Ichud Bechidud Nitzavim 2009

‫לע"נ ר' שמעון יהודה בן הגה"צ ר' אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה‬

‫גליון‬ ‫פרשת נצבים וילך ‪ -‬תשס"ט צ"ו‬

‫שנה‬ ‫שלישית‬

‫להוגי שעשועות‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬

‫"‪¯Î ȉχ ȯÁ‡ ‰Ê ‰Ê‰ ÌÚ‰ ̘ ÍÈ˙·‡ ÌÚ ·Î˘ Í‰ ‰˘Ó χ '‰ ¯Ó‡ÈÂ‬‬ ‫‪ ."ı¯‡‰‬דברים ל"א מ"ג‪.‬‬ ‫‡‪ ‡˙È‬בסנהדרין )צ' ב'(‪" ,‬שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה‪ ,‬מנין שהקב"ה‬ ‫מחיה מתים‪ ,‬ויודע מה שעתיד להיות‪ ,‬אמר להו‪ ,‬תרווייהו מן המקרא הזה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה"‪ .‬והיינו שמילת 'וקם'‬ ‫נדרשת גם על משה עצמו‪ ,‬שהוא ישכב עם אבותיו ואח"כ יקום לתחיית המתים‪,‬‬ ‫וכמו"כ נדרשת מילת 'וקם' גם להלן‪ ,‬שעתידים העם הזה לקום ולחטוא‪.‬‬ ‫‪ ÏÚÂ‬זה הוסיפו להקשות לריב"ח‪ ,‬שהרי לפי פשוטו של מקרא מילת 'וקם'‬ ‫מתייחסת רק להמשך הפסוק‪ ,‬שיקום העם ויחטא‪ ,‬ולא קאי על משה שיקום‬ ‫לתחיית המתים‪ .‬ועל זה השיבם ריב"ח‪" ,‬נקוטו מיהא פלגא בידייכו‪ ,‬דיודע מה‬ ‫שעתיד להיות"‪.‬‬ ‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬יש להבין‪ ,‬הלא הרומיים שאלוהו על שני הדברים יחד‪ ,‬גם על תחיית‬ ‫המתים וגם על שיודע העתידות‪ ,‬וריב"ח השיבם ג"כ ששניהם ממקרא אחד‬ ‫נלמדים‪ ,‬ואם אכן לא ניתן ללמוד מהפסוק אלא לענין ידיעת העתידות‪ ,‬א"כ‬ ‫מעיקרא מאי קסבר שהשיב להם "תרוייהו מן המקרא הזה"‪.‬‬ ‫‪ Ï"ˆÂ‬שבאמת לא השיבם כן ריב"ח "נקוטו מיהא פלגא"‪ ,‬אלא כדי לדחותם‪ ,‬ועל‬ ‫דרך "ענה כסיל כאולתו"‪ ,‬אבל באמת שניתן ללמוד את שני הדברים מהפסוק‪,‬‬ ‫וכפי שאכן מבואר ביומא )נ"ב ב'(‪ ,‬שפסוק זה נמנה בכלל המקראות ש"אין להם‬ ‫הכרע"‪ ,‬והיינו שניתן לפרש מילת 'וקם'‪ ,‬לפניו ולאחריו‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬איתא בד"ר )ב' ט'(‪..." ,‬כך אמר לו הקב"ה למשה אם נקבר אתה אצלם‬ ‫במדבר‪ ,‬הן באים בזכותך‪ ,‬ואת בא בראשם‪ ,"...‬והיינו שבזכות משה שמת במדבר‪,‬‬ ‫יזכו כל מתי המדבר לקום בתחיית המתים לעתיד‪ ,‬וליכנס עם משה לא"י‪.‬‬ ‫‪ ‰˘˜‰Â‬בפרשת דרכים )דרוש ח'(‪ ,‬היכן מצינו שבזכות הצדיק יקומו רשעים‬ ‫לתחיית המתים‪..." ,‬דבר זה רחוק בעיני שאם רשע קבור אצל צדיק‪ ,‬שבסיבת‬ ‫תחיית הצדיק שיחיה ג"כ הרשע‪ ,"...‬ועי"ש מה שהוסיף להקשות‪.‬‬ ‫‪ ·˙ÎÂ‬לישב‪ ,‬ע"פ המבואר בויק"ר )ל"ב ב'(‪ ,‬עה"פ )תהלים צ"ה י"א( "אשר נשבעתי‬ ‫באפי אם יבאון אל מנוחתי"‪ ,‬שפסוק זה קאי על דור המדבר‪ ,‬וכפי שנאמר שם‬ ‫)י'(‪" ,‬ארבעים שנה אקוט בדור‪ ,"...‬ואיתא שם במדרש "‪...‬כך אמר הקב"ה‪ ,‬אשר‬ ‫נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי‪ ,‬למנוחה זו אין באין‪ ,‬אבל באין למנוחה‬ ‫אחרת"‪ ,‬ו'מנוחה' היינו בנין ירושלים‪ ,‬כדאיתא בזבחים )קי"ט א'(‪.‬‬ ‫‪ ȯ‰‬מבואר שכל השבועה שנשבע ה' שלא יזכו דור המדבר ל'מנוחה'‪ ,‬היינו לבנין‬ ‫ירושלים בראשונה‪ ,‬אבל לעתיד לבוא‪ ,‬שהיא 'מנוחה אחרת'‪ ,‬יזכו להיות אז בבנין‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫‪ ‡ˆÓÂ‬לפי"ז‪ ,‬שאם אכן לא היה נחרב בית המקדש‪ ,‬אלא היה עומד על מכונו‪,‬‬ ‫שוב לא היו זוכים דור המדבר לתחיה לעתיד לבא‪ ,‬שכן עדיין שבועה הראשונה‬ ‫שלא יבואו ל'מנוחה'‪ ,‬במקומה עומדת‪ ,‬ורק ל'מנוחה אחרת' הם זכאים‪.‬‬ ‫‪ „ÂÚ‬הביא שם הפרשת דרכים‪ ,‬דאיתא במדרש )עי' באוה"ח דברים א' ל"ז(‪ ,‬שאם‬ ‫משה רבינו היה נכנס לא"י‪ ,‬לא היה נחרב הבית‪ ,‬וביאור הדברים‪ ,‬כי בנין הבית‬ ‫שע"י משה‪ ,‬לא היה בו כח ליחרב‪) ,‬עי' סוטה ט' א'(‪ ,‬ואילו לא היה חרב‪ ,‬הרי בעון‬ ‫הדור היה הקב"ה עושה ח"ו כליה בישראל‪ ,‬וכיון שלא בנאו משה‪ ,‬ויש בו כח‬ ‫ליחרב‪ ,‬מעתה כילה הקב"ה חמתו רק בעצים ואבנים‪.‬‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬מתבאר זה ע"פ מה דאיתא בחז"ל‪ ,‬שאם היה משה רבינו נכנס לא"י‪ ,‬היה‬ ‫מבטל יצרא דעבודה זרה‪) ,‬עי' ערכין ל"ב ב'(‪ ,‬והלא ידוע שסיבת חורבן הבית‬ ‫הראשון הוא משום שעבדו ע"ז‪) ,‬עי' שבת נ"ו ב' ועוד(‪ ,‬ולפי"ז מובן מאמרם‬ ‫שחורבן הבית כביכול היה תלוי בביאתו של משה לא"י‪ ,‬שכיון שלא נכנס‪ ,‬לכן‬ ‫נפלו בעבודה זרה‪ ,‬ונחרב הבית‪.‬‬ ‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬ע"פ זה מובן ג"כ המדרש הנ"ל‪ ,‬שלא נכנס משה לא"י‪ ,‬כדי להביא עמו‬ ‫דור המדבר‪ ,‬שהרי אם היה נכנס לא"י ובונה בעצמו ביהמ"ק‪ ,‬ומבטל יצרא דע"ז‪,‬‬ ‫שוב לא היה נחרב הבית‪ ,‬וממילא לא היו דור המדבר זכאים לבוא‪ ,‬שהרי לא היה‬ ‫'מנוחה אחרת'‪ ,‬אלא היה עדיין תוקף השבועה של זמן הבית הראשון וכנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‰ÊÂ‬שאמר לו הקב"ה למשה‪" ,‬אם נקבר אתה אצלם במדבר‪ ,‬הן באים בזכותך"‪,‬‬ ‫שמתוך שמשה נקבר אצלם ולא נכנס לא"י‪ ,‬לכן יתגלגל הדבר שלא בטל יצרא‬ ‫דע"ז‪ ,‬ונגרם חורבן הבית‪ ,‬וממילא הותרה השבועה לבני דור המדבר שיוכלו‬ ‫ליכנס עם משה לא"י‪.‬‬ ‫‪ Ù"ÚÂ‬דברי הפרשת דרכים אלו‪ ,‬כתב החת"ס בשם רבו מאוה"ג רבי נתן אדלר‬ ‫זצ"ל‪) ,‬עי' בתורת משה בפרשתינו‪ ,‬ובכמה מקומות בספריו(‪ ,‬לבאר הפסוק הנ"ל‪,‬‬ ‫שכוונת הכתוב "הנך שכב עם אבתיך וקם"‪ ,‬שיקבר משה במדבר ויקום לתחיית‬ ‫המתים‪ ,‬וע"י זה שיקום משה אז "וקם העם הזה"‪ ,‬והיינו שמפני שלא יכנס משה‬ ‫לא"י אלא יקבר בחו"ל‪ ,‬יזכו דור המדבר שעמו ל'מנוחה אחרת'‪ ,‬וזה יהיה ע"י‬ ‫"וזנה אחרי אלהי נכר הארץ"‪ ,‬דהיינו שע"י שלא יכנס משה לא"י‪ ,‬לא יתבטל יצרא‬ ‫דע"ז‪ ,‬וע"י שיעבדו ע"ז יחרב הבית‪ ,‬ואח"כ יבנה שוב ב'מנוחה אחרת'‪ ,‬ואז יזכו‬ ‫דור המדבר ליכנס לא"י‪ ,‬כיון שכבר הותרה השבועה‪.‬‬ ‫‪ ‡ÏÈÓÓÂ‬בזה מתורץ שפיר גם מה שהשיב ריב"ח לרומיים‪ ,‬שבאמת משמעות‬ ‫הכתוב היא לשני הדברים‪ ,‬גם לענין שהקב"ה יודע העתידות‪ ,‬וגם לתחיית‬ ‫המתים‪ ,‬שאכן מילת 'וקם'‪ ,‬נדרשת גם לפניו וגם לאחריו כאמור‪ ,‬וזהו משום שהא‬ ‫בהא תליא‪ ,‬שע"י שיקום משה לתחייה‪ ,‬יקום עמו דור המדבר‪ ,‬וכל זה יתגלגל‬ ‫ע"י שהעם יעבדו ע"ז‪ ,‬ויחרב הבית‪ ,‬ואח"כ תבוא 'מנוחה אחרת'‪ ,‬שבה הותרה‬ ‫השבועה לדור המדבר‪ ,‬ונזכה בה כולנו יחד לתחיית המתים בב"א‪.‬‬

‫שלוחה בזה ברכת השנה‪,‬‬ ‫לכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫הגליון הבא יופיע בעזהי״ת‪,‬‬ ‫בערש״ק פרשת האזינו הבעל״ט‪.‬‬ ‫בהזדמנות זו נשוב ונודה‪,‬‬ ‫לכל אותם אלפי עמלי תורה‪,‬‬ ‫שטורחים לשלוח פתרונות‪,‬‬ ‫הערות והארות מחכימות‪,‬‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬

‫מענינא דמועדא‬ ‫בר"ה )פ"ד מ"א( שנינו‪" ,‬יום טוב של‬ ‫ראש השנה שחל להיות בשבת‪."...‬‬ ‫‪˘‡¯ Ï˘ '·ÂË ÌÂÈ' ‡˙‰ ˘ Ú„Ó‬‬ ‫‪‰"¯" ‰¯ˆ˜ ÔÂ˘Ï· ˘ ‡Ï ,‰˘‰‬‬ ‫˘‪."...˙·˘· ÏÁ‬‬

‫סח לו ראובן לשמעון‪ ,‬מעשה היה אצל‬ ‫ידידי‪ ,‬יהודי שומר תומ"צ‪ ,‬המתגורר מעבר‬ ‫לים‪ ,‬שהזמין ריהוט לביתו ממפעל מסוים‪.‬‬ ‫כשהגיע לביתו הפועל הגוי בשליחות‬ ‫המפעל‪ ,‬תוך כדי שיחה עמו‪ ,‬השמיע באזנו‬ ‫בעל הבית‪ ,‬את עוגמת נפשו מרהיטים‬ ‫אחרים שהיו בביתו‪ ,‬כשהוא מגנה את בעלי‬ ‫המפעל המתחרה באוזני הפועל‪.‬‬ ‫לתדהמת בעל הבית‪ ,‬משיב לו הפועל הגוי‪,‬‬ ‫'איני רוצה לשמוע לשון הרע'‪ .‬בעל הבית‬ ‫התפלא מאוד‪ ,‬וחשב כי הלה חמד לו לצון‪,‬‬ ‫אך בכל זאת שאלו‪ ,‬מה לך ולאיסור לשה"ר‪,‬‬ ‫הרי גוי אתה‪.‬‬ ‫סיפר לו הגוי‪ ,‬שבילדותו‪ ,‬שהה מידי יום‬ ‫מספר שעות בבית של יהודים שאמו שירתה‬ ‫שם‪ ,‬ואבי המשפחה השמיע אז באוזני ילדיו‬ ‫תמידין כסדרן מהלכות שמירת הלשון‪,‬‬ ‫והדברים נקלטו באוזנו‪ ,‬והחליט לאמצם‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫טען שמעון‪ ,‬אותו אב‪ ,‬אמנם עשה מצוה‬ ‫עצומה בלמדו את ילדיו הלכות אלו‪ ,‬אך‬ ‫בלא משים נכשל בלימוד תורה לעכו"ם‪.‬‬ ‫ואילו ראובן השיבו‪ ,‬מכיון שאיסור לשה"ר‪,‬‬ ‫ממדות מגונות הוא‪ ,‬יש לומר שגם על גוי‬ ‫מוטל חיוב להתנהג בטוהר הלשון‪ ,‬ואם כן‬ ‫הרי זה מההלכות הנוגעות לו‪.‬‬ ‫‪ ,‡È‰ ‰Ï‡˘‰‬הצדק עם מי ?‬

‫שינוי לא חל מעולם בשמי‪,‬‬ ‫כי לא בחרו בו אבי ואמי‪.‬‬ ‫בגלל קרובי ברכות הפסדתי‪,‬‬ ‫ועוד לפני מותי כמת נחשבתי‪.‬‬ ‫שנות חייה של אם בני‪,‬‬ ‫כמנין שנות אחד מניני‪.‬‬

‫רמז‪ :‬דמות הקשורה לפרשה‬ ‫תזכורת‪:‬הקשר בין הדמות לפרשה הוא בהזכרתה או ברמיזתה בפרשה או בפרש"י‬

‫בברכות )ס"ג ב'( איתא‪" ,‬חכם‬ ‫ש‪ ...‬אסר אין חבירו רשאי‬ ‫להתיר"‪.‬‬ ‫לפי"ז יש צורך ליישב עובדא‬ ‫באדם גדול מסוים‪.‬‬

