Haichud Bechidud Ki Tetse 2009

‫לע"נ ר' שמעון יהודה בן הגה"צ ר' אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה‬

‫"‪."ÌÏÂÚÏ ÍÈÓÈ ÏÎ Ì˙·Ë ÌÓÏ˘ ˘¯„˙ ‡Ï‬‬

‫דברים כ״ג ז׳‪.‬‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬

‫·‪) ȯÙÒ‬פיסקא רנ״א( איתא‪” ,‬לא תדרש שלמם וטבתם‪ ,‬מכלל שנאמר )דברים‬ ‫כ׳ י׳( כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום‪ ,‬יכול אף כאן )בעמון‬ ‫ומואב( כן‪ ,‬ת״ל לא תדרש שלמם״‪.‬‬ ‫‪ ¯Â‡È·Â‬הדברים‪ ,‬שלכאורה היה הו״א שגם כאן גבי עמון ומואב‪ ,‬יש לדרוש‬ ‫בשלומם קודם למלחמה‪ ,‬וכפי שנצטוו כלפי שאר אומות‪ ,‬ולזה קמ״ל הכתוב‬ ‫כאן‪ ,‬שכלפי עמון ומואב אין לדרוש בשלומם כלל‪ .‬ולאו זה נמנה במנין הלאוין‬ ‫כלאו הנוהג לדורות‪ ,‬עי׳ בסהמ״צ להרמב״ם ל״ת נ״ו‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬כל המעיין תמה‪ ,‬הלא הכתוב ”כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת‬ ‫אליה לשלום״‪ ,‬שייך דוקא באותן אומות שמותר להלחם בהם‪ ,‬ובזה נצטוינו‬ ‫להקדים השלום למלחמה‪ .‬והנה עמון ומואב הלא נצטוינו שלא להלחם בהם‬ ‫כלל‪ ,‬שנאמר )דברים ב׳ ט׳( ”אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה״‪ ,‬וכן‬ ‫בעמון )שם י״ט(‪” ,‬וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם״‪ ,‬וא״כ מהיכי‬ ‫תיתי כלל שכלפי עמון ומואב יש לדרוש בשלומם‪ ,‬הלא בלא״ה אסור להלחם‬ ‫בהם‪ ,‬וא״כ נשאלת השאלה‪ ,‬אימתי שייך ציווי זה של ”לא תדרש שלמם״‬ ‫כלפי עמון ומואב לדורות‪ ,‬ולשם מה נאמר ציווי זה‪ ,‬כשאין שייך עמם צד‬ ‫מלחמה לעולם‪.‬‬ ‫‪ Ô·Â‬ברמב״ן כאן עמד על כך‪ ,‬וכתב שניתן לקיים ציווי זה בב׳ פנים‪ ,‬או בערים‬ ‫שכבשו עמון ומואב מאחרים‪ ,‬שבזה לא נצטוינו שלא להלחם בהם‪ ,‬כי ערים‬ ‫אלו אינם נחשבים משל ’עמון ומואב׳ לענין זה‪.‬‬ ‫‡‪ Â‬יתכן באופן שהם באים להלחם בנו‪ ,‬שאז אסור לדרוש בשלומם‪ ,‬אלא‬ ‫מצוה להחזיר להם מלחמה בלא לפתוח בשלום‪ ,‬לפי שהם פרצו הגדר‪ ,‬וכפי‬ ‫שביאר הרמב״ן גם בהשגותיו לסהמ״צ )סוף שכחת הלאוין‪ ,‬ד״ה עוד אחת(‪,‬‬ ‫עי״ש‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬המעיין ברמב״ם‪ ,‬יראה שהשמיט מצוות ל״ת ד׳אל תתגר בם׳ שנאמר‬ ‫בעמון ומואב‪ ,‬וטעם הדבר מבואר בסהמ״צ להרמב״ם )שורש הג׳‪ ,‬ד״ה ואני‬ ‫נפלא(‪ ,‬שכתב ”‪...‬ולא יספק בעל שכל‪ ,‬כי אלו כולם מצות נאמרו לו למשה‬ ‫צווי ואזהרה‪ ,‬אך כולם היו לפי שעה‪ ,‬ואינן נוהגות לדורות ולכן לא יימנו״‪.‬‬ ‫‪ ÌχÂ‬הרמב״ן בהשגותיו לסהמ״צ )שם(‪ ,‬חולק על דברי הרמב״ם‪ ,‬ודעתו‬ ‫שאיסור ד׳אל תתגר בם׳ בכלל מנין הל״ת‪ ,‬דודאי גם איסור זה נוהג לדורות‪,‬‬ ‫עי״ש מה שהוכיח כן בכמה ראיות‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬כידוע שלעתיד לבא יתווספו לירושת הארץ עוד ג׳ ארצות‪ ,‬והם הקיני‬ ‫הקנזי והקדמוני‪ ,‬שהם אדום עמון ומואב‪ ,‬וכדאיתא בב״ב )נ״ו א׳(‪ ,‬ובב״ר )מ״ד‬ ‫כ״ג(‪ ,‬ועוד‪ ,‬ומובא בשם הגר״ח מבריסק זצוק״ל‪] ,‬עי׳ חדושי הגר״ח השלם‬ ‫)סטנסיל‪ ,‬סי׳ קנ״ח ד״ה והנה בעיקר(‪ ,‬וכמו״כ עי׳ בקובץ ישורון )י״א(‪ ,‬מדור‬ ‫’שרי אש׳‪’ ,‬קובץ ענינים בסוגיות הש״ס׳ להגר״ח מבריסק זצוק״ל‪ ,‬מכתבי‬ ‫תלמידים‪ ,‬עמ׳ תצ״ב[‪ ,‬שמזה מוכח כשיטת הרמב״ם‪ ,‬שהלאו של ”אל תצר את‬ ‫מואב ואל תתגר בם״ אכן אינו אלא לשעה‪ ,‬שהרי לעתיד לבא יצטרכו להלחם‬ ‫בהם כדי לירש את ארצם‪ ,‬למרות שנאסרו במלחמה‪.‬‬ ‫‪ Î"ÚÂ‬לומר‪ ,‬שלא נאמר לאו זה אלא לשעתו‪ ,‬ובזה מבואר כוונת הרמב״ם‬ ‫בסהמ״צ הנ״ל‪ ,‬שלפיכך לא מנאו במנין המצוות‪ ,‬כיון שלאו זה בהכרח אינו‬ ‫נוהג לדורות‪ ,‬שהרי מצינו שלעתיד לבא ילחמו בהם‪.‬‬ ‫‪ ‡ˆÓÂ‬דלהרמב״ם לשיטתו‪ ,‬קושיית הרמב״ן מעיקרא ליתא‪ ,‬דכיון שסובר‬ ‫שאיסור ההתגרות והמלחמה בעמון ומואב אינו אלא ’לשעה׳‪ ,‬א״כ שפיר י״ל‬ ‫שהאיסור של ’לא תדרש שלמם׳ אכן מתקיים ’לדורות׳‪ ,‬וכפי שאכן מנה לאו‬ ‫זה בסהמ״צ וכנ״ל‪ ,‬והיינו דלאחר שהופקע האיסור להלחם בהם‪ ,‬הו״א שחזר‬ ‫דינם להיות כשאר אומות‪ ,‬שיש לפתוח תחילה בשלום‪ ,‬לזה קמ״ל קרא שאין‬ ‫לדרוש בשלומם ’לעולם׳‪ ,‬היינו גם לאחר שיופקע איסור המלחמה בהם‪.‬‬ ‫‪ ÂÏȇÂ‬הרמב״ן שהוזקק לתרוצו הנ״ל‪ ,‬שיש אופנים ששייך הלאו ד׳לא תדרש‬ ‫שלמם׳ גם לדורות‪ ,‬הוא לשיטתו‪ ,‬שאיסור ’אל תתגר בם׳ ג״כ נוהג לדורות‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫‪ ¯ÂÓ‡‰ÏÂ‬בדברי הרמב״ם‪ ,‬שמתקיים האיסור של ’לא תדרש שלמם׳ בכיבוש‬ ‫עמון ומואב לעתיד לבא‪ ,‬נמצא מבואר היטב סיפיה דקרא ”כל ימיך לעולם״‪,‬‬ ‫והוא ע״פ המבואר בברכות )י״ב ב׳( שדרשו חכמים לענין ק״ש‪...” ,‬׳ימי חייך׳‬ ‫העולם הזה‪’ ,‬כל׳ להביא לימות המשיח״‪ ,‬ועי׳ גם בבראשית )ג׳ י״ד( גבי קללת‬ ‫הנחש‪ ,‬שנאמר ג״כ ”ועפר תאכל כל ימי חייך״‪ ,‬וברבינו בחיי שם וכן בתולדות‬ ‫יצחק )למהר״י קארו דוד מרן הב״י( כתבו‪ ,‬שגם בזה יש לדרוש ’כל ימי חייך׳‪,‬‬ ‫לרבות שקללתו תהא כך גם לעתיד לבא‪ ,‬וכיוונו לזה גם הגר״א והמשך חכמה‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪ Î"‡Â‬באופן זה ניתן לדרוש גם כאן‪ ,‬ד״כל ימיך״ קאי לרבות לעתיד לימות‬ ‫המשיח‪ ,‬שאז שפיר יש מקום להאיסור של ”לא תדרש שלמם״ כאמור‪ .‬ויותר‬ ‫נראה‪ ,‬שאף לראב״ע ובן זומא שחולקים על חכמים בברכות שם גבי ק״ש‪,‬‬ ‫וסוברים שאין לדרוש כן על העתיד‪ ,‬מ״מ כאן י״ל דכו״ע מודו‪ ,‬משום שכאן‬ ‫נאמר גם ”לעולם״‪.‬‬

‫פרשת כי תצא ‪ -‬תשס"ט‬

‫גליון‬ ‫צ"ד‬

‫שנה‬ ‫שלישית‬

‫בחיקו של רשע גדלתי‪,‬‬ ‫וגם צוואה ממנו קיבלתי‪.‬‬ ‫לא נמניתי במנין היועצים‪,‬‬ ‫ואבי נמנה במנין הנביאים‪.‬‬ ‫מלך בזרעי חטא‪,‬‬ ‫ושר בהם טעה‪.‬‬ ‫רמז‪ :‬דמות הקשורה לפרשה‬ ‫תזכורת‪ :‬הקשר בין הדמות לפרשה הוא בהזכרתה או ברמיזתה בפרשה או בפרש"י‬

‫ראובן הביע באוזני ידידו שמעון‪,‬‬ ‫את התפעלותו מר׳ לוי‪ ,‬אשר למרות‬ ‫שלאחרונה הידלדל מצבו הכלכלי‪,‬‬ ‫ממשיך להלוותו כבשנים עברו‪ ,‬סך‬ ‫נכבד לצורך נישואי ילדיו‪.‬‬ ‫אני מקוה‪ ,‬אמר ראובן‪ ,‬שר׳ לוי יתאושש‬ ‫ויחזור למצבו הקודם‪ ,‬ואני גם מזכירו‬ ‫במיוחד בתפלת ’שמע קולנו׳‪ ,‬שהקב״ה‬ ‫יעזור לו‪.‬‬ ‫לפלא לי‪ ,‬טען שמעון לראובן‪ ,‬וכי אינך‬ ‫חושש כי בזה שהינך מתפלל עבורו‪,‬‬ ‫משום שהוא מלוה לך מכספו‪ ,‬עובר‬ ‫אתה על איסור ’ריבית דברים׳?!‬ ‫ריבית דברים‪ ,‬השיב ראובן‪ ,‬זה רק אם‬ ‫הנני אומר לו‪ ,‬דברים בשבחו‪ ,‬ומהלל‬ ‫אותו על ההלואה‪ ,‬לא כן בכך שהנני‬ ‫מתפלל עבורו‪ ,‬שבעצם זו חובתי עבור‬ ‫כל יהודי‪ ,‬כ״ש עבור מי שהיטיב עמי‪,‬‬ ‫והגם שלהודות לו בפה כדרך ההילול‬ ‫ושבח לא‪ ,‬הרי שתפלה להקב״ה איננה‬ ‫בכלל זה‪.‬‬ ‫‪ ,‡È‰ ‰Ï‡˘‰‬הצדק עם מי ?‬

‫שבת ל״ב א׳ ”לעולם אל‬ ‫יעמוד אדם במקום סכנה לומר‬ ‫שעושין לו נס‪...‬״‪.‬‬ ‫לפי״ז יש צורך ליישב עובדא‬ ‫באדם גדול מסויים‬ ‫‪? ‰ÈÓ Ú„˙‰‬‬ ‫]ואם תדע למי אמר ’ההוא סבא׳ ‪’ -‬וכי‬ ‫משנת חסידים הוא׳‪ ,‬תגלה מיהו[‪.‬‬

‫היכן מצינו שאדם‬ ‫שהתפלל תפלת חול‬ ‫ביו״ט‪ ,‬אינו צריך‬ ‫לחזור‪ ,‬ואם התפלל‬ ‫תפלת יו״ט צריך‬ ‫לחזור‪.‬‬

