Hoil Moshe Souccot 5770

‫הואיל משה‬ ‫חג הסוכות שנת תש"ע‬

‫אושפיזא דאברהם‬ ‫איתא בסוכה )דף ל"א‪ (.‬ההיא סבתא‬ ‫וסככו בהן( דאתאי לקמיה דרב נחמן‪ ,‬אמרה ליה‪ ,‬ריש גלותא‬ ‫וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוה יתבי‪,‬‬ ‫צווחה )להחזיר לה עצים עצמן( ולא אשגח בה רב נחמן‪ ,‬אמרה ליה‬ ‫איתתא דהוה ליה לאבוהא )לאברהם אבינו( תלת מאה ותמני‬ ‫סרי עבדי )ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות( צווחא קמייכו ולא‬ ‫אשגחיתו בה‪ ,‬אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא )קולנית היא‬ ‫זו( ואין לה אלא דמי עצים בלבד עיי"ש‪ ,‬והאריכו‬ ‫המפרשים דמה רצתה האי סבתא באמרה דהו"ל לאבוה‬ ‫שי"ח עבדים‪ ,‬ומה שייכות יש לטענתה דהיה לאברהם‬ ‫אבינו שי"ח עבדים‪.‬‬ ‫)דגזלו ממנה עבדי ריש גלותא עצים‬

‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בגליון ישראל סבא )גליון ז'( לבאר‬ ‫טענת האי סבתא‪ ,‬דנהי דבעלמא תקינו רבנן תקנת מריש‪,‬‬ ‫שהגזלן לא יצטרך לקעקע בירתו ולהחזיר המריש שגזל‪,‬‬ ‫וסגי ליתן דמיהם ואמרינן מה לי הן מה לי דמיהן‪ ,‬מ"מ‬ ‫כאן הואיל וצריכה העצים עצמן לסכך בהם את הסוכה‪,‬‬ ‫בכגון דא לא סגי ליתן דמיהם‪ ,‬דלא שייך לומר מה לי הן‬ ‫מה לי דמיהן‪ ,‬דהא צריכה דייקא העצים גופא לסכך בהן‪,‬‬ ‫ולכן טענה דרבנן בסוכה גזולה יתבי‪ ,‬כיון דלא סגי במה‬ ‫שיתנו לה דמי עצים‪ ,‬אך באמת לא צדקה בדבריה כיון‬ ‫דנשים פטורות מן הסוכה‪ ,‬כדאיתא בסוכה )דף כ"ח‪ (.‬האזרח‬ ‫)בבני ישראל ישבו בסוכות( להוציא את הנשים‪ ,‬וממילא בטלה‬ ‫טענתה שצריכה את העצים דווקא‪.‬‬ ‫והנה התוס' בפסחים )דף ק"ח‪ (:‬ד"ה היו הקשו‪ ,‬אמאי אין‬ ‫נשים חייבות בסוכה מטעם שאף הן היו באותו הנס כי‬ ‫בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו'‪ ,‬ותירצו דלא שייך‬ ‫לחייב מטעם שאף הן היו באותו הנס רק במילי דרבנן‬ ‫כגון ד' כוסות נר חנוכה ומגילה‪ ,‬משא"כ בסוכה דהוא‬ ‫מצוה מדאורייתא עיי"ש‪ ,‬אך כבר הקשו המפ' מהא‬ ‫דמבואר במגילה )דף ד‪ (.‬בתוס' ד"ה שאף‪ ,‬דגם לענין מצוה‬ ‫דאורייתא היה בדין לחייב נשים מטעם שאף הן היו‬ ‫באותו הנס עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אכתי תקשי אמאי לא יתחייבו‬

‫נשים בסוכה מהאי טעמא‪ ,‬וכתב בספר ברכי יוסף‬ ‫אות ט"ו( ד"ה ומכאן ליישב‪ ,‬עפימש"כ הטו"ז באו"ח )סי'‬ ‫תקפ"ח( דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חז"ל‬ ‫לאוסרו‪ ,‬וה"נ כיון שמפורש בתורה האזרח להוציא את‬ ‫הנשים‪ ,‬א"א לחז"ל לתקן שיתחייבו מטעמא שאף הן היו‬ ‫באותו הנס עכ"ד‪.‬‬ ‫)סי' תע"ג‬

‫אך עיין בשדי חמד כללים מערכת יו"ד‬ ‫שהביא כמה פוסקים בזה‪ ,‬דפליגי על דברי הטו"ז הנ"ל‬ ‫וס"ל דיש כח ביד חז"ל לאסור אף בדבר המפורש בתורה‬ ‫להיתר עיי"ש‪ ,‬ועיין בשערי תורה כללים בענין חזקה )כלל א'‬ ‫פרט ג'( שכתב דכבר פליגי בזה אמוראי בירושלמי מסכת‬ ‫פיאה )פ"א ה"א(‪ ,‬דר' יוסי ס"ל דחכמים אין יכולים להחמיר‬ ‫בדבר המפורש בתורה‪ ,‬ור' יונה ס"ל דאף בדבר המפורש‬ ‫בתורה יכולין החכמים לגזור עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז שפיר יש‬ ‫מקום לחייב נשים בסוכה מטעם שאף הן היו באותו הנס‪,‬‬ ‫וי"ל דהאי סבתא נקטה כהך שיטות דפליגי על הטו"ז‪,‬‬ ‫וממילא חייבת בסוכה מדרבנן מיהא‪ ,‬ועל כן צווחה‬ ‫דליהדרו לה העצים עצמן לסכך בהן ולא את דמיהם‪.‬‬ ‫)סי' י"ז עד סי' כ"א(‬

‫ואיתא בברכות )דף י‪ (:‬בית שמאי אומרים בערב כל אדם‬ ‫יטה )על צדו( ויקרא ובבוקר יעמוד שנאמר ובשכבך )דרך שכיבה(‬ ‫ובקומך‪ ,‬ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו )או בקימה או‬ ‫בשכיבה או בישיבה או מהלך( שנאמר ובלכתך בדרך‪ ,‬א"כ למה נאמר‬ ‫ובשכבך ובקומך‪ ,‬בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני‬ ‫אדם עומדים‪ ,‬ולקמן )דף י"ג‪ (:‬איתא אמר רב נתן בר מר‬ ‫עוקבא אמר רב יהודה על לבבך בעמידה‪ ,‬על לבבך סלקא‬ ‫דעתך‪ ,‬אלא אימא עד על לבבך בעמידה מכאן ואילך לא‪,‬‬ ‫וריו"ח אמר כל הפרשה כולה בעמידה‪ ,‬ופירש"י )ד"ה בעמידה(‬ ‫דאפילו לב"ה דאמרי )לעיל דף י"א‪ (.‬עוסקין במלאכתן וקורין‬ ‫ומהלכין וקורין‪ ,‬מודים הם שצריך לעמוד במקום אחד עד‬ ‫המקרא הזה לפי שעד כאן מצות כוונה‪ ,‬וכ"כ התוס' )ד"ה על‬ ‫לבבך( בשם הירושלמי‪ ,‬דאע"ג דב"ה אמרי כל אדם קורא‬ ‫כדרכו‪ ,‬מ"מ מצוה מן המובחר לעמוד כשהוא מהלך לפי‬ ‫שאינו מיושב כל כך ואינו יכול לכוון כשהוא מהלך כאשר‬ ‫היה עומד‪ ,‬וכן הלכה דהמהלך בדרך מצוה לעמוד וכו'‪,‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫וכ"ה גם במדרש תנחומא )ריש פרשת לך( רב יהודה בשם‬ ‫שמואל אמר אסור לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא‬ ‫מהלך אלא יעמוד ויקרא וכשיגיע לואהבת ילך לדרכו‬ ‫עכ"ד התוס'‪ ,‬ובדברי תורה )שנה ט"ז גליון ג'( הקשה דלפי"ד‬ ‫הטו"ז הנ"ל דבדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד‬ ‫חכמים לגזור ולאסור‪ ,‬א"כ האיך אסרו חז"ל לקרוא‬ ‫קריאת שמע כשהוא מהלך הלא מקרא מפורש נאמר‬ ‫ובלכתך בדרך עכ"ק‪.‬‬ ‫אך י"ל דאיתא בברכות )דף כ"א‪ (.‬אמר רב יהודה ספק קרא‬ ‫ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא‪ ,‬ספק אמר אמת ויציב‬ ‫ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב‪ ,‬מאי טעמא ק"ש‬ ‫דרבנן אמת ויציב דאורייתא‪ ,‬מתיב רב יוסף ובשכבך‬ ‫ובקומך‪ ,‬אמר ליה אביי ההוא בדברי תורה כתיב עיי"ש‪,‬‬ ‫ולפי"ז מאן דס"ל דק"ש דאורייתא ס"ל דהקרא ובשכבך‬ ‫ובקומך קאי אקריאת שמע‪ ,‬ומאן דס"ל דק"ש הוא דרבנן‬ ‫ס"ל דהקרא ובשכבך ובקומך קאי אדברי תורה‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫י"ל דזה אי הקרא ובלכתך בדרך קאי על קריאת שמע או‬ ‫על דברי תורה‪ ,‬תליא בפלוגתא הנ"ל אי יש כח ביד‬ ‫חכמים לגזור בדבר המפורש בתורה להיתר או לא‪ ,‬דאי‬ ‫אמרינן דבדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד‬ ‫החכמים לגזור עליה‪ ,‬א"כ ע"כ דהקרא לא איירי בקריאת‬ ‫שמע‪ ,‬דהלא אין כח ביד החכמים לאסור לקרוא קריאת‬ ‫שמע כשמהלך‪ ,‬ומדחזינן דגזרו שאסור לקרות בהליכה‬ ‫ע"כ דהקרא לא מיירי בקריאת שמע‪ ,‬אך אי אמרינן דאף‬ ‫דבר שמפורש בתורה להיתר יש כח ביד החכמים לגזור‬ ‫עליה‪ ,‬שפיר י"ל דהקרא מיירי בקריאת שמע‪ ,‬ואע"ג‬ ‫דהתורה אמרה ובלכתך בדרך‪ ,‬מ"מ שפיר גזרו שלא יקרא‬ ‫כשמהלך‪.‬‬ ‫ואיתא במנחות )דף צ"ט‪ (:‬במתני'‪ ,‬שני שולחנות היו באולם‬ ‫מבפנים על פתח הבית‪ ,‬אחד של שייש ואחד של זהב‪ ,‬על‬ ‫של שייש נותנים לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב‬ ‫ביציאתו‪ ,‬שמעלין בקודש ולא מורידין‪ ,‬ואחד של זהב‬ ‫מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד‪ ,‬וארבעה כהנים נכנסין‪,‬‬ ‫שנים בידם שני סדרים‪ ,‬ושנים בידם שני בזיכין‪ ,‬וארבעה‬ ‫מקדימין לפניהם‪ ,‬שנים ליטול שני סדרים‪ ,‬ושנים ליטול‬ ‫שני בזיכין‪ ,‬המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום‪,‬‬ ‫והמוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון‪ ,‬אלו מושכין‬ ‫ואלו מניחין‪ ,‬וטפחו של זה כנגד טפחו של זה‪ ,‬שנאמר‬

