Mevasser Shalom Berechit 2009

‫נא לשמור על קדושת העלו! ואי לעיי בשעת התפילה!‬

‫בס"ד‬

‫כ"ט בתשרי תש"ע‬ ‫לאור*‪34‬‬ ‫יוצא צ‬ ‫גיליו מספר‬

‫‪72‬‬

‫ע"ש תשב"ר יהונתן שלום חבאני זלה"ה‬ ‫ולעילוי נשמת יוסף בן שלום חבאני זלה"ה‬

‫מברכי החודש‬

‫פרשת השבוע "בראשית"‬

‫ע' שבת‬ ‫ת"א ‪4:45‬‬

‫מוצ"ש‬ ‫‪5:43‬‬

‫י& ‪4:30‬‬

‫‪5:42‬‬

‫חיפה ‪4:35‬‬

‫‪5:42‬‬

‫ב"ש ‪4:48‬‬

‫‪5:44‬‬

‫מוצ"ש רבנו ת&‬ ‫‪6:22‬‬

‫הפטרת השבוע "‪...‬מחר חודש‪} "...‬שמואל א‪ ,‬כ{‬

‫מפרשת השבוע‬

‫דר‪ +‬אר‪/‬‬ ‫תאוות העידוני‬ ‫‪ .1‬האד& חננו הבורא יתבר בשכל לבחור‬ ‫בטוב ולמאוס ברע‪ ,‬כדי שלא יהא נמשל‬ ‫כבהמות שאינ יודעות להבחי בי טוב לרע‪,‬‬ ‫אלא בנראה לעיניי‪ ,‬ועוסקות למלאות כרס‬ ‫ולהרביע בכל מקו שימצאו‪ .‬אבל האד‬ ‫נברא להיות גופו עובד לשכלו‪ ,‬להוציאו מ‬ ‫הכוח אל הפועל‪ .‬וכל מה שיתעד לא יהא אלא‬ ‫לקיו גופו‪ ,‬כדי שיהא בריא ללמוד וללמד‪,‬‬ ‫להבי ולהורות‪ ,‬להשיג האמתות ולהדבק‬ ‫בדרכי האל יתעלה‪ ,‬כדי שיזכה לחיי עול‪.‬‬ ‫ולזה רמזו חכמינו ז"ל פרק הרואה )ברכות סג‪,‬א(‬ ‫שפרשו "בכל דרכי‪ +‬דעהו" )משלי ג‪,‬ו( – ואפילו‬ ‫לדבר עברה‪ .‬כוונת‪ ,‬שאפילו כשיתעסק‬ ‫בצרכי הגו!‪ ,‬שה נקראי עברה‪ ,‬שיהא כוונתו‬ ‫לתכלית האמיתי‪ .‬ועל זה נאמר )אבות ב‪,‬יב(‪ :‬וכל‬ ‫מעשי יהיו לש שמי‪ .