Pachad David Shoftim 2009

‫אשדוד‪ :‬רח׳ האדמו״ר מבעלזא ‪ 43‬טל‪ 08-8566233 .‬פקס‪08-8521527 .‬‬ ‫ירושלים‪ :‬רח׳ בית וגן ‪ 97‬טל‪ 02-6433605 .‬פקס‪02-6433570 .‬‬

‫עלון מס׳ ‪474‬‬

‫פרשת שופטים‬

‫שיחה שבועית לפרשת השבוע מאת מו״ר הגה״צ רבינו דוד חנניה פינטו שליט״א‬

‫המעשה באגריפס‬ ‫"שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים‬ ‫עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" )יז‪ ,‬טו(‬ ‫המשנה בסוטה )מא‪ ,‬א( מביאה מעשה שארע באגריפס‪ ,‬שמלך על ישראל והיה‬ ‫מצאצאיו של הורדוס עבדא דבית חשמונאי‪ ,‬וכשעלה לתורה קראו את האמור‬ ‫בפרשתינו "עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים‪ ,‬וכשהגיע ללא תוכל לתת‬ ‫עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות‪ .‬אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה‪ ,‬אחינו‬ ‫אתה"‪.‬‬ ‫אגריפס בעת שקרא בתורה בכה בהגיעו לפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי"‪,‬‬ ‫ביודעו כי מזרעו של הורדוס הוא‪ ,‬או אז השיבוהו חכמים "אחינו אתה" ודרשו‬ ‫בגמ' )שם ע"ב( "תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה‬ ‫שהחניפו לו לאגריפס"‪.‬‬ ‫ופירש"י‪" ,‬זלגו עיניו דמעות ‪ -‬שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות; אחינו אתה ‪-‬‬ ‫שאמו מישראל"‪" .‬ובע"ב כ'‪" ,‬כחה של חנופה‪ ,‬דאע"ג דאמו מישראל אין ראוי‬ ‫למלכות דעבד היה וזילא מילתא"‪.‬‬ ‫ולכאורה הדבר צריך עיון‪ .‬דמעיקרא מאי קסבר ובסוף מאי קסבר‪ ,‬דהרי כאשר‬ ‫בכה המלך אגריפס ע"כ שהרגיש במשמעות הפסוק "שום תשים עליך מלך מקרב‬ ‫אחיך" שאינו דומה מלך יהודי מזרע היהודים‪" ,‬מקרב אחיך" למלך שהינו יהודי‬ ‫רק מצד אמו‪ ,‬ואם כן מהו שענו לו חכמים אחינו אתה‪ .‬וכי לא ידע שמאמו יהודי‬ ‫הוא‪ .‬ועוד צ"ב אמאי התחייבו על חנופתם כליה וכי מה בכך שרצו להרגיעו‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להבין‪ ,‬מדוע בכה הוא דווקא בהגיעו לחלקו השני של הפסוק‪" ,‬לא‬ ‫תוכל לתת עליך איש נוכרי" הלא היה לו כבר לגעות בבכיה בחלקו הראשון‬ ‫באומרו "מקרב אחיך תשים עליך מלך" אשר דרשו רז"ל‪ ,‬מקרב אחיך – ממובחר‬ ‫שבאחיך והוא שצאצא של עבד הוא אינו מהמובחר שבאחיך‪.‬‬ ‫ונראה דבתחילה חשב כי "מקרב אחיך" היינו למעט נכרי ורק אח"כ בהגיעו לסוף‬ ‫הפסוק שבו הוזכר נוכרי מפורשות‪ ,‬הבין כי תחילת הפסוק באה לפסלו‪.‬‬ ‫אכן אם כנים הדברים הרי ששאלתנו רק מתחזקת היא‪ ,‬דמה הועילו חכמים‬ ‫בתשובתם‪ ,‬הלא אכתי אין הוא מהמובחר שבאחיך‪ ,‬ואין ראוי הוא למלכות‪ .‬ומה‬ ‫השיבוהו‪.‬‬ ‫אלא שמדקדוק הכתוב נראה שבאומרם "אחינו אתה" באו לאמור לו‪ ,‬כי מכך‬ ‫שבסוף הכתוב הוזכר "אשר לא אחיך הוא" אות וסימן דאין הכוונה אליו‪ ,‬שהרי‬ ‫"אחינו אתה"‪ .‬ומה דכתיב "מקרב אחיך" זה בא לדרשה אחרת‪ .‬וזהו שכפלו‬

‫לשונם באומרם "אחינו אתה אחינו אתה" לאמור שלשון אחינו מוזכרת פעמים‬ ‫בפסוק והבן‪.‬‬ ‫נמצא שכאשר ענו חכמים לאגריפס "אחינו אתה"‪ ,‬ביטלו הם את המצווה של‬ ‫'מקרב אחיך'‪ ,‬וסילפו מקרא מלא בתורה וכל זאת הכדי להחניף לאגריפס – ועל‬ ‫כך נתבעו ונגזרה עליהם כליה‪.‬‬ ‫כי לשנות את הכתוב‪ ,‬לגלות פנים בתורה שלא כהלכה‪ ,‬על כך ראויה כליה‪.‬‬ ‫אכן עוד יש לבאר בכתוב‪ ,‬כי הקטרוג על אותם חכמים אחר היה‪ ,‬כי הנה מצינו‬ ‫בחז"ל שרק משבט יהודה ראויים למלוך וכידוע שאפילו החשמונאים נתבעו על‬ ‫כך וכמובא ברמב"ן בספר בראשית עה"פ "לא יסור שבט מיהודה" )מט‪ ,‬י( וז"ל‪:‬‬ ‫"ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו‪ ,‬כי מלכות ישראל המושל עליהם‬ ‫ממנו יהיה‪ ,‬ולא ימשול אחד מאחיו עליו‪ ,‬וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו‪ ,‬שכל‬ ‫מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה‪ ,‬כי הוא ימשול ויצוה בכל‬ ‫ישראל‪ ,‬ולו חותם המלכות‪ ,‬עד כי יבא שילה‪ .‬וכו'‪ .‬ולפי דעתי היו המלכים המולכים‬ ‫על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה‪,‬‬ ‫והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את‬ ‫זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים )מ"א יא‪ ,‬לט(‪ .‬וכאשר האריכו ישראל להמליך‬ ‫עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על‬ ‫צוואת הזקן ונענשו בהם וכו'‪ .‬וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני‪ ,‬כי היו‬ ‫חסידי עליון‪ ,‬ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל‪ ,‬ואף על פי כן נענשו‬ ‫עונש גדול‪ ,‬כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל‬ ‫גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב‪ .‬והגיע העונש בסוף למה שאמרו‬ ‫רז"ל )ב"ב ג‪ ,‬ב( כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא‪ ,‬שנכרתו כלם‬ ‫בעון הזה"‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומעתה אפשר כי זו היא התביעה שנתבעו החכמים שבאותו הדור‪ ,‬כי היה להם‪,‬‬ ‫לאותם חכמים‪ ,‬להוכיח את אגריפס על פניו‪ ,‬על כך שנושא הוא במשרת המלוכה‬ ‫ואינו משבט יהודה‪ .‬ואם כי בסתם יום פטורים הם מלהוכיחו מפחד המלכות‪ ,‬אך‬ ‫בשעה בה קרא הוא את האמור בתורה ועיניו זלגו דמעות‪ ,‬באשר הבין הוא כי אין‬ ‫ראוי הוא למלוך‪ ,‬היה עליהם לנצלה לתוכחה ומוסר‪ .‬ובמקום זאת לא רק שלא‬ ‫הוכיחוהו אלא החניפו והחמיצו את השעה‪ .‬ועל כגון דא העונש הוא כליה‪ ...‬כי‬ ‫כאשר מגיעה לאדם הזדמנות לחיזוק ולהתקדמות אך הוא אינו מנצלה התביעה‬ ‫עליו גדולה מאד‪ .‬ואותם חכמים שיכלו להחזיר את המלכות לישראל‪ ,‬לשבט‬ ‫יהודה ולא נצלו את ההזדמנות הנפלאה שנקרתה בדרכם‪ ,‬נתבעו על כך ונגזרה‬ ‫עליהם כליה‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫ﬣילוﬥא דצﬢיקיא‬ ‫ב ‪ -‬רבי יצחק בר ששת‪ ,‬הריב"ש‬ ‫ג ‪ -‬רבי שרגא פייבל מנדלוביץ‪,‬‬ ‫ר"מ ישיבת תורה ודעת‬ ‫ד ‪ -‬רבי משה ב"ר אברהם‬ ‫פרובינצ'אלו ממנטובה‬

