Shabbat Beshabato Shoftim 2009

‫שבת בשבתו‬

‫גליון הקהלה החרדית "מחזיקי הדת" אנטווערפען‬

‫ב"ה‪ ,‬שנה י"ג‪ ,‬גליון תשנ"ג עש"ק ב' דר"ח אלול תשס"ט‬

‫שפטים‬

‫הדלקת הנרות‪ 20.33 :‬פלג המנחה‪19.23 :‬‬ ‫מוצאי ש"ק‪ 21.44 :‬ר"ת‪22.02 :‬‬ ‫דף היומי בבא מציעא קי"ח ‪ Nr 753‬‬

‫‪21 AUGUSTUS 2009‬‬

‫נא לשמור על קדושת הגליון‬

‫מפנינים יקרים‬ ‫שפטים ושטרים תתן לך (טז‪,‬יח)‬ ‫כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות‬ ‫את ישראל ולהושיבן על אדמתם (ספרי דברים‬ ‫טז‪,‬יד)‪.‬‬ ‫הלשון "כדאי הוא" אינו מובן‪ ,‬וכי יש צורך‬ ‫למצא ס‪h‬בה למה הוא כדאי? והלא כל התורה‬ ‫נתנה כדי שיקיימו את הדינים‪ ,‬וכדברי המדרש‬ ‫(שמות רבה ל‪,‬א)‪" :‬ואלה המשפטים ‪ -‬הדא הוא‬ ‫דכתיב עוז מלך משפט אהב"?‬ ‫ויש לבאר על פי מה שכתב בעל ה"עקידה"‬ ‫(פרשת וירא) בשם הרמב"ן‪ ,‬שמה שאנשי סדום‬ ‫נענשו בחומרה גדולה יותר מאנשי פלגש בגבעה‪,‬‬ ‫שלכאורה מעשיהם היו חמורים יותר‪ ,‬זה משום‬ ‫שכאשר בעיר יש חוקים ישרים‪ ,‬אף אם לפעמים‬ ‫יעלו שועלים ויפרצו גדרים וישביתו חוקים‪ ,‬בכל‬ ‫זאת תהיה העיר קרובה להרפא‪ ,‬על ידי שיהיו‬ ‫מי שיוכיחו את העם וישובו למוטב‪ ,‬אבל אם‬ ‫אין בעיר חוקים טובים‪ ,‬או גרוע מכך‪ :‬יש בה‬ ‫חוקים לא טובים‪ ,‬כי אז אין לעיר סיכוי להרפא‬ ‫מרשעותה‪ .‬וזה ההבדל בין אנשי פלגש בגבעה‪,‬‬ ‫שחטאו אבל חוקיהם היו טובים‪ ,‬לבין אנשי‬ ‫סדום שקבעו להם חוקי און ורשע‪ .‬ואפשר שזו‬ ‫כונת הספרי באמרו "כדאי הוא מינוי הדיינים"‪,‬‬ ‫ולא תקח שחד (טז‪,‬יט)‬ ‫לרבי יהושע'לי רבה של קוטנא‪ ,‬פרצה אלמנה‬ ‫בדמעות שליש‪ ,‬וטענה לה נגד אחד מתושבי‬ ‫העיירה‪ ,‬ותחינה בפיה שהרב יזמין את האיש לדין‪.‬‬ ‫רבי יהושע צוה מיד להביא את האיש שיתחייב‬ ‫לדין‪ .‬ואכן מיד הובא האיש‪ ,‬אולם להפתעת‬ ‫האשה לא רצה הרב לשבת בדין‪ .‬אמר‪" :‬לא תקח‬ ‫שוחד" שהתורה צותה‪ ,‬לאו דוקא לכסף הכונה‪,‬‬ ‫אלא אף דמעות ‪ -‬ביחוד של אלמנה ‪ -‬שוחד הוא‪,‬‬ ‫המשחדות את הדין‪ ,‬שלא יוכל להוציא פסק דין‬ ‫(אוצר חיים)‬ ‫בלתי משוחד ומושפע‪ .‬‬

‫דבר בעתו מה טוב‬ ‫וישאלו איש לרעהו‬ ‫עיין בבאר היטב סימן תקפ"א‪ ,‬שנוהגין‬ ‫כשכותב אדם אגרת שלומים לחבירו מר"ח אלול‬ ‫עד יום הכיפורים‪ ,‬מרמז לו בתחלתו שמבקש‬ ‫עליו לשנה טובה ע"ש‪ ,‬והוא מדברי המהרי"ל‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ולפענ"ד יש לומר רמז על זה‪ ,‬על פי דאיתא‬ ‫בספרים ו'ישאלו א'יש ל'רעהו ל'שלום היא ר"ת‬ ‫אלול‪ ,‬והנה "וישאלו" הוא לשון שאלה ובקשה‪,‬‬ ‫ור"ל שמבקש איש על רעהו לשלום‪ ,‬והיינו באלול‬ ‫כר"ת הנ"ל‪ .‬והנה יש מרמזין את זה בסופה של‬ ‫האגרת‪ ,‬וכן מצאתי בהקדמה לשו"ת עבודת‬ ‫הגרשוני ע"ש‪ ,‬וכן הוא בהדיא במטה אפרים‬ ‫(ליקוטי מהרי"ח)‬ ‫"בתחלתו או בסופו" ע"ש‪ .‬‬

‫דהיינו המינוי עצמו‪ ,‬כי בעצם מינוי הדיינים‪ ,‬אף‬ ‫אם לא ישמעו להם‪ ,‬כבר קרובים הם להיוושע‬ ‫ואם כן הם במצב של "זכאים"‪ ,‬כי יש תקוה‬ ‫(שב שמעתתא)‬ ‫לאחריתם שישובו בתשובה‪ .‬‬ ‫צדק צדק תרדף (טז‪,‬כ)‬ ‫רדוף תרדוף אחרי הצדק בצדק‪ .‬האמצעים‬ ‫שבהם תבקש להשיג מטרה צודקת‪ ,‬יהיו גם הם‬ ‫צודקים‪ ,‬שלא ככלל הידוע של הגוים‪ ,‬שהמטרה‬ ‫(רבי בונם מפשיסחא)‬ ‫מקדשת את האמצעים ‪.‬‬ ‫על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא‬ ‫יומת על פי עד אחד (יז‪,‬ו)‬ ‫נראה לפרש בדרך דרוש‪ ,‬דאיתא בחז"ל‬ ‫(ירושלמי מכות ב‪,‬ו)‪ :‬שאלו לחכמה חוטא מה דינו‬ ‫אמרה חטאים תרדף רעה‪ ,‬שאלו לנבואה‪ ,‬ואמרה‬ ‫נפש החוטאת היא תמות‪ ,‬שאלו לתורה אמרה‬ ‫יביא קרבן‪ ,‬שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה‬ ‫ויתכפר‪.‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב‪" ,‬על פי שנים עדים"‪,‬‬ ‫דהיינו לפי דעת החכמה והנבואה‪" ,‬יומת המת"‪,‬‬ ‫חייב החוטא מיתה‪ ,‬והיינו אף בזמן שבית‬ ‫המקדש קיים כי לדידהו לא מהני קרבן‪" ,‬או על‬ ‫פי שלשה עדים"‪ ,‬דכשאין ביהמ"ק אז גם לפי עד‬ ‫שלישי דהיינו לפי התורה הקדושה "יומת המת"‬ ‫דהא אי אפשר לו להביא קרבן‪ ,‬אבל "לא יומת על‬ ‫פי עד אחד"‪ ,‬דלפי אחד הוא א‪-‬להינו ה' אחד לא‬ ‫יומת החוטא אלא יעשה תשובה ויתכפר לו‪.‬‬ ‫ ‬

