Kerem Avraham Ki Tavo 2009

‫כרם אברהם‬

‫יומא ד‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫גליון‬ ‫מורחב‬

‫ע״ש כ״ק מרן הגה״ק אדמו״ר זצוקללה״ה מסטריקוב‬

‫פרשת כי תבוא ‪ -‬אבות פ“ג ‪ ,‬תשס״ט גליון ע“א‬ ‫יו״ל ע״י מכון ״זכור לאברהם״ סטריקוב בנשיאות כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫זמני הדה“נ‬ ‫הדה״נ מוצ״ש לר״ת‬ ‫ירושלים ‪8:15 7:35 6:24‬‬ ‫בני ברק ‪8:13 7:37 6:39‬‬ ‫אלעד ‪8:14 7:37 6:32‬‬

‫משא כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫יום חמישי לסדר "כי‪-‬תבוא"‪ ,‬ט"ז אלול תשס"ז‬ ‫יומא דהילולא של כ"ק מרן עט"ר אדמו"ר זצוקללה"ה זי"ע ועכי"א‬

‫חז"ל אמרו בירושלמי )פ"ב ה"ה( "אין‬ ‫עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן‬ ‫זכרונם"‪.‬‬ ‫כ"ק אאזמו"ר זצללה"ה בעל ההילולא‬ ‫היה רגיל לומר בפרשת השבוע פרשת‬ ‫כי תבוא‪ ,‬על מה דאיתא בגמ' )מגילה‬ ‫ל"א ב'( עזרא תיקן להם לישראל‬ ‫שיהיו קורין קללות שבמשנה תורה‬ ‫קודם ר"ה וקללות שבתורת כהנים‬ ‫קודם עצרת‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬תכלה‬ ‫שנה וקללותיה‪ .‬ויש להבין האיך ע"י‬ ‫קריאת הפרשה נפעל הא דתכלה‬ ‫שנה וקללותיה‪ .‬ואמר‪ ,‬שהוא ע"ד‬ ‫מה שמצאנו בכמה מקומות שאחז"ל‬ ‫על הפסוק 'זאת תורת העולה'‪ ,‬כל‬ ‫העוסק בתורת עולה כאילו הקריב‬ ‫עולה‪ ,‬וכן בשאר הקרבנות )מנחות ק"י‬ ‫א'(‪ ,‬וביאור הדברים‪ ,‬שע"י שלומדים‬ ‫בתורה העניינים וההלכות הנוגעים‬ ‫לקרבן זה‪ ,‬נחשב ע"י הלימוד לבד‬ ‫כאילו נעשה המעשה‪ ,‬ועד"ז כשקורין‬ ‫בתורה את התוכחה ואת הקללות‪,‬‬ ‫נחשב זה כאילו נתקיימו כבר כל‬ ‫אותם הדברים‪ ,‬והוא משום שכבר‬ ‫שב בתשובה וקיבל על עצמו עומ"ש‬ ‫מפחד הקללות‪ .‬וממילא 'תכלה שנה‬ ‫וקללותיה'‪ ,‬כי כבר נתקיימו על ישראל‬

‫אחר שקראו בתורה וקבלו עליהם‬ ‫עומ"ש‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫והנה בתוס' )ד"ה קללות( מבואר‬ ‫דקודם ר"ה לאו היינו קודם ממש‬ ‫בשבת הסמוכה לר"ה‪ ,‬אלא שתי‬ ‫שבתות קודם‪ .‬שתי שבתות הוא זמן‬ ‫של הכנה לכו"ע )פסחים ו' ב'(‪ .‬ובחודש‬ ‫אלול עושים באמת כל החודש ההכנה‬ ‫לר"ה‪ ,‬שתוקעים בשופר בכל יום‪,‬‬ ‫ושאר המנהגים שנהגו בתפוצות‬ ‫ישראל‪ ,‬אך בשתי שבתות קודם ר"ה‬ ‫צריך להתכונן ביותר‪ ,‬ולכן תיקן עזרא‬ ‫שתי שבתות לפני ר"ה שאז יקראו‬ ‫את הקללות ויעשו ההכנה לר"ה‪ ,‬כי‬ ‫קריאת התוכחה היא הכנה לר"ה‪,‬‬ ‫שעושים תשובה עי"ז‪ ,‬ונחשב שקבלו‬ ‫ייסורין על עצמן‪ ,‬ע"ד ונשלמה פרים‬ ‫שפתינו‪ ,‬שע"י האמירה נחשב כאילו‬ ‫עשו‪.‬‬ ‫והנה הסתלקות כ"ק אאזמו"ר זי"ע‬ ‫היה שתי שבתות לפני ר"ה במכוון‪,‬‬ ‫והוא נכלל ג"כ בתוכחה‪ ,‬כמו שמובא‬ ‫דגם מיתת צדיקים נכלל בקללות‬ ‫דמשנה תורה‪ ,‬אף שלא נכתב בהדיא‪.‬‬ ‫ובכל שנה ושנה חוזר על עצמו‬ ‫התעוררות גדולה ביום היא"צ‪ ,‬וצריך‬ ‫לנצל את היום הזה להתעורר ולהכין‬

