Peirot Haamal Reeh 2009

‫פרשת ראה‬

‫גליון ‪165‬‬

‫ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם וגו' )דברים יב‪ .‬ג(‪.‬‬ ‫וברש"י‪ ,‬מזבח של אבנים הרבה‪ ,‬מצבה של אבן אחת‪ .‬ובמק"א‬ ‫כבר כתבתי הנלענ"ד בזה‪ ,‬שלכאורה עד כאן כבר נזכר בתורה‬ ‫כמה פעמים מזבח או מצבה ודוקא כאן הודיענו רש"י איזהו‬ ‫מזבח ואיזהו מצבה‪ ,‬לפי שבא לבאר מדוע במזבחותם צריך‬ ‫ניתוץ שמשמעו לחלקים קטנים‪ ,‬ואילו במצבותם די בשבירה‬ ‫שמשמעו אפילו לב' או ג' חלקים ודיו‪ .‬זה לפי שמצבה הוא אבן‬ ‫אחת ובשבירתה לב' וג' חלקים נתבטל מצבת העבודה זרה‪ .‬לא‬ ‫כן מזבח המלוקט מאבנים הרבה שליקטום לשם עבודה זרה‬ ‫ואין די בשבירת המזבח לב' או ג' חלקים‪ ,‬כי כדי לאבד מזבח‬ ‫העבודה זרה נדרש ניתוץ גם האבנים‪ .‬ובמסכת עבודה זרה )נג‬ ‫ע"ב ונד ע"א( בימוס שנפגם מותר‪ ,‬מזבח שנפגם אסור עד שינתץ‬ ‫רובו‪ ,‬היכי דמי בימוס היכי דמי מזבח‪ ,‬א"ר יעקב בר אידי אמר ר'‬ ‫יוחנן בימוס אבן אחת‪ ,‬מזבח אבנים הרבה‪ .‬אמר חזקיה מאי קרא‬ ‫)דמזבח הוי אבנים הרבה ואיסורו עד שינתץ רובו(‪ ,‬בשומו כל אבני מזבח כאבני‬ ‫גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים )ישעיה כז‪ .‬ט(‪ ,‬אי איכא‬ ‫כאבני גיר מנופצות‪ ,‬לא יקומון )שוב לא יקריבו עליו( אשרים וחמנים‪.‬‬ ‫אי לאו‪ ,‬יקומו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומה שלא הביא מקרא דהכא ונתצתם את‬ ‫מזבחותם ושברתם את מצבותם‪ ,‬לפי שמקרא דישעיה מלמד‬ ‫שאם נתץ אבני מזבח שוב אין מקריבים עליו‪ ,‬כנלענ"ד‪.‬‬ ‫ואדהכי‪ ,‬מזבח הבנוי מאבנים הרבה הרי הוא בנוי על הקרקע‬ ‫וכמחובר לקרקע דמי‪ ,‬משא"כ מצבה של אבן אחת אצ"ל‬ ‫שמחובר לקרקע בדוקא‪ .‬והדברים אמורים כלפי מה שבמסכת‬ ‫שבת )קכה ע"א( אמר רבא בשברי דהאי תנור קמיפלגי‪ ,‬דתנן נתנו‬ ‫)תנוריהם היה כקדירה גדולה ללא שולים‪ ,‬והיה מושיבו לארץ ומדביקו בטיט סביבותיו שיחזיק‬

‫חומה‪ ,‬והיא מגעת לארץ ומתוך כך הבל שלה קיים( על פי הבור או על פי הדות‬ ‫ונתן שם אבן )בינו לבין דופן הבור לדוחקו שלא יפול ויהא עומד באויר(‪ ,‬רבי‬ ‫יהודה אומר אם מסיק מלמטה והוא נסוק מלמעלה טמא ואם לאו‬ ‫טהור‪ ,‬וחכ"א הואיל והוסק מ"מ טמא‪ ,‬ובמאי קמיפלגי‪ ,‬בהאי קרא‪,‬‬ ‫תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם )ויקרא יא‪ .‬לה(‪ ,‬רבי‬ ‫יהודה סבר מחוסר נתיצה טמא‪ ,‬שאין מחוסר נתיצה טהור‪,‬‬ ‫ורבנן סברי טמאים יהיו לכם מ"מ וכו'‪ .‬וברש"י ד"ה ואם לאו‬ ‫בא"ד וז"ל‪ ,‬דבעינן מחוסר נתיצה שיהא קרוב להיות מחובר‪,‬‬ ‫וכי אינו קרוב לארץ אין לך תנור נתוץ מזה ואין לך לקיים בו‬ ‫תנור וכיריים יותץ‪ ,‬דנתיצה לא שייכא אלא בבנין מחובר‪,‬‬ ‫וכשאין מחובר שבירה שייכא ביה‪ ,‬ע"כ‪ .‬היוצא לנו מזה שלבטל‬ ‫מזבח של אבנים הרבה המלוקטים לשם עבודה זרה אינו די‬ ‫בשבירה לב' או ג' חלקים‪ ,‬וכדי לאבדו יש לנתץ גם האבנים‪.‬‬ ‫ובזה שייך ניתוץ‪ ,‬גם לפי שהמזבח בנוי ונחשב מחובר לקרקע‪.‬‬ ‫משא"כ מצבת אבן אחת די בשבירתה לב' וג' חלקים לבטל‬ ‫מצבת העבודה זרה‪ .‬וגם‪ ,‬בשביל שמצבה אין בהכרח שהיא‬ ‫מחוברת לקרקע‪ ,‬כי היא של אבן אחת המונחת ותו לא‪ ,‬ואם‬ ‫אין מחובר לקרקע לא שייכא ביה ניתוץ כי אם שבירה‪ .‬אמנם‬ ‫מה שאמרנו שהוא מחובר לקרקע‪ ,‬לא להתירו‪ ,‬דאמר רבא‬ ‫במסכת חולין )טז ע"א( פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין‬ ‫עבודת כוכבים )דקיי"ל בע''ז מה ע"ב שעובד את ההרים אינן נאסרים ההרים‬ ‫דכתיב את אלהיהם על ההרים – דברים יב‪ .‬ב‪ ,‬ולא ההרים אלהיהם‪ ,‬הני מילי הר‬ ‫דמחובר מעיקרו‪ ,‬אבל תלוש ולבסוף חברו ועבדו נאסר משום לא ידבק בידך – דברים יג‪.‬‬ ‫יח(‬

