Peirot Haamal Ki Tavo 2009

‫פרשת כי תבא‬

‫גליון ‪168‬‬

‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה'‬ ‫אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה'‬ ‫אלהיך לשכן שמו שם )דברים כו‪ .‬ב(‪.‬‬ ‫חלק הדברים מועתקים מהקדמה לטנא פירות העמל עמ"ס שבת – חשון תשס"ח‬

‫אחר אשר בקביעת עתים לתורה והרבצת התורה נתחדשו‬ ‫החידושים ונקבצו יד על יד ונקראו בשם טנא פירות העמל‪ .‬והנה‬ ‫בספר עוד יוסף חי להבן איש חי כאן כתב וז"ל‪ ,‬נראה לי התורה‬ ‫אשר צויתיך בפסוק הקודם )לפי שדרש עה"פ והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה'‬ ‫אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה שקאי על התוה"ק(‪ ,‬העיקר הוא תושבע"פ‬ ‫שהיא ששה סדרי משנה אשר ר"ת שלהם הוא זמ"ן נק"ט ז'רעים‬ ‫מ'ועד נ'שים נ'זיקין ק'דשים ט'הרות‪ .‬ור"ת אלו מורים שצריך‬ ‫לקבוע עתים לתורה‪ ,‬דהיינו אם יקבע שעה או שתים ביום וכן‬ ‫שעה או שתים בלילה באופן שלא יבטל קביעות שלו אפילו אם‬ ‫נזדמן לו עסק גדול‪ ,‬אז יש ללימוד זה דין קבוע דקיי"ל כל קבוע‬ ‫כמחצה על מחצה דמי ושקולה שעה זו כנגד עשרה שעות של‬ ‫היום‪ ,‬ולכך שואלין בבי"ד של מעלה קבעת עתים לתורה ואין‬ ‫שואלין אותו אם עסקת בתורה אלא על הקביעות כדי שיספיק‬ ‫המועט במקום מרובה כדין הקבוע בעלמא‪ ,‬משא"כ מי שלומד‬ ‫שלוש שעות ביום ויום אחד נזדמן לו עסק ולא למד כלל‪ ,‬אין‬ ‫ללימוד זה חשיבות כדין הקבוע דקיי"ל כל קבוע כמחצה על‬ ‫מחצה‪ .‬ולזה בא הסימן זמ"ן נק"ט‪ ,‬שיהיה נקיט זמן ברור וקבוע‬ ‫שלא ישתנה ולא יתבטל בשום אופן‪ .‬ונמצא כל זה ענין הקבוע‬ ‫רמוז בראשית כל פרי האדמה‪ ,‬ר"ל ראשית כל ששה סדרי‬ ‫משנה שהראשית שלהם זמ"ן נק"ט‪ ,‬ואמר אשר תביא מארצך‬ ‫הוא ביהמ"ד שאתה לומד שם ומביא לימודך מהחכמים המלמדין‬ ‫תושבע"פ בביהמ"ד‪ ,‬ועוד אשר ה' אלהיך נותן לך שמאיר עיניך‬ ‫ולבך לחדש חידושי תורה וכמו שכתוב כי אם בתורת ה' חפצו‬ ‫)תהלים א‪ .‬ב( זו הקבלה והמסורת שמקבל האדם מפי חכמים‬ ‫בביהמ"ד‪ ,‬ובתורתו יהגה אלו חידושי תורה שמחדש ע"י‬ ‫תוספת בינה שיתן לו הקב"ה כח ואומץ לאסוקי שמעתתא‬ ‫אליבא דהלכתא כי מתת אלהים היא זאת‪ ,‬ועל זה אמר כאן‬ ‫אשר ה' אלהיך נותן לך בינה ויכולת לאסוקי שמעתתא אליבא‬ ‫דהלכתא‪ ,‬ואלו החידושי תורה יהיו נקראים על שמך‪ ,‬עד כאן‬ ‫תוכן דבריו‪ .‬וכמה שנגעו הדברים אלי‪ ,‬הנה המשך הכתוב ושמת‬ ‫בטנא‪ ,‬ואלו החידושי תורה הן הן טנא פירות העמל שנקבצו‬ ‫בידי‪ ,‬ויה"ר שאזכה שיקויים בי המשך הכתוב והלכת אל המקום‬ ‫אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם עם בנין ביהמ"ק בב"א‪.‬‬ ‫ועוד שחידו"ת נקראים פירות‪ ,‬לפי דאיתא בזוה"ק‬ ‫פקודא למלעי באורייתא ולאשתדלא בה ולאפשא לה בכל יומא‬ ‫ולא תתנשי מיניה כדקא יאות וכו'‪ ,‬ובראשית חכמה )פ"ד משער‬ ‫הקדושה( כתב על זה וז"ל‪ ,‬ואמר עוד ולאפשא לה בכל יומא‪,‬‬ ‫שישתדל לפרות ולרבות בה‪ ,‬כמו שצריך לפרות ולרבות במין‬ ‫הגשמי כך צריך שיפרה וירבה ברוחני ולא יהיה שכלו שכל‬ ‫עקר שאינו מוציא פירות‪ ,‬ואל זה כוונו באמרו )אבות פ"א מי"ב(‬ ‫ודלא מוסיף יסף‪ ,‬שלא יהיה אדם לומד היום מה שלמד אתמול‬ ‫ונמצא כל ימיו עוסק בהלכה א' ונכנס ויוצא לביהמ"ד ואין בידו‬ ‫חידוש‪ ,‬ואם ח"ו אינו מוסיף כדי להוציא פירות הרי הוא כעץ‬ ‫יבש שאינו עושה פירות שכורתים אותו שאין בו תועלת אלא‬ ‫לאור‪ .‬ואמר בכל יומא‪ ,‬שכשם שהימים הם מחודשים שאין‬ ‫יום זה מה שהיה אמש‪ ,‬זה שאנו אומרים ומחדש בכל יום‬ ‫תמיד מעשה בראשית‪ ,‬כך צריך שבכל יום ילמד חידוש שלא‬ ‫ידע אותו מקדמת דנא‪ ,‬ובזה נמצאו הימים מאירים‬ ‫ומתתקנים פירות התורה‪ ,‬עכ"ל ספה"ק ראשית חכמה‪ .‬הרי‬ ‫מפורש שחידושי התורה הן הן פירותיה‪.‬‬

