Peirot Haamal Ki Tetze 2009

‫פרשת כי תצא‬

‫גליון ‪167‬‬

‫כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית‬ ‫שביו‪ ,‬וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך‬ ‫לאשה )דברים כא‪ .‬י‪-‬יא(‪.‬‬ ‫וברש"י ולקחת לך לאשה‪ ,‬לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע‬ ‫וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולדייק מדוע כל שאר הפעלים שבכאן מוסבים על‬ ‫וב ַעלְ ָּת ּה‪ ,‬והיה‬ ‫את ּה‪ְ ּ ,‬‬ ‫האשת יפת תואר‪ ,‬כמו וחשקת בה‪ ,‬והַ בֵ ָ‬ ‫אם לא חפצת בה‪ ,‬וְ ִׁשל ְַח ָּת ּה‪ ,‬לא תמכרנה‪ ,‬לא תתעמר בה‬ ‫ית ּה‪ .‬ורק ולקחת לך לאשה לא נאמר ּולְ ַק ְח ָּת ּה‬ ‫תחת אשר ִענִ ָ‬ ‫במפיק ה"א שיורה ולקחת אותה לך לאשה‪ .‬ואמרתי בדרך‬ ‫צחות עפ"י הידוע מספה"ק שממלחמת היצר מדבר הפסוק כי‬ ‫תצא למלחמה על אויביך )וכן בחובת הלבבות פ"ה משער היחוד והמעשה(‬ ‫עיי"ש(‪ .‬וממילא לפי"ז‪ ,‬כי תצא למלחמה על אויביך הוא היצר‪,‬‬ ‫היינו אם תצא להלחם בו אז ונתנו ה' אלהיך בידך‪ .‬אבל אם‬ ‫בעת המלחמה התמידית הזו אין נזהרים חלילה וראית בשביה‬ ‫אשת יפת תאר דהיינו שלא ישמור עיניו ממראות אסורות‪,‬‬ ‫וחשקת בה היינו בהרהורים רעים‪ ,‬כי אז ולקחת לך לאשה את‬ ‫ולק ְח ָּת ּה לך לאשה במפיק ה"א שיתפרש‬ ‫ַ‬ ‫היצר‪ .‬לא נאמר‬ ‫ולק ְח ָּת ּה את האשת יפ"ת‪ ,‬אלא ולקחת את היצר לך לאשה‪ .‬כי‬ ‫ַ‬ ‫חלילה אם יתפתה לראות אשת יפ"ת ולחשוק בה‪ ,‬אז יתקשר‬ ‫אל היצר כלקיחת אשה לבעלה‪ .‬ולכן דוקא על תיבות ולקחת לך‬ ‫לאשה פי' רש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע‪ ,‬היינו‬ ‫שיקח את היצר לו לאשה וממילא כבר לא יהיה בעה"ב לעצמו‪.‬‬ ‫ובפשט הדברים‪ ,‬טעם שנאמר ולקחת לך לאשה ולא במפיק‬ ‫ה"א או ולקח אותה כבשאר הפעלים שנאמרו בפסוקים כאן‬ ‫המורים על האשת יפ"ת‪ .‬כי באותה לקיחה עדיין אינו לוקחה‬ ‫לאשה אלא רק אחר שיעשה בה כל אותם המעשים והתנאים‬ ‫שדרשה התורה ממנו‪ .‬משא"כ בשאר פעולות שעושה בה‪,‬‬ ‫עושה בה כעת בשעת המעשה‪ ,‬כמו וחשקת בה כעת‪ ,‬והבאתה‬ ‫כעת‪ ,‬וכן ובעלתה‪ ,‬והיה אם לא חפצת בה‪ ,‬ושלחתה‪ ,‬לא‬ ‫תמכרנה‪ ,‬לא תתעמר בה תחת אשר עניתה‪ .‬רק בולקחת לך‬ ‫לאשה‪ ,‬היינו שתקחנה רק אחר שיתמלאו כל התנאים שאמרה‬ ‫תורה‪ .‬ואולי חילוק בין פועל לקיחה זו לשאר פעלים‪ ,‬הוא הגורם‬ ‫למה שלא נאמר ולקחת אותה‪.‬‬ ‫ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו‬ ‫זולל וסבא )דברים כא‪ .‬כ(‪.‬‬ ‫במסכת סנהדרין )ע' ע"א( אכל כל מאכל ולא אכל בשר‪ ,‬שתה כל‬ ‫משקה ולא שתה יין‪ ,‬אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל‬ ‫בשר וישתה יין שנא' זולל וסובא‪ ,‬ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר‬ ‫לדבר‪ ,‬שנא' אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו )משלי כג‪ .‬כ(‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬אולי זכר בלבד ואין זה ראיה‪ ,‬לפי שנצרך לומר ולפרש‬ ‫בפסוק סובאי יין וזוללי בשר ולא היה די לומר אל תהי בסובאים‬ ‫ובזוללים למו‪ ,‬משמע שיש סובא שאינו של יין ויש זולל שאינו‬ ‫של בשר‪ ,‬ורק כאן מדבר מסובא של יין וזולל של בשר‪ .‬ולכן לא‬ ‫ראיה כי אם זכר בלבד שסובא שייך ביין וזולל בבשר‪.‬‬ ‫בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא )דברים כא‪ .‬כ(‪.‬‬ ‫במסכת סנהדרין )ע' ע"א( אמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא‬ ‫אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל‪ ,‬יין בזול וישתה‪ ,‬דכת' זולל‬ ‫וסובא )דברים כא‪ .‬כ(‪ .‬וברש"י‪ ,‬זולל לשון זול ואסמכתא למילתיה‬ ‫הוא‪ .‬וחשבתי‪ ,‬אמנם זולל לשון זול‪ ,‬אבל זולל נאמר על בשר‪,‬‬ ‫ומנא לן שגם ביין עד שיקח בזול וישתה‪ .‬לזה אמר רש"י‬ ‫שאסמכתא למילתיה הוא‪ ,‬שנא' זולל ולא היה די לומר זול‪ .‬כפל‬ ‫הלמ"ד לומר זולל שהן פעמיים זול‪ ,‬זול לבשר וזול ליין‪.‬‬ ‫לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגו'‪ ,‬לא תראה את‬ ‫חמור אחיך או שורו נפלים בדרך וגו' )דברים כב‪ .‬א‪-‬ד(‪.‬‬

