Peirot Haamal Berechit 2009

‫פרשת בראשית‬

‫גליון ‪173‬‬

‫ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה וגו' )בראשית א‪ .‬כ(‪.‬‬ ‫ובמסכת תענית )כז ע"ב( ת"ר אנשי משמר היו מתפללין על קרבן‬ ‫אחיהם שיתקבל ברצון‪ ,‬ואנשי מעמד מתכנסין לבית הכנסת‬ ‫ויושבין ד' תעניות‪ ,‬בשני בשבת בשלישי ברביעי ובחמישי וכו'‪,‬‬ ‫בחמישי על עוברות ומיניקות‪ ,‬עוברות שלא יפילו‪ ,‬מיניקות‬ ‫שיניקו את בניהם‪ .‬וברש"י על עוברות‪ ,‬דכת' ביה ישרצו המים‬ ‫שרץ נפש חיה‪ ,‬ע"כ‪ .‬מדברי רש"י שהן בד"ה על עוברות‪ ,‬נראה‬ ‫שפירושו קאי על עוברות שלא יפילו ולא על תרווייהו‪ ,‬עוברות‬ ‫שלא יפילו ומניקות שיניקו‪ .‬ובמסכת סופרים )פי"ז ה"ה( מעמדות‬ ‫דתניא וכו' בשני על מפרשי הים דכת' ויאמר אלהים יהי רקיע‬ ‫בתוך המים )בראשית א‪ .‬ו(‪ ,‬בשלישי על מהלכי דרכים דכת' ויאמר‬ ‫אלהים יקוו המים מתחת השמים )בראשית א‪ .‬ט(‪ ,‬ברביעי על‬ ‫התינוקות שלא תעלה בהן אסכרה דכת' יהי מאורת )בראשית א‪ .‬יד(‬ ‫מארת כתיב‪ ,‬בחמישי מתענין על עוברות ומניקות שלא יפילו‬ ‫את בניהן שנא' ויאמר אלהים שרץ וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי מלשון‬ ‫המסכת סופרים על עוברות ומניקות שלא יפילו את בניהן‬ ‫שנא' ויאמר אלהים שרץ וכו'‪ ,‬משמע דקאי אתרווייהו‪ .‬ובנחלת‬ ‫יעקב עמ"ס סופרים כתב וז"ל‪ ,‬ורש"י הביא נמי סיפא דקרא נפש‬ ‫חיה‪ ,‬ואפשר דמדכתיב נפש חיה משמע שיהא ראויין לחיות‬ ‫ומשום הכי מתפללין על העוברות ועל המניקות‪ ,‬עכ"ל הנח"י‪.‬‬ ‫וכבר מעיקרא אמרתי לענ"ד‪ ,‬לומר על העוברות שלא יפילו‪,‬‬ ‫מדכת' ישרצו המים שרץ‪ ,‬ולומר על המיניקות שיניקו את‬ ‫בניהם מדכת' נפש חיה‪ ,‬כי חיה היא יולדת כמו שנא' כי חיות‬ ‫הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו )שמות א‪ .‬יט(‪.‬‬ ‫ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים‬ ‫והעוף ירב בארץ )בראשית א‪ .‬כב(‪.‬‬ ‫ובמסכת כתובות )ה' ע"א( ת"ש דתני בר קפרא בתולה נשאת‬ ‫ברביעי ונבעלת בחמישי )משתחשך ברביעי ותיכנס ליל חמישי( הואיל‬ ‫ונאמרה בו ברכה לדגים‪ ,‬אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי‬ ‫הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם‪ .‬טעמא משום ברכה‪ ,‬אבל משום‬ ‫איקרורי דעתא לא חיישינן )למאן דלא קפיד אברכה‪ ,‬משום איקרורי דעתא לא‬ ‫חיישינן משום האי פורתא(‪ .‬אי הכי אלמנה נמי תיבעל בחמישי הואיל‬ ‫ונאמרה בו ברכה לדגים‪ ,‬ברכה דאדם עדיפא ליה‪.‬‬ ‫וברש"י ברכה לדגים‪ ,‬פרו ורבו ומלאו את המים‪ .‬וברש"י הואיל‬ ‫ונאמרה בו ברכה לאדם‪ ,‬פרו ורבו ומלאו את הארץ‬ ‫כח(‪ ,‬ע"כ‪ .‬בברכה לאדם נאמר ויברך אותם אלהים ויאמר להם‬ ‫אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים‪,‬‬ ‫וממילא הגם שיש ברכה לדגים‪ ,‬אך ברכה לאדם כוללת רדייה‬ ‫בדגים המבורכים‪ .‬אך א"צ לפרש כן‪ ,‬דויהודה ועוד לקרא‪ ,‬אחרי‬ ‫שברכה דאדם עדיפא ליה כפשטיה‪.‬‬ ‫)בראשית א‪.‬‬

‫ויהי ערב ויהי בקר יום הששי )בראשית א‪ .‬לא(‪.‬‬ ‫וברש"י יום הששי‪ ,‬הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית לומר‬ ‫וכו'‪ ,‬ד"א יום הששי כולם תלוים ועומדים עד יום הששי הוא‬ ‫ששי בסיון המוכן למתן תורה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וזה שאריב"ל במסכת‬ ‫פסחים )קיח ע"א( הני עשרים וששה הודו )כ"ו כי לעולם חסדו שבתהלים‬ ‫קלו( כנגד מי‪ ,‬כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן‬ ‫להם תורה וזן אותם בחסדו‪ .‬כי כל אותן דורות זנם הקב"ה‬ ‫בחסדו והיו תלויין ועומדין עד יום הששי של מתן תורה שאז‬ ‫כבר נזונים בזכות התורה‪.‬‬ ‫ובמסכת ברכות )נח ע"ב( ת"ר הרואה קברי ישראל אומר ברוך‬ ‫אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין וכו'‪,‬‬ ‫וכתב המהרש"א שלגבי יצירה כתיב וייצר ה' אלהים את האדם‬ ‫וגו' )בראשית ב‪ .‬ז( שצירף הקב"ה מדת הדין עם מדת הרחמים‪ ,‬וכן‬ ‫זן אתכם בדין וכו' מצינו שהוא ג"כ חסד כמו שנא' נותן לחם‬ ‫לכל בשר כי לעולם חסדו )תהלים קלו‪ .‬כה(‪ ,‬ולא נקט בכולם אלא דין‬ ‫משום ואסף אתכם בדין וכו'‪ ,‬ע"כ ממהרש"א‪ .‬הרי כ"ו דורות שלא‬ ‫נתן להם תורה זן אותם בחסדו‪ ,‬אבל משניתנה תורה יתכן‬ ‫ומגיעם בדין שהרי קבלו את התורה ומקיימים אותה‪ .‬ולכן הרואה‬ ‫קברי ישראל‪ ,‬שפיר אומר גם וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין‪,‬‬ ‫שהרי אחר שקבלו תורה אם מקיימים אותה הרי זן אותם בדין‪.‬‬