‫(לחמי תודה)‬

‫כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין‬ ‫לדין בין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך (יז‪,‬ח)‬ ‫אם לפלא יהיו בעיניך המשפטים והיסורים‬ ‫האכזריים הבאים על ישראל ‪" -‬בין דם לדם" ‪-‬‬ ‫ותשאל‪ :‬למה דם ישראל הפקר הוא ונשפך כמים‪,‬‬ ‫"בין דין לדין" ‪ -‬למה דינים וגזירות חדשים באים‬ ‫יום יום על ישראל‪" ,‬בין נגע לנגע" ‪ -‬למה פגעים‬ ‫ונגעים חדשים מתרגשים ובאים על ישראל‬ ‫יום יום? ‪ -‬אם זה יפלא ממך‪ ,‬להוי ידוע לך כי‬ ‫כל זה בא מחמת "דברי ריבות בשעריך" ‪ -‬בגלל‬ ‫המריבות והמדנים אשר בערי ועיירות ישראל‪.‬‬ ‫שנאת חנם זו ומריבות הדדיות אלה‪ ,‬הן הן‬ ‫הגורמות לסבלותינו ופגעינו הרבים‪.‬‬ ‫ ‬

‫(המגיד מקעלם)‬

‫קריאת שמע ליל ש"ק שפטים‬

‫משעה ‪21.36‬‬

‫*‬ ‫סוף זמן ק"ש ש"ק שפטים בבוקר‬

‫מג"א‪ - 9.36/9.14 :‬גר"א‪10.12 :‬‬ ‫שמאסו את הקב"ה וירע הדבר בעיני ה'‪ ,‬הלא‬ ‫אם לא חפץ הקב"ה בכך היה לו לומר שלא‬ ‫יעשו מלך? אלא הביאור הוא כמו שכתב הרמב"ן‬ ‫(בפרשת חקת) לענין מה שהתורה נתנה רשות‬ ‫לרופא לרפאות‪ ,‬דבאמת אם היה האדם בטוח‬ ‫בא‪-‬להים בחזקה‪ ,‬לא היה צריך לשום רופא‪,‬‬ ‫אלא שהואיל וראה הקב"ה שבני אדם לא יהיו‬ ‫שלמים כל כך בבטחון אלא ירוצו לרופא‪ ,‬לכן‬ ‫נתנה רשות לרופא לרפאות‪ .‬ונראה דהוא הדין‬ ‫במלך‪ ,‬אם היו שלמים ולא יאבו מלך אלא היו‬ ‫נמסרים תחת השגחת השי"ת בלבדו‪ ,‬אז לא היו‬ ‫זקוקים למלך‪ ,‬אמנם הקב"ה ראה בלבב בני אדם‬ ‫שאינם שלמים כל כך ואין בטחונם חזק בו אלא‬ ‫יחפצו מלך ככל הגוים ההולכים למלחמה על פי‬ ‫מלכם‪ ,‬לכן התיר הקב"ה להם לבחור מלך‪ .‬ולכן‬ ‫כששאלו ישראל להם מלך‪ ,‬והראו בזה שאין‬ ‫בטחונם בו חזק‪ ,‬וירע הדבר בעיני ה'‪.‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב‪ :‬ואמרת אשימה עלי מלך‪,‬‬ ‫שכיון שתאמר שאתה חפץ במלך‪ ,‬ואתה מראה‬ ‫בזה שאין בטחונך חזק‪ ,‬על כן שום תשים עליך‬ ‫מלך וכדרך שניתן רשות לרופא לרפאות‪ ,‬אבל‬ ‫לולא אמירתך אשימה עלי מלך‪ ,‬ליכא מצוה‬ ‫בזה כלל‪ ,‬כי הקב"ה הוא מלכם של ישראל ועוזם‬ ‫(דברי שאול)‬ ‫לנצח‪ .‬‬ ‫והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה‬ ‫התורה הזאת (יז‪,‬יח)‬ ‫את משנה התורה ‪ -‬שתי ספרי תורה‪ .‬אחת‬ ‫שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת‬ ‫עמו (רש"י)‪.‬‬ ‫פסק הרמב"ם (פרק ג' מהלכות מלכים הלכה א')‪:‬‬ ‫"בעת שישב המלך על כסא מלכותו‪ ,‬כותב לו ספר‬ ‫תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו‪...‬‬ ‫אם לא הניחו לו אבותיו‪ ,‬או שנאבד‪ ,‬כותב שני‬ ‫(המשך בעמוד ד)‬

‫מתוך לוח הקהלה‬ ‫שבת פ' שופטים‪ ,‬ב' אלול‪.‬‬ ‫הדלקת הנרות‪( 20.33 :‬פלג המנחה‪)19.23 :‬‬ ‫מפטירין "אנכי אנכי" (ישעיה נא) עד "א‪-‬להי‬ ‫ישראל"‪ .‬אבות פרק ו'‪.‬‬ ‫מוצאי שבת‪( 21.44 :‬לשיטת ר"ת‪)22.02 :‬‬ ‫ז' שלימים לקידוש לבנה‪ :‬ליל ו' פ' כי־תצא‪ ,‬ח'‬ ‫אלול‪ ,‬משעה ‪21.42‬‬

‫ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי‬ ‫(יז‪,‬יד)‬ ‫ויש לדקדק על מה שנאמר ואמרת אשימה‬ ‫וגו'‪ ,‬למה צריכים לזה אמירה‪ ,‬הול"ל סתם "שום‬ ‫תשים עליך מלך"?‬ ‫ונראה לומר דהנה הקשו המפרשים דכיון‬ ‫שבת פ' כי־תצא‪ ,‬ט' אלול‪.‬‬ ‫שצוה הקב"ה לעשות להם מלך‪ ,‬למה הוכיח‬ ‫הדלקת הנרות‪( 20.18 :‬פלג המנחה‪)19.11 :‬‬ ‫אחר כך שמואל את ישראל כשרצו מלך ואמר‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫‪1‬‬

‫וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך (ו‪,‬ח)‬ ‫עובדות וסיפורים בענין מצות תפילין (ד)‬ ‫פרשיות שהוחלפו‬ ‫כאשר נסתלק רבינו מרוזין זי"ע‪ ,‬התחלקו‬ ‫האחים הקדושים בירושת אביהם‪ .‬מהדברים‬ ‫היקרים ביותר בעזבונו של רבינו מרוזין‪ ,‬היה זוג‬ ‫תפלין שהיה שייך לזקינו המגיד הגדול ממעזריטש‬ ‫זי"ע שעבר בירושה מדור לדור‪ ,‬וכמובן שכל אחד‬ ‫מהאחים היה מאד רוצה שתפלין אלו יפלו בחלקו‪.‬‬ ‫בתחלה החליטו האחים לחלק את הירושה בסדר‬ ‫הזה‪ :‬כל אחד ירשום על פתקה מה הוא בוחר לו‪,‬‬ ‫ויכניסנה למעטפה‪ .‬לאחר מכן שינו והחליטו‪ ,‬כי‬ ‫החלוקה תיעשה לפי גורל‪ .‬הפילו גורל ובחלקו של‬ ‫רבינו מטשארטקוב נפלו התפלין הללו‪ .‬אחר מכן‬ ‫בדק רבינו מסאדיגורא זי"ע את הפתקאות שכל‬ ‫אחד רשם‪ ,‬ונתברר שרבינו מטשארטקוב כתב‪:‬‬ ‫שהוא מותר על כל חלקו בירושה ומבקש לעצמו‬ ‫רק את התפלין‪.‬‬ ‫כעבור שנים אחדות ישב פעם רבינו מסאדיגורא‬ ‫והתועד עם חלק מחסידיו‪ ,‬היה זה בי"ט כסלו‪,‬‬ ‫ובהזדמנות זו הזכיר רבינו מסאדיגורא עד כמה‬ ‫שהוא ושאר אחיו השתוקקו בשעתו לזכות‬ ‫בהתפלין של המגיד הגדול זי"ע‪ ,‬ובסופו של דבר‬ ‫הגיעו התפלין עפ"י הגורל לאחי מטשארטקוב סימן‬ ‫שהוא היה ראוי לכך יותר מן האחרים‪" .‬אני מוכרח‬ ‫להוסיף ‪ -‬אמר רבינו מסאדיגורא ‪ -‬שלמרות שאף‬ ‫פעם בחיים לא קנאתי באיש על דבר כלשהו שהיה‬ ‫לו‪ ,‬בכל זאת קנאתי קצת באחי היקר על הזכות‬ ‫הגדולה שנפלה בחלקו להתפלל כל יום עם התפלין‬ ‫של זקיננו המגיד זי"ע"‪.‬‬ ‫שני אברכים מצעירי החסידים ‪ -‬שנוכחו להיות‬ ‫שם בעת שיחת קודש זו ‪ -‬החליפו ביניהם מבטים‪,‬‬ ‫ואחד מהם אותת לחבירו לאות הן‪ .‬הלה עמד על‬ ‫רגליו ובקול רועד מהתרגשות פתח ואמר‪ :‬רבי! חברי‬ ‫ואני הגענו למסקנה‪ ,‬שהגיע הזמן לגלות ולהודות‬ ‫בדבר שעד כה שמרנו אותו בסוד‪ .‬אנחנו עשינו‬ ‫דבר נורא‪ ,‬אמנם לא בכונת זדון חלילה עשינו זאת‪,‬‬ ‫אלא אדרבה חשוב חשבנו שאנו עושים דבר טוב‪.‬‬ ‫החסידים שנוכחו במקום האזינו לדברי האברך‬ ‫הצעיר בנשימה עצורה‪ ,‬ואמנם הלה המשיך את‬ ‫דבריו ואמר‪ :‬פעם שוחחנו אני וחברי על כך‪ ,‬שהנה‬ ‫רבינו י"נ רצה כ"כ לקבל את התפלין של המגיד זי"ע‪.‬‬ ‫וחשבנו כי בהיות רבינו האח הבוגר‪ ,‬יהיה זה צודק‬ ‫שהתפלין אכן יהיו ברשותו‪ .‬מה עשינו? ביום אחד‬ ‫התגנבנו לחדרו של הרבי מטשארטקוב‪ ,‬פתחנו את‬ ‫ה"בתים" של התפלין של המגיד זי"ע‪ ,‬הוצאנו את‬

