Maadanei Asher Shoftim 2009

‫‪ä"ôø ïåéìéâ‬‬ ‫)‪('å äðù‬‬ ‫‪è"ñùú íéèôåù úùøô‬‬

‫‪ìù åúåëæì íéàöåé ìáú éáçøá úåðåéìâä‬‬

‫‪àâééô äéç úá äëìî ìãðééù úøîå íéøî ïá êåøá áøä‬‬

‫‪é"ò ì"é‬‬ ‫‪"øùà éðãòî" ïåëî‬‬

‫‪?‰˘‡ ‰Ê· ˘„˜Ï ¯˘Ù‡ ̇‰ ‰ÂˆÓ‰ ˙ÓÁÓ ˜¯ ÛÒÎ ‰Â˘˘ ıÙÁ‬‬ ‫·‪ Ô˙˘¯Ù‬י''ז י''ב ‪ԉΉ χ ÚÂÓ˘ È˙Ï·Ï Ô„ʷ ‰˘ÚÈ ¯˘‡ ˘È‡‰Â‬‬ ‫‪.'‚ ‡Â‰‰ ˘È‡‰ ˙Ó ËÙ¢‰ χ ‡ '‚Â‬‬

‫‡·‪ :‰„‰ȷ ڄ‰ Ï‬מדחה ראיה זו‪ ,‬משום דאפשר דהרמב''ם‬ ‫מיירי מאתרוג שאף שנפסול אותו יש בזה שוה פרוטה בעצם‬ ‫א''כ אין שום נפק''מ‪.‬‬

‫‪ Ì''·Ó¯‰ ‰‰‬פרק ד' מהלכות ממרים הלכה ב' וכן ג' כתב דזקן ממרא אינו‬ ‫חייב רק כשנחלק בדבר שיכול להביא לידי חיוב מיתה אפילו‬ ‫אחר מאה דברים‪ ,‬אבל בדבר שאינו יכול להביא לידי חיוב מיתה‬ ‫אינו חייב זקן ממרא כגון אם נחלקו בדבר מדברי לולב או שופר‬ ‫או ציצית זה אומר פסול וזה אומר כשר‪.‬‬

‫‪ :ڄ‰ȷ ڄ‰ ‰˘˜ÓÂ‬ואי קשיא לך דלא הויא להרמב''ם‬ ‫לסתום והויא ליה לפרש ולחלק‪ ,‬דאם הוא באופן שהמצוה גורם‬ ‫שיהא בה שוה פרוטה אז יש בו נפקותא לענין קדושין ויש‬ ‫במחלוקתם דבר המביא לידי מיתה ונעשה זקן ממרא‪.‬‬

‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬הרי גם כשנחלקו בלולב או בשופר אם היא פסול‬ ‫או כשר‪ ,‬הויא נמי נפק''מ לענין מיתה‪ ,‬שהרי אם קידש בו אשה‪,‬‬ ‫אם הוא כשר מקודשת והויא אשת איש‪ ,‬ואם הוא פסול אינו‬ ‫מקודשת לא הויא אשת איש ואינו חייבת מיתה‪ ,‬א''כ מדוע כתב‬ ‫הרמב''ם שאינו חייב כשנחלק עמהם בשופר ולולב‪ ,‬הא כתב‬ ‫אפילו אחר מאה דברים אם יביא למיתה חייב הזקן ממרא‬ ‫מיתה‪ ,‬כך הקשה החיד''א בברכי יוסף אור''ח סימן י''ג‪ ,‬וכן בשו''ת נודע ביהודה אה''ע‬ ‫מהדורא תנינא סימן ס''ז‪ ,‬וכן במנחת חינוך מצוה תצ''ו‪ ,‬וכן בשו''ת עמודי אור סימן צ''ז‬ ‫ס''ק ד'‪ ,‬וכן בכלי חמדה בפרשתן ע''מ קי''ב‪.‬‬

‫‪ :Ï''‰ ‡È˘Â˜ ÁÎÓ‬יש פוסקים שפשטו מה שנסתפק המשנה‬ ‫למלך פרק ד' מהלכות אישות סוף הלכה י''ט במקדש אשה באתרוג שאינו‬ ‫שוה פרוטה בעצם‪ ,‬ורק בשביל המצוה שוה פרוטה‪ ,‬האם‬ ‫מקודשת כיון דבעצמותו אינו שוה פרוטה‪ ,‬אפשר דאינו‬ ‫מקודשת‪ ,‬ומניח בספק שאלה הנ''ל‪ ,‬ומביאים ראיה מהרמב''ם‬ ‫הנ''ל שדבר ששוה פרוטה רק מחמת המצוה אינו מקרי שהוא‬ ‫שוה פרוטה‪ ,‬דמדכתב הרמב''ם דכשנחלקו אם לולב כשר או לא‬ ‫אינו יוצא נפק''מ של חיוב מיתה‪ ,‬וקשה הא איכא נפק''מ אם‬ ‫קידש אשה בלולב הנ''ל דלדעת המכשירים הויא אשת איש‬ ‫ולדעת הפוסלים לא הויא קדושין ולא הויא אשת איש‪ ,‬אלא‬ ‫ש''מ שאפילו לפי דעת הדיין שאומר כשר לא הויא אשת איש‪,‬‬ ‫כיון שאינו שוה בעצם לכן אינו יוצא נפק''מ של חיוב מיתה‪ ,‬כך‬ ‫מביא החיד''א בספרו ברכי יוסף אור''ח סימן י''ג‪ ,‬וכן בשו''ת נודע ביהודה באה''ע מהדורא‬ ‫תנינא סימן ס''ז בשם שואל‬

‫‪ ˜ÁˆÈ ˙È· ˙''¢·Â‬אור''ח סימן ק''ח ס''ק ז' כתב דסברת המשנה למלך‪,‬‬ ‫כיון דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון בעינן שיהא שוה לכל‪ ,‬ואף‬ ‫דבודאי אם שוה פרוטה למקצת בני אדם מקודשת‪ ,‬זה כששוה‬ ‫פרוטה בעצמותו‪ ,‬אבל כשאינו שוה בעצמותו לא מהני‪.‬‬

