Peirot Haamal Nitzavim 2009

‫פרשת נצבים וילך‬

‫גליון ‪169‬‬

‫כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת‬ ‫אשר איננו פה עמנו היום )דברים כט‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫וברש"י ואת אשר איננו פה‪ ,‬ואף עם דורות העתידים להיות‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ועה"פ וה' פקד את שרה )בראשית כא‪ .‬א( איתא במ"א )והביאו‬ ‫רש"י עה"פ ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי ‪ -‬בראשית כא‪ .‬ו(‬

‫הרבה עקרות נפקדו עמה‪ ,‬הרבה חולים נתרפאו בו ביום‪,‬‬ ‫הרבה תפילות נענו עמה ורב שחוק היה בעולם‪ .‬ופ"א בדרשה‬ ‫אמרתי‪ ,‬מהו הרבה עקרות נפקדו עמה ולמה להרבות בגויי‬ ‫הארץ ע"י פקידת עקרותיהם ומה תועלת בזה‪ .‬אלא הרבה‬ ‫עקרות נפקדו עמה היינו שבפקידת שרה אמנו נפקדו גם הרבה‬ ‫עקרות מישראל העתידים להיות בדורות הבאים‪.‬‬ ‫ובמסכת ראש השנה )לב ע"א( אין מזכירין מלכות זכרונות‬ ‫ושופרות של פורענות וכו'‪ ,‬ובגמ' )לב ע"ב( אבל אם בא לומר‬ ‫מלכות זכרון ושופר של פורענות של עכו"ם אומר וכו'‪ ,‬אין‬ ‫מזכירין זכרון של יחיד ואפילו לטובה וכו'‪ ,‬פקדונות הרי הן‬ ‫כזכרונות כגון וה' פקד את שרה וכו' דברי ר' יוסי‪ ,‬ר' יהודה‬ ‫אומר אינן כזכרונות‪ .‬ולר' יוסי נהי נמי דפקדונות הרי הן‬ ‫כזכרונות‪ ,‬וה' פקד את שרה פקדון דיחיד הוא‪ .‬כיון דאתו רבים‬ ‫מינה כרבים דמיא‪ ,‬ע"כ מהגמ'‪ .‬ולהבין למה לגמרא ליישב כיון‬ ‫דאתו רבים מינה כרבים דמיא‪ ,‬והרי עדיפא מינה איכא‪ ,‬כי‬ ‫בפקידת שרה היה פקידה דרבים לפי המדרש שהרבה עקרות‬ ‫נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו בו ביום וכו'‪.‬‬ ‫ונראה לענ"ד‪ ,‬הרי הגם שאין מזכירין מלכות זכרונות ושופרות‬ ‫של פורענות‪ ,‬אבל אם בא לומר מפורענות של עכו"ם אומר‪,‬‬ ‫והוא הדין הגם שמזכירין מלכות זכרונות ושופרות של זכות‬ ‫וטובה בלבד‪ ,‬אבל אם בא לומר מזכות וטובה של עכו"ם אינו‬ ‫אומר‪ ,‬ולכן נזקקו בגמרא ליישב כיון דאתו רבים מינה כרבים‬ ‫דמיא‪ .‬והשתא דאתינא להכי‪ ,‬כיון דאתו רבים מינה‪ ,‬ודאי אין‬ ‫הכוונה לרבים כל בני יצחק‪ ,‬לפי שאין מזכירין זכות דעכו"ם‪.‬‬ ‫אלא ודאי רבים דאתו מינה‪ ,‬אלו בני ישראל‪ ,‬כי ביצחק יקרא‬ ‫לך זרע )בראשית כא‪ .‬יב(‪ ,‬ביצחק ולא כל יצחק‪ .‬ולפי שכתבנו לעיל‪,‬‬ ‫הרבה עקרות מישראל העתידות להיות בדורות הבאים נפקדו‬ ‫עמה‪ .‬ועדיין למה לגמרא ליישב כיון דאתו רבים מינה כרבים‬ ‫דמיא‪ ,‬ומדוע לא תירצו שהרבה עקרות מישראל בדורות עתידיים‬ ‫נפקדו עם שרה בפקידתה‪ .‬זה לפי שבתי' הגמ' כיון דאתו רבים‬ ‫מינה כרבים דמיא‪ .‬הרבים דאתו מינה‪ ,‬הן כלל ישראל הכולל‬ ‫גם את העקרות מישראל בדורות העתידיים שנפקדו עמה‪.‬‬ ‫ואדהכי‪ ,‬הנה במסכת עבודה זרה )ד' ע"א( יומא חד אשכחוהו‬ ‫לרב ספרא( אמרו ליה כתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות‬ ‫האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם )עמוס ג‪ .‬ב(‪ ,‬מאן‬ ‫דאית ליה סיסיא )זעם( ברחמיה מסיק ליה )בתמיה(‪ ,‬אישתיק ולא‬ ‫אמר להו ולא מידי וכו'‪ ,‬אמרו ליה )מיני לר' אבהו( לימא לן את‪,‬‬ ‫אמר להו אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שנושה‬ ‫משני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו‪ ,‬אוהבו נפרע ממנו‬ ‫מעט מעט‪ ,‬שונאו נפרע ממנו בבת אחת‪ .‬וברש"י נפרע ממנו‬ ‫מעט מעט‪ ,‬כן ישראל נפרע מהן הקב"ה את כל עונותיהן‬ ‫בעוה"ז כדי שיזכו ליום הדין‪ ,‬ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל‬ ‫כדי לטרדן מן העוה"ב‪ .‬ופקידה משמע מעט מעט כאדם שפוקד‬ ‫את חבירו לפרקים‪ ,‬ע"כ ברש"י‪ .‬ממילא מתפרש יפה וה' פקד‬ ‫את שרה לפרקים בכל הדורות‪ ,‬כיון שפקידה משמע מעט מעט‬ ‫כאדם שפוקד את חבירו לפרקים‪.‬‬

