬ ‫ראשונה‪ ,‬דכולם כחדא חשיבא‪ ,‬ומכל שכן בכאן‬ ‫דבאמת הוא חדא ומחוייב לחזור לראש‪.‬‬ ‫אך דהא כתב המג"א בסי' רס"ח סעיף ו'‪,‬‬ ‫על הא דכתב המחבר דאם החליף בשבת של זו‬ ‫בזו אינו חוזר‪ ,‬ומה שאין כן במוסף דיש אומרים‬ ‫שאם החליף של מוסף באחרות או אחרת בשל‬ ‫מוסף חוזר‪ ,‬וכתב המג"א סק"ט דאין דומה‬ ‫לסעיף ד'‪ ,‬דשם אמרינן דאפילו אם התפלל‬ ‫של חול במוסף יצא‪ ,‬דאמת דגם שם הוי הדין‬ ‫דצריך להזכיר דוקא קרבן מוסף יעויי"ש‪,‬אך‬ ‫דבאמת גם שם אם הזכיר הקרבן מוסף באיזה‬ ‫ברכה שיהיה או ברפאנו או בשומע תפלה או‬ ‫בשאר ברכות או בין ברכה לברכה‪ ,‬אך דהזכיר‬ ‫קרבן מוסף‪ ,‬מהני‪.‬‬ ‫ואם כן בנדון דידן הוי כמו דהזכיר הראשון‬ ‫קרבן היום בשאר ברכה או ביני ברכה דמהני‪,‬‬ ‫ואם כן הוי השאר מה שהתפלל הש"צ השני רק‬ ‫ברכה לחוד ומהני‪.‬‬ ‫ (שו"ת רבינו משולם איגרא או"ח סי' ג'‪ ,‬להג"ר משולם איגרא‬

‫ ‬

‫אבד"ק טיסמעניץ ופרעשבורג)‬

‫‪5‬‬

‫מודעה חשובה‬ ‫בבית החולים‬

‫‪GASTHUISBERG - LEUVEN‬‬

‫תוקם בע"ה‬ ‫סוכה כשרה למבקרים‪.‬‬

‫שובו אלי ואשובה (המשך)‬ ‫בסבר פנים יפות‪ .‬ואם מי מהאורחים ירצה לאכול‬ ‫בשר טריפה‪ ,‬תאיים עליו באיומים גדולים‪ ,‬ואפילו‬ ‫באיום של מיתה‪ .‬אבל רק מן השפה ולחוץ‪ .‬חלילה‬ ‫לך לעשות לו בפועל שום דבר רע‪ .‬כשנפטר הקדוש‬ ‫ הוסיף הגוי לספר ‪ -‬הוליכוהו בני משפחתו לקבורה‬‫לעיר הסמוכה‪ ,‬ואני סגרתי מיד את החדר‪ ,‬בו נפטר‪,‬‬ ‫ואיני מכניס לשם שום אדם‪ ,‬מלבד כשבא יהודי‬ ‫ורוצה להתפלל‪ ,‬אני מכניסו לשם להתפלל‪ .‬ועכשיו‬ ‫תבינו למה איימתי עליכם שארצח אתכם‪ ,‬אחרי‬ ‫שבקשתם לאכול בשר טריפה‪ .‬פחד ורחב לבבם‬ ‫של היהודים למשמע הדברים‪ ,‬והתחילו לחקור‬ ‫ולדרוש מי היה אותו צדיק והיכן נקבר‪ .‬ונודע להם‪:‬‬ ‫הכפר הוא כפר פייענא‪ ,‬ואדמו"ר הזקן‪ ,‬הרב בעל‬ ‫ה"תניא"‪ ,‬כשברח יחד עם כל משפחתו בשעת‬ ‫מלחמת הצרפתים ברוסיה‪ ,‬נפטר כאן‪ ,‬בשנת תקע"ג‪,‬‬ ‫והוליכוהו לקבורה בעיר היידיץ‪ ,‬פלך פולטבה‪ .‬נסעו‬ ‫היהודים ישר לעיר היידיץ‪ ,‬סרו אל אהל הקדוש‪,‬‬ ‫השתטחו והתיחדו שם זמן רב בתפלה ובפרקי‬ ‫תהלים‪ ,‬מתוך בכיות ואנחות יוצאות מן הלב‪ ,‬ולא‬ ‫זזו משם עד שנעשו בעלי תשובה גמורים‪.‬‬ ‫ ‬