‫‪ :ı¯˙ÓÂ‬אין זה קושיא כלל‪ ,‬דאטו הרמב''ם כרוכלא לחשוב‬ ‫וליזול כל הדברים שיש במציאות שיכולין להביא לידי איסור‬ ‫שיש בו חיוב כרת‪ ,‬הרי הרמב''ם נשמר מכל זה שכתב שם בפרק ד'‬ ‫הלכה ב' צריכים לבדוק ולחקור אם מחלוקת זה מביא לידי דבר זה‬ ‫וזה מביא לדבר שני אפילו אחר מאה דברים אם יבא לבסוף‬ ‫לדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת‪ ,‬הרי שמביא כלל זה שצריכים‬ ‫לחקור‪ ,‬ולכן לא היה צריך לפרט בלולב כלום‪.‬‬ ‫‪ ‡''„ÈÁ‰ ÔÎÂ‬בספרו ברכי יוסף אור''ח סימן י''ג‪ ,‬וכן כתב בעמודי אור סימן צ''ז אות ד'‪,‬‬ ‫וכן בכלי חמדה בפרשתן ‪:¯Á‡ ÔÙ‡· ÂÊ ‰È‡¯ ˙ÂÁ„Ï Â·¯ Ì˘· ‡È·Ó‬‬ ‫משום דאפילו לאומר שהאתרוג פסול וכאן אינו שוה פרוטה‪,‬‬ ‫מ''מ היא ספק מקודשת שמא שוה פרוטה במדי‪ ,‬ובכהאי גוונא‬ ‫אינו נעשה זקן ממרא‪ ,‬דבעינן דלזה לא יהיו קדושין כלל ולזה‬ ‫יהיו קדושין גמורין‪ ,‬א''כ אפשר דאף בשוה פרוטה מחמת המצוה‬ ‫מקודשת‪.‬‬

‫‪ ˜È˘ Ì''¯‰Ó ˙''¢·Â‬אור''ח סימן שכ''ט כתב דמיסתבר דדבר שאין לו‬ ‫שווית רק מחמת המצוה נמי מקרי שווית‪ ,‬דכיון דקימ''ל לענין‬ ‫הקדש דאין לו אלא מקומו ושעתו‪ ,‬וכיון דבשעה זו הוא שוה כך‬ ‫וכך‪ ,‬למה לא נימא דצורך מצוה לא גרע משאר צרכי העולם הזה‬ ‫שהם גורמים שווי‪.‬‬ ‫‪ ·˜ÚÈ ˙Ïȇ˘ ˙''¢· ÔÎÂ‬חלק ב' סימן נ''ב כתב דמהני וז''ל מצד‬ ‫הסברא נראה הדין הלזה זר‪ ,‬דמאחר שהאתרוג בשביל המצוה‬ ‫שוה פרוטה ותוכל למכרו בפרוטה בוודאי מקניא נפשה ולאפוקי‬ ‫מהך סברא צריך ראיה גמורה‪.‬‬ ‫‪ ÔÁÏ˘‰ ͯڷ ·˙Î ÔÎÂ‬אה''ע סימן ל''א ס''ק ט''ז וז''ל ויראה לי דודאי‬ ‫אם לכל ישראל שוה פרוטה מצד מצוות ונמכר בשוה פרוטה‬ ‫בודאי מקודשת‪ ,‬דמה לי אם שיויו מצד שנצרך לאכילה או מצד‬ ‫שנצרך למצוה סוף סוף הויא שוה פרוטה‪.‬‬

‫‪áãåð äæ ïåéìâ‬‬ ‫‪äáåùçä äùàä úîùð éåìéòì‬‬ ‫‪ä"ò ìà÷æçé áøä úá ä÷áø úøî‬‬ ‫‪.ä.á.ö.ð.ú æ''ñùú ìåìà 'å äøèôð‬‬ ‫‪äéãëðå äéãìé é''ò çöðåä‬‬ ‫‪‰''Ú „ȘÒÈÊ È΄¯Ó ·¯‰ ˙· ‰ÏÁÓ ‰ÎÏÓ ˙¯Ó ,Ï''Ê „„ ÛÒÂÈ ·¯‰ Ô· ‰˘Ó ·¯‰ ''ÏÚÏ‬‬ ‫˙¯‪˜¯‡È ÂÈ ‡''ËÈÏ˘ ¯‚‰ „ȘÒÈÊ È΄¯Ó '¯ È"Ú Ì‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫‪Ï‚¯‰ „Ú ÌÈÈ˙ÓÓ Ì‡‰ ‰˙ÈÓ ·ÈÈÁ˙˘ ÈÓ‬‬ ‫‪?‡¯È ÂÚÓ˘È ÔÚÓÏ Â˙ÈÓ‰Ï È„Î‬‬ ‫·‪ Ô˙˘¯Ù‬י''ז י''ג ‪.„ÂÚ Ô„ÈÊÈ ‡Ï ‡¯È ÂÚÓ˘È ÌÚ‰ ÏÎÂ‬‬

‫‪Ì˘‡‰ ˙‡ ¯·Î ‚¯‰˘Î ÌÈÓÓÂÊ ÌÈ„Ú ÌÈ‚¯Â‰ Ôȇ Ú„Ó‬‬ ‫‪?‰˙ÈÓ ÌÈ·ÈÈÁ ̉ ÌÈÁˆÂ¯ ÔÈ„Ó È¯‰‬‬ ‫·‪.ÂÈÁ‡Ï ˙¢ÚÏ ÌÓÊ ¯˘‡Î ÂÏ Ì˙È˘Ú Ë''È Ë''È Ô˙˘¯Ù‬‬

‫‡‪ ‰˘Ó· ‡˙È‬סנהדרין פ''ט ע''א אין ממיתין אותו לא בבית דין‬ ‫שבעירו ולא בבית דין שביבנה אלא מעלין אותו לבית דין הגדול‬ ‫שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנאמר‬ ‫וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד דברי רבי עקיבא‪ ,‬ר' יהודה‬ ‫אומר אין מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין‬ ‫ושולחין שלוחין בכל המקומות איש פלוני נתחייב מיתה בבית‬ ‫דין‪.‬‬

‫‪È''˘¯ ˘¯ÈÙ‬‬ ‫מכאן אמרו הרגו אין נהרגין‪.‬‬

‫‪ Ô˙˘¯Ù· È''˘¯ ‰‰‬פירש לפי המ''ד שסובר שוכל העם ישמעו‪,‬‬ ‫מכאן שממתינים לו עד הרגל‪ ,‬וממיתים אותו ברגל‪.‬‬ ‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬מדוע כאן לגבי זקן ממרא פסק כמ''ד שממתנים עד‬ ‫הרגל‪ ,‬ומדוע לגבי בן סורר ומורר דכתיב נמי דברים כ''א כ''א וכל‬ ‫ישראל ישמעו ויראו כתב רק שצריך הכרזה ולא המתנה עד‬ ‫הרגל‪ ,‬כך הקשה המזרחי בפרשתן‪ ,‬וכן בכלי חמדה בפרשתן‪ ,‬וכן בבנין אריאל בפרשתן‪,‬‬ ‫וכן בשפתי חכמים בפרשתן‪ ,‬וכן בערוך לנר סנהדרין פ''ט ע''א וכן השואל ומשיב בספרו‬ ‫דברי שאול מהדורא קמא‪ ,‬וכן במרגלית הים סנהדרין פ''ט ע''א‪ ,‬וכן בשו''ת גנזי יוסף סימן‬ ‫ס''ח‪.‬‬