‫את עצמינו לר"ה‪ ,‬ועי"ז יעזור השי"ת‬ ‫באמת שיהיה תכלה שנה וקללותיה‪.‬‬ ‫≈≈≈≈≈‬ ‫עוד היה אומר תמיד כ"ק אאזמו"ר‬ ‫זצללה"ה בפרשה זו‪ ,‬דהנה בסה"ק‬ ‫הביאו מזוהר חדש שכל הקללות‬ ‫הכתובים בפרשתן הם באמת ברכות‪.‬‬ ‫ובספרים הקדושים מרמזים ברכות‬ ‫בכמה וכמה פסוקים מהקללות‪.‬‬ ‫ולכאורה הוא דבר תימה לפרש‬ ‫העניין בהיפוך ממה שנכתב‪ .‬ואמר‪,‬‬ ‫דבאמת הדבר מרומז בגוף הפרשה‬ ‫ב' פעמים‪ .‬דהנה מצינו בכל התורה‬ ‫כולה קרי וכתיב‪ ,‬והיינו שנמסר לנו‬ ‫שצריך ליכתב באופן כזה ולקרוא‬ ‫באופן אחר‪ .‬אכן‪ ,‬בדרך כלל הוא תיבה‬ ‫אחת שמשתנה במקצת בין הקרי‬ ‫לכתיב‪ .‬אולם בפרשת התוכחה יש ב'‬ ‫תיבות שהקרי והכתיב אינם אותם‬ ‫תיבות כלל‪ ,‬כמו 'בעפולים' שקורים‬ ‫'בטחורים' וכן 'ישכבנה' 'ישגלנה'‪ ,‬וזהו‬ ‫דבר שלא מצאנו במקום אחר בתורה‪,‬‬ ‫ומרומז בזה דיש כזה עניין שכתוב כך‬ ‫וצריך לקרוא באופן אחר‪ .‬ובא ללמד‬ ‫על כל הפרשה שהגם שנכתבה בתורת‬ ‫קללות ותוכחות‪ ,‬מ"מ באמת אינה‬ ‫אלא ברכות כמ"ש בזוה"ח‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לזכר נשמתו הטהורה של‬ ‫כ״ק אדוננו מורנו ורבנו‬

‫רבי אברהם אביגדור נחום‬ ‫בן כ״ק אדוננו מורנו ורבנו‬ ‫רבי יעקב יצחק דן‬ ‫זכותם יגן עלינו‬ ‫עלתה נשמתו לגנזי מרומים ט״ז אלול תשס״א‬

‫≈≈≈≈≈‬ ‫ועל אלו יש לקרוא באמת את מאמר‬ ‫חז"ל הנ"ל 'דבריהם הם זכרונם'‪ ,‬כי‬ ‫דברים אלו הנם מידותיו המרכזיות‬ ‫של כ"ק אאזמו"ר זצללה"ה‪ .‬מי שהכיר‬ ‫ועד את המסירות ואת‬ ‫אותו יודע ֵ‬ ‫הרצון שלו להמתיק את כל המצבים‬ ‫אצל יהודים‪ ,‬וכמה היתה דאגתו כנה‬ ‫ועמוקה לשלומם הגשמי והרוחני‬ ‫של כל מכיריו‪ ,‬וכמו שנחרט ע"ג ציונו‬ ‫הקדוש שהיה מצטער ומתפלל עבור‬ ‫ישראל‪ ,‬ומי שהיה מקורב אצלו יודע‬ ‫כמה ימים וזמנים טובא העניק מעצמו‬ ‫למען ישראל לפרט ולכלל‪ ,‬ועל כל‬ ‫דבר צרה שלא תבוא שידע בה אצל‬ ‫איש ישראל היה טרוד כ"כ עליה והיה‬ ‫מתייגע בחיטוטי בתר חיטוטי למצוא‬ ‫עצה ומסילה לצאת מהסבך בכל דרך‬ ‫ואופן שהיה יכול‪ ,‬כאילו היה זה עניינו‬ ‫הפרטי‪.‬‬ ‫מה נהדר היה מראהו הקדוש בסעודת‬ ‫ליל שב"ק בביתו‪ ,‬כשהיה מגיע‬ ‫לתיבות הזמר "צווחין אף עקתין‬ ‫בטלין ושביתין" איך שהיה מתלהב‬ ‫ומרים בקולו וכל כולו אש להבה‪,‬‬ ‫וניכר עליו שהוא כואב באמת את‬ ‫כאבם של ישראל ומתפלל בכל לבו‬ ‫שיזכו כבר ל"צווחין אף עקתין בטלין‬ ‫ושביתין"‪ .‬וביחד עם זה יש לציין‬ ‫במאמר המוסגר את מידת ענוותנותו‬ ‫המפורסמת‪ ,‬שכל הנהגה זו היתה‬ ‫רק בביתו בקודש פנימה מידי שבת‬ ‫בשבתו‪ ,‬אבל כשהיה עורך את שולחנו‬ ‫לפני קהל אנ"ש שינה מהרגלו ולא‬ ‫הראה שמץ מעבודה זו כלפי חוץ‪.‬‬ ‫וראוי להביא כאן את לשון ה"תומר‬ ‫דבורה"‪ ,‬שהישמח ישראל כתב‬ ‫ש"מהראוי שילמוד כל אחד את הספר‬ ‫הקדוש הזה בחודש אלול" וזה לשו"ק‬ ‫שם‪" ,‬ירגיל עצמו לכבד הנבראים‬

