Peirot Haamal Noach 5770

‫פרשת נח‬

‫גליון ‪174‬‬

‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים‬ ‫התהלך נח )בראשית ו‪ .‬ט(‪.‬‬ ‫וברש"י בדורותיו‪ ,‬יש מרבותינו דורשים אותו לשבח‪ ,‬כל שכן‬ ‫שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשים אותו‬ ‫לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה‬ ‫נחשב לכלום‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובמסכת חגיגה )יד ע"א( ונשוא פנים )ישעיה ג‪ .‬ג(‬ ‫זה שנושאין פנים לדורו בעבורו‪ ,‬למעלה כגון רבי חנינא בן‬ ‫דוסא‪ ,‬למטה כגון רבי אבהו בי קיסר‪ .‬וכתבו התוס'‪ ,‬למטה כגון‬ ‫רבי אבהו בי קיסר‪ ,‬ולאו משום שלא היה חשוב למעלה‪ ,‬אלא‬ ‫משום שגם בדורו היו אנשי מעשה כמותו‪ ,‬ע"כ‪ .‬מה שהיה‬ ‫חשוב גם למעלה אלא שגם בדורו היו אנשי מעשה כמותו‪,‬‬ ‫היינו דרשה לשבח לו ולאנשי מעשה כמותו‪ .‬אבל גם אפ"ל‬ ‫בדרך ב'‪ ,‬לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא‬ ‫היה נחשב לכלום‪ ,‬כן שם‪ ,‬אף שהיה נחשב למעלה‪ ,‬עכ"ז מה‬ ‫שנקרא נשוא פנים‪ ,‬זה בשביל שהיה נחשב למטה‪.‬‬ ‫ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס‬ ‫מפניהם והנני משחיתם את הארץ )בראשית ו‪ .‬יג(‪.‬‬ ‫ק"ץ בגימטריא ני"ן ונכ"ד‪ .‬שנאמר פוקד עון אבות על בנים על‬ ‫שלשים ועל רבעים לשונאי )שמות כ‪ .‬ד(‪ ,‬דור שלישי זה הנכד‪ ,‬דור‬ ‫רביעי זה הנין‪ .‬וזהו ויאמר אלהים לנח ק"ץ כל בשר בא לפני‪.‬‬ ‫עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה‬ ‫מבית ומחוץ בכפר )בראשית ו‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫וברש"י עשה לך תבת‪ ,‬הרבה ריוח והצלה לפניו‪ ,‬ולמה הטריחו‬ ‫בבנין זה‪ ,‬כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה‬ ‫ועשרים שנה ושואלין אותו מה זאת לך‪ ,‬והוא אומר להם עתיד‬ ‫הקב"ה להביא מבול לעולם‪ ,‬אולי ישובו‪ .‬וברש"י עצי גופר‪ ,‬כך‬ ‫שמו‪ ,‬ולמה ממין זה‪ ,‬על שם גפרית שנגזר עליהם להמחות בו‪,‬‬ ‫ע"כ מרש"י‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬כיון שנגזר עליהם להמחות בגפרית‬ ‫לכן נצטווה לעשות התבה של עצי גופר‪ ,‬ומה ענין הצלתו‬ ‫לגפרית שהם נמחו בו‪ .‬ואפשר‪ ,‬אחר שעשה לך תבת במשך‬ ‫מאה ועשרים שנה ושואלין אותו מה זאת לך והוא אומר להם‬ ‫עתיד הקב"ה להביא לעולם מבול שבו גפרית‪ ,‬הרי עצם עשיית‬ ‫התבה להזהירם שישובו‪ ,‬ובעצי גופר רמז להם על הגפרית‪,‬‬ ‫היינו שכשישאלוהו מה זאת לך ואומר להם עתיד הקב"ה‬ ‫להביא מבול לעולם‪ ,‬וישאלוהו ולמה בעצי גופר ואומר להם על‬ ‫שם גפרית שבו ימחו אם לא ישובו‪.‬‬ ‫עוד אפ"ל‪ .‬אחר שבמסכת ראש השנה )כט ע"א( והיה כאשר ירים‬ ‫משה ידו וגבר ישראל )שמות יז‪ .‬יא( וכי ידיו של משה עושות‬ ‫מלחמה או שוברות מלחמה‪ ,‬אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל‬ ‫מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו‬ ‫מתגברים וכו'‪ ,‬כיוצא בו וכי נחש ממית או נחש מחיה‪ ,‬אלא‬ ‫בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם‬ ‫לאביהם שבשמים היו מתרפאין וכו'‪ .‬כמו"כ עשה לך תבת‬ ‫שבזה תהיה הצלתו‪ ,‬והיא תהיה ממין עצי גופר על שם גפרית‬ ‫שנגזר עליהם להמחות בו‪ ,‬וכי ידיו של משה עושות מלחמה או‬ ‫שוברות מלחמה‪ ,‬וכי נחש ממית או נחש מחיה‪ ,‬וכי גופר מציל‬ ‫וכי גפרית ממחה‪ ,‬אלא לומר לך כל זמן שמסתכלין כלפי מעלה‬ ‫ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ומתרפאין‬ ‫ונצולין‪ .‬וכן מה שבנות ישראל במצרים הולכות ויולדות בשדה‬ ‫תחת התפוח במסכת סוטה )יא ע"ב( וכיון שמכירין בהן מצרים‬ ‫באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע‪ ,‬ואולם במחלוקת‬ ‫קרח ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם וגו'‪ ,‬ותכס עליהם‬ ‫הארץ ויאבדו )במדבר טז‪ .‬לב‪-‬לג(‪ ,‬וכי אדמה בבליעתה מצלת‬ ‫התינוקות מהמצריים וכי אדמה בבליעתה מאבדת לקרח מתוך‬ ‫הקהל‪ .‬אלא מה שהתינוקות נבלעו אין זה נס מעשה האדמה‪,‬‬ ‫אלא רק בשביל הבטחת השי"ת וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן‬ ‫יפרץ )שמות א‪ .‬יב( שפרצו ורבו עד שהגדילו ובאו בעדרי עדרים‪.‬‬ ‫ובקרח חטא המחלוקת גרם לו וכל אשר לו ליאבד מתוך הקהל‪.‬‬ ‫צהר תעשה לתבה )בראשית ו‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫ברש"י‪ ,‬יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם‪.‬‬ ‫הב' דעות הן מהמדרש )ב"ר פרשה לא יא( ר' אבא בר כהנא אמר‬ ‫חלון‪ ,‬רבי לוי אמר מרגליות‪ .‬ואמנם במסכת סנהדרין )קח ע"ב(‬ ‫צוהר תעשה לתיבה א"ר יוחנן אמר לו הקב"ה לנח קבע בה‬ ‫אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים‪ .‬ר'‬ ‫יוחנן לא הביא רק הדעה שצוהר הוא מרגלית‪ .‬והרי אי' בילקוט‬ ‫שמעוני )נח פרק ז' רמז נו( ונמחו כל היקומים חוץ מנח וכו' וחוץ‬ ‫מעוג מלך הבשן כי ישב לו על עץ אחד תחת סולמו של תיבה‬ ‫ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם‪ ,‬מה עשה נח‪ ,‬נקב‬ ‫חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום‪ ,‬ע"כ‪ .‬מה‬ ‫שהיה נח צריך לנקב חור בתיבה‪ ,‬היה נלענ"ד שזה דוקא אם‬ ‫צוהר הוא מרגליות ולא חלון‪.‬‬ ‫ואדהכי צריך להבין מה הועיל מזון של נח לענק כעוג‪ .‬וכל זה‬ ‫מתיישב לפי שבמסכת יומא )פ' ע"ב( א"ל אביי קים להו לרבנן‬ ‫)שיעור אכילה ביוהכ"פ( בככותבת‪ ,‬דבהכי מיתבא דעתיה‪ ,‬בציר מהכי‬

