Pachad David Nitzavim 2009

‫כ"ק רבי חיים פינטו הגדול זיע"א‬ ‫לרגל יומא דהילולא כ"ו אלול‬ ‫מאה ששים ותשע‬ ‫שנים‪ ,‬חלפו מאז‬ ‫לשמי‬ ‫הסתלקותו‬ ‫רום של הנר המערבי‪,‬‬ ‫הצדיק המקובל הקדוש‬ ‫כ"ק רבינו חיים פינטו‬ ‫הגדול זיע"א‪ .‬וההילה‬ ‫שאפפה את הצדיק בחייו‪,‬‬ ‫מכח תורתו ועוצם קדושתו‬ ‫שבאו לידי ביטוי באמרי פיו הטהור‪,‬‬ ‫שחוללו ניסים וישועות בבחינת "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא‬ ‫מקיים" ‪ -‬כוחה תקף גם בימינו אנו‪ .‬יהודים רבים מעלים על נס את הישועות‬ ‫הגדולות שלהם הם זכו לאחר שהעתירו בתפילה לפני בורא עולם‪ ,‬והזכירו את‬ ‫זכותו של הצדיק המלומד בניסים כ"ק מרן רבי חיים פינטו זיע"א‪.‬‬ ‫שמו של הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א‪ ,‬נערץ כבר שנים רבות בקרב יהודי מרוקו‬ ‫ואף מחוצה לה‪ .‬שמו ורוח קדשו חצו גבולות ומדברות‪ ,‬אוקינוסים ויבשות‪.‬‬ ‫ספרים רבים נכתבו מנפלאותיו של הצדיק למען יעמדו ויסופרו לדור‪ .‬אחד‬ ‫הספרים בהם נכתבו ספורי המעשיות‪ ,‬הלוא הוא הספר הידוע "שבח חיים"‪ .‬ספר‬ ‫זה נכתב בשפה הערבית‪ ,‬על ידי רבי מכלוף מזל תרים זצ"ל‪ .‬לאחרונה‪ ,‬הועתק‬ ‫הספר ללשון הקודש על ידי הרב דוד הכהן הי"ו‪ ,‬תלמידו של מו"ר כ"ק הגה"צ‬ ‫רבי דוד חנניה פינטו שליט"א‪ ,‬ואחריו נמשכו סופרים ומושכים בעט אשר ראו‬ ‫זכות לעצמם וחרטו על ספר את הנהגותיו ונפלאותיו של הצדיק רבי חיים פינטו‬ ‫זיע"א‪] .‬בקרוב יראה אור ע"י מכון "פניני דוד" ספר מיוחד על תולדות חייהם של‬ ‫צדיקי המשפחה‪ ,‬ובו חלק נכבד ממסכת חייו של הצדיק הקדוש רבי חיים זיע"א‪,‬‬ ‫וכן מופתים ומעשה נסים שהתחוללו בזכות‬ ‫הצדיק ועל קברו[‪.‬‬ ‫שמו של הצדיק רבי חיים הגדול זיע"א‪ ,‬יצא‬ ‫לתהילה בכל קצוי ארץ כבר מימי בחרותו‪,‬‬ ‫כשתפס והנהיג לעצמו חיי תורה וקדושה‬ ‫אותם ראה וקיבל בבית אבותיו הקדושים‬ ‫זיע"א‪ .‬שמו התפרסם בקרב קהילות היהודים‬ ‫בכל ערי מרוקו‪ ,‬וגם הנכרים כיבדו אותו‬ ‫עד מאד‪ ,‬והתייחסו אליו כאיש קדוש פועל‬ ‫ישועות‪ .‬שמעו הגיע ויצא למרחקים‪ ,‬לא רק‬ ‫בתוך תחומי מרוקו‪ ,‬כי אם במדינות רבות‬ ‫באירופה ובמזרח התיכון‪ .‬פעמים רבות היו‬ ‫מגיעות אליו בקשות ממרחקים‪ ,‬מיהודים‬ ‫שביקשו ממנו שיתפלל בעבורם ויבקש‬ ‫עליהם בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫דלת ביתו של הצדיק רבי חיים זיע"א שבמוגאדור‪ ,‬היתה פתוחה בכל שעות‬ ‫היממה בפני כל אחד ואחד‪ ,‬ללא יוצא מהכלל‪ .‬בין אם הוא עני‪ ,‬דל או נגיד ועשיר‪,‬‬ ‫הצדיק השתדל ופעל עבור כל אחד ואחד שפנה אליו‪.‬‬ ‫לאחר הסתלקות מורו ורבו הגאון רבי יעקב ביבאס זצ"ל‪ ,‬פנו אליו בני הקהילה‬ ‫וביקשו ממנו שימלא את מקומו של הגאון רבי יעקב ביבאס זצ"ל‪ ,‬ויישב על‬ ‫כס הרבנות במוגאדור‪ .‬בתחילה סירב רבי חיים זיע"א לכך‪ ,‬אך לאחר הפצרות‬ ‫מרובות מצד פרנסי הקהילה היהודית‪ ,‬ניאות רבי חיים הגדול למלא את מקום‬ ‫רבו הקדוש‪ .‬וכך הוא הכניס את צווארו תחת עול הציבור‪ ,‬בעניני הכלל והפרט‪.‬‬ ‫באותה תקופה הסתייע רבי חיים זיע"א בעניני הרבנות‪ ,‬על ידי עמיתו וחבירו‬ ‫הגאון הקדוש רבי דוד בן חזאן זצ"ל‪ ,‬ששימש עזר כנגדו בהנהגת הציבור ובהרמת‬ ‫קרן התורה והיהדות‪.‬‬

‫אשרי מי שראה פניו‬ ‫עבודת הקודש של רבי חיים פינטו זיע"א‪ ,‬החלה כבר בסמוך לחצות לילה‪ .‬בשעה‬ ‫זו היה כ"ק רבי חיים פינטו זיע"א מתגבר כארי‪ ,‬ומתחיל בסדר יומו בעבודת‬ ‫הקודש בלימוד תורה ועבודת ה' טהורה‪.‬‬ ‫באותה שעה ממש ניצב משמשו‪ ,‬רבי אהרן אבן‪-‬חיים‪ ,‬על משמרתו‪ ,‬משמרת‬ ‫הקודש‪ ,‬כדי לשפות כוס חמין לרבו‪.‬‬ ‫לילה אחד‪ ,‬כך מסופר בספר "שבח חיים"‪ ,‬שמע רבי אהרן אבן‪-‬חיים שני קולות‬ ‫הבוקעים מתוך חדרו של כ"ק רבי חיים זיע"א‪ .‬חשב רבי אהרן בלבו‪" :‬אם הלילה‬ ‫יש לרב חברותא בלימוד התורה‪ ,‬מן הראוי שאכין כוס משקה גם לאורח שהצטרף‬ ‫אליו ללימוד התורה"‪ .‬וכך עשה‪ .‬הוא הכניס לחדרו של הרב שתי כוסות שתיה‪.‬‬ ‫לאחר תפילת שחרית‪ ,‬קרא כ"ק רבי חיים זיע"א למשמשו רבי אהרן‪ ,‬ושאל אותו‬ ‫בפליאה‪" :‬רבי אהרן! אמור נא לי‪ ,‬מדוע שינית הלילה ממנהגך‪ ,‬והכנסת לחדרי‬ ‫שתי כוסות במקום כוס אחת"?‬

