Hoil Moshe Ki Tetse 2009

‫הואיל משה‬ ‫פרשת כי תצא )תשס"ט(‬

‫לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא‬ ‫להם בקהל ה' עד עולם‪ :‬על דבר אשר לא קדמו אתכם‬ ‫בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את‬ ‫בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך‪ :‬איתא במדרש‬ ‫בשעה שאמר הקב"ה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' וגו'‪,‬‬ ‫אמרו מלאכי השרת רבש"ע למה קנסת מיתה על אדם‬ ‫הראשון‪ ,‬ואם תאמר בדין הוא‪ ,‬אם כן יהי אור מבעיא ליה‪,‬‬ ‫אמר להם הקב"ה אור שעלה במחשבה כן יהיה לתחיית‬ ‫המתים ע"כ‪ ,‬והוא פליאה‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במד"ר בראשית )פרשה יט‪-‬יב( עה"פ ויאמר‬ ‫האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ‬ ‫ואכל‪ :‬א"ר אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן אלא‬ ‫ואוכל אכלתי ואוכל עיי"ש‪ ,‬ותמוה‪ ,‬ובחידושינו לסוכות‬ ‫)שנת תשס"ה( כתבנו לפרש‪ ,‬עפימש"כ הידי משה בראשית‬ ‫רבה )פרשה י"ט‪-‬י"ב( דאדם הראשון לא חטא משום דאכל רק‬ ‫חצי שיעור עכ"ד‪ ,‬ולכאורה קשה הא קיי"ל ביומא )דף ע"ד‪(.‬‬ ‫דחצי שיעור אסור מה"ת‪ ,‬אך י"ל דבמגן האלף או"ח )סי'‬ ‫תס"ו סק"א( כתב דפלוגתת רבי יוחנן ור"ל אי חצי שיעור‬ ‫אסור מה"ת או לא לטעמייהו אזלי‪ ,‬לפי"מ דאמרינן‬ ‫בחולין )דף ק"ג‪ (:‬באכל חצי שיעור והקיאו וחזר ואכלו‪,‬‬ ‫דריו"ח ס"ל דחייב מפני שנהנה גרונו בכזית‪ ,‬ור"ל ס"ל‬ ‫דפטור משום דבעינן הנאת מעיים‪ ,‬וע"כ לריו"ח ח"ש‬ ‫אסור משום דחזי לאיצטרופי‪ ,‬היינו כיון שאפשר להח"ש‬ ‫עצמו להעשות שיעור שלם אם יקיאנו ויחזור ויאכלנו ע"כ‬ ‫חשוב הוא ואסור מה"ת‪ ,‬משא"כ ר"ל לטעמיה דס"ל‬ ‫דבעינן הנאת מעיים‪ ,‬א"כ לא שייך להחצי שיעור להעשות‬ ‫שיעור שלם‪ ,‬ולכן ס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת עכ"ד‪,‬‬ ‫וכ"כ בספר עין פנים לתורה )אות י'(‪.‬‬ ‫ולפי"ז א"א דחזי לאיצטרופי היינו דאפשר להח"ש עצמו‬ ‫להעשות שיעור שלם אם יקיאנו ויחזור ויאכלנו ע"כ‬ ‫חשוב הוא ואסור מה"ת‪ ,‬זה ל"ש לומר גבי אכילת‬ ‫קדשים‪ ,‬לפי"מ דאיתא ביומא )דף פ"א‪ (.‬בזר שבלע שזפין של‬ ‫תרומה והקיאן ואכלן אחר‪ ,‬ועיין שם בתוס' ישנים )ד"ה זר(‬ ‫שנתחלל התרומה באכילת הראשון ונפקא ליה מתורת‬ ‫תרומה דכבר נתחלל מגרונו עיי"ש‪ ,‬ועיין בספר עין פנים‬