‫‪? ‰ÈÓ Ú„˙‰‬‬ ‫]ואם תדע מי היה ראש הדיינים בטבריא‪ ,‬וראש‬ ‫הישיבה בא"י בזמן תלמידי רבן של כל בני‬ ‫הגולה‪ ,‬תגלה מיהו[‪.‬‬

‫איזו הלכה מהלכות‬ ‫סממני הקטורת‬ ‫נאמרה גם לגבי‬ ‫שופר‪.‬‬

‫איתא בחז"ל )עי' קדושין פ' ב'‪ ,‬ועוד( שהנשים 'דעתן קלה'‪.‬‬ ‫‪.ÌÈÈÈÚ‰ ÏÎÏ Â‡ ,ÌÈÈÂÒÓ ¯·„ È·‚Ï ˜¯ ÔÎ ¯Ó‡ ̇‰ ,ÂÈ˙˘¯Ù· ÊÓ¯ ÔÎȉ‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫לע"נ המשגיח הגה"צ רבי אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה בן ר' יצחק אריה זצ"ל נלב"ע כ"א אלול תשס"ז‬ ‫ובנו הרה"ג ר' שמעון יהודה זצ"ל נלב"ע כ"ה אלול תשנ"ט‬

‫תשובה ל"מעשה רב"‬

‫אם הוא שעור קטן‪ ,‬שהי' חייב ליתן לאיש כזה מחמת מצות‬ ‫צדקה‪ ,‬או מחמת מצות 'ומטה ידו עמך והחזקת בו'‪ ,‬צריך‬ ‫להלוותו אף אם יש בזה חשש הפסד‪ ,7‬דלו יהי שלא ישלם לו‬ ‫ההלואה‪ ,‬הלא מחויב ליתן לו מפני אלו הטעמים"‪.‬‬ ‫מכל הלין נשמע‪ ,‬דבאופן שנמצא במקום דא"א לו להלוותו‪,‬‬ ‫אלא בלא עדים ושטר‪ ,‬עכ"פ במקום שהוא קצת מעות‪ ,‬יש לו‬ ‫להלוות‪ ,‬ותבוא עליו ברכה‪.‬‬

‫להמשיך לעיין‪ ,‬ור' יהושע שהפריעו אפשר שלא ידע שמעיין‪,11‬‬ ‫אלא סבר אולי יש לו דבר עליו‪ ,‬ולכן ניסהו ג' פעמים‪.‬‬ ‫‪ :ÊÓ¯‰Â‬מי שהי' דרשן גדול‪ ,‬כדאי' בסוטה מ"ט א' "משמת בן‬ ‫זומא בטלו הדרשנים"‪.‬‬ ‫ושזכה לחכמה יתירה‪ ,‬כדאי' בברכות נ"ז ב' 'שלשה תלמידי‬ ‫חכמים הם‪ ,12‬הרואה בן עזאי בחלום‪ ,‬יצפה לחסידות‪ ,‬בן זומא‬ ‫יצפה לחכמה‪ ,'...‬וע"ש בר"נ גאון‪ ,‬שבן עזאי הי' חסידותו‬ ‫יתירה על חכמתו‪ ,‬ובן זומא הי' מעולה בחכמתו‪.‬‬ ‫וע"ע בגמ' שם נ"ח א' 'בן זומא ראה אוכלוסא ע"ג מעלה‬ ‫בהר הבית‪ ,‬אמר‪ ,‬ברוך חכם הרזים‪ ,‬וברוך שברא כל אלו‬ ‫לשמשני'‪.‬‬ ‫פרש"י 'לשמשני‪ ,‬שהם חורשים וזורעים‪ ,‬ואני מוצא מוכן‪,'13‬‬ ‫והנה י"ל דב' הברכות שייכות זה לזה‪ ,‬דהיינו 'ברוך חכם‬ ‫הרזים' דפרש"י 'היודע מה שבלב כל אלו'‪ ,‬ההדגשה היא על‬ ‫'מה שבלב כל אלו'‪ ,‬שזו חכמה כוללת‪ ,‬כמ"ש 'ובלב כל חכם לב‬ ‫נתתי חכמה'‪ ,‬ואשר בכללות חכמתם כוללים כל התיקון הצריך‬ ‫לבריאה‪ ,‬ויען הי' חכם גדול‪ ,‬נתפעל ביותר מן החכמה‪.14‬‬

‫·˙˘‪¯Ë˘Â ÌÈ„Ú ‡Ï· ÛÒÎ ˙ÂÂÏ‰Ï ¯˙ÂÓ Ì‡ ‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫·‪ÏÚ ¯·ÂÚ ‡¯˜ ‡ÓÏÈ„ ‡ ,¯Á‡ ÔÙ‡· ¯˘Ù‡ ȇ˘ ̘Ó‬‬ ‫˙˜‪‰‡Âω ÔÈ· ˜ÏÁÏ ˘È ̇ ,ÂÓˆÚÏ ‰ÏϘ ̯‚ ÌÈÓÎÁ ˙‬‬ ‫˘‪.ËÚÓÏ ‰·¯‰ ÔÂÓÓ Ï‬‬ ‫א[ בב"מ ע"ה ב' הובא ב' טעמים על האיסור להלוות בלא‬ ‫עדים‪ ,‬אי משום לפני עור‪ ,1‬אי משום דגורם קללה לעצמו‪,‬‬ ‫והב"ח בסי' ע'‪ ,‬כתב‪ ,‬דבת"ח ליכא לפני עור‪ ,2‬אבל מ"מ גורם‬ ‫קללה לעצמו‪ ,‬ע"ש‪ ,‬ועי' גם בפרישה ובסמ"ע שם‪.‬‬ ‫ובסוף הסוגיא שם‪ ,‬איתא‪" ,‬א"ל רבנן לרב אשי‪ ,‬קא מקיים‬ ‫רבינא כל מה דאמרו רבנן‪ ,‬שלח לי' בהדי פניא דמעלי שבתא‪,‬‬ ‫לישדר לי מר עשרה זוזי‪ ,‬דאיתרמי לי קטינא דארעא למזבן‪,‬‬ ‫שלח לי'‪ ,‬ניתי מר סהדי ונכתב כתבא‪ ,‬שלח לי'‪ ,‬אפי' אנא‬ ‫נמי‪ ,‬שלח לי'‪ ,‬כ"ש מר דטריד בגירסי' משתלי‪ ,‬וגורם קללה‬ ‫לעצמי‪."3‬‬ ‫ב[ וצ"ב‪ ,‬מפני מה לא אמר לו מצד לפני עור‪ ,‬ובפלפולא‬ ‫חריפתא מבאר‪ ,‬דאתיא כר"ל‪" ,‬דסבר‪ ,‬דלא אמרה תורה אלא‬ ‫העור באותה שעה שנותן לפניו המכשול‪ ,‬כפשטי' דקרא‪,‬‬ ‫ודומיא הך דרבית‪ ,‬דבאותה שעה קוצץ ונכשל באיסור‪ .‬וכן‬ ‫רבינא‪ ,‬דלא רצה להלוות לרב אשי בלא עדים‪ ,‬אמר לו‪ ,‬דגורם‬ ‫קללה לעצמו‪ ,‬ולא אמר לפני עור"‪.‬‬ ‫ג[ ובט"ז בר"ס ע'‪ ,‬כתב‪ ,‬דנ"מ בין אם איסורו מצד לפנ"ע‬ ‫או מצד קללה‪' ,‬דלטעמא משום קללה‪ ,‬אי אמר לא איכפ"ל‬ ‫בקללה‪ ,‬אין מוחה בידו'‪.‬‬ ‫וכעי"ז עי' בפלפולא חריפתא הנ"ל‪ ,‬אחרי שהעיר ממה שא"ל‬ ‫רבינא רק מצד זה‪ ,‬ולא מצד לפנ"ע‪ ,‬כתב‪" ,‬מהא איכא למשמע‪,‬‬ ‫דהלכתא הכי‪ ,‬דהא רבינא בתראה הוא‪ ,‬ונ"מ אי ההוא גברא‬ ‫בעי למיקם בגורם קללה‪ ,‬דלא הוה עובר על דברי חכמים‪,4‬‬ ‫וע"ז אפשר שסמכו העולם‪ ,‬שאין מדקדקין בכך‪ ,5‬כך נ"ל ליישב‬ ‫מנהגא"‪.‬‬ ‫ד[ בנוסף לזה‪ ,‬יש להעיר ממש"כ הריטב"א במגילה כ"ח א'‪,‬‬ ‫לענין איסור שותפות עם גוי‪ ,‬וז"ל‪' ,‬והנכון‪ ,‬דההיא לאו איסורא‬ ‫ממש‪ ,‬דאורייתא או דרבנן‪ ,‬אלא מידת חסידות בעלמא‪ ,‬וכענין‬ ‫שאמרו אסור לאדם שילוה מעותיו בלא עדים'‪ ,‬מבואר דעת‬ ‫הריטב"א‪ ,‬דהאיסור להלוות בלא עדים‪ ,‬הוא ממידת חסידות‪.6‬‬ ‫ה[ וי"ל עוד‪ ,‬דבאופן דמיירי מקצת מעות‪ ,‬אולי גם מדינא‬ ‫מחוייב להלוותו‪ ,‬וכמ"ש בס' 'אהבת חסד'‪ ,‬ח"ב פ"ח‪ ,‬וז"ל‪" ,‬יש‬ ‫שמתרפים עצמם ממצוה זו‪ ,‬מחמת יראה‪ ,‬היינו‪ ,‬שאינו בטוח‬ ‫בעיניו‪ ,‬וירא שמא לא ישלח לו‪ ,‬ומשכון אינו רוצה ליקח‪.‬‬ ‫ובאמת צריך להתבונן בזה הרבה קודם שיפטור את עצמו‪ ,‬א‪.‬‬

‫·˙˘‪‡„·ÂÚ ·˘ÈÈÏ Í¯Âˆ ˘È˘ Ï„‚ Ì„‡‰ ‰ÈÓ ‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫„‪,¯ȷÁÏ ÌÂÏ˘ ·È˘Ó Âȇ˘ ÈÓ„ '· ' ˙Âί·· ˘"Ó ÌÚ 'È„È‬‬ ‫‪.ÔÏÊ‚ ‡¯˜‬‬ ‫המדובר הוא‪ ,‬בתנא שמעון בן זומא‪ ,‬כדאי' בב"ר פרשה ב'‬ ‫ד' "וכבר הי' ר"ש בן זומא יושב ותוהא‪ ,‬ועבר ר' יהושע ושאל‬ ‫בשלומו‪ ,‬פעם ושתים‪ ,‬ולא השיבו‪ ,‬בשלישית השיבו בבהילות‪,‬‬ ‫א"ל בן זומא מאין הרגלים‪ ,‬א"ל מעיין הייתי‪ ."8‬ומבאר מהרז"ו‪,‬‬ ‫"מעיין הייתי מעמיק במחשבותי הייתי עד ששכחתי עניני‬ ‫עולם‪ ,‬ולא הרגשתי בשאלתך שלומי"‪.‬‬ ‫ולכאו' צ"ל‪ ,‬שאע"פ שעמד ע"ג מעלה בהר הבית‪ ,‬שהוא‬ ‫מקום הילוך לרבים‪ ,‬ודאי שאר איסורים שגורמים היזק בין‬ ‫אדם לחבירו לא הי' עושה‪ ,‬ומ"מ עניית שלום שהוא דבר‬ ‫המצריך שימת לב‪ ,‬כיון שעסק בעיונו‪ ,‬הי' כ"כ טרוד עד שלא‬ ‫שמע‪ 9‬שר' יהושע דיבר אליו‪ .‬ומ"מ בהא דר' יהושע‪ ,‬צ"ב‪ ,‬איך‬ ‫הפסיקו באמצע עיונו‪ ,‬אחרי שפעם ושתים שאל בשלומו ולא‬ ‫השיבו‪ ,‬וגם לכאו' שבכל פעם שאינו משיב נכשל עוד באיסור‬ ‫הנ"ל‪ ,‬אף כי בשוגג‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫והנה ברפ"ב דברכות תנן‪ ,‬דבאמצע הפרקים 'שואל מפני‬ ‫היראה ומשיב'‪ ,‬וכתב הרא"ש‪' ,‬ונראה‪ ,‬דאביו ואמו או רבו‪,‬‬ ‫חשיב מפני היראה‪ ,‬דכתיב איש אמו ואביו תיראו‪ ,‬ותנן מורא‬ ‫רבך כמורא שמים'‪ .‬ומבואר לפי"ז גודל חיוב השבת שלו' לרבו‪,‬‬ ‫מכ"ש משאילת שלו'‪ ,‬דכל זה הותר אף באמצע הפרקים‪.‬‬ ‫ולעומת זה‪ ,‬בריש פ"ה דברכות תנן גבי העומד בתפלתו‪,‬‬ ‫'אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו'‪ ,‬ומיירי במלך ישראל‪,‬‬ ‫שלגביו נאמר 'שום תשים עליך מלך'‪ ,‬ודחז"ל 'שתהא אימתו‬ ‫עליך'‪ .‬וה"ה לרבו‪.10‬‬ ‫וביותר‪ ,‬דכאן מבואר‪ ,‬דגם לאחר שכבר הרגיש בו 'השיבו‬ ‫בבהילות' כלשון המדרש‪ .‬ונראה מזה‪ ,‬דמדריגת הענין שעסק‬ ‫בו באותה שעה‪ ,‬היתה התדבקות כ"כ גדולה כעין תפלה‪,‬‬ ‫אשר אסור להפסיק בה‪ ,‬ורק אחר שהפריעו ר' יהושע מעיונו‪,‬‬ ‫ולא הי' יכול להמשיך בעיונו אלמלא שישיבנו‪ ,‬סבר בן זומא‬ ‫דמוכרח עכ"פ להשיב בבהילות‪ ,‬כי באופן שלא ישיב‪ ,‬לא יוכל‬

‫·˙˘‪‡·ÂÓ‰Ï ,ÂÈ˙˘¯Ù· ÊÓ¯ ‡ÂˆÓÏ Ô˙È ÔÎȉ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫·‪ÈÙÓ ,˙Ó Ï˘ ÌÈÏÚÓ ˘Â·ÏÏ Ôȇ˘ ,(„"˙ 'ÈÒ) ÌÈ„ÈÒÁ ¯ÙÒ‬‬ ‫‪.‰ÎÒ‰‬‬ ‫הנה בפרשתינו נאמר )כ"ט ד'(‪" ,‬ואולך אתכם ארבעים שנה‬ ‫במדבר לא בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל‬ ‫רגלך"‪ ,‬ורבים מהמפרשים תמהו‪ ,‬מדוע לענין השמלות נאמר‬ ‫בלשון רבים 'שלמתיכם'‪ ,‬ואילו לענין המנעלים נאמר בלשון‬ ‫יחיד 'ונעלך'‪.‬‬

