Maadanei Asher Ekev 2009

‫‪â"ôø ïåéìéâ‬‬ ‫)‪('å äðù‬‬ ‫‪è"ñùú á÷ò úùøô‬‬ ‫‪é"ò ì"é‬‬ ‫‪"øùà éðãòî" ïåëî‬‬

‫‪ìù åúåëæì íéàöåé ìáú éáçøá úåðåéìâä‬‬

‫‪àâééô äéç úá äëìî ìãðééù úøîå íéøî ïá êåøá áøä‬‬

‫‡‪ÔÈ„ ˙È· ·‡Â ‡È˘ Ï ÔÂÈÏË·‡Â ‰ÈÚÓ˘ ˙‡ ˙ ÓÏ ¯˙ÂÓ ‰È‰ ÍÈ‬‬ ‫‪?‰¯¯˘ ÌÂ˘Ï Ìȯ‚ ˙ ÓÏ ¯ÂÒ‡ ‡‰‬‬ ‫·‪.'‚ ¯‚‰ ˙‡ Ì˙·‰‡Â Ë''È 'È Ô˙˘¯Ù‬‬ ‫‪ Ô‡ÎÓ‬לומדים שיש מצוה לקרב את הגר‪ ,‬אבל לא לכל דבר‬ ‫אפשר לקרב אותו דכל דברים שהם שררה אי אפשר למנות‬ ‫מהם‪.‬‬ ‫‪ 'Ó‚· ¯‡Â·Ó ÔÎÂ‬קדושין ע''ו ע''ב שום תשים עליך מלך מקרב אחיך‪,‬‬ ‫כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך וכו'‬ ‫במערבא אמרי אפילו ריש כורי לא מוקמינן מינייהו בנהדרעי‬ ‫אמרי אפילו ריש גרגותא לא מוקמי מיניהו‪.‬‬ ‫‪ Ì''·Ó¯‰ ˜ÒÙ ÔÎÂ‬הלכות מלכים פרק א' הלכה ד' וז''ל אין מעמידין מלך‬ ‫מקהל גרים‪ ,‬ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל‪ ,‬לא‬ ‫שר צבא לא שר חמישים או שר עשרה‪ ,‬אפילו ממונה על אמת‬ ‫המים שמחלק ממנה לשדות‪ ,‬ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא‬ ‫יהא אלא מישראל‪ ,‬שאסור להעמיד גר לשום שררה בישראל‪.‬‬ ‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬א''כ איך מינו את שמעיה ואבטלין שהיו גרים‬ ‫לנשיאים ואב בית דין‪ ,‬הא בעינן מקרב אחיך‪ ,‬כך הקשה בריב''א על‬ ‫התורה פרשת משפטים ד''ה לפניהם‪ ,‬וכן בכנסת הגדולה חו''מ סימן ז'‪ ,‬וכן בברכי יוסף חו''מ‬ ‫סימן ז'‪ ,‬וכן הנודע ביהודה בספרו דורש לציון דרוש ג'‪ ,‬וכן התוס' יו''ט אבות פרק א' משנה‬ ‫י'‪ ,‬וכן בגליוני הש''ס ברכות י''ט ע''א‪.‬‬

‫‡‪:ÌȈ¯˙ ‰ÓÎ ‡ÎÈ‬‬ ‫‡‪ .‬כיון שלא היה בישראל חשוב כמותם‪ ,‬לכן היה מותר למנות‬ ‫אותם‪ ,‬כך תירץ בריב''א על התורה‪ ,‬וכן תירץ הרשב''ץ אבות פרק א'‪ ,‬מובא בברכי‬ ‫יוסף חו''מ סימן ז'‪.‬‬

‫‪ :¯˙ÂÓ Ï‡¯˘È· Â˙ÂÓΠ ȇ˘Î ¯·„‰ ÌÚËÂ‬משום דדוקא‬ ‫כשיש בישראל גדול כמותם אז אם בוחרים את הגר זה הויא‬ ‫בכלל התמנות שלנו שאנחנו ממנים אותו וזה אסור לנו‪ ,‬אבל‬ ‫אם הגר הוא הגדול שבדור ומגיע לו כתר תורה מדינא‪ ,‬אין‬ ‫אנחנו ממנים אותו כלל כי כתר תורה שייך למי שגדול יותר‬ ‫בדור והוא שלו מדינא ואין צריך למינוי כלל‪ ,‬כך כתב בחמדת ישראל‬ ‫חלק א' בקונטרס נר מצוה ס''ק פ''ט‪.‬‬

‫·‪ .‬כיון שהציבור קיבלו אותם עליהם מהני כמו שמהני לקבל כל‬ ‫פסול לדיין‪ ,‬ואפילו למלך אפשר למנות גר אם הקהל רוצה‬ ‫אותו‪ ,‬כך תירץ בכנסת הגדולה חו''מ סימן ז'‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÓÂ˙ Ìȯ‡·Â‬חו''מ סימן ז' כותב דלפי דברי הכנסת הגדולה‬ ‫אם קבלוהו חשובי העדה‪ ,‬אע''פ שאין רוב הציבור מסכימים‬ ‫הויא קבלה ויכולים לדון‪ ,‬משום דאטו שמעיה ואבטליון‬ ‫הסכימו רוב ישראל בכל מקומות ארץ ישראל וחוץ לארץ‪ ,‬הא‬ ‫זה מן הנמנע‪ ,‬אלא הואיל והסכימו סנהדרין וראשי חכמים‬ ‫מהני‪.‬‬ ‫‡·‪ :‰Ï„‚‰ ˙Ò Î‰ ȯ·„ ˙‡ ‰Á„ ‰„‰ȷ Ú„Â ‰ Ï‬וז''ל לא‬ ‫הונח לי דבריו כלל‪ ,‬דהרי כתיב בקרא שום תשים וגו' מקרב‬ ‫אחיך לא תוכל לתת עליך‪ ,‬ומדכתיב לא תוכל משמע שאפילו‬ ‫כל ישראל מרוצים הכתוב מעכב לא תוכל לתת‪.‬‬ ‫‚‪ .‬לא הם בעצמן היו גרים אלא שבאו מן גרים‪ ,‬ובודאי אמן‬ ‫מישראל היו‪ ,‬ולכן מותרים למנותן נשיא ואב בית דין‪ ,‬כך תירץ‬ ‫בתוס' יו''ט אבות פרק א' משנה י'‪.‬‬