‫משה‬

‫ב‬

‫לפני תמיד‪) ,‬ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד( ור' יוסי אומר אפילו‬ ‫אלו נוטלין ואלו מניחין אף היא היתה תמיד‪ ,‬ובגמ' )שם(‬ ‫איתא‪ ,‬תניא ר' יוסי אומר אפילו סילק את הישנה שחרית‬ ‫וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום‪ ,‬אלא מה אני‬ ‫מקיים לפני תמיד‪ ,‬שלא ילין שלחן בלא לחם‪ ,‬א"ר אמי‬ ‫מדבריו של ר' יוסי )דאמר משום דעמד הישן שחרית מעט בשלחן והחדש ערבית‬ ‫מעט קרי ליה תמיד( נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד‬ ‫שחרית ופרק אחד ערבית‪ ,‬קיים מצות לא ימוש ספר‬ ‫התורה הזה מפיך עיי"ש‪.‬‬ ‫וכתב בספר הדרת מרדכי )הדרן א' בסופו(‪ ,‬דלפי"ז לרבנן דס"ל‬ ‫דתמיד משמע שלא יניח השלחן בלא לחם אפילו שעה‬ ‫קלה‪ ,‬א"כ ה"ה גבי לא ימוש ספר התורה משמע נמי‬ ‫דווקא שילמד כל זמן‪ ,‬ולפי"ז בהכרח לומר דקרא‬ ‫ובשכבך ובקומך לא קאי על דברי תורה‪ ,‬דמאי קאמר‬ ‫ודברת בם וגו' בשכבך ובקומך‪ ,‬הא חייב לעסוק בתורה‬ ‫תמיד וכמ"ד לא ימוש ספר התורה מפיך יומם ולילה‪,‬‬ ‫ולפי"ז מה דכתיב ובשכבך ובקומך קאי על קריאת שמע‬ ‫דחיוב ק"ש דאורייתא‪ ,‬משא"כ א"א דאין צריך לעסוק‬ ‫בתורה כל היום שפיר יש לומר דהקרא קאי על דברי‬ ‫תורה‪ ,‬והכי קאמר ודברת בם וגו' דסגי לצאת ידי חובת‬ ‫תלמוד תורה בקריאת שמע שחרית וערבית עיי"ש‪.‬‬ ‫ובנדרים )דף ל"ב‪ (.‬איתא‪ ,‬א"ר אבהו א"ר אלעזר מפני מה‬ ‫נענש אאע"ה ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנה‪,‬‬ ‫מפני שעשה אנגרייא בת"ח‪ ,‬שנאמר וירק את חניכיו ילידי‬ ‫ביתו‪ ,‬וכתב שם הר"ן שהוליכן למלחמה כדכתיב וירק את‬ ‫חניכיו דהיינו בני אדם שחנך לתורה עיי"ש‪ ,‬ואיתא בשבת‬ ‫)דף ס"ג‪ (.‬לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת וכו' ואם יצא‬ ‫חייב חטאת‪ ,‬ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים‬ ‫אומרים אינו אלא לגנאי‪ ,‬ומפרש הגמ' הטעם דכתיב חגור‬ ‫חרבך על ירך גבור הודך והדרך‪ ,‬וחכמים ס"ל דהאי קרא‬ ‫בדברי תורה כתיב )הוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין‬ ‫להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך( עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא בברכות )דף ל"ה‪ (:‬תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד‬ ‫לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה מפיך יכול דברים‬ ‫ככתבן )שלא יעסוק בדרך ארץ( ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן )עם דברי‬ ‫תורה( מדת דרך ארץ )שאם תבא לידי צורך הבריות סופך ליבטל מדברי תורה(‬ ‫דברי ר' ישמעאל‪ ,‬רשב"י אומר אפשר )בתמיה‪ ,‬אפשר כדבריך(‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫משה‬

‫ג‬

‫אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו' תורה‬ ‫מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום‬ ‫מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו‬ ‫את צאנכם וכו' עיי"ש‪.‬‬

‫שישראל יושבין במקומן אין חשש ביטול ברוב דכל קבוע‬ ‫כמחצה על מחצה‪ ,‬אבל לאחר שגלו דהוי ניידי ממקומם‬ ‫ולא הוי כמחצה על מחצה‪ ,‬נתעורר הקושיא מדוע אינם‬ ‫בטלים ברוב האומות‪.‬‬

‫וכתב בספר מטה יששכר )דף צ מדפה"ס( דפלוגתת ר' ישמעאל‬ ‫ורשב"י תליא בפלוגתת ר' אליעזר וחכמים‪ ,‬דאי אמרינן‬ ‫דצריכים ללמוד תמיד שפיר י"ל דהקרא דחגור חרבך קאי‬ ‫על דברי תורה כפירש"י )שם( שצריך לחזור עליהם תמיד‬ ‫ואפשר לומר דכלי זיין אינו אלא גנאי‪ ,‬אבל א"א שאין‬ ‫החיוב ללמוד תמיד א"כ קרא חגור חרבך לא קאי על דברי‬ ‫תורה‪ ,‬כי אם פשוטו שכלי זיין הוא תכשיט עיי"ש‪.‬‬

‫ובכתבי מו"ר הגאון האדיר מווייטצען זצ"ל‬ ‫צבי‪ ,‬ושו"ת מקדשי השם( כתב ליישב עפי"ד הר"ן בנדרים )דף נ"ב‪(.‬‬ ‫ד"ה וקשיא להו‪ ,‬שהאריך לבאר בטעמא דאמרינן )ביצה דף ג‪(:‬‬ ‫דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל‪ ,‬ותו"ד הוא‬ ‫דביטול ברוב לא שייך אלא בשני דברים המתנגדים זה‬ ‫לזה שאז הרוב גובר על המיעוט ומבטלו‪ ,‬משא"כ בשני‬ ‫דברים השוים ואינן מתנגדים זה לזה אין אחד מבטל את‬ ‫חבירו‪ ,‬דאדרבה השנים מחזקין זה את זה ולא שייך בהו‬ ‫ביטול‪ ,‬ולכן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטיל דהוא אזיל בתר‬ ‫דמיון העצם של הדבר‪ ,‬וכיון ששניהם ממין אחד אינם‬ ‫מתנגדים זל"ז ולא שייך בהו ביטול‪ ,‬אבל רבנן ס"ל‬ ‫דאזלינן בתר דמיון ההיתר והאיסור‪ ,‬ולכן ס"ל דגם מב"מ‬ ‫בטיל‪ ,‬כיון דהאיסור וההיתר מתנגדים זל"ז הרוב מבטל‬ ‫את המיעוט‪ ,‬ובזה מבאר הר"ן דהיינו טעמא דאמרינן‬ ‫דבדבר שיל"מ אפילו באלף לא בטיל‪ ,‬דהא כל מה דס"ל‬ ‫לחכמים דאיסור והיתר מבטלין זה את זה‪ ,‬היינו משום‬ ‫דמתנגדים זל"ז יען שזה איסור וזה היתר‪ ,‬משא"כ בדבר‬ ‫שיל"מ שהאיסור עצמו עתיד להיות לו היתר‪ ,‬שוב אינו‬ ‫מתנגד לההיתר והוי כמב"מ ולא בטיל עיי"ש‪.‬‬

‫ובזה יבואר כוונת האי סבתא‪ ,‬שרצתה להוכיח כדבריה‬ ‫דהיא מצווה על מצות סוכה‪ ,‬וממילא אין כאן תקנת‬ ‫מריש‪ ,‬ולזה אמרה איתתא דהו"ל לאבוה תלת מאה ותמני‬ ‫סרי עבדי‪ ,‬רצ"ל דהטעם דנענש אברהם אבינו ונשתעבדו‬ ‫בניו וכו'‪ ,‬הוא משום שעשה אנגרייא בת"ח‪ ,‬וע"כ דצריכין‬ ‫ללמוד תמיד‪ ,‬והקרא ודברת בם קאי על קריאת שמע‪,‬‬ ‫ולפי"ז ל"א כסברת הטו"ז‪ ,‬וי"ל דאף שמפורש בתורה‬ ‫האזרח לפטור נשים מסוכה‪ ,‬מ"מ מתחייבות בה מתקנת‬ ‫חז"ל‪ ,‬ולכן צווחה דצריכה העצים עצמן‪ ,‬ובסוכה גזולה‬ ‫יתבו‪ ,‬וע"ז אמר רב נחמן פעיתא הוא דא‪ ,‬דכיון דהיא‬ ‫מתחייבת במצות סוכה רק מדרבנן‪ ,‬א"כ לגבי תקנת מריש‬ ‫דרבנן‪ ,‬אין פועל חיוב דרבנן לבטל תקנת רבנן‪ ,‬ואין לה‬ ‫אלא דמי עצים בלבד ודו"ק‪.‬‬ ‫אושפיזא דיצחק‬ ‫אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן‬ ‫ההר הטוב הזה והלבנון‪ :‬איתא במדרש אמר משה אתה‬ ‫אמרת אל אברהם אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו‬ ‫מאומה וגו' אעברה נא ואראה את הארץ הטובה והוא‬ ‫פלאי‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במד"ר )ויקרא ד‪-‬ו(‪ ,‬א"ר אלעשא גוי אחד‬ ‫שאל את ר' יהושע בן קרחה כתוב בתורתכם אחרי רבים‬ ‫להטות אנו מרובים מכם מפני מה אין אתם משוין עמנו‬ ‫בע"ז עיי"ש‪ ,‬אמנם ידוע מדברי חז"ל בכתובות )דף ט"ו‪ (.‬דכל‬ ‫קבוע כמחצה על מחצה דמי ואינו בטל ברוב‪ ,‬ואם כן בעת‬

‫)מחב"ס שו"ת בנין‬

‫ולפי סברתו אין נפקא מינה אם הנתבטל ישתנה לעתיד‬ ‫כמו המבטל‪ ,‬או שהמבטל ישתנה לעתיד כמו המתבטל‪,‬‬ ‫דכיון דלבסוף יהיה כמוהו שווין הוי כמו דם הפר ודם‬ ‫השעיר ואינו בטל‪ ,‬ומעתה לפי"מ דאיתא במסכת ע"ז )דף‬ ‫כ"ד‪ (.‬כולם גרים גרורים הם לעתיד לבוא‪ ,‬דלעתיד יתגיירו‬ ‫כל אומות העולם עיי"ש‪ ,‬נמצא דסופם של כל אומות‬ ‫העולם להיות יהודים ויהיו שוין ודומין לבנ"י‪ ,‬ע"כ דמי‬ ‫לדם הפר ודם השעיר‪ ,‬והוי דבר שיש לו מתירין ולא בטל‪,‬‬ ‫ושפיר לא שייך ביטול בני ישראל בין אומות העולם דהוי‬ ‫דשיל"מ עכ"ד‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬דבקידושין )דף ע"ג‪ (:‬פליגי ר' יוסי ור'‬ ‫יהודה‪ ,‬דר' יוסי ס"ל דגר נושא ממזרת דקהל גרים לא‬ ‫אקרי קהל‪ ,‬דתרי קראי אתא חד למשרי ממזר בשתוקי וחד‬ ‫למשרי שתוקי בישראל וליכא קרא לאסור ממזרת לגר‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫ואמרינן קהל גרים לא אקרי קהל‪ ,‬ור' יהודה ס"ל דמחד‬ ‫קרא ילפינן ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל וקרא דמיותר‬ ‫אתא לאסור ממזרת לגר דקהל גרים אקרי קהל עיי"ש‪,‬‬ ‫ומעתה אי אמרינן דגר נושא ממזרת משום דקהל גרים לא‬ ‫אקרי קהל‪ ,‬א"כ אף לאחר שיתגיירו הוי מין בשאינו מינו‬ ‫וא"כ הדרא קושית המין לדוכתא‪.‬‬ ‫אולם בספר דרש משה )דף קס"ה( כתב לתרץ קושית המין‬ ‫הנ"ל‪ ,‬דהרי קיי"ל ביור"ד )סי' צ"ח סעיף ב'( דמין במינו בטל‬ ‫ברוב‪ ,‬אולם מין בשאינו מינו צריך ששים מן התורה‪,‬‬ ‫וברמ"א שם כתב וז"ל‪ ,‬ולענין מין במינו אזלינן בתר‬ ‫שמא‪ ,‬אם שני הדברים שמן שוים הוי מב"מ‪ ,‬אבל לא‬ ‫אזלינן בתר טעמא אם הוא שוה או לא עכ"ד‪ ,‬ולפי"מ‬ ‫דאמרינן ביבמות )דף ס"א‪ (.‬דאתם קרויים אדם ואין עכו"ם‬ ‫קרוים אדם‪ ,‬א"כ ישראל ואו"ה אינן שוים בשמא והוי מין‬ ‫בשאינו מינו שאינו בטל ברוב עכ"ד‪.‬‬ ‫והנה בספר תפארת בנים עה"ת )פ' וירא( כתב לפרש‪ ,‬דאמאי‬ ‫אמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו‬ ‫מאומה‪ ,‬דהיה די באמרו אל תעשה מאומה ולמה הוכפל‬ ‫הדברים במלות שונות‪ ,‬דלכאורה להמ"ד דתפוס לשון‬ ‫ראשון‪ ,‬והנה אאע"ה לא היה יודע אז עדיין שזה נסיון‬ ‫העקידה רק להעלותו ולא לשחטו‪ ,‬וא"כ היה לו להסתפק‬ ‫באמת לדינא לאיזה לשון ישמע‪ ,‬או לראשונה או לשניה‬ ‫ואיך היה פשיטא ליה לאאע"ה להשגיח רק בקול האחרון‪,‬‬ ‫אמנם לפימ"ש המפ' דלא אמרינן עדל"ת בשני לאוין‬ ‫א"ש‪ ,‬דאם היה א"ל רק אל תעש לו מאומה ל"ה רק ל"ת‬ ‫חדא‪ ,‬וכיון דקיי"ל דעשה דוחה ל"ת א"כ אולי היה ס"ל‬ ‫לאאע"ה כי לשון צוי הראשון עיקר שצוה לשחטו שהוא‬ ‫עשה נגד הל"ת שנצטוה עתה‪ ,‬ע"כ אמר לו אל תשלח ידך‬ ‫וגו' ואל תעש לו מאומה דהוי ב' לאוין ואין עשה דוחה ב'‬ ‫לאוין ובודאי לא ישמע להעשה וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫והנה המהרש"א ביבמות )דף ק‪ (:‬הקשה דהיאך נשא אאע"ה‬ ‫את הגר שהיתה מצרית דעתידה תורה לאסור‪ ,‬ואאע"ה‬ ‫קיים כל התורה כולה‪ ,‬וכתיב לא יבוא מצרי בקהל ה'‪,‬‬ ‫עכ"ק‪ .‬ובפשיטות י"ל דכיון דאאע"ה לא קיים מצות פריה‬ ‫ורביה‪ ,‬י"ל דעשה דפריה ורביה דחי הל"ת דלא יבוא‬ ‫מצרי‪ ,‬אך לכאורה קשה לפימש"כ המפ' דעשה דוחה רק‬ ‫חד לאו ולא שני לאוין‪ ,‬א"כ א"א לומר דאאע"ה נשא את‬

