Hoil Moshe Ki Tavo 2009

‫הואיל משה‬ ‫פרשת כי תבא )תשס"ט(‬

‫והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה‬ ‫וירשתה וישבת בה‪ :‬ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר‬ ‫תביא מארצך וגו'‪ :‬ולעיל מיניה כתיב תמחה את זכר‬ ‫עמלק מתחת השמים לא תשכח‪.‬‬ ‫והנבס"ד לפרש סמיכת הפרשיות‪ ,‬דאיתא בגיטין‬ ‫א"ר יוסף‪ ,‬אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף‬ ‫דמי‪ ,‬לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש‪ ,‬דא"ר אסי א"ר‬ ‫יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן )דאין ברירה והוי כמו שהחליפו‬ ‫חלקיהן(‪ ,‬ומחזירין זה לזה ביובל )משום מצות יובל‪ ,‬וכיון דאמר ירושה‬ ‫המתחלקת הויא לקיחה(‪ ,‬אי ס"ד )קנין פירות דהיינו כל לקיחה שבשעת יובל( לאו‬ ‫כקנין הגוף דמי )ואין מביא וקורא(‪ ,‬לא משכחת דמייתי ביכורים‬ ‫אלא חד בר חד עד יהושע בן נון‪) ,‬ופירש"י לא משכחת מביא וקורא אלא‬ ‫)דף מ"ח‪(.‬‬

‫בירושה שלא נחלקה משנפלה בימי יהושע דהיינו חד בר חד שלא היו לו ולאביו ולכל הדורות‬

‫למפרע עד יהושע שני בנים לאיש אחד שיחלקו ירושה( עכסה"ג‪.‬‬ ‫ונודע מה שהאריכו הראשונים אי איסור הנאה יש לו‬ ‫בעלים או לא‪ ,‬עיין ברש"י סוכה )דף ל"ה‪ (.‬שכתב לפי שאין‬ ‫בה דין ממון שאינו שוה פרוטה דאיסורי הנאה הוא הלכך‬ ‫לאו שלכם הוא‪ ,‬וכ"ה בשו"ת הרשב"א )ח"א סי' תשמ"ו תשמ"ז(‬ ‫הובא ברמ"א באו"ח )סי' תרמ"ט ס"ב(‪ ,‬דהמודר הנאה מלולבו‬ ‫של חבירו או מלולבו של עצמו אינו יוצא בו ביום ראשון‬ ‫דלא הוי שלכם‪ ,‬ועיין בר"ן נדרים )דף פ"ה‪ (.‬ד"ה רבא אמר‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכן ס"ל להריב"ש )סי' ת"א(‪ ,‬אמנם הריטב"א‬ ‫בחידושיו עמ"ס סוכה )דף ל"ה( הביא בשם רבותיו דאיסורי‬ ‫הנאה מקרי שלו עיי"ש‪ ,‬ועיין בשו"ת חת"ס חאו"ח )סי' ק"פ(‬ ‫שהוכיח דשיטת התוס' הוא דאיסורי הנאה יש לו בעלים‪,‬‬ ‫וכ"כ בשו"ת ברית אברהם חאו"ח )סי' כ"ו אות ה'(‪ ,‬ועיין מש"כ‬ ‫הקצות )סי' ת"ו סק"ב( ובאבני מילואים )סי' כ"ח ס"ק נ"ו( עיי"ש‪.‬‬ ‫ובשו"ת קול אריה חאו"ח )סי' י"ח( כתב דפלוגתת הראשונים‬ ‫אי איסור הנאה יש לו בעלים או לא‪ ,‬תליא בפלוגתת‬ ‫ריו"ח ור"ל אי קנין פירות הוה כקנין הגוף או לא‪,‬‬ ‫לפימש"כ הרשב"ם במסכת ב"ב )דף נ‪ (.‬ד"ה כקנין הגוף‪,‬‬ ‫דהטעם דמאן דס"ל קנין פירות הוה כקנין הגוף‪ ,‬משום‬ ‫דכל עצמו וגופו של החפץ עומד רק לתשמישו‪ ,‬ולמי‬