‫‡·‪ :Ï'' ‰ ı¯˙ ‰Á„ ‰Ï„‚‰ ˙Ò Î· Ï‬ע''פ מה דאיתא בפרק‬ ‫ה' דעדיות אין משקין את הגיורת וחכמים אומרים משקין‪,‬‬ ‫אמרו לו מעשה בכרכמיש שפחה משוחררת שהיתה‬ ‫בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון‪ ,‬ופרשו שם הרמב''ם‬ ‫והראב''ד ורבינו עובדיה דוגמה השקוה כלומר דוגמא דידיהו‬ ‫מפני שהם היו גרים רצו להחזיק הגיורת כלל דיני ישראל‪,‬‬ ‫ולשון שהיו גרים משמע שהיו עצמם גרים לא שהיו מקהל‬ ‫גרים‪ ,‬ועוד אי עצמם לא היו גרים אלא מקהל גרים לא שייך‬ ‫דוגמא השקוה‪ ,‬כיון שהיא עצמה היתה גיורת דכל שאינה‬ ‫גיורת בעצמה לכ''ע משקין‪ ,‬והרי היא כבת ישראל‪.‬‬ ‫„‪ .‬מלך שאני כיון דרשות ביד מלך להמית ולהרוג לתקון המדינה‬ ‫כמו שכתב הרמב''ם בהלכות רוצח פרק ב' הלכה ד' אף אם רואה אדם‬ ‫גדול בתורה ומדע יכול למנותו לראש לדון אפילו דיני נפשות‬ ‫כי אתו דבר חוק ומשפט‪ ,‬וכן אמרו בגמ' סנהדרין ה' ע''א דריש‬ ‫גלותא יכול ליתן רשות אפילו למאן דלא גמיר וסביר כולי‬ ‫האי‪ ,‬והכל מטעם חוק המלך‪ ,‬וא''כ שמעיה ואבטליון נתמנו‬ ‫מפי מלך כי בימיהם היה מלכי חשמונאים הכשירים ויכולים‬ ‫לדון בכפיה כי יד המלך היה עמם‪ ,‬כך תירץ באורים ותומים סימן ז'‪.‬‬

‫÷‪÷øá éðá ïøäà úîø "íéãéñç ìä÷" äùåã÷ äìéä‬‬ ‫‪à"èéìù àøéôù éáö íééç éáø ö "äâä åðéáø úåàéùðá‬‬ ‫‪ë "òî íåø íã÷ äàé àéãâå àáè àìæî úëøá äæá øâùð ãåáëä úøãäáå äçîùå ìéâ éùâøá‬‬ ‫‪÷ãö éìâòîá åðëéøãîä åðéúåáéúð øéàîå åðéùàø úøèò åðéáøå åðéøåî‬‬ ‫‪åðéøåãá íéðééãä éìåãâî íéôìàì íéãéîìú ãéîòä íé÷ñåôå ñ"ù äøåú éðîëî ìëá é÷á‬‬

‫‪àøéôù éáö íééç éáø ö"äâä‬‬

‫‪à"èéìù‬‬

‫‪ç "òøô úåãéñçå äøåú õéáøî è"áåç ñ"îðö ô "åç íéøàôî åîù õøòðäå ìåâãä åðúçìå‬‬

‫‪ïîãìåâ ãåã ìàåîù éáø ö"äøä‬‬

‫‪à"èéìù‬‬

‫‪ö"îåèòùá ïáä- ãëðä éàåùéð úçîù ìâøì‬‬

‫‪à"èéìù æàñâøòáî ø"åîãà ÷"ë úá â"áò‬‬ ‫‪ïîàð äòåø ìàøùé úøàôú úøèò ìåâãä áñì àéä úçà äëøáäå‬‬

‫‪à"èéìù ìéäòååæî ø"åîãà ïøî ú"ù÷ë‬‬ ‫‪íéðùå íéîé êøåàì úòãä úáçøäå âåðòú êåúî ç "öåé ìëî äùåã÷ã úçð áåø úåàøì åëæéù äëøáá‬‬

‫‪íéàáâä‬‬

‫‪ã"îäéá éììôúî‬‬

‫‪åéøåòéùá åç÷ì éòîåù‬‬

‫‪íéììåëä éëøáà‬‬

‫‪‰''Ú „ ȘÒÈÊ È΄¯Ó ·¯‰ ˙· ‰ÏÁÓ ‰ÎÏÓ ˙¯Ó ,Ï''Ê „„ ÛÒÂÈ ·¯‰ Ô· ‰˘Ó ·¯‰ ''ÏÚÏ‬‬ ‫ ˙¯‪˜¯‡È ÂÈ ‡''ËÈÏ˘ ¯‚‰ „ ȘÒÈÊ È΄¯Ó '¯ È"Ú Ì‬‬

‫‪˙ÏÈ· È„ÎÓ ¯˙ÂÈ· ÔÂÊÓ‰ ˙ί· ͯ·Ï ·ÈÈÁ˘ ¯ÂÚÈ˘ Ï·˘ ÈÓ‬‬ ‫‪?ͯ·Ï ·ÈÈÁ ̇‰ Ò¯Ù‬‬ ‫·‪ Ô˙˘¯Ù‬ח' י' ‪ı¯‡‰ ÏÚ ÍȘχ '‰ ˙‡ ˙ί·Â ˙Ú·˘Â ˙Ï·Â‬‬ ‫‪.ÍÏ Ô˙ ¯˘‡ ‰·Âˉ‬‬ ‫‪ ˘È‬לחקור מי שאכל שיעור שחייב לברך עליה ברכת המזון רק‬ ‫אכלו ביותר מכדי אכילת פרס האם חייב לברך עליה או דילמא‬ ‫אינו חייב לברך כיון דלא מקרי אכילה לגבי כל התורה‪.‬‬ ‫‪ ̉¯·‡ Ô‚Ó‰ ‰ ‰‬אור''ח סימן ר''י ס''ק א' כתב וז''ל ואם אכל מעט‬ ‫וחזר ואכל מעט אם שהיה יותר מכדי אכילת פרס נראה לי דאין‬ ‫מצטרף‪ ,‬וכן משמע בגמ' יומא פ' ע''א דלא מייתביה דעתיה בהכי‪.‬‬ ‫‪ :È''˘¯ ˘Â¯ÈÙÓ ÚÓ˘Ó ÔÎÂ‬דפירש דטעמא דבעי כזית בברכת‬ ‫אחרונה‪ ,‬היינו משום דכתיב אכילה ואכילה בכזית‪ ,‬עיין רש''י סוכה‬ ‫כ''ו ע''ב ואם כן בחלב ודם ובכל האיסורין נמי כתיב אכילה‪ ,‬ואם‬ ‫שהה יותר כדי אכילת פרס לא מקרי אכילה‪ ,‬וה''ה לענין ברכה‪,‬‬ ‫חזינן להדיא דסבירא ליה להמגן אברהם דאם אכל בשיעור יותר‬ ‫מכדי אכילת פרס אינו יכול לברך ברכת המזון‪ ,‬ובשו''ת אמרי אש אור''ח‬ ‫סימן י''ב הביא ראיות למגן אברהם‪ ,‬ועיין דעת תורה אור''ח סימן ר''י‪ ,‬וכן בספרו שו''ת‬ ‫מהרש''ם חלק ח' סימן ל''א‪.‬‬

