Peirot Haamal Shoftim 2009

‫פרשת שופטים‬

‫גליון ‪166‬‬

‫צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה'‬ ‫אלהיך נתן לך )דברים טז‪ .‬כ(‪.‬‬ ‫אפ"ל שהפסוק מרמז גם על דברי רב נסים גאון על הגמ'‬ ‫במסכת שבת )קכח ע"א( ת"ר מטלטלין את החצב מפני שהוא‬ ‫מאכל לצביים‪ ,‬וברב נסים גאון וז"ל‪ ,‬זה חצב הוא צמח משלח‬ ‫שרשיו למטה בקרקע בצדק בלא הטייה‪ ,‬והוא מה שאמר רב‬ ‫אסי א"ר יוחנן במסכת בבא בתרא )נה ע"א( המצר והחצב‬ ‫מפסיקין בנכסי הגר וכו'‪ ,‬מאי חצובא‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב‬ ‫שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ‪ ,‬ע"כ‪ .‬ממילא חצב‬ ‫המשלח שרשיו למטה בקרקע בצדק בלא הטייה‪ ,‬היינו צדק‬ ‫צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נותן‬ ‫לך‪ .‬החצב המשלח שרשיו בצדק‪ ,‬עליו נאמר צדק צדק תרדף‪,‬‬ ‫ולכן בו תיחם יהושע את הארץ לקבוע גבולין וזהו למען‬ ‫תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך‪.‬‬

‫ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם‬ ‫ודרשת והגידו לך את דבר המשפט )דברים יז‪ .‬ט(‪.‬‬ ‫וברש"י ואל השופט אשר יהיה בימים ההם‪ ,‬ואפי' אינו כשאר‬ ‫שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו‪ ,‬אין לך אלא שופט‬ ‫שבימיך‪ .‬וחשבתי כעין שכתב באוהחה"ק עה"פ כי יהיה בך‬ ‫אביון )דברים טו‪ .‬ז(‪ ,‬בך אביון‪ ,‬בסיבתך בא לו העוני הגדול‪ ,‬כי‬ ‫טעם שבוחר הקב"ה לייסר לאדם בעוה"ז ביסורי העוני‪ ,‬הוא כדי‬ ‫שבאמצעותו יזכה חבירו המפרנסו‪ ,‬כדתניא במסכת בבא‬ ‫בתרא )י' ע"א( היה רבי מאיר אומר יש לו לבעל הדין להשיבך‬ ‫ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן‪,‬‬ ‫אמור לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם‪ .‬אף כאן אל‬ ‫תאמר שלא תשמע אל השופט אשר יהיה בימים ההם לפי‬ ‫שאינו כשאר שופטים שהיו לפניו‪ ,‬אלא צריך אתה לשמוע לו‪,‬‬ ‫אין לך אלא שופט שבימיך‪ ,‬לא אמרו כלשון המקרא אין לך‬ ‫אלא שופט שבימים ההם‪ ,‬כי אם אין לך אלא שופט שבימיך‪ ,‬כי‬ ‫אתה והדור שבימיך גורמים לו להיותו השופט‪ ,‬לפי דאיתא‬ ‫במסכת ערכין )יז ע"א( זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה‬ ‫)תהלים כד‪ .‬ו( פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן‪ ,‬חד אמר דור‬ ‫לפי פרנס וחד אמר פרנס לפי דורו‪ .‬אין לך אלא שופט‬ ‫שבימיך‪ ,‬כי אתה ודורך הסיבה להיותו השופט‪.‬‬ ‫ובביכורים ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו‬ ‫הגדתי היום וגו' )דברים כו‪ .‬ג(‪ ,‬אחר שפי' רש"י אשר יהיה בימים‬ ‫ההם אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא‪ ,‬ממילא ג"כ אפ"ל מה‬ ‫שלא פי' כלישנא דקרא אין לך אלא כהן שיהיה בימים ההם‪,‬‬ ‫כוונתו כהן שבימיך כי אתה ודורך הסיבה להיותו הכהן‪ .‬אך‬ ‫בביכורים ל"נ להרמב"ן פי' זה‪ ,‬כי רק בשופט מן הזקנים שייך‬ ‫לומר שצריך לשמוע לו אע"פ שאינו גדול וחכם כשופטים‬ ‫הראשונים אשר היו לפניו‪ ,‬ויפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬אבל‬ ‫בביכורים למי יביאם אם לא לכהן שבימיו‪ .‬והרמב"ן מיישב‬ ‫הדברים בד"א עיי"ש‪ .‬והספורנו מיישב בד"א ואומר‪ ,‬אין לך‬ ‫אלא כהן שבימיך‪ ,‬אע"פ שלא יהיה גדול בחכמה לא תחדל‬ ‫מלדבר עמו בחכמה‪ ,‬באמרך ה' אלקיך אע"פ שזה לא יאמר‬ ‫זולתי לאנשי השם כמו למלכים ולנביאים‪ ,‬מ"מ בהיותך מביא‬ ‫אליו הביכורים כמביא דורון לאל יתעלה שהוא בעל הקרקע‪,‬‬ ‫ראוי שתדבר עמו בזה בדרך כבוד‪ ,‬עכ"ל הספורנו‪.‬‬ ‫ואמנם מפורש בחז"ל במסכת ראש השנה )כה ע"א וע"ב( ת"ר‬ ‫למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו‪ ,‬שלא יאמר אדם‪,‬‬ ‫פלוני כמשה ואהרן‪ ,‬פלוני כנדב ואביהוא‪ ,‬פלוני כאלדד ומידד‬ ‫וכו'‪ ,‬ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו )תהלים‬ ‫צט‪ .‬ו(‪ ,‬שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם‪,‬‬ ‫לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו‪ ,‬בדן בדורו כאהרן‬ ‫בדורו‪ ,‬יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬ללמדך שאפילו קל‬ ‫שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים‪.‬‬ ‫ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים‬ ‫ההם )דברים יז‪ .‬ט(‪ ,‬וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין‬ ‫שלא היה בימיו‪ ,‬הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו‬ ‫וכו'‪ ,‬ע"כ מהגמ' במסכת ר"ה‪ .‬ואולי אפשר שנרמז כפי'‬ ‫הרש"י‪ ,‬ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם‪ ,‬אין לך אלא‬ ‫כהן שבימיך כמו שהוא‪ .‬במה שאמרו כאהרן בדורו שאין לך‬ ‫אלא כהן שבימיך‪ .‬אבל ממה שהביאו בגמ' גם מן הפסוק‬ ‫ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם‪,‬‬ ‫וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו‬ ‫הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו‪ ,‬וכאן אף שלשון‬ ‫הפסוק ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים‬ ‫ההם‪ ,‬עכ"ז לא נרמז שאין לך אלא כהן שבימיך‪ ,‬כי מפורש‬ ‫בגמ' וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה‬ ‫בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו‪.‬‬