‫”וכן תעשה לכל אבדת אחיך״ )כ״ב ג׳(‪ ,‬ובריש ב״מ שנינו‪” ,‬שנים אוחזין בטלית ‪...‬זה אומר כולה שלי וזה‬ ‫אומר כולה שלי ‪...‬ויחלוקו״‪.‬‬ ‫‪.'ÈÏ˘ ‰ÈˆÁ’ ÌȯÓ‡ ÌȯÁ‡‰ ÌÈ˘Â ,'ÈÏ˘ ‰ÏÂÎ’ ¯Ó‡ „Á‡ ,'˙ÈÏË· ÔÈÊÁ‡ ‰˘Ï˘'· ÔÈ„‰ ‡‰È „ˆÈÎ‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫תשובה ל"מעשה רב"‬ ‫·˙˘‪‰˘ ˙ÎÒÓ ÏÈÁ˙‰Ï ‰ÏÈÁ˙ÎÏ ¯˙ÂÓ Ì‡ ‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫·˙‪Ó"Ú ,ÌÈÓȉ ˙Ú˘˙· ‰ÓÈÈÒÏ ‰ÂÂη ,ÊÂÓ˙ ˘„ÂÁ ˙ÏÈÁ‬‬ ‫˘‪¯‰ÓÓ˘ ÈÓ ÂÓÎ ‰Ê„ ‡ ,ÌÂÈÒ ˙„ÂÚÒ· ¯˘· ÏÂÎ‡Ï ÂÏÎÂÈ‬‬ ‫‪,‚"Ú˜Ò ‡"˜˙ 'ÈÒ ·"Ó· ¯‡Â·Ó˘ ,˙ÎÒÓ‰ ʇ ÌÈÈÒÏ Â„ÂÓÈÏ‬‬ ‫˘‡‪.1ÔÎ ˙¢ÚÏ ÔÈ‬‬ ‫בשו"ת רי"ט וויל או"ח סי' ל"ח‪ ,‬כתב "ומיהו הא נראה‪ ,‬דלא‬ ‫יתחיל מסכתא קטנה בערב פסח כדי להשלים בו ביום‪ ...‬אלא‬ ‫יתחיל המסכתא זמן מה קודם ערב פסח‪ ,‬כל יום איזה דפין עד‬ ‫שישלימנו בער"פ‪ ,‬ואע"ג דמכוין לכך נראה דשרי‪.‬‬ ‫וכן עשו אמו"ה הגאון מהר"י ]אייבשיץ[ נר"ו‪ ,‬בשבוע שחל‬ ‫ט"ב‪ ,‬שלמד מס' תענית במתכוין באיזה שעות‪ ,‬ואח"כ הי'‬ ‫סועד בבשר ויין‪ ,‬ואני הייתי מן הקרואים‪.‬‬ ‫שוב מצאתי בספר אליהו זוטא סי' תקנ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומזה תלמד‬ ‫נמי לסיום מסכתא‪ ,‬שאם לא נזדמן בלימודו הסיום‪ ,‬לא ימהר‬ ‫או יאחר‪ ...‬עכ"ל‪ ,‬והעולם לא נהגו כדבריו‪."...‬‬ ‫וע"ש שמוסיף לחדש בזה‪ ,‬וז"ל‪" ,‬ועוד נ"ל‪ ,‬דיכול אדם לשייר‬ ‫פורתא ממסכתא וסיום ביום אשר ישר וכשר בעיניו‪ ,‬וראי'‬ ‫לדברי מהא דאי' במו"ק דף ט' ע"א‪.2"...‬‬ ‫ומכל מקום מסיק‪ ,‬דזה רק בשאר ימות השנה‪ ,‬אבל לא‬ ‫בשביל ליפטר מתענית בכורים‪ ,‬וכן לא בשביל להרויח סיום‬ ‫בשבוע של ט"ב‪ ,‬אך עכ"פ בזה מיהא נוקט‪ ,‬דאם לומד כל‬ ‫המסכת באותו זמן‪ ,‬שפיר דמי‪ ,‬ודלא כפשטות דברי הא"ר‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ולכאו' יש מקום לומר‪ ,‬דהא"ר מיירי‪ ,‬באופן שנראה שעושה‬ ‫כן כתחבולה ליפטר מאיסור אכילת בשר‪ ,‬לא כן אם למד‬ ‫כדרכו תמיד‪ ,‬אלא שבחר ללמוד מס' קצרה‪ ,‬הא חזינן דלא‬ ‫תקנו רבנן לאסור בסעודת מצוה‪ ,‬הרי שעצם האכילה אין בה‬ ‫משום זלזול בדיני תשעת הימים‪.‬‬ ‫וכיון שגם לדעת הגריעב"ץ בסידורו‪ ,‬יש להקל גם לכוין‬ ‫הסיום ע"י תוספת שעות לימוד‪ ,‬או אפי' למהר בלימודו‪ ,‬אם‬ ‫עכ"פ לא נחסר מחמת זה מעיונו‪ .‬לכן אעפ"י שהא"ר דעתו‬ ‫לאסור בכה"ג‪ ,‬אמנם בנידו"ד דקיל טפי‪ ,‬וכמשנ"ת י"ל דגם‬ ‫הא"ר מודה‪ ,‬דאפשר לסמוך להקל‪ ,‬וכ"כ בערוך השלחן סי'‬ ‫תקנ"א סכ"ח‪ ,‬להקל בזה‪ ,3‬ולמעשה עדיין צ"ע‪.‬‬

‫תשובה ל"לחכימא ברמיזא"‬

‫"א"נ בשעת חורבן הבית‪ ,‬לא שייך דלא ליגרבו"‪ ,‬וברמב"ן כתב‬ ‫הטעם‪ ,‬משום דאז כולם הלכו בשבי‪ ,‬ולא הי' מזה חשש נוסף‪.‬‬ ‫עי' בתוספתא פ"ב דהוריות נוסח אחר לעובדא דידן‪,‬‬ ‫ובירושלמי שם דנתפס לקלון‪ ,‬וה"ז חמור כקטלא‪ ,‬וכמבואר‬ ‫בברייתא דגיטין נ"ז ב'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫וז"ל המאירי בגיטין מ"ה א'‪" ,‬וי"א שאותו שפדה‪ ,‬תלמיד‬ ‫היה‪ ,‬וצורבא מרבנן חייבין לפדותו בכל ממון שבעולם‪ ,‬וליכא‬ ‫למיחש משום איגרויי‪ ,‬שתורתו משמרתו‪ ,‬אע"פ שגרם החטא‬ ‫ונכשל עכשו ]שהרי נפל לשבי‪ ,‬וא"כ ליחוש שיפול עוד פעם[‪,‬‬ ‫וכ"ש שת"ח אין לו תמורה"‪.‬‬ ‫והרא"ש )גיטין פ"ד סי' מ"ד( כתב‪" ,‬וכן ת"ח שנשבה‪ ,‬בהא‬ ‫לא תקון‪ ,‬כדאמרי' בפ' הניזקין דר' יהושע פדה תינוק שבוי‬ ‫בדמים מרובים‪ ,‬לפי שראהו חריף ומפולפל‪ ,‬ואפשר שיהא‬ ‫אדם גדול‪ ,6‬וכ"ש מי שהוא כבר אדם גדול" ונפסק כן בטוש"ע‬ ‫יו"ד סי' רנ"ב‪.‬‬ ‫ובס' אהבת חסד פ"ו נתיב החסד אות י"ד‪ ,‬כתב הביאור בזה‪,‬‬ ‫וז"ל‪" ,‬דת"ח מותר לפדותו אפי' בדמים מרובים‪ ,‬ואין חוששים‬ ‫אצלו מפני תיקון העולם‪ ,‬והטעם‪ ,‬דעל מה שאנו מסייעים‬ ‫לת"ח אין לך תיקון העולם יותר מזה שממנו יוצא הוראה‬ ‫לישראל"‪.‬‬ ‫ויומתק לפי"ז דקדוק לשונו של ר"י בן חנניה בגיטין שם‪,‬‬ ‫"מובטחני בו שמורה הוראה בישראל"‪ ,‬והיינו שמשום כך‬ ‫שפיר אפשר לפדותו בכל ממון שבעולם‪.7‬‬ ‫‪ :ÊÓ¯‰Â‬מי שנישק ראשו של תינוק בשביל חכמתו‪.‬‬ ‫דבעירובין נ"ג ב' איתא "א"ר יהושע בן חנני' מימי לא נצחני‬ ‫אדם חוץ מאשה ותינוקת ותינוק וכו'‪ ,‬תינוק מאי היא‪ ,‬פ"א‬ ‫הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים‪,‬‬ ‫ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר‪ ,‬אמר לי‪ ,‬זו קצרה וארוכה‪,‬‬ ‫וזו ארוכה וקצרה‪ ,‬והלכתי בקצרה וארוכה‪ ,‬כיון שהגעתי‬ ‫לעיר‪ ,‬מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין‪ ,‬חזרתי לאחורי‪,‬‬ ‫אמרתי לו‪ ,‬בני‪ ,‬הלא אמרת לי קצרה‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬ולא אמרתי‬ ‫לך ארוכה‪ ,‬נשקתיו על ראשו‪ ,‬ואמרתי לו‪ ,‬אשריכם ישראל‬ ‫שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם"‪ .‬ומרומז‬ ‫כאן על ר' יהושע בן חנניה‪ ,‬דהוא ניהו בעל עובדא דגיטין‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ואשר גם כאן נתפעל מחכמתו של תינוק‪ ,‬עד שנשקו‬ ‫על ראשו‪.‬‬

‫תשובה ל"מבין חידות"‬ ‫·˙˘‪'‰Îȇ ˙ÏÈ‚Ó' ‡Â¯˜Ï Íȯˆ˘ ÂÈˆÓ ÔÎȉ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫·' ‪.‰Ê ¯Á‡ ‰Ê ÌÈÓÈ‬‬ ‫המדובר הוא במי שמתענה צום ט' באב ב' ימים זה אחר‬ ‫זה‪ ,‬כמש"כ בבאה"ט סי' תקנ"ח סק"ג וז"ל‪" ,‬כתב בשל"ה‪,‬‬ ‫דהמתענים ביום יו"ד יקראו איכה‪ ,‬וכתב המ"א‪ ,‬ונ"ל‪ ,‬דאם הם‬ ‫יו"ד לא יקראו בצבור‪."8‬‬

‫·˙˘‪‡„·ÂÚ ·˘ÈÈÏ Í¯Âˆ ˘È˘ Ï„‚ Ì„‡‰ ‰ÈÓ ‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫„‪¯˙È ÌÈÈ·˘‰ ˙‡ ÔÈ„ÂÙ Ôȇ" '· ·" ˙·Â˙η ˘"Ó ÌÚ 'È„È‬‬ ‫‪."ÌÏÂÚ‰ Ô˜È˙ ÈÙÓ Ô‰ÈÓ„ È„Î ÏÚ‬‬ ‫המדובר הוא בר' יהושע בן חנניה‪ ,‬כמ"ש בגיטין נ"ח א'‬ ‫"ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי‪,‬‬ ‫ואמרו לו‪ ,‬תינוק אחד יש בבית האסורים‪ ,‬יפה עינים‪ ,‬וטוב‬ ‫רואי‪ ,‬וקווצותיו סדורות לו תלתלים‪ ,‬הלך ועמד על פתח בית‬ ‫האסורים‪ ,‬אמר‪ ,‬מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים‪ ,‬ענה‬ ‫אותו תינוק‪ ,‬ואמר‪ ,‬הלא ה' זו חטאנו לו‪ ,‬ולא אבו בדרכיו‬ ‫הלוך‪ ,‬ולא שמעו בתורתו‪ ,‬אמר‪ ,‬מובטחני בו שמורה הוראה‬ ‫בישראל‪ ,‬העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון‬ ‫שפוסקין עליו‪ ,4‬אמרו‪ ,‬לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה‪,‬‬ ‫ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל‪ ,‬ומנו‪ ,‬רבי‬ ‫ישמעאל בן אלישע‪."5‬‬ ‫וכבר עמדו ע"ז בתוס' שם‪ ,‬וכתבו "כי איכא סכנת נפשות‬ ‫פודין שבויין יותר על כדי דמיהן וכו'‪ ,‬כ"ש הכא דאיכא קטלא‪,‬‬ ‫א"נ משום דמופלג בחכמה היה"‪.‬‬ ‫עוד תירצו בזה התוס' לעיל שם מ"ה א'‪ ,‬ד"ה דלא‪ ,‬וז"ל‪,‬‬

‫·˙˘‪‡˙ȇ„ ‡‰· ,ÌÈ¢‡¯‰ ˜ÏÁ˘ ‰Ó· ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫·‪‰¯È„˜' ‡Ï‡ ‰¯Â˙ ‰¯Ò‡ ‡Ï ,'ÌȯÎ ÈÏÂÚ‚'·˘ ,('‡ Â"Ú) Ê"Ú‬‬ ‫·˙ ‪‡˜Â„ ÔÈÚ·„ ‡ ,„·Ï· '‰ÏÈÏ ˙ÈÏ'· Ì‚ ÂÈȉ ̇ ,'‡ÓÂÈ‬‬ ‫‪„Á‡Î ÂÈ˙˘¯ÙÓ ÁÎÂÓ ‰¯Â‡ÎÏ ÔÎȉ ,'˙ÚÏ ˙ÚÓ' ˙ÂÚ˘ „"Î‬‬ ‫‪.ÌÈ„„ˆ‰Ó‬‬ ‫הנה בפרשתינו בענין מלחמת סיחון ועוג‪ ,‬נאמר )ב' כ"ה(‬ ‫"היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל‬ ‫השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך"‪.‬‬ ‫ובע"ז )כ"ה א'‪ ,‬וכ"ה בתענית כ' א'( למדו מפסוק זה‪,‬‬ ‫שבמלחמה זו של סיחון ועוג‪ ,‬עמדה לו חמה למשה כשיעור יום‬