‫"שמעתי ‪ -‬השיב לו רבי אהרן ‪ -‬שכבוד הרב מדבר עם מישהו‪ ,‬וחשבתי לכבד גם‬ ‫את האורח במשקה חם"‪.‬‬ ‫הצדיק רבי חיים זיע"א נענע את ראשו בשתיקה‪ ,‬הביט על רבי אהרן כשהוא‬ ‫אחוז בשרעפי קודש‪ ,‬ואמר לו‪" :‬אשריך בני‪ .‬אשריך רבי אהרן‪ .‬אשריך שזכית‬ ‫לשמוע את קולו של אליהו הנביא‪ .‬זה היה הקול השני ששמעת הלילה"‪.‬‬ ‫"דע לך‪ ,‬הוסיף רבי חיים זיע"א וציוה על רבי אהרן אבן‪-‬חיים‪ :‬כי אני גוזר עליך‪,‬‬ ‫שלא תגלה לאיש את העניין הזה"‪.‬‬ ‫רבי אהרן קיבל על עצמו את גזירת הצדיק‪ ,‬ובמשך שנים רבות שמר את מצות‬ ‫הרב ונצר את הדברים בלבו‪ .‬על אף שהיה עז רצונו לספר ולפרסם את גדולת‬ ‫הצדיק שזוכה לגילוי אליהו הנביא זכור לטוב וללמוד עמו בחברותא בכל לילה‪ ,‬אך‬ ‫חזקה עליו מצות רבו והוא לא גילה שמץ של דבר וחצי דבר ממה ששמעו אזניו‪.‬‬ ‫כשהגיעה שעתו של כ"ק רבי חיים זיע"א להסתלק מן העולם‪ ,‬חש רבי אהרן‬ ‫כי הנה הגיעה השעה לספר את הסוד המופלא למקורבי הרב ‪ -‬על גילוי אליהו‬ ‫הנביא מבשר טוב‪ ,‬שלמד בחברותא עם כ"ק רבי חיים פינטו זיע"א‪ .‬ובשבתו עם‬ ‫חברים מקשיבים‪ ,‬ביקש רבי אהרן אבן‪-‬חיים לספר על גדולת הצדיק ונפלאותיו‪,‬‬ ‫תוך שהוא חושף בפניהם את גזירת הצדיק שמנעה ממנו לפרסם את העובדה‬ ‫שזכה לגילוי אליהו הנביא זכור לטוב‪.‬‬ ‫ועוד בענין זה‪ :‬לביתו של כ"ק רבי חיים זיע"א היו נכנסים ובאים אנשים רבים‪,‬‬ ‫בנושאים הקשורים לכלל הקהילה ועניני הציבור היהודי במוגאדור‪ .‬בין הבאים‬ ‫הגיע פעם במרוצה רבי מכלוף לוב )המכונה ר' ליסאע(‪ ,‬זה נזעק לבית הרב לצורך‬ ‫ענין חשוב ודחוף שלא סבל דיחוי‪.‬‬ ‫הדבר אירע בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬ורבי מכלוף ידע למצוא את חדרו של רבי‬ ‫חיים זיע"א‪ ,‬על פי הנר שדלק בחדרו של הרב‪ .‬כשנכנס רבי מכלוף לחדרו של‬ ‫הרב‪ ,‬ראה שם שני אנשים‪ :‬האחד‪ ,‬כ"ק רבי חיים פינטו זיע"א‪ ,‬ופניו פני להבים‪,‬‬ ‫זורחות באור יקרות‪ .‬והשני‪ ,‬דמות לא מוכרת‬ ‫לרבי מכלוף‪ ,‬אשר היה דומה בעיניו למלאך ה'‬ ‫צ‪-‬באות‪.‬‬ ‫רבי מכלוף חשב להתקרב אל השניים‪ ,‬אך‬ ‫לפתע הוא חש בפיק ברכיים ואימה גדולה‬ ‫נפלה עליו‪ .‬הוא הסתובב על עקבותיו ומיד ברח‬ ‫מן המקום‪.‬‬ ‫למחרת היום כשנפגש עם כ"ק רבי חיים פינטו‬ ‫זיע"א‪ ,‬אמר לו רבי חיים זיע"א‪" :‬אשריך‪ ,‬רבי‬ ‫מכלוף‪ ,‬שזכית לראות את פני אליהו הנביא‬ ‫זכור לטוב"‪.‬‬ ‫רבי מכלוף התפעם מאוד משמחה אך לבו‬ ‫נהפך בקרבו‪ ,‬שמא ייענש על כך שהביט בפניו‬ ‫של אליהו הנביא זכור לטוב‪ .‬הוא התחנן בפני‬ ‫כ"ק רבי חיים זיע"א שיתפלל עליו‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ייענש חס ושלום וימות בחצי ימיו‪.‬‬ ‫כ"ק רבי חיים זיע"א הבטיח לו שיתפלל עליו‪ ,‬וביקש עליו רחמים מאת ה' שלא‬ ‫ימות בגיל צעיר‪.‬‬ ‫תפילתו של כ"ק רבי חיים זיע"א התקבלה במרומים‪ .‬רבי מכלוף האריך ימים‬ ‫ושנים‪ ,‬עד שנסתלק לבית עולמו בן מאה ועשר שנים‪ .‬את המעשה הזה שאירע‬ ‫לו‪ ,‬כתב רבי מכלוף בעצמו בסידור התפילה שלו‪ ,‬ובניו ונכדיו ששימשו את בני‬ ‫משפחת פינטו המעטירה‪ ,‬העבירו את המעשה לדורות הבאים‪.‬‬

‫לא נשאר ארבה אחד‬ ‫העיר מוגאדור ידעה שנות רעב וסבל‪ ,‬בהם קיפחו רבים מתושבי המקום את‬ ‫חייהם ונפחו את נשמתם ברעב ובצמא ובחוסר כל‪ .‬ואם לא די בזאת‪ ,‬הרי שמידי‬ ‫כמה שנים היתה פוקדת את העיר מכת ארבה‪ .‬מליוני חגבים היו פושטים על‬ ‫השדות והמטעים הירוקים‪ ,‬וכשהואילו בטובם לצאת מהעיר הם היו מותירים‬ ‫אחריהם שדות ומטעים ערומים מתבואה ומפירות‪ .‬מחסור זה הביא בעקבותיו‬ ‫לייקור מוצרי המזון‪ ,‬ולמצוקה כלכלית קשה של התושבים‪.‬‬ ‫באחת השנים נראה הארבה בהמוניו בעיר מוגאדור‪ .‬תושבי העיר נחרדו מאד‪,‬‬ ‫ובשעה קשה שכזו לא נותר ליהודי מוגאדור אלא לתפוס את אומנות אבותיהם‬ ‫בידיהם‪ :‬בשם הרבנים הכריזו גבאי בתי הכנסת על יום תענית ותפילה ברחבי‬ ‫מרוקו‪ .‬אך למרבה הצער הם לא נושעו והמכה לא חלפה‪ ,‬צערם של יהודי‬ ‫מוגאדור הלך וגדל‪.‬‬ ‫והנה באה הישועה‪ .‬ימים ספורים לאחר מכן‪ ,‬כשכ"ק רבי חיים פינטו זיע"א היה‬ ‫עסוק בלימודו עם תלמידיו‪ ,‬לפתע נפלה על הבית חשיכה גדולה‪ .‬היה זה 'ענן' של‬ ‫מליוני חגבים שחגו מעליהם בדרך מעופתם והחשיכו את האיזור‪ .‬כמה מהחגבים‬ ‫נפלו על ספרי התלמידים‪ ,‬ומחמת כן הם נאלצו להפסיק את סדר לימודם‪.‬‬ ‫כ"ק רבי חיים פינטו זיע"א שהבחין במתרחש‪ ,‬הפסיק מיד את לימודו‪ ,‬נטל שופר‬

‫והחל לתקוע בו כדי להעביר את רוע הגזירה‪ .‬לאחר מכן החל להתפלל‪ ,‬אמר‬ ‫"שלוש עשרה מידות של רחמים" ועמד בתפילה לפני קונו‪ .‬ולא פסק בתפילה‬ ‫ותחנונים‪ ,‬עד שבאה רוח מזרחית ולקחה עמה את כל הארבה‪.‬‬

‫אדר ב' בנידוי!‬ ‫לשנה אחרת התרחשו ובאו ימים קשים על מדינת מרוקו‪ .‬כבר עברה מחצית‬ ‫מחודש אדר שני‪ ,‬ושום טיפת גשם לא ירדה להרטיב וללחלח את פני האדמה‪.‬‬ ‫יהודי מוגאדור באו אל כ"ק רבי חיים פינטו זיע"א בתחינה‪ ,‬שיושיע אותם מצרתם‬ ‫ויתפלל עליהם‪ .‬המחסור בתבואה היה גדול‪ ,‬ובדמעות שליש הם ביקשו מהצדיק‬ ‫שיעורר עליהם רחמי שמים‪.‬‬ ‫רבי חיים זיע"א שמע את דבריהם בקשב רב‪ ,‬ואחר פסק‪" :‬למחר כל העם‬ ‫נאספים בבית הכנסת‪ .‬אל תאכלו ואל תשתו‪ ,‬הרבו בתפילות‪ .‬לאחר מכן תצאו‬ ‫לבית העלמין‪ ,‬ונצפה לישועת השם"‪.‬‬ ‫למחרת הכריזו בקהל על יום תענית ותפילת רבים‪ .‬הציבור נאסף בבית הכנסת‬ ‫לתפילה‪ ,‬ובתום התפילה יצאו כולם לבית העלמין ורבי חיים זיע"א הולך‬ ‫בראשם‪.‬‬ ‫כשנכנסו לבית העלמין‪ ,‬נעמד רבי חיים זיע"א ליד אחת המצבות וביקש‬ ‫ממשמשו‪ :‬קרא בקול גדול; "אדר ב' בנידוי! אדר ב' בנידוי! אדר ב' בנידוי!"‬ ‫השמש עשה כמצות הרב‪ ,‬אף שפשר הדברים נשגבו מבינתו‪ .‬ובעוד הוא ממתין‬ ‫לראות כיצד מתפתחים הענינים‪ ,‬קרא מיד רבי חיים זיע"א ואמר בקול גדול‪:‬‬ ‫"אדר ב' שרוי לך‪ ,‬אדר ב' מחול לך‪ ,‬אדר ב' מותר לך"‪ ,‬כפי שאומרים בסדר התרת‬ ‫נדרים‪.‬‬ ‫כ"ק רבי חיים זיע"א‪ ,‬סיים את מה שביקש לעשות‪ ,‬ומיד שב לביתו כשאחריו‬ ‫חזרו הכל לבתיהם‪.‬‬ ‫בעוד ציבור המתפללים עושים את דרכם איש איש לביתו‪ ,‬נפתחו לפתע ארובות‬ ‫השמים ומטר עז ניתך ארצה‪ .‬מסופר‪ ,‬כי עוד בטרם הספיקו המתפללים להגיע‬ ‫לבתיהם‪ ,‬כל בגדיהם נרטבו ונספגו ממי הגשמים הרבים שירדו באותו יום‪ ,‬בזכות‬ ‫תפילת הצדיק‪.‬‬

