Hoil Moshe Berechit 2009

‫הואיל משה‬ ‫פרשת בראשית שנת תש"ע‬

‫איתא במדרש למה לא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר ביום‬ ‫השבת‪ ,‬מפני שנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ע"כ‪,‬‬ ‫והוא פלאי )מובא בספר חוט המשולש שער הקטן(‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא בסנהדרין )דף נ"ח‪ (:‬אמר ריש לקיש עובד‬ ‫כוכבים ששבת )ממלאכתו יום שלם( חייב מיתה‪ ,‬שנאמר ויום‬ ‫ולילה לא ישבותו )וקא דריש ליה לא ישבותו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי‪ ,‬ולא‬ ‫תימא לא ישבותו אהך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות(‪ ,‬ואמר‬ ‫מר אזהרה שלהן זו היא מיתתן‪ ,‬אמר רבינא אפילו שני‬ ‫בשבת )לא תימא שביתה דקאמר ר"ל לשום חובה קאמר‪ ,‬דלכוון לשבות כגון בשבת‬ ‫שהוא יום שביתה לישראל‪ ,‬או אחד בשבת ששובתין בו‪ ,‬אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו‬

‫שלא יבטלו ממלאכה ואפילו יום שאינו בר שביתה( עיי"ש‪.‬‬ ‫אמנם במד"ר )דברים א‪-‬כ"א( איתא‪ ,‬אמר ר"י בר חנינא עכו"ם‬ ‫ששמר את השבת עד שלא קיבל עליו את המילה חייב‬ ‫מיתה‪ ,‬למה שלא נצטוו עליה‪ ,‬ומה ראית לומר עכו"ם‬ ‫ששמר את השבת חייב מיתה‪ ,‬א"ר חייא בר אבא א"ר‬ ‫יוחנן‪ ,‬בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה‬ ‫עם זה‪ ,‬מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה‪ ,‬כך‬ ‫השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה‪ ,‬שנאמר ביני ובין בני‬ ‫ישראל‪ ,‬לפיכך כל עכו"ם שבא ומכניס עצמו ביניהם עד‬ ‫שלא קיבל עליו לימול חייב מיתה עיי"ש‪.‬‬ ‫וכתב בספר שפתי מהר"ש עה"ת )פרשת דברים(‪ ,‬דלטעמא‬ ‫דהמדרש דאיסור השביתה לעכו"ם הוא משום שמכניס‬ ‫עצמו בין המלך והמטרונה‪ ,‬מסתברא מילתא דהאיסור‬ ‫היינו דוקא ביום השבת‪ ,‬כי באותו יום מתייחד מלכו של‬ ‫עולם עם בני ישראל‪ ,‬כדכתיב ביני ובין בני ישראל אות‬ ‫הוא לעלם וגו'‪ ,‬אבל בשאר הימים ליכא איסור שביתה‬ ‫לעכו"ם‪ ,‬משא"כ לטעמא דגמרא דעכו"ם אסור לשבות‬ ‫משום דכתיב יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬רמיא עלייהו איסורא‬ ‫בכל יום ויום עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר שמנה לחמו דרוש לשבת פרק ראשון )טעם י"ב( כתב‪,‬‬ ‫דלכן אמרינן דגוי ששבת חייב מיתה‪ ,‬משום דשבת הוא‬ ‫עדות על הקב"ה וכדאיתא במדרש דשלשה מעידין זה על‬

‫זה‪ ,‬ישראל ושבת והקב"ה‪ ,‬ישראל והקב"ה מעידין על‬ ‫השבת שהוא יום מנוחה‪ ,‬ישראל ושבת על הקב"ה שהוא‬ ‫אחד‪ ,‬הקב"ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות וכו'‪,‬‬ ‫מובא בתוס' חגיגה )דף ג‪ (:‬ד"ה ומי כעמך עיי"ש‪ ,‬וא"כ אם‬ ‫גם גוי משמר את השבת בזה מבטל עדות דישראל‪ ,‬כיון‬ ‫דעכו"ם פסול לעדות‪ ,‬וקיי"ל דבנמצא בעדות קרוב או‬ ‫פסול דכל העדות בטל עכ"ד‪.‬‬ ‫ולכאורה י"ל דזה הטעם א"ש להנך שיטות דס"ל דעכו"ם‬ ‫פסול להעיד מה"ת אפילו במקום דליכא למיחש לשקרי‪,‬‬ ‫משא"כ לשיטת רש"י בגיטין )דף ט‪ (:‬דעכו"ם בעדות‬ ‫ערכאות נאמנין‪ ,‬כיון דלא מרעי נפשייהו‪ ,‬כיון דמה"ת‬ ‫כשרין הם לעדות‪ ,‬ורק מדרבנן הוא דפסולי משום‬ ‫דמשקרי‪ ,‬והיכא דידעינן דאינן משקרים כגון בערכאות‬ ‫שפיר י"ל דנאמנים‪ ,‬וכ"כ שם הרא"ש )דף י‪ (:‬מרבינו יקיר‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דבעדות שמעידין על הקב"ה שביום‬ ‫השביעי שבת מכל מלאכתו ודאי עדות אמת הוא‪ ,‬ואינן‬ ‫פסולים להעיד בה מה"ת‪ ,‬ולפי"ז ליכא למימר הטעם דגוי‬ ‫ששבת חייב מיתה משום דיתבטל עי"ז עדות דישראל‪.‬‬ ‫ועיין בשו"ת בית יצחק אבהע"ז )ח"ב סי' י"ב( שכתב דזה‬ ‫תליא בפלוגתת ר"ש ורבנן אי דרשינן טעמא דקרא או לא‪,‬‬ ‫דאי דרשינן טעמא דקרא אז י"ל דלכן עכו"ם פסול לעדות‬ ‫משום דהתורה הוציאו מכלל אחיך כיון דמשקר‪ ,‬ורק‬ ‫היכא דידעינן בבירור שאינו משקר ודובר אמת‪ ,‬אז הוא‬ ‫מהימן וכשיטת רש"י ורבינו יקיר‪ ,‬אבל למ"ד דלא דרשינן‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬אז אמרינן דבכל גווני אינו מהימן אפילו‬ ‫היכא דידעינן דאינו משקר דגזירת הכתוב הוא עיי"ש‪.‬‬ ‫ובמסכת בבא מציעא )דף י‪ (:‬פליגי רבינא ורב סמא‪ ,‬דרבינא‬ ‫ס"ל היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר‬ ‫חיובא הוא )שאף הוא מוזהר על הדבר‪ ,‬התם פטור השולח‪ ,‬דאמרינן ליה דברי הרב‬ ‫ודברי התלמיד דברי מי שומעין‪ ,‬ולא היה לו לעשות(‪ ,‬אבל בחצר דלאו בר‬ ‫חיובא הוא מיחייב שולחו‪ ,‬ורב סמא אמר היכא אמרינן‬ ‫אשלד"ע היכא דאי בעי עביד )את השליחות( ואי בעי לא עביד‪,‬‬ ‫אבל חצר דבעל כרחיה מותיב בה מיחייב שולחו עיי"ש‪,‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫הואיל‬

‫פרשת בראשית )תש"ע(‬

‫וכתב בספר מלא הרועים ערך טעמא דקרא )אות ז'( דרבינא‬ ‫ורב סמא פליגי אי דרשינן טעמא דקרא או לא דרשינן‪,‬‬ ‫דהא דאין שלד"ע ילפינן בקידושין )דף מ"ג‪ (.‬משחוטי חוץ‬ ‫דכתיב דם יחשב לאיש ההוא דם שפך‪ ,‬הוא ולא שלוחו‪,‬‬ ‫או כיון דגבי מעילה ושליחות יד אמרינן יש שליח לדבר‬ ‫עבירה‪ ,‬הוה ליה שני כתובים הבכ"א דהוי ג"כ כמו‬ ‫מיעוטא‪ ,‬ואי דרשינן טעמא דקרא אמרינן דמשו"ה‬ ‫אשלד"ע משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי‬ ‫שומעין‪ ,‬והיכא דאינו בר חיובא לא שייך זה‪ ,‬ורב סמא‬ ‫ס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דרבינא‬ ‫ס"ל דדרשינן טעמא דקרא‪.‬‬ ‫ובספר חקר הלכה מבעל האור חדש )חקירה ט"ז( כתב‪ ,‬דריו"ח‬ ‫דס"ל בב"ק )דף נ"א‪ (.‬דלגבי אשלד"ע אין חילוק בין שוגג‬ ‫למזיד‪ ,‬ס"ל כרב סמא דאשלד"ע אמרינן רק היכא דאי בעי‬ ‫עביד אי בעי לא עביד‪ ,‬דכיון דמחלק בין אי בעי עביד ובין‬ ‫בעכ"ח‪ ,‬ולא מחלק בין היכא דהשליח בר חיובא או לא‪,‬‬ ‫א"כ גם כשהשליח שוגג אמרינן אשלד"ע‪ ,‬דגם בשוגג‬ ‫שייך אי בעי עביד עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז ריו"ח דס"ל כרב סמא‬ ‫ע"כ דס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ועיין בשו"ת עצי‬ ‫חיים )סי' ל'( דכתב שם מטעמא אחרינא דריו"ח ס"ל דלא‬ ‫דרשינן טעמא דקרא עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דריו"ח ורבינא אזלי לשיטתייהו‪ ,‬דריו"ח דס"ל‬ ‫דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ואמרינן דבכל גווני אינו מהימן‬ ‫אפילו היכא דידעינן דאינו דמשקר‪ ,‬לפי"ז שפיר י"ל‬ ‫הטעם דגוי ששבת חייב מיתה משום דיתבטל עי"ז עדות‬ ‫דישראל‪ ,‬ולפי"ז י"ל דזה שייך רק בשבת‪ ,‬ולכן ס"ל‬ ‫דעכו"ם ששבת חייב מיתה היינו דוקא בשבת‪ ,‬משא"כ‬ ‫רבינא דס"ל דדרשינן טעמא דקרא והיכא דידעינן בבירור‬ ‫שאינו משקר ודובר אמת‪ ,‬אז הוא מהימן‪ ,‬ולפי"ז ליכא‬ ‫למימר הטעם דגוי ששבת חייב מיתה משום דיתבטל עי"ז‬ ‫עדות דישראל‪ ,‬ולכן ס"ל דאפילו אם שבת בשני בשבת‬ ‫חייב מיתה ודו"ק‪.‬‬ ‫ואיתא בברכות )דף כ‪ ,(:‬אמר רב אדא בר אהבה נשים‬ ‫חייבות בקידוש היום דבר תורה‪ ,‬ופריך אמאי מצות עשה‬ ‫שהז"ג הוא )זכור את יום השבת לקדשו זכריהו על היין(‪ ,‬וכל מצות עשה‬ ‫שהז"ג נשים פטורות‪ ,‬אמר אביי מדרבנן‪ ,‬א"ל רבא והא‬ ‫דבר תורה קאמר‪ ,‬ועוד כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן‪,‬‬

