Pachad David Noach 5770

  • June 2020
  • PDF

This document was uploaded by user and they confirmed that they have the permission to share it. If you are author or own the copyright of this book, please report to us by using this DMCA report form. Report DMCA


Overview

Download & View Pachad David Noach 5770 as PDF for free.

More details

  • Words: 3,541
  • Pages: 4
‫אשדוד‪ :‬רח׳ האדמו״ר מבעלזא ‪ 43‬טל‪ 08-8566233 .‬פקס‪08-8521527 .‬‬ ‫ירושלים‪ :‬רח׳ בית וגן ‪ 97‬טל‪ 02-6433605 .‬פקס‪02-6433570 .‬‬

‫עלון מס׳ ‪482‬‬

‫פרשת נח‬ ‫שיחה שבועית לפרשת השבוע מאת מו״ר הגה״צ רבינו דוד חנניה פינטו שליט״א‬

‫סוד ההשפעה על הזולת‬ ‫"ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם‪ ,‬והנני משחיתם‬ ‫את הארץ‪ .‬עשה לך תבת עצי גפר" )ו‪ ,‬יג – יד(‬ ‫ופירש"י‪" ,‬עשה לך תבת ‪ -‬הרבה ריוח והצלה לפניו‪ .‬ולמה הטריחו בבנין זה‪ ,‬כדי‬ ‫שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה‪ ,‬ושואלין אותו מה זאת לך והוא אומר‬ ‫להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו"‪.‬‬ ‫הקב"ה מצוה את נח לבנות תיבה‪ ,‬ולכאורה ציווי זה אומר דרשני‪ ,‬הלא אם רצה הקב"ה‬ ‫להצילו מהמבול וכי לא יכל לעשות שיהיה מקום בו לא יגעו מי המבול‪ ,‬מדוע צריך‬ ‫הוא להטריח את נח בעשיית תיבה?‬ ‫אלא‪ ,‬כל זאת מרחמיו ית' על בניו‪ ,‬שהרי בורא עולם אינו חפץ במות הרשע כי אם‬ ‫בשובו מדרכו‪ ,‬ולפיכך "הרבה ריוח והצלה לפניו" – כדי שיראו אנשי דור המבול את‬ ‫נח מתעסק בבניית התיבה‪ ,‬וישאלוהו לפשר כך‪ .‬וכך יוכל הוא להתנבא להם ולאמור‬ ‫כי בשל חטאיהם עוד זמן מה עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם‪.‬‬ ‫ננסה לתאר לעצמנו בדרך סיפור ומשל‪ ,‬מה ארע בעקבות כך‪ .‬מאה ועשרים שנה היה‬ ‫נח עסוק בבנית התיבה‪ .‬מאה עשרים שנה של ניסור ומדידה‪ ,‬בניה של תיבה באורך‬ ‫שלש מאות אמה ובגובה של שלושים‪ ,‬אינה דבר שניתן להסתירו‪ ,‬אין ספק כי עובדת‬ ‫בנית התיבה לא נעלמה מעיני אנשי דורו ולבטח היתה היא מפורסמת וידועה אצל כל‬ ‫אנשי מדינתו‪ .‬בתחילה כולם שאלוהו לפשר התכונה הרבה אך דבריו לא חדרו ללב‬ ‫איש – מבול? הפטירו בזלזול‪ ,‬אף אחד לא האמין לדבריו‪ .‬וכך חלפו שנים‪ ,‬אנשים‬ ‫נולדו ומתו‪ ,‬דורות עברו‪ ,‬ונח בשלו ‪ -‬בונה את התיבה‪ .‬מן הסתם אט אט החלו קוראים‬ ‫לו 'נח בעל התיבה'‪ .‬אך למרות כל זאת‪ ,‬לא חזרו בתשובה! אף לא אחד! הלא נח‬ ‫– איש צדיק תמים‪ ,‬איש אשר מצא חן בעיני ד' ומסתמא גם בעיני אנשים‪ ,‬שהרי‬ ‫הא בהא תליא כדדרשו רז"ל באבות )ג‪ ,‬י(‪" ,‬כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום‬ ‫נוחה הימנו; וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו"‪ ,‬ועל אף‬ ‫היותו נח למקום ולבריות‪ ,‬אף לא אחד מכל אנשי דורו חזר בתשובה? היתכן? חוץ‬ ‫ממנו ומבני משפחתו‪ ,‬אף אחד מאנשי דורו לא בקש להיכנס לתיבה‪ ,‬ואף לא בתחילת‬ ‫הטפטוף‪ ,‬כשנראה כי צדקו דבריו‪ ...‬מהו פשרו של דבר? האם היה נח חלש כל כך‬ ‫בכוח שכנועו? האם לא היטיב להסביר להם את משמעות מעשיו שאכן יהיה מבול‬ ‫וימחה כל היקום?‬ ‫וביותר‪ ,‬מדוע אברהם אבינו כן הצליח כל כך בקירוב אנשים אל האמונה‪ ,‬וכפי שדרשו‬ ‫רז"ל 'את הנפש אשר עשו בחרן'‪ ,‬שהיה אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים‪,‬‬ ‫הכיצד בעוד הוא ושרה עשו נפשות בקרב אנשי דורם ‪ -‬נח לא הצליח בכך‪ ,‬מדוע?‬ ‫הכתוב אומר )שם ז‪ ,‬ז( "ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה‪ ,‬מפני מי המבול"‪,‬‬ ‫ופירש"י‪" ,‬מפני מי המבול‪ .‬אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול‬