‫(סיפורי חסידים)‬

‫תשובה בשמחה‬ ‫הרה"ק מאפטא נסע פעם בעגלה‪ .‬על אם‬ ‫הדרך טבעה העגלה בטיט ורפש‪ ,‬וכל המאמצים‬ ‫להוציאה לא הועילו‪ .‬בצר לו‪ ,‬פתח הרה"ק ואמר‪:‬‬ ‫"רבונו של עולם‪ ,‬דו ווילסט איך זאל תשובה טוהן‬ ‫פון די בלאטע? ניין‪ ,‬איך וועל נישט תשובה טוהן‬ ‫פון די בלאטע‪ .‬איך זאג דיר צו‪ ,‬אז די וועסט מיך‬ ‫ארויס נעמען פון די בלאטע‪ ,‬וועסטו זעהן אז איך‬ ‫וועל תשובה טוהן‪ ,‬ווייל תשובה פון בלאטע איז‬ ‫בלאטיג!‪ ...‬דהיינו שתשובה צריכה להיות מתוך‬ ‫(שרפי קודש)‬ ‫שמחה ולא מתוך עצבות‪ .‬‬ ‫כחו של צדיק‬ ‫באחד מימות הקיץ‪ ,‬כחום היום‪ ,‬ישב הרה"ק‬ ‫רבי ר' זושא מאניפולי זצ"ל בחצר שעל יד ביתו‪,‬‬ ‫להתקרר קצת‪ .‬נכנס איש אחד‪ ,‬ופנה אליו בבקשה‬ ‫לתת לו תעודה בכתב שהוא נקי מעבירה‪ ,‬בשביל‬ ‫שיחזרו לו את ה"קפוטה" שלו‪ .‬תמה ר' זושא‪ ,‬ולא‬ ‫ידע מה הוא סח‪ .‬הסביר לו האיש‪ ,‬שאנשים חסידים‬ ‫תפסו אותו‪ ,‬פשטו מעליו את הקפוטה‪ ,‬ואומרים‬ ‫שחטא בעבירה ידועה‪ ,‬והודיעוהו שלא יתנו לו את‬ ‫הקפוטה רק אם יביא פתקא מר' זושא שהוא נקי‪ ,‬או‬ ‫שחזר בתשובה‪ .‬אמר לו ר' זושא‪ :‬וכי מנין יודע אני‬ ‫שאתה נקי באמת? והאיש מתחנן ומפציר בו‪" :‬מה‬ ‫איכפת לו אם יתן לי פתקא זו‪ ,‬ואציל את הבגד שלי"?‬ ‫וכשראה‪ ,‬שכל דבריו לא הועילו לפעול על ר' זושא‬ ‫שיתן לו הפתקא‪ ,‬כעס ואמר‪ :‬הרי אפילו אם הייתי‬ ‫מתחנן כך אל כומר היה מרחם עלי! מששמע ר'‬ ‫זושא דברים אלה נתרגש מאד וצעק בקול‪ :‬הוי‪ ,‬אני‬ ‫גרמתי ליהודי שידבר דברים רעים כאלה! והתמרמר‬ ‫מאד ונזדעזע בכל גופו‪ ,‬עד שמרוב התמרמרותו‬ ‫וזעזועו נפל לתוך התעלה של שופכין שהיתה בחצר‪.‬‬ ‫תיכף קמה בהלה‪ ,‬ונתאספו הרבה אנשים מהשכנים‬ ‫ומהעוברים ושבים ברחוב והוציאוהו מהתעלה‪,‬‬ ‫הכניסוהו לחדרו הפשיטו את בגדיו‪ ,‬והלבישוהו‬ ‫בגדים יבשים‪ ,‬והשכיבוהו על מטתו לנוח‪ .‬והוא‪ ,‬ר'‬ ‫זושא‪ ,‬שוכב במטתו וצועק‪ :‬הוי‪ ,‬אני הבאתי איש‬ ‫יהודי לידי דבורים רעים!‬ ‫ואותו היהודי‪ ,‬תיכף כשקמה הבהלה בחצר‬ ‫לרגלי נפילתו של ר' זושא להתעלה‪ ,‬התחמק ויצא‬ ‫‪6‬‬