‫)בראשית דף יד(‬

‫ועוד להוסיף‪ ,‬במה שפסוקי בכורים נתפרשו ע"י בעל הבן איש‬ ‫חי על חידושי תורה וכדלעיל‪ ,‬אשר תביא מארצך הוא ביהמ"ד‪,‬‬ ‫ומביא לימודך מהחכמים המלמדין תושבע"פ בביהמ"ד‪ ,‬ואשר‬ ‫ה' אלהיך נותן לך שמאיר עיניך ולבך לחדש חידושי תורה‪ ,‬ואלו‬ ‫החידושי תורה יהיו נקראים על שמך‪ .‬אמרתי לענ"ד לקשור‬ ‫בזה הא דמסכת פסחים )קד ע"ב( עולא איקלע לפומבדיתא‪ ,‬א"ל‬ ‫רב יהודה לרב יצחק ברי' זיל אמטי ליה כלכלה דפירי וחזי היכי‬ ‫אבדיל‪ ,‬לא אזל‪ ,‬שדר ליה לאביי‪ ,‬כי אתא אביי א"ל היכי‬ ‫אמר‪ ,‬א"ל ברוך המבדיל בין קודש לחול אמר ותו לא‪ ,‬אתא‬ ‫לקמיה דאבוה א"ל היכי אמר‪ ,‬א"ל אנא לא אזלי‪ ,‬אנא‬ ‫שדריתיה לאביי ואמר לי המבדיל בין קודש לחול‪ ,‬א"ל‬ ‫רברבנותיה דמר וסררותיה דמר גרמא ליה למר דלא תימא‬ ‫שמעתיה מפומיה‪ ,‬ע"כ‪ .‬מה דא"ל זיל אמטי ליה כלכלה דפירי‪,‬‬ ‫שבזה ייחשב לו להקרבת בכורים‪ ,‬לפי שבמסכת כתובות )קה‬ ‫ע"ב( כל המביא דורון לת"ח כאילו מקריב בכורים שנתפרשו‬ ‫על חידושי תורה שיהיו נקראים על שמו‪ ,‬אבל כיון דלא אזל‪,‬‬ ‫לכן לא תימא שמעתיה מפומיה‪ ,‬והחידוש לידע איך אבדיל‬ ‫עולא לא יהיה נקרא על שמו דרב יצחק‪.‬‬ ‫ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו וגו' )דברים כו‪ .‬ג(‪.‬‬ ‫ברש"י ואמרת אליו‪ ,‬שאינך כפוי טובה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולכאורה‬ ‫הביכורים הן משהו שבמשהו מכל הטוב שהטיבו ה'‪ ,‬והנה הוא‬ ‫מפריש בכורים להכהן במצות השי"ת כגמול ושכר לומר שאינו‬ ‫כפוי טובה‪ ,‬והרי הבכורים עצמן גם הם מטובת השי"ת‪ ,‬ואיזה‬ ‫תשלום גמול נותן בזה להשי"ת על טובתו ית"ש‪ .‬והנלענ"ד‬ ‫בדרך אפשר‪ ,‬כיון שאין באפשר לשלם אף לא במשהו על הטוב‬ ‫אשר הטיבו ה'‪ ,‬לכן ואמרת אליו שאינך כפוי טובה‪ ,‬היינו‬

‫ואמרת בדוקא אבל לו לפרוע‪ ,‬כי לפרוע אין במציאות‪ ,‬שהרי‬ ‫משלו קבלנו והכל מידו הרחבה והמלאה‪.‬‬ ‫וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אבד אבי וגו' )דברים כו‪ .‬ה(‪.‬‬ ‫ובמסכת פסחים )לו ע"א( כדשמואל דאמר שמואל לחם עוני )שבעת‬ ‫ימים תאכל עליו מצות לחם עני ‪ -‬דברים טז‪ .‬ג( לחם שעונין עליו דברים‬ ‫הרבה‪ ,‬וברש"י שעונין עליו דברים‪ ,‬שגומרים עליו את ההלל‬ ‫ואומרים עליו את ההגדה‪ ,‬ע"כ‪ .‬נראה שבא לומר מה ענייה‬ ‫כאן‪ ,‬ולא שבא לומר מה דברים הרבה כאן‪ .‬כי בד"ה נקט רש"י‬ ‫הלשון שעונין עליו דברים ולא הזכיר תיבת הרבה‪ ,‬וכן גם‬ ‫הגירסא במסכת פסחים לקמן )קטו ע"ב( אמר שמואל לחם עוני‬ ‫לחם שעונין עליו דברים‪ ,‬תניא נמי הכי לחם עוני לחם שעונין‬ ‫עליו דברים הרבה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וענייה ששייך בהלל ובהגדה נלענ"ד‪,‬‬ ‫בהלל לפי דת"ר במסכת סוטה )ל' ע"ב( בו ביום דרש רבי עקיבא‬ ‫בשעה שעלו ישראל מן הים וכו' וכיצד אמרו שירה כגדול‬ ‫המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים וכו'‪ ,‬רבי אליעזר‬ ‫בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כקטן המקרא את הלל והן עונין‬ ‫אחריו כל מה שהוא אומר וכו'‪ .‬הרי בהלל שייך ענייה‪ .‬ומה‬ ‫שאומרים עליו את ההגדה‪ ,‬פשוט שענייה שייך ביה‪ ,‬אחר שהבן‬ ‫שואל מה נשתנה וכל ההגדה הוא תשובה וענייה להבן‪ .‬וזהו לחם‬ ‫שעונין עליו הלל והגדה‪ .‬וללפת הדברים אמרתי מה שפי' רש"י‬ ‫כאן וענית לשון הרמת קול‪ ,‬ממילא מה שעונין עליו דברים הרבה‬ ‫שגומרים ההלל ואומרים ההגדה‪ ,‬צריך שיהא בהרמת קול‪.‬‬