‫ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים"‪ .‬והוא מהמדרש בר"ר שם נכתב כך‪" ,‬אמר רבי‬ ‫יוחנן נח מחוסר אמנה היה‪ ,‬אלולי שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה"‪ .‬הכיצד‬ ‫מבינים אנו דברים אלה? נח מקטני אמונה? 'מאמין ואינו מאמין'‪ .‬הגשם החל לרדת ונוח‬ ‫עדיין עם רגל אחת בחוץ‪ .‬עדיין אינו מאמין שיבוא המבול‪ .‬הכיצד יתכן שאמונתו של‬ ‫נוח היתה פגומה‪ ,‬הרי הקב"ה דבר עמו כדברו אל אחד הנביאים‪ ,‬מינה אותו לשליחות‬ ‫של בניית התיבה וממילא אין אפשרות כלל לחשוב שאמונתו היתה פגומה‪ ,‬דבר זה‬ ‫לא יעלה על הדעת‪ ,‬הרי עסק משך מאות שנים בשליחות משלחו‪ ,‬ואם אמונתו פגומה‬ ‫היתה מדוע עשה זאת ואם אמונתו איתנה היתה מדוע לא נכנס לתיבה עד שהגיעו‬ ‫המים לקרסוליו?‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬כי נח ידע שכל מטרת בניית התיבה היתה להחזיר את דורו בתשובה‪,‬‬ ‫ולפיכך ניסה הוא להתעכב עוד‪ ,‬אולי על ידי התעכבותו יהיה אי מישהו שיתעורר לשוב‬ ‫בתשובה‪ ,‬שיתעורר לתקן את חטאיו ויהא זכאי להיכנס לתיבה‪ .‬זו היתה הסיבה שפעל‬ ‫נח את פעולתו‪ ,‬אכן בו בזמן נתבע‪ ,‬כי בדקי דקויות ידע בורא עולם החוקר כל כליות‬ ‫ולב‪ ,‬כי היה כאן גם איזשהו פגם דק מן הדק עד אין נבדק באמונה‪ ,‬והתביעה מאדם‬ ‫בדרגתו של נח היתה כה קשה‪ ,‬עד שנקרא – 'מאמין ואינו מאמין'‪.‬‬ ‫ומעתה אפשר דכאן נעוץ ההבדל הגדול שבין אברהם לנח‪ .‬אברהם אבינו אמונתו‬ ‫שלימה היתה ללא שום פקפוק‪ ,‬אפילו כשהקב"ה בקש ממנו להקריב את יצחק בנו‪,‬‬ ‫והתנגשה הבקשה‪ ,‬הציווי הלזה‪ ,‬עם ההבטחה שהובטח 'כי ביצחק יקרא לך זרע'‪ ,‬אפילו‬ ‫הכי לא תמה אף לא פקפוק קל ודק‪.‬‬ ‫בזה נבדלו‪ ,‬נח עשה חשבונות שמים‪ ,‬אמנם נצטוויתי להיכנס לתיבה‪ ,‬אך הקב"ה‬ ‫רוצה שישובו בתשובה אז אולי אתעכב עוד‪ ,‬וברגע שעשה חשבונות הרי שהכניס‬ ‫את עצמו לסיפור‪ ,‬את ההבנה שלו‪ .‬וזהו חסרון מה באמונה‪ .‬בהשתעבדות לרצון‬ ‫הבורא‪ .‬ולפיכך נאמר עליו – 'מאמין ולא מאמין'‪ .‬אבל אברהם אבינו‪ ,‬הוא לא שאל‬ ‫שאלות ולפיכך נאמר עליו – 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה'‪.‬‬ ‫ומעתה זו הסיבה שאברהם הצליח להחזיר את דורו בתשובה אך נח לא‪ .‬לא היה‬ ‫זה מחוסר כשרון דיבור או מחוסר יכולת השפעה‪ ,‬נח ניסה להשיב אנשים בתשובה‪,‬‬ ‫עמל והתיגע על זאת‪ ,‬עד כדי כך שאף התעכב עד שהמים הגיעו לקרסוליו‪ ,‬היה בונה‬ ‫בחוצות עם את התיבה הולך ומזהיר על המבול הקרב ובא‪ ,‬וכולם ידעו זאת‪ ,‬אך כיון‬ ‫שעמוק בלבו בדקי דקויות היה חסר בשלימות‪ ,‬באמונה תמימה‪ ,‬הרי שדבריו לא פעלו‬ ‫את פעולתם‪ ,‬לא השפיעו וחדרו כפי שפעלו אצל אברהם‪.‬‬ ‫ומכאן צריכים אנו ללמוד‪ ,‬שאם רוצים אנו להרבות כבוד שמים‪ ,‬אם רוצים אנו להשפיע‬ ‫על זולתנו הדרך הראויה ביותר היא להתחיל בנו! כי רק כך ההשפעה תחדור‪ .‬כי כאשר‬ ‫בא אדם להשפיע על זולתו והוא עצמו אינו שלם באותה מידה חוק הוא שהשפעתו לא‬ ‫תצלח! חוק בל יעבור! אך כאשר בא הוא להשפיע על עצמו‪,‬‬ ‫או אז מההשפעה הלזאת ייראו וכן יעשו‪...‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫ﬣילוﬥא דצﬢיקיא‬ ‫ו ‪ -‬רבי שלמה דוד יהושע‪ ,‬האדמו"ר מסלונים הי"ד ט ‪ -‬רבי שמעון שקאפ‪ ,‬מח"ס "שערי יושר"‬ ‫ז ‪ -‬רבי מאיר שפירא מלובלין‪ ,‬מיסד הדף‬ ‫י ‪ -‬רבי דוד בעריש וידנעפלד מטשיבין‬ ‫היומי‬ ‫יא ‪ -‬רחל אמנו‬ ‫ח ‪ -‬רבי נחום מהורדנא‬ ‫יב ‪ -‬רבי יהודה צדקה‪ ,‬ראש ישיבת "פורת יוסף"‬