‫‡‪:ÌȈ¯˙ ‰ÓÎ ‡ÎÈ‬‬ ‫‡‪ .‬בן סורר ומורר לא משכחת שימתינו להמיתו‪ ,‬דהרי מבואר‬ ‫בגמ' סנהדרין ס''ט ע''א שכל ימיו של בן סורר ומורר אינו אלא ג'‬ ‫חדשים וא''כ לפעמים אם יש יותר משלשה חדשים עד הרגל‬ ‫יתבטל דין סורר ומורר ולכן אי אפשר לפרש כן‪ ,‬משא''כ בזקן‬ ‫ממרא‪ ,‬כך תירץ השואל ומשיב בספרו דברי שאול מהדורא קמא‪ ,‬וכן הכלי חמדה‬ ‫בפרשתן‪ ,‬וכן בשו''ת גנזי יוסף סימן ס''ח‪ ,‬וכן במרגלית הים סנהדרין פ''ט ע''א‪.‬‬

‫‪ :¯˘‡ È„ÚÓ‬יש להעיר דמאחר שנעשה בן סורר בתוך הג'‬ ‫חדשים‪ ,‬שוב הורגים אותו אף לאחר ג' חדשים‬ ‫·‪ .‬שאני בן סורר ומורר כיון דאם רצו האב למחול יכולים‬ ‫למחול כמבואר בגמ' סנהדרין פ''ח ע''ב א''כ העשה קיל דהויא ליה‬ ‫כאילו אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל‪ ,‬וגם בחולו של מועד‬ ‫אסור בכהאי גוונא מיתת בית דין‪ ,‬כיון שיכול להתבטל‬ ‫העשה‪ ,‬לכן לא רצה לפרש שממיתים אותו ברגל‪ ,‬משא''כ‬ ‫בזקן ממרא שאי אפשר למחול‪ ,‬א''כ אינו יכול להתבטל‬ ‫העשה‪ ,‬לכן דוחה את הרגל‪ ,‬כך תירץ בבנין אריאל בפרשתן‪.‬‬ ‫‚‪ .‬שאני בן סורר דאם האב מחל לו‪ ,‬נמחל לו ונפטר מענשו‪ ,‬ולכן‬ ‫סוקלים אותו מיד כי חוששים שמא ימחול האב‪ ,‬אבל בזקן‬ ‫ממרא אין להם לבית דין למחול‪ ,‬עיין גמ' סנהדרין פ''ח ע''ב ולכן‬ ‫יכולים להמתין‪ ,‬כך תירץ בשו''ת גנזי יוסף סימן ס''ח‪.‬‬ ‫„‪ .‬זקן הממרא הסברא נותנת שיש להמיתו בפני בית דין הגדול‬ ‫שבירושלים שכן כלפיהם חטא‪ ,‬משא''כ בבן סורר‪ ,‬כך תירץ‬ ‫באמרי שפר לגר''נ אשכנזי שפירא לובלין שנ''ז‪.‬‬

‫‪ .‰‬שמכיוון שבבן סורר נאמר ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים‪,‬‬ ‫ברור שאין שומרים אותו עד הרגל‪ ,‬כי אם יהרג ברגל‪ ,‬למה‬ ‫דווקא אנשי עירו‪ ,‬והרי כל ישראל עולים לירושלים‪ ,‬כך תירץ‬ ‫במהר''י איסרלן‪.‬‬

‫‪ .Â‬בזקן ממרא כתיב וכל העם והרבה אנשים עממים לא‬ ‫מתפעלים רק מראיה‪ ,‬לכן כתב שממתנים להמית לעיני‬ ‫כולם‪ ,‬משא''כ בבן סורר כתיב ישראל‪ ,‬והם מתפעלים‬ ‫משמועה לבד‪ ,‬כך כתב רש''ש סנהדרין פ''ט ע''א‪.‬‬

‫ומקורו במשנה מכות ה' ע''ב‬

‫כאשר זמם ולא כאשר עשה‪,‬‬

‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬הלא העדים הורגים את הנידון‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫בפרשתן י''ז ז' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו‪ ,‬ואיתא בגמ'‬ ‫סנהדרין מ"ה א' כי מעולם לא אירע מצב שהעדים לא הצליחו להמית‬ ‫את הנידון והוזקקו לעזרת העם כדי להמיתו‪ ,‬וכלשון הגמרא לא‬ ‫שנה בו אדם מעולם‪ ,‬אם כן מדוע כאשר כבר הומת הנידון אין‬ ‫העדים הזוממים נהרגים‪ ,‬הן אמת שמדין כאשר זמם לא ניתן‬ ‫להורגם לפי שנאמר כאשר זמם ולא כאשר עשה‪ ,‬אך מדוע אין‬ ‫הורגים את העדים מדין רוצחים‪ ,‬שהרי במו ידם הם הרגו את‬ ‫הנידון שעתה לאחר הזמת העדים‪ ,‬התברר שהוא היה חף מפשע‪,‬‬ ‫כך מקשה הגה'''ק מקוטנא בקונטרס מעט צרי על הרמב''ם בתוך ספרו ישועות מלכו פרק ו'‬ ‫מהלכות תשובה הלכה ד'‪ ,‬וכן בספר חמדת ישראל קונטרס נר מצוה ע''מ פ''ב‪ ,‬וכן בשיח‬ ‫יצחק מכות ב' ע''ב בד''ה ומה הסוקל‪.‬‬

‫‡‪:ÌȈ¯˙ ‰ÓÎ ‡ÎÈ‬‬ ‫‡‪ .‬על פעולת הרציחה לא יתחייבו העדים כיון שהם פעלו לפי‬ ‫פסק הבית דין שפסק שמגיע לנידון מיתה וכתיב אלוקים נצב‬ ‫בעדת קל‪ ,‬כך תירץ הגה'''ק מקוטנא בקונטרס מעט צרי על הרמב''ם בתוך ספרו‬ ‫ישועות מלכו פרק ו' מהלכות תשובה הלכה ד'‪.‬‬

