Peirot Haamal Souccot 5770

‫סוכות ופרשת וזאת הברכה‬

‫גליון ‪172‬‬

‫פרי עץ הדר )ויקרא כג‪ .‬מ( וכו' יש בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬כך‬ ‫ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים‬ ‫טובים‪ .‬כפות תמרים וכו' יש בו טעם ואין בו ריח‪ ,‬כך הם‬ ‫ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים‪ .‬ענף‬ ‫עץ עבת וכו' יש בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל יש בהם‬ ‫שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה‪ .‬ערבי נחל וכו' מה‬ ‫ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם‬ ‫בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪ .‬ומה הקב"ה‬ ‫עושה להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם‬ ‫אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו )ויק"ר פרשה ל' יב(‪.‬‬ ‫ובמסכת סוטה )מט ע"א( רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא‬ ‫שקלה כרכה בסודריה‪ ,‬אתא רבה בריה א"ל מורחינא ריחא‬ ‫דחינוניתא‪ ,‬א"ל בני טהרה יש בך‪ ,‬יהבה ניהליה וכו'‪ .‬וברש"י‬ ‫תומרתא דחינוניתא‪ ,‬שמינה ויש בה ריח טוב ומין תמרים הוא‬ ‫לעצמן‪ ,‬ע"כ‪ .‬וחשבתי שבהכרח לרש"י לומר שמין תמרים הוא‬ ‫לעצמן‪ ,‬לפי מה שאמרו במדרש דלעיל כפות תמרים אלו‬ ‫ישראל‪ ,‬מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח‪ ,‬כך הם‬ ‫ישראל‪ ,‬יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעש"ט‪ .‬והנה אם‬ ‫רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא שיש בה ריח טוב‪ ,‬ודאי‬ ‫מין תמרים הוא לעצמן ואין זו התמרה הרגיל והידוע‪.‬‬

‫ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר‬ ‫והיתום והאלמנה אשר בשעריך‪ ,‬שבעת ימים תחג לה' אלהיך‬ ‫במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל‬ ‫מעשה ידיך והיית אך שמח )דברים טז‪ .‬יד‪-‬טו(‪.‬‬ ‫כשנעשיתי בן כ"א שנים אמר לי מורי ורבי הגאון רבי שמואל‬ ‫הלוי ואזנר שליט"א את הפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני‬ ‫בל אמוט )תהלים טז‪ .‬ח(‪ ,‬השויתי ה' לנגדי תמיד הוא בכח כי‬ ‫מימיני בל‪ ,‬שהאותיות הימניות של ב"ל הן א"ך שהוא‬ ‫בגימטריא השם הקד' התמידי אהי"ה‪ .‬ומדברי מו"ר הגאון‬ ‫שליט"א אפשר לומר‪ ,‬ושמחת בחגך וגו' שבעת ימים תחג לה'‬ ‫אלהיך וגו'‪ ,‬והיית א"ך שמח‪ .‬מתחילה ושמחת בחגך שבעת ימים‪,‬‬ ‫ואח"כ והיית א"ך שמח בתמידיות כנ"ל‪ .‬וכן מפורש אך טוב וחסד‬ ‫ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים )תהלים כג‪ .‬ו(‪ ,‬א"ך‬ ‫הרומז לשם התמידי‪ ,‬טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי בתמידיות‪ ,‬וגם‬ ‫ושבתי בבית ה' לאורך ימים בתמידיות‪ .‬ובמסכת סנהדרין )כא ע"ב(‬ ‫וכתב לו את משנה וגו' )דברים יז‪ .‬יח( כותב לשמו שתי תורות‪,‬‬ ‫אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו‪,‬‬ ‫אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו‬ ‫שנא' שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט )תהלים טז‪ .‬ח( וכו'‪.‬‬ ‫כי מימיני ב"ל ולכן יוצאה ונכנסת עמו תדיר וכנ"ל‪.‬‬

‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל‬ ‫לפני מותו )דברים לג‪ .‬א(‪.‬‬ ‫ועיין מה שכתבתי עה"פ וימצאהו איש והנה תועה בשדה‬ ‫וישאלהו האיש לאמר מה תבקש )בראשית לז‪ .‬טו( בפי' רש"י‬ ‫וימצאהו איש זה גבריאל שנא' והאיש גבריאל )דניאל ט‪ .‬כא(‪,‬‬ ‫דהנה תואר איש אינו רק לגבריאל‪ ,‬כי גם במשה נא' והאיש‬ ‫משה )במדבר יב‪ .‬ג(‪ ,‬והוספתי לפי מש"כ בדובר צדק )טו ע"א( לרבינו‬ ‫צדוק הכהן שבגבריאל יש אותיות גב"ר‪ ,‬כי גבריאל הוא מן‬ ‫הממוצעים בין איש למלאך‪ ,‬שפעמים הוא מתדמה לאיש‪.‬‬ ‫וחשבתי אולי זה הדמיון בין האיש משה להאיש גבריאל לפי‬ ‫המדרש רבה כאן )וזאת הברכה פרשה יא( וזאת הברכה אשר ברך‬ ‫משה איש האלהים וגו'‪ ,‬א"ר אבין מחציו ולמטה איש מחציו‬ ‫ולמעלה האלהים‪ .‬וממילא כמו גבריאל גם משה רבינו הוא מן‬ ‫הממוצעים בין איש למלאך‪ ,‬כי חציו איש וחציו מלאך‪.‬‬

