Ho'il Moshe Rh 5770

‫הואיל משה‬ ‫ראש השנה )תש"ע(‬

‫דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש‬ ‫יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש‪ :‬ואיתא‬ ‫במסכת ראש השנה )דף כ"ט‪ (:‬יו"ט של ר"ה שחל להיות‬ ‫בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה וכו'‪ ,‬ובגמרא‬ ‫מנה"מ‪ ,‬אמר ר' לוי בר לחמא אמר ר' חמא בר חנינא‪,‬‬ ‫כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה )ולא תרועה ממש אלא מקראות‬ ‫של תרועה יאמרו(‪ ,‬וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם‪ ,‬לא‬ ‫קשיא כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל‬ ‫להיות בחול‪ ,‬אמר רבא אי מדאורייתא היא במקדש היכא‬ ‫תקעינן‪ ,‬ועוד הא מלאכה היא )בתמיה( דאיצטריך קרא‬ ‫למעוטי‪ ,‬דתנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו‬ ‫יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה‬ ‫מלאכה‪ ,‬אלא אמר רבא מדאורייתא משרי שרי ורבנן הוא‬ ‫דגזור ביה‪ ,‬כדרבה‪ ,‬דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר‬ ‫ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו‬ ‫וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה"ר )ובמקדש לא‬ ‫גזור דאין איסור שבות דרבנן במקדש(‪ ,‬והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא‬ ‫דמגילה עכסה"ג‪.‬‬

‫הוא דפשיטא דד' אמות קאמר‪ ,‬וכי יצוייר שילך לבקי‬ ‫בדרך שאינו רחוק ד' אמות‪ ,‬והיה די באומרו גזירה שמא‬ ‫יעבירנו ברה"ר‪ ,‬ע"כ נראה‪ ,‬דהנה ודאי חשש רחוק‬ ‫שהבהילות יהיה כל כך שישכח לגמרי שהוא שבת היום‬ ‫וילך אצל בקי‪ ,‬רק שיש לחוש שהוא ירצה לעשות בהיתר‬ ‫בהולכה פחות פחות מד' אמות‪ ,‬דמצינו בריש פרק מי‬ ‫שהחשיך דחז"ל התירו זה במקום צורך גדול‪ ,‬וא"כ לגבי‬ ‫מצוה ג"כ יעשה כן‪ ,‬אבל מחמת הבהילות לא ימדוד‬ ‫כראוי וסבר בדעתו שלא עבר עדיין ד' אמות‪ ,‬ובאמת כבר‬ ‫עבר השיעור המצומצם‪ ,‬ולזה אמר גזירה שמא יעבירנו‬ ‫"ארבע" אמות והוא סבר שלא עבר עדיין שהוא מדד‬ ‫בבהילות וטעה בכ"ש‪ ,‬ובזה מיישב קושית התוס' )ד"ה שמא(‬ ‫דאמאי לא נקט שמא יוציא‪ ,‬ולפימש"כ ניחא דבהוצאה‬ ‫ליכא מקום לטעות כנ"ל‪ ,‬ולחשש שישכח לגמרי שהוא‬ ‫שבת לא חיישינן עכ"ד‪.‬‬

‫ובירושלמי ר"ה )פ"ד ה"א( איתא‪ ,‬ר' אבא בר פפא אמר‪ ,‬ר'‬ ‫יוחנן ורשב"ל הוון יתיבון מקשי )ומקשין( אמרין תנינן יו"ט‬ ‫של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא‬ ‫במדינה‪ ,‬אין דבר תורה הוא )דתקיעת שופר דוחה שבת( אף בגבולין‬ ‫ידחה )תקיעת שופר את השבת(‪ ,‬אין לית הוא דבר תורה )דתדחה שבת(‬ ‫אף במקדש לא ידחה‪ ,‬עבר כהנא )רב כהנא( אמרין הא גברא‬ ‫רבה )עובר לפנינו( דנישאול ליה‪ ,‬אתון שאלון ליה‪ ,‬אמר לון‬ ‫כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחד אומר זכרון‬ ‫תרועה‪ ,‬הא כיצד בשעה שהוא חל בחול יום תרועה‪,‬‬ ‫בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה‪ ,‬מזכירין אבל לא‬ ‫תוקעין וכו' עיי"ש‪ ,‬והקשו המפ' דלמה לא ניחא‬ ‫להירושלמי לפרש כהגמרא דידן דהטעם הוא גזירה שמא‬ ‫יעבירנו ד' אמות ברה"ר‪.‬‬