‫לא מיתבא וכו'‪ ,‬מתקיף לה רבי זירא‪ ,‬וכל העולם כולו‬ ‫בככותבת ועוג מלך הבשן בככותבת )בתמיה(‪ ,‬א"ל אביי קים להו‬ ‫לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה‪ ,‬בציר מהכי לא מיתבא דעתיה‪,‬‬ ‫מיהו כולי עלמא טובא ועוג מלך הבשן פורתא‪ ,‬ע"כ‪ .‬עינוי דיום‬ ‫הכיפורים הוא בדמיתבא דעתיה‪ ,‬והביאו דוגמת עוג מלך הבשן‬ ‫דמיתבא דעתיה בשיעור כזה‪ .‬ושיעור דמיתבא דעתיה דעוג‬ ‫הוא בככותבת שהוא יותר מכזית‪ ,‬ונח נקב חור בתיבה והיה‬ ‫מושיט לעוג מזונו בכל יום ויום ודי בככותבת‪ ,‬וא"ש‪.‬‬

‫ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך‬ ‫ולהם לאכלה )בראשית ו‪ .‬כא(‪.‬‬ ‫אין ואספת לשון אסיפה וכינוס למקום אחד‪ ,‬שהרי כבר נאמר‬ ‫קח לך מכל מאכל אשר יאכל‪ .‬ומהו ואספת אליך‪ ,‬לשון הכנסה‪,‬‬ ‫והכנסת אליך‪ ,‬וכמו שעה"פ ושש שנים תזרע את ארצך ואספת‬ ‫את תבואתה )שמות כג‪ .‬י( פי' רש"י ואספת לשון הכנסה לבית כמו‬ ‫ואספתו אל תוך ביתך )דברים כב‪ .‬ב(‪ .‬כי אסיפה יתפרש בב'‬ ‫דרכים‪ ,‬או בלשון הכנסה לבית או בלשון כינוס כמו לך ואספת‬ ‫את זקני ישראל )שמות ג‪ .‬טז(‪ .‬ובטעם שדוקא שם פי' רש"י אסיפה‬ ‫לשון הכנסה‪ ,‬כבר כתבתי בזה‪ ,‬עיי"ש )שמות כג‪ .‬י(‪.‬‬

‫מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה )בראשית ז‪ .‬ח(‪.‬‬ ‫ואמר ריב"ל במסכת פסחים )ג' ע"א( לעולם אל יוציא אדם דבר‬ ‫מגונה מפיו‪ ,‬שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר‬ ‫מגונה מפיו‪ ,‬שנא' מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה‬ ‫טהורה‪ .‬ובמסכת שבת )קח ע"א( א"ל שמואל לקרנא גברא רבה‬ ‫קאתי ממערבא וכו' זיל תהי ליה אקנקניה‪ ,‬אזל אשכחיה לרב‪,‬‬ ‫א"ל )קרנא לרב( מניין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה‬ ‫טהורה‪ ,‬א"ל דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך )שמות יג‪ .‬ט( מן‬ ‫המותר בפיך‪ .‬ובהמשך הגמ' וזו שאילה שאל ביתוסי אחד את ר'‬ ‫יהושע הגרסי מניין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה‪,‬‬ ‫דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מדבר המותר בפיך‪ .‬הנה‬ ‫קרנא שהיה מן החכמים שאל בלשון נקיה‪ ,‬מנין שאין כותבין‬ ‫תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה‪ ,‬ואילו הביתוסי שאל לא‬ ‫בלשון נקיה‪ ,‬אלא מנין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה‪.‬‬