‫ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה‬ ‫מרבבת קדש מימינו אשדת למו )דברים לג‪ .‬ב(‪.‬‬ ‫וברש"י אש דת‪ ,‬שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי‬ ‫אש לבנה‪ ,‬נתן להם בלוחות כתב יד ימינו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובמסכת‬ ‫פסחים )פז ע"ב( כתב הלוחות )חזרו למטעתן( דכתיב ואשברם‬ ‫לעיניכם )דברים ט‪ .‬יז(‪ ,‬תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות‪ .‬וכתב‬ ‫המהרש"א בח"א )פסחים שם( אותיות פורחות‪ ,‬והאמר רב חסדא‬ ‫במסכת מגילה )ב' ע"ב( מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין‪,‬‬ ‫והרי האותיות היו חלל אויר בלבד ומה שייך בהן פורחות‪,‬‬ ‫וכתב המהרש"א שנס בתוך נס היה ולאפוקי מרבי חנינא בן‬ ‫תרדיון שהוציאוהו ליהרג במסכת עבודה זרה )יח ע"א( הביאוהו‬ ‫וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור‬ ‫וכו'‪ ,‬אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה‪ ,‬אמר להן גליון‬ ‫נשרפין ואותיות פורחות‪ .‬כי שם הגליון נשרפין ונשאר‬ ‫האותיות שהיו כתובין בדיו ולא היו אויר לבד‪.‬‬ ‫וכעת אחר דברי רש"י אש דת שהיתה כתובה מאז לפניו באש‬ ‫שחורה על גב אש לבנה‪ ,‬נתן להם בלוחות כתב יד ימינו‪ ,‬הרי‬ ‫שכתב הלוחות היה כתוב לפניו ית"ש עדיין קודם שנכתבו על‬

‫הלוחות‪ .‬ומתבאר הדבר לוחות נשברו ואותיות פורחות אף שמ"ם‬ ‫וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין‪ .‬כי האותיות היו מאז ומקדם‬ ‫באש שחורה ע"ג אש לבנה ואינן חלל בלבד‪ .‬ובזה נראה גם מה‬ ‫שבלוחות שניות נאמר בעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך שני‬ ‫לוחות אבנים כראשונים וגו'‪ ,‬ואכתוב על הלוחות את הדברים‬ ‫אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת )דברים י‪ .‬א‪-‬ב(‪ .‬בפיסול‬ ‫נאמר פסל כראשונים‪ ,‬פי' כמו הראשונים‪ ,‬ואילו בכתיבה לא‬ ‫נאמר כמו הראשונים‪ ,‬אלא ואכתוב את הדברים אשר היו על‬ ‫הלוחות הראשונים‪ ,‬פי' האותיות ממש שהיו בראשונים‪ ,‬אותן‬ ‫אכתוב בשניות‪ .‬וע"ע מה שכתבתי במסכת פסחים )שם(‪.‬‬

‫ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה‬ ‫מרבבת קדש מימינו אשדת למו )דברים לג‪ .‬ב(‪.‬‬ ‫ובמסכת ברכות )סב ע"א( מפני מה אין מקנחין בימין אלא‬ ‫בשמאל‪ ,‬אמר רבא מפני שהתורה ניתנה בימין שנא' מימינו‬ ‫אש דת למו‪ ,‬רבה בר בר חנה אמר מפני שהיא קרובה לפה‪,‬‬ ‫ורשב"ל אמר מפני שקושר בה תפילין‪ ,‬רב נחמן בר יצחק אמר‬ ‫מפני שמראה בה טעמי תורה‪ .‬כתנאי‪ ,‬רבי אליעזר אומר מפני‬ ‫שאוכל בה‪ ,‬ר' יהושע אומר מפני שכותב בה‪ ,‬ר' עקיבא אומר‬ ‫מפני שמראה בה טעמי תורה‪ .‬ונתקשיתי בהבנת תיבת‬ ‫כתנאי‪ .‬דבשלמא הא דרבה בר בר חנה מפני שהיא קרובה‬ ‫לפה‪ ,‬היינו כתנאי ר"א האומר מפני שאוכל בה‪ .‬אך מהו עוד‬ ‫כתנאי‪ .‬כי מי מתנאי דידן כר' יהושע שמפני שכותב בה עד‬ ‫שיהיה שייך לשון כתנאי‪ .‬והא דרב נחמן בר יצחק מפני‬ ‫שמראה בה טעמי תורה‪ ,‬היינו ממש רבי עקיבא מפני שמראה‬ ‫בה טעמי תורה‪ ,‬ואילו תיבת כתנאי משמע יותר שהמאן‬ ‫דאמרי המביאים דעות שונות ושלהם אומרת הגמ' כתנאי‪ ,‬כי‬ ‫מחלקותם ודיעותיהם מקבילות ומכוונות לדעות התנאים‬ ‫המחולקים‪ ,‬אבל לא שהמאן דאמרי אומרים בדיוק ממש ובאותן‬ ‫תיבות כהתנאים‪ ,‬דא"כ מה להם לחדש אחרי שאמרו כבר‬ ‫התנאים מה שאמרו‪ .‬ואילו כאן רב נחמן בר יצחק היינו ממש‬ ‫רבי עקיבא‪ ,‬ואין זה כתנא רבי עקיבא אלא דברי רבי עקיבא‬ ‫ממש‪ .‬ואמנם מתיישב לגירסת העין יעקב כתנאי‪ ,‬שמביא רק‬ ‫את ר"א האומר מפני שאוכל בה ור' יהושע האומר מפני‬ ‫שכותב בה‪ ,‬אך את רבי עקיבא לא הביא בעין יעקב‪ .‬ולבי נטה‬ ‫לומר מפני שכותב בה היינו כתיבת סת"ם‪ ,‬והיינו מימינו אש‬ ‫דת למו‪ .‬וחפשתי עזר וסעד לתמכני בזה עד שראיתי הלבוש‬ ‫)יו"ד רע"א סעיף ז( והביאו הפרי מגדים )או"ח סי' ל"ב ס"ה( שכתב צריך‬ ‫לכותבו בימין דאסמכוה אקרא דכת' מימינו אש דת למו‪.‬‬ ‫וכעת הכל אתי שפיר‪ .‬מפני מה אין מקנחין בימין‪ ,‬אמר רבא‬ ‫מפני שהתורה ניתנה בימין שנא' מימינו אש דת למו‪ ,‬רבה בר‬ ‫בר חנה אמר מפני שהיא קרובה לפה וכו'‪ .‬ועל שני מאן דאמרי‬ ‫אלו רבא ורבה בב"ח‪ ,‬אמרו בגמ' כתנאי‪ .‬כי ר"א אומר מפני‬ ‫שאוכל בה היינו רבב"ח מפני שהיא קרובה לפה‪ ,‬ור' יהושע‬ ‫אומר מפני שכותב בה היינו רבא שנא' מימינו אש דת למו‪.‬‬ ‫ומפני שכותב בה היינו כתיבת סת"ם כסברת הלבוש שכותבו‬ ‫בימין‪ ,‬דאסמכוה אקרא דכת' מימינו אש דת למו‪.‬‬ ‫ומש"כ הלבוש שצריך לכותבו בימין דאסמכוה אקרא דכת'‬ ‫מימינו אש דת למו‪ ,‬אחר שלא ידעתי מנ"ל להלבוש דאסמכוה‪,‬‬ ‫אמרתי לענ"ד‪ ,‬אולי אסמכוה במסכת ברכות כאן שאמרו‬ ‫כתנאי‪ ,‬כדקאמרינן דכותב בה היינו מימינו אשדת למו‪.‬‬

