Hoil Moshe Noach 5770

‫הואיל משה‬ ‫פרשת נח שנת תש"ע‬

‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את‬ ‫האלקים התהלך נח‪ :‬ופירש"י ז"ל‪ ,‬יש מרבותינו דורשים‬ ‫אותו לשבח‪ ,‬כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק‬ ‫יותר‪ ,‬ויש שדורשים אותו לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק ואילו‬ ‫היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום‪ ,‬ובמסכת‬ ‫סנהדרין )דף ק"ח‪ (.‬נקבו בשמות‪ ,‬ר' יוחנן אמר בדורותיו ולא‬ ‫בדורות אחרים‪ ,‬וריש לקיש אמר בדורותיו כל שכן‬ ‫בדורות אחרים‪ ,‬ורבים ראו כן תמהו להבין סברת‬ ‫מחלוקתם‪ ,‬דאמאי נימא לדרוש לגנאי אם נוכל לדרוש‬ ‫לשבח‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דריו"ח ור"ל לשיטתייהו אזלי‪ ,‬דבספר בנין דוד‬ ‫עה"ת )אות ל"א( הביא שני טעמים אמאי לא הגין נח על‬ ‫הדור‪ ,‬א(‪ ,‬איתא בזוה"ק )בפרשתן דף ס"א‪ (.‬דהיה לו להקריב‬ ‫קרבן קודם המבול עיי"ש‪ ,‬ב(‪ ,‬איתא בנזה"ק דלכן לא הגין‬ ‫על הדור דלא היה צדיק גמור עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דפליגי‬ ‫בטעמא דנח לא הגין על דורו‪ ,‬דריו"ח ס"ל דנח לא היה‬ ‫רשאי להביא קרבן קודם המבול‪ ,‬וע"כ הטעם דלא הגין‬ ‫על דורו משום שלא היה צדיק גמור‪ ,‬ולכן ס"ל בדורותיו‬ ‫ולא בדורות אחרים‪ ,‬ור"ל ס"ל דהיה צדיק גמור‪ ,‬והטעם‬ ‫שלא הגין על דורו משום שלא הקריב קרבנות‪ ,‬ולכן ס"ל‬ ‫בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים‪.‬‬ ‫ולכאורה י"ל דלכן לא הקריב נח קרבן קודם המבול‪ ,‬כיון‬ ‫דקיי"ל דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל‬ ‫כמבואר בפסחים )דף מ"ח‪ (.‬ובמנחות )דף ה‪ ,(.‬וכיון דאז לא‬ ‫הותר לו עדיין לאכול בשר‪ ,‬עד שאמר לו הקב"ה אחר‬ ‫המבול כירק עשב נתתי לכם את כל‪ ,‬ואז הותר לו לאכול‬ ‫בשר כמבואר בסנהדרין )דף נ"ט‪ ,(:‬לא הוה מן המותר‬ ‫לישראל‪ ,‬ולכן לא היה יכול להביא קרבן‪.‬‬ ‫ועיין בילקוט הגרשוני )אות א'( שהביא קושיא על אדה"ר‬ ‫דהיאך הקריב קרבן כדאיתא בחולין )דף ס‪ (.‬שור שהקריב‬ ‫אדה"ר וכו' הא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וזה הטעם י"ל גם אצל נח דלכן לא הקריב קרבן‬ ‫משום דל"ה ממשקה ישראל‪ ,‬ובשלמא לאחר שיצא מן‬

‫התיבה שפיר הקריב קרבנות אף דלא הוה ממשקה‬ ‫ישראל‪ ,‬משום כיון דאחר הקרבה מיד הותר לו לאכול‬ ‫בשר‪ ,‬לא בעינן שיהא ממשקה ישראל‪ ,‬כדאמרינן במנחות‬ ‫)דף ה‪ (.‬דאיסור שנעשה היתר באותו יום לית ביה משום‬ ‫ממשקה ישראל‪ ,‬משום דאין מחוסר זמן לבו ביום‪ ,‬וחשוב‬ ‫בשעת הקרבה מיד כאלו היה היתר‪ ,‬עיין בפרדס יוסף‬ ‫עה"ת )עה"פ מכל הבהמה הטהורה ח‪-‬כ(‪ ,‬אבל קודם המבול י"ל דלכן‬ ‫לא הקריב קרבנות משום ממשקה ישראל‪ ,‬ולפי"ז ל"ש‬ ‫לומר דלכן לא הגין נח על הדור‪ ,‬משום שלא הקריב קרבן‪,‬‬ ‫דהא א"א לו להביא קרבן משום דלא הוה ממשקה‬ ‫ישראל‪ ,‬וע"כ דלכן לא הגין על דורו משום דלא היה צדיק‬ ‫גמור‪.‬‬ ‫אמנם י"ל דנח היה צדיק גמור‪ ,‬והטעם דלא הגין על דורו‬ ‫משום שלא הקריב קרבנות‪ ,‬ואי דתקשי דלא היה יכול‬ ‫להביא קרבן משום דלא הוה ממשקה ישראל‪ ,‬ע"ז י"ל‬ ‫דשפיר היה יכול להביא קרבן‪ ,‬דהנה בסנהדרין )דף נ"ט‪(:‬‬ ‫איתא‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו‬ ‫בשר לאכילה‪ ,‬דכתיב הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע‬ ‫אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע‬ ‫זרע לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו' ודרשינן ולא‬ ‫חית הארץ לכם עיי"ש‪ ,‬ולפימ"ש בשאג"א החדשות )סי' ו'(‬ ‫דבאיסור עשה לא בעינן שיהא ממשקה ישראל עיי"ש‪,‬‬ ‫וכיון דכל האיסור הוה רק איסור עשה‪ ,‬שפיר הקריב‬ ‫אדה"ר קרבנות משום דלא בעינן שיהא ממשקה ישראל‪,‬‬ ‫וגם נח היה יכול להקריב קרבנות קודם המבול‪ ,‬וכיון דלא‬ ‫הביא קרבנות לא הגין על דורו‪.‬‬ ‫ולכאורה י"ל הטעם לחלק ולומר דרק באיסור לאו בעינן‬ ‫שיהא ממשקה ישראל ולא באיסור עשה‪ ,‬דנודע פלוגתת‬ ‫הראשונים אי ל"ת חמור מעשה או עשה חמור מל"ת‪,‬‬ ‫דאיתא ביבמות )דף ז‪ ,(.‬אטו עשה דדחי את ל"ת לאו ל"ת‬ ‫חמור מיניה וכו' עיי"ש‪ ,‬מבואר דל"ת חמור מעשה‪ ,‬אך‬ ‫הרמב"ן עה"ת פרשת יתרו )פרשה כ‪-‬ח( כתב‪ ,‬דעשה חמור‬ ‫מל"ת‪ ,‬דעשה הוא מאהבה ול"ת מיראה וע"כ אמרינן‬ ‫עדל"ת עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דא"א דל"ת חמור מעשה שפיר‬