‬רצונ לומר‪ ,‬שלא‬ ‫יתעד להנאתו‪.‬‬ ‫‪ .2‬וגרסינ במדרש משלי )משלי יג‪,‬כה(‪" :‬צדיק‬ ‫אוכל לשובע נפשו" – רוצה לומר‪ ,‬הצדיק‬ ‫והמשכיל אוכל מעט כדי לקיי נפשו לעבודת‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אבל הרשע והאוויל אינו כ ‪ ,‬אלא‬ ‫אוכל להנאת גופו וממלא בטנו ואינו חושש‬ ‫להוצאת ממו‪ ,‬כי יחשוב באיוולתו שלא נברא‬ ‫העול הזה אלא לאכול ולשתות‪ ,‬ואינו חומד‬ ‫מ העול הזה אלא אכילה ושתייה בלבד‪.‬‬ ‫ורמז לדבר‪ ,‬פחיתות שמו‪" :‬אוויל" –‬ ‫נוטריקו‪" :‬אכול ושתה יאמר ל‪) "+‬ש& כג‪,‬ז(‪.‬‬ ‫אבל כשהאד )שהוא היחיד בדורו( ישי כוונתו‬ ‫באמת – יחסר מתאוותיו‪ ,‬ולא יתאוו למטעמי‬ ‫הרשעי‪ ,‬הממלאי כרס ועושי כל ימיה‬ ‫כחגי ובטנ חסר תמיד‪ ,‬כדכתיב )ש יג‪,‬כה(‪:‬‬ ‫תחסר"‪ .‬ועליה נאמר )מלאכי‬ ‫"ובט רשעי&שי‬ ‫ב‪,‬ג(‪" :‬וזריתי פרש על פניכ&‪ ,‬פרש חגיכ&‪,‬‬ ‫ונשא אתכ& אליו"‪ :‬ופרשו במסכת שבת‬ ‫)קנא‪,‬ב(‪ :‬אמר רב הונא‪ :‬אלו בני אד שמניחי‬ ‫דברי תורה‪ ,‬ועושי כל ימיה כחגי‪.‬‬ ‫‪ .3‬אבל האכילה הטובה – האוכל לקיו גופו‪,‬‬ ‫כדכתיב )משלי יג‪,‬כה(‪" :‬צדיק אוכל לשובע‬ ‫נפשו"‪ .‬ולא יתאוו למאכלי גסי להשביע‬ ‫תאוותו‪ ,‬אלא המקיי לגו! בבריאותו‪ ,‬כדי‬ ‫שיהיה נפשו זכה להבי החכמות העליונות‬ ‫ולהדבק בשכל הפועל‪ ,‬וכשימות הגו! שתישאר‬ ‫הנפש דבקה למעלה‪.‬‬ ‫)שבע פתילות(‬