‫ששייך התשמיש שייך ג"כ גוף הדבר‪ ,‬דגוף החפץ ל"ה רק‬ ‫כמו טפל להתשמיש‪ ,‬ומאן דס"ל דלאו כקנין הגוף דמי‪,‬‬ ‫משום דס"ל דהתשמיש והגוף הם שני ענינים מופרדים‬ ‫והגוף הוא העיקר עיי"ש‪ ,‬וה"ה באיסורי הנאה דליכא רק‬ ‫הגוף‪ ,‬דהתשמיש אין כאן כיון דהוא אסור בהנאה‪ ,‬ולכן‬ ‫אי אמרינן דכקנין הגוף דמי אז אמרינן דאיסור הנאה לי"ל‬ ‫בעלים‪ ,‬כיון דלדידיה עיקר החפץ עומד לתשמישו והרי‬ ‫התשמיש נאסר ע"כ לי"ל ג"כ קנין הגוף‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫דל"ה כקנין הגוף‪ ,‬משום דהגוף והתשמיש המה שני‬ ‫ענינים‪ ,‬א"כ י"ל דגם באיסור הנאה‪ ,‬אף דהתשמיש נאסר‪,‬‬ ‫עכ"פ על הגוף נשאר שם בעלים עיי"ש‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להביא ראיה דאיסור הנאה לי"ל בעלים‪,‬‬ ‫דאיתא בפסחים )דף ס"ג‪ (.‬דהשוחט את הפסח על החמץ‬ ‫עובר בלא תעשה וחייב מלקות‪ ,‬והנה המהרש"ם זצ"ל‬ ‫)בהסכמתו על ספר משיב נפש עמ"ס פסחים( הקשה‪ ,‬דאמאי לוקין בשוחט‬ ‫את הפסח על חמץ‪ ,‬הא הוה התראת ספק שמא ישאל על‬ ‫הקדישו‪ ,‬וכתב לתרץ דלפימש"כ התוס' כריתות )דף י"ג‪(:‬‬ ‫ד"ה ארבע‪ ,‬דאחר שנשחט ונזרק כהלכתו לא מהני שאלה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬א"כ ה"נ כאן לא מהני שאלה‪ ,‬וי"ל דזהו כוונת‬ ‫התוס' שהביאו בשם הריב"א דהפסח כשר‪ ,‬וקשה הא הוה‬ ‫הלכתא למשיחא‪ ,‬אך להנ"ל י"ל דבאו ליישב קושיא הנ"ל‬ ‫דאמאי לוקה הא הוה התראת ספק שמא ישאל על הקרבן‪,‬‬ ‫ולכן כתבו דהפסח כשר והוה נשחט ונזרק כהלכתן דלא‬ ‫מהני שאלה‪ ,‬אך אכתי קשה לפי"מ שדייק המל"מ‬ ‫בהלכות מעשה הקרבנות )פי"א הלכה ד'( דרק לאחר הזריקה‬ ‫לא מהני שאלה‪ ,‬אבל קודם שנזרק אעפ"י שנשחט גם‬ ‫התוס' מודים דמהני שאלה עיי"ש‪ ,‬וא"כ הכא דמיירי אחר‬ ‫השחיטה דמהני שאלה‪ ,‬הדקל"ד דהו"ל התראת ספק‬ ‫שמא ישאל על הקדישו והיאך לוקה עכ"ק‪ ,‬אמנם א"א‬ ‫דלאחר שחיטה לא מהני שאלה‪ ,‬לק"מ דל"ה התראת ספק‬ ‫כיון דלאחר שחיטה לא מהני שאלה‪ ,‬ולכאורה יהיה מוכח‬ ‫מזה דלאחר שחיטה לא מהני שאלה עכ"ד‪.‬‬ ‫ובשו"ת אבני ציון ח"א )סי' ז' או"ב( כתב הטעם דלא מהני‬ ‫שאלה לאחר שחיטה‪ ,‬דלכאורה קשה האיך מהני שאלה‬