‫הואיל‬

‫פרשת נח )תש"ע(‬

‫יש לחלק ולומר דרק באיסור לאו בעינן שיהא ממשקה‬ ‫ישראל ולא באיסור עשה‪ ,‬אך א"א דעשה חמור מל"ת אז‬ ‫אמרינן דגם באיסור עשה בעינן שיהא ממשקה ישראל‪,‬‬ ‫וכה"ג כתב בשו"ת אבני ציון )ח"ג סי' ב' אות ג(‪ ,‬דא"א עשה‬ ‫חמור מל"ת ליכא למימר כדברי התוס' במנחות )דף ס"ח‪(.‬‬ ‫ד"ה והא‪ ,‬דמשום איסור עשה לא גזרו רבנן‪ ,‬דאדרבה הא‬ ‫עשה הוא חמור מל"ת‪ ,‬עיי"ש שמיישב בזה סתירת התוס'‬ ‫דבמנחות )דף ה‪ (:‬ד"ה האיר כתבו דאף משום עשה גזרו‬ ‫רבנן עיי"ש‪.‬‬ ‫ורשיז"ל פרשת משפטים )פרשה כ"ג‪-‬י"ג( עה"פ ובכל אשר‬ ‫אמרתי אליכם תשמרו וגו' כתב וז"ל‪ ,‬לעשות כל מצות‬ ‫עשה באזהרה‪ ,‬שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום‬ ‫לאו עכ"ל‪ ,‬וכתב שם החזקוני ובשפתי חכמים‪ ,‬דזהו‬ ‫הטעם דאמרינן עדל"ת‪ ,‬משום דבכל עשה יש ג"כ ל"ת‬ ‫והוי כמו דמקיים עשה ול"ת עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דעשה‬ ‫חמור מל"ת‪ ,‬דבכל עשה איכא עשה ול"ת‪ ,‬ועיין בספר כלי‬ ‫חמדה פרשת משפטים )אות ט"ו( דרצה לומר בפשט רש"י‪,‬‬ ‫דכמו בכל עשה איכא אזהרה זו‪ ,‬כן בכל לא תעשה אם‬ ‫יעבור עובר גם על אזהרה‪ ,‬וע"כ דהחזקוני ס"ל דעשה‬ ‫דוחה שני לאוין ובא לומר דעשה ג"כ יש חומר לאו‪ ,‬ונהי‬ ‫דגם בלא תעשה איכא עוד לאו‪ ,‬זה אינו נפקא מינה דמה‬ ‫לי חד לאו מה לי תרי לאוין‪ ,‬ואח"כ מפקפק בזה די"ל דרק‬ ‫על עשה יש עוד לא תעשה עיי"ש‪ ,‬ובפרשת תזריע )אות ב'(‪.‬‬ ‫והנה הרמב"ן )שם( הקשה ע"ד רש"י הנ"ל‪ ,‬דהא קיי"ל‬ ‫בעירובין )דף צ"ו‪ (.‬השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה‪ ,‬וכן‬ ‫איתא ביומא )דף פ"א‪ (.‬ומנחות )דף ל"ו‪ ,(:‬ואיך אפשר לומר‬ ‫דובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו‪ ,‬היינו ליתן ל"ת על כל‬ ‫מצות עשה עיי"ש‪ ,‬אך במנחות שם מבואר דר' יוחנן ס"ל‬ ‫דגם השמר דעשה הוי לאו עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז לריו"ח י"ל‬ ‫דעשה חמור מל"ת‪ ,‬כיון דבכל עשה איכא ג"כ ל"ת‪.‬‬ ‫ואיתא ביומא )דף פ"א‪ (.‬אמר ריש לקיש מפני מה לא נאמרה‬ ‫אזהרה בעינוי‪ ,‬משום דלא אפשר‪ ,‬היכי נכתוב‪ ,‬נכתוב‬ ‫רחמנא לא יאכל‪ ,‬אכילה בכזית )משמע‪ ,‬והתורה לא חייבה עליו אלא‬ ‫ביישוב הדעת(‪ ,‬נכתוב רחמנא לא תעונה‪ ,‬קום אכול משמע‪,‬‬ ‫מתקיף לה רב הושעיא‪ ,‬נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה‬ ‫)השמר פן תבא לידי לא תעונה(‪ ,‬א"כ נפישי להו לאוי )השמר ופן ששניהן לא‬ ‫תעשה הן ואנן לאו אחד אמרינן שמא לא רצה להרבות בו לאוין(‪ ,‬מתקיף לה רב‬

