Ho'il Moshe Reeh 2009

‫הואיל משה‬ ‫פרשת ראה )תשס"ט(‬

‫כי ירחיב ה' אלקיך את גבלך כאשר דבר לך ואמרת אכלה‬ ‫בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל‬ ‫בשר‪ :‬ואיתא במד"ר )פרשה ד‪-‬ו( הלכה אדם מישראל מהו‬ ‫שיהא מותר לו לכסות דם שחיטה ביו"ט‪ ,‬כך שנו חכמים‬ ‫השוחט חיה ועוף ביו"ט‪ ,‬ב"ש אומרים יחפור בדקר‬ ‫ויכסה‪ ,‬ובה"א לא ישחוט אלא א"כ היה לו עפר מוכן‬ ‫מבעוד יום עיי"ש‪ ,‬וצ"ב דאיזו שייכות יש להלכה זו‬ ‫לפסוק הזה‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא בביצה )דף ט‪ (:‬אבל מטהו מחלון לחלון‬ ‫וכו'‪ ,‬אלמא גבי שמחת יו"ט בית שמאי לחומרא ובית הלל‬ ‫לקולא‪ ,‬ורמינהו השוחט חיה ועוף ביו"ט‪ ,‬בש"א יחפור‬ ‫בדקר ויכסה‪ ,‬ובה"א לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר‬ ‫מוכן מבעוד יום‪ ,‬אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה וכו'‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ופירש"י‪ ,‬דכאן במטהו מחלון לחלון הוחלפה‬ ‫שיטתן‪ ,‬אבל המשנה דהשוחט כדקאי קאי‪ ,‬ולב"ה לא‬ ‫ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום‪ ,‬אך התוס' )ד"ה‬ ‫אמר ריו"ח( הביאו שיטת ר"ת דמוחלפת השיטה היינו ההיא‬ ‫דהשוחט‪ ,‬דב"ה סברי יחפור בדקר ויכסה‪ ,‬וב"ש סברי לא‬ ‫ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום עיי"ש‪.‬‬ ‫וכתבו התוס' )שם( וז"ל‪ ,‬ואומר ר"ת תמיה אני על מה‬ ‫הצריכו העולם הכנה‪ ,‬וזכור אני דבימי נערותי לא הוי‬ ‫מצריכין כלל‪ ,‬אך עתה לפי מה שטעו דסבורים דמוחלפת‬ ‫השיטה לא קאי אהשוחט וכו' וב"ה לחומרא לפיכך‬ ‫מצריכין הכנה‪ ,‬ומיהו זה אינו דלפי פירושו נמי לכל‬ ‫הפחות סברי ב"ה מאי דסברי ב"ש מעיקרא וב"ש בעי‬ ‫דקר נעוץ עכ"ל‪ ,‬והיינו דמבואר לעיל )דף ז‪ (:‬ומודים שאם‬ ‫שחט שיחפור בדקר ויכסה‪ ,‬אמר רבי זריקא אמר רב‬ ‫יהודה והוא שיש לו דקר נעוץ מבעוד יום עיי"ש‪ ,‬וס"ל‬ ‫לתוס' דהא דבעי רב יהודה דקר נעוץ מבעוד יום לא קאי‬ ‫על מ"ש דמודים ב"ה שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה‪,‬‬ ‫אלא קאי אמילתיה דב"ש דיחפור בדקר ויכסה דבעי‬ ‫שיהא דקר נעוץ מבעו"י משום הכנה‪ ,‬ולכן הקשו התוס'‬ ‫דאף לפר"ת דאפכינן שיטת ב"ש וב"ה‪ ,‬וב"ה לקולא‪ ,‬מ"מ‬ ‫סברי ב"ה מאי דס"ל לב"ש מעיקרא וצריך דקר נעוץ‬