‫הנהלת הקהילה מאחלת ברכת מזל טוב חמה ולבבית לכל בעלי השמחה‬

‫נולדה בת‬ ‫למשפ' ר' משה יהושע גאלד‪-‬אפטערגוט נ"י‬ ‫אל הגן הסמוך והתחבא בין הזרעים לבל יראוהו‪,‬‬ ‫ושם התחיל להתבונן בדברי ר' זושא‪ ,‬ונתפעל מאד‬ ‫ממסירת הנפש שלו והרהר בתשובה‪ .‬ומשראה‬ ‫שהיהודים שטפלו בר' זושא כבר הלכו להם‪ ,‬יצא‬ ‫ממחבואו ונכנס לחדרו של ר' זושא‪ ,‬והפציר בו שיתן‬ ‫לו תיקון על חטאיו‪ ,‬כי הוא חוזר בתשובה‪ .‬אמר לו ר'‬ ‫זושא‪ :‬הוי‪ ,‬אתה מתכוין להקפוטה ולא להתשובה‪...‬‬ ‫ לא רבי ‪ -‬אמר לו האיש ‪ -‬אני מותר כבר לגמרי על‬‫הקפוטה‪ ,‬ובלבד שיתן לי סדר של תשובה‪ .‬משראה‬ ‫ר' זושא שהאיש חוזר באמת לאמיתו בתשובה‪ ,‬קם‬ ‫מעל מטתו‪ ,‬ישב לארץ‪ ,‬ואמר להאיש‪ :‬אם כן נעשה‬ ‫שנינו יחד תשובה‪ .‬והתחילו שניהם לבכות הרבה‪ ,‬עד‬ ‫שהחזיר את האיש בתשובה שלמה וגמורה מעומקא‬ ‫דלבא‪ ,‬ונעשה לירא אלקים אמיתי כל ימיו‪.‬‬ ‫(סיפורי חסידים)‬ ‫ ‬