‫·‪ .‬ע''פ מה דמבואר בגמ' כתובות ל''ג ע''א דעדים זוממין אין צריכים‬ ‫התראה משום דאינהו בעי מיקטל בלא התראה גם הם נהרגין‬ ‫בלא התראה‪ ,‬א''כ זה דווקא אם נרצה לחייב מצד כאשר‬ ‫זמם‪ ,‬אבל אם באת לחייבם מצד רוצח שוב צריך התראה‪,‬‬ ‫וכיון דליכא התראה אינן נהרגין‪ ,‬כך תירץ הכלי חמדה בספרו חמדת‬ ‫ישראל קונטרס נר מצוה ע''מ פ''ב‪.‬‬

‫‚‪ .‬ע''פ מה דאיתא בגמ' סנהדרין כ''ז ע''א דעד זומם חידוש‪ ,‬דמאי‬ ‫חזית דסמכת אהני סמוך אהני‪ ,‬כלומר מה שהאמינה התורה‬ ‫לעדים האחרונים‪ ,‬הרי זה חידוש דין מיוחד שחידשה התורה‪,‬‬ ‫ואילו לא נתחדש דין זה‪ ,‬לא היינו מאמינים לעדים‬ ‫האחרונים יותר מלראשונים ולא מבטלים את עדות‬ ‫הראשונים‪ ,‬חידוש זה לא נאמר אלא כאשר הנידון חי‪ ,‬אבל‬ ‫כאשר כבר נהרג בטלה גזירת הכתוב שאנו מאמינים‬ ‫לאחרונים יותר מלראשונים‪ ,‬ושוב אנו חוזרים לכלל של מאי‬ ‫חזית דסמכת אהני סמוך אהני‪ ,‬אם כן אין לנו ודאות‬ ‫שהראשונים העידו שקר כלל ואין להם דין רוצחים על‬ ‫הריגתו בידיהם‪ ,‬כך תירץ בשיח יצחק מכות ב' ע''ב‪.‬‬ ‫„‪ .‬כיון שהעדים הם שניים‪ ,‬ומבואר בגמ' ב''ק י' ע''ב שאם הכוהו‬ ‫עשרה בני אדם בעשרה מקלות‪ ,‬הרי כולם פטורים‪ ,‬ולכן כיון‬ ‫ששני העדים שהעידו עליו הורגים אותו‪ ,‬לכן אי אפשר‬ ‫לחייבם משום רציחה‪ ,‬כך תירץ כ''ק האדמו''ר מגור זצ''ל בעל הפני מנחם‬ ‫בספרו תורתך שעשועי ע''מ קל''ט‪.‬‬

‫‡·‪ :‰Ê ı¯˙ ‰Á„ Ï‬דהגמ' מדברת כאשר הכוהו בעשרה‬ ‫מקלות‪ ,‬אולם אם הכוהו עשרה בני אדם במקל אחד‪ ,‬נחלקו‬ ‫בכך הראשונים עיין בדבר אברהם חלק א' סימן כ' ויש מי שסובר‬ ‫שבמקל אחד כולם חייבים‪ ,‬כי מכח כולם נהרג‪ ,‬ואף כאן הלא‬ ‫הדין הוא שזורקים עליו אבן גדולה ונהרג‪.‬‬ ‫‪ .‰‬כוונת הגמ' שמדין עדים זוממים אין נהרגים‪ ,‬אבל פשיטא‬ ‫שאם דחפו העד בידים והרגו חייב מיתה מדין רוצח‪ ,‬שהרי‬ ‫לא יעלה על הדעת שמכיוון שהעיד בו עדות שקר והוזם‪,‬‬ ‫ייצא נשכר וייפטר על מה שדחפו והרגו בידים‪ ,‬כך תירץ בשו''ת‬ ‫מהרי''א הלוי חלק ב' סימן קנ''ח‪.‬‬

‫‪?˙¢Ù ÈÈ„ Ï˘ ˙Â„Ú ˙Ï·˜ ˙Ú· ˙ÂÈ‰Ï ÌÈÎȯˆ ÌÈÈÈ„ ‰ÓÎ‬‬ ‫·‪ Ô˙˘¯Ù‬י''ז ו' ‪.˙Ó‰ ˙ÓÂÈ ÌÈ„Ú ‰˘Ï˘ ‡ ÌÈ„Ú ÌÈ˘ ÈÙ ÏÚ‬‬ ‫‪ ¯Â˜ÁÏ ˘È‬בשעת קבלת עדות בדיני נפשות האם בעינן כ''ג‬ ‫דיינים כמו שצריך בעת הדין או דילמא לקבלת עדות מספיק ג'‬ ‫דיינים‪.‬‬ ‫‪ Ô‡‚ ‰È„ÚÒ· ‡˙ȇ ‰‰‬מובא ברמב''ן בפרשתן דפשט הכתוב "שנים"‬ ‫עדים או "שלשה" שהם מקבלי עדות שניהם‪ ,‬עיין מכות ה' ע''ב כמה‬ ‫דרשות ילפינן‪.‬‬

‫‪ :ÂÈÏÚ ‰Ó˙ Ô''·Ó¯·Â‬וז''ל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו‪ ,‬כי‬ ‫עדות דיני נפשות לא תקובל רק בפני סנהדרין של עשרים‬ ‫ושלשה‪.‬‬

‫דהוא דיני נפשות‪ ,‬מ''מ כיון דגזירת הכתוב הוא דבעיר הנידחת‬ ‫בעינן בית דין הגדול היו צריכים לקבלת העדות ג''כ שבעים‬ ‫ואחד‪ ,‬אלא על כרחך כדברי הגאון דקבלת עדות אינה שוה לדין‪,‬‬ ‫ודי תמיד בשלשה‪ ,‬עיין במנחת חינוך מצוה ת''ט ס''ק ג' עוד ראיה‪.‬‬ ‫‪ ‰„ÓÁ ÈÏηÂ‬בפרשתן ע''מ ק''ב ‪ :‚''Ò¯Ï ‰È‡¯ ‡È·‰‬מהא דאיתא בגמ'‬ ‫סנהדרין י''ז ע''ב אמר רב יהודה אמר רב כל עיר שאין בה שנים לדבר‬ ‫ואחד לשמוע אין מושיבין בה סנהדרין‪ ,‬וברש''י לדבר שבעים‬ ‫לשון ואחד לשמוע שיהא מבין בשבעים לשון‪ ,‬נראה מדבריו‬ ‫שאם יש בה ג' לדבר חשובה לכ''ע עיר להושיב בה סנהדרין‪,‬‬ ‫אע''ג דיתר הסנהדרין אינם מבינים בשבעים לשון‪ ,‬וע''כ דזה‬ ‫אינו בכל שומעין מפי המתורגמן‪ ,‬כיון דשלשה יש עליהם תורת‬ ‫בית דין‪ ,‬הם מקבלים העדות ומציעין הדבר לפני יתר הסנהדרין‪,‬‬ ‫ועיין בר''ן סנהדרין י''ז שכתב שרש''י סובר כרס''ג‪.‬‬