‫פﬧשת דבריﬦ‪ ,‬ו‘ חשון ﬨש“ע‬

‫הﬢ‪‬קת נרות‬ ‫מוצאי שבﬨ‬ ‫ﬧבינו ﬨﬦ‬

‫ירושלים‬

‫תל אביב‬

‫באר שבע‬

‫‪16:22‬‬ ‫‪17:33‬‬ ‫‪18:13‬‬

‫‪16:38‬‬ ‫‪17:35‬‬ ‫‪18:15‬‬

‫‪16:38‬‬ ‫‪17:36‬‬ ‫‪18:16‬‬

‫תמונה אחת‪ .‬אלפי דורות‬ ‫"ויחל נח איש האדמה‬ ‫ויטע כרם וישת מן‬ ‫היין וישכר ויתגל בתוך‬ ‫אהלה"‪.‬‬ ‫החפץ חיים כותב משל‬ ‫נפלא ומוסר השכל בצידו‪.‬‬ ‫"משל מתוק"‪ ,‬הגדיר אותו‬ ‫הגה"צ מגיד מישרים רבי שבתי‬ ‫יודלביץ זצ"ל‪ ,‬שהמשל מובא כאן בלשונו המתוק‪:‬‬ ‫היה פעם רב גדול‪ ,‬רב צדיק‪ ,‬שערך מסיבה לידידיו‪ .‬בסיום הסעודה‬ ‫הגישו יין שרף משובח עתיק יומין‪ .‬הרב שתה לחיים עם המסובין‪,‬‬ ‫וכיון שלא הכיר את עצמו‪ ,‬שתה‪ ,‬ועוד שתה לרויה‪ ,‬עד שהשתכר‪.‬‬ ‫ואותו רב לא סתם השתכר אלא עד כדי כך – שהתחיל לקפוץ ולרקוד‪.‬‬ ‫בתחילה הוא רקד על הארץ‪ ,‬אחר כך עלה על השולחן שמח ורקד‪.‬‬ ‫הרב בכבודו ובעצמו – כאחד השיכורים‪ ,‬בצורה משפילה במיוחד‪.‬‬ ‫אחר כך הרב נשכב על הארץ‪ ,‬מתחת לשולחן‪ ,‬ושם הוא נרדם‪.‬‬ ‫חלפו מספר שעות‪ ,‬הרב קם משנתו והתפקח מיינו‪ .‬ואז פנתה אליו‬ ‫אשתו ואמרה לו בכאב‪" :‬בושה וכלימה‪ .‬היית שיכור ‪ -‬רב העיר‬ ‫השתכר – אוי‪ .‬ואיך שהיית נראה – החולצה נפתחה לך"‪ ,‬וכו'‪ ...‬הרב‬ ‫השתומם‪ ,‬נבהל‪ ,‬נדהם‪.‬‬ ‫"אני?"‬ ‫"כן‪ .‬אתה"‪ .‬מרוב צער התעלף הרב‪.‬‬ ‫הבושה שאפפה אותו גרמה לו להחליט – לא לצאת מפתח הבית‬ ‫למשך חודש ימים‪" .‬אני רקדתי על השולחן בצורה משפילה לפני‬ ‫תושבי העיר‪ ,‬איך אסתובב ברחוב?!"‬ ‫לאחר חודש‪ ,‬הבושה נחלשה‪ .‬הוא כבר היה מסוגל לצאת מהבית‬ ‫כשפניו כבושות בקרקע‪ .‬הרב עשה מאמץ לטייל מעט ברחוב‪ ,‬צעד‬ ‫לאיטו ברחוב 'יפו'‪ .‬הוא חלף על יד חנות של 'פוטו'‪ .‬והנה‪ ,‬בחלון ראווה‬ ‫הייתה פרוסה תמונה בגודל מטר על מטר‪ ,‬בה נראה – רב שיכור רוקד‬ ‫על השולחן‪...‬‬ ‫"אוי‪ ,‬בר מינן"‪ .‬הזדעזע כולו‪ ,‬ולא ידע היכן לטמון את בושתו‪ .‬רץ‬ ‫הביתה בעיניים מושפלות וזולגות דמעות‪" :‬מה יהיה‪ ,‬איך אוכל‬ ‫לחיות‪ ,‬איך אצא לרחוב?! האם עוד אהיה מסוגל לפסוע בסמטאות‬ ‫ירושלים‪ ,‬הרי כאן בירושלים כולם מכירים אותי?"‬ ‫בחשכת הלילה‪ ,‬יצא הרב מביתו בלויית בני משפחתו‪ ,‬מיהר לעזוב‬ ‫את העיר‪ .‬לברוח לבאר שבע‪.‬‬ ‫ביום הראשון לבואו לבאר שבע‪ ,‬הלך הרב ברחוב צדדי‪ ,‬שבור ועזוב‪.‬‬ ‫לפתע הבחין כי גם שם מתנוססת תמונה בגודל שני מטר על שני‬ ‫מטר – איך שהרב מירושלים שיכור ומושפל‪ .‬בר מינן‪" :‬מי הביא את‬