‫כולם‪ ,‬אחר שיכיר בהם מעלת הבורא‬ ‫אשר יצר האדם בחכמה‪ ,‬וכן כל‬ ‫הנבראים חכמת היוצר בהם‪ ,‬ויראה‬ ‫בעצמו שהרי הם נכבדים מאד מאד‪,‬‬ ‫שנטפל יוצר הכל החכם הנעלה על‬ ‫כל בבריאתם‪ ,‬ואילו יבזה אותם‪ ,‬חס‬ ‫ושלום נוגע בכבוד יצרם"‪ .‬וזה ידוע‬ ‫לכל איך שכ"ק אאזמו"ר זצלל"ה היה‬ ‫מכבד כל אחד ואחד לפום דרגא דיליה‪,‬‬ ‫במיוחד אם היה זה גברא רבה ותלמיד‬ ‫חכם‪ ,‬אבל אפילו בן תורה בעלמא‪,‬‬ ‫ואפילו בחור מישיבה קטנה שעוסק‬ ‫בתורה היה מכבד‪ ,‬וההתבטלות‬ ‫שנראתה על פניו הוא ממש להפליא‪,‬‬ ‫התבטלות למישהו שעוסק בתורה‬ ‫כדבעיא‪ ,‬באמרו‪ ,‬הרי בן תורה הוא‪,‬‬ ‫ועוסק בלימוד התורה‪ ,‬והוא ממש‬ ‫העניין הזה לכבד את כל הנבראים‪,‬‬ ‫והוא זצ"ל קיים אותו באופן מפליא‪.‬‬ ‫בתפארת שלמה בפרשת כי תצא‬ ‫הביא מ"ש בזוה"ק שתלמידיו‬ ‫של רשב"י אמרו לו‪ ,‬וי לן כד אנת‬ ‫תסתלק מינן‪ ,‬והדבר תמוה שיאמרו‬ ‫כן תלמידים לרבם‪ .‬וכתב שם לבאר‬ ‫באופן אחד "עפמ"ש בספר תהלים‬ ‫)ק"ו‪ ,‬ד'( זכרני ה' ברצון עמך‪ .‬כי כאשר‬ ‫התחיל דוד המלך ע"ה לומר שירות‬ ‫ותשבחות ועלה במדריגתו בעולמות‬ ‫העליונים היה נשכח מלבו צרכי עניני‬ ‫בנ"י בבני חיי ומזוני‪ .‬לכן התפלל‬ ‫'זכרני ה' ברצון עמך'‪ ,‬להזכירו מה‬ ‫שבנ"י צריכים ולמלאות רצונם‪ .‬וזה‬ ‫הרמז בפי' רש"י בפסוק )במדבר כ"ז‪,‬‬ ‫ט"ז( יפקוד ה' וגו'‪ ,‬להודיע שבחם של‬ ‫רועי ישראל כשמסתלקין מן העולם‬ ‫מניחין צרכי עצמם ומבקשים צרכי‬ ‫צבור‪ .‬ר"ל מסתלקין מעולם הזה‬ ‫ללכת במחשבתם בעולמות העליונים‬ ‫גם שם צריכין להעלות זכרונם בצרכי‬ ‫צבור‪ ".‬ונקודה זו היתה ג"כ מורגשת‬ ‫מאד אצל כ"ק אאזמו"ר זצללה"ה‪,‬‬

‫לעילוי נשמת‬

‫החסיד ר׳ מאיר שלום שטיין ז״ל‬ ‫ב״ר צבי ע״ה‬ ‫נדבת בתו שתחי׳‬

‫שהיו הרבה פעמים שראו עליו שהיה‬ ‫בדבקות המחשבה‪ ,‬כמו בעת עמדו‬ ‫בתפילה‪ ,‬ואעפ"כ לא היה זמן ששכח‬ ‫מצרתם של ישראל‪ ,‬ובכל זמן ועידן‬ ‫היה זוכר גם את האחרים‪.‬‬ ‫ועוד כתב שם התפארת שלמה‬ ‫דהתלמידים בקשו לעורר את רבם‬ ‫שימשיך להשפיע עליהם שפע גם‬ ‫לאחר הסתלקותו מן העולם‪ ,‬כי‬ ‫"הצדיקים אף שנפטרים מעוה"ז‬ ‫ועולים ברום המעלות לחזות בנעם ה'‬ ‫ולבקר בהיכלו גם שם אינם מבקשים‬ ‫צרכי עצמם בהשגת וידיעת סודות‬ ‫א"ס ב"ה רק מבקשים לצורך עמו‬ ‫בנ"י להשפיע להם כ"ט‪ ,‬אף כי למעלה‬ ‫בערך ענינים העליונים הנשגבים‬ ‫הנה כל צרכי עוה"ז כלא נחשב‪ ,‬עכ"ז‬ ‫הצדיקים גם שמה אינם שוכחים‬ ‫בצרכי עם בנ"י בעוה"ז‪ ".‬ואפשר‬ ‫לומר‪ ,‬שביום זה‪ ,‬יומא דהילולא‪ ,‬הוא‬ ‫הזמן לעורר את זאת ההשפעה‪ ,‬וזאת‬ ‫ע"י שנעורר את הגעגועים‪ ,‬ונרגיש‬ ‫בעצמנו את החסרון‪ ,‬מה שנחסר‬ ‫בהסתלקותו כל מה שהיה לפנים‪ ,‬וזה‬ ‫גופא מעורר את הכוח של השפעה‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬וההשפעה של גדולים‬ ‫צדיקים במיתתם יותר מבחייהם‪,‬‬ ‫ואמנם צריך לבקש ולרצות את הדבר‪,‬‬ ‫ועי"ז תמשך ההשפעה‪.‬‬ ‫השי"ת יעזור ויושיע שנוכל להבין‬ ‫לכל הפחות את מה שחסרנו‪ ,‬ונזכה‬ ‫שזכותו תגן עלינו‪ ,‬וימשיך להשפיע‬ ‫ממרום ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬וימשיך‬ ‫בהנהגתו בחיי חיותו‪ ,‬לחזק את כל‬ ‫הלבבות נשברים‪ ,‬ולהשפיע ש"צווחין‬ ‫אף עקתין בטלין ושביתין" בכלל‪,‬‬ ‫ויוושע כל יחיד ויחיד בישועה הנצרכת‬ ‫לו‪ ,‬ונזכה לכתיבה וחתימה טובה‬ ‫ולתחיית המתים במהרה בימינו‪.‬‬