‫ואחר שבשבת קדש פרשת החדש הביא הגאון רבי יעקב‬ ‫אדלשטיין שליט"א בדרשתו ענין הרמת קול בהגדה בדין אי‬ ‫כתיבה כאמירה‪ ,‬והנה בהגדה של פסח אמרי קדש בהא לחמא‬ ‫עניא כתב מהרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע שלחם שעונין עליו‬ ‫דברים הרבה משמע בקול רם‪ ,‬וברוך שכיוונתי‪ .‬ובזה גם אפשר‬ ‫להוסיף הרבה כמו בפסוק ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה‬ ‫)שמות טו‪ .‬כא( דמה ענין עניה שייך כאן‪ ,‬עיי"ש מה שכתבתי בזה‪,‬‬ ‫ולהוסיף‪ ,‬כיון שעניה שייך בקול רם‪ ,‬ממילא אחר שותקח מרים‬ ‫הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה‬ ‫בתופים ובמחולות )שמות טו‪ .‬כ( וכעת צריכה היא לשיר נבואתה‬ ‫בקול רם כדי שכל הנשים ישמעוה‪ ,‬וממילא ודאי שייך עניה בכאן‪.‬‬ ‫וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אבד אבי וגו'‪ ,‬וירעו אתנו‬ ‫המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה )דברים כו‪ .‬ה‪-‬ו(‪.‬‬ ‫בארמי אובד אבי הזכיר מה שרצה לבן לאבד את אבינו יעקב‪.‬‬ ‫אבל וירעו אותנו המצרים ולא נאמר וירעו לאבותינו‪ ,‬ויענונו‬ ‫ולא נאמר ויענו את אבותינו‪ .‬ואולי לומר‪ ,‬לפי שבהגדה של‬ ‫פסח צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו‬ ‫שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל‬ ‫שנא' ארמי אובד אבי‪ .‬כי לבן ע"י שהיה אובד אבי‪ ,‬והרי אם‬ ‫האב נאבד אין שום המשך‪ ,‬וזהו לעקור את הכל‪ .‬משא"כ פרעה‬ ‫שלא גזר אלא על הזכרים‪ ,‬כי המצרים לא גזרו על האב דהיינו‬ ‫על כל תוצאות האב‪ ,‬אלא רק על חלק הזכרים‪ .‬ולכן דוקא בלבן‬ ‫אמר לשון אבי‪ .‬לא כן בוירעו אותנו המצרים ויענונו‪ ,‬אותנו דוקא‪.‬‬ ‫וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה‪ ,‬ונצעק‬ ‫אל ה' אלהי אבתינו וישמע ה' את קלנו )דברים כו‪ .‬ו‪-‬ז(‪.‬‬ ‫ובחת"ם סופר‪ ,‬וירעו לשון רעה‪ ,‬שמתחילה החטיאו המצריים‬ ‫את ישראל להיותם רעים וחטאים לה'‪ ,‬ואח"כ ויענונו ויתנו‬ ‫עלינו עבודה קשה‪ ,‬שחשבו שהקב"ה לא יצילנו מידם כיון‬ ‫שהיינו רעים וחטאים )נראה שבא ליישב מה שנא' וירעו אותנו ולא נאמר וירעו‬ ‫לנו המצרים(‪ .‬ובדברי החת"ם סופר נראה לבאר מה שבהגדה של‬ ‫פסח וירעו אותנו המצרים כמה שנאמר הבה נתחכמה לו פן‬ ‫ירבה וגו' )שמות א‪ .‬י(‪ ,‬דבשלמא ויענונו כמה שנאמר וישימו‬ ‫עליו שרי מסים למען ענותו וגו' )שמות א‪ .‬יא( וכן ויתנו עלינו‬ ‫עבודה קשה כמה שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל‬ ‫בפרך )שמות א‪ .‬יג( וכן ונצעק אל ה' כמה שנאמר ויהי בימים‬ ‫הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה‬ ‫ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה )שמות ב‪ .‬כג( וכן‬ ‫וישמע ה' את קולנו כמה שנאמר וישמע אלהים את נאקתם‬ ‫וגו' )שמות ב‪ .‬כד(‪ ,‬אבל וירעו אותנו המצרים כמה שנאמר הבה‬ ‫נתחכמה לו פן ירבה‪ ,‬מה ראיה מהבה נתחכמה לוירעו אותנו‬ ‫המצרים ויענונו‪ .‬אלא שוירעו אותנו המצרים היינו שעשו‬ ‫אותנו לרעים וחטאים כמה שנאמר הבה נתחכמה לו היינו‬ ‫שבאו בהתחכמות כדי לנצחנו שהקב"ה לא יצילנו מידם‪.‬‬ ‫ואדהכי שמעתי בשם הרה"ח ישעי' פינק שליט"א שפי' אשמנו‬ ‫מכל עם בושנו מכל דור‪ ,‬הייתכן שאכן אשמנו יותר מכל עממין‬ ‫וגויים החומסים ורוצחים ובוזזים וכו'‪ ,‬כי לא מסתבר כזאת‪ .‬אלא‬ ‫כך פירושו‪ ,‬כל האומות בכל דור ודור משפרים מעמדם של‬ ‫הידים ידי עשיו ונעשים שופכי דמים יותר ויותר וכן בשאר‬ ‫מדות רעות שבהם כגזל וכדו'‪ .‬משא"כ אנו עם קודש יושבי‬ ‫אוהלים הקול קול יעקב‪ ,‬אשמנו מכל דור‪ ,‬כי בכל דור ודור‬ ‫נחלשים אנו בכוחינו כח הקול קול יעקב‪ ,‬וזהו בושנו מכל דור‪.‬‬ ‫ואחר דבריו הנחמדים אמרתי לפי"ז‪ ,‬והיא שעמדה לאבותינו‬ ‫וגם לנו‪ ,‬שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו‪ ,‬ואף שמדור‬ ‫לדור המה מתחזקים ברשעתם ובידי עשיו שלהם ואילו אנו‬ ‫מדור לדור נחלשים בהקול קול יעקב דידן‪ ,‬עכ"ז והיא שעמדה‬ ‫לאבותינו ולנו והקב"ה מצילנו מידם‪.‬‬

