Shaarei Shabbat (sefarad)

‫יום שי שי ג' אב תשס"ט ‪ 5 769‬לבריאת העולם‬

‫מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א‪ -‬אתר הלכה יומית‬ ‫החייבים והפטורים מתענית תשעה באב ‪ -‬קטנים‪ ,‬דהיינו בן שלא מלאו לו שלוש עשרה‬ ‫שנים יום אחד‪ ,‬ובת שלא מלאו לה שתים עשרה שנים יום אחד‪ ,‬פטורים לגמרי מתענית‬ ‫תשעה באב‪ .‬וטעם הדבר שהקטנים אינם משתתפים בתענית זו‪ ,‬לפי שהקטנים בלאו הכי‬ ‫פטורים בכל דיני האבלות‪ ,‬וגם קטן שמתו אביו או אמו אינו מתאבל כלל‪ ,‬שלא שייך בזה דין‬ ‫חינוך כלל )מלבד דין הקריעה על המת ששייך גם בקטנים( ולכן קטנים פטורים מתענית זו‪.‬‬ ‫וכל נער שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים ויום אחד‪ ,‬ונערה שלא מלאו לה שתים עשרה שנה‬ ‫ויום אחד‪ ,‬פטורים מתענית תשעה באב‪ ,‬ואינם צריכים להתענות אפילו כמה שעות‪.‬חולה‬ ‫)ממש‪ ,‬שנפל למשכב וכיוצא בזה‪ ,‬אף על פי שאין בו סכנת חיים(‪ ,‬פטור מלהתענות בתשעה‬ ‫באב‪ .‬ובמקום ספק יש לעשות שאלת חכם‪) .‬ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה‪,‬‬ ‫בודאי שאין להתיר אכילה בתשעה באב ‪).‬ונחלקו הפוסקים אודות היולדת‪ ,‬שבתוך שבעה‬ ‫ימים ללידתה‪ ,‬לכל הדעות הרי היא פטורה מלהתענות‪ ,‬אבל תוך שלושים יום מלידתה‪ ,‬דעת‬ ‫כמה פוסקים להחמיר בזה להצריכה להתענות‪ ,‬ואולם דעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א‪,‬‬ ‫שכל שלושים יום ללידתה הרי היא פטורה מלהתענות‪.‬וכן דין המפלת )אשה שהפילה‬ ‫עוברה( אחר ארבעים יום להריונה‪) ,‬כלומר שהפילה עובר שכבר מלאו לו ארבעים יום ברחם‬ ‫אמו‪ ,‬וארבעים יום אלו נמנים מתחילת ההריון ממש‪ ,‬ולא כפי שנוהגים הרופאים למנות‬ ‫שבועיים נוספים(‪ ,‬שאינה צריכה להתענות ביום תשעה באב‪ ,‬כל שלשים יום מיום ההפלה‪.‬‬ ‫מעוברות )נשים בהריון( ומניקות‪ ,‬חייבות להתענות בתשעה באב‪ .‬ואם המעוברת או המניקה‬ ‫חולה‪ ,‬ממילא דינה כדין כל אדם חולה‪ ,‬שפטור מלהתענות בתשעה באב‪ .‬זקן שתש כוחו‬ ‫מחמת התענית‪ ,‬דינו כחולה לכל דבר‪ ,‬ואינו מתענה בתשעה באב‪ ,‬ואפילו אם אין לו חולי‬ ‫פנימי‪ ,‬צריך לאכול בתשעה באב‪.‬‬

‫לכבוד האר"י הקדוש‬ ‫רבי יצחק לוריא אשקנזי זקוצ"ל זיע"א‬ ‫לע"נ יחזקאל בן רחל ושלמה‬ ‫יוסף בן אסתר‬