‫משום הכנה‪ ,‬ולכן הצריכו העולם הכנה אף לפי דעת ר"ת‬ ‫דבההיא דהשוחט הוחלפה שיטתן עיי"ש בתוס'‪.‬‬ ‫ועיין בטו"ז או"ח סי' תצ"ח )סקי"ב( האריך הרבה ליישב‬ ‫שיטת ר"ת שתמה על מנהג העולם להצריך הכנה ובתו"ד‬ ‫וז"ל‪ ,‬ומש"כ ר"י על ר"ת דעכ"פ בעינן דקר נעוץ כדאמר‬ ‫רב‪ ,‬נראה דר"ת לא ס"ל כן‪ ,‬אלא כיון דב"ה ס"ל לקולא‬ ‫דאפילו לכתחלה שוחט וחופר ומכסה‪ ,‬דס"ל דעשה‬ ‫דוכסהו בעפר )או עשה דשמחת דיו"ט כגירסת הרבינו חננאל שם( דוחה ל"ת‬ ‫דלא תעשה כל מלאכה‪ ,‬דהא רש"י כתב דדוקא לרב יהודה‬ ‫לא ס"ל הך דחייה מדהצריך דקר נעוץ‪ ,‬ועכשיו יהיה דברי‬ ‫ר"י על ב"ש דס"ל אליבא דר"ת דדוקא בדיעבד מותר‪,‬‬ ‫ממילא אין כאן עשה דוחה לא תעשה אז צריך דקר נעוץ‪,‬‬ ‫אבל לב"ה אליבא דר"ת ודאי עשה דוחה ל"ת ומותר‬ ‫לכתחלה בכל גווני‪ ,‬ואע"ג דבדף ח' אמרינן דאין עשה‬ ‫דוחה לא תעשה ועשה‪ ,‬הא כתבו התוס' דרבא לא ס"ל‬ ‫דיש עשה ול"ת ביו"ט ור"י ס"ל כרבא‪ ,‬והא דאמרינן ע"כ‬ ‫לא אמרי ב"ש אלא דאיכא דקר נעוץ‪ ,‬היינו קודם שאמרנו‬ ‫מוחלפת השיטה‪ ,‬אבל למסקנא אמרינן מאן דמיקל מיקל‬ ‫אפילו בכל גווני מטעם שאמרנו וכו'‪ ,‬ור"י דמוקי לה‬ ‫בדקר נעוץ היינו למאן דס"ל דאין עשה דוחה לא תעשה‬ ‫מדלא התיר אלא דיעבד‪ ,‬אבל ב"ה ס"ל באמת שחופר‬ ‫ומכסה‪ ,‬כמו דאמרינן בגמ' לב"ש בלא מוחלפת‪ ,‬הבא‬ ‫לימלך א"ל לכתחלה שחוט וחפור וכסי‪ ,‬אלא דאנו‬ ‫להלכה לא מקלינן כר"ת אלא בדיעבד סמכינן עליה‬ ‫כדאשכחן בגמ' גם כן חילוק בין לכתחלה או דיעבד‬ ‫כדתנן ומודים וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫מבואר מדבריו דיסוד האי מילתא אי שרי לכתחלה לחפור‬ ‫בדקר ולכסות תליא בהא‪ ,‬אי אמרינן דאתי עשה דוכסהו‬ ‫בעפר )או עשה דשמחת יו"ט( ודחי לל"ת דמלאכת יו"ט‪ ,‬ולכן ס"ל‬ ‫לב"ה‪ ,‬אליבא דר"ת דמוחלפת השיטה קאי על הא‬ ‫דהשוחט‪ ,‬דמותר אף לכתחלה לחפור ולכסות אפילו‬ ‫כשאין לו דקר נעוץ דעדל"ת‪ ,‬וב"ש חולקין דס"ל דלא‬ ‫אמרינן בזה עדל"ת‪ ,‬ומשו"ה אין לשחוט לכתחלה‪ ,‬ורק‬ ‫כששחט יחפור בדקר ויכסה‪.‬‬