‫משה‬

‫ב‬

‫ביבי בר אביי‪ ,‬נכתוב רחמנא השמר במצות עינוי‪ ,‬א"כ‬ ‫השמר דלאו )כגון השמר בנגע הצרעת שלא יקוץ בהרתו( לאו‪ ,‬השמר‬ ‫דעשה )השמר שתתענה( עשה‪ ,‬וכתבו התוס' )ד"ה השמר( וז"ל‪ ,‬אע"ג‬ ‫דריו"ח אית ליה במנחות )דף ל"ו‪ (:‬השמר דעשה נמי לאו‪,‬‬ ‫הכא אליבא דריש לקיש דהוא מרא דשמעתא משני עכ"ל‪,‬‬ ‫מבואר דר"ל ס"ל דהשמר דעשה עשה‪ ,‬ולפי"ז ליכא‬ ‫למימר דבכל עשה איכא גם ל"ת דובכל אשר אמרתי‬ ‫אליכם תשמרו‪ ,‬וי"ל דר"ל ס"ל דל"ת חמור מעשה‪.‬‬ ‫ולפי"ז יבואר‪ ,‬דריו"ח לשיטתו דס"ל דהשמר דעשה הוי‬ ‫לאו‪ ,‬ולפי"ז י"ל כמש"כ רשיז"ל דובכל אשר אמרתי‬ ‫אליכם תשמרו‪ ,‬דבא הכתוב ליתן ל"ת על כל מצ"ע‪,‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דעשה חמור מל"ת‪ ,‬וי"ל דגם באיסור עשה‬ ‫אמרינן דבעינן שיהא ממשקה ישראל‪ ,‬ולפי"ז אין לומר‬ ‫דלכן לא הגין נח על דורו משום דלא הקריב קרבנות‪ ,‬די"ל‬ ‫דלכן לא הקריב קרבנות‪ ,‬משום דלא היה רשאי להביא‬ ‫קרבנות דבעינן שיהא ממשקה ישראל מן המותר לישראל‪,‬‬ ‫ולנח לא היה מותר לאכול בשר קודם המבול‪ ,‬וע"כ הטעם‬ ‫דלא הגין על דורו משום דלא היה צדיק גמור‪ ,‬ולכן ס"ל‬ ‫לריו"ח דרק בדורו היה צדיק ולא בדורו של אאע"ה‪,‬‬ ‫משא"כ ר"ל דס"ל דהשמר דעשה הוי לאו‪ ,‬ולפי"ז לא‬ ‫אמרינן דבכל עשה איכא ל"ת דובכל אשר אמרתי אליכם‬ ‫תשמרו‪ ,‬ולפי"ז י"ל דל"ת חמור מעשה‪ ,‬וי"ל דרק באיסור‬ ‫לאו בעינן שיהא ממשקה ישראל‪ ,‬ובאיסור עשה לא בעינן‬ ‫שיהא ממשקה ישראל‪ ,‬וי"ל דלכן לא הגין נח על דורו‬ ‫משום דלא הקריב קרבנות‪ ,‬ולכן ס"ל בדורותיו וכל שכן‬ ‫בדורות אחרים‪ ,‬דהיה צדיק גמור‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫עוי"ל עפ"י הנ"ל די"ל דלכן לא הקריב נח קרבן קודם‬ ‫המבול‪ ,‬כיון דקיי"ל דבעינן ממשקה ישראל מן המותר‬ ‫לישראל‪ ,‬וקודם המבול לא הותר לו עדיין לאכול בשר‪,‬‬ ‫אך בספר בית האוצר ח"א מערכת א' )אות ט"ז( כתב‪ ,‬דשפיר‬ ‫הוה ממשקה ישראל‪ ,‬דאיתא בסנהדרין )דף נ"ו‪ (.‬תנו רבנן‬ ‫שבע מצות נצטוו בני נח‪ ,‬דינין וברכת השם ע"ז גילוי‬ ‫עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי‪ ,‬מנהני מילי‪ ,‬אמר‬ ‫ריו"ח דאמר קרא ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ‬ ‫הגן אכול תאכל‪ ,‬ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר כי ידעתיו‬ ‫למען אשר יצוה את בניו וגו'‪ ,‬ה' זו ברכת השם וכן הוא‬ ‫אומר ונוקב שם ה' מות יומת‪ ,‬אלקים זו עבודת כוכבים‬ ‫וכן הוא אומר לא יהיה לך אלהים אחרים‪ ,‬על האדם זו‬

