Ichud Bechidud Haazinu 2009

‫לע"נ ר' שמעון יהודה בן הגה"צ ר' אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה‬

‫לפרשת האזינו‬ ‫”‡‪ȯˆÏ ̘ ·È˘‡ È„È ËÙ˘Ó· ÊÁ‡˙ ȷ¯Á ˜¯· È˙Â˘ Ì‬‬ ‫‪.‡"Ó ·"Ï Ìȯ·„ ."ÌÏ˘‡ ȇ˘ÓÏÂ‬‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬

‫··‪ ¯Â‡È‬הפסוק הביא רש״י‪” ,‬למדו רבותינו באגדה )מכילתא‬ ‫דרשב״י‪ ,‬ט״ו ג׳(‪ ,‬מתוך לשון המקרא שאמר ׳ותאחז במשפט‬ ‫ידי׳‪ ,‬לא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה‪ ,‬מדת בשר ודם‪ ,‬זורק‬ ‫חץ ואינו יכול להשיבו‪ ,‬והקב״ה זורק חציו‪ ,‬ויש בידו להשיבם‪,‬‬ ‫כאלו אוחזן בידו‪ ,‬שהרי ברק הוא חצו‪ ,‬ונאמר כאן ברק חרבי‬ ‫ותאחז במשפט ידי‪ ,‬והמשפט הזה לשון פורענות הוא‪...‬״‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬איתא בתענית )כ״ט א׳( ”בשבעה נכנסו נכרים להיכל‪,‬‬ ‫ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני‪ ,‬ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו‬ ‫בו את האור‪ ,‬והיה דולק והולך כל היום כולו‪ ,‬שנאמר אוי לנו‬ ‫כי פנה היום כי ינטו צללי ערב‪ ,‬והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי‬ ‫הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי‪ ,‬מפני שרובו של‬ ‫היכל בו נשרף‪ ,‬ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא״‪ .‬מבואר‬ ‫שלדעת ר׳ יוחנן למרות שתחילת האש היתה ביום ט׳ באב‪,‬‬ ‫מ״מ העיקר הוא מה שנמשך השריפה ביום העשירי‪.‬‬ ‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬יש להקשות‪ ,‬דהלא ידוע דעת ר׳ יוחנן בב״ק )כ״ב‬ ‫א׳(‪ ,‬ד׳אשו משום חציו׳‪ ,‬ומפורסמים דברי הנמוקי יוסף שם‪,‬‬ ‫שהקשה לדעת ר״י‪ ,‬היאך מדליקים נר שבת מע״ש‪ ,‬הלא‬ ‫לר״י נחשב כאילו הדלקת הנר בפועל נמשכת בשבת‪ ,‬וכאילו‬ ‫הבעירה בעצמו בשבת‪ ,‬ותירץ שם‪ ,‬שפעולת האש כמוה‬ ‫כפעולת החץ‪ ,‬וכשם שבזריקת חץ כאילו ׳נגמרה פעולתו׳‬ ‫במעשה השלכת החץ‪ ,‬אף שהפעולה נמשכת אח״כ‪ ,‬כמו״כ‬ ‫פעולת הדלקת האש היא ׳גמר׳ המעשה‪ ,‬וכל המשכת האש‬ ‫מתיחס לתחילת הפעולה‪ ,‬וא״כ מדוע לענין האש של ביהמ״ק‬ ‫לכאורה שינה ר׳ יוחנן דעתו להתיחס ליום העשירי כעיקר‪,‬‬ ‫בשעה שהציתו האש ביום התשיעי‪.‬‬ ‫‪ Ì˘È‬בזה כו״כ תרוצים במפרשים‪ ,‬ורבים כתבו לישב‪ ,‬שכל‬ ‫דברי ר״י ש׳אשו משום חציו׳‪ ,‬היינו כשהנידון כלפי פעולת‬ ‫האדם‪ ,‬אבל בחורבן הבית‪ ,‬עיקר האבילות היא על עצם הבית‬ ‫שנחרב‪ ,‬ולא על פעולת העכו״ם שהחריבוהו‪] ,‬וזה מבואר‬ ‫גם במה דאיתא בחז״ל )סנהדרין צ״ו ב׳(‪ ,‬שאמרה בת קול‬ ‫לנבוזרדאן ”עמא קטילא קטלת‪ ,‬היכלא קליא קלית‪ ,‬קימחא‬ ‫טחינא טחינת״‪ ,‬היינו שאין ליחס הפעולה כלל להעכו״ם רק‬ ‫להקב״ה[‪ ,‬ובזה באמת עיקר האבילות לדעת ר״י היה צריך‬ ‫להיות על יום העשירי‪ ,‬שאז נשרף רובו של ביהמ״ק‪] .‬וצ״ל‬ ‫דלרבנן הסוברים גם לגבי חורבן הבית ש׳אתחלתא דפוענותא‬ ‫עדיפא׳‪ ,‬אינם חולקים על יסוד זה שיש חילוק בין אם הנידון‬ ‫על פעולת האדם‪ ,‬או על עצם הדבר שנשרף‪ ,‬אלא שלדעתם‬ ‫גם לגבי דבר הנשרף‪ ,‬כשאנו דנים לענין לקבוע זמן ׳אבילות׳‪,‬‬ ‫י״ל שעיקר הקובע הוא ׳תחילת הפורענות׳[‪.‬‬ ‫‪ ÌÓ‡Â‬יעוין בספר באר יוסף )להגרי״צ סלנט זצ״ל( בפרשתינו‪,‬‬ ‫שכתב שע״פ דברי המכילתא שהביא רש״י הנ״ל‪ ,‬קושיא‬ ‫מעיקרא ליתא‪ ,‬דהנה מקרא מלא הוא )איכה ד׳ י״א( ”ויצת אש‬ ‫בציון״‪ ,‬והיינו שכביכול הקב״ה בעצמו הצית האור בביהמ״ק‪,‬‬ ‫וכמבואר הרבה בחז״ל‪ ,‬ולפי״ז נמצא שכביכול הקב״ה בעצמו‬ ‫כאילו זרק חץ בביהמ״ק‪.‬‬ ‫‪ ,‰˙ÚÓÂ‬מאחר ומבואר במכילתא הנ״ל‪ ,‬שלא כמידת הקב״ה‬ ‫מידת בשר ודם‪ ,‬שלמדו חז״ל מהנאמר כאן ”ותאחז במשפט‬ ‫ידי״‪ ,‬שהקב״ה גם לאחר ששולח חציו‪ ,‬בידו להשיבם‪ ,‬א״כ גם‬ ‫אם נאמר שלגבי בשר ודם פעולת האש מתיחסת לתחילתה‪,‬‬ ‫כפעולת החץ‪ ,‬מ״מ לגבי הקב״ה אינו כן‪ ,‬שהרי לעולם בידו‬ ‫להפסיק הפעולה‪ ,‬וממילא מתיחס המשך הפעולה כאילו כל‬ ‫רגע ורגע מתחדש פעולה חדשה‪.‬‬ ‫‪ Ù"ÚÂ‬זה מובן החילוק בדעת ר׳ יוחנן‪ ,‬שעכ״פ לגבי החורבן‪,‬‬ ‫היה עדיף לקבוע יום העשירי לאבילות‪ ,‬לפי שלגבי הקב״ה‬ ‫ה׳אוחז במשפט ידו׳‪ ,‬יש להתיחס כאילו היה עיקר שריפת‬ ‫ביהמ״ק ביום העשירי‪ ,‬הואיל ובידו להשיב חציו כאילו אוחזן‬ ‫בידו‪] .‬ועי״ש עוד מה שביאר בזה לדעת רבנן‪ ,‬ואכמ״ל[‪.‬‬

‫גליון‬ ‫פרשת האזינו – חג הסוכות תש"ע צ"ז‬

‫ללומדי יראתך‬ ‫הגליון הבא יופיע אי"ה‬ ‫בערש"ק פרשת בראשית הבעל"ט‬

‫לחג הסוכות‬ ‫”‪ȇȈ‰· χ¯˘È È· ˙‡ È˙·˘Â‰ ˙ÂÎÒ· ÈÎ ÌÎÈ˙¯„ ÂÚ„È ÔÚÓÏ‬‬ ‫‡‪.‚"Ó ‚"Î ‡¯˜È ."ÌȯˆÓ ı¯‡Ó Ì˙Â‬‬ ‫‪ ˘È‬להתבונן באריכות לשון הפסוק‪ ,‬דלכאורה היה די לומר כי‬ ‫בסכות וגו׳‪ ,‬ומה צורך יש להוסיף ”למען ידעו דרתיכם״‪.‬‬ ‫‪ „ÂÚ‬יל״ע‪ ,‬דהנה איתא בסוכה )י״א ב׳(‪” ,‬כי בסכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ענני כבוד היו‪ ,‬דברי רבי אליעזר‪ ,‬רבי עקיבא אומר‬ ‫סוכות ממש עשו להם״‪ ,‬ולכאו׳ צ״ב‪ ,‬דבשלמא למ״ד סכות ממש‬ ‫עשו להם‪ ,‬לכך נאמר ׳הושבתי׳‪ ,‬דהיינו שבאמת ישבו בסכות‬ ‫שעשו‪] ,‬ובענין מהות הנס שהיה בסכות שעשו להם‪ ,‬כבר עמדו‬ ‫בזה המפרשים הרבה‪ ,‬עי׳ בט״ז תרכ״ה‪ ,‬ועוד[‪ ,‬אולם למ״ד‬ ‫שהכוונה לענני הכבוד‪ ,‬א״כ יש להבין מדוע נקט הכתוב לשון ׳כי‬ ‫בסכות הושבתי׳‪ ,‬הלא לא ישבו ממש בסכות‪ ,‬וא״כ הו״ל לומר ׳כי‬ ‫בסכות הולכתי׳‪ ,‬ע״ש שהלכו בנ״י מוקפים בענני הכבוד‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬בטור )תרכ״ה( נקט כר״א‪ ,‬שעושים הסוכה זכר לענני‬ ‫הכבוד‪” ,‬והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו‬ ‫שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות‬ ‫סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו״‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬ידועה קושיית המפרשים‪ ,‬בדבר מה שנצטוינו לעשות‬ ‫הסוכה בתשרי ולא בניסן‪ ,‬וכפי שממשיך הטור שם לבאר הענין‪,‬‬ ‫”ואע״פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן‪ ,‬לא ציונו לעשות סוכה‬ ‫באותו הזמן‪ ,‬לפי שהוא ימות הקיץ‪ ,‬ודרך כל אדם לעשות סוכה‬ ‫לצל‪ ,‬ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך‪,‬‬ ‫ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי‪ ,‬שהוא זמן הגשמים‪,‬‬ ‫ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו‪ ,‬ואנחנו יוצאין מן‬ ‫הבית לישב בסוכה‪ ,‬בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו‬ ‫לעשותה״‪.‬‬ ‫‪ Ù"Ú‬זה כתב החיד״א בחומת אנך )אמור שם(‪ ,‬לישב לשון הפסוק‪,‬‬ ‫”למען ידעו דרתיכם״‪ ,‬שלדברי הטור הרי כל עיקר עשיית הסוכה‬ ‫בתשרי ולא בניסן‪ ,‬היא ע״מ שיהא היכר למצוה‪ ,‬שלא נעשית מפני‬ ‫החמה כדרך העולם‪ ,‬אלא בזמן הגשמים‪ ,‬וא״כ זהו ”למען ידעו‬ ‫דרתיכם״‪ ,‬שע״י השינוי שנעשית בזמן שאין רגילות לעשותה‪ ,‬ע״י‬ ‫כן ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בנ״י בניסן‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬על הפסוק ”שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה״‬ ‫)דברים ח׳ ד׳(‪ ,‬פרש״י ”ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים‬ ‫אותם כמין כלים מגוהצים״‪ .‬ותמהו מפרשים רבים‪ ,‬מדוע לגבי‬ ‫׳שמלתך׳ פרש״י ענין הנס שלא בלו הבגדים מחמת העננים‪,‬‬ ‫ואילו לגבי המנעלים לא פירש כלום‪ ,‬ובהכרח לומר שגם לענין‬ ‫המנעלים הוא אותו טעם‪ ,‬שע״י העננים לא בלו‪ ,‬ולכן לא טרח‬ ‫רש״י לבאר כן גם לענין המנעלים‪.‬‬ ‫‪ Ô·Â‬הש״ך עה״ת בפסוק זה כתב לחדש‪ ,‬שבאמת י״ל שלא היו‬ ‫ישראל צריכים לטרוח בהילוך במדבר‪ ,‬שכן העננים עצמם היו‬ ‫מוליכים אותם‪ ,‬וכפי שנאמר )שמות י״ט ד׳(‪” ,‬ואשא אתכם על‬ ‫כנפי נשרים״‪ ,‬והיינו שהיו מוקפים בעננים מכל הרוחות וגם‬ ‫מלמטה‪ ,‬והיו יושבים בעננים כאדם היושב בספינה‪ ,‬והספינה‬ ‫מוליכה אותו למחוז חפצו‪ ,‬והוא עושה מלאכתו בתוכה‪ ,‬כמו״כ‬ ‫היו ישראל יושבים בעננים ועושים כבתוך הבית‪ ,‬וא״כ לא היו‬ ‫כלל צריכים לטרוח ולהלך‪ ,‬ונמצא שע״י כן לא בלו המנעלים‬ ‫ג״כ‪.‬‬ ‫‪ Ù"ÚÂ‬זה כתב החיד״א לישב גם לשון הפסוק הנ״ל‪” ,‬כי בסכות‬ ‫הושבתי״‪ ,‬שלכך נאמר ׳הושבתי׳ ולא נאמר ׳הולכתי׳‪ ,‬לפי שהיו‬ ‫יושבים בענני הכבוד ולא היו צריכים להלך‪.‬‬