‫‪ :„ÂÚÂ‬דהפסוק מיירי בעדים ולא בקבלת עדים‪.‬‬ ‫‪˙Ó‡ ˙Ù˘· ÔÎÂ‬‬

‫ראש השנה כ''ה ע''ב וכן בשו''ת הרדב''ז חלק א' סימן ש''ל‪ ,‬וכן‬

‫בהגהות חש''ל סנהדרין י''ז ע''ב כתב מסברא נראה דכל הנוגע לדיני‬ ‫נפשות לא מהני קבלת העדות רק בפני בית דין של כ''ג‪.‬‬ ‫‪ ‰˘Ó ·È˘‰ ˙''¢·Â‬לבעל הישמח משה סימן ס' מובא בייטב לב בפרשתן כתב‬ ‫דיש להביא ראיה דבעינן כ''ג בדיני נפשות‪ ,‬מהא דאמרינן בגמ'‬ ‫סנהדרין ח' ע''ב תבעו נפשות בתחלה בעשרים ושלשה‪ ,‬וברש''י‬ ‫דאמר להביא עדים‪ ,‬חזינן דבעינן כ''ג לקבלת עדות בדיני נפשות‪.‬‬ ‫‡·‪ :‰Á„ Ï‬דזה רק מדרבנן‪ ,‬דאם יקבלו עדות בג' ויצטרכו אח''כ‬ ‫להוסיף הרי זילוזול להבית דין של ג' כמו שכתבו התוס' שם‪,‬‬ ‫אבל מדאוריתא סגי קבלת עדות בג'‪.‬‬ ‫‪ Ú˘Â‰È ÈÙ·Â‬מכות ה‪ ,‬וכן בשו''ת חתם סופר אה''ע סימן צ''ד חלק א'‪ ,‬וכן בחו''מ סימן‬ ‫י''ג‪ ,‬וכן בשו''ת שאילת יעקב חלק ב' סימן מ''ו ‪Ô''·Ó¯‰ ˙ÈÈ˘Â˜ ı¯˙Ï ıÈÏÓ‰‬‬ ‫‪ Ô‡‚ ‰È„ÚÒ ÂÈ·¯ ÏÚ‬וז''ל אף שאיני כדאי להכניס ראשי בין‬ ‫הרים גדולים ורמים אעפ''כ תורה היא וללמוד אני צריך‪ ,‬דבמאי‬ ‫פשיטא ליה להרמב''ן דלקבלת עדות נפשות בעינן כ''ג‪ ,‬דהא‬ ‫קרא דושפטו העדה והצילו העדה דמיניה ילפינן דבעינן כ''ג‬ ‫בדיני נפשות‪ ,‬בגמר דין איירי דתלוי ברוב דיעות‪ ,‬משא''כ לענין‬ ‫קבלת עדות מה לי בית דין של ג' או בית דין של כ''ג מה לי דיני‬ ‫ממונות מה לי דיני נפשות‪ ,‬דמן התורה בתרוויהו בעינן דרישה‬ ‫וחקירה דכתיב משפט אחד יהיה לכם‪ ,‬ואע''ג דודאי מסתמא‬ ‫אורחא דמילתא שאין עדים מעידין בדיני נפשות‪ ,‬אלא קרוב‬ ‫לגמר דין‪ ,‬והיינו לפני בית דין של כ''ג‪ ,‬אכתי מיהא אשכחן‬ ‫שהעדים חולין או שהם במדינת הים במקום שאין שם סנהדרין‬ ‫ואשמעינן קרא‪ ,‬דאפילו בכה''ג נמי אשכחן דיומת המת על פיהן‬ ‫כגון שנתקבל עדותן בג'‪.‬‬

‫‪ ÍÂÈÁ ˙ÁÓ·Â‬מצוה תס''ד ס''ק י''ט ‪‰È„ÚÒ ÂÈ·¯ ˙ËÈ˘Ï ‰È‡¯ ‡È·Ó‬‬ ‫‚‡‪ :ÔÂ‬וז''ל ואי כדברי הרמב''ן דקבלת עדות שוה להדין‪ ,‬א''כ‬ ‫בדברים הנצרכים סנהדרין של שבעים ואחד מגזירת הכתוב כמו‬ ‫עשרים ושלש בשאר דיני נפשות‪ ,‬והיה צריך קבלת העדות גם כן‬ ‫בשבעים ואחד‪ ,‬וכאן לגבי עיר הנידחת בעינן שבעים ואחד‪,‬‬ ‫ומ''מ מבואר דקבלת העדות אינה צריכה בין דין הגדול‪ ,‬אלא על‬ ‫כרחך דקבלת העדות אינה תלויה בהדין‪ ,‬א''כ סגי קבלת העדות‬ ‫בשלשה כיון דהם בית דין‪.‬‬ ‫‪ :˜ÏÁÏ ÏÏÎ ‡¯·Ò ÔȇÂ‬דבית דין של שלשה אין דנין כלל דיני‬ ‫נפשות‪ ,‬אבל עשרים ושלשה דדנין דיני נפשות יכולים לקבל כיון‬

