Pinat Haamal Haazinu 2009

‫פרשת האזינו‬

‫גליון ‪171‬‬

‫יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא‬ ‫וכרביבים עלי עשב )דברים לב‪ .‬ב(‪.‬‬ ‫וברש"י תזל כטל‪ ,‬שהכל שמחים בו‪ ,‬לפי שהמטר יש בו‬ ‫עצבים לבריות כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ואולי לזה שינה בטל לומר ִא ְמ ָר ִתי אף שהמטר נמשל‬ ‫בתורה בלשון לקחי‪ ,‬כי ִא ְמ ָר ִתי כמו שנא' כה תאמר לבית‬ ‫יעקב ותגיד לבני ישראל )שמות יט‪ .‬ג( וברש"י לבית יעקב אלו‬ ‫הנשים תאמר להן בלשון רכה‪ .‬אמירה בלשון רכה‪ ,‬וזה‬ ‫שנאמר כאן תזל כטל אמרתי‪ ,‬כמו הטל שהכל שמחים בו‬ ‫ולכן נקרא ִא ְמ ָר ת לפי שהוא גם לנשים‪.‬‬

‫יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא‬ ‫וכרביבים עלי עשב )דברים לב‪ .‬ב(‪.‬‬ ‫וברש"י וכרביבים‪ ,‬טיפי מטר‪ ,‬ונראה לי על שם שיורה כחץ‬ ‫נקרא רביב‪ ,‬כמה דאת אמר רובה קשת )בראשית כא‪ .‬כ(‪ .‬וברש"י‬ ‫דשא‪ ,‬עטיפת הארץ מכוסה בירק‪ .‬קלח אחד קרוי עשב‪ ,‬וכל‬ ‫מין ומין לעצמו קרוי עשב‪.‬‬ ‫ומדברי רש"י חשבתי כי דוקא בעשב שהוא קלח אחד שייך‬ ‫לשון רביב שהוא יורה כחץ‪ ,‬משא"כ בדשא שהוא עטיפת‬ ‫הארץ‪ .‬ולכן כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב‪.‬‬ ‫וכרביבים עלי עשב הוא המשל‪ .‬וכן בהנמשל יערף כמטר לקחי‬ ‫שהיא התורה הקדושה‪ ,‬הרי היא כרביבים עלי עשב‪ .‬שכשהאדם‬ ‫נמצא לבדו ומשתדל בהתוה"ק‪ ,‬אזי אף שהוא לבדו‪ ,‬תהא התורה‬ ‫מגעת עד אליו כרביבים עלי עשב‪ ,‬ותלמודו עולה בידו‪.‬‬

‫כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו )דברים לב‪ .‬ג(‪.‬‬ ‫ובמסכת ברכות )כא ע"א( אמר רב יהודה מנין לברכת המזון‬ ‫לאחריה מן התורה‪ ,‬שנא' ואכלת ושבעת וברכת )דברים ח‪ .‬י(‪,‬‬ ‫מנין לברכת התורה לפניה מן התורה‪ ,‬שנא' כי שם ה' אקרא‬ ‫הבו גדל לאלהינו‪ .‬אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה‬ ‫מברכת המזון מקל וחומר‪ ,‬וברכת המזון לפניה מברכת התורה‬ ‫מקל וחומר‪ .‬ברכת התורה לאחריה מברכת המזון מקל וחומר‪,‬‬ ‫ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו‪ ,‬תורה שטעונה לפניה‬ ‫אינו דין שטעונה לאחריה‪ .‬וברכת המזון לפניה מברכת התורה‬ ‫מקל וחומר‪ ,‬ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה‪ ,‬מזון‬ ‫שטעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו‪ .‬איכא למפרך מה‬ ‫למזון שכן נהנה ומה לתורה שכן חיי עולם‪.‬‬ ‫ובאיכא למיפרך לפי שמזון נהנה ותורה חיי עולם‪ ,‬חשבתי‬ ‫ביותר ביאור וטעם‪ .‬הנאה היינו רק אחר שהאדם בא על סיפוקו‬ ‫ותאוותו אז הוא נקרא שנהנה‪ .‬וזה שייך בשאכל וגם שבע‬ ‫וממילא בא על סיפוקו והנאתו‪ ,‬ולכן אמרה תורה יברך‬ ‫לאחריה‪ .‬משא"כ תורה שלעולם לא שייך שילמוד כדי שביעה‬ ‫עד לסיומה ואין שייך בתלמוד תורה שיבא על סיפוקו בתכלית‬ ‫ובשלימות ונהנה‪ ,‬ולכן ליכא למיגמר ברכת התורה לאחריה‬ ‫מברכת המזון לאחריה‪ .‬ומטעם זה ציותה תורה על ברכת‬ ‫התורה רק לפניה‪ ,‬כיון שתורה חיי עולם אין סוף‪ ,‬לכן נברך עליה‬ ‫לפניה‪ ,‬כי רק אז שייך הברכה‪ ,‬לא אחריה וכנ"ל‪ ,‬כי לאחריה הוא‬ ‫רק בנהנה אחר שבא על סיפוקו‪ .‬וממילא ליכא למיגמר ברכה‬ ‫לפניה בהנאת שעה של אכילה‪ ,‬מברכה לפניה של חיי עולם‪.‬‬ ‫אמנם בזוה"ק בשלח )סב ע"ב( רבי יצחק אמר מהכא‪ ,‬צדיק אוכל‬ ‫לשובע נפשו )משלי יג‪ .‬כה(‪ ,‬בתר דשבע נפשיה מלצלי ולמקרי‬ ‫באוריתא‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי שהצדיק מתפלל ועוסק בתורה לשובע‬ ‫נפשו‪ .‬אבל נלענ"ד בפשטות לחלק‪ ,‬שבמזון גשמי ע"י שאכל‬ ‫כדי שביעה ונתמעט המקום בכריסו‪ ,‬אזי נהנה‪ .‬משא"כ תורה‬ ‫חיי עולם‪ ,‬שהגם הנאתו‪ ,‬אמנם לעולם לא ילמוד כדי שביעה‬ ‫שיבא על סיפוקו בתכלית ובשלימות‪ .‬ומה שצדיק אוכל לשובע‬ ‫נפשו למצלי ולמקרי באוריתא‪ ,‬אין זה כדי שביעה‪ ,‬אלא שאוכל‬ ‫בתמידיות לשובע מבלי שישלים שביעתו‪.‬‬