‫שנה‬ ‫שלישית‬

‫לפר' וזאת הברכה‬ ‫”‪."¯ÂÚÙ ˙È· ÏÂÓ ·‡ÂÓ ı¯‡· È‚· Â˙‡ ¯·˜ÈÂ‬‬

‫דברים ל״ד ו׳‪.‬‬

‫בביאור האריכות שהכתוב מפרט מקום קבורת משה‪ ,‬מבואר‬ ‫בגמ׳ סוטה )י״ג ב׳(‪ ,‬שהוא מכוון להמשך הפסוק ”‪...‬ולא ידע‬ ‫איש את קבורתו״‪ ,‬היינו שלמרות כל הסימנים המובהקים על‬ ‫מקום קבורתו‪ ,‬אעפ״כ לא נודע הדבר לאיש‪.‬‬ ‫אמנם בשייכות של קברו של משה ל׳בית פעור׳‪ ,‬מובא שם בגמ׳‬ ‫)י״ד א׳(‪” ,‬וא״ר חמא ברבי חנינא‪ ,‬מפני מה נקבר משה אצל‬ ‫בית פעור‪ ,‬כדי לכפר על מעשה פעור״‪.‬‬ ‫והנה ברש״י כאן ג״כ הביא כן‪ ,‬אלא שהוסיף בזה דברים‪” ,‬מול‬ ‫בית פעור‪ ,‬קברו היה מוכן שם מששת ימי בראשית‪ ,‬לכפר על‬ ‫מעשה פעור‪ ,‬וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין‬ ‫השמשות״‪ ,‬והוא כדאי׳ באבות )פ״ה מ״ו(‪” ,‬עשרה דברים‬ ‫נבראו בערב שבת בין השמשות ‪...‬ויש אומרים אף המזיקין‬ ‫וקבורתו של משה‪...‬״‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להבין‪ ,‬דמאחר שביאר רש״י פשוטו של מקרא‬ ‫כדרכו‪ ,‬על שייכות המקום לה׳בית פעור׳‪ ,‬תו מה צורך יש‬ ‫להוסיף שהיה מוכן ממעשה בראשית‪ ,‬ומה בא להשמיענו בזה‬ ‫בכוונת הפסוק‪ ,‬ומאי נפק״מ לן אם היה קברו מוכן שם‪ ,‬או‬ ‫לאו‪.‬‬ ‫ויעוין בספר לב אריה )להג״ר יהודה אריה ליב האשקי זצ״ל(‪,‬‬ ‫שכתב לבאר ע״פ מה שהביאו בתוס׳ סוטה )שם‪ ,‬ד״ה מפני(‪,‬‬ ‫”‪...‬בכל שנה ושנה בעת שחטאו ישראל בבנות מואב‪ ,‬באותו‬ ‫פרק‪ ,‬בית פעור עולה למעלה‪ ,‬כדי לקטרג ולהזכיר עון‪ ,‬וכשהוא‬ ‫רואה קברו של משה חוזר ושוקע‪ ,‬שמשה רבינו שקעו בקרקע‬ ‫עד חוטמו‪ ,‬וכל שעה שעולה חוזר ונשקע למקום ששקעו משה‬ ‫רבינו״‪.‬‬ ‫ולכאורה משמע‪ ,‬שדוקא מעת שמשה נטמן שם היה מועיל‬ ‫להציל מפני השחתת הפעור‪ ,‬ונמצא שבחיי חיותו‪ ,‬קודם‬ ‫שנטמן שם משה‪ ,‬לא היה מה שמגין מפני הפעור‪.‬‬ ‫ולזה הוצרך רש״י לפרש‪ ,‬שקברו היה מוכן שם מבראשית לכפר‬ ‫על מעשה פעור‪ ,‬דהיינו שכבר קודם שנטמן שם משה‪ ,‬בעצם‬ ‫מה שנקבע שם מקום קבורתו כבר היה בכח המקום המוכן‪,‬‬ ‫לכפר על מעשה פעור‪ ,‬להשקיעו בקרקע‪ ,‬שלא יעלה להשחית‪.‬‬ ‫אולם מקור המדרש שהביאו התוס׳ )שם(‪ ,‬הוא בפרקי דר״א‬ ‫)מ״ד(‪...” ,‬ובכל זמן שהיו חוטאין היה עולה )פעור( ופוער פיו‬ ‫לנשוף ברוחו להשחית את ישראל‪ ,‬והיה משה מזכיר עליו את‬ ‫השם ומורידו למטה לארץ‪ ,‬לפיכך נקרא שמו פעור‪ ,‬וכשמת‬ ‫משה מה עשה הקב״ה‪ ,‬נתן את קברו כנגדן‪...‬״‪.‬‬ ‫הרי מבואר‪ ,‬שבאמת בחיי חיותו של משה לא היה מגן בעצם‬ ‫׳מקום קבורתו׳‪ ,‬אלא הוא עצמו היה מזכיר כנגדו את השם‪,‬‬ ‫וע״י כך מורידו למטה לארץ וכו׳‪ ,‬וא״כ הדרא הקושיא לדוכתא‪,‬‬ ‫לענין מה הוזקק רש״י לומר שהיה מוכן מבראשית‪.‬‬ ‫והנה איתא במתני׳ ע״ז )מ״ד ב׳(‪” ,‬שאל פרוקלוס בן פלוספוס‬ ‫את ר״ג בעכו‪ ,‬שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי )פרש״י‪” ,‬שם‬ ‫עבודת כוכבים‪ ,‬והמרחץ עומד בחצרה״(‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬כתוב‬ ‫בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם‪ ,‬מפני מה אתה רוחץ‬ ‫במרחץ של אפרודיטי‪ ,‬אמר לו‪ ,‬אין משיבין במרחץ‪ ,‬וכשיצא‬ ‫אמר לו אני לא באתי בגבולה‪ ,‬היא באה בגבולי״‪ .‬ומבואר לפי‬ ‫פשוטו‪ ,‬שאין איסור להשתמש במרחץ זה שבתחילה לא היה‬ ‫שייך כלל לע״ז‪ ,‬וקדם לה‪ ,‬ורק אח״כ גזלוהו העכו״ם לצורך‬ ‫ע״ז שלהם‪.‬‬ ‫מעתה ניתן לבאר היטב לפי״ז כוונת רש״י‪ ,‬דאמנם הטעם‬ ‫שנקבע שם מקום קבורתו‪ ,‬לכפר על מעשה פעור‪ ,‬אבל מאחר‬ ‫והוא מקום ע״ז‪ ,‬היאך ניתן להשתמש בו לקבורת משה‪ .‬ועל‬ ‫כן הביא רש״י ממתני׳ דאבות‪ ,‬שהיות וקברו של משה מוכן‬ ‫כבר במקומו מששת ימי בראשית‪ ,‬הרי שלא בא המקום בגבול‬ ‫הע״ז‪ ,‬אלא היא זו שבאה בגבולו‪.‬‬ ‫]חנוכת התורה‪ ,‬׳דברי מהרי״א׳ למהר״י אסאד זצ״ל‪ ,‬מהרי״ל דסקין‪ ,‬ועוד[‬

‫לע״נ ראש ישיבת ׳הרי יהודה׳ הגאון רבי צבי הכהן בן ר׳ אהרן גד כהנא )גרושקא( זצ״ל‬ ‫נלב״ע ו׳ תשרי תשנ״ז‬ ‫נדבת תלמידו הרב ישעיה גלינסקי שליט״א‬

‫תשובה ל"מעשה רב"‬ ‫·˙˘‪˙¯ÈÓ˘ ˙ÂÎω ÂÈ· ˙‡ „ÓÏÏ ¯˙ÂÓ Ì‡‰ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪‡ ,Ìȯ·„Ï ÔÈÊ‡Ó˘ ,˙È·· È‚ ‡ˆÓ ÔÓÊ Â˙‡·˘Î ,ÔÂ˘Ï‰‬‬ ‫„‪.Ì"ÂÎÚÏ ‰¯Â˙ „ÓÏÏ ¯ÂÒȇ‰ ÌÂ˘Ó ¯ÂÒ‡Ï ˘È‬‬ ‫א[ בתוס' במס' ע"ז ג' א' "שאפילו עכו"ם ועוסק בתורה‪,‬‬ ‫פירוש‪ ,‬בשבע מצות שלהם‪ ,‬דאילו בשאר מצות‪ ,‬אמרי'‬ ‫בסנהדרין פ' ד' מיתות )נ"ט א'( עובד אלילים העוסק בתורה‬ ‫חייב מיתה"‪ ,‬וא"כ יל"ד אם איסור דיבור לשה"ר שייך אצל‬ ‫ב"נ‪ ,‬והסברא נותנת‪ ,‬שכל מה שמותר לגוי ללמוד בעצמו‪,‬‬ ‫מותר גם ללמדו בשכר‪ ,‬דבחינם אפשר דזה בכלל לא תחנם‪,‬‬ ‫דאעפ"י שאנו מצווין שלא להכשיל גוי במצוות שהוא מצווה‬ ‫בהן‪ ,‬מ"מ אין דין ערבות לגביו‪ ,‬ואין שום חיוב ללמדו‪ ,‬וא"כ‬ ‫ללמדו חינם‪ ,‬אפשר דזה בכלל לא תחנם‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ומ"מ בנידו"ד שלימד לבניו‪ ,‬כיון שכוונתו ללמד לבניו‪ ,‬י"ל‪,‬‬ ‫דמה שהגוי שומע‪ ,‬אין בזה תפיסה עליו מצד 'לא תחנם'‪ ,‬יען‬ ‫הוא אינו עוסק בללמד הגוי רק דיש לדון בדבר שאסור להגוי‬ ‫ללמוד‪ ,‬דבזה שהוא כן מלמדו‪ ,‬עובר בזה על לפני עור‪.1‬‬ ‫וראיתי באג"מ יו"ד ח"ג סי' צ'‪ ,‬שהאריך טובא בנדו"ז‪,‬‬ ‫ומסיק‪ ,‬דאין להימנע מללמד בשביל מה שיושב שם גוי‪ ,‬דאין‬ ‫הכרח שישב ויאזין‪ ,‬רק בעצמו עושה האיסור‪ ,‬ועל זה אין‬ ‫שום חיוב ולא שום מצוה להפריש עכו"ם מאיסור‪ ,‬ואף לב"נ‬ ‫השומרים ז' מצות "מסתבר שאם הוא באופן שליכא לפנ"ע‪,‬‬ ‫ליכא חיוב זה דשמירת אחרים מחטאים שאיכא בישראל‪ ,‬אף‬ ‫שאין לומר עלייהו הלעיטהו לרשע וימות‪ ,‬מכיון ששומרים‬ ‫המצות המחוייבות להן‪ ,‬שלכן הוריתי להיתר‪ ,‬והוא נכון‬ ‫ואמת"‪.‬‬ ‫ב[ ועל צד שעניני מדות ודרך ארץ‪ ,‬שהם מתיקון העולם‪,‬‬ ‫שייכים גם לעכו"ם‪ ,‬י"ל דמותר ללמד את בניו תורה של דינים‬ ‫אלו‪ ,‬דאעפ"י שהאב מלמדם בתורת 'תלמוד תורה‪ ,'2‬וודאי יש‬ ‫בזה גם דינים שאינם שייכים לעכו"ם‪ ,‬מ"מ כיון שלעכו"ם‬ ‫מותר ללמוד את עיקר הדבר‪ ,‬י"ל דקיל טפי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ג[ והרד"ק בפירושו לירמי' )ט"ז י"ח(‪ ,‬כתב‪" ,‬כי אע"פ שהגוים‬ ‫לא נצטוו‪ ,‬הרי נתן הא‪-‬ל בהם שכל ובינה‪ ,‬ומדרך השכל יש‬ ‫להשמר מכל התועבות‪ ,"3‬וכ"מ בתוס' בסנהדרין נ"ז ב'‪ ,‬ב"ב‬ ‫ט"ז ב'‪ ,‬דעל דבר מכוער גם ב"נ נצטוו‪ ,‬ע"ש‪ ,4‬מבואר דשייכים‬ ‫בענין של תיקון המידות‪ ,‬ובכללם לשה"ר‪.5‬‬ ‫ד[ ולגבי לשה"ר אצל גוי‪ ,‬מצינו מפורש בח"א מהרש"א‪,‬‬ ‫שבת ל"ג ב'‪ ,‬שכתב‪" ,‬דאע"ג דנכרים לא נצטוו על לשה"ר‬ ‫ועל שאינו מתוקן‪ ,‬מ"מ שייך בהו לקיים אותן‪ ,‬משא"כ בת"ת‬ ‫דהנכרי אסור בה‪."...‬‬ ‫ומשמע מלשונו‪ ,‬דבדברים שהדעת נוטה שיש בהם משום‬ ‫תיקון העולם‪ ,‬הגם שעכו"ם אינו מצווה במפורש‪ ,‬כיון שאינו‬ ‫אסור לו לקיימו‪ ,‬הוא נתפס ע"ז‪ ,‬וצ"ע אי משום כך‪ ,‬גם מותר‬ ‫ללמדו דברים אלו‪ ,‬דסו"ס אינו בכלל המצוות החיוביות לו‪.‬‬ ‫ה[ וראה בפירוש המלבי"ם פ' כי תבוא )כ"ז כ"ד(‪ ,‬כתב‬ ‫"ארור מכה רעהו בסתר‪ ,‬זו שפיכות דמים‪ ,‬והוא מהעבירות‬ ‫החמורות‪ ,‬ונצטוו עליו ב"נ‪ ,‬כמ"ש שופך דם האדם וגו'‪ ,‬ונכלל‬ ‫בזה לשה"ר"‪ .‬ולכאו' יש לדקדק מזה דגם ב"נ שייך באיסור‬ ‫לשה"ר‪ ,‬אע"פ שי"ל שהביא הא דנצטוו ב"נ‪ ,‬רק ביחס להראות‬ ‫חומרת השפיכות דמים‪ ,‬ומ"מ י"ל דכל מה שגורם לזה ג"כ‬ ‫‪ .1‬עי' תוס' בחגיגה י"ג א'‪ ,‬ובאג"מ יו"ד ח"ג סי' פ"ט‪.‬‬ ‫‪ .2‬עי' לשון הנצי"ב בהסכמתו לס' אהבת חסד‪" ,‬ואבאר יותר‪,‬‬ ‫דבאמת כלל גמילות חסדים הוא קיום העולם‪ ,‬וכדכתיב עולם‬ ‫חסד יבנה‪ ,‬והיא חובת האדם וצורתו‪ ...‬ומשו"ה גם אומה"ע‬ ‫מצווים על גמ"ח‪ ,‬ומשו"ה נתחייבו אנשי סדום כלייה‪ ,‬בשביל‬ ‫שלא החזיקו יד עני ואביון‪ ,‬והשחיתו צורת האדם‪...‬‬ ‫ומ"מ יש מ"ע בתורה כמו והחזקת בו‪ ,‬ועוד אם כסף תלוה וגו'‪,‬‬ ‫היינו כדי ללמדנו‪ ,‬אשר מלבד שאיננו מצווים על גמ"ח מחמת‬ ‫חובת האדם לאדם‪ ,‬עוד אנו מצווים עליה מצד התורה כמו כל‬ ‫חוקי התורה שאין הדעת אנושי נותן להם‪."...‬‬ ‫‪ .3‬וכבר הקדימו הר"נ גאון בהקדמתו לש"ס )תשו"ח להרי"מ‬ ‫קוסובסקי שליט"א שציין לזה(‪.‬‬ ‫‪ .4‬ובס' דרך שיחה ח"א עמ' מ"ח‪ ,‬כתב‪ ,‬דמפרש"י בפ' לך לך‬ ‫)י"ג ז'(‪ ,‬משמע שנתבעו גם על מעמיד בהמתו על קמת חבירו‪,‬‬ ‫ע"ש‪ ,‬ולכאו' י"ל‪ ,‬דהתם הוא מצד דררא דגזל‪ ,‬דבטור חו"מ‬ ‫רסי' שפ"ט‪ ,‬מבואר‪ ,‬דכשם שאסור לגנוב ולגזול‪ ,‬כך אסור‬ ‫להזיק‪ ,‬ומעמיד דמי לאדם המזיק‪.‬‬ ‫‪ .5‬ועי' מגילה י"ג ב' ליכא דידע לישנא בישא כהמן‪ ,‬וי"ל‬ ‫שהי' מסית את אחשורוש להרוג את ישראל‪ ,‬רק שעשה כן‬ ‫בערמה‪ ,‬ע"י שהלשין על ישראל שמקללים למלכות ]ודבר‬ ‫נחמד מדקדק בר"ס 'מים קדושים' )להגרא"מ הלוי זצ"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫מגדולי התורה בתקופת הנודב"י‪ ,‬ולימים ההדיר מרן הח"ח‬ ‫זצ"ל חלק מספרו על קדשים(‪ ,‬במאמר 'אמה יסוד'‪ ,‬במש"כ‬ ‫בתרגום שני על אסתר‪ ,‬ג' ח'‪ ,‬שלגבי חג סוכות אמר המן‪,‬‬ ‫"בחמשא עשר ביה מטללין מטלין על אגר בתיהון‪ ...‬ועילין‬ ‫לבי כנישתהון ומצליין‪ ...‬ולא ידעינן אם מילט לייטין לנא אם‬ ‫ברכה מברכין לנא" ]בחמשה עשר בו מסככים סוכות על גגות‬ ‫בתיהם‪ ...‬ונכנסים לבתי כנסיות ומתפללים‪ ...‬ואין אנו יודעים‬ ‫אם הם מקללים אותנו או מברכים אותנו[‪ ,‬משום שידע שבחג‬ ‫זה מקריבים ע' פרים לטובת שבעים אומות )עי' סוכה נ"ה‬ ‫ב'( והוא אמר רק לשה"ר ולא שקר גמור‪ ,‬לכן אמר באופן של‬ ‫'אבק לשה"ר'[‬ ‫‪ .6‬וכה"ג כתב בערך לחם למהריק"ש‪ ,‬חו"מ סי' כ"ו‪ ,‬דאיסור‬ ‫ערכאות קאי לא רק במי שפונה לשופטים‪ ,‬אלא גם על מי‬ ‫שפונה לשוטריהם‪ ,‬יען המה יונקים כוחם מחמת השופטים‪.‬‬ ‫ויל"ד בזה מלשון תוס' בגיטין פ"ח ב'‪ ,‬בד"ה ובעכו"ם‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫"ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו‪ ,‬עשה מה שישראל‬ ‫אומרים לך‪ ,‬אין לפרש דאפי' בענין זה רוצה לומר‪ ,‬דבעכו"ם‬ ‫פסול‪ ,‬משום לפניהם ולא לפני עכו"ם‪ ,‬אע"פ דהעכו"ם מעשין‬