‫לע״נ‬

‫הר״ר נפתלי‬

‫ב״ר ישראל חיים עברי ז״ל‬ ‫נדבת חתנו‬

‫הר״ר אלימלך חסידה וב״ב הי״ו‬

‫פרי הכרם‬

‫במשעול הכרמים‬

‫פעולת צדיק לחיים‬

‫אמרות טהורות מרבותינו הקדושים זי"ע‬ ‫ככתבם וכלשונם‬

‫פטירתו של אדם מן העולם היא‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬מאורע מעציב ומצער מאוד אם לא‬ ‫המצער ביותר‪ .‬חכמינו‪ ,‬זיכרונם לברכה‪ ,‬קבעו סדר מפורט כיצד ינהגו הקרובים‬ ‫אליו או התלמידים שקנו ממנו חכמה דיני אבלות על אותו אדם שנסתלק מן‬ ‫העולם‪" ,‬שבעה להספד שלושים לבכי" וכיו"ב‪.‬‬ ‫לכאורה יש להתבונן בסיבת האבל בכדי להבין עניין זה לאשורו‪ :‬בשונה מכל באי‬ ‫העולם‪ ,‬הרי היהודי חי לו בהרגשה מוחשית ונהירה כי זמנו עלי אדמות קצוב הוא‬ ‫ובעל‪-‬כורחו הוא ימות בסופו של דבר‪ .‬חייו כאן בתוך הגוף הגשמי אינם אלא‬ ‫פרוזדור המביא לטרקלין‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬בעת פרידת הנשמה מן הגוף‪ ,‬בעת שנפשו‬ ‫נוסקת לעולם שכולו טוב הרי יימשכו חייו הרוחניים ומציאותו תוסיף להוות חלק‬ ‫מן הבריאה‪ .‬בעת פטירתו של אדם לא נמוגה מציאותו‪ .‬להיפך‪ ,‬במידה מסוימת‬ ‫הרי היא רק מתחילה אז‪.‬‬ ‫כל ימיו עוסק האדם בתורה ומצוות ומשתדל למלא את תפקידיו כראוי‪ .‬את‬ ‫מעשיו הוא עושה מתוך ידיעה פנימית ואמונה שבא תבוא העת בה יקבל תגמול‪,‬‬ ‫שכר אין קץ‪ ,‬על אשר בחר בטוב בהיותו בעולם שעדיין מונחת היתה לפניו‬ ‫הבחירה‪ .‬והנה כאשר מתקרב הוא אל היום הזה‪ ,‬כאשר הוא כבר עומד קרוב ביותר‬ ‫לתכלית ולתשלום הגמול‪ ,‬כאשר הנה מסתיימת לה תקופה ארוכה וקשה בחייו‬ ‫בה היה עליו לעמוד יום יום ושעה שעה בקשרי מלחמה עזים עם כוחות היצר‬ ‫הרע והסטרא אחרא‪ ,‬ולנסות לפלס את דרכו לבחור בטוב‪ ,‬והנה מקיץ הקץ על כל‬ ‫קשייו והייסורים שעברו עליו ומתקרב ובא יומו הגדול לקצור את פירות יגיעתו‬ ‫ולקבל את שכרו המגיע לו‪ ,‬בדיוק אז היה מקום דווקא לחוש תחושת הקלה‬ ‫מהמתח הרודף את האדם כל חייו‪ ,‬ומדוע זה מתאבלים אנו על האדם שנלקח‬ ‫לבית עולמו?‬ ‫"עשו נטל העולם‪-‬הזה לחלקו" אמרו חז"ל‪ ,‬ומכאן שאומות העולם אין להם "חיים"‬ ‫אלא בעולם הזה בלבד‪ .‬להם‪ ,‬אמנם‪ ,‬יאתה הבכיה וההספד בשעת מיתתם‪ .‬אך מה‬ ‫מקום לנהי ובכי בהסתלקותו של איש היהודי והעברתו אל החלק היותר מעולה‬ ‫במציאותו של אדם?‬ ‫אלא שלאמיתו‪-‬של‪-‬דבר‪ ,‬מהות המיתה שנגזרה על האדם היא אכן סמל הרע‬ ‫שבעולם ויש להצטער עליה כהנה וכהנה‪ .‬וביאור העניין‪ ,‬כי בעת ברוא אלקים ארץ‬ ‫ושמים וכונן בידיו את אדם הראשון‪ ,‬אז מקדם בהיות האדם בגן עדן היה בשלמות‬ ‫נצחית כה גדולה עד שאין לנו השגה כלל בכך‪" .‬תפוח עקיבו של אדם הראשון היה‬ ‫מכהה גלגל חמה‪ ,‬קלסתר פניו על אחת כמה וכמה"‪ .‬קומתו היתה גבוהה מן הארץ‬ ‫לשמים ו"מלאכי השרת היו צולים לו בשר ומסננים לו יין"‪ .‬במשלים אלו סיברו‬ ‫חז"ל את אוזנינו כדי שנשיג ולו במעט את מציאות האדם קודם החטא‪ .‬אמנם‬ ‫כאשר חטא אדם הראשון והתערב הרע בטוב הנצחי שהיה מיועד להאדם‪ ,‬נגזרה‬ ‫עליו גזירת "ואל עפר תשוב" ‪ -‬גזירת המיתה בעטיו של נחש עליו ועל כל תולדותיו‬ ‫אחריו‪ .‬לולי חטאו של אדם הראשון היתה המציאות כולה דבוקה בטוב והרע לא‬ ‫היה בנמצא כלל‪.‬‬ ‫נמצא שהמיתה היא התוצאה של החטא ועל‪-‬כן ראוי להתאבל ולבכות על אדם‬ ‫שמת מפני שלא זכה לשלמות האלוקית הרצויה ושוב נגזרה גם עליו‪ ,‬כיחיד‪,‬‬ ‫גזירת מיתה‪ .‬האבלות על הנפטר ביסודה היא צער ויגון על כל מצבו של העולם‬ ‫אשר הוא מרוחק מאור פני מלך חיים ועל המציאות העגומה שאף בני א‪-‬ל חי‪ ,‬זרע‬ ‫קודש‪ ,‬מתהלכים באפילה ואינם זוכים לשלמות הטוב הנצחי שאותו ייעד הקב"ה‬ ‫לתת לאדם שטוב לפניו‪ ,‬ושעל‪-‬כן נגזרה עליהם גזירת מיתה שכל זה ועוד יסודו‬ ‫ושורשו הוא בחטא הקדמון‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬כל האמור הוא בפטירתו של האדם הפשוט‪ .‬אמנם‪ ,‬הצדיקים אשר בחיי‬ ‫חיותם בעולם הזה היו כל ימיהם קודש לד' ולתורתו‪ ,‬בעבודתם הרוממה קידשו‬ ‫וטיהרו את כל חלקי נפשותם מכל סיג ופגם והשכינה היתה שרויה עליהם תדיר‪,‬‬ ‫הם אלו אשר במעשיהם דווקא מתקנים את חטא אדם הראשון ומכוונים למאמר‬ ‫השי"ת "נעשה אדם"‪ .‬הם המה אשר מצעידים את העולם כולו לתיקונו הגמור‬ ‫ולשלמותו‪ ,‬ומחזירים את מעמדו למה שהיה קודם החטא עד שיגיע לתיקונו‬ ‫לעתיד‪-‬לבוא‪ .‬כי עיקר עבודת הצדיקים היא תיקון חטא אדם קדמאה‪ .‬כל צדיק‬