‫הוי תלוש‪ ,‬דאמר מר המשתחוה לבית שלו אסרו‪.‬‬

‫ובענין זה חשבתי גם‪ ,‬לפי שבנח נאמר ויבן נח מזבח לה'‬ ‫)בראשית ח‪ .‬כ( וכן באברהם ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו‬ ‫)בראשית יב‪ .‬ז( וגם ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר‬ ‫בחברון ויבן שם מזבח לה' )בראשית יג‪ .‬יח( ובעקדה ויבן שם‬ ‫אברהם את המזבח )בראשית כב‪ .‬ט( וביצחק וברכתיך והרביתי את‬ ‫זרעך בעבור אברהם עבדי ויבן שם מזבח )בראשית כו‪ .‬כה( וביעקב‬ ‫ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל )בראשית לג‪ .‬כ( ועוד‬ ‫הרבה‪ ,‬וכן במשה ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי )שמות יז‪.‬‬ ‫טו(‪ .‬ואילו מצבה לשם ה' ראינו רק ביעקב לאחר החלום בבית‬ ‫אל ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה‬ ‫)בראשית כח‪ .‬יח(‪ .‬ונראה לפי שכתב הרמב"ם )פ"ב מהל' בית הבחירה ה"א(‬ ‫וז"ל‪ ,‬ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח‬ ‫בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו‬ ‫יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח‬ ‫שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון כשנברא וכו'‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ממילא נח הקים מזבח מאבנים הרבה‪ ,‬וזה מזבח שבנה‬ ‫אדם הראשון שקין והבל הקריבו עליו ונח בנאו מחדש לאחר‬ ‫שנפרדו אבניו ונתפזרו במימי המבול‪ ,‬ושוב אברהם בנאו היינו‬ ‫שקיבץ האבנים לאותו מזבח לאחר שבדור הפלגה נחרב‪ .‬והיה‬ ‫הענין לקבץ לשם שמים אבנים הרבה לעבודת ה' שבמזבח‪.‬‬ ‫אבל ביעקב אבינו שהקים מצבה‪ ,‬היינו לפי שמאמש ליקט‬ ‫אבנים וישם מראשותיו‪ ,‬ואותן האבנים היו צריכים להיות‬ ‫למזבח העשוי מאבנים הרבה‪ ,‬אלא שידוע הא דמסכת חולין )צא‬ ‫ע"ב( כתיב ויקח מאבני המקום )בראשית כח‪ .‬יא( וכתיב ויקח את‬ ‫האבן )בראשית כח‪ .‬יח(‪ ,‬אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן‬ ‫אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה‬ ‫ראשו‪ ,‬תנא וכולן נבלעו באחד‪ ,‬ע"כ‪ .‬ורש"י הביאו עה"פ ויקח‬ ‫מאבני המקום וישם מראשותיו )בראשית כח‪ .‬יא( וז"ל‪ ,‬עשאן כמין‬ ‫מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות‪ ,‬התחילו‬ ‫מריבות זו את זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת‬ ‫אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקב"ה אבן אחת‪ ,‬וזהו שנא' ויקח‬ ‫את האבן אשר שם מראשותיו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולכן ביעקב נאמר וישם‬ ‫אותה מצבה‪ ,‬מצבה של אבן אחת דוקא‪ .‬ואותה אבן היתה‬ ‫מאבנים הרבה של המקום כמפורש בקרא‪.‬‬

