Pachad David Ki Tetze 2009

‫אשדוד‪ :‬רח׳ האדמו״ר מבעלזא ‪ 43‬טל‪ 08-8566233 .‬פקס‪08-8521527 .‬‬ ‫ירושלים‪ :‬רח׳ בית וגן ‪ 97‬טל‪ 02-6433605 .‬פקס‪02-6433570 .‬‬

‫עלון מס׳ ‪475‬‬

‫פרשת כי תצא‬ ‫שיחה שבועית לפרשת השבוע מאת מו״ר הגה״צ רבינו דוד חנניה פינטו שליט״א‬

‫כי תצא למלחמה ‪ -‬האדם ומלחמת היצר‬ ‫כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו‪) .‬דברים כ"א י'(‬

‫וכבר ביארו בזה המפרשים‪ ,‬ראה בספר "תורת משה" להאלשיך זצ"ל כי מדובר כאן‬ ‫במלחמה הידועה של האיש הישראלי נגד אויבנו התמידי והנצחי‪ ,‬היצר הרע‪ ,‬וכי כאן‬ ‫בפרשתן מרומזות עצות רבות כיצד להלחם עמו ולנצחו‪ ,‬ואבארם על סדר הכתובים‪:‬‬ ‫במה שכתוב "ונתנו ה' אלוקיך בידך"‪ ,‬כוונתו על דרך מה שאמרו חז"ל )קידושין ל‪ (:‬יצרו של‬ ‫אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו‪ ,‬ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו‪ .‬פי' כי אין‬ ‫בכוחו הדל והעצמי של האדם לנצח את היצה"ר‪ ,‬אבל לעומת זאת מוטלת עליו החובה‬ ‫להתחיל ולהילחם כנגד היצה"ר ואז הקב"ה יסייע לו לנצחו כמאמרם ז"ל )יומא לח‪ (:‬הבא‬ ‫ליטהר מסייעין בידו‪ ,‬ואז בודאי הקב"ה יתן אותו בידינו‪.‬‬ ‫והנה ידוע‪ ,‬כי בנוהג העולם‪ ,‬כל אחד הנלחם נגד אוייבו‪ ,‬מנסה הוא לדלות פרטים ולגלות‬ ‫מסתורין של נשק המצויים בידי הצד שכנגד‪ ,‬כדי לדעת באיזה נשק עליו להלחם נגדו‬ ‫כדי לנצחו‪ ,‬כגון בנשק מתוחכם ומשוכלל יותר‪ .‬כן הדבר במלחמת האדם נגד היצר‪ ,‬כיון‬ ‫שהיצה"ר הוא בן חיל עצום ויודע בתחבולות מלחמה‪ ,‬כי אז על האדם לבוא עליו בנשק‬ ‫מתוחכם ומשוכלל ביותר‪ ,‬והוא התורה‪ ,‬כאמרם ז"ל )קידושין ל‪ (:‬בראתי יצר הרע בראתי‬ ‫תורה תבלין‪ ,‬והיא היא תנצחו ליצה"ר ותפילו ארצה‪.‬‬ ‫דבר זה נרמז בפסוק "כי תצא למלחמה על אויביך"; תיבת "מלחמה" מתחלקת לשניים‬ ‫לחם מה‪ ,‬דהיינו התורה שנקראת לחם )ילקו"ש משלי ט' ה'( כמו שכתוב )שם( לכו לחמו‬ ‫בלחמי וגו'‪ ,‬ואילו אותיות מה בגימטריא אדם‪ .‬וכוונתו כמו שאמרנו לעיל‪ ,‬כי כאשר יצא‬ ‫אדם להלחם ביצה"ר‪ ,‬לא יצליח להלחם נגדו אלא בזכות התורה‪ ,‬ואז אם אבן הוא נימוח‬ ‫ואם ברזל הוא מתפוצץ )קידושין ל‪.(:‬‬ ‫ועוד יש להמתיק ולומר בענין זה‪ ,‬דישנה עוד עצה וסגולה לנצח את היצה"ר לבל יכשיל‬ ‫את האדם ויורדנו לבאר שחת‪ .‬והוא‪ ,‬כאשר ישמור האדם על אות ברית קודש ותהיה‬ ‫קדושתו עילאית בזה‪ ,‬אז יצליח לנצח את היצה"ר‪ .‬גם דבר זה נרמז בתיבת "כי תצא‬ ‫למלחמה" שהוא אותיות "לחם מלה"‪ ,‬דהיינו באם ישמור על מילתו בדבעי וגם יתחזק‬ ‫בלחם‪ ,‬בתורה אז ינצחו ליצה"ר ויקויים בו ההמשך‪:‬‬ ‫"ושבית שביו"‪ .‬הן הנה כל אותן טיפות זרע לבטלה שנפלו באקראי ובאונס שנשבו בידי‬ ‫הקליפה‪ ,‬גם אותם יצליח האדם להציל לתקנם‪ ,‬ולבררם‪ ,‬זאת כאשר יתגבר על היצה"ר‪,‬‬ ‫כמו שנאמר )איוב כ' ט"ו( חיל בלע ויקיאנו‪ ...‬וישובו המה למקורם‪.‬‬ ‫וכידוע‪" ,‬חיל בלע ויקיאנו" הוא ראשי תיבות שם הקדוש חב"ו‪ ,‬שבו האדם מכוין בשעת‬ ‫הטבילה במקוה‪ ,‬כדי להחזיר אליו את הניצוצות דקדושה שנפלו ממנו‪ ,‬בבחינת חיל בלע‬ ‫ויקיאנו‪ ,‬לבלתי ידח ממנו נדח‪ .‬וזהו "ושבית שביו"‪ ,‬כי אם נחלק את התיבה "שביו" נקבל‬ ‫שב י"ו‪ ,‬י"ו הוא כמנין חב"ו‪ .‬שעל ידי שם חב"ו האדם מחזיר אליו את כל מה ששבה היצר‬ ‫הרע ממנו‪ ,‬את כל ניצוצות הקדושה שנתפזרו ממנו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫"וראית בשביה אשת יפת תואר" )דברים כ"א י"א(‪ .‬היינו‪ ,‬בשעה שתנצח את היצר‪ ,‬אזי‬