‫ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה )בראשית ב‪ .‬ו(‪.‬‬ ‫מכונת ייבוש ידים אם נחשב ניגוב לגבי ההלכה‬ ‫וינגבם היטב קודם שיבצע שהאוכל בלי נגוב ידים כאילו אוכל‬ ‫לחם טמא‪ ,‬ולהטעם שמים ראשונים ששופך על ידיו נטמאו‬ ‫מידיו‪ ,‬ואף דשופך עליהם שוב מים שניים להעביר הראשונים‪,‬‬ ‫מ"מ לכתחילה צריך להעביר הראשונים לגמרי ע"י נגוב‪ .‬וכבר‬ ‫דנו בזה גדולי הפוסקים‪ ,‬ואחר כל זאת‪ ,‬הנה במסכת סוכה )יא‬ ‫ע"ב( זה הכלל כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ אין‬ ‫מסככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ‬ ‫מסככין בו‪ ,‬ובגמ' )יא ע"ב( מנא הני מילי‪ ,‬אר"ל אמר קרא ואד‬ ‫יעלה מן הארץ‪ ,‬מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן‬ ‫)או"ח סי' קנח סי"ב(‬

‫הארץ‪ ,‬אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נמצא שמים אשר ייתכנו לקבל טומאה בעודם על הארץ‪ ,‬אבל‬ ‫כאשר ייעשו לענן ואד יעלה מן הארץ‪ ,‬שוב אינן מקבלין טומאה‬ ‫בכזה‪ .‬הרי שבניגוב ע"י מכונת ייבוש המפזרת אויר חם הגורם‬ ‫להתאיידות המים שעל ידיו‪ ,‬אותן אדים אין טמאים כבר‪ .‬ומה‬ ‫יהיה באד אשר עלה ממים טמאים אשר על הארץ‪ ,‬ודאי שהאד‬ ‫אינו מקבל טומאה כבפשטות הגמ'‪ .‬ולעיין מה עם אותה‬ ‫טומאה שהיתה במים כשעדיין היו על הארץ‪ .‬ובדרך הדרוש‬ ‫העליתי צדדים לכאן ולכאן‪ ,‬ולהלכה כבר דנו הפוסקים בזה‪.‬‬ ‫וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת‬ ‫חיים ויהי האדם לנפש חיה )בראשית ב‪ .‬ז(‪ ,‬כל אשר נשמת רוח‬ ‫חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו )בראשית ז‪ .‬כב(‪.‬‬ ‫במסכת יומא )פה ע"א( תנו רבנן עד היכן הוא בודק‪ ,‬עד חוטמו‬ ‫ויש אומרים עד לבו‪ ,‬נימא הני תנאי כי הני תנאי‪ ,‬דתניא‬ ‫מהיכן הולד נוצר‪ ,‬מראשו שנא' ממעי אמי אתה גוזי )תהלים עא‪ .‬ו(‬ ‫ואומר גזי נזרך והשליכי )ירמיה ז‪ .‬כט‪ ,‬ונזר הוא שער הראש(‪ ,‬אבא שאול‬ ‫אומר מטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך‪ .‬אפילו תימא אבא‬ ‫שאול )נמי ס"ל עד חוטמו(‪ ,‬עד כאן לא קא אמר אבא שאול התם‬ ‫אלא לענין יצירה דכל מידי ממציעתיה מיתצר‪ ,‬אבל לענין‬ ‫פקוח נפש אפי' אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה הוא‪,‬‬ ‫דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו )בראשית ז‪ .‬כב(‪.‬‬ ‫לתנא קמא שהולד נוצר מראשו‪ ,‬למד זה מפסוק‪ .‬משא"כ לאבא‬ ‫שאול שמטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך‪ ,‬למד זה מסברא‬ ‫ומן ההגיון וא"צ פסוק לזה‪ .‬ולענ"ד‪ ,‬לאבא שאול אמנם הוא‬ ‫מסברא‪ ,‬אך הסברא מתחזקת גם מקרא‪ .‬דהנה רבי אליעזר‬ ‫אומר לעיל )יומא נד ע"ב( עולם מאמצעיתו נברא שנא' בצקת עפר‬ ‫למוצק ורגבים ידובקו )איוב לח‪ .‬לח(‪ ,‬וברש"י מוצק אחד היה לו‬ ‫ומשם נדבקו רגבים סביביו‪ .‬הרי שביצירת העולם וצקת עפרו‬ ‫למוצק‪ ,‬רגבים ידובקו סביביו אילך ואילך‪ .‬ממילא כן האדם‬ ‫יסודו מעפר כמו שנא' וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן‬ ‫האדמה‪ .‬ודחיית הגמ' עד כאן לא אמר אבא שאול אלא לענין‬ ‫יצירה דכל מידי ממציעתיה מיתצר‪ ,‬יתבארו דבריי‪ ,‬דלענין‬ ‫יצירה כל מידי אף שאינו עפר ממציעתיה מיתצר‪ ,‬אבל לענין‬ ‫פיקו"נ אפי' אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה הוא‪ ,‬דכתיב‬ ‫כל אשר נשמת רוח חיים באפיו‪ .‬ודבריי מחוזקים ביותר לפי‬ ‫שבהמשך הפסוק המוכיח על יצירת האדם מן העפר נאמר‬ ‫שנשמת חיים באפיו‪ .