Maadanei Asher Ki Tetze 2009

‫‪å"ôø ïåéìéâ‬‬ ‫)‪('å äðù‬‬ ‫‪è"ñùú àöú éë úùøô‬‬ ‫‪é"ò ì"é‬‬ ‫‪"øùà éðãòî" ïåëî‬‬

‫‪ìù åúåëæì íéàöåé ìáú éáçøá úåðåéìâä‬‬

‫‪àâééô äéç úá äëìî ìãðééù úøîå íéøî ïá êåøá áøä‬‬

‫‪?ÏÂËÈÏ ¯˙ÂÓ Ì‡‰ ‰Ê ÏÚ Ò¯Ù ÂÏ ˙˙Ï ÌȈ¯˘ ‰„È·‡ ¯ÈÊÁÓ‬‬ ‫·‪.ÍÈÁ‡Ï Ì·È˘˙ ·˘‰ '‡ ·''Î Ô˙˘¯Ù‬‬ ‫‪ ¯Â˜ÁÏ ˘È‬מי שמחזיר אבידה ורוצים לתת לו פרס על זה האם‬ ‫מותר ליטלו או דילמא אסור דהויא שכר מצוה‪.‬‬

‫‪ÂÓˆÚ ÏÚ ¯ÈÓÁ‰Ï ‰ˆÂ¯˘ „·ΠÈÙÏ ‰ȇ ԘÊ‬‬ ‫‪?¯˙ÂÓ Ì‡‰ ¯ÂËÙ ‡Â‰˘ ‰ÂˆÓ ÌÈȘÏ‬‬ ‫‡‪ 'Ó‚· ‡˙È‬ב''מ ל' ע''א והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן‬ ‫ואינה לפי כבודו שפטור מלקיים מצות השבת אבידה‪.‬‬

‫˜‪ Ï''ÓÈ‬חו''מ סימן רס''ה שמחזיר אבידה אסור לו ליטול שכר‪ ,‬דאסור‬ ‫ליטול שכר על מצוה‪.‬‬

‫‪ :ÌÈ¢‡¯‰ ˜ÏÁ‬אם רוצה הזקן להחמיר על עצמו לפנים‬ ‫משורת הדין אם מותר‪.‬‬

‫‪ Ìȯه ‰ÁÓ·Â‬הלכות שכירות סימן ט''ו מביא מדברי הרא''ש שאפילו‬ ‫אם הבעלים רוצים לתת שכר אסור ליטול דהויא שכר מצוה‪,‬‬ ‫א''כ לפי זה מחזיר אבידה שמציעים לו פרס אסור ליטלו‪.‬‬

‫˘‪ ˘''‡¯‰ ˙ËÈ‬בבא מציעא פ"ב סי' כ"א שבמקום שהזקן פטור אסור לו‬ ‫להחמיר ולזלזל בכבוד התורה‪ ,‬והיינו משום שאף שת"ח שמחל‬ ‫על כבודו‪ ,‬כבודו מחול‪ ,‬אבל על בזיונו אינו יכול למחול‪ ,‬והא דמצינו‬

‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬מהא דאיתא במשנה נדרים ל''ג ע''א המודר הנאה‬ ‫מחבירו מחזיר לו אבידתו‪ ,‬מקום שנוטלין עליה שכר תיפול‬ ‫הנאה להקדש‪ ,‬משמע שאם אינו מודר הנאה מותר ליטול את‬ ‫השכר‪ ,‬וקשה הא אסור ליטול שכר מצוה עיין בכורות כ''ט ע''א‬ ‫ובשלמא לפי פירוש הר''ן ד''ה מקום דהשכר היא באופן שהמחזיר‬ ‫היה בטל ממלאכתו והפסיד ממון מחמת טרחו באבידה‪ ,‬שחייב‬ ‫בעם האבידה לשלם לו את הפסדו כמבואר בגמ' ב''מ ל' ע''ב אתי שפיר‬ ‫דלא הויא שכר מצוה‪ ,‬אלא לשיטת הרמב''ם בפירוש המשניות‬ ‫דהשכר הוא משום שהיה מנהגם לתת שכר למשיב אבידה‪,‬‬ ‫וקשה איך מותר הא אסור ליטול שכר על מצוה‪ ,‬כך הקשה התוספת‬ ‫יו''ט נדרים פרק ד'‪ ,‬וכן הקשה בתפארת ישראל נדרים פרק ד' משנה‪.‬‬

‫‪ :ı¯˙Ó˘ ˘È‬הואיל ובממון שייך דין הפקר בית דין‪ ,‬יש ביד‬ ‫חכמים לתקן שיתנו שכר על אבידה שהפקידו את ממונו של‬ ‫בעל האבידה בשיעור שכר זה‪ ,‬כי ראו שהיו מתעצלים להשיב‬ ‫אבידות‪ ,‬וכעין שמצינו לגבי פרוזבול גיטין ל''ו שתיקנוהו משום‬ ‫שראו חכמים שבני אדם באים לחטוא בשמיטת החובות‪ ,‬שהיו‬ ‫נושים בחבריהם גם חובות שעברה עליהם שנת השמיטה‪ ,‬ולכך‬ ‫תיקנו פרוזבול בכדי להצילם מחטא זה‪ ,‬כך גם תיקנו באבידה‬ ‫שיטלו המוצאים את שכר טירחתם‪ ,‬בכדי שלא יתעצלו וימנעו‬ ‫מהשבה‪ ,‬ויעברו בכך על מצות התורה‪ ,‬כך תירץ בתפארת ישראל פרק ד'‬ ‫נדרים משנה ג'‪.‬‬

‫‪ :‰Îω ÔÈÚÏÂ‬פסק הגר''י זלברשטיין‬ ‫שאסור ליטול פרס בעבור השבת אבידה‪.‬‬

‫בספרו עלינו לשבח בראשית סימן ס''ה‬

‫‪ ˙‚‰‰Â ˙·¢˙ ˙''¢·Â‬חלק ג' סימן תס''א נשאל על מה סמכו‬ ‫העולם ליטול פרסים על השבת אבידה‪ ,‬ותירץ הואיל ומן הדין‬ ‫די שיודיע לו שמצא אבידה ואין צריך להביא את זה לביתו‪ ,‬ועל‬ ‫טרחא זו נוטל את השכר‪ ,‬והיתר זו צריך דווקא כשהמוצא‬ ‫מבקש תשלום‪ ,‬משא''כ אם המאבד רוצה לשלם‪ ,‬והמוצא אמר‬ ‫לו שאינו מחייב‪ ,‬בזה מותר ליטול‪.‬‬

‫הרבה פעמים שהחמירו על עצמם עיין בספרי מעדני אשר חלק ג' פרשת פקודי אריכות‬ ‫בענין זה‪.‬‬