‫)מיני‬

‫וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא‬ ‫ידעום ולא חלק להם )דברים כט‪ .‬כה(‪.‬‬ ‫עמ ַמ ּיָא ּ ְ‬ ‫ַחו לְ ָט ֲעוָ ת ַ ְ‬ ‫ַלו ּ ְ‬ ‫ידו לְ הוֹ ן‪ַּ ,‬ד ְחלָן‬ ‫וסגִ ּ‬ ‫ופל ּ‬ ‫ובתרגום אונקלוס‪ ,‬וַ אֲ ז ּ‬ ‫עונִ ין וְ לָא אוֹ ִטיבָ א לְ הוֹ ן‪ .‬ורש"י הביא התרגום אונקלוס‬ ‫ְ ּדלָא יְ ַד ּ‬ ‫ולפיו מפרש הפסוק וז"ל‪ ,‬ולא חלק להם‪ ,‬לא נתנם לחלקם‪.‬‬ ‫ואונקלוס תרגם וְ לָא אוֹ ִטיבָ א לְ הוֹ ן‪ ,‬לא הטיבו להם שום טובה‪.‬‬ ‫ולשון לא חלק‪ ,‬אותו אלוה שבחרו להם לא חלק להם שום נחלה‬ ‫ושום חלק‪ ,‬ע"כ ברש"י‪ .‬ולפי"ז פירשתי בדרך צחות‪ .‬לא נתן‬ ‫להם חלק טוב‪ ,‬חלק מלשון חלק ונחלה‪ ,‬ומיירי בחלק טוב לפי‬ ‫התרגום אונקלוס‪ .‬וזה להבדיל אין ספור הבדלות בין קודש לחול‬ ‫ובין ישראל לעמים אשר הקב"ה בחר בעמו ונתן להם חלק טוב‪,‬‬ ‫חל"ק אותיות לק"ח‪ ,‬כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו‬ ‫)משלי ד‪ .‬ב(‪ ,‬הרי לקח הרי טוב‪.‬‬ ‫ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו וגו'‪ ,‬ושב ה' אלהיך את‬ ‫שבותך ורחמך וגו' )דברים ל‪ .‬ב‪-‬ג(‪.‬‬ ‫וברש"י ושב ה' אלהיך‪ ,‬היה לו לכתוב והשיב וכו'‪ ,‬ורבותינו‬ ‫למדו מכאן‪ ,‬כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם‪,‬‬ ‫וכשנגאלים הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם‪.‬‬ ‫ונראה במחלוקת הידוע שבין כנסת ישראל להקב"ה‪ ,‬שכנסת‬ ‫ישראל אומרת השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם‬ ‫ה‪ .‬כא(‪ ,‬מתחילה השיבנו ה' אליך ורק אח"כ ונשובה אנו‪ .‬ואילו‬ ‫בדברי הקב"ה נאמר שובו אלי ואשובה אליכם אמר ה' צבאות‬ ‫)מלאכי ג‪ .‬ז(‪ ,‬מתחילה שובו אלי ורק אח"כ ואשובה אליכם‪ .‬והנה‬ ‫בפסוקי הענין אם נחשבם לנבואה שתתגשם בעזר השי"ת‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬הרי שסו"ס טענת הקב"ה נוצחת‪ .‬כי טענתו‬

‫ית"ש שמתחילה ושבת עד ה' אלהיך היינו שעל כנסת ישראל‬ ‫לשוב‪ ,‬ורק אח"כ ושב ה' אלהיך את שבותך‪ ,‬שהקב"ה ישוב אלינו‬ ‫וירחמנו‪ .‬וזה אתי שפיר לפי פי' רש"י‪ .‬וכעת כך פירוש וסדר‬ ‫הדברים‪ .‬הקב"ה בא בטענת שובו אלי ורק אח"כ ואשובה אליכם‪,‬‬ ‫וכנסת ישראל משיבה בטענת השיבנו ה' אליך ורק אח"כ‬ ‫ונשובה‪ ,‬ואז אומר הקב"ה שמתחילה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת‬ ‫בקולו ורק אח"כ ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך‪ ,‬והסיבה לזה‬ ‫לפי שנא' ושב ולא נאמר והשיב‪ ,‬לפי שעמו אנכי בצרה‪ ,‬דהיינו‬ ‫שהקב"ה אומר לכנסת ישראל מה תדרשון מאתי שאשיבכם‪,‬‬ ‫והרי איני בארמוני ברקיע כי אם עמכם אנכי בצרה ובגלות המר‪,‬‬ ‫וכל זאת בסיבת עוונותיכם הטו אלה וחטאתיכם‪ ,‬אם כן מתחילה‬ ‫ושבת עד ה' אלהיך שעל כנסת ישראל לשוב ורק אח"כ ושב ה'‬ ‫אלהיך שהקב"ה הכתיב שיבה לעצמו עם כנסת ישראל וכנ"ל‪.‬‬ ‫ואף שסו"ס כיון שעמו אנכי בצרה טענת הקב"ה נוצחת‪ ,‬עכ"ז‬ ‫מבקשים אנו מהקב"ה כיון שאף ששכינתך כביכול אסורה אף‬ ‫היא בגלות המר‪ ,‬א"כ למענך אלהינו עשה ולא לנו ראה עמידתנו‬ ‫דלים וריקים‪ .‬ובקשה זו מתיישבת יפה עם ששמעתי מכ"ק‬ ‫האדמו"ר מוהרי"י אשלג שליט"א בבקשת עם ישראל השיבנו ה'‬ ‫אליך ונשובה חדש ימינו כקדם‪ ,‬היינו שהקב"ה יחדש ימינו כקדם‬ ‫עת גאולת מצרים שאז השיבנו אליו תחילה מבלי ששבנו מקודם‪.‬‬ ‫ולדברים אלו אפ"ל מה שבקדושת כתר‪ ,‬והוא יושיענו ויגאלנו‬ ‫שנית וישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי לאמר הן גאלתי‬ ‫אתכם אחרית כראשית‪ .‬גאולת אחרית היא כגאולת מצרים‪.‬‬ ‫והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה‬ ‫והיטבך והרבך מאבתיך )דברים ל‪ .‬ה(‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת שבועות )מח ע"א( וחולין )מט ע"ב וסג ע"א( יפה כח‬ ‫הבן מכח האב‪ .‬ובזה נתפרש גם שגדול אחד שהשתבח בבנו‬ ‫אמר עליו יפה כח הבן מכח האב‪ ,‬אמר בנו שיפה כח הבן מכח‬ ‫האב פירושו שכל מה שיפה כח הבן בא מכח אביו‪ .‬ולפי"ז‬ ‫אפשר לומר גם כאן‪ ,‬מה שוהיטבך והרבך‪ ,‬זה בא מאבותיך‪,‬‬ ‫כענין שנא' זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת‬ ‫להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל‬ ‫הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם )שמות לב‪.‬‬ ‫יג(‪ ,‬דלכאורה למה לא יאמר והטיבך והרבך מכל גויי הארץ‬ ‫שיש בהם בריאים וטובים בגופם והם מרובים‪ ,‬אלא כדקאמרינן‪,‬‬ ‫מה שהיטבך והרבך‪ ,‬זה מכח אבותיך‪.‬‬ ‫ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך‬ ‫בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך )דברים ל‪ .‬ו(‪.‬‬ ‫ובבעל הטורים וז"ל‪ ,‬א"ת לבב"ך וא"ת בגימטריא ז"ה לימו"ת‬ ‫המשי"ח‪ ,‬דסמיך ליה ואתה תשוב וגו' )דברים ל‪ .‬ח(‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי‬ ‫לבעל הטורים מילת הלב וביטול יצר הרע יהיה כבר בימות‬ ‫המשיח וכרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן במסכת סנהדרין )צט ע"א(‬ ‫כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם‬ ‫הבא עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו )ישעיה סד‪ .‬ג(‪,‬‬ ‫ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות‬ ‫המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד‪ .‬והרמב"ם כשמואל ועולם‬ ‫כמנהגו נוהג ויצה"ר לא ייבטל גם בימות המשיח‪ ,‬וכן לשיטתו‬ ‫סידר נוסח התפילה בתפלת ובא לציון גואל וכו' בסוף ספר‬ ‫אהבה )לג(‪ ,‬כן יהי רצון ורחמים מלפניך ה' אלהינו שנחיה‬ ‫לשמור חוקיך בעוה"ז ולימות המשיח כדי שנזכה ונירש טוב‬ ‫לחיי העוה"ב‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן גם בסידור התפילה תכלאל לקהילות‬ ‫תימן נוסח בלדי כנוסח הרמב"ם‪ .‬אבל לדידן‪ ,‬יה"ר מלפניך ה'‬ ‫אלהינו שנשמור חוקיך בעוה"ז ונזכה ונחיה ונראה ונירש טובה‬ ‫וברכה לשני ימות המשיח ולחיי העוה"ב וכו'‪.‬‬ ‫ובמסכת שבת )קיג ע"ב( ויצבט לה קלי ותאכל )רות ב‪ .‬יד( וכו' )לישנא‬ ‫דקרא‪ ,‬ויאמר לה בועז לעת האכל גשי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ ותשב‬