‫הואיל‬

‫פרשת כי תבוא )תשס"ט(‬

‫בהקדש‪ ,‬כיון דשאלה מהני רק בבעלים‪ ,‬וכיון דהוא של‬ ‫הקדש תו לט הוי בעלים עליה‪ ,‬אך י"ל לפימש"כ‬ ‫הרשב"א בב"ק )דף ס"ז‪ (.‬בגנב והקדיש דההקדש מהני משום‬ ‫יאוש ושינוי רשות‪ ,‬ואף דהשינוי רשות הוה רק ע"י‬ ‫ההקדש‪ ,‬אמרינן דהקדישו וקנינו באים כאחד עיי"ש‪,‬‬ ‫כמו"כ י"ל כאן כיון דאם ישאל עליה הוה דידיה‪ ,‬שפיר‬ ‫נחשב לבעלים‪ ,‬כיון דע"י השאלה יהיה בעלים ושפיר‬ ‫מהני שאלה‪.‬‬ ‫אך יש להעיר לפימש"כ בשו"ת בית שלמה חיור"ד‬ ‫מהדו"ב )ח"ב סי' קפ"ב(‪ ,‬דבגנב והקדיש לא מהני שאלה‪ ,‬כיון‬ ‫דאם ישאל לא הוה שינוי רשות ולא הוה הגנב תו בעלים‬ ‫עליה עיי"ש‪ ,‬ולפי שיטת הראשונים דאיסור הנאה אין לו‬ ‫בעלים‪ ,‬וא"כ אם ישאל לאחר שחיטה בעזרה יהיה למפרע‬ ‫חולין שנשחטו בעזרה ואסור בהנאה‪ ,‬וכיון דאיסור הנאה‬ ‫אין להם בעלים א"כ א"א לישאל עליה‪ ,‬דהא לא יהיה‬ ‫שאלה בבעלים‪ ,‬אך כל זה א"ש אי אמרינן דאיסורי הנאה‬ ‫אין להם בעלים‪ ,‬אז שפיר י"ל דזהו הטעם דלא מהני‬ ‫שאלה לאחר שחיטה עכ"ד‪ .‬ועכ"פ מבואר מהקרא דלא‬ ‫תשחט על חמץ דם זבחי דאמרינן איסור הנאה לית להם‬ ‫בעלים‪.‬‬ ‫אך לפימש"כ מו"ר זצ"ל בספרו בנין צבי על הסוגיא‬ ‫דשחיטה כשרה בזר )אות ע"ד‪-‬ג‪ ,‬ואות ק"א( הטעם דלא מהני‬ ‫שאלה לאחר שחיטה‪ ,‬לשיטת הרמב"ם בה' כלאים )פ"י הל"ב(‬ ‫ובהלכות כלי המקדש )פ"ח הי"א( דכהנים שלבשו בגדי‬ ‫כהונה שלא בשעת עבודה לוקין מפני האבנט שהיא‬ ‫כלאים‪ ,‬א"כ אינו יכול לישאל אחר שחיטה‪ ,‬כיון דאם‬ ‫ישאל יעבור למפרע על איסור כלאים בבגדי כהונה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬לפי"ז י"ל דאיסור הנאה אית ליה בעלים‪.‬‬ ‫והנה השאג"א )סי' כ"ט( הקשה על הרמב"ם דס"ל דכהנים‬ ‫מוזהרין על כלאים שלא בשעת עבודה‪ ,‬דא"כ תקשה הא‬ ‫דאמרינן בנזיר )דף כ"ט‪ (.‬דחטאת העוף באה על הספק ואינה‬ ‫נאכלת‪ ,‬נהי דאיכא תקנתא שלא לבא לידי ספק נבילה‬ ‫בהא דאינה נאכלת‪ ,‬כיון דיש כאן ספק דילמא אינו בר‬ ‫קרבן ומליקת חולין הוה נבילה‪ ,‬מ"מ אכתי תקשה היאך‬ ‫מקריבין חטאת העוף הבא על הספק‪ ,‬כיון דצריך ללבוש‬ ‫בגדי כהונה ואי לאו בר קרבן הוא הו"ל חולין גמורים‬ ‫ונמצא דלובש כלאים שלא במקום מצוה עכ"ק‪.‬‬

‫משה‬

‫ב‬

‫ובספר ים התלמוד עמ"ס ב"ק בחלק השו"ת‬ ‫תירצו‪ ,‬דלר"ש דס"ל גבי כלאים דדבר שאינו מתכוין‬ ‫מותר‪ ,‬ומותר ללבוש בגד להבריח מן המכס משום דאינו‬ ‫מתכוין להנאת לבישה‪ ,‬משום דלא אסרה התורה רק שם‬ ‫לבישה‪ ,‬ומלבוש שלא להנאתו לא מקרי לבישה‪ ,‬וכיון‬ ‫דהכא לובש הבגדים מפני הספק עבודה‪ ,‬א"כ ממנ"פ אי‬ ‫עבודה הוא התורה התירה‪ ,‬ואם אינו עבודה לא הוה‬ ‫מלבוש‪ ,‬דאינו לובשו לצורך הנאה רק מפני עבודה‪ ,‬אך‬ ‫לכאורה קשה דהא הוה פסיק רישא ואף בכלאים מודה‬ ‫ר"ש דאסור‪ ,‬כמבואר בתוס' שבת )דף כט( אהא דאמרינן שם‬ ‫דמוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה‬ ‫מפני החמה וכו' וכתבו דמיירי בענין דלא הוה פסיק רישא‬ ‫כגון שהוא לבוש מלבושים אחרים להגן עליו מפני החמה‬ ‫ומפני הצינה וכ"כ שם הרשב"א‪.‬‬ ‫)דף ס"ג‪ .‬מדפה"ס(‬