‫ויוצאנו ה' ממצרים וגו'‪ ,‬ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את‬ ‫הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש )דברים כו‪ .‬ח‪-‬ט(‪.‬‬ ‫וברש"י אל המקום הזה‪ ,‬זה בית המקדש‪ .‬ויתן לנו את הארץ‪,‬‬ ‫כמשמעו‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה אחר פי' רש"י‪ ,‬לכאורה היה צריך להיות‬ ‫בהיפוך‪ .‬כי מתחילה ויתן לנו את הארץ הזאת ורק אח"כ ויבאנו‬ ‫אל המקום הזה‪ .‬וכבר הקשה כן רבי חיים אבולעפיה בספר עץ‬ ‫חיים‪ ,‬ובישובו השני תי' לפי התרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ‬ ‫וט ָענִ ית י ְַתכוֹ ן ַעל‬ ‫ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' )שמות יט‪ .‬ד(‪ְ ּ ,‬‬ ‫ילוסין )מרעמסס( וְ אוֹ בֵ ילִ ית י ְַתכוֹ ן‬ ‫ֲענָ נִ ין הֵ י כְּ ַעל ַּג ְדפֵ י נִ ְׁש ִרין ִמן ּ ִפ ּ ִ‬ ‫מוק ָ ּד ָׁשא לְ מֶ ֱעבַ ד ּ ַת ָּמן ּ ִפ ְסחָ א וכו'‪ ,‬ממילא מתחילה‬ ‫לְ אַ ַתר ּבֵ ית ּ ְ‬ ‫מוק ָ ּד ָׁשא לְ מֶ ֱעבַ ד ּ ַת ָּמן ּ ִפ ְסחָ א‪,‬‬ ‫ויביאנו אל המקום הזה לְ אַ ַתר ּבֵ ית ּ ְ‬ ‫ורק אחר שנכנסו לארץ נתקיים ויתן לנו את הארץ הזאת‪.‬‬ ‫את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וגו'‪ ,‬וה' האמירך היום‬ ‫להיות לו לעם סגלה וגו'‪ ,‬ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה‬ ‫לתהלה ולשם ולתפארת ולהיתך עם קדש לה' אלהיך כאשר דבר‬ ‫)דברים כו‪ .‬יז‪-‬יח‪-‬יט(‪.‬‬ ‫וברש"י האמרת והאמירך אין להם עד מוכיח במקרא‪ ,‬ולי נראה‬ ‫שהוא לשון הפרשה והבדלה‪ ,‬הבדלתי לך מאלהי הנכר להיות לך‬ ‫לאלהים‪ ,‬והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה‪,‬‬ ‫ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת כמו יתאמרו כל פועלי און‬ ‫)תהלים צד‪ .‬ד(‪ ,‬ע"כ‪ .‬מצד אחר אומר רש"י אין להם עד מוכיח‪ ,‬ומצד‬ ‫שני אומר רש"י ומצאתי להם עד‪ .‬ולענ"ד הכוונה בדברי רש"י‬ ‫שעד מוכיח אין להם‪ ,‬אבל עד שאינו מוכיח יש להם‪ .‬ועד המוכיח‬ ‫מהו ועד שאינו מוכיח מהו‪ ,‬צריך לדקדק בפירושים ולהבין‪ .‬דהנה‬ ‫רש"י בתהלים )תהלים צד‪ .‬ד( פי' וז"ל‪ ,‬יתאמרו ישתבחו‪ ,‬כמו האמרת‬ ‫והאמירך‪ .‬היינו שבתהלים תלה רש"י פירושו בעיקר שהוא‬ ‫במקרא כאן‪ ,‬אבל רש"י כאן לא היה יכול לתלות הפי'‬ ‫בתהלים‪ ,‬כי כאן בתורה הוא העיקר‪ .‬היינו שהפי' העיקר הוא‬ ‫לשון הפרשה והבדלה‪ ,‬וביתאמרו כל פועלי און לא שייך לומר‬ ‫יבדילו ויפרישו כל פועלי און‪ ,‬ולכן מוסיף רש"י מצאתי להם‬ ‫עד והוא לשון תפארת‪ ,‬מצאתי להם עד שאין מוכיח‪ ,‬כי לא‬ ‫העד מתהלים הוא המוכיח על שבתורה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬מהתורה‬ ‫מעיד על שבתהלים‪ .‬היינו שמה שיתאמרו הוא לשון תפארת‬ ‫מלשון האמרת והאמירך‪ ,‬שתפארת הוא תוצאה הכרחית‬ ‫הנובעת מהפרשה והבדלה‪ ,‬שאחר שישראל מופרשים לטוב‬ ‫להיות לו לעם סגולה‪ ,‬הרי שהם לתפארת‪ ,‬וכבהמשך הכתוב‬ ‫ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת‪.‬‬ ‫וכעין זה יוצא מפי' מצודת ציון שבתהלים וז"ל‪ ,‬יביעו ענין‬ ‫אמירה כמו יום ליום יביע אומר )תהלים יט‪ .‬ג(‪ ,‬עתק‪ ,‬דבור חזק כמו‬ ‫יצא עתק מפיכם )שמואל א' ב‪ .‬ג(‪ ,‬יתאמרו מלשון התרוממות וכן‬ ‫את ה' האמרת‪ ,‬ע"כ ממצודת ציון‪.‬‬ ‫ואחר שע"י דברינו נתאחד מה שנראה ברש"י כעין ב' פירושים‪,‬‬ ‫האמרת והאמירך או מלשון הפרשה והבדלה או מלשון תפארת‪,‬‬ ‫והאחדנו הפי' והיו לאחדים בידי שתפארת הוא תוצאת הפרשה‬ ‫והבדלה‪ .‬עוד אפ"ל לענ"ד בזה‪ .‬וה' האמירך הפרישך והבדילך‬ ‫להיות לו לעם סגולה‪ ,‬זהו הפרשה והבדלה שתוצאתו המשך‬ ‫הכתוב ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם‬ ‫ולתפארת‪ ,‬הרי האמירך לתפארת‪ .‬וממילא ולהיותך עם קדוש‬ ‫לה' אלהיך‪ ,‬כי עם קדוש הוא הפרשה והבדלה וגם תפארת‪,‬‬ ‫שהרי ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך כאשר דבר‪ ,‬והיכן דבר‪,‬‬ ‫כבר פי' רש"י בד"ה כאשר דבר‪ ,‬והייתם לי קדושים )והייתם לי‬ ‫קדשים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ‪ -‬ויקרא כ‪ ,‬כו(‪ .‬הרי‬ ‫והייתם לי קדושים ואבדיל אתכם כי קדושה לשון הבדלה‪ ,‬וכן‬ ‫קדושים תהיו )ויקרא יט‪ .‬ב( פי' רש"י הוו פרושים מן העריות ומן‬ ‫העבירה וכו'‪ ,‬הרי קדושה שהיא פרישה מן העבירה‪ ,‬שעל ידי‬ ‫פרישה זו תהיו עם סגולה ועליונים לתהלה לשם ולתפארת‪.‬‬

