הואיל משה פרשת האזינו-שובה שנת תש"ע
בהפטרה )הושע י"ד-ב( שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך :קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו :וברש"י שם פירש הכוונה אמרו אליו כל תשא עון ,וז"ל :כל עונותינו סלח עכ"ל ,ולכאורה צ"ב מדוע באמת שינה הכתוב הלשון לומר כל תשא עון. והנבס"ד ,דאיתא ביומא )דף ע"ג (:יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל וכו', ופריך בגמ' אסור ענוש כרת הוא ,אמר רבי אילא ואיתימא ר' ירמיה לא נצרכה אלא לחצי שיעור) ,ופירש"י ,כלומר פחות מכשיעור אסור מה"ת ,לקמן בשמעתא דריש לה מכל חלב( ,הניחא למ"ד חצי שיעור אסור מן התורה אלא למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה מאי איכא למימר ,דאיתמר חצי שיעור ,ר' יוחנן אמר אסור מן התורה וריש לקיש אמר מותר מן התורה, הניחא ר' יוחנן אלא לריש לקיש מאי איכא למימר ,ומשני מודה ריש לקיש שאסור מדרבנן ,ופריך אי הכי לא נחייב עליה קרבן שבועה ,אלמא תנן שבועה שלא אוכל ,ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ,ור' שמעון פוטר, והוינן בה אמאי חייב מושבע ועומד מהר סיני הוא ,ומשני רב ושמואל וריו"ח דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין ,ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן ,או בסתם ואליבא דר"ע דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהוא וכו' ,עיי"ש. והקשה הכפות תמרים ,דלכאורה דין זה דחצי שיעור דלר' יוחנן אסור מן התורה ,ולר"ל אסור מדרבנן הוי בכל איסורים שבתורה ,א"כ מאי שנא דהשמיענו תנא דמתניתין דינא דחצי שיעור אסור ביוהכ"פ ,טפי משאר איסורין דעלמא ,ועוד הקשה מה רצה רש"י לומר בזה לקמן בשמעתין דריש לה מכל חלב ,עכ"ק. הראשונים הקשו סתירת הסוגיא דמס' שבועות )דף כ"ג (:עם הסוגיא דיומא ,מדמקשה הגמ' ביומא על הא דאמר מודה ר"ל שאסור מדרבנן ,אי הכי לא נחייב עליה קרבן שבועה וכו' וכי תימא כיון דאית ליה היתר מה"ת ,חזינן מהכא
דאם חצי שיעור אסור מה"ת אין שבועה חלה עליו ,דהרי בהס"ד הוי משמע דאפילו במידי דרבנן לא מחייב עליה קרבן שבועה משום דמושבע ועומד מהר סיני ,וממילא דכש"כ לריו"ח דס"ל חצי שיעור אסור מה"ת דלא מחייב קרבן שבועה ,ובשבועות אמרינן בשלמא ריו"ח לא אמר כר"ל )במפרש חצי שיעור( משום דמוקי מתני' כדברי הכל, ומבואר מזה דבלא"ה הוי מצי ריו"ח לאוקמי בחצי שיעור ,אף דס"ל חצי שיעור אסור מה"ת ,מ"מ שבועה חלה עליו דלא חשיב מושבע ועומד מהר סיני] ,עיין מזה בתוס' ישנים ביומא )שם( ,ובשו"ת הרשב"א )סי' תרי"ו(, ובכפות תמרים ,ושו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א )סי' ת"ב( ובחידושי מהר"ם ברבי ,ובשו"ת יד רמה )סי' מ"א(. איתא במנחות )דף מ"ה (.