‫לתורה )אות א'( דדין חילול הנ"ל נראה דשייך גם בקדשים‪,‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דבאכילת תרומה וקדשים אמרינן דח"ש מותר‪,‬‬ ‫ולפימש"כ המפ' דעץ הדעת היה לו דין הקדש‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫י"ל דלא חטא אדה"ר כיון שאכל רק ח"ש‪.‬‬ ‫וי"ל דזהו מה שאדם הראשון אמר להקב"ה‪ ,‬אכלתי‪ ,‬אמת‬ ‫שאכלתי אבל מה שאכלתי היה רק ח"ש‪ ,‬וכאן ליכא איסור‬ ‫בח"ש‪ ,‬כיון דכל איסור דח"ש הוא כיון שאפשר להח"ש‬ ‫עצמו להעשות שיעור שלם אם יקיאנו ויחזור ויאכלנו ע"כ‬ ‫חשוב הוא ואסור מה"ת‪ ,‬משא"כ כאן "ואוכל" דאם אני‬ ‫רוצה לאכלו עוד הפעם ליכא איסור‪ ,‬דכבר נתחללה‬ ‫באכילה הראשונה‪ ,‬ולא שייך כאן הסברא דחזי‬ ‫לאיצטרופי‪.‬‬ ‫אמנם זהו רק אי אמרינן דחצי שיעור אסור משום דחזי‬ ‫לאיצטרופי‪ ,‬והיינו שאפשר להחצי שיעור עצמו להעשות‬ ‫שיעור שלם אם יקיאנו ויחזור ויאכלנו ע"כ חשוב הוא‬ ‫ואסור מה"ת‪ ,‬והיכא דכבר נתחללה באכילה הראשונה‬ ‫ל"ש לומר חזי לאיצטרופי‪ ,‬משא"כ א"א דטעמא דחצי‬ ‫שיעור דאסור משום דכתיב כל חלב‪ ,‬ולא משום דחזי‬ ‫לאיצטרופי‪ ,‬ולפי"ז אמרינן דאף היכא דנתחללה באכילה‬ ‫הראשונה אמרינן דח"ש אסור‪ ,‬ולפי"ז ליכא שום‬ ‫התנצלות לאדה"ר על מה שאכל מעץ הדעת‪ ,‬ועיין שם‬ ‫בריטב"א דהא דאמרינן דחצי שיעור אסור משום דחזי‬ ‫לאיצטרופי משום דדרשינן טעמא דקרא עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר אוצר חיים למסכת שבת )דף ע"ד( כתב דזה אי חצי‬ ‫שיעור אסור מגזירת הכתוב או מטעם חזי לאיצטרופי‪,‬‬ ‫תליא במחלוקת הראשונים אי ספיקא דאורייתא מה"ת‬ ‫לקולא או לחומרא‪ ,‬דהתוס' ביומא )דף ע"ד‪ (.‬ד"ה כיון הקשו‪,‬‬ ‫דלמה לן טעמא דחזי לאיצטרופי הא ידעינן מכל חלב‬ ‫לרבות חצי שיעור‪ ,‬ותירצו דלהכי איצטריך ליה לרבי‬ ‫יוחנן לפרושי האי טעמא‪ ,‬משום דאי מקרא הו"א דעיקר‬ ‫קרא לכוי אתא‪ ,‬וחצי שיעור מדרבנן ואסמכוה אקרא‪ ,‬אבל‬ ‫השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא היא מהאי‬ ‫טעמא דדרשה גמורה היא נמי לחצי שיעור עיי"ש‪ ,‬והנה‬ ‫זה א"ש למ"ד ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא‪ ,‬וא"כ‬