‫ה ‪ -‬כ"ק מרן רבי משה אהרן פינטו זיע"א‬ ‫ו ‪ -‬רבי גרשון שאול יו"ט ליפמן הלר‪,‬‬ ‫מח"ס תוספות יו"ט‬ ‫ז ‪ -‬רבי אליהו חיים אבי ה"בן איש חי"‬ ‫ח ‪ -‬רבי אלטר אליקים שרגא שפירא‬

‫פר‘ שופטים ‪ -‬ב‪ ,‬אלול ﬨשס“ט‬ ‫הﬢ‪‬קת נרות‬ ‫מוצאי שבﬨ‬ ‫ﬧבינו ﬨﬦ‬

‫ירושלים‬

‫‪18:41‬‬ ‫‪19:53‬‬ ‫‪20:31‬‬

‫תל אביב‬

‫‪18:56‬‬ ‫‪19:55‬‬ ‫‪20:33‬‬

‫באר שבע‬

‫‪18:57‬‬ ‫‪19:54‬‬ ‫‪20:32‬‬

‫כי ימצא חלל‬ ‫הגאון רבי צבי אשכנזי‪,‬‬ ‫מחבר שו"ת 'חכם צבי'‪,‬‬ ‫היה מחמיר גדול מאוד‬ ‫בענייני עגונות‪ .‬הסיבה‬ ‫להחמרתו היתרה בעניין‬ ‫זה נעוצה במאורע מסעיר‪.‬‬ ‫ר' יעקב‪ ,‬חתנו של אב בית הדין‬ ‫בווילנה )בעל 'שערי אפרים'(‪,‬‬ ‫היה תלמיד חכם מופלג ומתמיד גדול‪.‬‬ ‫מבוקר ועד ערב היה יושב ולומד בחברותא עם חברו הטוב‪ ,‬ר' משה‪,‬‬ ‫שהיה חתנו של פרנס העיר וראש הקהל‪.‬‬ ‫יום אחד הותקפה העיר על ידי גדוד טטרים פראיים‪ .‬פחד גדול נפל על‬ ‫תושבי וילנה‪ ,‬ועל תושביה היהודים במיוחד‪ .‬כל 'ביקור' של הטטרים‬ ‫ביישוב כלשהו הותיר אחריו שובל גדול של דם יהודי‪ ,‬הרס וחורבן‪.‬‬ ‫פחדם של תושבי וילנה היה מוצדק‪ .‬לאחר שעזבו הטטרים את‬ ‫העיר נודע כי לבד מרכוש רב שבזזו‪ ,‬נעלמו עקבותיהם של האברכים‬ ‫הצעירים ר' יעקב ור' משה‪ .‬עד מהרה התברר כי השניים אכן נחטפו‬ ‫בידי הטטרים‪.‬‬ ‫ר' יעקב ור' משה הובאו בידי חוטפיהם לאזור הררי מרוחק‪ .‬במקום‬ ‫ההוא התגורר שבט פראי אחר‪ ,‬שגידל עדרי צאן ענקיים‪ .‬בני השבט‬ ‫נהגו לקנות מידי הטטרים את חטופיהם‪ ,‬והיו מטילים עליהם כל מיני‬ ‫עבודות‪ ,‬ובכלל זה רעיית צאנם‪.‬‬ ‫כל בני השבט לבשו בגדים דומים‪ ,‬כדי שייקל עליהם לזהות איש את‬ ‫אחיו‪ .‬גם את עבדיהם הלבישו בני השבט בגד אחיד‪ ,‬שונה משלהם‪ ,‬כדי‬ ‫שיוכלו לזהותם ממרחק ולשלוט בהם טוב יותר‪.‬‬ ‫ר' יעקב ור' משה נמכרו לשני אדונים‪ ,‬וכל אחד מהם הופקד על עדר‬ ‫צאן‪ .‬חוקי העבדות של השבט היו נוקשים מאוד‪ .‬בסוף כל יום התבצעה‬ ‫ספירה של הצאן‪ ,‬ואם מספרם נמצא חסר‪ ,‬שילם על כך העבד בחייו‪.‬‬ ‫כך חלפו עליהם כמה שנים‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬כשיצאו השניים לרעות את צאן אדוניהם‪ ,‬נפגשו ר' יעקב ור'‬ ‫משה במפתיע‪ .‬פגישתם הייתה נרגשת מאוד והם בכו האחד על כתפי‬ ‫רעהו‪ .‬הם ידעו כי קלושים מאוד סיכוייהם לחזור ולהיות בני חורין ולשוב‬ ‫לחיק משפחותיהם‪ .‬בצר להם ניסו שני החברים לחשב את לוח השנה‬ ‫היהודי‪ ,‬כדי שידעו את הימים שבהם חלים שבתות‪ ,‬חגים וימי תענית‪.‬‬ ‫שקועים היו בשיחתם ובחישוביהם‪ ,‬עד שר' יעקב לא הרגיש כי כמה‬ ‫כבשים התפזרו והתנתקו מן העדר‪ .‬פחד גדול נפל עליו כשגילה זאת‪.‬‬ ‫היה ברור לו כי דינו נחרץ‪ ,‬ועל כן השביע את חברו‪ ,‬ר' משה‪ ,‬כי יחפש‬ ‫אחריו ויביאו לקבר ישראל‪.‬‬ ‫הם סיכמו כי אם בכל זאת יתרחש נס ור' יעקב לא יומת‪ ,‬ישובו וייפגשו‬ ‫באותו מקום‪.‬‬ ‫ר' יעקב חזר לבית אדונו‪ .‬בשעת הספירה גילה האדון כי חסרים כמה‬