‫אולם א"ש‪ ,‬דהא מבואר בטו"ז או"ח )סי' רנ"ג( דהא דר"ש‬ ‫מודה בפסיק רישא ולא ימות היינו דוקא באיסור‬ ‫דאורייתא‪ ,‬אבל באיסור דרבנן אינו אסור אלא א"כ‬ ‫מתכוין דוקא‪ ,‬ולא באינו מתכוין אף דהוה פסיק רישא‪,‬‬ ‫ומעתה א"ש דכיון דהרמב"ם ס"ל דכל הספיקות מה"ת‬ ‫לקולא ורק מדרבנן אזלינן לחומרא‪ ,‬וא"כ כיון דחטאת‬ ‫העוף בא על הספק וא"כ מה"ת הוא מותר ללבוש‬ ‫הכלאים‪ ,‬רק מדרבנן הוא דאסור ובדרבנן כיון שאינו‬ ‫מתכוין רק דהוה פסיק רישא מותר‪ ,‬ולכן רשאי ללבוש‬ ‫בגדי כהונה בחטאת העוף הבא על הספק עכ"ד‪.‬‬ ‫ומבואר מזה דהרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת‬ ‫לקולא שפיר ס"ל דבגדי כהונה אסורין שלא בשעת‬ ‫עבודה‪ ,‬ואין להקשות דמהא דמקריבין חטאת העוף הבא‬ ‫על הספק מוכח דמותרין אף שלא בשעת עבודה‪ ,‬דז"א‬ ‫דכיון דבאמת אינו מתכוין להנאת לבישה ורק דהוה פסיק‬ ‫רישא‪ ,‬וכיון דס"ל דמה"ת אזלינן בספיקא לקולא וא"כ‬ ‫הוה כאן רק איסור דרבנן ובדרבנן הא אמרינן דפסיק‬ ‫רישא מותר באינו מתכוין‪.‬‬ ‫משא"כ למאן דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא‪,‬‬ ‫מוכח מחטאת העוף הבא על הספק דע"כ בגדי כהונה‬ ‫מותרין אף שלא בשעת עבודה‪ ,‬דהא לשיטתו הוה כאן‬ ‫איסור דאורייתא ובאיסור דאורייתא מודה ר"ש דפסיק‬ ‫רישא אסור אף דאינו מתכוין‪.‬‬