‫את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וגו'‪ ,‬וה' האמירך היום‬ ‫להיות לו לעם סגלה )דברים כו‪ .‬יז‪-‬יח(‪.‬‬ ‫במסכת חגיגה )ג' ע"א וע"ב( ועוד דרש )רבי אלעזר בן עזריה(‪ ,‬את ה'‬ ‫האמרת היום וה' האמירך היום‪ ,‬אמר להם הקב"ה לישראל אתם‬ ‫עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת‬ ‫בעולם‪ ,‬אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכת' שמע ישראל ה'‬ ‫אלהינו ה' אחד )דברים ו‪ .‬ד(‪ ,‬ואני אעשה אתכם חטיבה אחת‬ ‫בעולם שנא' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ )דה"י א' יז‪ .‬כא(‪.‬‬ ‫ובתוד"ה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ‪ ,‬אמרינן במדרש ג'‬ ‫מעידים זה על זה‪ ,‬ישראל ושבת והקב"ה‪ ,‬ישראל והקב"ה‬ ‫מעידים על השבת שהוא יום מנוחה‪ ,‬ישראל ושבת על הקב"ה‬ ‫שהוא אחד‪ ,‬הקב"ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות‪,‬‬ ‫ועל זה סמכינן לומר אתה אחד בשבת במנחה אעפ"י שאינו‬ ‫מדבר מעניינא דיומא דשבת כמו תפלת ערבית ושחרית‪,‬‬ ‫ע"כ בתוס'‪ .‬פי' שבתפלת אתה אחד מזכירין כל הג' שמעידין‬ ‫עליהן‪ ,‬על הקב"ה אתה אחד‪ ,‬על ישראל ומי כעמך ישראל גוי‬ ‫אחד‪ ,‬על השבת יום מנוחה‪.‬‬ ‫עוד נראה להוסיף בדרך מוסר‪ .‬שאחדות מביאה לקדושה‪ ,‬אתה‬ ‫אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד‪ .‬וכן אתה קדוש ושמך‬ ‫קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה‪ .‬והנה אתה אחד ואתה קדוש‪.‬‬ ‫וכן שמך אחד ושמך קדוש‪ .‬וכנגד מי כעמך ישראל גוי אחד‪ ,‬יש את‬ ‫הקדושים בכל יום יהללוך סלה‪ .‬כשהם גוי אחד‪ ,‬אז הם קדושים‪.‬‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬ ‫נפ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמר לעשות את כל‬ ‫מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך ה' אלהיך עליון על כל‬ ‫גויי הארץ )דברים כח‪ .‬א(‪.‬‬ ‫ואמר ר' זירא ואיתימא ר' חנינא בר פפא במסכת סוכה )מו ע"א‬ ‫וע"ב( בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם‪ ,‬מדת בשר ודם‬ ‫כלי ריקן מחזיק‪ ,‬מלא אינו מחזיק‪ ,‬אבל מדת הקב"ה‪ ,‬מלא מחזיק‪,‬‬ ‫ריקן אינו מחזיק‪ ,‬שנא' והיה אם שמוע תשמע וגו' )דברים כח‪ .‬א(‪ ,‬אם‬ ‫שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע‪ ,‬דבר אחר אם שמוע בישן‬ ‫תשמע בחדש‪ ,‬ואם יפנה לבבך )דברים ל‪ .‬יז( שוב לא תשמע‪ .‬ופי'‬ ‫רש"י ד"א אם אתה שומע בישן‪ ,‬מחזר על תלמודך ששמעת‪,‬‬ ‫תשמע בחדש‪ ,‬תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים‬ ‫ישנים‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכבר כתבתי בפי' ברכת אתה חונן לאדם דעת‬ ‫ומלמד לאנוש בינה שבדעת לשון חונן במתנת חינם‪ ,‬כברש"י‬ ‫עה"פ ואתחנן אל ה' )דברים ג‪ .‬כג( אין חנון בכל מקום אלא לשון‬ ‫מתנת חנם‪ ,‬אבל בבינה מלמד ולא חונן‪ ,‬כי בינה שייך בנבון‬ ‫המבין דבר מתוך דבר וא"צ למתנת חינם בבינה מאחר שכבר‬ ‫ממילא קיבל במתנת חינם את הדעת וכעת מבין דבר מתוך‬ ‫ְדבַ ר הדעת‪ .‬וזה שפי' רש"י כאן‪ ,‬אם אתה שומע בישן היינו מחזר‬ ‫על תלמודך ששמעת שהיה לך בבחינת מתנת חינם‪ ,‬אז תשמע‬ ‫בחדש שתתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים‪,‬‬ ‫להבין היינו מבין דבר מתוך הדברים הישנים‪.‬‬