‫משא"כ ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני‬ ‫ובינך ויקח יעקב אבן וירימה מצבה )בראשית לא‪ .‬מה(‪ ,‬הקמת‬ ‫מצבה זאת היתה לא לעבודת ה' כי אם לברית כרותה בינו‬ ‫ובין לבן הארמי‪ ,‬ולכן היה די במצבת אבן אחת‪.‬‬ ‫וה"ה בויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו ויצב יעקב‬ ‫מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן )בראשית לה‪ .‬יד(‪ ,‬לפי‬ ‫שהמצבה באותו מקום שהיתה המצבה שלאחר חלום יעקב‪ .‬וזה‬ ‫שאמרנו‪ ,‬אולי היה ענין במזבח המלוקט מאבנים הרבה שכולם‬ ‫מצטרפים לעבודת ה'‪ ,‬לא כן המצבה שהיא אבן אחת‪ .‬ורק‬ ‫ביעקב היתה מצבה לעבודת ה'‪ ,‬לפי שבין כך אותה מצבה‬ ‫היתה מלוקטת מאבנים הרבה שאותם שם מראשותיו כנ"ל‪.‬‬ ‫ועוד בענין זה‪ .‬עד כאן מצאנו שבירה וניתוץ‪ ,‬אבל יש עוד‬ ‫מצב של פעולת איבוד העבודה זרה‪ ,‬וזהו הריסה‪ .‬לא תשתחוה‬ ‫לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם‬ ‫ושבר תשבר מצבתיהם )שמות כג‪ .‬כד(‪ .‬לשון שבר תשבר‬ ‫מצבותיהם הוא כמו שאמרנו‪ ,‬ואילו הריסה קאי על אלהיהם‬ ‫שמצוה להרסם‪ .‬הריסה הוא מצב שבין שבירה לניתוץ‪ ,‬כי אין‬ ‫די בשבירת העבודה זרה לב' חלקים‪ ,‬שהרי יש לשברם לחלקים‬ ‫עד שלא יהא חלק הנעבד בכיו"ב כגון יד ורגל וכבמסכת עבודה‬ ‫זרה )מא ע"א( המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין‪ ,‬מצא תבנית‬ ‫יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד‪.‬‬ ‫אבל ניתוץ לאבנים קטנים אין צריך‪ ,‬כי רק במזבח הבנוי מאבנים‬ ‫הרבה צריך לבטלו בניתוץ‪ .‬ואם רצית לידע הריסה שנא'‬ ‫בעבודה זרה מהו‪ ,‬צא ולמד מהפסוק ויבואו כל עם הארץ בית‬ ‫הבעל ויתצוהו את מזבחותיו ואת צלמיו שברו היטב )מלכים ב' יא‪.‬‬ ‫יח(‪ .‬שברו היטב היינו הריסה‪ ,‬שבירת העבודה זרה עד שתתבטל‪.‬‬ ‫והיה המקום אשר יבחר וגו' שמה תביאו עולתיכם וזבחיכם‬ ‫מעשרתיכם ותרומת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה'‬ ‫)דברים יב‪ .‬יא(‪.‬‬ ‫וברש"י מבחר נדריכם‪ ,‬מלמד שיביאו מן המובחר‪ ,‬ע"כ‪ .‬דוקא‬ ‫בדבר הנדור אמרה תורה מבחר נדריכם מלמד שיביאו מן‬ ‫המובחר‪ .‬לפי שבמסכת ראש השנה )ו' ע"א( וחולין )קלט ע"א( מה‬ ‫בין נדר לנדבה‪ ,‬נדר מת או נגנב חייב באחריותו‪ ,‬נדבה מתה‬ ‫או נגנבה אינו חייב באחריותה‪ .‬שכאשר עולה בלב האדם‬ ‫להתנדב‪ ,‬הרי מיד הוא מנדב חפץ מיוחד ומסוים להקדש‪,‬‬ ‫משא"כ בנדר‪ ,‬שבשעה שקיבל על עצמו להקדיש‪ ,‬עדיין לא‬ ‫קבע את החפצא‪ .‬ולכן דוקא בנדר אמרה תורה מבחר‪ ,‬לפי‬ ‫שעכשיו אחר שנדרת כבר‪ ,‬כשתבקש לקבוע להקדש את‬ ‫החפצא‪ ,‬הרי שתבקש מן המובחר‪ .‬מה שלא שייך בנדבה‪.‬‬ ‫ולפי"ז גם כתבתי עה"פ ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה‬ ‫אותו ולנדר לא ירצה )ויקרא כב‪ .‬כג(‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫וז"ל הרמב"ם בסוף הלכ' איסורי המזבח )פ"ז הי"א(‪ ,‬ומאחר שכולן‬ ‫כשרין למנחות למה נמנו‪ ,‬כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו‪,‬‬ ‫והשווה והפחות‪ .‬שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו‬ ‫ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו‪,‬‬ ‫הרי נא' בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע‬ ‫ה' אל הבל ואל מנחתו )בראשית ד‪ .‬ד(‪ ,‬והוא הדין לכל דבר שהוא לשם‬ ‫האל הטוב שיהיה מן הנאה הטוב‪ ,‬אם בנה בית תפילה יהיה‬ ‫נאה מבית ישיבתו‪ ,‬האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק‬ ‫שבשולחנו‪ ,‬כיסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו‪ ,‬הקדיש דבר‬ ‫יקדיש מן היפה שבנכסיו‪ ,‬וכן הוא אומר כל חלב לה' )ויקרא ג‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עלתיך‬ ‫ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך )דברים יב‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫וברש"י באחד שבטיך‪ ,‬בחלקו של בנימין‪ .‬ולמעלה הוא אומר‬ ‫מכל שבטיכם‬ ‫לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה(‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬כשקנה דוד את‬ ‫הגורן מארונה היבוסי גבה הזהב מכל השבטים‪ ,‬ומכל מקום הגורן‬ ‫בחלקו של בנימין היה‪ ,‬ע"כ‪ .‬מכל שבטיכם‪ ,‬במ"ם המשמשת‪,‬‬ ‫ואילו באחד שבטיך‪ ,‬בבי"ת המשמשת‪ .‬כי המקום אשר יבחר ה'‬ ‫מכל שבטיכם‪ ,‬היינו שנגבה מכולם‪ ,‬משא"כ במקום אשר יבחר ה'‬ ‫באחד שבטיך‪ ,‬במקום הנמצא בחלקו של אחד שבטיך‪.‬‬