‫הואיל‬

‫פרשת כי תצא )תשס"ט(‬

‫הו"א דעיקר קרא לכוי אתא‪ ,‬שהרי גם זה אסור מה"ת‬ ‫מסברא דספיקא דאורייתא לחומרא‪ ,‬ונוכל לטעות ולומר‬ ‫דלא אתי כ"א לכוי לחודה‪ ,‬ולכך הוצרך לומר טעמא‬ ‫דחזל"א דכיון דשייך חזל"א טפי מוקמינן ליה אחצי‬ ‫שיעור‪ ,‬ולפי"ז חזל"א אינו אלא גילוי מילתא דנוקמיה‬ ‫קרא דכל חלב אח"ש‪ ,‬אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל ספד"א‬ ‫מה"ת לקולא‪ ,‬יש לתרץ קושית התוס' באופן אחר‪ ,‬דאי‬ ‫לאו טעמא דחזל"א הייתי אומר דכי היכי דלגבי כוי הוה‬ ‫רק אסמכתא בעלמא דהרי הספק שרי מה"ת‪ ,‬ה"נ לענין‬ ‫ח"ש הוי רק אסמכתא בעלמא ואינו לימוד גמור‪ ,‬אבל‬ ‫מכח הטעם דחזי לאיצטרופי אמרינן דלענין חצי שיעור‬ ‫הוי לימוד גמור לפי ששייך בו טעם זה דחזי לאיצטרופי‪,‬‬ ‫וא"כ לפי"ז לולי הטעם דחזי לאיצטרופי הייתי אומר דגם‬ ‫על ח"ש אינו אלא אסמכתא בעלמא כמו בכוי‪ ,‬והוי טעמא‬ ‫דחזי לאיצטרופי עיקר הלימוד‪ ,‬אלא דהקרא דכל חלב‬ ‫מחדש לן טעם זה עכ"ד‪ ,‬מבואר מזה דלמ"ד ספד"א‬ ‫מה"ת לחומרא עיקר הלימוד דח"ש היא מקרא דכל חלב‬ ‫ולא מטעם דחזי לאיצטרופי‪ ,‬אבל למ"ד ספד"א מה"ת‬ ‫לקולא עיקר הלימוד מטעם דחזי לאיצטרופי‪.‬‬ ‫והנה התוס' בסוכה )דף ל‪ (.‬ד"ה משום הקשו‪ ,‬אהא דתניא‬ ‫בסוכה )דף מ"ג‪ (.‬ולקחתם לכם משלכם‪ ,‬להוציא את השאול‬ ‫ואת הגזול‪ ,‬דלמה לי קרא להוציא את הגזול‪ ,‬תיפ"ל‬ ‫דבלא"ה לא יצא משום דהוה מצוה הבאה בעבירה עיי"ש‪,‬‬ ‫וכתב בספר ים התלמוד )ב"ק דף ס"ו( לתרץ די"ל דהקרא אתא‬ ‫לספק גזל‪ ,‬לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא‪,‬‬ ‫וא"כ הו"א דיוצא בספק גזל‪ ,‬דמצוה הבאה בעבירה ליכא‬ ‫כיון דבספיקא אזלינן לקולא‪ ,‬ולכן צריך קרא דלכם‬ ‫דבעינן שיהא ודאי שלו ובספק גזל אין יוצאין עיי"ש‪,‬‬ ‫אמנם זה א"ש לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא‬ ‫לקולא‪ ,‬משא"כ לשיטת הרשב"א דספיקא דאורייתא‬ ‫לחומרא ל"ש לתרץ כן‪.‬‬ ‫אולם בפרק קמא )דף ט‪ (.‬גבי סוכה גזולה דממעט ליה בגמ'‬ ‫ממה דכתיב חג הסוכות תעשה לך משלך‪ ,‬והקשו התוס'‬ ‫)ד"ה ההוא( דאמאי בעי קרא דלך להוציא סוכה גזולה תיפ"ל‬ ‫משום דהוה מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬ותירצו דמצוה הבאה‬ ‫בעבירה לאו דאורייתא אלא מדרבנן‪ ,‬וכתב המהרש"א )בדף‬ ‫ל‪ (.‬דמדלא תירצו התוס' הכי גבי לולב‪ ,‬מוכח דפליגי על‬ ‫דברי התוס' בפ"ק‪ ,‬וסבירא להו דמצוה הבאה בעבירה‬