‫בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום‬ ‫לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים‬ ‫נפתחו )בראשית ז‪ .‬יא(‪ ,‬ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש‬ ‫יבשה הארץ )בראשית ח‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫נמצא שימי המבול היו י"ב חדשי לבנה ועוד עשרה ימים‬ ‫שבכללן הן שס"ד ימים‪ .‬עפ"י דאמר רמי בר חמא במסכת יומא‬ ‫)כ' ע"א( השטן בגימטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי‪ ,‬תלת‬ ‫מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני‪ ,‬ביומא‬ ‫דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני‪ .‬וכן במבול אולי היה לו‬ ‫רשות רק לשס"ד ולא יותר‪.‬‬ ‫אמנם עה"פ ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה‬ ‫הארץ )בראשית ח‪ .‬יד( הביא רש"י מהמדרש שירידתן בחדש השני‬ ‫בי"ז לחדש‪ ,‬אלו י"א ימים שהחמה יתירה על הלבנה‪ ,‬שמשפט‬ ‫דור המבול שנה תמימה היה‪ .‬אבל רש"י בחשבונו בפרשה לא‬ ‫נקיט מקצת יום ראשון למנין‪ ,‬וממילא רק שס"ד ימים מלאים‬ ‫היו וכדאמרן‪ .‬ואקוה שלא יצא טעות מתח"י‪.‬‬

‫והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים‬ ‫ויסגר ה' בעדו )בראשית ז‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫אחר שלעיל עה"פ בעצם היום הזה בא נח וגו' אל התבה‬ ‫)בראשית ז‪ .‬יג( פי' רש"י למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים אילו‬ ‫אנו רואים אותו נכנס לתיבה אנו שוברין אותה והורגין אותו‬ ‫אמר הקב"ה אני מכניסו לעיני כולם ונראה דבר מי יקום‪,‬‬ ‫המשיך רש"י כאן בביאורו‪ ,‬ויסגור ה' בעדו‪ ,‬הגין עליו שלא‬ ‫ישברוה‪ ,‬הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם‪.‬‬ ‫והנה אותן דובים ואריות היו עתידין למות במי המבול כדכת'‬ ‫ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה‬ ‫כא( ועכ"ז עשו רצון קונם וקיימו שליחותם להגן על נח‪.‬‬

‫)בראשית ז‪.‬‬

‫ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו‬ ‫בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים )בראשית ח‪ .‬א(‪.‬‬ ‫וברש"י‪ ,‬מה זכר להם לבהמות‪ ,‬זכות שלא השחיתו דרכם קודם‬ ‫לכן ושלא שמשו בתיבה‪ ,‬ע"כ‪ .‬הזכרון אינו זכרון גרידא‪ ,‬שהרי‬ ‫אין שכחה לפני כסא כבודך‪ .‬אלא זכרון זכות‪ .‬ובשלמא ויזכר‬ ‫אלהים את נח שזכר צדקותו‪ ,‬כי זכרון שייך בזכרון טוב ולזכות‪,‬‬ ‫כמו שעה"פ ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו‬ ‫לזכרון )שמות כח‪ .‬יב( פי' רש"י לזכרון‪ ,‬שיהא רואה הקב"ה השבטים‬ ‫כתובים לפניו ויזכור צדקתם‪ .‬אחר שאין שכחה לפני כסא כבודך‪,‬‬ ‫מהו לזכרון‪ ,‬אלא שאם בעת עבודת הכהן הגדול המיוחד מכל‬ ‫ישראל כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה'‬ ‫)דברים יח‪ .‬ה( אז בעת ההוא יהיו השבטים עליו לזכרון לפני ה'‪ ,‬ודאי‬ ‫צדקתם לזכרון לטובה לפניו ית"ש‪ .‬וזה שברש"י שיהא רואה‬ ‫הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם‪ ,‬צדקתם דוקא‪.‬‬ ‫וע"ע מה שכתבתי בזה עה"פ על שתי כתפיו לזכרון )שמות כח‪ .‬יב(‬ ‫ועה"פ והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים‬ ‫לאפוד ולחשן )שמות לה‪ .‬כז(‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫ויהי הגשם על הארץ )בראשית ז‪ .‬יב(‪.‬‬ ‫וברש"י ולהלן הוא אומר ויהי המבול‪ ,‬אלא כשהורידן הורידן‬ ‫ברחמים‪ ,‬אם יחזרו יהיו גשמי ברכה‪ ,‬וכשלא חזרו היו למבול‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬לפי שבמסכת ראש השנה )יז ע"ב( עיני ה' אלהיך בה‬ ‫)דברים יא‪ .‬יב( עתים לטובה עתים לרעה‪ ,‬עתים לטובה כיצד‪ ,‬הרי‬ ‫שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים‬ ‫מועטים‪ ,‬לסוף חזרו בהן‪ ,‬להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה‬ ‫גזרה‪ ,‬אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן הכל‬ ‫לפי הארץ וכו'‪ .‬הרי שמשנגזרה גזרה אי אפשר לבטלה אלא‬ ‫רק על ידי שינוי תכלית ותועלת הגזרה‪ .‬וכן משנחתם ונגזר‬ ‫המבול אי אפשר לבטל המים‪ ,‬ורק אם יחזרו בתשובה יהפכם‬ ‫הקב"ה לגשמי ברכה‪ .‬וכן כבר כתבנו במק"א אשר תשובה‬ ‫ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה )מפיוט ונתנה תקף(‪ ,‬לא‬ ‫מבטלין אלא מעבירין‪ ,‬וגם לא נאמר מעבירין הגזרה אלא‬ ‫מעבירין רוע הגזרה‪ ,‬כי מעבירין רוע הגזרה מהישראל להנכרי‬ ‫הרשע‪ ,‬שמשנגזרה גזירה הרי היא קיימת‪ ,‬אבל את רוע שלה‬ ‫מעבירין מהישראל להרשע‪ ,‬ועפ"י שפי' הרה"ק רבי מאיר‬ ‫מפרמישלאן זי"ע במשנה במסכת ברכות )לד ע"ב( אמרו עליו על‬ ‫ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה‬ ‫מת‪ ,‬דבשלמא כשתפלתו שגורה בפיו היה אומר זה חי‪ ,‬אך אם‬ ‫לא היתה תפלתו שגורה היה לו לשתוק‪ ,‬ומה לו ולבשורת זה‬ ‫מת‪ .‬אלא כך פירושו‪ .‬היה אומר זה חי וזה מת‪ ,‬שהיה זה תשובה‬ ‫אחת‪ .‬זה חי והגזרה שהיתה עליו ילך על ראש הנכרי הרשע‬ ‫שונא ישראל‪ .‬וזה מת היינו הרשע מת‪ ,‬כי כיון שנגזרה גזירה‬ ‫ומלאך המות דורש המגיעו‪ ,‬הרי כעת יקח את הרשע המת‪.‬‬