‫‪ .1‬וכ"מ בבאה"ט שם סקל"ג‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ .2‬וכיון לזה מדעתו‪ ,‬בכף החיים סי' תקנ"א אות קס"א‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ .3‬וז"ל‪" ,‬ויש שלומדים לכתחלה מסכת כדי לעשות סיום בימים‬ ‫אלו‪ ,‬ודבר זה אפשר כדאי לעשות‪ ,‬שעי"ז יעסוק בתורה‪ ,‬מיהו‬ ‫אין לבקש על הסיום רק ת"ח השייכים ללימוד התורה‪ ,‬ואנחנו‬ ‫לא נהגנו בסיום‪ ,‬ואפי' כשיארע סיום בימים אלו‪ ,‬אנו מניחין‬ ‫הסיום עד אחר ת"ב‪ ,‬כדי שנוכל לשמוח בשמחת הסיום לכבוד‬ ‫התורה כראוי"‪.‬‬ ‫‪ .4‬לכאו' איך יכל להישבע כן‪ ,‬וכי יש בידו כל ממון שיתבעו‪,‬‬ ‫וביותר שהי' עני‪ ,‬כדאי' בברכות כ"ח א'‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' בתוס'‬ ‫בקידושין כ"ז א' ד"ה נתון‪.‬‬ ‫ואע"פ שלדעת הסה"ד )ערך 'ר"י בן חנניה'(‪ ,‬יש להוכיח ממתני'‬ ‫סופ"ב דמעשר שני‪ ,‬שר"ע העשיר את ריב"ח‪ ,‬הא זה הי' מסתמא‬ ‫אחר החורבן‪ ,‬דעד אז גם ר"ע הי' עני‪ ,‬דבן מ' שנה התחיל ללמוד‪,‬‬ ‫כדאי' באדר"נ פ"ו‪ ,‬ולאחר י"ג שנה התחיל ללמד ברבים‪ ,‬ומבואר‬ ‫בכתובות ס"ג א' שרק לאחר שלימד כ"ד שנה‪ ,‬וחזר לעירו עם‬ ‫כ"ד אלף תלמידיו‪ ,‬התיר לכלבא שבוע את נדרו‪ ,‬וגילהו שהוא‬ ‫חתנו‪ ,‬ור"ע נהרג בחורבן ביתר‪ ,‬נ"ב שנה אחר החורבן‪ ,‬וא"כ‬ ‫בזמן החורבן הי' בן יותר משישים‪ ,‬שהרי ימיו ק"כ שנה )כדאי'‬ ‫בספרי‪ ,‬האזינו(‪ ,‬ובזמן שהתיר נדרו של כלבא שבוע הי' כבן‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬ורק אח"כ יהב לי' פלגא ממוני'‪ ,‬ואע"פ שבנדרים‬ ‫נ' א' מבואר שנתעשר מעוד דברים‪ ,‬אבל כל זה הי' רק לאחר‬ ‫שכבר ריבץ תורה לרבים‪.‬‬ ‫וכ"מ בח"א מהרש"א בנדרים שם‪ ,‬דעוד הרבה קודם לכן‪ ,‬תיכף‬ ‫כשנתחתן עם בת כלבא שבוע‪ ,‬הי' זה לאחר החורבן‪ ,‬ולכן‬ ‫הבטיחה עטרת 'ירושלים של זהב'‪ ,‬וע"ש הכתוב 'אם לא אעלה‬

‫את ירושלים על ראש שמחתי' ע"ש ]וראה מש"כ בעזה"י בגליון‬ ‫נ"ד‪ ,‬בתשובה ל'מעשה רב' לענין תליית תמונת 'הכותל המערבי'‬ ‫במקום 'זכר לחורבן'‪ ,‬ויל"ד עפ"י דברי המהרש"א‪ ,‬ואכ"מ[‪.‬‬ ‫והנראה לומר בעזה"י‪ ,‬דבתענית י"ט א'‪ ,‬אשכחן כה"ג בחוני‬ ‫המעגל‪ ,‬שבעת עצירת גשמים‪" ,‬עג עוגה‪ ,‬ועמד בתוכה‪ ,‬ואמר‬ ‫לפניו‪ ,‬רבש"ע בניך שמו פניהם עלי‪ ,‬שאני כבן בית לפניך‪ ,‬נשבע‬ ‫אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך"‪.‬‬ ‫ואיתא עלה בגמ' "שלח לו שמעון בן שטח‪ ,‬אלמלא חוני אתה‬ ‫גוזרני עליך נידוי ]ובדף כ"ג א' נוסף‪ [:‬שאילו שנים כשני אליהו‪...‬‬ ‫]דהיינו שאם מצד מעשיהם‪ ,‬אין ישראל ראויין לגשמים בדומה‬ ‫לדורו של אחאב‪ ,‬ולא ירדו גשמים[‪ ,‬לא נמצא ש"ש מתחלל‪...‬‬ ‫אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך‬ ‫רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו‪ ,‬ועליך‬ ‫הכתוב אומר‪ ,‬ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך"‪.‬‬ ‫ופירש המפרש ]המכונה רש"י[ שם כ"ג א'‪' ,‬נמצא ש"ש מתחלל‬ ‫על ידך‪ ,‬דזה או זה בא לידי שבועת שוא'‪ ,‬ומבואר עכ"פ שבגלל‬ ‫שהוא כבן המתחטא לפני המקום‪ ,‬מובטח הוא ששבועתו‬ ‫תתקיים‪.‬‬ ‫והנה בעובדא דגיטין י"ל‪ ,‬דרק ר"י בן חנני'‪ ,‬שהי' מקורב לבי‬ ‫קיסר )כדאי' בתענית ז' א' נדרים נ' ב'‪ ,‬ועוד מקומות שציין‬ ‫בסה"ד‪ ,‬בערכו‪ ,‬ממקורות רבים בדברי חכמינו ז"ל(‪ ,‬הוא יכל‬ ‫ללכת לעיר רומי‪ ,‬ורק לאוזנו נתגלה דבר התינוק‪ ,‬ורק בידו‬ ‫הי' לפדותו‪ ,‬ויען שמע דברי הפסוק יוצאים מפי התינוק‪ ,‬והבין‬ ‫בדעתו הרמה והנשגבה‪ ,‬כי אותו תינוק לגדולות נוצר‪ ,‬עד שהי'‬ ‫אצלו ברור כמו שאמר '‪ · ÈÁË·ÂÓ‬שמורה הוראה בישראל'‪.‬‬ ‫ע"כ לא נמנע מלהישבע‪ ,‬שהוא בדוקא יפדהו בכל ממון שפוסקין‬

‫תשובות ל"מענינא דסדרא"‬

‫שלם‪ ,‬דהכי איתא שם‪" ,‬תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע‪,‬‬ ‫כך עמדה לו חמה למשה‪ ,‬ולנקדימון בן גוריון‪ .‬יהושע‪ ,‬קראי‪,‬‬ ‫נקדימון בן גוריון‪ ,‬גמרא‪ ,‬למשה מנלן‪ ,‬אתיא אחל אחל‪ ,‬כתיב‬ ‫הכא אחל תת פחדך‪ ,‬וכתיב התם ביהושע )יהושע ג' ז'( אחל‬ ‫גדלך"‪ ,‬ועי"ש עוד למודים בזה‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬כשם שביהושע מצינו להדיא שעמדה לו החמה‬ ‫כשיעור יום שלם‪ ,‬שנא' )יהושע י' י"ג( "וידם השמש ‪...‬ויעמד‬ ‫השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים"‪ ,‬א"כ ה"נ‬ ‫במשה כן היה‪ ,‬שהרי ילפינן בגז"ש כאמור‪.‬‬ ‫והנה ידוע קושיית הרמב"ן בפ' מטות )במדבר ל"א כ"ג( גבי‬ ‫מלחמת מדין‪ ,‬מדוע לא מצינו שחייבה התורה הגעלת כלים‬ ‫לאחר מלחמת סיחון ועוג‪ ,‬כמו שחייבה אחר מלחמת מדין‪,‬‬ ‫וכן הקשו מפרשים רבים‪ ,‬ונאמרו בזה כו"כ תרוצים‪ ,‬ועי"ש‬ ‫ברמב"ן מה שתירץ בזה‪.‬‬ ‫ויעוין להגאון בעל 'חשק שלמה' בהגהותיו ליו"ד )סי'‬ ‫ק"ג ס"ה( שכתב‪...." ,‬אכן לו"ד הרמב"ן ז"ל‪ ,‬היה נ"ל לישב‬ ‫בפשיטות‪ ,‬דהא אמרינן בתענית )שם(‪ ,‬דעמדה לו חמה למשה‬ ‫בעת מלחמת סיחון ועוג‪ ,‬וכמו שעמדה לו ליהושע‪ ,‬משום‬ ‫דאתיא 'אחל' 'אחל'‪ ,‬וא"כ היה אותו היום נמשך כ"ד שעות‬ ‫לכה"פ‪ ,‬וא"כ כשבאו לביתם בלילה‪ ,‬כבר נעשו כל הכלים‬ ‫לפגם‪ ,9‬דהא מסתמא בעת המלחמה לא היה פנאי לבשל בתוך‬ ‫הכלים‪ ,‬ולא אסרה התורה אלא קדירה בת יומא‪.‬‬ ‫ואמנם כ"ז לדידן‪ ,‬דתליא ב'כ"ד שעות'‪ ,‬אבל לר"ת דסובר‬ ‫ד'לילה' פוגם‪ ,‬אפשר ד'יום' אינו פוגם כלל‪ ,‬ואפי' נמשך כ"ד‬ ‫שעות‪."...‬‬ ‫וכדברים אלו ממש כתב ג"כ בספר 'אור חדש' )להג"ר רבי‬ ‫אלעזר קאליר זצ"ל‪ ,‬בחדושי פסחים מ"ד ב' בתוד"ה ורבנן(‪,‬‬ ‫ובסיום דבריו שם כתב‪" ,‬ואחר הצעתי דבר זה‪ ,‬שמעתי‬ ‫שכוונתי בזה לדעת הגדול ה"ה הגאון החסיד אב"ד ור"מ דק"ק‬ ‫פראג מוהר"י לנדא נ"י"‪) ,‬ה"ה בעל הנודע ביהודה(‪ ,‬והובאו‬ ‫הדברים בצל"ח חולין י"ז א' מחדושי נכד המחבר שם‪.‬‬ ‫המורם מכ"ז‪ ,‬שנמצינו למדים רמז נפלא בפרשתן‪ ,‬כהשיטות‬ ‫דבעינן 'מעת לעת'‪ ,‬דע"י שעמדה לו חמה למשה יום שלם‬ ‫'מעת לעת'‪ ,‬במלחמת סיחון ועוג‪ ,‬לכן א"ש שלא הוצרכו‬ ‫להגעלת כליהם מדין תורה‪ ,‬לפי שנפגמה בליעתם במשך הזמן‬ ‫שעמדה החמה מעל"ע‪ ,‬דאילו להשיטות דבעינן 'לינת לילה'‬ ‫בדוקא‪ ,10‬הדרא הקושיא‪ ,‬למה לא הוצרכו להגעלה במלחמה‬ ‫זו‪ ,‬כמו במלחמת מדין‪.11‬‬ ‫ואמנם יש כמה פנים לדחות ראיה זו‪ ,‬חדא‪ ,‬דלהאמור צ"ל‬ ‫שבמלחמת מדין אכן כבר בו ביום נסתיימה המלחמה‪ ,‬ולעת‬ ‫ערב היו פנויים לבשל‪ ,‬ולכן שם בדוקא הוצרכו להגעלה מן‬ ‫התורה‪ ,‬כיון שהיו הכלים בני יומן‪ ,‬ואולם עי' משכ"ת בזה‬ ‫הגאון ר"י אייבשיץ בפלתי )יו"ד ק"ג סק"ו( "‪...‬דרחוק במציאות‬ ‫דיהיה כל מלחמות מדין ביום אחד‪ ,‬ובו ביום שבו למחנה ובו‬ ‫ביום נצטוו על הגעלה‪ ,‬כי אם היה כ"כ קרוב מדין ממחנה‬ ‫ישראל‪ ,‬מה זו שמסרו י"ב אלפים‪ ,‬ומה זה שנאמר ויצבאו‬ ‫על מדין‪ ,‬הלא לפי זה מוכרח להיות קרוב ונראה למחנה עד‬ ‫שיהיה הכל ביום אחד‪ ,‬ודבר זה רחוק בשכל‪."...‬‬ ‫אך דהחשק שלמה )שם( כתב עליו‪" ,‬ודברי הפלתי בכאן צ"ע‪,‬‬ ‫ולא ירדתי לסוף דעתו‪ ,‬דמנ"ל דהיה נמשך כמה ימים‪ ,12‬ועוד‬ ‫דהא מ"מ היו צריכים להגעיל כשבשלו בלילה‪ ,‬בעת ששבתו‬ ‫מהמלחמה‪ ,‬ודבריו צ"ע"‪.‬‬ ‫עוד יש לדחות‪ ,‬דהלא כיון שמלחמת סיחון ועוג היתה קודם‬ ‫מלחמת מדין‪ ,13‬וא"כ למרות שעצם איסור אכילת דברים‬ ‫האסורים נאמרו להם קודם לכן בסיני‪ ,‬אבל ענין הגעלת‬ ‫בליעת הכלים‪ ,‬לכאו' י"ל שלא נתחדש להם‪ ,‬עד אחר מלחמת‬ ‫מדין‪ ,‬וכמש"כ הפלתי )שם( "‪...‬אלא דזהו דצריך הגעלה הוא‬ ‫חידוש שחידש אלעזר בשם משה‪ ,‬כמ"ש )בע"ז ס"ז ב'‪ ,‬ועוד(‪,‬‬ ‫דאי אפשר דלא פגמה פורתא‪ ,14‬וא"כ טרם שנתן זה הוראה‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬וכאשר כן הי'‪ ,‬שפדאהו בממון הרבה‪ ,‬בחסדו ית'‪ ,‬אשר‬ ‫מקיים דברי החסידים בתפלתם )עי' שבת נ"ט ב'‪ ,‬תענית ט"ז‬ ‫א'‪ ,‬כ"ג ב'‪ ,‬ב"ב קט"ז א'‪ ,‬ועי' ברכות ל"ד ב'‪ ,‬ועמ"ש בעזה"י‬ ‫בגליון ע"ו‪ ,‬בתשובה ל'לחכימא ברמיזא'(‪.‬‬ ‫]ויומתק הענין‪ ,‬אשר כעין הפסוק דאיתמר במתני' דתענית‬ ‫הנ"ל על חוני המעגל‪ ,‬איתמר נמי במתני' פ"ב דאבות מ"ח על‬ ‫ר"י בן חנניה ‪' -‬אשרי יולדתו'[‪.‬‬ ‫‪ .5‬עי' במהר"ם שיף דשקיל וטרי מאיזה ר"י בן אלישע מירי‪,‬‬ ‫דלא מסתבר לפי הענין‪ ,‬שהוא אותו שהי' כה"ג‪ ,‬אמנם עי'‬ ‫בר"נ גאון ברכות כ"ז ב'‪ ,‬דהוא אותו אחד‪ ,‬וכ"כ במגן אבות‬ ‫להרשב"ץ‪ ,‬אבות פ"א מט"ז‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ויש בענין זה סתירות לכאו' בסדרי הזמנים‪ ,‬אם נאמר שאותו‬ ‫אחד הוא‪ ,‬עי' ברכות ז' א' ובהג' מהריעב"ץ שם‪ ,‬וראה ברכות‬ ‫נ"ח ב' ובהג' הגר"א לנדא ]בעל יד המלך[ שם‪ ,‬וראה עוד בתוס'‬ ‫ביבמות ק"ד ב' ד"ה ארור‪ ,‬ובהג' מהריעב"ץ שם‪ ,‬ועי' גם בתוס'‬ ‫במנחות ס"ד ב'‪ ,‬וע"ע בס' 'ערכי תנאים ואמוראים' ]לר"י בר‬ ‫קלונימוס‪ ,‬רבו של הרוקח[‪ ,‬כרך ב' עמ' תש"י‪-‬תשט"ו‪ ,‬שמאריך‬ ‫בענין זה טובא‪ ,‬וראה גם בספר יוחסין‪ ,‬ובסדר הדורות בערך‬ ‫ר"י בן אלישע‪.‬‬ ‫‪ .6‬עי' תוס' בכתובות ס"ג א' ד"ה אדעתא דגברא רבה‪ ,‬וצע"ק‪.‬‬ ‫‪ .7‬וידוע העובדא ממהר"ם מרוטנבורג )ראה 'שם הגדולים'‬ ‫להגאון החיד"א‪ ,‬ח"א בערך מהר"ם מרוטנבורג(‪ ,‬ועיין מש"כ‬ ‫המהרש"ל בים של שלמה‪ ,‬גיטין פ"ד סי' ס"ו‪ ,‬וז"ל‪' ,‬שמעתי‬ ‫על מהר"ם מרוטנבור"ק ז"ל‪ ,‬שהי' תפוס במגדל אייגזהם כמה‬ ‫שנים‪ ,‬והשר תבע מן הקהילות סך גדול‪ ,‬והקהלות היו רוצים‬ ‫לפדותו‪ ,‬ולא הניחם‪ ,‬כי אמר אין פודין השבויים יותר מכדי‬