‫◆ ליומא דהילולא ◆‬ ‫"סילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה‬ ‫תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה" )איכה רבה(‬ ‫ֲשר לֹא כָתוּב ְּב ֵס ֶפר ַה ּתוֹרָה ַהזֹּאת‬ ‫ׁ‬ ‫ֳלי ְוכָל ַמ ּכָה א ֶ‬ ‫ּגַם ּכָל ח ִ‬ ‫ש ַא ְר ֶּתם ִּב ְמ ֵתי ְמ ָעט‪) .‬כ"ח‪,‬‬ ‫ׁש ְמ ָד ְך‪ .‬וְנִ ְׁ‬ ‫י ְַעלֵם ד' ָעלֶי ָך ַעד ִה ָּ‬ ‫ס"א ‪ -‬ס"ב(‬

‫חיבור ב' פסוקים אלו יראה‪ ,‬דדרשו רז"ל‬

‫)"דרוש זה מובא‬

‫ביערות דבש ח"ד דרוש ד' ולא נמצא במדרשים שלפנינו‪ ,‬כמו שהעיר ע"ז‬

‫בספר מלאה קטורת" – הע' המלבה"ד בדרשות ח"ס ח"א עמוד ס"ב( גם‬ ‫כל חלי ‪ -‬זו מיתת צדיקים‪ .‬והנה אמרו רז"ל )קדושין ע"ב‬ ‫ב'( שאין צדיק נפטר עד שנולד צדיק אחר דוגמתו‪ ,‬כמו‬ ‫שאמר הכתוב )קהלת א'‪ ,‬ד'( "וזרח השמש ובא השמש‬ ‫‪ -‬ביום שמת רבא נולד רב אשי" )קדושין ע"ב ב'(‪ ,‬וא"כ‬

‫לכאורה אין כל כך רעה במיתת הצדיק אל הנשארים כיון‬ ‫שע"כ אותו היום בא דוגמתו לעולם‪.‬‬ ‫אכן מסתבר דהא דאמרינן וזרח השמש כו' היינו אם נפטר‬ ‫הצדיק לכפר על הדור שלא יבא הפורענות‪ ,‬א"כ יש בזה‬ ‫הגנה כפולה‪ ,‬שזה שמת מיתתו מכפרת ומגין מהצרה‪ ,‬וזה‬ ‫שנולד הוא מגין ג"כ‪ ,‬משא"כ כשנפטר הצדיק כדי שלא‬ ‫יראה הרעה ח"ו‪ ,‬מסתברא דלא בא צדיק אחר לעולם‪,‬‬ ‫דהרי על הראשונים מצטערים לבלתי יראה ברעה והוצרך‬ ‫להסתלק ואיך יוסיפו עליהם חדשים‪ ,‬ולזה באומרו ּגַם ּכָל‬ ‫ִש ַא ְר ֶּתם ִּב ְמ ֵתי‬ ‫ֳלי כו' שהוא מיתת צדיקים‪ ,‬אמר אח"כ ְונ ְׁ‬ ‫חִ‬ ‫ְמ ָעט‪ ,‬ר"ל בל תאמר שאל יחסר המזג שיולד צדיק אחר‬ ‫במקומו‪ ,‬אלא זה שנחסר לא ימולא‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר הפסוק במלכים )ב' י"ט‪ ,‬ג' ובישעיהו ל"ז ג'(‬ ‫ְא ָצה ַה ּיוֹם ַה ּזֶה ִּכי ָבא ּו ָבנִים ַעד ַמ ְׁש ֵּבר‬ ‫ֵחה ּונ ָ‬ ‫יוֹם ָצרָה וְתוֹכ ָ‬ ‫ֵדה‪ .‬וירמוז לענין מיתת צדיקים‪ ,‬כי כמו יולדת‬ ‫ְוכ ַֹח ַאיִן ְלל ָ‬ ‫שיש לה צער וחבלי לידה אך שאין זה צר לה כל כך כי יש‬ ‫לה ולד ויצא הפסדה בשכרה‪ ,‬כך מיתת צדיקים היא רעה‬ ‫גדולה‪ ,‬רק נגד זה נולד צדיק אחר‪ ,‬לזה אמר ִּכי ָבא ּו ָבנִים‬ ‫ֵדה‬ ‫ַעד ַמ ְׁש ֵּבר ‪ -‬שהחבלים באו והצדיק נסתלק‪ְ ,‬וכ ַֹח ַאיִן ְלל ָ‬ ‫ לזכות לצדיק אחר‪ ,‬כי הראשון נפטר בשביל שלא יראה‬‫ברעה‪ .‬השי"ת ייטיב לנו ברחמיו‪.‬‬ ‫ערבי נחל‬