‫ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים‬ ‫)בראשית ח‪ .‬ב(‪.‬‬ ‫וברש"י ויסכרו מעינות‪ ,‬כשנפתחו כתיב כל מעינות וכאן אין‬ ‫כתיב כל‪ ,‬לפי שנשתיירו מהם אותם שיש בהם צורך לעולם‬ ‫כגון חמי טבריה וכיו"ב‪.‬‬ ‫וכבר כתבתי עה"פ וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש‬ ‫מאת ה' מן השמים )בראשית יט‪ .‬כד( שהנה מים המלח יש תועלת‬ ‫מרובה כמו מיני מינרליים ואשלגן וכו' שיש בהם פרנסה לבני‬ ‫אדם‪ ,‬ואם מקללת ה' בהפיכת סדום ועמורה יש שפע רב כזה‪,‬‬ ‫עאכו"כ ק"ו בן בנו של ק"ו כמה שפע רב מושפע בברכת ה'‪ .‬ולכן‬ ‫וה' המטיר על סדום‪ ,‬המטיר‪ ,‬לפי שבמסכת תענית )ב' ע"ב( ר'‬ ‫יוחנן אמר לך גשמים היינו פרנסה‪ .‬ועיי"ש שהארכתי עוד בזה‪.‬‬

‫וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ‬ ‫)בראשית ח‪ .‬ז(‪.‬‬ ‫ובמסכת סנהדרין )קח ע"ב( וישלח את העורב‪ ,‬אמר ריש לקיש‬ ‫תשובה ניצחת השיבו עורב לנח‪ ,‬אמר לו רבך שונאני ואתה‬ ‫שנאתני‪ .‬רבך שונאני‪ ,‬מן הטהורין שבעה‪ ,‬מן הטמאים שנים‪.‬‬ ‫ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים‪ .‬אם‬ ‫פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת‬ ‫וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולענ"ד בפי' הדבר‪ ,‬תשובה ניצחת השיבו עורב לנח‪,‬‬ ‫בשלמא שנאה שרבך שונאני אפשר להבין‪ ,‬שציוה טמאים‬

‫שנים לפי שהם טמאים‪ ,‬לעומת טהורים שבעה בשביל‬ ‫טהרתם‪ .‬אבל כשאתה שולחני אתה שנאתני ומוסיף על‬ ‫שנאת רבך‪ .‬שאם שר חמה או שר צנה פוגע בי הרי עשוי‬ ‫להכחד מין העורב‪ ,‬ורבך לא כיוון להכחיד מין הטמאים‪.‬‬

‫והוא כביכול מקור הרחמים‪ ,‬משא"כ דין הוא מדה שיש אשר‬ ‫הקב"ה קם כביכול מכסאו ויושב על כסא דין‪ .‬אבל לא‬ ‫שהאלהים הוא מדת הדין עצמו של הקב"ה‪.‬‬ ‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם )בראשית ט‪ .‬כ(‪.‬‬