‫תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב )דברים לג‪ .‬ד(‪.‬‬ ‫וברש"י‪ ,‬תורה אשר צוה לנו משה‪ ,‬מורשה היא לקהלת יעקב‪,‬‬ ‫אחזנוה ולא נעזבנה‪ ,‬ע"כ‪ .‬כיון שירושה נאחזת ואינה נעזבת‪,‬‬ ‫ולכן יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו וגו' )ויקרא כה‪.‬‬ ‫י(‪ .‬לא כן דבר הנקנה בכסף ועובר מיד ליד שאינו נאחז בהכרח‬ ‫ביד הקונה לתמיד‪ .‬וזהו תורה צוה לנו משה‪ ,‬מורשה היא‪ ,‬ולכן‬ ‫אחזנוה ולא נעזבנה‪.‬‬

‫תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב )דברים לג‪ .‬ד(‪.‬‬ ‫ובדרך צחות‪ ,‬דבר הבא בירושה הרי ניתן לאב‪ ,‬ובמותו נוחלים‬ ‫בניו‪ .‬ואילו תורה ניתנה לנו‪ ,‬וגם לנו קהלת יעקב היא מורשה‪.‬‬ ‫ר"ל לא ככל דבר גשמי כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער‬ ‫יאבדו ועזבו לאחרים חילם )תהלים מט‪ .‬יא( שאינו נשאר בידי האדם‬ ‫לעד ולנצח‪ .‬לא כן תורה שצוה לנו‪ ,‬אותה תורה שהאדם‬ ‫מתייגע עליה ומחדש בה חידושי תורה‪ ,‬הרי היא לו מורשה‪ .‬כי‬ ‫גם אחר מותו הוא עצמו יורש את אותה תורה ואינה כשאר כל‬ ‫דבר גשמי הנעזב ממנו כשבניו יורשים‪.‬‬

‫יחי ראובן ואל ימת וגו'‪ ,‬וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול‬ ‫יהודה וגו' )דברים לג‪ .‬ו‪-‬ז(‪.‬‬ ‫ובמסכת סוטה )ז' ע"ב( אומר לפניה דברים של‬ ‫שאירעו בכתובים הראשונים כגון אשר חכמים‬ ‫מאבותם )איוב טו‪ .‬יח(‪ ,‬יהודה הודה ולא בוש‪ ,‬מה‬ ‫חיי העוה"ב‪ ,‬ראובן הודה ולא בוש‪ ,‬מה היה‬

‫הגדה ומעשים‬ ‫יגידו ולא כחדו‬ ‫היה סופו‪ ,‬נחל‬ ‫סופו‪ ,‬נחל חיי‬

‫העוה"ב וכו'‪ .‬אלא מה שכרן בעוה"ז‪ ,‬להם לבדם נתנה הארץ‬ ‫ולא עבר זר בתוכם )איוב טו‪ .‬יט( וכו'‪ .‬ראובן מנלן דאודי‪ ,‬דא"ר‬ ‫שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל‬ ‫ימות וזאת ליהודה‪ ,‬כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו‬ ‫עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו‬ ‫רחמים‪ ,‬אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה‪ ,‬יהודה‪,‬‬ ‫וזאת ליהודה‪ ,‬מיד שמע ה' קול יהודה וכו'‪ .‬וברש"י ולא עבר זר‬ ‫בתוכם‪ ,‬דרש רבי תנחומא‪ ,‬אימתי לא עבר זר בתוכם‪ ,‬כשבא‬ ‫משה לברכן‪ .‬וברש"י יחי ראובן וזאת ליהודה‪ ,‬אין לך בברכת‬ ‫כל השבטים מתחלת וזאת חוץ מזו‪ ,‬ע"כ‪ .‬לא עבר זר בתוכם‬ ‫כשמשה ברכן‪ ,‬הרי שתיבת זר מורה על פירוד ואחד בודד‪ .‬ואם‬ ‫ז"ר המורה על פירוד בגמטריא ר"ז‪ ,‬נמצא שהמורה על חיבור‬ ‫וזווג צריך שיהא מניינו כפול כמנין תי"ד‪ .‬וזהו וזא"ת המורה על‬ ‫חיבור בין ראובן ויהודה‪ .‬וכן אמרתי להרב הגדול המחבר בין‬ ‫בנים לאביהן שבשמים הלא הוא הרה"ג דניאל זר שליט"א‪,‬‬ ‫הר"ב ז"ר הוא פי שתים מתיבת ז"ר לבד‪.‬‬