‫מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר(‪ ,‬במתניתא תנא ותאכל‬ ‫בעולם הזה ותשבע לימות המשיח ותותר לעתיד לבא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ודמתניתא אפשר גם אליבא דשמואל‪ ,‬ותאכל בעוה"ז ותשבע‬ ‫לימות המשיח ותותר לעתיד לבא‪ .‬אחר שבימות המשיח ליכא‬ ‫שעבוד מלכיות‪ ,‬לכן אותה עשירות לבית דוד שהיתה בעוה"ז‬ ‫יהיה לשביעתם בימות המשיח אחר שלא ישתעבדו למלכיות‬ ‫לשלם מס וכדו'‪ .‬והנה עה"פ אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך‬ ‫)תהלים כב‪ .‬כג( פי' רש"י אספרה שמך לאחי‪ ,‬בהתאסף כל כנסיותי‪,‬‬ ‫וכן הוא אומר להם יראי ה' הללוהו‪ ,‬אלו הגרים וכל זרע יעקב‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬וממילא אם הללוהו קאי אגרים‪ ,‬ושוב נאמר הילול בהמשך‪,‬‬ ‫יאכלו ענוים וישבעו יהללו ה' דורשיו )תהלים כב‪ .‬כז( וברש"י יאכלו‬ ‫ענוים לעת גאולתינו לימות המשיח‪ ,‬הרי ויצבט לרות הגיורת קלי‬ ‫ותאכל בעולם הזה ותשבע לימות המשיח‪ ,‬ורות בענוותנותה הרי‬ ‫וודאי נתקיים בה יאכלו ענוים וישבעו לימות המשיח‪.‬‬ ‫ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך‬ ‫בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך‪ ,‬ונתן ה' אלהיך את כל‬ ‫האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך )דברים ל‪ .‬ו‪-‬ז(‪.‬‬

‫)איכה‬

‫אחרי אשר ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך וגו'‪ ,‬ואף‬ ‫א'ת ל'בבך ו'את ל'בב רומז לחודש הרחמים והסליחות‪ .‬אח"כ‬ ‫יתקיים ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל‬ ‫שונאיך‪ .‬כי תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה‬ ‫)מפיוט ונתנה תוקף(‪ ,‬לא מבטלין אלא מעבירין‪ ,‬וגם לא נאמר‬

‫מעבירין הגזרה אלא מעבירין רוע הגזרה‪ .‬כי מעבירין רוע‬ ‫הגזרה מהישראל להנכרי הרשע‪ .‬שמשנגזרה גזירה הרי היא‬ ‫קיימת‪ ,‬אבל את רוע שלה מעבירין מהישראל להרשע‪ .‬וזה‬ ‫עפ"י שפי' הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע במשנה במסכת‬ ‫ברכות )לד ע"ב( אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל‬ ‫על החולים ואומר זה חי וזה מת‪ ,‬דלכאורה בשלמא כשתפלתו‬ ‫שגורה בפיו היה אומר זה חי‪ ,‬אך אם לא היתה תפלתו שגורה‬ ‫היה לו לשתוק‪ ,‬ולמה לו לומר הבשורה זה מת‪ .‬אלא כך פירושו‪.‬‬ ‫היה אומר זה חי וזה מת‪ ,‬שהיה זה תשובה אחת‪ .‬זה חי והגזרה‬ ‫שהיתה עליו ילך על ראש הנכרי הרשע שונא ישראל‪ ,‬וזה מת‬ ‫היינו הרשע מת‪ ,‬כי כיון שנגזרה גזירה ומלאך המות דורש‬ ‫המגיעו‪ ,‬הרי כעת יקח את הרשע המת‪ .‬וממילא תשובה ותפלה‬ ‫וצדקה הכלולים ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך‪,‬‬ ‫מעבירין מהישראל את רוע הגזרה על ראש שונאי ישראל‪ ,‬וזהו‬ ‫ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך‪.‬‬