‫ראשי צאן‪ .‬הוא כבר עמד להרוג את ר' יעקב‪ ,‬אלא שאז התערב לפתע‬ ‫אחד מבני השבט וביקש למנוע את המעשה‪ .‬זה חמל על ר' יעקב‪ ,‬שהיה‬ ‫יפה תואר‪ .‬בין השניים התפתחה תגרה קשה‪ ,‬ובסופה מת אדונו של ר'‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫הצעיר היהודי הבין כי נקרתה לפניו הזדמנות פז להימלט‪ .‬הוא מיהר‬ ‫להחליף את בגדיו עם אדונו המת ונמלט להרים‪ ,‬בידעו שעכשיו אין מי‬ ‫שיחפש אחריו‪.‬‬ ‫חלפו יומיים שלושה‪ ,‬ור' יעקב לא הופיע בנקודת המפגש‪ .‬חברו ר' משה‬ ‫הסיק כי הוא נרצח‪ .‬הוא חיפש אחריו עד שמצא את גופתו המתפוררת‪,‬‬ ‫עטופה בבגדיו‪ ,‬קבורה מתחת לתלולית עפר‪ .‬טרח ר' משה להוציא את‬ ‫הגופה ולקברה במקום אחר‪ ,‬קבורה יהודית‪.‬‬ ‫בדרכו לשוב לאוהל אדוניו הבחין לפתע ר' משה בעגלה‪ ,‬שבה ישב גרף‪,‬‬ ‫שהיה מבאי בית אביו‪ ,‬פרנס הקהילה בווילנה‪ .‬הוא קרא לגרף בשמו‬ ‫והציג את עצמו‪ .‬זה מיהר להעלותו על עגלתו ומילט אותו משם‪ .‬ר'‬ ‫משה היה בטוח כי ניצל בזכות החסד האחרון שעשה עם חברו‪.‬‬ ‫בשובו לווילנה שמחו הכול לקראתו‪ .‬לצד השמחה על שובו הכתה את‬ ‫כולם הבשורה הקשה על מות חברו‪ .‬ר' משה מסר לפני בית הדין עדות‬ ‫מפורטת על מות חברו ועל קבורתו‪.‬‬ ‫בינתיים הצליח ר' יעקב להימלט מידי שוביו‪ .‬בהיותו לבוש כאחד מבני‬ ‫השבט לא עורר תשומת לב מיוחדת‪ .‬כך חלפו עליו חודשים רבים‬ ‫של נדודים‪ .‬בהגיעו לאזור וילנה נודע לו לתדהמתו כי אשתו עומדת‬ ‫להינשא מחדש‪ .‬חלחלה אחזה בו‪ .‬הוא ידע כי עליו להגיע לביתו מהר‬ ‫ככל האפשר‪.‬‬ ‫לווילנה הגיע ערב יום החתונה‪ .‬הוא היה רזה ותשוש‪ ,‬לבוש בלויי סחבות‪,‬‬ ‫והשתלב יפה ב'סעודת העניים' שערך אבי הכלה‪ .‬איש לא היה יכול‬ ‫לזהותו‪ .‬חותנו עבר בין העניים והעניק לכל אחד ואחד מטבע‪ .‬בהגיעו‬ ‫אליו‪ ,‬החזיר ר' יעקב את המטבע‪.‬‬ ‫"אפשר תלמיד חכם אתה ואין המטבע לפי כבודך?" שאלו חותנו‪ .‬ר'‬ ‫יעקב הנהן בראשו‪" .‬שמא תאמר אחד מחידושיך?" הציע בעל השמחה‪.‬‬ ‫ר' יעקב נענה לו והשמיע באוזניו קטע מן הדרשה שנשא הוא עצמו‬ ‫כמה שנים קודם לכן‪ ,‬בקבלת הפנים שהתקיימה לפני חתונתו‪.‬‬ ‫צמרמורת חלפה בגופו של החותן‪" .‬אמור לי עוד משהו"‪ ,‬האיץ בו‪.‬‬ ‫הוא חזר באוזניו דברים שנשא במסיבת ה'תנאים' שלו‪ .‬הביט החותן‬ ‫עמוק לתוך עיניו וכעבור כמה שניות של הלם ותדהמה נפלו השניים‬ ‫זה בזרועות זה‪.‬‬ ‫הסעודה שנועדה למחר נהפכה כמובן לסעודת הודיה גדולה ולקבלת‬ ‫פנים נרגשת לחתן האובד‪.‬‬ ‫כעבור זמן נולד לר' יעקב ולרעייתו בן ונקרא שמו‪ :‬צבי‪ .‬הלוא הוא ה'חכם‬ ‫צבי'‪ .‬מאורע מופלא זה שאירע להוריו הוא אפוא הסיבה להחמרתו‬ ‫המיוחדת בדיני עגונות )"בצל החכמה"(‪.‬‬

‫אין חילוק‬

‫באיסור סיפור רכילות‪ ,‬אין חילוק‪ ,‬בין אם סיפר לו מעצמו‪ ,‬ובין אם חברו‬ ‫הבין קצת מעצמו בדבר ועמד עליו והפציר בו‪ ,‬כדי שיספר לו מה שדבר‬ ‫פלוני לפניו אודותיו‪.‬‬ ‫אף אם אביו או רבו הפצירו בו שיספר להם‪ ,‬מה דיבר פלוני אודותם‪ ,‬ואפילו‬ ‫אם הוא רק אבק רכילות‪ ,‬אף על פי כן אסור )חפץ חיים(‬

‫‪ .1‬מהו הדבר שהיה אהוב לפני הקב"ה ועכשיו הוא‬ ‫שנאוי לפניו?‬ ‫‪ .2‬כמה ספרי תורה כותב לו מלך ישראל?‬

‫מלכותא דארעא כמשל למלכותא דרקיעא‬ ‫"שום תשים עליך מלך‬ ‫אשר יבחר ה' אלקיך בו"‪.‬‬ ‫מה טעם אמר הקב"ה‬ ‫לישראל שישימו עליהם‬ ‫מלך? אם תאמר כדי‬ ‫שישפוט אותם‪ ,‬הרי כח‬ ‫המשפט נמסרה לשופטים‬ ‫ולזקנים ולא נמסרה למלך‪ .‬ועוד‬ ‫קשה; וכי ראית מימיך עבד של מלך‬ ‫אחד שימליך עליו מלך אחר? מי שהוא‬ ‫עושה כן הרי הוא מורד במלכות ונתחייב ראשו למלך‪ .‬וכיון שכן היאך סיפק‬ ‫ביד אדם מישראל שימליך עליו מלך בשר ודם‪ ,‬הרי הקב"ה אמר )שמות כ‪ ,‬ב(‬ ‫"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"‪ .‬ואומר )ויקרא כה‪,‬‬ ‫נה( "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני‬ ‫ה' אלקיכם"‪.‬‬ ‫אלא מאי‪ ,‬מוכרחים אנו לומר שלא נתכונה תורה כאן אלא שימליכו ישראל‬ ‫עליהם את הקב"ה למלך‪ ,‬ולכן כתבה בלשון יחיד "שום תשים עליך מלך"‪ .‬שכל‬ ‫אחד ואחד צריך שימליך עליו מלך‪ ,‬וזה הקב"ה‪ ,‬ולא שכל ישראל יהיו נתונים‬