‫תרגיש טעם מתיקות בתורה שעל ידה לחמת בו‪ ,‬ביצר‪ ,‬מזיו כבודה וסודותיה‪ ,‬ותהיה יפה‬ ‫לך‪ ,‬להגדיל חשקך בה‪ ,‬ע"ד מה שכתוב )משלי ג' י"ז( דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום‪.‬‬ ‫גם נרמז בתיבת "תואר" בתוספת ד' אותיות שעולה כמנין "תורה"‪ ,‬ואז‪:‬‬ ‫"וחשקת בה ולקחת לך לאשה" )שם(‪ .‬חשקך ותאוותך בתורה יביא אותך להזדווג עמה‪,‬‬ ‫ותשיג בה קנין בנפש כאשה ממש‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל על הפסוק )דברים ל"ג ד'( תורה ציוה לנו‬ ‫משה מורשה קהלת יעקב‪ ,‬אל תקרא מורשה אלא מאורסה‪ ,‬כאשה )ספרי שם(‪ .‬ועוד אמרו‬ ‫)ר' יבמות סג‪ (.‬כי התורה נמשלה לאשה טובה‪ ,‬וזהו ולקחת לך לאשה‪ ,‬ואמרו עוד‪:‬‬ ‫"והבאת אל תוך ביתך" )דברים כ"א י"ב(‪ ,‬דהיינו שהתורה תהיה בתוכך ממש‪ ,‬ע"ד מה שכתוב‬ ‫)תהילים מ' ט'( ותורתך בתוך מעי‪ ,‬כי היא תהיה קנין גמור ופנימי בתוך האדם ממש ולא‬ ‫תצא ממך כלל‪ ,‬וכי אז יתקיים בך גם‪:‬‬ ‫"וגלחה את ראשה" )שם( ענין של גילוי הראש‪ ,‬פי' שכל מה שהיה מעכב ומונע אותך מלימוד‬ ‫התורה "יתגלח" ויתעקר ויסתלק‪ ,‬ואז יוכל האדם לעסוק בתורה ביתר שאת וביתר עוז‪ ,‬וכל‬ ‫הרע יסתלק וישאר רק הפרי הטוב‪ .‬וזהו מה שכתוב‪:‬‬ ‫"ועשתה את ציפורניה" )שם( לשון גידול‪ .‬כמו שעשה הקב"ה לאדם ולחוה כתנות עור‬ ‫וילבישם )בראשית ג' כ"א(‪ .‬פי'‪ ,‬לגדל באדם רק דברים טובים‪ .‬וביותר על פי דברי חז"ל )בר"ר‬ ‫כ' כ"ט(; בתורתו של ר"מ נמצא כתוב כתנות אור )באלף(‪ ,‬ואור זהו אור התורה‪ ,‬כדרשת רז"ל‬ ‫)מגילה טז‪ (:‬אורה זו תורה‪ ,‬ע"ד מש"כ )משלי ו' כ"ג( כי נר מצווה ותורה אור‪ ,‬כי זהו מעלת‬ ‫האדם לעשות צפרניה‪ ,‬וציפורן הוא חלק ומאיר )רמז לאור התורה(‪.‬‬ ‫ולדרכנו אתי שפיר‪ ,‬לשון גידול והלבשה‪ ,‬כי התורה עצמה תתלבש בבגדי עדי פאר וכבוד‪,‬‬ ‫וגם כבוד התורה יגדל ביותר בעינינו‪ ,‬וזהו עשייתה של התורה עצמה‪ ,‬כל זאת משום רוב‬ ‫עמלינו בה‪ .‬ומה יהיה שכרינו אז;‬ ‫"והסירה את שמלת שביה מעליה" )דברים כ"א י"ג(‪ ,‬הקב"ה יסיר ממנו את כל קליפות‬ ‫השטן הסובבות אותנו להכשילנו‪ ,‬בבחינת מה שכתוב )תהילים ק"ט כ"ב( ולבי חלל בקרבי‪.‬‬ ‫כמו שאמרו רז"ל )ירושלמי ברכות ט' ה'( מלמד שהרגו דוד ליצר הרע‪ ,‬כך שלא יוכל היצר‬ ‫עוד להסיתנו ולהזיקנו‪ ,‬וכתוצאה מכך נגיע לדביקות אמיתית בעסקינו בתורה‪ ,‬בלי שום‬ ‫פניה ונגיעה‪ ,‬וניזדכך זיכוך אחר זיכוך ומירוק אחר מירוק‪ ,‬ונתקדש בקדושתה‪ ,‬עד כדי שלא‬ ‫נשבה בשבי היצה"ר אלא בשביה של תורה‪ .‬עד כדי כך‪:‬‬ ‫"ואחר כן תבוא אליה ובעלתה" )שם( שנתחבר לה לתורה בחיבור גמור‪ ,‬ונחדש בה חידושי‬ ‫תורה‪ ,‬כאמרם ז"ל )בבא בתרא י‪ (:‬אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו‪ ,‬דהכוונה על חידושי תורה‬ ‫כמ"ש המהרש"א שם בח"א‪ .‬זאת בדרך של פריה ורביה בתורה‪ ,‬עד שנרגיש את עצמינו‬ ‫כחלק מן התורה עצמה‪ ,‬כאשה ממש‪ ,‬עד שהתורה תהיה חלק מחלקנו ועצם מעצמיותנו‪.‬‬ ‫הרי לנו כי לא בדרך מקרה נקראת פרשה זו של "כי תצא" מידי שנה בשנה דווקא בתקופת‬ ‫ימי האלול‪ ,‬באשר בה מוחבאת ההדרכה הטובה ביותר לימי הדין‪ ,‬בה טמונה הדרך הראויה‬ ‫לכל בר דעת להילחם את המלחמה הקשה והעצומה‪ ,‬מלחמת היצר וחילותיו‪ ,‬המלחמה על‬ ‫חייו‪ ,‬על יעודו עלי אדמות‪ ,‬ועל עולמו בזה ובבא‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫ﬣילוﬥא דצﬢיקיא‬ ‫ט ‪ -‬רבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬מח"ס צדקת הצדיק‬ ‫י ‪ -‬רבי פנחס שפירא מקוריץ‬ ‫יא ‪ -‬רבי יעקב יהודה ליב הלוי‪ ,‬ראב"ד ירושלים‬ ‫יב ‪ -‬רבי שמחה בונים מפשיסחא‬