‫כי קולך ערב‬ ‫חביבה היתה השבת על רבי חיים זיע"א‪ ,‬יותר מכל ימות השבוע‪ .‬בשבת קודש‬ ‫הוא היה מרגיש התרוממות הרוח‪ ,‬ורוח של שירה‪ ,‬פיוטים וזמירות נחה עליו‪ .‬בכל‬ ‫סעודה היה נוהג לשורר זמירות בקולו הערב‪ ,‬שכן כ"ק רבי חיים זיע"א‪ ,‬היה יודע‬ ‫נגן‪ ,‬וקולו הערב יצא למרחוק )כידוע‪ ,‬הותיר אחריו רבי חיים שקים מלאים של‬ ‫כתבים ובהם שירים ופיוטים‪ ,‬אולם רבים מהם נאבדו‪ .‬היה זה בשעה ששודדים‬ ‫באו לעיר מוגאדור‪ ,‬ונטלו משם את כל האוצר עם כל פיוטיו(‪.‬‬ ‫מו"ר הגה"צ כ"ק רבי דוד חנניה פינטו שליט"א‪ ,‬מוסיף ומספר‪:‬‬ ‫באחת השבתות ‪ -‬כך קבלנו את הדברים מאבותינו הקדושים ‪ -‬זימר כ"ק רבי‬ ‫חיים זיע"א‪ ,‬כמנהגו בקולו הערב מפיוטיו של המשורר רבי ישראל נג'ארה זצ"ל‪.‬‬ ‫הוא שר בהתלהבות גדולה כזו‪ ,‬עד שרבי ישראל נג'ארה נגלה אליו בהקיץ‪ ,‬חיבק‬ ‫אותו ונישק אותו על כוונת הלב ועל הקול הערב‪ ,‬בהם שר את פיוטיו לכבוד‬ ‫השכינה הקדושה‪.‬‬

‫רבי ישראל נג'ארה מחכה לנו‬ ‫רבי חיים זיע"א היה מלומד בקפיצת הדרך ממקום למקום‪ .‬באחת הפעמים‪ ,‬נטל‬ ‫עמו הצדיק אדם נוסף‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫הגאון רבי דוד בן חסין זצ"ל‪ ,‬היה ידוע כמשורר גדול‪ .‬מקום מגוריו היה במאקנס‪,‬‬ ‫אשר היתה רחוקה מאד מהעיר מוגאדור‪ .‬פעם אחת‪ ,‬באמצע הלילה‪ ,‬הגיע רבי‬ ‫חיים זיע"א לביתו של רבי דוד‪ ,‬העיר אותו‪ ,‬ואמר לו‪" :‬בוא איתי למוגאדור‪ ,‬רבי‬ ‫ישראל נג'ארה מחכה לנו שם"‪...‬‬ ‫רבי דוד התלבט מעט‪ ,‬שכן הדרך ממאקנס למוגאדור ארכה כמה ימים‪ ,‬והוא‬

‫"ותשובה ותפילה וצדקה‬

‫השיב לרבי חיים‪" :‬איך אלך‪ ,‬והלוא אשתי עלולה להתעורר באמצע הלילה‬ ‫ולהרגיש בחסרוני‪ ,‬והיא בודאי תפחד ותינזק"?‬ ‫אלא שרבי חיים זיע"א הרגיע אותו ואמר לו‪" :‬בעזרת השם נצא ונחזור במהרה‪,‬‬ ‫עוד קודם שאשתך תספיק להתעורר"‪.‬‬ ‫"שמעתי את שמך הגדול ‪ -‬אמר רבי דוד לרבי חיים זיע"א ‪ -‬אבל איני יכול ללכת‪,‬‬ ‫מפני הדאגה לשלום אשתי"‪ .‬רבי חיים המשיך לשכנע אותו שלא יהסס; "אני‬ ‫מבטיח לך שנצא ונחזור מהדרך‪ ,‬ואשתך לא תדע בין ימינה לשמאלה"‪.‬‬ ‫מהרהורים למעשה‪ .‬יצאו רבי חיים זיע"א ורבי דוד חסין זצ"ל בקפיצת הדרך‬ ‫ממאקנס למוגאדור‪ ,‬שם פגשו את המשורר רבי ישראל נג'ארה זצ"ל‪ ,‬אשר ירד‬ ‫אליהם מעולם האמת‪ ,‬ויחדיו שרו שירות ופיוטים‪ .‬כשסיימו‪ ,‬הבטיח להם רבי‬ ‫ישראל נג'ארה כי בכל ראש חודש יתגלה אליהם‪ ,‬ויחדיו ישירו שירים ופיוטים‪.‬‬ ‫מאורע זה נהפך למנהג של קבע‪ :‬מידי חודש בחודשו רבי חיים זיע"א היה‬ ‫בא לביתו של רבי דוד חסין‪ ,‬ויחדיו היו עושים את הדרך ממאקנס למוגאדור‬ ‫בקפיצת הדרך‪ ,‬כדי לשורר שירים ופיוטים עם המשורר רבי ישראל נג'ארה זצ"ל‪.‬‬ ‫]מפי הגאון הצדיק רבי אהרן חסין זצ"ל‪ ,‬ראב"ד של עיר אסווירא )מוגאדור(‪,‬‬ ‫נכדו של המשורר רבי דוד זצ"ל[‬

‫אשדוד‪ :‬רח׳ האדמו״ר מבעלזא ‪ 43‬טל‪ 8566233-08 .‬פקס‪8521527-08 .‬‬ ‫ירושלים‪ :‬רח׳ בית וגן ‪ 97‬טל‪ 6433605-02 .‬פקס‪6433570-02 .‬‬

‫עלון מס׳ ‪477‬‬

‫לא אעזוב אתכם‬ ‫בחודש אלול לשנת הר"ת‪ ,‬כעשרה ימים קודם ראש השנה‪ ,‬חרג רבי חיים‬ ‫זיע"א מסדר הלימוד הקבוע בבית מדרשו‪ ,‬והחל לעסוק עם תלמידיו בהכנות‬ ‫והתעוררות לקראת הימים הנוראים‪ .‬הסוגיות התלמודיות שהיו שגורים על‬ ‫פיהם‪ ,‬הוחלפו לעניני מעלת התשובה‪ ,‬חשיבות התשובה בימים אלו שבהם גורלו‬ ‫של האדם תלוי ועומד‪.‬‬ ‫הצדיק ביקש מתלמידיו‪ ,‬להמשיך ולהתחזק בשמירת התורה וקיום המצוות‪ ,‬תוך‬ ‫שהוא מבטיח להם מפורשות‪:‬‬ ‫"דעו לכם תלמידיי אהוביי! אני אמשיך ואעמוד לפני הקדוש ברוך הוא בתפילה‬ ‫לאחר מותי‪ ,‬כפי שעשיתי גם בחיי‪ .‬לא אעזוב אתכם במותי‪ ,‬כפי שלא עזבתי‬ ‫אתכם בחיי"‪.‬‬ ‫דברי הצדיק והנימה האישית שבה הם נאמרו‪ ,‬עשו רושם עצום על שומעיהם‪,‬‬ ‫והם החלו להרגיש כי הנה הצדיק עומד למסור את נשמתו הטהורה לבורא‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫השמועה המרה עשתה לה אוזן בכל רחבי העיר והתפשטה במהירות בכל רחבי‬ ‫מרוקו‪ ,‬ותקם צעקה גדולה‪ .‬הכל החלו לומר פרקי תהילים ולהתפלל על רבם‪ ,‬מי יודע‬ ‫אולי יהיה ניתן להעביר את רוע הגזירה‪ ,‬ורבי חיים זיע"א ימשיך לחיות ויאריך ימים‪.‬‬

‫סבא דמשפטים המלומד בניסים‬ ‫ברוח זו המשיך ודיבר רבי חיים זיע"א את דבריו בקול חוצב להבות‪ ,‬במשך כמה‬ ‫ימים‪ ,‬על עבודת השם ויראתו‪ .‬ובהגיע יום כ"ו לחודש אלול שנת הר"ת‪ ,‬כבה‬ ‫הנר המערבי ונשמתו הקדושה של רבי חיים זיע"א‪ ,‬שבה לצור מחצבתה מתחת‬ ‫לכסא הכבוד‪.‬‬ ‫רבי חיים זיע"א‪ ,‬נטמן בבית העלמין הישן במוגאדור‪ .‬בטרם הסתלקותו ציווה‬ ‫האב את בניו שלא יקימו כל ציון על קברו‪ ,‬ולא יכתבו שום דברי שבח על המצבה‪,‬‬ ‫אלא רק את שמו בלבד‪.‬‬ ‫בהתייעצות שערכו רבני העיר‪ ,‬הוחלט לכתוב את הנוסח הבא‪ ,‬המופיע עד היום‬ ‫על ציונו של הצדיק זיע"א‪:‬‬ ‫"מצבת הרב הקדוש מעוז ומגדול‪ ,‬סבא דמשפטים‪ ,‬המלומד בניסים‪ ,‬כמוהר"ר‬ ‫חיים פינטו זיע"א‪ ,‬שנלב"ע יום כ"ו לחודש אלול שנת הר"ת‪ .‬תנצב"ה"‪.‬‬ ‫לפני מספר שנים‪ ,‬בנה מר שמעון לוי הי"ו מהעיר אגאדיר‪ ,‬אוהל מפואר על קברו‬ ‫של רבי חיים פינטו הגדול זיע"א‪ .‬זכותו תהא מגן וצינה עלינו ועל כל עמו ישראל‬ ‫לטובה ולברכה‪ ,‬שנזכה להכתב ולהחתם בספר החיים והשלום בשמחת הגאולה‬ ‫השלימה‪ .‬אמן‪.‬‬