‫ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח‬ ‫כי קלו המים מעל הארץ )בראשית ח‪ .‬יא(‪.‬‬ ‫במעשה דיהודה ותמר במסכת סוטה )י' ע"ב( אמר ר' אלעזר לאחר‬ ‫שנמצאו סימניה )חותם ופתילים ומטה( בא סמאל )שהוא שר של אדום( וריחקן‬ ‫)כדי שתשרף ולא יצא ממנה דוד המכה את אדום בגיא מלח( בא גבריאל וקירבן‪,‬‬ ‫היינו דכת' למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם )תהלים נו‪ .‬א(‪,‬‬ ‫אמר ר' יוחנן משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת‪.‬‬ ‫ובדרך צחות‪ ,‬שכשהזיווג עולה יפה אמרי אינשי כמו זוג‬ ‫יונים‪ ,‬לפי שיונת אלם היינו היונה אילמת ואינה מדברת‪ .‬כי‬ ‫מין היונה אין נזקק כל ימיו אלא לזוגו‪ .‬ואולי בזה מוסר השכל‬ ‫שהיונה מצאה מנוח כל ימיה עם בן זוגה הראשון לפי שהיא‬ ‫אילמת‪ .‬נמצא שהשתיקה יפה לשלום בית‪.‬‬ ‫ובאותו ענין גם חשבתי‪ ,‬אשר כל שאר הבעלי חיים שהיו‬ ‫בתיבה ושזכו להנצל לא נזקקו לשאינן מינן‪ ,‬אבל היונה אפילו‬ ‫למינה אינה נזקקת כי אם לבן זוגה בלבד )יונה כמין כללי‪ ,‬שהרי כתב‬ ‫בבעל הטורים עה"פ ובן יונה או תור ‪ -‬ויקרא יב‪ .‬ו וז"ל‪ ,‬בכל מקום מקדים תורים לבני‬ ‫יונה חוץ מכאן לפי שאינו מביא אלא אחד‪ ,‬שאם ימצא יונה לא יקח תור לפי שבן זוגו‬ ‫מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר‪ ,‬ע"כ מבעה"ט‪ ,‬ודברים אלו הביאם המלאכת שלמה‬ ‫במשנה מסכת כריתות כח ע"א‪ ,‬תורין קודמין לבני יונה בכל מקום‪ ,‬ובמלאכת שלמה‬ ‫וז"ל‪ ,‬ונתן טעם בספר הפרפראות וכו'‪ .‬ספר הפרפראות היינו בעל הטורים הנ"ל‪ ,‬ונקרא‬ ‫כן על שם שר' אליעזר בן חסמא אומר במסכת אבות פ"ג מי"ח תקופות וגימטריאות‬ ‫פרפראות לחכמה‪ .‬וגם אחר דברי ספר הפרפראות בעל הטורים‪ ,‬עכ"ז באופן כללי‬ ‫נקראת היונה שאינה מזדווגת כי אם לבן זוגה‪ ,‬וכזה תמצא גם בח"א מהרש"א סנהדרין‬ ‫קח ע"ב בד"ה תשובה ניצחת בא"ד וז"ל‪ ,‬שהיונה הוא יותר גדור בעריות כמ"ש ועריות‬ ‫מיונה שאינה נזקקת אלא לבן זוגה וע"ש זה כינו בכל מקום על שמה יונתי תמתי –‬

‫שה"ש ה‪ .‬ב‪ ,‬ושם ו‪ .‬ט(‪ .‬ולכן זכתה לוישלח את היונה מאתו לראות‬ ‫הקלו המים )בראשית ח‪ .‬ח(‪ .‬ומה שאומר רש"י על היונה אומר אני‬ ‫שזכר היה וכו'‪ ,‬ואם היה נח שולח את הנקבה היתה חוזרת רק‬ ‫באופן אם לא היתה מוצאת מנוח כלל‪ ,‬אבל נח רצה לדעת‬ ‫אפילו אם קלו המים בלבד‪ ,‬ובכזה לא היתה הנקבה משיבתו‪,‬‬ ‫כי ודאי היתה מוצאת מנוח לכף רגלה ונשארת על אילן הזית‬ ‫ודי‪ .‬לא כן הזכר שמכל מקום חוזר ושב הוא תמיד אל יונתו‬ ‫הנקבה כידוע‪ .‬וכששב שב עם עלה זית טרף‪ ,‬ורק על ידי זכר‬ ‫היונה יכול היה נח לידע כי קלו המים‪.‬‬

‫וידבר אלהים אל נח לאמר‪ ,‬צא מן התבה אתה ואשתך ובניך‬ ‫ונשי בניך אתך תנח )בראשית ח‪ .‬טו‪-‬טז(‪.‬‬ ‫ובמדרש )ב"ר פרשה לד‪ .‬ד( ד"א צא מן התיבה‪ ,‬כתיב אם רוח‬ ‫המושל תעלה עליך מקומך אל תנח )קהלת י‪ .‬ד( מדבר בנח‪,‬‬ ‫אמר נח כשם שלא נכנסתי אלא ברשות כך אין אני יוצא‬ ‫אלא ברשות‪.‬‬ ‫וממילא לפי זה המדרש הבנתי הגמ' אודות ר' שמעון בר יוחאי‬ ‫ור' אלעזר במסכת שבת )לג ע"ב(‪ ,‬אזל הוא ובריה טשו‬ ‫בי מדרשא‪ ,‬כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא‬ ‫וכרכי‪ ,‬כי תקיף גזירתא א"ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן‪,‬‬ ‫דילמא מצערי לה ומגליא לן‪ ,‬אזלו טשו במערתא וכו'‪ ,‬איתבו‬ ‫תריסר שני במערתא‪ ,‬אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא‪,‬‬ ‫אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה‪ ,‬נפקו חזו‬ ‫אינשי דקא כרבי וזרעי‪ ,‬אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי‬ ‫שעה‪ ,‬כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף‪ ,‬יצתה בת קול‬ ‫ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם‪ ,‬חיזרו למערתכם‪ ,‬הדור‬ ‫אזול איתיבו תריסר ירחי שתא‪ ,‬אמרי משפט רשעים בגיהנם‬ ‫י"ב חדש‪ ,‬יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם‪ ,‬נפקו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והנה בפעם הראשון יצאו מהמערה כשבא אליהו לפתח‬ ‫המערה ואמר מי יודיע לבר יוחאי שהקיסר מת‪ ,‬ואילו בפעם‬ ‫הב' אחר י"ג שנה אף שאמרו משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש‬ ‫והבינו שכבר הגיע זמן יציאתם‪ ,‬עדיין לא יצאו עד שיצתה בת‬ ‫קול ואמרה צאו ממערתכם‪ .‬והטעם לענ"ד‪ ,‬שאחר שבפעם‬ ‫הראשונה יצאו על דעתם ונאלצו לשוב‪ ,‬שוב לא יצאו על דעתם‪,‬‬ ‫רק עפ"י הבת קול שאמרה להם לצאת‪ ,‬לפי שנא' אם רוח‬ ‫המושל תעלה עליך מקומך אל תנח‪ ,‬אמר רבי שמעון בר יוחאי‬ ‫כשם שלא נכנסתי אלא ברשות כך אין אני יוצא אלא ברשות‪.‬‬ ‫)הסתתרו(‬