‫לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגו'‪ ,‬לא תראה‬ ‫את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך וגו' )דברים כב‪ .‬א‪-‬ד(‪.‬‬ ‫ובמליצה ודרך מוסר‪ ,‬שור ושה נדחים ואילו חמור ושור נופלים‪.‬‬ ‫השור פעמים נידח ופעמים נופל‪ ,‬אם יתחבר להשה יודח‪ ,‬ואם‬ ‫יתחבר להחמור יהיה נופל‪ .‬וזה שרבי יהושע אומר במסכת‬ ‫אבות )פ"ב מ"ט( איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם‪ ,‬חבר טוב‪,‬‬ ‫איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם‪ ,‬רבי יהושע אומר‬ ‫חבר רע‪ .‬חבר מלשון חיבור מחובר‪ ,‬והמחובר לטהור טהור‪.‬‬ ‫ובאיזה חבר שמתחבר‪ ,‬הרי השפעתו עליו‪.‬‬ ‫שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך‬ ‫והארכת ימים )דברים כב‪ .‬ז(‪.‬‬ ‫וברש"י למען ייטב לך‪ ,‬אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס‬ ‫אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים‪ ,‬ק"ו למתן שכרן של‬ ‫מצות חמורות‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי שכרה של המצוה קלה רב‪ .‬ובמסכת‬ ‫אבות )פ"ד מ"ב( בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה‬ ‫וברח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה‬ ‫ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה‪ .‬מצוה אף שהיא קלה‬ ‫יש בכוחה שגוררת מצוה אפי' חמורה‪ .‬ואית דגרסי הוי רץ‬ ‫למצוה קלה כלחמורה ויש עוד גירסאות‪ .‬ולענ"ד בביאור‬ ‫הגירסא שלפנינו הוי רץ למצוה קלה כבחמורה‪ ,‬כי פעולת‬ ‫ומלאכת המצוה נחלקת לשתים‪ ,‬הא' הריצה אחר עשיית‬ ‫המצוה קודם עשייתה‪ ,‬והב' הוא מהות עשיית המצוה עצמה‪.‬‬ ‫ואחר שאמרו שמצוה גוררת מצוה ושכר מצוה מצוה‪ ,‬הרי‬ ‫שהוי רץ למצוה קלה‪ ,‬שהריצה למצוה קלה תהא כבחמורה‪,‬‬ ‫היינו כפעולת המצוה החמורה עצמה‪ .‬כי הריצה למצוה קלה‬ ‫באה בגרירה מתוך עשיית מצוה אחרת‪ .‬אותה מצוה גוררת‪,‬‬ ‫היתה מהות עשיית עצם המצוה ממש‪ .‬והריצה למצוה קלה‬ ‫תהא אצלך כבחמורה‪ ,‬היינו כבעשיית המצוה הגוררת עצמה‬ ‫אף שהגוררת אינה קלה אלא חמורה‪.‬‬ ‫ובפי' רש"י ששלוח הקן הוא מצוה קלה‪ ,‬ובסמוך עה"פ כי תבנה‬ ‫בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך‬ ‫ח( פי' רש"י אם קיימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש‬ ‫ותקיים מצות מעקה שמצוה גוררת מצוה ותגיע לכרם ושדה‬ ‫ולבגדים נאים‪ ,‬לכך נסמכו פרשיות הללו‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה הרי מצות‬ ‫מעקה היא ודאי בכלל מצוה חמורה של פקוח נפש‪ ,‬הרי שמצוה‬ ‫קלה גורמת לשכר רב ואף גוררת למצוות חמורות‪.‬‬ ‫)דברים כב‪.‬‬

‫ובזה גם אפ"ל הא דמר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה‬ ‫במסכת ברכות )יז ע"א( אמר וכו' פתח לבי בתורתך ובמצותיך‬ ‫תרדוף נפשי וכו'‪ .‬ובמצותיך תרדוף נפשי ולא אמר אחרי מצותיך‬ ‫תרדוף נפשי‪ ,‬כיון דמיירי מהרדיפה במצוה עצמה וכנ"ל‪.‬‬ ‫ולנער לא תעשה דבר אין לנער חטא מות כי כאשר יקום איש‬ ‫על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה )דברים כב‪ .‬כו(‪.‬‬ ‫וברש"י כי כאשר יקום בא"ד‪ ,‬ורבותינו דרשו בו הרי זה בא‬ ‫ללמד ונמצא למד וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬זה ממסכת פסחים )כה ע"ב( ר' אומר‬ ‫כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה‪ ,‬וכי מה‬ ‫ענין רוצח אצל נערה המאורסה‪ ,‬הרי זה בא ללמד ונמצא למד‬ ‫מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן‬ ‫להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו‪ ,‬ונערה המאורסה‬ ‫מרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג‬ ‫ואל תעבור‪ .‬וברש"י ד"ה מה למדנו מרוצח לנערה המאורסה‬ ‫בא"ד‪ ,‬והכי קאמר‪ ,‬כרוצח כנערה שניהן שוין כמו והיה כעם‬ ‫ככהן )ישעיה כד‪ .‬ב( ולא נאמר והיה העם ככהן‪ ,‬ע"כ‪ .‬וזהו שנא'‬ ‫בפסוק כאשר יקום וגו' כן הדבר הזה‪ .‬כאשר יקום בכ"ף הדמיון‪,‬‬ ‫כן הדבר הזה היינו גילוי עריות דנערה המאורסה בדמיון‬ ‫מתיבת כן‪ .‬וכמו כעם ככהן‪ ,‬תרי כ"ף הדמיון‪.‬‬