‫ולכאורה צ"ב‪ ,‬דאם החשש היה שהוא רוצה לילך פחות‬ ‫פחות מד' אמות‪ ,‬וחיישינן דמחמת בהילות המצוה לא‬ ‫ימדד יפה ויעביר ד' אמות שלימות‪ ,‬א"כ תקשי אמאי גזרו‬ ‫חכמים שמא יעבירנו‪ ,‬הא אפילו אם יעביר ד' אמות לא‬ ‫יעבור על איסור תורה רק איסור דרבנן‪ ,‬דהא לא היתה‬ ‫עקירה משעה ראשונה לכך‪ ,‬ואף דשיטת רש"י בסוכה )דף‬ ‫מ"ג‪ (.‬ד"ה ויעבירנה‪ ,‬דבמעביר חייב אף דלא היה בדעתו‬ ‫בעת עקירה על מנת להעביר‪ ,‬אך עיין בתוס' שם דס"ל‬ ‫דבכה"ג פטור ואף במעביר בעי עקירה משעה ראשונה‬ ‫לכך‪ ,‬ועיין בערוך לנר )שם( שכתב דגם רש"י מודה בזה‬ ‫ומפרש דברי רש"י באופן אחר עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז איך גזרו‬ ‫מפני חשש זה שלא יתקעו בשבת‪ ,‬הא הוי גזירה לגזירה‪,‬‬ ‫דהא כל החשש בתקיעת שופר הוא שיעביר ד' אמות בלא‬ ‫עקירה משעה ראשונה‪ ,‬וזה הוא רק איסור דרבנן שגזרו‬ ‫אטו מעביר ד' אמות כשהיה עקירה משעה ראשונה לכך‪,‬‬ ‫והא קיי"ל דאין גוזרין גזירה לגזירה‪.‬‬

‫והנבס"ד‪ ,‬דהנה בספר חתן סופר‬ ‫כתב‪ ,‬דלכאורה יש לדקדק על מה שאמרו גזירה שמא‬ ‫יעבירנו ד' אמות ברה"ר‪ ,‬דלכאורה ד' אמות שנקט מיותר‬

‫אך י"ל לפי"מ דאיתא בשבת )דף י"א‪ (.‬לא יעמוד אדם‬ ‫ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים‪ ,‬ברה"ר וישתה‬ ‫ברה"י‪) ,‬שיושיט פיו וראשו לרה"ר לאחוז כלי ולשתות גזירה שמא יוציא הכלי אליו‬

‫)שער המקנה‪ ,‬גזירה שמא יעבירנו א'(‬

‫הואיל‬

‫ראש השנה )תש"ע(‬

‫ונמצא מתחייב חטאת(‪ ,‬איבעיא להו כרמלית‬ ‫להכניס ולהוציא(‪ ,‬מאי‪) ,‬לעמוד ברה"י או ברה"ר ויושיט ראשו לכתחלה לתוכו וישתה(‪,‬‬ ‫אמר אביי היא היא )כשם שאסרנו זו במשנתינו כך זו אסורה(‪ ,‬רבא אמר‬ ‫היא גופה גזירה )אפילו יוציא הכלי מתוכה לרה"י או לרה"ר מדרבנן בעלמא הוא(‪,‬‬ ‫ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה‪) ,‬הושטת ראשו אטו הוצאת כלי(‪,‬‬ ‫וכתבו התוס' )ד"ה אמר(‪ ,‬דוקא בהוצאה גזר אביי גזירה‬ ‫לגזירה אבל בעלמא לא גזר‪ ,‬דהא בריש ביצה )דף ג‪ (.‬פריך‬ ‫אביי למאן דגזר ביצה שנולדה ביו"ט אטו פירות‬ ‫הנושרים‪ ,‬היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫)כגון בקעה דמדרבנן הוא דאסור‬