‫ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך‪ ,‬ברך ה' חילו וגו'‬ ‫לג‪ .‬י‪-‬יא(‪.‬‬

‫)דברים‬

‫ובמסכת יומא )כו ע"א( הפייס השלישי חדשים לקטורת באו והפיסו‪,‬‬ ‫תנא מעולם לא שנה אדם בה‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬א"ר חנינא מפני‬ ‫שמעשרת‪ .‬א"ל רב פפא לאביי‪ ,‬מ"ט‪ ,‬אילימא משום דכת' ישימו‬ ‫קטורה באפך )דברים לג‪ .‬י( וכת' בתריה ברך ה' חילו‪ ,‬אי הכי עולה‬ ‫נמי הכת' וכליל על מזבחך )דברים לג‪ .‬יא(‪ ,‬א"ל הא שכיחא והא לא‬ ‫שכיחא‪ .‬אבל התרגום יונתן בן עוזיאל תרגם בד"א‪ ,‬והוא מספרי‬ ‫לון‬ ‫בוס ִמין ַעל ַמ ְח ּ ַתיָא וְ י ְ‬ ‫אֲחוהוֹ ן ּכַ הֲנַ יָא ְקטוֹ ֶרת ּ ּ ְ‬ ‫וון‬ ‫ֵיכ ּ‬ ‫ּ‬ ‫וז"ל‪ ,‬יְ ַׁש ּ‬ ‫ַבֵ י ַמ ְד ְ ּבחָ ְך‪ּ ְ ,‬ב ִר ְ‬ ‫יך ה'‬ ‫ִמ ָ‬ ‫רוגְ ז ְָך וְ ָק ְרבַּ ן גְ ִמיר לְ ַר ֲעוָא ַעל ּג ּ‬ ‫יתנָ א ְ ּביוֹ ם ּ‬ ‫עש ָרא‪ .‬כי מה שפי' ישימו‬ ‫עש ָרא ִמן ַמ ַ ְ‬ ‫ַהֲבין ַמ ַ ְ‬ ‫נִ כְ סוֹ י ְדבֵ ית לֵוִ י ְדי ִ‬ ‫קטורה באפך‪ ,‬היינו בעת אף ה' רח"ל וכמו שנא' ויקח אהרן‬ ‫כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן‬ ‫את הקטרת ויכפר על העם )במדבר יז‪ .‬יב( ואז ותעצר המגפה )במדבר‬ ‫יז‪ .‬יג(‪ .‬וא"כ מהו ברך ה' חילו‪ .‬ולזה אמר‪ ,‬אף שאמרו במסכת‬ ‫תענית )ט' ע"א( עשר בשביל שתתעשר‪ ,‬עכ"ז השי"ת יברך נכסי‬ ‫לוי‪ ,‬באשר גם הן מעשרין המה‪ ,‬שמפרישין מעשר מן המעשר‪.‬‬

‫וליוסף אמר וגו'‪ ,‬ומראש הררי קדם וגו' )דברים לג‪ .‬יג‪-‬טו(‪.‬‬ ‫וברש"י ומראש הררי קדם בא"ד‪ ,‬ד"א מגיד שקדמה בריאתן‬ ‫לשאר הרים‪ .‬כי בכור הוא זה הנוצר ונולד ראשון‪ .‬וכיון שליוסף‬ ‫משפט הבכורה ולכן גם קיבל פי שנים במנין השבטים שאפרים‬ ‫ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי )בראשית מח‪ .‬ה(‪ ,‬לכן גם ליוסף‬ ‫נאמר הררי קדם שקדמה בריאתן לשאר הרים‪.‬‬

‫וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים )דברים לג‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫וברש"י גרש ירחים בא"ד‪ ,‬ד"א גרש ירחים‪ ,‬שהארץ מגרשת‬ ‫ומוציאה מחדש לחדש‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועה"פ ואהבך וברכך וגו' שגר‬ ‫אלפיך ועשתרות צאנך )דברים ז‪ .‬יג( פי' רש"י שגר אלפיך‪ ,‬ולדי‬ ‫בקרך שהנקבה משגרת ממעיה‪ .‬והנה שגר הן אותיות גרש‪,‬‬ ‫ומשמעותן דומה מאד‪ ,‬וכמוהו חילוף סדר האותיות יש הרבה‪.‬‬ ‫כמו נותן ליעף כח )ישעיה מ‪ .‬כט(‪ ,‬ואתה עיף ויגע וגו' )דברים כה‪ .‬יח(‪.‬‬ ‫וכן מן הכבשים ומן העזים תקחו )שמות יב‪ .‬ה( הרי כבשים‪,‬‬

‫ובמק"א קוראם כשבים‪ ,‬וכל שה חום בכשבים )בראשית ל‪ .‬לב( ואם‬ ‫מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים )ויקרא א‪ .‬י( ועוד הרבה‬ ‫דוגמאות יש‪ .‬וכאן בגרש ושגר‪ ,‬הארץ מגרשת מתוכה התבואה‬ ‫מחודש לחודש‪ ,‬משא"כ הבהמה אינה מגרשת ולדה‪ ,‬כי פרי‬ ‫בטנה הוא ואין נופל בזה לשון גירושין‪ ,‬אלא לשון שגר היינו‬ ‫שילוח‪ .‬וסו"ס מצינו גם לשון שילוחין וגירושין במקום אחד‪,‬‬ ‫שנא' וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו )דברים כד‪.‬‬ ‫א(‪ .‬ובלשון חכמים שלוח זה נקרא גירושין כדאמרו בכמה‬ ‫מקומות בתלמוד‪ ,‬המגרש את אשתו וכו'‪.‬‬