‫כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו )דברים ל‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫וברש"י כי קרוב אליך‪ ,‬התורה נתנה לכם בכתב ובעל פה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נראה שזה ממה שנא' בפיך ובלבבך לעשותו‪ .‬כי בפיך הן‬ ‫הדברים הכתובים כבר בתורה שבכתב ורק בפיך לעשותם‪,‬‬ ‫ואילו בלבבך קאי על דברים שאינם כתובים כי הם בעל פה‬ ‫ולכן כתבם על לוח לבך )משלי ג‪ .‬ג(‪.‬‬ ‫אמנם בתרגום יונתן בן עוזיאל בפיך הוא לימוד התורה‬ ‫ובלבבך הוא עשיית המצוות‪ .‬ומה מתוקים דברי התרגום יונתן‬ ‫חו‬ ‫רום ָק ִריב לְ כוֹ ן ּ ִפ ְתגָ ָמא ְ ּבבֵ ית מֶ ְד ָר ׁ ֵ‬ ‫שיכוֹ ן‪ְ ּ ,‬פ ָת ּ‬ ‫בן עוזיאל‪ ,‬אֲ ּ‬ ‫ירו לִ ְ ּבכוֹ ן לְ מֶ ֱעבַ ד י ְַתהוֹ ן‪ .‬ויה"ר‬ ‫ּפֻ ְמכוֹ ן לְ מֶ ֱהוֵי הַ גְ יַין ְ ּבהוֹ ן‪ּ ְ ,‬ב ֵד ּ‬ ‫שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪.‬‬

‫ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד‬ ‫לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה )דברים לא‪ .‬ב(‪.‬‬ ‫במסכת קדושין )לח ע"א( הא למדת שבשבעה באדר מת משה‪.‬‬ ‫ומנין שבשבעה באדר נולד משה‪ ,‬שנא' ויאמר אליהם בן מאה‬ ‫ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא‪ ,‬שאין ת"ל‬ ‫היום‪ ,‬מה ת"ל היום‪ ,‬מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של‬ ‫צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנא' את מספר ימיך אמלא‬ ‫)שמות כג‪ .‬כו(‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה מוזכר כאן ימים חדשים ושנים‪ .‬מתחילה‬ ‫בפסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום הרי שנה והרי יום‪,‬‬ ‫ואח"כ מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים הרי‬ ‫שנים‪ ,‬מיום ליום ומחדש לחדש הרי יום והרי חודש‪ ,‬שנא' את‬ ‫מספר ימיך אמלא הרי ימים‪ .‬ולענ"ד בסדר הדברים‪ .‬אחר שאמר‬ ‫רבי אבא אמר שמואל במסכת מגילה )ה' ע"א( מניין שאין מונין‬ ‫ימים לשנים שנא' לחדשי השנה )שמות יב‪ .‬ב(‪ ,‬חדשים אתה מונה‬ ‫לשנים ואי אתה מונה ימים לשנים‪ ,‬ורבנן דקיסרי משום ר' אבא‬ ‫אמרו מניין שאין מחשבין שעות לחדשים שנא' עד חודש ימים‬ ‫)במדבר יא‪ .‬כ(‪ ,‬ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה מחשב שעות‬ ‫לחדשים‪ .‬ממילא לפי"ז אם נאמר את מספר ימיך אמלא‪ ,‬והרי אי‬ ‫אתה מונה ימים לשנים‪ ,‬אלא ימים אתה מחשב לחדשים‪ ,‬ולכן‬ ‫מיום ליום נמנה ונעשה מחודש לחודש‪ ,‬ואחר שחודשים אתה‬ ‫מונה לשנים‪ ,‬ממילא כעת א"ש שהקב"ה ממלא שנותיהם‪ .‬זאת‬ ‫אומרת‪ ,‬ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום‪ ,‬היום‬ ‫היינו בן מאה ועשרים שנה היום‪ ,‬מיום ז' אדר שנולד ליום ז' אדר‬ ‫שנסתלק בו‪ .‬וזהו מה ת"ל היום‪ .‬שמיום ליום נעשין מחודש‬ ‫לחודש‪ ,‬וממילא מחודש לחודש מתמלאין שנותיהם של צדיקים‪.‬‬ ‫ועוד במה שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום‬ ‫ליום ומחודש לחודש שנא' את מספר ימיך אמלא‪ .‬הנה בתרומת‬ ‫המשכן עה"פ ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת‬