‫‪ 1‬ברש"י שם כתב‪ ,‬דהחשש הוא‪ ,‬אולי יעלה בדעת הלווה לכפור‪.‬‬ ‫ואמנם ד"ז יפלא מאוד‪ ,‬לחשוד ישראל כשר שיכפור במזיד‪,‬‬ ‫וכמ"ש בדברי מלכיאל ח"ד סי' קל"ו‪" ,‬וגם‪ ,‬דא"כ נימא‪ ,‬שאסור‬ ‫להתייחד עם כסף וחפצים של חבירו‪ ,‬כמו שאסור יחוד בעריות‪,‬‬ ‫ועכצ"ל שלא נחשדו ישראל על גזל‪ ,‬או חימוד ממון של חבירו‪...‬‬ ‫ודאמרינן בב"ב )קס"ה א'( רובן בגזל‪ ,‬כבר פירש"י שם‪ ,‬דהיינו‬ ‫רק הוראת היתר במו"מ לעכב ריוח של חבירו‪."...‬‬ ‫]וע"ע ב"מ ב' ב'‪ ,‬וראה במשנ"ב סי' תר"ו סק"א‪" ,‬בעיוה"כ מחוייב‬ ‫לתקן הכל‪ ...‬וכ"ש אם יש בידו מן הגזל ואונאה‪ ...‬ועכ"פ יסדר‬ ‫לפני הרב ומ"ץ הענין בשלימות ובאמת‪ ,‬בלא שקר‪ ,‬ולשאול‬ ‫האיך להתנהג‪ .‬כללו של דבר‪ ,‬כל דבר שבממון לא יסמוך על‬ ‫הוראתו‪ ,‬כי היצה"ר יש לו התירים הרבה"‪.‬‬ ‫ובספר הזכרון 'קדוש ישראל'‪ ,‬עמ' ק"ט‪ ,‬כותב‪" ,‬בקובנא היה‬ ‫קיים ביהמ"ד‪ ,‬אשר עפ"י פקודת הגר"י סלנטר ז"ל‪ ,‬קבעו‬ ‫בעלי הבתים ללמוד שיעור חושן משפט בדברים המזדמנים‬ ‫למעשה"‪.‬‬ ‫‪ 2‬וקצ"ע לפי"ז ל' השו"ע '‪ ÏÎÂ‬המלוה בלא עדים עובר משום‬ ‫ולפני עור לא תתן מכשול‪ ,‬וגורם קללה לעצמו'‪.‬‬ ‫‪ 3‬ראה עוד מש"כ בעזה"י בגליון י"ד בתשובה ל'לחכימא‬ ‫ברמיזא'‪.‬‬ ‫‪ 4‬עי' ל' הגמ' )גיטין ע"ז ב'‪ ,‬ועוד( 'כל האומר אי אפשי בתקנת‬ ‫חכמים כגון זו‪ ,‬שומעין לו'‪ ,‬ומפרש רש"י שנעשה להנאתו וכו'‪,‬‬ ‫ויל"ע בכל מקום שנתנו חכמים עצה‪ ,‬אם לא שומע לעצתם‪,‬‬ ‫אם נקרא עובר על דבריהם‪ ,‬ולכאו' מלשון רבא 'שומעין לו' יש‬ ‫לדקדק‪ ,‬שכל שאין זה תקנה שבביטולה נוגעת גם לאחרים‪ ,‬לאו‬ ‫שמי' 'עובר'‪ ,‬ואע"פ שהוא שטות לעבור על עצת חז"ל‪ ,‬אפי'‬ ‫במקום שרק ממדת דרך ארץ והנהגה טובה‪ ,‬וכן מקום שאמרו‬ ‫עצה טובה קמ"ל‪ ,‬מ"מ כל זה אינו בכלל עובר על דבריהם‪.‬‬ ‫ועשו"ת שלמת חיים הנדמ"ח‪ ,‬סי' תשמ"ו‪.‬‬ ‫‪ 5‬ע"ע בערוך השלחן חו"מ ר"ס ע'‪ ,‬וקצת מקור לדבריו י"ל‬ ‫מיומא ט' ב'‪ ,‬וע"ע בחפץ חיים הל' לשה"ר‪ ,‬כלל ג' במ"ח י'‪,‬‬ ‫וראה מש"כ בזה בציץ אליעזר ח"ז סי' מ"ז אות א'‪.‬‬ ‫‪ 6‬ואפ"ה נקטו בלשון אסור גם לגבי מדת חסידות‪ ,‬כדמצינו‬ ‫בכמה דוכתי שמונה שם הריטב"א‪ ,‬וראה בס' פרדס יוסף עה"ת‬ ‫)ח"א דף ש"ו‪ ,‬וח"ג דף רל"ה(‪ ,‬שמונה עוד‪ ,‬ומאריך קצת בנדו"ז‪,‬‬ ‫ועשו"ת שלמת חיים הנ"ל‪ ,‬שכ' וז"ל‪" ,‬אולי י"ל‪ ,‬דטעם השני‬ ‫שבגמ'‪ ,‬הוא רק עצה טובה‪ ,‬אבל אין בזה שום איסור‪ ,‬אבל‬ ‫בשו"ע כתב‪ ,‬אסור להלוות מעות שלא בעדים‪ ,‬ואפי' לת"ח‪,‬‬ ‫עכתו"ד‪ ,‬משמע דיש בזה איסור‪ .‬ובדוחק‪ ,‬אולי י"ל‪ ,‬אף דכתוב‬ ‫אסור‪ ,‬הוא רק מידת חסידות‪ ,‬כמו שהביא בשד"ח בענין אסור‬ ‫לאדם שימלא פיו שחוק בעוה"ז" ]וכיון מדעתו להריטב"א‪ ,‬הגם‬ ‫שלא ראהו[‪.‬‬ ‫‪ 7‬ומקור נפלא לדבריו‪ ,‬י"ל ע"פ מש"כ בציץ אליעזר ח"ז סוס"י‬

‫מ"ז בשם המהרנ"ח פרשת בהר‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ 8‬עובדא כעין זו אי בחגיגה ט"ו א'‪ ,‬רק שם איתא 'וראהו בן זומא‬ ‫ולא עמד מפניו'‪ ,‬וצ"ל דהלשון 'וראהו' היינו‪ ,‬שכן הי' נראה‪ ,‬אך‬ ‫מטרדת עיונו לא שם לבו‪ ,‬וכמו שהשיב לו 'צופה הייתי'‪ ,‬היינו‬ ‫לא 'רואה' אלא 'צופה'‪ ,‬וכמ"ש המהרש"א 'דמתוך טרדת העיון‪,‬‬ ‫לא נתתי לבי לעמוד לפניך'‪ .‬ועי' גיטין ל"א ב' "ר"ה ור"ח הוו‬ ‫יתבי‪ ,‬חליף ואזיל גניבא עלייהו‪ ...‬א"ל במאי עסקיתו‪ ,"...‬וכתב‬ ‫המהרש"א שם‪" ,‬חשב דלא קמו מקמיה‪ ,‬משום דלאו אדעתייהו‪,‬‬ ‫שעוסקין בשום דבר עיון"‪.‬‬ ‫‪ 9‬עמש"כ בעזה"י בגליון י"ד בתשובה ל'לחכימא ברמיזא'‪,‬‬ ‫מדוכתין סגיאין‪ ,‬שמתוך עיונם וטרדת גירסתם שכחו מצות‪,‬‬ ‫עי' ברכות כ"א א' ובפנ"י שם‪ ,‬ועי' תוס' בר"ה ט"ז ב' ד"ה ועיון‪,‬‬ ‫ועי' פסחים ד' א' עירובין ל"ט א'‪ ,‬מ"ג ב'‪ ,‬ביצה מ' א'‪ ,‬גיטין ו'‬ ‫א'‪ ,‬כתובות ס"ב ב'‪ ,‬ועי' ירושלמי פי"ב דכתובות ה"ג‪ ,‬ועשו"ת‬ ‫חת"ס ח"א או"ח סי' קנ"ח‪ ,‬מנחת אלעזר ח"ד סי' מ"ה‪.‬‬ ‫‪ 10‬ובמלאכת שלמה כתב בשם הרשב"א 'דמי שגדול ממנו‬ ‫בחכמה‪ ,‬אע"פ שאינו רבו‪ ,‬הוי בכלל מפני היראה'‪ .‬וצ"ע שיעורו‬ ‫של גדול ממנו בחכמה‪ ,‬היכי דמי‪ ,‬ועי' ב"מ ל"ג א' 'ר' יוסי אומר‪,‬‬ ‫אפי' לא האיר עיניו אלא במשנה אחת‪ ,‬זה הוא רבו'‪ ,‬וכ"ה בפ"ו‬ ‫דאבות מ"ג‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ועי' חולין צ"ה ב' "כולהו שני דרב הוה כתב לי' ר' יוחנן לקדם‬ ‫רבינו שבבבל‪ ,‬כי נח נפשי'‪ ,‬הוה כתב לשמואל‪ ,‬לקדם חבירינו‬ ‫שבבבל‪ ,‬אמר ]שמואל[‪ ,‬לא ידע לי ]ר' יוחנן[ מידי דרביה אנא‬ ‫]שע"כ כתב 'לחברינו'[‪ ,‬כתב‪ ,‬שדר לי' עיבורא דשיתין שני‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫השתא חושבנא בעלמא ידע‪ ,‬כתב‪ ,‬שדר לי' תליסר גמלי ספקי‬ ‫טריפתא‪ ,‬אמר‪ ,‬אית לי רב בבבל‪ ,‬איזיל איחזייה‪ ,‬א"ל לינוקא‬ ‫פסוק לי פסוקיך‪ ,‬א"ל‪ ,‬ושמואל מת‪ ,‬אמר‪ ,‬ש"מ נח אנפשי'‬ ‫דשמואל‪ ,‬ולא היא‪ ,‬לא שכיב שמואל‪ ,‬אלא כי היכי דלא ליטרח‬ ‫ר' יוחנן"‪.‬‬ ‫וחזינן מזה דאפי' יודע דבר אחד יותר ממנו‪ ,‬כבר ראוי לו לכבדו‬ ‫כרבו‪ ,‬ואפשר שמה שטרח כ"כ ואמר 'איחזייה'‪ ,‬היינו שיעלה‬ ‫מא"י לבבל )ועי' קידושין נ"ט א' המתן עד שיעלה אצלנו לרגל(‪,‬‬ ‫ולפי שקודם כתב לו 'לקדם חבירינו'‪ ,‬ה"ז כמיעוט בערכו למולו‪,‬‬ ‫ולהראות יתרת הכבוד כנגד זה‪ ,‬לא נתקררה דעת ר' יוחנן‪ ,‬עד‬ ‫שאמר 'איזיל איחזייה'‪ ,‬וממדת חסידותו הי' זה‪ ,‬עד שכדי דלא‬ ‫לחלש דעתו כ"כ‪ ,‬נסתבב מן השמים‪ ,‬דנפל בפומא דינוקא‪,‬‬ ‫הפסוק 'ושמואל מת'‪ ,‬אע"פ שלא מת )וכה"ג עי' ברכות כ"ח‬ ‫א'(‪.‬‬ ‫וע"ע כתובות ס"ט ב'‪" ,‬א"ל‪ ,‬גברא דלא ידע מאי ניהו מרזיחא‪,‬‬ ‫שלח לי' לרב הונא הונא חברין"‪ ,‬והיינו שאין זה כבוד התורה‪,‬‬ ‫ששם עצמו במדריגת חבר למי שהוא רבו‪] ,‬ועי' סנהדרין ק"ב‬ ‫ב' ג"כ כעי"ז[‪.‬‬ ‫)וראה שו"ת מהרי"ט ח"א סי' ל"ב‪ ,‬דמכאן שאין בעלי בתים‬

‫חבירים של ת"ח‪ ,‬ועי' תוס' בסוכה ל"ט א' ד"ה הלוקח‪ ,‬ובשבת‬ ‫קנ"ו ב'‪ ,‬ובסדר הדורות ערך שמואל‪ ,‬ובנחל עדן שם‪ ,‬ובח"א‬ ‫מהרש"א ברכות י"ז א' ד"ה ושמא‪ ,‬ובנימוקי הגרי"ב על‬ ‫המהרש"א‪ ,‬ובשד"ח כללים‪ ,‬ח'‪ ,‬ס"ו(‪.‬‬ ‫‪ 11‬עוד י"ל שר' יהושע רצה להפסיקו‪ ,‬לפי שסבר ר"י שאסור‬ ‫לו לעיין שם‪ ,‬וכמ"ש המהרש"א בח"א לחגיגה י"ד ב' על ד'‬ ‫שנכנסו לפרדס‪ ,‬וז"ל‪" ,‬ובספר ישן מצאתי‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נכנסו לפרדס‬ ‫החכמה‪ ,‬והיא חכמת אלקות‪ ,‬בן עזאי הציץ ומת‪ ,‬מתוך שדבקה‬ ‫נפשו באהבה רבה דבקות אמיתי בדברים עליונים‪ ...‬וזו מעלה‬ ‫גדולה‪ ...‬בן זומא הציץ ונפגע‪ ,‬שלא הי' וכו' כבן עזאי‪ ,‬ומתוך‬ ‫שהציץ גם הוא באור בהיר‪ ,‬יותר ממה שהיתה דעתו סובלת‬ ‫נתבלבלו אצלו הדברים‪."...‬‬ ‫‪ 12‬מנו ג' אלו‪ ,‬בתואר ת"ח )עי' מהרש"א(‪ ,‬י"ל דבסנהדרין י"ז‬ ‫ב' מונה בן עזאי ובן זומא ב' דנין ‪ ÈÙÏ‬חכמים'‪ ,‬והשלישי שהוא‬ ‫'אחר'‪ ,‬נאמר עליו תואר 'תלמיד חכם'‪ ,‬כמ"ש בחגיגה ט"ו א'‬ ‫'שאל אחר את ר"מ‪ ...‬א"ל‪ ,‬ר"ע רבך לא אמר כך‪ ,‬אלא מה כלי‬ ‫זהב וכו' אף ת"ח אע"פ שסרח‪ ,‬יש לו תקנה'‪.‬‬ ‫ובר"נ גאון שם נ"ח א'‪ ,‬כתב‪" ,‬הני בן עזאי ובן זומא הן חשובין‬ ‫יושבין בראש התלמידים‪ ,‬כדתנן במס' קידושין‪ ,‬פ' האיש מקדש‬ ‫)מ"ט ב'(‪ ,‬ע"מ שאני תלמיד‪ ,‬אין אומרים כשמעון בן עזאי‬ ‫שמעון בן זומא‪ ...‬והאי אחר הוא אלישע בן אבוי'‪ ,‬וגם הוא‬ ‫הי' גדול בחכמה ומזורז ובקי בתלמידים‪ ,‬מיהו כיון שאירע לו‬ ‫אותו המאורע המפורש בחגיגה‪ ,‬בפ' אין דורשין בעריות‪ ,‬וקצץ‬ ‫בנטיעות‪ ,‬נקרא אלישע אחר‪ ,‬מפני שחזר לאחוריו‪."...‬‬ ‫]אולי כוונת הר"נ גאון 'מפני שחזר לאחוריו'‪ ,‬היינו שהסתכל‬ ‫בדברים ד'מה לפנים ומה לאחור'‪ ,‬ויש לסמוך לזה מש"כ בח"א‬ ‫מהרש"א חגיגה ט"ו ב'‪" ,‬עליו הכתוב אומר‪ ,‬משכני אחריך‬ ‫נרוצה וכו'‪ ,‬אסיפא דהאי קרא קסמיך‪ ,‬דמסיים ביה‪ ,‬הביאני‬ ‫המלך חדריו‪ ,‬דהיינו שבא בשלום בחדרי היכלות של מעלה‪,‬‬ ‫כמפורש בדברי רב האי‪ ,‬ובערוך‪ ,‬ע"ש‪ .‬ובספר ישן מצאתי‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫ר"ע הי' שלם בכל מיני שלימות‪ ,‬וכשהגיע לגבול ששכל האנושי‬ ‫א"א להגיע אליו‪ ,‬עמד ולא הרס לעלות אל ה'‪ ,‬וע"כ נאמר עליו‬ ‫משכני אחריך וגו'‪ ,‬כלומר שנמשך ולא נכנס לפנים מן הגבול‪,‬‬ ‫עכ"ל"‪.‬‬ ‫‪ 13‬מכאן נראה דמעלתו של בן זומא בתורה‪ ,‬זיכתה אותו‬ ‫כרשב"י‪ ,‬כדאי' בברכות ל"ה ב'‪ ,‬דזכו מלאכתן נעשית ע"י‬ ‫אחרים‪ ,‬וע"ע שבת קי"ד א' 'איזהו ת"ח שבני עירו מצווין‬ ‫לעשות לו מלאכתו' וראה עוד בהערה להלן‪.‬‬ ‫‪ 14‬ואפ"ל שאומרו 'וברוך שברא כל אלה ‪ 'È˘Ó˘Ï‬היינו על‬ ‫שנתן חכמה בלב כל אחד ואחד להועיל לעולם לפי צורך שיש‬ ‫לת"ח‪ ,‬ועי' ברכות ו' ב' 'ר"ש בן עזאי אומר‪ ,‬ואמרי לה ¯"˘ ·‪Ô‬‬ ‫‪ ‡ÓÂÊ‬אומר‪ ,‬כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה'‪.‬‬ ‫‪ 15‬יש לעיין אם דוקא במחזורים‪ ,‬אבל בסתם ספרים אפשר‬