‫משה‬

‫ב‬

‫דאורייתא עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז א"א דמצוה הבאה בעבירה הוא‬ ‫דאורייתא וקשה למ"ל קרא דלכם להוציא את הגזול‪,‬‬ ‫וע"כ דהקרא אתיא לספק גזל ועכ"ז לא יצא משום דל"ה‬ ‫לכם‪ ,‬ומוכח דספד"א מה"ת לקולא‪ ,‬משא"כ א"א‬ ‫דמצהב"ע הוא דרבנן‪ ,‬שוב לא קשה למ"ל קרא דלכם‬ ‫תיפ"ל משום מצהב"ע‪ ,‬ושוב י"ל דספד"א מה"ת‬ ‫לחומרא‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת אבות )פ"א מ"ג( אל תהיו כעבדים המשמשים‬ ‫את הרב על מנת לקבל פרס וכו' עיי"ש‪ ,‬ולכאורה יש‬ ‫להסתפק בכוונת המשנה‪ ,‬עפי"מ שראיתי בבן איש חי )בסוף‬ ‫כרך א‪-‬ב בקומטרס שני אליהו דרוש ח' ד"ה ועתה( שחקר אם בכל המצוה‬ ‫נתכוון לשמה אמנם היה לו גם תערובת כוונה שלא‬ ‫לשמה‪ ,‬וכגון מצות עונג שבת ואכילת מצה ליל פסח שיש‬ ‫בהם הנאת הגוף ונתכוון בהם בשביל מצוותו יתברך שמו‬ ‫וגם התכוון שיהנה גופו‪ ,‬מי אמרינן דכיון דמכוון לשם‬ ‫מצוה לא משגחינן בתערובת זו של כוונת ההנאה‪ ,‬או‬ ‫דילמא דהתערובת הכוונה להנאת גופו עושה פיגול‬ ‫בהמצוה עיי"ש‪ ,‬וכזה יש להסתפק בכוונת המשנה‪ ,‬אי‬ ‫הכוונה הוא שצריך לעשות ממש בלתי לה' לבדו‪ ,‬וכל‬ ‫שאין תוכו כברו דהיינו שאין כל לבו ומחשבתו לשמים‬ ‫הו"ל בגדר שלא לשמה‪ ,‬או דאפילו אם מכוון להנאת‬ ‫עצמו ולתועלתו‪ ,‬מ"מ כל שמכוון גם לקיים מצות השי"ת‬ ‫ולעשות נח"ר ליוצרו שפיר דמי‪ ,‬דהאיסור ליכא רק היכא‬ ‫דעושה רק להנאת עצמו בלבד ואינו מכוון כלל לעשות‬ ‫מצות השי"ת‪.‬‬ ‫ועיין בשו"ת שבות יעקב )ח"ג סי' קל"ה( לגבי מצות יבום היכא‬ ‫דמכוון לשם מצוה ולשם נוי דס"ל דמהני עיי"ש‪ ,‬ועיין‬ ‫בהגהות פורת יוסף ביבמות )דף ל"ט‪ (:‬דס"ל דלא מהני‪ ,‬ועיין‬ ‫בישראל סבא )גליון צ"ח( דהביא ראיה דהוה כוונה‪ ,‬עפימש"כ‬ ‫בעצי חיים )פ' בראשית( לבאר דכל היכא שעושה מצוה ויש בו‬ ‫גם חלק הדיוט שהמצוה אין נקרא כלל על חלק ההדיוט‪,‬‬ ‫והוכיח כן מדברי התוס' הנ"ל דלכן נדונ"ד אין קריבין‬ ‫ביו"ט אף שיש בהן אכילת אדם משום דעיקרו לצורך‬ ‫גבוה‪ ,‬הרי כיון דיש חלק לגבוה מזה אינו נקרא כלל ע"ש‬ ‫חלק ההדיוט כי אם על החלק שהוא לש"ש עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫היכא דמקיים המצוה לש"ש ומכוון ג"כ לקבל פרס ג"כ‬ ‫אמרינן דחלק ההדיוט בטל לגבי המצוה וי"ל דשכר מצוה‬ ‫בהאי עלמא איכא‪.‬‬