‫"כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"‪) .‬טז‪ .‬יט(‬ ‫הגר"א בספרו "קול אליהו" מעיר שיש לשים לב לשינוי הלשון‪ :‬כי‬ ‫בפרשת שופטים אמר הכתוב "יעור עיני חכמים" ולעיל בפרשת‬ ‫משפטים )שמות כג‪ ,‬ח( אמר "יעור פקחים"‪.‬‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬כי הנה ישנם שני דברים המוכרחים לדיין ולתלמיד‬ ‫חכם‪ :‬האחד‪ ,‬שיהיה חכם בתורה להבין את הדין על בוריו‪ ,‬והשני שיהא‬ ‫חכם בטיב המסחר ומרמות העולם הזה כדי שיוכל להבין בדין מרומה‪.‬‬ ‫והנה ההבדל שבין "חכם" ל"פיקח"‪ ,‬ש"חכם" זה הוא שחכם בתורה‪,‬‬ ‫ו"פקח" נקרא מי שיודע ומבין במרמות העולם‪.‬‬ ‫ולפיכך הזכירה תורה בשתי פעמים‪ ,‬שהשוחד סופו לעור עיני החכמים‬ ‫בעניני דיני התורה‪ ,‬ואת עיני הפקחים היודעים ומבינים בטיב העולם‬ ‫ומרמות הסוחרים‪.‬‬

‫"על פי שנים עדים או שלשה יומת המת לא יומת ע"פ עד‬ ‫אחד"‪) .‬יז‪ .‬ו(‬ ‫בירושלמי )מכות ב‪ .‬ו‪ (.‬נאמר‪ :‬שאלו לחכמה‪ ,‬חוטא מהו עונשו? אמרה‬ ‫להם‪ :‬חטאים תרדוף רעה‪ .‬שאלו לנבואה ‪ -‬אמרה להם הנפש החוטאת‬ ‫היא תמות‪ .‬שאלו להקב"ה ‪ -‬אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו‪.‬‬ ‫ובזה פירש רבי אברהם ממיקאלייב‪ ,‬כי "על פי שנים עדים" ע"פ שתי‬ ‫דעותיהם של החכמה והנבואה‪ ,‬או אף לפי "שלשה עדים" גם לפי‬ ‫התורה‪" ,‬יומת המת" ‪ -‬דינו של החוטא במיתה‪ .‬שכן גם במקום שעליו‬ ‫להביא קרבן מה יעשה בזמן שאין בית המקדש קיים‪ ,‬או כאשר אין ידו‬ ‫משגת להביא הקרבן‪.‬‬ ‫ברם‪" ,‬לא יומת עכל פי עד אחד" ‪ -‬לפי דעתו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לא‬ ‫יומת החוטא‪ ,‬שכן עצה קלה יעוצה לו "יעשה תשובה ויתכפר לו"‪...‬‬

‫"שום תשים עליך מלך"‪) .‬יז‪ .‬טו(‬ ‫הקשו המפרשים‪ ,‬מדוע כאשר באו ישראל אל שמואל הנביא וביקשו‬ ‫"תנה לנו מלך"‪ ,‬כעס עליהם שמואל והוכיחם‪ ,‬והרי זוהי אחת ממצות‬ ‫התורה "שום תשים עליך מלך"?!‬ ‫בספר "כלי יקר" מבאר זאת‪ ,‬שהרי ענינו של מלך הוא שיהיה מורא על‬ ‫העם‪ ,‬ואמרו חז"ל "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה‬

‫תחת מרותו של מלך אחר חוץ מן הקב"ה‪ .‬ולא ציוה המקום למנות עליהם‪ ,‬מלך‬ ‫אלא כדי שישמש להם דוגמא בעולם הזה שיהיו יראים ממנו כמו שהם יראים‬ ‫מן המלך‪ .‬וכמו שאמר ר' יוחנן לתלמידיו )ברכות כח‪ ,‬ב( יהי רצון שתהא מורא‬ ‫שמים עליכם כמורא בשר ודם‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬כתב הרלב"ג זצ"ל‪ ,‬שלא כעס הקב"ה על ישראל בימי שמואל‪ ,‬אלא‬ ‫מפני שבקשו למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה ולמנות עליהם מלך שיעשה‬ ‫להם חוקים חדשים כרצונם‪ .‬וזה לשון קדשו‪:‬‬ ‫"נתקבצו כל זקני ישראל ובאו לשמואל הרמתה‪ ,‬ואמרו לו שישים להם מלך‬ ‫לשפטם ככל הגוים והנה טעו בזה כי ישראל אינם באופן שישפט להם המלך‪,‬‬ ‫לפי מה שירצה כמו הענין במלכי הגויים שמיסדים לעמם נימוסים כאשר‬ ‫יעלה על רוחם ולזה אמרה התורה שאם יאמרו ישראל שישימו עליהם מלך‬ ‫ככל הגוים אשר סביבותיהם‪ ,‬שלא יוכלו לשים עליהם כי אם מאחיהם שהם‬ ‫נקשרים לקיים התורה ועל פי התורה ינהיגום לא בנימוסים אחרים‪ .‬ולזה צותה‬ ‫התורה שיכתוב לו המלך ספר תורה אחר זולת הספר שהיה לו כשהיה הדיוט‪,‬‬ ‫והיה עמו תמיד וקרא בו כל ימי חייו כדי שתהיה הנהגתו לעם על פי התורה‪.‬‬ ‫ולזאת הסיבה היה רע בעיני שמואל כאשר בקשו ישראל זאת הבקשה‪ ,‬ולזה‬ ‫הודיע להם בסוף הענין כי אין לישראל מלך זולת השם יתברך‪ .‬וגם השם יתברך‬ ‫אמר לשמואל כי בקשתם היתה לסור מדרכי התורה‪ ,‬ולזה אמר כי אותי מאסו‬ ‫ממלוך עליהם"‪.‬‬

‫איש את רעהו חיים בלעו"‪.‬‬ ‫ועל כך מצוה התורה "שום‬ ‫תשים עליך מלך ‪ -‬שתהא‬ ‫אימתו עליך"‪ ,‬שיהיה המלך‬ ‫שולט עליך ואימתו תיפול‬ ‫על העם‪ .‬ומינוי מלך שכזה‬ ‫הוא רצוי ואף מצות עשה‬ ‫מהתורה‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שבימי שמואל הנביא‪,‬‬ ‫ביקשו ישראל "תנה לנו מלך"‪.‬‬ ‫רצונם היה במלך שיהיה מסור‬ ‫בידם למנותו ולהסירו מהמלוכה‪ ,‬וזאת בכדי‬ ‫שהמלך יזדקק לעם ויחניף להם‪ .‬בקשה זו היתה רעה בעיני שמואל‬ ‫ולפיכך הוא כעס עליהם והוכיחם‪.‬‬