‫בכלל‪.‬‬ ‫ויש לדחות‪ ,‬דאפשר דגוי נתחייב רק בעיקר האיסור של‬ ‫שפיכ"ד‪ ,‬לא בדברים הגורמים לזה‪ ,‬אעפ"י שאם שולח שליח‬ ‫להרוג יתכן שיתייחס הדבר אליו‪ ,‬משום שלוחו של אדם‬ ‫כמותו‪ ,‬דלגבי זה אין חסרון דאין שליחות לעכו"ם‪ ,‬דהוא רק‬ ‫במקום שצריך לפעול חלות דין וכיו"ב‪.6‬‬ ‫ו[ והנה יש מקום לומר‪ ,‬דכל האיסור ללמד תורה לגוי‪,‬‬ ‫הוא דוקא כשמלמד את הגוי‪ ,‬אבל כשמלמד לישראל‪ ,‬אעפ"י‬ ‫שאפשר שגוי ישמע את לימודם‪ ,‬אין בזה איסור‪ ,‬ולא מצינו‬ ‫בשבת ל"א א' דאותו מלמד תינוקות הי' צריך להסתיר‬ ‫הלימוד שלא ישמע הגוי‪ ,‬ומהאי טעמא גם‪ ,‬לא מצינו שנמנעו‬ ‫מלהדפיס ד"ת במקום שהגוים מצויים לראות וללמוד בזה‪,‬‬ ‫דכל שאין כוונתו ללמדו‪ ,‬רק הוא מעצמו בא‪ ,‬לית לן בה‪,‬‬ ‫שו"ר באגרות משה יו"ד ח"ב סי' קל"ב‪ ,‬שכתב כן לדינא‪ ,‬ע"ש‪,‬‬ ‫ועע"ש בח"ג סי' צ'‪.‬‬ ‫ועכ"פ בנידו"ד‪ ,‬שפיר י"ל‪ ,‬דכיון דהאב לימד את בניו כדי‬ ‫שילמדו דרך ארץ‪ ,‬לנצור לשונם אשר עון זה מן החמורות‪,‬‬ ‫כאשר העד העיד כן האיש בעל חפץ חיים זיע"א‪ ,‬וכיון שיש‬ ‫להם שייכות בגוה משום תיקון העולם‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬אי"צ‬ ‫למנוע מהגוי לישב שם בעת שמלמד את בניו‪.7‬‬

‫תשובה ל"לחכימא ברמיזא"‬

‫תשובה ל"מבין חידות"‬ ‫·˙˘‪˙¯Â˘‰ ÈÓÓÒ ˙ÂÎÏ‰Ó ‰Îω ÂÊȇ ‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪.¯Ù¢ È·‚Ï Ì‚ ‰¯Ó‡‬‬ ‫המדובר הוא בצחצוח השופר‪ ,‬כמ"ש בר"ה ל"ג א' "מים או‬ ‫יין מותר כדי לצחצחו‪ ,‬מי רגלים אסור מפני הכבוד"‪.‬‬ ‫וכ"ה בשו"ע סוס"י תקפ"ו ד'מי רגלים אף בחול אסור‪,‬‬ ‫מפני הכבוד'‪ ,‬וכתב הפר"ח שם"‪ .‬יש מפרשים מפני כבודו של‬ ‫תוקע‪ ,‬וכפי זה יכול למחול על כבודו‪.‬‬ ‫ואין זה מחוור כלל‪ ,‬אלא היינו כבודו של מקום‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יהיו המצוות בזויות עליו‪ ,‬וכ"כ הרמב"ם )פ"א משופר ה"ד(‪,‬‬ ‫וכההיא דאמרינן בכריתות )ו' א'( אין מכניסין מי רגלים‬ ‫במקדש מפני הכבוד‪ ,11‬ואמרינן נמי בפ' במה מדליקין )שבת‬ ‫כ"ב א'( אבוהון דכולהו דם‪ ,‬דתניא ושפך וכסה‪ ,‬במה ששפך‬ ‫יכסה‪ ,‬שלא יכסנו ברגל כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו‪,12‬‬ ‫וזה פשוט"‪.‬‬

‫תשובה ל"מענינא דסדרא"‬

‫·˙˘‪‡„·ÂÚ ·˘ÈÈÏ Í¯Âˆ ˘È˘ Ï„‚ Ì„‡‰ ‰ÈÓ ‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫„‪.¯È˙‰Ï ȇ˘¯ ¯ȷÁ Ôȇ ¯Ò‡˘ ÌÎÁ ˘"Ó ÌÚ 'È„È‬‬ ‫המדובר הוא בר' אחי‪ ,‬כדאיתא בגיטין ה' ב' 'בר הדיא בעי‬ ‫לאתויי גיטא‪ ,‬אתא לקמי' דר' אחי‪ 8‬דהוה ממונה אגיטי‪ ,‬א"ל‬ ‫צריך אתה לעמוד על כל אות ואות‪ ,‬אתא לקמי' דר' אמי‬ ‫ור' אסי‪ ,‬אמרי לי' לה צריכת‪ ,'...‬נמצא שר' אחי החמיר ור'‬ ‫אמי ור' אסי הקילו במה שהחמיר‪ ,‬וצ"ע איך התירו במקום‬ ‫שחכם אסר‪.‬‬ ‫וכבר הקשה כן בבית אהרן )להגר"א וולקין זצ"ל( עמ"ס‬ ‫גיטין‪ ,‬ותירץ עפ"י שיטת הר"ן‪ ,‬דהא דאמרינן חכם שאסר‬ ‫אין חבירו רשאי להתיר‪ ,‬הוא משום כבודו של חכם‪ ,‬והואיל‬ ‫ובנדו"ד יש כאן לאידך גיסא פגיעה בכבודם של ראשונים‪,‬‬ ‫וכמבואר ממ"ש בגמ' שם נמצא אתה מוציא לעז על גיטין‬ ‫הראשונים‪ ,‬לפיכך לא חשו לכבודו של חכם‪.‬‬ ‫‪ :ÊÓ¯‰Â‬שהי' ראש הדיינים בטבריא‪ ,‬וראש הישיבה בא"י‪,‬‬ ‫בזמן תלמידי רבן של כל בני הגולה‪.‬‬ ‫כמ"ש בתוס' בשבועות מ"ז א'‪ ,‬ד"ה הוה‪ ,‬וז"ל‪' ,‬עוד י"ל‪,‬‬ ‫דלאחר זמן הי' ר' אמי ראש‪ ,‬והיו באין הדיינים לפניו'‪.‬‬ ‫ושהי' ראש ישיבה‪ ,‬כדאיתא בחולין קצ"ד ב' 'ההוא שקא‬ ‫דדינרי דאתא לבי מדרשא קדם ר' אמי‪ ...‬ואב"א אדם חשוב‬ ‫שאני‪ ,‬דתניא והכהן הגדול מאחיו וכו' שאחיו הכהנים מגדלין‬ ‫אותו‪ ,‬ופרש"י‪ ,‬אדם חשוב‪ ,‬כגון ממונה‪ ,‬ראש ישיבה‪ ,‬יכול‬ ‫לקדם ולזכות שהרי עליו לגדלו ולהעשירו‪ ,‬ע"ש‪.9‬‬ ‫וכל זה הי' בזמן תלמידי רב‪ ,‬שר' אמי ור' אסי חיו בזמן‬ ‫תלמידי רב‪ ,‬ורב אסי שמע תורה מפיו‪ ,‬כמ"ש בכמה דוכתי‬ ‫בש"ס‪ ,‬וכאשר מביא בסדר הדורות‪ ,‬בערך 'רב אסי'‪ ,‬וע"ש‬ ‫בנחל עדן‪.‬‬ ‫שנקרא 'רב' האמורא בתואר רשכבה"ג‪ ,‬כמ"ש רש"י בביצה‬ ‫ט' א'‪ ,‬וז"ל‪" ,‬ואע"ג דרב‪ ,‬אמורא הוא‪ ,‬מקשי מיני'‪ ,‬מפני שרבן‬ ‫של כל בני הגולה הי' בדורו חוץ משמואל‪."10‬‬

‫·˙˘‪,'‰Ï˜ Ô˙Ú„' ÌÈ˘˘ Ï"ÊÁ· ‡˙ȇ„ ‡‰· ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪,ÌÈÈÂÒÓ ¯·„ È·‚Ï ˜¯ ÔÎ ¯Ó‡ ̇‰ ,ÂÈ˙˘¯Ù· ÊÓ¯ ÔÎȉ‬‬ ‫‡‪.ÌÈÈÈÚ‰ ÏÎÏ Â‬‬ ‫הנה בפשוטו ענין 'דעתן קלה' הוא ענין טבעי‪ ,‬וממילא‬ ‫בפשוטו אין לחלק בזה במציאות‪ ,‬ולכל ענין 'דעתן קלה'‪ ,‬וכ"מ‬ ‫במנחות )ק"י א'(‪ ,‬שההפרש בין אנשים לנשים הוא שהאנשים‬ ‫דעתם מיושבת עליהם‪ ,‬והנשים אין דעתן מיושבת עליהם‪,‬‬ ‫עי"ש‪.‬‬ ‫אמנם יתכן לומר‪ ,‬שאע"פ שכך הוא בטבען לכל העניינים‪,‬‬ ‫מ"מ חז"ל לא חששו לכך בכל דבר‪ ,‬אלא בדברים מסויימים‪,‬‬ ‫וכפי שמצינו בקדושין )פ' ב'(‪ ,‬שחששו בזה מצד שהנשים‬ ‫דעתן נוחה להתפתות לדבר עבירה בעריות‪ ,‬וניתן לפרש‬ ‫שדוקא בענין זה חששו חז"ל‪ ,‬שבא לידי ביטוי קלות דעתן‪.13‬‬ ‫ולכאו' אפשר לתלות צדדים אלו בדברי התוס' ריש חולין‬ ‫)ב' א' ד"ה הכל(‪ ,‬לענין שחיטה ע"י אשה‪ ,‬שדעת בעל הלכות‬ ‫א"י‪ ,‬דאין נשים שוחטות‪ ,‬לפי שדעתן קלה‪ ,‬ודעת התוס' שאין‬ ‫לחוש בזה משום דעתן קלה‪ .‬ועי' עוד בדבריהם בפסחים )ד'‬ ‫ב'‪ ,‬ד"ה הימנוהו(‪ ,‬דאפי' במילי דאורייתא סומכים עליהם‬ ‫בדבר שהוא בידם‪ ,‬ורק בדבר שיש בו טירחא יתירא לא‬ ‫סמכינן עלייהו‪" ,‬מפני שנשים עצלניות הן"‪ ,‬ולכאו' אין זה‬ ‫משורש 'דעתן קלה'‪ ,‬אלא ענין אחר‪.14‬‬ ‫אולם יתכן לפרש‪ ,‬שגם לדעת התוס' באמת ענין 'דעתן‬ ‫קלה' הוא גם בכל העניינים‪ ,‬אלא שהכל לפי הענין‪ ,15‬וכפי‬ ‫שמצינו בכמה מקומות בחז"ל‪ ,‬עי' שבת )ל"ג ב'(‪ ,‬בעובדא‬ ‫דרשב"י ובנו‪" ,‬אמר ליה לבריה‪ ,‬נשים דעתן קלה עליהן‪,‬‬ ‫דילמא מצערי לה ומגליא לן"‪ ,‬הרי שגם לענין שאינו פיתוי‬ ‫לדבר עבירה דעתן קלה‪.16‬‬ ‫ועי' עוד בתנחומא )וירא‪ ,‬כ"ב(‪" ,‬וירא את המקום מרחוק‪,‬‬ ‫אמר אברהם‪ ,‬מה אעשה‪ ,‬אם אגלה לשרה‪ ,‬נשים דעתן קלה‬ ‫עליהן בדבר קטן‪ ,‬כ"ש בדבר גדול כזה"‪.‬‬ ‫וכן מצינו בדברי הראשונים ז"ל בכמה מקומות‪ ,‬עי' רמב"ן‬ ‫קידושין )ל"א א'( לענין נשים בתפילין‪ ,‬וברמב"ן שבת )נ"ז א'(‬