‫ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו‬ ‫כאישון עינו )דברים לב‪ .‬י(‪.‬‬ ‫ובמסכת יומא‬ ‫ותירוש ינובב בתולות‬

‫)עו ע"ב(‬

‫ותירוש לאו חמרא הוא )בתמיה(‪ ,‬והכתיב‬ ‫)זכריה ט‪ .‬יז ‪ -‬זה יין טוב שהוא משכר את האדם לגלות‬

‫סתרי לבו האטומים כבתולה(‪ .‬דבר הבא מן התירוש )מן הענבים( ינובב‬ ‫בתולות )והכי קאמר קרא‪ ,‬הענבים יוציאו לכם דבר אשר ינובב בתולות( וכו'‪ .‬אלא‬ ‫דכולי עלמא תירוש חמרא הוא וכו'‪ ,‬ואמאי קרי ליה יין ואמאי קרי‬ ‫ליה תירוש‪ ,‬יין שמביא יללה לעולם )ע''י היין רב הניאוף ופורענות באה‬ ‫לעולם(‪ ,‬תירוש שכל המתגרה בו נעשה רש‪.‬‬ ‫מה שברש"י ותירוש ינובב בתולות‪ ,‬זה יין טוב שהוא משכר את‬ ‫האדם לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה‪ ,‬ע"כ‪ .‬זהו מה‬ ‫שבמסכת עירובין )סה ע"א( וסנהדרין )לח ע"א( נכנס יין יצא סוד‪.‬‬ ‫ינוב"ב בגימטריא יי"ן בגימטריא סו"ד‪ .‬וגם בגימטריא יל"ל‪,‬‬ ‫מהכתוב ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון‪ ,‬כי אמאי קרי‬

‫ליה יין‪ ,‬שמביא יללה לעולם‪ .‬וע"ע מה שכתבתי על הגמ' במסכת‬ ‫מגילה )טז ע"ב( ולאביו שלח וגו' נושאים מטוב מצרים )בראשית מה‪ .‬כג(‪,‬‬ ‫מאי מטוב מצרים‪ ,‬אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שלח‬ ‫לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה וגו' )דברים לב‪ .‬ל(‪.‬‬ ‫אם אחד ירדוף האלף‪ ,‬הרי שנים יניסו ב' אלפים‪ .‬וכאן שנים‬ ‫רבבה שהוא חמשה פעמים כאחד הרודף אלף‪ .‬ולטובה עה"פ‬ ‫ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו )ויקרא כו‪ .‬ח( גם‬ ‫שם מספר השוה לחמש פעמים‪ .‬שלפי החשבון של ורדפו מכם‬ ‫חמשה מאה‪ ,‬אזי מאה צריכים שירדופו ב' אלפים‪ ,‬ולא כן‪ ,‬אלא‬ ‫מאה מכם רבבה ירדופו‪ ,‬שרבבה הוא חמש פעמים ב' אלפים‪.‬‬ ‫ועיינתי במה שבשניהם אמרה תורה דוקא מנין הכפול בחמשה‪,‬‬ ‫אף שאין דמיון כלל בין ברכה וקללה‪ .‬ואפשר לפי שכבר אמרתי‬ ‫כ"פ בענין התוכחה שאחר שאמרו ארור חזרו פניהם ואמרו‬ ‫ברוך‪ ,‬וכל ברוך כנגד ארור‪ ,‬א"ש שבקללה שנים יניסו רבבה‬ ‫שהוא ה' פעמים מה שאחד ירדוף אלף‪ ,‬וכן בטובה שמאה מכם‬ ‫רבבה ירדפו שהוא ג"כ ה' פעמים מה שרדפו מכם חמשה מאה‪.‬‬ ‫כי הכל אחד הוא ויש שכר על הקיום כשיש עונש על העבירה‪.‬‬