‫‡·‪Ì''·Ó¯‰ ˙ËÈ˘ Ï‬‬ ‫לפנים משורת הדין‪ ,‬מותר‪.‬‬

‫פרק י''א דגזילה‬

‫שאם רוצה להחמיר על עצמו‬

‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬מהא דאיתא בגמ' כתובות ס''ז ע''ב לגבי המצוה של‬ ‫צדקה די מחסורו אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב ועבד לרוץ‬ ‫לפניו‪ ,‬אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד‪ ,‬סוס‬ ‫לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו‪ ,‬פעם אחת לא מצא עבד לרוץ‬ ‫לפניו‪ ,‬ורץ לפניו שלשה מילין‪ ,‬וקשה איך היה מותר לזלזל הלל‬ ‫בעצמו‪ ,‬ובשלמא לשיטת הרמב''ם אתי שפיר דהחמיר על עצמו‬ ‫לפנים משורת הדין אפשר להביא ראיה מכאן לשיטתו כך כתב החיד''א בספרו פתח‬ ‫עינים אבל לשיטת הרא''ש דזקן ואינה לפי כבודו אסור להחמיר‬ ‫על עצמו‪ ,‬א''כ קשה איך היה מותר לזלזל בעצמו‪ ,‬כך הקשה החיד'' א‬ ‫בספרו פתח עינים כתובות ס''ז ע''ב‪ ,‬וכן בקובץ שיעורים כתובות אות רכ''ו‪.‬‬

‫‡‪:ÌȈ¯˙ ‰ÓÎ ‡ÎÈ‬‬ ‫‡‪ .‬אפשר שהיה במקום שלא היכרוהו לכן היה מותר דלא הויא‬ ‫בזיון‪ ,‬כך תירץ בקובץ שיעורים כתובות אות רכ''ו‪ ,‬וכן בספר בן יהוידע‪.‬‬ ‫·‪ .‬היה מעשה זה בשעה שעדיין לא היה נשיא‪ ,‬וכשכבר היה‬ ‫עשיר בכדי שיוכל לשכור סוס‪ ,‬כך תירץ בהגהות יעב''ץ‪ ,‬קשה הא מ'' מ‬ ‫כבר היה תלמיד חכם‪.‬‬ ‫‚‪ .‬הלל עשה כן כדי שהרצים לא ייקרו השער משום שיראו‬ ‫שנותנים לזה מקופה של צדקה‪ ,‬ועל כן עשה כך בחנם משום‬ ‫דוחקא דציבורא שממנו ילמדו אחרים ויעשו כן בחינם‪ ,‬כך תירץ‬ ‫בלקוטי חבר בן חיים‪.‬‬

‫„‪ .‬ע''פ מה שכתב בשן''ת חות יאיר סימן ר''ה דאדם שהוא ממתנהג‬ ‫תדיר בענוה וחסידות ומפורסם וכל העם עונים אחריו מקודש‪ ,‬ובכל‬ ‫עניניו ניכר חסידותו לזה מותר‪ ,‬כי כולם יודעים שמעשיו לשם‬ ‫שמים‪ ,‬ולגבי דידיה אינו ביזוי וזלזול‪ ,‬לפי הנ''ל אתי שפיר‪ ,‬כך תירץ‬ ‫החיד''א במראית העין כתובות ס''ז‪.‬‬

‫‪áåè ìæî úëøá‬‬

‫‪à''èéìù æàñâøáî ø''åîãàä ïøî ÷''ëì‬‬ ‫‪ùîù úéá‬‬

‫‪è''æîá â''áò å''éð ÷çöé âìôåîä ç''äáä åðá éàåùéð úçîù ìâøì‬‬ ‫‪äðôé øùà ìëá çéìöéå åéöìç éàöåé ìëî úçð úååøì äëæéù àåòø àäé‬‬ ‫‪‰''Ú „ȘÒÈÊ È΄¯Ó ·¯‰ ˙· ‰ÏÁÓ ‰ÎÏÓ ˙¯Ó ,Ï''Ê „„ ÛÒÂÈ ·¯‰ Ô· ‰˘Ó ·¯‰ ''ÏÚÏ‬‬ ‫˙¯‪˜¯‡È ÂÈ ‡''ËÈÏ˘ ¯‚‰ „ȘÒÈÊ È΄¯Ó '¯ È"Ú Ì‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫‪?‰˘‡Ï ̄˜ ˘È‡Ï ‰„È·‡ ·È˘‰Ï ·ÂÈÁ ˘È ̇‰‬‬ ‫‡‪ 'Ó‚· ‡˙È‬הוריות י''ג דאיש קודם לאשה בהשבת אבידה‪.‬‬ ‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬על הא דאיתא בתוספתא פרק ב' דבבא מציעא דאבידת‬ ‫אביו ואבידת אמו‪ ,‬אבידת אביו קודמת‪ ,‬נתגרשה שניהם שווים‪,‬‬ ‫וקשה מדוע כשנתגרשה שניהם שוים‪ ,‬הא יש הלכה דבסתם איש‬ ‫ואשה בהשבת אבידה‪ ,‬האיש קודם‪ ,‬א''כ מדוע כאן לא אמרינן‬ ‫כשנתגרשה האב קודם כיון דהוא איש‪ ,‬כך הקשה בחסדי דוד על התוספתא‪,‬‬ ‫וכן בחזון יחזקאל על התוספתא‪ ,‬וכן בצפנת פענח פרק ה' מהלכות תלמיד תורה‪ ,‬וכן בטל‬ ‫תורה על הירושלמי הוריות‪.‬‬

‫‡‪:ÌȈ¯˙ ‰ÓÎ ‡ÎÈ‬‬ ‫‡‪ .‬כוונת התוספתא לומר דמדין כיבוד אב אין נפק''מ בקדימה‬ ‫בין האב לאמא‪ ,‬אבל אין הכי נמי דהאב קודם לאמא‪ ,‬מדין‬ ‫שאיש קודם לאשה בהשבת אבידה‪ ,‬כך תירץ בחסדי דוד על התוספתא‪.‬‬ ‫·‪ .‬הא דקימ''ל דאיש קודם לאשה בהשבת אבידה‪ ,‬מיירי בשיכול‬ ‫להחזיר רק לאחת מהן‪ ,‬והתוספתא מיירי בשיכול להחזיר‬ ‫שניהן‪ ,‬דאז אתינן עליו מצד כיבוד ועל זה אמרינן דבנתגרשה‬ ‫שניהם שווים‪ ,‬כך תירץ בחזון יחזקאל על התוספתא‪.‬‬ ‫‚‪ .‬הא דאיש קודם לאשה היינו בסתם בני אדם‪ ,‬אבל באב ואם‬ ‫שיש מצות כיבוד‪ ,‬א''כ לא מהני הא דאיש קודם לאשה‪ ,‬אף‬ ‫דמצד הכיבוד אב ואם שוים‪ ,‬מ''מ הא דאיש קודם לאשה‬ ‫אינו מכריע בחיוב הכיבוד‪ ,‬כך תירץ בצפנת פענח פרק ה' מהלכות תלמוד‬ ‫תורה‪.‬‬