עה"פ ביחזקאל )מ"ד-ל"א( כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים :כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי ,א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ,רבינא אמר כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל ,ודקדקו המפרשים דאמאי נאיד ר' יוחנן מתירוצו של רבינא ואמר דאליהו עתיד לדורשה. והנבס"ד ,עפימש"כ המפרשים דפלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש בהך דחצי שיעור אסור מה"ת אזלי לשיטתייהו, דאיתא בחולין )דף ק"ג (:באכל חצי שיעור והקיאו וחזר ואכלו דר' יוחנן ס"ל דחייב משום שנהנה גרונו מכזית, וריש לקיש ס"ל דפטור משום דאכילה במעיו בעינן ובמעיו הא ליכא כזית שלם עיי"ש ,ולפי"ז ר' יוחנן דס"ל דאם בלע חצי שיעור והקיאו וחזר ובלעו חייב משום דנהנה גרונו בכזית ,משו"ה ס"ל דחצי שיעור אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי ,היינו דאותו חצי שיעור שאכל גם הוא ראוי להיות שיעור שלם היכא דהקיאו וחזר ובלעו, והחצי שיעור גופיה ראוי להצטרף ולהעשות שיעור שלם, ונמצא שהוא בעצמו איסור בעצם מבלי הצטרפות אחר עמו ,והיינו דקאמר איסורא הוא דקאכיל ,היינו שהוא בעצמו אסור משום דעל ידו לבד יוכל להתחייב מלקות, והוי שפיר חזי לאיצטרופי ,אבל ריש לקיש ס"ל אכילה
הואיל
פרשת האזינו-שובה )תש"ע(
במעיו בעינן ,דצריך שבמעיו ימצא כזית שלם ,א"כ לא חזי החצי שיעור הזה להצטרף ע"י עצמו לשיעור שלם, כיון דס"ל דהקיאו וחזר ובלעו פטור ,משו"ה ס"ל דמותר מה"ת משום דלא חזי לאיצטרופי ע"י עצמו עכ"ד ,עיין במגן האלף או"ח )סי' תס"ו סק"א( ובשו"ת תועפות ראם חאו"ח )סוף סי' ד'( ובשו"ת בית יצחק חיור"ד )ח"א סי' פ"ח אות ה'(, ובספר מרחשת )ח"א סי' נ"ב אות ה'( ובספר עין פנים לתורה )אות י'( ,ועיין בפני יהושע ביצה )דף ז'( שכתב שלכן ס"ל לריו"ח דחצי שיעור אסור מה"ת ,דאזיל לשיטתו דס"ל דבכל איסורים חייב בהנאת גרונו ,ובחצי שיעור איכא עכ"פ הנאת גרון עיי"ש. ועיין בחידושי חתם סופר ביומא )עמוד קמ"ג :בנדפס מחדש( ד"ה והנה אע"ג ,ובשו"ת חתם סופר חאו"ח )סי' קכ"ז( ובחידושיו לחולין )דף ק"ג( שכתב דביום הכיפורים אינו חייב על הנאת גרון רק על הנאת מעיו ,לפי"ד שו"ת פנים מאירות ח"ב )סי' כ"ז( לענין ברכת המזון דתליא בהנאת מעיו ,ויוהכ"פ נמי דביתובא תליא מילתא עיי"ש ,וכ"כ המנחת חינוך )מצוה שי"ג( והאריכו בזה האחרונים ,ולפי"ז י"ל דביום הכיפורים אמרינן חצי שיעור מותר ,דלא שייך כאן הסברא דחזי לאיצטרופי ,היינו דאותו חצי שיעור שאכל גם הוא ראוי להיות שיעור שלם היכא דהקיאו וחזר ובלעו ,דהא ביום הכיפורים אינו חייב על הנאת גרון ,והיה הו"א לומר דביום הכיפורים חצי שיעור מותר ,ולכן איצטריך התנא לאשמעינן דביום הכיפורים חצי שיעור אסור ,והטעם כתב רש"י דלקמן ילפינן לה מכל חלב ,היינו דעיקר הלימוד דחצי שיעור אסור הוא מכל חלב ולא משום דחזי לאיצטרופי ,ולפי"ז שפיר אמרינן דגם ביוהכ"פ חצי שיעור אסור אע"ג דליכא טעמא דחזי לאיצטרופי ,ושוב מצאתי שכבר קדמני בזה בספר אמרי בינה )להגאון מהר"ם א"ש( בחידושיו ליומא. והנה בחידושי הרי"מ עמ"ס שבועות )דף כ"ג (:כתב הטעם דשבועה חל על חצי שיעור וז"ל ,כיון דחצי שיעור אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי והיינו דכשאוכל עוד חצי שיעור חל למפרע גם על החצי שיעור שאכל בכא"פ ,ולכן גם חצי שיעור בכלל האיסור כדאמר ביומא האי טעמא, וא"כ כיון דאין איסור חל על איסור ,י"ל שפיר דבשבועה חל על חצי שיעור ,דאי"ל שלא יחול משום דחצי שיעור אסור ,הא אם תחול השבועה לא שייך כלל חזי