‫מעבירין את רוע הגזירה"‬

‫לרגל הילולת הצדיק הגה"ק רבי חיים פינטו הגדול זיע"א‬ ‫תתקיים העליה המסורתית לקברו שבעיר מוגאדור שבמרוקו‪ ,‬בהשתתפות אלפים ובראשם‬ ‫מורינו ורבינו‬ ‫הגה"צ רבי דוד חנניה פינטו שליט"א‬

‫שם ישאו תפילה להצלחת הכלל והפרט‪ ,‬רבים נושעו במקום קדוש זה‪.‬‬ ‫המעונין שיתפללו עליו ועל ב"ב‪ ,‬ישלח את שמו ושם אימו לפקס שמספרו‪02-6413945 :‬‬

‫פרשת נצבים וילך‬ ‫שיחה שבועית לפרשת השבוע מאת מו״ר הגה״צ רבינו דוד חנניה פינטו שליט״א‬ ‫עצה לזכות בדין ‪" -‬כי חדוות ה' היא מעוזכם"‬ ‫דבר פלא מצאנו ביום זה של ראש השנה‪ ,‬כי על אף שיום זה יום דין גדול ונורא הוא‪,‬‬ ‫יום בו חורץ הבורא יתברך גורלות‪ ,‬לכל באי עולם‪ ,‬לכלל ולפרט‪ ,‬לשבט או לחסד‪ ,‬וכפי‬ ‫שאומרים אנו בפיוט הנורא "ונתנה תוקף" שנתחבר על ידי רבי אמנון ממגנצא‪" ,‬ונתנה‬ ‫תוקף קדושת היום‪ ,‬כי הוא נורא ואיום‪ ,‬ובו תנשא מלכותך‪ ...‬ותפתח את ספר הזכרונות‬ ‫ומאליו יקרא וחותם יד כל אדם בו‪ ...‬כבקרת רועה עדרו‪ ,‬מעביר צאנו תחת שבטו‪ ,‬כן‬ ‫תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי‪ ,‬ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב את גזר‬ ‫דינם"‪ .‬הנה ביום הזה יושב הקב"ה על כס מלכותו‪ ,‬על כסא הדין‪ ,‬ושופט את כל יושבי‬ ‫תבל‪ ,‬קוצב את חייהם וכיצד תראה השנה הבאה עליהם – "מי יחיה ומי ימות‪ ,‬מי בקיצו‬ ‫ומי לא בקיצו‪ ,‬מי במים ומי באש‪ ,‬מי בחרב ומי בחיה‪ ,‬מי ברעב ומי בצמא‪ ,‬מי ברעש‬ ‫ומי במגפה"‪ ,‬וכו' וכו'‪.‬‬ ‫הוי אומר כי כל העובר על האדם במשך חודשי השנה‪ ,‬נגזר עליו ביום דין זה‪ ,‬בראש‬ ‫השנה‪ ,‬לטוב וחס וחלילה למוטב‪...‬‬ ‫והנה למרות כל זאת‪ ,‬מצווים אנו לשמוח ולעלוז ביום זה וכפי שקראו הכתוב ליום זה‬ ‫ "וביום שמחתכם ובמועדיכם"‪ .‬וכמו כן מצינו מפורשות בספר נחמיה )ח‪ ,‬י( מה שאמרו‬‫עזרא ונחמיה לבני ישראל בראש השנה "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו‬ ‫מנות לאין נכון לו‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו‪ .‬ואל תעצבו‪ ,‬כי חדות ה' היא מעוזכם"‪.‬‬ ‫והוא פלא האומר דורשני‪ ,‬הכיצד מצווה הקב"ה אותנו להיות ביום זה בשמחה‪ ,‬הלא‬ ‫כל מהות השמחה סתירה היא למהות היום‪ ,‬הכיצד שייך לקיים "אכלו משמנים ושתו‬ ‫ממתקים"‪ ,‬להטיב לבנו באכילה ושתיה‪ ,‬כאילו איננו עומדים למשפט‪ ,‬ואיננו צריכים‬ ‫להיות חרדים מאימת הדין‪.‬‬ ‫הראיתם פעם אדם העומד למשפט על חייו ובמקום לבכות ולהתחנן על נפשו‪ ,‬מתישב‬ ‫הוא לסעוד את נפשו בסעודת מלכים‪ ,‬בשר ויין‪ ,‬סעודת חג? היתכן?‬ ‫ובכדי להבין ענין זה‪ ,‬שומה עלינו להתבונן תחילה ביסודי הדת‪ ,‬הלא המה האמונה‬ ‫והבטחון בקב"ה‪ .‬שכבר רבותינו הראשונים האריכו בהם רבות‪ ,‬רבי סעדיה גאון‪,‬‬ ‫הרמב"ם והרמב"ן‪ ,‬הכוזרי‪ ,‬החובת הלבבות ועוד ועוד‪ ,‬לא סתם קרא החזון איש לספרו‬ ‫המוסרי "אמונה ובטחון"‪ ,‬באשר אלו הם יסודי הדת‪.‬‬ ‫עד כדי כך חשובים הם יסודות אלו‪ ,‬שדבר פשוט הוא שיהודי שאינו מאמין שהקב"ה‬ ‫הוא בורא העולם‪ ,‬שאינו שם בה' מבטחו‪ ,‬חסר במהותו‪ ,‬כי זה כל האדם! כי החי בלא‬ ‫אמונה בה' וללא בטחון בבורא עולם‪ ,‬אין שום ערך לקיום מצוותיו ולתורתו‪ ,‬שזהו יסודו‬ ‫ושרשו של מי שבשם ישראל יכונה‪ .‬שידע שאין עוד מלבדו! שהוא אדון הכל‪ ,‬היה הווה‬ ‫ויהיה!‬ ‫ואם במשך כל השנה‪ ,‬ענין האמונה והביטחון כה יסודי ושורשי הוא‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫וכמה בימים אלו של ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬ימים שקראו עליהם חז"ל את הפסוק‬ ‫"קראוהו בהיותו קרוב"‪ .‬כי אם במשך השנה שייך כביכול להתעלם מהנהגתו של בורא‬