‫תשובה ל"לחכימא ברמיזא‬

‫תשובה ל"מבין חידות"‬ ‫·˙˘‪¯˙ÂÈ Ï˜ ÌȯÂÙÈΉ ÌÂÈ ‰Îω ÂÊȇ È·‚Ï ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪.˙·˘Ó‬‬ ‫המדובר הוא‪ :‬א[ לגבי קריאה לאור הנר‪ ,‬שאסור בשבת‬ ‫מדרבנן‪ ,‬שמא יבוא להטות‪ ,‬וביוכ"פ מותר כמ"ש בשו"ע סי'‬ ‫ער"ה ס"ח‪" ,‬נוהגים לקרות בליל יום כיפור במחזורים‪ ,15‬מפני‬ ‫שאימת יוהכ"פ עליהם"‪ .‬ובערך לחם למהריק"ש‪ ,‬על השו"ע‬ ‫שם‪ ,‬כתב‪" ,‬וכן נוהגין בליל ר"ה שחל בשבת"‪.‬‬ ‫ב[ לגבי קניבת ירק ולפצוע אגוזים‪ ,‬שהתירו מן המנחה‬ ‫ולמעלה‪ ,‬כדאי' בשבת קט"ו א'‪ ,‬אמנם כבר נפסק בשו"ע סי'‬ ‫תרי"א‪ ,‬דהיום נהגו לאסור‪.16‬‬

‫תשובה ל"מענינא דסדרא"‬

‫ויעוין בטעמא דקרא להגרח"ק שליט"א שכתב‪" ,‬וי"ל דכאן‬ ‫רמז לצוואת ר"י החסיד שלא ללבוש מנעלים של מת‪ ,‬ולכן‬ ‫בגדים‪ ,‬כשמת אחד‪ ,‬לבש אחר בגדו‪ ,‬וכתיב לשון רבים‪,‬‬ ‫אבל נעלים לא לבשו‪ ,‬רק אחד‪ ,‬וליכא מידי דלא רמיזא‬ ‫באורייתא"‪.17‬‬

‫מפורש ואינו צריך לראיה‪ ,‬ורק צריך ראיה שהיה נחשב למלך‪,‬‬ ‫ודבר זה מפורש בכמה מקומות וא' מהם הוא בשהש"ר )ז' ו'(‬ ‫עה"פ "מלך אסור ברהטים" רבי נחמיה אומר מלך זה משה‬ ‫שנאמר "ויהי בישורון מלך" אמר הקב"ה למשה מניתיך מלך‬ ‫על ישראל ודרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקיימים‪.19‬‬

‫תשובה ל"כתב חידה"‬

‫‪ - ÌÈÓÁ¯ È˙˘˜· „Á‡ ÏÚ È¯·˜ÓÂ‬היינו שמשה ביקש רחמים‬ ‫על עם אחד ‪ -‬ישראל ‪ -‬לאחר מותו‪.‬‬ ‫דבר זה מבואר באיכ"ר )פתיחתא כ"ד( בא"ד‪" ,‬אמר הקב"ה‬ ‫לירמיה‪ ,‬לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם‬ ‫שהם יודעים לבכות‪ ,‬אמר לפניו רבש"ע איני יודע היכן משה‬ ‫קבור‪ ,‬אמר לו הקב"ה לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך‬ ‫וקרא בן עמרם בן עמרם עמד וראה צאנך שבלעום אויבים‬ ‫וכו'‪ ,‬עמד על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם עמד וכו'‪,‬‬ ‫ובהמשך‪ ,‬פתח משה ואמר רבש"ע לא רועה נאמן הייתי על‬ ‫ישראל וגו' עיי"ש כל האורך‪ ,‬איך בקש רחמים על ישראל‪.20‬‬

‫‪."‰˘Ó" :È‡ ÈÓ‬‬ ‫„‪" :‰¯Â˘˜‰ ˙ÂÓ‬ויצו ‪ ‰˘Ó‬וזקני ישראל את העם לאמר‬ ‫שמר את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום"‪ .‬דברים‬ ‫כ"ז א' ועוד הרבה‪.‬‬ ‫‪ - ÌÈÓÚ È˘ ÏÚ È˙Èȉ ÍÏÓ‬היינו שמשה מלך על שני עמים‬ ‫על כוש ועל ישראל‪.‬‬ ‫שמשה מלך על כוש מבואר ביל"ש )שמות קס"ח ד"ה ויהי(‬ ‫בימים ההם נהיתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם ויעזוב את‬ ‫בלעם הקוסם‪ ,‬ויצא קוקנוס מלך כוש להלחם בארם ובבני‬ ‫קדם וכו'‪ .‬ויעוץ בלעם את עם הארץ למרוד במלך קוקנוס‬ ‫לבלתי בוא העירה וישמעו אליו עם הארץ וישבעו לו‬ ‫וימליכוהו עליהם וכו'‪ ,‬ויגביהו את החומות מאד משני צדי‬ ‫העיר וכו'‪ ,‬ומן העבר הרביעי נקבצו נחשים לרוב מאוד וכו'‪,‬‬ ‫והיה כשוב המלך וכו'‪ ,‬ויהיה כאשר קרבו אל העיר ויראו והנה‬ ‫שערי העיר סגורים וכו'‪ ,‬ויערכו מלחמה נכח השערה ויפל‬ ‫מחיל קוקנוס ביום ההוא ק"ל איש וכו'‪ ,‬ויהי ביום השלישי‬ ‫ויבואו מצד הנחשים ולא יכלו לגשת שמה ויהרגו הנחשים‬ ‫מאה ושבעים איש ויחדלו להלחם על כוש‪ ,‬ויהי בהיות המצור‬ ‫על כוש ויברח משה ממצרים ויבא אל מחנה קוקנוס מלך כוש‬ ‫וכו'‪ ,‬ויהי יועץ למלך‪ ,‬ויהי מקץ תשע שנים ויחלה המלך את‬ ‫חליו אשר ימות בו וכו'‪ .‬ויעשו במה גדולה ויושיבו עליה את‬ ‫משה ויתקעו בשופרות ויאמרו יחי המלך יחי המלך וישבעו‬ ‫כל השרים וכל העם לתת לו את הכושית הגבירה אשת‬ ‫קוקנוס לו לאשה‪ 18‬וימליכו אותו עליהם וכו'‪ .‬וילכוד משה‬ ‫את העיר בחכמתו ויושיבוהו על כסא המלוכה וישימו כתר‬ ‫מלכות בראשו וכו'‪ ,‬והימים אשר מלך על בני כוש ארבעים‬ ‫שנה‪ ,‬ויצלח בכל מלחמתו כי ד' אלקי אבותיו אתו‪ ,‬ע"כ עיי"ש‬ ‫כל האורך‪.‬‬ ‫אמנם ברמב"ן משמע שלא סבר שמשה מלך על כוש‪ .‬וכתב‬ ‫)שמות ב' כ"ג( ויהי בימים הרבים ההם‪ ,‬ולפי דעתי כי טעם‬ ‫הכתוב הזה ירמוז על הימים שהיה בורח מפני פרעה וכו'‪ ,‬אם‬ ‫כן למד כמו ששים שנה בורח מלפני פרעה וכו'‪ ,‬כי הבורח מן‬ ‫המלכות לא יתעכב בעיר מושב וקרוב לו אבל יברח ממקום‬ ‫למקום אל ארץ מרחקים ע"כ‪ .‬הרי שלא הזכיר את ענין מלכותו‬ ‫של משה בארץ כוש בימים שברח מלפני פרעה‪.‬‬ ‫ומשה מלך גם על ישראל‪ ,‬והנה זה שהנהיג את עמ"י הוא‬

‫לא נאמר הכי‪ ,‬דבמחזורים עוסק בתפלות היום‪ ,‬משא"כ שאר‬ ‫ספרים‪ ,‬ודומיא למש"כ שם בס"ז דמותר לקרות במה מדליקין‪,‬‬ ‫וכתב המ"ב דשאר הל' שבת לא ]ויש לדמותו לבודק חמץ בפסח‬ ‫שעוסק לבערו לפיכך לא יבאו לאכלו‪ ,‬כמ"ש בגמ'[‪.‬‬ ‫‪ 16‬ובביה"ל שם‪ ,‬מביא מירושלמי פ"ד דפסחים‪ ,‬דגם אמירה‬ ‫לעכו"ם לבשל אלאחר התענית התירו‪ ,‬וכתב‪" ,‬וצ"ע שלא‬ ‫העתיקוהו הפוסקים‪ ,‬ואפשר משום דלמסקנא גם בקניבת‬ ‫ירק אנו מחמירין‪ ,‬משום דילמא מקדמי‪ ,‬וה"ה מטעם זה גם‬ ‫לענין אמירה לעכו"ם יש לחוש לזה" ]וע"ע בלשון הבעל המאור‬ ‫והרמב"ן שם[‪.‬‬ ‫‪ 17‬ויעוין בספר שמעה תפילתי )באורי תפילה להגרח"ק שליט"א‪,‬‬ ‫עמ' מ"ד(‪ ,‬שע"פ זה ביאר ג"כ ע"ד הדרוש‪ ,‬מה שמברכין 'שעשה‬ ‫לי כל צרכי'‪ ,‬בלשון יחיד‪ ,‬משא"כ בשאר הברכות כפוקח עורים‬ ‫וכו' שהם בלשון רבים‪ ,‬שגם זה מתבאר ע"פ הנ"ל‪ ,‬דכיון‬ ‫שהברכה קאי על מנעלים‪ ,‬כדאי' בברכות ס' ב'‪ ,‬א"כ זוהי ברכה‬ ‫פרטית‪ ,‬שכן המנעל מיוחד רק לו‪.‬‬ ‫ועי' כמו"כ באילת השחר בפרשתינו כאן‪ ,‬שדקדק ג"כ מכאן‬ ‫לענין ברכת שעשה לי כ"צ‪ ,‬אלא שכתב שהוא לפי פשוטו‪ ,‬מצד‬ ‫שמנעלים אין דרך להשאיל כ"כ לאחרים‪ ,‬משא"כ בגדים שע"ד‬ ‫הכלל ראוי גם לאחרים עי"ש‪.‬‬ ‫כמו"כ ישנם בזה עוד תרוצים נוספים במפרשים‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫ויש בנו"ט לציין בזה לדברי השפתי חכמים לעיל בפ' עקב )ח'‬ ‫ד'(‪ ,‬דהנה שם נאמר "שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה‬ ‫זה ארבעים שנה"‪ ,‬והקשה השפתי חכמים‪ ,‬דמשמע שלא היו‬ ‫להם מנעלים‪ ,‬ובפ' כי תבוא נאמר "ונעלך לא בלתה"‪ ,‬הרי שהיה‬ ‫להם מנעלים‪ ,‬ותירץ דאפשר שבפ' כי תבוא קאי על מה שיוצאי‬ ‫מצרים היה להם מנעלים‪ ,‬ובפ' עקב קאי על בניהם שאינם‬ ‫מיוצאי מצרים‪ ,‬שלהם לא היה מנעלים‪) .‬ועי"ש מה שתירץ עוד‬ ‫לפי פשוטו(‪.‬‬ ‫ולכאורה יקשה‪ ,‬מדוע באמת לא היה להם מנעלים‪ ,‬והיכן‬ ‫המנעלים שירשו מאבותיהם‪ ,‬וע"כ א"ש אם נאמר שהקפידו‬ ‫שלא ללבוש המנעלים של מת‪ .‬ותש"ח להר' ח‪ .‬א‪ .‬הכהן ארנטרוי‬ ‫שליט"א מאנגליה‪ ,‬והר' ש‪ .‬כהן שליט"א‪ ,‬שהעירונו לזה‪.‬‬ ‫ואולם מה שכתבו רבים וטובים‪ ,‬לדקדק מעצם הנס שלא בלו‬ ‫המנעלים‪ ,‬שהרי יכולים לירש מאחרים‪ ,‬לכאו' לפי"ז יקשה‪,‬‬ ‫שא"כ גם בבגדים של מת יהא קפידא‪ ,‬שהרי היה הנס גם‬ ‫בבגדים כמוזכר בכתוב‪ ,‬ולמה שלא ילבשו מירושה‪ ,‬ולא שמענו‬ ‫שיש קפידא אלא במנעלים‪ ,‬ועי' גם במה שציין שם בטעמא‬ ‫דקרא מגמ' ברכות )נ"ז ב'( "כל דשקיל שכבא מעלי‪ ,‬בר ממסאנא‬ ‫וסנדלא" עי"ש‪.‬‬ ‫ואמנם גם על עצם הדיוק גבי מנעלים‪ ,‬יש לדקדק‪ ,‬שאמנם‬ ‫בפרשתינו נאמר 'שלמתיכם' בלשון רבים‪ ,‬אבל בפ' עקב שם‬ ‫נאמר 'שמלתך' בלשון יחיד‪ .‬וצ"ל דעכ"פ הדיוק הוא בזה‬