‫היו מבשלים בכלי מדין‪ ,"...‬וא"כ כ"ש מקודם לכן במלחמת‬ ‫סיחון ועוג‪ ,‬שלא היו צריכין הגעלה‪ ,‬לפי שלא נתחדש עדיין‬ ‫הלכה זו‪.15‬‬ ‫עוד יש לדחות‪ ,‬ע"פ דברי המשך חכמה בפ' מטות )ל"א כ"א(‪,‬‬ ‫גבי מלחמת מדין שכתב‪..." ,‬דבאמת לא אסרה תורה רק קדרה‬ ‫בת יומא‪ ,‬וכאן חנו שבעת ימים‪ ,‬ואיך הואי 'בת יומא'‪ ,‬רק‬ ‫המן היה 'מחליא לשבח'‪ ,‬ואז היה אסור אף קדרה שאינה בת‬ ‫יומא‪.16"...‬‬ ‫הרי שיתכן דאף אם מצד שיעור הזמן‪ ,‬הטעם בכלי נפגם‪,‬‬ ‫מ"מ עדיין יוצרכו הגעלה מן התורה‪ ,‬והוא מחשש שיבשלו בה‬ ‫דברים שמעוררים הטעם הפגום ומשביחים אותו‪ ,‬וא"כ כמו‬ ‫במדין ה"נ זה שייך גם בכלי סיחון ועוג‪ ,‬שהרי גם שם עדיין היו‬ ‫נזונים מן המן‪ ,‬וכך היה דרכם שהיו דכים במדוכה ומבשלים‬ ‫בפרור‪ ,‬כמפורש בקרא )במדבר י"א ח'‪ ,‬וברש"י "בפרור‪,‬‬ ‫קדרה"(‪ ,‬וכיון שבכח המן היה להשביח הבליעות שבכלים‪,‬‬ ‫משום כך הוא שהוצרכו להגעלה בכלי מדין‪ ,‬וא"כ ה"נ בכלי‬ ‫סיחון ועוג‪ ,‬ע"כ א"א לומר דמה שלא נצטוו אז בהגעלתם הוא‬ ‫מצד שנפגם במעת לעת‪ ,‬שהרי המן היה משביחו‪ ,‬ושוב אין‬ ‫מזה ראיה להנ"ל‪.‬‬ ‫ובלא"ה אין מקום להראיה‪ ,‬להשיטות דלמ"ד לינת לילה הוא‬ ‫רק לקולא‪ ,‬דכ"ש דמהני מעת לעת‪ ,‬וכמש"כ כמה אחרונים‪,‬‬ ‫וכ"נ במאירי ע"ז ס"ז ב' )ד"ה בכמה שעות( עי"ש‪.‬‬

‫תשובה ל"מענינא דתעניתא"‬ ‫·˙˘‪‰˙‡ ÌÈÓÈÈ˜Ó ÌÏÂ΢ ,‰ÂˆÓ ÂÈˆÓ ÔÎȉ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪,‰Ê‰ ÔÓÊ· Ì‚ ˙‚‰Â˘ ÌÚˉ˘ ‡"È ,‰˘· ¯ÂÙÒ Ôȇ ÌÈÓÚÙ‬‬ ‫‪„ÁÂÈÓ‰ ÌÂÈ· ‡˜Â„ ,˙‡Ê ˙¯ÓÏ ,'˘„˜Ó‰ ‰·È ‰¯‰Ó' Ì¢Ó‬‬ ‫‪.‰˙‡ ÌÈÓÈȘӉ ÌÈËÚÓ ,'˘„˜Ó‰ ˙È· Ô·¯ÂÁ' ÏÚ ˙ÂÏÈ·‡Ï‬‬ ‫המדובר הוא במצוות 'נטילת ידים' לסעודה‪ ,‬וכמבואר במ"ב‬ ‫)סי' קנ"ח סק"א( "טעם תקנת נטילה הוא משני דברים‪ ,‬אחד‬ ‫מפני סרך תרומה‪ ,‬והיינו כיון דידים עסקניות הן‪ ,‬ונוגעים בכל‬ ‫דבר‪ ,‬ובזמן שהיה נוהג טומאה וטהרה והכהנים אכלו תרומה‪,‬‬ ‫היו צריכין ליטול ידיהם מדברי סופרים קודם אכילת תרומה‪,‬‬ ‫כדי שלא יטמאוה בנגיעתן‪ ,‬וכדי שיהיו רגילין הכהנים בזה‪,‬‬ ‫גזרו ג"כ על כל איש ישראל האוכל פת שאסור לאכול עד‬ ‫שיטול ידיו‪.‬‬ ‫וגם עכשיו שאין הכהנים אוכלין תרומה מפני הטומאה‪ ,‬לא‬ ‫בטלה תקנה זו‪ ,‬כדי שיהיו רגילים בני ישראל‪ ,‬כשיבנה בהמ"ק‬ ‫ב"ב‪ ,‬לאכול בטהרה‪."...‬‬ ‫ומקור דברים אלו בלבוש )שם ס"א( "‪...‬ואע"ג שאין עכשיו‬ ‫לנו תרומה‪ ,‬לא בטלה הגזירה‪ ,‬משום שיבנה בית המקדש‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬ונחזור לארצינו‪ ,‬ויהי לנו תרומה ונדע ליזהר‬ ‫בה"‪.‬‬ ‫וכ"כ גם בשו"ע הרב )שם( "‪...‬וגם עכשיו שאין הכהנים‬ ‫אוכלין תרומה מפני הטומאה‪ ,‬לא בטלה תקנה זו‪ ,‬כדי שיהיו‬ ‫רגילים בני ישראל‪ ,‬כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו‪,‬‬ ‫לאכול בטהרה"‪.‬‬ ‫ומצוות נטילת ידים לסעודה‪ ,‬שנתקנה משום 'מהרה יבנה‬ ‫המקדש'‪ ,‬מעטים המקיימים אותה בתשעה באב‪ ,‬שהרי רובם‬ ‫בתענית‪ ,‬ורק מעטים שאינם מתענים‪ ,‬מפני חולי וכיו"ב‪.‬‬

‫תשובה ל"כתב חידה"‬ ‫‪] Á«˜Ã‬בן ְר ַמ ְליָהוּ["‪.‬‬ ‫‪Ù‬‬ ‫מי אני‪∆ " :‬‬ ‫„‪ :‰¯Â˘˜‰ ˙ÂÓ‬רש"י דברים ג' ד'‪" ,‬חבל ארגב‪ .‬מתרגמינן‬ ‫בית פלך טרכונא‪ .‬וראיתי תרגום ירושלמי במגילת אסתר‬ ‫קורא פלטין תרכונין‪ ,‬למדתי‪ ,‬חבל ארגוב הפרכיא ]של[ היכל‬ ‫מלך‪ ,‬כלומר שהמלכות נקראת על שמה‪ ,‬וכן את הארגב‬ ‫דמלכים )מ"ב ט"ו כ"ה(‪ ,‬אצל היכל מלך הרגו ‪‰ÈÏÓ¯ Ô· Á˜Ù‬‬ ‫לפקחיה בן מנחם"‪.‬‬

‫דמיהם‪.‬‬ ‫ותמה אני‪ ,‬מאחר שהיה תלמיד חכם מופלג‪ ,‬ולא היה כמותו‬ ‫בדורו בתורה ובחסידות‪ ,‬שרי לפדותו בכל ממון שבעולם‪ ,‬ואם‬ ‫מרוב ענותנותו לא רצה להחזיק עצמו לתלמיד חכם מופלג‪,‬‬ ‫מ"מ היה לו לחוש על ביטול תורה‪ ,‬כאשר כתב בעצמו‪ ,‬שהוא‬ ‫היה יושב בחושך וצלמות בלי תורה ואורה‪ ,‬והיה מקונן שלא‬ ‫היו אצלו ספרי הפוסקים והתוספות‪ ,‬ואיך לא היה חש לעון‬ ‫ביטול תורה‪ ,‬מאחר שרבים צריכים לו‪.‬‬ ‫ובודאי דעתו היה‪ ,‬שאם יפדו אותו‪ ,‬יש למיחש‪ ,‬שלא יעשו כן‬ ‫כל השרים‪ ,‬לתלמיד חכם המופלג שבדור‪ ,‬עבור רוב הממון‪ ,‬עד‬ ‫שלא יספיק ממון הגולה לפדותם‪ ,‬ותשתכח התורה מישראל‪ .‬כי‬ ‫גם שמעתי שהיה בדעת אותו הצורר לתפוס גם הרא"ש תלמידו‪,‬‬ ‫ונודע לו‪ ,‬וברח לטוליטילא‪ ,‬ונצול ברחמיו וברב חסדיו‪ .‬ומשום‬ ‫הכי אמר החסיד‪ ,‬מוטב שתאבד מעט חכמה היתרת מישראל‪,‬‬ ‫ממה שתאבד חכמת התורה עיקר‪ ,‬וזה האות‪ ,‬שאז פסקה אותו‬ ‫הדבר והשמד לתפוס חכמי הגולה' ע"כ‪.‬‬ ‫‪ .8‬י"ל הטעם בזה‪ ,‬דברבים יש לחוש משום לא תתגודדו‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫מבואר בשע"ת בשם תשובות כנה"ג‪ ,‬דהרוצים להתענות ב'‬ ‫ימים‪ ,‬דוקא החמשה עינויים‪ ,‬משא"כ לבטל עצמו מד"ת‪ ,‬או‬ ‫שלא להניח טלית ותפילין‪ ,‬אין לו רשות לבטל‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ .9‬והיינו מצד שעבר כ"ד שעות מהיום‪ ,‬אבל לאו משום שהיה‬ ‫מקצת לילה‪ ,‬דהא גמירי להו להפוסקים בדעת ר"ת דבעינן לילה‬ ‫שלם‪ ,‬עי' ש"ך יו"ד ק"ג סקי"ט‪ ,‬ועוד פוסקים שם‪.‬‬ ‫‪ .10‬וס"ל מאידך שארץ סיחון ועוג לא נתקדשה בקדושת‬ ‫א"י‪ ,‬שלא הותרו להם דברים הטמאים‪ ,‬עי"ש ברמב"ן ובחשק‬ ‫שלמה‪.‬‬