‫הואיל‬

‫פרשת נח )תש"ע(‬

‫שפיכת דמים וכן הוא אומר שופך דם האדם וגו'‪ ,‬לאמר זו‬ ‫גילוי עריות וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו‬ ‫והלכה מאתו והיתה לאיש אחר‪ ,‬מכל עץ הגן ולא גזל‪,‬‬ ‫אכל תאכל ולא אבר מן החי‪ ,‬והקשו התוס' )ד"ה אכל תאכל(‬ ‫והא דאמרינן לקמן )דף נ"ט‪ (:‬דלא הותר לאדם הראשון בשר‬ ‫לאכילה‪ ,‬היינו להמית ולאכול אבל מתה מאליה שריא‪,‬‬ ‫ואתא לאפוקי אבר מן החי דאפילו נפל מאליו אסור‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דשפיר הוה ממשקה ישראל‪ ,‬כיון‬ ‫דהבשר בעצמותו מותר לו לגמרי באכילה‪ ,‬והאיסור‬ ‫להמיתו איננו איסור אכילה רק איסור אחר‪ ,‬ונהי דא"א‬ ‫לאכלו משו"ה כיון דאבר מן החי אסור לו‪ ,‬ולהמיתו נמי‬ ‫ג"כ אסור‪ ,‬מ"מ הוי האכילה אסורה רק מפאת דבר אחר‬ ‫היינו איסור המיתה‪ ,‬וחשוב שפיר ממשקה ישראל‪ ,‬כיון‬ ‫שאין עצם האכילה אסורה‪ ,‬עיין בפסחים )דף מ"ח‪ (.‬דכל‬ ‫שאיסור אחר גרם לו חשוב ממשקה ישראל עכ"ד‪.‬‬ ‫אך בספר חוט המשולש )פרשת בראשית( כתב לתרץ קושית‬ ‫התוס' הנ"ל‪ ,‬עפי"מ דאיתא ביור"ד )סי' פ"ז סעיף ה'( ביצים‬ ‫הנמצאים בעופות אם הם גמורים וכו' אעפ"י שהן מעורין‬ ‫בגידין הרי זה מותר לאוכלה בחלב‪ ,‬וכתב הש"ך )סק"ט( מה‬ ‫שהקשו האחרונים מהא דלעיל )סי' פ"ו סעיף ד'( בהכה תרנגולת‬ ‫על זנבה והטילה ביצה דאסורה משום אבר מן החי אם‬ ‫מעורה בגידין‪ ,‬אלמא דחשיב כבשר ותירצו בכמה אנפין‪,‬‬ ‫וכתב הש"ך ולי נראה דלא קשה מידי דאע"ג דלא חשיב‬ ‫בשר‪ ,‬מ"מ אפילו חלב ממש הוי אסור משום אבר מן החי‪,‬‬ ‫אי לאו דגלי קרא ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬וכדאיתא לעיל )סי'‬ ‫פ"א סקי"א(‪ ,‬וא"כ נהי דגלי קרא דחלב שרי היינו משום דאינו‬ ‫מחובר בשום דבר‪ ,‬אבל ביצים מעורות ומחוברות וודאי‬ ‫באיסורייהו קיימי עכ"ד‪.‬‬ ‫היוצא מזה דביצים המעורין בגידין אינן בכלל בשר‪,‬‬ ‫ואפי"ה אסורין משום אבר מן החי‪ ,‬ולפי"ז ממילא מבואר‬ ‫קושית התוס'‪ ,‬דאף דאדם הראשון לא הותר לו לאכול‬ ‫בשר‪ ,‬מ"מ הוצרך לאזהרת אבר מן החי‪ ,‬דנפקא מינה‬ ‫לענים ביצים‪ ,‬דמצד בשר הותר לו‪ ,‬ומצד אבר מן החי‬ ‫נאסר לו‪.‬‬ ‫אך כתב דלכאורה יש סתירה לזה‪ ,‬ממש"כ הרמב"ם בהל'‬ ‫מלכים )פ"ט הי"א( דבני נח אין נהרגין על אבר מן החי‬ ‫בעופות‪ ,‬ועיין שם שהראב"ד השיג עליו‪ ,‬וא"כ לשיטת‬

‫משה‬

‫ג‬

‫הרמב"ם הדרא ליה קושית התוס'‪ ,‬דאין מקום לתרוצינו‬ ‫דנפק"מ לענין ביצים‪ ,‬דהרי לא הוזהרו בני נח באבר מן‬ ‫החי של עוף‪ ,‬רק לשיטת הראב"ד א"ש תרוצינו הנ"ל‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא בחולין )דף מ‪ (.‬אמר רב הונא היתה בהמת חבירו‬ ‫רבוצה לפני עבודת כוכבים‪ ,‬כיון ששחט בה סימן אחד‬ ‫אסרה‪ ,‬סבר לה כי הא דאמר עולא אמר ר' יוחנן‪ ,‬אעפ"י‬ ‫שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה )אפילו‬ ‫למזבח משום נעבד(‪ ,‬עשה בה מעשה אסרה )אף להדיוט(‪,‬‬ ‫איתיביה רב נחמן לרב הונא‪ ,‬השוחט חטאת בשבת בחוץ‬ ‫לעבודת כוכבים חייב שלש חטאות )משום שבת ומשום‬ ‫שוחט קדשים בחוץ ומשום עכו"ם ששלשתן בכרת(‪ ,‬ואי‬ ‫אמרת כיון ששחט בה סימן אחד אסרה‪ ,‬אשחוטי חוץ לא‬ ‫ליחייב‪ ,‬מחתך בעפר הוא )דכיון דנאסר משום עבודת‬ ‫כוכבים פקע שם קדשים מינה ונעשית של עבודת כוכבים ותו‬ ‫לא מחייב עליה משום שחוטי חוץ(‪ ,‬אמר רב הונא הכא‬ ‫בחטאת העוף עסקינן )דמליקתה בסימן אחד וחיוב שחיטתה‬ ‫דידיה נמי בחוץ בסימן אחד(‪ ,‬דכלהו בהדי הדדי קאתי‬ ‫)דכיון דשם עבודת כוכבים לא חייל עד גמר סימן אישתכח‬ ‫דכולה שחיטה בקדשים הואי( עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא בפסחים )דף ע"ג‪ (.‬א"ל רב הונא בר חיננא לבריה‪ ,‬כי‬ ‫אזלת לקמיה דרב זריקא‪ ,‬בעי מיניה‪ ,‬לדברי האומר )בשבת דף‬ ‫ק"ו‪ (.‬מקלקל בחבורה פטור )העושה חבורה בשבת לקלקלה שאינו מתקן פטור‪,‬‬ ‫ואין חובל חייב משום שבת אלא שוחט שמתקן או חובל בהמה וצריך לדם להאכילו‬