‫‡‪ - ÂÏÁÈ È˙˙ÈÓÏ˘ Âχ Ì˙Â‬היינו שנדב ואביהוא‪ 21‬יחלו וקוו‬ ‫למותו של משה‪.‬‬ ‫ענין זה מבואר בגמ' סנהדרין )נ"ב ע"א( וכבר היו משה‬ ‫ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל‬ ‫אחריהן‪ ,‬אמר לו נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו‬ ‫ואני ואתה ננהיג את הדור‪ ,‬אמר להן הקב"ה הנראה מי קובר‬ ‫את מי‪.‬‬ ‫˘‪ - ÂÎω ÌÏÂÚÏ ÈÙÏ ˙·¯ ÌÈ‬היינו שנדב ואביהוא נפטרו‬ ‫הרבה לפני משה‪.‬‬ ‫שנדב ואביהוא נפטרו הוא מפורש בכתוב )ויקרא י' ב'(‬ ‫"ותצא אש מלפני ד' ותאכל אותם וימותו לפני ד'" וזה איירי‬ ‫על הפסוק שלפניו "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו"‬ ‫וכו'‪ .‬והם נפטרו בחנוכת המזבח כדמשמע מסדר הפסוקים‬ ‫שם‪ ,‬וכן משמע מהגמ' במגילה )י' ע"ב( והכתיב ויהי ביום‬ ‫השמיני וכו' הא שכיב נדב ואביהוא והיינו שנדב ואביהוא‬ ‫נפטרו ביום השמיני לשמונת ימי המילואים שהוא יום חנוכת‬ ‫המזבח כמפורש בסדר עולם )ז'(‪.‬‬ ‫וחנוכת המזבח היתה בשנה השניה לצאת בני ישראל‬ ‫ממצרים כמפורש להדיא בקרא )שמות מ' י"ז( "ויהי בחודש‬ ‫הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן"‪.‬‬ ‫ומשה נפטר בסוף שנת הארבעים כמפורש בקרא )דברים‬ ‫א' ג'( "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש‬ ‫דבר משה אל בני ישראל" וכו' וכתב רש"י "מלמד שלא הוכיחן‬ ‫אלא סמוך למיתה" וכתיב )שם ל"ד ה'( "וימת שם משה עבד‬ ‫ד' בארץ מואב על פי ד'" א"כ מצינו שנדב ואביהוא נפטרו‬ ‫שלושים ותשע שנים לפני משה‪ ,‬וכדאיתא לעיל שאמר הקב"ה‬ ‫"הנראה מי קובר את מי"‪.‬‬

‫ עמרם ‪ -‬נפטרו בשנה אחת‪.‬‬‫שעמרם הוא אבי משה מפורש בכתוב )שמות ו' כ'( "ויקח‬ ‫עמרם את יוכבד דדתו לו ולאשה ותלד לו את אהרן ואת‬ ‫משה" וילדי עמרם היו משה ואהרן‪ ,‬כמפורש בפסוק‪ ,‬ומרים‬ ‫כדאיתא )שם ט"ו כ'( "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את‬ ‫התוף" וכו' וכתב רש"י "היכן התנבאה‪ ,‬כשהיתה אחות אהרן‬ ‫קודם שנולד משה‪ ,‬אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו'"‪ .‬ואותו‬ ‫הבן היינו משה‪ ,‬והוא בן עמרם‪ ,‬הרי שהיתה מרים אחות אהרן‬ ‫ומשה ובת עמרם‪.‬‬ ‫ונפטרו בשנה אחת כדמשמע בפסוקים‪ ,‬דגבי מרים כתיב‬ ‫)במדבר כ' א'( "ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר ִצן בחדש‬ ‫הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם" וכתב‬ ‫רש"י כל העדה "עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו‬ ‫פרשו לחיים"‪ ,‬ומתי מדבר‪ ,‬מתו במשך ארבעים שנה כמפורש‬ ‫בפסוק )שם י"ד ל"ג( "ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה‬ ‫ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר" וא"כ מרים שמתה‬ ‫לאחר שכלו מתי מדבר ודאי מתה בשנת הארבעים‪ ,‬ואהרן מת‬ ‫גם הוא בשנת הארבעים והוא ג"כ מפורש בפסוק )שם כ' כ"ב(‬ ‫"ויסעו מקדש ויבואו בני ישראל כל העדה הר ההר" וגם ע"ז‬ ‫כתב רש"י כל העדה "כולם שלימים‪ ,‬ועומדים להכנס לארץ‬ ‫שלא היה בהן אחד מאותם שנגזירה גזירה עליהם‪ ,‬שכבר כלו‬ ‫מתי מדבר" וא"כ הוה שנת הארבעים‪ ,‬ובהמשך כתוב "וימת‬ ‫אהרן שם בהר ההר" ולגבי משה כבר הוכחנו לעיל שמת בשנת‬ ‫הארבעים‪.‬‬ ‫‪ - Â¯Ó˘ Ì˙˙ÈÓ· Ì˙„ÈÏ ¯„Ò ˙‡Â‬היינו שמרים אהרן ומשה‬ ‫נפטרו בסדר שבו נולדו‪.‬‬ ‫הסדר שבו נולדו הוא מרים אהרן ומשה‪ ,‬ומבואר זה בשמ"ר‬ ‫)א' י"ג( "ויאמר מלך מצרים למילדת וגו'‪ ,‬מי היו המילדות רבי‬ ‫שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה יוכבד ומרים ולא היו למרים‬ ‫אלא חמש שנים‪ ,‬שאהרן גדול ממשה שלש שנים"‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים שבאותו הפרק היתה מרים בת חמש ואהרן‬ ‫בן שנתיים‪ .22‬וא"כ משה שנולד בערך שנה לאחמ"כ לאחר‬ ‫שגרש והחזיר עמרם את יוכבד הוא הקטן שבמשפחה‪.‬‬ ‫וסדר פטירתם היה ג"כ בסדר הזה וכדמבואר בחומש במדבר‬ ‫ובחומש דברים כמו שהבאנו לעיל‪ ,‬אלא שעדיין אין זו ראיה‬ ‫מוכרחת שאפש"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬אלא שזו גמ'‬ ‫מפורשת בתענית )ט' ע"א( "ר' יוסי ברבי יהודה אומר שלשה‬ ‫פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה ואהרן ומרים וג'‬ ‫מתנות טובות ניתנו על ידם באר בזכות מרים‪ ,‬עמוד ענן בזכות‬ ‫אהרן‪ ,‬מן בזכות משה‪ ,‬מתה מרים נסתלק הבאר‪ ,‬שנאמר וכו'‬ ‫וחזרה בזכות שניהן‪ ,‬מת אהרן נסתלקו ענני הכבוד שנאמר‬ ‫וכו' חזרו שניהם בזכות משה‪ ,‬מת משה נסתלקו כולם"‪ .‬ומתו‬ ‫שלשתם בשנת הארבעים לצאת בנ"י ממצרים‪ ,‬ותאריכי‬ ‫הפטירה מפורשים אף הם בגמ' )שם( "מרים מתה בניסן ואהרן‬ ‫באב ומשה באדר"‪.‬‬

‫‪ - ¯ËÙ ˙Á‡ ‰˘· È·‡ È„ÏÈ‬היינו שילדי אביו של משה‬

‫שבמנעל מצינו רק בלשון יחיד‪ ,‬ואילו בבגדים נקט הכתוב הן‬ ‫בלשון יחיד והן בלשון רבים‪.‬‬ ‫רמז נוסף בפרשתינו כתב לנו הר' י‪ .‬תורג'מן שליט"א‪ ,‬שניתן‬ ‫להסמיך ענין זה בכתוב )כ"ח ס"ה(‪" ,‬ולא יהיה מנוח לכף רגלך‬ ‫ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש"‪ ,‬שניתן לומר‬ ‫כסמך בעלמא "ולא יהיה מנוח" היינו שלא יהיו מנעליו של‬ ‫'מנוח' )מת( לכף רגלך‪ ,‬משום שיוכל להתקיים בו סיפיה דקרא‬ ‫"ונתן ה' לך לב רגז‪."...‬‬ ‫ועל דרך זה יש להוסיף‪ ,‬דיעוין מש"כ בשו"ת אבני נזר )יו"ד‬ ‫תס"ו אות י"ז(‪ ,‬בשם הרח"ו ז"ל‪ ,‬שענין טומאת המת הוא ע"י‬ ‫שמלאך המות מטמא הגוף ע"י הטפה מרה שזורק בו‪ ,‬מפאת‬ ‫כן אין הנשמה מוצאת מנוח לכף רגלה‪ ,‬ויוצאת מן הגוף וזהו‬ ‫טומאת המת‪.‬‬ ‫והנה מצוות חליצה במנעל‪ ,‬ועי' מש"כ בספר צרור המור )הובא‬ ‫בילקוט ראובני לפ' כי תצא במצוות יבום(‪ ,‬דלפי שמת בלא בנים‬ ‫אין נשמתו מוצאת מנוח לכף רגלה )גם אחר שיצאה מן הגוף(‪,‬‬ ‫עד שיחלוץ במנעל‪ ,‬עי"ש הביאור‪ .‬ולהאמור יש בזה בנו"ט‪ ,‬דלכן‬ ‫המצוה במנעל‪ ,‬לפי שרומז כי זה החולץ 'לא נתן מנוח לכף רגלו'‬ ‫של נשמת המת ביבום‪ ,‬ולכן יקרא 'בית חלוץ הנעל'‪.‬‬ ‫ומשום זה יש להטעים כאמור‪ ,‬שלא ילבוש מנעלים של מת‪ ,‬כי‬ ‫המת אם זכה‪ ,‬כבר מצא מנוח לכף רגלו‪ ,‬והלובש מנעליו נראה‬ ‫כאילו שנזכר ע"י זה שלא מצא המת מנוח לכף רגלו‪ ,‬וכענין‬ ‫שמצינו בחליצת המנעל‪.‬‬ ‫‪ 18‬ולפי"ז מבאר האבן עזרא )במדבר י"ב א'( את דברי מרים‬ ‫במשה‪ ,‬על אדות האשה הכשית‪ ,‬וז"ל יש אומרים כי משה מלך‬ ‫על כוש ולקח כושית עיי"ש‪ .‬וכן בבעלי התוס' על המקום )עמ'‬ ‫תכ"א(‬ ‫‪ 19‬איברא שעיקר הדבר אם היה מלך או לא צריך תלמוד‬ ‫ובהרבה מקומות מוכח אחרת‪ ,‬וכגון בתנחומא )ריש אמור(‬ ‫אמר רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראה לו הקב"ה‬ ‫למשה‪ ,‬דור דור ודורשיו‪ ,‬דור דור ושופטיו דור דור ושוטריו‪ ,‬דור‬ ‫דור ומלכיו‪ ,‬והראהו את שאול ובניו נופלים בחרב‪ ,‬אמר לפניו‪,‬‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫חזינן ששאול היה מלך ראשון ולא החשיבו את משה שמלך‬ ‫לפניו‪ ,‬וכן ביל"ש )רע"ו( כל השביעיים חביבים למעלה וכו'‪,‬‬ ‫במלכים השביעי חביב‪ ,‬שאול איש בושת דוד שלמה רחבעם‬ ‫אביה אסא‪ ,‬ויקרא אסא אל ד'‪ ,‬הרי שלא זכר ענין מלכותו של‬ ‫משה‪ ,‬אלא מתחיל למנות המלכים משאול‪ ,‬וכן בב"ר )וישלח‬ ‫ס"ג ב'( ר' יהושע בן לוי אמר זה העמיד שמונה וזה העמיד‬ ‫שמונה‪ ,‬וכו' שאול ואיש בשת דוד שלמה רחבעם אביה אסא‬ ‫יהושפט‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי גם כאן שלא נמנה משה במנין המלכים‪.‬‬ ‫וצ"ע ואדרבה היודע דבר בענין זה נשמח אם יודיענו להגדיל‬ ‫תורה ולהאדירה‪.‬‬

‫‪ 20‬בנותן טעם להוסיף‪ ,‬שמשה התפלל פעם נוספת על עמ"י‬ ‫לאחר מותו‪ ,‬והיא‪ ,‬בימי מרדכי ואסתר‪ ,‬כדאיתא באסת"ר )ז'‬ ‫י"ד(‪" ,‬באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות‬ ‫העולם ואצל משה בן עמרם וכו'‪ ,‬אמר לו משה‪ ,‬כלום יש אדם‬ ‫כשר באותו הדור‪ ,‬אמר לו‪ ,‬יש ושמו מרדכי‪ .‬אמר לו‪ ,‬לך והודיעו‬ ‫כדי שיעמד הוא משם בתפילה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם‬ ‫לפני הקב"ה‪ .‬ותשו"ח לכמה מן הפותרים שציינו לדברי המדרש‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫‪ 21‬רבים מהפותרים ציינו גם את דתן ואבירם שרצו במיתתו‬ ‫של משה ומתו לפניו‪ ,‬דכתיב )שמות ד' י"ט( "ויאמר ד' אל‬ ‫משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את‬ ‫נפשך" וכתב רש"י "מי הם‪ ,‬דתן ואבירם‪ ,‬חיים היו אלא שירדו‬ ‫מנכסיהם והעני חשוב כמת"‪ .‬ומיתתם ממש היתה במחלוקת‬ ‫קרח ועדתו‪ ,‬שנבלעו באדמה דכתיב )במדבר ט"ז כ"ז( "ודתן‬ ‫ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם" ובהמשך )ל"ב( "ותפתח‬ ‫הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם" וכו' ומחלוקת‬ ‫קרח היתה בשנה הראשונה או השניה כדמוכח מכל מהלכה‪,‬‬ ‫שנתקנא באליצפן בן עוזיאל שנתמנה לנשיא בני קהת ועוד‪.‬‬ ‫הרי שדתן ואבירם חפצו במותו של משה ומתו הרבה לפניו‪,‬‬ ‫ותש"ח לאלו שהעירונו לזה‪.‬‬ ‫‪ 22‬איברא שברש"י בבכורות )ד' ע"א( משמע שאהרן היה הבכור‬ ‫דכתבו התוס' שם ד"ה ואהרן‪ ,‬פ"ה וכו' משמע שרוצה כמו כן‬ ‫להקשות דלא לפקע ·‪ ,ÂÓˆÚ ˙¯ÂÎ‬הרי שלמדו התוס' שרש"י‬ ‫סובר שאהרן היה הבכור‪ ,‬וכבר הקשו עליו מכח המדרש רבה‬ ‫שהבאנו עיי"ש כל הסוגיה וכן כתב הרמב"ן בפירושו על התורה‬ ‫)שמות ט"ו ז'( ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו שהוא אחיה‬ ‫‪ ,Ï„‚‰‬ואחותו הנביאה מתיחסת אליו‪ .‬ותש"ח להרב ש‪ .‬לוריא‬ ‫ששלח לנו מ"מ זה‪.‬‬