‫‪ – È˙·˘È ÈÎÏÓ ‡ÒÎ ÏÚ‬שפקח ישב על כסא המלכות של‬ ‫ְפּ ַק ְחיָה בן מנחם מלך ישראל‪.‬‬ ‫שפקחיה בן מנחם היה מלך ישראל‪ ,‬מפורש בפסוק במ"ב‬ ‫ט"ו כ"ב‪" ,‬וישכב מנחם עם אבתיו וימלך פקחיה בנו תחתיו"‪.‬‬ ‫ופקח היה שלישו של פקחיה‪ ,‬כמפורש בפסוק שם שם כ"ה‪,‬‬ ‫"‪...‬פקח בן רמליהו שלישו‪."...‬‬ ‫ופקח מרד בפקחיה וישב על כסא מלכותו‪ ,‬גם זה מפורש‬ ‫שם‪" ,‬ויקשר עליו פקח בן רמליהו שלישו ויכהו בשמרון‬ ‫בארמון בית המלך‪ ...‬וימיתהו וימלך תחתיו"‪.‬‬ ‫ושנות מלכותו של פקח היו עשרים שנה‪ ,‬כמפורש שם שם‬ ‫כ"ז‪" ,‬בשנת חמשים ושתים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקח‬ ‫בן רמליהו על ישראל בשמרון עשרים שנה"‪.‬‬ ‫˘‚‪ – È˙‚¯‰ Âȯ·Ȃ ˙‡ Ì‬שפקח הרג את פקחיה וגם את‬ ‫גיבוריו‪.‬‬ ‫שפקח הרג את פקחיה‪ ,‬מפורש בפסוק במ"ב ט"ו כ"ה‪,‬‬ ‫"ויקשר עליו פקח בן רמליהו שלישו ויכהו בשמרון בארמון‬ ‫בית המלך‪ ...‬וימיתהו וימלך תחתיו"‪.‬‬ ‫ופקח הרג גם את גיבורי פקחיה‪ ,‬חמשים איש מבני גלעד‪,‬‬ ‫וגם את האריה והארגב‪ ,‬שכך ביאר האברבנאל את דברי הפסוק‬ ‫אַריֵה‬ ‫אַר ּגֹב ואת ָה ְ‬ ‫שם‪" ,‬ויכהו בשמרון בארמון בית המלך את ְ‬ ‫ועמו חמשים איש מבני גלעדים וימיתהו וימלך תחתיו"‪" ,‬כי‬ ‫הנה פקח בן רמליהו קשר על פקחיה ויכהו בשמרון בארמון‬ ‫בית המלך‪ ,‬ועמו הרג את ארגב ואת האריה‪ ,‬שהיו שני גבורים‬ ‫שהיו עומדים תמיד סביבו שהיו שמותיהם כן‪ ,‬ומלבד אלו היו‬ ‫עמו‪ ,‬ר"ל עם פקחיה‪ ,‬חמשים איש מבני גלעדים‪ ,‬ועם כל זה‬ ‫המיתו פקח בן רמליהו וימלך תחתיו"‪ ,‬וכעי"ז כתב המלבי"ם‪,‬‬ ‫אך בשינוי קטן‪ ,‬שארגב היה הגבור‪ ,‬ועמו עמד אריה טורף‪,‬‬ ‫"את ארגב‪ֵ .‬שם גבור שעמד בארמון המלך ועמו אריה למוד‬ ‫לטרוף טרף כל הנכנס שלא ברשות‪ ,‬ועם ארגב היו חמשים‬ ‫מבני גלעד"‪.‬‬ ‫איברא‪ ,‬שרבים מרבותינו פירשו שאריה וארגב היו אלו‬ ‫שקשר על פקחיה‪ ,‬וכפי שכתב‬ ‫לקשר ָ‬ ‫שהצטרפו עם פקח ֶ‬ ‫הרלב"ג שם‪" ,‬אחשוב שארגוב קרא הממונה על כל חבל ארגוב‪,‬‬ ‫והאריה קרא גבור אחר‪ ,‬יקראוהו אריה על צד ההשאלה לרוב‬ ‫גבורתו‪ .‬והנה קשר עליו פקח עם שני אלו השרים‪ ,‬והיו עמו‬ ‫גם כן חמשים איש מבני גלעדים‪ ,‬כי לבני גלעד היה חבל‬ ‫ארגוב לפי מה שאחשוב"‪ ,‬וכעי"ז כתב הרד"ק‪ ,‬והמצוד"ד‪ ,‬ואף‬ ‫האברבנאל הביא כן בתורת 'ואפשר לפרש'‪.‬‬ ‫וע"ע ברש"י שם שביאר שארגב הכוונה על הארמון‪" ,‬כל‬ ‫ארגוב לשון פלטין החשובין‪] ...‬וכך ביאור דברי הפסוק‪ ,‬שפקח‬ ‫הרגו[ בארמון הגדול אשר אצל הארגוב"‪ .‬וכעי"ז ביאר אודות‬ ‫האריה‪ ,‬שאין זה אדם‪" ,‬יש לומר שהיה אריה של זהב עומד‬ ‫באותו ארמון"‪.‬‬ ‫·‪ – ‰·È˘È ·È˘ÂÓ‰ ˙‡Â· ˙·˜Ú‬שבעקבות נבואתו של‬ ‫ישעיה הנביא שהושיב ישיבה על פתחו של חזקיהו‪ ,‬אירע‬ ‫כדלהלן‪.‬‬ ‫שישעיה הושיב ישיבה על פתחו של חזקיהו‪ ,‬כדאיתא‬ ‫בעירובין כ"ו א'‪..." ,‬אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪ ,‬מלמד‬ ‫שחלה חזקיה‪ ,‬והלך ישעיהו והושיב ישיבה על פתחו‪,"...17‬‬ ‫ופרש"י שם‪" ,‬להושיב ישיבה של תלמידים לעסוק בתורה על‬ ‫פתחו‪ ,‬שלא יהא רשות למלאך המות ליכנס שם"‪.‬‬ ‫ובעקבות נבואתו אירע כדלהלן‪.‬‬ ‫‪ – ‡¯˜ ‡È·΢ „¯ÂÓ‰ È‚¯‰‬שבעקבות נבואתו של ‪...‬‬ ‫הנביא‪ ,‬מרד הושע בן ֵא ָלה בפקח והרגו‪.‬‬ ‫שהושע בן אלה מרד בפקח והרגו‪ ,‬מפורש בפסוק במ"ב‬ ‫ט"ו ל'‪" ,‬ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו‬ ‫וימיתהו וימלך תחתיו‪ ."...‬וכתב האברבנאל שם‪" ,‬וכאשר‬ ‫ראו העם הרעה הגדולה הזאת שבא בימי פקח בן רמליהו‪,‬‬ ‫היו שונאים אותו כל כך‪ ,‬שקשר עליו הושע בן אלה ויכהו‬

‫‪ .11‬ואמנם דלכאו' היה נראה מהא גופא להוכיח איפכא‪ ,‬דע"כ‬ ‫מזה דגם לר"ת דבעינן לינת לילה‪ ,‬היינו בסתמא‪ ,‬אבל ודאי‬ ‫מודה במעת לעת גם בשאין לילה‪ ,‬וכמש"כ באמת נכד הצל"ח‬ ‫שם בהמשך דבריו‪.‬‬ ‫‪ .12‬ובאמת שכן מבואר כבר בראשונים‪ ,‬שהיה במדין כמה ימים‬ ‫עד שנצטוו על ההגעלה עכ"פ‪ ,‬עי' במאירי ע"ז )ס"ז ב'(‪ ,‬שכתב‬ ‫שלא נצטוו בהגעלת כלי מדין אלא כשבאו לפני משה אחר‬ ‫הזאת שלישי ושביעי‪ ,‬הרי שהיו ז' ימים‪ ,‬ועי' כעי"ז גם ברוקח‬ ‫עה"ת בפ' מטות )שם(‪ ,‬ובדעת זקנים שם‪ ,‬וריטב"א ע"ז שם‪.‬‬ ‫‪ .13‬כמפורש מלחמת סיחון ועוג בסו"פ חקת‪ ,‬ואח"כ בריש פ'‬ ‫בלק "וירא בלק וגו' אשר עשה ישראל לאמרי"‪ ,‬דאז נתיעצו‬ ‫מואב במדין מפחדם אחר נצחון ישראל בסיחון ועוג‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫‪ .14‬והיינו שחידוש הוא להצריך הגעלה‪ ,‬כי בסתמא נפגם פורתא‬ ‫גם כשהוא בן יומו‪ .‬ועוד י"ל ע"ד זה‪ ,‬דחידוש הוא למ"ד טעם‬ ‫כעיקר לאו דאורייתא‪ ,‬עי' במשך חכמה דלהלן‪.‬‬ ‫‪ .15‬ואמנם י"ל‪ ,‬דכוונת החשק שלמה להוכיח מהא גופא‪,‬‬ ‫דלמה המתין מלחדש להם דין זה עד אחר מלחמת מדין‪ ,‬ולא‬ ‫הקדים לחדש להם כן במלחמת סיחון ועוג‪ ,‬וע"כ הוא משום‬ ‫שבאמת לא היה צורך‪ ,‬כיון שעבר מעל"ע‪ ,‬ונפגמו הבליעות‪ .‬אם‬ ‫לא שנאמר דעל 'חדושים' אין לשאול למה לא הקדים‪ ,‬דהוא‬ ‫בבחינת אין לך בו אלא חדושו‪ ,‬ועי'‪.‬‬ ‫ובעיקר הענין אימתי נצטוו על בליעות הכלים‪ ,‬הנה ידוע דברי‬ ‫המ"ב )סי' תצ"ד סקי"ב( גבי מנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות‪,‬‬ ‫דמבואר שכבר בסיני נתחדש להם דין זה דבליעות הכלים עי"ש‪,‬‬ ‫וא"ש דברי החשק שלמה שהוכיח כבר ממלחמת סיחון ועוג‪.‬‬