‫נעשה אבא יודן עני‪ ,‬ראה רבי אליעזר ורבי יהושע שהלכו‬ ‫לגבות שם והטמין עצמו מפניהם ועלה לביתו ועשה שם יום‬ ‫ושנים ולא ירד לשוק‪ ,‬אמרה לו אשתו מפני מה לא ירדת לשוק‬ ‫הרי שני ימים‪ ,‬אמר לה רבותינו באו לגבות לעסק מצות עמלי‬ ‫תורה ואין סיפק בידי ליתן להם ואני מתבייש לירד לשוק‪,‬‬ ‫אשתו שהיתה אוהבת את המצוות אמרה לו לא נשתייר לנו‬ ‫שדה אחת‪ ,‬מכור חציה ותנה להן‪ ,‬הלך ומכר אותה חצי שדה‬ ‫בה' זהובים ונתנן לרבותינו ואמר להן התפללו עלי התפללו‬ ‫עלי‪ ,‬ואמרו לו המקום ימלא חסרונך‪ ,‬הלכו להן רבותינו לגבות‬ ‫במקום אחר‪ .‬חרש אבא יודן בחצי שדה ומצא שם סימא גדולה‬ ‫והעשיר יותר ממה שהיה קודם‪ .‬עד שחזרו רבותינו עברו באותו‬ ‫מקום‪ ,‬אמרו לאחד‪ ,‬חייך העמידנו עם אבא יודן‪ ,‬אמר להן ומי‬ ‫יכול לעמוד עם המלך ולא עמו‪ ,‬אמרו לו אין אנו מבקשין אלא‬ ‫שלא ידע שעברנו כאן ולא שאלנו בשלומו‪ .‬ידע אבא יודן ובא‬ ‫אצלם ונתן להם אלף זהובים ואמר להם עשתה תפלתכם פירות‪.‬‬ ‫אמרו לו אף אנו ידענו במעשיך הטובים ועשינוך ראש פרק‪,‬‬ ‫וקראו עליו מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו‪ ,‬ע"כ מהמדרש‪.‬‬ ‫חשבתי לענ"ד‪ ,‬מתחילה נתן להם ה' זהובים ולבסוף נתקיים בו‬ ‫מתן אדם ירחיב לו‪ .‬כי מתן הן מאתן‪ ,‬עפ"י שבמסכת ברכות‬ ‫ע"א( קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם‪ ,‬כי הא דרב‬ ‫אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא )שם‬ ‫לבוש חשוב( בשוקא‪ ,‬סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה‪,‬‬ ‫אגלאי מילתא דכותית היא‪ ,‬שיימוה בארבע מאה זוזי‪ ,‬אמר לה‬ ‫מה שמך‪ ,‬אמרה ליה מתון‪ ,‬אמר לה מתון מתון )לשון מאתן(‬ ‫ארבע מאה זוזי שויא )ב' פעמים ב' מאות‪ ,‬כלומר השם גרם לי‪ .‬לשון אחר‪ ,‬מתון‬ ‫מתון לשון המתנה‪ ,‬אם המתנתי הייתי משתכר ד' מאות זוז(‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובעובדא‬ ‫דאבא יודן שמתחילה נתן לרבי אליעזר ורבי יהושע ה' זהובים‬ ‫ולבסוף נתקיים בו מתן אדם ירחיב לו‪ ,‬כי מתן הן מאתן‪ ,‬ונתן‬ ‫אלף זהובים שהם מאתים פעמים ה' זהובים‪ .‬וביותר נראה‬ ‫ללמוד מכאן‪ ,‬כי כשנתן ה' זהובים היה זה כשבידו נותר חצי‬ ‫השדה בערך ה' זהובים בלבד‪ ,‬אבל כשכבר נתן מאתן פעמים‬ ‫ה' זהובים כבר היה בידו הרבה יותר מאלף‪ ,‬וזה בזכות‬ ‫המסירות נפש לעסק מצות רבותינו‪.‬‬ ‫)כ'‬

‫)דברים יב‪ .‬ה‪ ,‬כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם‬

‫גם נראה‪ ,‬שבפסוק בפסוק המדבר ממקומו של המקדש‪ ,‬במקום‬ ‫אשר יבחר ה' באחד שבטיך בחלקו של בנימין‪ ,‬זהו המקום שם‬ ‫תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך‪ .‬אבל הפסוק‬ ‫המדבר מזהב שנגבה מכלל ישראל כל השבטים‪ ,‬שם נאמר כי‬ ‫אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את‬ ‫שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה‪ ,‬לשכנו תדרשו מדבר אל‬ ‫הכלל‪ ,‬ובאת שמה מדבר אל הפרט‪ .‬שעצם מה שיבחר ה' שהזהב‬ ‫נגבה מכל שבטיכם לשום את שמו שם‪ ,‬לכן כלל ישראל כל‬ ‫השבטים לשכנו תדרשו‪ ,‬ואח"כ נאמר ובאת שמה אתה היחיד‪.‬‬ ‫כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך )דברים יב‪ .‬כ(‪.‬‬ ‫ובמדרש )דברים רבה פרשה ד' ח( זה שאמר הכתוב מתן אדם ירחיב‬ ‫לו ולפני גדולים ינחנו )משלי יח‪ .‬טז(‪ ,‬מהו מתן אדם ירחיב לו‪,‬‬ ‫מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שיצאו לגבות לעסק מצות‬ ‫רבותינו )לפרנסת חכמים העוסקים בתורה(‪ ,‬הלכו לחילתא של אנטוכיא‬ ‫והיה שם אבא יודן שהיה למוד ליתן לרבותינו ביד רחבה‪,‬‬

‫שמר ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען‬ ‫ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני‬ ‫ה' אלהיך )דברים יב‪ .‬כח(‪.‬‬ ‫וברש"י הטוב בעיני השמים‪ ,‬והישר בעיני אדם‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולהבין‬ ‫הפסוק כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך‪ ,‬מהו כי תעשה‬ ‫הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם בעיני ה' אלהיך‪ ,‬כי כבר‬ ‫נאמר ועשית הטוב בעיני שמים‪ ,‬ולמה שוב בעיני ה' אלהיך‪.‬‬ ‫ולענ"ד‪ ,‬כיון שגם בעבירות שבין אדם לחבירו אחרי שפייס את‬ ‫חבירו עדיין נדרש וידוי ותשובה בינו למקום מלעשות כזה‬ ‫לעולם‪ ,‬וכברמב"ם )פ"א מהל' תשובה ה"א( וז"ל‪ ,‬וכן כל מחוייבי‬ ‫מיתות בי"ד ומחוייבי מלקות אין מתכפר להם במיתתן או‬ ‫בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתוודו‪ ,‬וכן החובל בחברו והמזיק‬ ‫ממונו אע"פ ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר לו עד‬ ‫שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם‪ .‬ובשערי תשובה לרבינו‬ ‫יונה )השער הרביעי יח( וז"ל‪ ,‬לכן מי שגזל את חבירו ישיב את הגזילה‬ ‫ואחרי כן יתודה ואם התודה תחילה לא עלה לו הוידוי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ממילא כך פירושו‪ ,‬כי תעשה הטוב בעיני שמים‪ ,‬והישר בעיני‬ ‫אדם‪ ,‬ואחר שתעשה הישר בעיני האדם‪ ,‬שוב בעיני ה' אלהיך‪.‬‬ ‫ודברי רש"י הלא הם מספרי‪ ,‬כי תעשה הטוב והישר‪ ,‬הטוב‬ ‫בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי ר' עקיבא‪ ,‬ר' ישמעאל‬ ‫אומר הישר בעיני אדם והטוב בעיני שמים‪ .‬ורש"י סתם כר'‬ ‫עקיבא‪ .‬ובעצם הדברים שהטוב זה בעיני השמים והישר בעיני‬