‫הואיל‬

‫פרשת ראה )תשס"ט(‬

‫והנה בשבת )דף כ"ד‪ (:‬איתא‪ ,‬אין מדליקין בשמן שריפה‬ ‫ביו"ט‪ ,‬ובגמ' מאי טעמא לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט‪,‬‬ ‫מנהני מילי )דאין שורפין(‪ ,‬אמר רבא אמר קרא הוא לבדו יעשה‬ ‫לכם‪ ,‬הוא ולא מכשירין‪ ,‬לבדו ולא מילה שלא בזמנה‬ ‫דאתיא בק"ו‪) ,‬ופרש"י דאי לא מעטיה קרא אתיא בק"ו מצרעת דתדחי כדאיתא בשבת‬ ‫)דף קל"ב‪ (:‬וכו' וממילא שמעינן מינה דמצוה שאין זמנה‬ ‫קבוע ויכול לעשותה למחר אינה דוחה יו"ט וה"ה‬ ‫לשריפת קדשים טמאים עיי"ש(‪ ,‬והקשו התוס' )ד"ה ולא מילה(‬ ‫למ"ד דיו"ט הוה ל"ת גרידא דשבתון לאו עשה הוא‪ ,‬א"כ‬ ‫למ"ל להגמרא לומר דאתיא בק"ו‪ ,‬הא בלא"ה נמי הוי‬ ‫ס"ד דמילה שלב"ז דוחה יו"ט שהרי בכה"ת אמרינן‬ ‫עדל"ת עכ"ק‪.‬‬ ‫וכתב הנוב"י בספר דורש לציון )דרוש ט'( ד"ה ואומר‪ ,‬עפי"מ‬ ‫דאיתא בפסחים )דף מ"א‪ (:‬קתני צלי דומיא דנא מה נא בלאו‬ ‫אף צלי בלאו‪ ,‬הא לאו הבא מכלל עשה עשה‪ ,‬אמר רב‬ ‫חסדא הא מני ר' יהודה הוא‪ ,‬דתניא שור ושה שרוע וקלוט‬ ‫נדבה תעשה אותו‪ ,‬אותו אתה מתפיס לבדק הבית ואי‬ ‫אתה מתפיס תמימים לבדק הבית‪ ,‬מכאן אמרו המתפיס‬ ‫תמימים לבדק הבית עובר בעשה‪ ,‬אין לי אלא בעשה‪,‬‬ ‫בל"ת מנין‪ ,‬ת"ל וידבר ה' אל משה לאמר לימד על כל‬ ‫הפרשה כולה שיהיה בל"ת דברי ר"י‪ ,‬וברש"י ד"ה וידבר‬ ‫ה' בתחילת הפרשה כתיב עכ"ל‪ ,‬ומבואר דס"ל לר"י דכל‬ ‫היכא דכתיב בתחילת הפרשה לאמר הוא בל"ת‪ ,‬ולכך כיון‬ ‫דבפ' בא בתחילת צווי איסור מלאכת יו"ט כתיב לאמר‪,‬‬ ‫א"כ איכא במלאכת יו"ט ב' ל"ת הא דלאמר והא דכל‬ ‫מלאכת עבודה לא תעשו‪ ,‬ונודע שיטת ספר הכריתות )סי'‬ ‫קס"ד( דעשה אינו דוחה ב' לאוין‪ ,‬ולכן א"ש דאפילו אי‬ ‫אמרינן דשבתון ל"ה עשה‪ ,‬מ"מ אי לאו ק"ו הו"א דאין‬ ‫עשה דמילה דוחה ב' ל"ת דיו"ט עכ"ד‪.‬‬ ‫והנה זה דלא אמרינן עדל"ת היכא דאיכא שני לאוין זהו‬ ‫שיטת הכריתות הנ"ל‪ ,‬אך בתוס' יבמות )דף ג‪ (:‬ד"ה ל"ת‬ ‫שיב"כ מבואר דהא דילפינן מכלאים בציצית דאמרינן‬ ‫עדל"ת לא מפלגינן בין חד לאו לשני לאוין עיי"ש במש"כ‬ ‫בדברי הגמ' )דף ז‪ (:‬סד"א תיתי אחות אשה במה מצינו‬ ‫מאשת אח‪ ,‬ופריך‪ ,‬מי דמי התם חד איסורא הכא תרי‬ ‫איסורא עיי"ש‪ ,‬אמנם רש"י והרמב"ן והרשב"א פי'‬ ‫דסד"א דנילוף מאשת אח דעדל"ת שיב"כ‪ ,‬ואמרינן דלא‬ ‫דמי דהו"ל תרי איסורי‪ ,‬הרי מזה דה"נ בכל עדל"ת היינו‬