‫יג ‪ -‬רבי יוסף חיים מבגדאד‪,‬‬ ‫בעל הבן איש חי‬ ‫יד ‪ -‬רבי יעקב מלול‪ ,‬אב"ד וזאן‬

‫פרשת כי תצא ט‘ ﬡלול תשס“ט‬ ‫הﬢ‪‬קת נרות‬ ‫מוצאי שבﬨ‬ ‫ﬧבינו ﬨﬦ‬

‫ירושלים‬

‫תל אביב‬

‫באר שבע‬

‫‪18:33‬‬ ‫‪19:44‬‬ ‫‪20:23‬‬

‫‪18:48‬‬ ‫‪19:46‬‬ ‫‪20:25‬‬

‫‪18:49‬‬ ‫‪19:45‬‬ ‫‪20:24‬‬

‫גלגולה של ציצית‬ ‫"גדלים תעשה לך על‬ ‫ארבע כנפות כסותך אשר‬ ‫תכסה בה" )דברים כב‪ .‬יב(‪.‬‬ ‫הרב מייזלס היה מבצר‬ ‫איתן של אמונה ועוז רוח‬ ‫בתופת של מחנות הריכוז‪.‬‬ ‫כשנלקח במשלוח לאושוויץ‪,‬‬ ‫הוא נטל עמו רק דבר אחד‪ :‬את‬ ‫הטלית שלו‪ .‬לאותה טלית‪ ,‬שקיבל מהדור הקודם במשפחה‪ ,‬היה‬ ‫ערך רוחני ורגשי רב עבורו‪ .‬הטלית היתה עבורו סמל לכך שה' מגן‬ ‫עליו‪ ,‬והוא החליט לא לתת לנאצים לקחת אותה ממנו‪.‬‬ ‫כשהגיעו הוא ומשפחתו לאושוויץ‪ ,‬הם הופשטו מבגדיהם ומכל‬ ‫נכסיהם הארציים‪ .‬הטלית נקרעה ממנו והפכה לחלק מהאוצרות‬ ‫היהודיים ששמרו הנאצים‪ .‬אך ר' מייזלס לא היה מוכן לוותר על‬ ‫הטלית היקרה שלו בקלות כזאת‪.‬‬ ‫לא עבר זמן רב עד שנתקל בטלית המיוחדת שלו‪.‬‬ ‫הוא ביקש לעבוד במחסן‪ ,‬במיון סחורות מוחרמות‪ ,‬ובקשתו נענתה‪.‬‬ ‫הוא מיין את הערימות‪ ,‬ולא עבר זמן רב עד שנתקל בטלית המיוחדת‬ ‫שלו‪ .‬הוא התמלא שמחה‪ ,‬אך כעת היה עליו למצוא דרך להבריח‬ ‫אותה אל מחוץ למחסן‪ .‬לא יהיה קל להחביא פריט בגודל הזה‪.‬‬ ‫נדרש לכך תכנון מדוקדק ומידה רבה של העזה‪ ,‬אך לבסוף הצליח‬ ‫ר' מייזלס לחתוך את הטלית הגדולה ולהפוך אותה לציצית ‪ -‬בגד‬ ‫"ארבע כנפות" ‪ -‬שאותה יכול היה ללבוש מתחת למדי האסיר שלו‪.‬‬ ‫הוא לבש את הציצית שלו מדי יום בהתמדה‪ ,‬למרות סכנת המוות‬ ‫במקרה שיתגלה הדבר‪.‬‬ ‫יום הרה גורל אחד‪ ,‬התרחש הדבר שממנו חשש‪ .‬לאחר שהתקלחו‬ ‫האסירים‪ ,‬שם לב הקאפו הרוסי שעבד בשירות הנאצים‪ ,‬שמדיו של‬ ‫ר' מייזלס נראים תפוחים מכרגיל‪ .‬הוא משך את חולצתו של הרב‬ ‫האומלל וגילה את הציצית המוברחת‪ .‬בזעמו‪ ,‬החל להכות ולקלל את‬ ‫היהודי‪ ,‬ודרש לדעת מהו הבגד שהוא לובש‪.‬‬ ‫ר' מייזלס הצליח לגמגם‪" :‬מלבוש אלוקי"‪.‬‬ ‫ההודאה הכעיסה את הקאפו עוד יותר‪ .‬הוא גרר את היהודי לבונקר‬ ‫שלו‪ ,‬והמשיך להכות בו ללא רחם‪" .‬חזיר"! הוא צעק‪" .‬יש לך החוצפה‬ ‫להגיד לי שאתה לובש מלבוש אלוקי? איפה אלוקים שלך בעולם‬ ‫הזה? מה הוא עשה בשבילך‪ ,‬הפקיר אותך למוות ולחורבן? איך אתה‬ ‫מעז להגיד לי שיש אלוקים"!‬ ‫הקאפו השתתק לרגע‪ ,‬ואז הציע ליהודי הצעה‪" .‬אני נותן לך מוצא‬ ‫אחד‪ :‬אם תוכיח לי שאלוקים קיים‪ ,‬למרות הגיהינום שאתה עובר‬ ‫עכשיו‪ ,‬אני אשחרר אותך‪ .‬אבל אם לא‪ ,‬אני מחסל אותך כאן‬ ‫ועכשיו"‪.‬‬ ‫ר' מייזלס לא ידע מה לומר‪ .‬מה יוכל להגיד?‬