‬וכל הפסוק הוא‪ ,‬וייצר ה' אלהים את‬ ‫האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם‬ ‫לנפש חיה‪ .‬פי'‪ ,‬אמנם האדם הוא עפר מן האדמה והדין נותן‬ ‫שמאמצעיתו נוצר שנא' בצקת עפר למוצק‪ ,‬אבל זה רק‬ ‫בבריאתו‪ ,‬לא בחייו‪ ,‬שויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש‬ ‫חיה‪ ,‬חיותו הוא מאפיו‪ .‬ובמסקנת הענין נראה סברת הגמ'‬ ‫שיצירת גוף האדם מאמצעיתו וחיותו מאפיו‪ ,‬ולכן לענין פיקו"נ‬ ‫אפי' אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה הוא‪ ,‬כנלענ"ד‬ ‫ואקוה שלא טעיתי בהבנה בזה‪ .‬ושו"ר ברש"ש שכת' וז"ל‪ ,‬דכל‬ ‫מידי ממציעתיה מיתצר‪ ,‬עיין לעיל יומא נד ע"ב‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרש"ש‬ ‫הביא דוגמת כל מידי כמו יצירת הארץ‪.‬‬ ‫ומידי דברי בדחיית הגמ' אבל לענין פיקו"נ אפי' אבא שאול מודי‬ ‫דעיקר חיותא באפיה הוא‪ ,‬דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים‬ ‫באפיו‪ .‬נתעוררתי מדוע לא הביאו בגמ' להוכיח שעיקר חיותא‬ ‫מאפיו ממקרא הקודם בתורה‪ ,‬שנא' וייצר ה' אלהים את האדם‬ ‫עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‪.‬‬ ‫ומתוך כמה רעיונות שעלו אצלי בזה‪ ,‬אכתוב המעט ליתובי‬ ‫דעתאי‪ .‬דהוכחה לפיקוח נפש מביאים מפסוק המוכיח שמיתה היא‬ ‫שלילת רוח חיים שבאפיו‪ .‬כי פסוק זה מדבר במבול‪ ,‬כל אשר‬ ‫נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו‪ .‬גם שהבדל יש‬ ‫בין שני המקראות‪ .‬ביצירת האדם לא נאמר רוח‪ ,‬רק ויפח באפיו‬ ‫נשמת חיים‪ ,‬והוא דרגה גבוהה כי אינה רק רוח‪ ,‬אלא נשמת‬ ‫חיים‪ ,‬וכבתרגום יונתן בן עוזיאל וְ נָ פַ ח ִ ּבנְ חוֹ רוֹ ִהי נִ ְׁש ָמ ָתא ְדחַ יֵי‬ ‫רות ַעיְ ינִ ין‬ ‫רוחַ ְמ ַמלְ לָא לְ אַ נְ הָ ּ‬ ‫גופָ א ְדאָ ָדם לְ ּ‬ ‫וַ הֲ וָ ת נִ ְׁש ָמ ָתא ְ ּב ּ‬ ‫אודנִ ין‪ .‬משא"כ הפסוק כל אשר נשמת רוח חיים‬ ‫ּולְ ִמ ְצ ּתוֹ ת ּ ְ‬ ‫באפיו מכל אשר בחרבה מתו‪ ,‬בא לומר אשר באפיו נשמת‬ ‫רוח חיים‪ ,‬מת ונשלל רוח החיים ממנו‪ ,‬וזה כולל כל החי על‬ ‫האדמה‪ .‬על כן ללמד שעיקר חיותא באפיה‪ ,‬הביאו פסוק זה‪.‬‬ ‫אחר שמצאנו הבדלה בין ויפח באפיו נשמת חיים שביצירת‬ ‫האדם‪ ,‬ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‪ .‬ובין‬ ‫נשמת רוח חיים באפיו שנאמר במבול‪ ,‬כל אשר נשמת רוח‬ ‫חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו‪ .‬הנה בשבח של נשמת‬ ‫אומרים‪ ,‬נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו‪ .‬לברך ה' לא‬ ‫נאמר רוח‪ ,‬כי אם נשמת כל חי‪ .‬כל אשר נשמה רוחנית באפו‬ ‫יברך‪ .‬ואילו לפאר ולרומם‪ ,‬נאמר ורוח כל בשר תפאר ותרומם‬ ‫זכרך וכו'‪ .‬היינו רוח כל בשר גם בעלי חיים המשוללי נשמה‪,‬‬ ‫הגם שאינם מברכים אבל גם הם מפארים ומרוממים ע"י שירתם‪,‬‬ ‫שהרי כל הברואים אומרים שירה ומפארים ומרוממים להשי"ת‪.‬‬ ‫ובהמשך שוב נכלול בפעולתינו גם הנשמה וגם הרוח והאיברים‪,‬‬ ‫ונאמר על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו‬ ‫ולשון אשר שמת בפינו‪ ,‬הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו‪ .‬הם‬ ‫בכללותם גם יברכו מצד הנשמה וגם ישבחו ויפארו וירוממו‪ .‬ועוד‬ ‫יש בזה‪ ,‬אך לצד אורך הדברים אקצר כי לא אדע להשלים ולסיים‬ ‫בזה‪ .‬וכל המשבח לבורא בהתלהבות ודביקות בנשמת כל חי‪,‬‬ ‫ודאי יראה ויבין עוד דברים נפלאים מזה השבח‪.‬‬