‫התמונה הזו לכל מקום‪ .‬אהה אלוקים! מה קורה כאן?"‬ ‫לקח הרב את רגליו‪ ,‬ארז את מטלטליו‪ ,‬וכל עוד רוחו בו נמלט ועלה‬ ‫על המטוס לאמריקה‪.‬‬ ‫לאחר שבועיים של שהייה בארצות הברית‪ ,‬יצא הרב לבקר בחנות‬ ‫ספרים‪ ,‬והבחין כי על שולחן התצוגה‪ ,‬מונח ספר חדש העוסק‬ ‫במלחמה באלכוהול וסמים‪ .‬כאשר בשער הספר מבחוץ – תמונה‬ ‫של 'רב רוקד כשהוא שיכור'‪ ...‬למה? כי תמונה אחת שווה יותר‬ ‫מאלף מילים‪ .‬המו"ל של הספר רצו שתמונה זו תהיה מוסר השכל‬ ‫לכל‪...‬‬ ‫"אוי‪ ,‬אהה‪ .‬כל ילד באמריקה כבר מכיר אותי"‪ .‬הרהר בלבו וכל אבריו‬ ‫רעדו מבושה איומה‪" .‬היכן שאני אלך יגידו‪ :‬זה השיכור שלמדנו עליו‬ ‫בבית הספר"‪ .‬גמרנו‪.‬‬ ‫הוא ברח לשוויץ‪ .‬שכר שם בית מגורים קטן בעיר ז'נבה‪.‬‬ ‫באותם ימים התקיימה בז'נבה אסיפת או"ם‪ ,‬והעלו לדיונים את‬ ‫בעיית האלכוהול והסמים המתפשטת בכל העולם‪ .‬בין החלטות‬ ‫האסיפה המרכזית הוחלט שבשנים הקרובות‪ ,‬פעם בשנה‪ ,‬ידפיסו‬ ‫את תמונת הרב הבזוי משתיית אלכוהול – יפרסמו אותה בכל כדור‬ ‫הארץ – בהונולולו‪ ,‬בסין‪ ,‬ביפן באפריקה ובאמריקה – זו תהיה דוגמא‬ ‫"טובה" לתלמידים צעירים – איך נראה אדם נכבד שלא שמר על‬ ‫עצמו ושתה לשכרה‪ .‬וקל וחומר שלא טוב להיות מכורים ליין שרף‬ ‫או סמים‪ .‬תמונה לדוגמא‪.‬‬ ‫כאשר הרב שמע על כך‪ ,‬הוא בכה ואמר לעצמו "היכן אסתתר כעת?‬ ‫תגידו לי‪ .‬ביפן יודעים עלי‪ .‬כל העולם מכירים אותו‪ ,‬גמרנו"‪ .‬הניח‬ ‫ראשו בין ברכיו וגעה בבכי גדול‪.‬‬ ‫לא היה מי שיכול לנחמו‪ .‬והיה קול בכיו הולך וגדל‪.‬‬

‫כולם יודעים‬ ‫מורי ורבותי‪ ,‬אמר החפץ חיים‪ ,‬האם אתם יודעים שהסיפור הזה אינו‬ ‫סיפור חדש? הדברים כתובים בתנ"ך כבר קרוב לארבעת אלפים‬ ‫שנה ‪ -‬בפרשת נח‪ .‬נח הצדיק כעדות התורה "איש צדיק תמים היה‬ ‫בדורותיו את האלוקים התהלך נח"‪ .‬נח הצדיק שתה "ויתגל בתוך‬ ‫אהלו"‪ .‬מחמת היין הוא התגלגל וכו'‪...‬‬ ‫פעם אחת קרה לו המקרה‪ ,‬בבית‪ ,‬בפנים‪ ,‬פעם יחידה‪ ,‬ובחדרי‬ ‫חדרים‪ .‬ועד היום זוכרים את זה‪ :‬כל ילד קטנצ'יק ההולך ללמוד תורה‬ ‫ב'חדר'‪ ,‬לומד בפרשת נח‪" :‬נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את‬ ‫האלוקים התהלך נח‪ ...‬ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת ויתגל‬ ‫בתוך אהלו"‪ .‬ואת פרשת נח לומדים בכל כדור הארץ – באמריקה‬ ‫בסין ביפן‪ .‬וכל הגויים יודעים את זה‪ ,‬את מה שקרה‪.‬‬ ‫"ראו נא" אמר החפץ חיים‪ :‬מה קורה כשאדם עושה פעם משגה‪.‬‬ ‫– הדבר לא נשכח לנצח‪.‬‬

‫מותר לדרוש ולחקור‬ ‫אם הוא רואה בחברו דברים הניכרים‪ ,‬שהוא רוצה להזיקו בגופו או בממונו‪ ,‬אפילו‬ ‫לא שמע עליו עד עתה דבר זה משום אדם‪ ,‬מכל מקום מותר לדרוש ולחקור אחר‬ ‫זה אצל אנשים אם מחשבתו להזיקו בענין פלוני ופלוני‪ ,‬כדי לידע איך להשמר‬ ‫ממנו‪ ,‬ואין לו לחוש‪ ,‬שעל ידי זה יסובב שיספרו בני אדם בגנותו‪) .‬חפץ חיים(‬