‫‪‡''˘¯‰Ó ÔÂÈÏ‚·Â‬‬ ‫אייגר זצ''ל שאין צריך לברך‪.‬‬

‫ברכות מ''ט ע''ב‬

‫מביא בשם זקנו הגאון רבי עקיבא‬

‫‡·‪ÌÈ„‚Ó È¯Ù‰ Ï‬‬ ‫סימן ר''י ס''ק א' ‪ :Âχ ̉¯·‡ Ô‚Ó È¯·„ ÏÚ ˜ÏÂÁ‬וכותב דרק כשאכל‬ ‫שיעור כזית‪ ,‬והחיוב היא משום אכילה אז אמרינן דכשהה יותר‬ ‫מכדי אכילת פרס אינו צריך לברך‪ ,‬אבל כשאכל כדי שביעה אף‬ ‫ששהה יותר מכדי אכילת פרס‪ ,‬חייב לברך ברכת המזון דסוף‬ ‫סוף מקרי ושבעת‪.‬‬

‫אור''ח סימן י' באשל אברהם ס''ק א' מובא במשנה ברורה אור''ח‬

‫‪ ˘‡Ó ψÂÓ ˙''¢· ÔÎÂ‬סימן ט''ז כתב דלענין ברכה אחרונה של‬ ‫ברכת המזון חייב אף כשאכל השיעור יותר מכדי אכילת פרס‪,‬‬ ‫והביא שם הרבה ראיות‪.‬‬ ‫‪ ˙Â¯È‡Ó ÌÈ Ù ˙''¢· ÔÎÂ‬חלק ב' סימן כ''ז בסופו כתב וז''ל אפילו‬ ‫בברכת המזון דאוריתא אם אכל פחות מכדי שביעה ולא הסיח‬ ‫דעתו ממנו ושהה כדי אכילת פרס וגמר ואכל כדי שביעה חייב‬ ‫מדאוריתא לברך דעיקר קפידא על השביעה והרי הוא שבע‪.‬‬ ‫‪ :‰Ê „ÂÒÈ ÔÈÚÎÂ‬מבואר בשו''ת חתם סופר אור''ח סימן מ''ט דמי‬ ‫שנעשה שבע פחות מכזית חייב ברכת המזון‪ ,‬כיון דסוף סוף‬ ‫נעשה שבע‪ ,‬אע''ג דלא אכל כדי אכילה‪.‬‬ ‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬דאפשר דאף שיש כדי שביעה‪ ,‬מ''מ ואכלת גם כן‬ ‫בעינן וזה לא מקרי אכילה כמו שכתב המגן אברהם‪ ,‬ובשלמא‬ ‫כשאכל כזית בכדי אכילת פרס ואת השאר עד כדי שביעה אכל‬ ‫שלא אכילת פרס א''ש דסוף סוף איכא אכילה ושביעה‪ ,‬משא''כ‬ ‫כשאכל הכל יותר מאכילת פרס מדוע חייב לברך‪ ,‬כך הקשה באמרי‬ ‫בינה אור''ח סימן ט''ו ד''ה ואולם‪ ,‬וכן המשנה ברורה בשערי ציון אור''ח סימן ר''י‪.‬‬

‫‪ :ı¯˙Ó˘ ˘È‬דכוונת הפרי מגדים לפי מה שכתב לחדש דלעת‬ ‫הרא''מ דסבירא ליה דסתם אכילה של תורה בכל שהוא‪ ,‬רק‬ ‫דהלכה למשה מסיני דצריך כזית‪ ,‬וזה רק באכילת איסור או‬ ‫באכילת מצוה‪ ,‬משא''כ באכילת רשות אמרינן סתם אכילה בכל‬ ‫שהוא‪ ,‬וא''כ בברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת דהויא‬ ‫אכילת רשות‪ ,‬שפיר דאכילה בכל שהוא רק שצריך שיהא שבע‪,‬‬ ‫ומקודם לכן אינו חייב בברכת המזון‪ ,‬כך תירץ בכלי חמדה בפרשתן ע''מ ‪92‬‬ ‫טור ‪.2‬‬

‫‪ Í ÈÁ ˙Á Ó·Â‬מצוה שי''ג ‪ :ÌÈ„‚Ó È¯Ù‰ ÏÚ ‰˘˜‰‬מהא דהגמ'‬ ‫ע''ט ע''ב מוכיחה שככותבת הגסה פחותה מביצה‪ ,‬מהא דאיתא‬ ‫במשנה עד כמה מזמנין רבי יהודה אומר עד כביצה רבי מאיר‬ ‫אומר עד כזית‪ ,‬במאי קמיפלגי וכו' רבי יהודה סבר ואכלת‬ ‫ושבעת אכילה שיש בה שביעה ואי זה זה כביצה‪ ,‬ואי סלקא‬ ‫דעתך כותבת הגסה יתירה מכביצה השתא כביצה שבועי‬ ‫משבעא דעתא לא מייבתא‪ ,‬אלא לאו שמע מינה כותבת הגסה‬ ‫פחותה מכביצה‪ ,‬כביצה משבעא‪ ,‬פחות מכביצה מייתבא דעתיה‪,‬‬ ‫ואי כדברי הפרי מגדים דכדי שביעה מצטרף ביותר כיון דהוא‬ ‫שבע‪ ,‬א''כ מאי מקשה‪ ,‬הא חזינן דכל היכא דאוכל כל היום אף‬ ‫ביותר מכדי צירוף והוא שבע וחייב לברך‪ ,‬מ''מ ביום הכפורים‬ ‫אף אם אוכל כל היום והוא שבע ומ''מ פטור‪ ,‬חזינן דלא מייתבי‬ ‫דעתיה אף שהוא שבע‪ ,‬ובאמת זה מן הנמנע כיון שהוא שבע‬ ‫מייתבי דעתיה‪ ,‬עיין שו''ת דובב מישרים חלק א' סימן מ''ח שמיישב קושיא הנ''ל‪.‬‬ ‫יומא‬