‫ולכל בשרו מרפא‪...‬‬

‫ורדי&‬ ‫‪ .1‬מירתח עלי הורדי או השריית במי לשתיה‪ ,‬עוזר‬ ‫לרפא כאבי בט‪ ,‬ומנקה את המעיי‪ ,‬יעיל לריפוי‬ ‫השיעול כשהוא מעורב ע דבש דבורי‪ ,‬והוא טוב‬ ‫לסובלי מכאבי לב‪ ,‬ומכאבי הכליות‪ ,‬כשישתו מי ורדי‬ ‫זה מקל את סבל בשתייתו‪.‬‬ ‫‪ .2‬עלי ורדי& ג טובי לרטייה על העיניי הכואבות‪,‬‬ ‫משפר את הראייה‪ ,‬וכשסוחטי ממנו קצת מי‪ $‬ושמי‬ ‫כמה טיפות בעיניי מרפא את ומחזק את הראייה‬ ‫בסגולתו בס"ד‪.‬‬ ‫)ספר רפואות תימ(‬

‫פתח ַח ּ ָטאת רֹ ֵבץ‪."...‬‬ ‫יטיב לַ ּ ֶ ַ‬ ‫ש ֵאת וְ ִאם לֹא ֵת ִ‬ ‫"הֲ ל ֹֹווא ִאם ּ ֵת ִ‬ ‫יטיב ְ ׂ‬ ‫וברש"י‪ ,‬לפתח קבר חטאת‪ +‬שמור‪ .‬וצרי באור‪ ,‬חטאת באה על שוגג‪ ,‬ועוו הוא‬ ‫מזיד‪ ,‬ופשע במדרגה יותר גדולה‪ ,‬כמו מתכוו למרוד‪ ,‬וא כ למה זה החטאת‬ ‫שומרת על פתח ולא העוו או הפשע? אבל העניי מבואר ע"פ משל‪ .‬לסוחר‪ ,‬שלוה‬ ‫מעות מכמה אנשי‪ ,‬ולבסו! פשט את הרגל‪ .‬נטפלו אליו הנושי וכל אחד חט!‬ ‫סחורה או חפצי מביתו‪ .‬מי שהיה חייב לו אל! שקל‪ ,‬חט!‪ ,‬ומי שחובו הגיע לחמש‬ ‫מאות שקל חט!‪ .‬והיה ביניה בעל חוב אחד‪ ,‬שהלוה היה חייב לו רק עשרי‬ ‫וחמשה שקל‪ ,‬נגש ג הוא לחטו!‪ ,‬נטפלו לו בעלי החוב הגדולי בטענה‪ ,‬מילא לנו‬ ‫מגיע סכומי גדולי אבל חוב קט הוא מה ל בינינו? והלה השיב אמריו‪ ,‬כי ג‬ ‫חובי חוב הוא‪ ,‬ומכיוו שפשט את הרגל‪ ,‬כולנו שווי ויחטו! כל אחד את המגיע לו‪.‬‬ ‫כ העניי‪ :‬כל זמ שהאד חי אי כל משחית יכול להשתלט עליו‪ ,‬ומכיוו שמת‪,‬‬ ‫הכל באי לתבוע את המגיע לה‪ ,‬ואפילו החטאת‪ ,‬הבעל חוב הקט ביותר‪ ,‬ג כ‬ ‫שומר על הפתח‪ .‬והנה ידוע מאמר ז"ל‪ ,‬כי העושה מצווה אחת קונה לו פרקליט‬ ‫אחד‪ ,‬ומי שלמד ועלתה בידו לתר‪ $‬דברי הרמב" או רש"י או תוספות‪ ,‬יצאו המה‬ ‫לקראתו לקבל פניו בעול האמת‪ ,‬כמאמר ז"ל )ב"מ ס"ב‪,‬ב'( אמר רבא‪ ,‬כי שכיבנא ר'‬ ‫אושעיא נפק לוותי‪ ,‬דמתרצנא מתני' כוותי' )כשאמות ר' אושעיה יצא לקראתי‪ ,‬שאני רגיל‬ ‫לתר‪ $‬ברייתות כמותו(‪ ,‬ומעתה נקל לשער העלבו הגדול‪ ,‬שבעת שרבותינו הראשוני‬ ‫והאחרוני יצאו לקראת הנשמה‪ ,‬פתאו יופיע ג המקטרג הנולד מהחטאת ויתבע‬ ‫חלקו! על כ החכ עיניו בראשו להיזהר מכל חטא ועוו‪ ,‬ולא יבוש ולא יכל בעול‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫}ד‪ ,‬ז{‬