‫בינו שנות דור ודור‬ ‫ב' אלול‬ ‫תש"ב‪ :‬‬ ‫תש"ו‪ :‬‬

‫ג' אלול‬ ‫תר"ח‪ :‬‬ ‫תש"ג ‪:‬‬

‫תש"ג‪ :‬‬

‫הקדוש רבי אברהם יעקב פרידמאן מבאיאן‬ ‫ נחלת יעקב‬‫רבי אליעזר האגער ‪ -‬אדמו"ר מויזניץ ‪ -‬דמשק‬ ‫אליעזר‬ ‫רבי ישכר בער מנאדווארנע‬ ‫הקדוש רבי יצחק ישעיה הלברשטאם‬ ‫מטשעחויב‬ ‫הקדוש רבי משה פרידמאן מבאיאן‬

‫ד' אלול‬

‫תקצ"א ‪ :‬רבי ישעיה מפשעדבורזש‬ ‫תרפ"ו ‪ :‬רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק ‪ -‬משך‬ ‫חכמה‪ ,‬אור שמח‬

‫ו' אלול‬

‫תי"ד‪ :‬רבי גרשון שאול יום טוב ליפמאן הלוי העלער‬ ‫ תוספות יום טוב‬‫תרמ"ג‪ :‬רבי יקותיאל יהודה טייטעלבוים ‪ -‬רב דסיגעט‬ ‫‪ -‬ייטב לב‬

‫‪2‬‬

‫הפרשיות ובמקומם שמנו פרשיות אחרות ‪ -‬כשרות‬ ‫למהדרין ‪ -‬לאחר מכן חזרנו ותפרנו את ה"בתים"‬ ‫וחמקנו מהחדר‪ .‬לאחר המעשה תפסנו שעשינו‬ ‫דבר נורא‪ ,‬מעשה שלא יעשה‪ ,‬לא ידענו מה לעשות‬ ‫עם הפרשיות הקדושות שהיו עתה בידינו‪ ,‬להחזיר‬ ‫אותם למקומם פחדנו‪ ,‬שמא יתפסו אותנו בשעת‬ ‫מעשה‪ ,‬גם להביא אותם אל רבינו פחדנו‪ ,‬אולם‬ ‫עכשיו ששמענו מרבינו עד כמה הוא משתוקק‬ ‫להתפלל בתפלין של המגיד זי"ע‪ ,‬החלטנו לגלות‬ ‫את הענין כולו‪ .‬באומרו זאת‪ ,‬הוציא האברך חבילה‬ ‫קטנה‪ ,‬ובידים רועדות הניח אותה על השלחן‪ ,‬לפני‬ ‫רבינו‪.‬‬ ‫כל החסידים שהיו באותו מעמד‪ ,‬נחרדו‬ ‫בראותם ובשמעם מה שקרה‪ ,‬הם אך בקושי האמינו‬ ‫ששני אברכים יראי שמים יהיו מסוגלים לעשות‬ ‫דבר כזה‪ .‬ואילו מאידך גיסא גם התגנבה ללבם‬ ‫המחשבה‪ ,‬שאם הרבי מטשארטקוב לא תפס כל‬ ‫הזמן מה שקרה‪ ,‬והוא ממשיך להתפלל בתפלין‬ ‫שהפרשיות שלהם הוחלפו‪ ,‬מבלי להרגיש מאומה‪,‬‬ ‫אולי סימן הוא שהתפלין של המגיד זי"ע אכן לא‬ ‫צריכים להיות ברשותו‪ .‬כל העינים ננעצו עתה ברבם‬ ‫הק' מסאדיגורא‪ ,‬כדי לראות ולשמוע מה הוא יאמר‬ ‫וכיצד יגיב על מה שקרה‪ .‬רבינו פתח לאט לאט את‬ ‫החבילה הקטנה והוציא ממנה את הפרשיות‪ ,‬הוא‬ ‫בחן אותם בזהירות בדק אותן וקרא בהן מלה במלה‬ ‫שורה אחרי שורה‪ ,‬לאחר מכן עטף את הפרשיות‬ ‫במפה עשויה משי‪ ,‬נשק את החבילה הקטנה ושם‬ ‫אותה בזהירות בכיסו‪ .‬זמן מה ישב רבינו כשהוא‬ ‫שקוע בהרהורים‪ ,‬לאחר מכן אמר לנוכחים‪ :‬אני רוצה‬ ‫שאתם תשמרו בסוד את כל אשר שמעתם וראיתם‬ ‫על אודות הפרשיות‪ .‬אחרי חנוכה נצא בעזה"י לדרך‬ ‫וניסע אל אחי לפוטוק ונראה בשם איך יפול דבר‪.‬‬ ‫בהגיע רבינו מסאדיגורא בלווית חסידיו לפוטוק‪,‬‬ ‫יצא אחיו כדי לקבל את פני אחיו הגדול בשמחה‬ ‫ובכבוד‪ .‬האחים הק' התחבקו והתנשקו והלכו‬ ‫שלובי זרוע לביתו של המארח‪ .‬בעיירה כולה שררה‬ ‫באותו יום אוירה חגיגית‪ .‬למחרת בבוקר הכניס‬ ‫רבינו מטשארטקוב את אחיו לחדר "המיוחד"‪ ,‬כדי‬ ‫להתעטף בטלית ולהניח תפלין ולהתפלל תפילת‬ ‫שחרית‪ .‬על השלחן היו מונחים זה ליד זה הזוגות‬ ‫תפלין רש"י ור"ת‪ ,‬ובמרחק מה מהם עוד זוג תפלין‬ ‫בשקיק‪ ,‬בו הכיר רבינו מסאדיגורא מיד את התפלין‬ ‫של המגיד זי"ע‪ ,‬אשר אביו זי"ע היה רגיל להניח‪.‬‬ ‫רבינו מסאדיגורא התבונן באחיו הצעיר בצורה‬ ‫חבויה מבלי לעורר תשומת לב‪ ,‬הוא עקב אחרי‬ ‫תנועותיו ורצה לראות מה יקרה כאשר יניח את‬ ‫התפלין "של המגיד"‪ .‬אכן רבינו מטשארטקוב נטל‬ ‫את התפלין "של המגיד" בשתי ידיו‪ ,‬עצם את עיניו‬ ‫ושקע בהרהורים‪ ,‬כשעל פניו ארשת של רצינות‬ ‫עמוקה הניח מידיו את התפלין‪ ,‬שם אותם על‬ ‫השלחן והניח את התפלין הרגילים שלו‪ ,‬והתפללו‬ ‫תפילת שחרית‪.‬‬ ‫בתום התפלה‪ ,‬בהיותם מקפלים את התפלין‪,‬‬ ‫שאל רבינו מסאדיגורא את אחיו הצעיר‪ :‬הכיצד‬ ‫זה‪ ,‬שלא הניח את התפלין של המגיד הקדוש‬ ‫זי"ע ‪ -‬התפלין של אבא זי"ע ‪ -‬בהם הוא זכה‬ ‫בירושה? והשיב רבינו מטשארטקוב‪ ,‬כשקולו שבור‬ ‫מהתרגשות‪ :‬מה אגיד לך אחי היקר? מה אומר‬ ‫ומה אדבר? מעשה שהיה כך היה‪ :‬פעם לפני זמן‬ ‫רב‪ ,‬כאשר רציתי להניח את התפלין הללו ‪ -‬כדרכי‬ ‫מאז שזכיתי בהם ‪ -‬הרגשתי שמשהו אינו כשורה‪.‬‬ ‫קודם לכן‪ ,‬כל פעם שהייתי לוקח ביד את התפלין‬ ‫הללו‪ ,‬הייתי מרגיש רעד של קדושה עובר בכל‬ ‫גופי‪ ,‬אולם הפעם הזאת לא היתה לי הרגשה זאת‪,‬‬ ‫כאילו שהקדושה הסתלקה מהתפלין הללו ח"ו!‬