‫‪ :Í ÈÁ ˙Á Ó‰ ˜ÈÒÓ ÂÊ ‡È˘Â˜ ÁÎÓÂ‬אלא על כרחך צריך לומר‬ ‫דאם אוכל ככותבת יותר מכדי אכילת פרס אפילו אוכל כל היום‬ ‫כולו‪ ,‬מ''מ פטור דלא מייתבא דעתיה כלל‪ ,‬א''כ אינו שבע כלל‬ ‫אם אוכל ביותר משיעור צירוף‪ ,‬א''כ נראה ברור גבי ברכת המזון‬ ‫אף דשבע מ''מ צריך להיות כשיעור הצירוף‪.‬‬ ‫‪ :‰Îω ÔÈ ÚÏÂ‬צריך אדם ליזהר שלא ליכנס לחשש ברכות לבטלה‬ ‫וספיקות בברכות‪ ,‬ויקפיד מאוד לאכול כזית חצי פרוסת לחם‬ ‫פרוס בתוך שתי דקות‪ ,‬כך כתב בשו''ת אגרות משה חלק א' סימן ע''ו‪.‬‬ ‫‪?‡ˆÈ ̇‰ ¯„Ò‰ Ù''Ú ‡Ï˘ ÔÂÊÓ‰ ˙ί· ͯ·˘ ÈÓ‬‬ ‫‪ ˘È‬לחקור מי שבירך ברכת המזון שלא ע''פ הסדר האם יצא‬ ‫בדיעבד או דילמא הסדר מעכב ואינו יוצא‪.‬‬ ‫‪ ˘È‡ ÔÂÊÁ‰ ‰ ‰‬אור''ח סימן כ''ח ס''ק ח' כתב וז''ל צ''ע אם סידורן‬ ‫מעכב בדיעבד‪ ,‬למאן דסבר ברכות מעכבות זו את זו‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫אינם מעכבות זו את זו מדאוריתא‪ ,‬מ''מ מדרבנן מעכב ויש‬ ‫להסתפק אם סדורן מעכב‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÈÁ· ˙¯Á·Â ˙''¢·Â‬סימן נ''ב להגאון רבי שלמה קלוגר זצ''ל כתב דסדרן‬ ‫אינו מעכב בדיעבד‪.‬‬ ‫‪ÔÁÏ˘‰ ÍÂ¯Ú ¯ÙÒ· ÔÎÂ‬‬ ‫הסדר‪.‬‬

‫אור''ח סימן קפ''ח ס''ק ט'‬

‫כתב דיצא כששינה‬

‫‪ :‰È‡¯ ‡È·ÓÂ‬מהא דתנן מגילה י''ז ע''א הקורא את המגלה למפרע‬ ‫לא יצא‪ ,‬ותנינן בברייתא וכן בהלל ובקריאת שמע ובתפילה‪,‬‬ ‫ומדלא חשיב גם ברכת המזון ש''מ דכסדרן לא מעכב‪.‬‬ ‫‪ :‰È‡¯ ‡È·‰ „ÂÚÂ‬מהא דאמרינן בגמ' ברכות מ''ח ע''ב ואכלת ושבעת‬ ‫זו ברכת הזן‪ ,‬את ה' אלהיך זו ברכת הזימון‪ ,‬והרי זימון קודם לזן‪,‬‬ ‫אלא ודאי דאין הסדר מעכב ולכן הקדים זן לזימון אע''ג דזימון‬ ‫ודאי קדים להורות שאין הסדר מעכב‪.‬‬ ‫‪ :ÂÊ ‰È‡¯ ˙ÂÁ„Ï ˘È‬ע''פ מה שמובא במסורת הש''ס דהתוס'‬ ‫ברכות מ''ו ע''א גורס וברכת זו ברכת הזימון‪ ,‬את ה' זו ברכת הזן‪,‬‬ ‫א''כ אין ראיה‪.‬‬ ‫‡·‪ ·Ëȉ ¯‡·· Ï‬אור''ח סימן קצ''ד ס''ק ב' מביא בשם שו''ת דבר‬ ‫שמואל סימן קמ''ז שסדר ג' ברכות אלו מעכבות‪ ,‬ואם אמרם‬ ‫למפרע לא יצא‪.‬‬

‫‡„‪Ì„‡ ‡ÈˆÂ‰Ï ÏÂÎÈ Ì‡‰ ÔÂÊÓ‰ ˙ί· ͯȷ ̇ ˜ÙÂÒÓ˘ Ì‬‬ ‫˘‪?ȇ„ ͯ·Ï ·ÈÈÁ‬‬ ‫‪ ˘È‬לחקור אדם שחייב לברך ברכת המזון מחמת שהוא מסופק‬ ‫אם בירך‪ ,‬דקימ''ל אור''ח סימן קפ''ד ס''ק ד' דחייב לברך האם יכול‬ ‫להוציא מי שחייב מחמת ודאי‪ ,‬או דילמא כיון שחייב לברך רק‬ ‫מספק אינו יכול להוציא מי שמברך מחמת ודאי‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÈÁ‰ ÛΉ ‰ ‰‬סימן קפ''ד מביא בשם לקוטי פרי חדש דלשיטות‬ ‫הרמב''ם דספק דאוריתא מן התורה לקולא‪ ,‬רק מדרבנן לחומרא‪,‬‬ ‫א''כ אינו יכול להוציא משום דמחויב מדרבנן אינו מוציא‬ ‫דאוריתא‪ ,‬אבל לשיטות הראשונים דספק דאוריתא מן התורה‬ ‫לחומרא יכול שפיר להוציא‪ ,‬וכן בעקרי הד''ט סימן ט' ס''ק מ' כתב‬ ‫שיכול להוציא כיון דמ''מ חייב לברך‪.‬‬ ‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬מאי שנא מהא דקימ''ל אור''ח סימן קצ''ז דמי שאכל‬ ‫כזית מוציא מי שאכל כדי שביעה‪ ,‬חזינן דרבנן מוציא דאוריתא‪,‬‬ ‫כך הקשה הברכי יוסף אור''ח סימן קפ''ד‪ ,‬מובא בביאור הלכה‪.‬‬