‫אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה וגו'‪,‬‬ ‫הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וגו'‬ ‫)דברים לב‪ .‬מב‪-‬מג(‪.‬‬ ‫וברש"י אשכיר חצי מדם‪ ,‬האויב‪ .‬וחרבי תאכל בשר‪ ,‬בשרם‪.‬‬ ‫מדם חלל ושביה‪ ,‬זאת תהיה להם מעון דם חללי ישראל ושביה‬ ‫ששבו מהם‪ .‬וברש"י כי דם עבדיו יקום‪ ,‬שפיכות דמיהם‬ ‫כמשמעו‪ .‬ונקם ישיב לצריו‪ ,‬על הגזל ועל החמס‪.‬‬ ‫מה שרק בהרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום פי' רש"י דם‬ ‫כמשמעו‪ ,‬ולא באשכיר חצי מדם‪ .‬נראה בדרך מליצה על פי‬ ‫שפ"א כשנקרע כיס מעילו של הרה"ח ר' דוד לייב שווארץ זצ"ל‬ ‫ונתפזרו המעות על הקרקע‪ ,‬אמר בבדיחותא שזהו שפיכות‬ ‫דמים כמשמעו‪ .‬וה"ה הכא‪ ,‬כי דם עבדיו יקום אומר רש"י‬ ‫שפיכות דמיהם כמשמעו‪ .‬ורש"י לשיטתו בהמשך דבריו על‬ ‫הכתוב ונקם ישיב לצריו‪ ,‬וברש"י‪ ,‬על הגזל ועל החמס וכו'‪.‬‬ ‫והוא מדה כנגד מדה‪ .‬משא"כ בפסוק הקודם אשכיר חצי מדם‪,‬‬ ‫שחיצי הקב"ה ירוו מדם הגויים ממש‪ ,‬מדם חלל ושביה‪,‬‬ ‫וברש"י‪ ,‬זאת תהיה להם מעון דם חללי ישראל ושביה ששבו‬ ‫מהם וכו'‪ .‬וב' הנקמות‪ ,‬נקמת דם חללי ישראל ונקמת ממון‬ ‫שגזלו מהם‪ ,‬אפשר ברמז בסליחת זכור ברית‪ .‬דורש דמים דון‬ ‫דיננו‪ ,‬השב שבעתים אל חוק מענינו‪ ,‬חינם נמכרנו ולא בכסף‬ ‫פדנו‪ ,‬זקוף בית מקדשך השמם לעינינו‪ .‬פי'‪ ,‬דורש דמים של‬ ‫חללי ישראל שהרגום הגוים‪ ,‬דון דיננו‪ ,‬השב שבעתים במדה‬ ‫כנגד מדה כמה שנא' אשכיר חצי מדם‪ ,‬אל חוק מענינו‪ .‬חינם‬ ‫נמכרנו מבלי שנקבל ערך כספנו וזהו שפיכת דמינו וממוננו‪,‬‬ ‫ובמדה כנגד מדה לא בכסף פדנו‪ ,‬כנלענ"ד‪.‬‬ ‫אמנם באמרי שפר מבאר את שפי' רש"י שפיכות דמיהם‬ ‫כמשמעו ולכן אין כפל‪ ,‬שהרי ונקם ישיב לצריו איירי בגזל‬ ‫וחמס‪ .‬ולכאורה עדיין כפול הוא‪ ,‬שהרי כבר נאמר אשכיר חצי‬ ‫מדם בעון מדם חלל ושביה‪ .‬ולכן מה שהמלצתי עולה יפה‪ .‬אך‬ ‫אדהכי שו"ר בספרי בזה"ל‪ ,‬כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב שתי‬ ‫נקמות‪ ,‬נקם על הדם ונקם על החמס‪ ,‬ומניין את אומר שכל‬ ‫חמס שחמסו אומות העולם את ישראל מעלה עליהם כאילו דם‬ ‫נקי שפכו‪ ,‬שנא' וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק‬ ‫יהושפט ונשפטתי עמם שם )יואל ד‪ .‬ב( מצרים לשממה תהיה‬ ‫ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי‬ ‫בארצם )שם ד‪ .‬יט(‪ ,‬באותה שעה ויהודה לעולם תשב )שם ד‪ .‬כ( ונקיתי‬ ‫דמם לא נקיתי )שם ד‪ .‬כא( וכפר אדמתו עמו )דברים לב‪ .‬מג(‪ .‬מניין אתה‬ ‫אומר שהריגתן של ישראל ביד אומות העולם כפרה היא להם‬ ‫לעוה"ב‪ ,‬שנאמר מזמור לאסף אלהים באו גויים בנחלתך )תהלים עט‪.‬‬ ‫א( שפכו דמם כמים )שם עט‪ .‬ג(‪ ,‬ע"כ מספרי‪ .‬ממילא הפסוק הרנינו‬ ‫גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו מדבר משתי‬ ‫נקמות‪ ,‬נקם על הדם ונקם על החמס‪ ,‬ומסתמא מספרי הביא‬ ‫רש"י דבריו שאמר כי דם עבדיו יקום שפיכות דמיהם כמשמעו‪,‬‬ ‫ונקם ישיב לצריו על הגזל ועל החמס‪ .‬ובכל זאת ואף אחר‬ ‫הפשט‪ ,‬נראה יפה מה שאמרתי לענ"ד בדרך דרוש‪.‬‬

‫הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר‬ ‫אדמתו עמו )דברים לב‪ .‬מג(‪.‬‬ ‫כל זה לעת בוא משיח צדקנו במהרה בימינו‪ ,‬וכברש"י הרנינו‬ ‫גוים עמו‪ ,‬לאותו הזמן ישבחו האמות את ישראל ראו מה שבחה‬ ‫של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא‬ ‫עזבוהו‪ ,‬יודעים היו בטובו ובשבחו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכפר אדמתו עמו פי'‬ ‫רש"י ויפיס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם‪ .‬וכפר לשון‬ ‫ֵיה‪ .‬ואחר‬ ‫רצוי ופיוס‪ ,‬כמו אכפרה פניו )בראשית לב‪ .‬כא(‪ ,‬אֲנִ ִ‬ ‫ֵיה לְ ֻרגְ ז ּ‬ ‫יח ּנ ּ‬ ‫שוכפר אדמתו היינו יפיס אדמתו‪ ,‬אמרתי לענ"ד וכפר אדמתו‬ ‫עמו‪ ,‬שבגאולת עמו אז יפיס אדמתו‪ ,‬לפי שכבר פירשתי על הגמ'‬ ‫במסכת סנהדרין )צד ע"א( א"ר תנחום דרש בר קפרא בציפורי וכו'‬ ‫ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג‪ ,‬אמרה‬