‫ובחידושי הריטב"א כתב וז"ל‪ ,‬אע"ג דסבר אביי דלא‬ ‫גזרינן גזירה לגזירה‪ ,‬דהא איהו גופיה מקשה בפ"ק דיו"ט‬ ‫היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה‪ ,‬הכא‬ ‫בהוצאה מתוך שהוא קלה בעיני כל אדם‪ ,‬שברה"י מותר‬ ‫לפנות חפצים מזוית לזוית‪ ,‬ס"ל לאביי דמחמרינן בה‬ ‫וגזרינן בה גזירה לגזירה עיי"ש‪ ,‬ועיין בשבת )דף ב‪ (.‬בתוס'‬ ‫ד"ה פשט שכתבו‪ ,‬דהוצאה מלאכה גרועה הוא דהא‬ ‫מרשות היחיד לרשות היחיד מותר להוציא‪ ,‬ומה לי מרה"י‬ ‫לרה"י ומה לי מרה"י לרה"ר עיי"ש‪ ,‬עכ"פ מבואר דכיון‬ ‫דהוצאה הוה מלאכה גרועה גזרינן בה גזירה לגזירה‪.‬‬ ‫ובשבת )דף ב‪ (.‬הקשו התוס' )ד"ה פשט( על הא דתני במתניתין‬ ‫דיני הוצאה בעני ובעל הבית‪ ,‬תימה לר"י אמאי צריך‬ ‫למתני תרתי דעני ודבעה"ב‪ ,‬ונראה דאיצטריך לאשמעינן‬ ‫משום דהוצאה מלאכה גרועה הוא וכו'‪ ,‬ולא הוה גמרינן‬ ‫הוצאה דעני מבעה"ב ולא בעה"ב מעני‪ ,‬ותדע‬ ‫מדאיצטריך תרי קראי בהוצאה כדנפקא לן בריש הזורק )דף‬ ‫צ"ו‪ (:‬מויכלא העם מהביא‪ ,‬ובעירובין )דף י"ז‪ (:‬נפקא ליה‬ ‫מקרא אחרינא דדרשינן אל יצא איש ממקומו אל יוציא‪,‬‬ ‫והיינו משום דמלאכה גרועה היא איצטריך תרווייהו חד‬ ‫לעני וחד לעשיר וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫וכתב ע"ז הפנ"י וז"ל‪ ,‬לכאורה עשה דבריהם כדברי‬ ‫נביאות‪ ,‬דכיון דלא ידעינן שום טעם לחלק בין עני לעשיר‪,‬‬ ‫ואפי"ה איצטריך למיתנייהו‪ ,‬א"כ בודאי דכמה מיני‬ ‫וענייני הוצאות הוי מצי למתני דלא ידעינן חד מאידך‬ ‫וכו'‪ ,‬ולכאורה היה נ"ל לפרש דהא דבעינן תרי קראי לעני‬ ‫ולעשיר‪ ,‬היינו משום דהוצאה דעני והכנסה דידיה הוא‬ ‫לצורך עצמו להביא טרף לביתו והיינו ממש קרא דלוקטי‬ ‫המן שהיו יוצאין עם הכלי ללקוט ולהכניס לביתן‪,‬‬