‫רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען‬ ‫הרבות סוס וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד‬ ‫)דברים יז‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫סוסוָ ון‬ ‫ֵיה ַעל ְּת ֵרין ּ ְ‬ ‫ובתרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬לְ חוֹ ד לָא יִ ְס ּ‬ ‫גון ל ּ‬ ‫לון ִמ ּ ִפ ְתגָ מֵ י‬ ‫און וְ יִ ְתבַּ ְט ּ‬ ‫בון ַר ְב ְרבָ נוֹ י ֲעלֵיהוֹ ן וְ יִ ְתגָ ּ‬ ‫ִּדלְ ָמא יִ ְרכְּ ּ‬ ‫פון‬ ‫בון חוֹ בַ ת ָּג ּ ָ‬ ‫אוֹ ַריְ ָ‬ ‫לותא לְ ִמ ְצ ַריִ ם וַ יְ ָי אָ ַמר לְ כוֹ ן לָא תוֹ ְס ּ‬ ‫יתא וִ יחוֹ ּ‬ ‫תוב‪ .‬הרי מה שנא' וה' אמר לכם לא‬ ‫תוב ְ ּבאָ ְרחָ א הָ ֵדין ּ ּ‬ ‫לְ מֵ ּ‬ ‫תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד‪ ,‬אין זה כי אם תוצאת הרבות‬ ‫הסוס עד שעי"ז יתחייבו גלות למצרים‪ .‬ובמסכת סוכה )נא ע"ב(‬ ‫תניא רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של‬ ‫אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל וכו' וכולהו‬ ‫קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן‪ ,‬מאי טעמא איענשו‪ ,‬משום דעברי‬ ‫אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ואינהו הדור אתו‪.‬‬ ‫וכתב בח"א מהרש"א דההוא קרא משמע צווי‪ ,‬רק לא ירבה לו‬ ‫וגו' ולא ישיב וגו' לא תוסיפון וגו'‪ ,‬אבל קרא דלקמיה מפרשת‬ ‫בשלח כי אשר ראיתם וגו' לא תוסיפו לראותם עוד וגו' )שמות יד‪.‬‬ ‫יג( לא משמע צווי אלא סיפור דברים בגאולתן ממצרים‪ ,‬מיהו‬ ‫בירושלמי מייתי נמי קרא דפרשת בשלח שעברו עליו‪ ,‬ונראה‬ ‫משום דמההיא קרא דפרשת שופטים מוכח אהאי קרא דפרשת‬ ‫בשלח דהוא נמי צווי‪ ,‬דכת' וה' אמר לכם לא תוסיפון וגו'‪,‬‬ ‫דהיינו שא"ל במצרים לא תוסיפון לראותם עוד וגו'‪ ,‬עכ"ל‬ ‫המהרש"א‪ .‬וא"כ לפי התרגום יונתן בן עוזיאל כאן‪ ,‬הרי וה'‬ ‫אמר לכם לא תוסיפון לשוב הוא תוצאת דברים שתתחייבו‬ ‫גלות וכו'‪ ,‬ונמצא אתם עוברים על לאו מוקדם מפרשת בשלח‪.‬‬ ‫ועוד בזה בדרך מוסר ראיתי בזהב משבא להגרמ"ש שפירא‬ ‫ר"י באר יעקב שכת' שאם כהתרגום יונתן בן עוזיאל המלמד‬ ‫על תוצאת דברים בלבד‪ ,‬א"כ לכאורה היה די להודיע הצרה‬ ‫שתגיע בהרבות סוס‪ ,‬ומהו שממשיך וה' אמר לכם וגו'‪ ,‬אלא‬ ‫שמזה מבואר שחובת הגלות אינה הצרה הגדולה‪ ,‬כי אם מה‬ ‫שעי"ז יעברו על האיסור לשוב בדרך הזה עוד למצרים‪,‬‬ ‫דלעבור על איסור תורה חמור מחובת גלות‪ .‬וגם לדברי זהב‬ ‫משבא אלו צ"ל שהפסוק בפרשת בשלח הוא צווי‪.‬‬