משה
ב
לאיצטרופי ,דאף שיאכל עוד חצי זית לא יוכל לחול על החצי זית שאכל דאינו חל על איסור שבועה שקדם על החצי שיעור לחוד ואין איסור נבילה דחצי זית אחרון חל למפרע על חצי זית שאכל שהיה עליו איסור שבועה כשיעור כנ"ל ושפיר מצי חייל ,ואיתא במעילה )דף ט"ז (.אכל נבלה כזית מטמאה וטהורה אינו מצטרף ,לפי דאיסור נבלה אינו חל על טמאה ונשאר בחצי זית רק איסור טמאה ואינו מצטרף עם חצי זית נבלה כב' שמות עיי"ש ,וכן בהנ"ל דאיסור שבועה חל אחצי זית ושוב אין איסור נבלה יכול לחול למפרע ע"י שאוכל עוד ח"ז ונשאר רק איסור שבועה על החצי זית ואינו מצטרף כלל עם חצי זית נבילה ולא ילקה משום נבלה רק משום שבועה א"כ שפיר כשנשבע על חצי שיעור יכול לחול וממילא פקע איסור דחזי לאיצטרופי ושפיר חייל עכ"ד. אמנם אי נימא דחצי שיעור אסור דילפינן לה מקרא דכל חלב ,ולפי"ז גם באופן דלא שייך חזי לאיצטרופי אמרינן דחצי שיעור אסור ,א"כ אזלא לה סברת החידושי הרי"ם הנ"ל ,דהא אפילו שלא יצטרף החצי זית הראשון עם החצי זית האחרון ולא ילקה עליה ,אפי"ה חצי זית הראשון יש עליה איסור בפני עצמו בלי צירוף ,וא"כ איך חל עליו איסור שבועה ,ורק א"א דחצי שיעור אסור דוקא מטעמא דחזי לאיצטרופי ,אז שפיר י"ל דהשבועה חל, משום דכיון דהשבועה חל לא שייך לומר צירוף ,דאין לצרף החצי זית השני עם החצי זית הראשון ,כיון שיש על החצי זית הראשון איסור שבועה ,א"כ לא יחול עליו איסור נבילה וכדברי החידושי הרי"ם. ולפי"ז מיושב קושית הראשונים הנ"ל דהלא כאן בתחלת הסוגיא אזלינן דחצי שיעור אסור רק מקרא דכל חלב ,וגם בלי סברת חזי לאיצטרופי אמרינן דחצי שיעור אסור, ולפי"ז י"ל דחצי שיעור אסור בעצם ולא מחמת הצירוף, ולפי"ז אין לומר כסברת החידושי הרי"ם הנ"ל ,ושפיר י"ל דאין שבועה חל על חצי שיעור משום דהוי מושבע ועומד ,משא"כ הסוגיא במסכת שבועות אזלא לפי המסקנא דחצי שיעור אסור מטעמא דחזי לאיצטרופי, ולפי"ז באופן דלא שייך צירוף אמרינן דחצי שיעור מותר, ומעתה כשנשבע על חצי שיעור דאז לא שייך צירוף כדברי החידושי הרי"ם הנ"ל ,שפיר י"ל חצי שיעור מותר ולכן חל השבועה על חצי שיעור.
הואיל
פרשת האזינו-שובה )תש"ע(
משה
ג
והנה הנוב"י בספרו דורש לציון )סוף דרוש א'( ולקמן ד"ה ונקדים מה דאיתא הקשה ,מאי קאמר רבינא דסד"א דכהנים הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו אישתרי נמי נבילה וטריפה ,הא מצינו למימר דשאני אכילת קדשים דהו"ל מ"ע ,ומשו"ה שריא מליקה לגבייהו ,דכללא הוא בכה"ת דאמרינן עשה דוחה לא תעשה ,ומהיכי תיתי לומר דבעלמא נמי אישתרי נבילה לכהנים ,עכ"ק.