‫שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב‪,‬‬ ‫וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם )בראשית ב‪ .‬יא‪-‬יב(‪.‬‬ ‫ובמדרש )ב"ר פרשה טז ד( הוא הסובב את כל ארץ החוילה‪ ,‬שעלה‬ ‫והקיף את כל ארץ ישראל דכתיב ביה הוחילי לאלהים כי עוד‬ ‫אודנו )תהלים מב‪ .‬ו(‪ .‬אשר שם הזהב אלו דברי תורה שהן נחמדין‬ ‫מזהב ומפז רב‪ .‬וזהב הארץ ההיא טוב‪ ,‬מלמד שאין תורה‬ ‫כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י‪ .‬שם הבדולח ואבן השוהם‬ ‫וגו'‪ ,‬מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואחר שאמרו‬ ‫במסכת אבות )פ"ו מ"ב( אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד‬ ‫תורה‪ ,‬וכיון שאין תורה כתורת ארץ ישראל‪ ,‬ממילא זהו שבסדר‬ ‫הגדה של פסח השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל‪,‬‬ ‫השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין‪ .‬לשנה הבאה בארעא‬ ‫דישראל בני חורין לעסוק בתורת ארץ ישראל‪ ,‬כנלענ"ד‪.‬‬ ‫עוד בענין אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה‪ .‬מה‬ ‫שבמסכת ברכות )סא ע"ב( ת"ר פעם אחת גזרה מלכות הרשעה‬ ‫שלא יעסקו ישראל בתורה‪ ,‬בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי‬ ‫עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה‪ ,‬אמר ליה‬ ‫עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות וכו'‪ ,‬לא היו ימים מועטים‬ ‫עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפסו‬ ‫לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬פפוס מי הביאך לכאן‪,‬‬ ‫אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו‬ ‫לפפוס שנתפס על דברים בטלים‪ ,‬ע"כ‪ .‬לא שפפוס נעשה בעל‬ ‫תשובה דוקא בבית האסורים עד שבהיותו בבית האסורים אמר‬ ‫לרבי עקיבא אשריך שנתפסת על דברי תורה‪ .‬אלא שכעת‬ ‫בהיות פפוס ורבי עקיבא שניהם בבית האסורים‪ ,‬ההבדל‬ ‫ביניהם הוא שפפוס בהיותו אסור באזיקים לא היה יכול‬ ‫להמשיך בעיסוקיו הגשמיים עליהם נתפס‪ ,‬משא"כ רבי עקיבא‬ ‫שנתפס על ד"ת ומה לי הכא ומה לי התם כי בכל מקום יעסוק‬ ‫בתורה‪ .‬ורבי עקיבא בן חורין אף שגופו בבית האסורים‪ ,‬שאין‬ ‫לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה‪ ,‬וזהו אשריך שנתפסת על‬ ‫ד"ת ואוי לפפוס שנתפס על דברים בטלים‪.‬‬ ‫ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים‬ ‫ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה‬ ‫עמה ויאכל )בראשית ג‪ .‬ו(‪.‬‬ ‫וברש"י ותתן גם לאישה עמה שלא תמות היא ויחיה הוא וישא‬ ‫אחרת‪ .‬ובשפתי חכמים כתב שזאת מדכת' לאישה עמה‪ .‬ועדיין‬ ‫צריך להבין שאולי כאשה כשרה וטובה חפצה חוה לגרום‬ ‫הנאה לבעלה מדבר הטוב למאכל ותאוה הוא לעינים ונחמד‬ ‫להשכיל‪ ,‬ומניין שכוונתה שימות אף הוא עמה‪.‬‬ ‫ובפשוט ובהגיון נלענ"ד‪ ,‬כי אדם העושה בגניבה ובעצת‬ ‫היצה"ר ומציע להנות גם לזולתו‪ ,‬אין זה מטוב לבו ורצונו‬ ‫להיטיב עם זולתו‪ .‬וכאותו תינוק בבית מקום ספר העושה‬ ‫בגניבה שלא כראוי ומציע לחבירו להשתתף עמו‪ ,‬מטרתו‬ ‫כשמציע לחבירו שיהיה עמו‪ ,‬כדי שכשייתפס לא יהיה לבדו‪ .‬וכן‬ ‫כאן בחוה שנטלה מהפרי בעצת היצר המסית‪ ,‬כי אם כוונתה‬ ‫להיטיב עם בעלה‪ ,‬ודאי היתה מונעתו לבל יחטא אף הוא‪ .‬ואם‬ ‫לא כן אלא שנתנה גם לאישה עמה מפיתוי היצר‪ ,‬הרי זה רק‬ ‫בשביל שיהא אישה עימה כאשר תיתפס בקלקלתה‪.‬‬ ‫ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים‬ ‫ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה‬ ‫עמה ויאכל )בראשית ג‪ .‬ו(‪.‬‬ ‫וברש"י ותתן גם לאישה עמה‪ ,‬שלא תמות היא ויחיה הוא וישא‬ ‫אחרת‪ .‬וברש"י גם‪ ,‬לרבות כל בהמה וחיה‪ .‬ולהבין והלא בכל‬ ‫העולם כולו באותו זמן לא היתה אשה אחרת זולת חוה ואיך‬ ‫חששה שישא אחרת‪ .‬ואמנם במסכת כתובות )ח' ע"א( לימא בהא‬