‫לכלבים(‪ ,‬שחטו שלא לאוכליו חייב‪ ,‬מה תיקן )הא פסליה( וכו'‪,‬‬ ‫מתקיף לה רבינא הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ‬ ‫לעבודת כוכבים חייב שלש חטאות מה תיקן‪ ,‬אמר רב‬ ‫עוירא שמוציאו מידי אבר מן החי )לבני נח שאם אכלו אינו נהרג(‬ ‫עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דב"נ מוזהר על אבר מן החי בעוף‪.‬‬ ‫וכתבו התוס' )ד"ה לדברי האומר(‪ ,‬דקושית הגמרא למ"ד מקלקל‬ ‫בחבורה פטור הוא ר' יוחנן דס"ל דאף לר"ש דסובר‬ ‫מקלקל בחבורה חייב‪ ,‬מ"מ בעינן תיקון קצת‪ ,‬והיכא‬ ‫שהוא מקלקל לגמרי לכו"ע פטור‪ ,‬דאי לר' אבהו י"ל‬ ‫דהברייתא אתיא כר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז מוכח מכאן דריו"ח ס"ל דאף בעוף ב"נ‬ ‫מוזהר על אבר מן החי‪ ,‬ועיין בספר מנחת אהרן על מסכת‬ ‫סנהדרין )דף נ"ט‪.(.‬‬

‫הואיל‬

‫פרשת נח )תש"ע(‬

‫ולפי"ז א"ש דרבי יוחנן לשיטתו דס"ל דב"נ מוזהר על‬ ‫אבמה"ח אף בעוף‪ ,‬א"כ יש ליישב קושית התוס'‪ ,‬דאף‬ ‫דאדם הראשון לא הותר לו לאכול בשר‪ ,‬מ"מ הוצרך‬ ‫לאזהרת אבר מן החי‪ ,‬דנפקא מינה לענים ביצים‪ ,‬דמצד‬ ‫בשר הותר לו‪ ,‬ומצד אבר מן החי נאסר לו‪ ,‬וליכא הוכחה‬ ‫לחלק ולומר דבמתה מאליה מותר לו לאכול בשר‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫לא היה יכול להביא קרבן כיון דלא הוה ממשקה ישראל‪,‬‬ ‫וע"כ הטעם דלא הגין על דורו משום שלא היה צדיק‬ ‫גמור‪ ,‬ולכן אמר ריו"ח בדורותיו ולא בדורות אחרים‪,‬‬ ‫משא"כ ר"ל י"ל דס"ל דב"נ אינו מוזהר על אבר מן החי‬ ‫בעוף‪ ,‬ולפי"ז ע"כ צריך לתרץ קושית התוס' די"ל דבמתה‬ ‫מאליה מותר לו לאכול בשר‪ ,‬ושפיר י"ל דמותר לנח‬ ‫להקריב קרבנות כיון דהוה ממשקה ישראל‪ ,‬ולפי"ז י"ל‬ ‫דלכן לא הגין על דורו משום שלא הקריב קרבנות‪ ,‬ולכן‬ ‫ס"ל בדורותיו כל שכן בדורות אחרים ודו"ק‪.‬‬ ‫***‬ ‫עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום‬ ‫ולילה לא ישבתו‪ :‬ואיתא בסנהדרין )דף נ"ח‪ ,(:‬אמר ריש‬ ‫לקיש עכו"ם ששבת )ממלאכתו יום שלם( חייב מיתה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ויום ולילה לא ישבתו )ודריש לא ישבתו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי‪ ,‬ולא‬ ‫תימא לא ישבתו אהנך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות(‪ ,‬ואמר‬ ‫מר אזהרתן זו היא מיתתן עיי"ש‪ ,‬אמנם במד"ר )דברים א‪-‬כ"א(‬ ‫איתא‪ ,‬דדריש ריו"ח דב"נ ששבת חייב מיתה‪ ,‬מהא דנהוג‬ ‫שבעולם מלך ומטרוניתא יושבין ומסיחין זה עם זה‪ ,‬ובא‬ ‫אחד ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה‪ ,‬כך השבת אות‬ ‫היא בין הקב"ה ובין ישראל‪ ,‬שנאמר ביני ובין בני ישראל‪,‬‬ ‫לפיכך כל עכו"ם שבא ומכניס עצמו קודם שמל חייב‬ ‫מיתה עיי"ש‪ ,‬וצריכין להביא במאי נחלקו‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דנודע קושית המפ'‪ ,‬הא האבות קיימו כל‬ ‫התורה ושבת ג"כ בכלל‪ ,‬והיאך שמרו השבת הא לא‬ ‫נצטוו עליה ואסור להם לשבות כיון דקודם מ"ת היה להם‬ ‫דין ב"נ עכ"ק‪ ,‬וכתבו המפ' די"ל דעשו מלאכה בשבת עם‬ ‫עוד אחד‪ ,‬דלישראל אין בזה איסור תורה כמבואר בשבת‬ ‫)דף ג‪ (.‬ולהלן )דף צ"ב‪ ,(:‬תניא רבי אומר מעם הארץ בעשותה‪,‬‬ ‫העושה את כולה ולא העושה את מקצתה‪ ,‬יחיד ועשה‬ ‫אותה חייב שנים ועשו אותה פטורין עיי"ש‪] ,‬ועיין בכ"מ‬ ‫)פ"א מה' שבת ה"ב( דבכ"מ שאמרו חז"ל פטור ליכא איסור‬