‫והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין‬ ‫כל נפש חיה וגו' )בראשית ט‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫וברש"י בין אלהים ובין כל נפש חיה‪ ,‬בין מדת הדין של מעלה‬ ‫וביניכם‪ .‬שהיה לו לכתוב ביני ובין כל נפש חיה‪ .‬אלא זהו מדרשו‪,‬‬ ‫כשתבא מדת הדין לקטרג עליכם‪ ,‬אני רואה את האות ונזכר‪.‬‬ ‫לא כבפסוקים דלעיל ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני‬ ‫נותן ביני וביניכם וגו'‪ ,‬את קשתי נתתי בענן והיתה לאות‬ ‫ברית ביני ובין הארץ וגו'‪ ,‬וזכרתי את בריתי אשר ביני‬ ‫וביניכם )בראשית ט‪ .‬יב‪-‬יג‪-‬טו(‪ ,‬בכל הני קראי נאמר ביני‪ ,‬כביכול‬ ‫בין הקב"ה עצמו‪ .‬אבל כשמדבר בין אלהים שהוא מדת הדין‪,‬‬ ‫מדבר כעל נסתר שלישי‪ .‬לפי שהקב"ה עצמו כביכול רחמים‬

‫כשסיימת קריאתך העבר‬

‫וברש"י ויחל‪ ,‬עשה עצמו חולין וכו'‪ .‬וברש"י איש האדמה‪ ,‬אדוני‬ ‫האדמה‪ ,‬כמו איש נעמי )רות א‪ .‬ג(‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובדרך מוסר אמרתי‪,‬‬ ‫שעה"פ וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו‬ ‫נשמת חיים וגו' )בראשית ב‪ .‬ז( פי' רש"י עשאו מן התחתונים ומן‬ ‫העליונים‪ ,‬גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים‪ ,‬לפי שביום‬ ‫ראשון נבראו שמים וארץ‪ ,‬בשני ברא רקיע לעליונים‪ ,‬בשלישי‬ ‫תראה היבשה לתחתונים‪ ,‬ברביעי ברא מאורות לעליונים‪,‬‬ ‫בחמישי ישרצו המים לתחתונים‪ ,‬הוזקק בשישי לבראות בו‬ ‫בעליונים ובתחתונים ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית‬ ‫שיהיו רבים אלו על אלו‪ ,‬ע"כ מרש"י‪ .‬ממילא מה שויחל שעשה‬ ‫עצמו חולין‪ ,‬לפי שהיה איש האדמה‪ ,‬היינו חלק הגשמי שבו‪.‬‬ ‫ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם )בראשית ט‪ .‬כג(‪.‬‬ ‫וברש"י אין כתיב ויקחו אלא ויקח‪ ,‬לימד על שם שנתאמץ‬ ‫במצוה יותר מיפת‪ ,‬לכך זכו בניו לטלית של ציצית ויפת זכה‬ ‫לקבורה לבניו וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובדרך צחות‪ ,‬שאם יבאו בני יפת‬ ‫ויאמרו ועדיין מנא תימא שטלית של שם יפה מקבורה של יפת‪,‬‬ ‫לכן המנהג בקבורה בטלית להודיע שלשם יש גם הטלית וגם‬ ‫הקבורה ושכרו גדול משל יפת כי ליפת ובניו יש קבורה בלבד‪.‬‬ ‫ובמסכת סנהדרין )ט' ע"א( א"כ ענש הכתוב את הניטפל לעוברי‬ ‫עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר את‬ ‫הניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה‪ ,‬ע"כ‪ .‬רק אם הנטפל‬ ‫מתאמץ במצוה כהעושה מצוה‪ ,‬אז ישתלם שכר כעושה מצוה‪.‬‬ ‫לא אם יתרשל‪ .‬שהרי כאן נאמר ויקח ללמד על שם שנתאמץ‬ ‫במצוה יותר מיפת ולכך זכו בניו לשכר גדול משל בני יפת‪ .‬וזה‬ ‫נלמד מתיבת ויקח בלשון יחיד‪ ,‬כי לולא שהיה מתרשל‪ ,‬אף‬ ‫שהוא רק ניטפל היה צריך להכתב ויקחו‪ .