‫עולם‪ ,‬ולשקוע בחלאת ההרגל‪ ,‬לטבוע בו ולא לשים לב לסובב‪ ,‬הרי שבימים הנוראים‪,‬‬ ‫ימים שעצם מהותם היא מהטובות שהטיב הקב"ה עם ברואיו‪ ,‬ימים שכל מהותם 'אמנה‬ ‫ובטחון' שהקב"ה מתקרב אלינו‪" ,‬המלך בשדה" כמובא בספרים הקדושים‪ ,‬על אחת‬ ‫כמה וכמה שחובה עלינו‪ ,‬כפולה ומכופלת‪ ,‬להתחזק באמונה וביטחון‪.‬‬ ‫כי אם בימים אלו‪ ,‬שהינם קרש הצלה שאם נאחז בו בכל יכולתנו אפשר וננצל מקושי‬ ‫הדין‪ ,‬לא נתחזק באמונה ובטחון אז אימתי כן‪ .‬כי אם לא עכשיו אימתי!‬ ‫ובפרט שכבר הובטחנו כי "הבוטח בה' חסד יסובבנו"‪ ,‬היינו שגם אם לא מגיע לאדם מצד‬ ‫הדין‪ ,‬הרי שאם יבטח בקב"ה ינהג בו הקב"ה במידת החסד‪ ,‬לפנים משורת הדין‪ ,‬לתת כפי‬ ‫שיבטח‪ ,‬ואם כן הרי לנו‪ ,‬עצה טובה להינצל בדין – בטחון בקב"ה!‬ ‫ומעתה נפתח הפתח להבנת הענין‪ ,‬כי המצווה לשמוח ביום זה‪ ,‬הינה להראות שבחסדי‬ ‫הבורא אנו בטוחים שנצא זכאים בדין‪ ,‬כי כרחמי אב על בנים כן בטוחים אנו ברחמיו‬ ‫של הבורא יתברך‪ .‬ואם כן הרי שדומה הדבר לאדם אשר זקוק להיכנס לבית המשפט‬ ‫ויודע כבר שזיכוהו בדין‪ ,‬ודאי שאין הוא פוחד ורועד מהדין‪ ,‬אלא יושב וסועד את לבבו‬ ‫בשמחה‪ ,‬באשר המשפט עבורו אינו אלא כמסירת הודעה ופרסום זכאותו לכלל העולם‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬כי ברגע שיחרד הוא לנפשו אות וסימן כי אינו בטוח בזכאותו‪ .‬וכך בענינינו‪,‬‬ ‫לא רק שצריכים אנו לשמוח‪"" ,‬לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון‬ ‫לו‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו"‪ .‬אלא יתר על כן מצווים אנו ב"אל תעצבו"‪" ,‬כי חדות ה' היא‬ ‫מעוזכם"‪ ,‬השמחה‪ ,‬היא היא המעוז שעל ידו תינצלו בדין‪ ,‬השמחה היא היא המראה על‬ ‫בטחונכם המלא בבורא עולם‪ ,‬ובטחון שעל ידו "חסד יסובבנו" ואם לא תבטחו אלא‬ ‫תעצבו הרי שתתחייבו בנפשכם‪ ,‬כי תראו שחסרה לכם המדה הנפלאה הזו של בטחון!‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬כי אם נרעד ונפחד על נפשותינו ביום זה‪ ,‬לא רק שתחסר השמחה‪ ,‬אלא‬ ‫יחסר הבטחון! כי בזה נראה קבל עם ועולם שאין אנו בטוחים בבורא עולם וברחמיו‪.‬‬ ‫אכן כמובן יש להבהיר ולהזהיר‪ ,‬כי עומק הדין קשה ועצום‪ ,‬כי מי יצדק לפניך בדין‪ ,‬מי‬ ‫הוא אשר יוכל לעמוד בעומק הדין לפני מלכו של עולם‪ .‬וכבר אמר דוד המלך ע"ה‪,‬‬ ‫בספר תהילים אשר לו‪" ,‬ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי" ועוד‬ ‫אמר "סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי"‪ .‬ואם הוא‪ ,‬דוד המלך‪" ,‬עבדך משיחך"‪,‬‬ ‫נעים זמירות ישראל‪ ,‬אשר כבר העיד על עצמו "לבי חלל בקרבי" כה חשש מהדין‪ ,‬מה‬ ‫נענה ונאמר אנו הקטנים‪ ,‬כי אם בארזים נפלה השלהבת מה יאמרו אזובי הקיר‪ .‬אלא ודאי‬ ‫וודאי שיש מה לפחד‪ ,‬וכמובא בגדולי ישראל שבימי אלול טרם בא היום הגדול והנורא היו‬ ‫יושבים ובוכים יום ולילה ועושים תשובה על מעשיהם‪ ,‬אכן כל זה הוא מחיובי האדם לפני‬ ‫ראש השנה‪ ,‬לשוב בתשובה שלמה‪ ,‬לתקן את דרכיו‪ ,‬עם כל דרכי התשובה‪ ,‬הדאגה היגון‬ ‫החרטה הוידוי הקבלה לעתיד‪ ,‬כפי שנמנו בארוכה בשערי תשובה לרבינו יונה‪ ,‬אך בראש‬ ‫השנה‪ ,‬כשמגיע רגע המשפט וכבר אין דבר כביכול התלוי בנו‪ ,‬שהרי אנו את שלנו עשינו‬ ‫כששבנו בתשובה ותקנו את דרכינו‪ ,‬או אז צריכים אנו לבטוח בקב"ה‪ ,‬ובזה שאנו סומכים‬ ‫בטוחים ושמחים בו נזכה בדין – "כי חדוות ה' היא מעוזכם"‬ ‫– היא היא הכח והעוז לנצח בדין‪.‬‬

‫ﬣילוﬥא דצﬢיקיא‬ ‫כג ‪ -‬רבי אורי השרף מסטרליסק‬ ‫כד ‪ -‬רבי ישראל מאיר הכהן מראדין‪,‬‬ ‫מח"ס ’חפץ חיים’‬ ‫כה ‪ -‬רבי בנימין יהושע זילבר‪ ,‬מח"ס ’אז נדברו’‬ ‫כו ‪ -‬רבי אליהו צרפתי‪ ,‬מח"ס ’אליהו זוטא’‬

‫כו ‪ -‬רבי חיים פינטו הגדול‬ ‫כז ‪ -‬האדמו"ר רבי שר שלום מבעלזא‬ ‫כח ‪-‬שאול המלך ושלשת בניו‬ ‫כט ‪ -‬רבי שלמה אמאריליו‪,‬‬ ‫מח"ס ’שו"ת כרם שלמה’‬

‫פרשת נצבים וילך כ״ג אלול תשס“ט‬ ‫ירושלים‬

‫הﬢ‪‬קת נרות‬ ‫מוצאי שבﬨ‬ ‫ﬧבינו ﬨﬦ‬

‫תל אביב‬

‫באר שבע‬

‫‪18:30 18:15‬‬ ‫‪19:27 19:25‬‬ ‫‪20:04 20:02‬‬

‫‪18:32‬‬ ‫‪19:27‬‬ ‫‪20:04‬‬

‫חובה על החכמים ללמוד עם חלושי השכל‬

‫פנה נא אל החטאות‬ ‫עלייתם של תלמידי הגר"א‬ ‫מווילנא זצ"ל‪ ,‬תופסת‬ ‫מקום נכבד בפרשת‬ ‫ה"יישוב הישן" בארץ‬ ‫הקודש‪ .‬זמן קצר לאחר‬ ‫הסתלקותו של הגר"א‪,‬‬ ‫התחילו תלמידיו להגשים‬ ‫את משאת נפשם‪ .‬קבוצות‬ ‫קבוצות יצאו לדרך‪ ,‬ביניהם קבוצה‬ ‫בת מאה וחמשים איש‪ ,‬שבראשה עמד‬ ‫הגאון רבי ישראל משקלוב זצ"ל‪ ,‬בעל "תקלין חדתין"‪.‬‬ ‫על אניה ישנה ורעועה‪ ,‬שהיתה מלאה בנוסעים‪ ,‬בדוחק רב וצפיפות‬ ‫נוראה‪ ,‬עלו התלמידים על הספינה ופניהם אל ארץ חמדה‪ .‬בשבועות‬ ‫הראשונים התנהל הכל כשורה‪ ,‬אולם לפתע השתנה הכל – שמים‬ ‫התקדרו בעבים‪ ,‬סערות החלו נושבות‪ ,‬וגשם עז ניתך ארצה‪ .‬האניה‬ ‫טוטלה ונזרקה בין הגלים הגבוהים‪ ,‬והמצב היה קשה מנשוא‪ .‬הסכנה‬ ‫ריחפה‪ ,‬שהספינה לא תחזיק מעמד‪.‬‬ ‫מקץ שני ימי סערה‪ ,‬ניגש רב החובל אל רבי ישראל‪ ,‬הורידו לירכתי‬ ‫הספינה‪ ,‬והשנים המתיקו סוד‪ .‬עם תום השיחה‪ ,‬הורה רבי ישראל‪ְ ,‬ל ַּכ ּנֵס‬ ‫את אנשי קבוצתו על סיפון האניה‪ .‬הנאספים הבינו כי אין בפיו בשורה‬ ‫מרנינה‪.‬‬ ‫ "מורי ורבותי"‪ ,‬פתח רבי ישראל את דבריו‪" ,‬לפני מספר רגעים‪ ,‬ניגש‬‫אלי רב החובל‪ ,‬וסיפר לי‪ ,‬כי זה לו שלושים שנה על הים‪ ,‬ומעולם לא פגע‬ ‫בסערה כה עזה‪ .‬לדעתו‪ ,‬לא תחזיק ספינתנו הרעועה מעמד בים הגועש‪.‬‬ ‫תוך זמן קצר‪ ,‬כולנו נרד לתהומות ח"ו"‪...‬‬ ‫אין ספק‪ ,‬לדעתי‪ ,‬שעל כל אחד מחבורתנו לדעת את האמת לאמיתו‪,‬‬ ‫שהרי אם נגזר עלינו‪ ,‬חלילה‪ ,‬לשקוע במצולות ים‪ ,‬עלינו לנצל את הזמן‬ ‫הקצר שנשאר לנו – לתשובה שלימה‪ .‬מטעם זה‪ ,‬אספתי את כולכם‪,‬‬ ‫ויחד נשוב בתשובה‪ ,‬ונבוא לעולם האמת נקיים מחטא ועוון‪.‬‬ ‫כאן הוסיף רבי ישראל משקלוב על דבריו הראשונים‪:‬‬ ‫ ברצוני להציע בפניכם‪ ,‬אופן עשיית התשובה‪ .‬חז"ל אומרים במסכת‬‫סוטה )לב‪ ,(:‬שאין לומר ווידוי בקול‪ ,‬כדי שלא לבייש את המתוודה‪.‬‬ ‫לגבינו‪ ,‬אין זה שייך כלל‪ ,‬שהרי כולנו מתים ר"ל‪ .‬אצלנו‪ ,‬ככל שתרבה‬ ‫הבושה‪ ,‬כך תתרבה הכפרה‪ ,‬בגלל הבושה והחרפה‪ ,‬ונבואה שערי גן עדן‬ ‫זכים ונקיים‪.‬‬ ‫ההצעה התקבלה פה אחד‪.‬‬ ‫נמנו וגמרו בני החבורה‪ ,‬שצעיר התלמידים יתחיל בווידויו האישי‪ .‬כבש‬ ‫הלה את פניו בידיו והחל בוכה‪ ,‬וכה אמר‪:‬‬ ‫‪...‬בושתי וגם נכלמתי להרים פני אליכם‪ .‬ברצוני להתוודות ברבים‪,‬‬ ‫שבמשך שנתיים ימים‪ ,‬שיקרתי לאמא שלי!‬ ‫השומעים הופתעו לשמוע את הסיפור מפי תלמיד חכם כמותו‪ ,‬שהוחזק‬ ‫לאיש המעלה‪ :‬בכור אני לתשעת הילדים שילדה אמי‪ .‬כאשר הגענו‬ ‫לווילנא‪ ,‬עדיין לא מלאו לי שלוש עשרה שנה‪ ,‬זכינו לדירה שגבלה עם‬ ‫קיר דירתו של רבינו הגר"א זצ"ל‪ .‬אבא ז"ל התפרנס מחנות מכולת‪,‬‬ ‫ולעת ערב‪ ,‬כאשר שב הביתה‪ ,‬התיישב בחדר הסמוך לחדרו של הגר"א‪,‬‬ ‫והתענג מקול התורה שבקע משם‪.‬‬