‫וכן אמרתי בהרשות לש"ץ מסוד חכמים ונבונים ומלמד דעת‬ ‫מבינים‪ ,‬אפתחה פי בתפלה ובתחנונים לחלות ולחנן פני מלך‬ ‫מלכי המלכים ואדוני האדונים‪ .‬חכמים ונבונים ומלמד דעת לפי‬ ‫חכמה בינה דעת‪ ,‬והדברים עמוקים‪ .‬ופשטן של דברים‪ ,‬מסוד‬ ‫חכמים כי ראשית חכמה יראת ה' )תהלים קיא י(‪ ,‬שממנה ע"י בינה‬ ‫יזכה לדעת‪ ,‬לפי שא"ר יוחנן במסכת ברכות )נה ע"א( אין הקב"ה‬ ‫נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה‪ ,‬שנא' יהב חכמתא‬ ‫לחכימין ומנדעא ליודעי בינה )דניאל ב‪ .‬כא(‪ ,‬שמע רב תחליפא בר‬ ‫מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו‪ ,‬אמר ליה אתון מהתם‬ ‫מתניתו לה‪ ,‬אנן מהכא מתנינן לה‪ ,‬דכת' ובלב כל חכם לב‬ ‫נתתי חכמה )שמות לא‪ .‬ו(‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכתב בנפש החיים להגר"ח‬ ‫מוולאזין )שער ד' פ"ה( וז"ל‪ ,‬ולכאורה יפלא דא"כ חכמה הראשונה‬ ‫מאין תמצא אצל האדם‪ ,‬אמנם הענין כי כתוב מפורש שגם‬ ‫היראה הנקראת חכמה כמו שכתוב ויאמר לאדם הן יראת ה'‬ ‫היא חכמה )איוב כח‪ .‬כח(‪ ,‬והוא מטעם הנ"ל שהיא אוצרו הטוב‬ ‫של החכמה שתשתמר ותתקיים‪ ,‬זה שכתוב שאין הקב"ה נותן‬ ‫ומשפיע חכמה העליונה של התורה שתתקיים אצלו ויהא‬ ‫תלמודו בידו אלא למי שיש בו חכמה היינו אוצר היראה‪ ,‬ע"כ‬ ‫מנפש החיים‪ .‬והוא שאמרתי‪ ,‬לפי שראשית חכמה יראת ה'‪,‬‬ ‫ואותה חכמה ראשונה‪ ,‬הנבון בבינתו ע"י למודו יבא לדעת‪.‬‬ ‫וכעת מתיישב יפה‪ ,‬מסוד חכמים ונבונים‪ ,‬ואותם נבונים‬ ‫המבינים דבר מתוך דבר‪ ,‬עדיין נדרשים ללמוד כדי לבא לדעת‬ ‫ע"י בינה‪ ,‬וזהו ומלמד דעת מבינים‪ .‬והדברים ארוכים מכדי‬ ‫מדתי הקטנה ואסיים לפי קט שכלי‪.‬‬ ‫והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמר לעשות את כל‬ ‫מצותיו אשר אנכי מצוך היום וגו'‪ ,‬ברוך אתה בעיר וברוך‬ ‫אתה בשדה )דברים כח‪ .‬א‪-‬ג(‪.‬‬ ‫ומרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה במסכת ברכות )יז ע"א( אני בריה‬ ‫וחברי בריה‪ ,‬אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה וכו'‪ .‬פי'‬ ‫מלאכתי בעיר בעסק התורה‪ ,‬מלאכתו בשדה במלאכה‪ .‬ואמר‬