‫מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה‬ ‫שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח‪ ,‬חזקיה שעשית לו כל‬ ‫הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח‪ ,‬לכך נסתתם‪,‬‬ ‫מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבש"ע אני אומרת לפניך שירה‬ ‫תחת צדיק זה ועשהו משיח‪ ,‬פתחה ואמרה שירה לפניו שנא'‬ ‫מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו' )ישעיה כד‪ .‬טז(‪ .‬ואמרתי‪,‬‬ ‫אמנם נשמת כל חי תברך וכל הברואים אומרים שירה לפניו‬ ‫ית"ש‪ ,‬אבל לא שאר הברואים אלא דוקא הארץ פתחה ואמרה‬ ‫לפניו ית"ש אני אומרת שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח‪ ,‬כי‬ ‫בשירת הארץ יש חידוש גדול יותר מבשירות כל הברואים‪ ,‬לפי‬ ‫שא"ר יהודה בריה דר' חייא במסכת סנהדרין )לז ע"ב( מיום‬ ‫שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה‬ ‫שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק‪ ,‬מכנף הארץ ולא‬ ‫מפי הארץ‪ .‬ואולי גם בשביל שמכנף הארץ זמירות שמענו‪ ,‬אבל‬ ‫בפיה ממש תשיר רק לעתיד לבוא‪ ,‬וכשלא עשאו הקב"ה לחזקיהו‬ ‫משיח ונדחה הקץ‪ ,‬שוב תצטרך הארץ להמתין עד שתזכה לשיר‬ ‫בפיה ממש‪ ,‬ובשביל שתוכל הארץ לומר שירה בפיה מיד לכן‬ ‫דוקא היא אמרה לפניו ית"ש אני אומרת שירה תחת צדיק זה‬ ‫ועשהו משיח כדי שלא לדחות את הקץ ושהיא תזכה כבר לשיר‬ ‫בפיה‪ .‬ממילא לפי"ז‪ ,‬וכפר אדמתו עמו‪ ,‬ע"י גאולת עמו בב"א‪,‬‬ ‫אז יכופר ויפוייס לאדמתו שתאמר שירה בפיה‪.‬‬ ‫עוד אפ"ל‪ ,‬לפי שפי' רש"י וכפר אדמתו‪ ,‬ומה היא אדמתו‪,‬‬ ‫עמו‪ .‬כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת‪ ,‬וכן הוא אומר רצית‬ ‫ה' ארצך )תהלים פה‪ .‬ב(‪ ,‬במה רצית ארצך‪ ,‬שבת שבות יעקב )שם(‪.‬‬ ‫ואפשר דארצו מתנחמת בעת ישועת עמו בגאולה השלימה‬ ‫בב"א שיהיה בית המקדש גדול כירושלים שבעוה"ז )עיין בח"א‬ ‫מהרש"א מגילה כט ע"א בענין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שלעתיד לבא יקבעו‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ובח"א מהרש"א בבא בתרא עה ע"ב בד"ה ירושלים ששמך‬

‫בתוכה(‪,‬‬

‫וירושלים כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו‬ ‫רבתי ישעיה סו‪ .‬כג‪ ,‬פ"א ד"ה ד"א ובילקוט שמעוני ישעיה רמז תקג(‪ .‬התפשטות‬ ‫הארץ‪ ,‬פיוס היא לה‪ .‬וע"ע מה שכתבתי בפי' מקדש מלך עיר‬ ‫מלוכה )ענייני שבת קדש(‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫)עיין פסיקתא‬