‫ ערב אחד‪ ,‬אבא יושב בחדרו‪ .‬לפתע שומע הוא את הגר"א‪ ,‬חוזר על‬‫מאמר חז"ל )שבת י‪" :(.‬מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה"‪ ,‬מאות‬ ‫פעמים‪.‬‬ ‫נכנסו הדברים לליבו‪ ,‬ולא יכל להרדם כל אותו לילה‪ .‬מה יהיה עם "חיי‬ ‫עולם" – חשב‪ .‬למחרת פנה אל אמי‪ ,‬וסיפר לה את המהפכה שחוללו‬ ‫בו דברי הגר"א‪ ,‬ושהוא מוכן לנטוש את החנות‪ ,‬ולהתיישב באהלה של‬ ‫תורה‪ .‬אם מוכנה היא ליטול על עצמה את עול הפרנסה‪ ,‬אז מצידו גם‬ ‫הוא מוחלט‪.‬‬ ‫ואמא הסכימה‪.‬‬ ‫מאותו יום ואילך‪ ,‬עמדה היא בחנות‪ ,‬ואבא למד‪ .‬כעבור תקופה‪ ,‬הוצרכה‬ ‫לסגור את החנות‪ ,‬אך לא את הגמרא של אבא‪ .‬הוא המשיך בלימודיו‪,‬‬ ‫ואמא ניסתה להביא טרף לביתה‪ ,‬באמצעות מלאכות שונות וקשות‪.‬‬ ‫וכאשר ראתה‪ ,‬שגם זה לא בשביל כוחותיה הדלים‪ ,‬דיברה אלינו‪ ,‬הילדים‪,‬‬ ‫וכה אמרה‪:‬‬ ‫ שמעו נא ילדיי היקרים! יודעים אתה היטב‪ ,‬כי נפשו של אבא חשקה‬‫בתורה‪ ,‬ואני נטלתי על עצמי לשאת בעול הפרנסה‪ ,‬אולם כעת‪ ,‬שהגעתי‬ ‫למצב קשה מנשוא‪ ,‬זקוקה אני לעזרתכם‪ .‬ובכן‪ ,‬אם תסכימו להסתפק‬ ‫בארוחה אחת ליום‪ ,‬במקום שתי הארוחות שקבלתם עד כה‪ ,‬ואבא יוכל‬ ‫להתעלות בתורה‪.‬‬ ‫והילדים הסכימו‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬מספר התלמיד בפני בני החבורה‪ ,‬שיערתי שגם הארוחה היחידה‪,‬‬ ‫לא תהיה מי יודע מה‪ ...‬והרהרתי בלבי‪ ,‬כיצד אוכל בתור בכור‪-‬הבנים‪,‬‬ ‫לתרום בהקלת מצב הפרנסה‪.‬‬ ‫לבסוף אמרתי לאמי‪ :‬את המנה היחידה שלי‪ ,‬תוכלי לחלק בין שמונת‬ ‫אחיי‪ ,‬כי החל ממחר‪ ,‬תינתן לנו ב"חדר" ארוחת צהרים‪ .‬אמא שמחה‬ ‫כמוצאת שלל רב‪ .‬היא רק רצתה להיות בטוחה‪ ,‬שאמנם כן הוא כדבריי‪,‬‬ ‫והוסיפה לשאול אותי‪:‬‬ ‫ האם באמת כדבריך‪ ,‬כן הוא? ואני השבתי בחיוב‪.‬‬‫זה היה שקר!‬ ‫מדי יום ביומו שאלה אמא‪ ,‬האם קיבלתי את ארוחתי ב"חדר"‪ ,‬והייתי‬ ‫עונה לה בחיוב‪ .‬וזה היה שקר!‬ ‫הייתי אוכל את שיירי המאכלים שהביאו חבריי מן הבית‪ .‬אבל לא לזה‬ ‫התכוונה אמי‪.‬‬ ‫שנתיים ימים שיקרתי לאמי‪ .‬ועל זה עומד אני לפניכם – ומתוודה!‪...‬‬ ‫עם תום הווידוי‪ ,‬הגיעה שעת ה"תפילה"‪.‬‬ ‫נשא רבי ישראל זצ"ל‪ ,‬את ידיו לשמים‪ ,‬והכריז בקול אדיר‪:‬‬ ‫ רבונו של עולם! ביום ראשון של סליחות‪ ,‬מבקשים אנו ממך בלשון זה‪:‬‬‫ואל לחטאות‪ְּ "...‬פנֵה נא הקב"ה "אל התלאות"‬ ‫"פנֵה נא אל התלאות‪ַ ,‬‬ ‫ְּ‬ ‫– הנסיונות והצרות הפוקדות אותנו יום יום‪" ,‬ואל לחטאות" – אל‬ ‫תשקיף על החטאות בלבד‪ .‬ואני אומר לך כעת; רבונו של עולם! ְּפנֵה‬ ‫נא לחטאות – הביטה וראה על איזה חטאים מתוודה צעיר התלמידים‪.‬‬ ‫עשה נא למענו‪ ,‬והושיענו!‬ ‫ומה שלא יאומן – קרה‪ .‬מבעד לעננים‪ ,‬בקעה קרן אור‪ .‬הרוח פסקה‬ ‫לנשוב‪ .‬הים נח מזעפו עד שהגיעה האניה לחוף מבטחים‪.‬‬

‫הכתב והמכתב‬ ‫דע דאין חילוק באיסור רכילות‪ ,‬בין אם הוא מספר לו בפרוש‪ ,‬מה שאחד עשה‬ ‫לו‪ ,‬או דבר עליו‪ ,‬ובין על ידי מכתב‪ .‬ואחת היא‪ ,‬אם הוא מספר לו‪ ,‬שפלוני גינה‬ ‫אותו בעצמו‪ ,‬או שמספר לו שפלוני גינה את סחורתו‪ ,‬כיון שעל ידי זה מכניס‬ ‫שנאה בלבו עליו‪) .‬חפץ חיים(‬

‫‪ .1‬מי חשוב יותר זקן או שוטר?‬ ‫‪ .2‬מה חביב על האדם כגופו?‬

‫"אתם נצבים היום‬ ‫כלכם לפני ה' א‪-‬להיכם‬ ‫ראשיכם שבטיכם‬ ‫זקניכם ושטריכם כל‬ ‫איש ישראל"‪.‬‬ ‫דרשו רבותינו באגדה‬ ‫)תנחומא נצבים ב(‪" :‬ראשיכם‬ ‫שבטיכם‪ ,‬אף על פי שמניתי לכם‬ ‫ראשים זקנים ושוטרים‪ ,‬כולכם שוין‬ ‫לפני‪ ,‬שנאמר‪ :‬וכל איש ישראל"‪ .‬וכלל גדול וחשוב מאין כמותו למדנו‬ ‫מכאן‪ ,‬שכל אחד ואחד מישראל שוה הוא לפני המקום ברוך הוא‪.‬‬ ‫אלא שיש לנו לפרש‪ ,‬מה ראה משה לומר ולפרט בפניהם כסדר הזה‪:‬‬ ‫"ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל‪ .‬טפכם נשיכם וגרך‬ ‫אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך"?!‬ ‫והענין בזה הוא‪ ,‬כדי שלא יהיו ישראל סבורים שאינם צריכים ללמוד תורה‬ ‫עם מי שהוא קטן ממנו בחכמה‪ .‬לכך פירט להם משה "טפכם נשיכם וגרך"‬ ‫– להודיע לך שחובה על כל אחד ואחד שיהא לומד תורה עם מי שהוא‬

‫"ה' א‪-‬להיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד את הגויים האלה"‪) .‬לא‪ .‬ג(‬

‫יש לדקדק‪ :‬מדוע לא אמר משה "ה' א‪-‬להינו"‪ ,‬כפי שהיה רגיל לומר בכל‬ ‫ספר דברים‪ ,‬ומדוע כאן אמר לשון יחיד ‪" -‬ה' א‪-‬להיך"?‬ ‫בספר "מקור ברוך"‪ ,‬מביא תירוץ נאה לכך‪:‬‬ ‫בגמרא מסכת כתובות )קי‪ (:‬נאמר‪" :‬כל הדר בחוצה לארץ‪ ,‬דומה כמי שאין‬ ‫לו אלוה"‪ .‬היינו‪ ,‬שבחוצה לארץ לא קיימת השראה א‪-‬להית כמו שישנה‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬ומכיון שמשה אמר ליהושע שהוא )יהושע( יכנס לארץ‬ ‫ישראל ולא משה‪ ,‬לכך אמר לו בדרך רמז שהוא ראוי יותר להשראה א‪-‬‬ ‫להית‪ ,‬ולכך רמז לו זאת בלשון יחיד "ה' א‪-‬להיך הוא עובר לפניך"‪.‬‬ ‫"ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם"‪) .‬לא‪ .‬יט(‬