‫משה‬

‫ב‬

‫רק בחד לאו עיי"ש‪ ,‬והפמ"ג בשושנת העמקים‬ ‫הביא מש"כ הפני יהושע בביצה )דף ח'( דנקט בפשיטות‬ ‫דעשה דוחה ב' לאוין‪ ,‬מהא דאיתא בנזיר )דף מ"ח‪ (:‬דמה לי‬ ‫חד לאו ומה לי תרי לאוין‪ ,‬וכתב ע"ז הפמ"ג דאי מהתם‬ ‫ילפת נמצא דפליגי בכך ר' עקיבא ור' ישמעאל‪ ,‬דהרי ר"ע‬ ‫שפיר מחלק התם בין חד לאו לתרי לאוין‪ ,‬וא"כ הדרא‬ ‫לכללא דהלכה כר"ע מחבירו עיי"ש‪ ,‬ועיין בגינת וורדים‬ ‫)כלל ט'( מה שהאריך בזה‪ ,‬ובשדי חמד )מערכת העין כלל מ'( האריך‬ ‫טובא בהאי עניינא‪ ,‬ולפי"ז י"ל דזה אי שרי לכתחלה‬ ‫לחפור ולכסות תליא בהא‪ ,‬דאי אמרינן עדל"ת גם בשני‬ ‫לאוין שפיר אתי עשה דכיסוי הדם )או עשה דשמחת יו"ט( ודחיא‬ ‫לאיסור יו"ט‪ ,‬משא"כ אם אין עשה דוחה רק חד לאו אז‬ ‫ל"א עדל"ת ביו"ט‪.‬‬ ‫)כלל ב'(‬

‫ולכאורה יש להביא ראיה דלא אמרינן עשה דוחה בשני‬ ‫לאוין‪ ,‬דאיתא בסנהדרין )דף נ‪ (:‬ובת איש כהן כי תחל לזנות‪,‬‬ ‫יכול אפילו חיללה את השבת‪ ,‬ת"ל לזנות בחילול שבזנות‬ ‫הכתוב מדבר‪ ,‬ופריך חללה שבת בת סקילה היא‪ ,‬ומשני‬ ‫רבא הא מני ר"ש הוא דאמר שריפה חמורה‪ ,‬סד"א הואיל‬ ‫והחמיר בהו רחמנא בכהנים‪ ,‬דרבי בהו מצות יתירות‬ ‫תידון בשריפה קמ"ל‪ ,‬ופריך מ"ש מיניה דידיה )דגם הכהנים‬ ‫גופייהו אינם נידונים בשריפה ולמה ס"ד דבת כהן תידון בשריפה(‪ ,‬ומשני סד"א‬ ‫איהו הוא דאשתריא ליה שבת לגביה עבודה‪ ,‬היא כיון‬ ‫דלא אשתריא שבת לגבה אימא תידון בשריפה קמ"ל‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והקשה הבית מאיר )מסכת יבמות דף ל"ג‪ (:‬הלא מבואר‬ ‫בזבחים )דף ל"א‪ (:‬דשחיטה כשרה בנשים אף לכתחלה‪ ,‬א"כ‬ ‫גם לדידה אישתרי שבת במקדש‪ ,‬ושוב קשה מ"ש מיניה‬ ‫מדידיה ולמ"ל קרא דלזנות‪ ,‬והעלה הבית מאיר דבר חדש‪,‬‬ ‫דהא דשבת הותר במקדש היינו דוקא בכהן דיכול לגמור‬ ‫העבודות‪ ,‬אבל זר לא אישתרי שבת לגביה אף לגבי‬ ‫שחיטה ורק בחול מותר לשחוט‪ ,‬וא"כ שפיר קאמר דלא‬ ‫אישתרי שבת לגבי נשים‪ ,‬כיון דאסורה בשחיטה בשבת‬ ‫כזר דהא נשים ג"כ מותרים רק בשחיטה עיי"ש שהאריך‬ ‫בזה‪ ,‬ומפורש כן ברש"י ביבמות )דף ל"ג‪ (:‬דאיתא שם זר‬ ‫ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה‬ ‫ופרש"י ואין כאן משום זרות ומשמע דמשום שבת חייב‪,‬‬ ‫והאריכו בזה האחרונים‪.‬‬ ‫וכבר תמהו המפ' דכיון דשחיטת קרבנות דוחה שבת מה‬ ‫לי אם הכהן שוחט או הזר שוחט כיון דניתן לדחות‪ ,‬עיין‬