‫בדרך רמז‬ ‫"והיה כשבתו על כסא מלכותו"‬ ‫פירש רש"י‪" :‬אם עשה כן‪ ,‬כדאי הוא שתתקיים מלכותו"‪.‬‬ ‫ורמז לדבר‪" :‬כסא" ראשי תיבות‪ :‬כ'סף ס'וס א'שה‪.‬‬ ‫בזכות שיהיה נזהר בשלשתן‪ ,‬יזכה לישב על כסא ה'‪.‬‬

‫)"כלי יקר"(‬

‫"כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום"‬ ‫"אל עיר" ‪ -‬זה הגוף‪" .‬להלחם עליה" ‪ -‬להצילה מיצר הרע‪" .‬וקראת אליה‬ ‫לשלום" ‪ -‬זו התורה שנקראת "שלום"‪.‬‬ ‫גם תיבת "לשלום" עולה במנין גימטריא "שמע"‪ .‬וכמ"ש "לעולם ירגיז‬ ‫אדם יצר טוב על יצר הרע‪ ,‬נצחו מוטב ואם לא יקרא קריאת שמע"‪.‬‬ ‫)"אבני השוהם"(‬

‫"ומי האיש הירא ורך הלבב"‬ ‫"רבי יוסי הגלילי אומר‪ :‬הירא מעבירות שבידו"‪.‬‬ ‫"מי האיש הירא ורך הלבב" ‪ -‬במנין גימטריא‪" :‬זה הירא מעונות‬ ‫שבידו"‪.‬‬

‫נקודות ציון במסכת חייו המופלאה של כ"ק הצדיק‬ ‫מרן רבי משה אהרן פינטו זיע"א‪ ,‬לרגל יומא דהילולא – ה' אלול‬ ‫רבות‬ ‫מדרגות‬ ‫ונשגבות בעבודת‬ ‫השי"ת‪ ,‬היו מנת‬ ‫חלקו של הצדיק רבי‬ ‫משה אהרן פינטו‬ ‫זיע"א‪ ,‬בנו חביבו של‬ ‫הצדיק הקדוש רבינו‬ ‫חיים פינטו השני‬ ‫זיע"א‪ ,‬ואביו של כ"ק‬ ‫מו"ר רבי דוד חנניה פינטו‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫הנהגות קדושה רבות שספג רבי משה‬ ‫אהרן פינטו זיע"א בבית הוריו‪ ,‬נשתמרו אצלו ואף נשתבחו והתעלו‬ ‫"בבחינת מעלין בקודש ואין מורידין"‪ .‬חסידותו של רבי משה אהרן זיע"א‪,‬‬ ‫באה לידי ביטוי בכך שהוא הקפיד ודקדק לקיים את מאמרי חז"ל במסכת‬ ‫אבות‪ .‬וכבר אמרו בגמרא )מסכת בבא קמא דף ל‪" (.‬האי מאן דבעי‬ ‫למיהוי חסידא ‪ -‬לקיים מילי דאבות"‪ .‬כל הוראה שיצאה מפה קודשם של‬ ‫התנאים הקדושים‪ ,‬קוימה על ידו ככתבה וכלשונה‪ ,‬ללא כחל ושרק‪.‬‬ ‫כך למשל יישם רבי משה אהרן זיע"א‪ ,‬את מאמר התנא רבי לויטס איש‬ ‫יבנה‪" :‬מאד מאד הוי שפל רוח"‪ .‬בכל שבת‪ ,‬כאשר נכנס לבית הכנסת‪,‬‬ ‫היה מכופף את גוו כמי שמבקש להמעיט מערך עצמו‪ ,‬בבואו להיכל‬ ‫המלך‪ .‬כאשר היו מגיעים אליו המתפללים לאחר התפילה כדי לנשק את‬ ‫ידו ולהתברך מפיו‪ ,‬היה מיד נחרד מעצם הרעיון שמאן דהוא ינשק את‬ ‫ידיו‪ ,‬ומתנגד בכל תוקף וממעיט בערך עצמו‪.‬‬ ‫בכלל‪ ,‬מידת הענווה שבה התברך רבי משה אהרן זיע"א‪ ,‬היתה מקרינה‬ ‫סביב כל מי שנכנס לתוך ארבע אמותיו‪ .‬הכל חשו כי לפניהם ניצבת‬ ‫אישיות גדולה ומרוממת מעם‪ ,‬גבוה משכמו ומעלה וראשו כפוף לשאת‬ ‫בצערו ודאגתו של כל אדם ואדם שנברא בצלם א‪-‬להים‪ .‬כל מי ומי שנכנס‬ ‫לביתו התקבל בברכה‪ ,‬בסבר פנים יפות‪ ,‬בכל שעה ובכל עת‪.‬‬ ‫הנהגה מיוחדת שהיתה אופיינית לו‪ ,‬כאשר מי מהבאים היה נכנס אליו‪,‬‬ ‫צעיר לימים או זקן בא בימים‪ ,‬היה קם בפני אותו אדם‪ ,‬כצעד מובהק של‬ ‫כבוד בפני הנכנס‪ .‬לא אחת‪ ,‬נשאל רבי משה אהרן זיע"א מדוע הוא מקפיד‬ ‫לקום מפני הבאים‪ ,‬גם לרבות צעירים בימים‪ ,‬השיב והטעים את מנהגו זה‪:‬‬ ‫דעו לכם כי בכל אדם ואדם ישנו חלק א‪-‬לוה ממעל‪ .‬אני‪ ,‬אינני קם בפני אותו‬ ‫אדם‪ ,‬אלא מפני החלק הא‪-‬להי שיש באדם ואותו אני מכבד‪ .‬בבחינת מה‬ ‫שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‪" :‬אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"‪.‬‬ ‫תלמידי חכמים ורבנים הרבו להתפעל ולציין זאת‪ ,‬כאשר הם נוכחו לראות‬ ‫במו עיניהם כיצד הצדיק זיע"א היה מבטל את כל כולו מפני לומדי התורה‬ ‫ונושאי דגלה‪ .‬כאשר אלו היו משחרים לפתחו כדי לבקש את ברכתו‪,‬‬ ‫היה רבי משה אהרן זיע"א מקדים להם את ידו לברכת "שלום עליכם"‪,‬‬ ‫ובזריזות חמקנית היה מושך את ידו‪ ,‬כדי שהללו לא ינשקו אותה‪ ,‬כפי‬ ‫שנהוג בקרב בני עדות המזרח‪.‬‬ ‫וכשאלו היו שופכים בפניו את מר לבם ומבקשים שיעתיר עבורם‬ ‫בתפילה‪ ,‬ניכר היה במבטו כי איננו ראוי כלל למשימה זו‪ .‬וכך היה אומר‬ ‫לתלמידי החכמים ולבני התורה‪:‬‬ ‫"מי אני ומה אני‪ ,‬שאזכה לברך אתכם – אדרבה אתם התלמידי חכמים‪,‬‬ ‫בני התורה היושבים באהלה של תורה‪ ,‬הנכם מקור הברכה‪ .‬וכבר אמרו‬ ‫חכמינו זכרונם לברכה )מסכת עבודה זרה‪ .‬דף יט‪ :(.‬כל העוסק בתורה‬ ‫– הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו‪ .‬ובמקום אחר אמרו )ברכות דף ה‪:(.‬‬ ‫כל העוסק בתורה – יסורין בדלים ממנו"‪.‬‬