‫‪..‬יש לפרש בזה הפסוק במשלי י"ד ְּבכָל ֶע ֶצב י ְִהיֶה מו ָֹתר‬ ‫ׂ ָפ ַתיִם ַא ְך ְל ַמ ְחסוֹר ‪ .‬מפני שאמרו חז"ל 'גם כל חלי‬ ‫ו ְּד ַבר ְש‬ ‫וכל מכה אשר לא כתובה זו מיתת צדיקים'‪ .‬והטעם‪ ,‬כי‬ ‫לכל מכה הכתובה בתוכחה קדמה רפואה למכה כמאמר‬ ‫חז"ל כי על ידי התשובה תתרפא המכה להיטיב ביותר‬ ‫אחריתה מראשיתה‪ .‬משא"כ מיתת צדיקים שהוא הולך‬ ‫וחסר כמו שאמרו )ב"ב ע"ה א'( פני משה כפני חמה פני‬ ‫יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה וכו'‪ .‬וכן בכל הדורות‪,‬‬ ‫ׁש ֶמׁש‪ ,‬עד‬ ‫ׁש ֶמׁש ו ָּבא ַה ָּ‬ ‫כי אעפ"י שאמר הכתוב ְו ָזרַח ַה ֶּ‬ ‫שלא שקעה שמשו של אותו צדיק זרח השמש )ראה‬ ‫קדושין ע"ב ב'(‪ ,‬מ"מ אין הצדיק השני במעלה של צדיק‬ ‫ראשון‪ .‬וז"ש אעפ"י שכבר זרח השמש אפ"ה נקרא ובא‬ ‫השמש של צדיק ראשון וז"ש 'בכל עצב'‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬בכל‬ ‫מכה הכתובה בתורה כשמתעצב על לבו וחוזר בתשובה‬ ‫יתרפא ויהיה עוד מותר‪ .‬אך ב'דבר שפתים'‪ ,‬רצה לומר‪,‬‬ ‫המכה אשר לא כתובה הוא 'אך למחסור'‪ .‬ולכך לא נכתב‬ ‫מכה זו בתורה מפני שאין לה רפואה‪...‬‬ ‫הפלאה כתובות ח' ב'‬ ‫≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈‬

‫ֲמלוֹ‬ ‫ָא ָדם ְּבכָל ע ָ‬ ‫‪..‬וזהו פירוש הפסוק )קהלת א' ג'( ַמה ּי ְִתרוֹן ל ָ‬ ‫ׁש ֶמׁש‪ ,‬פירוש‪ ,‬אין לאדם שום מותרות‬ ‫ׁשַּי ֲעמֹל ַּת ַחת ַה ָּ‬ ‫ֶ‬ ‫מכל עמלו‪ ,‬אלא ממה שעושה עצמו שפל ברך‪ ,‬מזה יש‬ ‫לו מותרות‪ .‬וזהו מה שרצה לומר‪ ,‬על ידי שהוא שפל‬ ‫בעיני עצמו כאמרו )שמות טז ז( 'ונחנו מה'‪ ,‬זאת הוא היתרון‬ ‫לאדם‪ ,‬רצה לומר זאת לבדו יוותר לו מכל עמלו‪ ,‬שעל‬ ‫ידי זה מזדכך נפשו ונשמתו כראוי‪ ,‬וישאר אחריו ברכה‬ ‫שזכרו לא יסוף וקדושתו תופיע תמיד בתוך בני ישראל‪.‬‬ ‫ֵך וְדוֹר ָּבא ו ְָה ָארֶץ ְלעוֹלָם ע ָֹמ ֶדת‪ ,‬רצה‬ ‫והא ראיה‪ּ ,‬דוֹר הֹל ְ‬