‫‪ :‰„ÓÁ ÈÏΉ ˜ÈÒÓÂ‬דתלוי מחלוקת הנ''ל אם בעינן כ''ג בקבלת‬ ‫עדות בב' תרוצים בתוס' מנחות ס''ה ע''א ד''ה ויודעים על הא דאמרינן‬ ‫התם בגמ' דכלהו סנהדרין ידעי בשבעים לשון‪ ,‬הקשו מהא‬ ‫דאמרינן בגמ' די בשנים לדבר ואחד לשמוע‪ ,‬ותרצו בתרוץ‬ ‫הראשון דכלהו לאו דווקא‪ ,‬א''כ סבירא ליה כרס''ג‪ ,‬ובתרוץ‬ ‫השני כתבו דבדיני נפשות בעינן שכלהו ידעו ובדיני ממונות לא‬ ‫בעינן כלהו‪ ,‬א''כ חזינן דהיכא דבעינן כ''ג צריכים כולם להבין‪.‬‬ ‫‪¯˙ÂÓ ‰Ê˘ ȇ„· Ú„ÂÈ ˘È‡‰Â ¯ÂÒ‡ ‰Ê˘ ÏÎ‡Ó ÏÚ Â„ÈÚ‰˘ ÌÈ„Ú‬‬ ‫‪?‡ÚȈ· ÏÂÎ‡Ï ¯˙ÂÓ Ì‡‰‬‬ ‫‪ ¯Â˜ÁÏ ˘È‬שנים שאמרו על דבר אחד שזה אסור ויש אחד שיודע‬ ‫בבירור שהוא מותר ושקר העידו האם מותר לאכול מאותו דבר‬ ‫בצינעא או אסור‪.‬‬ ‫‪ ¯Â˘ ¯Âη· ‰‰‬יבמות פ''ז ע''ב‪ ,‬ובתבאות שור סימן א' כתב וז''ל קמבעי‬ ‫ליה שנים שאמרו על דבר אחד שאסור הוא‪ ,‬ויש אחד שיודע‬ ‫בבירור שהוא מותר ושקר העידו מהו שיאכל מאותו דבר‬ ‫בצינעא בל יודע לאיש‪ ,‬אע''ג דבפרהסיא ודאי אסור הוא ולאו‬ ‫כל כמיניה ובית דין מצווים עליו להפרישו‪ ,‬מ''מ בצינעא יש‬ ‫לומר דמותר ויש לומר דאסור‪.‬‬ ‫‪ „''·‡¯‰ ˙Ú„ ‰‰Â‬פרק י''א מהלכות שגגות הלכה ח' נראה להתיר‪ ,‬דפסק‬ ‫כרבי יהודה דנאמן אדם אעצמו יותר ממאה איש‪ ,‬ומוקמינן לה‬ ‫בגמ' כריתות י''ב ע''ב דלא אמרה רבי יהודה אלא בינו לבין עצמו‪.‬‬ ‫‡·‪ Ì''·Ó¯‰ Ï‬פסק כרבנן דהעדים נאמנין ומוקמינן לה התם‬ ‫בגמ' דקאי אבינו לבין עצמו‪.‬‬ ‫‪ :Ì''·Ó¯‰ Ï˘ ÂÓÚËÂ‬לא משום דמסתמא טעה נגד העדים ואין‬ ‫לו להאמין לעצמו‪ ,‬דהא כתב להדיא פרק ח' מהלכות יסודי התורה הלכה ג'‬ ‫וז''ל הא למה זה דומה לעדים שהעידו לאדם‪ ,‬על דבר שראה‬ ‫בעיניו שאינו כמו שראה‪ ,‬שאינו שומע להם אלא יודע בודאי‬ ‫שהן עדי שקר‪ ,‬אלא טעמו של הרמב''ם כיון דאנן אסרי עליו‬ ‫בפרהסיא אסור אפילו בצינעא‪ ,‬על דרך שאמרו חז''ל כל מה‬ ‫שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדי חדרים אסור‪ ,‬ויש‬ ‫שסוברים דהטעם משום שטועה‪,‬‬ ‫ויש שסוברים משום שנעשית חתיכה דאיסורא‪,‬‬

‫אמרי בינה הלכות שחיטה סימן ב' ד''ה היכא‪,‬‬ ‫שו''ת קנאת סופרים סימן ה'‬

‫ד''ה והנה‪ ,‬וכן תורת חסד סימן ט''ז‪ ,‬פרי יצחק ח''ב סימן ל''ח‪.‬‬

‫‪ :¯Â˘ ¯Âη‰ ˜ÈÒÓÂ‬שאין להתיר כי אם לצורך גדול‪,‬‬

‫וכן כתב בפרי‬

‫מגדים הלכות שחיטה בהקדמה‪ ,‬וכן בחכמת שלמה יור''ד סימן א' בסופו‪ ,‬ועיין דרכי תשובה‬ ‫יור''ד סימן א' ס''ק י''ב‪ ,‬שו''ת שו''מ מהדורא תנינא חלק ב' סימן ט''ז‪.‬‬

‫‪˙˙Ï ·˘Á„ ÔÂÈÎ ÏÁ ÈΉ ‡Ϸ ‡‰ ˙Â„È ÔÈ„ ‰˜„ˆ· Íȯˆ Ú„Ó‬‬ ‫מה שהקשתם בשם ראשונים ואחרונים על הא דאיתא בגמ' נדרים ז' ע''א יש יד‬ ‫לצדקה או אין יד לצדקה היכי דמי אלימא דאמר הדין זוזא לצדקה והדין נמי‪,‬‬ ‫ההוא צדקה עצמה היא‪ ,‬אלא כגון דאמר הדין‪ ,‬ולא אמר מה הדין‪ ,‬נמי צדקה‬ ‫קאמר או דילמא מאי והדין לנפקותא בעלמא קאמר‪ ,‬ודבורא הוא דלא אסקיה‪,‬‬ ‫ולהלכה קימ''ל יור''ד סימן רנ''ח ס''ק ב' דהמפריש סלע ואמר הרי זה צדקה‬ ‫ואמר על אחר וזה גם‪ ,‬השני צדקה‪ ,‬דיש להקשות לשיטת הפוסקים מובא‬ ‫ברמ''א יור''ד סימן רנ''ח ס''ק י''ג דאם חשב בלבו לתת איזה דבר לצדקה חייב‬ ‫לקיים מחשבתו‪ ,‬א''כ למאי צריך כלל דיני ידות בצדקה‪ ,‬הא כיון דחשב לתת‪,‬‬ ‫הרי מימילא מתחייב לתת‪ ,‬ותרצתם בארבע אופנים‪.‬‬ ‫‪˙„‰ ȘÈÊÁÓ ˆ''Ó„ ‡''ËÈÏ˘ Ò‡¯‚ ˙‰˜ È‡Ó˘ È·¯ ÌÒ¯ÂÙÓ‰ Ô‡‚‰‬‬ ‫נראה לתרץ בארבע אופנים‪ {„Á‡‰ .‬ע''פ מה שכתב בשו''ת ושב הכהן סימן ח''י‬ ‫וכן בשו''ת בית יצחק יור''ד חלק ה' סימן פ''ה דאפילו כשחל צדקה במחשבה‪,‬‬ ‫מ''מ לא הויא כמסירה להדיוט להכי איצטריך קרא לידות‪ {È˘‰ .‬ע''פ שיטת‬ ‫הר''י קרקוס פרק י''ד ממע''ק הלכה י''ב דאפילו כשחל במחשבה‪ ,‬מ''מ אינו‬ ‫עובר על הלאו דלא יחל דברו דלא הויא דיבור כ''ש במחשבה‪ {È˘ÈÏ˘‰ .‬ע'' פ‬ ‫מה דאיתא בשו''ת ושב הכהן דאפילו אם נאמר שבנדר אינו יכול לחזור תוך כדי‬ ‫דיבור‪ ,‬מ''מ כשנדר במחשבה יכול לחזור תוך כדי דיבור‪ ,‬א''כ ניחא דבעי קרא‬ ‫לידות שלא יכול לחזור‪ {ÈÚÈ·¯‰ .‬ע''פ מה דכתבו האחרונים דנדר במחשבה‪,‬‬ ‫כיון דלא הויא כמסירה להקדש יכול לשנות מעני לעני עיין בספר צדקה ומשפט‬ ‫פרק ד' הערה י''ג וא''כ צריך קרא לידות שלא יוכל לשנות מצדקה לצדקה‪.‬‬ ‫‪‰¯Â˙ Ϙ ˙·È˘È ÌÈÏ˘Â¯È Â''È ȯÒÏ Ô¯‰‡ Á'‰·‰‬‬ ‫יש לציין דבשו''ת אבני נזר יור''ד סימן רצ''ב תירץ בעוד אופן עי''ש‬