‫הואיל‬

‫פרשת כי תבוא )תשס"ט(‬

‫ואיתא בסנהדרין )דף צ"ט‪ (:‬אחות לוטן תמנע מאי היא‪ ,‬תמנע‬ ‫בת מלכים הואי דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע‪ ,‬וכל אלוף‬ ‫מלכותא בלא תאגא היא )שר גדול אלא שאינו מעוטר וכיון דתמנע היתה אחות‬ ‫מלך ודאי בת מלך היא(‪ ,‬בעיא לאיגיורי‪ ,‬באתה אצל אברהם יצחק‬ ‫ויעקב ולא קבלוה‪ ,‬הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשיו‪,‬‬ ‫אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה‬ ‫לאומה אחרת‪ ,‬נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל‪ ,‬מאי‬ ‫טעמא דלא איבעי להו לרחקה )מתחת כנפי השכינה שהי' להם לגיירה(‪.‬‬ ‫וברי"ף שבעין יעקב כתב ותימה הוא אמאי לא קבלוה‪,‬‬ ‫דהא הרבה נפשות גייר אברהם‪ ,‬ויש לתרץ עפי"מ דכתב‬ ‫רש"י )פ' וישלח( עה"פ ותמנע היתה פלגש וגו' דבדברי‬ ‫הימים מונה אותה בבניו של אליפז מלמד שבא על אשתו‬ ‫של שעיר ויצאת תמנע מבניהם‪ ,‬הרי דתמנע היתה ממזרת‪,‬‬ ‫וי"ל דמפני כך לא רצה לגיירה משום לא יבוא ממזר‬ ‫בקהל ה'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ולכאורה לפי"ז דבדין לא קבלוה א"כ למה נענשו ונפק‬ ‫מינה עמלק‪ ,‬וראיתי לתרץ מהשפע חיים זצ"ל‪ ,‬דכיון‬ ‫דאינו מפורש בקרא דהיתה ממזרת‪ ,‬ומסתבר דלא היה‬ ‫הדבר ידוע לכל שהרי כן לא יעשה‪ ,‬וי"ל דלא היתה‬ ‫ממזרת ודאית אלא ספק ממזרת דהרי רוב בעילות אצל‬ ‫הבעל‪ ,‬וכיון דמצד הדין ספק ממזר מותר נתעורר קטרוג‬ ‫על שלא קבלוה‪ ,‬אך נודעים מש"כ המהרי"ט לתרץ שיטת‬ ‫הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא‪ ,‬א"כ‬ ‫למ"ל קרא להתיר ספק ממזר‪ ,‬וכתב לתרץ די"ל דהא‬ ‫דשריא התורה ספק ממזר הוא בתורת ודאי ולא רק בתורת‬ ‫ספק‪ ,‬ולפי"ז י"ל דלא היה לאאע"ה למנעה מלהתגייר‬ ‫שהרי ספק ממזר הו"ל היתר גמור כודאי‪ ,‬ולכן נתעורר‬ ‫קטרוג על שלא קבלוה ונפק מינה עמלק‪ ,‬אמנם א"א‬ ‫ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא‪ ,‬לפי"ז י"ל דאעפ"י‬ ‫דהתירה התורה ספק ממזר עכ"ז ל"ה היתר גמור כודאי‪,‬‬ ‫ולפי"ז בדין רצה אאע"ה להחמיר ולמנעה מהתערב בכלל‬ ‫ישראל עכ"ד‪.‬‬ ‫ובזה יבואר סמיכת הפרשיות‪ ,‬תמחה את זכר עמלק וגו'‪,‬‬ ‫ולכאורה אמאי עונשו חמור כ"כ הרי אית ליה אמתלא על‬ ‫בואו להלחם עם ישראל שבא לתבוע עלבון אמו על שלא‬ ‫קיבלוהו בקהל ה'‪ ,‬ועכצ"ל דבדין הרחיקוה שהרי ספק‬ ‫ממזרת היתה דלא הוי היתר גמור‪ ,‬דקרא דספק ממזר‬

‫משה‬

‫ג‬

‫לגופיה איצטריך כיון דבכה"ת ספיקא לחומרא‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫אמרינן דבגדי כהונה מותרין שלא בשעת עבודה‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫אין לומר דהטעם דלא מהני שאלה לאחר שחיטה‪ ,‬דאם‬ ‫ישאל יעבור למפרע על איסור כלאים בבגדי כהונה‪ ,‬וע"כ‬ ‫דלכן לא מהני שאלה לאחר שחיטה‪ ,‬דאם ישאל לאחר‬ ‫שחיטה בעזרה יהיה למפרע חולין שנשחטו בעזרה ואסור‬ ‫בהנאה‪ ,‬וכיון דאיסור הנאה אין להם בעלים א"כ א"א‬ ‫לישאל עליה‪ ,‬דהא לא יהיה שאלה בבעלים‪ ,‬ומוכח מינה‬ ‫דאיסור הנאה אין לו בעלים‪ ,‬וטעמא הואיל ועיקר החפץ‬ ‫עומד רק לתשמישו‪ ,‬וממילא דקנין פירות כקנין הגוף דמי‪,‬‬ ‫ולכן סמך הכתוב מצות ביכורים‪ ,‬דאף דאמרינן אחין‬ ‫שחלקו לקוחות הן‪ ,‬מ"מ שפיר מייתינן ביכורים כיון דקנין‬ ‫פירות הוה כקנין הגוף ודו"ק‪.‬‬