‫פרי הכרם‬

‫במשעול הכרמים‬

‫וצדיק מוסיף עוד נופך לתיקון העולם‪ ,‬וכך דור הולך ודור בא ובכל הדורות הצדיקים‬ ‫מוסיפים והולכים בתיקון זה עד השלמות הרצויה במהרה בימינו‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬אם‪-‬כי בשעת הסתלקות הצדיק לעולמו קשה האבל וגדול עשרת מונים‬ ‫מאשר בפטירת אדם רגיל‪ ,‬מאחר וסוף‪-‬כל‪-‬סוף הרי "חסרא ארעא גברא רבה‪,‬‬ ‫מי יתן לנו תמורתו"‪ .‬ביחד עם זה הרי יש ביום פטירתו גילוי והארה מהשלמות‬ ‫אשר הוא זוכה לה בעולם העליון‪ .‬בעת אשר פושט הצדיק את מלבוש הגוף ועובר‬ ‫לעולם העליון הרוחני‪ ,‬זוכה הוא אז להשיג בנועם עליון ומשביע בצחצחות נפשו‬ ‫לאין ערוך מאשר בהיותו בעולם הזה השפל‪ ,‬ובשעה זו הוא כביכול מותיר בעולם‬ ‫הזה קצת מן השפע הנשפע לו באותו שעה‪ ,‬וכמאמר המליצה "שבק חיים לכל חי"‬ ‫שהשאיר שמץ מחיוּתו כאן בעולם‪.‬‬ ‫דבר זה מבואר בפירוש בזוהר הקדוש המאריך בתיאור הסתלקותו של רשב"י‬ ‫מהעולם‪ ,‬ועד כדי כך שרשב"י קרא למעמד זה "הילולא דילי"‪ ,‬היינו יום שמחתי‪.‬‬ ‫וכתוב עוד בזוהר‪ ,‬שהצדיק לאחר פטירתו נמצא הוא בכל העולמות‪ ,‬ואף בעולם‬ ‫הזה‪ ,‬עוד יותר מאשר בחייו‪" :‬צדיקא אף על גב דאתפטר מהאי עלמא לא אסתלק‬ ‫ולא אתאביד מכלהו עלמין דהא בכלהו עלמין אשתכח יתיר מחייוי"‪ .‬כיצד נמצא‬ ‫הצדיק בעולם הזה לאחר פטירתו יותר מאשר בחייו? מסביר בעל 'התניא' באגרתו‬ ‫הקדושה‪ ,‬שמעשיו הגדולים שעשה ופעל בכל ימיו ונטיעות הקדושה שנטע‬ ‫בנשמות ישראל הם מוסיפים להכות שורשים‪ ,‬לצמוח ולגדל גידולים וגידולי‬ ‫גידולים‪ .‬מן האור הזרוע לצדיק הספון בגן עדן בחקל תפוחין קדישין‪ ,‬נמשכת‬ ‫הארה רבתית לארץ התחתונה המשפיעה שפע רוחני לאלו אשר מדבקים עצמם‬ ‫בדרכיו‪.‬‬ ‫והנה כל זה נכון לכל ימות השנה שפעולת הצדיק נמשכת ועולה להשפיע רוח‬ ‫נכון והרהורי תשובה על כל מי שהיה דבוק אליו בחיי חיותו‪ .‬אבל מיוחד הוא יום‬ ‫פטירתו בכל שנה ושנה‪ ,‬יום הילולא דיליה‪ ,‬להשפיע שפע קודש במידה מרובה על‬ ‫אלו שהסתופפו בצילו‪ .‬וכפי התקשרות כל אחד ואחד לצדיק בחייו‪ ,‬והתקשרותו‬ ‫אליו לבתר חייו על‪-‬ידי התבוננות והליכה בדרכיו‪ ,‬זוכה שהצדיק יתפלל עליו‬ ‫ממקומו בגן עדן וזכותו תגן עליו להשפיע עליו רוב שפע של ברכה וטובה בגשמיות‬ ‫וברוחניות‪.‬‬

‫לומר‪ ,‬שהצדיקים שהיו משימין עצמן כארץ הן עומדין לעולם‪,‬‬ ‫ואף לאחר סילוקן מן העולם קדושתן מופיע על העולם‪.‬‬ ‫מאור ושמש‪ ,‬סוכות‬

‫בספר כנפי יונה כתיב בביאור דברי הגמרא )ברכות ו'( 'אגרא‬ ‫דבי הלולי מילי'‪ ,‬היינו כי בהילולא של הצדיק מזכירים בשמים‬ ‫צדקותיו ותורתו‪ ...‬והנה כתיב )תהלים י"ט( י ְִר ַאת ד' ְטהוֹרָה עו ֶֹמ ֶדת‬ ‫ָעד‪ .‬פירוש‪ :‬יראת ד' שהיא טהורה – היא עומדת לעד‪ .‬היינו‪,‬‬ ‫לַ‬ ‫שיראת הצדיק שנפטר תוכל להופיע גם עתה ביומא דהילולא‬ ‫דיליה‪ ,‬ובפרט לאותם שהכירו אותו בעודו בחיים חיותו‪ ,‬ויוכלו‬ ‫עוד כהיום להיות להם פעולה יותר גדולה מקדושתו ויראתו‪,‬‬ ‫ממה שהיה להם מבעודו מאז בחיים חיותו‪ ,‬וכמאמר חז"ל )חולין‬ ‫ז'( 'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן' היינו‪ :‬במיתתן יוכלו‬ ‫להאיר ולהופיע בלבות בני ישראל יראת שמים יותר מבחייהן‪.‬‬ ‫ישמח ישראל )ט"ז סיון(‬

‫ברכת מזל‪-‬טוב לידידינו הנכבדים‬ ‫אנשי שלומנו ומתפללי בתי‬ ‫מדרשינו‪:‬‬ ‫ר‘ צבי דב הכהן הי“ו‬ ‫תל אביב‬ ‫לנישואי הבן הי“ו‬ ‫***‬ ‫הר“ר משה הורביץ הי“ו‬ ‫להולדת הבן‬