‫משה‬

‫ב‬

‫ובכה"ג הוי שפיר מלאכת מחשבת וכו'‪ ,‬משא"כ הוצאה‬ ‫דבעל הבית ליד העני דלא מקרי כ"כ מלאכת מחשבת‬ ‫לגבי בעל הבית שהיציאה אינו לצורך עצמו אלא לסלקה‬ ‫מעליו סד"א דלא לחייב עליו משו"ה איצטריך אידך קרא‬ ‫דנדבת מלאכת המשכן והיינו הוצאה דבעה"ב ליד הגזבר‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫וכתב ע"ז בספר מתנה טובה עמ"ס שבת )בהקדמה( דכ"ז‬ ‫אפשר לומר למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו גבי‬ ‫הוצאת המת פטור דלעולם הוה ניחא ליה יותר אם לא‬ ‫היה מת כלל ואינו עושה רק כדי לסלק המת ממנו‪,‬‬ ‫ולדידיה שפיר איצטריך הכא גבי הוצאה קרא יתירה‬ ‫דהוצאה דבעל הבית חייב‪ ,‬משא"כ למ"ד דמלאכה שאינה‬ ‫צריכה לגופה חייב א"כ הוצאה דבעה"ב לא גרע ממלאכה‬ ‫שאצל"ג וממילא הוה ידעינן דחייב ולא בעינן תרי קראי‬ ‫להוצאה דהוי ילפינן הוצאה דבעה"ב מעני עיי"ש‪.‬‬ ‫היוצא לנו מזה‪ ,‬דלמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב‬ ‫א"כ לא צריך תרי קראי להוצאה דיכולין ללמוד עשיר‬ ‫מעני‪ ,‬ולדידיה דלא צריך רק חד קרא להוצאה‪ ,‬שפיר י"ל‬ ‫דהוצאה ל"ה מלאכה גרועה‪ ,‬וא"כ גם בהוצאה לא גזרינן‬ ‫גזירה לגזירה‪ ,‬משא"כ למאן דס"ל מלאכה שאינה צריכה‬ ‫לגופה פטור ולדידיה לא ילפינן הוצאה דבעה"ב מעני‪,‬‬ ‫ואיצטריך תרי קראי להוצאה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהוצאה הוה‬ ‫מלאכה גרועה‪ ,‬וס"ל דבהוצאה גזרינן גזירה לגזירה‪.‬‬ ‫ועיין בהה"מ בהל' שבת )פ"א ה"ז( שכתב דלמ"ד דבר שאין‬ ‫מתכוין אסור לדידיה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז רבה דס"ל דבר שאין מתכוין מותר עיין‬ ‫שבת )דף כ"ב‪ ,(.‬י"ל דס"ל מלשאצל"ג פטור‪ ,‬ועיין בשבת )דף‬ ‫קמ"א‪ (:‬דרבא ס"ל כר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור עליה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ועיין בתוס' שבת )דף ג‪ (.‬ד"ה הצד עיי"ש‪ ,‬ואיתא‬ ‫בירושלמי שבת פרק כלל גדול )הלכה ב'(‪ ,‬רקק )כנגד הרוח(‬ ‫והפריחתו הרוח )להרוק( חייב משום זורה עיי"ש‪ ,‬וכן כתב‬ ‫הרמ"א בהל' שבת )סי' שי"ט סי"ז( הרוקק ברוח בשבת והרוח‬ ‫מפזר הרוק חייב משום זורה עיי"ש‪ ,‬וכתב בתשובות רע"ק‬ ‫)סוף סי' כ'( דהירושלמי ס"ל דמלאכה שאצל"ג חייב עיי"ש‪,‬‬ ‫וכ"כ בשו"ע הרב )סעיף כ"ט( דדינא דהרמ"א הנ"ל הוא רק‬ ‫למאן דס"ל מלשאצל"ג חייב‪ ,‬דלמאן דס"ל דמשאצל"ג‬ ‫פטור אף כאן פטור עיי"ש‪] ,‬וכן יש לומר דהנה מחבר‬

‫הואיל‬

‫ראש השנה )תש"ע(‬

‫הירושלמי הוא ר' יוחנן‪ ,‬ועיין ש"ך יור"ד‬ ‫בהעמק שאלה )שאילתא ק"ה דף רל"ט מדפה"ס( שכתב להוכיח דריו"ח ס"ל‬ ‫מלאכה שאצל"ג חייב עיי"ש[‪.‬‬ ‫)סי' קמ"ה סק"א‪ ,‬ועיין‬