‫וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף‬ ‫ולקדקד נזיר אחיו‪ ,‬בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם‬ ‫עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וגו' )דברים לג‪ .‬טז‪-‬יז(‪.‬‬ ‫וברש"י תבואתה‪ ,‬ברכה זו לראש יוסף‪ .‬נזיר אחיו‪ ,‬שהופרש‬ ‫מאחיו במכירתו‪ .‬ואמרתי בדרך דרוש‪ ,‬שהופרש מאחיו לא רק‬ ‫במכירתו‪ ,‬אלא גם בהפרשתו להיותו ראש יוסף היינו שנעשה‬ ‫לראש ולקבל הבכורה‪ ,‬וזה שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל‬ ‫לבן אלא בשביל רחל‪ ,‬ויוסף הוא בנה הגדול‪ .‬וזהו תבואתה‬ ‫לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו‪ .‬לקדק"ד בגימטריא רח"ל‪,‬‬ ‫שבשבילה נעשה נזיר אחיו ובכור שורו הדר לו‪ .‬ועוד בהמשך‬ ‫הפסוק‪ ,‬בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח‬ ‫יחדו אפסי ארץ‪ .‬לומר שיוסף הוא ראש לאחיו כנ"ל‪ ,‬וכשהוא‬ ‫ביחד עם אחיו באחדות ובקיום המצוות‪ ,‬אז בכוחם לנצח ולנגח‬ ‫אויבי ישראל‪ .‬וכך לדרוש‪ .‬וקרני ראם קרניו‪ ,‬כי קרנ"י רא"ם‬ ‫בגימטריא תר"א‪ ,‬ובהם יחדיו עם העמים דהיינו הי"ב שבטים‪,‬‬ ‫כי עמים הם השבטים וכפי' רש"י אף חובב עמים )דברים לג‪ .‬ג( גם‬ ‫חבה יתירה חבב את השבטים‪ ,‬כל אחד ואחד קרוי עם‪ .‬וכן גם‬ ‫משמעות עמים הר יקראו וגו' )דברים לג‪ .‬יט(‪ .‬וממילא מנין‬ ‫הגימטריא של קרנ"י רא"ם עם הי"ב שבטים הרי תרי"ג‪ ,‬שבכח‬ ‫אחדותם המרמז גם אל כח התורה ותרי"ג המצוות‪ ,‬ינגחו אפסי‬ ‫ארץ וכפי' רש"י שאין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין‬ ‫ואחוזה בארץ ישראל שחשובה לכולם היא וכו'‪ .‬וע"ע מה‬ ‫שכתבתי על הגמ' במסכת פסחים )יז ע"ב( א"ר יהודה במה‬ ‫דברים אמורים‪ ,‬שנטמאו מחמת משקין‪ ,‬אבל נטמאו מחמת‬ ‫שרץ נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו‪ ,‬ושם‬ ‫הארכתי בענין גימטריא תרי"ג‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך )דברים לג‪ .‬יח(‪.‬‬ ‫משה רבינו בירך לזבולון בשמחה‪ ,‬משא"כ ביששכר לא נאמר‬ ‫שמחה‪ ,‬כי יששכר לא נזקק לברכת השמחה‪ ,‬לפי שממילא יש לו‬ ‫אותה‪ ,‬באשר פקודי ה' ישרים משמחי לב )תהלים יט‪ .‬ט(‪ .‬וזהו שמח‬ ‫זבולון בצאתך‪ .‬אבל יששכר באהליך ממילא כבר יש לו השמחה‪.‬‬ ‫בליל ש"ק א' סוכות תתקיים דרשת חג בביהכנ"ס הגדול בבני ברק בשעה ‪ 9.00‬בערב‬

‫שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך )דברים לג‪ .‬יח(‪.‬‬ ‫היה זה בא' של סוכות תשס"ד שחל בשבת קדש‪ ,‬היינו בהסוכה‬ ‫בשבת אחים כדרכנו מידי ליל שבת‪ ,‬שם עלה ברעיוני שפסוק‬ ‫זה יתבאר לפי שבשו"ע )או"ח סי' תרל"ט ס"ד( כל ז' הימים קורא‬ ‫ולומד בתוך הסוכה‪ ,‬וכשמבין ומדקדק במה שיקרא וילמוד יכול‬ ‫ללמוד חוץ לסוכה כדי שתהא דעתו מיושבת עליו‪ .‬ולפי"ז‬ ‫אמרתי‪ ,‬שמח זבולון בצאתך מביתך להסוכה‪ ,‬אז תהיה לך‬ ‫שמחת החג כמצווה‪ .‬אבל יששכר הלומד בעיון‪ ,‬אזי באהליך‪ ,‬כי‬ ‫פקודי ה' ישרים משמחי לב )תהלים יט‪ .‬ט(‪ .‬ואחר זמן שוב הראוני‬ ‫בדומה לזה בספה"ק לב שמחה‪ ,‬אך השארתי הדברים אצלי כמו‬ ‫שכתבתים‪ ,‬באשר זה נתחדש אצלי ביום ש"ק‪ ,‬ובזוה"ק )שלח קעג‬ ‫ע"ב( מעלת החידושים המתחדשים ביום השבת‪ .‬גם בראותי כי‬ ‫זכיתי לכוין להרה"ק בעל הלב שמחה זי"ע‪ ,‬לכן שמ"ח לב"י ויגל‬ ‫כבודי אף בשרי ישכן לבטח )תהלים טז‪ .‬ט(‪ ,‬באשר בערך בקיץ‬ ‫תשמ"ו כ"ק אדמו"ר זי"ע פקד עלי להצטרף אליו בביקור אצל‬ ‫כ"ק האדמו"ר בעל הלב שמחה זי"ע אך לאור חולשת בעל הלב‬ ‫שמחה מנעוני מלהכנס‪ ,‬אך למול עמדתו הנחרצת של כ"ק‬ ‫אדמו"ר זי"ע שאכנס הוכנסתי פנימה‪ ,‬וזכיתי לברכת אותו צדיק‬ ‫הרה"ק בעל הלב שמחה זי"ע‪.‬‬ ‫ועוד בזה‪ .‬שכת' בטור או"ח )הל' ר"ח סי' תי"ז( שחג הסוכות כנגד‬ ‫יעקב דכת' ולמקנהו עשה סוכות )בראשית לג‪ .‬יז(‪ .‬והנה מה הקשר‬ ‫למקנהו של יעקב עם חג הסוכות‪ .‬וחשבתי‪ ,‬לפי שבפסוק נאמר‬ ‫ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬ובתרגום יונתן בן עוזיאל‪,‬‬ ‫ֵיה ּבֵ י מֶ ְד ָר ָׁשא ּולְ גֵיתוֹ י ָעבַ ד ַמ ְטלָן‪ .‬והנה אם הוא עצמו‬ ‫ְּ‬ ‫ובנָ א ל ּ‬ ‫היה בביהמ"ד בזמן שלאחרים בנה סוכות‪ ,‬אזי ודאי חג הסוכות‬ ‫הוא‪ ,‬שהת"ח אינו בהסוכה אלא לומד בביהמ"ד‪.‬‬ ‫ובענין שמח זבולון בצאתך מביתך להסוכה אז תהיה לך שמחת‬ ‫החג כמצווה‪ ,‬אבל יששכר הלומד בעיון‪ ,‬אזי באהליך‪ ,‬כי פקודי‬ ‫ה' ישרים משמחי לב‪ ,‬עוד עיין מה שכתבתי בהא דא"ר זירא‬ ‫במסכת סוכה )כה ע"ב( אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה וכ"ש דחדי‬ ‫ליבאי דקא עבידנא תרתי‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך )דברים לג‪ .‬יח(‪.‬‬