‫‡·‪ :‰Ê ı¯˙ ‰Á„ Ï‬מהא דהקשה בירושלמי‬ ‫דמאי איצטריך הא דאבידת אביו קודמת לאביו‪ ,‬תיפוק ליה‬ ‫דאיש קודם לאשה‪ ,‬משמע דאף אי לא היה עדיפות בדין‬ ‫כיבוד באב מבאם‪ ,‬מ''מ האב קודם מדין איש קודם לאשה‪,‬‬ ‫הוריות י''ד ע''א‬

‫עיין בספר הנפלא משנת המשפט מלאוים לסימן קס''ד על אבידה לאחי הגאון רבי‬ ‫ישעיה שליט''א דברים נפלאים בענין זה‪.‬‬

‫‪?‰„È·‡ ˙·˘‰ ˙ÂˆÓ ÏÚ ÌÈί·Ó Ôȇ Ú„Ó‬‬ ‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬כיון דהשבת אבידה הויא ככל מצות עשה‪ ,‬א''כ‬ ‫מדוע אין מברכים על זה לפני קיום מצוותה כמו שמברכין על‬ ‫כל מצוה קודם קיום מצוותה‪ ,‬כך הקשה בתמים דעים סימן קע''ט‪ ,‬וכן בתורה‬ ‫תמימה פרשת משפטים‪ ,‬וכן בהר צבי בפרשתן‪.‬‬

‫‡‪:ÌȈ¯˙ ‰ÓÎ ‡ÎÈ‬‬ ‫‡‪ .‬מפני שתלוי ביד אחרים‪ ,‬ובעל האבידה יכול לומר שאינו‬ ‫רוצה לקבלה‪ ,‬כך תירץ בתמים דעים סימן קע''ט‪.‬‬ ‫אבל בהר צבי בפרשתן העיר על טעם זה‪ :‬דהא כאן כיון‬ ‫שהויא שלו מדוע לא יטול‪.‬‬ ‫·‪ .‬דהויא ספק דילמא נתייאש ואין כאן מצות עשה‪ ,‬כך תירץ בהר צבי‬ ‫בפרשתן‪.‬‬

‫אבל דחה תרוץ זה‪ :‬מהא דפריך בגמ' ב''מ ל' ע''א דליתי עשה‬ ‫של השבת אבידה וידחה לא תעשה‪ ,‬ואם נאמר דהויא ספק‬ ‫עשה‪ ,‬א''כ מאי פריך בגמ'‪.‬‬ ‫‚‪ .‬השבת אבידה הויא מצוה שכליות‪ ,‬ועל מצות שכליות אין‬ ‫מברכין‪ ,‬כך תירץ בהר צבי בפרשתן‪.‬‬ ‫„‪ .‬לשון הברכה הויא וציונו‪ ,‬ומורה דבמצוה זו שאנו עושים אנו‬ ‫מוקדשים ומובדלים משאר האומות‪ ,‬וזה במצוה שבין אדם‬ ‫למקום‪ ,‬משא''כ במצות שבין אדם לחבירו שנוהגות גם‬ ‫באומות‪ ,‬לא שייך על זה וצונו‪ ,‬כך כתב בתורה תמימה פרשת משפטים‬ ‫כ''ד אות ל'‪ ,‬וחידוש גדול שמשמע שנוהג השבת אבידה בעכו''ם‪.‬‬

‫‪ .‰‬כיון שזקן ואינה לפי כבודו פטור מלקיים מצוה זו כבר לא‬ ‫תיקנו ברכה כלל על זה‪ ,‬כך תירץ בשו''ת באר עושק סימן ק''ג‪.‬‬ ‫‡·‪ :ÂÈÏÚ ‰Ó˙ ‡''È ÔÓÈÒ Á''¯Â‡ ı¯‡‰ ‰„˘ ˙''¢· Ï‬דהא מ''מ‬ ‫עכשיו חייב‪.‬‬

‫‡‪¯Á‡˙ Ï·· ¯·ÂÚ Âȇ Ô·¯˜ ·„˘ Ì„‡˘ ÌÈ¢‡¯‰ ·˙Î ÍÈ‬‬ ‫‪?Ìȯ·ÂÚ„ ¯‡Â·Ó 'Ó‚· ‡‰‬‬ ‫·‪.'‚ ÂÓÏ˘Ï ¯Á‡˙ ‡Ï ÍȘχ '‰Ï ¯„ ¯Â„˙ ÈÎ ·''Î ‚''Î Ô˙˘¯Ù‬‬ ‫‡‪ ‰˘Ó· ‡˙È‬מגילה ח' ע''א אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים‬ ‫חייב באחריותן‪ ,‬ונדבות אינו חייב באחריותן‪ ,‬משום דבנדר‬ ‫אומר הרי עלי‪ ,‬לכן עד שלא הביא לא יצא ידי חובתו‪ ,‬משא''כ‬ ‫בנדבה שאומר הרי זה‪ ,‬אם נאבד אינו צריך להביא‪.‬‬ ‫‪ 'Ó‚·Â‬שם הא לענין בל תאחר זה וזה שוין‪ ,‬דבין בנדרים ובין‬ ‫בנדבות איכא איסור בל תאחר‪ ,‬וכן איתא ראש השנה ו' ע''א‪.‬‬ ‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬על מה שכתב רש''י‬ ‫אחד משאר ראשונים על הא דפרכינן בגמ' שם מאי שנא נדר דאסור‬ ‫לאנשים כשירים לעשות לעשות‪ ,‬משום דדילמא אתי לידי‬ ‫תקלה‪ ,‬מדוע נדבה מותר הא נמי איכא למיחש לתקלה‪ ,‬ופירש‬ ‫לידי תקלה גיזה ועבודה‪ ,‬אבל בבל תאחר לא‪ ,‬דכיון דאמר הרי זו‬ ‫כל היכא דאיתא ביה גזא דרחמנא איתא‪ ,‬וקשה דהיא נגד גמ'‬ ‫מפורשת‪ ,‬דמבואר דאיכא בל תאחר אף בנדבה‪ ,‬כך הקשה בשו''ת פנים‬ ‫נדרים ט' ע''ב‪ ,‬יש אומרים דאינו רש''י אלא‬