‫א יידיש ווארט‬ ‫לבלתי רום לבבו מאחיו (יז‪,‬כ)‬ ‫מיט דעם וואס די תורה הייסט אז אפילו‬ ‫דער קעניג מעג זיך נישט האלטען גרויס‪,‬‬ ‫פארשטייט מען ווי ווייט יעדער מענטש דארף זיך‬ ‫דערווייטערען פון די שלעכטע מדה פון גאוה‪.‬‬ ‫ ‬

‫(רמב"ן)‬

‫מובן מאליו כי החסרון לא היה בהתפלין‪ ,‬אלא בי‪,‬‬ ‫מן הסתם עשיתי משהו‪ ...‬וממילא אינני ראוי יותר‬ ‫להניח את התפלין הקדושים של זקיננו המגיד זי"ע‪.‬‬ ‫מאז ועד היום ‪ -‬המשיך רבינו מטשארטקוב ‪ -‬הנני‬ ‫מפשפש במעשי מדי יום ביומו‪ ,‬כדי לברר היכן‬ ‫ובמה נכשלתי‪ ,‬כדי לתקן את מעשי‪ ,‬אולם עד היום‬ ‫לא מצאתי שום דבר‪ ...‬מדי יום ביומו אני לוקח את‬ ‫התפלין הקדושים הללו בידי ושם אותם בחזרה על‬ ‫השלחן מבלי להניח אותם ולבי נשבר בקרבי‪ ...‬אולי‬ ‫יכול אתה אחי היקר לתת לי עצה מה לעשות‪...‬‬ ‫דמעות עמדו בעיני רבינו מטשארטקוב‪ ,‬כאשר‬ ‫סיפר את סיפורו העצוב לאחיו הגדול שבא לבקרו‪.‬‬ ‫אולם הוא התאושש עד מהרה‪ ,‬נרגע והמשיך לומר‪:‬‬ ‫אבל‪ ,‬הרי הכל בהשגחה פרטית‪ ,‬הנה הואיל ובואך‬ ‫גרם לי שמחה כה גדולה וגם כבוד‪ ,‬אני רוצה שגם‬ ‫אתה תהנה‪ ,‬הנה אני נותן לך את התפלין הללו‬ ‫במתנה גמורה ובלב שלם‪ ...‬אתה באמת ראוי יותר‬ ‫להניח אותם מאשר אני‪ ...‬הפסיקו רבינו מסאדיגורא‬ ‫ואמר‪ :‬חכה רגע‪ ,‬אחי היקר‪ ,‬אל נא תמהר כ"כ לתת‬ ‫דבר יקר כ"כ‪ ,‬אתה חושד בעצמך ללא כל יסוד‪ ,‬אני‬ ‫משוכנע שאין אדם בעולם הראוי יותר ממך להניח‬ ‫את התפלין של זקיננו המגיד זי"ע‪ .‬הנה באמת בגלל‬ ‫זה ובענין זה באתי אליך‪ .‬הנה הסכת ושמע ואני‬ ‫אגלה לך סודם של התפלין‪ .‬ורבינו מסאדיגורא‬ ‫סיפר לאחיו המשתאה את סיפור החלפתן של‬ ‫פרשיות התפלין ע"י שני חסידים צעירים‪ ,‬שחשבו‬ ‫להסב בכך נח"ר לרבם‪ .‬הם החליפו את הפרשיות‪,‬‬ ‫אמנם שמו בקרבם פרשיות כשרות למהדרין‪ ,‬אך‬ ‫בכל זאת לא באותן דרגות של קדושה‪ ,‬כמו אלו‬ ‫של הפרשיות בתפיליו של המגיד זי"ע‪ .‬כאן הוציא‬ ‫רבינו מסאדיגורא את הפרשיות מכיסו ונתן אותם‬ ‫לאחיו ה"בעלים" של הפרשיות ואמר‪ :‬הנה תשים‬ ‫אותם בחזרה לתוך הבתים‪ ,‬ואני סמוך ובטוח ששוב‬ ‫תרגיש את אותו רטט של קדושה שהרגשת בשעתו‬ ‫כאשר הנחת את התפלין הללו‪ .‬לשמחתו של רבינו‬ ‫מטשארטקוב לא היה קץ‪ .‬היתה זו שמחה כפולה‪:‬‬ ‫קודם כל הוא השתחרר עתה מהרגשת האשמה‬ ‫שרבצה עליו‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהוא קבל בחזרה את‬ ‫המתנה היקרה מכל‪ :‬את התפלין של זקינו המגיד‬ ‫הגדול זי"ע‪ .‬מאותו יום ואילך שוב הניח רבינו את‬ ‫התפלין הללו כפי שהיה עושה קודם לכן‪.‬‬ ‫ ‬

‫(נר ישראל ח"ה)‬

‫קשר עולם‬ ‫כתב לי הרה"ג מו"ה אברהם איטינגא מדוקלא‪:‬‬ ‫שבעת שנעשה הרבי מראפשיץ בר מצוה‪ ,‬היה אביו‬ ‫הרה"ק רבי מענדל'י רב דקהילת לעשנוב‪ ,‬ונסע עמו‬ ‫להרה"ק רבי ר' מיכל'י מזלאטשוב‪ ,‬והרבי ר' מיכל'י‬ ‫הניח התפלין על ראשו‪ .‬ואמר הרבי מראפשיץ‪ :‬כי‬ ‫קשר אותו בעולם גבוה אשר לא יוכל להנתק ממנו‬ ‫(עשר צחצחות)‬ ‫לעולם‪ .‬‬ ‫תפלין כל היום‬ ‫כתב רבינו חיים מוולאז'ין בשם רבינו הגר"א‪:‬‬ ‫"מצוה לילך בתפילין כל היום‪ ,‬ומותר אף במשא‬ ‫ומתן ואכילת עראי גם כן מותר‪ ,‬אך אסור לדבר בהם‬ ‫דברים בטלים ח"ו‪ ,‬שעונשו כפול"‪.‬‬ ‫עוד אמר רבינו הגר"ח בשם רבו הגר"א שהצטער‬ ‫הרבה על הדור הזה שמבטלים עיקר המצוה של‬ ‫תפילין שמצותה כל היום‪ .‬כידוע‪ ,‬בעל הסמ"ג היה‬ ‫(המשך בעמוד ג)‬