‬ובזה גם מתיישב‬ ‫שבמסכת מכות )ה' ע"ב( ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי‬ ‫עבירה כעוברי עבירה עאכו"כ ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה‬ ‫כעושי מצוה‪ ,‬שם גרס העין יעקב ישלם שכר טוב וכו'‪ ,‬וכתב‬ ‫שם הבן יהוידע לפרש גירסת העין יעקב שהוסיף תיבת טוב‪,‬‬ ‫לומר שאף שהוא רק נטפל לעושי מצוה ואינו מעושי המצוה‬ ‫בעצמו‪ ,‬עכ"ז ישתלם שכר טוב‪ ,‬ר"ל שלם ומשובח מעידית‬ ‫השכר‪ .‬וממילא מה שניטפל יקבל מעידית‪ ,‬לא ככאן ביפת‪ .‬וזה‬ ‫לפי שיפת לא היה בגדר ניטפל סתם‪ ,‬אלא שנתרשל לעומת שם‬ ‫שנתאמץ‪ ,‬שנא' ויקח‪ .‬וע"ע מה שכתבתי בדברי הבן יהוידע על‬ ‫הגמרא במסכת ברכות ד' ע"א לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני‬ ‫)תהלים פו‪ .‬ב( וכו'‪ ,‬ודוד מי קרי לנפשיה חסיד‪ ,‬והכתיב לולא‬ ‫האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים )תהלים כז‪ .‬יג( ותנא משמיה‬ ‫דרבי יוסי למה נקוד על לולא‪ ,‬אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע‬ ‫מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא‬ ‫וכו'‪ .‬ששם פי' הבן יהוידע תיבת שכר טוב בדרך אחר‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ובדברי הבן יהוידע עצמם‪ ,‬ישלם שכר טוב לנטפל לעושי מצוה‬ ‫כעושי מצוה‪ ,‬שכר טוב בדוקא‪ ,‬כלומר אעפ"י שהוא נטפל‬ ‫לעושי מצוה ואינו מעושי מצוה גמורה עכ"ז ישלם שכר טוב‬ ‫שלם ומשובח מעידית השכר‪ .‬הוספתי לענ"ד בדרך צחות‪ ,‬מה‬ ‫שאנו אומרים בתפילה על הצדיקים ועל החסידים וכו' ותן שכר‬ ‫טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו עמהם וכו'‪ .‬כי‬ ‫אחר שבקשנו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת‪ ,‬וכמו‬ ‫שכר טוב בדידן קאי אף לניטפל לעושי מצוה כנ"ל‪ ,‬אף כאן‬ ‫מבקשים ושים חלקנו עמהם‪ ,‬היינו חלקנו הנטפלים להם‪ ,‬עמהם‬ ‫היינו עם הבוטחים בשמך באמת‪ .‬וזה ממש כדברי הבן יהוידע‪.‬‬ ‫ואני הקטן חשבתי לעצמי בתפלתי שיהיה חלקי כניטפל‬ ‫לצדיקים וחסידים וזקני שארית עם ישראל ופליטת סופריהם‬ ‫וגירי הצדק‪ ,‬ומי יודע איך בעניותי איראה כשאהיה ביניהם‪,‬‬ ‫ולזה אתפלל‪ ,‬אמנם ושים חלקנו עמהם‪ ,‬אבל שלא יגרום החטא‬ ‫ולא נבוש‪ .‬שלא נבוש ולא נכלם בחטאינו‪ ,‬כי בך בטחנו וכו'‪.‬‬ ‫יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם )בראשית ט‪ .‬כז(‪.‬‬ ‫ובמסכת הוריות )יב ע"א( ת"ר כיצד מושחין את המלכים‪ ,‬כמין‬ ‫נזר‪ ,‬ואת הכהנים כמין כי‪ .‬מאי כמין כי‪ ,‬אמר רב מנשיא בר‬ ‫גדא כמין כף יוני‪ ,‬ע"כ‪ .‬שעל המשנה במסכת מגילה )ח' ע"ב(‬ ‫רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית‪ ,‬ובגמ'‬ ‫)ט' ע"ב( א"ר יוחנן מ"ט דרשב"ג‪ ,‬אמר קרא יפת אלהים ליפת‬ ‫וישכן באהלי שם‪ ,‬דבריו של יפת יהיו באהלי שם‪ .‬ממילא‬ ‫כשבאהלי שם משתמשים בדוגמא למשיחה‪ ,‬משתמשים לאות‬ ‫יוונית משום יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם‪.‬‬