‫ולפי"ז מיושב דאמאי לא ניחא להירושלמי לפרש‬ ‫כהגמרא דידן דלכן אין תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר‪ ,‬דהירושלמי הא ס"ל‬ ‫דמלשאצל"ג חייב‪ ,‬וא"כ לא צריך תרי קראי להוצאה‬ ‫דיכולין ללמוד עשיר מעני‪ ,‬ולפי"ז הוצאה ל"ה מלאכה‬ ‫גרועה‪ ,‬וא"כ אין גוזרין בהוצאה גזירה לגזירה‪ ,‬וא"כ ליכא‬ ‫למימר שמא יעבירנו‪ ,‬דהא הכוונה לשמא יעבירנו הוא‬ ‫כמש"כ החתן סופר דחיישינן שירצה לילך פחות פחות‬ ‫מד' אמות ולא ימדוד יפה דזה הוי גזירה לגזירה‪ ,‬דהא אף‬ ‫אם ילך ד' אמות לא יעבור איסור תורה דלא היתה עקירה‬ ‫משעה ראשונה לכך‪ ,‬ולכן לא הביא הירושלמי הטעם‬ ‫דשמא יעבירנו‪ ,‬משא"כ הבבלי דהוא רבא ורבה דהם ס"ל‬ ‫מלשאצל"ג פטור‪ ,‬ולדידהו שפיר צריכין גבי הוצאה קרא‬ ‫יתירא דהוצאה דבעה"ב חייב‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהוצאה הוה‬ ‫מלאכה גרועה‪ ,‬וס"ל דבהוצאה גזרינן גזירה לגזירה‪ ,‬ולכן‬ ‫שפיר אמרו הטעם דשמא יעבירנו ודו"ק‪) ,‬ואין להקשות הלא רבא‬ ‫ס"ל דבהוצאה לא גזרינן גזירה לגזירה‪ ,‬עיין במהרש"א בשבת )דף כ"ד‪ (.‬בתוס' ד"ה‬ ‫גזירה‪ ,‬שכתב דרק בג' גזירות אין גוזרין גזירה לגזירה‬ ‫משא"כ בשני גזירות עיי"ש‪ ,‬ועיין בספר מתנה טובה‬ ‫עמ"ס שבת )דף י"א( מש"כ בזה עיי"ש(‪.‬‬

‫***‬

‫עוי"ל‪ ,‬דהנה בשו"ת מחזה אברהם או"ח‬ ‫פני מבין או"ח )סי' קנ"ב אות ב'( ושו"ת נטע שעשועים )סי' י"ח אות‬ ‫י'( הקשו‪ ,‬לשיטת הריב"א בחולין )דף קמ"א‪ (.‬ורשב"א ביצה‬ ‫)דף ח‪ ,(:‬דאף דאין עשה דוחה לתו"ע‪ ,‬מ"מ הל"ת נדחית‬ ‫בדיעבד ונשאר רק עשה‪ ,‬ולפי"ד הכריתות )סי' קס"ג(‬ ‫ומהרש"ל יבמות )דף ד'( דלמסקנת הגמרא אמרינן דעשה‬ ‫דוחה ל"ת שי"ב כרת‪ ,‬א"כ איך אסרו חכמים תקיעת שופר‬ ‫ביו"ט שחל להיות בשבת משום גזירה דשמא יעבירנו‪ ,‬הא‬ ‫אף אם יעבירנו בדיעבד הל"ת נדחית ונשאר רק עשה‪,‬‬ ‫ומשום איסור עשה לא גזרו רבנן כמ"ש התוס' במנחות )דף‬ ‫ס"ח‪ (.‬ד"ה והא עכ"ק‪.‬‬ ‫)סי' קל"ג(‬