‫‪‰‡‰ ȯÂÒȇ· ‰˜„ˆ ˙ÂˆÓ ÌÈÈ˜Ï ¯˙ÂÓ Ì‡‰‬‬ ‫מה שהבאתם בשם שו''ת בית דוד ליטער סימן י''ט שחקר אם יוצאים מצות‬ ‫צדקה באיסורי הנאה‪ ,‬למשל מי שיש לו בביתו איסורי הנאה‪ ,‬ויש עני חולה‬ ‫שיש בו סכנה‪ ,‬אם מקיים בזה מצות צדקה‪ ,‬דאם נאמר דיצא ידי צדקה‪ ,‬א'' כ‬ ‫נהנה באיסורי הנאה‪ ,‬ואף דמצות לאו ליהנות‪ ,‬מ''מ היכא דמשתרשי ליה דהיה‬ ‫צריך להוציא מעות על המצוה‪ ,‬לכ''ע אסור‪ ,‬וכתבתם לפשוט מהא דכתב בשו''ת‬ ‫האלף לך שלמה חו''מ סימן ח' דאסור לקיים מצות פריעת בעל חוב באיסורי‬ ‫הנאה‪ ,‬ואע'' ג דמצות לאו ליהנות‪ ,‬מ''מ היכא דמרויח שאינו צריך להוציא ממון‬ ‫אחר בגלל זה אסור‪ ,‬א''כ ה''ה הכא‪.‬‬ ‫‪‰ÓÏ˘ ˙¯È˘ Ò''ÁÓ ÌÈÏ˘Â¯È ‡''ËÈÏ˘ ÏÙ‡ ‰ÓÏ˘ '¯ ‚''‰¯‰‬‬ ‫נראה להעיר דיש לחלק דגבי פריעת חוב לבד מהמצוה שבו‪ ,‬הרי אית ליה ממוני‬ ‫גבך אצל הבעל חוב‪ ,‬וא''כ שפיר נהנה ואסור דנהנה מאיסורי הנאה‪ ,‬אבל גבי‬ ‫צדקה אין כאן חיוב ממוני‪ ,‬והוא מצוה בעלמא ועל כן שפיר יש לומר דמצוות‬ ‫לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אך עיין בנתיבות המשפט חו''מ סימן רע''ה ס''ק א' דסבירא‬ ‫ליה דגם במצות צדקה יש לומר דכיון דהעני יחזיק לו טובה בעבור נדבתו‪ ,‬על‬ ‫כן אסור ולא שייך לומר דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫‪ÌÈ˘Â˘ ¯˙Î ÏÏÂÎ ÌÈÏ˘Â¯È ‡''ËÈÏ˘ ˇ˷ ̉¯·‡ ·¯‰‬‬ ‫נראה להעיר דבצדקה דכתיב די מחסורו אשר יחסר לו‪ ,‬וענינו להשלים לעני‬ ‫את החסר לו‪ ,‬ומה איכפת ליה לעני אם הנותן הוציא פרוטה או לא‪.‬‬ ‫‪˙ÈÏÚ ¯˙È· ‡''ËÈÏ˘ ‡È¯ÂÏ ‰ÓÏ˘ ˜ÁˆÈ ·¯‰‬‬ ‫נראה להעיר דבודאי אסור וחשיב הנאה‪ ,‬וראיה ממה דסובר רב יוסף דשומ ר‬ ‫אבידה הויא שומר שכר משום דנפטר מלמיתב ריפתא לעניא‪.‬‬

‫‪‡ÎÈÏ ‡Ó¯‚ È''Ú ‡‰ Ì˘‰ Ì˘ ˜ÂÁÓÏ ¯˙ÂÓ Ì‡‰ ÍÏÓ‰ „„ ˜Ù˙Ò‰ Ú„Ó‬‬ ‫‡‪Ì˘‰ ˙˜ÈÁÓ Ï˘ ¯ÂÒÈ‬‬ ‫מה שהקשתם בשם אחרונים על הא דאיתא בגמ' סוכה נ''ג ע''א‪ ,‬מכות י''א ע''א‬ ‫שבשעה שכרה דוד המלך את היסודות של בית המקדש צף התהום ורצה להציף‬ ‫את כל העולם‪ ,‬הסתפק דוד המלך האם מותר לכתוב את שם השם ולזרוק‬ ‫במים כדי להציל את העולם שלא יהא שטפון מים‪ ,‬וקשה מדוע הסתפק הא לא‬ ‫הויא מחיקה אלא ע''י גרמא‪ ,‬א''כ בודאי מותר‪ ,‬כמו דאיתא בגמ' שבת ק'' כ‬ ‫ע''ב דמי שהיה שם כתוב לו בבשרו ונזדמנה לו טבילה של מצוה יורד וטובל‬ ‫כדרכו‪ ,‬ובלבד שלא ישפשף דאמר קרא "לא תעשון כן לה' אלקיכם" עשייה הוא‬ ‫דאסור‪ ,‬גרמא שרי‪ ,‬א''כ מדוע הסתפק‪ ,‬ותרצתם בכמה אופנים‪.‬‬ ‫‪ÌÈÒί ‡''ËÈÏ˘ ıÈ·¯Â‰ ‰˘Ó ·¯‰‬‬ ‫נראה לציין מה שתירץ בצפנת פענח מכות י''א דכל ההיתר של גרם מחיקה הוא‬ ‫רק היכא שמלכתחילה כתב את השם בסתם‪ ,‬אך אם מלכתחלה כתבו על מנת‬ ‫למחוק הרי זה אסור‪ ,‬דכתיבתו הויא כמעשה מחיקה בידים דע''י הכתיבה גורם‬ ‫למחיקה‪ ,‬ולכן דוד המלך שרצה לכתוב את השם על מנת לזרקו למים אינו‬ ‫בכלל ההיתר של גרם מחיקה‪ ,‬וכן תירץ בספר קסת הסופר סימן י''א לשכת‬ ‫הסופר ס''ק א'‪.‬‬