‫בזמן שנזקקין זה לזה וכו'‪ .‬ולקמן )ע"ז כ' ע"ב( ונשמרת מכל דבר‬ ‫רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה‪ ,‬ע"כ‪ .‬לשון‬ ‫שמירה שייך בהצלה מהרהורים ועבירה‪ ,‬לפי דאיתא בילקוט‬ ‫שמעוני פרשת מטות )סוף רמז תשפד( וידר יעקב נדר לאמר אם‬ ‫יהיה אלהים עמדי )בראשית כח‪ .‬כ( שלא אכשל בעבודת אלילים‪,‬‬ ‫א"ל הקב"ה הנה אנכי עמך‪ .‬ושמרני מגלוי עריות‪ ,‬א"ל הקב"ה‬ ‫ושמרתיך‪ .‬בדרך הזה אשר אנכי הולך זה שפיכות דמים‬ ‫שנאמר אל תלך בדרך אתם )משלי א‪ .‬טו(‪ ,‬א"ל הקב"ה בכל אשר‬ ‫תלך‪ .‬ושבתי בשלום והשיבותיך‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי ושמרני מגלוי עריות‪,‬‬ ‫ששמירה שייך מהרהורי עבירה והיוצא מהם‪ .‬וע"ד זה גם מה‬ ‫שאחז"ל ונשמרת מכל דבר רע מכל דיבור רע‪ ,‬הרי לשון‬ ‫שמירה שייך בהצלה מדבורים רעים‪ .‬ובשמירת הלשון להחפץ‬ ‫חיים )ח"ב תחילת פ"ג( וז"ל‪ ,‬ראשון לכל מעשה דנחש שסיפר לשון‬ ‫הרע על הקב"ה ובזה גרם מיתה לכל באי עולם‪ ,‬ובפרשת ויצא‬ ‫אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וגו' ואחז"ל ושמרני מלשון הרע‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬הרי שמירה שייך בזהירות מדיבורים רעים‪.‬‬ ‫כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע )דברים כג‪ .‬י(‪.‬‬ ‫במסכת עבודה זרה )כ' ע"ב( ונשמרת מכל דבר רע וכו' מכאן א"ר‬ ‫פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי‬ ‫זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות‬ ‫פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי קדושה קדושה‬ ‫מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא‬ ‫מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי רוה"ק רוה"ק מביאה‬ ‫לידי תחיית המתים‪ ,‬וחסידות גדולה מכולן שנא' אז דברת‬ ‫בחזון לחסידיך )תהלים פט‪ .‬כ(‪ .‬בפי' הדברים נלענ"ד‪ ,‬אז דברת‬ ‫בחזון לחסידיך‪ ,‬חזון הוא מעין רוח הקודש‪ .‬ואחר שנא' אז‬ ‫דברת בחזון לחסידיך‪ ,‬הרי שחסידות מביאה לידי רוח הקודש‪.‬‬ ‫עוד בזה‪ ,‬לפי שבן זומא אומר במסכת אבות )פ"ד מ"א( איזהו‬ ‫גבור הכובש את יצרו‪ ,‬וירא חטא הוא הוא הגבור הכובש את‬ ‫יצרו‪ .‬והרי יראת חטא מביאה לידי חסידות‪ ,‬זהו שנא' אז דברת‬ ‫בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור‪ .‬החסידיך הוא עזר‬ ‫על גבור‪ ,‬היינו החסידות באה כסיוע לגבור הירא חטא‪ ,‬כי‬ ‫יראת חטא מביאה לחסידות‪.‬‬

‫כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע )דברים כג‪ .‬י(‪.‬‬ ‫בנדחים לא נאמר בדרך כמו שנאמר נופלים בדרך‪ .‬כי אם‬ ‫הנופלים אין זה בדרך הנכון והישר‪ ,‬אז מתחייב מיד משום‬ ‫נדחים אף שעדיין לא נפלו‪ .‬ופשוט הוא‪.‬‬ ‫לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם‬ ‫השב תשיבם לאחיך )דברים כב‪ .‬א(‪.‬‬ ‫במסכת פסחים )מט ע"א( אמר רב כהנא אי לא נסיבנא כהנתא‬ ‫לא גלאי‪ .‬ובתוס' )מט ע"ב( ד"ה אמר רב כהנא בסוף דבריהם‬ ‫הביאו מלקמן )פסחים קיג ע"א( א"ל רב לרב כהנא הפוך בנבילתא‬ ‫ולא תיפוך במילי‪ ,‬פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא‬ ‫כהנא אנא וגברא רבא אנא וסניא בי מלתא‪ ,‬ואמרו בתוס' דלא‬ ‫תימא כהנא אנא שהיה כהן‪ ,‬אלא שכך היה שמו‪ ,‬ולזה אמר ולא‬ ‫תימא כהנא וגברא רבא אנא‪ .‬ולענ"ד ברור הוא וודאי‪ ,‬שהרי‬ ‫במסכת בבא מציעא )ל' ע"א( והתעלמת פעמים שאתה מתעלם‬ ‫ופעמים שאי אתה מתעלם‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬היה כהן והיא בבית‬ ‫הקברות או שהיה זקן ואינה לפי כבודו‪ ,‬ע"כ‪ .‬א"כ מה שא"ל רב‬ ‫לרב כהנא פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא‪ ,‬אין כאן ענין של‬ ‫בית הקברות שאם יהיה כהן אל יעשהו‪ ,‬אלא רק ענין של כבוד‪,‬‬ ‫ולזה א"ל ולא תימא כהנא אנא וגברא רבא אנא וסניא בי מלתא‪.‬‬ ‫ולא תימא כהנא וגברא רבא אנא‪ ,‬היינו שאינו לפי כבודי‪.‬‬