‫רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען‬ ‫הרבות סוס וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד‬ ‫)דברים יז‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫מתחילה לא ירבה לו סוסים בלשון רבים‪ ,‬ולבסוף למען הרבות‬ ‫סוס בלשון יחיד‪ .‬ובזהב משבא הביא בשם רבי אלחנן וסרמן‬ ‫זצ"ל בשם הגה"ק מאוסטרובצא זצ"ל שמתחילה בא היצר אל‬ ‫האדם לפתותו בשביל דברים גדולים להרבות סוסים‪ ,‬וכיון‬ ‫ששמע לו‪ ,‬שוב גם בדברים קטנים הוא מושל עליו ואפי' רק‬ ‫להרבות סוס‪ .‬וחשבתי להמליץ על זה את הפסוק הוי מושכי‬ ‫העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה )ישעיה ה‪ .‬יח(‪ .‬הוי מושכי‬ ‫העון‪ ,‬אפי' עון קל הנרמז כאמור בתיבת סוס בלשון יחיד‪ ,‬הם‬ ‫מושכים בחבלי השוא‪ .‬חבל הוא עבה וחזק מסתם חוט‪ ,‬ועאכו"כ‬ ‫חבלים הרבה שהם השוא‪ ,‬בשביל כל מיני משאות שוא‬ ‫ומדוחים )איכה ב‪ .‬יד(‪ .‬וגם עו"ן בגימטריא סו"ס‪ .‬הרי מושכי העון‬ ‫מרמז על סוס אחד הנמשך מחבלים הרבה של שוא‪.‬‬

‫והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה'‬ ‫אלהיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה‬ ‫לעשתם )דברים יז‪ .‬יט(‪.‬‬ ‫והיתה לשון נקבה‪ ,‬וקרא בו לשון זכר‪ ,‬וכבר דקדקו בזה‬ ‫הראשונים )ועיין באבן עזרא(‪ .‬ובמצח אהרן להרה"ג רבי אהרן‬ ‫וואלקין כתב בהבדל אם נכתב עמו או אתו‪ ,‬שאתו נופל על‬ ‫חפץ ודבר שאדם נוטל אתו‪ ,‬משא"כ עמו מורה על דבר פנימי‬ ‫הנמצא בתוך תוכו ובפנימיות‪ .‬ולפי"ז פי' בנו הרב שמואל דוד‪,‬‬ ‫והיתה עמו שתהיה התורה בתוך מציאותו ולא רק כחפץ‬ ‫הנמצא אתו בכל מקום‪ ,‬וקרא בו כלומר שהתורה תהיה חקוקה‬ ‫על לבו‪ ,‬בו ממש‪ .‬ועל כן לא נאמר וקרא בה‪ ,‬עד כאן מדברי‬ ‫הרש"ד וואלקין‪ .‬והנה זה שכתבתי על הגמרא במסכת מגילה‬ ‫)יח ע"ב( גופא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לכתוב אות‬ ‫אחת שלא מן הכתב‪ ,‬מיתיבי אמר רבי שמעון בן אלעזר‬ ‫מעשה ברבי מאיר שהלך לעבר שנה בעסיא ולא היה שם‬ ‫מגילה וכתבה מלבו וקראה‪ ,‬א"ר אבהו שאני רבי מאיר‬ ‫דמיקיים ביה ועפעפיך יישירו נגדך )משלי ד‪ .‬כה(‪ ,‬א"ל רמי בר‬ ‫חמא לרבי ירמיה מדפתי מאי ועפעפיך יישירו נגדך‪ ,‬א"ל אלו‬ ‫דברי תורה דכת' בהו התעיף עיניך בו ואיננו )משלי כג‪ .‬ה( ואפילו‬ ‫הכי מיושרין הן אצל רבי מאיר‪ .‬ואמרתי לענ"ד שרבי מאיר לא‬ ‫כתבה בע"פ אלא מלבו כמפורש בגמרא‪ ,‬כי ברבי מאיר מיקיים‬ ‫ועפעפיך יישירו נגדך ומיקיים ביה והיו הדברים האלה אשר‬ ‫אנכי מצוך היום על לבבך )דברים ו‪ .‬ו( וגם מיקיים ביה כתבם על‬ ‫לוח לבך )משלי ג‪ .‬ג( ולכן נאמר שכתבה מלבו ולא עבר על‬ ‫האיסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב‪ .‬וזהו גם מיושרין הן‬ ‫אצל רבי מאיר שנא' עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך‪.‬‬ ‫עיניך לנוכח יביטו ואינו צריך שעיניו יביטו במגילה אחרת‬