‫לע"נ אהוד בן מלכה גולדוסר הי"ד ואלדד בן טובה רגב הי"ד‬

‫שיאמר עליהם קדיש‬ ‫כל אלו שאין מי להצלחת‬ ‫שירית בת נעמי‪ ,‬דניאל בת נעמי‪ ,‬אילנית בת נעמי‪ ,‬קארי* בת רות ודורית בת רות יחד ע‬ ‫כל עמו ישראל‬ ‫לע"נ  יוס" ב סלחה ‪,‬ר' אברה הכה ב רבקה ‪ ,‬דוד ב זיוה ‪,‬אוסנת בת רחל ‪ ,‬משה ב רבקה ‪,‬נעימה בת‬ ‫מרי ‪,‬רחל בת חביבה ז"ל‬ ‫לרפואת – הרב מרדכי אליהו ב מזל ‪ ,‬הרב דניאל ב רבקה ‪ ,‬ר' רחמי ב שמחה ‪ ,‬רעיה‬ ‫בת מרי ‪ ,‬חביבה בת שושנה ‪ ,‬אייל ב שולמית‪ ,‬אליהו ב סמי‪,‬אליהו ב מדל‬

‫רצון המקום‬

‫הדלקה‬

‫יציאה‬

‫רבנו ת ‬

‫ירושלי ‬

‫‪19:01‬‬

‫‪20:20‬‬

‫‪20:52‬‬

‫תל אביב‬

‫‪19:21‬‬

‫‪20:23‬‬

‫‪20:55‬‬

‫דבר העורך‬

‫ככ ֵבי ַה ָ ַמיִ  ָלרֹב )א‪ ,‬י( רבי יונת‬ ‫ֹקיכ ִה ְר ָה ֶא ְת ֶכ ו ְִהְ ֶכ ַה ְ ְ‬ ‫ה' ֱאל ֶ‬ ‫הקשה כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הי שיש לה מספר‪ ,‬וכתיב‬ ‫אשר לא ימד ולא יספררואי שאי לה מספר ? ותיר‪ :‬כא בזמ‬ ‫שישראל עושי רצונו של מקו ‪ ,‬וכא בזמ שאי ישראל עושי רצונו של‬ ‫מקו ‪ ,‬והקשו א היו ישראל לא עושי רצונו של מקו ובאותו היו ‬ ‫חזרו בתשובה אי יתכ שבתחילה היה לה מספר ואחר כ אי לה ‬ ‫מספר ? ותרצו‪ :‬על ידי שחזרו בתשובה כל אחד שקול באיכות כנגד כמה בני‬ ‫אד ‪ ,‬כמו שכתוב יאיר ב מנשה שקול כנגד רוב של סנהדרי ‪ ,‬משה רבנו‬ ‫שקול כנגד ששי רבוא ישראל  ויהיו שאי לה מספר ‪ ,‬וזה שאמר ה'‬ ‫אלקכ הרבה אתכ בחכמה והנכ היו ככוכבי השמי לרוב שאי‬ ‫לה מספר ‪ ,‬כיו שתהיו שקולי כרוב ‪ ,‬וזה שאמר ה' אלקי אבותיכ יוס"‬ ‫עליכ ככ אל" פעמי ‪ ,‬מפני שה חכמי ונבוני שכל אחד שקול כנגד‬ ‫אל" איש או אלפי אנשי ‪) .‬לקחי הפרשה(‬ ‫משפט‬

‫מאת הרב רחמים דרעי שליט"א ראש ישיבת "אביר יעקב"‬

‫"ה' אלקי אבותכ יס עליכ ככ אל פעמי‪...‬כאשר דבר לכ " ‬ ‫רש"י ז"ל כתב דאמרו ישראל למשה אתה נות קצבה לברכותינו כבר‬ ‫הבטיח הקדוש ברו הוא אותנו אשר א יוכל איש למנות את עפר האר?‬ ‫אמר לה זו משלי היא ‪ .‬אבל הוא יבר אתכ כאשר דבר לכ ‪ .‬וכולי‬ ‫עלמא תמיה ‪ .‬הלא בכלל מאתי מנה ומאחר שהקדוש ברו הוא ביר‬ ‫אות ברכה שאי לה מספר מה תועלת בברכת משה שיש לה קצבה‬ ‫ותירצו מה שתרצו ‪.‬‬ ‫"לא תכירו פני במשפט ‪ ,‬ר"ת תכירו פני גי' לילית ‪ .‬לירמוז דהמעות‬ ‫משפט שולטת עליו לילית וחוזר מסטרא דידה‪ .‬ועושה בא משפט כרצונה‬ ‫ואפשר דלזה רמז הנביא עמי נוגשיו מעולל‪ .‬ונשי משלו בו ‪ .‬הכוונה‬ ‫כשעמי הנוגשי שלו שה השופטי מעולל דהינו מבקשי עלילות‬