‫דבר לפותרים‪:‬‬ ‫• כל תשובה הנשלחת למערכת‪ ,‬מתקבלת בתשומת לב ובכבוד הראוי‪.‬‬ ‫• תשובות הקוראים החשובים שיש בהם הוספות והערות‪ ,‬המגיעות למערכת‬ ‫‪ ,˜ÂÈ„· ¯˜Â·· 8.00 ‰Ú˘· È˘ ÌÂÈ „Ú‬המערכת משתדלת לשלבם בתשובות‬ ‫המודפסות‪] .‬לאחר הנ"ל‪ ,‬לא תמיד ניתן לשלבם‪ ,‬ואי"ה עוד חזון למועד‪[.‬‬ ‫• תשובה שאינה מנומקת וללא מקור‪ ,‬אינה נחשבת‪] .‬כגון‪ ,‬תשובה ל"מעשה‬ ‫רב" בסגנון "הצדק עם פלוני"‪ ,‬בלא לנמק מדוע או מבלי לציין מקור‪ ,‬וכן תשובה‬ ‫ל"כתב חידה" בסגנון "הדמות היא אלמוני"‪ ,‬בלא לפרט היאך התשובה מתאימה‬ ‫לכל ההגדרות )או לכה"פ לארבע מתוך שש הגדרות(‪ ,‬וכן כל כה"ג‪[.‬‬ ‫• כל תשובה נכונה משתתפת בהגרלה ]אף אם אינה התשובה המודפסת[‪.‬‬ ‫• יש לכתוב בבירור את שם השולח‪ ,‬כתובתו ומס' טלפון במקום בולט‪.‬‬ ‫• רצוי להשאיר את שולי הדף ריקים‪ ,‬כשתי ס"מ בכל צד ולמעלה ומטה‪,‬‬ ‫שכידוע שולי הדף בפקס אינם ברורים‪.‬‬ ‫• אין לשלוח אותו דף פעמיים ]ואף לא לשתי מספרי הפקס השונים[‪.‬‬

‫השאלה היא‪ :‬מהיכן בפרשתינו עפרש"י למד ר' יעקב את דבר הבטחתו לגלעד?‬

‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬

‫תודת המערכת‬ ‫נתונה למשפחת ק‪ ,‬ששלחו לנו את‬ ‫סיפורו האישי של אביהם שליט״א‬

‫משבוע שעבר‪:‬‬

‫·˙˘‪ .Â˙Ή· · ÂÚ‚ ÌȯÁ‡˘ ¯·„ Ï· Âȇ Â˙È··˘ ˙¯ÓÏ ,„ÒÁ Ô‚¯‡Ó ÂÏ ÂÁÏ˘È˘ ˙ÂÈÓÁω ˙‡ ÏÎ‡È Ì‰ÈÁ‡˘ ¯Â¯·˘ ,ÂÏ·ӷ ˜ÂÙÓ‰ ̉ÈÁ‡ ¯Â·Ú ÌÈÏÂÁ‰ ˙È·Ï Ï· ÒÈÎ‰Ï Â˘˜È·˘ ÌÈί·‡‰ Ì˙Â‡Ï ÁÈË·‰Ï ÏÎÈ˘ ÍÎÏ Ï‡Ù¯ ÚÈ‚‰ È"˘¯ÙÚ ÂÈ˙˘¯Ù· ÔÈÓ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬רפאל יכל להבטיח להם דבר זה‪ ,‬שאכן‬ ‫אחיהם המפונק יאכל מהלחמניות שיחולקו לו‪ ,‬היות שכאשר אדם נמצא במקום שאין לו מה לאכול כהרגלו‪ ,‬והוא מגיע לכלל רעב‪ ,‬מובטח שיאכל כל מה שימצא‪ ,‬אם הוא כשר‪ ,‬וזאת מדברי רש"י כ"ח נ"ד‪ ,‬עה"פ‪" ,‬האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר"‪ ,‬וביאר רש"י‪" ,‬הרך בך‬ ‫והענג‪ .‬הוא הרך הוא הענוג‪ ,‬לשון פינוק‪ .‬ומהתענג ומרך מוכיח עליהם ששניהם אחד‪ .‬אף על פי שהוא מפונק‪ ,‬ודעתו קצה בדבר מאוס‪ ,‬ימתק לו לרעבונו בשר בניו ובנותיו‪ ,‬עד כי תרע עינו בבניו הנותרים‪ ,‬מתת לאחד מהם מבשר בניו אחיהם אשר יאכל‪ .‬דבר אחר‪ ,‬הרך בך‪ .‬הרחמני ורך הלבב‪ ,‬מרוב רעבנות יתאכזרו‪,‬‬ ‫ולא יתנו מבשר בניהם השחוטים לבניהם הנותרים"‪ .‬מבואר בדברי רש"י‪ ,‬שכאשר אדם מגיע לשעת רעב‪ ,‬אפילו אם הוא יהיה מהמפונקים והענוגים‪ ,‬ימתק לו לרעבונו אפילו בשר בניו ובנותיו‪ ,‬וא"כ‪ ,‬דבר פשוט הוא שכאשר אדם מגיע לידי רעבון‪ ,‬ואפילו קל‪ ,‬יוכל לאכול את הלחמניות שטעמם ערב ונעשו ביד רחמנית‬ ‫עבור החולים ובני משפחותיהם‪ ,‬למרות שבביתו הוא מקפיד שלא לאכול דבר שאחר נגע בו‪ ,‡¯·È‡.‬שכל זה הוא כאשר מדובר בחששות מטעמי נקיון ופינוק‪ ,‬אך אם מדובר בחששות מטעמי כשרות‪ ,‬ישראל עם קדושים‪ ,‬ודאי שיסכימו לרעוב ולהצטער ב'צערא דגופא'‪ ,‬בכדי שלא להכשל בחשש איסור‪ ,‬ויש לעשות הכל‬ ‫ע"פ הוראת חכם‪ „ÂÚ .‬יש להעיר‪ ,‬שודאי שאינו נכון למנוע מיהודי את מאכלו‪ ,‬ולתת לו לרעוב בכדי שיאכל דברים אחרים‪ ,‬למרות שכל סיבת המנעותו היא אך ורק מפינוק וכדו'‪ ,‬וכידוע דבריהם של חכמינו בעלי המוסר זיע"א‪ ,‬ש'העולם הזה של השני‪ ,‬הוא העולם הבא שלנו'‪ ,‬אך בנידו"ד‪ ,‬היות ויש בעזרה זו משום‬ ‫פרצה בחומות הכשרות‪ ,‬כל עוד שלא מדובר בסכנה‪ ,‬לכאורה אסור לפרוץ את חומות הכשרות כאשר ניתן להסתדר באיזה אופן‪ ,‬גם אם יש בזה איזה שהוא צער‪ ,‬ולמעשה יש לעשות שאלת חכם‪ ,‬אך ב'סיפור' שלא היה בידו לשאול חכם‪ ,‬נהג בכלל ההלכתי האומר‪' ,‬שב ואל תעשה עדיף'‪.‬‬

‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬יש לשלוח בכתב ברור וקריא‪ ,‬בצירוף שם וטלפון‬

‫‪ „·Ï· 23.00 ‰Ú˘· '‚ ÌÂÈÏ „Ú‬לפקס' ‪ 24)+ 972-8 - 9741115‬שעות(‬ ‫או לפקס ‪ 1-732-3634947‬או למייל ‪ [email protected]‬עד יום ב' בערב בלבד‪.‬‬ ‫הפרסים לשבוע זה‪ :‬ספר ”שו“ת הריב“ש“‪ ,‬ב“כ‪.‬‬ ‫עוד ששה זוכים נוספים‪ ,‬כל אחד בספר ”משבצות זהב על ספר יונה“‪.‬‬ ‫הפרס לשבוע זה על "סיפור ושאלה בצידו"‪ :‬שני זוכים‪ ,‬כל אחד בספר ”דרשות המגיד – אלול‪ ,‬ימים נוראים‪ ,‬סוכות וחנוכה“‪.‬‬ ‫להערות‪ ,‬הארות ותגובות וכל עניני העלון‪ ,‬יש לפנות לפקס' הנ"ל ‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות והפצה ניתן לפנות למערכת‬

‫שמות הזוכים לשבוע שעבר‪:‬‬ ‫‪Á"‰·‰ \ ÌÈ·¯‰‬‬ ‫‡„‪ – .Ó ¯Ï‬בני ברק – ברכת שמואל‪ ,‬ג“כ‪.‬‬ ‫‪ – .È ¯‚ȯÓ‬מודיעין עילית – ומתוק האור – ימים נוראים‪ ,‬ב“כ‪..‬‬ ‫‪ – .˘ ‚¯·ˆ¯‰‬ירושלים – ומתוק האור – ימים נוראים‪ ,‬ב“כ‪..‬‬ ‫‪ – .˘ Ô‰Î‬קרית ספר – ומתוק האור – ימים נוראים‪ ,‬ב“כ‪..‬‬ ‫¯‪ – .Ó ÏËÊÂ‬ירושלים – כתבי הסבא מקלם – ימים נוראים‪.‬‬ ‫‪ – .ˆ. ÏË‡Ó‬בני ברק – כתבי הסבא מקלם – ימים נוראים‪.‬‬ ‫‡‪ – .‡ ԯ‰È‬מודיעין עילית – כתבי הסבא מקלם – ימים נוראים‪.‬‬ ‫‪.ÌÈÎÂÊÏ ÁÏ˘˙/‰ÁÏ˘ ‰Ú„‰‬‬

‫לתקופת נסיון‪ ,‬ניתן לקבל‬ ‫כל שבוע את העלון ·‪Ò˜Ù‬‬ ‫או ·‡‪) ÏÈÈÓÈ‬ללא תשלום(‪.‬‬ ‫המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו‬ ‫את שמם וכתובתם בכתב‬ ‫ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון‬ ‫לבירורים‪ ,‬לפקס המערכת‬ ‫או למייל‪:‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫השבוע‬ ‫פרשת‬ ‫גיליונות‬ ‫להורדה‪χ¯˘È ı¯‡ - ˙ÈÏÈÚ ÔÈÚÈ„ÂÓ‬‬ ‫‪ÌÈ·˙ÂΉ‬‬ ‫‪ÌÈ·¯ÏÂ‬‬ ‫·‪"„„ÈÁ‬‬ ‫© ‪„ÂÁȇ"Ï ˙¯ÂÓ˘ ˙ÂÈÂÎʉ ÏÎ‬‬

‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬

‫שעת לילה מאוחרת‪ ,‬ה'מאחרי ֶשבת' כבר פנו אל עבר משכבם‪ ,‬ומשכימי‬ ‫קום עדיין לא השכימו לעבודת היום החדש‪ ,‬אלו הם השעות המיוחדות‬ ‫של הבריאה‪ ,‬כאשר העולם שקט ורגוע‪ ,‬מלבד קול הצרצרים הקורע מידי‬ ‫פעם את הדממה‪ ,‬לא נשמע שום רעש‪.‬‬ ‫זה הזמן האהוב על ר' יעקב משפטדייגער‪ ,‬בו הוא מסיים את חוק לימודיו‬ ‫דבר יום ביומו‪ ,‬ויוצא לטיול קצר בשכונתו‪ ,‬לשאיפת אויר צח ונקי‪ ,‬כאשר‬ ‫אין בטיול זה שום חשש מדיני קדושה ושמירת העינים‪ ,‬כשמלבד חתולים‬ ‫משוטטים‪ ,‬ועטלפים מעופפים‪ ,‬אינו רואה ופוגש בריה‪.‬‬ ‫כבכל יום‪ ,‬גם בלילה האחרון כשיצא לטיולו‪ ,‬התבונן במאמרי חז"ל‬ ‫ופירושם‪ ,‬כאשר האויר הצח מסייע בעדו להבין את הדברים לעומקם‪,‬‬ ‫ובמהלך טיולו היה מכין מהם את שיחתו השבועית שמסר בבית המדרש‬ ‫הסמוך לביתו‪.‬‬ ‫הפעם התבונן ר' יעקב במאמרי חז"ל אודות 'המשפט' שיש לכל אדם‬ ‫ב'ימי הדין' הקרבים ובאים‪ ,‬והתעמק בדבריו של רבינו החיד"א זיע"א‬ ‫המבארם בטוב טעם ודעת‪.‬‬ ‫ר' יעקב היה משל ודוגמא אצל רבים בחרדת הדין ויראת השמים‬ ‫שלו‪ ,‬החל מראש חודש אלול נראתה עננה של פחד ויראה על פניו‪ ,‬ככל‬ ‫שהתקרבו ימי הדין‪ ,‬כך העננה כבדה‪ .‬בימים שבין כסה לעשור‪ ,‬ניכר עליו‬ ‫חרדת הדין‪ ,‬בתעניות הדיבור שנתענה ושאר הנהגות מיוחדות לימים אלו‪,‬‬ ‫מלבד תפילתו כבן המתחטא לפני אביו‪ ,‬בבכי תמרורים‪.‬‬ ‫כמה דקות לפני השעה שלש לפנות בוקר‪ ,‬עודו מהלך‪ ,‬ואימת הדין‬ ‫והמשפט שהילכו ברעיונו‪ ,‬השפיעו עליו‪ ,‬ולכך חשב לנוח מעט על הספסל‬ ‫הניצב בצד הדרך‪ ,‬תחת ענפי עץ עבות‪ ,‬על יד הטלפון הציבורי הממוקם‬ ‫בפינת הרחובות‪.‬‬ ‫בקושי הספיק ר' יעקב להתיישב על הספסל‪ ,‬ולפתע מתוך העץ העבות‬ ‫הסמוך קופצים לעברו שלשה גברתנים בריונים גלויי ראש כשבידם כלי‬ ‫נשק שלופים‪ ,‬ואילו מצידו האחר מתקרב לעברו במהירות עצומה רכב‬ ‫לבן‪ ,‬אשר בחריקת בלמים נעצר על ידו וקופצים ממנו ארבעה גברתנים‬ ‫בריונים גלויי ראש נוספים וגם בידם כלי נשק שלופים‪ ,‬המכריזים שבעתם‬ ‫יחד בקול רם‪' ,‬משטרה'‪' ,‬הרם ידים'‪' ,‬לא לזוז'!‬ ‫שני גברתנים התקרבו לעברו‪ ,‬כאשר האחרים 'מחפים' עליהם מאחור‪,‬‬ ‫עיניהם המבוהלות מביטים בפחד לכל עבר‪ ,‬והשנים שואלים את ר' יעקב‬ ‫לשמו ובודקים בבגדיו ובכיסיו מה יש בהם‪.‬‬ ‫ר' יעקב שהיה עסוק בלימוד תורתו של רבנו החיד"א זיע"א‪ ,‬לא הבין אל‬ ‫נכון את שאלתם‪ ,‬ולכך השיבם‪' ,‬חיים יוסף דוד אזולאי'‪.‬‬ ‫ברגעים הראשונים עדיין לא הבין ר' יעקב מה אירע לו‪ ,‬מה פשר המחזה‬ ‫אשר עיניו רואות‪ .‬לרגע הוא חשב שכעת הוא עומד לדין ומלאכי החבלה‬ ‫עוטים ומתנפלים עליו על עבירותיו וחטאיו‪ .‬וכרשעים בגיהנום‪ ,‬הוא שכח‬ ‫את שמו‪ ,‬ולכך ענה למלאכים ששמו הוא 'חיים יוסף דוד אזולאי'‪.‬‬ ‫כשעברו כמה רגעים‪ ,‬בהם רוקנו את כל כיסיו‪ ,‬והספיקו לאוזקו באזיקים‬ ‫ולגוררו אל עבר הרכב‪ ,‬הוא קלט שהוא עדיין ב'עולם השפל'‪ ,‬וככל הנראה‬ ‫הוא נחטף על ידי גברתנים למטרות בלתי ידועות‪.‬‬ ‫תוך כדי שהוא נגרר לרכב‪ ,‬אחד מהגברתנים הוציא מכיסו מכשיר‬ ‫סלולארי‪ ,‬והודיע הודעה קצרה‪ ,‬ש'הדג תפוס ברשת'‪.‬‬ ‫רגע לפני שהשליכוהו לתוככי הרכב‪ ,‬עבר במקום 'עובר אורח'‪ ,‬וכאשר‬ ‫ראהו ר' יעקב‪ ,‬צעק אליו שחוטפים אותו ושיזעיק עזרה! אותו עובר‬ ‫האורח שראה את הדברים ושמע את זעקתו‪ ,‬חיש מהר נמלט בריצה למען‬ ‫לא יחטפו גם אותו אותם הגברתנים‪.‬‬ ‫כשהושלך ר' יעקב אל תוככי הרכב‪ ,‬התישבו משני צידיו שנים מהגברתנים‬ ‫הללו‪ ,‬כאשר ידיהם הענקיות מונחות עליו לבל יוכל לזוז‪ ,‬ונהג הרכב פתח‬ ‫בנסיעה מהירה ומטורפת‪ ,‬ותוך כמה רגעים יצא את תחומי השכונה‬ ‫והעיר‪ ,‬אל עבר הכביש המהיר המוביל לכל קצווי ארץ‪.‬‬ ‫באותם רגעים החל ר' יעקב להרהר במצבו הקשה‪ ,‬שנפל בידי אותם‬ ‫גברתנים אלימים‪ ,‬ולמרות שחזותם מוכיחה עליהם שזקיניהם היו בני‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬בכל זאת מי יודע לאיזו מטרה נחטף‪ ,‬ומה הם‬ ‫מתכוננים לעשות עמו‪ .‬בסתר ליבו קיווה שאותו עובר אורח שראה את‬ ‫דבר חטיפתו‪ ,‬יזעיק את כוחות ההצלה שינסו לחלצו ממיצרו‪ .‬אך לפתע‬ ‫התעשת והחל להרהר בידיעה הברורה שה' הוא בעל הכוחות כולם‪ ,‬ואין‬ ‫עוד כח ושלטון בעולם מלבדו‪ ,‬שהרי 'אין עוד מלבדו'‪ ,‬ולכן לא יוכל איש‬ ‫להזיקו‪ ,‬אלא רק ברצון הבורא ית"ש‪ ,‬שבו אנו חיים ותלויים‪.‬‬ ‫עוד הוסיף וחשב‪ ,‬שאפילו בשעה קשה זו‪ ,‬שלכאורה החרב החדה כבר‬ ‫מונחת על צוארו‪ ,‬אין לו להמנע מן הרחמים מ'בעל הרחמים'‪ ,‬שיצילו‬ ‫מידי אותם גברתנים לבל יכוהו נפש‪ ,‬ויחזור במהרה בריא ושלם לביתו‬ ‫ותלמודו‪.‬‬ ‫במהלך נסיעתם המהירה כשהבחין ר' יעקב באורות כחולים מהבהבים‪,‬‬ ‫לרגע ניצת בליבו הדמיון שאולי השוטרים שבניידת המשטרה הוזעקו‬ ‫להצלתו על ידי אותו עובר אורח שראה בחטיפתו‪ ,‬אך בחלוף כמה רגעים‬ ‫הבין‪ ,‬ש'מרשעים יצא רשע'‪ ,‬והצלתו ודאי שלא תבוא מאותם עוברי‬ ‫עבירה ומחללי שבתות בפרהסיא‪.‬‬ ‫לאחר דקות נוספות של נסיעה‪ ,‬הבחין ר' יעקב שלמרגלותיו מונחים‬ ‫'מדים' של 'שוטרים'‪ ,‬וכמה שניות לאחר מכן‪ ,‬פנתה המכונית על עבר בנין‬ ‫גדול בו כתוב 'תחנת משטרה'‪ .‬כעת הבין ר' יעקב שחוטפיו הם מאנשי‬ ‫הדמים ומירמה השולטים כאן בארץ הקודש‪ ,‬וכנראה חושדים אותו במה‬ ‫שהוא לא זכה‪ ,‬שהוא אחד מהשומרי משמרת הקודש‪ֶ ,‬שמחו על הפרצות‬ ‫החמורות שנפרצו בקדושתן וטהרתן של ישראל‪.‬‬ ‫הרכב עצר מול אחד מהכניסות הצדדיות של הבנין‪ ,‬ושני הגברתנים‬ ‫משכוהו אחריהם‪ ,‬והכניסוהו לחדרי החקירה של המשטרה‪ ,‬בה צילמוהו‬ ‫מכמה זויות צילום‪ ,‬לקחו ממנו את 'טביעת אצבעותיו'‪ ,‬והושיבוהו מול‬ ‫צמד חוקרים‪ ,‬שחקרוהו 'שתי וערב על מעשיו בכל יום ויום‪ ,‬ועל מה שעשה‬ ‫בלילה האחרון ב'שוטטותו' ברחובות העיר‪.‬‬ ‫ר' יעקב סיפר להם בארוכה על סדר יומו העמוס‪ ,‬החל מהשכמתו בבוקר‪,‬‬ ‫ועד לשעות הקטנות של הליל‪ ,‬בהם הוא עסוק בהויות אביי ורבא‪ ,‬ואסוקא‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‪ ,‬כך שאין לו פנאי לעלות ירושלימה‪ ,‬להפגין‬ ‫ולמחות על כבודה של השבת ושאר מחאות חשובות‪.‬‬ ‫חוקרי המשטרה לא הירפו‪ ,‬הם החלו לחוקרו מדוע ענה לבלשים שעצרוהו‬ ‫ששמו הוא 'חיים יוסף דוד אזולאי'‪ ,‬שאינו שמו האמיתי‪ ,‬כאשר דבר זה‬ ‫הינו 'פלילי' ו'עבירה' על 'חוק הזדהות לשוטר'‪ ,‬שעונשה הנקוב בחוק הוא‬ ‫עד ששה חודשי מאסר‪ .‬ר' יעקב הסביר להם את הדברים כהוויתן‪ ,‬שהוא‬ ‫היה עסוק בלהתעמק בתורתו של רבנו החיד"א זיע"א‪ ,‬ומתוך בלבול הוא‬ ‫הבין ששואלים אותו דבר מה אודות שמו של החיד"א‪ ,‬ולכך השיב כן‪.‬‬ ‫החוקרים המשיכו בחקירתם אודות כל מיני 'אנשי דמים ומירמה'‬

‫המתגוררים בעירו‪ ,‬מה הוא יודע אודותם ואודות מעשיהם‪ ,‬אך 'עמרצותו'‬ ‫של ר' יעקב בעניני החולין ושאר מרעין בישין עמדה לזכותו‪ ,‬כך שאפילו‬ ‫לא ידע לנקוב בשמם של אותם רשעים‪.‬‬ ‫לאחר חקירה ארוכה הגיעו החוקרים למסקנה‪ ,‬שבלשי המשטרה 'לא‬ ‫תפסו את הדג הנכון'‪ ,‬ה'מידע המודיעיני' שקיבלו‪ ,‬אודות אותו 'פושע‬ ‫מפורסם' שהיה אמור לנוח על הספסל באותה צומת דרכים‪ ,‬על יד הטלפון‬ ‫הציבורי‪ ,‬ככל הנראה לא היה מדוייק‪.‬‬ ‫'מפקד התחנה' שהתעורר במיוחד משנתו בכדי לראות את ה'דג שנתפס'‪,‬‬ ‫כעס עד מאוד כשנודעה לו האמת המרה‪ ,‬ש'הדג חמק מהרשת'‪ ,‬ומעבר‬ ‫לקירות חדרי החקירה‪ ,‬שמע ר' יעקב את המפקד זועק וזועם על אותם‬ ‫שבעה גברתנים בריונים‪ ,‬שהניחו לדג לחמוק‪ ,‬ותפסו במקומו אדם אחר‬ ‫שאין לו שום שייכות‪.‬‬ ‫הגברתנים סיפרו למפקד התחנה‪ ,‬שרגע לפני שעזבו את המקום עם‬ ‫ה'עצור'‪ ,‬עבר במקום ברנש כלשהוא‪ ,‬שמיד כששמע את זעקתו של ה'עצור'‬ ‫שחטפוהו‪ ,‬נמלט מהרה בבהלה‪ .‬כנראה שהמידע המודיעי היה מדויק‬ ‫ואותו 'עובר אורח' תמים‪ ,‬היה 'הדג השמן' שהמשטרה מחפשת אחריו‪.‬‬ ‫החוקרים שהבינו את הטעות בזיהוי שהיתה‪ ,‬ביקשו לשחרר את ר' יעקב‪,‬‬ ‫אך לא יכלו לעשות זאת מטעמים מובנים‪ ,‬שבכך הם יודו שתפיסתו על ידי‬ ‫המשטרה היתה בטעות ובחינם‪ ,‬והוא יוכל להגיש עליהם תלונה ותביעה‪,‬‬ ‫ולכך הם האשימוהו באשמת 'הזדהות מטעה'‪ ,‬וזאת בהסתמך על תשובתו‬ ‫שענה לבלשים בעת חטיפתו ומעצרו‪.‬‬ ‫המפקד קרא לחוקרים להתיעצות‪ ,‬שבסיומה הוחלט שישחררו את ר'‬ ‫יעקב תמורת הפקדת ערבות על סך חמש מאות שקלים‪ ,‬והתחייבות למשך‬ ‫חצי שנה שלא להזדהות לשוטר בהזדהות מוטעית‪.‬‬ ‫החוקר נכנס חזרה לחדר החקירות‪ ,‬כאשר הוא מגיש לר' יעקב שובר‬ ‫לתשלום על סך חמש מאות שקלים‪ ,‬והסביר לו את המשמעות החוקית של‬ ‫שחרור בערבות‪ ,‬שאם הוא יתפס שוב בהזדהות מוטעית לשוטר במהלך‬ ‫מחצית השנה הקרובה‪ ,‬מלבד ההליך הפלילי שיתכן ויפתחו בו‪ ,‬הוא יפסיד‬ ‫את אותם חמש מאות שקלים‪.‬‬ ‫לשאלתו של ר' יעקב היכן משלמים את אותה הערבות‪ ,‬השיב השוטר‪,‬‬ ‫שעליו להתקשר מהתחנה לאחד מידידיו או בני משפחתו‪ ,‬שיקחו את‬ ‫השובר ל'שדה התעופה' שם יש סניף דואר פתוח בכל עת‪ ,‬ולאחר שישלם‬ ‫את הערבות המדוברת‪ ,‬כשיחזור לתחנה עם אישור התשלום‪ ,‬הוא ישוחרר‬ ‫מידית‪.‬‬ ‫חשב ר' יעקב בליבו‪ ,‬הרי השעה כעת כבר קרובה לחמש לפנות בוקר‪ .‬אם‬ ‫אתקשר כעת לאחד מידידי או קרובי‪ ,‬מלבד מה שיבהל עד מאוד‪ ,‬שזו כבר‬ ‫סיבה מספקת לא להתקשר‪ .‬גם אם בכל זאת אתקשר‪ ,‬עד שיגיע לתחנה‬ ‫ויסע לשדה התעופה ויחזור‪ ,‬כבר יגיע הבוקר‪ .‬עדיף שלא אבהיל ואטריח‬ ‫אחרים בהשכמה באמצע שנתם‪ ,‬ואמתין עד הבוקר לשעה שמונה‪ ,‬בה‬ ‫נפתח בית הדואר מול תחנת המשטרה‪ ,‬ואבקש מאחד מהנכנסים ובאים‬ ‫שילך לסדר עבורי את הדבר‪ ,‬ואוכל להשתחרר מיידית ולהספיק עוד‬ ‫להגיע לבית הכנסת לפני 'סוף זמן קריאת שמע' להניח תפילין ולהתפלל‬ ‫בנחת במנין‪.‬‬ ‫כשר' יעקב השיב לחוקר על דבר החלטתו‪ ,‬אמר לו החוקר שלפי הכללים‬ ‫הנהוגים במקום‪ ,‬כל עוד שהעצור מצפה שיחזרו עם קבלת הערבות‪ ,‬הוא‬ ‫ממתין כאן בחדר‪ .‬אך אם העצור מעדיף להמתין לבוקר‪ ,‬עלינו להכניסו‬ ‫ל'תא המעצר'‪ ,‬בו הוא יוכל לנוח ולישן עד שעת הבוקר‪.‬‬ ‫‡‪ „Á‬השוטרים ניגש לר' יעקב והחל ללכת עמו לעבר תא המעצר‪ ,‬כאשר‬ ‫הוא מסביר לו את חובותיו וזכויותיו החוקיות כל עוד הוא יושב בתא‬ ‫המעצר‪ .‬לפני הכנסם לתא‪ ,‬לקח ממנו השוטר את כל חפציו‪ ,‬הכניסם‬ ‫למעטפה סגורה וחתומה‪ ,‬הוריד ממנו את שעונו שעל ידו‪ ,‬חגורתו ושרוכי‬ ‫נעליו‪ ,‬כרכם יחדיו באריזה נוספת‪ ,‬וכתב את שמו של ר' יעקב עליהם‬ ‫מבחוץ‪.‬‬ ‫‪ ÈÙÏ‬שהכניסו השוטר אל תוך התא‪ ,‬ביקש ר' יעקב מהשוטר אם יוכל‬ ‫להתיר לו להכניס עמו לתוך תאו 'מזרק אינסולין' שהוא זקוק לו עבור‬ ‫'מחלת הסכרת' שהוא חולה בה‪ ,‬ו'משאף וונטולין' עבור 'מחלת האסטמה'‬ ‫שהוא סובל ממנה‪ .‬אך השוטר סירב לכל‪ ,‬בטענתו שאם יהיה לו צורך‬ ‫באחת מתרופותיו‪ ,‬הוא יוכל להקיש על דלת התא‪ ,‬והשוטר הממונה על‬ ‫התא‪ ,‬יפתח לו את הדלת וידאג לו לכל מחסורו‪.‬‬ ‫‪ „ÈÓ‬עם כניסתו לתא המעצר‪ ,‬הרגיש ר' יעקב באויר הטחוב והאבק הרב‬ ‫השורר בו‪ .‬רגישותו ואלרגיותו היו לו בעוכרו‪ ,‬ותוך דקות ספורות לקה‬ ‫בהתקף אסטמה חריף‪ ,‬בו התחיל ל'צפצף' בנשימתו שכבדה עד מאוד‬ ‫וכמעט הפסיק לנשום‪.‬‬ ‫‡‪ Â˙ÂÓ‬של ר' יעקב באותו שוטר רשע כמעט עלתה לו בחייו‪ .‬בשארית‬ ‫כוחותיו דפק ר' יעקב בקול רעש גדול על דלת החדר‪ ,‬אך ללא מענה‪.‬‬ ‫מרוב לחץ הרגיש שגם רמת הסוכר בדמו ירדה באופן דרסטי וחמור‪ ,‬וחייו‬ ‫בסכנה כפולה‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬כמה דפיקות נוספות שדפק בכל כוחותיו וצעקות שצעק‪ ,‬לפתע‬ ‫הוא רואה שמאחד הדרגשים העליונים שבתא המעצר התעורר אחד‬ ‫מהעצורים‪ ,‬ירד והתקרב לעברו‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬לאורה הקלוש של המנורה היחידה שהאירה במקום‪ ,‬ראה ר' יעקב‬ ‫שפני אותו האחד אינם לשלום‪ .‬הברנש הלז התקרב לעברו בתנועה‬ ‫מפחידה ודרש ממנו לשמור על שקט מוחלט! ציפצופיו ונשימותיו הכבדות‬ ‫לא עזרו לר' יעקב לשכנע את אותו ברנש שהוא זקוק בדחיפות לתרופה‬ ‫בכדי לחיות‪ ,‬אלא אף העלו את חמתו‪ ,‬והודיע לו שאם ימשיך בהרעשה‪,‬‬ ‫בין אם הרעש הוא מדפיקותיו‪ ,‬ובין אם הרעש הוא מציפצופיו‪ ,‬בידיו הוא‬ ‫ידאג לכך שתוך פחות מדקה הוא יפסיק לסבול‪...‬‬ ‫·‡‪ ‰˙Â‬שעה נשא ר' יעקב תפילה חרישית לפני רופא כל בשר‪ ,‬שיצילו‬ ‫ממחלתו ומידו של אותו בן בליעל‪ ,‬ויזכהו לשוב לביתו בריא ושלם‬ ‫במהרה‪.‬‬ ‫‪ Ô·˙‰‬ר' יעקב במצבו וחשב‪ ,‬כי יתכן וכל מה שנענש במאסרו במקום‬ ‫נוראי זה‪ ,‬עם ברנשים מסוכנים אלו‪ ,‬הוא עונש על מחשבת הפיגול שהיתה‬ ‫לו‪ ,‬שעל ידי אותו עובר אורח הוא יוכל להנצל‪ ,‬או שמאחורי האורות‬ ‫הכחולים המנצנצים תגיע לו הצלתו‪ ,‬ובאותם רגעים הוא שכח את מקור‬ ‫הישועה והרחמים‪ ,‬לכך שלחוהו כאן אל עמק הבכא‪ ,‬בכדי שיתעורר‬ ‫ממצבו וידע שהוא נתון רק בידי הבורא ית"ש‪ ,‬ואין עוד מלבדו‪ ,‬ואף אחד‬ ‫לא יכול להזיקו או לעשות לו דבר!‬ ‫‪ „ÂÚ‬עומד על יד דלת תא המעצר‪ ,‬ולפתע הוא מרגיש את ההשגחה‬ ‫הפרטית המלווהו‪ ,‬ההתקף הקשה שהיה לו החל להרגע מעט‪ ,‬וגם ירידת‬ ‫הסוכר התייצבה וכבר לא היתה נראית לו מאיימת כל כך‪ .‬תוך כדי הודיה‬ ‫לקב"ה על חסדו הגדול עמו‪ ,‬רואה ר' יעקב שברנש נוסף התעורר משנתו‬