‫‪ :ı¯È˙Â‬דלא אתי דרבנן שחייבוהו מספק ומוציא דאוריתא‪,‬‬

‫כך‬

‫תירץ בברכי יוסף‪ ,‬וכן בביאור הלכה אור''ח סימן קפ''ד‪.‬‬

‫‡·‪ ˙ ˘ ˙ÂÎω ˙''¢· Ï‬ח''ב סימן רע''ז כתב דאפילו לשיטות‬ ‫הראשונים דספיקא דאוריתא מן התורה להחמיר‪ ,‬מ''מ מי‬ ‫שמברך מחמת ספק אינו יכול להוציא מי שחייב לברך בודאות‪,‬‬ ‫משום דאמרינן בגמ' פסחים ט' ע''א אין ספק מוציא מידי ודאי‪ ,‬א''כ‬ ‫ה''ה הכא אינו יכול להוציא‪.‬‬ ‫‪ ¯ÙÂÒ ·˙Î ˙''¢·Â‬אור''ח סימן ל' כתב דתלוי מה הספק‪ ,‬דאם אכל‬ ‫בודאי שיעור תורה‪ ,‬רק מסופק אם בירך‪ ,‬אז בודאי יכול להוציא‬ ‫מי שאכל שיעור תורה‪ ,‬וודאי אינו בירך‪ ,‬משום דאיכא חזקת‬ ‫חיוב שחייב לברך‪ ,‬א''כ כודאי מיחשב‪ ,‬לכן‪ ,‬אבל אם בודאי לא‬ ‫בירך רק הספק אם אכל שיעור תורה‪ ,‬אינו יכול להוציא מי‬ ‫שאכל בודאי שיעור תורה‪.‬‬ ‫‪ :‰Îω ÔÈ ÚÏÂ‬מי שמברך ברכת המזון רק מחמת ספק‪ ,‬יכול‬ ‫להוציא מי שמברך מחמת ודאי‪ ,‬כך כתב בגהות רע''א אור''ח סימן קפ''ד‪ ,‬וכן‬ ‫בספרו בשו''ת רע''א סימן ו'‪ ,‬וכן בשו''ת כתב סופר אור''ח סימן ל'‪ ,‬וכן במשנה ברורה‬ ‫אור''ח סימן קפ''ד ס''ק י''ד‪.‬‬

‫˜‪?ͯ·Ï ·ÈÈÁ ̇‰ ÔÂÊÓ‰ ˙ί· ͯȷ ¯·Î ̇ ˜ÙÂÒÓ˘ ÔË‬‬ ‫˜‪ Ï''ÓÈ‬אור''ח סימן קפ''ו ס''ק ב' קטן חייב מדרבנן לברך ברכת המזון‬ ‫כדי לחנכו‪ ,‬ואפילו לא אכל רק כזית גם כן חייב מדרבנן לחנכו‪,‬‬ ‫עיין משנה ברורה שם‪.‬‬

‫‪?ͯ·È ̇‰ ÔÂÊÓ‰ ˙ί· Ï˘ ˙Á‡ ‰Î¯· ˜¯ ͯ·Ï Ú„ÂÈ Â È‡˘ ÈÓ‬‬ ‫‪ ¯Â˜ÁÏ ˘È‬מי שאינו יודע לברך רק ברכה אחת מג' ברכות של‬ ‫ברכת המזון האם יברך או דילמא ג' ברכות מעכבות זה את זה‬ ‫וכיון שאינו יודע שלשתן אינו מברך‪.‬‬ ‫¯‡˘‪ ˙È‬דבר צריך לברר האם ג' הברכות הם מן התורה‪.‬‬ ‫‪'ÒÂ˙‰ ˙ËÈ˘ ‰ ‰‬‬

‫ברכות ט''ז‬

‫דהקשו על הא דאמרינן התם בגמ'‬

‫פועלים העושין מלאכה אצל בעל הבית מקצרין בברכת המזון‬ ‫כדי שלא לבטל במלאכת בעל הבית‪ ,‬ולכן אינם מברכים רק‬ ‫ברכה ראשונה כתקונה ושניה פותח בברכת הארץ וכולל בונה‬ ‫ירושלים בברכת הארץ‪ ,‬והקשו הא מדאוריתא הם כל הג'‬ ‫ברכות‪ ,‬ואיך היה יכולים לעקור את זה‪ ,‬ותרצו דיש כח ביד‬ ‫חכמים לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים במלאכת בעל‬ ‫הבית‪ ,‬חזינן שהתוס' סבירא ליה דמן התורה צריך לברך ג'‬ ‫ברכות‪.‬‬ ‫‡·‪ÛÒÂÈ ˙È·‰ Ï‬‬

‫אור''ח סימן קצ''א‬

‫חולק וסבירא ליה דאין מנין‬

‫הברכות דאוריתא‪ ,‬וכותב שכן משמע מהרמב''ם בספר המצוות‬ ‫שכתב המצוה י''ט שצונו לברכו אחר האכילה ולא הזכיר מנין‬ ‫הברכות‪ ,‬חזינן דסבירא ליה דמנין הברכות אינה מן התורה‪.‬‬ ‫‪ :‚''Ú‡Â‬דבגמ'‬

‫ברכות מ''ח ע''ב‬

‫דריש ליה לכל הג' ברכות מקראי‪,‬‬

‫אסמכתא בעלמא הוא‪ ,‬ולעולם הם רק מדרבנן‪.‬‬ ‫‪ ˜ÏÁ Â‬הפוסקים האם ג' ברכות של ברכת המזון מעכבות זה את‬ ‫זה‪.‬‬ ‫„‪̉¯·‡ Ô‚Ó‰ ˙Ú‬‬

‫אור''ח סימן קצ''ד ס''ק ג'‬

‫שמעכבות זו את זו ומי‬

‫שאינו יודע לברך רק אחת אינו יברך‪.‬‬ ‫‡·‪ ¯ÊÂÚ Ô·‡‰ ˙Ú„ Ï‬שהברכות של ברכת המזון אינו מעכבות זו‬ ‫את זו‪ ,‬ומי שאינו יודע רק אחד יכול לברך‪.‬‬ ‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬על שיטת המגן אברהם‪ ,‬מאי שנא מהא דקימ''ל‬ ‫אור''ח סימן קפ''ד דמי שהוא מסופק אם בירך ברכת המזון צריך לברך‬ ‫עוד הפעם‪ ,‬משום דספיקא דאוריתא לחומרא‪ ,‬א''כ הכי נמי כאן‬ ‫כיון שיש ספק איך פסקינן מדוע לא אזלינן לחומרא משום ספק‬ ‫דאוריתא שצריך לברך‪ ,‬כך הקשה הפרי מגדים כאן‪ ,‬וכן בפתיחה כוללת הלכות‬ ‫ברכות אות ט''ז‪ ,‬וכן בגור אריה לבנו של הגאון רבי מנחם זעמבא חלק ב' סימן ז'‪.‬‬