‫קמיפלגי דמ"ס חדא יצירה הואי ומ"ס שתי יצירות הואי‪ ,‬וכתב‬ ‫שם הרשב"א וז"ל‪ ,‬ר"ח כתב חדא יצירה הואי‪ ,‬חוה לבדה נוצרה‬ ‫מן הצלע‪ ,‬ומר סבר שתי יצירות הוו לו‪ ,‬אחת נוצרה עמו מקודם‬ ‫וברחה ואח"כ ברא לו חוה מצלעו‪ ,‬ע"כ‪ .‬אך במש"כ הר"ח למ"ד‬ ‫שתי יצירות‪ ,‬אחת נוצרה עמו מקודם וברחה וכו'‪ ,‬אפשר רק‬ ‫ליישב למ"ד ב' יצירות אליבא דהר"ח‪ .‬ולולא דמסתפינא אמינא‬ ‫בדרך אפשר‪ ,‬אולי נתנה גם לרבות כל בהמה וחיה שימותו אף‬ ‫הן‪ ,‬כיון שעה"פ ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר‬ ‫מבשרי )בראשית ב‪ .‬כג( פי' רש"י מלמד שבא אדם על כל בהמה‬ ‫וחיה ולא נתקררה דעתו בהם עד שבא על חוה‪ .‬ממילא נתנה‬ ‫לכל בעלי החיים שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת מהם‪.‬‬ ‫ועוד בזה‪ .‬אחר שותתן גם‪ ,‬לרבות כל בהמה וחיה‪ .‬אבל הנחש‬ ‫עצמו לא אכל‪ ,‬לפי שעה"פ ואיבה אשית בינך ובין האשה‬ ‫)בראשית ג‪ .‬טו( פי' רש"י‪ ,‬אתה לא נתכוונת אלא שימות אדם‬ ‫כשיאכל הוא תחלה ותשא את חוה ולא באת לדבר אל חוה‬ ‫תחלה אלא לפי שהנשים קלות להתפתות ויודעות לפתות את‬ ‫בעליהן‪ ,‬לפיכך ואיבה אשית‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי מטכסיסי הנחש היה‬ ‫שהאדם יאכל תחילה‪ .‬וממילא כשותתן גם לאישה עמה לרבות‬ ‫כל בהמה וחיה‪ ,‬ודאי ידע הנחש עצמו שלא לאכול בפרט לא‬ ‫לפני חוה‪ .‬וסוף דבר נראה מפורש בפסוק שחוה אכלה תחילה‪,‬‬ ‫שנא' ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל‪.‬‬ ‫ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ‬ ‫ואכל )בראשית ג‪ .‬יב(‪.‬‬ ‫ובבעל הטורים הוא נתנה לי מן העץ ואוכל‪ ,‬לפי הפשט שהכיתני‬ ‫בעץ עד ששמעתי לדבריה‪ ,‬ע"כ‪ .‬כן ברש"י עה"פ וצוה הכהן‬ ‫ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז וגו' )ויקרא יד‪ .‬ד(‬ ‫עץ ארז‪ ,‬מקל של ארז‪ .‬ועכשיו לפי"ז אפ"ל במה שאמר ר' שמואל‬ ‫בר רב יצחק בריש מסכת סוטה )ב' ע"א( כי הוה פתח ריש לקיש‬ ‫בסוטה אמר הכי‪ ,‬אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו‬ ‫שנא' כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים )תהלים קכה‪ .‬ג(‪.‬‬ ‫וכעת ייתכן במליצה לבאר ענין שבט הרשע על גורל הצדיקים‬ ‫לזיווג‪ .‬כי שבט הוא המטה הוא העץ כדתניא במסכת סנהדרין‬ ‫)ד' ע"א( לא יסור שבט מיהודה )בראשית מט‪ .‬י( אלו ראשי גליות‬ ‫שבבבל שרודין את ישראל בשבט‪ .‬ולזה נאמר כי לא ינוח שבט‬ ‫הרשע‪ ,‬שבט היינו המקל והעץ שבידה‪ ,‬שלא ינוח על גורל‬ ‫הצדיקים וכו'‪ .‬וע"ע בח"א מהרש"א מפרש בכמה אנפין‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ועוד בזה‪ .‬כי דברי בעל הטורים נראין יותר כדרוש‪ ,‬והוכרח‬ ‫לומר שזהו לפי הפשט‪ ,‬לפי שויאמר אלהים תדשא הארץ דשא‬ ‫עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי )בראשית א‪ .‬יא( וברש"י עץ‬ ‫פרי שיהא טעם העץ כטעם הפרי‪ ,‬והיא לא עשתה כן אלא‬ ‫ותוצא הארץ עץ עושה פרי )בראשית א‪ .‬יב( ולא העץ פרי‪ ,‬לפיכך‬ ‫כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אחר שהארץ לא הוציאה עץ עושה פרי כפי שנצטוית‪ ,‬ממילא‬ ‫הרי היא נתנה לי מן העץ ואוכל‪ ,‬מה שנתנה לי מן העץ אינו‬ ‫לאכילה כי אין לעץ טעם‪ ,‬ועל כורחך צ"ל שהיא נתנה לי מן‬ ‫העץ בהלקאה עד שואוכל מן הפירות )ודלא כהדעה שאילן שאכל ממנו‬ ‫אדה"ר היה טעם בעצו(‪ ,‬וזהו ההכרח לבעה"ט לפרש הפשט כמו שפי'‪.‬‬ ‫וכעת גם מתיישב יפה איך האדמה שלא הוציאה עץ פרי‬ ‫בעונה‪ ,‬נעשתה מחותנת להאדם בעונו עד שכשנתקלל האדם‬ ‫על עונו נפקדה גם היא על עונה‪ ,‬ומה הקשר ביניהם‪ .‬וזה לפי‬ ‫שאמרנו‪ ,‬מאחר שחטא אדם הראשון היה גם בסיבת מה‬ ‫שהאדמה עשתה רק עץ עושה פרי ולא עץ פרי‪ ,‬לכן דוקא‬ ‫כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה‪ .‬ומדוייק במה‬ ‫שנא' ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר‬ ‫צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך )בראשית ג‪.‬‬ ‫יז(‪ .‬כי ארורה האדמה נאמר לאדם ולא לחוה ולא בקללת הנחש‪.‬‬ ‫אבל אחרי כותבי הדברים ראיתי בשלה"ק באריכות שכתב‬ ‫לבאר שהארץ שינתה שלא להוציא עץ שיהיה בו טעם כפרי‪,‬‬ ‫לטובה חשבה הארץ וסברה מצוה קא עבדה‪ ,‬על כן לא נענשה‬ ‫רק אח"כ כשבסיבת מה ששינתה היה חטא אדם וחוה‪ ,‬על כן‬ ‫כשנפקדו הם על עוונם‪ ,‬אזי ארורה האדמה ג"כ הגורמת‬ ‫להחטיאם‪ .‬וזהו ארורה האדמה בעבורך‪ ,‬ולמה בעבורך ולא‬ ‫קודם‪ ,‬אמר כי ממנה לקחת‪ ,‬כלומר לקיחת העבירה שלך היא‬ ‫ממנה ובסיבתה‪ .‬ועוד בתו"ד בעל השלה"ק וז"ל‪ ,‬ומתחילה‬ ‫אקדים‪ ,‬בודאי עץ הדעת היה טעם עץ כטעם פרי‪ ,‬כי הארץ‬ ‫שינתה‪ .‬אבל עץ הגן הם מטע ה' והוא נטעם כרצונו להיות‬ ‫טעם העץ כטעם הפרי וכו'‪ ,‬עיי"ש בשלה"ק באריכות‪ .‬ואנכי‬ ‫אזוב קטן כתבתי דבריי בטרם ראיתי דברי השלה"ק‪.‬‬ ‫אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים‬ ‫)בראשית ג‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫ובמדרש )ב"ר כ‪ .‬ו( עצבונך זה צער העיבור‪ ,‬והרונך זה צער העדוי‪,‬‬ ‫בעצב זה צער הנפלים‪ ,‬תלדי זה צעד הלידה‪ ,‬בנים זה צער גידול‬ ‫בנים‪ .‬א"ר אליעזר בר"ש נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים‬ ‫בגליל ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל‪ ,‬ע"כ‪ .‬ר' אליעזר בר"ש‬ ‫רצה לומר כמה קשה צער גידול בנים שהרי אין אדמת הגליל‬ ‫ואוירה יאים לגידול זיתים כאדמת ואויר ארץ ישראל‪ ,‬ועכ"ז הגם‬ ‫דאמר רבי זירא ש"מ אוירא דארץ ישראל מחכים וכו'‪ ,‬עכ"ז נוח‬ ‫לאדם לגדל לגיון זיתים בגליל מלגדל תינוק אחד בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ועל כן כשבא לשבח הבנים אומר דהמע"ה נעים זמירות‬