אך כ"ז הוא רק אי אמרינן דחצי שיעור אסור משום דחזי לאיצטרופי ,אבל אי אמרינן דחצי שיעור אסור מה"ת מקרא דכל חלב ואף היכא דלא חזי לאיצטרופי אמרינן דחצי שיעור אסור ,לפי"ז י"ל דאף במצוה אמרינן דמקיים קצת מצוה בחצי שיעור ,דהא הטעם דהמל"מ דס"ל דאף א"א דחצי שיעור אסור מה"ת מ"מ לא מקיים במצוה אף קצת מצוה ,משום דכיון דבמצוה לכו"ע תלוי בהנאת מעיים א"כ לא שייך חזי לאיצטרופי דיאכלו ויקיאנו ויחזור ויאכלנו ,וכ"ז ניחא א"א דחצי שיעור אסור מטעם דחזי לאיצטרופי שפיר אמרינן דבמצוה כיון דלא שייך חזי לאיצטרופי לא מקיים אף קצת מצוה ,משא"כ א"א דחצי שיעור אסור מה"ת מטעם גזירת הכתוב ,ואף באופן דלא שייך חזי לאיצטרופי אמרינן דחצי שיעור אסור ,א"כ י"ל דגם במצוה מקיים קצת מצוה בחצי שיעור.
אך לכאורה יש להעיר לפימש"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ב )סי' י"ח( ובמל"מ הל' חמץ ומצה )פ"א ה"ז( דבמצות עשה בפחות מכשיעור לא מקיים אף קצת מצוה עיי"ש ,א"כ הדקל"ד הא י"ל דהא דשריא מליקה לכהנים משום דאמרינן עשה דוחה לא תעשה ,דאי"ל דאפשר לקיי"ש ע"י אכילת פחות מכשיעור ,דהא אז אינו מקיים מצ"ע דאכילת קדשים.
ולפי"ז א"ש דהא ריו"ח ס"ל דחצי שיעור אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי ,היינו דאותו זית בעצמו יקיאנו ויחזור ויאכלנו ,ולפי"ז במצוה דתליא בהנאת מעיים לא שייך זה ,ולפי"ז ריו"ח ס"ל דבמצוה לא מקיים אף קצת מצוה בחצי שיעור ,ולפי"ז י"ל דהא דשריא מליקה לכהנים הוא משום דאמרינן עדל"ת ולא משום דאישתרי מליקה לגבייהו ,דאי"ל דאפשר לקיי"ש ע"י אכילת פחות מכשיעור ,דהא ריו"ח ס"ל דבמצוה לא מקיים אף קצת מצוה בחצי שיעור ,ולכן אמר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה.
)דרוש ח'(
וכתב לתרץ דאי"ל דהא דכהנים אוכלים מליקה הוא משום עשה דוחה לא תעשה ,דהרי קיי"ל דהיכא דאפשר לקיים שניהם ל"א עשה דוחה לא תעשה ,וגם במליקה אפשר שיאכלוהו הרבה כהנים עד שיגיע לכל אחד פחות מכזית וחצי שיעור מותר מה"ת וע"כ דלאו מדין עשה דוחה לא תעשה הוא עיי"ש.
אמנם א"ש ,לפימש"כ בספר תבואות השדה סוגיא דחצי שיעור )אות י"ט( דטעמא דמילתא דאף אי ס"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ,עכ"ז אמרינן דבמצוה אינו מקיים בחצי שיעור אף קצת מצוה ,לפי"ד המפ' הנ"ל בפירושא דחזי לאיצטרופי ,היינו דאפשר להחצי שיעור עצמו להעשות שיעור שלם אם יקיאנו ויחזור ויאכלנו ע"כ חשוב הוא ואסור מה"ת ,וא"כ לפי"ד הלבוש או"ח )סי' תע"ה בהג"ה( ובמחצית השקל שם )ס"ק ד'( דאף לריו"ח דס"ל דבאכילת איסור חייב בהנאת גרונו ,אבל באכילת מצוה אינו מקיים רק בהנאת מעיים עיי"ש ,ולפי"ז שפיר מובן סברת המל"מ הנ"ל ,דאף דלענין איסור אמרינן חצי שיעור אסור מה"ת, היינו משום דחזי לאיצטרופי ע"י שיקיאו ויחזור ויאכלנו, וכ"ז תינח באיסורא אבל במצוה דאינו מקיים רק בהנאת מעיים ,א"כ אף דיקיאו ויחזור ויאכלנו לא שייך צירוף, דהא במצוה צריך שיהא הנאת מעיים ובכה"ג ליכא הנאת מעיים עכ"ד.