‫עפ"י ישראל‪ ,‬דאין זה לפני עכו"ם‪ ,‬כיון דדייני ישראל מצוים‬ ‫לחובטו"‪) ,‬וע"ע בחידו' הרשב"א(‪.‬‬ ‫ולכאו' מבואר מדבריהם‪ ,‬דכל שאינו כפוף לישראל‪ ,‬אע"פ‬ ‫שהוא החובט‪ ,‬דהיינו השוטר ולא השופט‪ ,‬יש בזה משום‬ ‫ערכאות‪.‬‬ ‫וקצת משמע מזה דהיתר בי"ד לילך לערכאות הוא משום שהם‬ ‫כעין שלוחים‪ ,‬וכ"מ קצת בשו"ת חת"ס חו"מ סי' ג'‪ ,‬אלא דשם‬ ‫מפרש דהוא משום דהוה מצד כח בי"ד של כפי'‪ ,‬ולפי"ז צ"ב‬ ‫קצת‪ ,‬האידנא‪ ,‬דאין לשום בי"ד כח כפי' מצד עצמו‪ ,‬רק מצד‬ ‫שעפ"י החוק יש להם כח להחליט‪ ,‬שעי"ז יובא להערכאות‪,‬‬ ‫צ"ע מאי מהני רשות בי"ד‪.‬‬ ‫וי"ל שכיון שענין נטילת רשות לילך לערכאות‪ ,‬הוא מנהג‬ ‫שנהגו בבתי דינים שבישראל‪ ,‬שלא לדון בפניהם אף במקום‬ ‫ההכרח‪ ,‬אלא ע"י רשות‪ ,‬וכמ"ש ביש"ש ב"ק סי' ס"ה ]ויסודו‬ ‫מדברי הגאונים‪ ,‬וכדנפסק ברמב"ם‪ ,‬אעפ"י שלדעת ר' פלטוי‬ ‫גאון שהובא ברא"ש בב"ק פ"ח )סי' י"ז( יש משמעות שאי"צ‬ ‫רשות‪ ,‬וכדקדוק חלק מהפוסקים‪ ,‬אבל היש"ש ועוד אחרונים‬ ‫כתבו‪ ,‬דגם לדעת ר"פ גאון מיירי שנטל רשות‪ ,‬וכן נפסק‬ ‫ברמב"ם סוף הל' סנהדרין‪ ,‬ובטוש"ע חו"מ סי' כ"ו[‪ ,‬א"כ הוא‬ ‫מכוער לילך לשם ללא היתר‪.‬‬ ‫וכל זה אף היכא שבי"ד אין יכולים לסייעו‪ ,‬וכמ"ש באג"מ חו"מ‬ ‫ח"ב סי' י'‪ ,‬דגם באופן שמאיזה טעם בי"ד אין יכולים להזדקק‬ ‫לזה‪ ,‬מ"מ "לא נאה לפני שומרי תורה לילך בערכאות כל זמן‬ ‫שאין היתר מיוחד"‪ ,‬ובהמשך שם כתב עוד "וגם אינו דבר‬ ‫נאות ליהודים נאמנים לילך לערכאות גם כשמותר" ]אמנם‪,‬‬ ‫עמש"כ בתשו' מהרש"ם ח"ד סוס"י ח"ה‪ ,‬וצע"ק[‪ ,‬ולזה מהני‬ ‫ההיתר‪ ,‬ויה"ר שיקויים במהרה תפילתינו "השיבה שופטינו‬ ‫כבראשונה וכו' ומלוך עלינו אתה ד' לבדך בחסד וברחמים‪,‬‬ ‫וצדקנו במשפט‪ ,‬ברוך אתה ד' המלך המשפט" ]כחתימת‬ ‫ברכה זו בימים קדושים אלו‪ ,‬שיתקבלו תפלתינו לרצון בחסד‬ ‫ברחמים‪ ,‬אכי"ר[‪.‬‬ ‫‪ .7‬ומעולם לא שמענו דנמנעו מלדרוש בד"ת ברחובה של עיר‪,‬‬ ‫במקום הצורך‪ ,‬גם באופן שברור שנמצאים עכו"ם במקום‪,‬‬ ‫אעפ"י ששם י"ל‪ ,‬דסתמא דמילתא שלא מכוין לשמוע‪ ,‬וגם‬ ‫לא יבין הדברים‪.‬‬ ‫‪ .8‬גיר' הרי"ף‪' ,‬אתא לקמי' דר' אמי דהוה ממונה אגיטי‪ ,‬א"ל‬ ‫צריך אתה לעמוד על כל אות ואות‪ ,‬אתא לקמי' דר' אסי א"ל‬ ‫לא צריכת'‪ .‬ולגיר' זו מתורץ קצת מה שקשה‪ ,‬דלכאו' משמע‬ ‫דבר הדיא רצה להוליך גט מא"י‪ ,‬והלך אצל האדם חשוב‪ ,‬שהי'‬

‫ממונה ע"ז‪ ,‬וא"כ אטו באתרי' דר' אמי ור' אסי יהי' גדול מהם‬ ‫ממונה אגיטין‪ ,‬גם מנו ר' אחי שהי' בימי ר' אמי ור' אסי‪,‬‬ ‫דלא נזכר בכל מס' גיטין וקידושין‪ ,‬חוץ ממקום זה‪ ,‬וגם לגיר'‬ ‫הרא"ש ר' אחאי‪ ,‬אכתי כמעט לא נזכר‪ ,‬ואותו הנזכר בקידושין‬ ‫י"ג א'‪ ,‬י"א דהוא ר"א גאון‪ ,‬ולדעת ר"ת עכ"פ הי' בזמן רב אשי‬ ‫שבסוף האמוראים )עי' תוס' כתובות ב' ב'‪ ,‬ד"ה פשיט‪ ,‬וזבחים‬ ‫ק"ב ב' ד"ה פריך(‪ ,‬וא"כ ודאי לא זה הוא שהי' בימי ר' אמי ור'‬ ‫אסי תלמידי רב ור' יוחנן‪ ,‬מראשוני האמוראים‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫‪ .9‬ובס' 'טבור הארץ' להגר"מ קלירס זצ"ל‪ ,‬פ"ד אות ט"ז‪ ,‬מוכיח‬ ‫מזה‪ ,‬דרק ר' אמי הי' ראש ישיבה‪ ,‬ומוסיף‪ ,‬להביא מאגרת ר"ש‬ ‫גאון‪ ,‬דאחר פטירת ר' יוחנן ור' אליעזר מלך ר' אמי‪.‬‬ ‫‪ .10‬עי' נדה כ"ד ב' רב ארוך בדורו הוה‪ ,‬וענינו מלשון מלוכה‬ ‫ושררה‪ ,‬עי' תוס' בב"ב קס"ד ב'‪ ,‬ד"ה בשנת‪ ,‬וע"ע חולין קל"ז‬ ‫ב'‪ ,‬וברש"י שם ד"ה אבא אריכא‪.‬‬ ‫‪ .11‬ועמ"ש ברמ"א או"ח סי' קנ"ד ס"ג‪ ,‬דאסור לכבס מטפחת‬ ‫של ס"ת במ"ר מפני הכבוד‪ ,‬וכ' שם במ"ב סקי"ט‪ ,‬דה"ה לכל‬ ‫תשמישי קדושה‪ ,‬ובשעה"צ‪ ,‬שם אות י"ב‪" ,‬דלא גרע משופר‪,‬‬ ‫דאמרו בר"ה ל"ג‪ ,‬דאין לשרותם במ"ר מפני הכבוד"‪ ,‬וכוונתו‪,‬‬ ‫דעדיף משופר‪ ,‬משום דשופר הוא תשמישי מצוה‪ ,‬ומטפחת‬ ‫של ס"ת הוא תשמישי קדושה‪.‬‬ ‫]ועי' בב"ח או"ח סי' כ"א‪ ,‬דשופר לאחר ר"ה‪ ,‬וכן לולב ישן‬ ‫שעומד למצוה‪ ,‬אסור להשתמש בהן ולנהוג בהן מנהג בזיון‪,‬‬ ‫עכ"ד‪ ,‬ומשמע דדוקא משום שעומד למצוה‪ ,‬אמנם‪ ,‬עי' במ"ב‬ ‫שם סק"ו‪ ,‬שכתב‪" ,‬וכן בסכך הסוכה ולולב ושופר לאחר‬ ‫שנתבטלו ממצותן‪ ,‬אין לזורקן לאשפה‪ ,‬וכל כה"ג‪ ,‬דבר שאינו‬ ‫כבוד למצוה שעברה‪ ,‬וכתב הפמ"ג דנכון שלא לעשות תשמיש‬ ‫מגונה אפי' בדפנות הסוכה"‪ ,‬ועע"ש בביה"ל‪ ,‬ובספר 'מאסף‬ ‫לכל המחנות' שם[‪.‬‬ ‫‪ .12‬ועי' בט"ז סי' תקפ"ד סק"ב‪ ,‬שכתב‪" ,‬שמעתי שהגאון הרב‬ ‫מהר"ר פיווש מקראקא ז"ל‪ ,‬הי' מל בר"ה‪ ,‬ולא קנח פיו אחר‬ ‫המילה‪ ,‬אלא בפה המלוכלך בדם מילה תקע בשופר‪ ,‬לערב‬ ‫מצות מילה בשופר" ]ועי' בדגול מרבבה שחולק ע"ז משום‬ ‫חציצה‪ ,‬ועי' בשע"ת ובאשל אברהם שם[‪ .‬ופשוט‪ ,‬דאע"פ‬ ‫שתשמישי מצוה אינם נזרקים‪ ,‬אבל כאן זהו כבוד המצוה‪,‬‬ ‫וכעין מ"ש בפסחים ס"ה ב' 'שבח הוא לבני אהרן שילכו עד‬ ‫ארכובותיהם בדם' ]אע"פ שמצד אחד אינו כבוד הברכה שפיו‬ ‫מלוכלך‪ ,‬וכמ"ש בשו"ע סי' ד' ס"ז‪ ,‬ובמ"ב שם סקל"ז‪ ,‬וע"ש‬ ‫גם בסק"ט[‪.‬‬ ‫‪ .13‬וכמו"כ י"ל ע"פ מאמרם באבות )פ"ג י"ג(‪" ,‬שחוק וקלות‬

‫לענין גזירת שלפא ומחויא‪ ,‬דשייך רק באשה ולא באיש‪ ,‬לפי‬ ‫שהנשים דעתן קלה "והן מתפארות בתכשיטיהן"‪.‬‬ ‫ועי' גם ברמ"א יו"ד )קכ"ז ג'(‪ ,‬דאין אשה נאמנת בדברים‬ ‫באסורים שיש בהם צדדים להקל‪" ,‬לפי שדעתן קלה להקל"‪.‬‬ ‫והנה בפרשתינו )כ"ט י"ז(‪ ,‬נאמר "פן יש בכם איש או‬ ‫אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום‪ ,"...‬וכתב‬ ‫ע"ז הרמב"ן "והזכיר איש או אשה‪ ,‬מפני שהאשה דעתה קלה‬ ‫עליה‪ ,‬וכן יעשה בענין ע"ז"‪ ,‬ורצ"ל שגם לעיל )י"ז ב'( נאמר‬ ‫"איש או אשה"‪ ,‬וכתב שם הרמב"ן "והזכיר איש או אשה‪ ,‬כי‬ ‫בעבור קלות דעת האשה‪ ,‬תתפתה לעבוד ע"ז באות או מופת‬ ‫שנעשה לפניה"‪.‬‬ ‫מבואר בדברי הרמב"ן‪ ,‬שענין זה של נשים דעתן קלה‪ ,‬נרמז‬ ‫בפרשתינו במה שהזכיר הכתוב 'איש או אשה'‪ ,‬ומבואר שלא‬ ‫רק לענין עריות דעתן קלה‪ ,‬אלא אף לענין ע"ז דעתן קלה‪,‬‬ ‫וא"כ ה"ה לשאר העניינים‪.17‬‬ ‫רבים כתבו לנו רמז נוסף בפרשתינו‪ ,‬ממצות הקהל‪ ,‬שנאמר‬ ‫)ל"א י"ב( "הקהל את העם האנשים והנשים‪ ,"...‬ופרש"י‬ ‫"האנשים ללמוד ונשים לשמוע"‪ ,‬והוא מגמ' חגיגה )ג' א'(‪,‬‬ ‫וכתבו שם התוס' )ד"ה נשים‪ ,‬וסוטה כ"א ב' ד"ה בן עזאי(‪,‬‬ ‫דבירושלמי )חגיגה פ"א ה"א( איתא‪ ,‬דראב"ע חולק על בן‬ ‫עזאי‪ ,‬דבן עזאי אית ליה בסוטה )כ' א' מתני'(‪ ,‬שחייב אדם‬ ‫ללמד לבתו תורה‪ ,‬וראב"ע שאמר שבאות רק לשמוע‪ ,‬ע"כ‬ ‫ס"ל שאין ללמדם תורה‪ ,‬וס"ל כר"א בן הורקנוס בסוטה שם‪,‬‬ ‫שהמלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות‪.‬‬ ‫והנה עיקר הטעם שאין ללמדה תורה‪ ,‬מבואר בסוטה שם‬ ‫)כ"א ב'(‪ ,‬לפי שע"י התורה נכנס בה ערמומית‪ ,‬וזהו ע"כ משום‬ ‫שדעתן קלה‪ ,‬שאין דעתן מיושבת עליהם וכמ"ש במנחות‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬וכ"כ הרמב"ם הל' ת"ת )פ"א הי"ג(‪" ,‬מפני שרוב הנשים‬ ‫אין דעתן מכוונת להתלמד‪ ,‬אלא הן מוציאות דברי תורה‬ ‫לדברי הבאי לפי עניות דעתן‪ ,"...‬הרי שענין דעתן קלה נאמר‬ ‫גם לענין שאר דברים כגון ללמדם תורה‪ ,‬וכל כיו"ב‪.18‬‬

‫תשובה ל"מענינא דמועדא"‬

‫היה נעשה עיקר יו"ט של ר"ה‪ ,‬אבל מודה שעדיין נוהגים גם‬ ‫ביום השני כיו"ט‪ ,‬ומשום 'מהרה יבנה המקדש'‪ ,‬שאז יחזרו‬ ‫לתקנה ראשונה שאין מקבלין העדים אלא עד המנחה‪ ,‬ושוב‬ ‫יתכן שיהא היום השני עיקר יו"ט של ר"ה‪.‬‬ ‫וע"פ זה ניתן לבאר כוונת התנא שנקט 'יום טוב של ר"ה‬ ‫שחל בשבת'‪ ,‬דבא להשמיענו‪ ,‬שכל דין זה שביו"ט של ר"ה‬ ‫שחל בשבת שתוקעין במקדש ובכל מקום שיש בו בית דין‪,‬‬ ‫זהו דוקא באותו יום שהוא 'יום טוב' בודאי‪ ,‬אבל ביום‬ ‫שאינו יום טוב בודאי‪ ,‬אף שנוהגים בו כמו יו"ט‪ ,‬אין להתיר‬ ‫התקיעות בשבת אף במקדש‪ ,‬ולפיכך לאחר החורבן שמתקנת‬ ‫ריב"ז עיקר יו"ט של ר"ה הוא ביום הראשון‪ ,‬והיום השני כל‬ ‫עיקרו משום 'מהרה יבנה המקדש'‪ ,‬שאינו יו"ט גמור‪ ,‬לכן אין‬ ‫לתקוע ביום שני של ר"ה כשחל בשבת‪.19‬‬ ‫וכמו"כ יל"פ דקמ"ל גם לאידך גיסא‪ ,‬שאפי' כשהוא 'יו"ט'‬ ‫דר"ה בודאי‪ ,‬מ"מ במדינה לא היו תוקעין בו בשבת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ויעוין במראה הפנים בירושלמי במתני' הנ"ל‪ ,‬שכתב‬ ‫לדייק להיפך מדברי החשק שלמה‪ ,‬שיתכן שכל מקום שנקט‬ ‫התנא 'יו"ט של ר"ה'‪ ,‬הכוונה לזמן שנהגו לעשות ב' ימים‬ ‫ר"ה‪ ,‬שכיון שב' הימים עשאום חכמים כיו"ט‪ ,‬א"כ דינם שוה‬ ‫לכל הדברים שבמתני'‪ ,‬ומשא"כ במקום שנזכר במשנה 'ראש‬ ‫השנה' בסתם‪ ,‬קאי על זמן שהיו נוהגים ר"ה יום אחד‪.20‬‬ ‫ולדבריו נמצא דקמ"ל תנא דמתני'‪ ,‬דאף אם חל היום השני‬ ‫בשבת‪ ,‬תוקעין בו‪ ,‬אע"פ שכבר קיבלו העדים ביום הראשון‪,‬‬ ‫והוא משום שגם הוא נקרא בפי חז"ל 'יום טוב'‪ ,‬מאחר ועשו‬ ‫חכמים לשני הימים כיו"ט‪ ,‬ולכן כל שהוא 'יו"ט של ר"ה'‪,‬‬ ‫דוחים התקיעות את השבת במקדש ובפני בי"ד‪ ,‬ואילו היה‬ ‫נוקט התנא 'ראש השנה' בסתם היה מקום לומר שרק בא'‬ ‫תשרי שהוא ר"ה האמיתי‪ ,‬אז תוקעין בשבת‪ ,‬ולא בב' תשרי‬ ‫אף שהוא ג"כ 'יו"ט של ר"ה'‪.21‬‬ ‫ד‪ .‬ישוב נוסף ניתן לומר לפי פשוטו‪ ,‬דהנה לכאו' אף מצד‬ ‫היו"ט היה שייך לאסור התקיעות‪ ,‬שהרי בעלמא אסור לתקוע‬ ‫גם ביו"ט משום שבות‪ ,‬שמא יתקן כלי שיר‪ ,‬ולכן נקט התנא‬ ‫"יום טוב של ר"ה שחל בשבת"‪ ,‬להשמיענו שרק מצד שחל‬ ‫בשבת אין תוקעין במדינה‪ ,‬אבל מצד שהוא 'יום טוב' אין‬ ‫לחוש למידי‪ ,‬וכמבואר כ"ז בפוסקים סי' תקפ"ח‪ .22‬ותשו"ח‬ ‫להר' ש‪ .‬כהן שליט"א‪ ,‬והר' א‪ .‬ד‪ .‬יונגרייז שליט"א שהעירונו‬ ‫לזה‪.23‬‬