‫משה‬

‫ג‬

‫והנבס"ד‪ ,‬דהתוס' במנחות )דף ה‪ (:‬ד"ה האיר כתבו להיפך‪,‬‬ ‫דאף משום איסור עשה גזרו ביה רבנן עיי"ש‪ ,‬ועיין‬ ‫בשו"ת מהרש"ם )ח"ו סי' מא‪-‬מ"ב( שהקשה ע"ד התוס' הנ"ל‪,‬‬ ‫דעל איסור עשה לא גזרו ביה רבנן‪ ,‬ממש"כ התוס'‬ ‫במנחות )דף ה‪ (:‬ד"ה האיר להיפך‪ ,‬דאף משום איסור עשה‬ ‫גזרו ביה רבנן עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר צל"ח החדש מאמר ה' )דף ע"ו‪ :‬מדפה"ס( העיר על שיטת‬ ‫התוס' הנ"ל דעל איסור עשה לא שייך לגזור גזירה‪ ,‬מהא‬ ‫דאמרינן ביומא )דף י"ד‪ (.‬דפריך הש"ס התם על ר' יהודה‬ ‫דס"ל דכהן אונן אסור לעבוד עבודה משום גזירה שמא‬ ‫יאכל‪ ,‬ממתני' דריש פרקין )שם( דאמר ר' יהודה אף אשה‬ ‫אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו‪ ,‬ואי מייתא אשתו‬ ‫עביד עבודה ולא גזר ר"י שמא יאכל‪ ,‬אמר ליה הכי השתא‬ ‫התם כיון דיוהכ"פ הוא דכו"ע לא קא אכלי‪ ,‬הוא נמי לא‬ ‫אתי למיכל‪ ,‬הכא דכו"ע אכלי הוא נמי אתי למיכל‪ ,‬ופריך‬ ‫הש"ס וכה"ג מי חיילא עליה אנינות והא מיגרשא‪) ,‬ואפילו הוי‬ ‫שייך למיגזר ביוה"כ באונן דעלמא שמא יאכל‪ ,‬ואע"ג דכו"ע לא אכלי‪ ,‬הכא לא שייך למיגזר‬

‫דלאו אונן הוא‪ ,‬משום דגירשה על תנאי משום חשש דשני בתים כמבואר שם(‪ ,‬ומשני‬ ‫ניהו דאנינות לא חיילא עליה‪ ,‬אטרודי מי לא מיטריד‪,‬‬ ‫)ובקדשים בעינן שמחה וגדולה דכתיב נתתים למשחה כדרך שהמלכים אוכלין ומשו"ה שפיר‬

‫פריך הש"ס מהכא על אונן דעלמא( עיי"ש‪ .‬ולכאורה לדעת התוס'‬ ‫דבעשה לא שייך למיגזר‪ ,‬אכתי תקשי מאי פריך הש"ס על‬ ‫אונן דעלמא מטירדא של אנינות דכה"ג ביוהכ"פ‪ ,‬הלא‬ ‫שני ושני‪ ,‬דבשלמא באונן דעלמא דקאי בלאו גמור דלא‬ ‫אכלתי באוני ממנו ע"כ שפיר שייך למיגזר שמא יאכל‪,‬‬ ‫משא"כ בטירדא דכה"ג ביוהכ"פ דליכא ביה רק משום‬ ‫העשה דלמשחה בלבד משו"ה לא גזרינן ביה משום‬ ‫האנינות עכ"ק‪.‬‬

‫ושו"ת‬

‫והנבס"ד‪ ,‬דנודע פלוגתת הראשונים אי ל"ת חמור מעשה‬ ‫או עשה חמור‪ ,‬דאף דאיתא ביבמות )דף ז‪ (.‬אטו עשה דדחי‬ ‫את ל"ת לאו ל"ת חמור מיניה וכו' עיי"ש‪ ,‬אך הרמב"ן‬ ‫עה"ת פרשת יתרו )פרשה כ‪-‬ח( כתב דעשה חמור מל"ת דעשה‬ ‫הוא מאהבה ול"ת מיראה וע"כ אמרינן עדל"ת עיי"ש‪,‬‬ ‫ולכאורה י"ל הטעם דל"ת חמור מעשה‪ ,‬לפימש"כ בעצי‬ ‫אלמוגים )סי' קנ"ח( דבאיסור עשה אמרינן דחצי שיעור מותר‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכן הוכיח במרחשת )ח"א סי' נ"ב או"ד( ד"ה ועפי"ז‬ ‫נראה לפרש‪ ,‬מדברי הרדב"ז )סי' תקצ"ג( דבאיסור עשה כיון‬ ‫שאין בו מלקות לכו"ע חצי שיעור מותר מה"ת עיי"ש‪,‬‬