‫משה‬

‫ד‬

‫הגר מכח עדל"ת‪ ,‬דהא איכא כאן שני לאוין לאו דמצרית‬ ‫ולאו דלא יהיה קדש‪ ,‬כיון דהגר היתה שפחה‪.‬‬ ‫אך כבר כתבו המפ' לתרץ‪ ,‬דאיתא ביור"ד )סי' רס"ז( הבא על‬ ‫שפחתו‪ ,‬הולד בן חורין לכל דברים‪ ,‬דחזקה אין אדם‬ ‫עושה בעילתו בעילת זנות‪ ,‬ובודאי שחררה שלא יהיה‬ ‫באיסור‪ ,‬ועיין במהרש"א יבמות )דף ק‪ (:‬שכתב דמסתמא‬ ‫שיחרר אברהם להגר כדי שלא יעבור אאיסורא דשפחה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז ליכא רק חד לאו דמצרית‪ ,‬ושפיר י"ל‬ ‫דנשא את הגר משום עדל"ת‪ ,‬אמנם בספר קרבן שבת )פ"א‬ ‫סי' ד'( כתב דאאע"ה לא היה יכול לשחרר להגר משום‬ ‫שהגר היתה נכסי מלוג של שרה‪ ,‬ולא היה לאאע"ה בה רק‬ ‫קנין פירות‪ ,‬וקנין פירות לא הוי כקנין הגוף‪ ,‬ויש‬ ‫לישמעאל דין בן אמה דולדה כמותה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫הדקל"ד איך אפשר לומר דנשא אאע"ה את הגר משום‬ ‫עדל"ת‪ ,‬כיון דאיכא כאן שני לאוין לאו דלא יהיה קדש‬ ‫ולאו דלא יבוא מצרי‪.‬‬ ‫אמנם עפימש"כ בבעלי תוס' עה"ת )פ' חיי שרה( דלכן נשא‬ ‫אברהם להגר אע"ג שהיתה מצרית שעתידה תורה לאסור‪,‬‬ ‫דכיון דאאע"ה היה גר וקהל גרים לא אקרי קהל ולא היה‬ ‫אסור במצרית וכ"כ בספר המקנה )במס' קידושין בסופו( עיי"ש‪,‬‬ ‫א"כ שפיר י"ל דאאע"ה נשא את הגר משום עדל"ת‪ ,‬אע"ג‬ ‫דלא שחררה כיון דליכא רק הלאו דלא יהיה קדש‪.‬‬ ‫ואיתא במדרש דלכן לא נכנס משה לארץ ישראל‪ ,‬משום‬ ‫ששבר את הלוחות‪ ,‬אך קשה הלא אמרינן בשבת )דף פ"ז‪(.‬‬ ‫דלכן שבר את הלוחות משום דלמד ק"ו מפסח‪ ,‬ומה פסח‬ ‫שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא‬ ‫יאכל בו‪ ,‬התורה כולה כאן וישראל מומרים על אחת כמה‬ ‫וכמה עיי"ש‪ ,‬וא"כ למה נחשב לחטא מה שמשה שיבר‬ ‫הלוחות‪ ,‬אמנם המהרש"א ביבמות )דף ס"ב‪ (.‬הביא קושיא‬ ‫מספר פענח רזי‪ ,‬דהא ר"מ ס"ל בסנהדרין )דף נ"ט‪ (.‬דאפילו‬ ‫עכו"ם העוסק בתורה הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה‬ ‫אותם האדם וחי בהם‪ ,‬כהנים לוים וישראלים לא נאמר‬ ‫אלא האדם‪ ,‬מלמד שאפילו גוי העוסק בתורה הרי הוא‬ ‫ככהן גדול עיי"ש‪ ,‬וכתבו המפרשים די"ל דהאי ק"ו אתיא‬ ‫כרבי שמעון דס"ל ביבמות )דף ס"א‪ (.‬אתם קרוים אדם ואין‬ ‫אומות העולם קרוים אדם דפליג אדר' מאיר כמבואר‬ ‫ברש"י סנהדרין )שם(‪ ,‬ועיין בחוט המשולש )פרשת וזאת הברכה(‪.‬‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫ובזה יבואר המדרש דמשה רבינו אמר להקב"ה‪ ,‬אתה‬ ‫אמרת לאאע"ה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו‬ ‫מאומה‪ ,‬דלמה הוצרך לכפול הדברים‪ ,‬וע"כ משום‬ ‫דאמרינן תפוס לשון ראשון ואם הי' א"ל רק לאו אחד‬ ‫הו"א דהולך אחר לשון ראשון ואמרינן עדל"ת‪ ,‬לכן אמרת‬ ‫לו בכפל הדברים דליהוי שני לאוין ואין עשה דוחה ב'‬ ‫לאוין‪ ,‬ולפי"ז תקשי האיך נשא אאע"ה את הגר‪ ,‬דאי"ל‬ ‫משום דעשה דפו"ר דוחה הל"ת‪ ,‬כיון דאיכא שני לאוין‬ ‫לאו דלא יהיה קדש ולאו דלא יבוא מצרי‪ ,‬וע"כ דכיון‬ ‫דאאע"ה היה גר וקהל גרים לא אקרי קהל וע"כ לא היה‬ ‫אסור במצרית‪ ,‬ולפי"ז תיהדר קושית המין לדוכתא דכיון‬ ‫דאנו מרובים מכם מפני מה אין אתם משוין עמנו בע"ז‪,‬‬ ‫דאי"ל דכיון דסופם של כל אומות העולם להיות יהודים‬ ‫ויהיו שוין ודומין לבנ"י‪ ,‬ע"כ דמי לדם הפר ודם השעיר‪,‬‬ ‫והוי דבר שיש לו מתירין ולא בטל‪ ,‬דא"א דקהל גרים לא‬ ‫אקרי קהל‪ ,‬א"כ אף לאחר שיתגיירו הוי מין בשאינו מינו‪,‬‬ ‫ועכצ"ל כמש"כ בספר דרש משה דכיון דאתם קרויים אדם‬ ‫ואין עכו"ם קרוים אדם‪ ,‬א"כ ישראל ואו"ה אינן שוים‬ ‫בשמא והוי מין בשאינו מינו שאינו בטל ברוב‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫שפיר איכא הק"ו מפסח‪ ,‬ושפיר עשיתי במה ששיברתי‬ ‫הלוחות‪ ,‬ולכן אעברה נא ואראה את הארץ הטובה ודו"ק‪.‬‬ ‫אושפיזא דיעקב‬ ‫בתהילים )פרשה קמ‪-‬ח( אלקים ה' עז ישועתי סכותה לראשי‬ ‫ביום נשק‪ :‬ואיתא במדרש מובא בספר ברכת שמואל‬ ‫ובספר כסף נבחר )פרשת ויחי(‪ ,‬לעתיד לבוא יבוא עשיו‬ ‫ויקטרג לפני הקב"ה‪ ,‬למה נחשבתי בעיניך רשע על‬ ‫שכתבת בתורה לא תרצח‪ ,‬ועשו עבר על זה שהיה רוצח‪,‬‬ ‫נמצא אתה עוקר הברכה שבירך אותי אבי ועל חרבך‬ ‫תחיה‪ ,‬ואת יעקב אהבת‪ ,‬לא כתיב בתורה ואשה אל‬ ‫אחותה לא תקח לצרור‪ ,‬והוא נשא שתי אחיות‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫אני גרמתי לו שהלך לבית לבן ושם נשא ב' אחיות‪ ,‬א"כ‬ ‫למה הסתרת אותו בצל סוכה והוא פלאי‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא בבראשית רבה )פרשה ס"ז‪-‬ז( ועל חרבך‬ ‫תחיה‪ ,‬עול חרבך ואת חיי‪ ,‬פי' שיכניס החרב לנדן ואז‬ ‫תחיה‪ ,‬ולפי"ז גם לעשיו צוה שלא יוציא החרב מנדן‪,‬‬ ‫אמנם י"ל דעשיו היה לו הכרח דהברכה היתה בחרב‬ ‫ממש‪ ,‬דאיתא ברבינו בחיי )שמות כא‪-‬כה( דלכן צוה הקב"ה לא‬