‫·˙˘‪ÌÂÈ" ,(‡"Ó „"Ù) ‰"¯· ÂÈ˘˘ ‰Ó· ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪‡˙‰ ˘ ÚÂ„Ó ,"...˙·˘· ˙ÂÈ‰Ï ÏÁ˘ ‰˘‰ ˘‡¯ Ï˘ ·ÂË‬‬ ‫'‪ÏÁ˘ ‰"¯" ‰¯ˆ˜ ÔÂ˘Ï· ˘ ‡Ï ,‰˘‰ ˘‡¯ Ï˘ '·ÂË ÌÂÈ‬‬ ‫·˘·˙‪.Ë"ÂÈ ‡Â‰ ‰"¯˘ ÌÈÚ„ÂÈ Â‡ Ôȇ ÈΠ,"...‬‬ ‫א‪ .‬יעוין בחשק שלמה )בהגהותיו לר"ה‪ ,‬כ"ט ב'(‪ ,‬שעמד בזה‪,‬‬ ‫וכתב לישב בשם אביו ז"ל‪ ,‬דמאחר וישנם ד' ראשי שנים‪,‬‬ ‫כדתנן בפ"ק דר"ה‪ ,‬והלא אין כולם ימים טובים‪ ,‬לכן נקט כאן‬ ‫'יו"ט של ר"ה'‪ ,‬כיון שמדבר בר"ה לשנים‪ ,‬שהוא יו"ט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עוד כתב החשק שלמה לישב‪ ,‬דהנה מבואר בר"ה )שם‬ ‫מ"ד(‪ ,‬שקודם שחרב בית המקדש‪ ,‬היו ג"כ נוהגים ב' ימים‬ ‫ראש השנה‪ ,‬והוא מספק שמא יבואו עדים במשך יום ל'‬ ‫אלול‪ ,‬ונמצא שנתברר למפרע שהוא יו"ט‪ ,‬ואם לא באו עד‬ ‫זמן המנחה‪ ,‬שוב לא היו מקבלים אותם לאחר המנחה‪ ,‬והיו‬ ‫מעברים את חודש אלול‪ ,‬ועושים ר"ה למחר‪ ,‬והיות וברוב‬ ‫השנים לא היו באים העדים עד המנחה‪ ,‬וכדמוכח בר"ה )ל'‬ ‫ב'‪ ,‬גבי תמיד של שחר(‪ ,‬נמצא שעיקר יו"ט של ר"ה‪ ,‬היה ביום‬ ‫ל"א לאלול‪.‬‬ ‫אולם "משחרב בית המקדש‪ ,‬התקין רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫שיהו מקבלין עדות החדש כל היום"‪ ,‬והיינו שגם בבאו לאחר‬ ‫המנחה מקבלים אותם‪ ,‬ואין מעברים את אלול‪ ,‬ונמצא שהיות‬ ‫וברוב השנים באו העדים לאחר המנחה‪ ,‬וקבלו אותם‪ ,‬א"כ‬ ‫היה עיקר יו"ט של ר"ה ביום הראשון )היינו ל' לחדש אלול(‪.‬‬ ‫ואיתא בביצה )ה' ב'(‪ ,‬שאף לריב"ז‪ ,‬למרות שהיום הראשון‬

‫‪ – ÈӇ ȷ‡ · ¯Á· ‡Ï ÈÎ‬היינו שאת שמו של יצחק לא‬ ‫בחרו הוריו אלא הקב"ה‪.‬‬ ‫ענין זה מבואר בירושלמי )ברכות א' ו'( "ולמה נשתנה שמו‬

‫ראש מרגילין לערוה"‪ ,‬ולזה חששו יותר בנשים‪ ,‬לפי שדעתן‬ ‫קלה‪ ,‬וכפי שאמרו )עי' כלה רבתי‪ ,‬ד' כ"ה‪ ,‬וכ"ה במס' דר"א‪ ,‬ב'‬ ‫ה'(‪" ,‬קלות ראש בנשים‪ ,‬פתח לניאוף"‪.‬‬ ‫וכן יש להוכיח קצת מדברי רש"י בע"ז )י"ח ב'‪ ,‬ד"ה ואיכא‬ ‫דאמרי(‪ ,‬במעשה דברוריא דביתהו דרבי מאיר‪" ,‬שפעם אחת‬ ‫ליגלגה על שאמרו חכמים נשים דעתן קלות הן עלייהו‪ ,‬ואמר‬ ‫לה חייך‪ ,‬סופך להודות לדבריהם‪ ,‬וצוה לאחד מתלמידיו‬ ‫לנסותה לדבר עבירה‪ ,‬והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית"‪,‬‬ ‫דלכאו' אם הוא ענין טבעי בכל דבר שדעתן קלה‪ ,‬למה טרח‬ ‫רבי מאיר כולי האי לנסותה בדבר חמור זה‪ ,‬ולא בדקה בשאר‬ ‫עניינים‪ ,‬אבל אי נימא דעיקר ענין 'נשים דעתן קלה' הוא לענין‬ ‫איסור עריות‪ ,‬א"ש שבדקה דוקא בדבר זה‪.‬‬ ‫ועי' גם ברש"י בראשית )ג' ט"ו( לענין הנחש‪" ,‬ואיבה אשית‪,‬‬ ‫אתה לא נתכוונת אלא שימות אדם כשיאכל הוא תחלה‪ ,‬ותשא‬ ‫את חוה‪ ,‬ולא באת לדבר אל חוה תחלה אלא לפי שהנשים‬ ‫קלות להתפתות‪ ,‬ויודעות לפתות את בעליהן"‪ ,‬משמע ג"כ‬ ‫שעיקר ענין דעתן קלה הוא לענין פיתוי‪.‬‬ ‫‪ .14‬וכ"מ בש"ך יו"ד קכ"ז סק"ל‪ ,‬שענין איסור שיש בו צדדים‬ ‫להקל )שכתב הרמ"א שם(‪ ,‬וענין אסורים שיש בהם טירחא‬ ‫לברר‪ ,‬הם ב' טעמים שונים‪.‬‬ ‫‪ .15‬וע"ע שו"ת רשב"א ח"ד סי' רנ"ב‪.‬‬ ‫‪ .16‬ומיהו יתכן דאכתי מבואר שענין דעתן קלה הוא עכ"פ‬ ‫בעיקר לגבי פיתוי‪ ,‬שבנקל עשויה להתפתות‪ ,‬דה"נ בנקל‬ ‫יפתוה לגלות מקום מסתורם‪.‬‬ ‫‪ .17‬ואולם י"ל כנ"ל‪ ,‬שעדיין מזה גופא אין ראיה אלא לענין‬ ‫'פיתוי'‪ ,‬שדעתה קלה להתפתות לעבוד ע"ז‪ ,‬שזה בדומה לפיתוי‬ ‫בעריות‪ ,‬אבל בשאר עניינים שאינו ענין לפיתוי‪ ,‬אין ראיה‬ ‫מזה‪ .‬ומיהו עכ"פ כבר נתבאר שאין לחלק בזה‪ ,‬ועי' עוד‪.‬‬ ‫‪ .18‬ואמנם לפרש"י בסוטה שם שכתב "שמתוכה היא מבינה‬ ‫ערמומית‪ ,‬ועושה דבריה בהצנע"‪ ,‬משמע שחשודה שתעשה‬ ‫דברים שבסתר כענייני עריות‪ ,‬דבזה איירי במתני' דסוטה שם‪,‬‬ ‫וא"כ אכתי אין מזה ראיה לענין דעתן קלה לשאר ענינים‪.‬‬ ‫‪ .19‬ומדברי החשק שלמה נראה‪ ,‬שזהו דוקא לאחר החורבן‬ ‫שאז היו נוהגים יום השני רק משום 'מהרה יבנה המקדש'‪,‬‬ ‫אבל בזמן ביהמ"ק שהטעם שנוהגים יו"ט ביום הראשון‪ ,‬הוא‬ ‫משום שמא יתקדש היום למפרע בקדושה גמורה‪ ,‬בזה באמת‬ ‫נהגו לחושבו כיו"ט גמור אף לענין לתקוע כשחל בשבת‪ ,‬וכ"ש‬ ‫כשחל בחול‪ ,‬וכ"מ בתוספתא דלהלן‪.‬‬ ‫‪ .20‬וכעי"ז בשפתי חכמים עהש"ס‪) ,‬לרא"א הורצל ז"ל‪ ,‬ר"ה‬

‫כ"ט ב'(‪ ,‬ותשו"ח להר' י‪ .‬תורג'מן שליט"א שציין לדבריו‪.‬‬ ‫‪ .21‬וכמו"כ צ"ל איפכא‪ ,‬דקמ"ל שאף ביום הראשון שנהגו‬ ‫בו קודש רק מספק‪ ,‬ולבסוף הוברר שאינו ר"ה באמת‪ ,‬מ"מ‬ ‫היו תוקעים בו אם חל בשבת‪ ,‬דזהו קמ"ל תנא דמתני'‪ ,‬שכל‬ ‫שנקרא 'יו"ט של ר"ה' תוקעים בו בשבת‪.‬‬ ‫וכענין זה מבואר להדיא בתוספתא ר"ה )פ"ב ה"ז(‪" ,‬שמעון בן‬ ‫הסגן אומר‪ ,‬אם באו עדים מן המנחה ולמעלה‪ ,‬תוקעין היו‪,‬‬ ‫אבל אין מוספין קרבין אלא עד שיקדשו החדש"‪ ,‬הרי דמיירי‬ ‫בזמן שביהמ"ק קיים‪ ,‬שאם לא באו עדים עד המנחה אינו ר"ה‬ ‫באמת‪ ,‬ואעפ"כ היו תוקעים בו ביום‪ ,‬וכיון שלא חילקו בזה‬ ‫משמע דאפי' בשבת הדין כן‪.‬‬ ‫והנה החשק שלמה בקושייתו‪ ,‬עמד על כך שלא מצינו שהזכיר‬ ‫התנא בשאר מקומות בלשון זה "יום טוב של ראש השנה"‪.‬‬ ‫ואולם באמת דמצינו להלן במשנה ז' שנקט התנא "העובר‬ ‫לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה‪ ,‬השני מתקיע‪ ,"...‬הרי‬ ‫שהזכיר התנא לשון 'יום טוב של ר"ה'‪.‬‬ ‫ואמנם להאמור דאגב אורחא קמ"ל שאף אם חל בחול לא היו‬ ‫תוקעין‪ ,‬אלא כשהיה ודאי יו"ט של ר"ה‪ ,‬ולא רק משום 'מהרה‬ ‫יבנה המקדש'‪ ,‬א"כ מיושב גם כאן‪ ,‬דקמ"ל שדוקא כשהוא יום‬ ‫טוב בודאי‪ ,‬אז היו תוקעין‪.‬‬ ‫והנה עוד מצינו לשון זה בעירובין )פ"ג מ"ט(‪" ,‬רבי דוסא בן‬ ‫הרכינס אומר‪ ,‬העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה‪,‬‬ ‫אומר החליצנו ה' א' את יום ראש חדש הזה‪ ,‬אם היום אם‬ ‫למחר‪ ,‬ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש"‪.‬‬ ‫ולכאו' לדברי החשק שלמה יל"ע‪ ,‬למה נקט כאן התנא לשון‬ ‫'יום טוב'‪ ,‬הרי קאי בשני הימים‪ ,‬וא"כ אין כאן 'יו"ט' ודאי‪.‬‬ ‫אולם לדברי מראה הפנים ניחא טפי‪ ,‬וכפי שדייק והוכיח מזה‬ ‫בעצמו בהמשך דבריו‪..." ,‬וזהו דאשמעינן התנא כאן ונקט יו"ט‬ ‫של ר"ה שחל להיות בשבת‪ ,‬דוק ותשכח דבמקום דמיירי בזמן‬ ‫שהיו נוהגים לעשות ב' ימים ר"ה‪ ,‬קאמר התנא 'יו"ט של ר"ה'‪,‬‬ ‫וכדנשנה בסוף פ"ג דערובין‪ ,‬ר' דוסא בן הרכינס וכו'‪... ,‬ולעיל‬ ‫שם )משנה ז'(‪ ,‬דמיירי בחד יומא‪ ,‬נקט בלישניה 'ראש השנה'‬ ‫בלחוד‪ ,‬ר"י אומר ר"ה שהיה ירא וכו'‪ ,‬וכן בכ"מ כיוצא בזה"‪.‬‬ ‫‪ .22‬עי' במג"א שם סק"ד בשם מהר"ם פדובא‪ ,‬וכיוון לדבריו‬ ‫בט"ז שם סק"ה‪ ,‬וכבר קדמם הריטב"א ר"ה ל"ב ב'‪ ,‬שהטעם‬ ‫שלא גזרו בשופר שמא יתקן כלי שיר‪ ,‬לפי שחז"ל לא העמידו‬ ‫דבריהם לעקור העשה מכל וכל‪ ,‬ואם היינו חוששים בשופר‬ ‫לגזירת תיקון כלי שיר‪ ,‬היה נעקר לגמרי מצוות שופר כל‬ ‫השנים‪ ,‬גם כשחל בחול‪ .‬וע"ע במג"א שם מה שביאר בזה‪.‬‬