‫הוא התפלל חרישית וביקש את עזרת ה'‪ ,‬ואז אמר‪" :‬אספר לך משל‪.‬‬ ‫פעם היה מנתח גאון שהיה יכול לבצע ניתוחים מופלאים ולרפא‬ ‫אנשים עם מחלות קשות‪ .‬יום אחד הגיעה אליו אשה שסבלה ממחלה‬ ‫פנימית איומה‪ ,‬והיא הסכים לנתח אותה‪ .‬בחדר הניתוחים עמד לצד‬ ‫המנתח סנדלר‪ ,‬שבחן כל צעד ושעל של המנתח‪ .‬הסנדלר ראה איך‬ ‫המנתח חותך בבשר שנראה בריא לחלוטין‪ ,‬וגורם למה שנראה בעיני‬ ‫הסנדלר כנזק עצום לחולה‪ .‬למה לחתוך ברקמה בריאה? הוא חשב‪.‬‬ ‫אני חותך רק בעור פגוע כשאני צריך לתקן אותו!‬ ‫"איזה מנתח טיפש וחסר יכולת"‪ ,‬הסיק הסנדלר‪.‬‬ ‫"בעולם הזה‪ ,‬אנחנו כמו סנדלרים"‪ ,‬הסביר ר' מייזלס‪" .‬אין לנו ולו‬ ‫מושג קלוש איך אלוקים מנהל את העולם‪ .‬לפעמים אנחנו רואים‬ ‫אותו חותך 'רקמה בריאה'‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬וזה דוחה אותנו‪ .‬אבל הוא‬ ‫אדון עולם‪ ,‬והוא יודע הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לדעת"‪.‬‬ ‫חלפו ימים‪ .‬כשהתקרבו כוחות בנות הברית למחנה‪ ,‬אילצו הגרמנים‬ ‫את היהודים לצעוד במצעדי המוות הנוראים‪ ,‬והעבירו אותם ממקום‬ ‫למקום‪ .‬ר' מייזלס מצא את עצמו מובל לקרון בקר שאמור היה‬ ‫להעביר אותו למחנה אחר‪ .‬לפני שהגיע לרכבת‪ ,‬תפס אותו לפתע‬ ‫נאצי בשם וילי‪ ,‬ערך חיפוש על בגדיו ומצא את הציצית היקרה‬ ‫שלו‪ .‬הנאצי קרע את הציצית ונהנה בעליל להשליך אותה אל האש‪,‬‬ ‫שחיסלה אותה כליל‪.‬‬ ‫ר' מייזלס היה שבור‪ .‬הוא ראה בציצית אות לאלוקים שמגן עליו‪,‬‬ ‫וכעת ‪ -‬קרוב כל כך לשחרור ‪ -‬היא נלקחה ממנו והושחתה‪ .‬בנו של‬ ‫ר' מייזלס‪ ,‬שגם הוא שרד את מחנות הריכוז‪ ,‬ניסה לנחם את אביו‪,‬‬ ‫אך לשווא‪ .‬השניים נדחפו אל קרון הבקר‪ ,‬נדחסו יחד עם חבריהם‬ ‫היהודים‪ ,‬בעוד שהשומרים הנאצים ‪ -‬וילי ביניהם ‪ -‬התפרסו בחציו‬ ‫השני של הקרון‪.‬‬ ‫הרב מייזלס המותש והעצוב הניח את ראשו על כתפו של בנו ונמנם‬ ‫קצת‪ .‬לפתע חש בנו חולשה ובחילה עלתה בו‪ ,‬והוא לא היה מסוגל‬ ‫לשאת את כובד ראשו של אביו‪" .‬אני מצטער" הוא אמר לאביו‪" ,‬אני‬ ‫לא יכול לשאת את כובד הראש שלך על הכתף שלי‪ .‬זה כואב לי‬ ‫מדי"‪.‬‬ ‫ר' מייזלס נרתע מאי הרצון הכל כך לא אופייני לבנו‪ ,‬אבל מה יכול‬ ‫היה לומר? הוא הניח את ראשו על כתפו של האיש שעמד לימינו‪,‬‬ ‫בעוד שבנו מניח את ראשו על כתפו של האיש שלשמאלו‪ ,‬ומותיר‬ ‫רווח קטן ביניהם‪.‬‬ ‫באותו רגע‪ ,‬נשמע פיצוץ אדיר מחוץ לקרון הבקר‪ ,‬ורסיס פגז חדר‬ ‫מבעד לקיר הרכבת‪ .‬הוא עבר דרך הרווח שבין ראשיהם של הרב‬ ‫מייזלס ובנו‪ ,‬ופגע ישירות בווילי ‪ -‬השומר ששרף את הציצית ‪-‬‬ ‫כשהוא קוטע את כפות ידיו‪.‬‬ ‫הרב מייזלס סיפר שהשומרים עצמם פנו לוילי ואמרו‪" :‬אתה הרסת‬ ‫את הציצית של היהודי? תראה מה שקרה לך בגלל זה" )"ארזי‬ ‫התורה"(‪.‬‬