‫מענה אלהי קדם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר‬ ‫השמד )דברים לג‪ .‬כז(‪.‬‬

‫וברש"י‪ ,‬זבולון ויששכר עשו שותפות‪ ,‬זבולון לחוף ימים ישכון‬ ‫ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר‬ ‫והם יושבים ועוסקים בתורה‪ ,‬לפיכך הקדים זבולון ליששכר‪,‬‬ ‫שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה‪.‬‬ ‫ובדרך צחות דייקתי בדקדוק הלשון שכת' רש"י‪ ,‬ונותן לתוך‬ ‫פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה‪ ,‬לפיכך הקדים‬ ‫זבולון ליששכר‪ ,‬שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה‪.‬‬ ‫היינו לפי שזבולון נותן לתוך פיו של יששכר ואין יששכר‬ ‫צריך לרוץ אחר זבולון לקבל מחייתו‪ ,‬ולכן הם יושבים‬ ‫ועוסקים בתורה בהשקט‪ .‬לפיכך הקדים זבולון ליששכר‪ ,‬היינו‬ ‫לפיכך‪ ,‬לפי כך שזבולון נותן לפיו של יששכר כנ"ל‪ ,‬לכן‬ ‫הקדים זבולון ליששכר‪ .‬לא כן עתה בעוה"ר ירידת הדורות‬ ‫אשר כמה וכמה פעמים צריך יששכר לבטל מלמודו להשתדל‬ ‫אצל הזבולוני דהיום עבור פרנסתו‪ .‬ואשרי הזבולון הנותן‬ ‫לתוך פיו של יששכר כמש"כ ברש"י‪ ,‬ואז וע"י כן היששכר‬ ‫יושבים ועוסקים בתורה בהשקט‪ ,‬כי אז אכן בדין יש להקדים‬ ‫זבולון ליששכר‪ ,‬שתורתו של יששכר על ידי זבולון היא‪.‬‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬ ‫נפ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וגו' )דברים לג‪ .‬כד(‪.‬‬ ‫וברש"י ברוך מבנים אשר‪ ,‬ראיתי בספרי אין לך בכל השבטים‬ ‫שנתברך בבנים כאשר‪ ,‬ואיני יודע כיצד‪.‬‬ ‫וכבר כתבתי כ"פ לתרץ לענ"ד את הספרי‪ ,‬דוקא עפ"י דברי‬ ‫רש"י בדבריו לקמן‪ ,‬יהי רצוי אחיו בא"ד‪ ,‬שהיו בנותיו נאות‪,‬‬ ‫והוא שנא' הוא אבי ברזות וגו' )דה"י א' ז‪ .‬לא(‪ ,‬שהיו בנותיו‬ ‫נשואות לכהנים גדולים הנמשחים בשמן זית‪ .‬וברש"י בדברי‬ ‫הימים )שם( מהבראשית רבה‪ ,‬רבי לוי ורבי סימון‪ ,‬רבי לוי‬ ‫אומר שהיו בנותיו נשואות לכהנים שנמשחו בשמן זית‪ ,‬רבי‬ ‫סימון אומר שהיו בנותיו נאות ונשואות למלכים שנמשחו‬ ‫בשמן המשחה וכו'‪ .‬וחשבתי שהנה לכאורה ודאי אם בנות‬ ‫אשר היו נאות‪ ,‬התחתנו בהם גם הגבירים וכדו'‪ .‬וזה שרצה‬ ‫לומר‪ ,‬לפי שכהנים ומלכים המיוחסים‪ ,‬ודאי בדקו באחיה‬ ‫כדאמר רבא במסכת בבא בתרא )קי ע"א( הנושא אשה צריך‬ ‫שיבדוק באחיה‪ .‬וממילא הכהנים והמלכים המיוחסים חתני‬ ‫אשר‪ ,‬הם ההוכחה לבני אשר המבורכים‪.‬‬ ‫ואולי לפי"ז אפשר גם לפרש הפסוק ותאמר לאה באשרי כי‬ ‫אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר )בראשית ל‪ .‬יג(‪ .‬שזהו ענין‬ ‫הבנות ללידת אשר‪ ,‬כי בנות אשר הן המאשרות שבני אשר‬ ‫מבורכים‪ .‬ואמנם סו"ד אחותם הוזכרה אף היא‪ ,‬ובני אשר ימנה‬ ‫וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם )בראשית מו‪ .‬יז(‪.‬‬ ‫ולפי"ז גם פירשנו יפה ברכת ונבואת יעקב אבינו מאשר שמנה‬ ‫לחמו והוא יתן מעדני מלך )בראשית מט‪ .‬כ(‪ .‬מאשר שמנה לחמו‬ ‫רומז לכהנים אליבא דרבי לוי עפ"י הכתוב וקדשתו כי את לחם‬ ‫אלהיך הוא מקריב )ויקרא כא‪ .‬ח(‪ ,‬שהיו בנות אשר נשואות‬ ‫לכהנים‪ .‬והוא יתן מעדני מלך אליבא דרבי סימון שהיו בנות‬ ‫אשר נשואות למלכים‪ .‬ודברי רבי לוי ודברי רבי סימון‬ ‫מצטרפים כאחד שבנות אשר היו נשואות למלכים וגם לכהנים‪.‬‬ ‫וראיתי להוסיף‪ ,‬כיון דהא בהא תליא‪ ,‬ברוך מבנים אשר תליא‬ ‫ביהי רצוי אחיו לכהנים ולמלכים כנ"ל‪ .‬אם כן אפ"ל‪ ,‬הרי זה‬ ‫שאמרו במדרש )שמו"ר לד‪ .‬ב( אמר ר' שמעון בר יוחאי ג'‬ ‫כתרים הם‪ ,‬כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה‪ ,‬כתר‬ ‫מלכות זה השלחן דכת' בו זר זהב סביב‪ ,‬כתר כהונה זה‬ ‫המזבח דכת' בו זר זהב סביב‪ ,‬וכתר תורה זה הארון דכת' בו‬ ‫זר זהב וכו'‪ ,‬ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב‬ ‫ועשית עליו‪ ,‬ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן‪ ,‬זכה‬ ‫אדם לתורה‪ ,‬כאילו זכה לכולן‪ .‬וכן במדרש )קהלת רבה פרשה ז' סי'‬ ‫ב'( שלשה כתרים הם‪ ,‬כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות‪,‬‬ ‫כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו‪ ,‬כתר מלכות זכה בו דוד‬ ‫ונטלו‪ ,‬כתר תורה הרי מונח לדורות‪ ,‬כל מי שזוכה לתורה‬ ‫כאילו זכה לשלשתן וכו'‪ .‬והנה דברי המדרש שכיון שזכה‬ ‫אדם לתורה זכה אף לכהונה ולמלכות‪ ,‬והרי כאן ברוך מבנים‬ ‫אשר שזכה בכתר תורה לבניו כדאמרינן לעיל ברוך מבנים‬ ‫אשר לפי שחתני אשר ודאי בדקו באחיה‪ .‬הרי זכה בכולן‪,‬‬ ‫היינו אף בכתר כהונה בחתנים כהנים‪ ,‬ובכתר מלכות בחתנים‬ ‫מלכים כנ"ל‪.‬‬ ‫ופרט לכל זה כבר כתבתי עה"פ ובני אשר ימנה וישוה וגו'‬ ‫)בראשית מו‪ .‬יז( שנראה לי ברמז‪ ,‬ימנה וישוה‪ ,‬תחילת התיבות‬ ‫וסופן הרי שם הוי' ב"ה‪ .‬וזה שכתוב בספרי אין לך בכל‬ ‫השבטים שנתברך בבנים בשם ית"ש כאשר‪.‬‬