‫אותו על עבודת אהל מועד )שמות ל‪ .‬טז( כבר כתב ברש"י אודות‬ ‫הקושיא איך יתכן שמנין הראשון של בני ישראל אחר יוהכ"פ‬ ‫בשנה ראשונה היה שוה למניינם השני בא' אייר בשנה‬ ‫השנית‪ ,‬כי לא מסתבר שבמשך זמן כזה לא היו מי שהגיעו‬ ‫לכלל עשרים להיותו נמנה‪ ,‬וברש"י תשובה לדבר‪ ,‬ששנות‬ ‫האנשים נמנים למנין אחד מא' בתשרי‪ ,‬כלומר שכל מי שנולדו‬ ‫עד א' בתשרי מלאה להם שנה בא' בתשרי‪ ,‬וממילא המנין של‬ ‫אחר יוהכ"פ הושווה להמנין של א' אייר שאח"כ‪ ,‬ורק לגבי מנין‬ ‫שנות יציאת מצרים מונים מא' בניסן‪ ,‬נמצא ששני המניינים‬ ‫היו בשנה אחת‪ .‬ועדיין הקשה הרמב"ן דלא מסתבר שבמשך‬ ‫זמן זה לא מת אף אחד מהם‪ ,‬ועוד שהרי מנין שנות האדם הם‬ ‫מעת לעת מיום הולדו‪ ,‬ולכן דחק הרמב"ן שאכן במשך זמן‬ ‫יותר מו' חדשים אלו‪ ,‬מתו מהם‪ ,‬ואלו שבאו לכלל עשרים‬ ‫באותו זמן‪ ,‬היו מנין שוה לאותן שמתו‪ ,‬ובכך היו שני המנינים‬ ‫שוים אף שהיה בהפרש זמן יותר מו' חדשים‪ .‬ובעל הלבושים‬ ‫בלבוש האורה הוכיח ממשה רבינו ע"ה שנתקיים בו הכתוב‬ ‫את מספר ימיך אמלא מיום ליום כמאחז"ל שבז' באדר נולד ובז'‬ ‫באדר מת‪ ,‬הרי דלא כהרש"י שכתב שמנין שנות האנשים הוא‬ ‫בא' בתשרי לכולם‪ .‬וכתב בעל הלבוש שאעפ"י שאפשר ליישב‬ ‫הרש"י שאמנם מאה ועשרים שנותיו של משה הושלמו בא'‬ ‫בתשרי כפי' רש"י‪ ,‬ומה שחי עד ז' באדר‪ ,‬הוא מה שהוסיפו לו‬ ‫עד ז' באדר שבו מת‪ .‬עכ"ז כתב בעל הלבוש שמשמעות את‬ ‫מספר ימיך אמלא אינו שאם היה מת שעה אחת קודם ז' אדר‬ ‫לא היו לו התוספת ימים בלבד‪ ,‬כי המשמעות האמיתית של‬ ‫את מספר ימיך אמלא הוא שהיה במילוי ימים‪ ,‬דהיינו שאם היה‬ ‫מת קודם ז' אדר לא היה מגיע לכלל ק"ך שנה‪.‬‬ ‫ואני הקטן בעניי חשבתי שאדרבה‪ ,‬פי' רש"י מתיישב יפה לפי‬ ‫צחות לשונם של חכמינו ז"ל בדבריהם שאמרו שנא' ויאמר‬ ‫אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו'‪ ,‬מה ת"ל היום‪,‬‬ ‫מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום‬ ‫ומחודש לחודש שנא' את מספר ימיך אמלא‪ .‬פירושן של דברים‬ ‫הוא ששנותיהם של צדיקים כמו בכל אדם נמנין לפי א' בתשרי‪,‬‬ ‫אבל שנותיהן של צדיקים הקב"ה ממלאן שיהיו מיום ליום‬ ‫ומחודש לחודש שלא ככל בני האדם‪ ,‬וזה מהבטחת את מספר‬ ‫ימיך אמלא‪ .‬ופרט להשנה שמלאה בא' בתשרי‪ ,‬אצל צדיקים‬ ‫נמלאת השנה מיום ליום ומחודש לחודש‪ ,‬ואילו היה משה מת‬ ‫שעה אחת קודם ז' אדר לא היה מתקיים בו מילואת השנה‬ ‫למספר הימים המלאים שיש בצדיקים‪.‬‬ ‫הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך‬ ‫למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו‬ ‫לעשות את כל דברי התורה הזאת )דברים לא‪ .‬יב(‪.‬‬ ‫במסכת חגיגה )ג' ע"א( הקהל את העם האנשים והנשים והטף‪,‬‬ ‫אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע‪ ,‬טף למה באין‪ ,‬כדי‬ ‫ליתן שכר למביאיהן‪ .‬ובבן יהוידע בא ליישב דלכאורה אם‬ ‫נשים מבינות הדרשה הרי באו ללמוד כאנשים‪ ,‬ואם אינן‬ ‫מבינות א"כ גם בהן יקשה כעל הטף למה באו‪ ,‬והביא מזוה"ק‬ ‫פרשת שלח )קסז ע"ב( שראה אותו צדיק היכלות בגן עדן‬ ‫שיושבות שם הנשים דוקא ושם משתדלות בפקודי אורייתא‬ ‫ובטעמייהו‪ ,‬וכתב וז"ל‪ ,‬וחקרנו שם מנין לנשים בגן עדן השגה‬ ‫בעסק התורה מאחר שבעוה"ז אין עוסקות בתורה כלל‪ ,‬אלא‬ ‫שבהיות שבעוה"ז שומעות דברי תורה מאנשים הלומדין או‬ ‫מחכם הדורש בציבור‪ ,‬אע"פ שאינן מבינות נשמתן קולטת אותם‬ ‫ד"ת‪ ,‬ובכח אותה קליטה שנפשן קלטה‪ ,‬כשילכו לגן עדן ששם‬ ‫נפשם מתלבשת בגוף רוחני בדיוקנא דהוו בהאי עלמא יתעורר‬ ‫כח אותה הקליטה בד"ת בנפשן ותעסוקנה בגן עדן בדברי תורה‪.‬‬ ‫ועפי"ז ביאר הבן יהוידע מהו נשים באו לשמוע‪ ,‬לפי ְׁש ַמטוֹ ת‬ ‫אוזן לשמוע בד"ת בעוה"ז‪ ,‬אבל הטף שאין דעתן ולבן אלא‬ ‫לדברים חיצונים במה שהן עסוקים ורואים ואין נפשם קולטת‬ ‫משמיעת הד"ת‪ ,‬לכן אמר למה באים ליתן שכר למביאיהן‪.‬‬ ‫ולפי"ז אמרתי ללומדי השיעור בכוללנו שגם אם מי מהמשתתפים‬ ‫תנומה תחטפנו בעת הלימוד אבל טורח הוא לבא להשיעור‪ ,‬וזהו‬ ‫שאמרו במסכת אבות )פ"ה מי"ד( ארבע מידות בהולכי בית‬ ‫המדרש‪ ,‬הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו‪ .‬כי ודאי נקלטו‬ ‫הד"ת באוזניו ושכר הליכה בידו ואף יזכה לעלמא דקשוט‬ ‫לעמול בתורה באותן סוגיות שהשתתף בשיעורן‪ .‬ושמעתי בשם‬ ‫הגראי"ל שטיינמן שליט"א שכשהיה מרביץ תורה לבעלי בתים‬ ‫בכפר סבא היה אחד המשתתפים שהיה מתייגע שעות רבות‬ ‫במלאכתו‪ ,‬ובפתיחת השיעור היה נרדם עד סוף השיעור שאז‬ ‫היה קם ופונה לביתו‪ ,‬ופ"א שאלו הגראי"ל שטיינמן שליט"א‬ ‫שהרי עדיף אם מיד אחר עמל המלאכה במשך כל היום יפנה מיד‬ ‫לביתו למנוחת שעה נוספת‪ ,‬השיבו אותו משתתף כי בביתו‬ ‫ילדים קטנים וחפץ הוא שיראו שיש להם אבא הקובע עתים‬ ‫לתורה‪ .‬ומוסיף הגראי"ל שטיינמן שליט"א שעקב אחר ילדי אותו‬ ‫אדם עד שנוכח שגדלו ונעשו כולם לתלמידי חכמים‪.‬‬ ‫ועוד בזה‪ ,‬לפי ששמעתי בשם הגה"ח ר' נתן לוברט זצ"ל‬ ‫)אמרותיו הודפסו בס' שארית נתן( וראיתי גם בספר הזכרון להגרי"י‬ ‫פרנקל זצ"ל )איש על העדה עמ' רלד( במה שא"ר יהושע במסכת‬ ‫פסחים )צו ע"ב( שמעתי שתמורת פסח קריבה ותמורת פסח אינה‬ ‫קריבה ואין לי לפרש‪ ,‬וכן במסכת יבמות )עט ע"ב( אמר רבי‬