‫הואיל‬

‫ראש השנה )תש"ע(‬

‫משה‬

‫ד‬

‫לפי"ז הוה הל"ת חמור לגבי העשה‪ ,‬דבל"ת איכא איסור‬ ‫חצי שיעור ובאיסור עשה ליכא איסור חצי שיעור‪.‬‬

‫וליגזר‪ ,‬אע"ג דאיכא איסורא דאורייתא‪ ,‬אין סברא לגזור‬ ‫ולהחמיר כיון דליכא לאו עיי"ש‬

‫והטעם דבאיסור עשה אמרינן חצי שיעור מותר‪ ,‬כיון‬ ‫דחצי שיעור אסור משום דחזי לאיצטרופי‪ ,‬היינו שמא‬ ‫ישכח ויאכל עוד חצי שיעור בכא"פ ועי"ז יבוא לידי חיוב‬ ‫מלקות‪ ,‬ומעתה כ"ז הוא בל"ת דאיכא חיוב מלקות שפיר‬ ‫י"ל דח"ש אסור‪ ,‬משא"כ באיסור עשה דליכא חיוב‬ ‫מלקות אז ל"ש הסברא דחזל"א ולכן אמרינן דבאיסור‬ ‫עשה חצי שיעור מותר‪ ,‬ועיין בישועות יעקב חאו"ח )סי'‬ ‫תרי"ב( שכתב דבלאו שאין בו מלקות אמרינן חצי שיעור‬ ‫מותר מה"ת‪ ,‬דל"ש חזי לאיצטרופי רק בלאו שיש בו‬ ‫מלקות עיי"ש‪ ,‬אך כ"ז הוא רק א"א דחצי שיעור אסור‬ ‫משום דחזל"א‪ ,‬אז שפיר י"ל דבאיסור עשה אמרינן ח"ש‬ ‫מותר מה"ת‪ ,‬משא"כ א"א דח"ש אסור מקרא דכל חלב‪,‬‬ ‫אז אין לחלק וי"ל דגם באיסור עשה אמרינן דח"ש אסור‬ ‫מה"ת‪.‬‬

‫ובזה מיושב קושית המהרש"ם‪ ,‬דכיון דבמנחות‬ ‫קאי הגמרא גם לריו"ח‪ ,‬והלא ריו"ח ס"ל דחצי שיעור‬ ‫אסור משום דחזל"א‪ ,‬ולדידיה י"ל דרק בל"ת אמרינן חצי‬ ‫שיעור אסור ולא באיסור עשה‪ ,‬ולפי"ז הוה הל"ת חמור‬ ‫מעשה‪ ,‬ושפיר אמרינן לריו"ח דמשום עשה לא גזרו רבנן‪,‬‬ ‫משא"כ במנחות )דף ה'( דהגמרא קאי שם לר"ל‪ ,‬ור"ל הא‬ ‫ס"ל דח"ש מותר ולדידיה לא מוכח דל"ת חמור מעשה‪,‬‬ ‫וי"ל דר"ל ס"ל דעשה חמור מל"ת‪ ,‬ושפיר כתבו התוס'‬ ‫לר"ל לטעמיה דאף משום עשה גזרו ביה רבנן‪ ,‬ומיושב‬ ‫נמי קושית הצל"ח החדש‪ ,‬דביומא כל הסוגיא קאי לרבא‬ ‫ורבא ס"ל דח"ש אסור בלי הטעם דחזל"א כמש"כ בספר‬ ‫מאה שערים )שער י'(‪ ,‬ולדידיה אין לחלק בין איסור לאו‬ ‫לאיסור עשה ובתרווייהו אמרינן ח"ש אסור‪ ,‬ולפי"ז י"ל‬ ‫לדידיה דעשה חמור מל"ת ושפיר גזרו רבנן גם משום‬ ‫עשה‪.‬‬