‫כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע )דברים כג‪ .‬י(‪.‬‬ ‫במסכת עבודה זרה )כ' ע"ב( ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר‬ ‫אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה‪ .‬ולעיל )ע"ז יט ע"ב( מכריז רבי‬ ‫אלכסנדרי מאן בעי חיי מאן בעי חיי‪ ,‬כנוף ואתו כולי עלמא‬ ‫לגביה אמרי ליה הב לן חיי‪ ,‬אמר להו מי האיש החפץ חיים וגו'‬ ‫נצור לשונך מרע וגו' )תהלים לד‪ .‬יג‪-‬יד(‪ ,‬שמא יאמר אדם נצרתי‬ ‫לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואתגרה בשינה‪ ,‬ת"ל סור‬ ‫מרע ועשה טוב )תהלים לד‪ .‬טו( אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח‬ ‫טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו )משלי ד‪ .‬ב(‪ ,‬ע"כ‪ .‬ממילא שמא‬ ‫יאמר אדם אלך ואתגרה בשינה ואם יתגרה בשינה יכול לבא‬ ‫לידי רע היינו אותו חטא‪ ,‬ת"ל סור מרע ועשה טוב אין טוב אלא‬ ‫תורה שהיא המצלת אותו לסור מהרע‪ .‬ובפרט כיון שהחלום הוא‬ ‫על מה שיהרהר ביום לכן כשיעסוק בתורה ביום אז לא יהיה‬ ‫מתגרה בשינה לחטוא ברע שהרי לא יחלום מחלומות רעים‪.‬‬ ‫כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע )דברים כג‪ .‬י(‪.‬‬ ‫במסכת עבודה זרה )כ' ע"ב וע"ב( ולאסתכולי מי שרי‪ ,‬מיתיבי‬ ‫ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו‬ ‫פנויה‪ ,‬באשת איש ואפילו מכוערת‪ ,‬ולא בבגדי צבע של אשה‬ ‫ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות‬

‫במסכת ע"ז )כ' ע"ב( ונשמרת מכל דבר רע וכו' מכאן א"ר פנחס בן‬ ‫יאיר וכו' וחסידות גדולה מכולן שנא' אז דברת בחזון לחסידיך‬ ‫)תהלים פט‪ .‬כ(‪ ,‬ופליגא דריב"ל דאריב"ל ענוה גדולה מכולן שנאמר‬ ‫רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים )ישעיה סא‪ .‬א(‪,‬‬ ‫חסידים לא נאמר אלא ענוים‪ ,‬הא למדת שענוה גדולה מכולן‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬העניו לא יכריז על עצמו שהוא בעל ענוה )אמנם במסכת סוטה מט‬ ‫ע"ב‪ ,‬משמת רבי בטלה ענוה‪ ,‬א"ל רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא‪ ,‬וכבר כתבו‬

‫הרבה בזה(‪ ,‬ולכן לא שייך שישעיה הנביא יכריז כזאת על עצמו‪.‬‬ ‫וממילא כשריב"ל אמר ענוה גדולה מכולן‪ ,‬זה ממה שאמר הנביא‬ ‫ישעיה רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים‪ ,‬היינו‬ ‫שבשביל לבשר ענוים היתה רוח ה' עלי‪ .‬משא"כ לר' פנחס בן‬ ‫יאיר שחסידות גדולה מכולן מהפסוק אז דברת בחזון לחסידיך‪ ,‬כי‬ ‫דוד אמר על עצמו חסיד‪ ,‬שנא' תפלה לדוד וגו'‪ ,‬שמרה נפשי כי‬ ‫חסיד אני )תהלים פו‪ .‬א‪-‬ב(‪ .‬וממילא אמר אז דברת בחזון לחסידיך‪,‬‬ ‫היינו שחזון ה' היתה אל החסיד דוד בעצמו‪ ,‬ומכאן שחסידות‬ ‫גדולה מכולן‪ .‬ואולי אפ"ל שר' פנחס בן יאיר לא ס"ל כריב"ל‪,‬‬ ‫לפי שהפסוק רוח ה' עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני‬ ‫לחבוש לנשברי לב לקרוא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח‪,‬‬ ‫מכאן נלמד שאכן ישעיה הנביא נמשח‪ ,‬אך לא בסיבת ענוה‬ ‫שהיתה בישעיה עצמו‪ ,‬אלא לבשר ענוים אחרים וגו'‪.‬‬

‫ואמנם בפסוק נאמרו כמה דברים‪ ,‬נאמר בשורה לענוים‬ ‫וחבישת נשברי לב וקריאת דרור לשבוים ופקיחת קוח לאסורים‪.‬‬ ‫אבל יען משח ה' אותי‪ ,‬היינו המשיחה לבשר‪ ,‬היינו להשמיע‬ ‫קול ה' ובשורתו‪ ,‬לענוים‪ .‬ומכאן שענוה גדולה‪ .‬משא"כ שאר‬ ‫דברים לא עבורם נאמר יען משח ה' אותי‪ ,‬כי על השאר נאמר‬ ‫לשון שליחות‪ ,‬שלחני לחבוש לנשברי לב לקרוא לשבוים דרור‬ ‫ולאסורים פקח קוח‪ ,‬כנלענ"ד‪.‬‬