‫יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ‬ ‫ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש‪ ,‬פירושו לפי דאיתא בתלמוד‬ ‫ירושלמי )יבמות פ"א ה"ו( ראה את רבי יהושע וקרא עליו את מי‬ ‫יורה דעה )ישעיה כח‪ .‬ט(‪ ,‬זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו‬ ‫לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה‪ .‬וגם במסכת‬ ‫אבות )פ"ב מ"ח( רבי יהושע בן חנניה אשרי יולדתו‪ ,‬וברבינו‬ ‫עובדיה מברטנורא אשרי יולדתו‪ ,‬שהיא גרמה לו שיהא חכם‬ ‫לפי שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת להם‬ ‫בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעיי שיהיה‬ ‫חכם‪ ,‬ומיום שנולד לא הוציאה ערשתו מביהמ"ד כדי שלא יכנסו‬ ‫באזניו אלא דברי תורה‪ .‬ולפי"ז‪ ,‬על שערשתו היתה מוטלת‬ ‫בביהמ"ד אמר ששמע אך אין לו לפרש כיון שהיה תינוק ולא‬ ‫היה מבין הדברים ששמע‪ .‬ואמרתי הן הן דברי הבן יהוידע‬ ‫שהנשים שומעות דברי תורה מאנשים הלומדין או מחכם‬ ‫הדורש בציבור‪ ,‬ואע"פ שאינן מבינות עכ"ז נשמתן קולטת‬ ‫אותם ד"ת‪ ,‬לא כן הטף שאין דעתן ולבן אלא לדברים חיצונים‬ ‫במה שהן עסוקים ורואים ואין נפשם קולטת משמיעת הד"ת‪.‬‬ ‫וא"כ רבי יהושע בן חנניה היה במעלה גבוה משאר תינוקות‬ ‫וטף‪ ,‬לפי שבא לשמוע וכהירושלמי ביבמות )שם( שמיום שנולד‬ ‫היתה ערשתו בביהמ"ד כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה‪.‬‬ ‫ובעיקר דברי הבן יהוידע ליישב דאם נשים מבינות הדרשה‬ ‫הרי באו ללמוד כאנשים‪ ,‬ואם אינן מבינות א"כ גם בהן יקשה‬ ‫כעל הטף למה באו‪ .‬ובענ"ד הבנתי הגמ' בפשטות‪ ,‬אנשים‬ ‫באים ללמוד כי בידם מצות תלמוד תורה‪ ,‬ואילו נשים שאינן‬ ‫מצוות בתלמוד תורה באות לשמוע‪ ,‬היינו לפי שפי' רש"י‬ ‫במסכת מגילה )כא ע"ב( ת"ר בתורה אחד קורא ואחד מתרגם‬ ‫ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין‪ ,‬ובנביא אחד קורא‬ ‫ושנים מתרגמין‪ ,‬וברש"י‪ ,‬שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים‬ ‫ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש‪ ,‬והתרגום הוא לעז‬ ‫הבבליים‪ ,‬ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין‬ ‫את המצות‪ ,‬אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי‪ ,‬ע"כ‬ ‫מרש"י‪ .‬וזהו נשים באות לשמוע כדי להבין‪ ,‬ואף אם אינן‬ ‫מבינות‪ ,‬עכ"ז סו"ד יבינו ע"י תרגום וביאור הדברים שנקראו‪.‬‬ ‫גם אפ"ל‪ ,‬אנשים באים ללמוד ושכר תלמוד תורה כנגד כולם‪,‬‬ ‫נשים באות לשמוע ובשמיעה לבד אין שכר כמו לאנשים‬ ‫שבאין למצות תלמוד תורה‪ .‬וא"כ‪ ,‬מתן שכרן של הנשים תלוי‬ ‫בטף‪ ,‬וזהו טף באין ליתן שכר לנשים המביאיהן‪.‬‬ ‫עוד בנשים באות לשמוע‪ .‬זהו שכתב האבן עזרא עה"פ‬ ‫במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד )שמות לח‪ .‬ח(‪,‬‬ ‫ובאבן עזרא‪ ,‬וטעם הצובאות‪ ,‬כי משפט כל הנשים להתיפות‬ ‫לראות פניהם בכל בוקר במראות נחושת או זכוכית לתקן‬ ‫הפארות שעל ראשיהן‪ ,‬כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד‬ ‫היום‪ ,‬והנה היו בישראל נשים עובדות ה' שסרו מתאות זה העולם‬ ‫ונתנו מראותיהן נדבה‪ ,‬כי אין להם צורך עוד להתיפות‪ ,‬רק באות‬ ‫יום יום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצוות וכו'‪.‬‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬ ‫נפ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות וגו' )דברים לא‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫ובמדרש )דברים רבה פרשה ט( ד"א הן קרבו ימיך‪ ,‬למה נגזר עליו‬ ‫מיתה בלשון הן‪ ,‬רבנן אמרי למה הדבר דומה לאחד שכיבד את‬ ‫המלך והביא לו דורון חרב חדה‪ ,‬אמר המלך התיזו ראשו בה‪,‬‬ ‫א"ל אותו האיש אדוני המלך במה שכבדתיך בה אתה מתיז‬ ‫את ראשי‪ ,‬כך אמר משה‪ ,‬רבש"ע בהן קלסתיך שנא' הן לה'‬ ‫אלהיך השמים ושמי השמים וגו' )דברים י‪ .‬יד( ובהן אתה גוזר עלי‬ ‫מיתה‪ ,‬א"ל הקב"ה‪ ,‬שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה את‬ ‫היוצאות‪ ,‬א"ל אי אתה זכור בשעה ששלחתיך לגאול אותם‬ ‫ממצרים ואמרת לי הן לא יאמינו לי )שמות ד‪ .‬א(‪ ,‬הוי הן קרבו ימיך‪.‬‬ ‫וחשבתי הרי ב' פעמים השתמש משה רבינו בתיבת הן‪ ,‬פעם‬ ‫א' שנא' הן לה' אלהיך השמים וגו'‪ ,‬והפעם הב' שנא' הן לא‬ ‫יאמינו לי‪ ,‬ולמה זכר לו השי"ת דוקא את ההן לא יאמינו לי עד‬ ‫שבהן גזר עליו מיתה‪ .‬ולולא דמסתפינא אמינא‪ ,‬לפי שהן לה'‬ ‫אלהיך השמים וגו' הוא אמנם קילוס להבורא ית"ש‪ ,‬אבל זה בין‬ ‫מור יותר לפי שזה בין‬ ‫אדם למקום‪ .‬לא כן ההן לא יאמינו לי החָ ּ‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬ודרש רבי אלעזר בן עזריה במשנה במסכת יומא‬ ‫)פה ע"ב( מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו )ויקרא טז‪ .‬ל(‪ ,‬עבירות שבין‬ ‫אדם למקום יוהכ"פ מכפר‪ ,‬עבירות שבין אדם לחבירו אין‬ ‫יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו‪ ,‬ולכן זכר לו השי"ת דוקא‬ ‫את ההן לא יאמינו לי עד שבהן גזר עליו מיתה‪.‬‬ ‫עוד בהמדרש הנ"ל‪ .‬האדם שכיבד את המלך ע"י שהביא לו‬ ‫דורון חרב חדה‪ ,‬הזכיר במדרש לשון שכיבד וכו'‪ .‬וכן מה שאמר‬ ‫אותו האיש להמלך במה שכבדתיך בה אתה מתיז את ראשי‪,‬‬ ‫הזכיר לשון במה שכבדתיך וכו'‪ .‬אבל במשה לא הזכיר לשון‬ ‫כבוד אלא לשון קילוס‪ ,‬שאמר משה רבש"ע בהן קלסתיך וכו'‪.‬‬ ‫ולענ"ד בדקדוק תיבת קילוס במשה ולא כיבוד‪ ,‬שבזה יש דמיון‬ ‫הנמשל של משה רבינו למשל של האיש שהביא הדורון למלך‪.‬‬ ‫כי המשל הוא הדורון שהיה חרב חדה‪ .‬והנמשל בדומה לו‪,‬‬

‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬

‫)אבות פ"ה מי"ח(‬

‫משה רבינו שקילס להקב"ה‪ .‬והנה על המשנה במסכת פסחים‬ ‫)כב ע"ב( ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וכו'‪ ,‬פי' ברש"י מקולס‪,‬‬ ‫כרעיו ובני מעיו תלויין לו חוצה לו בצדו וכו'‪ ,‬מקולס לשון גבור‬ ‫מזויין שכלי זיינו תלויין לו בצדו‪ ,‬כדמתרגמינן וכובע נחשת‬ ‫)שמואל א' יז‪ .‬ה( וקולסא דנחושא‪ ,‬ע"כ מרש"י‪ .‬וכעת לענ"ד כיון‬ ‫שקילוס שייך בכלי זיין וזהו תפארתו של הגבור שחרבו תלויה‬ ‫לו בצדו‪ ,‬לכן אמר משה בהן קלסתיך וכו'‪ ,‬ומתדמה יפה לזה‬ ‫שכיבד את המלך בדורון חרב חדה‪.‬‬ ‫עוד חשבתי בדברי המדרש מה שנחרד על שבהן נגזר עליו‬ ‫מיתה‪ .‬לפי דאיתא בספרי סדר מיתת אהרן‪ ,‬שמשה א"ל הכנס‬ ‫למערה ונכנס‪ ,‬ראה מטה מוצעת ונר דלוק וכו' א"ל עצום עיניך‬ ‫ועצם‪ ,‬מיד חמד משה לאותה מיתה‪ ,‬וזהו שנא' לו כאשר מת‬ ‫אהרן אחיך )דברים לב‪ .‬נ(‪ ,‬מיתה שנתאוית לה‪ .‬וממילא משה‬ ‫נתאוה למיתת נשיקה ע"י קוב"ה כביכול בכבודו ובעצמו ולא‬ ‫ע"י מלאך המות הממונה לנטילת הנשמות‪ .‬וכאן הן קרבו ימיך‬ ‫למות‪ ,‬בהן גזר עליו מיתה‪ .‬ועל זה הקשה משה רבינו‪ ,‬בהן‬ ‫אתה גוזר עלי מיתה‪ ,‬כי ה"ן בגימטריא דומ"ה הוא המלאך‬ ‫הממונה על נטילת הנשמות‪ ,‬הוא שאמר דוד המלך ע"ה לא‬ ‫המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה )תהלים קטו‪ .‬יז(‪ .‬והשיבו‬ ‫הקב"ה שגזירת מיתה בהן‪ ,‬היינו לפי שאמר הן לא יאמינו לי‪,‬‬ ‫אבל ודאי מיתתו בנשיקה ע"י הקב"ה כביכול‪.‬‬