‫היוצא לנו מזה דאי אמרינן דח"ש אסור מה"ת משום‬ ‫דחזל"א‪ ,‬לפי"ז י"ל דח"ש אסור רק באיסור לאו ולא‬ ‫באיסור עשה‪ ,‬ושפיר י"ל דל"ת חמור מעשה‪ ,‬משא"כ אי‬ ‫אמרינן דח"ש אסור מקרא דכל חלב ואמרינן דגם באיסור‬ ‫עשה ח"ש אסור‪ ,‬אז י"ל דעשה חמור מל"ת‪ ,‬וכן לר"ל‬ ‫דס"ל דח"ש מותר מה"ת אף באיסור לאו‪ ,‬לדידיה שפיר‬ ‫י"ל דס"ל דעשה חמור מל"ת‬ ‫ולכאורה י"ל דזה אי בעשה גזרו ביה רבנן או לא גזרו‪,‬‬ ‫תליא אי אמרינן עשה חמור מל"ת או ל"ת חמור מעשה‪,‬‬ ‫דאי אמרינן דעשה חמור מלא תעשה ליכא למימר דבעשה‬ ‫לא גזרו רבנן‪ ,‬דאדרבה הא עשה הוא חמור מלא תעשה‪,‬‬ ‫אך אי אמרינן דל"ת חמור מעשה אז שפיר י"ל דבאיסור‬ ‫עשה לא גזרו‪.‬‬ ‫והנה במנחות )דף ס"ח‪ (.‬איתא דריו"ח ור"ל דאמרי תרוייהו‬ ‫אפילו בזמן שבית המקדש היה קיים האיר מזרח מתיר‪,‬‬ ‫ופריך והכתיב עד הביאכם ומשני למצוה‪ ,‬והיינו דרק עשה‬ ‫איכא ולא לאו‪ ,‬וכתבו התוס' משמע דאיכא עשה‬ ‫דאורייתא אלא דליכא לאו‪ ,‬והא דדחו משום מצוה ליקו‬

‫)דף ס"ח(‬

‫ובזה מיושב קושית המפ' דאמאי לא הביא הירושלמי‬ ‫הטעם דאין תוקעין בשבת משום שמא יעבירנו‪ ,‬דכיון‬ ‫דהירושלמי אזלא בשיטת ריו"ח דח"ש אסור משום‬ ‫דחזל"א‪ ,‬ולפי"ז יש לחלק בין איסור עשה לאיסור לאו‪,‬‬ ‫וי"ל דל"ת חמור מעשה‪ ,‬ולפי"ז אמרינן דבאיסור עשה לא‬ ‫גזרו ביה רבנן‪ ,‬ולכן לא הביא הטעם דשמא יעבירנו‪ ,‬דהא‬ ‫אף אם יעבירנו בדיעבד הל"ת נדחית ונשאר רק עשה‪,‬‬ ‫ומשום איסור עשה לא גזרו רבנן‪ ,‬משא"כ הבבלי דקאי‬ ‫אליבא דרבא דהוא ס"ל דח"ש אסור מקרא דכל חלב ואין‬ ‫לחלק בין איסור עשה לאיסור לאו‪ ,‬ולדידיה י"ל דעשה‬ ‫חמור מל"ת ואף באיסור עשה גזרו ביה רבנן‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫שפיר אסרו חכמים תקיעת שופר ביו"ט שחל להיות‬ ‫בשבת משום גזירה דשמא יעבירנו ודו"ק‪.‬‬ ‫בברכת כתיבה וחתימה טובה ושנת גאולה וישועה‬ ‫להערות‪[email protected] :‬‬ ‫כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