‫מאמר חז"ל "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו"‪ ,‬היה נראה במוחש‬ ‫אצל כבוד הצדיק רבי משה אהרן זיע"א‪ .‬כפי שסיפר לנו בנו חביבו‪ ,‬הלא‬ ‫הוא כ"ק מו"ר הגה"צ רבי דוד חנניה שליט"א‪:‬‬ ‫מנהגו של רבי משה אהרן זיע"א היה לאכול את ארוחת הצהרים בדיוק‬ ‫בשעה ‪ 12‬בצהרים‪ ,‬ובשעה זו לא היה מקבל קהל‪ .‬לאחר מכן היה נח מעט‪,‬‬ ‫מקבל קהל‪ ,‬ואח"כ עסק בסדר למודו הקבוע‪ .‬בערב הקפיד לילך לישן‬ ‫בזמן‪ .‬בחצות לילה היה קם ועורך תיקון חצות בהשתפכות הלב‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן היה מתפלל על עם ישראל‪ .‬כך נהג גם בשנותיו האחרונות‪.‬‬ ‫יום אחד הוצרכה הרבנית תחי'‪ ,‬לנסוע לתל אביב‪ .‬קודם שנסעה אמרה‬ ‫לסבתא ע"ה להוציא את העוף מהמקרר‪ ,‬לבשל אותו ולהגישו לרב זיע"א‬ ‫לארוחת הצהרים‪ .‬הסבתא עשתה כפי שהתבקשה‪ ,‬אולם מאת ה' היתה‬ ‫זאת כי בדיוק בשעה ‪ 12‬הגיעו מספר אנשים לרבי משה אהרן זיע"א‪,‬‬ ‫והרב הכניס אותם לחדרו‪ .‬כשיצאו הללו הגיעו עוד אנשים‪ ,‬ורבי משה‬ ‫אהרן זיע"א אמר לסבתא שתכניס אותם לחדרו‪ .‬וכך במשך כל שעות‬ ‫הצהרים קיבל קהל‪ ,‬לא אכל ולא נח‪.‬‬ ‫כשחזרה הרבנית תחי' מת"א‪ ,‬שאלה את הסבתא‪" :‬האם הרב כבר אכל‬ ‫את ארוחת הצהרים"? סיפרה לה הסבתא את השתלשלות הדברים‪,‬‬ ‫שמאז שעות הצהרים לא פסקו המבקרים מלהגיע‪ ,‬והרב בעצמו ביקש‬ ‫שלא ימנעו בעדם מלהיכנס לחדרו‪.‬‬ ‫שאלה הרבנית את סבתא‪" :‬האם הכשרת את העוף?"‬ ‫"לא ‪ -‬ענתה הסבתא‪ ,‬חשבתי שאת הכשרת כבר את העוף"‪.‬‬ ‫עכשיו אכן הובן הכל‪ .‬הרבנית נכנסה לחדר‪ ,‬נטלה מהר את הצלחת‪,‬‬ ‫הוציאה עוף אחר‪ ,‬הכשירה אותו ובישלה אותו‪ .‬לפתע ביקש הרב לאכול‪...‬‬ ‫ובשעה זו סיפרה לו הרבנית את כל התרחשות הדברים שאירעה עם‬ ‫העוף הלא מוכשר‪ .‬הרב חייך ואמר בהתרגשות‪ :‬זהו פשרו של מאמר חז"ל‬ ‫"בדרך שאדם רוצה לילך ‪ -‬בה מוליכין אותו"‪ .‬מעולם לא בא בשר טריפה‬ ‫לפי‪ ,‬ואף שאת לא היית כאן‪ ,‬המשיך השי"ת לשמור עלי ולעזור לי בזה‪.‬‬ ‫ועוד בענין זה‪ :‬רבי משה אהרן זיע"א בשעת ארוחתו‪ ,‬מעולם לא היה‬ ‫מסיים את הצלחת שלו עד תומה‪ ,‬אלא התחיל לאכול ותמיד הפסיק‪.‬‬ ‫כשראתה כזאת אשתו הרבנית‪ ,‬חשבה שבעלה לא אוהב את האוכל‬ ‫שהיא מכינה‪ .‬כיון שהרגיש הצדיק בדבר אמר לה‪ :‬אני אוהב את האוכל‬ ‫שלך‪ ,‬אבל מכל מקום אני אוכל הימנו רק קימעא קימעא‪ ,‬שאם אוכל בבת‬ ‫אחת הרי אבקש ממך מיד עוד צלחת אחרת‪ ,‬ואני מעדיף שהתאוה שלי‬ ‫תהיה רק להקב"ה ולתורה‪ ,‬ולא לדברי העולם הזה‪.‬‬

‫מה נהדר מראה כהן‬

‫בזכות כח קדושתם‬

‫באחת הפעמים שגלה רבי משה אהרן זיע"א ממקומו‪ ,‬הוא התארח בבית‬ ‫משפחת אזולאי בלוס אנג'לס שבארצות הברית‪ .‬לכבודו‪ ,‬הכשירו בני‬ ‫הבית את כל הכלים שברשותם‪ ,‬ואף הכינו לכבודו אוכל מיוחד‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬בקשה גב' אזולאי מבנה‪ ,‬דוד; "גש לחדרו של הצדיק‪,‬‬ ‫והזמן אותו לארוחת הצהרים"‪ .‬הבן הלך כמצוות אמו‪ ,‬פתח את הדלת‬ ‫של הצדיק האורח מאשדוד‪ .‬אולם הוא נרתע לאחוריו‪ .‬הילד צעק צעקה‬

‫זכות אבותיו הקדושים‪ ,‬היתה כערך רוחני גבוה בעיניו של הצדיק רבי‬ ‫משה אהרן זיע"א‪ .‬לזכות זו היתה השפעה רבה לכח ברכותיו שבהם היה‬ ‫מברך את כל המשחרים לפתחו‪ .‬כל מי שזכה לבוא במחיצתו‪ ,‬היה מתברך‬ ‫"בזכות כח קדושתם של אבותי הצדיקים"‪.‬‬ ‫ברוח דברים אלו‪ ,‬כתב רבי משה אהרן זיע"א באחד מספריו‪ ,‬סגולה‬ ‫מיוחדת‪:‬‬