‫תשובה ל"כתב חידה"‬ ‫‪."[ÂÈ·‡] ˜ÁˆÈ" :È‡ ÈÓ‬‬ ‫„‪" :‰¯Â˘˜‰ ˙ÂÓ‬וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ‪˜ÁˆÈÏ‬‬ ‫וליעקב'' )דברים כ''ט י''ב(‬ ‫˘‪ – ÈÓ˘· ÌÏÂÚÓ ÏÁ ‡Ï ÈÂÈ‬היינו ששמו של יצחק אבינו‬ ‫לא השתנה משא"כ שמותיהם של אברהם ויעקב‪.‬‬ ‫ששמו של יצחק לא השתנה הוא פשוט דהא לא מצינו בשום‬ ‫מקום בתורה שהשתנה‪ ,‬משא"כ אצל אברהם ויעקב מצינו‬ ‫שהשתנה‪ .‬אברהם‪ ,‬דכתיב )בראשית י"ז ה'( "ולא יקרא עוד‬ ‫את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך"‬ ‫ויעקב‪ ,‬דכתיב )שם ל"ב כ"ט( "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך‬ ‫כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל"‪.‬‬

‫של אברהם ושמו של יעקב‪ ,‬ושמו של יצחק לא נשתנה‪,‬‬ ‫אילו אבותן קראו אותן בשמן אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק‬ ‫שנאמר )בראשית י"ז י"ט( וקראת את שמו יצחק"‪.‬‬ ‫·‚‪ – È˙„ÒÙ‰ ˙Âί· ȷ¯˜ ÏÏ‬היינו שיצחק הפסיד שתי‬ ‫ברכות בגלל שני קרוביו ישמעאל ועשו‪.‬‬ ‫ברכה אחת הפסיד יצחק בגלל ישמעאל והוא היה אחיו‬ ‫כמבואר בקרא להדיא )בראשית ט"ז ט"ו( "ותלד הגר לאברם‬ ‫בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל"‪ ,‬היינו‬ ‫שהיה ישמעאל בן אברהם וממילא גם אח יצחק‪ ,‬ומבואר‬ ‫בתרגו"י )שם כ"ה י"א(‪ 24‬שאברהם לא בירך את יצחק כדי‬ ‫שישמעאל לא יקנא בו וינטור לו שנאה על כך‪" ,‬ומן בגלל‬ ‫דלא הוה אברהם צבי לברכא ית ישמעאל בגין כך לא בריך‬ ‫ית יצחק‪ ,‬דאין הוה מברך ליצחק ולא מברך ליעקב הוה נטיר‬ ‫ליה בבוי"‪.‬‬ ‫וברכה נוספת עתיד יצחק להפסיד בגלל עשו‪ ,‬והוא היה בנו‬ ‫כמבואר בפסוק )שם כ"ז א'( "ויהי כי זקן יצחק וכו' ויקרא את‬ ‫עשו בנו הגדול" הרי שהיה עשו בנו‪ ,‬ומבואר בגמ' )פסחים‬ ‫קי"ט ע"ב( שיצחק נמנע מלברך על הכוס בגלל שיצא ממנו‬ ‫עשו‪" ,‬דרש רב עוירא‪ ,‬מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל‪ ,‬עתיד‬ ‫הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו‬ ‫של יצחק‪ ,‬לאחר שאוכלין ושותין נותנים לו לאברהם כוס‬ ‫של ברכה לברך‪ ,‬ואומר להן איני מברך שיצא ממני ישמעאל‪,‬‬ ‫אומרים לו ליצחק טול וברך‪ ,‬אומר להן איני מברך שיצא‬ ‫ממני עשיו"‪ ,‬הרי שיצחק יפסיד ברכה בגלל עשו‪.‬‬ ‫‪ – È˙·˘Á ˙ÓÎ È˙ÂÓ ÈÙÏ „ÂÚÂ‬היינו שיצחק נחשב כמת‬ ‫עוד בחייו מפני שהתעור‪.‬‬ ‫שיצחק התעור מבואר בקרא להדיא )שם( " ויהי כי זקן‬ ‫יצחק ותכהין עיניו מראות"‪ ,‬ועור חשוב כמת‪ ,‬כמבואר בגמ'‬ ‫)נדרים ס"ד ע"ב( תניא ארבעה חשובין כמת‪ ,‬עני ומצורע‬ ‫וסומא ומי שאין לו בנים‪ .‬הרי שהיה נחשב כמת עוד בחייו‪.‬‬ ‫ובתנחומא )תולדות ז'( מובא שלכך יחד הקב"ה את שמו‬ ‫עליו עוד בחייו כיון שהסתמא ובטל ממנו יצר הרע‪" ,‬והרי‬ ‫מצינו שיחד הקב"ה שמו על יצחק הצדיק בחייו‪ ,‬שכן הוא‬ ‫אומר ליעקב )בראשית כ"ח י"ג( אלהי אברהם אביך ואלהי‬ ‫יצחק‪ ,‬וכו' רבי ברכיה אמר הואיל ונתיסם בעיניו כאילו הוא‬ ‫מת לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק ממנו‪.‬‬ ‫˘‪ – È· ̇ Ï˘ ‰ÈÈÁ ˙Â‬היינו שנות חייה של רבקה‪.‬‬ ‫שרבקה היא אם בניו של יצחק הוא מפורש להדיא בקרא‬ ‫)שם כ"ה כ"ד ‪ -‬כ"ו( "וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה‪,‬‬ ‫ויצא הראשון וכו' ויקראו שמו עשיו‪ ,‬ואחרי כן יצא אחיו וכו'‬ ‫ויקרא שמו יעקב ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם"‪ .‬ושנות‬ ‫חייה של רבקה היו מאה ושלשים ושלש שנה כמובא במדה"ג‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫‪ – ÈÈÓ „Á‡ ˙Â˘ ÔÈÓÎ‬היינו ששנות חייה של רבקה היו‬ ‫כמנין שנותיו של קהת שהיה אחד מנינה‪.25‬‬ ‫ענין זה מבואר בבר"ר )ק' י'( ששה זוגות שנותיהם שוות‪,‬‬ ‫רבקה וקהת‪ .‬ובמדה"ג )נ' כ"ו( מביא ג"כ ענין זה "בקהת כתיב‬ ‫ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה )שמות ו' י"ח( ורבקה‬ ‫כמותו"‪.‬‬ ‫וקהת היה נינה של רבקה שהרי היה בנו של לוי כמפורש‬ ‫בפסוק )בראשית מ"ו י"א( "ובני לוי גרשון קהת ומררי"‬ ‫ולוי היה בנו של יעקב כמפורש בפסוק )שם כ"ט ל"ד( "ותהר‬ ‫עוד ותלד בן וכו' ע"כ קרא שמו לוי" ויעקב היה בנה של רבקה‬ ‫כדלעיל‪ ,‬הרי שהיה קהת נינה של רבקה‪.‬‬ ‫‪ .23‬ועי' עוד מה שדקדק במתני'‪ ,‬בחת"ס בהגהותיו לאו"ח סי'‬ ‫תקצ"ז‪ ,‬וכן בשו"ת או"ח סי' קס"ח‪ ,‬לענין תענית בר"ה‪ ,‬דמשום‬ ‫שנקרא במתני' 'יו"ט'‪ ,‬הרי שדינו ככל יו"ט שאין להתענות‬ ‫בו‪ .‬ובביאור הדברים עי' בשו"ת שאילת יעקב )פארגאר‪ ,‬ח"א‬ ‫סי' קכ"ו‪ ,‬ד"ה והטור(‪ ,‬שעיקר הדיוק אינו דוקא מלשון 'יום‬ ‫טוב'‪ ,‬אלא ממה שלא קיצר התנא לומר 'ר"ה שחל בשבת'‪ .‬וכן‬ ‫יש לדייק מדברי המראה הפנים הנ"ל‪ ,‬שלדעתם חז"ל נתנו‬ ‫תוקף של יו"ט גמור גם לר"ה שאינו אלא משום 'מהרה יבנה‬ ‫המקדש'‪.‬‬ ‫ועוד בענין זה אם ר"ה נקרא 'יו"ט' לכל דבר‪ ,‬או שהוא כר"ח‬ ‫לענין משתה ושמחה‪ ,‬עי' בשאג"א סי' ק"ב‪ ,‬ובמשכ"ת בזה‬ ‫בגליון נ"ה )האזינו תשס"ט( במדור זה‪ ,‬בשם שבלי הלקט )סדר‬ ‫ר"ה סימן רפ"ה(‪ ,‬לענין חיוב הזכרה בברהמ"ז‪.‬‬ ‫ביאורים נוספים בדרך מליצת אגדה מובאים בכו"כ ספרים‪,‬‬ ‫ועי' בספר תבואות השדה )להרא"ח דייטש זצ"ל‪ ,‬ח"ה ברכת‬ ‫המועדים‪ ,‬שער א' אות ה'(‪ ,‬מש"כ לבאר ע"פ מש"כ הצל"ח‬ ‫בר"ה )שם‪ ,‬ד"ה שמא יעבירנו(‪.‬‬ ‫ועי' עוד בשו"ת דברי יציב או"ח )סי' רנ"א אות ד'(‪ ,‬מש"כ‬ ‫עוד לדקדק במתני'‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬וייש"כ להר' י‪ .‬קופמן שציין לנו‬ ‫לדבריו‪.‬‬ ‫‪ .24‬איברא שבפסיקתא דרב כהנא )ל"א( מבואר שהסיבה שלא‬ ‫בירך אברהם את יצחק היא שונה וז"ל "אמר אברהם אם‬ ‫אני קובע ברכה ביצחק‪ ,‬מיד עשיו מתברך" וא"כ יוצא ששתי‬ ‫ברכות הפסיד יצחק בגלל עשו‪.‬‬ ‫‪ .25‬כבר ידועה מילתנו בקשר למילה נין שפרושה בלשה"ק‬ ‫הוא בן ולא בן הנכד ורק בעוה"ר בזמנינו שמושה הוא כך‪.‬‬ ‫‪:Ë"Ò ÍÏÈ ÌÈ·ˆ ˙˘¯Ù ÔÂÈÏ‚Ï ‰ÙÒ‰‬‬ ‫·‪ ,Â‡Ï Â‡ ÍÏÓ ‰È‰ ‰"Ú¯Ó Ì‡ Ô„‬שהערנו בזה בפתרון כתב‬ ‫חידה של פרשת נצו"י‪ ,‬יעוין במאמר הגר"י קמינצקי זצוק"ל‬ ‫בקובץ ישורון כרך י"ב עמ' שנ"ט‪ ,‬שביאר ענין זה בקשר‬ ‫ליהושע בעיקר‪ ,‬אבל דבריו יכולים להתאים גם עם משה‪,‬‬ ‫ותורף הדברים הוא שמשה ויהושע אמנם היו מלכים מצד‬ ‫שהם שלוחי הקב"ה להנהיג את עמ"י‪ ,‬אבל מכיון שלא נמשחו‬ ‫לא היתה המלכות שלהם להורישה לבניהם ונפק"מ לגבי מורד‬ ‫במלכות שלא היה בידם כח להרג את הממרא על פיהם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ותש"ח להרב אריה אקסלרד שליט"א שהאיר את עיננו בזה‪.‬‬

‫השאלה היא‪ :‬מאיזה דבר נוראי בפרשתינו עפרש"י ניצל שלמה?‬

‫תודת המערכת נתונה לר׳ י‪ .‬פ‪.‬‬ ‫ששלח לנו את סיפורו האישי של‬ ‫אחד מבני משפחתו שיחי׳‪.‬‬

‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬

‫משבוע שעבר‪:‬‬ ‫·˙˘‪ÂÓÏÚÈ ÂÈ˙¯ˆÂ Âȷ‡ÎÓ ÂȯÂÒÈ ·Â¯Â ,‰Î¯·Â ‰·ÂË Ï˘ ÌȯÁ‡Â ÌÈ˘„Á ÌÈÈÁ ÂÏ ÂÏÈÁ˙È ,˙ˆӠ‰¯Â˙ ¯ÂÓ˘Ï ÏÁÈ ÂÈÈÁ ˙ÂÁ¯Â‡ ˙‡ ‰˘È ̇˘ ,„ÚÏ‚Ï Â˙ÁË·‰ ¯·„ ˙‡ ·˜ÚÈ '¯ „ÓÏ È"˘¯ÙÚ ÂÈ˙˘¯Ù· ÔÈÓ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪ .ÛÂÚÈ ÌÂÏÁΠÁ¯ÂÙ ˜·‡Î‬ר' יעקב הבטיח כן לגלעד‪ ,‬וזאת מדברי רש"י ל' ט"ו‪ ,‬עה"פ‪" ,‬ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"‪ ,‬וביאר רש"י‪" ,‬את החיים ואת הטוב‪ .‬זה תלוי בזה‪ ,‬אם תעשה טוב‪ ,‬הרי‬ ‫לך חיים‪ ,‬ואם תעשה רע‪ ,‬הרי לך המות‪ .‬והכתוב מפרש והולך היאך"‪ .‬מבואר בדברי רש"י‪ ,‬שכל המות בא מפני שאדם אינו מתנהג כשורה ועושה רע‪ ,‬ואם אדם ישנה את דרכיו ויעשה טוב‪ ,‬יהא לו חיים טובים‪.‬‬

‫‪.¯"È· ,χ¯˘È ˙È· ÏÎ ÌÚ „ÁÈ ,'ÌÂÏ˘Ï ÌÈ·ÂË ÌÈÈÁÏ' ,'ÌÈÈÁ‰ ¯ÙÒ· Â·˙Î'Ï ‰ÎÊ ,‰·ÂË Í¯„Ï ÂÈ˙ÂÁ¯Â‡ ˙‡ ‰˘ Â‡ Û‡˘ '‰ ÂÎÊÈÂ‬‬

‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬יש לשלוח בכתב ברור וקריא‪ ,‬בצירוף שם וטלפון‬ ‫שעות(‬ ‫‪24)+‬‬ ‫‪9741115‬‬ ‫שיחי'‪ȯ˘˙ ,‬‬ ‫‪ÌÂÈÏ‬פ‪·"È '„.‬‬ ‫שיחי'‪.‬‬ ‫משפחתו‬ ‫‪972-8‬מבני‬ ‫האישי ‪-‬של אחד‬ ‫לפקס'סיפורו‬ ‫ששלח לנו את‬ ‫‪ „Ú‬לר' י‪.‬‬ ‫˙‪ ˙„Â‬המערכת נתונה‬ ‫או לפקס ‪ 1-732-3634947‬או למייל ‪.„·Ï· ȯ˘˙ ‡"È '‚ ÌÂÈ „Ú [email protected]‬‬

‫הפרס לשבוע זה על "סיפור ושאלה בצידו"‪ :‬שלושה זוכים‪ ,‬כל אחד‬ ‫בספר ”חיי אדם השלם“‬ ‫להערות‪ ,‬הארות ותגובות וכל עניני העלון‪ ,‬יש לפנות לפקס' הנ"ל ‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות והפצה ניתן לפנות למערכת‬