‫רבי אברהם יעקב מבאיאן‪-‬לעמבערג זצ"ל הי"ד‬ ‫נעקדה"ש ב' אלול תש"ב‬

‫ד' אמות של הלכה‬

‫מתולדותיו‬ ‫הרה"ק רבי אברהם יעקב מבאיאן זי"ע‪ ,‬נולד‬ ‫בסאדיגורא ביום כ"ד ניסן תרמ"ד לאביו הרה"ק‬ ‫ה"פחד יצחק" מבאיאן זי"ע‪ ,‬בן הרה"ק רבי אברהם‬ ‫יעקב מסאדיגורא זי"ע‪ ,‬בן הרה"ק מרוזין זי"ע‪.‬‬ ‫הרה"ק נולד תוך שנת הסתלקותו של זקינו הרה"ק‬ ‫מסאדיגורא זי"ע‪ ,‬שנסתלק בי"א אלול תרמ"ג‪ ,‬ונקרא‬ ‫שמו "אברהם יעקב" על שם זקינו‪ .‬עם הסתלקותו‬ ‫של אביו בי"ז אדר תרע"ז עבר להתגורר בלעמבערג‪,‬‬ ‫וקבע בה את חצירו ואת בית מדרשו‪ ,‬שם התלכדו‬ ‫סביבו חסידים ואנשי מעשה שנהנו מאורו‪ .‬נהרג‬ ‫על קידוש השם ביום ב' אלול שנת תש"ב‪ .‬ולא זכה‬ ‫להתברך בפרי בטן‪ .‬חלק קטן מדברי תורתו נאסף‬ ‫ונדפס בספר "נחלת יעקב"‪ .‬ה' ינקום דמו וזכותו תגן‬ ‫עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫כחסיד לפני רבו‬ ‫רבי אברהם יעקב נשא בזיוו"ש את בת הרה"ק‬ ‫רבי מרדכי מלויעב זי"ע נכד הרה"ק רבי אהרן‬ ‫מטשערנאביל זי"ע‪ .‬הוא הי' הצעיר בין עשרת‬ ‫בניו וחתניו של רבי מרדכי‪ ,‬ועל כן הרבה חותנו‬ ‫להשתעשע בו ולחבבו‪ ,‬ונשאר אצלו להיות סמוך‬ ‫על שולחנו אך מפעם לפעם יצא לחצר אביו בבאיאן‬ ‫ושהה תקופה אצלו‪ ,‬וכשנפטר חותנו בשנת תרע"א‬ ‫חזר רבי אברהם יעקב לבאיאן‪ ,‬להיות סמוך אצל‬ ‫שלחן אביו ולחסות בצל קורתו כחסיד לפני רבו‪,‬‬ ‫כי על אף היותו בן חביב אצלו הרי היה עומד לפניו‬ ‫באימה ויראה מופלגת‪ ,‬ובקשר מיוחד היה מקושר‬ ‫ודבוק באביו‪ .‬את עוצם התקשרותו מצא ביטוי קולע‬ ‫לאחר הלויתו של אביו‪ ,‬כשעברו בני ה"פחד יצחק"‬ ‫בין השורות לקבל תנחומין‪ ,‬ואחד מן החסידים קרא‬ ‫לעבר רבי אברהם יעקב‪ :‬רבי! יעזור ה' שנזכה כבר‬ ‫לביאת המשיח‪ ,‬ויענהו בארשת תוגה ובכי חנוק‪:‬‬ ‫"אמנם כן‪ ,‬אך הנחמה תהיה לנו רק בעת תחיית‬ ‫(נר ישראל ח"ו)‬ ‫המתים"‪ .‬‬ ‫כאש בוערת‬ ‫על אף שדמות דיוקנו במראה החיצוני אמרה‬ ‫שלוה ואצילות‪ ,‬אולם בהסיבו לשלחן הק' היה מראה‬

‫וקשרתם לאות (המשך)‬ ‫מסובב בעולם כדי להזהיר לכל ישראל שילבשו‬ ‫בגד של ד' כנפות עם ציצית‪ .‬כך אילו היה בכחותיו‬ ‫היה סובב את העולם להחזיר עטרה ליושנה שיניחו‬ ‫ישראל תפילין כל היום‪.‬‬ ‫גדולה מצות תפלין‪ ,‬שהמקיימה מקיים בכל‬ ‫שעה שמונה מצוות‪ ,‬כמו שמצינו‪ :‬אמר רב ששת‬ ‫כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשין (מנחות‬ ‫מד‪,‬א)‪ .‬וליוהרא לא חיישינן‪ ,‬והלואי שגם הרואים‬ ‫יעשו כן ויניחו תפלין כל היום‪ .‬‬ ‫(כתר ראש)‬

‫פרקי אבות‬ ‫והלחות מכתב א‪-‬להים הוא חרות על הלחות‬ ‫(פ"ו מ"ב)‬ ‫יש לומר על דרך מאמרם ז"ל (תענית ז‪ ,‬א)‬ ‫הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי‬ ‫ומתלמידי יותר מכולם‪ ,‬וזהו שכתוב מכתב‬ ‫א‪-‬להים הוא חרות על הלחות‪ ,‬חרות ר"ת ח'בר‬ ‫ר'ב ות'למיד‪ ,‬כי כולם צריכין זה לזה כנ"ל‪.‬‬ ‫ ‬

‫נדפס על נייר‬

‫‪Natuurvriendelijk - arm aan chloor‬‬

‫(אהבת שלום)‬

‫אפשר לקבל בחנם את ה"שבת בשבתו"‬ ‫דרך ה‪ E-mail-‬בכל מקום בעולם‪.‬‬ ‫נא לפנות‪:‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫פניו כאש בוערת יקוד אש ממש‪ ,‬ההתרגשות הבלתי‬ ‫רגילה בעת הקידוש ובזמן אמירת התורה שנתלוה‬ ‫תמיד באנחות כבדות ובבכיות ממש‪ ,‬ביחוד היה דבר‬ ‫זה מורגש בעת נגינת הניגון הקדוש‪.‬‬ ‫ ‬

‫(נחלת יעקב – הקדמה)‬

‫דביקות עילאית‬ ‫בראשית שנות נשיאותו נפגש פעם עם הרה"ק‬ ‫רבי ישכר דוב מבעלז זי"ע באחד מקומות המרפא‪,‬‬ ‫ואחר שיחה קצרה אתו‪ ,‬הפליג מאד בשבחו בפני‬ ‫מקורביו‪ ,‬בציינו‪ :‬שמזמן לא ראיתי אברך צעיר כגילו‬ ‫שיהיה שרוי בדביקות עילאית כמוהו‪.‬‬ ‫ ‬

‫(נר ישראל ח"ו)‬

‫קדושתו הנשגבה‬ ‫שמעתי כמה פעמים מכ"ק עט"ר אדמו"ר‬ ‫רבי מרדכי שלמה מבאיאן זצוק"ל בעת שתיית‬ ‫לחיים ביום היאהרצייט של אחיו הקדוש אדמו"ר‬ ‫מלעמבערג זיע"א‪ ,‬בלשונו הקוה"ט בזה הלשון‪:‬‬ ‫עהר איז גיווען א קדוש צווישען קדושים‪ ,‬אלע‬ ‫זיינען גיווען קדושים‪ ,‬עהר איז גיווען א קדוש בין‬ ‫(נחלת יעקב – הקדמה)‬ ‫קדושים ‪.‬‬ ‫אהבתו לישראל‬ ‫אוירה מיוחדת של אהבת ישראל שררה בביתו‪.‬‬ ‫וכה מתארו אחד מהכותבי קורות חיי התורה‬ ‫והיהדות בלעמבערג‪ :‬אוירת אהבת ישראל ללא גבול‬ ‫ומסירות נפש לכל יהודי ריחפה בביתו‪ ,‬והורגשה‬ ‫ע"י כל אדם שדרך על סף הבית‪ .‬היתה זו אוירה‬ ‫של חמימות מיוחדת במינה ובאופיה‪ ,‬אשר כמוה‬ ‫אין למצוא בשום מקום אחר‪ .‬לבו היה מלא אהבת‬ ‫ישראל וחמלה על כל יצור אנושי‪ .‬כסף רב העניקו‬ ‫לו חסידיו ומעריציו המרובים‪ ,‬ואת כל כספו פיזר‬ ‫לצדקה‪ ,‬מעולם לא סירב לאיש ולא השיב ריקם את‬ ‫הפונים אליו לעזרה‪ ,‬לא פעם נפנה מעבודת הקודש‬ ‫שלו לגמול חסד לעני או למבקש עזרה‪ ,‬לעתים אף‬ ‫לוה כספים כדי לפזר לעניים‪ ,‬מעולם לא עשה את‬ ‫חשבון ממונו הוא‪ ,‬כאילו לא היה ממונו שייך לו‪,‬‬ ‫לעצמו‪ ,‬אלא לעניים‪.‬‬ ‫הגיעו ימי השואה‪ ,‬לעמבערג – שבמזרח‬ ‫גאליציא – נכבשה אז על ידי רוסי' הסובייטית והיא‬ ‫נתמלאה מהמוני פליטים ממחוזות פולין האחרים‬ ‫אשר ברחו או הוגלו ע"י הנאצים ימ"ש שכבשו את‬ ‫המחוזות המערביים של פולין‪ ,‬מקורות הפרנסה של‬ ‫רבבות משפחות נסתתמו‪ ,‬אנשים התהלכו רעבים‬ ‫ברחובות העיר‪ ,‬חולים התגוללו בחוצות‪ ,‬ומרן זי"ע‬ ‫ה"אוהב ישראל ואיש החסד הגדול" שוב לא ידע‬ ‫ליאות‪ ,‬אלא יומם ולילה עמל להגיש עזרה וסעד לכל‬ ‫דורש ויצא בעצמו לרחובה של עיר לאסוף לצרכי‬ ‫עזרה‪ ,‬ביתו הפך לבית מחסה למחוסרי גג ובמו ידיו‬ ‫(נר ישראל ח"ו)‬ ‫עמל לעזור לפליטים מחוסרי כל‪ .‬‬ ‫רבים נהנו וחיו לאורו‬ ‫כ"ק האדמו"ר רבי מרדכי שלמה מבאיאן‬ ‫זצוק"ל כותב בהסכמתו לספר "נחלת יעקב" מאחיו‬ ‫האדמו"ר רבי אברהם יעקב מבאיאן‪-‬לעמבערג‬ ‫זצוק"ל הי"ד‪:‬‬ ‫כן בא לפני‪ ...‬ובידו צנצנת המן ד"ת יקרים אשר‬ ‫טרח ומרצונו אסף כעמיר גורנה להוציא לאור כתב‬ ‫יושר הני מילין קדישין מכ"ק אחי הרה"צ הקדוש‬ ‫והטהור צי"ע מוה"ר אברהם יעקב זצללה"ה‬ ‫האדמו"ר מלמברג הי"ד‪ ,‬ועיינתי בדברי קדשו‬ ‫וראיתי הני מרגניתא טבא מאמרים יקרים וד"ת מכב'‬ ‫אחי הה"צ הקדוש והמפורסם שמו מפארים וצדקתו‬ ‫עומדת לעד במידת הכנסת אורחים והצדקה באהל‬ ‫קדשו שרבים נהנו וחיו לאורו‪.‬‬ ‫ ‬