‫משה‬

‫ה‬

‫תניף עליהם ברזל‪ ,‬משום דהחרב הוא כחו של עשיו ולכן‬ ‫מנע החרב מעל המזבח עיי"ש‪ ,‬אמנם זה א"ש רק אי‬ ‫דרשינן טעמא דקרא אז י"ל דהטעם הוא מפני שהוא כחו‬ ‫של עשיו וי"ל דברכת יצחק היתה שיחיה על חרב ממש‪,‬‬ ‫משא"כ א"א דלא דרשינן טעמא דקרא א"כ אין לומר‬ ‫דזהו הטעם דלא תניף עליהם ברזל‪ ,‬ושוב י"ל דברכת‬ ‫יצחק היתה עול חרבך ואת חיי‪.‬‬ ‫והנה איתא ברמב"ן )ויקרא יח‪-‬כה( דטעם דאסרה התורה שתי‬ ‫אחיות‪ ,‬משום סתם נשים כשישא אדם שתי נשים הם שתי‬ ‫צרות זו לזו וכדכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור‪,‬‬ ‫שהתורה אסרה שתי אחיות שלא יהיו צרות זו לזו‪ ,‬וזה‬ ‫שייך גבי שאר נשים ששונאות זו את זו‪ ,‬משא"כ ברחל‬ ‫שמסרה הסימנים ללאה וכדאיתא במסכת מגילה )דף י"ג‪(:‬‬ ‫בודאי לא תקנא בלאה עיי"ש וכתב בספר כסף נבחר )פ'‬ ‫וישלח( דתי' זו דאין עון בלקיחת שתי אחיות כשאין צרות זו‬ ‫לזו הוא משום דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אבל אי לא דרשינן‬ ‫טעמא דקרא נסתר תירוצו של הרמב"ן עיי"ש‪.‬‬ ‫ועוד כתב ברמב"ן )פ' תולדות( דלכן נשא יעקב שתי אחיות‬ ‫משום דהאבות לא קיימו התורה רק בא"י ולא בחו"ל‪,‬‬ ‫ועיין בספר צפנת פענח למהרי"ט )ס"פ ויחי( דלכן מתה רחל‬ ‫תיכף בכניסתם לא"י כשבא מפדן ארם‪ ,‬כדי שלא יכנס‬ ‫לא"י באיסור דשתי אחיות‪ ,‬ומה שלא מתה לאה משום‬ ‫שקדמה נישואה עיי"ש‪ ,‬וכתב במאמר מרדכי )סוף פ' וישב(‬ ‫דזה א"ש רק להמ"ד דס"ל דהשכינה הוא במערב‪ ,‬משא"כ‬ ‫אי אמרינן דהשכינה הוא בכל מקום א"כ אין תירוץ ליעקב‬ ‫על מה שנשא ב' אחיות‪ ,‬דגם בחו"ל היה לו לקיים כל‬ ‫התורה עיי"ש‪.‬‬ ‫ובהגש"פ באר אברהם )דף ז‪ (.‬כתב לבאר‪ ,‬דלכן ברא הקב"ה‬ ‫העולם בבית‪ ,‬כי האותיות הם עצמותו יתב"ש‪ ,‬להורות כי‬ ‫הוא הבית של העולם‪ ,‬ואין העולם ביתו‪ ,‬ולהורות‬ ‫דהשכינה הוא בכל מקום‪ ,‬ולמ"ד דבה"א בראם ולא‬ ‫בבי"ת ס"ל דהשכינה הוא רק במערב עיי"ש‪ ,‬ועוד כתבו‬ ‫דא"א דבשביל אברהם נברא העולם אז י"ל בה"א בראם‪,‬‬ ‫משא"כ א"א דחטא אברהם במה שאמר במה אדע‪ ,‬אז‬ ‫ע"כ לא נברא העולם בזכות אברהם שהרי חטא‪ ,‬ואין‬ ‫הפירוש של בהבראם דבזכות אברהם נברא העולם וי"ל‬ ‫דבבי"ת נברא העולם עיין בהגש"פ באר אברהם )דף י‪.(.‬‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫ובמאמר מרדכי )דף ס"ב ע"ג( הביא מס' טעמי סוכה‪ ,‬דהטעם‬ ‫למצות סוכה הוא כדי להשלים הגלות מה שלא נשלם‬ ‫במצרים‪ ,‬וסוכה הוה כמו גלות‪ ,‬מדירת קבע לדירת עראי‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ובהגש"פ ברית מטה משה )דף כ"ג‪ (.‬כתב‪ ,‬דאי חטא‬ ‫אאע"ה במה שאמר במה אדע‪ ,‬לא נשלם הזמן במצרים‬ ‫וצריכין להיות ת' שנים במצרים‪ ,‬משא"כ א"א דלא חטא‬ ‫אאע"ה‪ ,‬והגלות הוא בשביל חטא דמכירת יוסף‪ ,‬אז לא‬ ‫צריכין להיות רק רד"ו שנים‪ ,‬לפי שע"י שלא קיים יוסף‬ ‫מצות כיבוד אב כ"ב שנים ומגיע לכל אחד ואחד מעשרה‬ ‫אחים כ"ב שנים שעולה ר"כ שנים‪ ,‬וי' שנים ניכה להם‬ ‫במה שמתו במצרים ונשאר רד"ו עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז מוכח‬ ‫מסוכה דהשכינה הוא בכל מקום‪ ,‬דכיון דסוכה בא‬ ‫להשלים הגלות‪ ,‬משום דהגלות הוא בשביל חטאו של‬ ‫אאע"ה‪ ,‬וצריכין להיות במצרים ד' מאות שנים‪ ,‬וכיון‬ ‫דחטא אאע"ה ע"כ דבבי"ת נברא העולם‪.‬‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דעשיו אמר למה אני נקרא רשע‪ ,‬אי‬ ‫משום שעברתי על לא תרצח‪ ,‬הא זהו ברכת אבא ועל‬ ‫חרבך תחיה‪ ,‬ואת"ל דהפי' הוא עול חרבך ואת חיי‪ ,‬הא‬ ‫הטעם דלא תניף עליהם ברזל הוא משום שהוא כחו של‬ ‫עשיו‪ ,‬וע"כ דברכת אבא היתה על חרבך תחיה‪ ,‬ואת"ל‬ ‫דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬א"כ קשה למה אהבת את יעקב‬ ‫והלא נשא שתי אחיות‪ ,‬דאי"ל כמ"ש הרמב"ן דל"ש כאן‬ ‫האיסור דשתי אחיות‪ ,‬משום דכל הטעם הוא שנעשית‬ ‫צרות זו לזו וזה ל"ש גבי רחל ולאה כיון שגילתה‬ ‫הסימנים ללאה‪ ,‬דהלא לא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬וא"ת אני‬ ‫גרמתי לו שהלך אצל לבן‪ ,‬ושפיר יש לו תירוץ על מה‬ ‫שנשא שתי אחיות‪ ,‬משום דלא קיימו התורה רק בחו"ל‪,‬‬ ‫א"כ למה תסתירהו בצל סוכה‪ ,‬דהא מסוכה מוכח דשכינה‬ ‫הוא בכ"מ דכיון דסוכה בא להשלים הזמן‪ ,‬ומוכח דחטא‬ ‫אאע"ה במה שאמר במה אדע‪ ,‬ול"א דהעולם נברא‬ ‫בשביל אאע"ה‪ ,‬ואמרינן דבבי"ת נברא העולם‪ ,‬והשכינה‬ ‫הוא בכל מקום‪ ,‬וגם בחו"ל היה צריך יעקב לקיים התורה‪,‬‬ ‫ואין לו תירוץ על מה שנשא השתי אחיות‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫אהבת את יעקב ודו"ק‪.‬‬

‫משה‬

‫ו‬

‫אושפיזא דמשה‬ ‫איתא במדרש רבה דברים )פרשה ב‪-‬ח( עה"פ ה' אלקים אתה‬ ‫החילות וגו'‪ ,‬אמר ר' לוי אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של‬ ‫יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫ודקדקו דלמה דייק עצמות יוסף‪ ,‬דמשמע דאם יוסף נכנס‬ ‫חי בגופו לא"י לא היה תמה למה הוא אינו נכנס‪ ,‬עיין‬ ‫בכסף נבחר )פרשת מקץ(‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר אסיפת הכהן )פרשת בשלח( בשם‬ ‫זקינו הרבי ר' העשיל זצ"ל‪ ,‬לבאר המדרש פליאה‪ ,‬שאלו‬ ‫תלמידיו את רבי מפני מה קברו את יוסף בשכם‪ ,‬אמר להם‬ ‫משכם גנבו אותו ולשכם החזירוהו‪ ,‬ולא נתקררה דעתם‬ ‫עד שהביא להם הפסוק והעליתם את עצמותי מזה אתכם‪,‬‬ ‫ועיין בסוטה )דף י"ג‪ (:‬קברו בשכם‪ ,‬מאי שנא בשכם‪ ,‬אמר ר'‬ ‫חמא בר חנינא משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידתו‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ומבאר עפי"מ שהקשה בתשובת הרשב"א היאך‬ ‫החזירו יוסף לשכם‪ ,‬והלא חזרה זו אינה חזרה דהא הוי‬ ‫שינוי השם‪ ,‬דהא גנבוהו כשהיה חי ונקרא אדם‪,‬‬ ‫וכשהחזירוהו לא היה אלא עצמות ואין כאן השבה‬ ‫מעלייתא דהא היה כאן שינוי‪.‬‬ ‫אמנם איתא בב"ק )דף צ"ו‪ (.‬וברמ"א בחו"מ‬ ‫דבשינוי מעשה לבד אינו מועיל אלא דווקא היכא דאיכא‬ ‫שינוי השם בהדיה‪ ,‬וכאן יש לומר דלא היה שינוי השם‬ ‫בהדיה‪ ,‬כיון דיוסף קרא את עצמו בחייו גם כן עצמות‪,‬‬ ‫וכמו שנאמר והעליתם את עצמותי מזה אתכם‪ ,‬א"כ לא‬ ‫הוי שינוי גמור ושפיר נתקיים בו השבה כדין‪ ,‬וזהו כוונת‬ ‫המדרש‪ ,‬שאלו תלמידיו את רבי מפני מה קברו את יוסף‬ ‫בשכם דוקא‪ ,‬אמר להם משכם גנבוהו ולשם החזירוהו‪,‬‬ ‫ולא נתקררה דעתם של התלמידים דהיה קשה להם קושית‬ ‫הרשב"א הנ"ל‪ ,‬דכיון שהחזירוהו מת אין כאן השבה‪,‬‬ ‫משום הכי הביא להם הפסוק והעליתם את עצמותי מזה‬ ‫אתכם‪ ,‬א"כ קרא את עצמו עצמות בחייו‪ ,‬וממילא אין כאן‬ ‫שינוי השם בהדיה רק שינוי מעשה לחוד‪ ,‬ושינוי מעשה‬ ‫לחוד לא נקרא שינוי ושפיר היה בכך חזרה מעלייתא‬ ‫עכ"ד‪ ,‬וכ"כ בספר מדרש יהונתן פרשת ויחי )מאמר ס"ה(‪.‬‬ ‫)סי' ש"ס ס"ו(‬

‫******‬ ‫אך בספר חמודי צבי )פרשת בשלח( כתב לתרץ קושית‬ ‫הרשב"א הנ"ל‪ ,‬דלכן הו"ל השבה מעלייתא אע"ג‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫דנשתנה מעת גניבתו שלקחוהו משכם‪ ,‬אע"ג דאז היה חי‬ ‫ונקרא אדם וכשהחזירוהו נקרא עצמות‪ ,‬אין זה בגדר‬ ‫שינוי‪ ,‬כיון דבעת תחיית המתים יקום לחיי עולם‪ ,‬ולכך‬ ‫הו"ל שינוי החוזר לברייתו דלא שמיה שינוי‪ ,‬כמבואר‬ ‫בסוכה )דף ל‪ (:‬בתוס' ד"ה וליקניוה בשינוי השם בתירוץ‬ ‫הראשון‪ ,‬ושפיר קיימו בכך מצות השבה עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא בב"ק )דף ס"ה‪ (:‬נתן לה באתננה חיטין ועשאן סולת‪,‬‬ ‫זיתים ועשאן שמן‪ ,‬ענבים ועשאן יין וכו'‪ ,‬ב"ש אוסרין‬ ‫וב"ה מתירין‪ ,‬מ"ט דב"ש דכתיב גם לרבות שינוייהם‪,‬‬ ‫וב"ה הם ולא שינוייהם וכו' ובתוס' )ד"ה הן( הקשו דבסמוך‬ ‫)דף ס"ו‪ (.‬נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא‪ ,‬דכתיב‬ ‫והשיב את הגזילה אשר גזל כעין שגזל יחזיר ואם לאו‬ ‫דמים בעלמא בעי שלומי‪ ,‬ואמאי איצטריך קרא דאשר גזל‬ ‫הא שפיר ילפינן כבר מקרא דהם כדדרשו ב"ה‪ ,‬עוד הקשו‬ ‫דרב חסדא דאמר לקמן )דף ס"ז‪ (.‬דשינוי אינו קונה דדריש‬ ‫אשר גזל מכל מקום‪ ,‬וכן ס"ל לר' יוחנן לקמן )דף צ"ד‪(:‬‬ ‫דשינוי אינו קונה וכי פליגי על ב"ה‪ ,‬ותירצו דב"ה קאי‬ ‫לענין שינוי שאינו חוזר לברייתו‪ ,‬ולהכי צריכי תרי קראי‬ ‫דאי לא היה אלא חד קרא הוי מוקמינן לה בשינוי שאינו‬ ‫חוזר‪ ,‬אמנם לקמן מיירי בשינוי החוזר לברייתו דבזה ס"ל‬ ‫לרבה דאפי"ה קונה מדכתיב אשר גזל‪ ,‬ואהא פליגי רב‬ ‫חסדא וריו"ח דלית להו הך דרשה וס"ל דבחוזר לברייתו‬ ‫אינו קונה עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא בשו"ע חו"מ )סי' ש"ס ס"ה( נשתנית הגזילה‪ ,‬אעפ"י‬ ‫שלא נתייאשו הבעלים אין צריך להחזיר אלא דמיה כמו‬ ‫שהיתה שוה בשעת הגזילה‪ ,‬והוא שלא יהא שינוי החוזר‬ ‫לברייתו‪ ,‬כיצד‪ ,‬הגוזל עצים ודבקם במסמרים ועשאן מהם‬ ‫תיבה‪ ,‬אינו שינוי‪ ,‬שהרי אפשר לפורקן וחוזרים לוחות‬ ‫כשהיו וכו'‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬ובקצות החשן )סק"ב( הביא‬ ‫קושית התוס' הנ"ל דלמ"ל תרי קראי דשינוי קונה‪ ,‬וכתב‬ ‫דיש ליישב קושית התוס'‪ ,‬דאיתא בתמורה )דף ד‪ (:‬פלוגתא‬ ‫דאביי ורבא אי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי‬ ‫עביד מהני או לא מהני‪ ,‬ופריך )דף ו‪ (.‬והרי גזל דרחמנא אמר‬ ‫לא תגזול‪ ,‬ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן‬ ‫בגדים משלם כשעת הגזילה )צמר ועצים בעלמא אבל הכלים והבגדים קנה‬ ‫בשינוי אלמא מהני(‪ ,‬תיובתא דרבא‪ ,‬ומשני אמר לך רבא שאני‬ ‫התם דאמר קרא אשר גזל כמה שגזל )יחזיר(‪ ,‬ולאביי האי‬ ‫אשר גזל מיבעי ליה על גזילו שלו מוסיף חומש‪ ,‬על גזילו‬