‫)החפ‪ $‬חי על התורה(‬

‫אל תצדק הרבה‬ ‫שם ה'" )ד‪,‬כו(‬ ‫קרֹא ְּב ׁ ֵ‬ ‫הו ַחל לִ ְְק‬ ‫"‪ָ ...‬אז ּ‬

‫הוחל‪ ,‬לשו חולי‪ ,‬לקרוא את שמות האד וכו' בשמו של הקב"ה‪ ,‬לעשות אלילי‬ ‫ולקרות אלוקות )רש"י(‪ .‬אנוש היה נכדו של האד הראשו‪ ,‬ובוודאי סיפר לו אד‬ ‫הראשו כי הקב"ה בכבודו ובעצמו טיפל בו בבריאתו‪ ,‬והוא יתבר ברא את כל‬ ‫הבריאה כולה‪ ,‬וא כ הרי לא יתכ שבדורו של אנוש יאמינו בני אד בכוח של‬ ‫אלילי‪ .‬אכ‪ ,‬כבר ביאר הרמב" )ריש הלכ' עבודה זרה(‪ ,‬כי אמת הוא שבדור אנוש היו‬ ‫מכירי את הש הנכבד והנורא‪ ,‬ולא היו ואומרי שאי א'לוה מלבד אליליה‪,‬‬ ‫אלא היו סבורי שהואיל וברא כוכבי וגלגלי להנהיג את העול‪ ,‬ונתנ במרו‪,‬‬ ‫וחלק לה כבוד‪ ,‬א"כ הרי בוודאי שרצו הא'ל שבני אד יכבדו ויגדילו את מי‬ ‫שגידלו המל וכיבדו‪ .‬רק משארכו הימי‪ ,‬אז נשתכח הש הנכבד ונורא מפי כל‬ ‫היקו‪ ,‬ומדעת‪ ,‬ולא הכירוהו‪ ,‬עכת"ד הרמב"‪ .‬על זה באה אזהרת שלמה המל ‬ ‫ע"ה בקהלת "אל תצדק הרבה"‪ ,‬כי מתו צדקות יתירה‪ ,‬לעסוק בכבוד של מי שלא‬ ‫נצטוו לכבד‪ ,‬מתו זה נעקרה ונשכחה כל עיקרה של האמונה מפי כל היקו&‪ .‬דבר‬ ‫זה הוא לימוד לכל דור ודור‪ ,‬שמתו העסק בצדקות יתירה‪ ,‬אשר לא נצטווינו מפי‬ ‫רבותינו הקדושי‪ ,‬אשר כל דבריה מפי הגבורה‪ ,‬מתו זה יתכ להשיג את ההפ ‬ ‫הגמור – להגיע לידי עקירת עיקר העיקרי‪.‬‬ ‫) מראש אמנה(‬

‫דובר אמת בלבבו‬ ‫דו – קוטביות באמת‬ ‫הנפש מיוסדת על אמת ומקור השקר הוא בגו!‪ ,‬ועל האד להפו את עצמו לאיש‬ ‫אמת בכל מהותו‪ .‬לכ צרי האמת לחדור לתו ההרגשות והמידות‪ ,‬ההנהגה‬ ‫והמעשי‪ .‬כל ידיעה וכל הכרה של אמת שנשארו מסוימות בשכל בלי כל רוש&‬ ‫בלב ובמעשה – מבחינת האד& אינ אמת‪ ,‬כי לא מילאו את תפקיד לקרב את‬ ‫האד& לתכליתו להיות איש אמת! והנה מידיעה והכרה מופשטת עדיי לא ייוולד‬ ‫איזה רוש בלב ובמעשה‪ .‬לכ צריכה הידיעה וההכרה המופשטת להוליד מיד הערה‬ ‫מרשימה או מסקנה מעשית הנקלטת בלב ובמעשה‪ .‬נמצא כי הידיעה וההכרה היא‬ ‫קוטב אחד של העבודה הקוטב השני הוא קבלת הרוש בלב ובמעשה‪ ,‬א ע"י‬ ‫הערה חדשה או ע"י מסקנה מעשית‪ .‬אי אפשר לנוח ולעצור בעצ ההכרה‪ ,‬כי היא‬ ‫רק קוטב ראשו‪ ,‬ועליה להוריד מיד את הקוטב השני‪ .‬דוגמא למהל זה נוכל לקחת‬ ‫מהמלאכי שנאמר עליה "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" )יחזקאל א‪,‬יד(‪ ,‬ורש"י‬ ‫מבאר )בחגיגה יג‪ ,‬ע"ב( "מוציאות ראש מתחת הרקיע הנטוי למעלה מראשיה –‬ ‫ומכניסות אות ממורא השכינה במהירות‪ ,‬כריצה ושיבה של להב היוצא מ הבזק"‪,‬‬ ‫הכרה ומורא – ה שני הקוטבי בתנועת של חיות הקודש‪.‬‬ ‫)עלי שור(‬