‫מפנינים יקרים (המשך)‬ ‫תיבות חמלתי‪ .‬רמז למה שכתב הזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫שבכיה היא סגולה לרחמי שמים‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫(פני חיים)‬ ‫"ותרא נער בוכה ותחמול עליו"‪ .‬‬ ‫באין מליץ יושר מול מגיד פשע‪ ,‬תגיד ליעקב‬ ‫דבר חוק ומשפט‪ ,‬וצדקנו במשפט המלך המשפט‬ ‫(תפלת היום)‬ ‫"באין מליץ יושר מול מגיד פשע"‪ ,‬דהיינו‪ :‬אם‬ ‫אפסו כל המליצים והשתתקו כל הסניגורים‪ ,‬כי אז‬ ‫"תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט"‪ ,‬אין אנו מבקשים‬ ‫רחמים ותחנונים‪ ,‬אלא "חוק ומשפט"‪ ,‬כלומר‪ :‬אנו‬ ‫תובעים על פי הדין‪ ,‬שהרי לא אנו בראנו את היצר‬ ‫הרע בלבנו‪ ,‬אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬והלא‬ ‫גלוי וידוע לפניו יתברך‪ ,‬כלשון הגמרא (ברכות יז‪,‬א)‪:‬‬ ‫"שרצוננו לעשות רצונו‪ ,‬ומי מעכב שאור שבעיסה‬ ‫ושעבוד מלכיות"‪.‬‬ ‫כיוצא בדבר אמר רבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬על‬ ‫מה שאמרו חז"ל (שבת פט‪,‬ב)‪" :‬אמר ר' יצחק‪ ,‬אמר‬ ‫להם הקב"ה לישראל‪ ,‬אם יהיו חטאיכם כשנים‬ ‫הללו‪ ,‬שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד‬ ‫עכשיו‪ ,‬כשלג ילבינו"‪ ,‬דהיינו שאין הקב"ה מוחל‬ ‫עונותיהם של ישראל אלא בזה שמגלה להם שאין‬ ‫האשמה תלויה בצוארם‪ ,‬אלא הקב"ה מקבל עליו‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬את הכל‪ ,‬והוא מתיחס אליהם כאילו הוא‬ ‫ברא את הכל‪ ,‬כשם שברא את כל ההויה בששת‬ ‫(מילי דמרדכי)‬ ‫ימי בראשית ‪.‬‬ ‫נטל את הדם והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה‬ ‫(יומא פ"ה מ"ג)‬ ‫הרמ"א ב"תורת העולה" כתב רמז נפלא על‬ ‫מנין ההזאות של "אחת למעלה ושבע למטה"‪,‬‬ ‫שיש בו מליצה טובה על ישראל‪ .‬דהיינו‪ :‬אין פלא‬ ‫שישראל נכשלים בחטאים‪ ,‬שהרי יש בהם רק כח‬ ‫אחד של חלק אלוה ממעל בקרבם‪ ,‬והוא אשר‬ ‫מושך אותם למעלה‪ ,‬לתורה ולמצוות‪ ,‬אך כנגדו‬ ‫יש שבע כחות של יצר הרע‪ ,‬כמאמר חז"ל (סוכה נב‪,‬‬ ‫א)‪" :‬שבעה שמות יש לו ליצר הרע"‪ ,‬והם מושכים‬ ‫אותו למטה‪ ,‬כלומר‪ :‬לעבירות‪.‬‬ ‫ויש להוסיף על זה‪ ,‬בגמרא (יומא נה‪ ,‬א) למדו‬ ‫שהכהן מזה אחת למעלה ושבע למטה ‪ -‬ממה‬ ‫שנאמר לגבי פר כהן גדול (ויקרא טז‪ ,‬יד)‪" :‬והזה‬ ‫באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה‬ ‫שבע פעמים"‪ ,‬הרי ששבע ההזאות שלמטה נאמרו‬

‫משה קאהן אסתר מלכה ראטטענבערג‬ ‫ב"ר אברהם זאב נ" י בת ר' אברהם ישעיה (אבי) נ"י‬ ‫ראטטענבערג (רובין)‬ ‫קאהן (לודמיר) ‬ ‫אנטווערפען‬ ‫ירושלים עיה"ק ‬

‫מאורשים‬

‫אנטווערפען‪ ,‬ו' אלול תשס"ט‬

‫צבי יהודה שפיצר ‬

‫שרה נביס‬

‫בת ר' אליהו אריה נ"י‬ ‫ב"ר מרדכי נ"י ‬ ‫נביס (יעקובי)‬ ‫שפיצר (גרינברגר בן דוד) ‬ ‫לאנדאן‬ ‫אנטווערפען ‬