‫ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ )דברים כג‪ .‬יג(‪.‬‬ ‫וברש"י ויד תהיה לך‪ ,‬כתרגומו כמו איש על ידו )במדבר ב‪ .‬יז(‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬והנה הפסוק שהביא רש"י ונסע אהל מועד מחנה הלוים‬ ‫בתוך המחנות כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם‪ ,‬ושם‬ ‫פי' רש"י וז"ל‪ ,‬על ידו על מקומו‪ ,‬ואין לשון יד זז ממשמעו‪ ,‬רוח‬ ‫של צדו קרוי על ידו הסמוכה לו לכל הושטת ידו‪ .‬הרי מרש"י‬ ‫שם נראה שעל ידו היינו בסמוך אליו‪ .‬אלא צ"ל‪ ,‬ודאי מה‬ ‫שהביא רש"י בדידן כתרגומו כמו איש על ידו‪ ,‬אין הראיה‬ ‫מאיש על ידו היינו שסמוך לו‪ ,‬אלא רק הראיה שכדברי התרגום‬ ‫שעל ידו היינו מקום‪ ,‬וכלשון התרגום וַ אֲ ַתר ְמ ֻת ַּקן יְ הֵ י ל ְָך ִמבַּ ָרא‬ ‫לְ ַמ ְׁש ִר ָ‬ ‫יתא וְ ִת ּפוֹ ק ּ ַת ָּמן לְ בָ ָרא‪ .‬היינו על ידו על מקומו‪.‬‬ ‫ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת‬ ‫וכסית את צאתך )דברים כג‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫ובבעל הטורים ויתד תהיה לך על אזנך‪ ,‬רמז שאם שמע נבול פה‬ ‫שיכוף אצבעו לתוך אזנו‪ ,‬וזהו ויצאת חוץ מן הבית או תכוף‬ ‫אצבעך לתוך אזנך וכו'‪ .‬ובספר החינוך )תקס"ז( בא"ד וז"ל‪ ,‬הואיל‬ ‫ובא לידינו נכתוב עליו המדרש שסמכו לו ז"ל במסכת כתובות )ה'‬ ‫ע"ב(‪ ,‬שאמרו למה אצבעותיו של אדם עשויין כיתדות כלומר שהן‬ ‫משופין‪ ,‬שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יתן אצבעו לתוך אזנו‬ ‫שנא' ויתד תהיה לך על אזנך‪ ,‬אל תקרי אזניך אלא אזנך‪.‬‬ ‫ושמעתי ממורי ורבי הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר שליט"א בשם‬ ‫רבו הקדוש רבי שמעון מז'עליחוב שאמנם מדברי בעל ספר‬ ‫החינוך שכתב הואיל ובא לידינו נכתוב עליו וכו'‪ ,‬נראה שבעל‬ ‫החינוך הביאו דרך אגב ואין כאן עניינו‪ ,‬אבל לא כן הוא ודבר זה‬ ‫קשור לענין ויתד תהיה לך על אזנך כפשוטו‪ .‬לפי שמי אשר אינו‬ ‫בולם אזנו משמוע דברי נבלה‪ ,‬ממילא נכנסים דברי נבלה באוזניו‬ ‫ובגופו וגורם לאדם לנהוג במנהגים לא טובים עד שאינו מקפיד‬ ‫על ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ‪ ,‬ויתד תהיה לך‬ ‫על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך‬ ‫)דברים כג‪ .‬יג‪-‬יד(‪ .‬וע"ע מה שכתבתי בזה באריכות עה"פ לאזני‬ ‫משפחת האזני לערי משפחת הערי )במדבר כו‪ .‬טז( וברש"י שם‬ ‫לאזני‪ ,‬אומר אני שזו משפחת אצבון ואיני יודע למה לא נקראת‬ ‫משפחתו על שמו‪ ,‬והבאתי שם גם מספה"ק ראשית חכמה )פ"ו‬ ‫משער הענוה( אחר שהעתיק אגרת הרמב"ן לבנו כתב וז"ל‪ ,‬וכאשר‬ ‫ישתדל האדם לקיים מדת הענוה כמ"ש הרמב"ן ע"ה באגרת הזו‬ ‫הנזכרת ימשך לו ממנה מעלתה להיות צנוע באכילתו ובבית‬ ‫הכסא ובדבר אחר ובשאר דרכיו ויעשה כולם לשם שמים מפני‬ ‫בושתו מהבורא יתברך המשגיח עליו תמיד‪.‬‬ ‫ובמש"כ בבעל הטורים הנ"ל רמז שאם שמע נבול פה שיכוף‬ ‫אצבעו לתוך אזנו וזהו ויצאת חוץ מן הבית וכו'‪ ,‬לענ"ד אולי‬ ‫זהו שאנו מתפללים לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי‬ ‫ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וכו' )אמנם מקור תפילה זו‬ ‫בתדבא"ר פכ"א‪ ,‬ושם לא מוזכר בגלוי‪ ,‬רק לעולם יהא אדם יר"ש בסתר ומודה על האמת‬

‫וכו'(‪ .‬פי' בסתר ובגלוי הנלענ"ד‪ ,‬כי יש אדם היר"ש רק בגלוי‬ ‫בשעה שרואים אותו שאז מתנהג הוא כשורה ונחשב ליר"ש‪,‬‬ ‫אבל בסתר בחדרי חדרים אינו כן‪ .‬ויש מי שהוא יר"ש רק‬ ‫בסתר‪ ,‬כי אמנם הוא יר"ש ומתנהג ביר"ש‪ ,‬אך כאשר יתחבר‬ ‫לחברים לא טובים המספרים לשה"ר וכדו' שאר איסורים יבוש‬ ‫מלהוכיחם והרי הוא יר"ש רק בסתר‪ .‬ולזה פי' כאן בעל הטורים‬ ‫שאם שמע נבול פה ויצאת חוץ מן הבית ותהיה ירא שמים גם‬ ‫בגלוי בין אנשים ולא יבוש מהלועגים‪.‬‬ ‫כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי‬ ‫מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה‬ ‫מביתו‪ ,‬ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר‪ ,‬ושנאה האיש‬ ‫האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או‬ ‫כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה )דברים כד‪ .‬א‪-‬ב‪-‬ג(‪.‬‬ ‫וברש"י ושנאה האיש האחרון‪ ,‬הכתוב מבשרו שסופו לשנאתה‬ ‫וכו'‪ .‬וכתב בשפתי חכמים דאל"כ אם שנאה האיש האחרון‬ ‫מבעיא ליה‪ .‬ולענ"ד למה נצרך דיוק של השפתי חכמים‪ ,‬והרי‬ ‫בפסוקים מפורש הדבר וברור הוא‪ ,‬כי רק באיש האחרון נאמר‬ ‫לשון שנאה‪ ,‬ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות‪ .‬וזה‬ ‫לא כבספר כריתות של בעלה הראשון ששם נאמר והיה אם לא‬ ‫תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר‬ ‫כריתות‪ .‬הרי הבדל ברור בין ספר כריתות שבבעל השני‬ ‫בשביל ששנאה‪ ,‬לבין ספר כריתות שבבעל הראשון שבשביל‬ ‫שמצא בה ערות דבר ולא בשביל ששנאה סתם‪ .‬וא"כ מה חסר‬ ‫עוד ולמה נצרך דיוקים שונים נוספים של השפתי חכמים‪.‬‬