‫ופי' רש"י מעונה אלהי קדם‪ ,‬למעון הם השחקים לאלהי קדם‪,‬‬ ‫שבירר לו שחקים לשבתו ומעונתו‪ .‬ומתחת מעונתו זרועות‬ ‫עולם‪ ,‬כל בעלי זרוע שוכנים‪ ,‬סיחון ועוג ומלכי כנען שהיו תקפו‬ ‫וגבורתו של עולם‪ .‬אבל התרגום יונתן בן עוזיאל פי' וז"ל‪ְ ,‬מדוֹ ֵרי‬ ‫יה ַעלְ ָמא סָ ִביל‬ ‫ומן ְּתחוֹ ת אֶ ְד ַרע גְ ּ ְ‬ ‫ֶד ֱאלָהָ א הֲ וָ ה ִמן לְ ַק ְד ִמין ּ ִ‬ ‫בור ּ ֵת ּ‬ ‫וכו'‪ .‬ואולי זה שפי' רש"י בגמרא במסכת חגיגה )טז ע"א( כל‬ ‫המסתכל בד' דברים רתוי לו שלא בא לעולם וכו'‪ :‬בשלמא מה‬ ‫למעלה מה למטה מה לאחור לחיי‪ ,‬אלא לפנים מה דהוה הוה‪.‬‬ ‫ופי' רש"י בד"ה ומה למטה‪ ,‬והרי אמר ומתחת זרועות עולם‪ ,‬ואם‬ ‫שאל מי סבלן‪ ,‬לא חס על כבוד קונו‪ ,‬ע"כ ברש"י‪ .‬וממילא רש"י‬ ‫בגמרא לא פי' כמו שפי' בחומש‪ .‬ואמנם במסכת חגיגה )יב ע"ב(‬ ‫סערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנא' ומתחת זרועות עולם‪ .‬אבל‬ ‫עדיין פירוש הרש"י בחומש אינו כפירושו במסכת חגיגה )טז ע"א(‪.‬‬ ‫מענה אלהי קדם וגו' ויגרש מפניך אויב וגו'‪ ,‬וישכן ישראל‬ ‫בטח בדד עין יעקב וגו'‪ ,‬אשריך ישראל מי כמוך עם נושע‬ ‫בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך וגו' )דברים לג‪ .‬כז‪-‬כח‪-‬כט(‪.‬‬ ‫ובמסכת ברכות )נו ע"ב( הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן‬ ‫השמים והצילוהו ממנה‪ ,‬אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי‬ ‫קראה‪ ,‬ואנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה )בראשית מו‪.‬‬ ‫ד(‪ .‬ובמסכת תענית )ה' ע"ב( אמר ר' יצחק לרב נחמן הכי אמר‬ ‫רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת‪ ,‬אחר מה שהארכתי שם הוספתי‬ ‫הנלענ"ד בפסוקים כאן על עת קבורת יעקב במערת המכפלה‬ ‫ממסכת סוטה )יג ע"א( שחושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה‬ ‫אודניה וכו' שקל קולפא מחייה ארישיה )דעשיו(‪ ,‬נתרן עיניה‬ ‫ונפלו אכרעא דיעקב‪ ,‬פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכת'‬ ‫ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע )תהלים נח‪ .‬יא(‪.‬‬ ‫וכך מתפרש‪ .‬השי"ת שהוא מעונה אלהי קדם‪ ,‬גירש מפניך‬ ‫אויב שהוא עשיו הרשע‪ .‬וישכן ישראל‪ ,‬ישראל היינו יעקב‬ ‫אבינו שכן בטח בדד‪ ,‬אחר שהשי"ת גירשו לעשיו מפני יעקב‪.‬‬ ‫עין יעקב‪ ,‬אחר שפתח יעקב לעיניו ושחק כדכת' ישמח צדיק כי‬ ‫חזה נקם‪ .‬ומסיים אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן‬ ‫עזרך ואשר חרב גאותך וגו'‪ .‬וכתב ברש"י‪ ,‬תשועתך בה' אשר‬ ‫הוא מגן עזרך ואשר הוא חרב גאותך‪ .‬כי אמנם עשיו נתברך‬ ‫ועל חרבך תחיה וגו' )בראשית כז‪ .‬מ(‪ ,‬אבל עכ"ז השי"ת מגן עזרך‬ ‫והוא גם חרב גאותך אל מול עשיו הרשע‪ .