‫בשביל להעתיקה‪ ,‬כיון שברבי מאיר מתקיים ועפעפיך יישירו‬ ‫נגדך‪ .‬וגם נגדך היינו נגדך ממש‪ ,‬שהעפעפים הצריכים‬ ‫להישיר אל מול הכתב בשביל להעתיקו‪ ,‬היישירו לנגדו ולמולו‬ ‫ואל לבו של רבי מאיר‪ ,‬וממילא אין זה שלא מן הכתב‪.‬‬ ‫וכאותו ענין ראיתי בסדר יעקב עמ"ס עבודה זרה‬ ‫כתב בד"ה במקום תפילין בא"ד‪ ,‬כפי הידוע מהחת"ם סופר‬ ‫מה שכתוב במלך והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו דצריך‬ ‫לקראות בו‪ ,‬במלך עצמו התורה בהתנהגותו‪.‬‬

‫)מד ע"א(‬

‫לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין‬ ‫ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב‬ ‫ישראל )דברים יז‪ .‬כ(‪.‬‬ ‫במסכת הוריות )יא ע"ב( אמר מר ואין מושחין מלך בן מלך מנלן‪,‬‬ ‫אמר רב אחא בר יעקב דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו‬ ‫)הוא ובניו בקרב ישראל(‪ ,‬ירושה היא לכם )משמע ירושה היא להם כאדם‬ ‫שמוריש ירושה לבניו(‪ ,‬ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולאו‬ ‫כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה )אפילו בלא משיחה(‪ ,‬אמר‬ ‫רב פפא אמר קרא הוא ובניו בקרב ישראל‪ ,‬בזמן ששלום‬ ‫בישראל קרינא ביה הוא ובניו‪ ,‬ואפילו בלא משיחה‪.‬‬ ‫ובדרך מוסר‪ ,‬שבמסכת סנהדרין )צא ע"ב( תורה צוה לנו משה‬ ‫מורשה קהלת יעקב )דברים לג‪ .‬ד(‪ ,‬מורשה היא לכל ישראל מששת‬ ‫ימי בראשית‪ .‬מה שהתורה ירושה לכל ישראל‪ ,‬לפי שהם בני‬ ‫מלכים וכדרבי שמעון במסכת שבת )קיא ע"א( כל ישראל בני‬ ‫מלכים הם‪ .‬והרי בני מלכים יורשים ללא משיחה ופעולה‬ ‫כלשהי‪ ,‬אבל לא כשיש מחלוקת ח"ו שאז אפילו בן מלך אינו‬ ‫יורש אם לא פעולת משיחה‪ .‬א"כ‪ ,‬תורה צוה לנו משה מורשה‬ ‫קהלת יעקב לכל ישראל בזמן שאין מחלוקת שלא לש"ש‪.‬‬

‫כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך לא תלמד‬ ‫לעשות כתועבת הגוים ההם )דברים יח‪ .‬כ(‪.‬‬ ‫במסכת שבת )עה ע"א( אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב וכו'‬ ‫והלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה וכו'‪ .‬מגושתא‪ ,‬רב‬ ‫ושמואל‪ ,‬חד אמר חרשי )מכשף( וחד אמר גדופי )מין האדוק בע"ז ומגדף‬ ‫תמיד את ה' ומסית אנשים לע"ז(‪ .‬תסתיים דרב דאמר גדופי‪ ,‬דאמר רב‬ ‫זוטרא בר טוביה אמר רב הלומד דבר אחד מן המגוש חייב‬ ‫מיתה‪ ,‬דאי ס"ד חרשי הכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד‬ ‫להבין ולהורות‪ ,‬תסתיים‪ .‬ובתוד"ה אמגושא‪ ,‬פי' בערוך דפליגי‬ ‫בהא דאמר רב פפא במסכת מועד קטן )יח ע"א( פרעה אמגושי‬ ‫היה דכת' הנה יוצא המימה )שמות ז‪ .‬טו(‪ ,‬חד אמר לעשות כשפים‬ ‫היה יוצא וחד אמר גדופי שהיה עושה עצמו ע"ז שהיה אומר לי‬ ‫יאורי ואני עשיתני‪ .‬ואין נראה לר"י דפליגי רב ושמואל במאי‬ ‫דאמר רב פפא‪ ,‬אלא פליגי אאמגושא שנזכר בשום מקום‬ ‫במשנה או בברייתא‪ ,‬ע"כ בתוס'‪ .‬והנה אם אכן רב ושמואל לא‬ ‫פליגי במאי דאמר רב פפא‪ ,‬א"כ ודאי אין משמעות האמגושי‬ ‫שאמר רב פפא נכנס למחלוקת רב ושמואל‪ .‬כי אחר שרב‬ ‫ושמואל כבר חלקו במשמעות תיבת אמגושי‪ ,‬אין נראה ששוב‬ ‫בא רב פפא וישתמש בתיבה זו שתשתמע לב' פנים וייכנס‬ ‫למחלקותם‪ .‬אלא ודאי שרב פפא כשאמר שפרעה אמגושי‬ ‫היה‪ ,‬כוונתו לע"ז ולא לכשפים‪ ,‬כי לא יתכן שהיה יוצא המימה‬ ‫לכשפים‪ ,‬שהרי במסכת סנהדרין )סז ע"ב( זעירי איקלע‬