‫הואיל‬

‫פרשת ראה )תשס"ט(‬

‫בכלי חמדה פרשת ויקרא מש"כ בזה‪ ,‬והנבס"ד‪ ,‬דלכאורה‬ ‫יש להעיר דמדוע שחיטה דוחה שבת‪ ,‬לפי"מ שכתב הפנ"י‬ ‫בביצה )דף י"ב‪ (.‬דבשחיטת קדשים חוץ מלאו דשחיטה איכא‬ ‫ג"כ מלאכת מפרק כיון דצריך הדם לזריקה עיי"ש‪ ,‬וא"כ‬ ‫איכא בשחיטה שני לאוין‪ ,‬לאו דנטילת נשמה ולאו‬ ‫דמפרק‪ ,‬ונודע שיטת הכריתות דל"א עדל"ת בשני לאוין‪.‬‬ ‫ובפשיטות י"ל לפימש"כ מו"ר הגאון מווייטצען זלל"ה‬ ‫בספרו שו"ת בנין צבי ח"א )סי' מ"ז( לחדש דבכהנים אמרינן‬ ‫עשה דוחה אף ב' לאוין אף לשיטת הכריתות הנ"ל‪ ,‬והוא‬ ‫עפ"י מש"כ המנ"ח )מצוה תקנ"א( דהלובש כלאים עובר בב'‬ ‫לאוין משום לובש ומשום מלביש‪ ,‬כמו דאמרינן במכות‬ ‫)דף כ‪ (:‬דהמקיף לעצמו עובר משום מקיף וניקף‪ ,‬ולפימ"ש‬ ‫הרמב"ם בהל' כלאים )פ"י הל"א( דהמלביש לחבירו כלאים‬ ‫עובר בל"ת‪ ,‬א"כ נמצא דהלובש לעצמו עובר משום‬ ‫מלביש ומשום לובש עיי"ש‪ ,‬וכ"ז למ"ד לאו שאין בו‬ ‫מעשה לוקין עליו‪ ,‬אבל למ"ד לאו שאב"מ אין לוקין‬ ‫עליו‪ ,‬א"כ אינו חייב רק משום מלביש ולא משום לובש‪,‬‬ ‫כמבואר שם בגמ' דהא דניקף חייב הוא רק למ"ד לאו‬ ‫שאב"מ לוקין עיי"ש‪ ,‬אמנם כ"ז בישראל אבל בכהנים י"ל‬ ‫דלכו"ע חייב בב' לאוין‪ ,‬לפימש"כ רש"י )תמורה דף ד‪(:‬‬ ‫דבכהנים לקי אף בלהנל"ע‪ ,‬כיון דרבי בהו רחמנא קדושה‬ ‫יתירה לכן מחמירין עליהם יותר מעל ישראלים ולוקין אף‬ ‫על להנל"ע עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז ה"ה בכהנים דלוקין אף אלאו‬ ‫שאב"מ‪ ,‬כיון דבדידהו לא בעינן שיהיה דומה ללאו‬ ‫דחסימה‪ ,‬וא"כ איכא בכהנים ב' לאוין משום לובש‬ ‫ומשום מלביש ועכ"ז גילתה התורה דכהנים חייבין‬ ‫בציצית ומטעם עדל"ת הרי מוכח דבכהנים אמרינן עשה‬ ‫דוחה ב' לאוין עכ"ד מו"ר ז"ל‪ ,‬ולפי"ז שפיר יובן דברי‬ ‫רש"י ז"ל‪ ,‬דרק כהן רשאי לשחוט בשבת דכיון דבכהנים‬ ‫אמרינן דעשה דוחה אף בשני לאוין‪ ,‬משא"כ בזר דל"א‬ ‫עדל"ת בשני לאוין שפיר י"ל דבשבת אינו דוחה‬ ‫השחיטה‪ ,‬ולכן ס"ל לרש"י דזר אסור לשחוט בשבת‬ ‫ודו"ק‪ ,‬מבואר מזה דלא אמרינן עשה דוחה שני לאוין‪.‬‬ ‫אך בשו"ת חבצלת השרון ח"ג מהדו"ת )סי' י"ד( כתב לבאר‬ ‫שיטת רש"י הנ"ל דאע"ג דשחיטה כשרה בזר זהו רק‬ ‫בחול אבל בשבת אסור לזר לשחוט‪ ,‬דבפסחים )דף ס"ו‪(.‬‬ ‫פליג ר"ע על ר"א דס"ל שמכשירין דוחה שבת‪ ,‬ויליף ר"א‬ ‫מק"ו דשחיטה דוחה שבת‪ ,‬ור"ע השיב לו משום דשחיטה‬