‫משה‬

‫ב‬

‫אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה‬ ‫)דלא תעשה מלאכה( ישנו בזכירה‪ ,‬והני נשי הואיל ואיתנייהו‬ ‫בשמירה )דכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא נשים חייבות‬ ‫דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה( איתנייהו בזכירה עיי"ש‪.‬‬ ‫ובשו"ת חת"ס )חאו"ח סי' קפ"ה( הקשה השואל להסוברים דאף‬ ‫הן היו באותו הנס הוי סברא דאורייתא לחייב נשים‬ ‫במעשהז"ג עיין במגילה )דף ד‪ (.‬תוס' ד"ה שאף‪ ,‬א"כ קשה‬ ‫למ"ל זכור ושמור לחייב נשים בקידוש היום‪ ,‬תיפ"ל‬ ‫דבדברות שניות פרשת ואתחנן )פרשה ה‪-‬ט"ז( תלה הכתוב‬ ‫שבת ביציאת מצרים‪ ,‬ואמרינן בפסחים )דף קי"ז‪ (:‬דצריך‬ ‫לומר בקידוש היום זכר ליציאת מצרים‪ ,‬וכתבו התוס' )ד"ה‬ ‫למען( דפרך בא"ת ב"ש "וגל" שהם בגימטריא ל"ט‬ ‫מלאכות שנאמרו בשבת זכר ליציאת מצרים עיי"ש‪ ,‬וא"כ‬ ‫פשיטא דנשים חייבות שאף הן היו באותו הנס‪ ,‬ולמ"ל‬ ‫הקישא דזכור ושמור‪ ,‬הרי אף בלי הקישא דזכור ושמור‬ ‫י"ל דנשים מחוייבות בקידוש היום מטעם שאף הן היו‬ ‫באותו הנס עכ"ק‪.‬‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דהנה הרשב"ם בפסחים )דף ק"ח‪ (:‬כתב‪ ,‬דסברת אף‬ ‫הן היו באותו הנס היינו משום דאמרינן בסוטה )דף י"א‪(:‬‬ ‫בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו‬ ‫ממצרים וכ"ה ברש"י עיי"ש‪ ,‬ועיי"ש במהרש"א )בח"א(‬ ‫דהנשים היו מפרנסין את בעליהן ונשמרו מלזנות‬ ‫תחתיהם‪ ,‬ולכן מדמה להו בגמ' )שם( ליונה שאינה נזקקה‬ ‫אלא לבן זוגו‪ ,‬וכן איתא בילקוט )פרשת פנחס( בשביל שגדרו‬ ‫עצמן מן הערוה בזכותן נשלחו ממצרים עיי"ש‪ ,‬ועל מה‬ ‫שהקשו התוס' במגילה )דף ד‪ (.‬אלישנא דאף הן היו דמשמע‬ ‫דלא כהרשב"ם‪ ,‬עיין בספר כפות תמרים סוכה )דף ל"ח‪(:‬‬ ‫מש"כ בזה‪.‬‬ ‫ובפרשת דרכים )דרוש ה'( הקשה‪ ,‬הלא בלא"ה הבטיח‬ ‫הקב"ה לאאע"ה דאחר שיהיו ת' שנים בארץ לא להם‬ ‫יצאו‪ ,‬ולמה לן זכות נשים‪ ,‬וכתב לתרץ בשם מהר"ש יפה‬ ‫)פ"א סי' ט"ז( דאעפ"י שיעד ה' לפדותם היינו לבסוף ת' שנה‪,‬‬ ‫אבל בזכות נשים צדקניות יצאו לאחר רד"ו שנים עכ"ד‪,‬‬ ‫אך לפי"מ דאיתא במד"ר פרשת בא )פרשה ט"ו‪-‬א( אמרו‬ ‫ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים‪ ,‬ארבע מאות שנה‬ ‫אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו‪ ,‬אמר להם כבר‬ ‫שלמו‪ ,‬שנאמר )שה"ש ב‪-‬י"א( הנה הסתיו עבר‪ ,‬ופי' ביפה תואר‬

‫הואיל‬

‫פרשת בראשית )תש"ע(‬

‫)שם( דקושי השעבוד הדומה לסתיו השלים הגלות עיי"ש‪,‬‬ ‫ולפי"ז הדקל"ד דלמה לן זכות נשים‪ ,‬דאי"ל דבזכות נשים‬ ‫יצאו לאחר רד"ו שנים‪ ,‬דז"א דהא יצאו לאחר רד"ו שנים‬ ‫משום דקושי השעבוד השלים‪ ,‬אולם ידועים דברי התוס'‬ ‫שבת )דף י‪ (:‬ד"ה ה"ג‪ ,‬דקושי השעבוד היתה בשביל חטא‬ ‫דמכירת יוסף עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז לא שייך לומר דקושי‬ ‫השעבוד השלים הזמן‪ ,‬ולכן הוצרך לן זכות דנשים‬ ‫צדקניות‪.‬‬ ‫אך זה תליא אם השבטים חטאו במכירת יוסף‪ ,‬אז י"ל‬ ‫דקושי השעבוד בא על חטא דמכירת יוסף‪ ,‬והטעם דיצאו‬ ‫לאחר רד"ו שנים‪ ,‬בשביל זכות דנשים צדקניות‪ ,‬אך אם‬ ‫נאמר דהשבטים צדקו במה שמכרו את יוסף‪ ,‬א"כ י"ל‬ ‫דקושי השעבוד השלים הזמן‪ ,‬ולא הוצרך לן הטעם דיצאו‬ ‫לאחר רד"ו שנים בשביל נשים צדקניות‪.‬‬ ‫והנה הטעם שמכרו את יוסף מבואר במד"ר וישב‬ ‫י"ד( עה"פ ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה‬ ‫בא‪ ,‬אמר ר' לוי זה עתיד להשיאם לבעלים ]להשתחוות‬ ‫לבעלים[ ופי' במתנות כהונה שם דבעל קדריש מלשון‬ ‫בעלים‪ ,‬ורמז לירבעם ואחאב שבאו מיוסף עיי"ש‪ ,‬ומבואר‬ ‫מזה שהשבטים ראו שעתיד לצאת ממנו ירבעם ודנו את‬ ‫יוסף ע"ש סופו‪.‬‬