‫שמות הזוכים לשבוע שעבר‪:‬‬ ‫הרבנים \ הבה״ח‬ ‫¯‪ – .Ê ‚¯·ÊÂ‬מודיעין עילית – שו“ת הריב“ש‪ ,‬ב“כ‪.‬‬ ‫„·‪ – .Ó ¯‚ÈÏ‬בני ברק – משבצות זהב על ספר יונה‪.‬‬ ‫‪ – .„.‡ ÔӄȯÙ‬קרית ספר – משבצות זהב על ספר יונה‪.‬‬ ‫·‪ – .‡ ¯‚¯·Ó‬בני ברק – משבצות זהב על ספר יונה‪.‬‬ ‫‪ – .‡ ÈÁ¯ÊÓ‬מקסיקו – משבצות זהב על ספר יונה‪.‬‬ ‫¯‪ – .È ‚¯·ËÂ‬בני ברק – משבצות זהב על ספר יונה‪.‬‬ ‫‪ – .Ï ¯¯Ú‰‬ירושלים – משבצות זהב על ספר יונה‪.‬‬ ‫‡‪ – .È ÔÓÂ‬בני ברק – דרשות המגיד – מועדים א‘‪.‬‬ ‫·¯‪ – .È „ÏÙ‬מודיעין עילית – דרשות המגיד – מועדים א‘‪.‬‬ ‫‪.ÌÈÎÂÊÏ ‰ÁÏ˘ ‰Ú„‰‬‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬

‫לתקופת נסיון‪ ,‬ניתן לקבל‬ ‫כל שבוע את העלון ·‪Ò˜Ù‬‬ ‫או ·‡‪) ÏÈÈÓÈ‬ללא תשלום(‪.‬‬ ‫המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו‬ ‫את שמם וכתובתם בכתב‬ ‫ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון‬ ‫לבירורים‪ ,‬לפקס המערכת‬ ‫או למייל‪:‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬

‫‪ È˙·Î‬כנסת רבים בעולם‪ ,‬כך גם היה נראה בית הכנסת 'ישועת‬ ‫עזרא ונחמיה'‪ .‬הספסלים הקרובים יותר ל'כותל המזרח' היו מלאים‬ ‫באותם יהודים יקרים המכירים ב'כחה של תפילה'‪ ,‬ושופכים‬ ‫את ליבם מידי יום ביומו לפני 'שומע קול תפילות'‪ ,‬הספסלים‬ ‫האמצעיים היו פחות מלאים‪ ,‬ואילו בספסלים האחרונים‪ ,‬בהם‬ ‫היתה תפוסה מלאה מאותם יהודים מסכנים‪ ,‬אשר בית הכנסת‬ ‫הוא מקום אסיפתם‪ ,‬ובכל עת ושעה הם מוצאים לעצמם היתר‬ ‫וחובה קדושה להפסיק את תפילתם ולדבר בפטפוטים בעלמא‪,‬‬ ‫למורת רוחם של רב המקום והמתפללים האחרים‪.‬‬ ‫„¯˘‪ ÂÈ˙Â‬הרבות של רב המקום במעלת וחשיבות התפילה‪ ,‬שהיא‬ ‫כ'עמידה לפני המלך'‪ ,‬ובגנות וחומרת הדיבור בשעת התפילה‬ ‫וקריאת התורה‪ ,‬כמעט ולא הועילו‪ ,‬וזאת מפני שאותם אלו‬ ‫שהיו נגועים במחלה קשה זו‪ ,‬בדרך כלל לא השתתפו בשיעורים‬ ‫ובשיחות שמסר הרב‪ ,‬ואף אם אירע שגופם ישב במקום‪ ,‬לא‬ ‫נכנסו הדברים אל ליבם‪ ,‬או מפני שפטפטו עם היושבים לידם‪,‬‬ ‫או משום שנמנמו בשלוה עד עת סיום הדרשה‪.‬‬ ‫‪ „ÁÂÈÓ‰‬בחסרון קשה זה‪ ,‬של דיבור בתפילה ובקריאת התורה‪,‬‬ ‫היה שלמה ִציטערגעדענקער‪ ,‬שזכה לתואר 'ראש המדברים בכל‬ ‫מקום'‪ ,‬ולא מחמת עושרו האגדי שנתן לו כבוד מדומה רב‪ ,‬אלא‬ ‫משום שמתחילת התפילה היה לו על מה לשוחח‪ ,‬ואף כשהגיעו‬ ‫ל'שמונה עשרה'‪ ,‬תמיד היה מהראשונים שסיימו את התפילה‪,‬‬ ‫ובמהלך תפילתו המהירה‪ ,‬תמיד נזכר בנושא חשוב ובוער שחובה‬ ‫עליו מיידית לשוחח ולפטפט על כך עם כל הנמצאים בקרבתו‪.‬‬ ‫‪ ˙Ó‡‰‬היא‪ ,‬שלשלמה היה הרבה מה לספר ולמכור‪ ,‬במסגרת‬ ‫עבודתו בחברה הגרמנית 'דייטשענעפטאויסגעגרבען'‪ ,‬עסק‬ ‫בסחר עם מדינות רבות‪ ,‬ביבוא ויצוא של נפט ומוצריו‪ .‬מידי‬ ‫שבוע טס למדינות רבות‪ ,‬נפגש עם בכירים בהנהגת המדינות‪,‬‬ ‫השתתף בתערוכות העוסקות בהפקת הנפט‪ ,‬והצליח להביא‬ ‫לחברה הזמנות רבות מקצוי תבל‪.‬‬ ‫·‡‪ „Á‬הימים כשחזר שלמה לביתו מאחת מנסיעותיו‪ ,‬נראה היה‬ ‫עליו שהוא עבר איזה שהוא 'משבר'‪ .‬הוא חזר שקט ומכונס עם‬ ‫עצמו‪ ,‬וביותר היתה תמיהת ידידיו‪ ,‬כשראו שאינו מספר ומפטפט‬ ‫על מאורעותיו וקורותיו‪ ,‬ובמיוחד את מה שאירע עמו בחודשים‬ ‫האחרונים בנסיעתו הממושכת לארצות ערב‪.‬‬ ‫‪ ‡ÏÙ‰‬הגדול ביותר היה‪ ,‬שמתחילת התפילה ועד סופה‪ ,‬ישב‬ ‫שלמה במקומו‪ ,‬בלא שדיבר דבר מה עם הסובבים‪ ,‬ובכל התפילה‬ ‫ובמיוחד ב'שמונה עשרה' האריך כאחד מבעלי כותל המזרח‬ ‫ויותר‪ ,‬כאשר עיניו זלגו דמעות שליש‪ ,‬וכל גופו זע מפחד יושב‬ ‫תהילות ישראל‪.‬‬ ‫‪ Âȯ·Á‬וידידיו הבינו‪ ,‬שאין 'חיזוקו' זה של שלמה‪ ,‬מפני ימי‬ ‫ה'אלול' שהתחילו לאחרונה‪ ,‬עשרות שנות אלול עברו עליו בלא‬ ‫שהשתנה‪ ,‬ובמה גדול כוחו של אלול זה משאר ה'אלולים'‪.‬‬ ‫‡‪ ÔÈ‬זה אלא‪ ,‬סיכמו אותם חברים וידידים‪ ,‬שמצבו הכלכלי אינו‬ ‫שפיר‪ ,‬אולי החברה נקלעה לקשיים‪ ,‬או שאף פיטרוהו לחלוטין‪,‬‬ ‫וכאשר המצב הכלכלי אינו ברור‪ ,‬רבים נזכרים לפתע להתחזק‬ ‫ולהתפלל בדמעות ותחנונים‪' ,‬אולי יחוס עם עני ואביון אולי‬ ‫ירחם'‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬רוב בני הקהילה הבינו כן‪ ,‬שככל הנראה אכן קרה איזה‬ ‫שהוא אסון בממונו או במשפחתו‪ ,‬ולכך 'התחזק' שלמה מעט‬ ‫באורחותיו‪ ,‬אך לא התפעלו מתפילותיו‪ ,‬הם מורגלים בכגון דא‪,‬‬ ‫שכל החיזוק מחזיק מעמד רק זמן קצר‪ ,‬שבסיומו ה'מתחזק'‬ ‫'נשבר' וחוזר לסורו‪.‬‬ ‫‪ ÂÙ˜˘Î‬הימים ושלמה המשיך בהנהגתו זו‪ ,‬באחד הימים בעת‬ ‫סיום התפילה‪ ,‬פנו אליו כמה מהמתפללים ושאלוהו‪ ,‬מה אירע לו‬ ‫שבשל כך שינה את אורחותיו‪ .‬שלמה השיבם שהוא סיפור קצת‬ ‫ארוך‪ ,‬ובתכניתו היא שבעוד כמה שבועות‪ ,‬בשבת פרשת האזינו‪,‬‬ ‫הוא יערוך 'קידוש' בבית הכנסת‪ ,‬לשבח והודיה להקב"ה על כל‬ ‫רחמיו וחסדיו עמו‪ ,‬ובמהלך הקידוש הוא יספר בשבחו של מקום‪,‬‬ ‫בסיפור המעשה שאירע עמו‪ ,‬שמחמתו הוא התחזק והשתנה‪.‬‬ ‫‪ ‰˙Ó‰‰‬המרובה לשבת פרשת האזינו התבררה כמשתלמת‪,‬‬ ‫כאשר בסיומה של התפילה הוזמנו כל בני הקהילה ל'אולם'‬ ‫הסמוך‪ ,‬לקידוש עשיר כ'יד המלך'‪ ,‬וכרוב עושרו וכבודו‪ ,‬ו'כסעודת‬ ‫שלמה בשעתו'‪.‬‬ ‫¯·‪ ÌÈ‬מהמתפללים הבינו‪ ,‬שאם לשלמה ישנו סיפור ש'צריך'‬ ‫קידוש בכדי לספרו‪ ,‬ככל הנראה הוא מענין ומרתק עד מאוד‪,‬‬ ‫ולכך עוד בטרם החל הוא בסיפורו‪ ,‬כבר נתאספו רבים לשבת‬ ‫בקירוב ל'מזרח'‪ ,‬והמתינו לשמיעת סיפורו‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬דברי הקדמה קצרים החל שלמה בסיפורו‪ .‬כידוע לכם‪,‬‬ ‫עסקי המסועפים הינם במסחר עם מדינות רבות‪ ,‬ביניהם רבים‬ ‫ממדינות ערב‪ ,‬ששם הוא עיקר עסקאות הנפט‪ .‬בכדי שלא יתנכלו‬ ‫אלי בגלל יהדותי‪ ,‬אני מגיע אליהם חבוש ב'קסקט'‪ ,‬כאשר‬ ‫ציציותי חבויים להם בתוך מכנסי‪ ,‬ומראי החיצוני אינו מזכיר‬ ‫יהודי‪ ,‬כאשר תואר פני כבן להורים ילידי גרמניה‪ ,‬יחד עם מה‬ ‫שאני מגיע תמיד עם הדרכון הגרמני שברשותי‪ ,‬גורם להם לחשוב‬ ‫שאכן כדרכוני כן אני‪ ,‬גוי גרמני‪ .‬כך ש'בדרך הטבע' אין לי סיבה‬ ‫לפחד ודאגה‪.‬‬ ‫·‪ ,ÛÒÂ‬במשך השנים למדתי 'קורסים' רבים בשפה הערבית‪ ,‬ויחד‬ ‫עם עיסוקי הרב עם ערביים‪ ,‬למדתי וידעתי את השפה על בוריה‪,‬‬ ‫ויכלתי לישב ולשוחח עם כל אותם ערביים בערבית‪ ,‬בלא שהעלו‬ ‫בדל מחשבתם את דבר יהדותי‪.‬‬