‫משה‬

‫ג‬

‫א"א לעשותה מע"ש‪ ,‬וקשה אמאי לא קאמר ר"ע‬ ‫בפשיטות דשחיטה שהוא גוף המצוה דוחה אף אם היה‬ ‫אפשר לעשותו מע"ש‪ ,‬ומכשירין לא דחו‪ ,‬דאשכחן כה"ג‬ ‫במלאכת יו"ט דמלאכת אוכל נפש גופיה מותר אף אם‬ ‫אפשר לעשותן מעיו"ט‪ ,‬ומכשירין לא הותרו רק כשאי‬ ‫אפשר לעשותן מעיו"ט‪ ,‬כמבואר באו"ח )סי' תצ"ה ס"א(‪ ,‬ואף‬ ‫לדעת המחמירין שברמ"א‪ ,‬מבואר שם במחצית השקל‬ ‫)סק"ב( שהוא רק מדרבנן עיי"ש‪.‬‬ ‫ואפ"ל עפי"מ דמבואר בפסחים )שם( דהא דכל קרבן ציבור‬ ‫דחי שבת ילפינן מתמיד דכתיב להקריב לי במועדו‪ ,‬וא"כ‬ ‫כיון דכתיב לשון תקריבו ומפורש רק כל עבודת הקרבה‪,‬‬ ‫אבל שחיטה דלאו עבודה הוא ומוהקריבו ואילך מצות‬ ‫כהונה‪ ,‬א"כ שחיטה לאו בכלל הקרבה היא‪ ,‬ואינו מפורש‬ ‫בקרא דדחי שבת‪ ,‬רק דממילא כיון דאי אפשר להקריב‬ ‫בלי שחיטה‪ ,‬וא"א לישחט מאתמול דיופסל בלינה‪ ,‬א"כ‬ ‫נהי דשחיטה לאו עבודה היא‪ ,‬אבל עכ"פ הכשר עבודה‬ ‫הוי‪ ,‬ונלמד שפיר משחיטה דמכשירין דוחה שבת‪ ,‬רק‬ ‫דר"א אינו מחלק בין אפשר לעשותן מאתמול או לאו‪,‬‬ ‫דס"ל דשבת הותרה‪ ,‬וכיון דמוכח משחיטה דגם מכשירין‬ ‫הותרה‪ ,‬א"כ אין חילוק בין אפשר לעשות מאתמול או‬ ‫לאו‪ ,‬כמו בטומאה למ"ד הותרה דא"צ לחזור אחרי‬ ‫טהורין כמבואר בייומא )דף ו‪ ,(:‬ור"ע פליג עליו בהא וס"ל‬ ‫כיון דמכשירין לא מפרשי בהדיא בקרא‪ ,‬דבקרא הקרבה‬ ‫כתיב‪ ,‬ורק דממילא מוכח דבע"כ גם שחיטה דוחה אף‬ ‫דהוי רק מכשירין‪ ,‬דהא א"א להקרבה בלי שחיטה‪ ,‬א"כ‬ ‫י"ל נהי דגוף העבודה הוי הותרה בשבת‪ ,‬אבל מכשירין‬ ‫דאינו מפורש בקרא לא הוי רק דחויה כמו מכשירי אוכל‬ ‫נפש ביו"ט‪ ,‬ואם אפשר לעשותן מאתמול לא דחי בהו‪,‬‬ ‫ולכן בפסחים נקט ר"ע שחיטה שא"א לעשותה מאתמול‪,‬‬ ‫דשחיטה ג"כ לא הוי רק מכשירין‪ ,‬ומותר רק משום דא"א‬ ‫לעשות מאתמול‪.‬‬ ‫ומעתה יצא לנו מזה דכל העבודות הותרו בשבת‪ ,‬אבל‬ ‫שחיטה דלאו עבודה היא והוי רק בכלל מכשירין לא הוי‬ ‫רק דחויה ולא הותרה‪ ,‬ומעתה דזכינו לזה יש להסביר‬ ‫מש"כ רש"י ז"ל דזר אסור לשחוט בשבת‪ ,‬דלכאורה אינו‬ ‫מובן כלל הטעם ומנ"ל לרש"י הא‪ ,‬אטו בקרא דמועדו‬ ‫כהנים כתיבי‪ ,‬הא כתיב רק דהקרבן דוחה שבת‪ ,‬וממילא‬ ‫כל מי שיכול לשוחטו ולהקריבו בחול אמאי לא יוכל‬