‫ישראל בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך )תהלים קכח‪ .‬ג(‪ .‬וממילא‬ ‫אחר שקושי גידול הבנים ומעלתם נמדד בכגידולי לגיוני זיתים‪,‬‬ ‫אפשר להוסיף בצחות הלשון‪ ,‬זהו שבמסכת ברכות )מא ע"ב(‬ ‫ועירובין )ד' ע"ב( וסוכה )ו' ע"א( ארץ זית שמן )דברים ח‪ .‬ח( אמר ר'‬ ‫יוסי ברבי חנינא ארץ שכל שיעוריה כזיתים‪ .‬שיעור קושי גידול‬ ‫הבנים בארץ ישראל לעומת שיעור קושי גידול זיתים בגליל‪.‬‬

‫אלא שעדיין א"ר יוחנן במסכת סנהדרין )יא ע"א( בלעם חיגר‬ ‫ברגלו אחת היה שנא' וילך שפי )במדבר כג‪ .‬ג(‪ ,‬שמשון בשתי רגליו‬ ‫שנא' שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס )בראשית מט‪ .‬יז(‪ ,‬הרי‬ ‫שפיפון לרבות‪ .‬ואפשר לדקדק בזה עוד ועוד הרבה וכמה‬ ‫שנוסיף לא נסיים‪ ,‬וע"ע מה שכתבתי עה"פ לאזני משפחת‬ ‫האזני לערי משפחת הערי )במדבר כו‪ .‬טז(‪ ,‬וברש"י לאזני‪ ,‬אומר‬ ‫אני שזו משפחת אצבון ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו‬ ‫על שמו‪ ,‬והבאתי שם ממורי ורבי הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר‬ ‫שליט"א בשם הרה"ק מז'עליחוב‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫ובמסכת פסחים )קיח ע"א( א"ר יוחנן קשין מזונותיו של אדם כפליים‬ ‫כיולדה‪ ,‬דאילו ביולדה כתיב בעצב ובמזונות כתיב בעצבון‪.‬‬ ‫וברש"י בעצבון תרי משמע‪ .‬וכן במהרש"א וז"ל‪ ,‬בעצבון‪ ,‬הנו"ן‬ ‫בסוף מורה על הרבים בנקבה‪ ,‬והכי קאמר‪ ,‬דקללה הנאמרה‬ ‫באדם‪ ,‬כפול כקללה הנאמרה בנקבה שנא' בה בעצב תלדי‪.‬‬ ‫שהזכר הטורח במזונות‪ ,‬צער כפול כנקבה היולדת‪ ,‬ע"כ‪.‬‬

‫ולאדם אמר וגו' ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל‬ ‫ימי חייך‪ ,‬וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה‬ ‫)בראשית ג‪ .‬יז‪-‬יח(‪.‬‬

‫אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים‬ ‫וגו'‪ ,‬ולאדם אמר וגו' ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה‬ ‫כל ימי חייך )בראשית ג‪ .‬טז‪-‬יז(‪.‬‬