‫הפסד גדול בעניניו‬ ‫אפילו אם רואה‪ ,‬שעל ידי שלא יגלה סוד אחרים‪ ,‬יסבב לו הפסד גדול בעניניו‪ ,‬כגון‪,‬‬ ‫שהוא תחת רשות אחרים‪ ,‬ועבור זה יסלקוהו מעבודתו‪ ,‬ולא יהיה לו אחר כך במה‬ ‫לפרנס את בני ביתו‪ ,‬אף על פי כן אסור‪ ,‬ככל שאר חיבי לאוין‪ ,‬שמחויב ליתן כל‬ ‫אשר לו‪ ,‬ולא לעבור עליהם )חפץ חיים(‬

‫‪ .1‬איזו אומה היה ראוי לנו לתעב‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫התורה אסרה זאת?‬ ‫‪ .2‬אימתי השטן מוצא לו פנאי לקטרג?‬

‫תפקידו של המעקה בבית היהודי‬ ‫"כי תבנה בית חדש‬ ‫ועשית מעקה לגגך ולא‬ ‫תשים דמים בביתך כי‬ ‫יפול הנופל ממנו"‪.‬‬ ‫הנה מלחמת היצר‪ ,‬חובה‬ ‫היא על כל אדם ואדם בכל‬ ‫מקום ובכל זמן‪ .‬וצריך כל אחד‬ ‫ואחד לצאת למלחמה עם יצרו ‪-‬‬ ‫שלא יתגבר היצר עליו אלא שהאדם יתגבר‬ ‫על יצרו‪ ,‬ואחר שנתגבר על יצרו צריך הוא לבנות את ביתו‪ .‬והנה כל אדם‬ ‫מישראל הרי הוא בבחינת "בית"‪ ,‬כי שם הוא השראת השכינה הקדושה‪,‬‬ ‫כמו שאמרו הקדמונים )רבינו אפרים שמות כה‪ ,‬ח( על הפסוק "ועשו לי‬ ‫מקדש ושכנתי בתוכם" )שמות כה‪ ,‬ח( ‪ -‬בתוכו לא נאמר אלא בתוכם‪,‬‬ ‫דהיינו בתוך כל יחיד ויחיד‪.‬‬ ‫ועל פי הדברים הללו‪ ,‬אמרתי לבאר ענין סמיכות פרשת מעקה לפרשת‬ ‫כי תצא‪ .‬אמרה תורה‪ ,‬הוי זהיר שכאשר אתה בונה את ביתך ‪ -‬שתבנה לך‬

‫"הקם תקים עמו"‪) .‬כב‪ .‬ד(‬

‫דרשו חז"ל שהרואה בהמת חבירו שרבצה תחת משאה‪ ,‬מחוייב‬ ‫הוא לטעון עם חבירו בעל החמור את המשא‪ ,‬שנאמר "הקם‬ ‫תקים ע מ ו "‪ .‬לאפוקי אם הלכו הבעלים ואמרו לו‪ :‬הואיל ועליך‬ ‫מצוה‪ ,‬אם רצית לטעון ‪ -‬טעון! הרי הדין הוא שהוא פטור לטעון‪.‬‬ ‫ומכאן‪ ,‬דורש הגה"צ רבי ישועה עטייה זצ"ל‪ ,‬בספרו "שערי‬ ‫ישועה"‪ .‬יש ללמוד לכל עניני האדם; אם מקדש הוא את עצמו‬ ‫מלמטה‪ ,‬אזי מקדשים אותו מלמעלה‪ .‬אם האדם מבקש בתפילה‬ ‫"נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה"‪ ,‬והוא עצמו באמת‬ ‫נזהר ומקיים את בקשתו‪ ,‬הרי שמן השמיים יסייעו בעדו ויעזרוהו‬ ‫לשמור את לשונו ושפתותיו‪ ,‬אולם אם אחר התפילה האדם‬ ‫משליך את בקשתו אחרי גבו ואינו פועל מאומה כדי להשמר‬ ‫מדברים אסורים כיצד יעזרוהו מן השמים?‬ ‫שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך"‪) .‬כב‪ .‬ז(‬