‫משל למה הדבר דומה?‬ ‫כותב רבי אליהו דסלר זצ"ל‪ ,‬בספרו "מכתב מאליהו"‪:‬‬ ‫אדם בריא הרוצה לאכול מאכל מסוים‪ ,‬הרי הוא נוטלו בפיו ואוכלו‪ .‬לעומת‬ ‫זאת אדם חלש או ילד קטן‪ ,‬זקוק הוא לאחרים שיאכילו אותו‪ .‬אך גם הם‬ ‫ביכולתם רק להניח את המאכל בפיו‪ ,‬אולם לבלוע אותו ‪ -‬צריך לעשות‬ ‫זאת הוא בעצמו ללא עזרת אחרים‪.‬‬ ‫כך הוא הדבר לאחר מתן תורה‪ :‬השי"ת שלח את משה רבינו ע"ה כדי לתת‬ ‫את התורה לבני ישראל‪ ,‬וללמדה אותם בבחינת "שימה בפיהם"‪ .‬אולם כדי‬ ‫'לבלוע' את התורה לתוך ליבנו ‪ -‬הדבר תלוי אך ורק בנו!‬ ‫"ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא"‪) .‬לא‪ .‬כב(‬

‫בחז"ל מבואר כי באותו היום ‪ -‬יום פטירת משה ‪ -‬כתב משה רבינו את התורה‬ ‫כולה‪ ,‬ואף יש האומרים כי משה כתב י"ג ספרי תורה‪ .‬ויש להבין לשם מה‬ ‫היה צורך בנס הגדול הזה‪ ,‬לכתוב את התורה כולה ביום אחד?‬ ‫כך מבאר זאת האלשיך הקדוש זיע"א‪ :‬ביקש משה למנוע מישראל פתחון‬ ‫פה באמרם; על מה מוכיח אותנו משה בעברינו על דברי התורה? והרי אין‬ ‫לנו רק עשרת הדברות שנכתבו באצבע א‪-‬להים‪ .‬או לחילופין‪ ,‬יאמרו שאין‬ ‫שאר המצוות דומות לעשרת הדברות!‬ ‫לפיכך‪ ,‬כתב משה רבינו לעיניהם את התורה כולה ביום אחד‪ ,‬בדרך נס‬ ‫ופלא‪ ,‬כדי שיבינו הכל כי התורה כולה "מכתב א‪-‬להים" הוא‪ ,‬שהרי אין‬ ‫בכח אנוש לכותבה כולה ביום אחד‪ ,‬אלא כולה נכתבה מהשי"ת‪ ,‬וכשם‬ ‫שבלוחות היה נראה כאילו משה כותבם‪ ,‬אך אליבא דאמת מעשה א‪-‬להים‬ ‫המה‪ ,‬כך הוא הדין לענין שאר מצוות התורה‪.‬‬

‫קטן ממנו‪ ,‬ואדרבה חובה על החכמים ללמוד עם חלושי השכל כדי שתהא‬ ‫תורה מצויה בפי כל אדם ואדם‪.‬‬ ‫זה הכלל‪ :‬כל מי שיש בידו מדת אמת ‪ -‬סימן שיש בידו מדת הענוה‪ ,‬שהרי‬ ‫אינו מתיירא לפרש את האמת ולהודות על החטא‪ .‬וכיון שיש בו באדם‬ ‫את מדת הענוה שהיא נזר כליל המידות הטובות ‪ -‬הרי הוא לומד עם‬ ‫כל אדם‪ ,‬ואינו אומר היאך אלך ואלמד עם פלוני תלמיד שלא קרא ולא‬ ‫שנה ולא שימש תלמידי חכמים?! שהרי אין התורה נקנית אלא במידת‬ ‫הענוה‪ ,‬כענין ששנינו )תענית ז‪ ,‬א( "למה נמשלו דברי תורה למים? דכתיב‬ ‫)ישעיה נה‪ ,‬א( 'הוי כל צמא לכו למים'‪ ,‬לומר לך‪ :‬מה מים מניחין מקום‬ ‫גבוה והולכין למקום נמוך‪ ,‬אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו‬ ‫שפלה"‪.‬‬ ‫הלכך היה דוד המלך ע"ה אומר‪" :‬מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו‬ ‫נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה"‪ .‬ועוד‬ ‫הוא אומר "מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק‬ ‫ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא‬ ‫על קרובו"‪ .‬סמך דוד המלך ע"ה את מדת האמת למדת הענוה‪ ,‬ללמדך‬ ‫שאי אפשר לזה בלא זה‪ .‬וכל מי שיש בידו זו יש בידו זו‪ ,‬וכל שאין בו זו על‬ ‫כרחך שאין בו זו‪ ,‬ואינו יכול להיות עומד לפני ה'‪.‬‬

‫"הן בעודני חי עמכם‬ ‫ממרים הייתם עם ה'‬ ‫ואף כי אחרי מותי"‪.‬‬ ‫)לא‪ .‬כז(‬

‫הגאון רבי יהודה בן עטר‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מביא את מה‬ ‫שמקשים העולם על‬ ‫ה"קל וחומר" של משה‪.‬‬ ‫שהרי בגמרא )סנהדרין לז‪(.‬‬ ‫מובא מעשה ברבי זירא שמת‪,‬‬ ‫והיו בשכונתו רשעים‪ .‬והנה לאחר מותו‬ ‫חזרו הרשעים הללו בתשובה‪ ,‬בטענה שכל זמן שהיה רבי זירא חי ‪ -‬היה‬ ‫הוא מגין עליהם‪ .‬ולכך כשמת נתעוררו לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫ואם כך‪ ,‬גם אצל משה‪ ,‬אמנם שכשהיה חי היו ממרים את פי ה' ‪ -‬זהו מחמת‬ ‫שהיו סבורים שמשה יתפלל עליהם ויגן בעדם‪ ,‬אולם לאחר מותו של משה‬ ‫שלא יהיה מי שיגן בעדם ויתפלל עליהם‪ ,‬בודאי יחזרו בתשובה?!‬ ‫אלא‪ ,‬מתרץ הרב זצ"ל בספרו "מנחת יהודה"‪ ,‬שכבר מצינו במעשה העגל‬ ‫שאמרו בני ישראל "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" ‪ -‬ופירש רש"י‬ ‫שהשטן הראה להם כמין ארון של משה באוויר‪ ,‬וסבורים היו העם שמשה‬ ‫מת ואזי עשו את העגל‪.‬‬ ‫ועל כך נשא משה קל וחומר‪ ,‬ואמר‪" :‬הן בעודני חי עמכם" ‪ -‬הן בזמן שהייתי‬ ‫חי עמכם ורק הייתם סבורים שאני מת‪" ,‬ממרים הייתם" ‪ -‬וכבר עשיתם לכם‬ ‫עגל מסכה‪ ,‬בודאי ובודאי ש"אף כי אחרי מותי" תאחזו‪ ,‬חלילה‪ ,‬בדרך זו‪...‬‬

‫בדרך רמז‬ ‫"הן קרבו ימיך למות"‬ ‫"קרבו ימיך למות" ‪ -‬ראשי תיבות‪" :‬לישועתך קויתי ה'"‬ ‫רמז למ"ש חז"ל‪ ,‬אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם‪ ,‬אל ימנע עצמו‬ ‫מן הרחמים‪.‬‬ ‫]"בני ראובן"[‬

‫"וקראת אתכם הרעה באחרית הימים"‬ ‫"אתכם הרעה באחרית הימים"‪ .‬ראשי תיבות‪" :‬אהבה"‪.‬‬ ‫לרמז שאפילו חס ושלום תקרא אותם הרעה‪ ,‬הרי שאהבתו של מקום‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫]"אור תורה"[‬

