יחידה של סיפור – סצינה. סצינה מוגדת ע"י המיקום שלה ,כלומר החלפת מקום זה סצינה אחרת. שוט – פעולה של מצלמה בין קאט לקאט. סצינה קולנועית – סיקוואנס שוט סיקוואנס – יחדה סיפורית בשוט אחד. קגמושה – ביפנית מייצג גם צל וגם כפיל .סרט של אקירה קרסוואה .הסרט שימש כבסיס למחזה שהוצג בארץ ובויים ע"י גלעד אברון – הר לא זז (שם ההצגה). אינטרפרטציה – פרשנות. המיתולוגיה של סיפור מלחמת ישראל מול עמלק ,וכל עוד משה רבנו לא יוריד את הידיים עם ישראל ינצח. קרסוואה למד ציור – מוכר בתחומו הקולנועי והציורי. כל סרט על תקופת הרנסנס באירופה נראה כמו ציור מכיוון שרק ככה תועדה התקופה ,הרבה ציורים נעשו בתקופת הרנסנס .הבתים ששרדו הריהוט ששרד. תיאטרון יפני בשם "נו" שם מציגים בצורה מיושנת ביותר כמה שיותר קרוב למאה ה.16 - יש תרבויות שאנו מכנים אותם שהולכות לכיוון של הגזמה ,ביטוי מוקצן של רגש ,בחברה הישראלית יש הקצנה כזו של הרגשות ,בניגוד לתרבות היפנית המינימליסטית (למה לצייר יער שאפשר לצייר עלה אחד) השפה שלהם גם מינימליסטית .כמו ב"קגמוש" מינימום תנועות מצלמה וחיתוכים. הקטע שנצפה בכיתה הוא שוט אחד (סיקוואנס) ,שני אחים שאחד מלך ואחיו שמשמש ככפילו (העם צריך את המלך כדי לנצח) המלך מפחד שיקרה משהו לו ולאחיו גם יחד ולכן הדמות השלישית שמוצע לו להיות כפיל שני. ניתוח הקטע כציור :מיקומים קבועים פריים ,חלל ואיפה נגמרת התמונה. מינימאליזם – יש צבע אחד שדומיננטי בקטע (אפור) פה ושם נקודות לבנות וכתם אחד אדום אצל כל אחת מהדמויות (להדגיש את הדמיון בניהם) ,מיעוט באביזרים הבמה ריקה .מינימום תמונה. הפריים – מכסה את כל מה שצריך ,לא חתוך ,כל הבמה .הפריים מחולק לשלושה חלקים ,מחולק ע"י העצמים (השרביט והנר) .כל דמות נמצאת בשליש נפרד .המלך נמצא במרכז הפריים ,הוא הדמות הבולטת מבין שלושת הדמויות שנראות בדיוק אותו הדבר .יש ריחוק של הפריים שלא מאפשר לראות ולהבדיל באמת בין הפרצופים זה בעזרת שימוש בלונג שוט .הריחוק דומה לתיאטרון אתה מרגיש כאילו אתה יושב בשורה טובה באולם תיאטרון. קומפוזיציה (חזית ורקע) – המלך ואחיו באותו קו האופק ,מי שמועמד להיות כפיל שני לא נמצא באותו הקו ,יושב במישור אחר להבדיל בין כל הדמויות .הבלטת שונותו של המלך נעשית ע"י הבמה שעליה יושב (מוגבה) ,האמצעיות שלו בפריים גם הופכת אותו ליותר חשוב .יש באמצע מעל המלך דקורציה על הקיר עושה את המלך יותר חשוב .תאורה גם יוצרת למלך צל ורק לו יש ,לאחיו הצל הוא מחוץ לפריים (חיתוך מהפריים לשם האומנות וההבעה .גם הנר שעומד בפריים נותן הרגשה כאילו הוא עושה למלך את הצל (מה שלא נכון כמובן כי צריך מקור אור גדול כדי ליצור צל כזה). ניתוח הקטע כתיאטרון :משחק ,תנועות ,קול. ג'סטות -המלך הוא מאוד מלכותי ,כאילו יודע שכל במצלמות מכוונות אליו .תנועות מחושבות ומלכותיות .שני האחים יושבים בישיבה שתנוחת הגוף מתוכננת .הקגמושה החדש (הכפיל השני) משפיל פנוי ,ידיו קרובות יותר לגוף שלו .האח לא כפיל מושלם כלומר הג'סטות באות להמחיש כי הוא לא בדיוק המלך ולהמחיש ההבדל בניהם .האח מחכה את המלך .הקגמושה לא זז ,משפיל פנים .תנועות המלך איטית ומלכותית .הקגמושה כשמגיב הוא מגיב בספונטניות ונותן ביטוי לכל רגשותו .באגרסיוביות .הנר משמש כגבול וכשהקגמושה יוצר מהגבול האח רוצה להגן על המלך (בא לדקור אותו (אבל לא עושה זאת כי המלך עוצר אותו). קול – המלך קר מלכותי ,מדבר לאט ובאדישות .הקגמושה כמו תנועותיו גם קולו נע עולה ויורד. בספונטניות .האח בקול דומה למלך בתור היותו כפילו הקרוב ביותר. קרסוואה מדגיש בסרט זה את הדימיון בין ציור ותיאטרון במאה ה.16 -
עישון ,ווין וואייט– בקטע שראינו בכיתה ,סצינה מסוף הסרט ,בו מוכר בחנות הטבק מספר סיפור לדמות אחרת. המספר (ארווי קייטל) מצולם מספר סיפור ושומע הסיפור ולאט לאט שומע הסיפור נעלם ,המצלמה אט אט עושה זום על המספר ,אלו אלמנטים שבאאים רק מהקולנוע .הקאט ותנועת המצלמה .בסוף המצלמה מתרכזת בפה ולא מפסיקה לעשות קלוז אפ .עד לשבירה של קאט ורואים אקסטרים קלוז אפ של עיניו של שומע הסיפור (וויליאם ארט) .זה מאוד לא ריאליסטי וכך גם בולט. הסרט מתרחש בחנות טבק ,יש סיטואציות מאוד ריאליסטיות בסרט ,אט אט נעלמת הפרסונה מהסרט כמו בקטע האחרון שנצפה בכיתה .מגיעים בסופו של דבר לפרסונה המספרת ,הסרט מתעסק במשמעות המופשטת של קורא ,מאזין והמספר .כך הוא ממחיש את זה התמקדות בפה ואז קאט והעיניים של הצופה. המטרה של צפיה בסרט ,קריאת ספר ,הליכה לתיארטון ,התמודדות עם אלו מהנה ,מנסים לפענח את הטקסט ,רק לאחר הפיענוח אנו מרגישים יותר מועשרים.