‫תדע כי פרשת שילוח הקן מתחלת בכ"ף ומסיימת במ"ם‪ ,‬דהיינו‬ ‫בין הכל סמ"ך‪ .‬וכן פרשת מעקה וכרם מתחילות בכ"ף ומסיימות‬ ‫במ"ם‪ .‬על שם )תהילים קמ"ה( "סומך ה' לכל הנופלים"‪.‬‬ ‫כי בשילוח הקן‪ ,‬הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא גוזלות‪ ,‬ועלה‬ ‫ונפל ומת‪ ,‬היכן אריכות ימיו של זה? וסמכו ה' ליתן לו אריכות‬ ‫ימים לעולם שכולו ארוך )חולין קמ"ב(‪ .‬ובעשיית מעקה סמ"ך‬ ‫לכל הנופלין הראויין ליפול‪ .‬וב"לא תזרע כרמך כלאים" שאינו‬ ‫חייב עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד‪) ,‬ברכות כב(‬ ‫ועי"ז יגרום לו תוקד אש )קידושיו נ"ו(‪ ,‬אמנם כשאינו זורע ע"ז‬ ‫האופן‪ ,‬סמך ה' לכל הנופלים במפולת יד‪") .‬כלי יקר"(‪.‬‬ ‫"וכי תחדל לנדור לא יהא בך חטא"‪) .‬כג‪ .‬כג(‬

‫כך מאיר הרמב"ם בהלכות ערכין )ח‪ ,‬יב( את דברי הכתוב‪:‬‬ ‫אף על פי שההקדשות והחרמין והערכין ‪ -‬מצוות‪ ,‬וראוי לו לאדם‬ ‫להנהיג עצמו בדברים אלו כדי לכוף יצרו ולא יהא כילי )קמצן(‪,‬‬ ‫ויקיים מה שצוו חכמים "כבד את ה' מהונך"‪.‬‬

‫מעקה בכל מקום שלא יכנס יצר הרע ויפיל אותך וישים דמים בביתך‪.‬‬ ‫ואפשר לומר עוד‪ ,‬כי הנה הגג הוא המקום הגבוה בבית‪ ,‬ואמרה תורה‬ ‫אם תצא למלחמה על אויביך ותנצח אותו ויימסר בידך‪ ,‬הוי זהיר שמא‬ ‫תזוח דעתך עליך ותאמר; הנה נצחתי את יצרי ובניתי לי בית חדש מקום‬ ‫להשרות בו שכינה‪ ,‬ולמה לי לעבוד את בוראי לאחר שכבר נצחתי את‬ ‫יצרי?!‬ ‫הלכך ציותה התורה "ועשית מעקה לגגך"‪ .‬הואיל ואתה בטוח בעצמך‬ ‫ובעבודתך שהגעת לשלימות‪ ,‬שהרי אמרו חכמים )אבות ב‪ ,‬ד( אל תאמין‬ ‫בעצמך עד יום מותך! וכדי שח"ו לא תיפול ממדריגתך ותשים דמים‬ ‫בביתך ר"ל ‪ -‬אמרה תורה "זכור את אשר עשה לך עמלק"‪.‬‬ ‫"עמלק" עולה בגימטריא כמנין "רם"‪ ,‬שהוא ענין הגאוה‪ ,‬והוא קליפתו של‬ ‫עמלק המחטיא את ישראל‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪" ,‬המעקה" עולה במנין גימטריא "רך"‪ ,‬רמזה תורה למאמר‬ ‫חכמינו ז"ל )תענית כ‪ ,‬א( "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז"‪,‬‬ ‫כלומר שלא יהא לבו רם ומתגאה ואומר אין לי אחר מלחמת היצר כלום‪,‬‬ ‫שהרי אמרו )תענית לא‪ ,‬א( "דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף יאסף"‪ .‬וכל ימי חייו‬ ‫של אדם חובה עליו ללחום מלחמת קודש ביצר הרע ולהתגבר עליו‪.‬‬

‫אף על פי כן‪ ,‬אם לא‬ ‫הקדיש ולא העריך ולא‬ ‫החרים מעולם ‪ -‬אין‬ ‫בכך כלום‪ .‬הרי התורה‬ ‫העידה ואמרה‪" :‬וכי‬ ‫תחדל לנדור ‪ -‬לא יהא‬ ‫בך חטא"‪.‬‬

‫"על דבר אשר לא קדמו‬ ‫אתכם בלחם ובמים"‪) .‬כג‪.‬‬ ‫ד(‬

‫"שמעתי" ‪ -‬כותב הרב חיד"א זצ"ל בספרו "מדבר קדמות" ‪-‬‬ ‫"מגבר דחיל חטאין‪ ,‬חזרן במצוות ירא ה'‪ ,‬שאלו לו‪ :‬היכן נמצא‬ ‫בתורה עונש כפויי טובה"?‬ ‫והשיב‪ ,‬שאדום עמון ומואב הורישם ה' קני וקניזי וקדמוני‪ ,‬ואדום‬ ‫אמר "לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך"‪ ,‬אף שאמר לו "אוכל‬ ‫בכסף תשבירני" ולא רצה‪ ,‬ועם כל זה לא הקפיד עליו ה'‪ .‬אך על‬ ‫עמון ומואב הקפיד‪ ,‬דכתיב "על דבר אשר לא קידמו אתכם‬ ‫בלחם ומים"‪ ,‬מאחר והיה כפוי טובה שאברהם שם נפשו בכפו‬ ‫להציל את לוט‪.‬‬ ‫וזה שאמר "על דבר אשר לא קדמו אתכם" וכו'‪ ,‬זה דווקא יספיק‬ ‫לענשם משום שהיו כפויי טובה‪ .‬ולסניף אמר "ואשר שכר עליך‬ ‫את בלעם בן בעור" וכו'‪ .‬אבל עיקר הטעם הוא "על דבר אשר לא‬ ‫קדמו אתכם בלחם ובמים" שהיו כפויי טובה‪.‬‬