‫‪ ÈÙÏ‬כשלשה חדשים נסעתי למדינת 'קטאר'‪ ,‬אחת מה'נסיכויות‬ ‫הערביות שבמפרץ הפרסי'‪ ,‬כאשר חשבתי שלפני 'עוד אחת‬ ‫מנסיעותי השגרתיות'‪ .‬התקבלתי שם בכבוד מלכים לפי המסורת‬ ‫הערבית‪ ,‬אירחו אותי בארמנותיהם המפוארים‪ ,‬ונפגשתי עם‬ ‫רבים מהשרים בממלכה‪.‬‬ ‫‪ ˙Ó‡‰‬אומר לכם‪ ,‬שהנסיון הקשה ביותר בנסיעותי אלו‪ ,‬היא‬ ‫בכשרות המאכלים‪ .‬בסעודות שעורכים לכבודי‪ ,‬מגישים 'כל טוב‬ ‫מצרים'‪ ,‬אך עקב היותי 'צמחוני'‪ ,‬ובנוסף גם 'אלרגי' למוצרים‬ ‫רבים‪ ,‬יודעים אורחי שאינני יכול לאכול באותם סעודות‬ ‫מפוארות‪ ,‬גם כאשר 'שף' מיוחד מומחה לאלרגנים השתתף‬ ‫בהכנתם‪ ,‬וכל זאת בהוראת רופאי הגרמני שצייד אותי באישורים‬ ‫מתאימים‪ ,‬בכדי שאוכל לשמור את פי ממאכלות אסורות‪ ,‬ויחד‬ ‫עם זאת לא יתוודע להם יהדותי‪ ,‬וחיי חלילה יהיו בסכנה‪.‬‬ ‫‪ ,„ÈÓ˙Î‬לאחר שסיימנו לסכם את כל פרטי העיסקה‪ ,‬עלינו להכנס‬ ‫ל'אמיר' המושל במדינה‪' ,‬שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני'‪ ,‬אשר‬ ‫הוא מחליט אם לאשר את העיסקה שנחתמה או לפוסלה‪.‬‬ ‫‪ ¯·Î‬בראשית נסיעותי עברתי הכשרה רבה בסגנון הדיבור עם‬ ‫אותם מלכים‪ ,‬אמירים ונסיכים‪ ,‬וכל שאר מושלים‪ ,‬אשר כבודם‬ ‫וגאוותם העצמית מנופחת לאין שיעור‪ ,‬והממרה את פיהם יכול‬ ‫להסתכן במיתה מיידית‪ ,‬ובכדי להגיע איתם לעמק השווה‪ ,‬יש‬ ‫צורך לפרגן להם ולדבר אליהם בכל גינוני המלכים ובכל לשונות‬ ‫הכבוד‪ ,‬ולהזהר ולהשמר שלא להוציא תיבה אחת שלא במקומה‪,‬‬ ‫לסתור את דבריהם או דעתם‪ ,‬שאם אכן קורה כן‪ ,‬במקרה הקל‪,‬‬ ‫העסקה נכשלת‪ ,‬ובמקרה קשה‪ ,‬חיינו יכולים להיות בסכנה‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬לפני שנכנסנו לפגישה עם האמיר‪ ,‬התכוננתי לבאות‪ ,‬סידרתי‬ ‫את דברי שאותם ברצוני לומר לאמיר‪ ,‬ומתח קל היה עלי‬ ‫מהפגישה‪.‬‬ ‫‪ È˙ÒÎ˘Î‬לאולם המלכות‪ ,‬שגודלו הענק עם מראהו המיוחד‪,‬‬ ‫כולו אומר פאר הדר וכבוד‪ ,‬קירותיו מצופים בזהב עם עיטורים‬ ‫ותמונות מרהיבות ויקרות‪ ,‬כאשר בסופו של האולם‪ ,‬במרחק‬ ‫של כמאה מטר‪ ,‬ישב האמיר על כסא מלכותו המפואר‪ ,‬וסביביו‬ ‫שריו ונכבדיו‪ ,‬וחיילים רבים המזויינים בכלי משחית רגילים‪ ,‬וכן‬ ‫בחרבות מבריקות וחדות‪ ,‬וכולם חרדים למוצא פיו‪.‬‬ ‫‪ „ÁÈ‬עם אנשי המשלחת‪ ,‬הושיבו אותנו בכבוד גדול בירכתי‬ ‫האולם בכורסאות מפוארים מזהב ושנהב‪ ,‬עושר אגדי‪ ,‬והמתנו‬ ‫לכרוז שיקרא לנו לגשת לפני האמיר לעדכנו בעיסקה בכללותה‪,‬‬ ‫ולקבל את אישורו על מנת לחתום עליה‪.‬‬ ‫‪ Â„ÂÚ‬ממתינים‪ ,‬ומאחד מפתחי האולם הוכנסו שני אנשים‬ ‫הלבושים בבגדי אסירים‪ ,‬כאשר כל אחד מהם מוקף חיילים‬ ‫רבים‪ ,‬ופניהם אל מקום מושבו של האמיר‪ ,‬כאשר כל קבוצת‬ ‫חיילים נעמדת עם אחד האסירים‪ ,‬בסמוך למקום מושבו של‬ ‫האמיר‪.‬‬ ‫‡‪ „Á‬החיילים החל להקריא את פשעיו של הנאשם הראשון‪,‬‬ ‫כאשר הוא מסיים בהחלטת בית המשפט שנקבה את עונשו‪,‬‬ ‫ומבקשים מאת האמיר שיאשרו‪.‬‬ ‫·‡‪ Â˙Â‬הרגע‪ ,‬המואשם כרע ברך והשתחוה לפני האמיר‪ ,‬החל‬ ‫לנשק את רגליו‪ ,‬ולאמר לפניו את כל לשונות השבח על גבורתו‬ ‫הגדולה‪ ,‬מעלותיו המיוחדים‪ ,‬יחוסו המפואר וליבו הרחום והחנון‪,‬‬ ‫שהוא בחסדו הגדול מרחם על כולם וכו' וכו' לשונות של שבח‬ ‫וברכה‪ ,‬והוסיף שהוא מבקש ממנו שיחוס על חייו ויתן לו חנינה‬ ‫על מעשיו‪ ,‬תוך כדי שהוא מבטיח שייטיב את דרכו וישבח ויפאר‬ ‫בכל מקום את שמו של המלך המיוחד הגיבור והאדיר‪...‬‬ ‫‪ ¯Â·ÚÎ‬רגעים ספורים סימן האמיר בידו דבר מה‪ ,‬והחיילים הקימו‬ ‫את הנאשם והוציאוהו לחוץ‪ ,‬כאשר פניו שמחות ומאושרות‬ ‫בהבנה שבקשתו התקבלה והאמיר חננו בחיים‪.‬‬ ‫‪ ˙ÚÎ‬הוחל בהקראת פשעיו של הנאשם השני‪ ,‬וגם בהם סיימו‬ ‫את ההקראה בהחלטת בית המשפט‪ ,‬שהיתה דומה להחלטה‬ ‫הקודמת וזאת מפני שפשעי השניִ ם קרובים ודומים‪ ,‬וביקשו‬ ‫מהאמיר לאשרו‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬הנאשם השני החל לכרוע על ברכיו באמירת דברי שבח‬ ‫ותהילה לאמיר ולבקש על חייו‪ ,‬אך בקשתו היתה מעט מאופקת‪,‬‬ ‫ובמיוחד כשראה לפני רגעים ספורים שחברו קיבל חנינה‪ ,‬אף‬ ‫הוא היה בטוח בחנינה שיקבל‪ .‬בסיום דבריו הנאשם נעמד שוב‬ ‫בהמתנה לחנינה שיחון אותו האמיר‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬כעת האמיר סימן בידו דבר מה‪ ,‬אלא שכעת הסימון היה שונה‪,‬‬ ‫ומיד אירע דבר מזעזע ביותר‪ .‬באותה שניה הוציא אחד החיילים‬ ‫את חרבו הגדולה והחדה‪ ,‬התקרב אל עבר הנאשם מאחוריו‪ ,‬הניף‬ ‫את חרבו‪ ,‬ובמכה אחת הוריד לו את ראשו מעליו‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÏÈÈÁ‰‬הרבים אף לא המתינו שהנרצח יפסיק את פרפוריו‪,‬‬ ‫ובעודו מפרפר הוציאו את גופתו וראשו‪ ,‬כאשר כמה מהם‬ ‫מקנחים ומנקים את שלוליות הדם והטיפות שהועפו לכל עבר‪,‬‬ ‫וכאילו לא אירע דבר‪ ,‬המשיכו כולם בעיסוקם‪ ,‬כאשר כעת‪ ,‬מספר‬ ‫שלמה‪ ,‬מיד לאחר המחזה המזעזע שראיתי‪ ,‬נקראתי לבוא יחד‬ ‫עם המשלחת לפני האמיר‪ ,‬לסכם את דבר העיסקה‪.‬‬ ‫·‡‪ Â˙Â‬הרגע אחזני רעד וצמרמורת עזה בכל גופי‪ .‬מרוב פחד‬ ‫לא יכלתי להוציא מילה מפי‪ ,‬ואף לא להניע את אברי‪ .‬אנשי‬ ‫המשלחת ניסו לשכנעני שאין לי מה לפחד‪ ,‬ומלכם האמיר הנכבד‬ ‫אינו פוגע לרעה באלו שהוא מתעסק עמם בקשרי מסחר‪ ,‬אך‬ ‫המראה שראיתי לא הרפה ממני‪ ,‬ולא יכלתי להגיב או לעשות‬ ‫דבר‪.‬‬

‫‪ ¯ÈÓ‡‰‬שראה את פני הדברים‪ ,‬ביקש שיביאוני אליו‪ ,‬ואז הניח‬ ‫את ידו עלי וטפח לי קלות בחיבה על שכמי ואמר לי בערבית‪" ,‬יא‬ ‫אחי‪ ,‬אתה לא צריך לפחד"‪ ,‬אך הפחד שתקף אותי כל כך‪ ,‬לא נרגע‬ ‫כלל‪ ,‬ולא היתה ברירה אחרת עד שאנשי המשלחת אמרו עלי‬ ‫שאני 'מג'נון'‪ ,‬והוציאוני מהרה מארמונו‪ ,‬בלא שדיברנו וסיכמנו‬ ‫על העיסקה‪.‬‬ ‫‪ Ìω‰‬העז שתקפני‪ ,‬מנע ממני כל תנועה‪ ,‬וכך נסחבתי על ידי‬ ‫חברי המשלחת לאחד הבתים הסמוכים‪ ,‬בה היתה המרפאה‬ ‫המלכותית לאנשי הארמון‪ ,‬כאשר אחד מחברי הגויים הצליח‬ ‫במהלך הדרך להסיר מעלי את ה'ארבע כנפות'‪ ,‬כדי שלא יזהו‬ ‫את יהדותי‪.‬‬ ‫·‪ ‰‡Ù¯Ó‬נבדקתי על ידי אחד מהרופאים המקומיים שאבחן‬ ‫שלקיתי בהלם ובנוסף ישנו חשש חמור ל'התקף לב'‪ ,‬ולכך הורה‬ ‫לפנות אותי מהרה לבית החולים הסמוך‪ .‬אנשי וידידי הבינו שאם‬ ‫הם אכן חוששים לבריאותי‪ ,‬יש לשלחני מהרה חזרה לגרמניה‪ ,‬או‬ ‫לכל מדינה אירופאית קרובה‪ ,‬בכדי שיוכלו לטפל בי במומחיות‪.‬‬ ‫‪ È·ˆÓ‬שהיה קשה עד מאוד‪ ,‬הכריח אותם למצוא בקרבת מקום‬ ‫בית חולים משוכלל ומתקדם‪ ,‬ולכך פינו אותי בטיסה מהירה‬ ‫אל עבר בית החולים הגרמני הסעודי‪ ,‬שבעיר 'אבהה' ש'בערב‬ ‫הסעודית' הסמוכה‪ ,‬מרחק של כאלף ק"מ‪ ,‬שם אושפזתי למשך‬ ‫כמה שבועות‪.‬‬ ‫‪ ÏÎ‬אותה תקופה ארוכה בה הייתי מאושפז בבית החולים בערב‬ ‫הסעודית‪ ,‬עדיין היה לי פחד רב שמא הרופאים יגלו בי את דבר‬ ‫יהדותי‪ ,‬וחיי יהיו בסכנה גדולה‪ ,‬כך שאפילו לעמוד בתפילה לא‬ ‫יכלתי‪ ,‬ורק בשכבי על מיטתי יכלתי להתפלל לה' מקירות לבבי‬ ‫כאשר בשביל להניח את ידי על עיני ב'קריאת שמע' היה עלי‬ ‫לכסות את ראשי תחת הסדין‪ ,‬דבר היה כרוך בסיכון‪.‬‬ ‫‪ „ÁÈÂ‬עם זאת‪ ,‬ברוב שעות היממה הייתי בודד לנפשי‪ ,‬מלבד חברי‬ ‫הגויים שהתקשרו מידי פעם‪ ,‬לא הפריעני אדם ממחשבותי‪ ,‬וכל‬ ‫אותם שעות רבות ראיתי בכל עת את המראה הנוראי והמזעזע‬ ‫של 'עוצמה של מלך'‪ ,‬ומה הפחד והאימה הנוראה שיש לאדם‬ ‫מלעמוד לפני מלך בשר ודם‪.‬‬ ‫‪ Â˙‡Ó‬הרגע שראיתי מה הכוונה 'עומד לפני המלך'‪ ,‬המראה‬ ‫והפחד לא עזבוני‪ ,‬והתחלתי לחשוב רבות על מראה תפילתי‬ ‫ועמידתי בתפילה‪ ,‬והחלטתי בליבי שלא לחינם הראני ה' מראה‬ ‫נוראי ומזעזע זה‪ ,‬אלא בכדי שאבין מעט מהו משמעות של מלך‪,‬‬ ‫ולכך התחלתי להפנות את הפחד הנוראי שיש לי בליבי‪ ,‬לעבר‬ ‫פחד ממלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬ולעמוד לפניו כראוי‪ ,‬לבקש על‬ ‫נפשי‪ ,‬שאכן הוא בראני ויצרני וכל חיי ופעולותי הם רק בחסדו‬ ‫הגדול עלי‪ ,‬ולא חלילה להיות שאנן ורגוע במצבי וחלקי‪.‬‬ ‫·‪ ÏÎ‬עת קיויתי ליום בו אוכל להכנס לבית כנסת‪' ,‬לעמוד'‬ ‫בתפילת שמו"ע בפני המלך‪ ,‬לעורר את הפחד והחרדה בליבי‪ ,‬כך‬ ‫שתפילותי יראו אחרת‪ ,‬ואולי אוכל אף לכפר בהם מעט על כל‬ ‫תפילותי שהתפללתי עד היום‪ ,‬ה"י‪.‬‬ ‫·‪ ‰ÓÂÈÒ‬של אותה תקופה קשה ונוראה‪ ,‬כאשר בחסד ה' עלי‬ ‫התאוששתי מעט מהתקף הלב הקשה שעברתי‪ ,‬ומיד כשמצבי‬ ‫איפשר את הטסתי חזרה לגרמניה‪ ,‬העלוני חברי על הטיסה‬ ‫הראשונה שיצאה‪ ,‬ושלחוני חזרה לגרמניה‪.‬‬ ‫‪ „ÂÚ‬כשבועיים אושפזתי בבית החולים בגרמניה‪ ,‬עד אשר מצבי‬ ‫השתפר עוד‪ ,‬ושוחררתי מבית החולים‪ ,‬ותוך זמן קצר חזרתי‬ ‫ארצה לביתי ומשפחתי וכל ידידי מכרי וקרובי‪.‬‬ ‫‪ ,˙ÚÎÂ‬כשזכיתי להשתחרר מבתי החולים ולבוא לבית הכנסת‬ ‫להתפלל‪ ,‬המראות הקשים והמזעזעים שראיתי אינם עוזבים‬ ‫אותי‪ ,‬ואני משתדל לעמוד בתפילה באימה ופחד‪' ,‬כעומד לפני‬ ‫המלך'‪ ,‬כדי שמה שעבר עלי יהיה לתועלת ולסיוע עבורי בתיקון‬ ‫אורחותי ואופן עמידתי בתפילה‪.‬‬ ‫‪ „ÂÚ‬דבר נוראי למדתי מהמראה המצמרר והמזעזע שראיתי‪,‬‬ ‫והוא היאך צריך להראות בקשת הסליחה והמחילה מהמלך‬ ‫על כל מה שחטאנו‪ ,‬שהנה אותם שני הנידונים‪ ,‬שניהם ביקשו‬ ‫סליחה ומחילה‪ ,‬אך על האחד נגזר חיים‪ ,‬ועל האחר מות מיידי‪ ,‬כי‬ ‫הראשון ביטל את כל עצמיותו‪ ,‬שפך את ליבו לפני המושל‪ ,‬הפליג‬ ‫בשבחיו ובמעלותיו‪ ,‬ואילו השני חשב גם מעט על עצמו‪.‬‬ ‫‪ ÂÊÂ‬גם הסיבה שקבעתי את הקידוש לשבת זו‪ ,‬הוסיף שלמה‬ ‫ואמר‪ ,‬שכעת בעומדינו בערבו של היום הקדוש‪ ,‬יום סליחה‬ ‫ומחילה‪ ,‬נוכל ללמוד מעט מהסיפור הנוראי שעבר עלי‪ ,‬ואולי‬ ‫ה'יום כיפור' שלנו יראה קצת יותר טוב ומוצלח‪ ,‬נרגיש מעט יותר‬ ‫'עומד לפני המלך'‪.‬‬ ‫‪ ˙‡Ê‬ועוד‪ ,‬הוסיף שלמה ואמר‪ ,‬ישנה סיבה נוספת שהקידוש‬ ‫נקבע לשבת זו‪ ,‬והיא‪ ,‬השבח וההודיה לקב"ה שהצילני מידי‬ ‫אותם רשעים ארורים שונאי ישראל‪ ,‬שכמעט אירע לי כאחד‬ ‫הדברים הנוראים המוזכרים בפרשתינו עפרש"י‪ ,‬ובחסדו הגדול‬ ‫עלי‪ ,‬למען אעמוד היום במקום זה ואספר ניסו ותהילתו באוזני‬ ‫רבים‪ ,‬הצילני מידי לא אוכל קום‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÏÏÙ˙Ó‰‬הרבים ששמעו את הדברים‪ ,‬נדהמו לשמע סיפורו‬ ‫הנורא והמזעזע‪ ,‬ורבים החליטו בדעתם‪ ,‬שבזכות הסיפור שזה‬ ‫עתה שמעו‪ ,‬ישנו את אורחותיהם והרגשתם בעמדם בתפילה‪,‬‬ ‫וינסו להחיות בקרבם את הדברים ששמעו‪ ,‬להיטיב את תפילתם‬ ‫ועמדם לפני ה' בתפילה‪ ,‬ולידע את הדרך בבקשת סליחה‬ ‫ומחילה‪.‬‬