‫‪ .1‬מנין שהדגים לא נמחו ממי המבול?‬ ‫‪ .2‬מתי היא תקופת ה"חום" ותקופת ה"קור"?‬

‫נח לא נתן מנוחה לעצמו‬ ‫"נח איש צדיק תמים‬ ‫היה בדורותיו את הא‪-‬‬ ‫להים התהלך נח"‪.‬‬ ‫נח לא נמשך אחר אנשי‬ ‫דורו‪ ,‬מתוך שהחשיב עצמו‬ ‫כגר בעולם הזה‪ ,‬וכמי שאינו‬ ‫אלא עובר ממקום למקום‬ ‫ועיקר מקומו אינו אלא למקום‬ ‫שהוא מהלך אליו‪ .‬ובשעה שהאדם חשוב‬ ‫גר בעולם הזה אינו בא לידי חטא‪ .‬וכך דרכן של צדיקים‪ ,‬שהם עושים עצמם‬ ‫כגרים בעולם הזה‪ ,‬ונותנים דעתם כל ימיהם שהם עתידים לתת דין וחשבון‬ ‫לפני קונם בסוף ימיהם‪ ,‬ושהם חוזרים למקום רמה ותולעה‪ .‬ומי מהרהר כל‬ ‫ימיו שעתיד הוא ליתן דין וחשבון‪ ,‬לא בעל הבית אלא הגר‪ ,‬וכיון שהם עושים‬ ‫עצמם גרים בעולם הזה‪ ,‬זוכים ונעשים תושבים לעולם הבא‪.‬‬ ‫העולם הזה דומה לבית מלון‪ ,‬והבריות דומין בו לאדם השוכר בית לעצמו בבית‬ ‫מלון‪ .‬וכי ראית מימיך אדם השוכר בית במלון שנעשה בעל הבית בחדרו‪,‬‬ ‫ומיד כשיתחיל להרוס בחדרו מיד בא בעל הבית ומגרש אותו מן המלון‪ .‬כך‬ ‫אנשי דור המבול‪ ,‬כסבורים היו שהעולם הזה שלהם הוא‪ ,‬והתחילו לקלקל בו‬ ‫ומלאה הארץ חמס‪ .‬מה עשה בעל הבית? "וימח את כל היקום"‪ .‬אבל נח מתוך‬ ‫שהחשיב עצמו כגר בעולם הזה‪ ,‬ניצל ממי המבול‪.‬‬ ‫ומנין אתה יודע שלא היה נח מחשיב עצמו כתושב בעולם הזה? ממה שנאמר‬ ‫בו "אלה תולדות נח נח"‪ .‬ושנינו )ב"ק מה‪ (.‬אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט‪.‬‬ ‫"נח" מלשון מנוחה‪ ,‬ומתוך שנאמר נח נח שתי פעמים‪ ,‬שומע אני שלא היה‬

‫מי הוא צדיק‬ ‫"נח איש צדיק"‪) .‬ו‪ .‬ט(‬ ‫ולמה נקרא שמו "צדיק"? הואיל וזן את בריותיו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫נעשה כבוראו‪ ,‬שנאמר )תהלים יא(‪" :‬כי צדיק ה'‪ ,‬צדקות אהב"‪.‬‬ ‫שני בני‪-‬אדם נקראו "צדיקים" ‪ -‬על שזנו את הבריות‪ :‬נח‪ ,‬וכן יוסף‪ ,‬שכך‬ ‫כתיב בו‪) :‬בראשית מז( "ויכלכל יוסף"‪ .‬ונאמר בו )עמוס ב(‪" :‬על מכרם‬ ‫בכסף צדיק"‪.‬‬ ‫]תנחומא הקדום[‬

‫גזירה והצלה‬

‫במנוחה בעולם הזה אלא כגר‪.‬‬ ‫ואולי זו כוונת חז"ל )ברכות סד‪" (.‬תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם‬ ‫הזה ולא בעולם הבא"‪ .‬כיון שהם מחזיקים עצמם כגרים והגר מתוך שאינו‬ ‫מחזיק עצמו לבעל הבית אין לו מנוחה‪ ,‬והוא חושב כל שעה על המקום אשר‬ ‫הוא הולך אליו‪ ,‬ולא על המקום אשר הוא עובר דרכו‪ ,‬שאינו נמצא בו אלא‬ ‫לשעה קלה‪.‬‬ ‫אבל יש מרבותינו שהיו דורשים את נח לגנאי‪ .‬והיו אומרים‪ ,‬אילו היה בדורו‬ ‫של אברהם לא היה נחשב לכלום‪ .‬כי אברהם אבינו נאמר בו‪ ,‬גר ותושב אנכי‬ ‫עמכם‪ .‬והגע בעצמך‪ ,‬אם גר ‪ -‬אינו תושב‪ ,‬ואם תושב ‪ -‬אינו גר‪ .‬אלא אברהם‬ ‫אבינו אף על פי שנתן לו הקב"ה ארץ כנען מתנה ולזרעו אחריו‪ ,‬לא החשיב‬ ‫עצמו כבעל הבית‪ ,‬אלא עשה עצמו כגר‪.‬‬ ‫במה דברים אמורים שהיה אברהם אבינו מחשיב עצמו כגר בעולם הזה‪ ,‬אצל‬ ‫עסקי עצמו‪ ,‬אבל אצל עסקי שמים עשה עצמו תושב ותקיף‪ .‬והיה מוכיח‬ ‫את הבריות‪ ,‬וקירב אותם תחת כנפי השכינה‪ ,‬ופירסם את מלכותו בעולם‪,‬‬ ‫והיה מקריא את שמו של הקב"ה בפי כל בריה )ב"ר לט‪ ,‬טז(‪ .‬וכל באי עולם‬ ‫היו יודעים שבירה זו יש לה מנהיג‪ .‬אבל נח‪ ,‬מתוך שהחשיב עצמו כגר ולא‬ ‫כתושב אף בחפצי שמים‪ ,‬לא היה מוכיח את אנשי דורו‪ ,‬כמו שכתב הספורנו‬ ‫)בראשית ו‪ ,‬ח( נח‪ ,‬אף על פי שהוכיח על המעשים המקלקלים ענין המדינות‪,‬‬ ‫לא הורה אותם לדעת האל יתברך וללכת בדרכיו‪ ,‬אף על פי שהוא היה צדיק‬ ‫תמים בעיון ובמעשה‪.‬‬ ‫הלכך יש דורשים אותו לגנאי‪ ,‬כי מתוך שהחשיב עצמו כגר לא היה מוכיח את‬ ‫אנשי דורו‪ ,‬כי אין מוכיח אלא בעל הבית‪ .‬ואברהם אף על פי שעשה עצמו גר‬ ‫לא עשה כן אלא אצל עסקי עצמו‪ ,‬אצל עסקי שמים עשה עצמו תושב והוכיח‬ ‫את אנשי דורו‪.‬‬