‫הואיל‬

‫פרשת כי תצא )תשס"ט(‬

‫אך זה תליא בפלוגתת הראשונים אי גם בהנאת הגוף בהדי‬ ‫מצוה אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו‪ ,‬דהר"ן בנדרים )דף‬ ‫ט"ו‪ (:‬אהא דאמרינן התם באומר הנאת תשמישך עלי‬ ‫שאסור בה כתב וז"ל‪ ,‬וא"ת וכי אמר הנאת תשמישך‬ ‫אמאי מיתסר והא מצות לאו ליהנות נתנו‪ ,‬וי"ל דכי‬ ‫אמרינן מצללה"נ הנ"מ לומר שאין קיום המצות חשוב‬ ‫הנאה‪ ,‬אבל מ"מ אי מיתהני גופיה בהדי דמקיים מצוה‬ ‫הנאה מקרי‪ ,‬ומשו"ה אמרינן בר"ה )דף כ"ח‪ (.‬הנודר הנאה מן‬ ‫המעיין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה‬ ‫עכ"ל‪ ,‬הרי דהר"ן ס"ל דהנאת הגוף בהדי מצוה מקרי‬ ‫הנאה ואסור‪ ,‬אמנם הרשב"א תירוץ קושית הר"ן באופן‬ ‫אחר ומשמע דס"ל דאף בהנאת הגוף בהדי מצוה אמרינן‬ ‫מצללה"נ והאריכו בזה האחרונים‪.‬‬

‫משה‬

‫ג‬

‫תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה‪ ,‬להתיר‬ ‫כלאים בציצית כמבואר ביבמות )דף ד‪ ,(.‬הא בלא"ה י"ל‬ ‫דמותר‪ ,‬לפי שיטת הרשב"א הנ"ל דאף בהנאת הגוף בהדי‬ ‫מצוה אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬והרי מבואר‬ ‫ביבמות )דף ד‪ (:‬דכלאים אינו אסור רק בלבישה דאית בה‬ ‫הנאה‪ ,‬ועיין ברמ"א יור"ד )סי' ש"א ס"ו(‪ ,‬א"כ כשמקיים מצות‬ ‫ציצית לא נחשב הנאת הגוף להנאה וליכא עבירה כלל‪,‬‬ ‫וכתב לתרץ לפי"מ דקיי"ל דמצהב"ע אינו יוצא מה"ת‪,‬‬ ‫א"כ אי לא התירה התורה‪ ,‬הו"א כיון דאיכא עבירה אינו‬ ‫מקיים המצוה כלל דהוה מצהב"ע‪ ,‬ול"ה הנאת הגוף בהדי‬ ‫מצוה דהא ליכא מצוה כלל‪ ,‬ולכן צריך לן הסמיכות מה"ת‬ ‫להתיר כלאים בציצית עכ"ד‪.‬‬

‫ובחידושי מהר"ץ חיות בנדרים )שם( הביא מה ששמע מפי‬ ‫מו"ר בעל הבית אפרים‪ ,‬דפלוגתת הר"ן והרשב"א הנ"ל‬ ‫תליא בפלוגתת התנאים אי אמרינן נדרים ונדבות קריבין‬ ‫ביו"ט או אין קריבין‪ ,‬עפימש"כ התוס' בשבת )דף כ"ד‪ (:‬ד"ה‬ ‫לפי‪ ,‬בטעמא דמאן דס"ל דנונ"ד אין קריבין ביו"ט‪,‬‬ ‫דאעפ"י שיש בהם אכילת אדם מ"מ מחשיב עיקרו לגבוה‪,‬‬ ‫ורק דכהנים משולחן גבוה קא זכו‪ ,‬ומשו"ה אסור‬ ‫להקריבם ביו"ט‪ ,‬ומאן דס"ל דקריבין ביו"ט ס"ל דעיקר‬ ‫שחיטת נונ"ד המה לצורך אדם עיי"ש‪ ,‬הרי דפליגי בכה"ג‬ ‫דאיכא הנאת הדיוט בהדי צורך גבוה אי נחשב צורך גבוה‬ ‫או צורך הדיוט‪ ,‬דמאן דס"ל דאין קריבין ביו"ט אעפ"י‬ ‫דאיכא בה אכילת אדם מ"מ הו"ל בכלל לכם ולא לגבוה‬ ‫משום דהנאת ההדיוט בטל לגבי צורך גבוה‪ ,‬משא"כ מאן‬ ‫דס"ל דקריבין ביו"ט ס"ל דהנאת הדיוט אינו בטלה‬ ‫לצורך גבוה ולכן שרי להקריבם ביו"ט‪ ,‬וסברא זו שייך גם‬ ‫בהך דמצללה"נ היכא דאיכא גם הנאת הגוף בהדי המצוה‪,‬‬ ‫דא"א דהנאת הדיוט אינה בטילה לגבי צורך גבוה‪ ,‬א"כ‬ ‫היכא דאיכא גם הנאת הגוף בהדי מצוה לא אמרינן בה‬ ‫מצללה"נ‪ ,‬דהרי סו"ס איכא בה גם הנאת הגוף מדבר‬ ‫איסור דלא בטלה לגבי המצוה‪ ,‬משא"כ א"א דהנאת‬ ‫ההדיוט בטל לגבי צורך גבוה ממילא ה"ה לגבי מצללה"נ‪,‬‬ ‫דאעפ"י שיש בה גם הנאת הגוף מ"מ בטל לגבי המצוה‬ ‫ואמרינן בה מצללה"נ עכ"ד‪.‬‬