‫ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם‬ ‫היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי‬ ‫התורה הזאת )דברים לב‪ .‬מו(‪.‬‬ ‫וברש"י שימו לבבכם‪ ,‬צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו‬ ‫מכוונין לדברי תורה‪ ,‬וכן הוא אומר וידבר אלי האיש בן אדם‬ ‫ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה‬ ‫אותך )יחזקאל מ‪ .‬ד( וכו'‪.‬‬ ‫אולי דוקא אלו האיברים עיניו ולבו ואזניו‪ ,‬כי יש את התרי‬ ‫סרסורי עבירה כמו שפי' רש"י עה"פ ולא תתורו אחרי לבבכם‬ ‫ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם )במדבר טו‪ .‬לט( בא"ד‪,‬‬ ‫העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות‪ .‬וכן האזנים‬ ‫לפי דאיתא במסכת כתובות )ה' ע"א וע"ב( דרש בר קפרא מאי‬ ‫דכת' ויתד תהיה לך על אזנך )דברים כג‪ .‬יד( אל תקרי אזנך אלא‬ ‫על אוזנך‪ ,‬שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו‬ ‫באזניו‪ ,‬והיינו דאמר ר' אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם‬ ‫דומות ליתידות וכו' )כלומר שהן משופין(‪ ,‬שאם ישמע אדם דבר‬ ‫שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו )וע"ע מה שכתבתי בזה עה"פ לאזני‬ ‫משפחת האזני לערי משפחת הערי‪ ,‬במדבר כו‪ .‬טז(‪ .‬ואולי זה כוונת רש"י‬ ‫כאן‪ ,‬צריך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכוונין לדברי תורה‪,‬‬ ‫בשביל להנצל מהיצר הבא באמצעות תרי סרסורי העבירה‬ ‫עיניים ולב ובאמצעות האזנים‪ ,‬כי להנצל ממנו אפשר רק ע"י‬ ‫שיהו עיניו ולבו ואזניו מכוונין לדברי תורה‪ ,‬כי אין לך כעסק‬ ‫התורה להנצל מאותו מנוול היצה"ר‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫במסכת יומא )סז ע"א( ת"ר בראשונה היו קושרין לשון של‬ ‫זהורית על פתח האולם מבחוץ‪ ,‬הלבין היו שמחין לא הלבין‬ ‫היו עצבין ומתביישין‪ ,‬התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם‬ ‫מבפנים‪ ,‬ועדיין היו מציצין ורואין‪ ,‬הלבין היו שמחין לא‬ ‫הלבין היו עצבין‪ ,‬התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע‬ ‫וחציו בין קרניו‪.‬‬ ‫ואין לי הפנאי לסדר ולכתוב כל שהעליתי‪ ,‬והנה המעט‪ .‬מה‬ ‫שבראשונה שהיו קושרין על פתח אולם לא הלבין היו עצבין‬ ‫ומתביישין‪ ,‬ומה להם להתבייש אחר שיד כולם שוה בזה‪.‬‬ ‫ונלענ"ד דבירושלמי )פ"ו ה"ה( בראשונה היו קושרין אותו‬ ‫בחלונותיהן ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים והיו‬ ‫מתביישין אלו מאלו‪ ,‬חזרו וקשרו אותו בפתחו של היכל ויש‬ ‫שנים שהיה מלבין ושנים שהיה מאדים‪ ,‬חזרו וקשרו אותו‬ ‫בסלע‪ .‬ובתלמוד בבלי )כאן( שגם בפתח אולם אם לא הלבין היו‬ ‫עצבין ומתביישין‪ ,‬נראה לפי שעצבות שבהם היינו הכנעה‪,‬‬ ‫וכשהן נכנעין לשוב אל ה' באמת‪ ,‬אז כל אחד היה אומר בשלי‬ ‫לא הלבין‪ ,‬וממילא מתביישין זה מזה‪ ,‬כנלענ"ד‪.‬‬ ‫עוד במה שבירושלמי בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהן‪,‬‬ ‫כתב בשיח יצחק שזה היה בזמן קדום דאלים זכותייהו ואפילו‬ ‫על פתח ביתם היה מלבין‪ .‬הרי מפורש שהיו חלונות יחידים‬ ‫שלא היה מלבין‪ .‬ואח"כ חזרו וקשרו בפתחו של היכל ויש שנים‬ ‫שהיה מלבין‪ ,‬אף שהיה בזמן מאוחר דלא אלים זכותייהו כ"כ‪ .‬הרי‬ ‫לך מכאן כח הציבור וזכות הרבים‪ ,‬שכשהלבין הלבין לכולם‪.‬‬ ‫עוד בענין‪ .‬שביום תרועה למהר"ם ן' חביב )ר"ה לא ע"ב( נסתפק‬ ‫במה שהלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין ומתביישין‪,‬‬ ‫התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם‪ ,‬אי התקנה היה בשביל‬ ‫שלא יהיו שמחים ויהיו נכנעים וחרדים שמא לא נתכפרו‪ ,‬או‬ ‫כדי שלא יהיו עצבים שלא יתרע מזלייהו‪ ,‬או משום שניהם‪,‬‬ ‫ולא מצא להכריע בזה‪ .‬ואמרתי דלא מיירי מאם הלבין או לא‬ ‫הלבין כלל‪ .‬אלא ביום כיפורים הרגיל‪ ,‬שוודאי בעת ישתלח‬ ‫השעיר כמצותו ילבין הלשון‪ ,‬אבל עד לרגע שילוח השעיר‬ ‫ימתינו העם בדריכות ויתעצבו שמא לא ילבין‪ ,‬ושמא בשביל‬ ‫עצבות זה יתרע מזלייהו שלא ילבין חלילה בעשיית המצוה‪.‬‬ ‫הרי כמה יש להזהר מעצבות‪ ,‬וכידוע מהרה"ק רבי אהרן‬ ‫הגדול מקארלין זי"ע שעצבות אינה עבירה אך בכוחה‬ ‫להשליך האדם למקום שאף עבירה לא יכולה לעשות כן‪ .‬היינו‬ ‫הא דהכא‪ ,‬היו עצבין לא בשביל שלא הלבין‪ .‬ועצבותם לא‬ ‫היתה מוצדקת‪ ,‬שהרי אם ימתינו מעט אחר שייעשה מצות‬ ‫השעיר‪ ,‬ילבין הלשון בודאי‪ .‬אבל אותה עצבות מיותרת‪,‬‬ ‫בכוחה ח"ו ליתרע המזל ועי"ז למנוע הלבנת הלשון‪ .‬וכעין זה‬ ‫במסכת הוריות )יב ע"א( האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי‬ ‫למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא‪ ,‬ניקום בביתא דחברא )בית‬ ‫חשוך(‪ ,‬אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר ואתי לביתא‪ ,‬ולאו‬ ‫מלתא היא‪ ,‬דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי‬ ‫חלישות הדעת יכול לגרום חלילה ליתרע מזליה‪.‬‬ ‫עוד נלענ"ד‪ .‬העצבות החיובית היא הכניעה לשוב אל ה'‬ ‫באמת‪ ,‬ונדרשת ורצויה ביותר‪ ,‬כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬ ‫אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו )ויקרא טז‪ .‬ל(‪ .‬אבל חששא‬ ‫דלא הלבין היו עצבין‪ ,‬היינו עצבות השלילית‪ .‬כי שמא המר‬ ‫ימיר את העצבות החיובית להיות נכנע לשוב אל ה'‪,‬‬ ‫בעצבות של מרה שחורה דריעא מזלייהו‪.‬‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬ ‫נפ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫במסכת יומא )פב ע"ב( ההיא עוברה דארחא‪ ,‬אתו לקמיה דרבי‬ ‫אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא‪ ,‬לחושו לה‬ ‫ואילחישא‪ ,‬קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' )ירמיה א‪ .‬ה(‬ ‫נפק מינה רבי יוחנן‪ .‬ההיא עוברה דארחא‪ ,‬אתו לקמיה דרבי‬ ‫חנינא אמר להו לחושו לה ולא אילחישא‪ ,‬קרי עליה זורו‬ ‫רשעים מרחם וגו' )תהלים נח‪ .‬ד( נפק מינה שבתאי אצר פירי‪.‬‬ ‫ובחנוכת התורה להרה"ק רבי העשיל מקרקא זי"ע וכהאי‬ ‫לישנא גם בדברי אליהו עמ"ס יומא‪ ,‬שלכאורה האיך אפשר‬ ‫לנבא על תינוק בעת שהוא במעי אמו אשר כשיגדל יהא רשע‬ ‫בשביל שעתה כשהוא במעי אמו לא נרגע ולא אילחש ביום‬ ‫הכיפורים‪ .‬אלא שרבי חנינא למד זאת מדכתיב בסיפא דקרא‬ ‫זורו רשעים מרחם תעו מבטן וגו' כמו פתן חרש יאטם אזנו‬ ‫אשר לא ישמע לקול מלחשים )תהלים שם ד‪-‬ה‪-‬ו(‪ ,‬וכיון שאותו עובר‬ ‫לא שמע לקול מלחשים‪ ,‬ממילא ודאי זורו רשעים מרחם‪.‬‬ ‫והנלענ"ד בדרך מוסר‪ ,‬שלכאורה בעוברא דאילחישא וקרי רבי‬ ‫עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ונפק מינה רבי יוחנן‪ ,‬שם אין‬ ‫זקוקים לאסמכתא‪ ,‬ודי בפסוק בטרם אצרך לאסוקי שמעובר זה‬ ‫הנמצא בשעה זו במעי אמו ייצא אדם גדול‪ .‬משא"כ בעוברא‬ ‫דאתי לקמיה דרבי חנינא וקרו עליה זורו רשעים מרחם‪ ,‬שם‬ ‫נזקקנו לאסמכתא של אשר לא ישמע לקול מלחשים וגו'‪ .‬אלא‬