‫‪ :ÌÈ„‚Ó È¯Ù‰ ı¯˙ÓÂ‬דרק בספק אם בירך דכשמברך מתקן בודאי‬

‫‪ ˘È‬לחקור קטן שאכל כדי שביעה ומסופק אם בירך האם חייב‬ ‫לברך מספק כמו דקימ''ל אור''ח סימן קפ''ד בספק ברכת המזון חייב‬ ‫לברך או דילמא רק בגדול חייב לברך מספק דהויא ספק‬ ‫דאוריתא‪ ,‬משא''כ קטן שהיא רק ספק דרבנן משום חינוך אינו‬ ‫חייב לברך מספק‪.‬‬ ‫‪Ï''ˆÊ ͇ڷ¯È‡ ÔÓÏÊ ‰ÓÏ˘ È·¯ Ô‡‚‰ ‰ ‰‬‬ ‫התשובות סימן י''ג‪ ,‬וכן בשו''ת שרגא המאיר חלק ד' סימן מ''א כתב שקטן שאכל‬ ‫כדי שביעה ונסתפק אם חייב לברך‪ ,‬צריך לברך עוד הפעם‪.‬‬

‫מובא בספר ותן ברכה מדור‬

‫‪ :ÌÚˉÂ‬דאע''ג דהויא רק ספק דרבנן‪ ,‬מ''מ כדי שיתרגל כשיגדל‬ ‫יברך אף מספק‪ ,‬חייב לברך מספק‪.‬‬

‫אז אמזלינן לחומרא‪ ,‬משא''כ כאן דגם אחר העשיה הויא ספק‬ ‫שמא מעכבות‪ ,‬לא שייך בזה ספק תורה להחמיר‪.‬‬ ‫‪ :‰Îω ÔÈ ÚÏÂ‬פסק המשנה ברורה‬

‫אור''ח סימן קצ''ד ס''ק ג'‬

‫דמי שאכל‬

‫כדי שביעה ונתחייב לברך מן התורה אף שאינו יודע לברך רק‬ ‫ברכה אחת מברך‪ ,‬משום דנקטינן לחומרא‪.‬‬ ‫‪ :·ÎÚÓ Â È‡„ ‰È‡¯ ‡È·Ó ÔÂȈ‰ ¯Ú˘ ¯·Á·Â‬מהא דאיתא בגמ'‬ ‫ברכות מ' ע''א בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך רחמנא אמר רב‬ ‫יצא ומסקינא דיצא ידי ברכה ראשונה ומסתמא לא היה יכול‬ ‫לברך יותר‪ ,‬חזינן דאינו מעכב‪.‬‬

‫‪ÔÈÏÈÙ˙· ÂÓÎ ˙ÂÊÂÊÓ '· ÌÈÁÈ Ó Ôȇ Ú„Ó‬‬ ‫מה שהקשתם בשם אחרונים מדוע בתפילין דנחלקו רש''י ור''ת יש מניחים‬ ‫תרוויהו‪ ,‬משא''כ במזוזות אין עושים כב' השיטות להניח שתים אחת בשכיבה‬ ‫ואחת בעמידה‪ ,‬רק מניחים בשיפוע‪ ,‬ותרצתם בכמה אופנים‪.‬‬ ‫‪‡''ËÈÏ˘ Ò‡¯‚ ˙‰˜ È‡Ó˘ È·¯ ÌÒ¯ÂÙÓ‰ Ô‡‚‰‬‬ ‫‪‡''ËÈÏ˘ ÔȈÈÒÈÏ „„ È·¯ Ô‡‚‰‬‬ ‫‪ÌÈÏ˘Â¯È ‰¯Â˙ È¯Ú˘ ˙·È˘È Â''È ÔȯÙÏÈȉ ‰˘Ó Á''‰·‰‬‬ ‫נראה לתרץ כיון דיש עצה ליתן בשפוע דכהאי גוונא יוצאין ידי שניהם על כן‬ ‫סגי במזוזה אחת‪ ,‬משא''כ בתפילין דלא שייך זוג אחד שיוצא ידי שניהם‪ ,‬ועוד‬ ‫נראה ע''פ מה דאיתא בשו''ת נודע ביהודה מהדורא תנינא אור''ח סימן ד' מובא‬ ‫בשערי תשובה סימן ל''ב שהקשה אמאי חוששין לרבינו תם רק לגבי סדר‬ ‫הפרשיות‪ ,‬ואמאי לא חוששין לשיטת רבינו תם דסבירא ליה דהפרשיות צריך‬ ‫שיהא בשכיבה‪ ,‬ותירץ דרק לגבי סדר הפרשיות חוששין לרבינו תם דאיכא כמה‬ ‫גאונים דחששו לשיטת רבינו תם‪ ,‬ועוד ע''פ קבלה צריך להניח שתי הזוגות‪,‬‬ ‫אבל לגבי שאר דברים אינו צריך לחוש לשיטת רבינו תם‪ ,‬א''כ אתי שפיר‪.‬‬ ‫„‪˙„‰ ȘÈÊÁÓ ˆ''ÓÂ‬‬

‫¯‡˘ ‪‡''˙ „ÂÓÏ˙‰ ÏÎȉ ÏÏÂÎ‬‬

‫‡‪‰ÊÂÊÓ ˙ÂˆÓ ÌÈÈ˜Ï ‰˘‡Ï ˙Â‡ÈˆÓ ˘È ÍÈ‬‬ ‫מה שהקשתם בשם הפנים יפות איך יכולה אשה לקיים מצות מזוזה‪ ,‬הא‬ ‫בכתיבת מזוזה אשה פסולה‪ ,‬ואיך יכולה לקיים המצוה‪ ,‬הא כל מילי דלא מצי‬ ‫עביד לא מצי משויא שליח‪ ,‬ומתרץ דעל כרחך דבמזוזה אין החיוב על כל אחד‬ ‫לכתוב מזוזה כמו בספר תורה‪ ,‬אלא החיוב על הבית ולא על הגברא‪ ,‬ולכן אע'' ג‬ ‫שפסולה לכתוב יכולה לקנות מזוזה ואין צריכה שליחות לגבי הכתיבה‪.‬‬ ‫‪ÌÈÏ˘Â¯È ¯ÈÓ ˙·È˘È ‡''ËÈÏ˘ ¯Ïˢ ‰„Â‰È ·¯‰‬‬ ‫יש להעיר דודאי לכ''ע יש חיוב לקבוע מזוזה‪ ,‬והחקירה היא רק אי יש תוספת‬ ‫ציווי על הכתיבה‪ ,‬ולכאורה אפילו יש ציווי על הכתיבה הוא אינו גרע מהחיוב‬ ‫לכתוב ספר תורה‪ ,‬ובזה אשה אינה מצווה שא''א לקיימה‪ ,‬וה''ה לגבי פרט זה‬ ‫לגבי מזוזה‪ ,‬אבל עדיין יש לה הצווי לקבוע‪ ,‬אבל גבי איש שיכול לקיים הכתיבה‬ ‫יש לומר דהיא מצווה גם על הכתיבה‪.‬‬