‫)פרשה פ"ד‪-‬‬

‫אולם המפרשים הקשו דהרי אמרינן בר"ה )דף ט"ז‪ (:‬אמר ר'‬ ‫יצחק‪ ,‬אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותו שעה‪,‬‬ ‫שנאמר כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם‪,‬‬ ‫ופירש"י ומצינו בב"ר‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫רבש"ע‪ ,‬מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה‬ ‫מעלה לו באר וכו'‪ ,‬אמר להם השעה צדיק הוא או רשע‪,‬‬ ‫אמרו לו צדיק‪ ,‬אמר להם באשר הוא שם‪ ,‬איני דן את‬ ‫העולם אלא בשעתו עיי"ש‪ ,‬וכ"כ רש"י עה"ת בפרשת‬ ‫וירא )עה"פ באשר הוא שם(‪ ,‬ועיין ברא"ש ר"ה )דף י"ז‪ (:‬אהא‬ ‫דאמרינן שם‪ ,‬ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם‪ ,‬ואני‬ ‫הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה‪ ,‬והקשה הרא"ש‬ ‫למה צריך האדם למדת הרחמים קודם שיחטא‪ ,‬הרי לא‬ ‫חטא עדיין‪ ,‬ותירץ דאעפ"י שגלוי וידוע לפניו שסופו‬ ‫לחטוא‪ ,‬מתנהג הקב"ה עמו במדת הרחמים‪ ,‬ואינו דן על‬ ‫שם סופו עיי"ש‪ ,‬וא"כ קשה למה דנו השבטים את יוסף‬ ‫ע"ש סופו‪.‬‬

‫משה‬

‫ג‬

‫ותירצו המפרשים דלכאורה קשה אהא דאמרינן דאין‬ ‫הקב"ה דן ע"ש סופו‪ ,‬דהרי מצינו בבן סורר ומורה שנידון‬ ‫ע"ש סופו כדאיתא בסנהדרין )דף ע"ב‪ (.‬תניא ר' יוסי הגלילי‬ ‫אומר‪ ,‬וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין‬ ‫האיטלקי‪ ,‬אמרה תורה יצא לבי"ד ויסקל‪ ,‬אלא הגיעה‬ ‫תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה‪ ,‬שסוף מגמר נכסי‬ ‫אביו‪ ,‬ומבקש לימודו ואינו מוצא‪ ,‬ויוצא לפרשת דרכים‬ ‫ומלסטם את הבריות‪ ,‬אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות‬ ‫חייב וכו' עיי"ש‪ ,‬הרי שדנין האדם ע"ש סופו‪ ,‬ובס' עיר‬ ‫בנימין )סי' רנ"ד( הביא בשם הגלאנטי על מגילת איכה ליישב‬ ‫דבאמת אין דנין ע"ש סופו‪ ,‬ושאני בן סורר ומורה‪ ,‬כי‬ ‫מלוה ישינה יש להקב"ה עליו‪ ,‬שהוא נולד מאיסורי ביאה‬ ‫מיפת תואר במלחמה ולכן נידון ע"ש סופו עיי"ש‪ ,‬ונמצא‬ ‫דמי שנולד מאיסורי ביאה דנין אותו ע"ש סופו‪ ,‬ולכן‬ ‫שפיר דנו השבטים את יוסף ע"ש סופו‪ ,‬כיון שנולד‬ ‫מביאה אסורה‪ ,‬דיעקב נשא שתי אחיות ולאה נישאת‬ ‫קודם לרחל‪ ,‬ונישואי רחל היה באיסור‪ ,‬ולכן יוסף שנולד‬ ‫מרחל שהיתה ביאה אסורה‪ ,‬שפיר דנוהו השבטים ע"ש‬ ‫סופו‪] ,‬ועיין ביושב אהלים )פ' וישב עמוד פ"ו( ובשם משמואל‬ ‫עה"ת )פרשת וישב(‪.‬‬ ‫ונודע קושית העולם דהיאך נשא יעקב שתי אחיות‪ ,‬כיון‬ ‫דהאבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬וכתב הרמב"ן‬ ‫ז"ל‪ ,‬משום שהתורה אמרה ואשה אל אחותה לא תקח‬ ‫לצרור עליה בחייה‪ ,‬והיכא דליכא לצרור שאינה צרה‬ ‫לחבירתה שרי‪ ,‬ורחל שמסרה הסימנים ללאה‪ ,‬בודאי שלא‬ ‫היתה שנאה ביניהם‪ ,‬וליכא לצרור לגבייהו‪ ,‬וכה"ג שרי גם‬ ‫ב' אחיות עיי"ש‪ ,‬אולם כתב בס' יושב אהלים )פ' מקץ ופ'‬ ‫משפטים( דזהו דוקא למ"ד דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬דלדידיה‬ ‫שפיר י"ל דהיכא דליכא לצרור שרי לישא ב' אחיות‪,‬‬ ‫ויעקב לא עבר על איסור ב' אחיות‪ ,‬משא"כ אי לא דרשינן‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬אין חילוק ובכל ענין אסור‪ ,‬ול"ש לומר‬ ‫כתירוץ הרמב"ן עיי"ש‪.‬‬ ‫היוצא לנו מכ"ז‪ ,‬דאי דרשינן טעמא דקרא א"כ יעקב לא‬ ‫עבר אאיסור דשתי אחיות‪ ,‬וא"כ לא נולד יוסף מביאה‬ ‫פסולה‪ ,‬ואיכא חטא דמכירת יוסף‪ ,‬וקושי השעבוד בא על‬ ‫חטא דמכירת יוסף‪ ,‬ולפי"ז צ"ל דבשביל נשים צדקניות‬ ‫יצאו לאחר רד"ו שנים‪ ,‬ושפיר י"ל דנשים חייבות בקידוש‬ ‫היום משום דאף הם היו באותו הנס‪ ,‬משא"כ אי לא‬