‫(נחלת יעקב – בהסכמה)‬

‫אין לסמוך על שורות אלו כשנוגע למעשה‪ ,‬שכידוע אין הנידון דומה תמיד‬ ‫לראיה‪ ,‬וגם לפעמים יש עוד דעות בפוסקים‪ ,‬וע"כ תמיד יש להתייעץ עם‬ ‫מורה מוסמך‪ .‬‬ ‫המערכת‬

‫לא תשחית את עצה (כ‪,‬יט)‬

‫שאלה‪:‬‬ ‫אחד יש לו איזה אילן טעון פירי‪ ,‬והענפים‬ ‫נוטין עלי דרך‪ ,‬ויש לו גם כן בסמוך שדה זרועה‪,‬‬ ‫ומחמת העוברים ושבים עלי הדרך ההוא תדיר‬ ‫רגילים לשלול ולגזול הפירות‪ ,‬ויש לו היזק‬ ‫הפירות‪ ,‬וגם היזק מן השדה הסמוכה‪ ,‬יען‬ ‫שדורכים ורומסים עלי השדה בשביל הפירות‪,‬‬ ‫וגם זורקים אבנים גדולות לשם בשביל הפירות‬ ‫אשר עי"ז נתקלקל השדה‪ ,‬ובצירוף הוא היזק‬ ‫גדול‪ ,‬ושאל אם מותר לסלק אותן ולנטעם‬ ‫במקום אחר ע"י עכו"ם עכ"פ‪.‬‬

‫תשובה‪:‬‬ ‫אין דעתי נוחה בזה להתיר‪ ,‬כי האמנם שלא‬ ‫אסרה תורה רק דרך השחתה‪ ,‬כמבואר בש"ס‬ ‫ופוסקים בכמה מקומות עיי"ש‪ ,‬אבל זה רבות‬ ‫בשנים שהארכתי בתשובה והעליתי שמוכח‬ ‫מרוב פוסקים ז"ל‪ ,‬אשר אף במקום שאין‬ ‫שייך האיסור דבל תשחית‪ ,‬היינו שאינו בדרך‬ ‫השחתה‪ ,‬כגון שמעולה בדמים‪ ,‬או למקומו הוא‬ ‫צריך וכדומה‪ ,‬אעפ"כ עדיין אסור משום סכנתא‬ ‫‪ ...‬ואח"כ הראה לי השואל על ככה הנ"ל שכבר‬ ‫קדמוני בכל זה השו"ת חיים שאל ממרן החיד"א‬ ‫ז"ל ונהניתי מאד ‪...‬‬ ‫היוצא לנו מזה‪ ,‬שאף שאין להתיר האיסור‬ ‫דלא תשחית וכו' בשום אופן אפילו במקום‬ ‫מצוה‪ ,‬ושלא במקום מצוה אין להתיר אף באופן‬ ‫שאין שייך העצם הלאו דלא תשחית‪ ,‬כי עכ"פ‬ ‫סכנתא היא כנ"ל‪ ,‬אבל באופן ובמקום דכבר חלף‬ ‫והלך לו העצם האיסור דהלאו דבל תשחית‪ ,‬וגם‬ ‫במקום מצוה הוא‪ ,‬יש להתיר לפי דרך הנ"ל בלתי‬ ‫שום חשש כלל‪ ,‬כן נראה לפענ"ד ברור‪.‬‬ ‫ולכן בנידון שאלת ידידי‪ ,‬אם הוא הפסד רב‪,‬‬ ‫באופן שאין נידנוד האיסור עצמו דלא תשחית‬ ‫וכו' כנ"ל‪ ,‬וגם ענין מצוה הוא שמונע מלבוא‬ ‫לידי גניבה וגזילה‪ ,‬אזי יש להתיר בבירור לפי‬ ‫האמור לעיל‪.‬‬ ‫אולם לאשר שענין סכנה הוא וחמירא‬ ‫סכנתא מאיסורא‪ ,‬לכן יש עוד ליתן עצה להביא‬ ‫עצמו לידי חיוב גם כן‪ ,‬דהיינו שימכור או שישכור‬ ‫[ישכיר] את שדהו הסמוכה הנ"ל לזמן רב לאיזה‬ ‫ישראל‪ ,‬ואזי יהיה מחוייב לסלק היזקא‪ ,‬כמבואר‬ ‫בש"ס (בבא קמא צ"א ובבא בתרא כ"ו) וברמב"ם‬ ‫ובשאר פוסקים ז"ל‪ ,‬ואם כן יהיה במקום מצוה‬ ‫וגם במקום חיוב‪ ,‬שניהם גם יחד‪ ,‬ובאופן דלא‬ ‫שייך עוד העצם האיסור כנ"ל‪ ,‬ואז בודאי יהיה‬ ‫מותר בלי שום פקפוק כלל‪ ,‬והוא עצה נפלאה‬ ‫בהענין השאלה הלזו ת"ל ית"ש ‪...‬‬ ‫ואעפ"כ מסתפינא להתיר במקום שיש חשש‬ ‫סכנה‪ ,‬רק שיעשה מעשה עקירת האילנות על ידי‬ ‫עכו"ם ולא ע"י עצמו‪ ,‬הגם שאמירה לנכרי שבות‬ ‫הוא בכל איסורין כנודע‪ ,‬מכל מקום בענין סכנה‬ ‫לא נודע לי כעת בהראשונים ז"ל שיהיה מפורש‬ ‫שגם בכגון זה שייך הענין דאמירה לנכרי שבות‪,‬‬ ‫ולכאורה נראה דלא שייך בכגון זה ‪ ...‬ובפרט‬ ‫במקום מצוה כבנידון דידן‪ ,‬ואפילו אם יהיבנא‬ ‫שגם בכזה קפדינן על אמירה לנכרי‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫אם יצוה לעכו"ם לעקור עם שרשיהן וגושיהן‬ ‫ולנוטעם במקום אחר‪ ,‬אזי אין שום חשש כלל‬ ‫וכלל ‪ ...‬ומה מאד טוב היה הדבר שיהיה גם‬ ‫בדרך מכירה גמורה לעכו"ם העקירה והנטיעה‪,‬‬ ‫הכל יהיה אדעתא דנפשיה של עכו"ם‪ ,‬ואז יהיה‬ ‫ממה נפשך מותר והיתר גמור בכל הצדדים‪ ,‬אם‬ ‫(המשך בעמוד ד)‬ ‫‪3‬‬