‫הלכות והליכות‬

‫מסילות חיי& בחינו‪+‬‬ ‫א נסתכל בסימ האופייני ביותר‪ ,‬בנטייה לאכילה‬ ‫ושתייה מוגזמת‪ ,‬ניווכח‪ ,‬שלעתי קרובות מפתחי‬ ‫המחנכי בעצמ נטייה זו של חניכיה מתו רשלנות‬ ‫בתכנו פעולותיה החינוכיות‪ .‬ישנ משפחות המקפידות‬ ‫אינה י‬ ‫מאוד על " ‪.‬‬ ‫שתיית "טפה טובה"‪ .‬אנשי‬ ‫התורה" ועל‬ ‫אוכל טוב‬ ‫הבית מאושרי לקבל "מנה טובה של בשר מטוג"‪ ,‬וכדבר‬ ‫המוב מאליו מקבל האב "דבר מיוחד בשבילו"‪ .‬במשפחה‬ ‫כזו קשה להניח‪ ,‬שיצא ממנה ב המכוו את התעניינותו‪,‬‬ ‫בעיקר‪ ,‬לרוחניות ולמוסריות והפעיל בתורה ובמעשי‬ ‫טובי‪ .‬במשפחה שההורי אוהבי לזלול ולסבוא‪ ,‬או‬ ‫מגלי‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬עניי רב בזוללות וסובאות‪ ,‬מוכשרת‬ ‫הקרקע "החינוכית" לעשות ג את הב לזולל וסובא‪.‬‬ ‫הורי יקרי‪ ,‬אל תעוררו את בניכ לזוללות וסובאות!‬ ‫אל תעוררו בה את התשוקה לכ ‪ ,‬ואל תתנו לה פרס‬ ‫של אוכל טוב! מאיד ‪ ,‬אל תמנעו מה את האוכל שאת‬ ‫אוכלי! תנו לה ולכל אנשי ביתכ‪ ,‬מכל מה שאת‬ ‫בעצמכ אוכלי‪ .‬השתדלו לאכול אוכל פשוט ובמידה‬ ‫צנועה‪ .‬כ ילמדו הבני מכ לאכול ולשתות במידה‬ ‫הראויה‪ ,‬כדי לחיות להתחנ לקראת עבודת ה' בחיי‪.‬‬ ‫במקרה שתאכלו פע ארוחה טובה יותר‪ ,‬תנו לילדי את‬ ‫מנת ממנה‪ ,‬כרגיל‪ ,‬וכ ילמדו מכ‪ ,‬שארוחה כזו אינה‬ ‫מהווה אושר מיוחד‪ .‬נוס! לזה תנו לה הזדמנות מפע‬ ‫לפע ליהנות מארוחה כזו‪ ,‬כדי שלא תתעורר בה תאווה‬ ‫מיוחדת לאוכל טוב וכדי שידעו מתו ניסיונ ה‪ ,‬עד‬ ‫היכ מגיע האושר שנרכש ע"י אכילת בשר מטוג וע"י‬ ‫שתיית יי טוב‪ .‬אחרת עלול הרגש של ה"בלתי ידוע"‬ ‫לעורר בדמיונ גירוי חזק ולהבטיח הנאה בלי מצרי‬ ‫באכילת הדברי שה בבחינת "מי גנובי"‪ .‬תנו‬ ‫לבניכ הזדמנויות רבות להשתת! בביתכ בשמחה של‬ ‫מצווה‪ ,‬כדי שילמדו ליהנות מהרוחניות והמוסריות‬ ‫כאחד‪ .‬שמחה זו בקיו המצווה תדחה את השמחה‬ ‫ב"זול" בזוללות ותמלא את הצעיר רגש של סלידה‬ ‫מהופעת היצר בצורתו הגסה הבהמית‪ ,‬וע"י זה ימנע את‬ ‫עצמו מחבורה של זוללי שאי לה שאיפה עילאית יותר‬ ‫מאשר להשביע את תאבונ ע"י זלילה‪.‬‬ ‫)רבי שמשו רפאל הירש זצוק"ל(‬