‫משה‬

‫ד‬

‫תורה[‪ ,‬אבל לענין המצוה דלא ישבותו אף בשנים יצא ידי‬ ‫חובתו‪ ,‬דהא דשנים שעשאוה פטורים ילפינן מדכתיב‬ ‫בעשותה דמשמע דוקא יחיד שעשאה חייב‪ ,‬וזה לא שייך‬ ‫לענין המצוה דלא ישבותו עכ"ד‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להעיר לפימש"כ בספר תורת חן )סי' ג'( דהא‬ ‫דאמרינן בגמ' שנים שעשאוה פטורים‪ ,‬היינו דפטורין‬ ‫מהלאו דלא תעשה כל מלאכה ומכרת‪ ,‬אבל המ"ע‬ ‫דתשבות עדיין איכא על מלאכת שניהם‪ ,‬דהא דשנים‬ ‫שעשאוה פטורין ילפינן מקרא בעשותה‪ ,‬והקרא מיירי‬ ‫בל"ת דכתיב אשר לא תעשנה‪ ,‬ולא אימעוט רק מהלאו‬ ‫דשבת‪ ,‬אבל העשה דתשבות עדיין איכא עיי"ש‪ ,‬ועיין‬ ‫בשו"ת חסד לאברהם חאו"ח )סי' כ"ח( ד"ה וראיתי‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫הדקל"ד דאיך קיימו האבות המ"ע דתשבות‪.‬‬ ‫אך י"ל דהנה המהר"ם מלובלין בשבת )דף קל"ב‪ (:‬ד"ה האי‬ ‫כתב‪ ,‬דשבת ל"ה עשה ול"ת רק לאו שי"ב כרת עיי"ש‪,‬‬ ‫ועיין בשיירי קרבן מבעל קרבן העדה בירושלמי סנהדרין‬ ‫)פ"ז‪-‬ה"ה( ד"ה ושני דברים וכו'‪ ,‬כתב בדעת רש"י ז"ל דביום‬ ‫השביעי תשבות לא הוי איסור עשה בשבת‪ ,‬ועיין בפמ"ג‬ ‫חאו"ח בפתיחה לה' שבת שג"כ כתב בדעת רש"י עיי"ש‪,‬‬ ‫ולפי"ז דליכא עשה דשבתון שפיר קיימו האבות את‬ ‫השבת‪ ,‬שעשו מלאכה בשבת ע"י שנים‪.‬‬ ‫ואיתא בשבת )דף קי"ד‪ ((:‬אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן‪,‬‬ ‫יוהכ"פ שחל להיות בשבת מותר בקניבת ירק‪ ,‬מיתיבי‪,‬‬ ‫מנין ליוהכ"פ שחל להיות בשבת שאסור בקניבת ירק‪,‬‬ ‫תלמוד לומר )בשבת בראשית( שבתון )שבת קודש‪ ,‬ושבתון משמע( שבות‪,‬‬ ‫למאי )באיזה קניבה אסר לן קרא(‪ ,‬אילימא למלאכה )כגון מחובר(‪,‬‬ ‫והכתיב לא תעשה כל מלאכה )והא תו למה לי(‪ ,‬אלא לאו‬ ‫בקניבת ירק )בעלמא בתלוש דמידי דלאו מלאכה קאי עליה בעשה דשבתון שבות(‪,‬‬ ‫לא לעולם למלאכה ולעבור עליה בעשה ול"ת עיי"ש‪,‬‬ ‫מבואר מכאן דריו"ח ס"ל דשבת הוה לתו"ע‪.‬‬ ‫ולפי"ז א"ש‪ ,‬דריו"ח לשיטתו דס"ל דבשבת איכא מ"ע‬ ‫דתשבות‪ ,‬א"כ ל"ש לומר דהאבות עשו מלאכה בשבת ע"י‬ ‫שנים ובשנים ליכא איסור שבת‪ ,‬דזהו רק לגבי הלאו דלא‬ ‫תעשה כל מלאכה משא"כ עשה דתשבות איכא גם בשנים‪,‬‬ ‫וא"כ ליכא לאוקמי הקרא דיום ולילה לא ישבתו לאיסור‬ ‫שביתה דבני נח‪ ,‬דא"כ היאך שמרו האבות את השבת‪,‬‬