‫אדם‪ ,‬נראה לפי שנא' כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב‬ ‫)שמואל א' טז‪ .‬ז(‪ ,‬ה' יראה ללב אף שפעמים יש אשר הטוב אינו‬ ‫נראה לאדם‪ .‬לא כן האדם יראה לעינים ובעיני האדם יפה הישר‪.‬‬ ‫ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך )דברים יג‪ .‬יח(‪.‬‬ ‫במסכת שבת )קנא ע"ב( תניא ר' גמליאל ברבי אומר ונתן לך‬ ‫רחמים ורחמך והרבך‪ ,‬כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן‬ ‫השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן‬ ‫השמים‪ .‬וכך פירושו‪ ,‬ונתן לך רחמים‪ ,‬ובאותן רחמים תרחם‬ ‫בנתינת צדקה לעניים‪ ,‬כן משמע מרש"י‪ .‬וז"ל חובת הלבבות‬ ‫)שער הבטחון(‪ ,‬שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם‪,‬‬ ‫וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו‪ ,‬כולם הם מרחמי האל‬ ‫וחמלתו כמו שאמר הכתוב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך‪ .‬והובא‬ ‫גם בראשית חכמה )ריש פי"ב משער האהבה‪ ,‬בד"ה והחסיד בעל חוה"ל כתב וכו'(‪.‬‬ ‫ובפי' הפסוק מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד )תהלים עט‪ .‬ח(‪,‬‬ ‫אמרתי לענ"ד שאם רח"ל דלונו מאד שנעשינו דלים ורשים‬ ‫והוזקקנו לצדקה‪ ,‬כי אז אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם ולא‬ ‫לידי הלואתם‪ ,‬אלא מהר יקדמונו רחמיך‪ ,‬רחמיך יקדמו טרם‬ ‫יגיעו רחמי בשר ודם שאף רחמיהם מידך נגזרו כנאמר ונתן לך‬ ‫רחמים ורחמך‪ .‬היינו שלא נזדקק לרחמי בשר ודם אלא לידך‬ ‫המלאה ולרחמיך אתה כביכול ית"ש‪.‬‬ ‫ובמסכת ביצה )לב ע"ב( אמר רב נתן בר אבא אמר רב עתירי בבל‬ ‫יורדי גיהנם הם )שאינן מרחמים לעשות צדקה(‪ ,‬כי הא דשבתאי בר‬ ‫מרינוס אקלע לבבל‪ ,‬בעא מנייהו עסקא )סחורה להשתכר למחצית שכר(‬ ‫ולא יהבו ליה‪ ,‬מזוני )שאל מהם מזונות( מיזן נמי לא זינוהו‪ ,‬אמר הני‬ ‫מערב רב קא אתו דכת' ונתן לך רחמים )שתרחם על הבריות( ורחמך‬ ‫)כאשר נשבע לאבותיך(‪ ,‬כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של‬ ‫אברהם אבינו וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו‬ ‫מזרעו של אברהם אבינו‪ ,‬ואמר רב נתן בר אבא אמר רב כל‬ ‫המצפה על שלחן אחרים עולם חשך בעדו )כנגדו( וכו'‪ .‬אפ"ל מה‬ ‫דסמיך ליה בגמרא ואמר רב נתן בר אבא אמר רב כל המצפה‬ ‫על שלחן אחרים עולם חשך בעדו‪ ,‬היינו תפלת ונא אל תצריכנו‬ ‫ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם כי אם לידך‬ ‫המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה‪ .‬והמהרש"א במסכת ביצה‬ ‫)שם( כבר כתב בדרכו עה"פ מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד‪,‬‬ ‫אלא שהותיר לי מקום להתגדר בה‪ ,‬וכתבתי הנ"ל הנלענ"ד‪.‬‬

‫לע"נ הר"ר חיים בן הר"ר משה שטיינמץ ז"ל‬ ‫נפ ' חמשה עשר באב תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬ ‫נפ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה‬ ‫)דברים יד‪ .‬כב(‪.‬‬ ‫במסכת תענית )ט' ע"א( אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש‬ ‫אמר ליה אימא לי פסוקיך‪ ,‬א"ל עשר תעשר‪ ,‬א"ל ומאי עשר‬ ‫תעשר‪ ,‬א"ל עשר בשביל שתתעשר‪ ,‬אמר ליה מנא לך‪ ,‬א"ל זיל‬ ‫נסי‪ ,‬אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב"ה‪ ,‬והכתיב לא תנסו את‬ ‫ה' )דברים ו‪ .‬טז(‪ ,‬א"ל הכי אמר רבי הושעיא חוץ מזו‪ ,‬שנאמר‬ ‫הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני‬ ‫נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות‬ ‫השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די )מלאכי ג‪ .‬י(‪ ,‬מאי עד בלי‬ ‫די‪ ,‬אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר‬ ‫די‪ ,‬ע"כ‪ .‬עד שיבלו שפתותיכם מלומר די‪ ,‬והרי שפתות האדם‬ ‫אינן בלות מתיבת די כלל‪ ,‬כי תיבת די אינו ממוצא השפתיים‪.‬‬ ‫וחשבתי לעצמי שהברכה תהיה לבלי קץ וגבול‪ ,‬וכמו שאין‬ ‫השפתיים בלות מלומר די לפי שאין להם כלום עם תיבת די‪,‬‬ ‫כמו"כ הברכה תמשך ללא מצרים וללא סוף‪ .‬ועוד בדרך אחר‪,‬‬ ‫שתיבות בלי די כולל גם אות בי"ת שהיא ממוצא השפתיים‪ .‬אך‬ ‫עד שהרהרתי בזה כבר נמצא ברשפי אש )לקוטי אגדות אות רג(‬ ‫בשם הבעש"ט הקד' שהקשה כן ותי' שבאמת לכך יבלו השפתיים‬ ‫מחמת אמירת די תמיד ולא ישתמשו במוצא השפתיים כלל‪.‬‬ ‫ולפי"ז תיבת בלי‪ ,‬מלשון לבלות עד אין סוף‪ .‬ועוד נמצא אח"כ‬ ‫במענה לשון להמקובל האלהי רבי ישראל יעקב אלגאזי )ח"ב לשון‬ ‫חכמים שכז( שפי' שבמשך כל זמן שתאמרו בלי די אריק לכם‬ ‫ברכה‪ ,‬כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו‪ .‬והוא אומרם –‬ ‫מלומר‪ ,‬במ"ם השלילה‪ .‬מלומר היינו שלא לומר די‪ ,‬אלא לומר‬ ‫בלי די‪ .‬ובזה ודאי יבלו השפתיים‪ ,‬שהרי אות בי"ת היא ממוצא‬ ‫השפתיים‪ .‬וזה מיוסד על מה שכתבתי לעיל מן דילי‪.‬‬ ‫כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר‬ ‫יחסר לו )דברים טו‪ .‬ח(‪.‬‬ ‫וברש"י והעבט תעביטנו‪ ,‬אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ואולי ר"ל‪ ,‬אם לא רצה במתנה לפי שבוש הוא לקבל‬ ‫ממך‪ ,‬תן לו בהלואה‪ ,‬תן לו בדוקא ולא הלוהו‪ .‬פי' שתתן לו‬ ‫אדעתא דמתנה גמורה ואמור לו שזה בהלואה בכדי שלא יבוש‬ ‫לקבל‪ .‬וכעין ששמעתי על שבמסכת ראש השנה )ד' ע"א( ופסחים‬