‫הואיל‬

‫פרשת ראה )תשס"ט(‬

‫לעשות גם בשבת‪ ,‬אבל לפי האמור דשחיטה הוי רק‬ ‫הכשר עבודה‪ ,‬ולא הותרה מעולם רק הודחה‪ ,‬א"כ כמו‬ ‫דקאמר במנחות )דף ע"ב‪ (.‬אליבא דראב"ש דהקטרת אימורין‬ ‫לא דחי‪ ,‬רק משום שכבר דחתה שחיטה את השבת‪) ,‬ופירש"י‬ ‫וכיון דניתנה שבת לדחות אצל שחיטה ה"נ אצל הקטרה(‪ ,‬וכן בשבת )דף קל"ג‪(:‬‬ ‫לענין ציצין שאין מעכבין את המילה קאמר ג"כ אליבא‬ ‫דר"י חוזר‪ ,‬משום דניתנה כבר לדחות אצלו‪ ,‬ושם )דף קל"ג‪(.‬‬ ‫לענין שתי תינוקות קאמר רב אשי רישא נמי נהי דניתנה‬ ‫שבת לידחות גבי תינוקות דעלמא‪ ,‬להאי גברא מיהא לא‬ ‫אתייהב‪ ,‬א"כ י"ל ה"נ בשחיטה דהוי רק מכשירין‪ ,‬י"ל נהי‬ ‫דניתן שבת לדחות גם אצל מכשירין‪ ,‬היינו לגבי הכהנים‬ ‫דניתנה שבת לדחות אצלם אצל גוף העבודה דהוי הותרה‪,‬‬ ‫נדחה נמי לענין מכשירין דהוא צורך העבודה‪ ,‬אבל זרים‬ ‫דלא ניתנה שבת לדחות אצלם לענין גוף העבודה דאסורין‬ ‫בכל העבודות‪ ,‬שוב בשביל שחיטה לבדה דהיא רק הכשר‬ ‫עבודה לא נתנה לדחות עכ"ד‪.‬‬ ‫היוצא לנו מזה דאי אמרינן שחיטה לא הוי עבודה‪ ,‬אז הוי‬ ‫שחיטה בכלל מכשירי הקרבן‪ ,‬וע"כ יש מקום לחלק בין‬ ‫זר לכהן בשחיטת הקרבן‪ ,‬אבל אי אמרינן שחיטה הוי‬ ‫עבודה‪ ,‬אז י"ל הטעם לחלק בין כהן לזר‪ ,‬משום דשחיטה‬ ‫הוי ב' לאוין וכיון דבכהנים אמרינן דעשה דוחה שני‬ ‫לאוין שפיר מותר לשחוט בשבת‪ ,‬משא"כ זר דלא אמרינן‬ ‫ביה עשה דוחה שני לאוין‪ ,‬ולכן אסור לזר לשחוט בשבת‪.‬‬ ‫ואיתא בחולין )דף י"ז‪ (.‬תניא כי ירחק ממך המקום אשר‬ ‫יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך‪ ,‬ר'‬ ‫עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה‬ ‫)כדכתיב בההוא קרא דכי ירחק ממך המקום וגו' וזבחת מבקרך ומצאנך וגו'(‪ ,‬שבתחלה‬ ‫)במדבר( הותר להן בשר נחירה )מהאי קרא נפקא לי' דכתיב כי ירחק וזבחת‬ ‫מכלל דעד השתא לא נצטוו על הזביחה(‪ ,‬משנכנסו לארץ נאסר להן בשר‬ ‫נחירה‪ ,‬ור' ישמעאל ס"ל דכתיב כי ירחיב ה' אלקיך את‬ ‫גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר וכו'‪ ,‬דלא בא‬ ‫הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה‪ ,‬שבתחלה נאסר להם‬ ‫בשר תאוה‪ ,‬משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה וכו'‪,‬‬ ‫במאי קמיפלגי‪ ,‬ר' עקיבא סבר בשר תאוה לא איתסר כלל‪,‬‬ ‫ר' ישמעאל סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל עיי"ש‪.‬‬