‫שמסתמא ברור וברי לפי שאסור לומר דבר שאינו טוב על אדם‬ ‫אם לא שיש אסמכתא והוכחה ברורה ומוצקת‪ ,‬משא"כ בלומר‬ ‫טוב על הזולת אפשר גם ללא אסמכתא‪.‬‬ ‫וכן אמרתי על הגמ' במסכת חגיגה )ט' ע"ב( א"ל בר הי הי להלל‬ ‫מאי דכת' ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים‬ ‫לאשר לא עבדו )מלאכי ג‪ .‬יח(‪ ,‬היינו צדיק היינו עובד אלהים‪ ,‬היינו‬ ‫רשע היינו אשר לא עבדו‪ .‬א"ל‪ ,‬עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי‬ ‫גמורי נינהו‪ ,‬ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו‬ ‫מאה ואחד‪ ,‬א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובמה שהקשהו ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו ולא הקשה‬ ‫בהיפוך לשון‪ ,‬ומשום חד זימנא קרי ליה עבדו‪ .‬שהרי אדהכי‬ ‫והכי‪ ,‬הפעם הק"א אם ָׁשנְ אָ ה‪ ,‬היא הנותנת שייקרא עובד‪ ,‬ואם‬ ‫לא ָׁשנְ אָ ה‪ ,‬היא הנותנת שייקרא לא עבדו‪ .‬ואמרתי שלומר על‬ ‫אדם דבר טוב אין צריך אסמכתא כ"כ כמו כשלומר עליו לא‬ ‫טוב‪ .‬ולכן נדרש טעם על דמשום חד זימנא ייקרא לא עבדו‪.‬‬

‫במסכת יומא )פה ע"ב( תשובה מכפרת על עבירות קלות על‬ ‫עשה ועל לא תעשה‪ ,‬ועל החמורות הוא תולה עד שיבא‬ ‫יוהכ"פ ויכפר‪.‬‬ ‫אחר שתשובה על החמורות הוא תולה עד שיבא יוהכ"פ ויכפר‪.‬‬ ‫חשבתי מהי הכפרה ביוהכ"פ‪ .‬כי אחר שהתשובה תולה עד‬ ‫יוהכ"פ ויוהכ"פ מכפר‪ ,‬הרי שיוהכ"פ מכפר יותר מבתשובה‪.‬‬ ‫ואולי שתשובה על החמורות עושה כשגגות‪ ,‬ויוהכ"פ מכפר‬ ‫להיותם מחוקים לגמרי‪ .‬אך אם הם מחוקים לגמרי‪ ,‬אינם‬ ‫כשגגות‪ ,‬אך גם אינם כבשב מאהבה להיותם כזכיות‪ .‬וצידדתי‬ ‫לומר‪ ,‬אולי ע"י יוהכ"פ כתשובה מאהבה להיותן זכיות‪ .‬אך‬ ‫מאידך לא נראה לומר כן‪ ,‬אחר שלא ידענו בעבירות קלות‬ ‫שיוהכ"פ הופכן לזכיות‪ .‬אבל על הגמ' לעיל )לו ע"ב( וחכמים‬ ‫אומרים וכו' אלא כך היה מתודה‪ ,‬חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך‬ ‫אני וביתי וכו'‪ ,‬אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה‪,‬‬ ‫אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שישראל חוטאין לפניך‬ ‫ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות‪ ,‬וכתב שם הבן‬ ‫יהוידע והלא משה רבינו שחפץ בטובת ישראל למה לא התפלל‬ ‫שיעשה זדונות כזכיות‪ ,‬וכתב הבן יהוידע שמשה רבינו רצה‬ ‫לחלוק כבוד ליוהכ"פ שנאמר בו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג‬ ‫ילבינו )ישעיה א‪ .‬יח( שכוחו לעשות זדונות כזכיות‪ ,‬לכך התפלל‬ ‫שיהיו זדונות כשגגות ואז יבא יום הכפורים אחר כך ויעשה את‬ ‫השגגות אלו כזכיות‪ ,‬ע"כ מבן יהוידע‪ .‬נמצא לדבריו‪ ,‬תשובה‬ ‫מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה‪ ,‬ועל‬ ‫החמורות הוא תולה‪ ,‬היינו להיותן כשגגות‪ ,‬עד שיבא יוהכ"פ‬ ‫ויכפר להופכן זכיות‪ .‬משא"כ אם לא דברי הבן יהוידע‪ ,‬נצטרך‬ ‫לומר שיוהכ"פ מכפרת למחוק החטא אך אין הופך עדיין לזכות‪.‬‬ ‫וברור שיש נפק"מ גדול אם נבא ביוהכ"פ בלי חטאים‪ ,‬או‬ ‫בריבוי זכיות‪ .‬ויה"ר שנזכה לשוב אליו ית"ש באמת ובאהבה‪.‬‬