‫‡‪Ì Á˙ ‡Ï ÏÚ ¯·ÂÚ ‡‰ ÌÈ‚‰ ˙‡ Á·˘Ï ‡·È˜Ú È·¯Ï ¯˙ÂÓ ‰È‰ ÍÈ‬‬ ‫מה שהקשתם על הא דאיתא בגמ' ברכות ח' ע'' ב תניא אמר רבי עקיבא‬ ‫בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין בשר אין חותכין אלא על גבי‬ ‫השולחן‪ ,‬שנושקין אין נושקין אלא על גב היד‪ ,‬וכשיועצין אין יועצין אלא‬ ‫בשדה‪ ,‬דיש להקשות האיך שיבח ר''ע את המדיים הא איתא בגמ' ע''ז כ' ע''א‬ ‫דבכלל איסור לא תחנם הוא שלא ליתן להם חן‪ ,‬ותרצתם בכמה אופנים‪.‬‬ ‫‪˜¯· È · „ÒÁ ‰¯Â˙ ÏÏÂÎ ‡''ËÈÏ˘ ˘ËÈ„ ÛÒÂÈ ·¯‰‬‬ ‫יש להעיר מאי שנא מהא דמבואר בגמ' ב''מ ע''א ע''א שתלמיד חכם מותר‬ ‫להלוות לנכרי בריבית‪ ,‬ובמאירי שם דתלמיד חכם לא ילמד ממעשיו‪ ,‬דהתורה‬ ‫תגין עליו שלא ילמד ממעשיו‪ ,‬א''כ מדוע לגבי לא תחנם לא אמרינן דתלמיד‬ ‫חכם מותר כיון שאין חשש שיבא ללמוד מעשיו‪.‬‬

‫‪Ô·¯ÂÁ‰ ÏË·˙È˘ ̯‚ ‰Ê ‰˙ÂÁ‡Ï ‰¯˙È¢ ÏÁ¯ Ï˘ ˙ÂÎʉ Ú„Ó‬‬ ‫‪˜ÁˆÈ ˙„È˜Ú Ï˘ ˙ÂÎÊÓ ¯˙ÂÈ‬‬ ‫מה שהקשתם על הא דאיתא במדרש איכה פתיחתא כ''ד דבשעת החרבן בכה‬ ‫אברהם והתחנן שיבטלו את החרבן וכן יצחק וכן יעקב וכן משה ולא נענו אבל‬ ‫כשרחל ביקשה שמעו לקולה והבטיחו לה ושבו בנים לגבולם‪ ,‬דיש להקשות איך‬ ‫יכול להיות שהזכות של רחל שויתרה לאחותה היא זכות יותר גדול מעקידת‬ ‫יצחק‪ ,‬ותרצתם‪.‬‬ ‫‪¯ÈÓ ˙·È˘È ÌÈÏ˘Â¯È ‡''ËÈÏ˘ ı¯Â¢ Ìȯه ·¯‰‬‬ ‫חשבתי לתרץ עפ"י המעשה הידוע שהרה''ק רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל היה רגיל‬ ‫להתפלל בימים נוראים סמוך לאיש בעל בכי ושפל רוח‪ ,‬פעם ראה האדם שהיה‬ ‫מתפלל בבכיות ושפלות והחליט שיתפלל סמוך לאדם זה וכך הוי והלה התפלל‬ ‫בבכיות והגיד הרבה פעמים מה אני וכדו' וכן למחרת בשחרית‪ ,‬אמנם כשהגיע‬ ‫לקריאת התורה ונתנו לאותו איש עליה פשוטה‪ ,‬ולאיש אחר נתנו שישי הלה‬ ‫התחיל לצעוק על הגבאי היתכן שלי נתת עליה פשוטה ולו נתת שישי והרבי‬ ‫יהונתן התפלא שלפני זה ממש שמע ממנו האיך שאומר שאינו כלום וכאן לרגע‬ ‫התהפך לאיש אחר ותובע את כבודו‪ ,‬התקרב אליו ואמרו סליחה איני מבין הלא‬ ‫לפני זה שמעתי שאמרת שאתה אינך חשוב לכלום ועכשיו אתה תובע כבודך‪,‬‬ ‫השיבו מה אינך מבין‪ ,‬לפני זה דיברתי לה' ואמת הוא שכלפי הקב"ה אינני‬ ‫כלום‪ ,‬אבל כלפי אותו איש ודאי שאני חשוב‪ ,‬וכן ביארו איך יכול להיות שרואין‬ ‫כשבא אדם לדיין בשאלה על בהמתו שעולה סך נכבד והדיין מטריפו אינו פותח‬ ‫פיו ומקבל הפסק באהבה‪ ,‬אבל כשבא דין תורה בין שני אנשים אפילו לסך‬ ‫מיעוט צועק שהפסק לא צודק ואינו רוצה לקבל הפסק‪ ,‬אלא החילוק דבין אדם‬ ‫לחבירו קשה לאדם לוותר‪ ,‬משא''כ דבר הנוגע בינו לבין המקום‪ ,‬העולה מכל זה‬ ‫דבין אדם לחבירו קשה יותר לוותר‪ ,‬לפי הנ''ל אתי שפיר דיצחק ויתר להקב''ה‪,‬‬ ‫משא''כ רחל ויתרה לאחותה שהיא דבר יותר קשה‪ ,‬לכן היא נענתה‪.‬‬ ‫‪˙ÈÏÚ ¯˙È· ıÈ Ê ÌÈÏ˘Â¯È„ ‡¯Ù¢ ÏÏÂΉ ˘‡¯ ‡''ËÈÏ˘ Ò‡¯‚ ¯Â„‚È·‡ '¯ ‚''‰¯‰‬‬ ‫נראה לתרץ על דרך חסידות יש לומר מה שהיה רגיל בפי חסידים קדמאי‬ ‫"לעבאן אויף קידוש השם איז שווערער ווי צו שטארבן אויף קידוש השם" ועל‬ ‫פי זה רחל אמינו כמו שביאר רש''י ידעה שאם לאה תתחתן עם יעקב תהיה‬ ‫צריכה להינשא עם עשו הרשע‪ ,‬ותצטרך להתמודד כל החיים בנסינות לראות‬ ‫את אחותה לאה עם בעלה הצדיק יעקב והי''ב שבטי קה שהיה צריכים להיות‬ ‫מנת חלקה‪ ,‬משא''כ עקידת ישחק היא לפי שעה‪ ,‬וגם הנסיון של אברהם אבינו‬ ‫לפי שעה דגזירה על המת שישתכח מן הלב‪.‬‬ ‫‪˜¯· È · Ê''È· ÂÙ ÏÏÂÎ ‡''ËÈÏ˘ ÒÂÓ‚ ‰Èχ ·¯‰‬‬ ‫מה שתרצתם ע'' פ מה שכתב החפץ חיים כיון דעיקר חרבן הבית משום שלא‬ ‫עשו לפנים משורת הדין‪ ,‬לכן רק רחל נענתה שהוא היתה מצוינת במדה זו‪ ,‬יש‬ ‫להעיר מהא דאיתא בתומר דבורה במדה י''א חסד לאברהם שכתב וז''ל הם‬ ‫המתנהגים בעולם לפנים משורת הדין כאברהם גם הקב''ה מתנהג עמהם לפים‬ ‫משורת הדין‪.‬‬ ‫‪ :¯˘‡ È „ÚÓ‬בודאי שכל האבות עשו לפנים משורת הדין‪ ,‬אבל במדה זו כמו‬ ‫רחל לא מצאנו לאף אחד‪.‬‬