‫משה‬

‫ד‬

‫וכתבו התוס' בזבחים )דף י"ד( דשחיטה לאו עבודה משום‬ ‫דנוהג גם בחולין עיי"ש‪ ,‬וכתב בשו"ת בן פורת ח"א )סי' ו'‬ ‫או"ד( דתלוי בפלוגתת ר' עקיבא ור' ישמעאל הנ"ל אי‬ ‫אישתרי בשר נחירה במדבר‪ ,‬דלרע"ק דס"ל דבשר נחירה‬ ‫היה מותר במדבר‪ ,‬א"כ במדבר ל"ה שחיטה נוהגת בחולין‬ ‫רק בקדשים לבד‪ ,‬ושפיר היה שחיטה עבודה אז‪ ,‬א"כ שוב‬ ‫גם כשניתוספה שחיטה בחולין בבואם לארץ‪ ,‬מ"מ בודאי‬ ‫דלא נשתנו עי"ז עניני הקדשים‪ ,‬דכיון דכשנתנה מצות‬ ‫הקדשים במדבר בתורת עבודה נתנה‪ ,‬וודאי דהוא תמיד‬ ‫בתורת עבודה‪ ,‬א"כ לר"ע שחיטה הוי עבודה‪ ,‬ולר"י דס"ל‬ ‫דגם במדבר היה אסור בשר נחירה‪ ,‬שחיטה לאו עבודה‬ ‫היא עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דלר' ישמעאל דבשר נחירה לא‬ ‫אישתרי במדבר‪ ,‬אמרינן דשחיטה לא הוי עבודה‪.‬‬ ‫והנה הישמח משה )בפרשתן( הביא מה שהקשו התוס'‬ ‫עקיבא(‪ ,‬בפלוגתת ר"י ור"ע דנימא מר אמר חדא ומר אמר‬ ‫חדא ולא פליגי כלל‪ ,‬ותירצו דע"כ מאן דסובר איסור בשר‬ ‫תאוה‪ ,‬לא יכול למיסבר היתר בשר נחירה‪ ,‬דהא בקדשים‬ ‫מודה דבעי שחיטה וחולין היו אסורין לגמרי‪ ,‬ואי תימא‬ ‫בחיה ועוף‪ ,‬הא בקרא דכי ירחק וזבחת מבקרך ומצאנך‬ ‫כתיב עיי"ש‪ ,‬וכתב הישמח משה דלפי"ז קרא דכי ירחיב‬ ‫מוכח משמעותו כר' ישמעאל‪ ,‬וקרא דכי ירחק מוכח‬ ‫כר"ע‪) ,‬עיין ברש"י ד"ה לאסור להם( עיי"ש‪.‬‬ ‫) ד "ה ר '‬

‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דכיון דקרא דכי ירחיב וגו' משמע‬ ‫כר' ישמעאל דבא הכתוב להתיר בשר תאוה שמתחלה‬ ‫נאסר להם‪ ,‬ולפי"ז אמרינן דשחיטה ל"ה עבודה‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫הוי שחיטה בכלל מכשירי קרבן‪ ,‬וי"ל דזהו הטעם לחלק‬ ‫בין זר לכהן בשחיטת הקרבן בשבת‪ ,‬ולפי"ז י"ל דאמרינן‬ ‫עשה דוחה שני לאוין‪ ,‬ונמצא דשרי גם לכתחלה לחפור‬ ‫ולכסות ביו"ט אפילו בלא שיהא לו דקר נעוץ מבעוד יום‪,‬‬ ‫דאע"ג דיו"ט הוי שני לאוין מ"מ נדחים מחמת העשה‪,‬‬ ‫ולכן נתעורר לשאול מהו שיהא מותר לו לכסות דם‬ ‫שחיטה ביו"ט ודו"ק‪.‬‬ ‫להערות‪[email protected] :‬‬ ‫כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