‫אתם מתגאים לפני?! בה‬ ‫אני נפרע מכם! הדא הוא‬ ‫דכתיב‪" :‬ואני הנני מביא את‬ ‫המבול מים על הארץ"‪.‬‬ ‫]תוספתא סוטה‪ .‬פ"ג[‬

‫עכבא לטובה‬ ‫"כי לימים עוד‬ ‫שבעה"‪) .‬ז ‪ .‬ד(‬

‫דבר אחר‪ :‬לך גופר‪ ,‬אבל להם – גפרית‪ .‬ולמה ציוה לו ה' שיקח מעצי‬ ‫גופר ולא משאר עצים? אמר רבי ישמעאל‪ :‬כשם שנחתם גזר דין על דור‬ ‫המבול‪ ,‬כך נחתם על נח‪ ,‬שידון עמהם בגופרית‪ ,‬אלא שמצא חן‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫"ונח מצא חן"‪.‬‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬גזרה היתה לפני לדון גם את נח בגפרית‪ .‬והואיל‬ ‫והוא צדיק‪ ,‬אי אפשר לאבדו‪ ,‬והואיל ונגזרה גזרה‪ ,‬אי אפשר לחזור בו‪.‬‬ ‫מה עשה הקדוש ברוך הוא? גזר עליו שיעשה תיבה מעצי גופר‪ ,‬שהוא‬ ‫לשון "גפרית" – נמצאת הגזרה במקומה עומדת‪ ,‬ונח ניצל‪.‬‬

‫ולמה לאחר שבעה ימים? אלא‬ ‫כל זמן שמתושלח קיים‪ ,‬עיכב הקדוש‬ ‫ברוך הוא להביא מבול לעולם‪.‬‬ ‫השיבו הקדוש ברוך הוא לנח ואמר לו‪ :‬זקן אחד יש לי בארץ‪ ,‬וצדיק גמור‬ ‫הוא‪ ,‬ואין לי רשות להוריד מבול לעולם עד שיפטר מן העולם‪.‬‬ ‫אמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬ומי הוא הצדיק? אמר לו‪ :‬מתושלח זקנך‪.‬‬ ‫אמר לו‪ :‬אם‪-‬כן‪ ,‬יתכנס עמנו )מתושלח(‪ ,‬וירד מבול לעולם כמו שאמרת?‬ ‫אמר לו‪ :‬אינו מתקיים בעולם אלא שבוע אחד‪ ,‬ואחר‪-‬כך יפטר לבית‬ ‫עולמו‪ ,‬וירד המבול לעולם‪.‬‬ ‫וזהו "כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ"‪ .‬וכיון שעברו שבעת‬ ‫ימים – נפטר מתושלח‪ ,‬ובא המבול‪.‬‬

‫]בראשית רבתי[‬

‫]א‪-‬ב דבן סירא[‬

‫"עשה לך תבת עצי גפר"‪) .‬ו‪ .‬יד(‬ ‫ולמה עצי גפר? על שם "גפרית"‪ ,‬שנדונו דור המבול להמחות בו‪.‬‬

‫כפויי טובה‬

‫מלכות היראה‬

‫"ואני הנני מביא את המבול מים"‪) .‬ו‪ .‬יז(‬

‫"ותהי ראשית ממלכתו"‪ ) .‬י‪ .‬י(‬

‫ולמה אבדם במים דוקא?‬ ‫אנשי דור המבול לא נתגאו לפני המקום‪ ,‬אלא מתוך טובה שהשפיע‬ ‫להם‪.‬‬ ‫אמרו‪ :‬אין לו )להקדוש ברוך הוא( עלינו טרחות‪ ,‬אלא שתי טיפות של‬ ‫גשמים‪ ,‬שהרי יש לנו נהרות ומעינות‪ ,‬שאנו מסתפקין מהם בימות החמה‬ ‫ובימות הגשמים‪.‬‬ ‫אמר להם הקדוש ברוך הוא‪ :‬בטובה שהטלתי )השפעתי( לכם‪ ,‬בה‬

‫ומפני מה נעשה מלך?‬ ‫רבי יהודה אומר‪ :‬הכותונת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם ולאשתו היתה‬ ‫עמהם בתיבה‪ .‬וכשיצאו מן התיבה‪ ,‬לקחה חם בן נח והוציאה עמו‪ ,‬והנחילה‬ ‫לנמרוד‪ .‬ובשעה שנמרוד היה לובש אותה‪ ,‬היו כל בהמה חיה ועוף באין‬ ‫ונופלין לפניו‪ ,‬והיו בני‪-‬אדם סבורין שהוא מכח גבורתו‪ .‬לפיכך המליכוהו‬ ‫עליהם למלך‪.‬‬ ‫]פרקי דרבי אליעזר[‬