‫משה‬

‫ז‬

‫של אביו אינו מוסיף חומש עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז ניחא דמשו"ה‬ ‫צריכי תרי קראי באתנן ובגזל‪ ,‬דהקדש מהדיוט לא גמרינן‪,‬‬ ‫דאפילו מ"ד דס"ל שינוי קונה ס"ל דבאתנן לא מהני‬ ‫כדאיתא בב"ק )דף צ"ד‪ (.‬דגבוה שאני ומשום דאימאס עיי"ש‪,‬‬ ‫ואי כתיב באתנן הן ולא שינוייהם אכתי לא הוי ידעינן‬ ‫בגזל‪ ,‬דסד"א כיון דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא‬ ‫מהני וכס"ד בש"ס דמה"ט ראוי לומר דאינו קונה שינוי‬ ‫בגזל אלא משום דגלי קרא אשר גזל‪ ,‬ולמ"ד אי עביד מהני‬ ‫נמי לא קשה אשר גזל למה לי‪ ,‬דהא כבר פריך לה ומשני‬ ‫על גזילו שלו מוסיף חומש‪.‬‬ ‫ובזה ניחא לי הא דפריך ולאביי האי אשר גזל וכו'‪,‬‬ ‫ופרש"י וז"ל‪ ,‬ואביי להכי לא איצטריך קרא דאנא ידענא‬ ‫דמהני אלא להך דרשא דהאי אשר גזל כתיב גבי שבועה‬ ‫שנשבע לשקר וכתיב יוסיף חומש וקמ"ל דעל גזילו‬ ‫מוסיף חומש אם נשבע לשקר והודה‪ ,‬ואינו מוסיף חומש‬ ‫על גזל אביו עכ"ל‪ ,‬וקשיא דאכתי מנא ליה לאביי דשינוי‬ ‫קונה‪ ,‬ונהי דס"ל אי עביד מהני אכתי מנ"ל דשינוי קנין‬ ‫הוא‪ ,‬דלא שייך אי עביד מהני או לא‪ ,‬אלא היכא שהדבר‬ ‫כשהוא בהיתר ודאי מהני ופליגי היכא דעבד באיסור‪ ,‬אבל‬ ‫שינוי אי לאו אשר גזל לא ידעינן עצם הקנין כלל‪,‬‬ ‫ולפימש"כ ניחא‪ ,‬דודאי שינוי דמהני ילפינן מהן ולא‬ ‫שינוייהן‪ ,‬אלא דאי נימא אי עביד לא מהני לא יליף מיניה‬ ‫גזילה וכמש"כ‪ ,‬ולאביי דאמר אי עביד מהני לא איצטריך‬ ‫קרא לשינוי קונה דיליף מהן ולא שינוייהן ואינו אלא‬ ‫לחומש כדאמר בגמ' על גזילו מוסיף חומש‪.‬‬ ‫ובסוף הסוגיא )דף ו‪ (:‬פריך הגמ' והשתא דשנינן כל הני‬ ‫שינוייא אביי ורבא במאי פליגי‪ ,‬ומשני בשינוי קונה פליגי‪,‬‬ ‫וכתב רשיז"ל‪ ,‬ונראה בעיני בשינוי קונה כהאי דגוזל עצים‬ ‫ועשאן כלים דתנן משלם כשעת הגזילה דפריך מיניה‬ ‫לרבא לעיל ומשני שאני התם דכתיב אשר גזל דבעינן‬ ‫כעין שגזל‪ ,‬והשתא משני דרבא ס"ל כמ"ד שינוי אינו‬ ‫קונה דפלוגתא הוא עכ"ל‪ ,‬ודברי רש"י אלו תמוהים הם‪,‬‬ ‫דהלא מצינו בריש פרש הגוזל דרבא גופיה ס"ל שינוי‬ ‫קונה עיי"ש‪ ,‬ועיין במהרי"ט )ח"א סי' ס"ט( שכתב מכח קושיא‬ ‫זו דאין זה מפירש"י אלא גליון מבחוץ עיי"ש‪ ,‬ולפימש"כ‬ ‫תוס' בשם ר"י דמשו"ה צריך תרי קראי למילף דאפילו‬ ‫בשינוי החוזר‪ ,‬דאי מחד קרא הוי מוקי לה בשינוי שאינו‬ ‫חוזר‪ ,‬א"כ יש לפרש מ"ד דפליגי בשינוי קונה היינו‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫בשינוי החוזר‪ ,‬דלאביי דס"ל אי עביד מהני‪ ,‬א"כ שפיר‬ ‫מצינן למילף שינוי קונה מהן ולא שינוייהן‪ ,‬ואייתר אשר‬ ‫גזל לשינוי החוזר‪ ,‬משא"כ רבא דס"ל אי עביד לא מהני‬ ‫ולא מצינן למילף גזל מאתנן כמש"כ‪ ,‬וא"כ קרא דאשר‬ ‫גזל לגופיה אתי דשינוי קונה‪ ,‬אבל שינוי החוזר לא ידעינן‬ ‫מקרא ואינו קונה‪ ,‬ואע"ג דמעיקרא אמרינן דלאביי אשר‬ ‫גזל לחומש הוא דאתא‪ ,‬במסקנא מסיק דפליגי בשינוי‬ ‫קונה והיינו בשינוי החוזר וכמש"כ עכ"ד הקצות‪ ,‬המורם‬ ‫מכל זה דדין שינוי החוזר לברייתו אי קונה תליא‬ ‫בפלוגתת אביי ורבא בדין אי עביד לא מהני‪ ,‬דאביי ס"ל‬ ‫שינוי החוזר לברייתו קנה ורבא ס"ל דלא קנה‪.‬‬ ‫ובתמורה )דף ה‪ (:‬פריך הגמ' לאביי דס"ל אי עביד מהני‪,‬‬ ‫והרי בכור דאמר רחמנא לא תפדה‪ ,‬ותנן יש להם פדיון‬ ‫ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר אלמא לא‬ ‫מהני תיובתא דאביי‪ ,‬אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא‬ ‫הם בהוייתן יהא‪) ,‬שלא יצא מקדושתו על ידי פדיון(‪ ,‬ולרבא איצטריך‬ ‫הם ללמד על הבכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין‬ ‫)באחד מדמי שאר הקרבנות העולין למזבח( שקריבין לגבי מזבח )ומשתריא‬ ‫בשר בהאי זריקה דאין עולין מבטלין זה את זה(‪ ,‬ואביי נפקא ליה מולקח‬ ‫מדם הפר ומדם השעיר )וקסבר דמערב פר ושעיר של יום הכיפורים ביחד‬ ‫כשזורק על קרנות מזבח הפנימי(‪ ,‬והלא דם הפר מרובה מרובה משל‬ ‫שעיר )ואפי"ה מיקרי דם השעיר ומהניא זריקתו(‪ ,‬מכאן לעולין שאין‬ ‫מבטלין זה את זה‪ ,‬דתניא ולקח מדם הפר ומדם השעיר‬ ‫שיהו מעורבין דברי ר' יאשיה‪ ,‬ורבא התם מזה בפני עצמו‬ ‫ומזה בפני עצמו וסבר לה כר' יונתן‪ ,‬וביומא )דף נ"ז‪ (:‬איתא‬ ‫דפלוגתתם תליא אי לחלק צריך קרא או לא עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא בסנהדרין )דף פ"ה‪ (:‬ת"ר אביו ואמו קלל לאחר מיתה‬ ‫וכו'‪ ,‬הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא אביו ואמו‪ ,‬אלא‬ ‫לר' יאשיה מאי איכא למימר‪ ,‬דתניא איש איש מה ת"ל‬ ‫איש איש‪ ,‬לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס‪ ,‬אשר יקלל את‬ ‫אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו )שניהם ביחד( אביו שלא‬ ‫אמו אמו שלא אביו מנין‪ ,‬ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל‬ ‫אמו קלל דברי ר' יאשיה‪ ,‬ר' יונתן אומר משמע שניהן‬ ‫כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיפרט לך‬ ‫הכתוב יחדיו‪ ,‬מנ"ל‪ ,‬נפקא ליה מומקלל אביו ואמו מות‬ ‫יומת‪ ,‬ואידך ההוא מיבעיא ליה לרבות בת טומטום‬ ‫ואנדרוגינוס‪ ,‬ותיפ"ל מאיש איש‪ ,‬ומשני דברה תורה‬ ‫כלב"א עיי"ש‪ ,‬היוצא לנו מזה דמ"ד לחלק צריך קרא ע"כ‬

‫משה‬

‫ח‬

‫דריש איש איש דס"ל דלא דברה תורה כלב"א‪ ,‬ומ"ד‬ ‫לחלק לא צריך קרא‪ ,‬לא דריש איש איש‪ ,‬דדברה תורה‬ ‫כלשון בני אדם‪ ,‬ועיין בספר מלא הרועים ערך דברה תורה‬ ‫)אות ט'( עיי"ש‪..‬‬ ‫ואיתא בבבא בתרא )דף קי"ז‪ (.‬תניא ר' יאשיה אומר ליוצאי‬ ‫מצרים נתחלקה הארץ‪ ,‬שנאמר לשמות מטות אבותם‬ ‫ינחלו‪ ,‬אלא מה אני מקיים לאלה תחלק הארץ בנחלה‪,‬‬ ‫לאלה כאלה להוציא את הטפלים‪ ,‬ר' יונתן אומר לבאי‬ ‫הארץ נתחלקה הארץ‪ ,‬שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה‪,‬‬ ‫אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו‪ ,‬משונה‬ ‫נחלה זו מכל נחלות שבעולם‪ ,‬שכל נחלות שבעולם חיין‬ ‫יורשין מתים וכאן מתים יורשין חיים עיי"ש‪.‬‬ ‫ושם )דף קי"ח‪ (:‬איתא א"ל רב פפא לאביי‪ ,‬בשלמא למ"ד‬ ‫ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ‪ ,‬היינו דכתיב ויפלו חבלי‬ ‫מנשה עשרה‪ ,‬שיתא דשיתא בתי אבות וארבעה דידהו הא‬ ‫עשרה‪ ,‬אלא למ"ד לבאי הארץ‪ ,‬תמניא הוא דהוו‪ ,‬שיתא‬ ‫דשיתא בתי אבות ותרי דידהו הא תמניא‪ ,‬וליטעמיך‬ ‫ולמ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ט' הוו‪ ,‬אלא מאי‬ ‫אית לך למימר חד אחא דאבא הוי להו‪ ,‬ה"נ תרי אחי‬ ‫דאבא הוי להו‪ ,‬דתניא נתן תתן להם זו נחלת אביהן‪ ,‬בתוך‬ ‫אחי אביהן זו נחלת אבי אביהן‪ ,‬והעברת את נחלת אביהן‬ ‫להן זו חלק בכורה‪ ,‬רבי אליעזר בן יעקב אומר אף חלק‬ ‫אחי אביהם נטלו שנאמר נתן תתן‪ ,‬ולמ"ד תרי אחי דאבא‬ ‫הוי להו‪ ,‬ההוא מאחוזת נחלה נפקא‪ ,‬ופי' הרשב"ם‬ ‫והעברת זו חלק בכורה‪ ,‬כדכתיב והעברת כל פטר רחם‪,‬‬ ‫שנטל צלפחד בנכסי חפר חלק אחד יותר על אחיו בשביל‬ ‫שהיה בכור‪ ,‬ומיהו ס"ל נמי להאי תנא כר"א דחד אחא‬ ‫דאבא הוי להו‪ ,‬ונפקא ליה מייתור דאחוזת נחלה‬ ‫כדאמרינן לקמן‪ ,‬דאי לית ליה לא משכחת לה חבלי מנשה‬ ‫עשרה‪ ,‬אבל מנתון תתן אינו רוצה לדרוש מכפל המקרא‬ ‫כר' אליעזר‪ ,‬דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם עיי"ש‪.‬‬ ‫וכתב בספר זרע ישראל )ח"א פ' פנחס דף ל"ח‪ (.‬דהיוצא לנו‬ ‫מסוגיא הנ"ל‪ ,‬דאי דרשינן נתן תתן ולא אמרינן דברה‬ ‫תורה כלבנ"א‪ ,‬מוכח דתרי אחא דאבא הו"ל‪ ,‬דחד אחא‬ ‫דאבא נפק"ל מיתור דאחוזת נחלה ואידך מכפל לשון‬ ‫דנתן תתן‪ ,‬וא"כ מוכח נמי כמ"ד לבאי הארץ נתחלקה‬ ‫וא"י ראוי הוא‪ ,‬אבל א"א דלא דרשינן מנתן תתן משום‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫משה‬

‫ט‬

‫דדברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬וא"כ צ"ל דחד אחא דאבא‬ ‫הוי ומוכח כמ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה והוי א"י מוחזקת‬ ‫עיי"ש‪.‬‬

‫מאבותינו‪ ,‬ולפי"ז א"א לומר דחשבינן מלידת יצחק‪,‬‬ ‫ולפי"ז לא הגיע הזמן‪ ,‬ושפיר עשיתי במה שסרבתי‬ ‫בשליחותי‪ ,‬ואמאי איני נכנס לארץ ישראל ודו"ק‪.‬‬

‫והטעם דמשה לא נכנס לארץ ישראל מבואר במד"ר‬ ‫י"א‪-‬ו(‪ ,‬אמר רב שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה היה‬ ‫הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים‪ ,‬הה"ד‬ ‫גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך הרי‬ ‫ששה‪ ,‬ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח‪ ,‬אמר לו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬משה את אומר שלח נא ביד תשלח‪ ,‬חייך שאני‬ ‫צוררה לך בכנפיך‪ ,‬אימתי פרע לו‪ ,‬ר' ברכיה אמר ר' לוי‬ ‫ור' חלבו‪ ,‬ר' לוי אמר כל ז' ימי אדר היה משה מבקש‬ ‫תפלה ותחנונים שיכנס לארץ ישראל‪ ,‬ובשביעי אמר לו כי‬ ‫לא תעבור את הירדן הזה עיי"ש‪ ,‬הרי דבשביל שסירב‬ ‫משרע"ה בשליחות נענש שלא יכנס לארץ ישראל‬

‫אושפיזא דאהרן‬

‫)ויקרא‬

‫וכבר האריכו המפ' להמליץ על משרע"ה דלכן לא רצה‬ ‫לילך למצרים‪ ,‬משום דס"ל דאכתי לא הגיע הזמן‪,‬‬ ‫דהגזירה להיות בגלות היתה על ארבע מאות שנה‪ ,‬אך‬ ‫ידועים דברי רשיז"ל )פ' לך‪ ,‬ובפ' בא( דחשבינן מלידת יצחק‪,‬‬ ‫ולפי"ז כבר הגיע הזמן‪.‬‬ ‫ובחכמת התורה מהגאון רש"ק זצ"ל פרשת לך‬ ‫כתב‪ ,‬דזה דחשבינן הגלות מלידת יצחק תליא אם ארץ‬ ‫ישראל מוחזקת מאבותינו או לא‪ ,‬דאם מוחזקת הוא‬ ‫מאבותינו‪ ,‬א"כ כיון דהארץ הוא של אברהם וזרעו‪,‬‬ ‫ואחרים מושלים בו נחשב כגר‪ ,‬אבל אם א"י אינה מוחזקת‬ ‫מאבותינו‪ ,‬א"כ הארץ אינו של אברהם ובמה נחשב גר‬ ‫יותר מן הגויים‪ ,‬ולכן לא נחשב גר רק ע"י עבדום וענו‪,‬‬ ‫ול"ש לומר דהגלות התחיל מלידת יצחק‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫)דף ר"ד‪(:‬‬

‫ובזה יבואר המדרש עצמות יוסף נכנסין‪ ,‬והטעם כדי‬ ‫לקיים מצות השבה‪ ,‬וקשה הלא אין כאן השבה דהלא‬ ‫נשתנה‪ ,‬ומוכח מזה דשינוי החוזר לברייתו אינו שינוי‪,‬‬ ‫ומשום דס"ל אי עביד לא מהני‪ ,‬ומהשתא א"א ללמוד‬ ‫שינוי קונה מאתנן‪ ,‬וילפינן לה רק מאשר גזל‪ ,‬ולפי"ז ליכא‬ ‫ילפותא רק בשינוי גמור שאינו חוזר לברייתו‪ ,‬משא"כ‬ ‫בחוזר לברייתו לא שמיה שינוי‪ ,‬וכיון דס"ל אי עביד לא‬ ‫מהני‪ ,‬ע"כ דס"ל כר' יונתן דאו לחלק‪ ,‬ואמרינן דלא דברה‬ ‫תורה כלשון בני אדם‪ ,‬ואמרינן דא"י אינו מוחזקת‬

‫ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני‬ ‫ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני‬ ‫אהרן‪ :‬ואיתא במדרש רבה )פרשה ל"ז‪-‬ד( כשאמר הקב"ה‬ ‫למשה ואתה הקרב אליך הרע לו‪ ,‬אמר לו תורה היתה לי‬ ‫ונתתיה לך שאלולי היא אבדתי עולמי וכו' עיי"ש‪ ,‬ודקדקו‬ ‫המפ' דלמה בתחלה הרע למשה ואח"כ כשאמר לו‬ ‫הקב"ה למשה תורה היתה לי ונתתיה לך נח דעתיה‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במד"ר שמות )פרשה ג‪-‬י"ז( ויאמר בי ה'‬ ‫שלח נא ביד תשלח ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן‬ ‫אחיך הלוי וגו' מה חרון אף היה שם‪ ,‬שניטלה כהונה‬ ‫ממשה וניתנה לאהרן‪ ,‬אמרו רבותינו ז"ל הלא אהרן אחיך‬ ‫הלוי‪ ,‬וכי מאחר שאמר אחיך איני יודע שהוא לוי‪ ,‬אלא‬ ‫אמר לו ראוי היית להיות כהן והוא לוי‪ ,‬ולפי שאתה מסרב‬ ‫על דברי תהיה אתה לוי והוא כהן‪ ,‬ועיי"ש בידי משה‬ ‫שכתב דכאן ניטלה הכהונה ממשה עיי"ש‪ ,‬חזינן מזה‬ ‫דבשביל שמשה סירב בשליחת המקום נענש וניטלה ממנו‬ ‫הכהונה‪.‬‬ ‫ובספר לוית חן עה"ת )פרשת ויקרא( כתב לבאר הנפק"מ אי‬ ‫אמרינן דכהנים הוי שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא‪] ,‬עיין‬ ‫בקידושין )דף כ"ג‪ (:‬תוס' ד"ה דאמר[‪ ,‬עפימש"כ הש"ך‬ ‫ביור"ד )סי' רנ"ט סקי"א( בשם המרדכי לחלק בין תשמישי‬ ‫קדושה לתשמישי מצוה‪ ,‬דתשמישי קדושה מעלין בקודש‬ ‫ולא מורידין‪ ,‬אבל תשמישי מצוה מורידין‪ ,‬ומסיק שם‬ ‫דתשמישי מצוה היינו דבר שנעשה למצוה אבל היא צורך‬ ‫לבני אדם‪ ,‬כגון נר בית הכנסת שהוא צורך בני אדם להאיר‬ ‫להם להתפלל‪ ,‬וכן טסים שעל הספר תורה שנעשה לצורך‬ ‫בני אדם לסימן שלא יטעו להוציא ספר תורה אחרת המה‬ ‫תשמישי מצוה‪ ,‬ומעתה איכא נפקותא טובא אי כהנים הוי‬ ‫שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא‪ ,‬דא"נ דהוי שלוחי‬ ‫דרחמנא א"כ הו"ל ככלי שמשמש לצורך גבוה בלבד‬ ‫דדינו ככלי שרת וכתשמישי קדושה דאסור לשנותו‬ ‫ולהוריד מקדושתו‪ ,‬משא"כ א"א דהוי שלוחי דידן הו"ל‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫כתשמישי מצוה דהרי משמשים בשליחותם לצרכי בני‬ ‫אדם‪ ,‬א"כ שפיר אפשר להוריד הכהן מקדושתו‪ ,‬והא‬ ‫דאמרינן ביומא )דף י"ב‪ (:‬אם אירע פסול בכהן גדול ומינו‬ ‫אחר תחתיו‪ ,‬דקאמר ר' יוסי ראשון חוזר לעבודתו‪ ,‬שני‬ ‫אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט‪ ,‬כ"ג משום‬ ‫איבה‪ ,‬כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין‬ ‫עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דלהמ"ד דכהנים הוי שלוחי דרחמנא‪,‬‬ ‫איכא איסורא להוריד מקדושת כה"ג לקדושת כהן הדיוט‬ ‫דמעלין בקודש ואין מורידין‪ ,‬וכש"כ דאין להוריד לגמרי‬ ‫מקדושת כהונה‪ ,‬אולם להמ"ד דהוי שלוחי דידן שפיר‬ ‫רשאין להורידו מקדושתו עכ"ד‪.‬‬ ‫ובספר בגדי אהרן )פ' בראשית( כתב דיש דיעות במה שקיבל‬ ‫משה הלוחות‪ ,‬אם היה שלוחו של הקב"ה או שלוחו של‬ ‫ישראל להקב"ה‪ ,‬דאי אמרינן דמשה איתפשט מגופני‬ ‫ונעשה מלאך‪ ,‬אז הוה שלוחו של הקב"ה כדכתיב עושה‬ ‫מלאכיו רוחות‪ ,‬משא"כ אם הוא בשר ודם ולא אתפשט‬ ‫מגופני אז הוה שלוחו של ישראל‪ ,‬והנפמ"נ במה דקיי"ל‬ ‫האשה ששלחה שליח לקבל קידושין‪ ,‬הרי זו מקודשת‬ ‫כיון שקבל השליח הקידושין‪ ,‬ואע"ג דאכתי לא הגיע‬ ‫לידה‪ ,‬אבל האיש ששלח שליח להוליך לה הקידושין‪,‬‬ ‫אינה מקודשת עד שיבא לידה‪ ,‬והנה משה קיבל הלוחות‬ ‫מיד הקב"ה‪ ,‬וקודם שמסרן לישראל עבדו לעגל‪ ,‬ומעתה‬ ‫אם הוא שלוחו של הקב"ה יש להם תירוץ על מעשה‬ ‫העגל שעדיין לא היו מקודשים כיון דעדיין לא בא לידם‬ ‫הלוחות‪ ,‬משא"כ אם משה היה שלוחו של ישראל א"כ‬ ‫תיכף ומיד כשקיבל משה הלוחות מיד הקב"ה המה‬ ‫מקודשים ואין להם שום תירוץ על מעשה העגל עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר ברכת שמואל )פ' נח( הקשה דהיאך נטל אהרן‬ ‫הכהונה‪ ,‬הלא קיי"ל במנחות )דף ק"ט‪ (.‬דכהן ששימש לע"ז‬ ‫לא ישמש במקדש‪ ,‬וכיון דאהרן עשה את העגל וזבח‬ ‫לפניו היאך נטל אהרן הכהונה‪ ,‬עכ"ק‪ ,‬ועיין במשען המים‬ ‫)פ' קרח( ובאור תורה )פ' לך אות נ"ג( עיי"ש‪.‬‬ ‫אולם י"ל דחטא העגל ל"ה חטא כמבואר במד"ר במדבר‬ ‫פרשת חקת )פ' יט‪-‬לג( דמשה טען לפני הקב"ה הלא אמרת‬ ‫לא יהיה לך בלשון יחיד‪ ,‬לי צווית ולא להם‪ ,‬וכ"כ רשיז"ל‬ ‫עה"ת פרשת יתרו )פ' כ‪-‬ב( וז"ל‪ ,‬ולמה אמר בלשון יחיד‬ ‫אלקיך‪ ,‬ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה‬