‫לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא‪ ,‬כי מטא לאשקוייה מיא‬ ‫פשר )נמס המכשפות‪ ,‬כל מילי מכשפות נבדקין על מים חיים ונמוחין( וקם גמלא‬ ‫דוסקניתא )נעשה החמור דף של גשר‪ ,‬שעשו תחלה את הדף חמור‪ ,‬גמלא גשר‪,‬‬ ‫סקוניתא מין עץ הוא(‪ .‬הרי שכישוף במים ליכא‪ .‬וממילא לענ"ד‬ ‫הוכחה לר"י בתוס' כאן שרב ושמואל שפליגי במשמעות‬ ‫אמגושי אי כישוף אי ע"ז‪ ,‬מחלקותם בכ"מ במשנה או‬ ‫בברייתא‪ ,‬אך לא ברב פפא באמגושי דפרעה שהיה יוצא‬ ‫המימה‪ ,‬כי שם ודאי אמגושי לאו כשפים אלא ע"ז‪ .‬ושו"ר בבן‬ ‫יהוידע במו"ק )הובא גם במגדים חדשים מו"ק( שכתב בכישוף על‬ ‫המים‪ ,‬ואמר שפרעה יצא המימה לכשפים‪ ,‬אבל לא ממש‬ ‫לתוך המים כי אם רק לקצה שפת היאור‪ ,‬כי בגבול והקצה‬ ‫שם יתחזק הכישוף‪ ,‬ועיי"ש בבן יהוידע‪.‬‬

‫תמים תהיה עם ה' אלהיך )דברים יח‪ .‬יג(‪.‬‬ ‫ובמסכת פסחים )קיג ע"ב( אמר רבה בר בר חנה אמר רבי‬ ‫שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל‪ ,‬מניין‬ ‫שאין שואלין בכלדיים‪ ,‬שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך‪.‬‬ ‫וברשב"ם בא"ד‪ ,‬ואני שמעתי‪ ,‬חוזים בכוכבים‪ ,‬וכן עיקר‪ .‬תמים‬ ‫תהיה להיות בוטח בו בכל קורות ונולדות הבאות לך‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולענ"ד בטעם שאין שואלין במזל‪ ,‬כיון שישראל למעלה מן‬ ‫המזל‪ .‬כי אם ישאל במזל וישמע מה שישמע‪ ,‬לא יעשה שום‬ ‫פעולה להיטיב ולשפר‪ ,‬ואילו בישראל אפשר להתגבר על‬ ‫המזל כדוגמת ראו כי רעה נגד פניכם )שמות י‪ .‬י(‪ ,‬וברש"י‬ ‫ממ"א‪ ,‬כוכב אחד יש ששמו רעה‪ ,‬א"ל פרעה רואה אני‬ ‫באצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר והוא‬ ‫סימן דם והריגה‪ ,‬וכשחטאו ישראל בעגל וביקש הקב"ה‬ ‫להרגם אמר משה בתפלתו למה יאמרו מצרים לאמר ברעה‬ ‫הוציאם להרוג אותם בהרים )שמות לב‪ .‬יב(‪ ,‬זו הוא שא"ל ראו כי‬ ‫רעה נגד פניכם‪ .‬הרי כחו של האיש הישראלי להתגבר על‬ ‫המזל‪ .‬וכן במסכת שבת )קנו ע"א( האי מאן דבמאדים יהי גבר‬ ‫אשיד דמא‪ ,‬א"ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי‬ ‫מוהלא‪ .‬ומה שלא נאמר תמים תהיה‪ ,‬אלא תמים תהיה עם‬ ‫ה' אלהיך‪ ,‬היינו אם תמים מבלי לחקור אחר העתידות אצל‬ ‫הכלדיים‪ ,‬אז תהיה בכל לבבך עם ה' אלהיך‪ ,‬כן משמע‬ ‫מרש"י שכתב וז"ל‪ ,‬תמים תהיה עם ה' אלהיך בא"ד‪ ,‬אלא כל‬ ‫מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו‪.‬‬ ‫ובמסכת נדרים )לב ע"א( אמר רב יהודה אמר רב בשעה שא"ל‬ ‫הקב"ה לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים‬ ‫וכו'‪ ,‬ויוצא אותו החוצה )בראשית טו‪ .‬ה( אמר לפניו רבש"ע‬ ‫הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן אחד‪ ,‬א"ל צא‬ ‫מאיצטגנינות שלך‪ ,‬אין מזל לישראל‪ .‬אמר רבי יצחק כל‬ ‫המתמים עצמו הקב"ה מתמים עמו וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואמרתי‪ ,‬אחר‬ ‫שאין שואלין בכלדיים שנא' תמים תהיה עם ה' אלהיך‪ ,‬והרי‬ ‫אברהם נצטוה התהלך לפני והיה תמים‪ ,‬ואז ויוצא אותו החוצה‬ ‫וא"ל הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך‪ ,‬אין מזל לישראל‪ .‬אין מזל‬ ‫לישראל אם תמים תהיה עם ה' אלהיך‪.‬‬