‫מאירות חלק א' סימן צ''ט‪ ,‬וחלק ב' סימן קפ''ח‪ ,‬וכן בשו''ת שבות יעקב חלק ב' סימן ג'‪ ,‬וכן‬ ‫בחתם סופר נדרים ט' ע''ב‪ ,‬וכן בהגהות מצפה איתן נדרים ט' ע''ב‪ ,‬וכן בהגהות מהרש''ם‪,‬‬ ‫וכן בשפת אמת ראש השנה ו' ע''א‪.‬‬

‫‡‪:ÌȈ¯˙ ‰ÓÎ ‡ÎÈ‬‬ ‫‡‪ .‬הא דאיכא בל תאחר בנדבה‪ ,‬רק בנדבה שאמר בפירוש הרי‬ ‫עלי שאינו חייב באחריותה‪ ,‬כיון דמ''מ אמר הרי עליה ורמיא‬ ‫אכתפיה‪ ,‬ונהי דהתנה ע''מ שאינו חייב באחריותה‪ ,‬מ''מ כיון‬ ‫דכל זמן שהוא בעין מחויב להקריבו איכא בל תאחר‪ ,‬אבל‬ ‫נדבה ממש דאמר הרי זו‪ ,‬יש לומר כיון דמעולם לא קיבל על‬ ‫עצמו שום דבר רק שאמר שתהא קדושה‪ ,‬והיכא דאיתא בי‬ ‫גזא דרחנא איתא‪ ,‬יש לומר דליכא בל תאחר‪ ,‬כך תירץ בשפת אמת‬ ‫ראש השנה ו' ע''א‪.‬‬

‫אבל דוחה תרוץ הנ''ל‪ :‬דמהגמ' במגילה משמע דבכל אופן‬ ‫איכא בל תאחר אפילו לא אמר עלי‪ ,‬דהרי סוגיא זו מיירי‬ ‫בסתמא‪.‬‬ ‫·‪ .‬מה שכתב רש''י דליכא בל תאחר‪ ,‬היינו אחר שנאבד‪ ,‬דבנדבה‬ ‫אינו חייב באחריותן‪ ,‬כך תירץ בשו''ת שבות יעקב חלק ב' סימן ג'‪.‬‬ ‫‡·‪ :Ï''‰ ı¯˙ ‰Á„ ˙Ó‡ ˙Ù˘· Ï‬דהא אחר שנאבד פטור‬ ‫לגמרי‪ ,‬ולא רק שאין בל תאחר‪.‬‬ ‫‚‪ .‬רש''י לא קאמר דלא עבר על בל תאחר‪ ,‬אלא דליכא למיחש‬ ‫לתקלת בל תאחר‪ ,‬כיון דמופרש ועומד הוא ואסור הגיזה‬ ‫ועבודה והוא אוכל ואינו עושה למה יאחר נדרו‪ ,‬והיינו דכתב‬ ‫בי גזא דרחמנא איתא‪ ,‬פירוש ואסור בגיזה ועבודה‪ ,‬ופירוש‬ ‫זה משמע מלשון פירוש הרא''ש‪ ,‬לפי הנ''ל א''ש דבאמת‬ ‫כשמאחר עובר בבל תאחר אף בנדבה‪ ,‬כך תירץ בחתם סופר נדרים ט'‬ ‫ע''ב‪ ,‬וכן בשלמי נדרים שם‪.‬‬

‫„‪ .‬בע''כ צריך לדחוק דכוונת רש''י דלא אתי לידי תקלה דבל‬ ‫תאחר‪ ,‬כיון שהוא כבר הפרישו כבר‪ ,‬וכל היכא דאיתא בי גזא‬ ‫דרחמנא איתא‪ ,‬ובודאי יביאו לבית המקדש בזמנו‪ ,‬משא''כ‬ ‫כלפי נדר שעדיין מוטל עליו להפרישו‪ ,‬יש חשש טובא‬ ‫שיתרשל מלהפרישו ויעבור בבל תאחר‪ ,‬אבל אם באמת‬ ‫מאחר עובר גם בנדבה בבל תאחר‪ ,‬כך תירץ בשדה חמד בספרו מכתב‬ ‫לחזקיה בחדושים לראש השנה‪.‬‬

‫‪ .‰‬הא דאמרינן לבל תאחר זה וזה שוין‪ ,‬היינו במזיד‪ ,‬אבל בשוגג‬ ‫בנדבה ליכא דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא‪ ,‬כך תירץ‬ ‫בשו''ת שבות יעקב חלק ב' סימן ג'‪.‬‬

‫‡‪ÌȇÏÎ È„‚· ˘Â·ÏÏ ˙ÂÒΠȯÎÂÓÏ ¯˙ÂÓ ÍÈ‬‬ ‫‪?‡˘È¯ ˜ÈÒÙ ‡È‰ ‡‰ ÌÈÂÂÎ˙Ó Âȇ˘ Ì¢Ó‬‬ ‫·‪.'‚ ÊËÚ˘ ˘·Ï˙ ‡Ï ‡''È ·''Î Ô˙˘¯Ù‬‬

‫‪?˘¯Ï ‚ÚÂÏ ‡È‰ ‡‰ ÌȇÏÎ Ï˘ ÌÈÎȯÎ˙ ˙ÓÏ ˘È·Ï‰Ï ¯˙ÂÓ Ú„Ó‬‬ ‫‡‪ 'Ó‚· ‡˙È‬פסחים מ' ע''ב ע''ז ס''ה ע''ב נדה ס''א ע''ב בגד שאבד בו כלאים‬ ‫עושה ממנו תכריכין למת‪.‬‬

‫‡‪ ‰˘Ó· ‡˙È‬כלאים פרק ט' משנה ה'‪ ,‬מובא בגמ' שבת כ''ט ע''ב‪ ,‬פסחים כ''ו‬ ‫מוכרי כסות מוכרין כדרכן‪ ,‬ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני‬ ‫החמה‪ ,‬ובגשמים מפני הגשמים‪.‬‬

‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬מדוע מותר הא איכא לועג לרש שמלבישו בדבר‬ ‫האסור ומראה לו שאין לו עוד חלק במצוות‪ ,‬מאי שנא שציצית‬ ‫שמניחים לבגד של תכריכים כדי שלא יהא לועג לרש‪ ,‬כך מקשה‬

‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬הא הויא פסיק רישא דלכ''ע אסור אף בדבר שאין‬ ‫מתכוין‪ ,‬א''כ מדוע מותר‪ ,‬כך הקשה בתוס' שבת כ''ט ע''ב‪ ,‬וכן פסחים כ''ה ע''ב‪,‬‬ ‫וכן הערוך מובא בר''ן שבת מ''א ע''א מדפי הרי''ף‪ ,‬וכן הר''ן חולין ל''ב ע''א‪ ,‬וכן המאירי‬ ‫שבת כ''ט‪.‬‬