‫דברי של שקר לחייב הזכאי ולזכות החייב‪ ,‬בזה גור ונשי משלו בו‬ ‫שליא לי' וליילותיה ‪ .‬והנה משפטי גימ' פ"פ חסד חד ‪ .‬והכוונה הדיי ד‬ ‫הדי לאמתו לשמו יתבר ‪.‬אז חסר כח הלי' לא תוכל לשלוט עליו‪ .‬וא ‬ ‫עבר ועשה הכרת פני אז נשלמה הלי' דר"ת תכירו פני הוא ת"פ ואז יש‬ ‫לה כח לשלוט עליו ‪ ,‬עוד לא תגורו מפני איש ר"ת למפרע אמת ‪ .‬והכוונה‬ ‫צרי לשי הדיי בי עיניו כי הקב"ה אמת וחותמו אמת ומשה אמת‬ ‫ותורתו אמת ‪ ,‬וישראל נקראו כול זרע אמת ‪ .‬וכשמהפ המשפט כפר‬ ‫בכל ‪ .‬לפיכ בא הרמז ר"ת לא תגורו מפני איש אמת לומר כי כשתהפו‬ ‫המשפט ח"ו כפרתה בכל השרשי הנקראי אמת ‪ .‬לכ השמר ל ושמור‬ ‫נפש מאוד )"פתוחי חות " – רבי יעקב אבוחצירא זיע"א(‪.‬‬ ‫דברים‬

‫מאת הרב דוד עזרא שליט"א‬

‫פתיחת ספר דברי הנקרא משנה תורה משה מוכיח את ע ישראל בדברי‬ ‫תוכחה ברמז ושיבינו מתו דבריו את כל המאורעות והעבירות שהקציפו את‬ ‫ה' בזמ לכת במדבר כמו שהביא רש"י לפי שה דברי תוכחות ומנה כא‬ ‫כל המקומות שהכעיסו לפני המקו בה לפיכ סת את הדברי והזכיר ‬ ‫ברמז מפני כבוד של ישראל‪.‬רואי את דרכו של משה שהוא נכשל פע ‬ ‫אחת באמירה שמעו נא המורי שהוא דיבר לע ישראל בלשו קשה‪,‬והוא‬ ‫שכח במקו לדבר אל הסלע שהכה בסלע ‪,‬כא בפרשתנו לפני מותו הוא‬ ‫מדבר לע ישראל בלשו הסתר שדבריו יובנו ברמז ‪,‬כמו שאומרי די‬ ‫לחכימא ברמיזה ‪.‬אול בהפטרתנו חזו ישעיה ב אמו הוא מוכיח את בני‬ ‫ישראל בדברי קשי וברורי ובגלל תוכחתו שאמר "בתו ע טמא‬ ‫שפתי אנכי יושב " מת במיתה משונה ‪,‬כדברי הגמ')יבמות מט‪(:‬שמנשה‬ ‫שאל את ישעיהו משה רב אמר "כי לא יראני האד וחי" ואת אמרת‬ ‫"ואראה את ה' יושב על כסא ר ונשא"? עי"ש‪ ,‬אמר ישעיה אני יודע שמנשה‬ ‫לא יקבל כל תירו שאומר לו ‪,‬ורק רוצה להורגי וא אומר לו הסבר הוא‬ ‫יהרוג אותי במזיד ‪,‬לכ אמר ישעיה ש קדוש ונעל לתו ע ארז ‪,‬לקח‬ ‫מנשה את ע הארז וניסרו עד שהגיע לפיו של ישעיה ומת ‪,‬משו שאמר‬ ‫"בתו ע טמא שפתי אנכי יושב" מסביר רש"י שאמר לה מדעתו ולא‬ ‫צוה לו ה' ‪.‬ואפילו שראה את בני ישראל בפחזות ‪,‬כדיברי המדרש שלשה‬ ‫נתנבאו בלשו איכה משה ישעיה וירמיה‪,‬משה – איכה אשא לבדי‪,‬ישעיה –‬ ‫איכה היתה לזונה‪,‬ירמיה – איכה ישבה בדד‪,‬אמר רבי לוי משל למטרונה‬