‫)בראשית יז‪ .‬א(‬

‫כי ה' אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע‬ ‫אתכם )דברים כ‪ .‬ד(‪.‬‬ ‫במשנה במסכת סוטה )מב ע"א( משוח מלחמה בשעה שמדבר אל‬ ‫העם וכו' כי ה' אלהיכם ההולך עמכם‪ ,‬הם באין בנצחונו של‬ ‫בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום‪ ,‬פלשתים באו בנצחונו‬ ‫של גלית‪ ,‬מה היה סופו‪ ,‬לסוף נפל בחרב ונפלו עמו‪ ,‬בני עמון‬ ‫באו בנצחונו של שובך‪ ,‬מה היה סופו‪ ,‬לסוף נפל בחרב ונפלו‬ ‫עמו‪ ,‬ואתם אי אתם כן‪ ,‬כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם‬ ‫לכם וגו' זה מחנה הארון‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובגמ' )להלן סוטה מב ע"ב ומג ע"א(‬ ‫ואתם אי אתם כן וכו'‪ ,‬וכל כך למה‪ ,‬מפני שהשם וכל כינויו‬ ‫מונחין בארון‪ .‬ענין כינויי השם לארון היוצא לפניהם‪ ,‬חשבתי‬ ‫לפי המשנה לעיל )סוטה לז ע"ב ולח ע"א( ברכת כהנים כיצד וכו'‪,‬‬ ‫במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו‪ .‬נמצא לפי"ז‬ ‫שכעת עכשיו בצאת הארון לפניהם כשהארון אינו במקדש כי‬ ‫אם במדינה‪ ,‬אמנם השם בכתבו נמצא בלוחות שבארון‪ ,‬אבל‬ ‫המשוח מלחמה כעת עכשיו שמדבר אל העם ובתוך דבריו‬ ‫היה אומר כי ה' אלהיכם ההולך עמכם‪ ,‬לא היה אומר את‬ ‫השם ככתבו כי אינם כעת במקדש כי אם במדינה‪ ,‬והיה‬ ‫מזכיר לצד הארון את השם בכינויו‪ .‬וזהו וכל כך למה‪ ,‬מפני‬ ‫שהשם וכל כינויו מונחין בארון‪.‬‬

‫מי האיש אשר בנה בית חדש וגו'‪ ,‬ומי האיש אשר נטע כרם‬ ‫וגו'‪ ,‬ומי האיש אשר ארש אשה וגו' )דברים כ‪ .‬ה‪-‬ו‪-‬ז(‪.‬‬ ‫ובמסכת סוטה )מג ע"א וע"ב( תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר‬ ‫ארש‪ ,‬לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם‬ ‫ואח"כ ישא אשה‪.‬‬ ‫בלשון הגמ' לימדה תורה דרך ארץ‪ ,‬הרי שלימוד תורה קודם‬ ‫להכל‪ .‬קודם לבניית בית וקודם לנטיעת כרם וקודם לנשיאת‬ ‫אשה‪ .‬וממילא בכלל דרך ארץ זה‪ ,‬גם מה שאיתא במסכת‬ ‫קידושין )כט ע"ב( תנו רבנן ללמוד תורה ולישא אשה‪ ,‬ילמוד‬ ‫תורה ואח"כ ישא אשה‪.‬‬

‫ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב‬ ‫ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו )דברים כ‪ .‬ח(‪.‬‬ ‫ובמסכת סוטה )מד ע"א( ריה"ג אומר הירא ורך הלבב זהו המתיירא‬ ‫מן העבירות שבידו‪ .‬ואמרתי בדרך צחות‪ ,‬כי ודאי כל עם ישראל‬ ‫היוצאין למלחמה היו עושין תשובה טרם צאתם למחמה‪ ,‬אלא‬ ‫שיש השב מאהבה ויש השב מיראה‪ .‬ולזה אמר הירא היינו השב‬ ‫מיראה‪ ,‬ילך וישוב לביתו‪ .‬כי בשב מיראה בלבד‪ ,‬זדונות נעשו לו‬ ‫שגגות‪ ,‬ובכזה עדיין אולי ימס לב אחיו כששגגות בידו‪ .‬לא כן‬ ‫בשב מאהבה‪ ,‬כי אז אין בידו אף לא שגגות‪ ,‬רק זכויות‪.‬‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬ ‫נ פ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלהיך‬ ‫והיה לנוס שמה כל רצח )דברים יט‪ .‬ב‪-‬ג(‪.‬‬

‫במסכת סוטה )מד ע"א( ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו'‪ ,‬רבי‬ ‫עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו‪ ,‬שאינו יכול לעמוד‬ ‫בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה‪ ,‬רבי יוסי הגלילי אומר‬ ‫הירא ורך הלבב זהו המתיירא מן העבירות שבידו‪ ,‬לפיכך‬ ‫תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן וכו'‪.‬‬