‫משה‬

‫י‬

‫העגל‪ ,‬וז"ש למה ה' יחרה אפך בעמיך‪ ,‬לא להן צווית לא‬ ‫יהיה לכם אלהים אחרים‪ ,‬אלא לי לבדי עכ"ל‪.‬‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דכשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב‬ ‫אליך את אהרן אחיך‪ ,‬דניטלה הכהונה ממנו וניתנה‬ ‫לאהרן‪ ,‬הרע לו‪ ,‬דאיך אפשר לאהרן להיות כהן כיון‬ ‫שעשה העגל‪ ,‬ועכצ"ל דמשה היה שלוחו של הקב"ה‪ ,‬ויש‬ ‫להם תירוץ על מעשה העגל שעדיין לא היו מקודשים כיון‬ ‫דעדיין לא בא לידם הלוחות‪ ,‬ולפי"ז דאמרינן דכהנים הוי‬ ‫שלוחי דרחמנא הו"ל ככלי שמשמש לצורך גבוה בלבד‬ ‫דדינו ככלי שרת וכתשמישי קדושה דאסור לשנותו‬ ‫ולהוריד מקדושתו‪ ,‬ולכן הרע לו דאמאי ניטלה הכהונה‬ ‫ממנו‪ ,‬ועל כן בא הקב"ה ליישב את דעתו‪ ,‬דבאמת י"ל‬ ‫דכהנים הוי שלוחי דידן‪ ,‬ורשאין להוריד כהן מקדושתו‪,‬‬ ‫ולא תקשי דא"כ דכהנים הוי שלוחי דידן א"כ חטא העגל‬ ‫הוי חטא‪ ,‬ואיך אפשר לאהרן להשתמש בכהונה‪ ,‬ע"ז‬ ‫אמר ליה הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך‪ ,‬וא"כ י"ל לי‬ ‫צוית ולא להן ולפי"ז חטא העגל ל"ה חטא ודו"ק‬ ‫אושפיזא דיוסף‬ ‫איתא בסוכה )דף ט‪ (.‬סוכה ישנה בית שמאי פוסלין ובית‬ ‫הלל מכשירין‪ ,‬מאי טעמא דבית שמאי כתיב חג הסוכות‬ ‫תעשה לך שבעת ימים )סוכות תעשה לחג סרס המקרא ודרשהו(‪ ,‬סוכה‬ ‫העשויה לשם חג בעינן‪ ,‬ובית הלל ההוא מיבעיא ליה‬ ‫לעושין סוכה בחולו של מועד )אם לא עשאה מתחילה(‪ ,‬ובית‬ ‫שמאי סבירא להו כר' אליעזר דאמר אין עושין סוכה‬ ‫בחולו של מועד‪ ,‬ובית הלל )דלא בעו לשמה נימא גבי ציצית נמי( לית‬ ‫להו דרב יהודה אמר רב‪ ,‬דאמר רב יהודה אמר רב עשאה‬ ‫)לציצית( מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה‪ ,‬מן‬ ‫הסיסין כשרה‪ ,‬כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אף מן‬ ‫הסיסין נמי פסולה דבעינן טויה לשמה‪ ,‬ה"נ נבעיא סוכה‬ ‫עשויה לשמה‪ ,‬שאני הכא דאמר קרא גדילים תעשה לך לך‬ ‫לשם חובך‪ ,‬הכא נמי חג הסוכות תעשה לך לך לשם חובך‪,‬‬ ‫ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה )דבעינן תעשה לך משלך(‪ ,‬התם נמי‬ ‫מיבעיא ליה למעוטי גזולה‪ ,‬התם כתיב קרא אחרינא ועשו‬ ‫להם משלהם עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דבית שמאי ס"ל כר'‬ ‫אליעזר דאין עושין סוכה בחולו של מועד ואייתר קרא‬ ‫לסוכה לשם חג‪ ,‬אך לכאורה קשה דהא ר"א גופיה יליף‬ ‫לה מהך קרא גופא לקמן )דף כ"ז‪ (:‬דאין עושין סוכה בחולו‬ ‫של מועד‪ ,‬וא"כ מנ"ל הא דסוכה לשם חג‪ ,‬ועכצ"ל דבית‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫שמאי ילפי לה מלך לשם חובך‪ ,‬ולפי"ז הקשו המפ' דא"כ‬ ‫תקשי לבית שמאי מנא לן למעוטי סוכה גזולה‪ ,‬עיין בספר‬ ‫חסדי יהונתן ובהמגיה שם‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דהנה התוס' הקשו למ"ל קרא למעוטי גזולה‬ ‫תיפ"ל משום מצהב"ע‪ ,‬ותירצו המפרשים דהנפק"מ אם‬ ‫עבר בשוגג‪ ,‬דבשוגג ל"א מהב"ע‪ ,‬עיין בשד"ח כללים‬ ‫)מערכת המ"ם כלל ע"ז אות ח' ח"ד עמוד קס"ח( מה שקיבץ בזה‪ ,‬והביא‬ ‫דמדברי הר"ת בספר הישר מוכח דבעבירה בשוגג ליכא‬ ‫משום מצהב"ע‪ ,‬ושכ"כ החת"ס עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא בירושלמי חלה )פ"א ה"ה( ובשבת )פי"ג ה"ג(‪ ,‬מצה גזולה‬ ‫אסור לברך עליה‪ ,‬אמר ר' הושעיא על שם ובוצע ברך נאץ‬ ‫ה'‪) ,‬וזה גוזל ומברך עלי'ה נאץ ה'(‪ ,‬א"ר יונה הדא דתימר בתחלה )קודם‬ ‫שקנאה ביאוש ושינוי(‪ ,‬אבל בסוף )לאחר שקנאו מברך עליה(‪ ,‬דמים הוא‬ ‫חייב לו‪) ,‬שאין לו עליו אלא לשלם הדמים אבל המצה עצמה כבר קנאה והרי היא שלו(‪,‬‬ ‫ר' יונה אמר אין עבירה מצוה‪) ,‬כל שבא ע"י עבירה אינה מצוה‪ ,‬ואין לו‬ ‫לברך עליה(‪ ,‬ר' יוסי אמר אין מצוה עבירה )דכל שהוא מקום מצוה אין‬ ‫העבירה מעכב מלברך עלי'(‪ ,‬א"ר אילא אלה המצות‪ ,‬אם עשיתן‬ ‫כמצותן הן מצות‪ ,‬ואם לאו )אלא שבאו לידך ע"י עבירה( אינן מצות‬ ‫)וכר' יונה הוא דס"ל שאין מברכין על מצהב"ע(‪ ,‬וכתב בחתן סופר )ערך‬ ‫מצהב"ע( דאי ילפינן מצהב"ע מקרא דאלה המצות אז גם‬ ‫בשוגג אמרינן מצהב"ע עיי"ש‪.‬‬ ‫והנה איתא במד"ר פ' תצא )פרשה ו‪-‬א( הלכה תינוק שנולד‬ ‫כשהוא מהול מהו שיהא מותר למול אותו‪ ,‬כך שנו חכמים‬ ‫תינוק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית מפני‬ ‫בריתו של אברהם‪ ,‬ומנין אתה למד מן התורה‪ ,‬שנאמר‬ ‫המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך‪ ,‬ד"א המול ימול אל‬ ‫תהי קורא בו אלא שתי מילות מילה ופריעה עיי"ש‪ ,‬וכתב‬ ‫בספר כרם חמד )שם( ובספר נפש יהונתן )שם( דהני ב'‬ ‫דרשות פליגי בדרשת הקרא אלה המצות‪ ,‬דבירושלמי‬ ‫שבת )פי"ג ה"ו( איתא דאתיא לפסול מצהב"ע‪ ,‬דאם עשיתן‬ ‫כמצוותן הרי הן מצות ואם לאו אין זה מצוה עיי"ש‪,‬‬ ‫ובמסכת מגילה )דף ב‪ (:‬ילפינן מזה דאין נביא רשאי לחדש‬ ‫דבר מעתה‪ ,‬עפי"ד הגמ' הנ"ל דיהושע נצטווה על מצות‬ ‫פריעה‪ ,‬ובתוס' שם )ד"ה לא( הקשו דהרי אין נביא רשאי‬ ‫לחדש דבר‪ ,‬וכיצד חידש יהושע מצות פריעה עיי"ש‪,‬‬ ‫ונמצא דאם מצות פריעה יהושע תיקנה ולא ילפינן לה‬ ‫מהמול ימול‪ ,‬אז עכצ"ל דהקרא דאלה המצות אתיא‬