‫התפילה‪ ,‬היה אומר‬ ‫רבי‬ ‫המשגיח‬ ‫יחזקאל לוינשטיין‬ ‫זצ"ל – כמוה‬ ‫כלימוד המוסר‪ .‬עני ‪ -‬נו נו‬ ‫כשם שלימוד המוסר‬ ‫בזמנו של הגאון הגדול רבי ישועה בסיס זצ"ל רבה של הקהילה היהודית‬ ‫מטרתו לקרב את‬ ‫שבתוניסיה‪ ,‬התאספו בני הקהילה בבית הכנסת לעצרת זעקה ותפילה בגין‬ ‫האדם לבוראו‪ ,‬כך‬ ‫מצב הכלכלה והפרנסה‪ ,‬שהעיקו על הציבור‪.‬‬ ‫היא מטרת התפילה‬ ‫בתפילה עמד רבי ישועה בראש קהילתו‪ ,‬ושליח הציבור חנן בקולו‪" :‬עננו‬ ‫לקבוע בלב האדם‬ ‫א‪-‬להי אברהם עננו"‪.‬‬ ‫יסוד זה שאין שום‬ ‫והקהל עונה לעומתו‪" :‬עננו‪ ,‬ופחד יצחק‪ ,‬עננו"!‬ ‫מקרה בעולם‪ .‬כל מה‬ ‫לפתע הבחין הרב‪ ,‬כי יהודי‪ ,‬מן הפשוטים שבקהל‪ ,‬עומד רותת‪ ,‬עיניו‬ ‫שהאדם מקבל בעולמו הוא רק‬ ‫עצומות‪ ,‬סידורו חבוק לחיקו‪ ,‬ואינו משתתף באמירה‪ .‬עומד הוא‪ ,‬פניו‬ ‫מגזרת הבורא‪.‬‬ ‫מופנות למרום‪ ,‬וחוזר שוב ושוב על המילה‪" :‬עננו‪ ,‬עננו‪ ,‬עננו‪ ,‬עננו"!‬ ‫על תפילתו של הרב יעקב יוסף הרמן זצ"ל‪ ,‬מספרת בתו בספר "הכל לאדון‬ ‫ראה הרב ברוח קדשו‪ ,‬שקריאתו של האיש הפשוט בוקעת היא רקיעים‪.‬‬ ‫הכל"‪:‬‬ ‫צפה והביט איך שתפילתו ממתיקה היא את כל הדינים‪ ,‬פועלת ישועה‬ ‫התפילות של אבא לקדוש ברוך הוא‪ ,‬היו כשל בן הפונה אל אביו ומבקש‪:‬‬ ‫ורחמים‪ ,‬משפיעה שפע חסדים‪.‬‬ ‫"אבא! עזור לי! תן לי!"‬ ‫לאחר התפילה נפנה אליו הגאון רבי ישועה בסיס זצ"ל‪ ,‬ושאל אותו‪" :‬אמור‬ ‫מה מאד נחרדתי כשנכנסתי יום אחד לחנותו של אבא‪ ,‬וראית אותו כשהוא‬ ‫לי בבקשה! מה היתה כונתך בהשנות‬ ‫מדוכדך‪ .‬הוא ישב בפינת החנות‪ ,‬ראשו‬ ‫שוב ושוב על המילה עננו?" תמה האיש‬ ‫מורכן ועיניו זולגות דמעות‪.‬‬ ‫לשאלתו של רבי ישועה‪" :‬כלום אין‬ ‫אבא בוכה? אבא האמיץ‪ ,‬החזק‬ ‫רבינו הנערץ יודע את פירוש המילות"?‬ ‫והאיתן?!‬ ‫ואני תפלתי‬ ‫"לא מילה אחת היא‪ ,‬רבי! שתי מילים‬ ‫"מה קרה?" זעקתי לעברו‪ .‬חששתי‬ ‫לנצל את ההזדמנות‬ ‫לגרוע ביותר‪.‬‬ ‫הן‪ :‬עני נו‪ ,‬נו"‬ ‫"אני זקוק לדבר מה מהאדון"‪ ,‬אמר‬ ‫ביקש ממנו רבי ישועה שיבאר לו פשרן‬ ‫חיב אדם לנצל את הסבות הבאות עליו‪ ,‬שימלאו את‬ ‫לי‪ .‬זו היתה דרך בה התבטא אבא לגבי‬ ‫המטרה שלשמה נתנו‪ .‬ואם האדם מרכך לבו‪ ,‬ממרר‬ ‫של דברים‪ .‬והלה היטיב לבאר את‬ ‫וההתקרבות‪,‬‬ ‫העליה‬ ‫נוצרת‬ ‫–‬ ‫השם‬ ‫אל‬ ‫ומתפלל‬ ‫בבכי‬ ‫הקב"ה –שכינויו בפיו היה "האדון"‪.‬‬ ‫תפילתו‪:‬‬ ‫שזהו ענין התפלה‪ ,‬שאיננה רק מצוה של אמירת נוסח‬ ‫הוא הרגיש תמיד כעבד בפני אדונו‪.‬‬ ‫"פירוש המילה 'נו' בצרפתית זה 'לא'‪.‬‬ ‫מלים‪.‬‬ ‫עבד נאמן הסר למשמעת אדונו‪ ,‬עבד‬ ‫ואני ביקשתי והתחננתי לפני בורא‬ ‫המבצע ללא הרהור וללא עיכוב את‬ ‫מהותה של תפלה היא‪ ,‬לגבש באדם את ההכרה ש"אין‬ ‫עולם שאיש לא יהיה עני בשנה זו"!‬ ‫רצונו‪ .‬עבד היכול לפנות בבקשה אל‬ ‫פונים‬ ‫אנו‬ ‫ואליו‬ ‫השם‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫ניתן‬ ‫הכל‬ ‫מלבדו"‪.‬‬ ‫עוד‬ ‫אורו עיניו של רבי ישועה בסיס‪" :‬אכן‬ ‫אדונו‪ ,‬כבן אל אביו‪.‬‬ ‫אליו‬ ‫אנו‬ ‫וכשפונים‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫תלוי‬ ‫בו‬ ‫שרק‬ ‫כיון‬ ‫בבקשתנו‪,‬‬ ‫כך‪ .