‫מאורשים‬

‫לאנדאן‪ ,‬כ"ד אלול תשס"ט‬

‫לגבי פר כהן גדול‪ ,‬ואילו לגבי שעיר העם נאמר‬ ‫(שם‪ ,‬טו)‪" :‬והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת"‪,‬‬ ‫ומבואר שאותה הזאה שעל הכפורת היא אחת‪,‬‬ ‫ואנו למדים זה מזה‪ ,‬שבשני הקרבנות מזין אחת‬ ‫למעלה ושבע למטה‪ .‬ולא בכדי נרמזה ההזאה‬ ‫שלמעלה בקרבן העם‪ ,‬בעוד שבע ההזאות שלמטה‬ ‫נרמזו בפרו של הכהן הגדול ‪ -‬שכן אמרו חז"ל "כל‬ ‫הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו"‪ ,‬ולכן לכהן הגדול‬ ‫צריך להזכיר את השבע שלמטה‪ ,‬כדי שלא יתגאה‬ ‫בזוכרו עד כמה קל ליפול ברשתו של היצר‪ ,‬אך‬ ‫לעומת זאת להמון העם צריך להזכיר דוקא את‬ ‫האחת שלמעלה‪ ,‬כי בהם היצר הרע מתגרה ומבקש‬ ‫להכניס יאוש בלבם‪ ,‬כאילו מרוב עונותיהם ננעלו‬ ‫בפניהם שערי תשובה‪ ,‬ולכן דוקא בשעיר העם רמז‬ ‫הכתוב את האחת שלמעלה‪ ,‬כלומר‪ :‬למרות הכל‪,‬‬ ‫עדיין אחוזים אתם בידו של הקב"ה‪ ,‬אל תתיאשו‬ ‫(דרשות רבינו יוסף נחמיה)‬ ‫מלשוב אליו ‪.‬‬

‫תורנות בתי מרקחת‬ ‫שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא‬ ‫)‪Weekenddienst (tot 22 uur‬‬ ‫‪van vrijdagmorgen 25 september - 9.00u.‬‬ ‫‪tot zondagavond 27 september - 22.00u.‬‬ ‫ ‪Maus, Lange Leemstraat 74‬‬ ‫‪232.33.39‬‬ ‫‪Crocket, Quinten Matsijslei 11 232.47.87‬‬ ‫‪Robroeckx, Gen. Lemanstr. 10 230.94.56‬‬ ‫*‬ ‫‪):‬ליל ש"ק( ‪Na 22u. op 25 september‬‬ ‫‪Crocket, Quinten Matsijslei 11‬‬ ‫‪Robroeckx, Gen. Lemanstr. 10-12‬‬ ‫‪):‬ליל יו"כ( ‪Na 22u. op 27 september‬‬ ‫‪Crocket, Quinten Matsijslei 11‬‬ ‫‪Robroeckx, Gen. Lemanstr. 10-12‬‬ ‫*‬ ‫)‪Weekdienst (tot 22 uur‬‬ ‫‪van maandagmorgen 28 september - 9.00u.‬‬ ‫‪tot donderdagavond 1 october - 22.00u.‬‬ ‫ ‪Broeckx, Teniersplaats 2‬‬ ‫‪233.60.65‬‬ ‫ ‪Roothooft, Isabellalei 129‬‬ ‫‪230.65.99‬‬ ‫ ‪De Singel, J. v. Rijswijcklaan‬‬ ‫‪238.28.58‬‬ ‫*‬ ‫)‪Na 22u.: 0900-10500 / 10512 (0.45¤ per min.‬‬

‫הצלה‪:‬‬

‫‪HATZOLOH - 03.289.00.00‬‬

‫שמירה‪:‬‬ ‫מלב ללב‪:‬‬

‫‪HULPLIJN - 03.232.22.27‬‬

‫‪BIKUR CHOLIM - 0.32.33.34.35‬‬

‫בקור חולים‪:‬‬ ‫שידוך‪-‬ליין‪:‬‬

‫‪SHMIRA - 03.218.91.00‬‬

‫‪SHIDDUCH LINE - 03.230.77.70‬‬

‫שלוה‪:‬‬ ‫חזק‪:‬‬ ‫חברים‪:‬‬

‫‪SHALVA - 03.239.88.57‬‬

‫‪CHAZAK - 03.281.38.00‬‬ ‫‪CHAVERIM - 03.80.80.424‬‬

‫גמ"ח תרופות‪Albertstraat 44 :‬‬