‫ומתמיהתי זאת ברור ההבדל בין שנאת הבעל לבין מצא בה‬ ‫ערות דבר‪ .‬שנאת בעלה השני‪ ,‬הוא שפי' רש"י בד"ה לאיש‬ ‫אחר‪ ,‬אין זה בן זוגו של ראשון‪ ,‬הוא הוציא רשעה מתוך ביתו‬ ‫וזה הכניסה‪ .‬וכן ברש"י ושנאה האיש האחרון‪ ,‬הכתוב מבשרו‬ ‫שסופו לשנאתה‪ ,‬ואם לאו קוברתו שנא' או כי ימות‪ .‬אבל בבעל‬ ‫הראשון שמצא בה ערות דבר פי' רש"י )מגיטין צ' ע"ב( מצוה עליו‬ ‫לגרשה שלא תמצא חן בעיניו‪ .‬וחשבתי לענ"ד אולי יש סברא‬ ‫ששנאה ומציאת ערות דבר‪ ,‬אחד הוא‪ ,‬וממילא נצטרך לדיוק‬ ‫השפתי חכמים‪ .‬שנאה ומציאת ערות דבר‪ ,‬אחד הם‪ ,‬עפ"י דברי‬ ‫מורי ורבי הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר שליט"א עה"פ וירא ה'‬ ‫כי שנואה לאה ויפתח את רחמה וגו' ותקרא שמו ראובן כי‬ ‫אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי )בראשית כט‪ .‬לב(‬ ‫במה שכתב בעל הטורים וירא ה' כי שנואה ס"ת אהי"ה‪ ,‬כי‬ ‫חשד אותה יעקב שכשם שמפקירה עצמה לו כך הפקירה לאחר‪,‬‬ ‫לכן העיד הקב"ה שמו עליה‪ ,‬ואמר מורי ורבי שליט"א שתמוה‬ ‫מהיכן למדו רבותינו ז"ל לחשוד אותה צדקת בעון כזה‪ ,‬ועוד‬ ‫צ"ע במה שנא' כי שנואה אנכי‪ ,‬והרי אסור לשנוא אדם‬ ‫מישראל שנא' לא תשנא את אחיך בלבבך )ויקרא י"ט‪ .‬יז(‪ ,‬וכי‬ ‫חשוד יעקב אביר האבות בכאלה‪ .‬אלא פתרון דבר זה עפ"י‬ ‫אמרם ז"ל )פסחים קיג ע"ב ובבא מציעא לב ע"ב( כי האי גוונא דחזיא ביה‬ ‫איהו דבר ערוה ביחיד שאינו יכול להעיד עליו ומ"מ מותר‬ ‫לשנאותו עיי"ש‪ ,‬ולכן כשהרגיש יעקב אבינו שנאה בלבו ותמה‬ ‫בנפשו האיך נולדה מידה כזאת אצלו שהרי קיים בנשיו ואהבת‬ ‫לרעך )ויקרא יט‪ .‬יח( כדת וכהלכה‪ ,‬אין זה אלא שלאה פגמה ח"ו‬ ‫בדבר שמותר לשנאותה‪ ,‬ומיושב כל הנ"ל‪ .‬ולאה הצדקת רצתה‬ ‫להוכיח ליעקב צדקתה וטהרתה‪ ,‬והנה חז"ל אמרו בפ"ק‬ ‫דברכות )ז' ע"ב( והובא ברש"י‪ ,‬ראובן ראו מה בין בני לבן חמי‬ ‫וכו' עיי"ש‪ .‬ומהיכן למדנו כן‪ ,‬הלא טעם קריאת שם ראובן‬ ‫מפורש היטב במקרא כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי‪,‬‬ ‫ואין זה מדרך הדרש של חז"ל‪ .‬אבל הוא הדבר אשר דברנו‪,‬‬ ‫שלאה הצדקת רצתה להוכיח טהרתה ע"י שתלד ליעקב בנים‬ ‫צדיקים קדושים וטהורים‪ ,‬ואלמלא היתה ח"ו בלתי טהורה‪ ,‬כי‬ ‫לא היו הצדיקים האלה בבחינת היוצא מן הטהור טהור‪ ,‬לכן‬ ‫כאשר קראה שמו ראובן באמרה כי ראה ה' בעניי‪ ,‬עדיין חסר‬ ‫העיקר שרמזה שבנה ראובן צדיק בן צדיק‪ ,‬לזה באו רבותינו‬ ‫ז"ל ואמרו שרמזה מה בין בני לבן חמי בטוהר וצדקת מידותיו‬ ‫והרי ראיה חותכת שטהורה אני ולכן מעתה יאהבני אישי כי‬ ‫מעכשיו אסור לשנוא אדם מישראל המתנהג כשורה‪ ,‬אלו דברי‬ ‫מורי ורבי הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר שליט"א‪ .