‫אחת שהיו לה שלשה שושביני אחד ראה אותה בשלוותה ‪,‬ואחד ראה אותה‬ ‫בפחזותה ‪,‬ואחד ראה אותה בניוולה‪ ,‬כ משה ראה את ישראל בכבוד ‬ ‫ושלוות ואמר איכה אשא לבדי טרחכ ‪,‬ישעיה ראה אות בפחזות אמר‬ ‫איכה היתה לזונה‪,‬ירמיה ראה אות בניוול אמר איכה ישבה בדד‪,‬‬ ‫כוחו של היחיד‬

‫מאת יונתן בן משה‬

‫" בני ישראל חטאו והכעיסו לפני המקו ומשה רבינו מזכיר לה ‬ ‫את הדברי ברמז‪ ,‬בעקיפי‪ .‬מדוע לא הוכיח בצורה מפורשת‪,‬‬ ‫בבירור‪ ,‬והעמיד על חומרת מעשיה ? הרי החטאי בה מדובר‬ ‫אינ חטאי קלי ! מדובר כא בחטא העגל‪ ,‬החטא בבעל פעור‬ ‫ועוד‪ ...‬נית לבאר זאת על פי דברי הגמרא‪ :‬א ראית תלמיד חכ ‬ ‫שבני העיר אוהבי אותו אי זה נובע דווקא מתו מעלת ‪ ,‬א" לא‬ ‫משו שאי הרב מוכיח אות ‪ ,‬אלא משו שהוא יודע כיצד‬ ‫להוכיח אות ‪ .‬הוא מדבר עמה "בלשו בני אד " בדר נעימה‬ ‫ורכה‪ .‬אנו בדורנו יודעי עד כמה אי הבריות מוכני לקבל‬ ‫תוכחה‪ .‬אד שמוכיחי אותו‪ ,‬מחפש כל מיני סיבות ותואנות להג‬ ‫על מעשיו‪ .‬הוא מוכיח את צדקתו‪ ,‬וא" מביא דוגמאות המוכיחות‬ ‫שמעשיה של אחרי חמורי יותר‪.‬מי יכול לומר שהוא שמע פע ‬ ‫אד שקיבל תוכחה ותשובתו הייתה בזו הלשו‪" :‬אני כל כ שמח‬ ‫שהערת לי‪ .‬מעתה אוכל לשפר את מעשיי"‪ .‬או "אשריי שהעמדת‬ ‫אותי על טעותי" ?! לצערנו‪ ,‬אנו שומעי השכ הערב התגוננויות‬ ‫והערות עוקצניות של מקבלי התוכחה כלפי מוכיחיה ‪ .‬גדולי‬ ‫רבותינו ידעו עד כמה קשה היא התוכחה‪ ,‬והבינו כי יש לנהוג‬ ‫בתוכחה בתבונה יתירה א רוצי להוכיח את הזולת‪ ,‬כי לצערנו‬ ‫לעיתי ‪ ,‬כתוצאה מהערה מסוימת או מתוכחה שאינה במקומה‪,‬‬ ‫נגר חורב גדול‪ .‬שנזכה להוכיח בני אד מבלי לפגוע בה ולקבל‬ ‫הערות ג א לא כ"כ נעימות לאוז בצורה יפה ונזכה לביאת‬ ‫המשיח במהרה בימינו אמ כ יהי רצו‪.‬‬