‫ובמסכת מכות )י' ע"ב( תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר מקלט‬ ‫היה כתוב על פרשת דרכים‬ ‫לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט( כדי שיכיר הרוצח‬ ‫ויפנה לשם‪ ,‬אמר רב כהנא מאי קרא‪ ,‬תכין לך הדרך‪ ,‬עשה‬ ‫הכנה לדרך‪ .‬רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא‬ ‫מהכא‪ ,‬טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך )תהלים כה‪ .‬ח(‪,‬‬ ‫וברש"י רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא‪ ,‬כשהיה רוצה‬ ‫לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן‪ .‬פי' הדברים‪ ,‬קודם‬ ‫שהתחיל בהלכה בפרשת רוצחים היה פותח באגדה מהכא‪ ,‬טוב‬ ‫וישר ה' וגו'‪ .‬ובטעם הדבר חשבתי‪ ,‬לפי שלמדנו שעל הקולטות‬ ‫נאמר תכין לך הדרך שתעשה הכנה לדרך‪ ,‬וכיון דא"ר יוחנן לעיל‬ ‫)מכות י' ע"א( דברי תורה קולטין את הרוצח בשוגג‪ ,‬הרי שתכין לך‬ ‫הדרך קאי על כל שקולט‪ ,‬גם על דברי תורה‪ .‬ולכן קודם ההלכה‬ ‫היו מכינין ופותחין באגדה בדברי תורה הקולטין‪.‬‬ ‫ואולי גם הא דפתח רב חמא בר חנינא בטוב וישר ה' על כן יורה‬ ‫חטאים בדרך‪ ,‬כוונתו טוב הוא תורה שנא' טוב לי תורת פיך‬ ‫)תהלים קיט‪ .‬עב(‪ ,‬וישר הוא תורה שנא' פקודי ה' ישרים )תהלים יט‪ .‬ט(‬ ‫ונא' כי ישר דבר ה' )תהלים לג‪ .‬ד( ונא' על כן כל פקודי כל ישרתי‬ ‫)תהלים קיט‪ .‬קכח(‪ .‬וזהו טוב וישר דקאי על תורת ה'‪ .‬שטוב וישר‬ ‫היינו תורת ה'‪ ,‬יורה חטאים בדרך‪ ,‬שהדברי תורה יהיו קולטתן‪.‬‬

‫במסכת תענית )ז' ע"א( א"ל ר' ירמיה לר' זירא וכו' לימא מר‬ ‫מילתא דאגדתא‪ ,‬א"ל הכי אמר ר' יוחנן‪ ,‬מאי דכתיב כי האדם‬ ‫עץ השדה‪ ,‬וכי אדם עץ שדה הוא‪ ,‬אלא משום דכתיב כי ממנו‬ ‫תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬אם‬ ‫ת"ח הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת‪ ,‬ואם לאו אותו‬ ‫תשחית וכרת‪ .‬ובתוס' אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל‪,‬‬ ‫פירוש למוד לפניו‪ ,‬ואותו לא תכרות כלומר לא תפרד ממנו לילך‬ ‫לפני רב אחר‪ ,‬ואם לאו לא תלמוד לפניו‪ ,‬ע"כ מתוס'‪ .‬ובמסכת‬ ‫עבודה זרה )יט ע"א( והיה כעץ שתול על פלגי מים )תהלים א‪ .‬ג( אמרי‬ ‫דבי ר' ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע‪ ,‬כל הלומד תורה מרב‬ ‫אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם‪ .‬וברש"י שתול‪ ,‬נעקר מכאן‬ ‫וחזר ונשתל במקום אחר‪ .‬נטוע‪ ,‬מעיקרו ולא זז משם לעולם‪.‬‬ ‫כלומר כעץ שתול יעשה תלמיד עצמו לילך וללמוד מכל האדם‪,‬‬ ‫ולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד‪ ,‬ע"כ מרש"י שם‪.‬‬ ‫וצ"ל בפי' התוס' אם תלמיד חכם הגון למוד לפניו ולא תפרד‬ ‫ממנו לילך לפני רב אחר‪ ,‬היינו בלימוד גמרא ולא סברא‪.‬‬ ‫כבהמשך הגמ' במסכת עבודה זרה )שם( א"ל רב חסדא לרבנן‬ ‫וכו' כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם‪,‬‬ ‫שבקוהו ואזול קמיה דרבא‪ ,‬אמר להו הני מילי סברא )ללמוד‬ ‫חריפות וחידוד הלב לאחר שלמד ושגורה בפיו גירסת התלמוד(‪ ,‬אבל גמרא מרב‬ ‫אחד עדיף כי היכי דלא ליפלוג לישני )שלא יתחלקו הלשונות דהאי גריס‬ ‫שמעתא בהאי לישנא והאי גריס לה בלישנא אחרינא וחדא מילתא היא ומיהו תלמיד‬

‫ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב‬ ‫ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו )דברים כ‪ .‬ח(‪.‬‬

‫)בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה‬

‫כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית‬ ‫את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי‬ ‫האדם עץ השדה לבא מפניך במצור‪ ,‬רק עץ אשר תדע כי לא‬ ‫עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר‬ ‫הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה )דברים כ‪ .‬יט‪-‬כ(‪.‬‬