‫הואיל‬

‫פרשת בראשית )תש"ע(‬

‫דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬א"כ צדקו השבטים במה שמכרו את‬ ‫יוסף‪ ,‬וי"ל דקושי השעבוד בא להשלים הזמן‪ ,‬ולא בשביל‬ ‫נשים צדקניות יצאו‪ ,‬ולפי"ז ליכא הסברא דאף הן היו‬ ‫באותו הנס‪ ,‬ולכן צריכין הקישא דזבור ושמור‪ ,‬לחייב‬ ‫נשים בקידוש היום דבר תורה‪.‬‬ ‫והטעם דלא נאמר גבי שבת ויהי ערב ויהי בקר‪ ,‬כתב‬ ‫בשמנה לחמו בדרוש לשבת פרק ראשון )שם(‪ ,‬משום‬ ‫דאמרינן בבראשית רבה )פרשה ב‪-‬ג( ויהי ערב זה עשו ויהי‬ ‫בקר זה יעקב‪ ,‬ולכך לא היה אפשר לכתוב גבי שבת ויהי‬ ‫ערב זה עשו‪ ,‬שהרי גוי ששבת חייב מיתה עיי"ש‪ ,‬ועיין‬ ‫בדרש משה פרשת ויקהל )דף קע"ב‪ ,(.‬והנה זה א"ש רק א"א‬ ‫דאיסור השביתה לעכו"ם הוא דייקא בשבת‪ ,‬אז י"ל דלכן‬ ‫נרמז האי מילתא דווקא ביום השביעי‪ ,‬להורות דאיסור‬ ‫השביתה לעכו"ם הוא דווקא בשבת‪ ,‬ולא נרמז איסור זה‬ ‫בשאר ימי המעשה‪ ,‬דבשאר הימים ליכא איסורא אם‬ ‫שובת‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬מפני מה לא נאמר ויהי ערב ויהי‬ ‫בקר ביום השבת‪ ,‬וע"כ להורות שאין לעשו חלק ונחלה‬ ‫בשביתת השבת‪ ,‬ורמז לן דבר זה אצל יום השבת להורות‬ ‫דרק בשבת נאסר שביתה לעכו"ם‪ ,‬והטעם דדוקא ביום‬ ‫השבת אסור לשבות‪ ,‬כיון דעכו"ם פסול לעדות‪ ,‬ואם הגוי‬ ‫משמר את השבת מבטל עדות דישראל‪ ,‬ולכאורה הא‬ ‫במקום דליכא למיחש לשקרי‪ ,‬אינן פסולים להעיד בה‬ ‫מה"ת‪ ,‬ואמאי אמרינן דעכו"ם אסור לשבות ביום השבת‪,‬‬ ‫אך זהו רק למאן דדרש טעמא דקרא אז אמרינן דהיכא‬ ‫דידעינן בבירור שאינו משקר ודובר אמת דמהימן‪ ,‬אבל‬ ‫למ"ד דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז אמרינן דבכל גווני‬ ‫אינו מהימן אפילו היכא דידעינן דאינו משקר‪ ,‬ומנ"ל דלא‬ ‫דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ע"ז משני המדרש מפני שנשים‬ ‫חייבות בקידוש היום דבר תורה‪ ,‬היינו דצריכין ההיקש‬ ‫דזכור ושמור דנשים חייבות בקידוש היום‪ ,‬ולכאורה‬ ‫למ"ל הקישא דזכור ושמור תיפ"ל דמחוייבות מטעם דאף‬ ‫הן היו באותו הנס‪ ,‬וע"כ דהטעם דיצאו ממצרים קודם‬ ‫הזמן לאו משום זכות דנשים צדקניות‪ ,‬רק משום דקושי‬ ‫השעבוד השלים‪ ,‬דאי"ל דבא על חטא דמכירת יוסף‪,‬‬ ‫דכיון דיוסף נולד מביאה פסולה שפיר דנו אותו ע"ש‬ ‫סופו‪ ,‬ומוכח מכאן דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬וכיון דלא‬ ‫דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז אמרינן דבכל גווני אינו מהימן‬

‫משה‬

‫ד‬

‫אפילו היכא דידעינן דאינו משקר‪ ,‬ולפי"ז אמרינן דגוי‬ ‫ששבת חייב מיתה הוא רק ביום השבת ולא בשאר הימים‪,‬‬ ‫ולכן לא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר ביום השבת ודו"ק‪.‬‬ ‫***‬ ‫ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא‪ :‬הן גרשת אותי היום‬ ‫מעל פני האדמה וגו'‪ :‬ואיתא במדרש רבה )פרשה כ"ב‪-‬י"א(‪ ,‬הן‬ ‫גרשת‪ ,‬אתמול גרשת את אבא ועכשיו את מגרשני עיי"ש‪,‬‬ ‫והוא פלא דמה שייכות יש לענין דידיה עם אדה"ר‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דלכאורה צ"ב האיך עבר אדה"ר יציר כפיו של‬ ‫הקב"ה על מאמר פי ה'‪ ,‬אך י"ל דאיתא במדרש רבה‬ ‫)בראשית י"ט( ותיקח מפריו ותאכל‪ ,‬אמר ר' איבו סחטה ענבים‬ ‫ונתנה לו עיי"ש‪ ,‬וכתבו המפ' ]עיין בעיר דוד )אות רט"ו(‬ ‫ובתורת מהרי"ץ )פ' בראשית([ דלכן סחטה לו ענבים‪ ,‬משום‬ ‫דהיה צריך להיין לקיים מצות קידוש עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל‬ ‫דאדם הראשון ס"ל דכיון דצריך לענבים של העץ הדעת‬ ‫כדי לקיים מצות קידוש על היין‪ ,‬בזה אינו עובר על ציווי‬ ‫ה'‪ ,‬די"ל דעשה דקידוש על היין דוחה ל"ת‪.‬‬ ‫אך לכאורה יש להעיר‪ ,‬דהנה בידי משה בראשית‬ ‫י"ב( כתב שאדה"ר לא אכל מעה"ד רק חצי שיעור עיי"ש‪,‬‬ ‫ולפימש"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ב )סי' י"ח( ובמל"מ הל'‬ ‫חמץ ומצה )פ"א ה"ז( דבמצות עשה בפחות מכשיעור לא‬ ‫מקיים אף קצת מצוה עיי"ש‪ ,‬א"כ אדה"ר אין לו אמתלא‪,‬‬ ‫דלכן עבר על מאמר ה' משום שרוצה לקיים מצות קידוש‪,‬‬ ‫דהא בחצי שיעור אין מקיימין אף קצת מצוה‪.‬‬