‫ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וגו'‬ ‫)דברים לא‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫משה הָ א אַ נְ ְּת ְׁשכִ יב‬ ‫ובתרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬וַ אֲ ַמר ה' לְ ׁ ֶ‬ ‫עפ ָרא ִעם אַ ְבהָ ָת ְך וְ נִ ְׁש ָמ ָת ְך ּ ֶת ֱהוֵי גְ נִ יזָא ִ ּבגְ נִ יז חַ יֵי ַעלְ ָמא ִעם‬ ‫ְ ּב ַ ְ‬ ‫אַ ְבהָ ָת ְך וכו'‪ .‬ובפירוש יונתן ביאר וז"ל‪ ,‬תיקן בזה‪ ,‬דאי אפשר‬ ‫לומר הנך שוכב דומיא דושכבתי עם אבותי דהיינו במערת‬ ‫המכפלה‪ ,‬דהא משה נקבר בגיא‪ .‬אלא מאי עם אבותיך‪ ,‬נשמתך‬ ‫בגן עדן עם אבותיך‪ ,‬ומעין זה בספרי עיי"ש‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובענ"ד‬ ‫תמהתי בדברים‪ .‬שהרי עה"פ ושכבתי עם אבותי ונשאתני‬ ‫ממצרים וקברתני בקבורתם )בראשית מז‪ .‬ל( פי' רש"י בא"ד וז"ל‪,‬‬ ‫ושכבתי עם אבותי‪ ,‬ואין לומר ושכבתי עם אבותי השכיבני עם‬ ‫אבותי במערה‪ ,‬שהרי כתיב אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני‬ ‫בקבורתם‪ .‬ועוד מצינו בכמה מקומות לשון שכיבה עם אבותיו‬ ‫היא הגויעה ולא הקבורה‪ ,‬כמו וישכב דוד עם אבותיו )מלכים א' ב‪.‬‬ ‫י( ואח"כ ויקבר בעיר דוד‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולפי דברי רש"י אלה אין‬ ‫צריכים לדברי הפירוש יונתן‪ ,‬כי בלא"ה הנך שוכב עם אבותיך‬ ‫לא מדבר מהקבורה‪ ,‬ובכלל דוגמת ושכבתי עם אבותי שהביא‬ ‫בהפירוש יונתן‪ ,‬גם שם לא קאי על הקבורה כמפורש ברש"י‪.‬‬ ‫וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה‬ ‫לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על‬ ‫כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה )דברים לא‪ .‬יז(‪.‬‬ ‫וברש"י והסתרתי פני‪ ,‬כמו שאיני רואה בצרתם‪ ,‬ע"כ‪ .‬וחשבתי‬ ‫כי ודאי הקב"ה רואה תמיד ואין עיניו ית"ש כביכול נעצמות‪.‬‬ ‫אלא שהסתר הפנים הוא‪ ,‬שלנו אינו נראה כביכול‪ .‬ומדוייק גם‬ ‫בתיבת והסתרתי פני ולא נאמר ועצמתי עיני וכדו'‪ .‬ומובן לפי‬ ‫שכבר כתבתי עה"פ כי ידעתי את מכאוביו )שמות ג‪ .‬ז( במה שפי'‬ ‫רש"י בא"ד וז"ל‪ ,‬שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו ולא‬ ‫העלמתי את עיני ולא אאטום את אזני מצעקתם‪ .‬ודייקתי‬ ‫בלשונו המדוקדק והטהור של רש"י שכתב ולא העלמתי עיני‬ ‫בלשון עבר‪ ,‬ואילו ולא אאטום את אזני בלשון עתיד‪ .‬לפי שיש‬ ‫חלילה אשר שערי תפלה ננעלו‪ ,‬אבל הקב"ה צופה ורואה בכל‬ ‫עת ובכל שעה בעני עמו‪ .‬וזה אמרו דוקא בלשון עתיד ולא‬ ‫אאטום את אזני מצעקתם על התפילה‪ ,‬שבראיה לא העלמתי את‬ ‫עיני גם לשעבר במשך כל ימי גלות מצרים שראיתי ואני רואה‬ ‫תמיד‪ .‬וע"ע מה שכתבתי בזה בפרשת שמות )שמות ג‪ .‬ז(‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך‬ ‫אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי‬ ‫תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם )דברים לא‪ .‬כט(‪.‬‬ ‫וברש"י אחרי מותי כי השחת תשחיתון‪ ,‬והרי כל ימות יהושע‬ ‫לא השחיתו שנא' ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע‬ ‫לא(‪ .‬מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו‪ ,‬שכל זמן‬ ‫שיהושע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי‪ ,‬ע"כ ברש"י‪ .‬אבל‬ ‫בלאו הכי אתי שפיר‪ ,‬לפי שפי' רש"י עה"פ אחר הדברים האלה‬ ‫)בראשית טו‪ .‬א( כל מקום שנא' אחר סמוך‪ ,‬אחרי מופלג‪ .‬נמצא מה‬ ‫שאמר להם משה רבינו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת‬ ‫תשחתון‪ ,‬הרי אין זה אחרי מות משה בסמוך‪ ,‬שהרי אחרי‬ ‫מופלג‪ .‬ואולי גם בשביל שבימות יהושע לא השחיתו‪ ,‬לכן נאמר‬ ‫אחרי מותי‪ ,‬אחרי מופלג‪ .‬ואודות אחרי מופלג‪ ,‬ע"ע מה שכתבתי‬ ‫בפי' רש"י עה"פ ויקרבו ימי ישראל למות )בראשית מז‪ .‬כט( כל מי‬ ‫שנא' בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫)יהושע כד‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