‫במסכת יומא )פו ע"א( ר' חמא ברבי חנינא רמי‪ ,‬כתיב שובו‬ ‫בנים שובבים )ירמיה ג‪ .‬יד( דמעיקרא שובבים אתם )כשתעשו תשובה‬ ‫מעלה עליכם כאילו תחילת החטא ע"י נערות ושטות ושובבות(‪ ,‬וכתיב ארפא‬ ‫משובתיכם )הושע יד‪ .‬ה‪ ,‬משמע מכאן ואילך כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו(‪.‬‬ ‫לא קשיא‪ ,‬כאן מאהבה )השב מאהבה נעקר עונו מתחלתו(‪ ,‬כאן מיראה‪.‬‬ ‫ואף בתשובה מיראה שזדונות נעשו שגגות‪ ,‬עכ"ז אח"כ‬ ‫משלים בתשובה מאהבה להופכן לזכיות‪ ,‬וכמו שכבר כתבתי‬ ‫כמה פעמים שבימים הנוראים הוא עת תשובה מיראה ובניסן‬ ‫הוא עת תשובה מאהבה שהשגגות הופכין לזכיות‪ .‬כי כאן‬ ‫מיראה‪ ,‬היינו הא דכתיב ארפא משובתם‪ .‬אבל מה נאמר‬ ‫בהמשך‪ ,‬ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו‪.‬‬ ‫אוהבם נדבה‪ ,‬שע"י אהבתם אליו ית"ש‪ ,‬אף הוא כביכול‬ ‫אוהבם נדבה לעשות שגגותיהן לזכיות‪ ,‬כנלענ"ד‪.‬‬

‫במסכת יומא )פו ע"ב( תניא היה ר' מאיר אומר גדולה תשובה‬ ‫שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו‪ ,‬שנא'‬ ‫ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו )הושע יד‪ .‬ה(‪,‬‬ ‫מהם לא נאמר אלא ממנו‪.‬‬ ‫ולפי המהרש"א מיירי ביחיד ששב מאהבה דוקא‪ .‬שכת'‬ ‫המהרש"א בח"א‪ ,‬לפי שאיתא סופ"ק דקדושין )מ' ע"ב( ת"ר‬ ‫לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי‪ ,‬עשה‬ ‫מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות‪ ,‬עבר עבירה אחת‬ ‫אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה‪ .‬ה"נ הכא‪ ,‬גם אם העולם‬ ‫רובו חייב על ידו‪ ,‬אם הוא עשה תשובה גמורה מאהבה‪ ,‬הרי‬ ‫עוונותיו נעשו כזכיות ובזה הכריע את כל העולם כולו לכף‬ ‫זכות ומוחלין לכל העולם‪ ,‬ע"כ‪ .‬תשובה מאהבה דוקא‪ ,‬אולי לפי‬ ‫שנא' ארפא משובתם אוהבם נדבה‪ ,‬וכברש"י‪ ,‬נדבה מקובלת‬ ‫ברצון יותר מחובה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואיזהו משובתם שהיא נדבה ברצון‪,‬‬ ‫כשהיא אוהבם נדבה‪ ,‬היינו שהמשובתם באהבה‪.‬‬

‫במסכת יומא )פו ע"ב( א"ר יהודה רב רמי‪ ,‬כתיב אשרי נשוי פשע‬ ‫כסוי חטאה )תהלים לב‪ .‬א( וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח‬ ‫יג(‪ ,‬לא קשיא‪ ,‬הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם‪.‬‬

‫)משלי כח‪.‬‬

‫חטא מפורסם חמור יותר מחטא שאינו מפורסם‪ ,‬ולכן בחטא‬ ‫מפורסם נקרא פשע‪ ,‬מכסה פשעיו‪ .‬ואילו בחטא שאינו‬ ‫מפורסם נקרא חטא‪ ,‬כסוי חטאה‪ .‬וע"ע מה שכתבתי על הגמ'‬ ‫לעיל )פו ע"א( עבר על כריתות ומיתות בי"ד וכו' שנא' ופקדתי‬ ‫בשבט פשעם ובנגעים עונם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫במסכת יומא )פו ע"ב( א"ר יהודה רב רמי‪ ,‬כתיב אשרי נשוי פשע‬ ‫כסוי חטאה )תהלים לב‪ .‬א( וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח )משלי כח‪.‬‬ ‫יג( וכו'‪ ,‬רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן‪ ,‬כאן בעבירות‬ ‫שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום‪.‬‬

‫במסכת יומא )פה ע"ב( דרש ראב"ע‪ ,‬מכל חטאתיכם לפני ה'‬ ‫תטהרו )ויקרא טז‪ .‬ל(‪ ,‬עבירות שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר‪,‬‬ ‫עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את‬ ‫חבירו‪ .‬אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין‬ ‫ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים‪ ,‬שנא' וזרקתי עליכם מים‬ ‫טהורים וטהרתם )יחזקאל לו‪ .‬כה( ואומר מקוה ישראל ה' )ירמיה יז‪ .‬יג(‪,‬‬ ‫מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל‪.‬‬