‫התוס' פסחים מ' ע''ב‪ ,‬ע''ז ס''ה ע''ב‪ ,‬וכן נדה ס' ע''ב‪.‬‬

‫‡‪:ÌȈ¯˙ ‰ÓÎ ‡ÎÈ‬‬ ‫‡‪ .‬במת אין בו איסור כלאים כיון שאינו נהנה מזה‪ ,‬ואפילו חי‬ ‫כי האי גוונא אין איסור כיון שאין נהנה לכן מותר‪ ,‬כך תירץ‬ ‫הרשב''ם מובא בתוס' נדה ס''א ע''ב‪.‬‬

‫‡‪:ÌȈ¯˙ ‰ÓÎ ‡ÎÈ‬‬ ‫‡‪ .‬מיירי בענין דלא הויא פסיק רישא כגון שהוא לבוש‬ ‫מלבושים אחרים להגין עליו מפני החמה והצינה‪ ,‬כך תירץ בתוס'‬ ‫שבת כ''ט ע''ב‪.‬‬

‫‪ :¯ÈÚ‰Ï ˘È‬ממ''נ אם מרגיש הנאה מה בכך שאינו מתכוין הרי‬ ‫הוא פסיק רישא‪ ,‬ואם אינו מרגיש הנאה יהא מותר אפילו‬ ‫כשמתכוין ליהנות‪ ,‬כך מקשה בקובץ שיעורים אות קט''ז‪ ,‬עי''ש וכן בדבר‬ ‫שמואל פסחים כ''ו ע''ב‪.‬‬

‫·‪ .‬היכא דלא ניחא ליה מותר אף בפסיק רישא‪,‬‬

‫כך מתרץ הערוך מובא‬

‫בר''ן שבת מ''א ע''א מדפי הרי''ף‪.‬‬

‫‚‪ .‬לא נאמר דין פסיק רישא אלא באיסור של מעשה‪ ,‬אבל‬ ‫כלאים שיסוד איסורם הוא ההנאה מותר כשאינו מתכוין אף‬ ‫באופן שהוא פסיק רישא‪ ,‬כך תירץ הר''ן חולין ל''ב ע''א מדפי הרי''ף‪.‬‬ ‫„‪ .‬שמא לא אסרה תורה אלא לבישה שמדרך כונת הנאה לבישה‪,‬‬ ‫כך תירץ המאירי שבת כ''ט ע''ב‪ ,‬צריך ביאור כוונתו‪ ,‬עיין דבר שמואל פסחים כ''ו ע''ב‪.‬‬

‫‡‪‰˘È·ÏÏ ÔÈÂÎ˙Ó È¯‰ ÔÈÂÎ˙Ó Âȇ˘Î ÌȇÏÎ ˘Â·ÏÏ ¯˙ÂÓ ÍÈ‬‬ ‫‡''‪?ÔÈÂÎ˙ÓÎ ‡È‰ Î‬‬ ‫‡‪ 'Ó‚· ‡˙È‬ביצה ל''ב ע''ב וכן ביעתא וכן קדירה‪ ,‬דהיינו שאסור‬ ‫לסדר ביו''ט ביצים בצורת אהל אחד על שנים‪ ,‬וכן קדירה‪ ,‬משום‬ ‫דאסור לעשות אהל עראי ביו''ט‪.‬‬ ‫‪ È''˘¯ ·˙ÎÂ‬שם ל''ג ע''א ד''ה והלכתא דהא דאסור זה רק לרבי יהודה‬ ‫שסובר דבר שאין מתכוין אסור‪ ,‬אבל לרבי שמעון דסבירא ליה‬ ‫דדבר שאין מתכוין מותר‪ ,‬מותר לסדר ביצים וכן קדירה בצורת‬ ‫אהל‪ ,‬כיון דאינו מתכוין לעשות אהל‪ ,‬עיין רשב''א שבת קל''ג ע''א‪.‬‬ ‫‡·‪ Ì˘ 'ÒÂ˙‰ Ï‬סוף ד''ה מלמטה‪ ,‬חולקים וסבירא ליה דזה אינו מקרי‬ ‫דבר שאינו מתכוין‪ ,‬דרק כשאינו מתכוין כלל לעצם הפעולה כגון‬ ‫גרירת מטה וספסל שאינו מתכוין כלל לעשות חפירות‪ ,‬משא''כ‬ ‫כאן שמתכוין לעשות את עצם הפעולה דהיינו לסדר את‬ ‫הדברים בצורת אהל‪ ,‬רק אינו מתכוין לאהל מקרי מתכוין‪ ,‬ועיין‬ ‫תוס' בכורות כ''ה ע''א ד''ה גוזז שהביא נמי מחלוקת רש''י ותוס' בשם‪.‬‬

‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬לפי שיטת התוס' דכל היכא דמכוין לעצם הפעולה‬ ‫מקרי מתכוין‪ ,‬א''כ איך אמרינן מוכרי כסות מוכרין כדרכן‪ ,‬ובלבד‬ ‫שלא יתכוין בחמה מפני החמה‪ ,‬ובגשמים מפני הגשמים‪ ,‬הא‬ ‫מקרי מכוין כיון שמתכוין לעצם הלבישה‪ ,‬מעדני אשר נתקשיתי בזה‬ ‫ושמחתי למצוא שבשו''ת בית הלוי חלק א' סימן א' ס''ק ה' הקשה קושיא זו‪.‬‬

‫‪ :ÈÂω ˙È·‰ ı¯˙ÓÂ‬דמזה מוכח שאין גדר איסור כלאים בעצם‬ ‫הלבישה ואילו ההנאה אינה אלא תנאי באיסור‪ ,‬אלא גוף‬ ‫האיסור הוא בעצם הנאה הבאה ע''י לבישה‪ ,‬ועל כן כל שאינו‬ ‫מתכוין להנאה‪ ,‬הרי זה כמי שאינו מתכוין לעצם מעשה האיסור‪.‬‬