‫גדולה‪ ,‬ומיהר לשוב על עקבותיו‪.‬‬ ‫בני הבית נחרדו; "מה קרה?" שאלו אותו בדאגה‪ .‬ואז סיפר להם הבן‪,‬‬ ‫כשכולו נסער ונרגש‪" :‬כשנכנסתי לחדר נבהלתי מאוד‪ .‬ראיתי שהוא כולו‬ ‫מלא באור חזק‪ ,‬ואף פניו של הרב היו קורנות ומאירות למרחוק"‪...‬‬ ‫סיפור דומה אירע גם אצל ר' מכלוף ביטון ממושב לוזית‪ .‬במשך ימים אחדים‬ ‫התארח בביתו הצדיק‪ ,‬רבי משה אהרן זיע"א‪ ,‬ומכלוף שם לב כי מתוך החדר‬ ‫בוקע זוהר מופלא‪ ,‬זאת על אף החשיכה ששררה בחדר בכל שעות היממה‪.‬‬ ‫פניו של הרב היו כמין לפיד אש אשר שלח רשפי אש לכל עבר‪.‬‬ ‫בעל הבית נרתע לאחוריו‪ ,‬הוא חשש לבריאותו ושב על עקבותיו מבלי‬ ‫להכנס לחדר‪ .‬גם בני משפחתו היו עדים למחזה המופלא הזה‪ ,‬אשר‬ ‫נמשך כל אותה עת בה שהה הרב בביתם‪.‬‬ ‫כדברים האלה מעידים גם בני משפחתו הקרובה אליו‪ .‬לילות רבים חדרו‬ ‫היה חשוך‪ ,‬אבל מתוך החושך היו פניו מאירים כזוהר הרקיע‪ .‬פעמים רבות‬ ‫היו בני המשפחה נבהלים ממש מהמראה‪ ,‬עד שלבסוף התרגלו מעט לזה‪.‬‬

‫שמירה משמים‬

‫כל מי שיניח בביתו את הספר "שנות חיים" )בו מסופר אודות אבותיו‬ ‫הקדושים‪ ,‬הנהגותיהם בקודש ונפלאותיהם כפי שסופרו מדור לדור‬ ‫ושימשו כמקור נאמן לאמונת חכמים בכל תפוצות המגרב( יהיה נשמר‬ ‫ויצליח בכל דרכיו ומעשי ידיו‪ ,‬בבחינת "וצדיק באמונתו יחיה"‪.‬‬ ‫בספר "שנות חיים"‪ ,‬אנו למדים הרבה על כוחם של הצדיקים‪ ,‬בחייהם‬ ‫ולאחר פטירתם‪ .‬כפי שאמרו חז"ל "גדולים צדיקים במיתתן יותר‬ ‫מבחייהם"‪.‬‬ ‫ליקטנו אפוא מקבץ של מעשיות מופלאות שיש בהם ללמדינו על כוחו‬ ‫הגדול של הצדיק זיע"א‪ ,‬בחייו ולאחר פטירתו‪:‬‬ ‫הסיפור התרחש לפני כארבעים שנה‪ .‬יהודי אחד מתושבי טולוז‪ ,‬בשם ר'‬ ‫עמרם בן חמו‪ ,‬לקה בהתקף לב קשה‪ ,‬והיה שרוי בין החיים ובין המות‪ .‬בני‬ ‫משפחתו התקשרו מיד לרבי משה אהרן זיע"א‪ ,‬וביקשו ממנו שיתפלל‬ ‫לרפואת אביהם‪ .‬ואמנם הצדיק הבטיחם‪ ,‬כי הוא יקום ממיטת חוליו‪.‬‬ ‫לאחר כמה חדשים‪ ,‬שוב לקה ר' עמרם בהתקף לב חזק‪ ,‬ואז הבטיח‬ ‫הצדיק רבי משה אהרן זיע"א לבני המשפחה כי אין להם מה לדאוג‪ ,‬וכי‬ ‫אביהם יאריך ימים ועוד יחיה עם הלב הפצוע עשרים שנה‪ .‬וכך הוה‪.‬‬ ‫לאחר כמה שנים‪ ,‬לקה שוב ר' עמרם בהתקף לב קשה‪ .‬ואז התקשרו בני‬ ‫המשפחה לכ"ק מו"ר רבי דוד חנניה שליט"א לליון שבצרפת‪ ,‬וביקשו ממנו‬ ‫לבוא לבקר את ר' עמרם‪ ,‬שכן מן הסתם הוא ימות בקרוב‪ ,‬שהרי אותם‬ ‫"עשרים שנה" שהבטיח להם אביו‪ ,‬רבי משה אהרן זיע"א ‪ -‬עומדים הם‬ ‫להסתיים בעוד כמה ימים‪...‬‬ ‫ואכן‪ ,‬העיד כ"ק מו"ר רבי דוד חנניה שליט"א‪ :‬ביום שמלאו עשרים‬ ‫שנה‪ ,‬בו הסתיימה ברכת‬ ‫הצדיק והבטחתו לר' עמרם‬ ‫בן חמו‪ ,‬הוא נפטר לבית‬ ‫עולמו‪ .‬אשריכם הצדיקים‬ ‫שמתקיים בכם "צדיק גוזר‬ ‫והקב"ה מקיים"‪.‬‬

‫קידוש שמו יתברך של‬ ‫ה' בעולם‬ ‫בשנת תשל"ח‪ ,‬שלוש שנים‬ ‫קודם שרבי משה אהרן‬ ‫זיע"א חלה‪ ,,‬יצא עמו בנו‬ ‫מו"ר רבי דוד חנניה שליט"א‬ ‫לנסיעה מארץ ישראל לכמה‬ ‫ארצות; לצרפת‪ ,‬למרוקו‪,‬‬ ‫לאנגליה ולארצות הברית‪.‬‬ ‫כ"ק מו"ר שליט"א היה‬ ‫ממונה על כל ההכנות לנסיעות הללו‪ ,‬ומטבע הדברים אחריות גדולה‬ ‫היתה מוטלת לבריאותו של הצדיק שהיה חולה במחלת הסוכר‪.‬‬ ‫בהיותם במרוקו ‪ -‬כך סיפר מו"ר שליט"א – "ראיתי ושמעתי את כל‬ ‫הבעיות של אנשים אשר היו באים לשטוח אותם בפני אביו‪ .‬התבוננתי‬ ‫ולמדתי הרבה כיצד אבא זיע"א היה שומע ומאזין לבעיית העני כמו‬ ‫לבעיית העשיר‪ ,‬ואף היה מייעץ להם‪ ,‬ומחזק את לבם‪ ,‬ומכניס בהם‬ ‫אמונה לאבינו שבשמים‪ ,‬על שאין להם מה לדאוג‪ ,‬והכל יהיה כשורה"‪.‬‬ ‫גם כאלו שאינם יהודים באו בהמוניהם לקבל את ברכתו ועצתו של‬ ‫רבי משה אהרן זיע"א‪ .‬כלפיהם היה רבי משה אהרן זיע"א חוזר ואומר;‬ ‫"בזכות אבותי הקדושים יתקדש שם השם גם בעיני הגויים הללו"‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫הצדיק היה מברך אותם‪ ,‬ומבטיח להם שתפילתו תתקבל‪ ,‬וכי אין להם‬ ‫מה לדאוג בקשר לבעייתם‪.‬‬ ‫לאחר שנה‪ ,‬בביקורם הנוסף של רבי משה אהרן זיע"א ובנו מו"ר שליט"א‬ ‫במרוקו‪ ,‬כל אותם נכרים שהגיעו בשנה הקודמת לקבל ברכה מאת‬ ‫הצדיק עבור איזו בעיה‪ ,‬או שבאו לבקש ברכה עבור ילדים‪ ,‬או רפואה‬ ‫או ישועה כלשהיא‪ ,‬הגיעו בשנה הזאת כדי להודות על הנס שאירע להם‬ ‫בזכות הברכה שקיבלו‪...‬‬ ‫אלו סיפרו בהתפעמות‪ ,‬כי כבר באותו חודש בה קיבלו את הברכה הם‬ ‫ראו ישועה‪ .‬הרפואה הגיעה‪ ,‬האשה נפקדה בשעה טובה וכדומה‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫קידוש השם גדול נעשה אז בכל רחבי מרוקו‪ ,‬גם בין הנכרים שהיתה‬ ‫להם אמונת צדיקים‪ .‬עד שאפילו שרים חשובים ונכבדים מממשלות‬