‫ולהבין תרתי‪ .‬קודם מדוע קללת הזכר כפול מקללת הנקבה‪.‬‬ ‫ובזה נ"ל כבר פשוט שאין הזכר נתקלל כפול מהנקבה‪ ,‬אלא רק‬ ‫צער המזונות הוא כפול‪ ,‬לפי שבזה יש צער לאדם העמל בזיעת‬ ‫אפיו וגם לאשתו הממתנת לפרנסת בעלה שבו גם פרנסתה‬ ‫תלויה‪ ,‬כי צערו הוא גם צערה‪ .‬משא"כ צער הלידה מיירי‬ ‫מצער גופה‪ .‬ובדומה לזה חילק בבן יהוידע שכפל הצער היינו‬ ‫מות הצער אלא במנין הגופים המצטערים‪ ,‬ולכן מזונותיו‬ ‫לא ְ ּב ּכַ ּ‬ ‫של אדם כפליים כיולדה‪ ,‬כי צער המזונות הוא להאיש והאשה‪,‬‬ ‫משא"כ ביולדה‪ .‬ולענ"ד בזה‪ ,‬דהרי גם ביולדה ממתין ומצפה‬ ‫האיש‪ ,‬אלא שליולדה יש חבלי לידה המצערים הגם שיודעת‬ ‫שתכלית החבלים הן השמחה העתידית שתזכה לפרי בטן‪,‬‬ ‫ואילו האיש כבר בשעת חבלי הלידה המצערים של האשה חש‬ ‫הוא את השמחה העתידית של הפרי בטן‪.‬‬ ‫ועוד מה שצריך ביאור‪ .‬לפי שעה"פ שמרני כאישון בת עין‬ ‫)תהלים יז‪ .‬ח( פי' רד"ק ומצודת ציון שנקרא אישון לפי שנראית בו‬ ‫צורת איש‪ ,‬והוי"ו והנו"ן להקטין כמו שבתון שעניינו תוספת‬ ‫קדושה‪ ,‬כי כל שמוסף על התיבה וי"ו נו"ן מורה על קטון‪ .‬והנה‬ ‫לדברים אלו צריך להבין איך מתיישבים דברי המהרש"א בהא‬ ‫דא"ר יוחנן שבשביל שנא' בעצבון הרי זה כפליים כיולדה שנא'‬ ‫בה בעצב‪ .‬והרי לפי הכלל שכל שהטיל לה ו"ן בסופה מורה על‬ ‫קטון במשקל קט וקטון שהוא קט ביותר‪ ,‬א"כ עצבון מורה על‬ ‫צער פחות מעצב‪.‬‬ ‫ולענ"ד לבאר‪ ,‬כי אמנם עצבון הוא עצב קטן כמו אישון איש‬ ‫קטון‪ ,‬אך יתכן גם ו"ן תוספת ולרבות‪ .‬ומדוייק זה בדברי הרד"ק‬ ‫שאישון לפי שנראית בו צורת איש‪ ,‬והוי"ו והנו"ן להקטין כמו‬ ‫שבתון שעניינו תוספת קדושה‪ .‬ואם נדקדק בדברי הרד"ק‪ ,‬הרי‬ ‫הדוגמא של שבתון היינו תוספת קדושה‪ ,‬אבל סו"ד השבתון‬ ‫של התוספת גורם להרבות קדושה‪ .‬הרי שיש דוגמת אישון‬ ‫לרמוז על מועט מאיש‪ ,‬ויש דוגמת שבתון לרמוז על תוספת‪ ,‬רק‬ ‫שצריך לידע הכללים מתי כאישון ומתי תוספת כשבתון‪ .‬ועכ"פ‬ ‫גם עצבון הוא תוספת‪ ,‬שסו"ד בשביל התוספת‪ ,‬עצבון של אדם‬ ‫כפליים כעצב של יולדה‪ .‬ואולי הכלל הוא שכאשר בא כתוספת‬ ‫להקיים כבר‪ ,‬אזי הוא לרבות הקיים והתוספת‪ ,‬כמו שבתון‬ ‫לרבות על השבת הקיים‪ ,‬ועצבון לרבות על העצב הקיים כבר‬ ‫מקודם‪ ,‬וכדלעיל מהבן יהוידע שעצבון היינו שני גופים לעצב‪,‬‬ ‫האיש והאשה‪ .‬ואולי עצב האשה הוא כבר מקודם שהרי כבר‬ ‫נתקללה‪ ,‬וכעת בעצבון תאכלנה הוא תוספת‪.‬‬ ‫ובאותו הענין גם אפשר להבין למה נתקלל האדם בכפליים‬ ‫מהאשה‪ .‬לפי שכבר הבאתי לעיל מהבן יהוידע שכפל הצער‬ ‫מות הצער אלא במנין הגופים המצטערים‪ ,‬כי‬ ‫באיש אינו ְ ּב ּכַ ּ‬ ‫במזונות מצטערים האיש והאשה משא"כ ביולדה‪ .‬נמצא לפי"ז‬ ‫שקללת העצבון אינה רק עבור האיש ולא שהאיש יתעצב‬ ‫כפליים מהאשה‪ .‬ואדרבה האשה מתעצבת בשתים‪ ,‬בפרנסה‬ ‫וביולדה‪ ,‬משא"כ האיש מצטער רק בפרנסה‪.‬‬ ‫גם אפשר בדרך מוסר‪ ,‬שאמנם כל שהטיל לה ו"ן בסופה מורה‬ ‫על קטון במשקל קט וקטון שהוא קט ביותר‪ ,‬וכן השחור שבעין‬ ‫נקרא אישון‪ ,‬וכן עוד דוגמאות‪ .‬אבל בקללה‪ ,‬כל תוספת יש בה‬ ‫להרבות חלילה‪ ,‬וכמו שאמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא ור'‬ ‫יצחק במסכת מגילה )טו ע"א וכח ע"א( ובבא קמא )צג ע"א( לעולם אל‬ ‫תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה‬ ‫ונתקיים בזרעה שנא' הנה הוא לך כסות עינים )בראשית כ‪ .‬טז(‪ ,‬אל‬ ‫תקרי כסות אלא כסיית עינים‪ .‬ממילא תוספת ו"ן שבעצבון בא‬ ‫לרבות על עצב כיון דמיירי בקללה‪ ,‬וכמה יש להזהר בזה וכן‬ ‫מעוות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות )קהלת א‪ .‬טו(‪ ,‬כיון‬ ‫שמדובר בחסר שהוא דבר השלילי‪ ,‬לכן אף שהוא חסרון היינו‬ ‫בו"ן שהוא חסר מעט‪ ,‬עכ"ז לא יוכל להמנות‪ ,‬כיון שהמחסיר‬ ‫הוא דבר ומידה השלילית‪.‬‬ ‫ואולי הטעם שהבאנו מהרד"ק והמצודת ציון שנקרא אישון לפי‬ ‫שנראית בו צורת איש והוי"ו והנו"ן להקטין‪ ,‬זה גם הטעם‬ ‫שנחש נקרא שפיפון כנאמר שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס‬ ‫)בראשית מט‪ .‬יז(‪ .‬לפי שבקללת הנחש נאמר ואיבה אשית בינך ובין‬ ‫האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו‬ ‫עקב )בראשית ג‪ .‬טו(‪ .‬כיון שאתה תשופנו לא בראש כי אם בעקב‪,‬‬ ‫לכן אין שייך בך לשון שף אלא רק שפיפון המורה על קטנות‪.‬‬