‫בדרך רמז‬ ‫"ושואל אוב וידעוני"‬ ‫יש לרמוז "ושאול" אותיות "שאול"‪.‬‬ ‫כאן רמז על שאול המלך ששאל באוב ‪ -‬שהאשה בעלת אוב‬ ‫העלתה שמואל הנביא ע"ה באוב‪ ,‬כידוע‪.‬‬ ‫)"בני שלמה"(‬

‫קול השמש דופק‬ ‫אנו כבר בשבוע‬ ‫של‬ ‫השני‬ ‫הרחמים‬ ‫ימי‬ ‫והסליחות ואווירת‬ ‫"אלול" עוטפת‬ ‫בחסד‬ ‫אותנו‬ ‫וברחמים‪ .‬בני עדות‬ ‫משכימים‬ ‫המזרח‬ ‫קום לאמירת הסליחות‬ ‫באשמורת הבוקר‪ ,‬כפי מנהגם‬ ‫כבר מראשית חודש אלול‪ .‬ויש עוד מבין הקוראים שעדיין זוכרים‬ ‫כיצד התעוררו היהודים לאמירת הסליחות‪ ,‬הרבה לפני המצאת‬ ‫השעון המעורר‪.‬‬ ‫כך היה מנהגו של השמש הספרדי בקהילות המזרח‪ .‬מעט לפני‬ ‫עלות השחר‪ ,‬היה השמש קם ממיטתו ונוטל את ידיו‪ .‬בזריזות‬ ‫האופיינית לו היה מתלבש ונוטל את עששית הנפט בידו‪ ,‬וכך היה‬ ‫צועד בסימטאות השכונה ומתחיל בעבודת הקודש שלו‪ :‬להעיר‬ ‫את המתפללים לאמירת הסליחות‪ .‬השמש היה עומד מול חלון‬ ‫הבית ושר את הפיוט‪:‬‬ ‫"עורו נא כי בכל לילה‬ ‫נשמתכם עולה למעלה‬ ‫לתת דין חשבון מפעלה‬ ‫ליוצר ערב ובוקר"‪.‬‬ ‫והיו מי שהתעוררו לצלילי הפיוט‪ ,‬וכאות הכרת הטוב היו ניגשים‬ ‫לאדן החלון ומפייטים אף הם כנגד השמש‪:‬‬ ‫"ימצא אותה מקושטת‬ ‫בטלית ובטוטפת‬ ‫כמו כלה מקודשת‬ ‫תמיד בבוקר בבוקר"‪.‬‬ ‫הנה תיאור ספרותי מתוך ספרו של ר' יעקב יהושע ‪" -‬ילדות‬ ‫בירושלים הישנה"‪ ,‬על אופן ההשכמה לסליחות בשכונת "נחלאות"‬ ‫שבעיה"ק ירושלים ת"ו‪.‬‬ ‫"שלושה המה שהיו משכימים קום‪ ,‬בראש האשמורת השלישית‪,‬‬ ‫לכנס את צאן הקדושים לסליחות ולתחנונים‪ :‬השמש חכם חיים‪,‬‬ ‫הפותח את שערי בית הכנסת‪ ,‬מעלה את המאורות‪ ,‬מלהב את נר‬ ‫התמיד ושופת קומקום קפה לכבוד המקדימים‪ .‬החזן חכם מאיר‪,‬‬ ‫העובר מבית לבית‪ ,‬מעיר הנרדמים ומזרז אותם לקום לעבודת‬ ‫הבורא‪ ,‬ויש שהיה קורא בשמותם‪ :‬שמעון ואליהו! ישראל ועובדיה!‬ ‫ולא היה זז משם עד שנענה לקול הקריאה‪ ...‬ויש שהיה מפזם תוך‬ ‫כדי הילוכו‪' :‬בן אדם‪ ,‬מה לך נרדם‪ ,‬קום וקרא בתחנונים!' וחוזר‬ ‫ומזמר עד שטעם הפיוט חודר לחדרי חדרים‪ ,‬הומה באוזני הישנים‬ ‫ומעמידם על רגליהם‪ .‬והראשון במעלה – הרב הזקן‪ ,‬הרא"מ ז"ל‪,‬‬ ‫שביתו היה נשען אל בית הכנסת‪ .‬הוא היה מתעטף באדרתו‪,‬‬ ‫אדרת השער‪ ,‬חובש מצנפתו והולך ויושב בכורסתו אשר ב'תיבה'‪,‬‬ ‫ומתחיל באמירת 'בקשות' עד האסף המחנה"‪.‬‬ ‫ברובע היהודי‪" :‬כבר מתחילת חודש אלול עטה הרובע היהודי‬ ‫שבירושלים דמות שונה מזו שבשאר ימות השנה‪ .‬משעה שתיים‬ ‫אחר חצות החלו הכל מתעוררים‪ .‬השמשים הקישו במקלותיהם‬ ‫על דלתות ה'חצרות'‪ ,‬פונים בדברי שידול וידידות אל אלה שהיו‬ ‫נמים שנתם‪ ...‬לקום לסליחות‪ .‬והיו שמשים אשר עמדו בפינות‬ ‫הסמטאות שבעיר העתיקה וקראו בקול רם‪' :‬ס‪-‬לי‪-‬חו‪-‬ת!'‬ ‫"מתוך בתי הכנסת הרבים בקעו קולותיהם של החזנים הנודעים‬