‫"הבוטח בה' חסד יסובבנו"‬

‫בתי משפט – לענייני משפחה‬ ‫‪ .1‬ערכאה הנוגסת באופ הקשה ביותר בתחו בית הדי‬ ‫היהודי‪ ,‬וכמעט כל פסיקותיה נוגדי את דיני התורה‪,‬‬ ‫לר והיזקה רב ומצוי‪ ,‬הוא "בית המשפט – לענייני משפחה"‪.‬‬ ‫יחודו בזה שאינו ד במישור – הפלילי כלל‪ ,‬אלא כל דיניו‬ ‫ותחו שיפוטו סובבי בענייני שתו המשפחה‪ ,‬בי אד‬ ‫לקרובו או בי איש לאשתו‪ .‬כגו‪ :‬אבהות‪ ,‬אמהות‪ ,‬מזונות‪,‬‬ ‫יחסי ממו בי בני זוג‪ ,‬אפוטרופסות‪ ,‬החזקת קטיני‪ ,‬שינוי‬ ‫ש‪ ,‬גיל‪ ,‬אימו‪ ,$‬ענייני ירושה‪.‬‬ ‫‪ .2‬חמורה שבעתיי התערבות בית המשפט‪ ,‬והחלתו את‬ ‫משפט העמי על תביעות אזרחיות‪ ,‬שבי אד או עזבונו‬ ‫לבי ב משפחתו בענייני הצוואה והירושה‪ .‬שדרכי הירושה‬ ‫בדי תורה נקראי חוקה‪ ,‬והסכמה סתמית אי מועילה‬ ‫להעביר הנחלה מהיורשי ע"פ די תורה‪ ,‬בלא לבצע‬ ‫קנייני המועילי בהלכה‪.‬‬ ‫‪ .3‬ועוד שערכה זו דנה ג בשאר נושאי חמורי ורגישי‬ ‫המשתייכי ל"ענייני משפחה"‪ ,‬כגו בתביעות שונות‬ ‫לקביעת המעמד האישי‪ ,‬או בדיני שעילת סכסו בתו ‬ ‫המשפחה‪ ,‬וכ בתביעות למזונות או למדור‪ ,‬וכ תביעות‬ ‫לאבהות או לאמהות‪,‬וא! תביעות ממו שבי בני הזוג‬ ‫לאיזו המשאבי בניה וכו'‪ .‬לצערנו בכל הנושאי הנ"ל‬ ‫דעת בית משפט זה הפוכה הפ הגמור מדעת תורה וכל‬ ‫חוקיו וערכיו שואב הוא מתרבות העמי‪.‬‬ ‫‪ .4‬הפועל היוצא מפסיקת ערכאה זו הוא גרימת שיבושי‬ ‫קשי בזיהוי המעמד האישי‪ ,‬כטעויות חמורות בזיהוי‬ ‫וקביעת אב ובנו וכו'‪ .‬ופעמי א! בהיתרי נישואי‬ ‫האסורי בתכלית‪ ,‬עפ"י חוק שיפוט בענייני התרת נישואי‪,‬‬ ‫וכ גור להוצאת ממו רב שלא כדי תורה ה מהיורשי‪,‬‬ ‫עפ"י חוק הירושה וה בי בני הזוג עפ"י חוק יחסי ממו בי‬ ‫בני זוג )חוק איזו משאבי(‪ ,‬ופסקיו משליכי וגורמי לסיבוכי‬ ‫ובעיות קשות‪ ,‬בעניי כשרות של גיטי דבר הנוגע לאיסור‬ ‫אשת איש החמור‪ ,‬וגור לחשש ממזרי‪ .‬וכל זה נובע‬ ‫מחוסר התחשבות בית המשפט לקודשי ישראל‪ ,‬מתו זלזול‬ ‫והפניית עור! לחוקי תורת – ישראל וערכיה‪.‬‬ ‫)המשפט וישראל(‬