‫משה‬

‫יא‬

‫למצהב"ע דפסול מה"ת ולא להא דאין נביא רשאי לחדש‬ ‫דבר מעתה‪ ,‬אמנם אי דרשינן המול ימול למצות פריעה‬ ‫ולא אמרינן דיהושע תיקנה אז י"ל דמצהב"ע דרבנן‪,‬‬ ‫והקרא דאלה המצות אתיא דאין נביא רשאי לחדש דבר‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫והנה רש"י בפירושו עה"ת פרשת לך )פרשה י"ז‪-‬כ"ה( עה"פ‬ ‫וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו‬ ‫הביא מש"כ במד"ר‪ ,‬באברהם לא נאמר את לפי שלא היה‬ ‫חסר אלא חתוך בשר‪ ,‬אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק‬ ‫לחתוך ערלה ולפרוע המילה לכך נאמר בו את‪ ,‬עכ"ד‪ .‬הרי‬ ‫דנאמר מצות פריעה לאאע"ה‪ ,‬ועיין בשו"ת חת"ס חיור"ד‬ ‫)סי' רמ"ט( שכתב דהמד"ר פליג אש"ס דילן דס"ל דלא ניתנה‬ ‫פריעה לאאע"ה עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר מאה שערים )שער כ"ג( כתב דפליגי אי דרשינן את או‬ ‫לא‪ ,‬כיון דהלימוד דישמעאל קיים מצות פריעה ילפינן לה‬ ‫מדכתיב את‪ ,‬וזה תליא דאי דרשינן את שפיר י"ל דאאע"ה‬ ‫נצטווה במצות פריעה‪ ,‬אבל אי לא דרשינן את י"ל דלא‬ ‫ניתנה פריעה לאאע"ה עיי"ש‪ ,‬ועיין בס' נטיעות אדר )סי' כ"ד‬ ‫אות י"ח( דאי דרשינן את תליא בהא אם אמרינן דברה תורה‬ ‫כלשון בני אדם‪ ,‬שהרי בלישנא דבי אדם רגילות הוא לומר‬ ‫את ול"ה יתורא כלל‪ ,‬ולכן למ"ד דברה תורה כלשון בני‬ ‫אדם לא דרשינן את‪ ,‬משא"כ למ"ד דלא דברה תורה‬ ‫כלשון בני אדם דרשינן את דיתורא הוא עיי"ש‪ ,‬ועיין‬ ‫בספר מלוא הרועים ערך דברה תורה כלבנ"א )אות י"ג‪-‬י"ד(‬ ‫דב"ש ס"ל דברה תורה כלבנ"א וב"ה ס"ל לא דברה תורה‬ ‫כלבנ"א עיי"ש‪.‬‬ ‫ובזה מתורץ קושית המפ' הנ"ל דלבית שמאי מנא לן‬ ‫למעוטי סוכה גזולה‪ ,‬די"ל דכיון דב"ש ס"ל דברה תורה‬ ‫כלבנ"א‪ ,‬א"כ ס"ל דלא דרשינן את‪ ,‬ואמרינן דפריעה לא‬ ‫ניתנה לאאע"ה‪ ,‬וע"כ דקרא דאלה המצות אתיא‬ ‫למצהב"ע‪ ,‬ולפי"ז אמרינן דאף בשוגג חיישינן למצהב"ע‬ ‫וא"כ לא צריך קרא למעט גזולה‪ ,‬דבלא"ה אינו יוצא‬ ‫משום מצהב"ע ודו"ק‪.‬‬ ‫*****‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫אושפיזא דדוד‬ ‫בתהלים )פרשה כ"ז‪-‬ה( כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתרני בסתר‬ ‫אהלו בצור ירוממני‪ :‬ואיתא במדרש מרעתו של בת שבע‬ ‫)מובא בקדיו"ט לסוכות בשם ספר ארבעה חרשים( וצ"ב השייכות של בת‬ ‫שבע לסוכות‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במסכת שבת )דף ל‪ ,(.‬אמר רב יהודה אמר‬ ‫רב מאי דכתיב הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא וגו' אמר‬ ‫דוד לפני הקב"ה רבש"ע הודיעני ה' קצי מנין שנותי וכו'‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכתב היערות דבש )דרוש י'( דלכאורה מה היה דוד‬ ‫רוצה בזה שידע מתי ימות‪ ,‬דידוע מה שאמרו חז”ל‬ ‫במסכת ע"ז )דף ד‪ (:‬דלא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא‬ ‫כדי להורות תשובה ליחיד עיי"ש‪ ,‬אמנם השונאים אמרו‬ ‫דמעשה דבת שבע הוה חטא גמור‪ ,‬ולכן ביקש דהע"ה‬ ‫מהקב”ה לידע אם מעשה דבת שבע נחשב לחטא או לא‪,‬‬ ‫דידוע דדוד חי שבעים שנה ובירושלים לא מלך רק ל"ג‬ ‫שנים ומעשה דבת שבע היתה בירושלים‪ ,‬וא"כ כבר עברו‬ ‫רוב שנותיו‪ ,‬וידוע מה שאמרו חז"ל במסכת יומא )דף ל"ח‪(:‬‬ ‫אמר ר' חייא בר אבא אמר ריו”ח‪ ,‬כיון שיצאו רוב שנותיו‬ ‫של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו‬ ‫ישמור עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז דוד לא היה ראוי לאותו מעשה כיון‬ ‫דכבר עברו רוב שנותיו‪ ,‬ורק דהע"ה סילק ממנו השמירה‬ ‫למען יחטא כדי להורות תשובה ליחיד‪ ,‬ולזה התפלל‬ ‫דהע"ה הודיעני ה' קצי מתי ימות כדי לידע אם עברו רוב‬ ‫שנותיו ומעשה דבת שבע לא היתה רק כדי להורות‬ ‫תשובה ליחיד עכ”ד‪.‬‬ ‫ובספר דורש טוב )דרוש ח'( כתב לפרש סיפא דקרא דדהע"ה‬ ‫ביקש ומדת ימי מה היא דהיה די במה שאמר הודיעני ה'‬ ‫קצי‪ ,‬דידוע דדהע"ה היה צריך להיות נפל ולא נפש חיה‬ ‫כלל‪ ,‬ואדה"ר נתן לו משנותיו שבעים שנה‪ ,‬שאדה"ר היה‬ ‫לו לחיות אלף שנים וחי רק תתק"ל‪ ,‬ובזוה"ק איתא‬ ‫דאאע"ה נתן לדוד ה' שנים ויעקב אבינו נתן לו כ"ז ויוסף‬ ‫הצדיק נתן לו ל"ז שנים ס"ה שבעים שנים‪.‬‬ ‫ובמדבר קדמות מערכת ד' )אות ו'( כתב וז"ל‪ ,‬ויש לחקור‬ ‫דהלא אדה"ר כבר נתן לדוד ע' שנים ואמאי הוצרכו‬ ‫האבות ליתן לו עוד ע' שנים‪ ,‬ואם נתנו לו הי"ל לחיות‬ ‫ק"מ והוא לא חי רק ע'‪ ,‬ותירצו המפרשים שדוד הע"ה לא‬

‫משה‬

‫יב‬

‫היה ישן כלל ולא טעם טעם מיתה ונמצא שחי ע' שנה מן‬ ‫הימים וע' שנים מהלילות עיי"ש‪ ,‬ומעתה א"ש דשפיר ידע‬ ‫דהע"ה שיש לו ע' שנים מאדה"ר וע' שנים מהאבות‪,‬‬ ‫אמנם היה מסופק אם גם הלילות נחשבים לו לימים וכבר‬ ‫עברו רוב שנותיו‪ ,‬וממילא לא חטא רק כדי להורות‬ ‫תשובה‪ ,‬או דילמא דאין לחשוב רק היום והלילה ליום‬ ‫אחד כפשוטו‪ ,‬ויש לו לחיות ק"מ שנים ועדיין לא עברו‬ ‫רוב שנותיו‪.‬‬ ‫וז"ש הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא פי' מדת ימי מה‬ ‫היא‪ ,‬באיזה מדה יש לי לחשוב ימי‪ ,‬אי יום הוה כ"ד שעות‬ ‫ויום ולילה הוה יום אחד‪ ,‬או היום נחשב לי רק לי"ב‬ ‫שעות יום לחוד והלילה לחוד‪ ,‬דגם הלילה נחשב לי ליום‬ ‫בפ"ע‪ ,‬הואיל ולא ישנתי ואין עלי לחיות רק ע' שנים וכבר‬ ‫עברו רוב שנותי‪ ,‬וז"ש רבים קמים עלי רבים אומרים‬ ‫לנפשי פי' דנפשי וחייתי דאית בי הוא מרבים מאדה"ר‬ ‫ומהאבות‪ ,‬ולא מאדה"ר לבד כי גם האבות נתנו לו ע'‬ ‫שנים ויש לו לחיות ק"מ שנים ועדיין לא עברו רוב שנותיו‬ ‫ולא היה חטאו להורות תשובה‪ ,‬וע"ז השיב ואתה ה' מגן‬ ‫בעדי דודאי היית שומר אותי מלחטוא כי כבר עברו רוב‬ ‫שנותי‪ ,‬והטעם אני שכבתי ואישנה הקיצותי מיד ואין אני‬ ‫ישן‪ ,‬ונחשבים לי הלילות לימים דלא טעמתי טעם מיתה‬ ‫ועברו רוב שנותי עכ"ד‪.‬‬ ‫וכתב עוד שם אמנם צריך להבין דמנין לו לדהע"ה דבר‬ ‫זה שנחלק הלילות מהימים ויהיה נחשבים הלילות לימים‪,‬‬ ‫וי"ל דיצא לו זה מגלות מצרים דהגזרה היתה ועבדום וענו‬ ‫אותם ארבע מאות שנה ולא היו במצרים רק רד"ו שנים‪,‬‬ ‫וכתבו הטעם מפני שהמצריים עבדו עמהם אף בלילה‬ ‫ונחשב להם הלילות כימים עיי"ש‪ ,‬א"כ ה"ה נמי גבי‬ ‫דהע"ה אף שהיה לו לחיות ק"מ שנים‪ ,‬עכ"ז הואיל שעבד‬ ‫את ה' גם בלילה ולא היה ישן יצא ידי חובתו בעוה"ז בע'‬ ‫שנה ונחשבו לו הלילות לימים‪ ,‬כמו בגלות מצרים הואיל‬ ‫שלא הניחו להם לישן ועבדו גם בלילה נחשב גם הלילה‬ ‫ליום בפ"ע ויצאו בחצי הזמן שנגזר עליהם להיות בגלות‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫אמנם י"ל דאין ראיה מגלות מצרים דהלילות נחשבים‬ ‫לימים‪ ,‬דבאמת י"ל דהלילות לא השלימו‪ ,‬והא דיצאו‬ ‫קודם הזמן הוא כמו שתירצו המפרשים דקושי השעבוד‬

‫הואיל‬

‫חג הסוכות )תש"ע(‬

‫השלים‪ ,‬אמנם ז"א דהא כתבו התוס' במסכת שבת‬ ‫ד"ה ה"ג‪ ,‬דקושי השעבוד היתה בשביל חטא דמכירת‬ ‫יוסף עיי"ש‪ ,‬וא"כ א"א לומר דקושי השעבוד השלים‬ ‫הזמן וע"כ משום דלילות השלימו‪.‬‬

‫)דף י‪(:‬‬

‫אמנם בילקוט פרשת ויצא )אות קי”ז( איתא וז"ל‪ ,‬וכשנמכר‬ ‫יוסף היה בוכה ומתאבל כל אותן כ”ב שנה‪ ,‬אמר אוי לי‬ ‫שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות עיי"ש‪ ,‬הרי לן‬ ‫דמכירת יוסף היתה בשביל חטא דשתי אחיות‪ ,‬א"כ תו לא‬ ‫אפשר לומר דמכירתו נחשבת לחטא ושפיר י"ל דקושי‬ ‫השעבוד השלים‪ ,‬אמנם כבר נודע מ"ש בשו"ת הרדב"ז‬ ‫)ח"ב סי' תרצ"ו( דיעקב לא חטא באיסור דשתי אחיות‪ ,‬דכל‬ ‫האיסור הוא משום דהוה כמשתמש בשרביטו של מלך‪,‬‬ ‫ויעקב כיון דנקרא‪ ,‬אל מותר לו להשתמש בשרביטו של‬ ‫מלך עכ"ד‪.‬‬ ‫ובשמנה לחמו בדרוש לסוכות )פרק שני( הביא דברי המדרש‬ ‫דזה דיעקב נקרא אל ילפינן לה מדכתיב הקבצו ושמעו בני‬ ‫יעקב ושמעו אל ישראל אביכם‪ ,‬אל תקרי אל )בסגול( אלא‬ ‫אל ישראל אביכם )בצירי תחת האלף( עיי"ש‪ ,‬וכ"ז א"ש למ"ד‬ ‫דס"ל דיש אם למסורת אז שייך לומר אל תקרי‪ ,‬משא"כ‬ ‫להמ"ד דס"ל יש אם למקרא ל"ש לומר אל תקרי דהרי‬ ‫אזלינן בתר הקרי והקרי הוא בסגול‪.‬‬

‫משה‬

‫אפילו טפח‪ ,‬במאי קא מיפלגי‪ ,‬רבנן סברי יש אם למסורת‬ ‫בסכת בסכת בסוכות הרי כאן ארבע‪ ,‬דל חד לגופיה פשו‬ ‫להו תלתא שתים כהלכתן‪ ,‬ואתאי הלכתא וגרעתא‬ ‫לשלישית ואוקמיה אטפח‪ ,‬ר"ש ס"ל יש אם למקרא‬ ‫בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן שש‪ ,‬דל חד קרא לגופיה‬ ‫פשו להו ארבע שלש כהלכתן אתאי הלכתא וגרעתה‬ ‫לרביעית ואוקמה אטפח עיי"ש‪.‬‬ ‫ובזה שפיר יבואר המדרש‪ ,‬דזהו מה שאמר דהע"ה כי‬ ‫יצפנני בסוכה‪ ,‬דחזינן מסוכה דסגי לה בשתים כהלכתן‬ ‫ושלישית אפילו טפח‪ ,‬משום דס"ל יש אם למסורת‪ ,‬וא"כ‬ ‫שפיר י"ל דיעקב נקרא אל ולא חטא באיסור דשתי אחיות‪,‬‬ ‫ונמצא דמכירת יוסף הוה חטא וקושי השעבוד בא על‬ ‫חטא דמכירת יוסף‪ ,‬וא"כ א"א לומר דקושי השעבוד‬ ‫השלים הזמן‪ ,‬וע"כ הא דיצאו קודם הזמן היינו משום‬ ‫דהלילות השלימו ונחשבו לימים‪ ,‬א"כ גם לדידיה הלילות‬ ‫יחשבו לימים כנ"ל‪ ,‬ואין לו לחיות רק ע' שנה‪ ,‬ובעת‬ ‫החטא כבר עברו רוב שנותיו ולא היה ראוי לאותה מעשה‬ ‫רק כדי להורות תשובה‪ ,‬ועי"ז ינצל מרעתו של בת שבע‬ ‫ודו"ק‪.‬‬

‫להערות‪[email protected] :‬‬

‫ובמסכת סוכה )דף ו‪ (:‬איתא תנו רבנן שתים כהלכתן‬ ‫ושלישית אפילו טפח‪ ,‬ר"ש אומר שלש כהלכתן ורביעית‬

‫יג‬

‫כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