‫)פרשה י"ט‪-‬‬

‫אמנם א"ש‪ ,‬לפימש"כ בספר תבואות השדה סוגיא דחצי‬ ‫שיעור )אות י"ט( דטעמא דמילתא דאף אי ס"ל דח"ש אסור‬ ‫מה"ת‪ ,‬עכ"ז אמרינן דבמצוה אינו מקיים בחצי שיעור אף‬ ‫קצת מצוה‪ ,‬עפימש"כ המפ' דפלוגתת ריו"ח ור"ל בהך‬ ‫דח"ש אסור מה"ת אזלי לשיטתייהו‪ ,‬דאיתא בחולין )דף‬ ‫ק"ג‪ (:‬באכל חצי שיעור והקיאו וחזר ואכלו דריו"ח ס"ל‬ ‫דחייב משום שנהנה גרונו מכזית‪ ,‬ור"ל ס"ל דפטור משום‬ ‫דאכילה במעיו בעינן ובמעיו הא ליכא כזית שלם עיי"ש‪,‬‬ ‫ולפי"ז ריו"ח דס"ל דאם בלע ח"ש והקיאו וחזר ובלעו‬ ‫חייב משום דנהנה גרונו בכזית‪ ,‬משו"ה ס"ל דח"ש אסור‬ ‫מה"ת משום דחזי לאיצטרופי‪ ,‬היינו דאותו ח"ש שאכל‬

‫הואיל‬

‫פרשת בראשית )תש"ע(‬

‫משה‬

‫ה‬

‫גם הוא ראוי להיות שיעור שלם היכא דהקיאו וחזר‬ ‫ובלעו‪ ,‬והח"ש גופיה ראוי להצטרף ולהעשות שיעור‬ ‫שלם‪ ,‬ונמצא שהוא בעצמו איסור בעצם מבלי הצטרפות‬ ‫אחר עמו‪ ,‬והיינו דקאמר איסורא הוא דקאכיל‪ ,‬היינו‬ ‫שהוא בעצמו אסור משום דעל ידו לבד יוכל להתחייב‬ ‫מלקות‪ ,‬והוי שפיר חזי לאיצטרופי‪ ,‬אבל ר"ל ס"ל אכילה‬ ‫במעיו בעינן‪ ,‬דצריך שבמעיו ימצא כזית שלם‪ ,‬א"כ לא‬ ‫חזי הח"ש הזה להצטרף ע"י עצמו לשיעור שלם‪ ,‬כיון‬ ‫דס"ל דהקיאו וחזר ובלעו פטור‪ ,‬משו"ה ס"ל דמותר‬ ‫מה"ת משום דלא חזי לאיצטרופי ע"י עצמו עכ"ד‪ ,‬עיין‬ ‫במגן האלף או"ח )סי' תס"ו סק"א( ובשו"ת תועפות ראם‬ ‫חאו"ח )סוף סי' ד'( ובשו"ת בית יצחק חיור"ד )ח"א סי' פ"ח אות ה'(‪,‬‬ ‫ובספר מרחשת )ח"א סי' נ"ב אות ה'( ובס' עין פנים לתורה )אות י'(‪.‬‬

‫הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב היתר הנאה‪ ,‬וא"כ‬ ‫י"ל דהא דהתירה התורה היתר הנאה בשאר איסורין היינו‬ ‫במכירה ונתינה וכדומה שאר הנאות שאינן ע"י אכילה‪,‬‬ ‫אבל הנאה דרך אכילה עדיין הוי בכלל לא יאכל‪ ,‬שהרי‬ ‫בעצם לא יאכל כולל גם איסורי הנאה‪ ,‬וממיעוטי אין לנו‬ ‫למעט אלא הנאות חיצוניות שלא יהיו בכלל לא יאכל‪,‬‬ ‫משא"כ כל הנאה שע"י אכילב נשאר באיסורו‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫אפילו בהנאת גרונו חייב דכיון שהנאה זו באה ע"י אכילה‬ ‫חייב כיון דלא יאכל איסור הנאה במשמע‪ ,‬ואמנם ר"ל‬ ‫ס"ל כחזקיה דלא יאכל משמע רק אכילה ממש ולא הנאה‪,‬‬ ‫ומשו"ה ס"ל דבעינן הנאת מעיים דווקא‪ ,‬כיון דהנאת‬ ‫גרונו אינה בכלל אכילה אלא הנאה גרידא וכל הנאה‬ ‫מותרת עכ"ד‪.‬‬

‫ולפי"ד הלבוש או"ח )סי' תע"ה בהג"ה( ובמחצית השקל שם‬ ‫ד'( דאף לריו"ח דס"ל דבאכילת איסור חייב בהנאת גרונו‪,‬‬ ‫אבל באכילת מצוה אינו מקיים רק בהנאת מעיים עיי"ש‪,‬‬ ‫ולפי"ז שפיר מובן סברת המל"מ הנ"ל‪ ,‬דאף דלענין איסור‬ ‫אמרינן ח"ש אסור מה"ת‪ ,‬היינו משום דחזי לאיצטרופי‬ ‫ע"י שיקיאו ויחזור ויאכלנו‪ ,‬וכ"ז תינח באיסורא דמחייב‬ ‫בהנאת גרונו‪ ,‬אבל במצוה דאינו מקיים רק בהנאת מעיים‪,‬‬ ‫א"כ לא שייך לומר דיקיאו ויחזור ויאכלנו‪ ,‬וליכא הסברא‬ ‫דחזי לאיצטרופי‪ ,‬ולכן במצוה אינו מקיים בח"ש עכ"ד‪.‬‬