‫רבות‪ ,‬באו אל רבי משה אהרן זיע"א כדי לקבל את ברכתו עבור ילדים‪ ,‬או‬ ‫כדי להבחר להיות שרים חשובים יותר‪ ...‬או כדי לקבל ברכה שבנותיהם‬ ‫יינשאו וכדו'‪ ,‬ושמו של השם נתגדל ונתקדש אז בעולם‪.‬‬

‫"ויעמוד הים מזעפו"‬ ‫העיר מוגאדור שוכנת כידוע‪ ,‬על שפת הים‪ ,‬וה"מללאח" היה משקיף לים‪.‬‬ ‫באחד הימים החל הים לזעוף מאד‪ ,‬עד שגלים גבוהים התרוממו לתוך‬ ‫העיר ופלטו גלים גדולים אל היבשה‪ .‬המים החלו להכנס לבתים והציפו‬ ‫את העיר ואת יושביה‪ .‬עקב זאת התרגשה בהלה גדולה מאד בעיר שהיתה‬ ‫שרויה בסכנה‪.‬‬ ‫בצר להם פנו היהודים אל רבי משה אהרן זיע"א כדת מה לעשות‪ .‬משכנו‬ ‫של הרב היה ב"מללאח"‪ ,‬והיהודים הצטופפו שם‪ ,‬תוך בקשת ישועה‬ ‫ורחמים על עצמם‪ ,‬טפיהם ורכושם‪.‬‬ ‫קרא אפוא רבי משה אהרן זיע"א למשמשו ר' ניסים אוחיון‪ ,‬ויצא עמו אל‬ ‫בית העלמין‪ .‬שם אמר לו הרב לשים פתק ‪ -‬אותו הרב נתן לו ‪ -‬על קברו‬ ‫של רבי חיים פינטו הגדול זיע"א‪ .‬לאחר מכן הורה לו לזרוק את הפתק‬ ‫לתוך מצולות הים‪.‬‬ ‫באותו רגע בו נזרק הפתק הזה לים‪ ,‬נח הים מזעפו‪ ,‬וכאילו מאומה לא קרה‪.‬‬

‫"מאוד עמקו מחשבותיך"‬ ‫לפני כשלשים שנה‪ ,‬בשנת תש"מ ביקר רבי משה אהרן זיע"א בלוס אנג'לס‪.‬‬ ‫אל הביקור התלוה בנו כ"ק מו"ר שליט"א‪ .‬באחת הנסיעות בה נסע רבי‬ ‫משה אהרן זיע"א‪ ,‬פנה אליו‬ ‫נהג המונית וביקש ממנו ברכה‬ ‫טובה כדי שימצא את בת זוגו‪.‬‬ ‫רבי משה אהרן זיע"א‪ ,‬אמר לו‪:‬‬ ‫"תעצור עכשיו את המכונית‪,‬‬ ‫תצא החוצה ותחפש מתחת‬ ‫לגלגלי המכונית האם יש שם‬ ‫מטבע ומה כתוב עליה‪ ...‬אם‬ ‫שמך יופיע על המטבע‪ ,‬כי‬ ‫אז זה סימן שיהיה לך מזל‬ ‫בכל הענינים‪ .‬ואם לא תמצא‬ ‫מטבע‪ ,‬נתפלל עליך אל‬ ‫הקב"ה"‪....‬‬ ‫השיב הנהג ואמר לצדיק‬ ‫זיע"א‪" :‬רבי! אינני יכול‬ ‫לעצור עתה את הנהיגה‪ ,‬כיון‬ ‫שאנו באמצע הדרך‪ .‬כשנגיע למקום אליו אנו צריכים להגיע‪ ,‬אעצור את‬ ‫המכונית ואז אחפש מתחת לגלגלי המכונית‪ ,‬כפי שהרב אומר"‪ .‬רבי משה‬ ‫אהרן זיע"א הסכים לדברים‪.‬‬ ‫כשהגיעו למחוז חפצם‪ ,‬עצר הנהג את המכונית‪ ,‬יצא ממנה וחיפש מתחת‬ ‫לגלגלים‪ .‬ואכן‪ ...‬הוא מצא לפתע מטבע‪ ,‬עליה היה כתוב שמו‪ ...‬את שמו‬ ‫של הנהג סירב מו"ר לחשוף‪ ,‬כיון שהוא אדם מוכר‪" .‬אבל‪ ,‬הדגיש מו"ר‬ ‫שליט"א; הדבר פלא פלאים! מהיכן הגיע המטבע לאותו מקום? ומדוע‬ ‫דווקא שמו הופיע על המטבע? הכל דברים נסתרים מאת השי"ת שאין‬ ‫לנו כל השגה והבנה בהם"‪.‬‬ ‫רבי משה אהרן זיע"א מעולם לא ראה שום דבר שיש בו רק מקרה ח"ו ותו‬ ‫לא‪ .‬שכן‪ ,‬אפילו דברים של חולין ראה בהם השגחה פרטית‪ .‬ואם אמרו‬ ‫חז"ל כי שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שיש לעיין‬ ‫בדבריהם כי הם מלאים חכמה ובינה‪ ,‬הרי ק"ו‪ ,‬שמדברים שמתרחשים בכל‬ ‫יום אסור להתעלם מהם כלל‪ ,‬שהרי אולי יש בהם איזה רמז מן השמים‪.‬‬ ‫ואם אדם יעשה חשבון הנפש‪ ,‬יכול הוא ממש לירד לעומקם של סודות‬ ‫ה' אותם השי"ת מגלה רק לחסידיו שלא על פי דרך הטבע‪ .‬וכדי שרק‬ ‫הם לבדם יבינו אותם‪ ,‬מגלה אותם השי"ת בדרך רמז שאין השכל יכול‬ ‫להבינם‪.‬‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא כדי שהשטן לא יקטרג על מעשי ה'‪ ,‬כי הם עמוקים מאד‪.‬‬ ‫לכן הקב"ה מגלה אותם בדרכים של חולין‪ ,‬כדי שרק חסידיו יוכלו להבין‬ ‫אותם‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