‫‡·‪ :‰Ê ı¯˙ ‰Á„ ·''Ú ‡''Ò ‰„ 'ÒÂ˙‰ Ï‬דהא ציצית נמי אין‬ ‫חייב בו אם אין בו הנאת לבישה‪ ,‬ומוכרי כסות דפטירי‬ ‫מכלאים‪ ,‬פטירי מציצית‪.‬‬ ‫‪ :ı¯˙Ó ¯Ï ͯڷÂ‬דמה דבעינן לענין איסור כלאים שיהנה‬ ‫בו‪ ,‬הוא מהירושלמי ריש פרק ט' דכלאים דאמרינן שם אי לא יעלה‬ ‫עליך‪ ,‬הייתי אומר לא יפשיל את הקופה לאחוריו ת''ל לא‬ ‫תלבש מה מלבוש מיוחד דבר שהוא מהנה את הגוף אף כל‬ ‫דבר שמהנה את הגוף‪ ,‬ולכן במח שלא שייך שהוא מהנה את‬ ‫הגוף‪ ,‬לא שייך איסור כלאים‪ ,‬אבל בציצית דלא כתיב לשון‬ ‫מלבוש אלא כסות ובגד אשר תכסה בה‪ ,‬חייב בציצית אפילו‬ ‫אין הנאת לבישה‪ ,‬ומה שפטור מציצית כשלובש לצורך‬ ‫מכירה וכיוצא‪ ,‬משום דלא מקרי בגדו וכסותו כיון דלא לצורך‬ ‫בגד לובשו‪ ,‬אבל במת שלובש לצורך כיסוי שלו שייך ביה‬ ‫חיוב ציצית אע''פ שאין נהנה‪.‬‬ ‫·‪ .‬דווקא בציצית שייך לועג לרש‪ ,‬משום דשקולה כנגד כל‬ ‫המצוות כדנפקא לן בגמ' מנחות מ''ג ע''ב וזכרתם את כל מצוות‬ ‫ה' משא''כ במצוה אחת ליכא לועג לרש‪ ,‬כך תרצו התוס' נדה ס''א‬ ‫ע''ב‪.‬‬

‫‪ :˙¢˜‰Ï ˘È‬מהא דאמרינן בגמ' ברכות י''ח ע''א לענין תפילין‬ ‫וספר תורה וקריאת שמע דאיכא לועג לרש‪ ,‬חזינן דאף‬ ‫כשאינו כל התורה אמרינן לועג לרש‪ ,‬כך הקשה בשו''ת בית יעקב סימן‬ ‫צ''ב‪ ,‬וכן בערוך לנר נדה ס''א ע''ב‪.‬‬

‫‪?Â˙¯Âˆ ‰‡Â¯˘Î ÌÈÓ· ÏÎ˙Ò‰Ï ¯ÂÒȇ ˘È ̇‰‬‬ ‫·‪ Ô˙˘¯Ù‬כ''ב ה ‪.'‚ ‰˘‡ ˙ÏÓ˘ ¯·‚ ˘·ÏÈ ‡ÏÂ‬‬ ‫˜‪ Ï''ÓÈ‬יור''ד סימן קנ''ו אסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש‬ ‫גבר וגו'‪.‬‬ ‫‪ ˜ÏÁÂ‬הפוסקים האם זה איסור תורה או רק אסמכתא בעלמא‪.‬‬ ‫·‪ ‰Ï„‚‰ ˙ÒÎ‬מביא דלדעת הר''ן ע''ז כ''ט הויא איסור דאוריתא‪,‬‬ ‫אבל שאר הפוסקים סבירא ליה דהויא רק דרבנן‪.‬‬ ‫‪ ¯Â˜ÁÏ ˘È‬האם במים מותר לכתחילה לראות צורתו כיון שאין‬ ‫דרך של נשים להסתכל במים‪ ,‬או דילמא אסור‪.‬‬ ‫‪ ‰¯Â˙ ÏË· ‰‰‬להגאון ר' מאיר אריק נדרים ט' ע''ב מביא ראיה מהא‬ ‫דאיתא שם בגמ' שם דנזיר אחד הסתכל במים וראה צרתו וקיבל‬ ‫נזירות על שערו‪ ,‬ש''מ שעכ''פ יש מילתא דחסידות לא להסתכל‬ ‫בכל דבר שרואה צורתו אע''פ שאין דרכה של אשה להסתכל רק‬ ‫במראה‪ ,‬ועיין בערוך לנר מכות כ' ע''א שהביא מהרמב''ם דאסור לצבוע הזקן אע''פ‬ ‫שלנשים אין זקן מ''מ הויא לא תלבש‪.‬‬

‫‪ :˙„ÈÒÁ„ ‡˙ÏÈÓ‰„ ¯˘Ù‡Â‬משום שהתגבר היצר שהוא יפה‪,‬‬ ‫ולא משום לא תלבש קיבל עליו‪.‬‬

‫‪Ì˘‡‰ ˙‡ ¯·Î ‚¯‰˘Î ÌÈÓÓÂÊ ÌÈ„Ú ÌÈ‚¯Â‰ Ôȇ Ú„Ó‬‬ ‫‪‰˙ÈÓ ÌÈ·ÈÈÁ ̉ ÌÈÁˆÂ¯ ÔÈ„Ó È¯‰‬‬ ‫מה שהקשתם בשם אחרונים על הא דכתוב בפרשת שופטים י''ט י''ט ועשיתם לו‬ ‫כאשר זמם לעשות לאחיו‪ ,‬ואיתא במשנה מכות ה' ע''ב כאשר זמם ולא כאשר‬ ‫עשה‪ ,‬מכאן אמרו הרגו אין נהרגין‪ ,‬דיש להקשות הלא העדים הורגים את‬ ‫הנידון‪ ,‬כמו שנאמר בפרשתן י''ז ז' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו‪ ,‬ואיתא‬ ‫בגמ' סנהדרין מ"ה א' כי מעולם לא אירע מצב שהעדים לא הצליחו להמית את‬ ‫הנידון והוזקקו לעזרת העם כדי להמיתו‪ ,‬אם כן מדוע כאשר כבר הומת הנידון‬ ‫אין העדים הזוממים נהרגים‪ ,‬הן אמת שמדין כאשר זמם לא ניתן להורגם לפי‬ ‫שנאמר כאשר זמם ולא כאשר עשה‪ ,‬אך מדוע אין הורגים את העדים מדין‬ ‫רוצחים‪ ,‬שהרי במו ידם הם הרגו את הנידון שעתה לאחר הזמת העדים‪ ,‬התברר‬ ‫שהוא היה חף מפשע‪ ,‬ותרצתם בכמה אופנים‪.‬‬ ‫‪˙„‰ ȘÈÊÁÓ ˆ''Ó„ ‡''ËÈÏ˘ Ò‡¯‚ ˙‰˜ È‡Ó˘ È·¯ ÌÒ¯ÂÙÓ‰ Ô‡‚‰‬‬ ‫נראה לתרץ ע''פ מה שכתב הרמב''ן בפרשת שופטים וברדב''ז הלכות עדות‬ ‫בהסבר הדבר דהרגו אין נהרגין‪ ,‬דמאחר דאלוקים נצב במשפט הדינים אילולא‬ ‫שהיה זה חייב מיתה לא היה הקב''ה מניח שתאבד נפש אחד מישראל‪ ,‬ומאחר‬ ‫שהניח הקב''ה לבי''ד שיסכים להרוג את זה ונהרג חייב מיתה היה‪ ,‬הילכך אין‬ ‫לעדים משפט מות‪ ,‬ומהאי טעמא ניחא ג''כ על עצם הריגה שהרגו העדים‪.‬‬