‫ובפסחים בסוף הסוגיא )דף כ"ג‪ (:‬מקשינן‪ ,‬מכדי אותבינהו‬ ‫כל הני קראי ושנינהו‪ ,‬חזקיה ור' אבהו במאי פליגי‪ ,‬ומסיק‬ ‫איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה )ואליבא דר' יהודה דאמר מנבילה‬

‫)ס" ק‬

‫אך כ"ז א"ש אי אמרינן דבאיסורא חייב על הנאת גרונו‪,‬‬ ‫שפיר יש לחלק ולומר דרק באיסור אמרינן חצי שיעור‬ ‫אסור‪ ,‬דכיון דחייב על הנאת גרונו שפיר יש לומר דאותו‬ ‫חצי זית חזי לאיצטרופי ע"י שיקיאו ויחזור ויאכלנו‪,‬‬ ‫משא"כ במצוה לא שייך זה כיון דמצוה אינו מקיים רק‬ ‫בהנאת מעיים‪ ,‬אבל אי אמרינן דגם באיסור אינו חייב רק‬ ‫בהנאת מעיים‪ ,‬א"כ ליכא למימר דהפי' דחזי לאיצטרופי‬ ‫היינו שיקיאו ויחזור ויאכלנו‪ ,‬דהא אינו חייב על הנאת‬ ‫גרונו‪ ,‬ולפי"ז י"ל דגם במצוה מקיימין בחצי שיעור‪.‬‬ ‫ובשו"ת פני מבין )חאו"ח סי' קפ"ז( הביא מה ששמע ממורו‬ ‫הגה"ק ר חיים צבי מאנהיימער זצ"ל‪ ,‬בטעמא דריו"ח‬ ‫דס"ל דמחייב בהנאת גרונו‪ ,‬דהנה באיסורי הנאה כתבו‬ ‫האחרונים דכו"ע מודו דחייב בהנאת גרון‪ ,‬וי"ל דריו"ח‬ ‫ס"ל כר' אבהו בפסחים )דף כ"א‪ (:‬דכל מקום שנאמר לא‬ ‫יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור‬

‫לא מצי למיגמר דלדברים ככתבן אתא‪ ,‬דחזקיה סבר הני תרי מדשני בדיבוריה איתסר‪ ,‬ולכלב‬ ‫תשליכון אותו לא הוצרך למעט את אלו ולאוסרן בהנאה‪ ,‬וכי אתא למעוטי חולין שנשחטו‬

‫בעזרה אתא דשרי בהנאה‪ ,‬ור' אבהו סבר אין חילוק בין לא יאכל )בחולם( ובין לא‬ ‫יאכל )בצירי(‪ ,‬ואיצטריך אותו למעוטי הני והכי משמע‬ ‫טריפה אע"ג שכתבתי לך לאו באכילתה אני מתיר לך‬ ‫הנאתה(‪ ,‬חזקיה סבר לא יאכל למעוטי הני‪ ,‬אותו למעוטי‬ ‫חולין שנשחטו בעזרה‪ ,‬ור' אבהו ס"ל אותו למעוטי הני‪,‬‬ ‫חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא נינהו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ובשו"ת עמודי שש )סי' ט'( כתב לבאר הא דפליגי ר' מאיר‬ ‫ור' יהודה בגיטין )דף כ"ה‪ (:‬דר"מ ס"ל יש ברירה ור' יהודה‬ ‫ס"ל אין ברירה דאזדי לשיטתייהו‪ ,‬דאיתא בגיטין )דף מח‪(.‬‬ ‫אמר רב יוסף אי לאו דאמר ריו"ח קנין פירות כקנין הגוף‬ ‫דמי‪ ,‬לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש‪ ,‬דא"ר אסי אמר‬ ‫ריו"ח האחין שחלקו לקוחות הן )דאין ברירה והוי כמו שהחליפו‬ ‫חלקיהן( ומחזירין זה לזה ביובל‪) ,‬משום מצות יובל וכיון דאמר ירושה‬ ‫המתחלקת הוה לקיחה( ואי ס"ד לאו כקנין הגוף דמי )דהיינו כל לקיחה‬ ‫שבשעת היובל לאו כקנין הגוף דמי ואין מביא וקורא(‪ ,‬לא משכחת דמייתי‬ ‫ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון )מביא וקורא לא משכחת‬ ‫אלא בירושה שלא נחלקה משנפלה בימי יהושע דהיינו חד בר חד שלא היו לו ולאביו ולכל‬ ‫הדורות למפרע עד יהושע שני בנים לאיש אחד שיחלקו ירושה עיי"ש‪ ,‬והנה קיי"ל דקנין‬

‫פירות לאו כקנין הגוף דמי‪ ,‬ובתוס' )ד"ה אי לאו( כתבו‪ ,‬הקשה רבינו תם‬ ‫ואנו איך מצאנו ידינו ורגלינו‪ ,‬דקיי"ל כר"ל דלאו כקנין‬