‫הואיל‬

‫פרשת נח )תש"ע(‬

‫ולכן הביא ריו"ח הטעם דאסור שביתה לב"נ משום נוהג‬ ‫שבעולם וכו' וזהו שייך רק אחרי מתן תורה‪ ,‬ושפיר שמרו‬ ‫האבות את השבת‪ ,‬משא"כ ר"ל י"ל דס"ל דבשבת ליכא‬ ‫עשה דתשבות‪ ,‬א"כ שפיר י"ל דשמרו האבות את השבת‬ ‫ולא עברו על יום ולילה לא ישבתו‪ ,‬ולכן ס"ל דהקרא‬ ‫אתיא דבן נח ששבת חייב מיתה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫עוי"ל‪ ,‬דהנה בספר בית האוצר )מערכת א' אות כ'( כתב לתרץ‬ ‫קושית המפ' הנ"ל‪ ,‬דהאיך שמרו האבות את השבת הא‬ ‫ב"נ ששבת חייב מיתה‪ ,‬די"ל דעשו מלאכה שאצל"ג‪,‬‬ ‫דחשיב שפיר מלאכה‪ ,‬אלא דמלאכת מחשבת הוא דלא‬ ‫הוי‪ ,‬ופטורין עליה בשבת מפאת סמיכות פרשת שבת‬ ‫לפרשת המשכן‪ ,‬ובמשכן כתיב מלאכת מחשבת וכמבואר‬ ‫בחגיגה )דף י‪ ,(:‬ועכ"פ לענין מצות הב"נ דכתיב רק יום‬ ‫ולילה לא ישבותו‪ ,‬ולא כתיב שם מלאכת מחשבת‪ ,‬א"כ‬ ‫הא גם מלאכה שאצל"ג שפיר לא הוי שביתה כיון דהוי‬ ‫מלאכה עיי"ש‪ ,‬אך כ"ז א"ש א"א מלשאצל"ג פטור א"כ‬ ‫ממנ"פ אי היה להם דין ישראל לא עשו מלאכה דהא‬ ‫פטורין על מלאכה שאצל"ג‪ ,‬ואי הוי להם דין ב"נ שפיר‬ ‫נחשב להם למלאכה ולא עברו על יום ולילה לא ישבותו‪,‬‬ ‫אבל למ"ד דמלשאצל"ג חייב‪ ,‬א"כ לא שייך לומר דעשו‬ ‫מלאכה שאצל"ג‪ ,‬דהלא אי היה להם דין ישראל א"א להם‬ ‫לעשות מלאכה שאצל"ג דהלא חייבים על מלאכה‬ ‫שאצל"ג‪.‬‬ ‫והנה החת"ס בחידושיו למס' שבת )דף ק"ו‪ (.‬כתב לבאר‬ ‫פלוגתת ר' שמעון ור' יהודה לענין מלאכה שאצל"ג‪,‬‬ ‫דאמרינן התם דר"ש סבר מקלקל בחבורה והבערה חייב‪,‬‬ ‫דיליף לה מדאיצטריך קרא למישרי מילה בשבת הא‬ ‫חובל בעלמא חייב‪ ,‬ומדאסר רחמנא הבערה גבי בת כהן‬ ‫שמע מינה דבעלמא חייב‪ ,‬ולכאורה קשה לר"ש א"כ נילף‬ ‫ממילה והבערת בת כהן דמשאצל"ג חייב בכל מלאכת‬ ‫שבת‪ ,‬לשיטת הרשב"א דתיקון מצוה חשיב מלשאצל"ג‪,‬‬ ‫ונימא מדאיצטריך קרא להתיר מילה הגם דהו"ל מלאכה‬ ‫שאצל"ג ש"מ דמלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬וכן נילף מהא‬ ‫דאסרה תורה הבערת בת כהן הגם דהו"ל תיקון מצוה‬ ‫דבעלמא נמי אפילו מלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬אך ז"א דהלא‬ ‫מילה והבערת בת כהן הו"ל שני כתובים הבאין כאחד‬ ‫ואין מלמדין‪ ,‬משא"כ ר"י לשיטתיה דס"ל במס' סנהדרין‬ ‫)דף ס"ז‪ (:‬דשכהבכ"א מלמדין‪ ,‬שפיר יליף ממילה והבערת‬