‫)ח' ע"א( ובבא בתרא )י' ע"ב( האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו‬ ‫בני ובשביל שאזכה בה לחיי העוה"ב הרי זה צדיק גמור‪,‬‬ ‫דמיירי בעני המתבייש לקבל‪ ,‬ולזה מבקש הנותן מהעני ברכתו‬ ‫ואומר לו סלע זו לצדקה בשביל שתברך את בני שיחיו ואותי‬ ‫שאזכה לחיי העוה"ב‪ ,‬והעושה כן כדי שלא יבוש העני לקבל‪,‬‬ ‫הרי זה צדיק גמור‪ .‬והנה במסכת בבא מציעא )לא ע"ב( העבט‬ ‫תעביטנו‪ ,‬אין לי אלא שאין לו ואינו רוצה להתפרנס אמר‬ ‫רחמנא תן לו דרך הלואה‪ .‬ואילו במסכת כתובות )סז ע"ב( ת"ר‬ ‫העבט‪ ,‬זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס שנותנים לו לשום‬ ‫הלואה וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה‪ .‬והרי במסכת בבא‬ ‫מציעא תן לו דרך הלואה‪ ,‬ואילו במסכת כתובות שנותנין לו‬ ‫לשום מתנה‪ .‬ואפ"ל שהן היינו הך וכדפירשנו‪ ,‬דאי לאו‪ ,‬יקשה‬ ‫גם ויהודה ועוד לקרא )קדושין ו' ע"א(‪ ,‬כי אם פתוח תפתח את ידך לו‬ ‫במתנה גמורה‪ ,‬עאכו"כ שתעביטנו בתורת הלואה על מנת‬ ‫להחזיר‪ ,‬ולמה אחר שנאמר בפסוק פתוח תפתח את ידך לו‪ ,‬צריך‬ ‫להודיענו גם והעבט תעביטנו‪ ,‬כי פשוט הוא‪ .‬אלא כמפורש‬ ‫במסכת כתובות )שם( וכדאמרנו‪ ,‬הלואה שלא על מנת להחזיר‪.‬‬ ‫וגם בלא"ה אפשר לומר שהלואה בתורת גמ"ח הוא מעולה מן‬ ‫הצדקה‪ ,‬כדא"ר אלעזר במסכת סוכה )מט ע"ב( גדולה גמילות חסדים‬ ‫יותר מן הצדקה שנא' זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד )הושע י‪ .‬יב(‪.‬‬ ‫אם אדם זורע‪ ,‬ספק אוכל ספק אינו אוכל‪ .‬אדם קוצר‪ ,‬ודאי אוכל‪.‬‬ ‫וממילא אין להקשות ויהודה ועוד לקרא‪ ,‬שאם חייב ליתן לעני‬ ‫במתנה גמורה‪ ,‬עאכו"כ שחייב העבטה בהלואה על מנת להחזיר‪.‬‬ ‫כי אם ההלואה הוא בתורת גמ"ח‪ ,‬הרי זה מעולה מן הצדקה‪.‬‬ ‫וגם תנן במסכת פאה )פ"ח מ"ז( מי שיש לו מזון שתי סעודות לא‬ ‫יטול מן התמחוי‪ ,‬מזון י"ד לא יטול מן הקופה‪ ,‬והקופה נגבית בב'‬ ‫ומתחלקת בג'‪ ,‬ע"כ‪ .‬כי התמחוי הוא מזון הנגבה ומתחלק בכל יום‬ ‫מזון שתי סעודות לכל עני‪ ,‬ואילו קופה הוא ממון הנגבה ומתחלק‬ ‫בערב שבת מזון ארבע עשרה סעודות‪ .‬הקופה מתחלקת‬ ‫בשלושה לפי שהיא כדיני ממונות שהן בשלושה‪ .‬וכן גם ברש"י‬ ‫במסכת שבת )קיח ע"א(‪ ,‬קופה‪ ,‬מעות הן לפרנס עניים בני טובים‪,‬‬ ‫דזיל להו מילתא דתמחוי ומתחלקין מערב שבת לערב שבת‪,‬‬ ‫ע"כ מרש"י‪ .‬הרי שלבני טובים מחלקים ממון ולא מזון‪ ,‬וממון‬ ‫יכול להנתן בתורת גמ"ח‪ ,‬שהמקבל יאמר שיפרע לכשירחיב‪.‬‬ ‫כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח‬ ‫תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך )דברים טו‪ .‬יא(‪.‬‬ ‫ובמסכת שבת )סג ע"א( ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין‬ ‫העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד‪ ,‬שנא' כי‬ ‫לא יחדל אביון מקרב הארץ‪ .‬ובמסכת שבת לקמן )קיג ע"ב( ויצבט‬ ‫לה קלי ותאכל )רות ב‪ .‬יד ‪ -‬ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלום ואכלת מן הלחם‬ ‫וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר( וכו'‪,‬‬ ‫במתניתא תנא ותאכל בעולם הזה‪ ,‬ותשבע לימות המשיח‪,‬‬ ‫ותותר לעתיד לבא‪ .‬וזה אפשר לומר גם אליבא דשמואל‪,‬‬ ‫ותאכל בעוה"ז‪ ,‬ותשבע לימות המשיח‪ ,‬ותותר לעתיד לבא‪.‬‬ ‫אחר שבימות המשיח ליכא שעבוד מלכיות‪ ,‬לכן אותה עשירות‬ ‫לבית דוד שהיתה בעוה"ז‪ ,‬יהיה לשביעתם בימות המשיח אחר‬ ‫שלא ישתעבדו למלכיות לשלם מס וכדו'‪ .‬והנה עה"פ אספרה‬ ‫שמך לאחי בתוך קהל אהללך )תהלים כב‪ .‬כג( פי' רש"י אספרה‬ ‫שמך לאחי‪ ,‬בהתאסף כל כנסיותי‪ ,‬וכן הוא אומר להם יראי ה'‬ ‫הללוהו‪ ,‬אלו הגרים וכל זרע יעקב‪ .‬וממילא אם הללוהו קאי‬ ‫אגרים‪ ,‬ושוב נאמר הילול בהמשך‪ ,‬יאכלו ענוים וישבעו יהללו‬ ‫ה' דורשיו )תהלים כב‪ .‬כז( וברש"י יאכלו ענוים לעת גאולתינו‬ ‫לימות המשיח‪ .‬הרי ויצבט לרות הגיורת קלי ותאכל בעולם‬ ‫הזה‪ ,‬ותשבע לימות המשיח‪ ,‬ורות בענוותנותה הרי וודאי‬ ‫נתקיים בה יאכלו ענוים וישבעו לימות המשיח‪.‬‬ ‫למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך )דברים טז‪ .‬ג(‪.‬‬ ‫במסכת ברכות )יב ע"ב( למען תזכור את יום צאתך מארץ‬ ‫מצרים כל ימי חייך וכו'‪ ,‬וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה‪,‬‬ ‫כל להביא לימות המשיח‪ .‬ובדרך צחות‪ ,‬זה שאמר דוד המלך‬ ‫ע"ה יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך )תהלים קכח‪.‬‬ ‫ה(‪ .‬יברכך ה' מציון שתראה בטוב ירושלים עיר הקודש שיבנה‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬לפי שכל ימי חייך וכרבנן להביא לימות המשיח‪.‬‬ ‫לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני‬ ‫כי בחפזון יצאת מארץ מצרים )דברים טז‪ .‬ג(‪.‬‬ ‫במסכת פסחים )לו ע"א( כדשמואל דאמר שמואל לחם עוני לחם‬ ‫שעונין עליו דברים הרבה‪ .‬וברש"י שעונין עליו דברים‪,‬‬ ‫שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו את ההגדה‪ ,‬ע"כ‪ .‬נראה‬ ‫ברש"י שבא לומר מה ענייה כאן‪ ,‬ולא שבא לומר מה דברים‬ ‫הרבה כאן‪ .‬כי בד"ה נקט הלשון שעונין עליו דברים‪ ,‬ולא הזכיר‬ ‫תיבת הרבה‪ .‬וכן גם הגירסא לקמן )פסחים קטו ע"ב( אמר שמואל‬ ‫לחם עוני לחם שעונין עליו דברים‪ ,‬תניא נמי הכי לחם עוני לחם‬ ‫שעונין עליו דברים הרבה‪ ,‬ע"כ‪ ,‬הרי ג"כ אמר שמואל לחם עוני‬ ‫לחם שעונין עליו דברים ולא דברים הרבה‪ .‬ונלענ"ד מה ענייה‬ ‫שייך בהלל ובהגדה‪ ,‬בהלל לפי דת"ר במסכת סוטה )ל' ע"ב( בו‬ ‫ביום דרש רבי עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים וכו' וכיצד‬ ‫אמרו שירה‪ ,‬כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים‬ ‫וכו'‪ ,‬רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כקטן המקרא את‬

‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬

‫)אבות פ"ה מי"ח(‬

‫הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר וכו'‪ .‬הרי בהלל שייך‬ ‫ענייה‪ .‬ומה שאומרים עליו את ההגדה‪ ,‬פשוט שענייה שייך ביה‪,‬‬ ‫אחר שכל ההגדה הוא תשובה וענייה להבן השואל מה נשתנה‪.‬‬ ‫וזהו לחם שעונין עליו הלל והגדה‪ .‬וללפת הדברים אפשר להוסיף‪,‬‬ ‫לפי שעה"פ וענית ואמרת לפני ה' אלהיך )דברים כו‪ .‬ה( פי' רש"י‬ ‫וענית לשון הרמת קול‪ ,‬ממילא מה שעונין עליו דברים הרבה‪,‬‬ ‫שגומרים ההלל ואומרים ההגדה‪ ,‬צריך שיהא בהרמת קול‪.‬‬ ‫ובפירקיה דהגאון רבי יעקב אדלשטיין שליט"א‬ ‫תשס"ט( הביא ענין הרמת קול בהגדה בדין אי כתיבה כאמירה‪.‬‬ ‫והנה בהגדה של פסח אמרי קדש בהא לחמא עניא כתב‬ ‫מהשר שלום מבעלזא שלחם שעונין עליו דברים הרבה‬ ‫משמע בקול רם‪ ,‬וברוך שכיוונתי‪ .‬ובזה גם אפשר להוסיף‬ ‫הרבה‪ ,‬כמו מה שכבר כתבתי עה"פ ותען להם מרים שירו‬ ‫לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים )שמות טו‪ .‬כא(‪ ,‬דמה ענין‬ ‫עניה שייך כאן‪ ,‬עיי"ש מה שכתבתי בזה‪ ,‬ולהוסיף‪ ,‬כיון‬ ‫שעניה שייך בקול רם‪ ,‬ממילא אחר שותקח מרים הנביאה‬ ‫אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים‬ ‫ובמחולות )שמות טו‪ .‬כ( וכעת צריכה היא לשיר נבואתה בקול‬ ‫רם כדי שכל הנשים ישמעוה‪ ,‬וממילא ודאי שייך עניה בכאן‪.‬‬ ‫)ש"ק פרשת החודש‬