‬ממילא לפי"ז‪,‬‬ ‫אם מצא בה ערות דבר‪ ,‬הוא המביא לשנאה‪ .‬ואולי גם מה‬ ‫ששנאה האיש האחרון שהכתוב מבשרו שסופו לשנאתה‬ ‫כברש"י‪ ,‬היינו שבעלה האחרון אף הוא כהראשון שסופו למצוא‬ ‫בה ערות דבר עד שישנאנה‪ .‬וכיון שמציאת ערות דבר ושנאתו‬ ‫אליה חד הוא‪ ,‬ממילא נצטרך לדיוק השפתי חכמים‪.‬‬ ‫וע"ע מה שכתבתי עה"פ וישם את השפחות ואת ילדיהן‬ ‫ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים‬ ‫)בראשית לג‪ .‬ב(‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא )דברים כד‪ .‬ה(‪.‬‬ ‫וברש"י אשה חדשה‪ ,‬שהיא חדשה לו ואפילו אלמנה‪ ,‬פרט‬ ‫למחזיר גרושתו‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי שמחזיר גרושתו אינה בכלל אשה‬ ‫חדשה‪ .‬ובמסכת סוטה )יב ע"א( וילך איש מבית לוי ויקח את בת‬ ‫לוי )שמות ב‪ .‬א( וכו'‪ ,‬ויקח‪ ,‬ויחזור מיבעי ליה‪ ,‬אמר ר' יהודה בר‬ ‫זבינא שעשה לה מעשה ליקוחין‪ ,‬הושיבה באפריון ואהרן ומרים‬ ‫מרקדין לפניה וכו'‪ .‬שהגם שעמרם היה מחזיר גרושתו‪ ,‬עכ"ז‬ ‫מויקח נפקא שעשה בה ליקוחין כאשה חדשה‪ .‬שהרי נאמר כאן‬ ‫כי יקח איש אשה חדשה‪ ,‬וזה לא שייך במחזיר גרושתו כפי'‬ ‫רש"י‪ .‬על כורחך ויקח שעשה בה ליקוחין כאשה חדשה‪.‬‬ ‫כי יקח איש אשה חדשה וגו' נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח‬ ‫את אשתו אשר לקח )דברים כד‪ .‬ה(‪.‬‬ ‫יה‪ ,‬והמתרגם‬ ‫וברש"י ושמח את אשתו‪ ,‬ותרגומו וִ יחַ ֵ ּדי יָת ִא ְּת ֵת ּ‬ ‫ש ַמח אלא‬ ‫יה טועה הוא‪ ,‬שאין זה תרגום של וְ ִ ׂ‬ ‫וִ יחַ ֵ ּדי ִעם ִא ְּת ֵת ּ‬ ‫ש ַמח‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומפורש ברש"י שהאיש צריך לשמח את אשתו‬ ‫של וְ ָ ׂ‬ ‫ולא שצריך לשמוח עם אשתו‪ .‬ובדרך צחות‪ ,‬מה שאמר רב‬ ‫דניאל בר קטינא אמר רב במסכת חגיגה )ח' ע"ב( מנין שאין‬ ‫נושאין נשים במועד שנא' ושמחת בחגך )דברים טז‪ .‬יד( ולא‬ ‫ש ַמח את‬ ‫באשתך‪ .‬ושמח"ת בגימטריא ל"א באשת"ך‪ ,‬כי מצות וְ ִ ׂ‬ ‫אשתו אשר לקח‪ ,‬שמחת האשה הוא ע"י בעלה המשמחה‪,‬‬ ‫משא"כ בסעודת חתן שמצוה לשמחו בדברי תורה כי פקודי ה'‬ ‫ישרים משמחי לב )תהלים יט‪ .‬ט(‪ .‬שמחת החתן לא באשתו אלא ע"י‬ ‫דברי תורה המשמחים‪ .‬וזהו ושמח"ת בגימטריא ל"א באשת"ך‪.‬‬ ‫לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל )דברים כד‪ .‬ו(‪.‬‬ ‫ובתרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬לָא יְ ַמ ְׁש ּכַ ן ְ ּגבַ ר ֵריחַ יָא וְ ִריכְ בָ א וכו'‬ ‫עתיד‬ ‫רום נַ ְפ ָׁשא ְד ָ ִ‬ ‫וְ לָא ֶי ֱהוֵי גְ בַ ר אֲ סַ ר חַ ְתנִ ין וְ כַ ּלִ ין ְ ּבחַ ְר ִׁשין‪ ,‬אֲ ּ‬ ‫הוא ְמחַ ּבֵ ל‪ .‬פי'‪ ,‬שלא יהא קושר חתנים וכלות ע"י‬ ‫לְ מֵ יפַ ק ִמנְ הוֹ ן ּ‬

‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬

‫)אבות פ"ה מי"ח(‬

‫כישוף‪ ,‬לפי שמחבל הנפש העתיד לצאת מחלציהם‪ .‬חת"ן כל"ה‬ ‫בגימטריא כ"י נפ"ש הו"א חב"ל עם הכולל‪.‬‬ ‫לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש‬ ‫בחטאו יומתו )דברים כד‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫אמר רב אמי במסכת שבת )נה ע"א( אין מיתה בלא חטא ואין‬ ‫יסורין בלא עון‪ ,‬אין מיתה בלא חטא דכתיב הנפש החוטאת‬ ‫היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת‬ ‫הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע עליו תהיה )יחזקאל יח‪ .‬כ(‪ ,‬אין‬ ‫יסורין בלא עון דכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם‬ ‫)תהלים פט‪ .‬לג(‪ ,‬ע"כ‪ .‬בן לא ישא בעון האב מיירי מיסורים שלא‬ ‫יתייסר בן בעון אביו וכבגמ' כאן שאין יסורין בלא עון‪ .‬אבל‬ ‫ובנים לא יומתו על אבות )דברים כד‪ .‬טז( מיירי ממיתה שהוא על‬ ‫חטא וכבגמ' כאן שאין מיתה בלא חטא‪ .‬וכיון שכן‪ ,‬לכן הפסוק‬ ‫ובנים לא יומתו על אבות מסיים איש בחטאו יומתו‪ .‬ובמה‬ ‫שנא' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם‪ ,‬בהבדל שבין‬ ‫פורענות דשבט על עבירה דפשע ובין פורענות דנגעים על‬ ‫עבירה דעון‪ ,‬עיין באלשיך הק' שכתב בזה‪.‬‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬ ‫נפ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה'‬ ‫אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת‬ ‫השמים לא תשכח )דברים כה‪ .‬יט(‪.‬‬ ‫במסכת פסחים )סח ע"א( ומיחוי קרביו וכו'‪ :‬מאי מיחוי קרביו‪ ,‬רב‬ ‫הונא אמר שמנקבן בסכין )שיצא הרעי‪ ,‬שאם יניחנו בתוכן יסריחו קודם‬ ‫שתחשך(‪ ,‬חייא בר רב אמר שירקא דמעייא דנפקא אגב דוחקא‬ ‫דסכינא )ליחה האדוקה במעים שיוצא מהן בדוחק בסכין(‪ ,‬אמר ר' אלעזר מאי‬ ‫טעמא דחייא בר רב‪ ,‬דכתיב וחרבות מחים גרים יאכלו )ישעיה ה‪.‬‬ ‫יז(‪ ,‬מאי משמע‪ ,‬כדמתרגם רב יוסף ונכסיהן דרשיעיא צדיקיא‬ ‫יחסנון‪ .‬וברש"י מנקבן בסכין בא"ד‪ ,‬לישנא אחרינא‪ ,‬מיחוי לשון‬ ‫נקיבה וחיבול כמו תמחה את זכר עמלק‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובזה היה‬ ‫נלענ"ד לפרש גם הא דרב יוסף מתרגם הפסוק וחרבות מחים‬ ‫גרים יאכלו‪ ,‬מאי משמע‪ ,‬ונכסיהן דרשיעיא צדיקיא יחסנון‪,‬‬ ‫שאת נכסי הרשעים ירשו הצדיקים‪ .‬מחים היינו רשעים שנאמר‬ ‫בם ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו )תהלים סט‪ .‬כט(‪.‬‬ ‫והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה'‬ ‫אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת‬ ‫השמים לא תשכח )דברים כה‪ .‬יט(‪.‬‬ ‫במסכת ב"ב )מו ע"ב( עמל"ק סימן‪ ,‬וכתב היעב"ץ וז"ל‪ ,‬נ"ב חידוש‬ ‫שנתנו סימן כזה במי שנאמר בו תמחה את זכר עמלק וכו'‪,‬‬ ‫ולהתיר להשתמש בו לאוקמי אגרסא דכל מה דאסר שרי )ממסכת‬ ‫חולין קט ע"ב‪ ,‬אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה‪,‬‬ ‫אסר לן דמא שרא לן כבדא‪ ,‬נדה דם טוהר‪ ,‬חלב בהמה חלב חיה‪ ,‬חזיר מוחא דשיבוטא‪,‬‬ ‫גירותא לישנא דכוורא‪ ,‬אשת איש גרושה בחיי בעלה‪ ,‬אשת אח יבמה‪ ,‬כותית יפת תואר‪,‬‬

‫בעינן למיכל בשרא בחלבא‪ ,‬אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי( להכניס‬ ‫מנוול לביהמ"ד לשבר כחו ולהוציא ממנו ניצוץ קדושה שבו‪,‬‬ ‫ע"כ מהיעב"ץ‪ .‬ובמסכת פסחים )קי ע"ב( והא דאמרן עשרה‬ ‫תמניא שיתא ארבעה אין בהן משום זוגי‪ ,‬לא אמרן אלא לענין‬ ‫מזיקין‪ ,‬אבל לענין כשפים אפילו טובא נמי חיישינן‪ ,‬כי הא‬ ‫דההוא גברא דגרשה לדביתהו אזלה אינסבה לחנואה‪ ,‬כל יומא‬ ‫הוה אזיל ושתי חמרא‪ ,‬הוה קא עבדא ליה כשפים ולא קא‬ ‫מהניא לה ביה משום דהוה מזדהר בנפשיה בזוגא‪ ,‬יומא חד‬ ‫אשתי טובא ולא הוה ידע כמה שתי‪ ,‬עד שיתסר הוה צייל‬ ‫ואיזדהר בנפשיה‪ ,‬מכאן ואילך לא הוה צייל ולא איזדהר‬ ‫בנפשיה‪ ,‬אפיקתיה בזוגא‪ ,‬כי הוה אזיל גס ביה ההוא טייעא‪,‬‬ ‫א"ל גברא קטילא הוא דאזיל הכא‪ ,‬אזיל חבקיה לדיקלא צווח‬ ‫דיקלא ופקע הוא‪ .‬וברשב"ם‪ ,‬אזיל חבקיה לדיקלא‪ ,‬מתוך חולי‬ ‫ודאגה נסמך עליו‪ ,‬צווח דיקלא ופקע בו והדקל יבש מכח‬ ‫הכשפים‪ ,‬ע"כ‪ .‬בהגיון הדבר שכח הכשפים היה לייבש ההוא‬ ‫גברא‪ ,‬אך ע"י שחבקיה לדיקלא היה האדם יונק ומוציא כל‬ ‫הלחלוחית מן הצומח‪ ,‬חשבתי לענ"ד כי בבריאת דומם צומח‬ ‫חי ומדבר‪ ,‬המדבר נמצא במעלה עליונה וכחו רב משל הצומח‪,‬‬ ‫וכיון דחבקיה ינק הלחלוחית מהדקל הצומח‪ ,‬וצווח דיקלא ואילו‬ ‫האדם נשאר חי‪ .‬וכעין שכתב היעב"ץ שנתנו סימן במי שנאמר‬ ‫בו תמחה את זכר עמלק להכניס מנוול לביהמ"ד לשבר כחו‬ ‫ולהוציא ממנו ניצוץ קדושה שבו‪.‬‬ ‫ואדהכי‪ ,‬עוד נלענ"ד בכוונת היעב"ץ שהתירו להכניס מנוול‬ ‫לביהמ"ד ולהשתמש בשם עמל"ק כדי לשבר כחו ולהוציא ממנו‬ ‫ניצוץ קדושה שבו‪ ,‬והיינו לאוקמי אגרסא‪ .‬ואכן יצא ניצוץ‬ ‫הקדושה שבו וכבמסכת גיטין )נז ע"ב( מבני בניו של המן למדו‬ ‫תורה בבני ברק‪ .‬וכעת אחר דמבני בניו אוקמי אגירסא‪ ,‬ממילא‬ ‫עמלק יבש מכל לחלוחית קדושה ורוחניות ובכך ימחה זכר עמלק‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המע יינים הסליחה‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