‫ובספר עיר בנימין בירושלמי ברכות )פרק ח' סי' ד'( כתב‪ ,‬אהא‬ ‫דאיתא בירושלמי ברכות )פ"ח ה"ו( דאין מברכין על הנר‬ ‫במוצאי שבת עד שיאותו לאורו‪ ,‬ויליף ליה מקרא דכתיב‬ ‫וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל‪ ,‬והיינו הבדלה ממש‪,‬‬ ‫ולא ס"ל כפירש"י עה"פ וירא אלקים את האור כי טוב‬ ‫ויבדל‪ ,‬ראה שאין העולם כדאי להשתמש באור ההוא‬ ‫וגנזו לצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬וכתב העיר בנימין‪ ,‬דשני‬ ‫פירושים אלו תלוי אי מותר לעבוד על מנת לקבל פרס או‬ ‫לא‪ ,‬דלפי פירש"י דראה שאין העולם כדאי וכו' הכוונה‬ ‫בזה כמש"כ בזוה"ק פ' בראשית )דף מ"ה‪ (:‬דהאור מרמז על‬ ‫מרבית השפע והצלחת העולם הזה‪ ,‬וראה הקב"ה שאין‬ ‫העולם כדאי להשתמש בו‪ ,‬היינו שלא רצה הקב"ה‬ ‫שיעבדו על מנת לקבל פרס בעולם הזה‪ ,‬דא"כ לא יהיה‬ ‫העבדות בבחינת אהבה שלימה רק בשביל טוב עולם הזה‪,‬‬ ‫ורצה הקב"ה לזכות את ישראל שיהיה עבודתם שלא על‬ ‫מנת לקבל פרס ולזה גנזו לעתיד לבא‪ ,‬ונמצא דלפירש"י‬ ‫אין לעבוד על מנת לקבל פרס‪ ,‬אבל לפירוש הירושלמי‬ ‫דויבדל היינו אור וחשך ממש מותר לעבוד על מנת לקבל‬ ‫פרס עכ"ד‪ ,‬ועיין בספר ישמח משה )פרשת קרח( עה"פ בקר‬ ‫ויודע ה' את אשר לו מש"כ בזה‪ ,‬מבואר מזה דאי אמרינן‬ ‫דאסור לעבוד על מנת לקבל פרס אז מה דכתיב ויבדל קאי‬ ‫על גניזת האור לעתיד לבא‪ ,‬ואי אמרינן דמותר לעבוד על‬ ‫מנת לקבל פרס‪ ,‬אז מה דכתיב ויבדל קאי על אור וחשך‬ ‫ממש ולא על גניזת האור לעתיד לבא‪,‬‬

‫ונודע קושית שו"ת ברית אברהם חאו"ח )סי' ג'( דלמ"ל‬ ‫הסמיכות דלא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים‬