‫***‬

‫והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה‬ ‫וירשתה וישבת בה‪ :‬ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר‬ ‫תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת‬ ‫אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם‪ :‬ואיתא‬ ‫במדרש לפי שבא עליהם עמלק שנקרא ראשית‪ ,‬על כן‬ ‫נתחייבו בבכורים שנקראים ראשית‪ ,‬דכתיב ראשית גוים‬ ‫עמלק ואחריתו עדי אובד וצ"ב‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא בבכורות )דף ה‪ (:‬דלכן בא עמלק להלחם‬ ‫בישראל‪ ,‬משום שריפו עצמן מדברי תורה‪ ,‬כדכתיב ויבא‬ ‫עמלק וילחם עם ישראל ברפידים‪ ,‬דלכן נקרא רפידים‬ ‫שרפו ידיהן מדברי תורה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז לכאורה קשה‬ ‫למה צוה הקב"ה למחות זרעו של עמלק‪ ,‬דהרי בדין בא‪,‬‬ ‫כדאיתא בברכות )דף ה‪ (.‬דבעון ביטול תורה יסורים באין‬ ‫עליו‪ ,‬וכתב בספר תולדות יצחק )פ' תולדות( לתרץ‪ ,‬עפי"מ‬ ‫דאמרינן בתענית )דף י‪ (:‬אל תרגזו בדרך‪ ,‬אמר להם יוסף‬ ‫לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגזו עליכם הדרך‪,‬‬ ‫הרי דבדרך ליכא חיוב ללמוד תורה‪ ,‬וכיון דבני ישראל היו‬ ‫אז בדרך היו פטורים מתלמוד תורה‪ ,‬ושלא כדין בא על‬ ‫בני ישראל להלחם בהם ולכן נענש‪ ,‬ובזה כתב לפרש מאי‬ ‫דכתיב זכור את אשר לך עמלק "בדרך" בצאתכם‬ ‫ממצרים‪ ,‬דבשלמא אם היו בביתם שאננים ושקטים‬

‫הואיל‬

‫פרשת כי תבוא )תשס"ט(‬

‫ובטלים מתלמוד תורה אז כדין בא‪ ,‬אבל עדיין אתם בדרך‬ ‫ופטורים מתלמוד תורה‪ ,‬וא"כ למה הוא בא ולכן זכור את‬ ‫אשר עשה לך ותמחה את זכרו‪ ,‬אך לפימ"ש התוס' שם‬ ‫)ד"ה אל תרגזו( ממדרש‪ ,‬דאל תרגזו בדרך אל תפסיקו מדבר‬ ‫הלכה‪ ,‬ואפילו בדרך חייב בת"ת‪ ,‬א"כ הדקל"ד דהרי בדין‬ ‫בא‪.‬‬ ‫ובזה כתב לפרש הא דאיתא בנדרים )דף לב‪ (.‬אמר ר' אבהו‬ ‫אמר ר' אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו‬ ‫בניו למצרים‪ ,‬מפני שעשה אנגרייא בת"ח‪ ,‬שנאמר וירק‬ ‫את חניכיו ילידי ביתו‪ ,‬ושמואל אמר מפני שהפריז על‬ ‫מדותיו של הקב"ה‪ ,‬שנאמר במה אדע כי אירשנה עיי"ש‪,‬‬ ‫דפליגי בזה‪ ,‬דאי אמרינן דבדרך אינו רשאי ללמוד תורה‪,‬‬ ‫לפי"ז י"ל דחטא אאע"ה במה שלקח עמו ת"ח למלחמה‪,‬‬ ‫משום דבביתם היו יכולים ללמוד ובדרך אינם רשאין‬ ‫ללמוד והיה מבטל אותן מת"ת‪ ,‬אבל לדעת התוס' דבדרך‬ ‫נמי רשאי ללמוד ואדרבא מצוה הוא ללמוד ואינו רשאי‬ ‫להפסיק מד"ת‪ ,‬א"כ אין לומר דחטא אאע"ה בזה שלקח‬ ‫עמו ת"ח למלחמה‪ ,‬וע"כ דהחטא היתה בשביל שאמר‬ ‫במה אדע עכ"ד‪.‬‬ ‫ובהואיל משה פרשת במדבר )אות י"ב( כתבנו דפלוגתת‬ ‫המדרש וש"ס דילן אי בדרך מותר ללמוד או לא תליא‬ ‫בהא‪ ,‬דבמד"ר ויקרא )פרשה ד‪-‬ו( איתא‪ ,‬א"ר אלעשא גוי אחד‬ ‫שאל את ר' יושע בן קרחה כתוב בתורתכם אחרי רבים‬ ‫להטות אנו מרובים מכם מפני מה אין אתם משוין עמנו‬ ‫בע"ז עיי"ש‪ ,‬וכתבו המפ' דכל זמן שישראל יושבים‬ ‫וקבועים במקומם‪ ,‬הו"ל דין קבוע דקיי"ל כל קבוע‬ ‫כמחצה על מחצה דמי‪ ,‬ולא צריכין לחוש לטענת המינים‬ ‫דהם רובא דעלמא‪ ,‬אך בשעת שישראל ניידי ממקום‬ ‫קביעותם אז יש מקום שיתעורר טענתם דניזול בתר רובא‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫ולתרץ קושית המין י"ל‪ ,‬לפימש"כ בדגל מחנה אפרים‬ ‫)פרשת ברכה( עה"פ בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם‬ ‫עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי‬ ‫מנשה וז"ל‪ ,‬יש לפרש בזה בדרך רמז על דרך )קהלת ח‪-‬א(‬ ‫חכמת אדם תאיר פניו‪ ,‬היינו אדם שהוא דבוק לחכמה‬ ‫שהוא תורה כאמור הכל בחכמה עשית‪ ,‬בזה מושך על‬ ‫עצמו הארה וכבוד והדר תעטרהו‪ ,‬והוא שמרמז הפסוק‬