‫הואיל‬

‫פרשת בראשית )תש"ע(‬

‫הגוף דמי כדאמרינן ביבמות )דף ל"ו‪ ,(:‬וקיי"ל נמי‬ ‫דבדאורייתא אין ברירה כדאיתא בביצה )דף ל"ח‪ ,(.‬ואמרינן‬ ‫בקידושין )דף מ"ב‪ (:‬האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות‬ ‫משתות נקנה מקח וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫אך אפשר לומר דלכאורה יש להבין על הא דקאמר דלא‬ ‫משכחת דמייתי ביכורים וכו'‪ ,‬הרי שפיר י"ל דאף דס"ל‬ ‫דקנין פירות ל"ה כקנין הגוף‪ ,‬מ"מ מצוות הבאת ביכורים‬ ‫הוא שיביאו מכח ספק‪ ,‬ושפיר משכחת לה ביכורים‬ ‫שמביא מספק שמא הקרקע הוא שלו‪ ,‬אך י"ל דז"א דא"א‬ ‫להביא ביכורים מספק דהרי אם הוא אינו מצוה הו"ל‬ ‫מכניס חולין בעזרה‪ ,‬ובזה א"ש דר"מ לשיטתו דס"ל‬ ‫בקידושין )דף נ"ז‪ (:‬דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא‪ ,‬ולכן‬ ‫לדידיה א"א לומר דמשכחת לה ביכורים מספק‪ ,‬דהרי‬ ‫אסור להכניס מספק דהא איכא איסור להכניס חולין‬ ‫בעזרה‪ ,‬ולכך עכצ"ל דיש ברירה והו"ל ביכורים וודאי‪,‬‬ ‫דאל"ה לא משכחת דמייתי ביכורים וכו'‪ ,‬משא"כ ר'‬ ‫יהודה ס"ל דחשנב"ע לאו דאורייתא וא"כ שפיר י"ל‬ ‫דמייתי ביכורים מספק ואעפ"י דאין ברירה עכ"ד‬ ‫ואיתא במדרש רבה )בראשית פרשה כ"ב‪-‬ז( עה"פ ויאמר קין אל‬ ‫הבל אחיו וגו'‪ ,‬על מה היו מדיינים‪ ,‬אמרו בואו ונחלוק את‬ ‫העולם‪ ,‬אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין‪ ,‬דין‬ ‫אמר ארעא דאת קאים עליה דידי‪ ,‬ודין אמר מה דאת לביש‬ ‫דידי הוא‪ ,‬דין אמר חלוץ ודין אמר פרח‪ ,‬מתוך כך ויקם‬ ‫קין אל הבל אחיו ויהרגהו עיי"ש‪ ,‬ובספר בגדי אהרן‬ ‫)בפרשתן( כתב לבאר דטענת קין שאמר להבל פרח באויר‪,‬‬ ‫היה עפי"מ דאמרינן בבבא בתרא )דף ז‪ (:‬א"ר נחמן אמר‬ ‫שמואל האחין שחלקו אין להם דרך זה על זה‪ ,‬ולכן כיון‬ ‫שחלקו ונטל הוא קרקע כל העולם‪ ,‬א"כ בדין הוא שאין‬ ‫להבל דרך ולכן טען שיפרח לו באויר‪ ,‬והנה התוס' )שם(‬

‫משה‬

‫ו‬

‫בד"ה אין להם‪ ,‬ביארו דטעמא דשמואל משום דסבר לה‬ ‫כר"ע דמוכר בעין יפה הוא מוכר‪ ,‬ולפיכך אין להם דרך‬ ‫זה על זה‪ ,‬משום שלא שייר לעצמו כלום כל אחד בחלק‬ ‫חבירו דהו"ל כמוכר עיי"ש‪ ,‬והיינו כמאן דס"ל דהאחין‬ ‫שחלקו לקוחות הן ומשו"ה הו"ל כמוכר דבעין יפה מוכר‪,‬‬ ‫אך אליבא דמ"ד דהאחין שחלקו יורשין הן שפיר יש להם‬ ‫דרך זה על זה עכ"ד‪.‬‬ ‫ובזה יבואר דברי המדרש‪ ,‬דקין טען לפני הקב"ה דאין‬ ‫בדין שייענש על מה שהרג הבל‪ ,‬דצדק הוא בהריגתו כי‬ ‫הבל נכנס בגבולו והו"ל בגדר גזל דכבר היו מצוים על‬ ‫כך‪ ,‬והיינו משום דהאחין שחלקו לקוחות הן ואין להם‬ ‫דרך זה על זה דמוכר בעין יפה מוכר‪ ,‬ולכן טען לפני‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אתמול גירשת את אבא‪ ,‬דאף דכוונתו היתה‬ ‫לקיים מצ"ע דקידוש היין‪ ,‬מ"מ כיון דלא שתה רק חצי‬ ‫שיעור‪ ,‬ואין מקיימין מצות עשה בחצי שיעור‪ ,‬אף דלגבי‬ ‫איסור אמרינן ח"ש אסור‪ ,‬כיון דלגבי איסור שפיר שייך‬ ‫הסברא דחזי לאיצטרופי היינו שיחזור ויקיאו‪ ,‬כיון‬ ‫דבאיסורין מחייב בהנאת גרונו‪ ,‬משא"כ במצוה אינו‬ ‫מקיים רק בהנאת מעיו‪ ,‬והטעם דבאיסורין חייב בהנאת‬ ‫גרונו‪ ,‬דנקטינן כר' אבהו דכ"מ דכתיב לא יאכל איסור‬ ‫הנאה במשמע‪ ,‬ולפי"ז אמרינן דחולין שנשחטו בעזרה‬ ‫לאו דאורייתא‪ ,‬ושפיר י"ל דאין ברירה ולא תקשי האיך‬ ‫משכח"ל להביא ביכורים‪ ,‬דהרי י"ל דעכ"פ הו"ל ספיקא‬ ‫והתורה אמרה להביא ביכורים מספק‪ ,‬וכיון דאמרינן דאין‬ ‫ברירה‪ ,‬א"כ האחין שחלקו לקוחות הן והו"ל דינם כמוכר‬ ‫דבעין יפה הוא מוכר ואין להם דרך זה על זה ושפיר‬ ‫עשיתי שהרגתי להבל‪ ,‬ולמה עכשיו אתה מגרשני ודו"ק‪.‬‬ ‫להערות‪[email protected] :‬‬ ‫כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