‫וימיתהו"‪.‬‬ ‫והושע בן אלה נקרא כנביא הושע בן בארי‪ ,‬וכפי שהוזכר‬ ‫בריש ספרו )הושע א' א'(‪" ,‬דבר ה' אשר היה אל הושע בן‬ ‫בארי ‪."...‬‬ ‫עוד מצאנו נביא שנקרא כן‪ ,‬והוא הושע בן נון‪ ,‬כמפורש‬ ‫בקרא בבמדבר י"ג ח'‪" ,‬למטה אפרים הושע בן נון"‪ ,‬והוא‬ ‫נקרא נביא‪ ,‬שספרו הוא ראשון לסדרן של נביאים‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫בב"ב י"ד ב'‪ ,‬וע"ע תנחומא וירא סוף אות ו' ועוד‪.‬‬ ‫ומרידתו זו של הושע בן אלה והריגתו של פקח בן רמליהו‬ ‫היתה בעקבות נבואת ישעיה‪ ,‬שהתנבא על מחשבת פקח‬ ‫)ישעיה ז' ז'(‪" ,‬כה אמר ה' אלקים לא תקום ולא תהיה"‪ ,‬ועוד‬ ‫נבואות רבות‪ ,‬ואיתא בסע"ר פ' כ"ב‪..." ,‬כי שמע מה שאמר‬ ‫לו הנביא לא תקום ולא תהיה‪ .‬באותה שעה ויקשר ]קשר[‬ ‫הושע בן אלה‪."...‬‬ ‫‪ – È˙Ú·˘ ‡Ï ‰·Â¯Ó ‰ÏÈ·Ó‬שפקח לא שבע אף מאכילה‬ ‫מרובה‪ ,‬של ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודתו‪.‬‬ ‫שפקח היה אוכל בקינוח סעודתו ארבעים סאה של גוזלות‪,‬‬ ‫הכי איתא בסנהדרין צ"ד ב'‪" ,‬א"ר יוחנן‪ ...‬זה פקח בן רמליהו‬ ‫שהיה אוכל מ' סאה גוזלות בקינוח סעודה"‪ .‬הובא בילקוט‬ ‫משלי תתקל"ה ד"ה מארת‪.‬‬ ‫ופקח לא היה שבע אף באכילה מרובה זו‪ ,‬למרות שהיא‬ ‫היתה מלבד סעודתו הגדולה שאכל‪ ,‬שהרי אותם הארבעים‬ ‫סאה גוזלות היו רק בתורת 'קינוח סעודה'‪ ,‬וכפי שדרש עליו‬ ‫רבי יוחנן את מחציתו הראשון של הפסוק במשלי ג' ל"ג‪,‬‬ ‫וּנוֵה צדיקים יְ ָב ֵרְך"‪" ,‬מארת ה' בבית‬ ‫"מ ֵא ַרת ה' בבית רשע ְ‬ ‫ְ‬ ‫רשע‪ ,‬זה פקח בן רמליהו‪ ,‬שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות‬ ‫בקינוח סעודה" ]ואילו מחציתו השני של הפסוק נדרש על‬ ‫חזקיהו‪" ,‬ונוה צדיקים יברך‪ ,‬זה חזקיה מלך יהודה‪ ,‬שהיה אוכל‬ ‫ליטרא ירק בסעודה"[‪ .‬ופירש רש"י שם‪" ,‬מארת ה'‪ .‬שלא נשבע‬ ‫מכל מה שהיה אוכל"‪ ,‬וכפי שביאר במהרש"א בח"א שם‪..." ,‬‬ ‫מארת ה' בבית רשע‪ ,‬היינו הקללה והמארה שאין שבעין ברוב‬ ‫מאכל שיש להם בביתם‪ ,‬אבל נוה צדיק יבורך‪ ,‬שהמעט שלהם‬ ‫הברכה מצויה בו‪ ,‬שמשביע אותם כמ"ש ואכלתם לחמכם‬ ‫לשובע‪ ,‬אוכל קמעא והוא מתברך במעיו וק"ל"‪.‬‬ ‫ועיין בספר בניהו שם שביאר היאך יתכן ואכל כל כך הרבה‬ ‫רק בתורת קינוח סעודה‪" ,18‬נ"ל שהיו מביאים מ' סאה גוזלות‪,‬‬ ‫ומושכים ולוקחים מהם על ידי בישול השומן שלהם‪ ,‬עד‬ ‫שמוציאין מהם אחד מארבעים או אחד משמונים‪ ,‬וזה השומן‬ ‫שהוא חלק אחד משמונים שמושכין מן מ' סאה גוזלות‪ ,‬היה‬ ‫אוכל בקנוח סעודה"‪.‬‬ ‫‪ – È˙ÈÎ˙ Ì‚ ÛÒÂ Ì˘·Â‬שפקח נתכנה גם בשם 'בן‬ ‫ָט ְבאַל'‪.‬‬ ‫שפקח נתכנה בכינוי בן טבאל‪ ,19‬שכתוב בנבואת ישעיה‬ ‫)ז' ה' – ו'(‪ ,‬אודות מה שארם אפרים ובן רמליהו יעצו רעה‬ ‫ַב ִק ֶענָּה אלינו ונמליך מלך‬ ‫יצנָּה ְנ ְ‬ ‫וּנ ִק ֶ‬ ‫על אחז‪" ,‬נעלה ביהודה ְ‬ ‫בתוכה את בן ָט ְבאַל"‪ ,‬ודרשו חז"ל שבשם 'בן טבאל' רמוז‬ ‫מי הוא אותו אחד שארם אפרים ופקח רצו להמליך בתוך‬ ‫יהודה‪ ,‬זה פקח עצמו‪" ,‬טבאל באלב"ם רמלא"‪ ,‬במד"ר י"ח‬ ‫כ"א‪ ,‬וכעי"ז בתנחומא קרח סוף אות י"ב‪" ,‬טבאל רמליה"‪ ,‬וכן‬ ‫פירש"י בישעיה שם‪" ,‬ובגימטריא של אותיות ]ס"א‪ :‬בחילוף‬ ‫אותיות[ אלב"ם‪ ,‬טבאל בוא רמלא‪ ,‬ט"ר‪ ,‬ב"ם‪ ,‬א"ל‪ .‬בן טבאל‪,‬‬ ‫בן רמלא"‪.‬‬ ‫וביתר ביאור כתב בפירוש המהרז"ו בבמד"ר שם‪" ,‬טבאל‬ ‫באלב"ם רמלא‪ .‬היינו מ"ש בישעיה ז' ו' ונמליך מלך בתוכה‬ ‫את בן טבאל‪ ,‬שהכוונה על בן רמליהו‪ ,‬וכמ"ש שם ח' פסוק‬ ‫ו'‪ ,‬ומשוש את רצין ובן רמליהו‪ ,‬א"כ מ"ש ונמליך מלך בתוכה‬ ‫את בן טבאל‪ ,‬פי' בן רמליהו‪ ,‬וקראו רמלא על שבא"ב של‬ ‫א"ל‪ ,‬ב"ם‪ ,‬ג"ן‪ ,‬ד"ס‪ ,‬ה"ע‪ ,‬ו"ף‪ ,‬ז"ץ‪ ,‬ח"ק‪ ,‬ט"ר‪ ,‬י"ש‪ ,‬כ"ת‪ ,‬הטי"ת‬ ‫מתחלף ברי"ש‪ ,‬והבי"ת במ"ם‪ ,‬והאל"ף בלמ"ד‪ ,‬והלמ"ד באל"ף‪,‬‬ ‫הרי רמלא‪ ,‬ובתיבת טבאל מרומז אל"ב‪ ,‬ג' אותיות שמורים‬ ‫על אלב"ם"‪.‬‬

‫אכן כבר בלא"ה מבואר כן להדיא בדברי הרמב"ן וכל שאר‬ ‫הראשונים הנ"ל‪ ,‬שהקשו מכלי סיחון ועוג‪ ,‬הרי דפשיטא להו‬ ‫שכבר נאסרו בבליעות הכלים בסיני‪ ,‬וכמש"כ המ"ב‪.‬‬ ‫‪ .16‬כמבואר בע"ז ל"ט א'‪.‬‬ ‫‪ .17‬ועיין במהרש"א בח"א שם שכתב‪" ,‬והושיב ישיבה על‬ ‫פתחו כו'‪ .‬יש לדקדק מאי תיקן בזה‪ ,‬דאכתי תיקשי דטפי ה"ל‬ ‫לישעיהו להושיב ישיבה על פתח חצר החיצונה‪ ,‬שהוא מקום‬ ‫דרך כניסה ויציאה‪.‬‬ ‫וי"ל שישעיהו ידע בנבואה שהמלאך המות יבא דרך פתח חצר‬ ‫התיכונה‪ ,‬ואפשר דהיינו משום דשלום בעיר ליכא רשות למלאך‬ ‫המות לסגויי במקום שהולכין רוב בני אדם‪ ,‬אלא דמחביא‬ ‫חבויי ומסגי‪ ,‬כדאמרי' פ' הכונס‪ ,‬ודו"ק"‪.‬‬ ‫‪ .18‬איברא‪ ,‬שעיין בפסחים נ"ז א'‪" ,‬אמרו עליו על יוחנן בן‬ ‫נרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרבי יין‬ ‫ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה"‪ ,‬אך שם כבר ביאר‬ ‫רש"י‪ ,‬שאין הכוונה שהיה הוא אוכל כל זאת‪ ,‬אלא "היה מגדל‬ ‫בביתו כהנים הרבה"‪ ,‬וכן ביאר במסוה"ש שם‪" ,‬לו ולאנשי‬ ‫ביתו‪ ,‬כי היו לו בני בית לרוב"‪ .‬וע"ע‪.‬‬ ‫‪ .19‬ובנותן טעם להביא את דברי האב"ע שם שכתב‪" ,‬את בן‬ ‫טבאל‪ .‬יש אומרים כי הוא בתמורה רמלא‪ ,‬והוא בן רמליהו‪,‬‬ ‫וזה הבל‪ ,‬כי בעבור שהזכיר בתחילה בן רמליהו‪ ,‬והנה אומר עם‬ ‫ארם ונמליך מלך יש אומרים הטוב אלינו‪ ,‬ואין מלת אל כי אם‬ ‫כלא‪ ,‬כאילו אמרו את בן טוב לא‪ .‬והנכון שהוא שם שר גדול‬ ‫מישראל או מארם"‪ ,‬והגר"א שם כתב‪" ,‬בן טבאל‪ .‬שר אחד ידוע‬ ‫להם‪ .‬וסוד בן טבאל"‪.‬‬

‫השאלה היא‪ :‬מנין בפרשתינו עפרש״י מצאו בני משפחת הויזדינגערעס את העצה היאך להינצל ממצוקתם?‬

‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬

‫משבוע פרשת דברים‬

‫·˙˘‪ËÚÓ ÂÈÈÁ Á¯Â‡· ‚‰Ï ‰ÏÚ ,˙Â¯È˘ÚÏ ‰ÏÚ ˙Âȉ˘ È"˘¯ÙÚ ÂÈ˙˘¯ÙÓ „ÂÓÏÏ ‰È‰ ÌÁÓÏ .È"˘¯ÙÚ ÂÈ˙˘¯ÙÓ ˙„ÓÏ‰ ,‰· ‚‰È˘ ÌÁÓÓ ˙˘¯„‰ ‰ÂÎ‰ ‰‚‰‰‰ È‰Ó ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫·‪ ,ÌÂ˜Ó Ï˘ Â˙·ÂË· ¯ÂÙÎÏ· Ï˘ÎÈ˘ ˘˘Á Â˘È ÔÎ ‚‰È˘ ‡ÏÓχ˘ ,˙Â¯È˘Ú‬וזאת מדברי רש״י ב׳ ז׳‪ ,‬עה״פ‪” ,‬כי ה׳ אלקיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר הגדל הזה זה ארבעים שנה‬ ‫ה׳ אלקיך עמך לא חסרת דבר״‪ ,‬וביאר רש״י‪” ,‬כי ה׳ אלקיך ברכך‪ .‬לפיכך לא תכפו ]ס״א‪ :‬תכפרו[ את טובתו‪ ,‬להראות כאילו אתם עניים‪ ,‬אלא הראו עצמכם עשירים״‪ .‬מבואר בדברי רש״י‪ ,‬שאדם‬ ‫שזכה לעשירות ונוהג בעניות‪ ,‬יכול להכשל בכפירת טובתו של הקב״ה‪.‬‬ ‫‪ ‰‚‰‰‰Â‬למעשה בזה תלוי בדעת הפוסקים‪ ,‬ומי שזכה לעשירות‪ ,‬ככל שאר הנהוגותיו ואורחותיו‪ ,‬ישאל לדעת רבותיו בדבר הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה‪.‬‬

‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬יש לשלוח בכתב ברור וקריא‪ ,‬בצירוף שם וטלפון‬

‫‪ „·Ï· 23.00 ‰Ú˘· '‚ ÌÂÈÏ „Ú‬לפקס' ‪ 24)+ 972-8 - 9741115‬שעות(‬ ‫או לפקס ‪ 1-732-3634947‬או למייל ‪ [email protected]‬עד יום ב' בערב בלבד‪.‬‬ ‫הפרסים לשבוע זה‪” :‬שו"ת נודע ביהודה השלם"‪ ,‬ה"כ‪.‬‬ ‫עוד ארבעה זוכים נוספים‪ ,‬כל אחד בספר ”מטה אפרים השלם"‪.‬‬ ‫הפרס לשבוע זה על "סיפור ושאלה בצידו"‪ :‬ארבעה זוכים‪ ,‬כל אחד בספר בספר ”חובת הלבבות השלם – שער התשובה"‪.‬‬ ‫להערות‪ ,‬הארות ותגובות וכל עניני העלון‪ ,‬יש לפנות לפקס' הנ"ל ‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות והפצה ניתן לפנות למערכת‬

‫שמות הזוכים לשבוע פרשת דברים‪:‬‬ ‫‪Á"‰·‰ \ ÌÈ·¯‰‬‬ ‫˘‪ – .¯ Ô‡ÈχÂÓ‬מודיעין עילית – חומש העמק דבר״‪ ,‬ו״כ‪.‬‬ ‫‡„‪ – .Ó ¯Ï‬בני ברק – שיחות רבי שמשון – גלות ונחמה‬ ‫‡‪ – .Á.˘ ÔÓÂ‬קרית ספר – שיחות רבי שמשון – גלות ונחמה‬ ‫„‪ – .È ¯È‬בני ברק – שיחות רבי שמשון – גלות ונחמה‬ ‫‪ – .‡.Ó ÔȘÂËÒÈÏ‬מודיעין עילית – שיחות רבי שמשון – גלות ונחמה‪.‬‬ ‫·¯‚‪ – .Ó ÔÓ‬ירושלים – אורחות חיים להרא״ש ע״ב‪.‬‬ ‫‪ – .Ï ·ÂÂÏ·Ê‬מודיעין עילית – אורחות חיים להרא״ש ע״ב‪.‬‬ ‫¯‪ – .È „ÏÈ˘ËÂ‬בני ברק – אורחות חיים להרא״ש ע״ב‪.‬‬ ‫‪.ÌÈÎÂÊÏ ÁÏ˘˙/‰ÁÏ˘ ‰Ú„‰‬‬

‫לתקופת נסיון‪ ,‬ניתן לקבל‬ ‫כל שבוע את העלון ·‪Ò˜Ù‬‬ ‫או ·‡‪) ÏÈÈÓÈ‬ללא תשלום(‪.‬‬ ‫המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו‬ ‫את שמם וכתובתם בכתב‬ ‫ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון‬ ‫לבירורים‪ ,‬לפקס המערכת‬ ‫או למייל‪:‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫‪χ¯˘È ı¯‡ - ˙ÈÏÈÚ ÔÈÚÈ„ÂÓ‬‬ ‫‪ÌÈ·˙ÂΉ‬‬ ‫‪ÌÈ·¯ÏÂ‬‬ ‫·‪"„„ÈÁ‬‬ ‫© ‪„ÂÁȇ"Ï ˙¯ÂÓ˘ ˙ÂÈÂÎʉ ÏÎ‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫להורדה‬ ‫השבוע‬ ‫פרשת‬ ‫גיליונות‬

‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬

‫‪ ‰Ù˜˘‰‰‬התורנית על אנשי השררה והשלטון בארץ הקודש‪,‬‬ ‫ידועה וברורה‪ ,‬שלא זו בלבד שאין שום מעלה בשלטונם של‬ ‫אותו ערב רב מזרע ישראל‪ ,‬שנשכחה מהם השייכות לתורת‬ ‫ישראל וקיום מצוותיה‪ ,‬אלא יש בכך חסרון גדול במיוחד‬ ‫כאשר מציאותם היא הסתירה הגדולה לקדושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫כשאיפתם חלילה לטמאותה בעוונותיהם ולהמשיך את דרך‬ ‫היוונים‪ ,‬להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך‪.‬‬ ‫·‪ ˙Ó˜‰‬אותה ישות ציונית אומללה‪ ,‬נחלקו רבותינו אדירי‬ ‫התורה‪ ,‬ארזי הלבנון‪ ,‬מצוקי ארץ‪ ,‬אשר מפיהם ובזכותם אנו‬ ‫חיים וקיימים‪ ,‬זיע״א‪ ,‬באופן ובדרך ההתייחסות אליה‪ ,‬היו‬ ‫מרבותינו שסברו שאין להכיר בהם ולשתף עמם פעולה בשום‬ ‫דרך ומחיר‪ ,‬והשיתוף עמם כמסכים לכל פשעיהם ועקירת הדת‬ ‫אשר המה עושים ומעוללים‪ ,‬ולעומתם‪ ,‬היו מרבותינו שסברו‬ ‫שכל מה שניתן בכדי למזער את נזקיהם‪ ,‬הכל הוא בתורת הצלה‬ ‫פורתא שניתן להציל מהם‪ ,‬וכמשל שמשלו‪ ,‬שאין חסרון בנשדד‬ ‫המנהל ’משא ומתן׳ עם שודדו‪ ,‬למען הציל מידו דבר‪ ,‬שאין בזה‬ ‫הסכמה והצדקה ושותפות במעשיו הפושעים‪.‬‬ ‫‪ ‡¯‰‬נהרא ופשטיה‪ ,‬ציבור שומרי התורה בארץ הקודש הלכו‬ ‫אחר רבותיהם בכל אשר הורו להם‪ ,‬על שמאל שהוא ימין ועל‬ ‫ימין שהוא שמאל‪ ,‬וגם רבותינו גדולי ישראל כיבדו כל אחד את‬ ‫רעהו בכבוד גדול‪ ,‬למרות חילוקי הדעות הקשים שהיו בעיניהם‬ ‫בענין חשוב וגורלי זה‪.‬‬ ‫‪ ‰ÏÚÓÏ‬מיובל שנים חלפו מאז יצאה ’בריה משונה זו׳ לאויר‬ ‫העולם‪ ,‬במהלך השנים השתדלו כל שומרי משמרת הקודש‬ ‫להתרחק ככל האפשר מהמערכת השולטת‪ ,‬להפגין ולמחות על‬ ‫עוולות רבות שנעשו ונעשות‪ .‬מערכות רבות וקשות עברו על‬ ‫היהדות החרדית‪ ,‬בהם כל אחד נהג כמידת רבותיו במחאה נגד‬ ‫עקירת הדת ופריצת חומות הקדושה והשבת‪.‬‬ ‫‪ Âȉ‬ימים שהורים חששו לגורל בנותיהם ולימדום מעשי גבורה‬ ‫ומסירות נפש המוזכרים בחז״ל אודות בנות ישראל שמסרו‬ ‫נפשם להריגה ולטביעה ולכל שאר מיתות משונות‪ ,‬והכל בכדי‬ ‫שלא יכשלו חלילה‪ ,‬וזאת בכדי שיהיה להם כח לעמוד בנסיונות‬ ‫הרשעה המכים ואוסרים בבית האסורים בנות‬ ‫נגד רשויות ִ‬ ‫צדקניות שיראת השמים שהוחדרה בהן גברה על האימה והפחד‬ ‫מהשוטרים והחיילים המכים באלותיהם בחמת רצח‪.‬‬ ‫‪ ÁΉ‬היחידי שמנע לבסוף את קיומו של אותו ’חוק׳ נוראי‪ ,‬היה‬ ‫פסקם של כל גדולי אותו דור שהכריזו בפסק הלכה ברור שיש‬ ‫חיוב על כל בת ישראל לההרג! יהרג ובל יעבור! ונגד פסק הלכה‬ ‫ברור זה לא הועילו איומי המכות והעונשים‪ ,‬מי שמסכים לההרג‬ ‫לא יבהל ממאסר וממעט מכות‪ .‬ובחסד ה׳ על עמו ישראל‪ ,‬הכניס‬ ‫בלב אותם רשעים את הדעה שכל כחם נמס‪ ,‬וביטלו את החוק‬ ‫הנוראי הזה‪.‬‬ ‫˙˜‪ ˙ÂÙÂ‬ארוכות היו אנשים רבים שפחדו שיפנום לבתי החולים‪,‬‬ ‫גם כאשר היו בסכנת נפשות‪ ,‬וזאת מאימת ה׳פתלוגים׳‪ ,‬מבתרי‬ ‫גופות הנפטרים‪ ,‬שעשו ככל העולה על רוחם בגופותיהם של‬ ‫יהודים שנפטרו‪ ,‬ז״ל‪ ,‬עד אשר גם בענין חמור זה הצליחו כמעט‬ ‫למונעו לחלוטין‪.‬‬ ‫‪ ˙ÂίÚÓ‬קשות רבות נוספות עברו על יושבי ארץ הקודש‪,‬‬ ‫ממערכות שמד לעולים שעלו מארצות ערב וילדי פליטי המלחמה‬ ‫העולמית האחרונה‪ ,‬ועד ’שמירת שבת קדש׳‪ ,‬מ׳חיטוטי שכבי׳‬ ‫ועד ’כשרות׳ ו׳קדושה׳‪ ,‬ועוד ועוד‪.‬‬ ‫·‪ ͢Ó‬השנים האחרונות‪ ,‬בעקבות התעוררותם של בני ישמעאל‬ ‫היושבים באיזור‪ ,‬אשר שלחו את ידם בבני ישראל‪ ,‬לפוצעם‬ ‫ולהורגם‪ ,‬הי״ד‪ ,‬ובמיוחד כשנתגברה ידם ר״ל‪ ,‬באותה העת‬ ‫הרגישו שומרי התורה יושבי הארץ‪ ,‬שישיבתם היא על זרי‬ ‫הדפנה‪ ,‬שאין ביד השלטון להצר את דרכיהם‪ ,‬אלא מעט‪ ,‬ולאחר‬ ‫כל המאבקים שנאבקו‪ ,‬הם מקוים שמבחינה רוחנית הארץ‬ ‫תשקוט ארבעים שנה‪.‬‬ ‫‪ ¯˘‡Î‬בקשו ישראל לישב בשלוה‪ ,‬מיד קפץ עליהם רוגזו של‬ ‫אותו רשע פוחז וגאוותן‪ ,‬שכל תקופת טרם עלותו לשלטון‬ ‫הכריז קבל עם ועדה‪ ,‬שאין לו חלק ונחלה באלקי ישראל‪ ,‬ח״ו‪,‬‬ ‫וסימן את מטרותיו על מוסדות התורה והחסד‪ ,‬לומדי התורה‬ ‫ובני משפחותיהם‪ ,‬וקם והודיע בשער בת רבים על תוכניותיו‬ ‫הזדונים לבטל ולהרחיק את ישראל מאלקיו‪ ,‬חלילה‪ ,‬בסגירת‬ ‫בתי הכנסיות והישיבות הקדושות‪ ,‬וגיוסם של כל לומדי התורה‬ ‫בארץ הקודש‪.‬‬ ‫‪ „ÁÙ‰‬מהבאות היה גדול‪ ,‬החשש גדל עוד יותר כאשר נודעו‬ ‫התוצאות שאותו הרשע עלה לשלטון‪ ,‬שכעת לכאורה יש לאל‬ ‫ידו לעשות את כל תוכניותיו ודיבוריו‪.‬‬ ‫·‪ „ÒÁ‬ה׳ עלינו שלא עזבנו מעולם‪ ,‬ואף לא יעזבנו‪ ,‬אותו רשע‬ ‫לא יכל להוציא את זממו מהכח אל הפועל‪ .‬המומחים שאסף‬ ‫ליעיצת עצה רעה‪ ,‬ישבו לטכס עצות רעות עלינו‪ ,‬אך גם מהם‪,‬‬ ‫יחד עם כל שונאי ישראל‪ ,‬כבכל דור ודור‪ ,‬הצילנו ה׳ בידו הגדולה‬ ‫ובזרועו הנטויה‪.‬‬ ‫·‡‪ Ì˙Â‬ימים שטף את ארץ הקודש גל של טרור נורא‪ .‬המרצחים‬