‫˙‚‪˙ίÚÓÏ ÁÂÏ˘Ï ¯˘Ù‡ ˙·Â‬‬

‫"‪˘Ó˘ ˙È· 4/15 ‡È ÂÁ ·ÂÁ¯ "¯˘‡ È „ÚÓ‬‬

‫‪‡"ËÈÏ˘ ı¯Â¢ ÏÈ˘ ‡ ¯˘‡ ·¯‰‬‬ ‫‪levib@ 017 . net . il : ÏÈÈÓÏ Â‡ 057 -7961607 :˙ίÚÓ‰ Ò˜Ù‬‬

‫‪057-3166560 :Ìȯ¯ȷÏ ÏÈÈÓȇ· ÔÂÏÚ‰ ˙Ï·˜Ï‬‬

‫‪é"ò ùã÷åî äæ ïåéìâ‬‬

‫‪åîù íåìéòá õôçä‬‬ ‫‪àìåìéäã àîåé ãåáëì‬‬ ‫‪ø"åîãà ïøî ÷"ë â"äáëùø ìù‬‬ ‫‪à"éëòå ò"éæ àæìòáî ïøäà éáø‬‬ ‫‪åðéãéãé é''ò áãåð äæ ïåéìâ‬‬

‫‪÷çöé 'ø â''äøä‬‬

‫÷‪íéìùåøé à''èéìù óà‬‬

‫‪úîà úöò ú''ú ãñééîå ìäðî‬‬

‫‪åîà åîùð éåìéòì‬‬ ‫‪ì''æ øéàî áàæ áøä úá úéãåäé äðéã äøù úøî‬‬ ‫‪.ä.á.ö.ð.ú áà íçðî á''ë äøèôð‬‬

‫‪¯„Ò‰ Ù''Ú ‡Ï˘ ‰¯Â˙ ¯ÙÒ Â‡ ‰ÊÂÊÓ ·Â˙ÎÏ ¯˙ÂÓ Ì‡‰‬‬ ‫מה שהקשתם מדוע אמרינן מגילה ח' ע''ב אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא‬ ‫שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית‪ ,‬הא‬ ‫איכא עוד נפק''מ לגבי שלא כסררן‪ ,‬דבמזוזה ותפילין פסול ובספר תורה כשר‪,‬‬ ‫ותרצתם בכמה אופנים‪ ,‬ובאחד מן התרוצים תרצתם דכיון דבמגילת סוטה‬ ‫אסור לכתוב למפרע וכדאיתא בסוטה י"ז א"כ לא יכול למחשב למ" ד מוחקין מן‬ ‫התורה‪ ,‬והבאתם דבהגהות פורת יוסף תמה על תרוץ זה‪ ,‬דא"כ היאך תני‬ ‫שהספרים נכתבים בכל לשון‪ ,‬דהא מגילת סוטה בודאי דוקא בלשון הקודש‬ ‫וכמו שנכתב בתורה‪ ,‬וא"כ היאך חשיב הא בין ספרים לתפילין ומזוזות‪ ,‬אלא‬ ‫ע''כ הא לא אכפת לי' לתנא כלל‪.‬‬ ‫‪‡''ËÈÏ˘ Ô˯‚ ʯ ¯È‡Ó È·¯ Ô‡‚‰‬‬ ‫יש להעיר שאין הכוונה דלמ''ד נמחקין מהתורה צריך לעשות באופן שיוכלו‬ ‫למחוק ולכן קשה משאר לשונות‪ ,‬רק המכוין הוא דלמ''ד נמחקים מן התורה‪,‬‬ ‫א''כ צריך לכתוב כסדרן כיון שאם לא יהיה נכתב כסדרן לא יכירו בזה שנכתב‬ ‫לא כסדרן ולכן יצא תקלה כי יחשבו שזה נכתב כרגיל ולכן ימחקו מזה‪ ,‬משא'' כ‬ ‫לגבי שאר לשונות שאינם לשון הקודש הרי לא יצא שום תקלה כיון שיראו‬ ‫שזה נכתב בלשון אחר‪ ,‬וממילא לא ימחקו מזה‪.‬‬ ‫‪ÌÈÏ˘Â¯È‬‬

‫‪åðéãéãé é''ò áãåð äæ ïåéìâ‬‬ ‫‪à''èéìù øèëù éëãøî íäøáà áøä‬‬ ‫÷‪äéðúð æðàö úéø‬‬

‫‪åðáì äåöî øáä úçîù ìâøì‬‬ ‫‪å''éð äãåäé ìàéúå÷é øîë‬‬ ‫‪úçð äåøé íéôìà éåëéæ úåëæáù àåòø àäé‬‬ ‫‪äðôé øùà ìëá çéìöéå åéöìç éàöåé ìëî‬‬