‬תפילתך נענת ופעלת שנת שפע‬ ‫בלב טהור‪ ,‬ממילא נוצרת התרוממות הנפש וקרבת‬ ‫"האם ה'אדון' נותן לך תמיד את‬ ‫ועושר"‪...‬‬ ‫אלהים‪.‬‬ ‫מבוקשך?" שאלתי אותו‪.‬‬ ‫תפלה על הכלל‬ ‫אבא‪ ,‬באותה פשטות וטבעיות‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫ואמנם נתבארה לנו החובה להמליך את הבורא עלינו‪.‬‬ ‫"חובתו של כל יהודי להתפלל לשלומה‬ ‫"בודאי! היש עוד משהו שיכול לספק‬ ‫אולם‪ ,‬למעשה‪ ,‬לא יודעים אנו כיצד להתחיל בזה‪ .‬ושעת‬ ‫של הבריאה כולה‪ ,‬תפלה לגאולתו של‬ ‫את צרכי מלבדו"?!‬ ‫הכושר הנוחה ביותר לזה היא התפלה‪ ,‬שכולה מלאה‬ ‫העם כולו" כך אמר הצדיק רבי נפתלי‬ ‫בהכרת השם‪ .‬ואם מנצלים שעת התפלה כראוי‪ ,‬מביא‬ ‫באותם ימים סבל אבא מחולשה‬ ‫מרופשיץ זצ"ל‪ ,‬והסביר זאת במשל‬ ‫הדבר תועלת לאין שעור‪.‬‬ ‫בזכרונו‪ .‬שכחת שמות ופרטים שונים‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫]"אור יחזקאל"[‬ ‫העיקה עליו והעציבה את רוחו‪.‬‬ ‫הצאר הרוסי‪ ,‬נקולאי הראשון השקיף‬ ‫"אם כה פשוט הוא לקבל מ'האדון'‪,‬‬ ‫על מסדר גיסותיו שנערך לפניו‪ .‬אחד‬ ‫אדון הכל‪ ,‬כל דבר שתבקש‪ ,‬מדוע לא‬ ‫מאויבי המלך מצא שעה זו כשרה לטעון רובהו לכונו אל לבו של הצאר‪ .‬חיל‬ ‫תתפלל אליו ותבקש עזרה ורחמים לשיפור זכרונך?" העזתי לשאול‪.‬‬ ‫פשוט‪ ,‬שהבחין בכונתו של המתנקש‪ ,‬רץ במהירות הבזק אל הצאר ומשך‬ ‫"אינני מבקש בקשות חריגות!" ענה אבא‪" .‬בגילי‪ ,‬בגיל שמונים ושלש‪,‬‬ ‫אותו הצידה‪ .‬במעשהו זה הציל את המלך ממות בטוח‪.‬‬ ‫טבעי הדבר שהזיכרון נחלש‪ .‬בקשות מיוחדות וחריגות מעין אלה‪ ,‬אינני‬ ‫"במה אוכל לגמול לך על שהצלת את חיי?" שאל הצאר בקול נרגש‪.‬‬ ‫מבקש"!‬ ‫"הסמל של כתתי הוא רשע מרושע‪ ,‬ועושה לי צרות צרורות"‪ ,‬השיב החיל‪.‬‬ ‫איזו קרבה אבא חש להקדוש ברוך הוא‪ ,‬ל"אדון הכל"‪ ,‬כפי שכנה אותו‬ ‫"צוה נא‪ ,‬הוד מעלתך הצאר‪ ,‬שיחדל לענותי"‪.‬‬ ‫תמיד‪ .‬באיזו קלות היה פונה אליו בבקשותיו‪ ,‬ממש כמו בן שהוא מתחטא‬ ‫"טפש בן טפש"‪ ,‬אמר המלך בחיוך מתחת לשפמו‪" .‬מדוע מבקש הנך‬ ‫לפני אביו‪.‬‬ ‫בקשה כה אוילית‪ ,‬הן יכלת לבקש שאעשה אותך עצמך לקצין‪ ,‬לגנרל"‪.‬‬ ‫אכן זו היתה תפילה מעומקא דליבא!‬ ‫הנמשל הוא‪ ,‬שיהודי מתפלל לה' להחלמה ממחלה‪ ,‬לקיצו של כאב שניים‪,‬‬ ‫בספר "המאור הגדול" מסופר על אחד מתלמידיו הקרובים של הגאון רבי‬ ‫לפרנסה טובה‪ .‬אולם כל אלה אינם אלא קטנות‪ ,‬מוטב להתפלל לגאולת‬ ‫שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת "קול תורה"‪ ,‬שהשתפך לפניו‬ ‫כלל ישראל ובתוך הכלל יוושע גם הפרט‪.‬‬ ‫והשיח את לבו על מכאוביו ועל סבלו‪.‬‬

‫אמר לו הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך בקול רך ובחיבה‪:‬‬ ‫דע לך תלמידי היקר‪ ,‬כי אני מעולם לא פרטתי את הצרות שלי ואת תחלואי‬ ‫בפני בן אדם‪ .‬כל אימת שכאב לי משהו‪ ,‬כשהפריע לי איזה משהו‪ ,‬מיד‬ ‫הייתי עומד ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שיטיב עמי ברוב חסדיו‪.‬‬

‫קוראים שיש ברשותם עובדות והנהגות בנושא כחה של תפילה‪ ,‬מוזמנים לשתף אותנו ולזכות את הרבים‪ .‬דוא"ל‪[email protected]:‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

Related Documents