והנה הפרי מגדים בספרו מתן שכרן של מצות כתב בטעם הדבר דתשובה מהני ,כי העבירה אין בה אלא גוף המעשה ולא המחשבה ,דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה כמבואר בקידושין )דף ל"ט ,(:ובמצות תשובה יש מחשבה טובה וגם מעשה ,כמבואר בקידושין )שם( ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, ולפיכך בטלה העבירה ברוב עכ"ד ,מבואר מזה דתשובה מהני משום דהעבירה נתבטל ברוב ההיתר ,ועיין בדרשות מהר"ם בריסק )חנוכה דף ר"ט( שמפרש בזה מה דאיתא ביומא )דף פ"ו (.דתשובה מאהבה זדונות נעשית כזכיות ,דאתיא כשיטת המפ' דאמרינן דנהפך האיסור להיות היתר ,והיינו דלא רק שהאיסור נסתלק והתערובת מותר לאכול ,אלא אף דמצטרף האיסור שנתבטל להעלות ההיתר ,והכי נמי )חקירה ב'(
הואיל
פרשת האזינו-שובה )תש"ע(
בתשובה מאהבה ,לא לבד שהאיסור והעבירה נמחל ,אלא אף מצטרף אל המצות להכריע לזכות עיי"ש. ובשיטה מקובצת מסכת בבא מציעא )דף מ"ג (:הקשה אהא דאמרינן בזבחים )דף כ"ט (:דפיגול הוה לאו שאב"מ נימא בדיבורו עביד מעשה ,ותי' דבפיגול אינו צריך דיבור אלא מחשבה שבלב סגי ,והקשה בדעת תורה חיור"ד )סי' ד' אות ה'( דמ"מ אם עשה הפיגול בדיבור ילקה משום דבדיבורו עביד מעשה ,ותי' כיון דלכל דיבור קדמו מחשבה כמש"כ בשו"ת שאג"א )סי' נ"ו( ,ופיגול אינו צריך דיבור אלא מחשבה שבלב סגי כמבואר בתוס' חולין )דף ל"ט (.ד"ה אלא ,וא"כ אף שאומר אח"כ הפיגול בפיו ,מ"מ הא כבר נאסר הקרבן במחשבתו ולא איתעביד מעשה בדיבורו כלל ולכן אינו לוקה עיי"ש ,וכ"כ המהר"ם שיק על המצות )מצוה ע"ב אות ד'( ,מבואר מזה דלכל דיבור קדמו מחשבה.
משה
ובזה יבואר המשך הפסוקים ,שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו' ,ולכאורה היאך מהני תשובה ,וע"ז אמר קחו עמכם דברים היינו דיבוא בוידוי שפתים לעקור מעשיו אשר חטא ,וכיון דלכל דיבור קדמה מחשבה ,ואיכא כאן תרי, מחשבה ומעשה ,בטל העבירה דהוא רק מעשה ולא מחשבה ברוב ,ולכאורה הלא המחשבה טובה אינו רק כחצי שיעור ,ובחצי שיעור הא אינו מקיים מ"ע וא"כ לא נחשב המחשבה לכלום ,ואיכא כאן מצוה כנגד עבירה והדקל"ד האיך מהני תשובה ,וע"ז אמר אמרו אליו "כל" לרמז דאיסור חצי שיעור ילפינן מקרא כל חלב ולא מטעמא דחזל"א ,ולפי"ז י"ל דגם במצוה מקיימין בחצי שיעור ,ושפיר איכא מחשבה ומעשה ,כנגד מעשה עבירה ושפיר בטל העבירה ,ולכן תשא עון ודו"ק. בברכת גמר חתימה טובה ושנת גאולה וישועה להערות
[email protected] :
ובספר עצי חיים על מועדים )שבת תשובה אות ו'( כתב ,דמחשבה טובה אינו רק חצי דבר והוי כמו חצי שיעור עיי"ש.
ד
כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע: www.ladaat.net/gilionot.php