‫מפנינים יקרים (המשך)‬ ‫ספרי תורה"‪.‬‬ ‫והקשה ה"כסף משנה"‪ :‬כיון שגם הדיוט‪,‬‬ ‫שחייב לכתוב רק ספר תורה אחד‪ ,‬אינו סומך‬ ‫על ספר תורה שהניח לו אביו‪ ,‬אלא חייב לכתוב‬ ‫בעצמו ספר תורה‪ ,‬אם כן המלך‪ ,‬שחייב לכתוב‬ ‫שני ספרי תורה‪ ,‬היה מן הדין שגם אם הניח לו‬ ‫אביו כמה ספרי תורה‪ ,‬לא יסמוך עליהם אלא‬ ‫יכתוב בעצמו שני ספרי תורה? והוא מיישב‪,‬‬ ‫שבהדיוט מכיון שאם יסמוך על של אביו לא‬ ‫יכתוב בכלל‪ ,‬לכן אינו יוצא בספר תורה שהניחו‬ ‫לו אבותיו‪ ,‬אולם המלך אף אם יסמוך על ספר‬ ‫התורה של אביו לגבי ספר התורה שחייב מדין‬ ‫הדיוט‪ ,‬עדיין חייב לכתוב בעצמו את ספר התורה‬ ‫של המלך‪ ,‬ולגבי זה אינו סומך על אביו‪ ,‬לכן די‬ ‫בכך שיכתוב ספר תורה אחד‪.‬‬ ‫אולם הגאון רבי איסר זלמן מלצר‪ ,‬בעל "אבן‬ ‫האזל"‪ ,‬הביא את פירוש רש"י לפסוק שלפנינו‪,‬‬ ‫וטען כי הרמב"ם חלק עליו ופירש אחרת את‬ ‫הפסוק‪ ,‬ולדברי הרמב"ם "משנה התורה" שהמלך‬ ‫הצטוה לכתוב‪ ,‬אין הכונה לשני ספרי תורה‪ ,‬אלא‬ ‫"משנה" הוא שנית‪ ,‬כלומר‪ :‬השניה הנוספת על‬ ‫זו שהיתה לו מקודם‪ ,‬ולכן אם הניחו לו אבותיו‬ ‫ולא הספיק לכתוב אחרת קודם שהתמנה למלך‪,‬‬ ‫עתה כשנעשה מלך ‪ -‬יוצא במצות "ועתה כתבו"‬ ‫בזה שכותב ספר תורה של מלך‪.‬‬ ‫(כמוצא שלל רב)‬

‫ ‬

‫והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה‬ ‫התורה הזאת (יז‪,‬יח)‬ ‫למה נקטה התורה בלשון "כשבתו"‪ ,‬והלא על‬ ‫הנאמר במגילת אסתר "כשבת המלך אחשורוש"‪,‬‬ ‫דרשו במדרש (אסתר רבה א‪,‬י)‪" :‬בשבת המלך אין‬ ‫כתיב כאן‪ ,‬אלא כשבת‪ ,‬ישיבה שאינה ישיבה‪ ,‬אבל‬ ‫ישיבתן של ישראל וכו'"‪ ,‬והרי הפסוק שלפנינו‬ ‫מדבר ממלך ישראל‪ ,‬ולמה נקט איפוא בלשון‬ ‫"כשבתו"?‬ ‫ונראה לבאר על פי דברי הירושלמי (ביכורים‬ ‫ג‪,‬ג) שחכם‪ ,‬חתן ונשיא נמחלים להם כל‬ ‫עונותיהם‪ ,‬נשיא שנאמר (שמואל א יג‪,‬א) "בן שנה‬ ‫שאול במלכו"‪ ,‬וכי בן שנה היה‪ ,‬אלא שנמחלו לו‬ ‫כל עונותיו כתינוק בן שנה‪ .‬לכן כאן לגבי מלך‬ ‫אומר הכתוב "והיה כשבתו על כסא ממלכתו" ‪-‬‬ ‫שאז נמחלו לו כל עונותיו‪ ,‬כך יהיה כל הימים‪,‬‬ ‫(אמרי אמת)‬ ‫בלי עונות‪ .‬‬ ‫והיתה עמו וקרא בו (יז‪,‬יט)‬ ‫המפרשים העירו על לשון הפסוק‪" :‬והיתה‬ ‫עמו וקרא בו כל ימי חייו"‪ ,‬והרי "והיתה" הוא‬ ‫לשון נקבה‪ ,‬ואילו "וקרא בו" הוא לשון זכר?‬ ‫ויש ליישב זאת על פי דברי ה"דעת זקנים"‪,‬‬ ‫שכתבו כי ספר התורה שהיה תלוי בזרועו של‬ ‫המלך לא היה כתוב בו אלא עשרת הדברות‪,‬‬ ‫ומכיון שיש מ"אנכי" עד "לרעך" תרי"ג אותיות‬

‫ד' אמות של הלכה‬

‫(המשך)‬

‫כי דרך הערמה היא קצת כנודע‪.‬‬ ‫העולה מכל זה הוא‪ ,‬אם יהיה בדרך שכבר‬ ‫חלף והלך לו העצם האיסור דבל תשחית הנ"ל‪,‬‬ ‫ואם יהיה במקום מצוה וגם חיוב בדבר לסלק‬ ‫היזיקא‪ ,‬וגם ע"י עכו"ם לעקור עם שרשיהם‬ ‫ולנוטעם במקום אחר‪ ,‬ובפרט אם יהיה גם כן‬ ‫בדרך מכירה גמורה לעכו"ם‪ ,‬אזי גם אנכי מסכים‬ ‫בכגון זה עם כבוד ידידי הרב וכו' להיתרא בלי‬ ‫(שו"ת צבי לצדיק ח"א סי' ט"ו‪,‬‬ ‫שום ספק כלל‪ .‬‬

‫ ‬

‫‪4‬‬

‫הנהלת הקהילה מאחלת ברכת מזל טוב חמה ולבבית לכל בעלי השמחה‬

‫שהשמחה במעונם‬ ‫מאנטיק ד' אלול ‪Maandag 24 augustus‬‬

‫חנוך טרייטל שטערלינג ‪ -‬רבקה מינדל פפנהיים‬ ‫)‪Chanoch Sterling (Londen‬‬ ‫)‪Rifkele Pappenheim (Albertstraat‬‬ ‫‪Chupa: Zichron Moshe 16.00 uur‬‬

‫מיטוואך ו' אלול ‪Woensdag 26 augustus‬‬

‫דוד אללעך ‪ -‬חיה אדל מרילוס‬

‫)‪David Ollech (Zürich‬‬ ‫)‪Adel (Udi) Marelus (Isabellalei‬‬ ‫‪Chupa: Bais Rachel 16.15 uur‬‬

‫כנגד תרי"ג מצוות‪ ,‬לכן נקרא ספר תורה‪ .‬נמצא‬ ‫לפי זה‪ ,‬ששני ספרי תורה שהמלך כותב‪ ,‬אינם‬ ‫זהים זה לזה‪ ,‬שכן ספר התורה שהיתה מונחת‬ ‫בבית גנזיו היתה שלמה‪ ,‬בעוד ספר התורה‬ ‫שנכנסת ויוצאת עמו לא הכילה אלא את עשרת‬ ‫הדברות‪ ,‬ואם כן לשון הפסוק מדוייק היטב‪ ,‬והוא‬ ‫מתייחס לכל אחד מספרי התורה בנפרד‪ :‬על זו‬ ‫שהיתה תלויה בזרועו אמר "והיתה עמו"‪ ,‬שכן‬ ‫לא היתה זו אלא פרשה אחת בתורה‪ ,‬ופרשה‬ ‫היא לשון נקבה‪ ,‬ואילו לגבי ספר התורה השני‪,‬‬ ‫שהיה ספר שלם‪ ,‬מתאים לשון זכר‪ ,‬ועל כן בציווי‬ ‫הקריאה‪ ,‬שבודאי צריכה להיות בספר השלם ‪-‬‬ ‫נוקטת התורה בלשון זכר‪" :‬וקרא בו"‪.‬‬ ‫ ‬