‫‪‡''˙ „ÂÓÏ˙‰ ÏÎȉ ÏÏÂÎ ˘‡¯ ‡''ËÈÏ˘ ÔȈÈÒÈÏ „„ È·¯ Ô‡‚‰‬‬ ‫נראה לתרץ‪ ,‬כיון דאם היה אחר הרגו לא היה חייב‪ ,‬כיון דגברא קטילא‪ ,‬א'' כ‬ ‫ה''ה העדים שהרגו‪ ,‬גברא קטילא הרגו‪ ,‬לכן אינם חייבים‪.‬‬ ‫‪ÌÈ·ÏÚ˘ ‡''ËÈÏ˘ ÔÂÓ„˜ ˜ÁˆÈ ·¯‰‬‬ ‫יש לציין עוד שני תרוצים שכתב הפני מנחם בספרו תורתך שעשעי ‪ { „Á‡‰‬כיון‬ ‫שהעונש הוא לכפרה‪ ,‬היכא שעבר גם על עדות שקר וגם על רציחה‪ ,‬אינו ראוי‬ ‫לכפרה ולכן לא נענש בבית דין של מטה‪ {È˘‰ ,‬אי אפשר לחייבם על מעשה‬ ‫הרציחה‪ ,‬משום דהויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה‪ ,‬שהרי בית דין לא ראו‬ ‫את העדים הורגים את הנאשם‪ ,‬שהרי בית הסקילה היה רחוק מבית דיןכמבואר‬ ‫בסנהדרין מ''ב ומניין יידעו שהרגוהו על כרחך ע''י עדים אחרים כת ב' שיעידו‬ ‫שהעדים הראשונים המוזמים דהיינו כת א' אכן ביצעו את גזר הדין‪ ,‬אך א''א‬ ‫להאמין לעדות כת ב' שהויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה‪ ,‬שאם יזימו‬ ‫אותם יטענו שלא באו לחייב את כת ב' מיתה שהרי עדי כת א' חייבים מיתה‬ ‫ממנ''פ‪ ,‬אם הרגו את הנאשם חייבים על שהרגו‪ ,‬ואם לא הרגו חייבים על עדות‬ ‫שקר שהוזמו בה‪ ,‬דעכשיו הויא ליה כאשר זמם ולא כאשר עשה‪.‬‬ ‫‪˙ÈÏÚ ¯˙È· ‡''ËÈÏ˘ ¯Ú˜‡ ‰ÓÏ˘ È΄¯Ó ·¯‰‬‬ ‫נראה לתרץ ע''פ מה שראיתי בשם הרה''ק ר' שלומקה מזעווהיל זי''ע בספר‬ ‫מים חים שביאר הענין שבעדים זוממים אם הרגו כבר אין נהרגין‪ ,‬דלכאורה יש‬ ‫להבין כל הענין שבכלל מאמינים להעדים המזימים מול המוזמים הא תרי ותרי‬ ‫נינהו ומאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני‪ ,‬ובאמת בגמ' אמרו בגלל זה שעדים‬ ‫זוממים חידוש הוא‪ ,‬אך מ''מ אפשר לקרב הענין לשכל‪ ,‬דהנה אם הנידון‬ ‫ומשפחתו רוצים להצילו ע''י עדי שקר‪ ,‬הרבה יותר היו מעדיפים להביא עדי‬ ‫הכחשה נגד העדים המחייבים אותו‪ ,‬דעדי הכחשה קשה להפריך‪ ,‬משא''כ עדי‬ ‫הזמה שהרבה יותר קשה להביא בשקר ויותר קל להפריכן בעדים אחרים שראו‬ ‫את העדים הראשונים בבדיקות וחקירות‪ ,‬ומזה שבאו עדי הזמה מוכרחים אנו‬ ‫להאמינם בכעין מיגו שאילו שקרנים היו‪ ,‬היו מכחישים העדים הראשונים‪,‬‬ ‫אמנם כל זה נכון עד שלא נהרג הנידון‪ ,‬אבל משנהרג כבר שעדי הכחשה כבר‬ ‫לא יעזרו כלום‪ ,‬אז שפיר חיישינן שמשפחת הנידון שכרו עדי שקר להזים‬ ‫העדים ולנקום בהם‪ ,‬ושוב הויא ככל תרי ותרי שאין אחד עדיף על השני‪ ,‬ולפי‬ ‫זה א'' ש הקושיא שהבאתם דבאמת אינם רוצחים דרק האמנתי יותר להמזימים‬ ‫יותר למוזמים‪ ,‬משא''כ עכשיו הויא תרי ותרי‪.‬‬ ‫‪˜¯· È· ıÈÊÈ ˙·È˘È Â''È ıÚÓÈÈˢ ‰„Â‰È ÛÒÂÈ Á''‰·‰‬‬ ‫יש לציין דבשו''ת בית יצחק אה''ע חלק א' סימן צ''ח נמי תירץ דכיון דלא היה‬ ‫התראה א''א להרוג אותם‪.‬‬

‫‪‡¯È ÂÚÓ˘È ÔÚÓÏ Â˙ÈÓ‰Ï È„Î Ï‚¯‰ „Ú ÌÈÈ˙ÓÓ Ì‡‰ ‰˙ÈÓ ·ÈÈÁ˙˘ ÈÓ‬‬ ‫מה שהקשתם בשם ראשונים ואחרונים מדוע בפרשת שופטים י''ז י'' ג לגבי זקן‬ ‫ממרא שכתוב וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון‪ ,‬פירש רש''י לפי המ''ד שסובר‬ ‫שוכל העם ישמעו‪ ,‬מכאן שממתינים לו עד הרגל‪ ,‬וממיתים אותו ברגל‪ ,‬ומדוע‬ ‫לגבי בן סורר ומורר דכתיב נמי דברים כ''א כ''א וכל ישראל ישמעו ויראו כתב‬ ‫רק שצריך הכרזה ולא המתנה עד הרגל‪ ,‬ותרצתם בששה אופנים‪.‬‬ ‫‪̈́‡ ȇ Ì‚ Ò''ÁÓ ˜¯· È· ‡''ËÈÏ˘ ıȷ·¯ ԉΉ χÈÏÓ‚ È·¯ Ô‡‚‰‬‬ ‫נראה לתרץ שבזקן ממרא כתיב )דברים י''ז י''ב( ובערת הרע מישראל‪ ,‬ומדכתיב‬ ‫"מישראל" משמע שהיה במעמד "כל ישראל" דהיינו ברגל שכל ישראל עולים‬ ‫לרגל‪ ,‬משא''כ בסורר ומורה כתיב )דברים כ''א כ''א( ובערת הרע מקרבך לא משמע‬ ‫שיהיו שם כל ישראל כשאתה מבער הרע והרגו‪ ,‬ומה דכתיב ביה שם וכל‬ ‫ישראל ישמעו‪ ,‬היינו שיכריזו בכל המקומות‪.‬‬