‫החזק במוסר‬ ‫לימוד המוסר‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫שימש‬ ‫קהילות ישראל‬ ‫כחומת מגן וכבסיס‬ ‫איתן ליסוד עבודת‬ ‫המידות‪ .‬כחומה‬ ‫בצורה מפני פגעי‬ ‫ותחלואיו‪.‬‬ ‫הזמן‬ ‫מנהג של קבע היה בבתי‬ ‫המדרשות להקדיש בכל יום שעה‬ ‫אחת ללימוד המוסר‪ ,‬ובחודש אלול חיזקו וכפלו את שעות הלימוד‪.‬‬ ‫גם מי שלא היה רגיל בכך במשך כל השנה‪ ,‬בימי אלול ובעשרת ימי‬ ‫תשובה – הכל השתתפו בלימוד המוסר חוק ולא יעבור!‬ ‫בחרנו לצטט קטעים נבחרים מתוך מכתבו של הגאון הגדול רבי‬ ‫אהרן ליב שטינמן שליט"א‪ ,‬בענין לימוד המוסר‪:‬‬ ‫"הנה לפני כמה שנים גילו דעתם גדולי ראשי הישיבות בחובת‬ ‫לימוד ספרי יראים בכוללים כמו בישיבות‪ ,‬ועדין הדבר רופף מאד‬ ‫והדברים צריכים חיזוק כי זה דבר עיקרי לכל אחד"‪.‬‬ ‫"כל מה שהדורות יורדים והמצב הרוחני יורד מיום ליום‪ ,‬צריך עוד‬ ‫יותר להתחזק בזה‪ ,‬ובפרט בזמננו שההפקרות והפריצות נורא‪ .‬נוסף‬ ‫לזה כל מיני שכלול העולם הזה המתחדשים ומושכים את האדם‬ ‫לחיי נוחיות‪ ,‬שזה בסתירה גדולה למה שאמרו חז"ל בסנהדרין‬ ‫צ"ט 'אדם לעמל יולד ‪ -‬לעמלה של תורה'‪ .‬ולא עוד אלא שגורם‬ ‫שכל מעשה המצוות הם בלי חיות‪ ,‬וגם ענין התפילה עלול להיפגע‬ ‫ובפרט תפילה בציבור"‪.‬‬ ‫כאשר כל אחד רואה איך המצב הרוחני אשר לא נשאר כלום חוץ‬ ‫מכותלי בית המדרש‪ ,‬ואם לא שם נתחזק אז רוח חיי העולם הזה‬ ‫ונוחיות ישלוט גם לבאי בית המדרש‪ ,‬והתוצאות מי ישורנו‪ .‬ואין‬ ‫צריך להאריך ולבאר גודל נחיצות לקבוע זמן לחשוב חשבונו של‬ ‫עולם"‪.‬‬ ‫ומסיים הגראי"ל שליט"א את מכתבו‪ ,‬בקריאה נרגשת‪" :‬בואו‬ ‫ונתחזק בזה ונקוה שהבא לטהר מסייעין אותו‪ .‬ועל ידי קביעות‬ ‫זמן לחשוב ביראת ד'‪ ,‬בודאי נזכה לסיעתא דשמיא לעליה בתורה‬ ‫ליראה ומעלות המידות‪ ,‬כרצונו יתברך שמו"‪.‬‬

‫רק יחידי סגולה‬ ‫לימוד המוסר ‪ -‬הוא הכור המצרף את כל מעשה ומעשה‪ .‬ועל כך‬ ‫כתב רבי ישראל מסלנט זצ"ל‪ ,‬כי התהפכות מרע לטוב בלי מוסר‬ ‫היא כבקשת ראיה בלא עין ושמיעה בלא אוזן‪ .‬מוסר יש לו חוש‬ ‫הבחנה על מעשים‪ .‬הרי בלא מוסר אין יודעים אפילו שיש טעות‬ ‫בעולם!‬ ‫כשביקש הסבא מקלם זצ"ל‪ ,‬לקבוע מיהו העונה על התואר "בעל‬ ‫מוסר"‪ ,‬הסביר במתק שפתיו‪" .‬מוסר נוסד על שם 'כי עיר פרא אדם‬ ‫יוולד'‪ .‬כי רצונותיו פראיות המה‪ ,‬וצריך לאסרם בחבלים ובעבותות‪.‬‬ ‫אין יותר צער לאדם ממה שהוא אסור בעבותות‪ ,‬לכן אדם הלומד‬ ‫מוסר‪ ,‬אך אינו 'בעל מוסר' לפעמים ינתק החבלים"‪.‬‬ ‫"בעל מוסר נקרא ‪ -‬מי שהוא אדון ובעל על רצונותיו‪ .‬כמו בעל‬ ‫הבית אשר בכל שעה הוא אדון על הבית שלו‪ ,‬כן הוא אדון על‬ ‫רצונותיו לאסור אותם בחבלי היראה‪ .‬ולתואר זה זוכים רק יחידי‬ ‫סגולה‪ .‬ומי שאינו 'בעל מוסר' ‪ -‬בלי ספק אינו חכם תלמודי‪ ,‬כי‬

‫אינו יורד לעומק הלכה של דבר‪ ,‬כי תכלית החכמה להיות בעל דעה‬ ‫על מעשיו‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א‪ ,‬סיפר לתלמידיו‪" :‬לפני שנים‬ ‫נכנסתי למרן הגראמ"מ שך זצוק"ל‪ ,‬והוא שאל אותי 'כמה פעמים‬ ‫בשבוע לומדים מוסר בישיבה'? אמרתי לו‪' :‬שלש פעמים‪ .‬היות‬ ‫שיש יום שיש שיעור כללי‪ ,‬ויש יום שיש שיחת מוסר'‪ .‬שאל אותי‬ ‫מרן‪' ,‬וכי ביום שיש שיעור כללי אי אפשר ללמוד מוסר'? השבתי‬ ‫לו‪' :‬הלואי שבשלשה פעמים הנותרים ילמדו מוסר כראוי'‪ .‬אמר לי‬ ‫מרן‪' :‬דע לך! שבזמנינו מי שלא לומד מוסר‪ ,‬אין לו לחלוחית של‬ ‫יראת שמים'"!‬

‫במקום שיש דין אין דין‬ ‫ללימוד המוסר ישנה גם סגולה מיוחדת שעצם הלימוד בספרי‬ ‫היראה‪ ,‬הרי הוא כבר גורם לסילוק מידת הדין‪ .‬בספר "אבני שלמה"‪,‬‬ ‫מובא שבתקופה קשה במיוחד שהיו הרבה אסונות‪ ,‬אמר המשגיח‬ ‫רבי שלמה וולבה זללה"ה‪ ,‬שהוא נזכר בילדותו שהיה בטיול ביער‬ ‫ופתאום פרצה סופת רעמים וברקים‪ .‬הברקים פגעו ביער והתחילו‬ ‫ליפול עצים בכל עבר‪ .‬היה פחד נורא איפה יפגע הברק הבא‪...‬‬ ‫באותה הזדמנות אמר‪ :‬אז מה העצה? חז"ל אומרים‪" :‬במקום שיש‬ ‫דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין"‪ .‬היינו אם נעשה הדין למטה אין‬ ‫הדין נעשה למעלה‪ ,‬ואם לא נעשה הדין למטה הדין נעשה למעלה‪.‬‬ ‫אם עושים דין למטה ‪ -‬הינו שמתחזקים בלימוד המוסר שכל אחד‬ ‫שופט ועושה דין עם עצמו‪ ,‬אזי "אין עושים דין למעלה" ‪ -‬זה גורם‬ ‫לסלק את מידת הדין בעולם‪...‬‬

‫הנפטר עומד ליד שולחנו‬ ‫בספר "יראה ודעת" מובא מעשה מופלא שסיפרו הגאון הצדיק רבי‬ ‫יהודה זאב סגל זצ"ל‪ ,‬ממנצ'סטר‪:‬‬ ‫הגאון רבי יוסף שמואל זצ"ל‪ ,‬רבה של פרנקפורט ומחבר הגהות‬ ‫הש"ס‪ ,‬היה גאון אדיר בדורו‪ .‬אחר פטירתו קבלו תלמידיו שימשיכו‬ ‫לימודם בצוותא באותו בית המדרש‪ .‬ביום אחד‪ ,‬באמצע הלימוד‪,‬‬ ‫ראו פתאום את רבם הנפטר עומד אצל שולחנו‪ ,‬והשתוממו‪ .‬עד‬ ‫שאמר להם‪ :‬אל תפחדו אבאר לכם סיבת ביקורי אצלכם‪ .‬כשבאתי‬ ‫לעולם העליון פסקו לי לישב בגן עדן אצל השל"ה הקדוש‪ .‬אך‬ ‫כאשר נשמע הדבר לשל"ה אמר‪ ,‬הן אמת שר' יוסף שמואל למד‬ ‫ויודע כל התורה כולה והרביץ תורה לרבים‪ ,‬אבל אני הרבצתי מוסר‬ ‫ויראה‪ ,‬והוא לא‪.‬‬ ‫הסכימו בי"ד של מעלה‪ ,‬שאחזור לתלמידי לעוררכם על הענין‬ ‫הגדול של לימוד מוסר ויראת שמים‪ .‬והנני מבקש שתקבלו על‬ ‫עצמכם ללמוד בספרי מוסר‪ ,‬ומיד נעלם מהם‪.‬‬ ‫סיים הגרי"ז סגל ואמר‪ :‬מדוע תצטרכו לחכות עד שאלך לעולם‬ ‫האמת ולחזור להגיד לכם שצריכים ללמוד מוסר? כבר עכשיו הנני‬ ‫מודיע לכם את גודל החיוב ללמוד מוסר!‬ ‫מרגלא בפומיה של ה"חפץ חיים"‪" :‬ווי קען מען זיין אאיד ניט‬ ‫לערנענדיג קיין מוסר" ‪ -‬איך יכול להיות יהודי בלי מוסר?!‬ ‫בספר "מאמר מרדכי" מספר הגרמ"מ שוואב זצ"ל‪ ,‬בשם הגאון רבי‬ ‫אלחנן וסרמן הי"ד‪ ,‬כי פעם אחת בא לרבו החפץ חיים‪ ,‬והחל לספר לו‬ ‫במעלת איזה ישיבה מסוימת‪ .‬שאל אותו החפץ חיים‪ ,‬האם לומדים‬ ‫שם בישיבה מוסר? וכשהשיב רבי אלחנן בשלילה‪ ,‬אמר החפץ חיים‬ ‫כי בלא לימוד המוסר אין זה שווה אפילו אבק הפורח‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