‫(הגרש"ד וואלקין)‬

‫כי הגוים האלה וכו' אל מעננים ואל קסמים‬ ‫ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' א‪-‬להיך (יח‪,‬יד)‬ ‫כל העמים אינם מסוגלים להתגבר על כחות‬ ‫הרע שבהם ‪ -‬אלה המעוננים והקוסמים המקננים‬ ‫בלבם‪ .‬כיון שהיצר הרע מסית אותם לעשות‬ ‫רעה‪ ,‬מיד מוכרחים הם לציית לו‪ .‬אבל אתה "לא‬ ‫כן" נתן לך ה' א‪-‬להיך ‪ -‬לך נתן השם יתברך כח‬ ‫התנגדות שתוכל לומר‪" :‬לא כן!" ‪ -‬אינני רוצה‬ ‫להשמע לדרישות התאוה! אינני רוצה לשמוע‬ ‫בקול היצר הרע! לפיכך נאמר‪" :‬נתן לך" ‪ -‬שנתן‬ ‫(מהר"ם מאמשינוב)‬ ‫לך את הכח של "לא כן"‪ .‬‬ ‫ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו (יט‪,‬יט)‬ ‫כאשר זמם ולא כאשר עשה‪ ,‬מכאן אמרו הרגו‬ ‫אין נהרגין (רש"י)‪.‬‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬הלא העדים הם שהורגים‬ ‫את הנידון‪ ,‬כמאמר הכתוב "יד העדים תהיה בו‬ ‫בראשונה להמיתו"‪ ,‬ומצינו בגמרא (סנהדרין מה‪,‬א)‬ ‫"לא שנה בו אדם מעולם"‪ ,‬כי תמיד היה הנידון‬ ‫נהרג בידי העדים‪ ,‬ואם כן כאשר כבר נהרג הנידון‬ ‫ואחר כך הוזמו העדים‪ ,‬אף שמדין "כאשר זמם"‬ ‫אין אנו יכולים להורגם‪ ,‬משום הלימוד "כאשר‬ ‫זמם ולא כאשר עשה"‪ ,‬אולם עדיין עלינו להרוג‬ ‫את העדים מדין רוצחים‪ ,‬שהרי בידיהם הרגו את‬ ‫הנידון‪ ,‬שעתה התברר שהיה זכאי?‬ ‫וי"ל‪ ,‬דלכאורה איך בכלל מענישים את‬ ‫העדים הזוממים כאשר זממו לעשות‪ ,‬והלא לא‬

‫הקמת מצבה‬ ‫הקמת מצבה על קברה של‬

‫מרת דאבא ברקוביץ‪-‬גליקסמן ע"ה‬

‫התרו בהם? אולם זאת כבר ביארו חז"ל‪ ,‬שעדים‬ ‫זוממים אינם צריכים התראה משום שאף הם‬ ‫זממו להרוג את הנידון בלי התראה‪ ,‬והתורה‬ ‫אמרה "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"‪.‬‬ ‫אלא שכל זה הוא רק כאשר אנו מבקשים לחייבם‬ ‫מדין "כאשר זמם"‪ ,‬אבל אם אתה בא לחייבם‬ ‫מדין רוצח‪ ,‬שוב אי אפשר לחייבם‪ ,‬שהרי לא‬ ‫(חמדת ישראל)‬ ‫התרו בהם‪ .‬‬ ‫והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל‬ ‫העם‪ .‬ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים‬ ‫היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם‬ ‫(כ‪,‬ב‪-‬ג)‬ ‫מאי שנא שמע ישראל‪ ,‬אמר רבי יוחנן משום‬ ‫רבי שמעון בן יוחי‪ ,‬אמר להן הקדוש ברוך הוא‬ ‫לישראל‪ ,‬אפילו לא קימתם אלא קריאת שמע‬ ‫שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם (סוטה‬ ‫מב‪,‬א)‪.‬‬ ‫לכאורה איך יתכן לומר שאפילו קימו ישראל‬ ‫רק מצות קריאת שמע‪ ,‬ינצחו בזכותה את‬ ‫אויביהם‪ ,‬והלא נאמר בגמרא שאפילו שח בין‬ ‫תפלה לתפלה חוזר עליה מעורכי המלחמה?‬ ‫בספר "ישרש יעקב" מתרץ‪ :‬ההבטחה‬ ‫שהאדם יינצל בזכות קריאת שמע מתייחסת רק‬ ‫לחלק המעשים הטובים‪ ,‬כלומר שזה המעשה‬ ‫הטוב היחיד שעשה‪ ,‬אבל אם יש לו אפילו עבירה‬ ‫אחת כבר הוא נמצא בסכנה‪.‬‬ ‫הגאון רבי יעקב יוסף המגיד מוילנא מתרץ‪:‬‬ ‫יש חילוק בין נצחון הכלל להצלת היחיד‪ .‬כלל‬ ‫ישראל יכול בזכות קריאת שמע לנצח ולהתגבר‬ ‫על אויביו‪ ,‬אבל עדיין יתכן שהאיש הפרטי יפול‬ ‫במלחמה‪ ,‬משום חטא קל שעבר‪ ,‬כגון אם סח‬ ‫בין תפילין של יד לתפילין של ראש‪.‬‬ ‫מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו‬ ‫(כ‪,‬ח)‬ ‫הירא ורך הלבב‪ ,‬זה המתיירא מעבירות‬ ‫שבידו‪ ,‬דברי ר' יוסי הגלילי (סוטה מד‪,‬א)‪.‬‬ ‫לכאורה יפלא הלא אין צדיק בארץ אשר‬ ‫יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬אם כן מי ומי היו ההולכים‬ ‫למלחמה?‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬דהנה כשבני ישראל היו יוצאים‬ ‫למלחמה‪ ,‬והכהן היה עומד ומכריז כי מי שיש בידו‬ ‫עבירה יחזור לביתו‪ ,‬אין ספק שכולם היו נתקפים‬ ‫בהרהורי תשובה אמיתית על עבירות שעברו‪ .‬אם‬ ‫כן הלא אמרו חז"ל (יומא פו‪,‬ב) שבתשובה מאהבה‬ ‫זדונות נעשות לו כזכויות‪ ,‬ואם כן על ידי שהם‬ ‫שבים בתשובה‪ ,‬הרי אדרבה יתרבו הזכויות‪ .‬אבל‬ ‫כל זה הוא רק לגבי אלו השבים בתשובה מאהבה‪,‬‬ ‫אולם אם התשובה אינה אלא מחמת היראה‪,‬‬ ‫שהם יראים פן יפלו במלחמה‪ ,‬אם כן לא הועיל‬ ‫לו מאומה‪ ,‬שהרי בתשובה מיראה אין הזדונות‬ ‫נעשים כזכויות אלא רק כשגגות‪ ,‬ואיש כזה עדיין‬ ‫החטא בידו‪ ,‬ועדיין הוא מפחד‪ ,‬ולו היה הכהן‬ ‫מצוה לשוב לביתו‪.‬‬ ‫וזה מה שרמז רבי יוסי הגלילי‪" :‬זה המתירא‬ ‫מעבירות שבידו"‪ ,‬כלומר שמכיון ששב בתשובה‬ ‫רק משום שהוא מתירא‪ ,‬ולא מחמת אהבת השם‬ ‫יתברך‪ ,‬אם כן עדיין העבירות בידו והוא מתירא‬ ‫(עיני שמואל)‬ ‫מהם‪ ,‬ולכן יילך וישוב לביתו‪ .‬‬

‫תתקיים אי"ה ביום א' כי תצא‬ ‫עד הורדת הגליון לדפוס לא הצלחנו‬ ‫בביה"ח "מחזיקי הדת" פיטטע‬ ‫לקבל את רשימת התורנות של בתי‬ ‫יוצאים מבנין הקהלה בשעה ‪10.00‬‬ ‫המרקחת ‪ -‬נפרסם אותם בע"ה בנפרד‬ ‫להג"ר צבי אלימלך שפירא אבד"ק בלאזוב)‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