‫משה‬

‫ה‬

‫כהן לכל מלאכת שבת דמלאשאצל"ג חייב עיי"ש‪ ,‬והיוצא‬ ‫לנו מזה דהא אם מלשאצל"ג חייב או פטור תליא אם‬ ‫שכהבכ"א מלמדין או לא‪ ,‬דאי ס"ל שכהבכ"א מלמדין‬ ‫ס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב‪ ,‬ואי ס"ל דאין מלמדין ס"ל‬ ‫דמשאצל"ג פטור‪.‬‬ ‫ואיתא בקידושין )דף ב‪ (.‬האשה נקנית בשלש דרכים‪ ,‬וקונה‬ ‫את עצמו בשתי דרכים‪ ,‬נקנית בכסף ובשטר ובביאה וכו'‪,‬‬ ‫ופריך הגמרא מאי שנא הכא דתני האשה נקנית ומ"ש‬ ‫התם דתני האיש מקדש‪) ,‬נתני הכא האשה מתקדשת(‪ ,‬ומשני‪ ,‬משום‬ ‫דקא בעי למתני )בהני קנינין( כסף‪ ,‬וכסף מנ"ל‪ ,‬גמר קיחה‬ ‫קיחה משדה עפרון‪ ,‬כתיב הכא כי יקח איש אשה‪ ,‬וכתיב‬ ‫התם נתתי כסף השדה קח ממני‪ ,‬וקיחה אקרי קנין‪ ,‬דכתיב‬ ‫השדה אשר קנה אברהם‪ ,‬אי נמי שדות בכסף יקנו‪ ,‬תני‬ ‫האשה נקנית וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫והקשו התוס' )שם( ד"ה בפרוטה‪ ,‬על הא דאיתא במשנה‬ ‫דאשה נקנית בכסף ובשוה כסף‪ ,‬וא"ת ומנא לן דשוה כסף‬ ‫ככסף‪ ,‬דהא לקמן )דף ט"ז‪ (.‬מיבעי ליה קרא גבי עבד עברי‪,‬‬ ‫ותירצו אה"נ דילפינן מעבד עברי דכתיב ישיב לרבות שוה‬ ‫כסף‪ ,‬וא"ת והא גבי נזיקין נמי כתב קרא כסף ישיב‬ ‫לבעליו‪ ,‬ודרשינן בב"ק )דף ז‪ (.‬ישיב לרבות שוה כסף ככסף‪,‬‬ ‫וא"כ הוו נזיקין ועבד עברי שני כתובים הבאים כאחד‬ ‫ואין מלמדין וכו' עיי"ש‪ ,‬ובחידושי הריטב"א כתב‪ ,‬יש מי‬ ‫שתירץ דמנ"ל דשוה כסף ככסף בקידושין‪ ,‬דכיון דדרשינן‬ ‫כסף קידושין מדכתיב ויצאה חנם אין כסף‪) ,‬כדאיתא לקמן דף ג‪:‬‬ ‫אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ויצאה חנם אין כסף‪ ,‬אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון‬

‫אחר‪ ,‬ומאן ניהו אב וכו' עיי"ש(‪ ,‬וגבי עבד עברי וה"ה אמה עבריה‬ ‫שוה כסף ככסף‪ ,‬דאנן נמי גבי קידושין דרשינן הכי‪ ,‬אין‬ ‫כסף ושוה כסף לאדון זה אבל יש כסף ושוה כסף לאדון‬ ‫אחר‪ ,‬דיציאה דכותיה ממעטינן לגמרי עיי"ש‪.‬‬ ‫היוצא לנו מזה‪ ,‬דאי ילפינן קידושי כסף מקיחה קיחה‬ ‫משדה עפרון‪ ,‬ושוה כסף ככסף יליף לה מעבד עברי‬ ‫ונזקין‪ ,‬ע"כ דס"ל שני כתובים הבאים כאחד מלמדין‪,‬‬ ‫משא"כ אי ילפינן קידושי כסף מהקרא ויצאה חנם אין‬ ‫כסף‪ ,‬וילפינן דשוה כסף ככסף דכמו גבי אמה עבריה‬ ‫אמרינן אין כסף ושוה כסף לאדון זה‪ ,‬גבי קידושין דרשינן‬ ‫אבל יש כסף ושוה כסף לאדון אחר‪ ,‬י"ל דס"ל שני‬ ‫כתובים הבאים כאחד אין מלמדין‪.‬‬

‫הואיל‬

‫פרשת נח )תש"ע(‬

‫ובספר אור חדש עמ"ס קידושין )דף י"ג‪ (.‬כתב‪ ,‬דע"כ ריו"ח‬ ‫ס"ל דקידושי כסף ילפינן מגזירה שוה דקיחה קיחה‪,‬‬ ‫מדיליף בקידושין )דף ט‪ (:‬קידושי ביאה מקרא דבעולת בעל‬ ‫ולא מקרא דובעלה‪ ,‬ואמרינן שם בגמ' דקרא דובעלה‬ ‫משמע עד דמקדש והדר בעיל‪ ,‬דזה כתוב אחר כי יקח‬ ‫דמינה ילפינן לקידושין עיי"ש‪ ,‬הרי דריו"ח ס"ל דקרא דכי‬ ‫יקח איש אשה אתיא לקידושי כסף‪ ,‬ועכצ"ל דשוה כסף‬ ‫ילפינן מעבד עברי ונזקין‪ ,‬ואף דהו"ל שני כתובים‪ ,‬ומוכח‬ ‫מזה דריו"ח ס"ל דשני כתובים הבכ"א מלמדין‪.‬‬

‫משה‬

‫לומר דהאבות עשו מלאכה שאצל"ג‪ ,‬ולכן הביא ריו"ח‬ ‫הטעם דאסור שביתה לב"נ משום נוהג שבעולם וכו' וזהו‬ ‫שייך רק אחרי מתן תורה‪ ,‬ושפיר שמרו האבות את השבת‪,‬‬ ‫משא"כ ר"ל י"ל דס"ל דמשאצל"ג פטור‪ ,‬א"כ י"ל‬ ‫דהאבות שמרו את השבת ע"י שעשו מלאכה שאצל"ג‪,‬‬ ‫ולא עברו על יום ולילה לא ישבתו‪ ,‬ולכן ס"ל דהקרא‬ ‫אתיא דבן נח ששבת חייב מיתה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫)עש"ק פרשת נח תש"ע(‬ ‫להערות‪[email protected] :‬‬

‫ולפי"ז ריו"ח לשיטתו דס"ל דשני כתובים הבכ"א‬ ‫מלמדין‪ ,‬ולפי"ז ס"ל דמלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬א"כ א"א‬

‫ו‬

‫כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