‫ואריב"ל במסכת פסחים )קיח ע"א( בשעה שאמר הקב"ה לאדם‬ ‫וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות‪ ,‬אמר לפניו רבש"ע‬ ‫אני וחמורי נאכל באבוס אחד‪ ,‬כיון שאמר לו בזעת אפך תאכל‬ ‫לחם )בראשית ג‪ .‬יט( נתקררה דעתו‪ ,‬ע"כ‪ .‬אני וחמורי נאכל באבוס‬ ‫אחד‪ ,‬אחר שקוץ ודרדר תצמיח לך מעצמה‪ ,‬ובזה ישוה לבהמה‪.‬‬ ‫משא"כ אשרי כל ירא ה' וגו'‪ ,‬יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב‬ ‫לך )תהלים קכח‪ .‬א‪-‬ב(‪ .‬שאיפתו של האדם שלא לדמות לבהמה‪,‬‬ ‫ולהיות אוכל בזכותו וביגיע כפיו‪.‬‬ ‫וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה )בראשית ג‪ .‬יח(‪.‬‬ ‫וברש"י ואכלת את עשב השדה‪ ,‬ומה קללה היא זו‪ ,‬והלא‬ ‫בברכה נאמר לו הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו'‬ ‫)בראשית א‪ .‬כט(‪ .‬אלא מה אמור כאן בראש הענין‪ ,‬ארורה האדמה‬ ‫בעבורך בעצבון תאכלנה )בראשית ג‪ .‬יז(‪ ,‬ואחר העצבון וקוץ‬ ‫ודרדר תצמיח לך‪ ,‬כשתזרענה קטניות או ירקות גנה‪ ,‬היא‬ ‫תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי שדה ועל כרחך תאכלם‪.‬‬ ‫אולי משמע מרש"י שעצבון לא קאי אאכילה אלא על טירחת‬ ‫הגידול של כל הצומח‪ .‬שלשון רש"י הוא‪ ,‬בראש הענין ארורה‬ ‫האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה‪ ,‬ואחר העצבון וקוץ ודרדר‬ ‫תצמיח לך‪ ,‬ורק אח"כ על כרחך תאכלם‪ .‬ולשון עצבון על גידול‬ ‫ראינו גם כשנתקללה האשה‪ .‬אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך‬ ‫)בראשית ג‪ .‬טז( ופי' רש"י עצבונך זה צער גידול בנים‪ .‬וכן לקמן עה"פ‬ ‫זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'‬ ‫פולְ חָ נָ א‬ ‫)בראשית ה‪ .‬כט( פי' בתרגום יונתן בן עוזיאל‪ֵ ,‬דין יְ נַ ח ֲִמינָנָא ִמ ּ ּ‬ ‫ומלֵיעוֹ ת יְ ָדנָא ִמן אַ ְר ָעא ִדלִ ָטא ה' ְ ּבגִ ין חוֹ בֵ י ְ ּבנֵי‬ ‫ְדלָא ַמ ְצלְ חָ א ּ ִ‬ ‫ֱנָשא‪ .‬הרי עצבון מורה על מה שנתעצבו בגידולי האדמה‪.‬‬ ‫א ָׁ‬ ‫וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו )בראשית ד‪ .‬טו(‪.‬‬ ‫וברש"י )מוסגר( כל מוצאי יהרגני )בראשית ד‪ .‬יד( היינו הבהמות‬ ‫והחיות‪ ,‬אבל בני האדם עדיין לא היו שיירא מהם כי היו אז רק‬ ‫אביו ואמו‪ ,‬אלא אמר עד עכשיו היה פחדי על כל החיות עכשיו‬ ‫בעון זה לא ייראו ממני ויהרגוני‪ ,‬מיד וישם ה' לקין אות והחזיר‬ ‫מוראו על כל החיות‪ ,‬ע"כ‪ .‬מה שמוראו היה דוקא מבעלי החיים‬ ‫שהיו בעולם‪ ,‬אפשר לפי מש"כ בח"א מהרש"א בהא דא"ר יהודה‬ ‫בריה דר' חייא במסכת סנהדרין )לז ע"ב( מיום שפתחה הארץ את‬ ‫פיה וקיבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה וכו'‪ ,‬ומביא‬ ‫המהרש"א ממדרש תנחומא וב"ר שקין והבל חלקו ביניהם‪ ,‬הבל‬ ‫נטל צאנו וקין אדמה לעבוד וכו'‪ ,‬התחיל הבל לרעות צאנו וקין‬ ‫רדף אחריו וכו' והרגו שנא' ויקם קין )בראשית ד‪ .‬ח( וכו'‪ ,‬וכתב‬ ‫המהרש"א שהאדמה אשר נפלה בחלקו של קין חסה עליו‬ ‫לבלוע דמי הבל עד שאין רשומו ניכר ולכן קול דמי אחיך‬ ‫צועקים מן האדמה )בראשית ד‪ .‬י(‪ ,‬ר"ל מתוך האדמה שבלעה את‬ ‫דמו‪ ,‬ועתה ארור אתה מן האדמה )בראשית ד‪ .‬יא( שנפלה בגורלך‬ ‫ושפצתה פיה לחסות עליך לבלוע הדם‪ ,‬ע"כ ממהרש"א‪ .‬וחשבתי‬ ‫לפי"ז‪ ,‬מה שאמר קין והיה כל מוצאי יהרגני‪ ,‬היינו הבהמות‬ ‫והחיות‪ .‬שכשם שהאדמה שנפלה בגורלו של קין פצתה פיה‬ ‫לחסות עליו לבלוע הדם‪ ,‬כן חשש קין מבעלי החיים שנפלו בגורלו‬ ‫של הבל שינקמו נקמת הבל מקין‪ .‬וזה שכתב ברש"י‪ ,‬שאמר קין‬ ‫עד עכשיו היה פחדי על כל החיות‪ ,‬עכשיו בעון זה לא ייראו ממני‬ ‫ויהרגוני‪ ,‬מיד וישם ה' לקין אות והחזיר מוראו על כל חית השדה‪.‬‬ ‫הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע‬ ‫ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני‪ ,‬ויצא קין מלפני ה' וישב‬ ‫בארץ נוד קדמת עדן )בראשית ד‪ .‬יד‪-‬טז(‪.‬‬ ‫ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא במסכת סנהדרין )לז ע"ב( גלות‬ ‫מכפרת עון מחצה‪ ,‬מעיקרא כתיב והייתי נע ונד ולבסוף כתיב‬ ‫וישב בארץ נוד‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועוד לענ"ד בפי'‪ ,‬מעיקרא כתיב והייתי נע‬ ‫ונד‪ ,‬כלומר שיהיה נד במספר נע‪ ,‬שהנדודים יהיו בערך‬ ‫הגימטריא של תיבת נ"ע שזה ק"כ המרמז על כל ימי האדם וכמו‬ ‫שנא' ויאמר ה' וגו' והיו ימיו מאה ועשרים שנה )בראשית ו‪ .‬ג(‪.‬‬ ‫ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד בלבד‪ ,‬כי נו"ד בגימטריא ס'‪ .‬כיון‬ ‫שגלה כמש"כ רש"י )סנהדרין שם( שנא' ויצא קין מלפני ה'‪ ,‬נתכפר לו‬ ‫המחצה מק"כ ונשאר רק וישב בארץ נו"ד היינו ס' המחצה כנ"ל‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬

‫פרשת‬ ‫‪w‬ו‬ ‫‪ww.ladaat.net/gilionot.php‬ד‬ ‫להורדהה א ת ה ר ב י ם א י ן ח ט א ב א ע ל י‬ ‫השבועמי"ח( ה מ ז כ‬ ‫ל )אבות פ"ה‬ ‫גיליונותר ו ח ז "‬ ‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמ‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