‫‪‡''ËÈÏ˘ Ô¯Ë˘ χ¯˘È χÂÓ˘ ‚''‰¯‰‬‬ ‫‪Â''È ıÚÓÈÈˢ ‡„Â‰È ÛÒÂÈ Á''‰·‰‬‬ ‫נראה לציין מה שכתב בילקוט הגרשוני סוכה נ'' ג ע''א‪ ,‬וכן בשו''ת אחיעזר‬ ‫יור''ד סימן מ''ח ע''פ מה שידוע בשם אחרונים דבמחיקת השם איכא הלאו דלא‬ ‫תעשון‪ ,‬וגם מצות עשה של את ה''א תירא‪ ,‬והנה יש לומר דדוד למד מהגמ'‬ ‫בשבת דאין עוברין בגרמא על לא תעשון‪ ,‬אך אולי את העשה עוברים אף‬ ‫בגרמא דרק בהלא תעשה אפשר לדייק עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי אבל‬ ‫מהעשה ליכא למידק והא דלא עבר בגמ' שבת על העשה‪ ,‬יש לומר דהתם‬ ‫דעומד להימחק ליכא בזיון בזה‪ ,‬משא''כ הכא לא‪ ,‬דדוקא בלא תעשון שייכי אף‬ ‫בעומד להימחק דהא העשה דונתצתם הוא אף בעומד ליהרס‪ ,‬וא''כ גם הלאו‬ ‫שילפינן מהתם מיירי גם בעומד וא'' כ אצטריך לפטרו משום גרמא‪ ,‬א'' כ לכך‬ ‫היה דוד מסופק כיון שיש עשה אפילו בגרמא‪ .‬אבל בילקוט הגרשוני דוחה תרוץ‬ ‫זה דהא רש''י כתב דחשש מאיסור של לא תעשון כן‪ ,‬א''כ הדרא קושיא‬ ‫לדוכתא‪.‬‬ ‫·‪È¢¯‚‰ ˘Ïȉ „Î ˜¯· È‬‬

‫‪˜¯· È· ıÈÊ ˙·È˘È‬‬

‫‪ÛÒΉ ˙‡ ˙ËÓ˘Ó ˙ÈÚÈ·˘ ̇‰ ÔË˜Ó ÛÒÎ ‰ÂÏ˘ ÈÓ‬‬ ‫מה שהבאתם מחלוקת הפוסקים במי שלוה כסף מקטן האם שביעית משמטת‬ ‫את הכסף או דילמא כיון דקטן לאו בר מעיבד מצוה נינהו אין השביעית‬ ‫משמטת וצריך להחזיר את הכסף‪.‬‬ ‫‪Â''È „¯‡ ‰Èχ Á''‰·‰‬‬ ‫נראה להעיר דלשיטת היראים דהחוב של שביעית אינו נפקע ומשמט‬ ‫באפקעתא דמלכא‪ ,‬וכל זמן שלא השמיטו המלוה‪ ,‬חייב הלווה לפרוע ואינו‬ ‫נשמט מאיליו וא''כ לפי דבריו קטן אינו משמט שהרי זה מצווה ואינו אפקעתא‬ ‫דמלכא וקטן אינו במצוות‪.‬‬

‫‪ÔÈϘ¯· ‡''ËÈÏ˘ Ë‚ χÂÓ˘ ·¯‰‬‬ ‫נראה להעיר דזה תלוי המחלוקת אחרונים דבמחנה אפרים‬ ‫סימן ד'( איתא דמי שאסר נכסיו על עצמו‪ ,‬יכול ליתנם לעניים דמצוות לאו‬ ‫ליהנות ניתנו‪ ,‬ובספר נתיבות המשפט סימן רע''ה ס''ק א' חולק עליו‪ ,‬ואחד מן‬ ‫הטעמים הוא משום דפוטר עצמו מפרוטה דידיה והביא ראיה מפרוטה דרב‬ ‫יוסף‪.‬‬

‫)הלכות זכיה מן ההפקר‬

‫·‪'Ê·ÈÂÙ ˙·È˘È ˜¯· È‬‬

‫תגובות אפשר לשלוח‬

‫לפקס המערכת‪057-7961607 :‬‬ ‫או למייל‪[email protected] :‬‬

‫÷‪íé÷éãö éìäàá äòåùéå äðø ìå‬‬

‫‪áãåð äæ ïåéìâ‬‬

‫‪éùôð ãéãéì äàé àéãâå àáè àìæî úëøá øâùà àáéìã à÷îéòî‬‬ ‫‪úåãéîä ìéöàå ùôðä ïéãò íéáøî ù"øé äãîç éìë ìë øöåà õøòðäå ìåâãä‬‬ ‫‪íéøãòì ä÷ùîå äìåã àøéãú àúééøåàá ñéøâ‬‬

‫‪úçìöäå úåëæì‬‬

‫‪ïîãìåâ ãåã ìàåîù éáø ç"äâä åðéøåî ú"ùë‬‬

‫‪à"èéìù‬‬

‫‪ïúçä‬‬ ‫‪å''éä ïééèù÷ò ïúð‬‬ ‫‪äìëäå‬‬

‫‪à"èéìù ìéäòååæî ø"åîãà ïøî ú"ù÷ë ïá‬‬ ‫‪å"éð ïåéö ïá øîë ù"øéåúá âìôåîä ïúçä åðá éàåùéð úçîù ìâøì‬‬ ‫‪î"åèòùáå è"æîá‬‬ ‫‪úåòéèð ìëù àìà 'åëå äàð êìöå íé÷åúî êéúåøéô êëøáà äîá ïìéà ïìéà‬‬ ‫‪êòøæ éôîå êéôî åùåîé àì" áåúëä êá íéå÷éå ,êúåîë åéäé êîî íéòèåðù‬‬ ‫‪íéðùå íéîé êøåàì úçðå âåðòú êåúî "íìåò ãòå äúòî êòøæ òøæ éôîå‬‬

‫‪äôé äìòé âååéæäù‬‬

‫‪ááì áåøé÷áå íå÷î ÷åçéøî äðîàð êøáîä‬‬

‫‪úåðáì åëæéå‬‬

‫‪á"äøà - øòððéö .ù‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫‪'éçú àâééô äðç‬‬ ‫‪íäéàåùð ìâøì‬‬ ‫‪àåòø àäé‬‬

‫‪ìàøùéá ïîàð úéá‬‬