‫עבירות שבין אדם לחבירו יגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול‬ ‫לו‪ ,‬כן פי' רש"י‪ .‬ממילא‪ ,‬אשרי נשוי פשע כסוי חטאה קאי על‬ ‫עבירות שבין אדם למקום‪ .‬ואפשר לומר‪ ,‬אשרי נשוי פשע‬ ‫כסוי חטאה בבין אדם למקום‪ ,‬כי בהמשך נאמר אשרי אדם‬ ‫לא יחשוב ה' לו עון )תהלים לב‪ .‬ב( מה שלא נאמר בבין אדם‬ ‫לחבירו‪ .‬אולי כך משמעו‪ ,‬נשוי פשע כסוי חטאה ולא יחשוב‬ ‫ה' לו עון שחטא בינו לבין המקום‪.‬‬

‫משמעות מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו‪ ,‬מכל חטאתיכם אשר‬ ‫לפני ה'‪ ,‬מאלה תטהרו‪ .‬עבירות שבין אדם למקום יוהכ"פ‬ ‫מכפר‪ ,‬ומכלל הן אתה שומע לאו‪ ,‬שעבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫אינו כן‪ ,‬שבזה אין יוהכ"פ מכפר מבלי שיפייס את חבירו‪.‬‬ ‫ולענ"ד‪ ,‬כמו שנתפרש הפסוק לבין אדם למקום שיוהכ"פ‬ ‫מכפר‪ ,‬כן אפשר שמהפסוק נלמד גם מה שבין אדם לחבירו‬ ‫אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו‪ ,‬וא"צ ללמדו מכלל‬ ‫הן אתה שומע לאו‪ .‬וכך נלמד‪ .‬מכל חטאתיכם אתם בביניכם‬ ‫עצמכם דהיינו בין אדם לחבירו‪ ,‬לפני ה' תטהרו‪ ,‬היינו לפני‬ ‫וטרם וקודם שתשובו אל ה' תטהרו עצמכם וביניכם בריצוי‬ ‫ופיוס חבירו‪ ,‬ורק אחר כך תפנו בתשובה אל ה'‪ ,‬וכברמב"ם )פ"א‬ ‫מהל' תשובה ה"א( וז"ל‪ ,‬וכן החובל בחברו והמזיק ממונו אע"פ‬ ‫ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר לו עד שיתודה וישוב‬ ‫מלעשות כזה לעולם‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן גם בשערי תשובה לרבינו יונה‬ ‫)השער הרביעי יח( וז"ל‪ ,‬לכן מי שגזל את חבירו ישיב את הגזילה‬ ‫ואחרי כן יתודה‪ ,‬ואם התודה תחילה לא עלה לו הוידוי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬

‫עוד אפשר לבאר הענין‪ .‬כי בכל חטא שחוטא‪ ,‬צריך לפייס‬ ‫בדברים למי שחטא כנגדו )אלא שבבו"ד יש שצריך לפייסו גם בממון(‪.‬‬ ‫וכשחטא לחבירו‪ ,‬אז אם מכסה פשעיו מחבירו‪ ,‬לא יצליח‪,‬‬ ‫משא"כ כשחטא למקום וכששב ומקיים קחו עמכם דברים‬ ‫ושובו אל ה' )הושע יד‪ .‬ג(‪ ,‬הרי ודאי נקרא כסוי חטאה‪ ,‬כי רק‬ ‫הקב"ה יודע מחטא האדם‪ ,‬ונתכסה מבני אדם‪ .‬אבל ודאי‬ ‫תמיד צריך להודיע למי שחטא כנגדו‪.‬‬

‫וכעת אפ"ל שזה בא רבי עקיבא להוסיף‪ ,‬אשריכם לפני מי‬ ‫אתם מטהרין ומי מטהר אתכם‪ .‬היינו שרבי עקיבא כולל מה‬ ‫שאמרנו בבין אדם למקום זהו הקב"ה מטהר את ישראל‬ ‫בכפרו עליהם‪ .‬ואילו לפני מי אתם מטהרין‪ ,‬היינו לפני וקודם‬ ‫שתשובו אל ה' אתם מטהרין עצמכם בבין אדם לחבירו‬ ‫בריצוי ופיוס חבירו‪ .‬לפי שרבי עקיבא בא לומר שבד"כ מקוה‬ ‫מטהר את הטמא כדי שיוכל להכנס בעזרה ולאכול בקדשים‬ ‫וכו'‪ ,‬היינו שהמקוה מטהר למטרה כלשהי‪ ,‬ואילו אשריכם‬ ‫ישראל שמטרת השי"ת המטהרכם‪ ,‬הוא עבורו כביכול ית"ש‪.‬‬

‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬

‫)אבות פ"ה מי"ח(‬

‫במסכת יומא‬

‫)פו ע"ב(‬

‫כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‪.‬‬

‫וברש"י אין חטא בא על ידו‪ ,‬הקב''ה מדחה מפניו את‬ ‫העבירה שלא תבא לידו‪ ,‬ע"כ‪ .‬רש"י פי' כן לפי המשך הגמ'‪,‬‬ ‫אין חטא בא על ידו מאי טעמא‪ ,‬כדי שלא יהא הוא בגיהנם‬ ‫ותלמידיו בגן עדן‪ .‬ולולא כן‪ ,‬היה אפ"ל בטעם הלשון שלא‬ ‫אמרו אין חטא בא לידו‪ ,‬אלא אין חטא בא על ידו‪ ,‬במדה כנגד‬ ‫מדה‪ .‬הוא מזכה את הרבים ועל ידו זוכים הרבים במצוות‪ ,‬לכן‬ ‫במדה כנגד מדה אין חטא בא לזולתו על ידו‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסלי חה‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