‫יה"ר שירוו מהם ומכל יוצ"ח‬ ‫רוב נחת דקדושה‬ ‫מתוך שמחה והרחבת הדעת‬

‫כרם ההלכה‬ ‫שאלה‪ :‬אברכים הנוסעים לשבות בצל רבותיהם בשבת ובני ביתם נשארים בביתם‪ ,‬מה דינם לעניין הדלקת נר שבת‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬באופן שהם סמוכים על שולחן בעל הבית ואין להם כלל רשות בפני עצמם – הן לאכילה והן לשינה אינם צריכים להדליק נר שבת‪,‬‬ ‫אך באופן שאינם סמוכים על שולחן בעל הבית או שיש להם חדר מיוחד לשינה שאין שם מי שחייב בהדלקה מלבדם צריכים הם להדליק‪.‬‬ ‫ולכן אם אוכלים על שולחן בעה"ב שהדליק נרות עליהם להדחיק בחדרם וישתתפו כולם בנר או שיזכה אחד לכולם וידליק‪,‬‬ ‫ובאופן שגם אוכלים ביחד רצוי שהנר שמדליקים בשביל כולם בברכה יהא במקום האכילה‪ ,‬ובמקום שישנים ידליקו בלא ברכה‪ ,‬ואם בחדר‬ ‫שישנים בו הוא מואר אפי' רק קצת ע"י אור מבחוץ וכד' יש מי שסובר ??? להדליק שם‪ ,‬ובכל אופן לא ידליק שם בברכה‪.‬‬ ‫ביאור העניין‪ :‬הגמ' בשבת )כ"ה ע"ב( רבי ישמאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת ??? רבא דהיינו משום שאנו חוששין שמא‬ ‫יניחנו ויצא‪ ,‬והק' אביי ע"ז ותירץ לו רבא שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה‪ ,‬ופירש"י כבוד שבת היא שאין סעודה חשובה אלא במקום‬ ‫אור‪ ,‬והתוס' כתב שחובה לסעוד במקום הנר משום "עונג"‪ ,‬ופירש המהר"ם בדברי התוס' שבין לאביי ובין לרבא פשוט שצריך להדליק‬ ‫נר שבת וחידש רבא שסעודת שבת צריכה להיות במקום הדלקת הנר משום "עונג" שבת‪ ,‬והמרדכי )שבת סי' רצ"ד( כתב בשם מהר"ם‪:‬‬ ‫בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים להדליק נר בחדרם ולברך עליו‪ ,‬כיון שנר שבת חובה משום שלום בית דהיינו שלא יכשל בעץ‬ ‫ובאבן‪ ,‬אבל כשנמצא בביתו א"צ להדליק כיון שאשתו מדליקה ומברכת עליו‪ ,‬הרי לנו ב' סיבות להדלקת נר שבת‪ ,‬א‪ .‬משום שיהא מקום‬ ‫סעודת שבת מואר דזהו "עונג שבת"‪ ,‬ב‪ .‬משום שלום בית‪ ,‬שלא יכשל בעץ או באבן‪ ,‬והוזכר בטור וב"י )סוף סי' רע"ג( שיטת הראשונים‬ ‫דכל דין הדלקת הנר הוא במקום סעודה‪ ,‬מ"מ להלכה נפסק שאין הנר מעכב סעודה‪ ,‬ואפי' אוכל במקום חשוך‪ ,‬או שיותר "עונג" לאכול‬ ‫שלא במקום הנרות ]כגון בחצר[ יצא ידי חובת הסעודה‪ ,‬שהרי הנרות נתנו לעונג ולא לצער‪ ,‬אך ודאי לכו"ע עיקר מצוות הדלקת הנר היא‬ ‫במקום סעודה‪ ,‬וכמו שפסק הרמ"א )רס"ג סעי' י'(‪ ,‬והנה הרמב"ם )פ"ה מהל' שבת ה"א( כתב הדלקת הנר חובה היא‪ ,‬אחד נשים ואחד אנשים‬ ‫חייבים להיות בביתן נר דלוק‪ ,‬למדנו מדבריו שחובת הדלקת הנר הוא לאדם שיש לו בית שיאיר אותו‪ ,‬ולפ"ז יובן הדינים שהובאו לעיל‬ ‫מהמרדכי ונפסקו להלכה )רס"ג ו'‪-‬ז'( והיינו שאדם נשוי שמדליקים עליו בביתו יוצא יד"ח בהדלקת אשתו וכשאינו נמצא אצל אשתו אלא‬ ‫בבית אחר הגם שחובת הגברא של הדלקת הנר יצא אך יש עליו חובת הדלקת הנר בבית שנמצא שם כדי שלא יכשל בעץ או באבן וכדי‬ ‫שיוכל סעודת שבת במקום הנר‪ ,‬וע"כ כתב המחבר )סעי' ו'( דכשיש לו חדר מיוחד צריך להדליק שם נר שבת אך באופן שאין לא חדר מיוחד‬ ‫אין צריך להדליק נר שהרי חובת הדלקת נר שבת יוצא במה שאשתו מדלקת עליו‪ ,‬ויש לו גם אור בביתו מנר שבעה"ב הדליק‪ ,‬ורק אם לא‬ ‫מדליקים עליו בביתו צריך להשתתף בפרוטה עם בעה"ב כדי שיהא לו חלק בהדלקה‪ ,‬ולפ"ז אם אינו נמצא באותו מקום שאשתו מדלקת יש‬ ‫עליו חובת הדלקה משום "עונג" וכדי שלא יכשל בעץ ואבן ובקצות השולחן )סי' ע"ד בדי השולחן סק"א( מדייק מדברי השו"ע הרב )רס"א‬ ‫ס"ק א'( שאם נכנס אור לחדר אפי' ממקום חיצוני אם יוצא יד"ח הדלקת נר שבת ממקום‬ ‫אחר‪ ,‬א"צ להדליק מטעם שלום בית‪ ,‬בחור שנמצא בבית הוריו נפטר בהדלקת אמו ככל‬ ‫בני הבית הסמוכים על שולחן בעה"ב‪ ,‬וכן אורח הסמוך על שולחן בעה"ב לעניין אכילה‬ ‫ואין לו חדר מיוחד הוי הוא כבני הבית ונפטר בהדלקת בעה"ב‪ ,‬אם אוכלים כמה אנשים‬ ‫מקופה אחת עיין "חובת הדר" )הערה נ"ח( שהסתפק האם כ"א חייב להדליק או שכולם‬ ‫יוצאים בהדלקת אחד וע"כ ידליק אחד בשותפות כולם ועי"ז יצאו כולם יד"ח‪.‬‬

‫להערות‪ ,‬הנצחות וכל ענייני העלון ניתן לפנות לפקס ‪ 1533-9330150‬או לת‪.‬ד ‪ 50580‬ירושלים ‪91505‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