‫ולפעמי& מפרנס הבורא בני אד רבי ע"י אד אחד‪,‬‬ ‫כדי להבחי ע"י כ א אד זה עובד את הא'לוהי או‬ ‫ממרה אותו‪ ,‬והבורא עושה לו את הדבר הזה לאמצעי‬ ‫ניסיו ואמצעי פיתוי חזק ביותר‪ .‬ואד& כזה המפרנס‬ ‫אחרי‪ ,‬א הוא טיפש‪ ,‬הוא טועה בשלושה דברי‪ .‬טעות‬ ‫אחת היא‪ ,‬שהוא לוקח את ההו‪ ,‬שהבורא גזר שייקח‬ ‫אותו‪ ,‬בדרכי מגוני ורעי‪ .‬ואלו היה מחפש אותו‬ ‫בדרכי הגוני‪ ,‬היה ג כ מגיע אל שאיפתו ורצונו‪ ,‬והיה‬ ‫יוצא ידי החובות שהתורה מטילה עליו‪ ,‬והיה טוב לו‬ ‫בעול הזה‪ ,‬ולא היה חסר לו מאומה מהדברי שהבורא‬ ‫גזר שיהיו לו‪ .‬והטעות השנייה היא‪ ,‬שהוא חושב שכל‬ ‫הרכוש שהגיע לידיו‪ ,‬נית לו לצור מחייתו הוא‪ ,‬ומתו ‬ ‫כ עינו צרה מלתת ממנו משהו לא! אד‪.‬‬

‫אד& ומלא‪+‬‬ ‫פע& אחת נשא רבי משה מקוברי את עיניו למרו& וקרא‪:‬‬ ‫"מלא‪ ,+‬מלא‪ ,+‬אי זו גבורה גדולה להתקיי& כמלא‪+‬‬ ‫בשמי&‪ .‬אי אתה צרי‪ +‬לאכול ולשתות‪ ,‬לגדל בני& ולפרנס‬ ‫אות&‪ .‬רד לאר‪ /‬ותעמול על מאכל ומשקה‪ ,‬גידול בני&‬ ‫ופרנסה‪ ,‬ונראה א& תישאר מלא‪".+‬‬

‫אמרת השבוע‬

‫אל מקום שאדם בורח בשעת צרתו‪,‬‬ ‫ניכר הוא ששם שורשו‪.‬‬ ‫)רבי צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל(‬

‫)חובות הלבבות(‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬ ‫לפדיו‬ ‫שבויי&‬ ‫לגלעד ב‬ ‫נוע&‬ ‫ואביבה‬ ‫שליט‬ ‫הי"ו‬

‫ללידה‬ ‫קלה‬ ‫למאיה‬ ‫בת חנ‬ ‫ומזל‬ ‫עזרא‬ ‫הי"ו‬

‫לרפואת‬ ‫הילה‬ ‫בת‬ ‫בת שבע‬ ‫חבאני‬ ‫הי"ו‬

‫לרפואת‬ ‫רו ב‬ ‫ליאור‬ ‫ואיילה‬ ‫ב שבת‬ ‫הי"ו‬

‫לרפואת‬ ‫אלמוג‬ ‫ב‬ ‫שמעו‬ ‫ביטו‬ ‫הי"ו‬

‫לעילוי‬ ‫נשמת‬ ‫מרי& בת‬ ‫שולמית‬ ‫בדני ז"ל‬ ‫תנצב"ה‬

‫לעילוי‬ ‫נשמת‬ ‫אלמוג‬ ‫ז"ל בת‬ ‫מנשה‬ ‫הי"ו‬ ‫תנצב"ה‬

‫לעילוי‬ ‫נשמת‬ ‫דוד ב‬ ‫שמעו‬ ‫ז"ל‬ ‫תנצב"ה‬

‫להערות‪ ,‬בירורי&‪ ,‬והקדשות נא להתקשר לפלאפו ‪ 052/2541721‬לאלעזר חבאני‪ .‬כתובתנו ב דוא"ל‪[email protected] :‬‬