‫משה‬

‫ד‬

‫בכור היינו ראשית שהוא חכמה‪ ,‬שורו היינו הסתכלות‬ ‫ומחמת שהסתכלות שלו היא בחכמה ותורה הדר לו מזה‬ ‫נמשך לו הוד והדר כנ"ל חכמת אדם תאיר פניו‪ ,‬וקרני‬ ‫ראם קרניו היינו קרני הודו היא מן ראם לשון ראיה מן‬ ‫ראותו והסתכלותו בתורה הקדושה זוכה לקרני הוד וכו'‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכן איתא בפרקי דר"א )פ"ב( ר' אליעזר היה דורש‬ ‫והיו פניו מאירים כפני חמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו‬ ‫של משה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז הרי בני ישראל מובדלים וניכרים‬ ‫מהעמים בעת עוסקם בתורה‪ ,‬והו"ל בגדר דבר הניכר‬ ‫דקיי"ל דאינו בטל ברוב‪] ,‬ועיין בטו"ז חאו"ח )סי' תרל"ב סק"ג(‬ ‫ובתויו"ט כלאים )פ"ב מ"א( אי זה דינא דאורייתא או דרבנן‬ ‫עיי"ש[‪ ,‬ולפי"ז א"א דדבר הניכר אינו בטל ברוב‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬נפלה טענת המינים בבירא‪.‬‬ ‫ובספר דרש משה )דף קסה‪ (.‬הביא מש"כ הגאון מוהר"ר‬ ‫העשיל ז"ל‪ ,‬הטעם דהקב"ה צוה למנות את ישראל‪,‬‬ ‫דאיתא במד"ר )ויקרא ד‪-‬ו(‪ ,‬א"ר אלעשא גוי אחד שאל את ר'‬ ‫יהושע בן קרחה כתוב בתורתכם אחרי רבים להטות אנו‬ ‫מרובים מכם מפני מה אין אתם משוין עמנו בע"ז עיי"ש‪,‬‬ ‫ולכן משום האי חששא שלא יבוטל ח"ו כלל ישראל בין‬ ‫האומות שהמה הרוב‪ ,‬צוה הקב"ה למנותן כדי שיהיו עי"ז‬ ‫דבר שבמנין‪ ,‬וקיי"ל דבר שבמנין אפילו באלף לא בטל‬ ‫עכ"ד‪ ,‬וכתב שם‪ ,‬דהא דאמרינן דלכן צוה הקב"ה למנות‬ ‫כדי שיבוטל טענת המין א"ש רק אי אמרינן דעכו"ם‬ ‫קרויין אדם‪ ,‬דהרי קיי"ל ביור"ד )סי' צ"ח סעיף ב'( דמין במינו‬ ‫בטל ברוב‪ ,‬אולם מין בשאינו מינו צריך ששים מן התורה‪,‬‬ ‫וברמ"א שם כתב וז"ל‪ ,‬ולענין מין במינו אזלינן בתר‬ ‫שמא‪ ,‬אם שני הדברים שמן שוים הוי מב"מ‪ ,‬אבל לא‬ ‫אזלינן בתר טעמא אם הוא שוה או לא עכ"ד‪ ,‬ולפי"מ‬ ‫דאמרינן )יבמות דף ס"א‪ (.‬דאתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרוים‬ ‫אדם‪ ,‬א"כ ישראל ואו"ה אינן שוים בשמא והוי מין‬ ‫בשאינו מינו שאינו בטל ברוב‪ ,‬וא"כ לא היה צריך למנותן‬ ‫דאף בלא מנין נמי אינן בטלין ברוב כיון דהם אינם שוין‬ ‫בשמא עכ"ד‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דבזה פליגי‪ ,‬דהמדרש ס"ל דעכו"ם קרויין‬ ‫אדם ולפי"ז א"א לתרץ כמש"כ בספר דרש משה דלכן לא‬ ‫בטלו ברובא משום דהוא מין בשא"מ דאינן שוין בשמא‪,‬‬ ‫כיון דגם עכו"ם קרויין אדם‪ ,‬וע"כ הטעם דבנ"י אינן‬ ‫בטילין ברוב עכו"ם‪ ,‬כיון דע"י לימוד התורה פניהם‬