‫‪‡''ËÈÏ˘ ÌÂÏ· ÍÏÓÈχ ·¯‰‬‬ ‫נראה לתרץ דאיתא בילקוט רמז תתק''ו דף תצ''ו ע''מ א' בן סורר ומורה שרצו‬ ‫אביו ואמו למחול לו מוחלין לו‪ ,‬וכן זקן ממרא שרצו בית דין למחול לו מוחלין‬ ‫לו‪ ,‬אלא שחכמי הדרום אמרו שאין מוחלין לו כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל‪,‬‬ ‫וכן בגמ' סנהדרין פ''ט ע''א אין ממיתין לזקן ממרא אלא בבית דין הגדול‬ ‫שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו שנאמר וכל ישראל ישמעו‬ ‫ויראו‪ ,‬במיתת זקן ממרא‪ ,‬והטעם כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל )כך מבואר בספר‬ ‫סמוכין לעד על התורה( מימילא הטעם הזה שייך יותר ברגל מפני רבוי ישראל‪,‬‬ ‫משא''כ בבן סורר ומורה לא שייך הטעם שלא ירבו מחלוקת בישראל‪ ,‬ולכן לא‬ ‫צריך המתנה עד הרגל‪.‬‬ ‫˜¯‪‰È˙ ʇˆ ˙È‬‬

‫‪ÌÈÏ˘Â¯È ¯ÈÓ ˙·È˘È ‡''ËÈÏ˘ ¯Ïˢ ‰„Â‰È ·¯‰‬‬ ‫נראה לתרץ דיש לומר דגבי זקן ממרא הויא סכנה יותר לכלל ישראל‪ ,‬דאי חולק‬ ‫על דברי בית דין יכול לעשות אגודות בכלל ישראל וכמו שמצינו כמה וכמה‬ ‫פעמים בחיי כלל ישראל‪ ,‬ולפיכך בעינן טפי שכל העם רואים ולא יהיה שום‬ ‫חלוקים נגד הבית דין‪ ,‬משא''כ גבי בן סורר ומורה דהתקלה רק כלפי עצמו‪.‬‬

‫‪˙¢Ù ÈÈ„· ˙Â„Ú ˙Ï·˜· Íȯˆ ÌÈÈÈ„ ‰ÓÎ‬‬ ‫מה שהארכתם האם קבלת עדות בדיני נפשות בעינן עשרים ושלושה דיינים או‬ ‫דילמא די בשלשה‪.‬‬ ‫‪¯ÙÒ ˙ȯ˜ ‡''ËÈÏ˘ ԉΠ‰ÓÏ˘ ·¯‰‬‬ ‫נראה להביא ראיה נפלאה דסגי בשלשה דהנה איתא בגמ' סנהדרין מ''א ע''א‬ ‫עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין‪ ,‬מתוך שיכולים לומר לאסרה על בעלה‬ ‫באנו ולא לחייבה מיתה‪ ,‬ואי נימא דלדיני נפשות צריך בית דין של כ'' ג‪ ,‬האיך‬ ‫יכולים לומר לאסרה על בעלה באנו‪ ,‬דא'' כ אמאי הוצרכו לילך לבית דין של‬ ‫כ''ג‪ ,‬הרי סגי להו בבית דין של שלשה‪ ,‬ובהכרח דאף אם היו רוצים להרוג סגי‬ ‫בבית דין של שלשה בשביל קבלת עדות‪.‬‬ ‫מעדני אשר‪ :‬עיין מנחת חינוך מצוה ת''ט ס''ק ג'ו שהביא ראיה הנ''ל‪.‬‬

‫‪ÏÂÎ‡Ï ¯˙ÂÓ Ì‡‰ ¯˙ÂÓ ‰Ê˘ Ú„ÂÈ ‡Â‰Â ¯ÂÒ‡˘ ÏÎ‡Ó ÏÚ Â„ÈÚ‰˘ ÌÈ„Ú‬‬ ‫מה שחקרתם בעדים שהעידו על מאכל שאסור‪ ,‬והוא יודע שמותר האם מותר‬ ‫לאכלו‪.‬‬ ‫‪χÂÈ ˙ȯ˜ ÌÈÏÏÂΉ ¯ˆ·Ó ‡''ËÈÏ˘ „ÏÚÙȯ‚ „„ ·¯‰‬‬ ‫יש לציין דכעין זה דיבר הרשב''א עצמו בשו''ת חלק ד' סימן ק''ט‪.‬‬

‫תגובות אפשר לשלוח‬

‫לפקס המערכת‪057-7961607 :‬‬ ‫או למייל‪[email protected] :‬‬

‫‪,õøòðäå ìåâãä ãéñçä ïåàâä ãåáë úìòî íåøì íééááìä åðéúåëøáå åðéìåçéà úà åðà íéòéáî äàé àéãâå àáè àìæî úëøá‬‬ ‫‪,ãñç áøå ïåàâ éàä áø ,äãîç éìë øöåà ,úåãéñçä éðîëî ìëáå äøåúä éøãç ìëá àáåè é÷áå óéøç‬‬ ‫‪,äøåúä úöáøäì åùôð éîéð ìëá øñîúî øùà ,úåéøáä ìò áåäàå íå÷îä ìò áåäà‬‬

‫‪÷ ð é ô ä é ø à éáø íñøåôîä ïåàâä åðøåî ú"ùë‬‬ ‫לרגל שמחת נישואי בתו תחי'‬ ‫‪å"éä ãéøô êåøá øîë ù"øéåúá âìôåîä ïúçä â"áò‬‬

‫‪à"èéìù‬‬

‫‪ùîù úéá àæìòá ö"îåã‬‬

‫‪,íéëøåáî íéøùé úåøåã úåàøìå ,ç"öåé ìëî úçð úåàøì äëæéù øåæòé ú"éùä‬‬ ‫‪. ïîà ,äáåèì åáì úåìàùî ìë 'ä àìîéå ,úòã ä ú áçøäå úçð êåúî ìàøùéá äàøåä úåáøäìå äøåú õéáøäì äëæéå‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