‫ובזה יבואר המדרש בס"ד‪ ,‬בשעה שאמר הקב"ה למשה‬ ‫לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'‪ ,‬ודרשינן מיניה עמוני ולא‬

‫הואיל‬

‫פרשת כי תצא )תשס"ט(‬

‫עמונית והנשים של עמון ומואב מותרים לבא בקהל ה'‪,‬‬ ‫והטעם משום דכתיב הטעם דלא יבא בקהל ה' משום‬ ‫שלא קדמו אתכם בלחם ובמים וזה לא שייך בנשים‪,‬‬ ‫ומוכח דדרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ולפי"ז אמרינן דח"ש אסור‬ ‫משום דחזל"א‪ ,‬היינו שאפשר להח"ש עצמו להעשות‬ ‫שיעור שלם אם יקיאנו ויחזור ויאכלנו ע"כ חשוב הוא‬ ‫ואסור מה"ת‪ ,‬ולפי"ז בקדשים דכבר נתחלל בגרונו‬ ‫ונתחללה באכילה הראשונה‪ ,‬לא שייך כאן הסברא דחזי‬ ‫לאיצטרופי‪ ,‬וא"כ יש אמתלא לאדה"ר דלא חטא באכילת‬ ‫עץ הדעת כיון דלא אכל רק חצי שיעור ולא שייך כאן‬ ‫הטעם דחזל"א‪ ,‬ולכן אמרו מלאה"ש רבש"ע למה קנסת‬ ‫מיתה על אדם הראשון‪.‬‬ ‫ואם תאמר בדין הוא‪ ,‬היינו דאדה"ר לא היה לו אמתלא‬ ‫על מה שאכל מעץ הדעת אף שלא אכל אלא חצי שיעור‪,‬‬ ‫משום דחצי שיעור מגזירת הכתוב מכל חלב‪ ,‬ולאו משום‬ ‫דחזי לאיצטרופי‪ ,‬א"כ יהי אור מיבעיא ליה‪ ,‬דהא אי‬ ‫אמרינן דח"ש אסור מהקרא דכל חלב‪ ,‬א"כ ס"ל דספד"א‬ ‫מה"ת לחומרא‪ ,‬ולפי"ז אין לתרץ קושית התוס' דלמ"ל‬

‫משה‬

‫ד‬

‫קרא דלכם משום דנפקא מינה לספק גזל‪ ,‬ועכצ"ל‬ ‫דמצהב"ע מדרבנן‪ ,‬ולפי"ז בהנאת הגוף בהדי מצוה‬ ‫אמרינן מצות ליהנות ניתנו‪ ,‬ולפי"ז אין לעבוד על מנס‬ ‫לקבל פרס‪ ,‬ומה דכתיב ויבדל קאי שהקב"ה גנז את האור‬ ‫לעתיד לבא‪ ,‬ולפי"ז קשה יהי אור מיבעיא ליה למיכתב‪,‬‬ ‫דהלא בקרא כתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור‪ ,‬ומשמע‬ ‫ממה דכתיב ויהי אור לשון הוה‪ ,‬וגם השתא נמצא אצלינו‬ ‫האור הוא‪ ,‬ולכאורה לפי הנ"ל דאמרינן דנגנז האור‪ ,‬א"כ‬ ‫הול"ל רק ויאמר אלקים יהי אור ויבדל אלקים וגו'‪ ,‬ולא‬ ‫הוה ליה למיכתב ויהי אור‪ ,‬דהלא האור ליתא לפנינו כיון‬ ‫דהקב"ה גנזו‪ ,‬והשיב להם הקב"ה אור שעלה במחשבה‬ ‫כן יהיה לתחיית המתים‪ ,‬והיינו דהאור ההוא לא נגנז‬ ‫לעולם רק שיתקיים לעת"ל‪ ,‬ולכן כתיב ויהי אור‪ ,‬דקאי‬ ‫אלעתיד לבא שיהיה אור החמה שבעתיים ויזרח האור‬ ‫הגנוז בב"א ודו"ק‪.‬‬ ‫להערות‪[email protected] :‬‬ ‫כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