‫ופונה לעברו‪.‬‬ ‫‪ ‰‡¯Ó‬פניו של אותו ברנש לא היה נראה חורש רע‪ ,‬אלא להיפך‪ .‬הלה ניגש‬ ‫לר' יעקב וחרש שאל בשלומו‪ ,‬וכשראה שמצבו החל להשתפר‪ ,‬החל לשוחח‬ ‫עמו חרישית‪ ,‬שהוא שמע מאחורי הפרגוד שדבר מעצרו היה בטעות‪ ,‬וככל‬ ‫הנראה עם בוא הבוקר‪ ,‬יצא צדקו לאור עולם וישוחרר לביתו‪.‬‬ ‫‪ ,˘¯·‰‬ששמו היה גלעד פאנגענפונניי המשיך לשוחח עמו‪ ,‬ותוך כדי‬ ‫הדברים החל לספר לו את תולדות חייו ואורחותיו‪ ,‬על אשר מימיו לא היו‬ ‫לו כמעט ימים טובים‪ .‬תמיד אך שבור ורצוץ כל הימים‪ ,‬ובין מעצר למעצר‬ ‫הוא חי על גניבות קטנות ושאר עיסוקים דומים‪.‬‬ ‫‪ ˙ÚÎ‬הבין ר' יעקב לשם מה הוא נשלח לעבור את השעות הללו בתא‬ ‫המעצר‪ ,‬בכדי להוציא יקר מזולל‪ ,‬להציל את אותו גלעד מידי יצרו הרע‬ ‫השולט בו ללא מעצורים ורחמים‪ .‬ר' יעקב הניח את ידו הרחימאית על‬ ‫כתפו של גלעד‪ ,‬ניגש עמו לפינת החדר‪ ,‬והחל לשוחח עמו על אמונה‬ ‫ובטחון‪ ,‬שכר ועונש‪ ,‬ועל שכל מעשי האדם ותחבולותיו נכתבים ב'זה ספר‬ ‫תולדות אדם'‪ ,‬ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה‪ ,‬על כל התאמצות לקיים‬ ‫מצוה‪ ,‬על כל התגברות שלא לעבור עבירה‪ ,‬במיוחד כשזה קשה‪ ,‬יש שכר‬ ‫מיוחד‪.‬‬ ‫‪ ÛÈÒ‰‬ר' יעקב ואמר לו‪ ,‬דע לך‪ ,‬שאם תשנה את אורחות חייך ותחל‬ ‫לשמור תורה ומצוות‪ ,‬אני מתחייב בפניך שיתחילו לך חיים אחרים‪ ,‬של‬ ‫טובה וברכה‪ ,‬ורוב ייסוריך ומכאוביך וצרותיך‪ ,‬יעלמו כאבק פורח וכחלום‬ ‫יעוף‪.‬‬ ‫·‪ ͢Ó‬השעתיים שנותרו עד שעת פתיחת השערים‪ ,‬ישב ר' יעקב עם גלעד‪,‬‬ ‫חיזקו ועודדו לפתוח דף חדש של אורח חיים למעלה למשכיל‪ ,‬לעמול‬ ‫ולהתגבר על יצרו‪ ,‬ואף לקבוע עיתים לתורה‪ ,‬דבר יום ביומו‪.‬‬ ‫‪ '¯˘Î‬יעקב הבין שסיים את שליחותו כאן בתוככי התא‪ ,‬חשב שעוד רגע‬ ‫קט יפתחו בפניו השערים בכדי שיוכל לחזור לביתו ולמקומו‪ ,‬אך כשנפתחו‬ ‫השערים‪ ,‬קידמו את פניו השוטרים בהודעה‪ ,‬שהוא מועבר ל'מקום הרשע'‪,‬‬ ‫'בית המשפט'‪ ,‬לשם 'הארכת מעצר'‪.‬‬ ‫‪ ÌȯË¢‰‬סיפרו לו כי בחילופי המשמרות שהיו הבוקר בשש‪ ,‬מפקד‬ ‫התחנה החדש ששמע שיש לנו 'חרדי עם זקן' בין העצורים‪ ,‬החליט למען‬ ‫השעשוע לשלוח אותך להארכת מעצר‪.‬‬ ‫'‚‪ Ì‬זו לטובה' הפטיר מיד ר' יעקב‪ ,‬אך ביקש מהשוטרים במקום‪ ,‬שיתנו לו‬ ‫ליטול את ידיו בכיור מסודר ולקרוא קריאת שמע‪ .‬בחסד ה' עליו נשא חן‬ ‫בעיניהם‪ ,‬והם הסכימו לדבר‪ ,‬רק שיעשה זאת בזריזות‪.‬‬ ‫‪ „ÈÓ‬לאחר שסיים ר' יעקב 'לקבל על עצמו עול מלכות שמים בקריאת‬ ‫שמע'‪ ,‬אזקו את ידו האחת ליד העצור השני‪ ,‬ואת ידו האחרת לעצור אחר‪,‬‬ ‫כך עשו שרשרת של עצורים‪ ,‬והובילו אותם אל עבר מקום הרשע‪.‬‬ ‫··‪ ˙È‬המשפט הועבר ר' יעקב יחד עם קבוצה מהעצורים אל עבר אחד‬ ‫מאולמות הרשע‪ ,‬בו יושבים אנשי רשע ה'מרימים יד בתורת משה'‬ ‫ומחללים את ה'‪.‬‬ ‫·‪ ÒΉ‬הרשע הנקרא 'שופט' לאולם ופנה אל עבר הבמה‪ ,‬הוכרז על ידי‬ ‫אחד המזכירים ההכרזה 'כבוד בית המשפט'‪ ,‬וכל היושבים שם הוצרכו‬ ‫לעמוד‪ ,‬עד אשר אותו הרשע התיישב במקומו‪ .‬באותו רגע חשב ר' יעקב‬ ‫על העונש שקיבל בעמידתו זו שהוכרח לה על ידי השוטרים העומדים‬ ‫לידו‪ ,‬שככל הנראה הוא עונש על שלא קם בשיעור הראוי לתלמידי חכמים‬ ‫וזקנים‪.‬‬ ‫·‪ „ÂÚ‬ממתין לתורו להשפט‪ ,‬שמע איך אותו השופט חורץ את דינם של‬ ‫הנשפטים‪ ,‬האחד לשלשה חודשי מאסר‪ ,‬השני לארבעה שבועות‪ ,‬ואחד‬ ‫נוסף שולח לביתו עם קנס כספי עצום‪ .‬באותו רגע נכנס בליבו פחד‬ ‫ממעמד המשפט ומהגזירה שאותו רשע יגזור עליו‪.‬‬ ‫˘‪ ÂÈ˙Â˙Ù‬של ר' יעקב החלו לומר פרקי תהלים חרישית‪ ,‬וככל שקרב תורו‬ ‫להשפט‪ ,‬כך הרגיש בפחד קרב ובא‪ ,‬מי יודע מה יעלה בדעתו של אותו‬ ‫שופט רשע‪ ,‬אולי בגלל שנאתו לשומרי התורה והמצוות הוא ישלחני לכמה‬ ‫חודשים להיות עם חיות הטרף שהייתי עמם לאחרונה כמה שעות‪.‬‬ ‫‪ Ú˙ÙÏ‬ננער ר' יעקב ממחשבותיו אלו‪ ,‬והחל לגעור בעצמו‪ ,‬מה קרה‬ ‫לי‪ ,‬מדוע אני חושש כל כך ממשפט קל זה‪ ,‬שבמקרה הגרוע ביותר יוכל‬ ‫לקונסני ולגזור עלי כמה חודשי מאסר‪ ,‬ואיך אני לא חושש ורועד מאימת‬ ‫הדין הנורא הקרב ובא בעוד כמה ימים‪ ,‬בו יגזרו עלי ועל משפחתי וכל‬ ‫ישראל חיים ובריאות‪ ,‬פרנסה ושמחה‪ .‬בוש אני מעצמי‪ ,‬שעד היום חשבתי‬ ‫בליבי שיש לי מעט חרדת ואימת הדין‪ ,‬וכעת נתגליתי במצבי האמיתי‪,‬‬ ‫שחששתי ופחדתי הרבה יותר מאיזה רשע עלוב שעוטה על עצמו גלימת‬ ‫גויים‪ ,‬ומרגיש עצמו כ'מלך' החורץ את דינם של אחרים לשבט או לחסד‪,‬‬ ‫כאשר הוא עצמו חייב בארבע מיתות בית דין‪.‬‬ ‫‪ ÚÈ‚‰˘Î‬תורו להשפט‪ ,‬שמע לראשונה את האשמה המלאה בה הוא‬ ‫מואשם‪ ,‬התחברות לאנשי דמים ומירמה וסיוע בידם לבצע את פשעיהם‪.‬‬ ‫¯' יעקב כפר באשמה במלואה‪ ,‬ואף הזכיר שאם אכן כך הוא‪ ,‬מדוע הסכימו‬ ‫לשחררו בערבות של חמש מאות שקלים‪ ,‬והוסיף ואמר‪ ,‬שכפי ששמע‬ ‫מאנשי המשטרה‪ ,‬הרי כל מה שתפסוהו היה בשל מידע מודיעיני על פושע‬ ‫מסוכן אשר היה אמור להיות באותה שעה בספסל עליו ישב‪ ,‬ואכן כמה‬ ‫רגעים אחר כך הגיע למקום 'עובר אורח' שמיד בראותו את אנשי המשטרה‪,‬‬ ‫נמלט על נפשו במהרה‪ .‬מה עוד שאילו ה'שופט' היה עובר במקום ומבקש‬ ‫לנוח‪ ,‬אפשר היה גם כן לעוצרו בעוון זה של מידע מודיעיני‪.‬‬ ‫·‪ ‡˙ÚÈÈÒ‬דשמיא מרובה‪ ,‬נתן ה' מחשבה בלב אותו שופט רשע‪ ,‬שלא‬ ‫לקבל את עמדת המשטרה‪ .‬רק היה קשה בעיניו לקבל את ההסבר של ר'‬ ‫יעקב אודות מה שהוא הזדהה בשם שאינו שלו‪ ,‬משום שעסק בתורתו של‬ ‫רבינו החיד"א זיע"א‪ ,‬ולכך שיחררו על אתר וחייבו לסדר ערבות על סך‬ ‫אלפיים שקלים למשך שנה‪ ,‬שלא יחזור על 'עוונו'‪.‬‬ ‫‪ ‡ˆÈ˘Î‬ר' יעקב מבנין בית המשפט‪ ,‬פגש את גלעד‪ ,‬שסיפר לו שלמרות‬ ‫שהוא הובא למשפט אצל אחד השופטים המחמירים והקפדניים ביותר‪,‬‬ ‫בכל זאת שחררו השופט בלא סיבה מובנת‪ ,‬והסתפק בהבטחתו שלא ישוב‬ ‫לדרכו‪.‬‬ ‫‚‪ „ÚÏ‬ראה בזה סימן משמים שה' קיבל את תפילתו‪ ,‬והחל מאותו יום‪,‬‬ ‫שינה את דרכו הרעה והחל לילך בדרך טובים‪ ,‬בהדרכתו של ר' יעקב שהיה‬ ‫לו למורה דרך ולרבו המובהק‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬עידן ועידנים‪ ,‬באחד הימים שאל גלעד את ר' יעקב‪ ,‬מהיכן היה לך‬ ‫את הכח והעוז להבטיח לי את הבטחתך באותו ליל בבית המעצר‪.‬‬ ‫‪ Â·È˘‰‬ר' יעקב‪ ,‬אחד מלימודי האחרונים שלמדתי קודם מעצרי‪ ,‬היה‬ ‫פרשת השבוע‪ ,‬שנים מקרא ואחד תרגום ואחד פרש"י‪ ,‬שזו אף סגולה‬ ‫לאריכות ימים כפי שאמרו חז"ל בגמ'‪ ,‬וההבטחה שהבטחתיך לא היתה‬ ‫מכחי‪ ,‬אלא מדברי רש"י בפרשתינו‪.‬‬