‫שאמרו את הסליחות בנעימה מתוקה שהרנינה את ליבות‬ ‫המתפללים‪ .‬לימודינו בבתי הספר‪ ,‬בבתי המדרש ובתלמוד תורה‬ ‫הסתיימו כבר ביום ט"ו באלול‪ ,‬ומיום זה ועד לאחר חג הסוכות‬ ‫היינו חופשיים לנפשנו‪ .‬החוויה העמוקה ביותר שנפלה בחלקנו‬ ‫הייתה הקימה לסליחות‪ .‬מי שלא קם לסליחות היה כילד שלא‬ ‫בגר כל צורכו‪ .‬רבים היו הילדים שהתחננו לפני הוריהם להעירם‬ ‫לסליחות כדי שלא יפגרו אחרי חבריהם‪ .‬אף על פי שתפילת‬ ‫הסליחות נמשכה זמן רב‪ ,‬לא היתה כל סיבה לשעמום כלשהו‪.‬‬ ‫פיוט פיוט וטעמו הערב‪ ,‬אך היו מהם גם פיוטים נוגים ועצובים‪.‬‬ ‫לפעמים אחד מאתנו זכה באמירת הפיוטים הללו משום שחונן‬ ‫בקול ערב‪ .‬אנו מתקרבים לסיום הסליחות‪ .‬השחר מפציע‪ .‬תפילת‬ ‫הסליחות נסתיימה‪ .‬לאחר הפסקה קצרה שבו כולם לבית הכנסת‬ ‫לתפילת שחרית"‪.‬‬

‫מושך בחבל‬ ‫בקרב הקהילות היהודיות שבתימן‪ ,‬המעוררים נקטו בשיטת פעולה‬ ‫אחרת לגמרי‪ .‬שם היו המתעוררים קושרים קצה חבל ברגליהם‪,‬‬ ‫כשאת קצהו השני הם היו מניחים על אדן החלון‪ .‬וכשהשמש היה‬ ‫בא לעורר את המתפללים לאמירת הסליחות‪ ,‬הוא היה מושך‬ ‫בקצה החבל שבחלון‪ ,‬וכך הם היו מתעוררים‪.‬‬ ‫רעיון דומה לזה הונהג לימים גם בשכונת "מאה שערים"‬ ‫הירושלמית‪ ,‬כפי שסיפר הרב ישראל גליס הי"ו על אחד מתושבי‬ ‫השכונה‪" :‬הוא היה קושר לרגלו האחת חבל‪ ,‬ואני הייתי עובר‬ ‫מתחת לחלון ביתו ומושך בחבל עד שהוא התעורר"‪.‬‬ ‫ילדי הקהילה שבתוניס‪ ,‬היו מלווים את השמש בדרכו להעיר את‬ ‫האנשים לאמירת סליחות‪ ,‬כשכל אחד מהם החזיק בידיו קליפת‬ ‫אבטיח מחוררת ובתוכה נר‪...‬‬

‫שטייטס אויף צו סליחות‬ ‫חסידי בעלז שבקריית בעלזא בירושלים‪ ,‬מתעוררים לסליחות‬ ‫לקול קריאת הרמקול המעורר אותם לפנות בוקר‪ .‬נוהל זה הונהג‬ ‫לזכר המנהג שהיה בעיירה בעלזא שבחו"ל‪ ,‬שם היה יהודי מבוגר‬ ‫שתפקידו היה להעיר לסליחות את יהודי העיירה‪ .‬היהודי היה מקיש‬ ‫על הדלת או על החלון של כל בית יהודי בעיירה ואומר ביידיש‬ ‫"שטייטס אויף צו סליחות‪ ,‬שטייטס אויף צו עבודת הבורא"‪ .‬כך‬ ‫היה עובר בין בתי העיירה ומעיר את כולם‪ .‬הבית האחרון היה ביתו‬ ‫של האדמו"ר‪.‬‬ ‫המעורר היה עובר בין הבתים כשבידו "לאמטערנא" – מעין‬ ‫עששית מיוחדת שתפקידה היה להאיר למעורר את הדרך‪ .‬בשנתו‬ ‫האחרונה של האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זצ"ל‪ ,‬כשהרבי כבר היה‬ ‫חלש מאוד‪ ,‬אמרו את הסליחות בשעה מאוחרת‪ ,‬אחרי שהשחר‬ ‫האיר‪ .‬המעניין הוא שעדיין הסתובב המעורר עם העששית בידו‪,‬‬ ‫כדי שלא לשנות מן המנהג הקדום‪.‬‬ ‫בבעלזא‪ ,‬כך מסופר‪ ,‬היו יהודים שעמדו בשוק באמצע העיר‪ ,‬וצעקו‬ ‫"שטייטס אויף צו סליחות שטייטס אויף צו סליחות‪ ,‬שטייטס אויף‬ ‫צו עבודת הבורא"‪ .‬אחרים היו מסתובבים בין הבתים ומעוררים‬ ‫את כל הקהל לסליחות‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬לאחר עלייתו של כ"ק אדמו"ר מהר"א מבעלזא זי"ע‪ ,‬היה‬ ‫השמש דופק על הדלתות‪ .‬היום‪ ,‬נע ר' יצחק אייזיק פריד הי"ו‬ ‫ברכבו – בפקודת האדמו"ר שליט"א ‪ -‬ברחובות "קרית בעלזא"‬ ‫שבירושלים‪ ,‬ומכריז ברמקול את הנוסח העתיק‪ .‬כך‪ ,‬בתוך חצי‬ ‫שעה‪ ,‬מתעוררת כל הקריה לאמירת הסליחות‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