‫הישמעאלים פגעו והרסו‪ ,‬ויחד עם זאת האמון הרב שנתנו‬ ‫ההמון לאותו רשע ופוחז‪ ,‬פג והתנמס‪ ,‬רדיפת הדת שהוא ניהל‬ ‫והוביל‪ ,‬לא הצליחה להעפיל על כשלונותיו בכל תחום‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫שלא כיסו על הצרות שלא חדלו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬היו כמה קולות‬ ‫שפויים שנשמעו במחנהו‪ ,‬שאולי כל העונשים והנזקים שיש‬ ‫להם לאחרונה‪ ,‬הוא בדבר הרדיפה הבלתי מפסקת לשומרי‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫‡‪ Â˙Â‬שליט מדושן‪ ,‬שמעולם לא ידע מהו מחסור ורעב‪ ,‬פעל‬ ‫לפגוע כלכלית בכל אותם עניים ואביונים‪ ,‬בחולים ובסיעודיים‪,‬‬ ‫בזקנים ותשושי רוח‪ ,‬ממקום דירתו במרומי אחד ממגדלי השן‬ ‫בעיר הפריצות וההוללות‪ ,‬הוא אפילו לא ראה את העניים‬ ‫והזקנים המחפשים שאריות מזונות בפחי האשפה‪ ,‬כאשר במחיר‬ ‫ארוחה אחת שאכל‪ ,‬יכלו להתפרנס רבים למשך תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫‪ ÂȈÚÂÈ‬שראו את מצבו הקשה‪ ,‬הרגישו את השנאה שעלתה‬ ‫אליו מאת ההמון‪ ,‬ייעצו לו עצה שאינה הוגנת‪ ,‬שכעת הזמן‬ ‫לעשות את אותו מעשה חריג וגדול שעליו הכריז עוד טרם‬ ‫עלייתו לשלטון‪ ,‬שיניס את חיילי צבאו מהמדינה השכנה‪ ,‬מדינת‬ ‫לבנון – חיזבללה‪ ,‬שכל העולם יריעו לו‪ ,‬וכך ירשם בתולדות‬ ‫ההסטוריה של אותם ”מנהיגים״‪ ,‬שיצרם הנהיגם באפם‪ ,‬ומכרו‬ ‫את כל חבריהם תמורת טובות הנאה‪ ,‬וסיכנו את כל יושבי הארץ‬ ‫בשביל ’נזיד עדשים׳‪ ,‬ועל ידי כך ירד ממנו כעסם הרב של יושבי‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫·‡‪ Ô¢È‬לילה ואפלה ברחו כל חיילי צבאו את הגבול לתוך‬ ‫הגבולות המדיניים של הישות הציונית‪ ,‬כאשר בבריחתם הם‬ ‫עשו עוול נוראי ליושבי הצפון‪ ,‬שבשכנות אליהם יושבים‬ ‫מחבלים עם טילים ושאר מיני משחית‪ ,‬ובכל עת ושעה הם‬ ‫יכולים חלילה לעשות דבר מה‪.‬‬ ‫‪ ‰˘ÚÓ‬זה שלאחר זמן קצר התברר עד כמה היה בכך להביא לידי‬ ‫אסון חלילה‪ ,‬אף לא השיג את מטרתו‪ .‬אומות העולם לא הכירו‬ ‫בעקבות כך יותר בשלטון השולט בארץ הקודש‪ ,‬ורק הופסד מכך‬ ‫גם בחלק ההתרעתי‪ ,‬שאותם ישמעאלים שונאי ישראל‪ ,‬הפנימו‬ ‫את התודעה שעל ידי לחץ ופיגועים‪ ,‬חלילה‪ ,‬הם יכולים לגרש‬ ‫את היהודים מארצות מגורותיהם‪ ,‬ומחמת כן ישנו חשש מבוסס‬ ‫שהם ינסו לנהוג כך גם בשאר מקומות ישיבת בני ישראל‪ ,‬מה‬ ‫שהתברר לבסוף כחשש שעלה בחייהם של יהודים רבים‪.‬‬ ‫·‡‪ ‰˙Â‬תקופה של הבריחה החפוזה מלבנון‪ ,‬רבים שהיו בקשרי‬ ‫מסחר עם אנשי צד״ל שבלבנון‪ ,‬נכרת מטה לחמם‪ ,‬ביניהם היו בני‬ ‫משפחת הויזדינגערעס‪ ,‬ששלשת בניהם‪ ,‬כולם בעלי משפחות‪,‬‬ ‫שהתגוררו במושבה ’ראש פינה׳‪ ,‬גם הם הפסידו מהבריחה כסף‬ ‫רב‪ ,‬וכל עסקיהם שעסקו בהם במשך השנים‪ ,‬הופסקו‪.‬‬ ‫‪ ˙Âȉ‬ורבים חשבו שבעקבות הבריחה תחל תקופה חדשה של‬ ‫רגיעה מהצפון‪ ,‬ועקב כך תתגבר התיירות הצפונית‪ ,‬לכך הרבה‬ ‫מבעלי היישובים בצפון הקימו בחצרותיהם בתים קטנים חדשים‬ ‫בעלי חדר אחד או שנים‪ ,‬הנקראים בלשון העם ’צימרים׳‪,‬‬ ‫והשכירום לכל החפץ בהם‪.‬‬ ‫˙‪ ˙ÚÙÂ‬הצימרים שהתפשטה באותה העת‪ ,‬שיכנעה את שלשת‬ ‫האחים להשקיע בענף זה‪ .‬השלושה לקחו הלוואות ענק מהבנק‪,‬‬ ‫ובנו צימרים רבים בחלקה המשותפת להם‪ ,‬ויחד עם זאת בנו‬ ‫אולם קטן ובריכת שחיה‪ ,‬יחד עם מטבח למכירת אוכל מוכן‪,‬‬ ‫שהיה תחת השגחתו של הרב המקומי‪.‬‬ ‫·‪ ˙ÂÎÊ‬הסייעתא דשמיא שליוותה אותם‪ ,‬הם הצליחו ברוב‬ ‫ימי הקיץ להשכיר את החדרים‪ ,‬גם לערוך שבתות אירוח‪ ,‬ואף‬ ‫להרויח במכירת האוכל המוכן‪ ,‬כדרכם של אורחים ומטיילים‬ ‫המעונינים ברכישת אוכל מוכן‪.‬‬ ‫’‡‪ ·‰Â‬כסף לא ישבע כסף׳‪ ,‬לאחר שראו עד כמה רווחיהם‬ ‫רבים‪ ,‬החליטו בדעתם לנהוג הנהגה שאינה נכונה‪ ,‬לשפץ כמה‬ ‫קראוונים וקונטיינרים ישנים‪ ,‬להעמידם בחצרם הגדול‪ ,‬ופעמים‬ ‫רבות היו משכנים בתוכם אורחים‪ ,‬למרות שהם שילמו עבור‬ ‫אירוח בצימרים מפוארים‪ ,‬כפי שהם הראו בפרסומות המלאים‬ ‫בתצלומי הצימרים החדשים היפים והמפוארים‪.‬‬ ‫‪ ÏÎ‬פעם שאורחים התלוננו על המקום שהוא קיבלו‪ ,‬הם היו‬ ‫מתנצלים שהמגורים באותם קראוונים וקונטיינרים זה רק‬ ‫מחמת שבטעות נרשמו יותר מידי אנשים‪ ,‬או שהיו אורחים‬ ‫שלא יצאו בזמן‪ ,‬וכך עשו עושר בלא משפט‪.‬‬ ‫‪ Â΢Ӊ‬של הפסוק שכסף זה יעזבו בחצי ימיו‪ ,‬התקיים מהר‬ ‫מאוד‪ .‬היה זה לאחר שסיימו לבנות עוד בנין גדול ומפואר‬ ‫להשכרה‪ ,‬באותה השנה ההזמנות היו מלאות לחלוטין‪ ,‬הבנין‬ ‫החדש שזה אתה נסתיימה בנייתו‪ ,‬אף הוא לא הספיק לכל‬ ‫הפונים‪ ,‬גם מה שהושיבו אורחים באותם קראוונים וקונטיינרים‪,‬‬ ‫בקושי הם עמדו בעומס‪ ,‬ולפתע נשמעו קולות מלחמה בצפון‪,‬‬ ‫היה זה לאחר חטיפתם של שלשת החיילים הי״ד‪ ,‬ותחילתה של‬ ‫המלחמה שקיבלה את שמה ’מלחמת לבנון השניה׳‪.‬‬ ‫·‡‪ Ì˙Â‬ימים התרברבו אנשי המלחמה מארץ הקודש‪ ,‬שתוך‬ ‫שעות ספורות ירוצצו את ראשו של אותו רשע מלבנון‪ ,‬אך‬ ‫לצערינו הרב‪ ,‬מה שנתנו את מבטחם ברהב ובכזב‪ ,‬ב׳כחי ועצם‬

‫ידי׳‪ ,‬היה בעכרם‪ ,‬ודם יהודי נשפך כמים‪ ,‬ומאות אלפים מיושבי‬ ‫ארץ הקודש היו בסכנה גדולה עד מאוד‪.‬‬ ‫˙‪ ÍÂ‬ימים ספורים כל ההזמנות התבטלו‪ ,‬וכאשר החלו להשמע‬ ‫קולות מלחמה ודם‪ ,‬כלי משחית שהתעופפו מעל הבתים‪ ,‬ברחו‬ ‫שלשת האחים דרומה הרחק עד לבית אחותם‪ ,‬בה המתינו לעת‬ ‫מצוא‪ ,‬כאשר כל תוכניותם בדבר רווחיהם העצומים שחשבו‬ ‫להרויח באותם ימים‪ ,‬נמוגו בעשן המלחמה‪.‬‬ ‫‪ ¯˘‡Î‬בחסד ה׳ וברחמיו המרובים הסתיימה המלחמה‪ ,‬יחד‬ ‫עם כל הצפוניים מיהרו האחים לשוב לבתיהם‪ ,‬שכבר במהלך‬ ‫המלחמה שמעו שנפגעו מההפצצות‪ ,‬אך כשבאו למקום חשכו‬ ‫עינים‪ ,‬כל הבנין החדש שרק עתה הסתיימה בנייתו‪ ,‬כולו היה‬ ‫שבור ומרוסק‪ ,‬תל אבנים היה כל מה שנשאר ממנו‪ .‬ויחד עם‬ ‫זאת נפגעו ארבעת הקראוונים והקונטיינרים שהיו להם‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬בבתיהם הפרטיים התנפצו חלונות רבים ונגרם נזק רב‪ ,‬אך‬ ‫שמחתם הרבה היתה שה׳ שפך את חמתו על העצים והאבנים‪,‬‬ ‫שאחד מכל משפחתם הרחבה לא נפגע‪.‬‬ ‫’˘‪ È≈‡Ó‬מס רכוש׳ שבאו לאמוד את הנזק בכדי לשלם להם‬ ‫פיצויים‪ ,‬לא השתכנעו שבמקום החורבות עמד בנין שלם‬ ‫ובנוי‪ ,‬התמונות שהיו בידם הראו רק על בנין בשלבי בניה‬ ‫מתקדמים‪ ,‬ולכך הסכום שרשמו להם לפיצוי היה מועט ביותר‪,‬‬ ‫וכן את הנזקים על הקונטיינרים והקראוונים שלא היו רשומים‬ ‫כמקומות אירוח‪ ,‬הוערכו בסכום פעוט‪ ,‬דמי קראוון וקונטיינר‬ ‫ישן ופשוט‪ ,‬כך שהם הפסידו סכום עתק‪ .‬גם פנייתם לערכאות‬ ‫משפטיות לא הועילו להם הרבה‪ ,‬אלא רק הוצאות לרוב‪.‬‬ ‫·‡‪ „Á‬הימים חשבו האחים יחדיו‪ ,‬שיתכן ומכה זו שהם קיבלו‬ ‫לעסקם היה מפני שלא נהגו כדת וכשורה‪ ,‬שרימו את אורחיהם‬ ‫ושכנום באותם קראוונים וקונטיינרים שנהרסו‪ ,‬ואת כל הכסף‬ ‫הרב שהרויחו בעד רמאותם זו‪ ,‬והשקיעום בבנינם החדש‪,‬‬ ‫הפסידום כעת‪ ,‬ולכך חשבו להתחזק גם בעניני ’חושן משפט׳‪,‬‬ ‫להקפיד שלא לשנות מן האמת‪ ,‬אלא להתנהג באמת וביושר‪.‬‬ ‫‪ Ì˙ËÏÁ‰‬הנבונה היתה במקום הנכון‪ ,‬ובחסד ה׳ עליהם הצליחו‬ ‫לשפץ את הטעון שיפוץ בהוצאות נמוכות מהצפוי‪ ,‬כך שעם‬ ‫הלואות קטנות יכלו לשוב ולפתוח את הצימרים שלהם לשרות‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫‪ ˙¯ÓÏ‬שרוב צפון ארץ הקודש מלא בצימרים ומקומות אירוח‪,‬‬ ‫אלפים אלפים מנסים להתפרנס מזאת‪ ,‬ולא תמיד בהצלחה‪.‬‬ ‫בני משפחת הויזדינגערעס הצליחו מאוד בפרנסתם‪ ,‬הצימרים‬ ‫היו במשך הקיץ בתפוסה כמעט מלאה‪ ,‬ובחודשיים האחרונים‪,‬‬ ‫בתפוסה מלאה לחלוטין‪ .‬שמעם הטוב הגיע לאוזני רבים‬ ‫הנוהגים לצאת לנופש במקומות כאלו‪ ,‬ובמיטב כספם שכרו‬ ‫מהם את המקומות‪ ,‬כאשר האחים משתדלים להעמיד לרשותם‬ ‫את המיטב בהתאם למה ששילמו‪.‬‬ ‫·‪ ÚÈ‚‰‬שוב תקופת השיא‪ ,‬ימי חודש אב‪ ,‬החלו שוב האיומים‬ ‫מהצפון‪ ,‬ראש הרוצחים השמיע את איומיו כלפי העם היושב‬ ‫בציון‪ ,‬ואילו ראשי השלטון השיבו אף הם ברברבנותם‪ ,‬והפחד‬ ‫שב לחלחל בלבבות רבים‪.‬‬ ‫·‪ ÌÈÏÂËÈ‬רבים שוב נרשמו אצל כל בעלי הצימרים בצפון‪,‬‬ ‫ורק לאחר שהרוחות נרגעו מעט‪ ,‬החלו לשוב ולהרשם‪ ,‬וכך‬ ‫נגרם שוב נזק רב לכל בעלי הצימרים‪ ,‬ובכללם לבני משפחת‬ ‫הויזדינגערעס‪.‬‬ ‫‪ ¯˘‡Î‬בשנה שלאחריה שוב חזר על עצמו המצב כן‪ ,‬שרוחות‬ ‫מלחמה נשמעו בצפון ועמם החששות לביטולים רבים‪ .‬בהגיע‬ ‫השנה הנוכחית חששו בני המשפחה שוב מהרוחות הנושבות‬ ‫המכלות את ממונם‪ ,‬ולכך החליטו בדעתם להדרים אל החכמים‪,‬‬ ‫לשאול בדעתם דעת תורה‪ ,‬מה יעשו בכדי שינצלו מהטרדותיו‬ ‫אלו של המרצח אשר מלבד אשר גורמים פחד וחרדה ורבים‪,‬‬ ‫עוד הם מפסידים להם את רווחיהם אשר מהם הם מתפרנסים‬ ‫במהלך כל השנה‪.‬‬ ‫‪ ÂÚÈ‚‰˘Î‬האחים לבית מרן שליט״א‪ ,‬שקיבלם במאור פניו‬ ‫ושמע את דאגתם וחרדתם‪ ,‬מההצקות והנזקים הנגרמים להם‬ ‫בכל שנה מאותו רוצח‪ .‬מרן שליט״א שאלם על קביעות עתים‬ ‫לתורה וחינוך הילדים‪ ,‬וכשסיפרו לו שהם אכן מקפידים מאוד‬ ‫על קביעות עיתים לתורה‪ ,‬ושולחים את ילדיהם למרחוק ללמוד‬ ‫תורה בתלמוד תורה‪ ,‬שמח עד מאוד ובירכם שיזכו לרוב נחת‬ ‫מכל יוצאי חלציהם‪.‬‬ ‫‪ Ô¯Ó‬שליט״א הוסיף ויעץ להם‪ ,‬שכדאי להם אף להקפיד על‬ ‫ההלכה ה׳רפויה׳ אצל רבים‪ ,‬שנפסקה בשו״ע בסימן ’רפ״ה׳‪ ,‬שיש‬ ‫על האדם חיוב ללמוד את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום או‬ ‫פרש״י‪ ,‬וכפי שכתב בשו״ע שם בסעיף ב׳‪ ,‬שיר״ש יוצא ידי שניהם‪,‬‬ ‫שלומד מקרא עם תרגום ועם פרש״י‪ ,‬ומלבד מה שיש בכך סגולה‬ ‫נפלאה הכתובה כבר בגמ׳‪ ,‬שמאריכין לו ימיו ושנותיו‪ ,‬יוכלו‬ ‫גם ללמוד מה עליהם לעשות בכדי להנצל מההצקות והנזקים‬ ‫שגורם להם אותו רשע מרצח‪.‬‬ ‫‪ Ì˙χ˘Ï‬באיזה פרשה הם ימצאו את הדברים בפרש״י‪ ,‬השיב‬ ‫להם מרן שליט״א‪ ,‬שהוא בפרשתינו‪ ,‬פרשת כי תצא‪.‬‬