‫רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משום רבי יהודה בר' אלעאי‬ ‫במסכת ברכות )לה ע"ב( בא וראה שלא כדורות הראשונים‬ ‫דורות האחרונים‪ ,‬דורות הראשונים עשו תורתן קבע‬ ‫ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן וכו'‪.‬‬ ‫וכעת אפשר לומר‪ ,‬אחר שאם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך‬ ‫לשמור לעשות את כל מצותיו )דברים כח‪ .‬א(‪ ,‬לעשות את כל‬ ‫מצותיו היינו שכל מלאכתו גם אשר בשדה יהיה מצותיו של‬ ‫השי"ת כלקט שכחה ופאה ועוד הרבה‪ ,‬שאלו במלאכתו והן‬ ‫מצותיו ית"ש‪ .‬כי אז מלאכתו היא עראי והתורה והמצוה הם‬ ‫הקבע‪ ,‬כי תכלית המלאכה הוא כדי לקיים מצוותיו‪ .‬ואז ברוך‬ ‫אתה בעיר היינו בעסק התורה כדלעיל אני מלאכתי בעיר‪,‬‬ ‫וברוך אתה בשדה היינו במלאכה כדלעיל והוא מלאכתו בשדה‪,‬‬ ‫וממילא דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו‬ ‫וזו נתקיימה בידן‪ ,‬זו וזו נתקיימה וזו היא ברכת ברוך אתה‬ ‫בעיר בעסק התורה וברוך אתה בשדה במלאכה וכנ"ל‪.‬‬ ‫ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך )דברים כח‪ .‬ו(‪.‬‬ ‫יעלְ כוֹ ן לְ בָ ּ ֵתי‬ ‫ובתרגום יונתן בן עוזיאל‪ּ ְ ,‬ב ִריכִ ין אַ ּ ּ‬ ‫תון ְ ּבמֵ ֲ‬ ‫תון ְ ּב ִמּפַ ְקכוֹ ן לִ ְפ ַר ְק ַמ ְטיֵיכוֹ ן‪ .‬ובפי' זה וכן‬ ‫שיכוֹ ן ּ ְ‬ ‫מֶ ְד ָר ׁ ֵ‬ ‫וב ִריכִ ין אַ ּ ּ‬ ‫בענין הברכה ְ ּב ִמ ּפַ ְקכוֹ ן לִ ְפ ַר ְק ַמ ְטיֵיכוֹ ן דהיינו בצאתך מביהמ"ד‪,‬‬ ‫חשבתי אולי‪ ,‬לפי שב' בצאתך יש‪ ,‬נאמר כאן ברוך אתה‬ ‫בצאתך ונאמר להלן שמח זבולן בצאתך )דברים לג‪ .‬יח(‪ .‬ואותה‬ ‫ברכה ליששכר וזבולון שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך‪,‬‬ ‫היא הברכה ברוך אתה בבואך ליששכר‪ ,‬וברוך אתה בצאתך‬ ‫לזבולון‪ .‬כי גם זבולון ברוך יהיה‪ ,‬לפי שעה"פ שמח זבולן‬ ‫בצאתך ויששכר באהליך )שם( פי' רש"י זבולון ויששכר עשו‬ ‫שותפות‪ ,‬זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות‬ ‫ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים‬ ‫בתורה וכו' שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה‪ .‬וממילא ברוך‬ ‫אתה יששכר בביתך על התורה ועבודת ה'‪ ,‬וברוך אתה זבולון‬ ‫בצאתך לפרקמטיא כדי לפרנס יששכר‪.‬‬ ‫ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך )דברים כח‪ .‬ו(‪.‬‬ ‫ובמסכת פסחים )ב' ע"א( אמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם‬ ‫בכי טוב ויצא בכי טוב‪ .‬ובתוד"ה יכנס בכי טוב אור"י שהטעם‬ ‫משום מזיקין‪ ,‬וטעם דמזיקין שייך גם בעירו‪ .‬ובדברי הר"י שם‪,‬‬ ‫דאם גם בעירו מיירי‪ ,‬א"כ למה הקדים יכנס בכי טוב ליצא בכי‬ ‫טוב‪ ,‬והרי בעירו קדם יציאתו לכניסתו‪ .‬אלא שכן דרך הש"ס‬ ‫להקדים כניסה ליציאה ועליה לירידה‪ .‬ומייתי ראיה ממסכת שבת‬ ‫)לד ע"ב( רבי יוסי אומר בין השמשות כהרף עין‪ ,‬זה נכנס וזה‬ ‫יוצא ואי אפשר לעמוד עליו‪ ,‬ע"כ מהתוס' בפסחים )שם(‪ .‬אבל‬ ‫במסכת בבא קמא )ס' ע"ב( בתוד"ה לעולם יכנס אדם בכי טוב‬ ‫אור"ת במה שמקדים כניסה ליציאה הרי שמיירי שלא בעירו‪,‬‬ ‫וטעמא לאו משום מזיקין אלא משום מוקשים ופחתים שחשש זה‬ ‫לא קיים בעירו שהרי מכיר הוא את דרכי עירו‪.‬‬ ‫וא"כ היוצא לנו מזה‪ ,‬לר"ת שלא תלה כניסה קודם ליציאה‬ ‫בדרך הש"ס לומר כן‪ ,‬א"כ צריכים אנו לטעם מדוע כאן בזה‬ ‫נכנס וזה יוצא הקדים כניסה ליציאה‪ .‬וחשבתי לענ"ד לפי‬ ‫שעה"פ ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה )בראשית ב‪.‬‬ ‫ב( פי' רש"י‪ ,‬ר"ש אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך‬ ‫להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו‬ ‫כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום‪ .‬ואצל הקב"ה מתחילה‬ ‫זה היום יוצא‪ ,‬וכחוט השערה זה הלילה נכנס ואין כלל בין‬ ‫השמשות‪ .‬כי בין השמשות הוא עת הספק יום ספק לילה‪,‬‬ ‫ובהקב"ה היודע עתיו ורגעיו לא שייך בין השמשות דספק בזה‪.‬‬ ‫אבל בילודי אשה בו"ד‪ ,‬אחרי שבא לילה מספק ועדיין לא יצא יום‬ ‫מספק‪ ,‬אז הוא עת בין השמשות‪ .‬וביה"ש מחוייב המציאות‬ ‫שמתחילה זה נכנס מספק‪ ,‬ורק אח"כ זה יוצא מספק‪ .‬וע"ע‬ ‫ביעב"ץ שכת' בטעם שהקדים כניסה ליציאה בזה נכנס וזה יוצא‬ ‫וז"ל‪ ,‬לפי שאי אפשר לעמוד על היציאה אלא ע"י הכניסה‪.‬‬ ‫ואחרי שיבואר טעם שהקדים כניסה ליציאה‪ ,‬עדיין להר"ת צריך‬ ‫לידע מדוע קדם ביאה ליציאה אצלנו בפסוק ברוך אתה בבואך‬ ‫וברוך אתה בצאתך‪ .‬והרי הר"ת לא למד הטעם שכן הדרך‬ ‫להקדים כניסה ליציאה‪ .‬וחשבתי שפסוק זה אם כברכת יצחק‬ ‫ליעקב שמתחילה בא אל אביו לקבל הברכות ואח"כ‬ ‫כשהברכות בידו יצא מאתו‪ ,‬ונקט בזה הסדר‪ ,‬כי מתחילה ברוך‬ ‫אתה בבואך מתייחס לבואך אלי לקבל הברכות‪ ,‬ואח"כ ברוך‬ ‫אתה בצאתך מאתי אחרי שנתברכת‪ .‬וממילא לפי"ז כמו שלא‬ ‫בעירו הוא ושייך כניסה לפני יציאה‪ .‬ועוד בדרך דרוש בזה‪,‬‬ ‫יעלְ כוֹ ן לְ בָ ּ ֵת י‬ ‫לפי שבתרגום יונתן בן עוזיאל בְ ּ ִריכִ ין אַ ּ ּ‬ ‫תון בְ ּ מֵ ֲ‬ ‫תון בְ ּ ִמ ּפַ ְק כוֹ ן לִ פְ ַר ְק מַ ְטיֵיכוֹ ן‪ .‬הרי אם‬ ‫ש יכוֹ ן ּ ְ‬ ‫מֶ ְד ָר ׁ ֵ‬ ‫וב ִריכִ ין אַ ּ ּ‬ ‫ביאה ויציאה כהתרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬א"כ ודאי מתחילה‬ ‫ברוך אתה בבואך ורק אח"כ ברוך אתה בצאתך‪.‬‬ ‫ובתורת חיים על מסכת ב"ק )ס' ע"ב( הביא מזה הפסוק ברוך‬ ‫אתה בבואך וברוך אתה בצאתך להוכיח שאכן הדרך להקדים‬ ‫כניסה ליציאה וכהר"י בתוס' פסחים‪ .‬אך בתורת חיים הביא גם‬ ‫הפסוק ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם )תהלים קכא‪ .‬ח(‪,‬‬

‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬

‫)אבות פ"ה מי"ח(‬

‫ולא זכיתי להבין דבריו על בורים‪ ,‬ובלא"ה יש עוד מקומות‬ ‫בנ"ך שיציאה מוזכר לפני ביאה‪.‬‬ ‫וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך )דברים כח‪ .‬י(‪.‬‬ ‫במסכת ברכות )נו ע"א( בר הדיא מפשר חלמי הוה‪ ,‬מאן דיהיב‬ ‫ליה אגרא מפשר ליה למעליותא ומאן דלא יהיב ליה אגרא‬ ‫מפשר ליה לגריעותא‪ ,‬אביי ורבא חזו חלמא‪ ,‬אביי יהיב ליה‬ ‫זוזא ורבא לא יהיב ליה‪ ,‬אמרי ליה אקרינן בחלמין וכו' וראו כל‬ ‫עמי הארץ וגו' )דברים כח‪ .‬י(‪ ,‬לאביי אמר ליה נפק לך שמא דריש‬ ‫מתיבתא הוית‪ ,‬אימתך נפלת בעלמא‪ ,‬לרבא אמר ליה בדיינא‬ ‫דמלכא אתבר ומתפסת בגנבי )אוצר שתכשיטי המלך שם‪ ,‬ישבר ע"י גנבים‪,‬‬ ‫ויעלילו עליך לומר שאתה גנבתם( ודייני כולי עלמא קל וחומר מינך )אם‬ ‫רבא נחשד‪ ,‬כל שכן שיחשדונו‪ ,‬וזהו וייראו ממך(‪ ,‬למחר אתבר בדיינא‬ ‫דמלכא ואתו ותפשי ליה לרבא‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה בכל שאר החלומות‬ ‫שמספרת הגמרא שבר הדיא פתר לאביי ורבא לא מספרת‬ ‫הגמ' קיום הפתרון כמו שמספרת לנו בחלום זה שלמחר אתבר‬ ‫בדיינא דמלכא ואתו ותפשי ליה לרבא‪ .‬והנראה‪ ,‬לפי‬ ‫שבפתרון חלום זה‪ ,‬גם שנראה הפתרון והתוצאה‪ .‬שהרי‬ ‫הפתרון הוא על מה שנא' וראו כל עמי הארץ כי שם ה'‬ ‫נקרא עליך ויראו ממך‪ ,‬ולכן הודיעונו בגמ' גם פתרון החלום‪,‬‬ ‫שהכל למדו ק"ו מרבא‪ ,‬וכברש"י שאם רבא נחשד כל שכן‬ ‫שיחשדונו וזהו וייראו ממך‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובהגה' הב"ח‪ ,‬ואתו ותפשי‬ ‫ליה לרבא‪ ,‬דחיל כו"ע ואמרי רבא איתפש אנן לא כל שכן‪.‬‬ ‫והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועבדת שם‬ ‫אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן )דברים כח‪ .‬סד(‪.‬‬ ‫וברש"י ועבדת שם אלהים אחרים‪ ,‬כתרגומו‪ ,‬לא עבודת אלהות‬ ‫ממש‪ ,‬אלא מעלים מס וגולגליות לכומרי עבודה זרה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וז"ל‬ ‫עמ ַמ ּיָא ּפָ לְ חֵ י ָט ֲעוָ ָתא‪ .‬ולענ"ד‪ ,‬לפי‬ ‫התרגום‪ ,‬וְ ִת ְפלַח ּ ַת ָּמן לְ ַ ְ‬ ‫שהעבירה נעשית ע"י בחירת האדם ואין שייך לומר שמה שנא'‬ ‫ועבדת שם אלהים אחרים זהו בשורה וקללה שיעבדו עבודה‬ ‫זרה‪ .‬וכן תרגם אונקלוס גם לעיל עה"פ יולך ה' אותך ואת מלכך‬ ‫אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת‬ ‫שם אלהים אחרים עץ ואבן )דברים כח‪ .‬לו(‪ .‬ומה שעצם ענין‬ ‫העלאת מס לכומרים ייקרא עבודה זרה‪ ,‬חשבתי לפי דתנן‬ ‫במסכת עבודה זרה )נא ע"ב( עבודה זרה שהיה לה גינה או‬ ‫מרחץ נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה‪ ,‬ובגמ'‬ ‫אמר אביי בטובה בטובת כומרין‪ ,‬שלא בטובה שלא בטובת‬ ‫כומרין‪ ,‬לאפוקי טובת עובדיה דשרי‪ .‬פי' דאין הקדש לעבודת‬ ‫כוכבים ולכן הגינה והמרחץ אינן של עבודה זרה אף‬ ‫שהקדישום לעבודה זרה‪ ,‬אך כיון שמעלה שכר לכומרים אין‬ ‫נהנין מהן‪ .‬הרי ועבדת שם אלהים אחרים הוא מה שמעלים‬ ‫מס וגולגליות לכומרי עבודה זרה‪ ,‬ובכזה אין נהנין מהן‪.‬‬ ‫אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל‬ ‫בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב )דברים כח‪ .‬סט(‪.‬‬ ‫במסכת ברכות )ה' ע"א( ארשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית‬ ‫ביסורין‪ ,‬נאמר ברית במלח דכת' ולא תשבית מלח ברית‬ ‫יג(‪ ,‬ונאמר ברית ביסורין דכת' אלה דברי הברית‪ ,‬מה ברית‬ ‫האמור במלח מלח ממתקת את הבשר‪ ,‬אף ברית האמור ביסורין‬ ‫יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם‪ .‬ונתקשיתי מנין ללמוד‬ ‫שיסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם‪ .‬דבשלמא מלח ממתקת‬ ‫את הבשר‪ ,‬אך מה ענין לעוונותיו של אדם שיומתקו ע"י‬ ‫היסורין‪ .‬והנראה בעיני כי ברית האמור במלח הוא בפסוק‬ ‫המדבר מקרבנות‪ ,‬שנא' וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא‬ ‫תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב‬ ‫מלח‪ ,‬והרי קרבנות מכפרין על העבירות כבמסכת ברכות )נה‬ ‫ע"א( כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל‪ .‬וממילא‬ ‫אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם‪.‬‬ ‫)ויקרא ב‪.‬‬

‫ומתיישב ביותר‪ ,‬שלכאורה דברי רשב"ל מה ברית האמור במלח‬ ‫מלח ממתקת את הבשר‪ ,‬והרי ברית האמור במלח נאמר בפרשה‬ ‫המדברת ממנחות‪ ,‬שנא' וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא‬ ‫תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך‪ ,‬ומה שייך מלח בקרבן‬ ‫מנחה להמתקת הבשר‪ .‬אלא שכל הפסוק הוא וכל קרבן מנחתך‬ ‫במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל‬ ‫קרבנך תקריב מלח‪ .‬הפסוק מחולק לג' חלקים‪ ,‬הא' וכל קרבן‬ ‫מנחתך במלח תמלח‪ ,‬בא לומר שאמנם כאן מדבר ממנחות‬ ‫הבאות פת סולת נקיה ומשוחה בשמן ואין המלח בזה למתק‬ ‫בשר כלשהו‪ .‬הב' ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך‪,‬‬ ‫בא לומר שנאמר ברית במלח‪ .‬והג' על כל קרבנך תקריב מלח‪,‬‬ ‫בא לומר הא דכתיב ברית במלח‪ ,‬היינו בכל מלח‪ ,‬אם במנחה‬ ‫ואם בקרבנות בשר‪ ,‬ועל כל קרבנך תקריב מלח‪ .‬וע"ע בחת"ם‬ ‫סופר עה"ת )ויקרא ב‪ .‬יג( שהביא את הרמב"ן עה"פ וקרבו וכרעיו‬ ‫ירחץ במים והקטיר הכהן את הכל המזבחה )ויקרא א‪ .‬ט( בד"ה‬ ‫עולה‪ ,‬שהקשה על הרמב"ם‪ ,‬עיי"ש בחת"ם סופר‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