‫לידידנו החשוב מאד הרב ר' שמואל ויליגער שליט"א‬ ‫שלוחה ברכת מזל טוב לנישואי הנכד בשעטו"מ‬ ‫יזכו יחד עם ב"ב לרוב נחת מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‪,‬‬ ‫עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו‬ ‫מאת חבורת הקודש בכולל בעלי בתים דשנים ורעננים‪ ,‬חגי ‪ 6‬ב"ב‬

‫ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר‬ ‫והיתום והאלמנה אשר בשעריך )דברים טז‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫במסכת חגיגה )ח' ע"ב( אמר רב דניאל בר קטינא אמר רב מניין‬ ‫שאין נושאין נשים במועד‪ ,‬שנא' ושמחת בחגך )דברים טז‪ .‬יד( ולא‬ ‫באשתך‪ .‬ובדרך צחות‪ ,‬ושמח"ת בגימטריא ל"א באשת"ך‪ .‬ופ"א‬ ‫בשמחת חתן אמרתי בתוך הדברים שאמנם יש מצות כי יקח‬ ‫איש אשה חדשה וגו' ושמח את אשתו אשר לקח )דברים כד‪ .‬ה(‪,‬‬ ‫שמחת האשה הוא ע"י בעלה המשמחה‪ ,‬משא"כ שמחת החתן‬ ‫תהיה ע"י דברי תורה הנאמרים‪ ,‬כי פקודי ה' ישרים משמחי לב‬ ‫)תהלים יט‪ .‬ט(‪ ,‬ושמח"ת בגימטריא ל"א באשת"ך‪ .‬וזה גם שפי'‬ ‫רש"י עה"ת עה"פ ושמח את אשתו אשר לקח‪ ,‬ותרגומו וִ יחַ ֵ ּדי‬ ‫יה טועה הוא‪ ,‬שאין זה‬ ‫יה‪ ,‬והמתרגם וִ יחַ ֵ ּדי ִעם ִא ְּת ֵת ּ‬ ‫יָת ִא ְּת ֵת ּ‬ ‫ש ַמח‪ ,‬ע"כ ברש"י‪ .‬היינו שחובתו‬ ‫ש ַמח אלא של וְ ָ ׂ‬ ‫תרגום של וְ ִ ׂ‬ ‫לשמח אותה ולאו דוקא שישמח עמה‪.‬‬ ‫ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר‬ ‫והיתום והאלמנה אשר בשעריך‪ ,‬שבעת ימים תחג לה' אלהיך‬ ‫במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל‬ ‫מעשה ידיך והיית אך שמח )דברים טז‪ .‬יד‪-‬טו(‪.‬‬ ‫כשנעשיתי בן כ"א שנים אמר לי מורי ורבי הגאון רבי שמואל‬ ‫הלוי ואזנר שליט"א את הפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני‬ ‫בל אמוט )תהלים טז‪ .‬ח(‪ ,‬השויתי ה' לנגדי תמיד הוא בכח כי מימיני‬ ‫בל‪ ,‬שהאותיות הימניות של ב"ל הן א"ך שהוא בגימטריא השם‬ ‫הקד' התמידי אהי"ה‪ .‬ומדברי מו"ר הגאון שליט"א אפשר לומר‪,‬‬ ‫ושמחת בחגך וגו' שבעת ימים תחג לה' אלהיך וגו'‪ ,‬והיית א"ך‬ ‫שמח‪ .‬מתחילה ושמחת בחגך שבעת ימים‪ ,‬ואח"כ והיית א"ך‬ ‫שמח בתמידיות כנ"ל‪ .‬וכן מפורש אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי‬ ‫חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים )תהלים כג‪ .‬ו(‪ ,‬א"ך הרומז לשם‬ ‫התמידי‪ ,‬טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי בתמידיות‪ ,‬וגם ושבתי‬ ‫בבית ה' לאורך ימים בתמידיות‪ .‬ובמסכת סנהדרין )כא ע"ב( וכתב‬ ‫לו את משנה וגו' )דברים יז‪ .‬יח( כותב לשמו שתי תורות‪ ,‬אחת שהיא‬ ‫יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו‪ .‬אותה שיוצאה‬ ‫ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנא' שויתי ה'‬ ‫לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט )תהלים טז‪ .‬ח( וכו'‪.‬‬ ‫שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום‬ ‫אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא‬ ‫יראה את פני ה' ריקם‪ ,‬איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך‬ ‫אשר נתן לך )דברים טז‪ .‬טז‪-‬יז(‪.‬‬ ‫במסכת חגיגה )ח' ע"ב( מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים‬ ‫מביא שלמים מרובים ועולות מועטות‪ ,‬נכסים מרובים ואוכלין‬ ‫מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין וכו'‪ ,‬זה וזה מרובים‬ ‫על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך‪.‬‬ ‫וברש"י עולות מרובות‪ ,‬דכת' איש כמתנת ידו‪ .‬ואחר דברי הרש"י‬ ‫האלה‪ ,‬חשבתי בפי' המשנה זה וזה מרובים על זה נאמר איש‬ ‫כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך‪ .‬איש כמתנת ידו קאי‬ ‫על עולות מרובים‪ ,‬כי העולות הן מתנת ידו להשי"ת שנא' ולא‬ ‫יראה את פני ה' ריקם היינו עולת ראייה להקב"ה‪ ,‬ותיכף ממשיך‬ ‫הפסוק איש כמתנת ידו‪ .‬ועל השלמים שהן לאכילתך ואכילת בני‬ ‫ביתך נאמר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך‪ ,‬נתן לך בשבילך‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