‫ובדרך מליצה לפי הגמ' לעיל )יט ע"ב( וליטעמיך תיקשי לך היא‬ ‫גופה‪ ,‬משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה‪ ,‬והלא בדוקה‬ ‫ועומדת‪ ,‬לא קשיא הא דקהדרא בה מחמת רתיתא והא‬ ‫דקהדרא בה מחמת בריותא‪ ,‬ע"כ‪ .‬פי' שכשקהדרא בה מחמת‬ ‫בריותא חזרתה הודאתה שהיא טמאה ואינה שותה‪ ,‬משא"כ‬ ‫דקהדרא בה מחמת רתיתא אמרינן אינה טמאה אלא שיראה‬ ‫וחוששת משתיית המים ולכן מערערין אותה בעל כורחה‬ ‫שתשתה‪ .‬והוספתי שמערערין אותה בעל כורחה שתשתה ואף‬ ‫תיטהר לעין כל כדי שתזכה לונקתה ונזרעה זרע )במדבר ה‪ .‬כח(‪.‬‬ ‫וזהו הירא ורך הלבב היינו הירא שמים שהוא ממילא רך הלבב‬ ‫לרבי עקיבא ואינו מסוגל לראות קשרי המלחמה שיש בהם דם‪.‬‬ ‫או לרבי יוסי הגלילי המתיירא פן יש בידו עבירות שגם זה‬ ‫מורה על יראת שמים‪ .‬וזה לפי הגמ' במסכת שבת )קנג ע"א( רבי‬ ‫אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך‪ ,‬שאלו תלמידיו את‬ ‫רבי אליעזר וכי אדם יודע איזהו יום ימות‪ ,‬אמר להן וכל שכן‬ ‫ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה‪ .‬וזהו לפי‬ ‫שמי שיראת שמים בו‪ ,‬הרי הוא ירא מעבירות שבידו‪.‬‬

‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬

‫)אבות פ"ה מי"ח(‬

‫דגריס מתרוייהו משתבש בגירסיה משום דמבלבל לישני(‪.‬‬

‫וענו ואמרו ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו‬ ‫)דברים כא‪ .‬ז(‪.‬‬ ‫במסכת סוטה )מה ע"ב( זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים‬ ‫במקום עריפה של עגלה ואומרים ידינו לא שפכה את הדם הזה‬ ‫ועינינו לא ראו‪ ,‬וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי‬ ‫דמים הן‪ ,‬אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא‬ ‫ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה‪ .‬וברש"י ולא ראינוהו והנחנוהו‬ ‫בלא לוייה‪ ,‬פי' יחידי בלא חבורה‪ .‬והמהרש"א הביא מספר יפה‬ ‫מראה שתמה על רש"י שמשמע מדבריו שכל ההולך יחידי‬ ‫חייבין בי"ד להעמיד לו חבורה‪ ,‬והוא תמוה‪ ,‬ולכן אומר היפה‬ ‫מראה שלויה זו היא רק בהפרדו מן העיר שמלוים אותו ד'‬ ‫אמות וכדאמר רב יהודה אמר רב במסכת סוטה )לקמן מו ע"ב( כל‬ ‫המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק‪ .‬ואולם‬ ‫למסקנת המהרש"א הלויה בדרך ממש‪ ,‬שלא ילך יחידי בלא‬ ‫חבורה במקום הסכנה‪ ,‬ומיהו מוסיף המהרש"א שגם בעיר‬ ‫שייך מצות לויה אפילו בד' אמות גם אם אינו יחידי‪ ,‬ועיי"ש‬ ‫במהרש"א דברים נחמדים מסגולת ליווי ד' אמות זה‪.‬‬ ‫ולענייננו חשבתי‪ ,‬שבמסכת ברכות )לא ע"א( הנפרד מחבירו אל‬ ‫יפרד ממנו אלא מתוך דבר הלכה‪ ,‬ואמר רב יהודה אמר רב‬ ‫במסכת סוטה לקמן )מו ע"ב( כל המלוה את חבירו ארבע אמות‬ ‫בעיר אינו ניזוק‪ .‬נמצינו למדים שאיזהו פרידה‪ ,‬זה ד' אמות‪.‬‬ ‫ובענין תלמיד חכם‪ ,‬אמנם ודאי אינו מהלך ד' אמות כלל בלא‬ ‫תורה כבמסכת מגילה )כח ע"א( שאלו תלמידיו את רבי זירא‬ ‫במה הארכת ימים‪ ,‬אמר להם וכו' ולא הלכתי ד' אמות בלא‬ ‫תורה‪ ,‬וכן מפורש בתוס' במסכת סוטה )לעיל כא ע"א( ד"ה זה ת"ח‬ ‫דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא וז"ל‪ ,‬תימה והיאך ניצול‬ ‫מכולן והלא לא ניצול מיצה"ר בעידנא דלא עסיק בתורה‪ ,‬וי"ל‬ ‫סתם תלמיד חכם תורתו אומנתו ועוסק בה ומהרהר כל שעה‬ ‫ואינו הולך ד' אמות בלא תורה‪ .‬ועכ"ז אפ"ל שאין אנו הולכים‬ ‫ד"א בלא תורה‪ ,‬היינו אותן ד' אמות בשעת פרידה כשהולכים‬ ‫לדרך לקיים מצות לויה בד' אמות‪ ,‬אין זה בלא תורה‪ ,‬לפי‬ ‫שאמרו במסכת ברכות )לא ע"א( הנפרד מחבירו אל יפרד ממנו‬ ‫אלא מתוך דבר הלכה‪ ,‬ולמדנו שאיזהו פרידה‪ ,‬זה ד' אמות‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