‫ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר‬ ‫)בראשית יא‪ .‬ח(‪.‬‬ ‫ובמסכת שבת )יט ע"א( ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים‬ ‫קודם לשבת‪ ,‬וברש"י מפליגין‪ ,‬מפרישין מן היבשה לים‪ ,‬וזהו לשון‬

‫הפלגת ספינה‪ ,‬על שם שמפליג עצמו מן היישוב‪ ,‬ומרבינו יעקב‬ ‫שמעתי בעירובין שאמצעיתו של ים נקרא פילגוס‪ ,‬ע"כ מרש"י‬ ‫במסכת שבת‪ .‬נמצא שלרבינו יעקב הפלגה הוא דוקא לים‪ ,‬אבל‬ ‫לרש"י לאו דוקא הפלגה לים‪ ,‬אלא כל הרחקה מן היישוב נקרא‬ ‫הפלגה‪ .‬נמצא לפי' רש"י אולי אפשר לומר גם טעם שדור‬ ‫הפלגה נקראו כן‪ ,‬כי ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ‬ ‫ויחדלו לבנות העיר‪ ,‬ובמה שנפוצו משם‪ ,‬הפליגו ממקום ישובם‪.‬‬

‫מתוך מאה שבעים וארבעת גליונות פירות העמל שנכתבו‬ ‫ביגיעה והודפסו לזיכוי הרבים‪ ,‬הרי בחמישים גליונות‬ ‫האחרונים שהודפסו בשנה האחרונה נוספה טבלה עם הכיתוב‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬ ‫נפ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫ביום כד תשרי האחרון חלפה תמה לה שנה לפטירת א"מ‬ ‫המנוחה ע"ה‪ .‬מי שהכירה הכירה‪ ,‬וגם לא רבים מאלו‬ ‫שהכירוה אכן הכירוה‪ .‬כשם שלא כל אוחז בספר הינו יודע ספר‪,‬‬ ‫כן לא כל מי הסבור שהכירה אכן הכירה‪.‬‬ ‫זוכרני כשהחליטה בין השאר לגולל בפני את ימי חייה‬ ‫לפרטיהם באותן ימים טרופים בשנות הזעם‪ .‬כשהיא הבינה‬ ‫והחליטה לגולל זאת בפני אני בנה‪ ,‬לא רק את הסטוריית‬ ‫אותן ימי השואה האיומה שעברו עליה סיפרה‪ ,‬בי בנה‬ ‫בחרה היא להשמיע עוד ועוד‪ .‬גם על רחשיה ותחושותיה‬ ‫העוברים עליה סיפרה היא‪.‬‬ ‫בשעתו כשהבנתי שהיא מעבירה ומורישה דברים ודיבורים‬ ‫יקרים‪ ,‬דאגתי להנצחתם ואולי עוד יוכשר העת להוציאם אל‬ ‫הפועל‪ .‬אך הנושא העיקרי שהעבירה היא לי אני בנה‪ ,‬הוא‬ ‫אמונה ודרך חיים‪ ,‬כי גם כשמכאיבים לך‪ ,‬גם אז דום וקוה לה'‬ ‫והתחולל לתוחלתו )עפ"י תהלים לז(‪ ,‬אל תתחר במצליח דרכו‬ ‫באיש עושה מזימות לעשות חלילה כמעשיו‪ ,‬הרף מלהתחבר‬ ‫עם בעל אף ועזוב חמה‪ ,‬אל תתחר ואל תתערב במי שכל‬ ‫מחשבתו אך להרע ולחמוס ולהשיג במרמה‪ ,‬כי אותם מרעים‬ ‫שאתה רואה אותם עתה מצליחים‪ ,‬סוף דבר יכרתון במהרה‬ ‫לעינינו‪ ,‬וקוי ה' המה יירשו ארץ לאורך ימים‪ ,‬וכשתמתין עוד‬ ‫מעט תראה כי אין רשע‪ ,‬והתבוננת על מקומו ותראה שאיננו‪,‬‬ ‫וענוים יירשו ארץ והמה יהיו מעונגים לאורך ימים ברוב שלום‪.‬‬ ‫עוד מעט כשתראה כי אין רשע ואיננו‪ ,‬אז יבא השלום המיוחל‬ ‫בו תתענג לאורך ימים‪ .‬השלום המיוחל אינו נחלתם של‬ ‫הרשעים עושי המזימות שעדיין לא נכרתו‪ ,‬השלום המיוחל הינו‬ ‫נחלתינו אנו היושבים בבית ה' ומקוים אליו ית"ש‪.‬‬ ‫אותה צוואה שציותה היא לנו מתקיימת כבר למעלה משבע‬ ‫שנים‪ .‬למעלה משבע שנים מפטירת אבי ז"ל כשבאתי לרשת‬ ‫ארץ לשבת בבית ה' לאורך ימים‪ .‬התכנסותם מידי יום של‬ ‫בעלי בתים למשך שעה וחצי של קורת רוח ועושר רוחני‬ ‫בהאזנה לשיעור גמרא ופרשת השבוע וכו' ועוד שיעורים‬ ‫שונים‪ ,‬כל זה נתארגן ונעשה בעמל רב על ידי אני הקטן‬ ‫במיעוט סחורה במיעוט דרך ארץ במיעוט תענוג במיעוט שינה‬ ‫במיעוט שיחה במיעוט שחוק‪ ,‬וכל זאת שלא על מנת לקבל‬ ‫פרס‪ .‬כך הצטברו להן אלפי שיעורי תורה בהכנה רבה‬ ‫שנאמרו על ידי במשך השנים האחרונות‪ .‬אמנם את המקור‬ ‫לשפע החידושי התורה שזכו להיות נחלת הכלל תולה אני בין‬ ‫השאר בזכות הרבים המאזינים‪ ,‬כי קטן אני בחיי וזכיתי ששפע‬ ‫וזכות הציבור יעבור בפי ובשביל שלי‪ .‬כל הרבצת התורה‬ ‫הזה נוסד לפני שנים אחרי פטירת אבי ז"ל ולעילוי נשמתו‪,‬‬ ‫וברוב השפע בס"ד נתמשך עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה‬ ‫עד שזכתה אמי שכינוסן של הרבים לקביעת עתים לתורה‬ ‫ע"י שבנה מקהיל קהילות ביב"ח שאחרי פטירתה‪ ,‬הכל הוא‬ ‫בזכות האמונה שהשרישה בנו ובדרך החיים שהתוותה לנו‬ ‫עם החום שהעניקה לנו‪ ,‬בזכות אותו חום שרדנו את מה‬ ‫שאדם מן הישוב אינו שורד‪ .‬לא רק ששרדנו בזכות אותו‬ ‫חום שהעניקה לנו‪ ,‬אלא אף גדלנו ועשינו פרי קודש הלולים‬ ‫בהרבצת תורה בקביעת עתים‪ ,‬ורבות נפשות התקרבו‬ ‫והתענגו מאותן חידושי תורה פירות שצמחו ממימיה‬ ‫המתוקים בהם השקתה את השתיל שלה כדי שלא ייבש ולא‬ ‫יבול‪ ,‬והנה גם גדלו פירות קודש בזכותה כאמור‪.‬‬ ‫אמא יקרה שבאהבתה למדתי וחונכתי לרוחניות שנעדרה‬ ‫מהאחרים ועל זאת נחמתי וגאותי‪ ,‬ודאי היא תלמד זכות‬ ‫לפני שוכן מרומים שאוסיף עוד כהנה וכהנה רבות בשנים‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‪ ,‬ואמא זו לא תנוח ולא‬ ‫תשקוט עדי צרי ואויבי כשלו ונפלו במהרה בימינו‪ ,‬כל מה‬ ‫שאחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' כל ימי חיי‪ ,‬הכל‬ ‫בזכותה‪ ,‬ושנזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אמן‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע‬ ‫ל ח ב ר ך ‪ ,‬ו כ ב ר א מ ר ו ח ז " ל )אבות פ"ה מי"ח(‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