‬ועיי"ש שכתבתי‬ ‫בטו"ט )הדברים הודפסו באריכות בחיבורינו טנא פירות העמל עמ"ס תענית(‪.‬‬ ‫ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו'‪ ,‬לכל האתת והמופתים‬ ‫אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל‬ ‫ארצו‪ ,‬ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה‬ ‫לעיני כל ישראל וגו' )דברים לד‪ .‬י‪-‬יא‪-‬יב(‪.‬‬ ‫ובתלמוד ירושלמי )תענית פ"ד ה"ה( ר' שמואל בר נחמן בשם ר'‬ ‫יונתן‪ ,‬הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה והיה משה‬ ‫תפיש בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע‪ ,‬כיון‬ ‫שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה‬ ‫וגברה ידו של משה וחטפן ממנו‪ ,‬הוא שהכתוב משבחו בסוף‬ ‫ואומר ולכל היד החזקה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה‪ ,‬יד החזקה של הקב"ה זו‬ ‫הדבר‪ ,‬כברש"י עה"פ המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות‬ ‫והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה )דברים ז‪ .‬יט(‪ ,‬וברש"י‪,‬‬ ‫המופתים‪ ,‬המכות המופלאות‪ .‬והיד החזקה זה הדבר‪ ,‬והזרוע‬ ‫הנטויה זו החרב של מכות בכורות‪ .‬כי דבר ומכת בכורות אף‬ ‫שהן מעשרת המכות אינן בכלל המופתים‪ ,‬כי כל מכה נמשכה‬ ‫שבעה ימים‪ ,‬משא"כ מכת דבר ומכת בכורות שהן מיתה מאת‬ ‫ה'‪ ,‬הרי זה ברגע אחד‪ ,‬ולכן דוקא במכת דבר וישלח פרעה והנה‬ ‫לא מת ממקנה ישראל עד אחד )שמות ט‪ .‬ז( כי הדבר לא כמו כל‬ ‫מכה שהיתה ע"י אמצעי כדם צפרדע וכו' ונמשכה שבוע ימים‪.‬‬ ‫ובחטא העגל כשא"ל הקב"ה למשה ועתה הניחה לי ויחר אפי‬ ‫בהם ואכלם )שמות לב‪ .‬י(‪ ,‬הרי זה במכת דבר וכנאמר אכנו בדבר‬ ‫ואורישנו )במדבר יד‪ .‬יב(‪ .‬ממילא אפ"ל‪ ,‬אחר שולא קם נביא עוד‬ ‫בישראל כמשה וגו'‪ ,‬לכל האותות והמופתים וגו'‪ ,‬ולכל היד‬ ‫החזקה‪ ,‬ידו החזקה של משה שגברה וחטפן מיד הקב"ה‪ .‬ולכן יד‬ ‫החזקה של הקב"ה זו הדבר‪ ,‬נוצחה ע"י יד החזקה של מרע"ה‬ ‫שחטפה הלוחות אחר מעשה העגל‪ ,‬ויחל משה את פני ה'‬ ‫אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ‬ ‫מצרים בכח גדול וביד חזקה )שמות לב‪ .‬יא(‪ ,‬ואפ"ל‪ ,‬למה ה' יחרה‬ ‫אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים‪ ,‬ואיך יחרה‪ ,‬בכח גדול‬ ‫וביד חזקה זו הדבר‪ .‬ומרע"ה ניצח להקב"ה כביכול‪ ,‬וינחם ה'‬ ‫על הרעה אשר דבר לעשות לעמו )שמות לב‪ .‬יד(‪ .‬זהו מה‬ ‫שבירושלמי‪ ,‬גברה ידו של משה וחטפן ממנו‪ ,‬הוא שהכתוב‬ ‫משבחו בסוף ואומר ולכל היד החזקה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬

‫)אבות פ"ה מי"ח(‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫הוכנס בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬חדשות מהציבור החרדי‬