‫הואיל‬

‫פרשת כי תבוא )תשס"ט(‬

‫מאירות והו"ל דבר הניכר‪ ,‬וקיי"ל דדבר הניכר מדאורייתא‬ ‫לא בטל‪ ,‬לכן ס"ל דגם בעת שהולכין בדרך צריכין ללמוד‬ ‫בתורה‪ ,‬כדי שלא יתבטלו ח"ו ברוב בעת דניידי ממקומם‪,‬‬ ‫משא"כ הש"ס דילן ס"ל דעכו"ם אינן קרויין אדם‪ ,‬ושפיר‬ ‫י"ל הטעם דבנ"י לא בטלו ברובא כיון דאינן שוין בשמא‪,‬‬ ‫וא"כ גם בלי לימוד התורה בדרך אינן בטילים ברוב‪ ,‬ולכן‬ ‫ס"ל דמה שאמר להם יוסף אל תרגזו בדרך‪ ,‬אל תתעסקו‬ ‫בדבר הלכה‪.‬‬ ‫ומבואר בספר פתח האהל ערך הריגה )דף כ"ג‪ .‬מדפה"ס( דזה אי‬ ‫גזל עכו"ם אסור או מותר תליא אי אמרינן דעכו"ם קרויין‬ ‫אדם או לא‪ ,‬דלמאן דס"ל בסנהדרין )דף נ"ט‪ (.‬דעכו"ם קרויין‬ ‫אדם אז אמרינן דגזל עכו"ם אסור‪ ,‬ולמאן דס"ל ביבמות‬ ‫)דף ס"א‪ (.‬דאינם קרויין אדם אז אמרינן דגזל עכו"ם מותר‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ועיין בבנין דוד פ' מקץ )אות נ"ח( עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר דברי מהרי"א כתב הטעם למצוה של ביכורים‪,‬‬ ‫עפימש"כ רש"י עה"פ בראשית ברא אלקים וגו'‪,‬‬ ‫דהאומות העולם אומרים לישראל לסטים אתם וכו' ודריש‬ ‫פרק לולב הגזול ילפינן מהקרא דאני ה' שונא גזל בעולה‬ ‫דמצוה הבאה בעבירה אסור‪ ,‬וע"כ צוה ה' להביא ביכורים‬

‫משה‬

‫ה‬

‫כדי להוכיח נגד האומות העולם שאומרים לסטים אתם‪,‬‬ ‫דא"כ היאך צוה ה' להביא לפניו ביכורים והלא ה' שונא‬ ‫גזל הוא ואם אמת מה שטוענים האומות לסטים אתם א"כ‬ ‫הפירות גזל הוא ביד ישראל‪ ,‬אלא ע"כ דלאו גזל הוא‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ומוכח מזה דגזל עכו"ם אסור‪ ,‬דהלא כל הטעם‬ ‫של מצות ביכורים הוא להוכיח להאומות העולם דהארץ‬ ‫אינה גזולה מעכו"ם‪ ,‬דלמאן דס"ל דגזל עכו"ם מותר לא‬ ‫הי' הקב"ה צריך לצוות להביא ביכורים כדי להוכיח‬ ‫שאינו גזל‪ ,‬דהא אמרינן דגזל עכו"ם מותר‪.‬‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬לפי שבא עמלק על בני ישראל‬ ‫להלחם בהם משום שריפו עצמן מדברי תורה‪ ,‬ומשום‬ ‫דס"ל דאפילו בדרך חייבים בת"ת‪ ,‬וע"כ דס"ל דעכו"ם‬ ‫קרויין אדם‪ ,‬ולפי"ז אמרינן דגזל עכו"ם אסור‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫איכא טענת לסטים אתם‪ ,‬ולכן נתחייבו בביכורים‪ ,‬כדי‬ ‫להוכיח נגד האומות העולם שאומרים לסטים אתם ודו"ק‪.‬‬

‫להערות‪[email protected] :‬‬ ‫כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